היא הייתה ל-בע"ה ובהשתדלותי, ששאלה על אלאדין

לכן זה מפחיד אותי

אסביר, השתדלתי לכוון את עצמי לנקודה מסויימת, ואני עדיין בתהליך לקראת הקמת בית בעז"ה,

וכואב לי מאד לחשוב שזה ירד על ג'קט ג'ינס שיש לו ביטוי חיצוני בשטח האפור לכאן ולכאן.

אז מה אכפת לי לוותר עליו (לעת עתה או לתמיד) בשביל רמה רוחנית של בית?

זה כן טיפה עצוב אבל רק קצת. 

וכן ברור שאני כ"כ רוצה שבעלי בעז"ה יקבל אותי כמו שאני, אבל יש כללים שלא תלויים לא בו ולא בי, וזה הסטיגמות שאנחנו חיים בהם.

המציאות היא, שאלו שיותר דוסים, "לא אוהבים" דבר כזה,

אף אחד לא טוען שזה לא בסדר מצד המהות.

אלא שאם היא רוצה בחור דוס, היא צריכה להתאים לשאיפות שלו.

וגם לא בטוח שזה המצב.

הגבתי רק לפי הנתונים שהוצגו כאן לפני שאני הגבתי.

ולפיהם - זה נתפס ככה.

מעתה - הבחור יפרשן, שלא באשמתו, שזה מעיד על משהו.

אם בחברה אליה הוא רגיל זה אכן מעיד.

זה הכל.

@קל"ת @נועה גבריאל, חשוב לי לשמוע, האם כעת אני מובן?

עם זאת, אמנם מי שבחברה שלו זה נחשב כלא הולם, ולו זה לא אכפת, כנראה שזה כן מעיד על פחות צדיקות

אבל בכל מקרה, מי שבחברה שהוא חי בה זה נקרא לא הולם, והוא לא מתחשב בזה (לא במקרה שהוא מבין שזה לא מוצדק, אלא כי זה לא מעניין אותו,) זה לא מעיד על חסרון בערכים שלו? 

דבר. יכולה ללבוש את זה מישהי שהיא ככ לא פתוחה. 

הבגדים מגדירים עד הדקויות הכי קטנות וזה מבאס אותי קצת.

בגלל דבר כזה. 

דווקא הלהתפשר שהתכוונתי הוא בסופו של דבר לא להתפשר-

כי אני שמה בערך העליון את הדברים הרוחניים שחשובים לי קצת יותר מהגשמיים (ג'קט ג'ינס), 

נכון, אני לא אמורה להתנהל "בשביל הבעל" אלא לעשות דברים מחיבור פנימי שלי,

הסטיגמות בחברה הדתית קצת מנהלות אותי. (ומפחידות) 

ואולי הבחור הזה יאהב? וישמח? לא בטוח ההנחה שאתה מניח. 

אני מסכימה בגדול עם מה שאתה כותב. באמת אולי המקום שאני מונחת גם מתאים לסוג מסויים של בחורים,

ובעז"ה לאחד. פשוט מרגיש לי שברגע שמתחילים קצת לפתוח וללכת כמו "כולם" אז החברה מתחילה לחשוב עליך ככה, ואז ההצעות שמגיעות אליך, ואז הבית שאתה בונה. ולא, זה לא מה שאני רוצה. כי אני יודעת מי אני באמת. 

בקשר ל"אגב", נראה לי אתה קצת מקצין, לכולנו חשוב חיצוניות באיזה שהיא רמה, ולהשתייך למגזר מסויים, זה טבעי.. ולכן זה חשוב (לחלק) מהבחורים ההשתייכות המגזרית (או איך שנקרא לזה), ולחלק לא.. (חלק תופסים את זה בצורה כללית ורחבה כמו שראינו בתגובות כאן)

נכון שאם בחור נתפס (רק) על החיצוניות זה ממש לא משהו שאני אמשיך איתו לפגישה נוספת

לכן זה מפחיד אותי, להיות פתאום במחנה "האחר". (כביכול. יאו איזה הגדרות)

בלי קשר אל מי שכתב את התגובה (שזו זכותו האישית)

זה באמת נקודה למחשבה...תודה

"ג'יזס. הנו הדמות המרכזית בנצרות, בה הוא נחשב למשיח ובן האלוהים. לפי האמונה הנוצרית..." (גוגל)

פעם שאל הכומר (בה' הידיעה.. ההוא מכל הסיפורים....) את ר' יונתן אייבשיץ, איך אתם מעיזים לחגוג את פורים וכו',

אמר לו ר' יונתן:

לא רק אנו, גם אתה צריך לחגוג את פורים,

שכן אם היה המן משמיד את כל היהודים,

אלוהים מניין היה לך?

