זה היה אחרי פגישה עם בחורה שרצתה מאד להמשיך, ורצתה מישהו שלומד הרבה תורה
אבל אח"כ הלכה להתייעץ עם "רב" שבכלל לא מכיר אתי שפתאום אמר לה שאם אני עובד אני בטח יאהב את הכסף ולא אלמד תורה.
מאד נפגעתי מזה שהוא שפט אותי ככה עד כדי שירדו לי דמעות.
עצובתפוחית 1המקור הוא בגמרא.
הכוונה היא שעכבר גונב אוכל כשיש לו איפה להחיבא, ולכן מי שמשתף פעולה עם פושע הוא לא בסדר.
את לא יכולה להסביר שהרב הוא בסדר כי הוא ענה לשאלה, והילדה לא בסדר כי לא מפנים שאלה כזאת לרב.
אם זה לא בסדר לשאול, הרב צריך להגיד לה שהוא לא יכול לענות
הגמרא בוחרת לא להאשים אותם אלא את החור שלתוכו הם גונבים. על אף שהיה אפשר להאשים את העכברים הרשעים.
מה שאמרתי היה, שלהאשים את השואל ולהצדיק את העונה תשובה לא נכונה ולא ראויה, זה עיוות מוסרי.
כתוב בהלכות פיקוח נפש שהשואל (אם מותר לחלל שבת) שופך דמים והנשאל מגונה, כי הוא היה צריך לוודא שלא ישאלו אלא ידעו את ההלכה שמותר לחלל שבת על פיקוח נפש. אבל אם הוא עונה תשובה לא נכונה, הוא גם מגונה וגם שופך דמים
מבקש אמונההדיון הזה שלכם הרגיש לי כמו השתתפות במה שקרה לי.
@ארץ השוקולד התכוון אבל לרב עמיטל יש מאמר על הנושא.
שבו הוא אומר שרב שיודע תורה לא מבין אוטומטית בנושאים אחרים בגלל שהוא יודע תורה.
ולכן אין להעדיף ת"ח ממומחה בנושא (בין אם זה פוליטיקה רפואה, תורת הנפש וכולי)
המאמר יצא נגד מה שכתבו רב אברום והרב דייכובסקי בזמנו
10: "דעת תורה" – מן התורה מניין? | vbm haretzion
(שכתוב של שיעור קצר בעצם, לא מאמר)
ר' אברום לפי הבנתי דיבר על החשיבות של פוליטיקאים להתייעץ עם ת"ח. זה היה הנושא.
ז"א שגם בדברים שקשורים ל'פרנסי העיר' צריך להיות בהכוונת ת"ח. אני לא יודע עד כמה הוא היה מרחיב את דבריו. דבריו של הרב עמיטל נראים הרבה יותר פשוטים.
בנושא פסיקה ההלכה לחכמים יש מין 'נבואה' ולא בשאר הנושאים.
למה הוא מתכוון?
אני לא בקיא, סתם מעניין אותי
שביטלו את הנידוי של רבי אליעזר. נשמע מעניין.
שכחתי את הקטע שבסוף הותר הנדר...
תודה!
רב יודע הכי טוב בנושאים ערכיים. אבל הוא לא יודע אנטומיה יותר טוב מרופא, וכשאר תהיה לך בעיה רפואית לא תלכי לרב שיעשה לך ניתוח.
מומחה יודע הכי טוב בנושאים מדעיים מציאותיים. אבל אין לו מכוח מה לקבל החלטות ערכיות - האם זה להפיל עובר, לדוגמה, זו לא שאלה של ידע רפואי אלא שאלה מוסרית. אין לרופא יכולת לקבוע מתי הגבול שממנו העובר נחשב "חי", כי זה תלוי בהגדרה שרירותית, שאמנם מנסחים אותה בשפה רפואית אך כוח הסמכות שלה הוא לא מצד היותה אמת מדעית (כי אין אמת מדעית בקשר לזה, זה שרירותי לגמרי). לכן צריך רב שיקבל את ההכרעות הנוגעות למוסר.
אי אפשר זה בלי זה וזה בלי זה - אחד צריך להכיר את המציאות הכי טוב והשני צריך לדעת אילו ערכים צריכים לבוא לידי ביטוי במציאות שאותה מסביר לו.
לא הבנתי איך זו בינוניות
לדעתי המצב האידיאלי הוא שהגדול יבין בתורה דווקא, וליידו יסביר לו את המציאות לאשורה ת"ח שיבין בנושא המדעי הספציפי.
אם הוא לא מכיר, מספיק ששף ייתאר לו את כל מה שהוא צריך לדעת. האלטרנטיבה היא שהוא ייצטרך ללמוד עוד תחום מעבר לתורה, מה שייקח מהזמן שלו בלימוד התורה והרי תפקידו של הרב זה לדעת אילו ערכים צריכים לבוא לידי ביטוי במציאות וזה הכי חשוב שהוא יידע. אם הרב לא יידע את המציאות - מומחה יסביר לו, אם הוא לא יידע את ההלכה כמו שצריך - אין מי שיסביר לו.
רב אולי עשה את זה, אבל הרבה אמוראים אחרים פסקו בענייני טריפות בעזרת מומחים. בדיוק למדתי בהוריות שאחד האמוראים היה מביא באיסור והיתר 10 טבחים ממתא מחסיא שישבו איתו בדין
ותזכור שפעם התרוה הייתה הרבה יותר "קטנה" - היו הרבה פחות דעות שצריך להכיר כדי לפסוק. עם הזמן על כל מחלוקת יש מחלוקת רק בלהסביר את המחלוקת, ומחלוקת בלהסבי את המחלוקת שמסבירה את המחלוקת. התורה הולכת ו"נשברת" במרוצת הדורות ולכן אין לנו את היכולת להיות בקיאים וסוברים באותה רמה וגם להיות אנשים עובדים. לתנאים וחלק מהאמוראים לא הייתה בעיה בזה - תחשוב שתנא היה צריך להיות בקיא בכל המשנה וחלק מהגמרא [החלקים שלא עוסקים בבירור דעות תנאים וגרסאות אלא רק בטעמים] לעומת זאת רב היום אמור ברמת העיקרון להיות בקיא בכל השס עיון שזה הרבה הרבה הרבה יותר.
