לא הבנתי.

נשים חייבות בתפילה כגברים.

אשה שלא מתפללת לא יכולה אפילו לדרוש בחור שמניח תפילין כל יום.

אני יודע שיש מיעוט פוסקים שלא מחייב ספרדיות כגברים, אבל לכל הדעות, אשה שלא מתפללת אפילו תפילה אחת מבטלת לפחות שתי מצוות דרבנן, או עשה דאורייתא (או גם וגם).

ולכן היא שקולה לגבר שלא מניח תפילין כל יום.

אם את לא רוצה לדון, אל תדוני.

אבל אל תגידי שזו הדעה שלי.

אשכנזים מחוייבים לרמ"א.

וממילא אין דעה בפוסקים שאשה יכולה להתפלל פחות מפעם ביום.

אשה שלא מתפללת יום שלם, מבטלת לכל הפחות שתי מצוות דרבנן, ואולי גם מצווה דאורייתא.

גבר שלא מניח תפילין, אולי מבטל מצווה דרבנן, ואולי דאורייתא.

רוב הראשונים חולקים על הרמב"ן.

המצווה להתפלל שלוש תפילות ביום, עיקרה מדרבנן.

לחלק מהדעות אין חובה דאורייתא להניח תפילין כל יום.

אני יודע שהרמב"ם כתב שמי שלא מניח תפילין כל יום עובר על 8 לא תעשה, בגלל שאנחנו מצווים להניח שמונה פרשיות. (זה לפחות מ שאני זוכר.)

הכוונה ברמב"ם למי שמבטל מצוות תפילין.

הן דורשות, משמע הוא קיים.

כנראה שלבחורים תורנים לא מפריע בחורות שלא לומדות קצת תורה באופן קבוע

וממה שאני יודע רוב הבחורות התורניות (בעיקר דת"ל) כן לומדות קצת תורה באופן קבוע

אם כל הכיף של התורניות לא מעניינת אותם?

דתיות שמתבטאת רק באורך שרוולים וחצאית היא שיטחית באופן מזעזע..

(לא מדבר על כל הבנות שלא מפרקות ש"ס אבל אם זה בכלל לא נושא - זה מה שאני מדבר עליו)

אחרי הכל, לימוד תורה הוא לא חובה.

לבנות.

השוביניזם בערוץ

דווקא בעניין הקביעות...

חושבת שהתורה של הנשים יותר מחוברת ונטועה בחיים עצמם והן לא צריכות קביעות דווקא. 

בכללי חושבת שטוב ללמוד תורה אבל דווקא הקביעות לא תואמת את טבע האישה (ה"דינים" שבזה..חוסר הגמישות.. ) ,

והן לא מחוייבות ללימוד תורה וגברים כן אז אני לא מבינה מה הבעיה בזה שירצו מישהו שממלא את המחויבות שלו אם הן ממלאות את מחויבותן...

מבחינת שיח אני מבינה למה בחור ירצה מישהי שיש לה שפה משותפת איתו ושיש לה בסיס תורני ולימודי, אבל בחיי הנישואין בסופו של דבר לא יהיה לה יותר מדי זמן ללמוד והשיח הרבה יותר פרקטי ויומיומי (חינוך, פרנסה וכו'). אפשר לראות שיש שיח דומה מבחינת השקפה ועבודת ה', אבל זה כבר לא תלוי בלימוד קבוע. 

זו דעתי, בתור אחת שלומדת תורה והייתה במדרשה. 

נראה לי שכאלה זה על חפצים. כאלו זה על אנשים

ח"ו שזה תפקיד של נשים.

אני שואל מה התפקיד לדעתך? (כי מהחובות של נשים לא רואים שום תפקיד ספציפי).

הן גם לא חייבות בזה.

זה לא מה שאמרת קודם...

עובדה שאותם היו צריכים לצוות ואותנו לא. - זה כמובן לא ראיה.

אמרת קודם שנשים לא מצוות בלימוד תורה כי זה לא התפקיד שלהן. אותו הדבר אפשר להגיד על גידול ילדים.

