לפני שלושה וחצי חודשים בערך החלטתי לתרום את השיער, והבטחתי לעדכן אם מרפי יעבוד.. (בהנחה שלוקחים את מרפי כשליח של הקב"ה כי ברור שבסוף הוא מכוון הכל..
)שבוע בדיוק אחרי שתרמתי את השיער קיבלתי הודעה.
היי.. האמת שלא כל כך יודע מה להגיד.. אשמח שננסה שוב. (כמובן שזה תמצות הדברים
)בחור שיצאתי איתו שלושה חודשים וחתך במפתיע.
פרידה קשה שגם נפרקה פה בכמה שרשורים.
(אין לי כח כל כך לחפש אותם כרגע)
אז הסכמתי והגעתי חוששת. סקפטית. מגינה על עצמי. על הרגשות, שלא להפגע שוב.
אבל ידעתי שצ'אנס אני חייבת לתת.. אולי בשביל להמשיך באמת הלאה.
אבל היום, שלושה חודשים אחרי, שמחה ומתרגשת לבשר, ש"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"
הקב"ה כיוון כל דבר בקשר הזה, וגם בחודשים הארוכים שלא היינו ביחד, כדי שנגיע עכשיו לפעם הזאת מוכנים יותר, שלמים יותר, בוגרים יותר, וב"ה התארסנו

בדרך כלל אני אוהבת להתנסח, אבל עכשיו מרגישה שהמילים לא מספיקות לתאר פשוט איזה חסד הקב"ה עשה איתנו.
אז.. בנות לכו לתרום את השיער.
בנים, לכו למספרות לחפש מי בדיוק תורמת

בקרוב אצל כולם בעז"ה! שבת שלום

!!!! ממש ממש התרגשתי