כי בשמחה תצאו.ארץ השוקולדצודק, אבל הפניתי לרש"י ספציפית בגלל סגנון תשובותיו, ממליץ ללמוד אותם, סגנון יפהפה. (ולגבי הבית יוסף, זה שאלה יפה, וקשה הרבה פעמים להבין כיצד פוסק זה או אחר למד. הרב ראטה למשל אומר כיצד לדעתו ראוי ללמוד, אבל הרוב לא אומרים וקשה להסיק כיצד הם למדו.)
אמת, הייתי חריף יתר על המידה.
שכבר בקיא מאוד.
זה לא מה שהתכוונתי אליו.
אם בונים את זה נכון. לדוגמה להוועץ בכמה מומחים שונים.
כל נושא בעולם לעומק? וללכת לפי כמה רבנים שונים זה לא כל כך פשוט שמותר... (למרות שהרבה אומרים שמותר אבל זה לא ככ ברור)
הבעיה היא גם שכל הנושאים בתורה קשורים לחלוטין אחד בשני אז לא יכול להיות רב שהוא המומחה הגדול ביותר רק לנושא הלכתי אחד, אז הוא מינימום צריך לדעת את כל השס עיון ובנוסף לדעת את הנושא המדובר במציאות (ויש נושאים שלא מספיק לדעת תאורטית אלא גם לעבוד בהם, אתה רואה עכשיו רב הולך ללמוד רפואה 7 שנים ואז עובד בזה ובמקביל יודע שס?).
וחשוב מכל, בוא נסתכל על העניין מנקודת מבט כלכלית (זה לא משנה אם אנו מנסים למקסם ערך כלכלי או רוחני, בכל מקרה יש מדד בו אנו מנסים להגיע למקסימום) -
הבעיה היא אולי בטוהר הכוונות של אנשים שהם לא הרב אבל מבחינה "כלכלית" חובה לדעתי לעשות הפרדה בין הרב למומחה. התמחות היא אבן היסוד של הכלכלה שלנו, כמו שכותב אדם סמית על מפעל המסמרים בעושר העמים.
כך עובדים בעולם כדי למקסם ערך בכל נושא. לך לחברות הייטק ותראה שעושים ישיבה של נניח מנהל המוצר, מנהל עבודה, המתכנת ובודק התוכנה. הם תפקידים שונים כי כל אחד מתמחה בתחום שלו והם משתפים פעולה כדי למקסם את הערך שכל אחד מהם יכול להפיק. להבין לעומק את הסוף ב2 תחומים נפרדים יגרום לאי מיצוי של כל אחד מהם, במיוחד אם הם דורשים כישורי חשיבה שונים.
1. לא הבנתי למה אתה מחלק בין שיתוף ידע בתורה לבין שיתוף ידע במומחים.
מבחינת הנצרך לפסיקה, ברור שצריך לדעת כל השס עיון, הרי לומד עושה לעצמו כללים כללים את כלל ההלכה וכל יוצא מן הכלל דורש התייחסות בניסוח הכלל. עכשיו אתה אומר - לא צריך הכל, כי הם יכולים לשתף. אבל בדיוק כמו שאני עשוי לא להכיר את המציאות כמו שצריך וכך להגיע למצב שמי שאני משתף איתו ידע יטעה אותי, כך יכול לקרות גם בהלכה.
2. קרא את המאמר של הרב אלישע אבינר "כללי הוראה בהלכות מסופקות" (למסקנה בסיכום בסוף אגב הוא אומר כמוך, אבל בדיון שלו במקורות הוא נשאר בצריך עיון רציני מאוד). קודם כל האמירה שאדם יכול לעשות לעצמו רב שגורמת לו להתעלם מדעות של רבנים אחרים וללכת בניגוד לכללי הספיקות האחרים כמו הכרעה בסברה, רוב חכמה ומניין, בשל סופרים אחר המיקל ותורה אחר המחמיר וכדו' היא לא פשוטה בכלל. לא בטוח שאפילו למרא דאתרא (!) מותר להקשיב בניגוד לאחרים לאחר מותו (בחייו זה מצד הכבוד אליו).
זאת ועוד - הרב אלישע אבינר עצמו כותב במאמר שייתכן שאדם יעשה לעצמו רב ב2 נושאים שונים, אבל בגלל שכל התורה מתבססת על אותם כללים הוא עשוי למצוא את עצמו נוהג בפועל לפי דעות סותרות! גם אם זה לא נראה סותר, יש מחלוקת מאחורה בכללי הדברים והוא נוהג לפי 2 דעות שונות במחלוקת הזו.
3. לא הבנתי אם טענתך היא טענה אמפירית ("רב לא מכיר את המציאות כמו שצריך גם בעזרת מומחה") או טענה מוסרית ("הרב צריך להכיר את המציאות כי יש לזה ערך מצד זה שהתורה היא תורת חיים וכל מיני יאדה יאדה מטא הלכתי, וזה מה שה' רוצה בלי קשר להשפעה על תוצאות הפסיקה"). אם טענתך היא הראשונה, אז אני חולק עליך במציאות. אם טענתך היא השניה, הוכח זאת.