רוב הסיכויים שלא

אז כנראה היא לא תדע אפעם שגם אני הייתי פעם בפורום ונהניתי לשגע אותכם

(בטוח יהיה לה איזה ניק עלום שהיא פתחה בחמישית, לא?)

לכן אני מפחדת לכתוב שטויות

אצלי זה כבר מקרה אבוד 

אל תדאג אבל, יש תקווה, תפתח פצלש...

נראה לי שאני כבר אעביר את הניק שלי למישהו

אתחיל בזה שיש אמת במה שכתבה (@שיר הרוח), אבל ממש כמו שהיא אמרה- יש אבל גדול.

א. לא למדתי במקום שנחשב למאוד תורני, וכן, שמו דגש גדול על צניעות ועל אמונה, בכ"ז- לימדו גם לרצות ללמוד.
לא בטוחה שנכון לצפות מהמורות באולפנות שיגישו הכל על מגש של כסף. מרגישה שאותי לימדו לשאול/להתעניין/לרצות ללמוד תורה, וגם נתנו מקום ללימודי קודש שהם לא לבגרות. האם כל הבנות שלמדו איתי קיבלו את זה? לא יודעת.. הנקודה היא שאין נוסחה, וגם- שאי אפשר להאשים את האולפנה בדברים שאני צריכה לקחת עליהם אחריות..

ב. לא יודעת באיזו מדרשה מדובר, אבל גם פה- אני לא יכולה להסכים באופן גורף.
נכון, יש דפי מקורות, אבל ברור לגמרי שלשנת המדרשה לא תהיה מספיק אחיזה בחיים של הבנות אם הן לא ילמדו לפתוח ספרים בעצמן ואם הן לא ילמדו (אפילו קצת) בחברותות שייתנו להן כלים ללימוד עצמי ולהפעלת הראש. אז כן- לצד דפי מקורות לומדים במדרשות גם מתוך הספרים עצמם. הן בשיעור פרונטאלי, הן בלימוד בחברותות.

אגב. לטעון שהלימוד הוא חסר הקשר זה ממש לא לעניין- באופן טבעי, כנראה שהלימוד הוא לא באותה הרמה (סליחה על הניסוח הגרוע..) כמו של הגברים, אבל זה כנראה קשור לתכונות נפש שונות, לתכני לימוד שונים ולרמות העמקה שונות שמושפעות מהעובדה שהם לומדים כמה שנים טובות..

לגבי לימוד גמרא- יש מחלוקות בנושא, ואני חושבת שאולי לדבר על זה ולבטל דעות של גדולים מאיתנו במשפט של שורה ורבע זה קצת לא נכון וחוטא לאמת.
אני כן מסכימה בנקודה הזאת עם משהו אחד- גם בעייני חבל שבנות לא תמיד יודעות להסביר מה רואים בדף גמרא, גם אם הן לא מתיישבות ללמוד בעיון..

ג. ופה אני פונה יותר ל@חסדי הים.

קודם כל, זה לגמרי בסדר שיש בנות שדורשות דבר כזה- משמח מאוד שלבנות חשוב לימוד התורה של הבעל.

לגבי הדרישה העצמית- אמרו פה שנשים לא חייבות ללמוד, ולפי מה שידוע לי זה לא מדוייק. בשולחן ערוך מופיע שנשים חייבות ללמוד דינים ששייכים להן, והרב צבי יהודה הרחיב ואמר שחשוב שנשים ילמדו אמונה, וגם את הסידור והברכות (כלומר- על מה הן מתפללות).

ובכ"ז, זה לא אומר שהלימוד חייב להיראות כך או אחרת. אולי זה המקום להזכיר את ברכת 'שעשני כרצונו'.. נראה לי שבגלל ההבדלים בין גברים לנשים לפעמים התדירות, האופן והאופי של הלימוד הוא שונה. (יש לי כמה סיפורים להמחשה, אבל לא אפרט אותם כרגע). .וזה בסדר גמור.

אבל זה גם בסדר גמור אם מתאים לך משהו אחר, ואני כן חושבת שיש הרבה בנות שמאמינות ש'נאה דורש נאה מקיים', וכן מקדישות זמן מסויים ללימוד קבוע.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.