4. עשית פה קצת cherry picking, כי האמת היא שיש לא מעט רבנים שלמדו רק תורה ועדיין לא תומכים בדוקטורינת "דעת תורה" ברמה קיצונית כמו הרב קנייבסקי, או אפילו בכלל (במיוחד אצל הציונים, אבל לא רק. אפילו הרב אדלשטיין חלק קשות על הרב קנייבסקי במשבר האחרון).
מלבד זאת, אני חושב שאתה חוטא פה בכשל המטריות ותאונות הדרכים (בחורף אנשים הולכים עם מטריות, בחורף יש יותר תאונות, מסקנה - מטריות גורמות לתאונות). למה הכשל כושל? כי יש גורם שלישי שגורם לשניהם לקרות (הגשם). זה לא קשר סיבתי. כך גם פה, אתה טוען "יש רבנים עם תואר אקדמי שלא למדו רק תורה, רבנים כאלה לא תומכים ב'דעת תורה'. מסקנה - ללמוד דברים חוץ מתורה מוביל לאי תמיכה בדעת תורה. ואני אומר שאדרבא, יש זהות מסויימת (גם אם כפי שכתבתי בפסקה הקודמת, היא נכונה רק לצד אחד) אבל היא לא בהכרח בגלל שיש קשר סיבתי - הקשר הוא שיש גורם שלישי שמכתיב את שני הדברים הללו בנפרד (השקפה מערבית מדעית יותר, שגם לא אוהבת הקשבה לדמויות דתיות בכל מצב וגם תומכת בלימודי חול).
5. לא פתחתי את הרמבם ואת השוע הראשון שהבאת, לא הבנתי מה אתה בא לומר. אם אתה מתכוון ליתרון בלהתפרנס מידיע כפיו - זה לא מצד שזה משפר את התורה שלו, רק רק כדי למנוע חילול ה' (והשוע לא נחרץ כמו הרמבם בזה בכל מקרה).
1. לרובם הגדול של גדולי ישראל לאורך הדורות ברור שעיון הוא הדרך הנכונה להגיע להלכה. עיון בעיני אינו *בהכרח* (לפעמים זה כן נחוץ) רב חיים וממשיכיו, אלא כמו מה שרואים תוספות עושה - השוואה אמיתית בין גמרות, מציאת הסברות וסידורם לידי מכלול קוהרנטי תוף תירוץ קושיות. גם הבית יוסף למד עיון. וגם המהרשל. הגדולים באמת למדו עיון, גם אם לא בריסק. ועיון ברמה כזאת דורש המון זמן וידע, הר"מ שלי בישיבה מאוד מתמקד בעיון לא-בריסקאי - הבנה מדוייקת מאוד של איך כל אחד מהראשונים עומד על הגמרא ומה גורם לו לומר ככה. מחלוקות ראשונים נשענות על הגמרא וצריך להבין איך כולם עושות את זה בשביל להגיע להלכה ולדעת להכריע מסברה. אחרי זמן מספיק בלימוד כזה הבנתי שאין שום דרך להבין גמרא בלי עיון. לא קיים. אחרת אתה נשאר עם בליל של גמרות סותרות וחוסר הבנה ברור, לפעמים ברמת לשון הגמרא. זה שאולי לא נכון ללמוד את זה בתור התחלה בישיבות - אולי, אבל אנחנו לא מדברים פה על ישיבה בוחערס אלא על פוסקים גדולים שאכן צריכים לדעת את כל זה.
2. האמירה המנוגדת שלך על בית הלל ובית שמאי לא כל כך סותרת אותי לדעתי, כי אין ראיה מבית שמאי ובית הלל - הרי אצלם אלו ואלו באמת דברי אלוקים חיים, מה שלא נכון אצל רבנים לאחר הגמרא בהכרח (ואני יודע שיש שיחלקו עלי פה, אבל בעיני זה די מוכרח). אם כבר, הייתי מביא דוגמה מהמחלוקת על זמני התפילה בין חכמים לרבי יהודה שמותר לעשות את זה כל יום לפי שיטה אחרת. אז זה נכון בפסיקות מסויימות שאכן אין בהן הכרעה, אבל לא בבחירת רב לסתם דבר, הרי "שאל לחכם ואסר, לא יישאל לחכם ויתיר" ובכללי הפסיקה מאחורי הסוגיות יש לך מצב שבו אחד אסר ואחד מתיר בעצם אם אתה הולך לפי 2 רבנים שונים.
3. אמפירית, מי שפוסק בלי קשר למציאות עד עכשיו פשוט גם עם מומחים לא מתייעץ, שזו בעיה אחרת. אני לא חושב שאתה יכול למצוא לי רב שאכן מתייעץ עם המומחים כמו שצריך ועדיין יוצאות לו פסיקות הזויות (רב בגיל סביר, הנטיה החרדית להקשיב לרבנים עד שהם בקבר גם אם הרבה לפני כן הם כבר לא כשירים להנהיג ציבור לא כל כך מתיישבת על ליבי).
ביחס למקורות, מוזמן להביא. אני לא ראיתי אצל מקורות מוקדמים דברים כאלה (לא מקבל מהדורות האחרונים, זה לא חכמה). אבל האמת היא שזה מסוג הדברים המטא-הלכתיים שפשוט לא מי יודע מה מתעסקים בהם במשנה ובגמרא, וגם לא רוב הראשונים. הלכך אני אניח שמה שמביא אותי לפסיקת ההלכה הנכונה ביותר (עם יחס נכון של ידע הלכתי-הכרת המציאות) הוא הדבר הנכון לעשות, ולא אתחשב בערכים חיצוניים של "הכרת המציאות" גם אם התוצאה ההלכתית במצב הזה תהיה זהה או גרועה יותר. רוצה לשכנע אותי אחרת - תוכיח.
4. יש על זה מאמר של רב אברום שמוכיח את זה מכך שצריך להמלך בסנהדרין על יציאה למלחמה ושיש דברים שחזקיהו עשה והודו/לא הודו לו חכמים גם על שלא קשורים לתורה בכלל (כמו סתימת מי הגיחון). הרב עמיטל כמובן כתב מאמר נגד (מאמר די מוצלח גם כן, אם כי יש שם איזו סברה קצת דחוקה בקשר ללשון הגמרא על חזקיהו), בכל אופן זה לא שאין מקורות בכלל שאפשר להבין מהם את זה. זאת ועוד, יצא לי להתקל לא פעם בגמרא שדנים בעובדה מדעית לא מתוך תצפיות אלא מתוך אפשרויות בהבנת המקורות כמו ההכרעה במחלוקת רבי יהודה וחכמים על דרך הכשת הנחש בסנהדרין.
אבל האמת היא, שהפסקה הקודמת לא מעלה ולא מורידה - לא טענתי שדעת תורה היא הדעה הצודקת. אני גם לא חושב כך בהכרח. אבל הטענה שלך לא הייתה רק על זה, היא הייתה שחוסר הכרת המציאות בעקבות חוסר לימודים חיצוניים גורמת בהכרח לתמיכה בזה, ואני הוכחתי באמצעות דוגמה נגדית (הרבה רבנים שלא מכירים חכמות חיצוניות ועדיין לא תומכים בזה) שזה לא הכרחי. מ.ש.ל.
5. אני יכול להשבע שפתחתי את המקורות שהבאת, ואמנם החכמתי מהקריאה אבל לא הבנתי איך אתה מוכיח את טענתך משם. האר את עיני.
בקשר לחילול השם - יכול להיות שזה קיים, אבל זה שיקול חיצוני. אנחנו מדברים פה על ההשפעה על פסיקה, ולא על יחס הציבור לפוסקים. כשנגיע לשאלה איך לנהל את עולם הישיבות בפועל - יכול להיות שנחליט ששווה לוותר על קצת איכות פסיקה בשביל למנוע חילול השם. אבל ככל המדובר על השאלה של איכות הפסיקה - חילול השם אינו פנימי לשאלה הזו. השאר ממוקד.
1.ודאי שצריך בקיאות, בקיאות היא תנאי הכרחי אך לא מספיק כדי לדעת לפסוק. זכור כי הדיון המקורי שלנו הוא על חלוקת המשאבים - אני טענתי שפוסק לא יכול ללמוד לגמרי נושא בחול כי הוא צריך למצות את המשאבים שלו ללימוד עיון את כל השס. ודאי שהוא צריך גם בקיאות, לא טענתי שלא חלילה. אבל בעוד שאפשר עם לימוד מסודר להגיע לבקיאות יפה, בעיון זה לא קיים ולכן לימוד עד הפסיקה דורש משאבים עצומים.
ובקשר לבית יוסף - אני חושב שהמהרש"ל חלק יותר על שיטת הפסיקה של ר' יוסף קארו (להכריע בין רוב משלושת עמודי ההוראה ולא מסברות) ולא על צורת הלימוד שלו בנוגע לגמרא עצמה. ובפועל גם הבית יוסף מכריע על פי סברה לפעמים כשזה נצרך (לדוג' שהוא פוסק למטיב זכרוני את דעת ההלכות גדולות בדיני ברכה על ספירת העומר אם שכח בניגוד לעמודי ההוראה. אבל אל תתפוס אותי במילה פה). זאת ועוד - בדברים שהם פשוטים בסעיפים מפורשים בהלכה אולי באמת אפשר לעשות כמו השו"ע ולהכריע מרוב פוסקים בלבד, אבל דימוי מלתא למלתא עושים באמצעות עיון ברמה כזאת או אחרת; מגיעים לעקרון הכללי יותר וגוזרים ממנו את המסקנה בפועל, וההגעה לעקרון היא עיון.
2. גם נושאים שונים לחלוטין מתבססים על אותם כללים. זה מגיע עד לרמת כללי הדרישה שזהים בכל התורה, אבל לא צריך להרחיק לכת עד לשם - מספיק מחלוקת לדוג' בפירוש המושג "גרמי" (דעת רש"י המפורסמת שגרמא וגרמי זה אותו דבר, לעומת ראשונים אחרים שסוברים שהם לא זהים בדיוק) והמחלוקת נוגעת גם בדיני נפשות וגם בדיני שבת שלמושג הגרמא על צורותיו השונות יש השפעה. כך שאם אני נוהג לפי אחד בשבת ולפי אחר בנפשות - אני ממש הולך לפי שני דברים סותרים חזיתית.
3. גם נעם לא בדיוק נתמכה על ידי כל הרבנים הציונים ואפילו לא קרוב... בעיקר על ידי רב צבי והזרם שלו. יש מספיק רבנים שלמדו רק תורה והיו נגד. זכור - אתה טענת שחוסר לימוד תורה מוביל להשקפה כזאת *בהכרח*. מכיוון שטענת הכרח, אני צריך דוגמה נגדית משמעותית אחת בשביל לשלול את טענתך. ויש לא מעט. ואינני חושב שהם התייעצו עם מומחים כראוי, לפחות לא מומחים אמיתיים. לפחות אין לי אינדיקציה לכך שהם התייעצו.
5. זה בהחלט נתון לפרשנות, והעובדה היא שאני פרשתי לגמרי אחרת ממך, במיוחד את הרמב"ם הזה אבל גם את השו"ע שמסייג את הרמב"ם מאוד.
תודה לך על הדיון
טוב, החשש הוא לא בדיוק מצד סברה אבל זו חריגה מהשיטה הרגילה של פסיקת השוע עפ רוב ב3 העמודים.
והשוע סובר שהלך אחר המיקל בשל סופרים גם נגד רוב חכמה ומניין (כמו הרמב"ם)? יכול להיות שאתה צודק, אבל יש לזה השלכות מרחיקות לכת.
אבל הוא עדיין פוסק את זה כנגד רוב חכמה ומניין הרי, ורוב הראשונים לא חושבים שהולכים ככה
בכלל לספרי פסיקה יש המון חריגות מהכללים שהם מציעים
1. תלוי איך מגדירים עיון.
כמו כן, האם מספיק אחרי שמכירים בבקיאות טוב את הש"ס והראשונים לעבור על הסיכום של מתיבתא, בהערות של מוסד הרב קוק (כדי להשלים רבים ציונים שמושמטים אצל מתיבתא ופרנקל) והאחרונים המופיעים ברמב"ם פרנקל על הדף ובסוף?
2. תלוי מה, מודה שצריך היכרות מסוימת כדי להבחין מתי מתבססים או לא. (אני חושב שביחס לכללים יש מקום לדון.)
3. מקבל את דבריך על ההכרח, נראה לי שראוי להגדיר שהסבירות לטעות במציאות עולה.
בשמחה, תודה
להכיר את כל הראשונים בלבד זה לא מספיק לעיון. צריך למצוא את הסברות מאחוריהם, שהרבה פעמים יש לזה הרבה שיטות שונות ולדעת להכריע עם ראיות וכו'. אין ולא יהיה קובץ שמסכם את כל הסברות האפשריות.
ובקשר ל3, הסבירות עולה אבל היא עשויה להמנע ע"י גורם חיצוני (הכרה במגבלות הידע) - זכור שלא מדובר פה על סטטיסטיקה טהורה (יש סיכוי של 1 לx לאמץ השקפה מוטעית על המציאות אם לומדים רק תורה, וזה מוגרל אקראית) אלא על גישה. אם אני מקנה ללומד את הגישה הנכונה (של הרבנים שלא תומכים בזה) גם אם הוא ילמד רק תורה הוא יפתח השקפה נכונה. מהרגע שזה לא הכרח ולא תלוי בהגרלה של הסיכוי אלא בנסיבות - אני יכול לשנות את הנסיבות כרצוני לקבל את התוצאה הרצויה.
ולהבין אותו ביחס לדברים אחרים שהוא כתב, אפילו ברמת הלשון אבל גם ברמת הסברא.
זה עניין של אינדוקציה - אני צריך מדגם גדול ואז למצוא ממה אני יכול להגיע לכל התוצאות האלה באמצעות סברה. צריך גם מדגם גדול וגם סברה חזקה
רמב"ן, חולין מג ע"ב: "הא דתניא 'הרוצה לעשות כב"ש כקוליהון וכחומריהון עושה או כב"ה כקוליהון וכחומריהון', קשה לי: והא קיימא לן דאחד מטמא ואחד מטהר, אחד מתיר ואחד אוסר, אם היה אחד מהם גדול בחכמה ובמנין - הלך אחריו, ואם לאו, בשל תורה - הלך אחר המחמיר, בשל סופרים - הלך אחר המיקל... ויש לי לומר, מתוך שמחלוקתן של תלמידי ב"ש וב"ה גדולה וכל חכמי ישראל נכנסין תחתיה ונעשית להם תורה כשתי תורות, הרשות לכל אחד לעשות כדבריהם... הרוצה להיות מכת בית שמאי ולעשות כדבריהם לעולם - רשאי הוא".
בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקראו, ובבקר יעמדו, שנאמר: "ובשכבך ובקומך"
ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו, שנאמר: "ובלכתך בדרך"
אם כן, למה נאמר "ובשכבך ובקומך"? בשעה שבני אדם שוכבים, ובשעה שבני אדם עומדים
אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטתי לקרות, כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הליסטים.
אמרו לו: כדאי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל.
שאז נפסקה הלכה כבית הלל לגמרי, אז באמת אסור לעשות כמו שרבי טרפון עשה. זה המשך הגמרא על כך שמותר לעשות כמו בית הלל ובית שמאי כשרוצים - ומי עבדינן כתרי חומרי? והא תניא: לעולם הלכה כבית הלל, והרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה, כדברי בית הלל - עושה. מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - עליו הכתוב אומר "הכסיל בחשך הולך". אלא, אי כבית שמאי - כקוליהון וכחומריהון, אי כבית הלל - כקוליהון וכחומריהון. הא גופא קשיא: אמרת לעולם הלכה כבית הלל והדר אמרת הרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה! - לא קשיא; כאן - קודם בת קול, כאן - לאחר בת קול. ואיבעית אימא: הא והא לאחר בת קול, ורבי יהושע היא, דלא משגח בבת קול).
משמע שאחרי הבת קול פוסקים את בית הלל לחלוטין.
אפשרות אחרת היא לומר שאפילו אם זה היה אחרי הבת קול, שאולי אפשר לנהוג כמה שרוצים אבל במצב שאתה יכול לעשות או זה או זה ויש לך סכנת חיים מאחד אז אתה חייב לבחור בשני.
שהוא "התעלם" מדברי בית הלל במקום לתת להם משקל ראוי, בשעת צורך של פיקוח נפש. הרי אם הם שווים הוא אמור להכריע כבית הלל בגלל הפיקוח נפש, והוא זלזל בהם והלך כבית שמאי.
אבל מסכים שזה פחות פשט
רק מביא את ההסבר של המסילת ישרים בזה (פ' כ') שהוא הסבר ממש פשט לדעתי:
"נמצאת למד שהבא להתחסד חסידות אמיתי צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם, ולפי התנאים המתלוים להם לפי העת לפי החברה לפי הנושא ולפי המקום, ואם הפרישה תוליד יותר קידוש שם שמים ונחת רוח לפניו מן המעשה יפרוש ולא יעשה. או אם מעשה אחד במראיתו הוא טוב, ובתולדותיו או בתנאיו הוא רע, ומעשה אחד רע במראיתו וטוב בתולדותיו הכל הולך אחר החיתום והתולדה שהיא פרי המעשים באמת, ואין הדברים מסורים אלא ללב מבין ושכל נכון, כי אי אפשר לבאר הפרטים שאין להם קץ, וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.
ומעשה דר' טרפון יוכיח (ברכות י, ב): שהחמיר להטות כבית שמאי ואמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל, אע"פ שמחמיר היה, וזה שענין מחלוקת בית שמאי ובית הלל היה ענין כבד לישראל מפני המחלוקת הגדולה שרבתה ביניהם, וסוף סוף נגמר שהלכה כבית הלל לעולם, הנה קיומה של תורה שגמר דין זה ישאר בכל תוקף לעד ולעולמי עולמים ולא יחלש בשום פנים שלא תעשה תורה חס ושלום כשני תורות, ועל כן לדעת המשנה הזאת יותר חסידות הוא להחזיק כבית הלל אפילו לקולא מלהחמיר כבית שמאי".
תירוץ שלא מסתדר עם הגמרא שם
דברים מבהילים וסותרים את המשנה והגמרא על רבי טרפון כפי שהביא @כי בשמחה תצאו.
זכור לי משהו כזה, אבל מאוד במעומעם. אשמח אם תוכל להפנות אותי, מעניין.
ואיך לומר, דברים חריפים של הרב רבינוביץ' בימינו בנושא זה לא כל כך מפתיע... פשוט בהרבה דברים מהסוג זה הוא בדעת מיעוט (לא שאני אומר שהוא טועה כאן, אבל באופן כללי שיטתו די יחידאית בעולם התורה).
באמת מעניין. כשרואים את חבד הנוכחית ואת האיגרת הזאת אפשר להבין קצת את הרב שך לפעמים...
וכן שזו תהיה דעת הרב רבינוביץ' זה באמת די טריוויאלי.
תקראי כמו גדולה.
סתם בכל אופן אני קורא כרגע אם את רוצה אני אתן לך סיכום כשאסיים
ולא מתעניינת בסברות שלו, זה לדעתי קשור קצת להסללה מסויימת אולי
אבל לא בטוח, יש גם בנים עצלנים
הטענות העיקריות - לא כתוב בשום מקום שדעת תורה היא גם בנושאים של חול גמור, וגם אם יש קצת סברה לומר שכן - מדובר על תלמידי חכמים שהם אמיתיים, מעורבים עם הבריות ויודעים את נפש האדם, וגם יודעים לומר "איני יודע" כשהם לא יודעים - כלומר מודעים היטב לגבולות הידע שלהם.
הוא מדבר קצת על זה שבציבורים מסויימים תלמידי החכמים לא מודעים לסבלם של ההולכים אחריהם (כמו הוראות להקמת משפחות ענקיות ובמקביל הוראות ללמוד רק תורה ולא שום דבר שמאפשר להתפרנס וככה ליצור אנשים שאין להם כסף לאוכל וצריכים לקבץ נדבות). ואחר כך מדבר על זה שחשוב שחכמים יגרמו לעם לאהוב את התורה ולא ההפך (החלק האחרון לא באמת דן במקורות לעומק אלא סתם פורש את משנתו בנידון).
אות כב:
אהוביי אחיי ורעיי, מאהבה מסותרת תוכחת מגולה, לכו נא ונוכחה זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור. ההיתה כזאת מימות עולם, ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי? אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים, כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע. כי אם לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל, כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש ה' על דבר האתונות שנאבדו לאביו. כי באמת כל עניני אדם לבד מדברי תורה ויראת שמים אינם מושגים רק בנבואה ולא לחכמים לחם.
אבל חבדניקים לא יושיעו אותך... העניינים יותר מורכבים מזה
בגלל מה שהבחורה אמרה לבחור אתם חושבים שאתם יכולים לשפוט אדם, לא סתם אדם, רב?
למה אתם בטוחים שאתם יותר מוסריים ממנו?
אתם יודעים מה בדיוק אמר הרב?
מה הבחורה קלטה ואם בכלל קלטה נכון?
מה היא סיפרה לרב ואיך?
וכו וכו וכו
בגדול נשמע מוזר מה יש להתייעץ עם רב על דבר כזה עובד או לומד זה ממש אנדוידואלי בבחורה מה היא מחפשת קיצור מאוד מוזר
שזה שהבחורה לא ראתה בעיה לומר דבר מצער שכזה לבחור
מראה שיש מה לבדוק בבחורה כנראה..
חוץ מזה, כשיש סיפורים שרבנים(אמיתיים) קשורים בהם -כדאי להזהר. זהו.
מזל שאף אחד לא יודע על מי מדובר.
וכן את צודקת חוסר טאקט מצד הבחורה לומר את זה לבחור אני לא מזלזל בשום רב רק כואב לי שאנשים נפגעים זה מחרפן אותי איך אפשר לפגוע ככה בבחור או בבחורה זה ממש לא משנה סיפור הזוי בכל מקרה
אנחנו יודעים רק מה שהבחורה אמרה לבחור לפי איך שמבקש אמונה הציג. זהו.
אפשר ורצוי וחובה להיות קצת פחות שיפוטיים כי אנחנו לא יודעים מיליון נתונים שכל פרט יכול לשנות את כל התמונה מן הקצה לקצה.
וחוץ מזה שאני מניחה שגם אתה חושב שרב אמיתי ממוצע אמור להיות לפחות קצת יותר אמיתי/מוסרי ממני וממך.
"נורא נורא חכמים ומבינים בכל דבר" אתה רב צריך לשאול אותך יותר שאלות בהלכה מה הקשר לומר לבחורה דבר כזה
)אצלך. צריך להזהר גם בפורום בדרך ארץ. לדעת שמאחורי ניק עומד בנאדם.
כי מי שבוכה זה אומר שאין לו לב? נו באמת...
הודעה , וכשכל הר"מים ורה"י נכנס וכולם התחילו לשיר להם: "אשריכים תלמידי חכמים שדברי תורה חביבים עליכם..." פשוט התחלתי לבכות, אתה פשוט מרגיש את הרצון להיות כמוהם ואת הפער בינך לבינם, זה היה כאב גדול שהתבטא בבכי...אני בוכה יותר מדי, בתקופות קשות
הקורונה האחרונה (ועוד סיבוכים מסביב) גרמו לי איזה 3 פעמים לבכות.
פעם זה היה לי מוזר וקורה אחת לכמה שנים. לאחרונה זה נפרץ...(וב"ה!)
שחייל מסר את הנפש שלו והציל חיי ילדים... נראה לי יותר מחצי שנה.
ופעמיים זה היה כשמישהו מת. פעם ראשונה זה היה משפחת פוגל, פעם שנייה מישהו קרוב.
מאז זה לא קרא. אפילו בהלוויה של סבתא שלי לא בכיתי, למרות שחלמתי עליה כמה פעמים חודשים קדימה
תשמע יותר 'סיפורי קרליבך'.. 
(רציני)
ראיתי את הסרט ה'קוזאקים מקובאן' מ1950 ולמרות שהוא מסווג כקומדיה מוסיקלית הוא העלה דמעות בעיניי.
חיים שלעולם לא נדע.
האמת אני בכלל לא בטוח אם הפורומים פה עדיין פעילים😂
אבל ככה, ביום שני הבעל"ט דייט ראשון בחיים ואני חייב טיפה עזרה
לא מצפה שתגידו לי בדיוק מה לעשות, בסוף העניין הוא להיות אני, אבל קצת...
אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?
מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?
וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?
אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?
תודה מראש לכולם!!
בתור בחורה שיוצאת לדייטים, אני שמה לב שבאמת מפריע לי מראה חיצוני של רוב הבחורים.
ואיכשהו אני פוסלת את רובם בגלל המראה החיצוני, מצד אחד יש את המשפחה שמייעצת לי לתת צ'אנס ולראות אולי בדייט עצמו לא יפריע לי המראה,
מהצד השני החברות מייעצות לי "תסתכלי במראה ותעלי סטנדרטים"
ואני עצמי לא יודעת מה להחליט, כי אין לי בעיה לחכות בשביל הבחור המושלם, אבל מהצד השני לא רוצה לפספס את הרכבת ולהגיע לגיל מבוגר...
(ולא, אני לא מחפשת את הדוגמן האולטימטיבי, אבל כן בחור שנראה סבבה)
מה אומרים?...
כתבתי פעם הודעה על משהו דומה:
https://www.inn.co.il/forum/t1369141#14847987
קצת ארוך, אבל נראה לי התייחסתי שם להרבה מהדברים שהעלית.
והייתי רוצה להוסיף: בסוף את זאת שמתחתנת, לא חברות שלך. לא המשפחה שלך.
את צריכה להחליט אם טוב לך בקשר.
האם ייתכן שהבחירות שלך יובילו לזה שתגיעי לגיל מבוגר יותר כרווקה?
ייתכן.
אבל אף אחד לא יכול להבטיח לך כלום.
זה לא שמישהו אומר לך, או שתתחתני עכשיו עם מישהו שיש לו מראה 80% בעינייך, או שתחכי שנתיים ותתחתני עם מישהו שנראה 100% בעינייך.
יש מחיר לבחירות שלנו, ואנחנו לא תמיד יודעים מה הם.
נקודה נוספת,
זה שזה שעומדים מולי כרגע X מועמדים רלוונטיים, ואני צריכה לבחור מבינהם.
בכל פעם עומד מולי אדם אחד.
האם יש יפים ממנו? כן.
האם יש נחמדים ממנו? כן.
האם יש קרובים יותר לרמה הרוחנית שלי? כן.
אנחנו לא מחפשים את הכי, ובטח שלא בכל התחומים ביחד.
אני מחפשת מישהו שמתאים לי - מבחינת זה שיש לי איתו שיח ותקשורת, שאני מרגישה שאני יכולה לעבוד ולצמוח איתו ביחד. הבנה, הכלה, כבוד, חוסר שיפוטיות. ועצם הבחירה שלי בשותף לדרך - וכמובן בצורה הדדית - היא זו שמובילה לדעתי לקשר הייחודי של נישואין.
במילים אחרות: הבחירה ההדדית היא זו שהופכת אותנו למיוחדים זה לזו, ולא 'ציונים' שאפשר לתת על פרמטרים כאלו ואחרים. בכל פעם צריך לבחון את מי שעומד מולינו ולראות אם יש כאן פוטנציאל - ואם אין, להמשיך הלאה.
ואם מבחינתך כל עוד המראה לא מוצא חן בעינייך אין פוטנציאל - אז זה לא רלוונטי.
רוצה שזה ישתנה? זה או להבין שצורת המדידה שלך לא בהכרח משקפת את המציאות (נניח התמונה לא הכי מחמיאה - ואז אפשר לבקש\לחפש תמונות נוספות ולקבל תמונה כללית ברורה יותר,
או לשנות את נקודת המבט שלך על העניין - לא להתפשר, אלא לעבור שינוי פנימי עמוק.
אם תראי משהו כהתפשרות, תצטרכי לחיות עם התחושה שיכולת להשיג יותר טוב, אבל זה מה שהיה לך ביד, אז הלכת על זה. ולחיות עם תחושה כזאת זה נראה לי מזעזע.
עוד סירוב ועוד התעלמות עוד היעלמות ועוד "גוסטינג".
"מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה"
ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.
אין מה לעשות יש אנשים שמקשים
מורידים את הרמה בשביל כולם.
אין נאמנות.
מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.
בבוקר והנה היא נעלמה.
אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..
אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...
התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...
ואז גיליתי שיש שם לדבר הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...
הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו
לומר פשוט שלא מתאים?
עולים תחושות בדייטים עצמם
עולים תחושות בין דייט לדייט
מה דעתכם המקום שצריך לתת לסוגי התחושות?
מה זה יכול לומר שיש פער בין התחושות בדייטים לתחושות בין הדייטים (לכאן או לכאן)?
שיש פער זה לא אמור להיות ככה..
אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר
בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני
יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..
כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק
כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..
והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .
זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה
ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..
לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה
בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.
אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.
וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.
ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,
שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה
לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר
מחפש שםוהגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,
לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..
לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן
כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים
ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא
ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות
הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)
בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם.
בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב...
השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.
ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון
להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.
נרשמתי לשדכנית ואחרי תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?
(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)
אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...
לק"י
אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.
(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).
אתה מספר שיש סיבה טובה,
אנחנו לא יודעים מהי.
סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.
למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה.
אבל אם הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה.
לק"י
נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.
אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.
אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.
אני בהלם!!
אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.
אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.
שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.
שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.
והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,
אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.
אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.
בהצלחה.
@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?
אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש
אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד
מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.
אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.
אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.
רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..
אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא
אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה
סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן
אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.
ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).
אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.
אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -
שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.
אם אין לה סיבה ..
תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב
אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור
והיא לא ראויה להיחשף בציבור
זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.
בטח לא אם שילמת מראש.
לק"י
ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.
(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).
הניסוח אכן די פוגע...
ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)
את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)
והאוסידי היה ידוע לשדכן.
הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל
ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.
לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.
ומאושרים. ואשרי השדכן!
שלום לחברות הפורום היקרות!
כן, זה רק לנשים.
הייתי פעם פה...
עברתי לפני 10 שנים מסע של גירושין
וחג הפסח היה מורכב עבורי באותו זמן.
ב"ה בסוף זכיתי ליציאת מצרים
וקריעת ים סוף
והתחתנתי ב"ה
(לולא המסלול הזה - לא הייתי יודעת שבעלי הוא מה שאני צריכה)
ובסוף - הפכתי לאמא בחול המועד פסח!
כתבתי ספרון על המסע
מילים שה' שלח לי להתמודד
וקיבצתי לקובץ מתנה עבורכן.
מקווה שישמח ויחזק!
20260331102053.pdf (תלחצי על זה)
אבל אלרגית לחתולים (אמיתי).
מה עושים.
זה זמני
בשם הבחורה
טיפות של אורב. אינם באים בחשבון
ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי
מצד אחד, עוגן משפחתי הוא דבר ששומר על אורח חיים יציב, גם בעניין הדתי.. זה הגיוני לחלוטין.
מצד שני, החלטה של אדם לשמור על אורח חיים דתי ועל חיבור לקב"ה לכאורה לא אמורה להיות תלויה במה יקרה או לא יקרה לו. אם הוא יתחתן או לא.
הרהורים בנושא..
ת'אמת שהנושא יותר קשור ב"דתיות" מאשר "רווקות".
דתיות לפעמים נתפסת מאוד טכנית או תלוית הקשר, לכן מובן שאם אדם ממשיך להיות רווק בגיל מבוגר יותר שהגיוני שהוא יהיה פחות דתי.
לעומת זאת, התמסרות לדת, שוב היא לא תלוית הקשר. גם בשלום גם במלחמה, גם באתגר כזה גם באתגר אחר - יש סיבה לשנות את החוזה מול הקב"ה? זה לא הגיוני.
השוני הוא יותר הסטטוס, פחות התכלס של השגרה והמצב הזוגי (כלומר- יש פער תהומי בין לחיות בזוגיות ובאותו הבית ולנהל חיים משותפים- אך ללא נישואין, לבין דתי שאינו נשוי וגם אינו בזוגיות)
לשאלתך הראשונה- לפחות לגבי שמירת נגיעה אני חושבת שיש בזה קושי גדול יותר. לא מחייב כמובן שרווק בגיל מבוגר יותר יפסיק לשמור נגיעה או יחפף או משהו, אבל זה קשה יותר.
בדיוק דיברנו על זה כמה חברות (נשואות ולא נשואות). חברה (שכרגע רווקה) בהרהורים על להפסיק לשמור נגיעה. תקח את אותה חברה, אם היתה מתחתנת בגיל 21-22 היא ככל הנראה היתה שומרת נגיעה כהלכה עד החתונה וכו. תקח אותה היום ויש לה הרהורים. למה? כי קשה, הכמיהה למגע טבעית, וככל שהיא קיימת יותר שנים בלי שיש לה מקום (טרם התחתנה)- זה קשה יותר.
הגיוני? כן.
האם זה בהכרח אומר פחות להקפיד? לא.
- חסידות חב"ד