כמה זה משמעותי לבחורה, ככל שזה יותר חשוב לה ככה זה דורש יותר תשומת לב מבחינתי.

לפני שאת מסיקה מסקנות מתגובות של אנשים אני מציע לך לזכור שאין לך מושג מה הסגנונות של האנשים מאחורי המסך. המשמעות הפשוטה של המשפט הזה היא שייתכן שהמידע שאת מקבלת רלוונטי ע"פ בעלי סגנון רחובי/ חרדי/ סנדלים עם גרביים, כמובן שכל הסגנונות האלה לגיטימיים אצל אנשים שונים, אבל ייתכן והוא חסר חשיבות בעבורך...

לשאלותייך, בעיניי אין בזה משהו לא דוסי והדבר העיקרי שזה יכול לרמז זה על טיפוח עצמי כמו כל בגד אחר שמשתמשים בו בהתאמה עם שאר הבגדים...

ועוד דבר, אמנם הבגדים אומרים הרבה על בני אדם אבל אנשים שמחפשים ומדקדקים בדברים שאין בהם ממש יוצאים מופסדים בסופו של דבר, אז אני מציע לך לחפש מישהו שיסתכל על האישיות שלך ולא על הבגדים שלך...

אם מישהו חושב שאת פחות דוסית בגלל הלבוש שלך אע"פ שהוא צנוע אז זה עניין שלו לא שלך..

חצאית עד אחרי הברך? בלי מחשוף בעייתי? במידה שכן - אז לא נראה לי שז'קט ג'ינס הוא מה שיפריע לי. כלומר, אני אישית לא הולך עם ג'ינסים, אבל באמת שלא כזה משנה לי סגנון הלבוש של אחרים ובפרט אחרות, כל עוד הוא בתו תקן צניעותי סביר. 

לכל בגד יש משמעות.

כן, הבגד יותר רחובי, הבגד פחות בגד של בת מלך. במיוחד עם קצוות פרומים, שזה די נפוץ.

מה זה אומר עלייך? שלפעמים את מוכנה לתת למסר הזה לעבור.

אולי כי יש לך מספיק בטחון במקום הרוחני שלך, אולי כי את משוחררת ומרשה לעצמך להראות כאילו את פחות בת מלך, אולי כי את חיה בחברה שזה מקובל ולכן יש לך את הבגד הזה אבל בשבילך אין לו משמעות מיוחדת...

בקיצור, לא נורא. וזה יכול להיות גם מאד יפה.

טוב, לא בדיוק בת מלך, אבל בהחלט אשתו של נסיך.

גבירותיי ורבותי, קבלו את מייגן מרקל, דוכסית סאקס.

מניח שהיא לא היתה מתלבשת ככה מול המלכה, שגם ככה היתה מוכנה לכופף דברים בשביל הארי החמוד שחזר הביתה.

התיאור שזה "פחות של בת מלך" הוא של השואלת, לא שלי. היומרנות היא שלה. אני כן מרגיש שמתחבר לתיאור. מה לעשות, אני שייך לקהילה שבה זה כך. אתה לא, יופי לך. תהנה. יש יופי מסוים בזה (ומותר לי להרגיש שמדובר בבגד שהוא פחות מיפה את הלובש).

היא שאלה האם זה משדר את זה - אז כן, בעיני זה משדר את זה. אתה חושב אחרת, יופי. אז היא תדע שיש מי שבעיניו זה כך (כמו שהיא חשבה מראש) ויש מי שלא. 

מה זה בדיוק משדר בעיניך?

כן, לבגד יש משמעות - לקראת נישואין וזוגיות

והנה עוד מישהי שמרגישה משהו דומה

אני בת. - לקראת נישואין וזוגיות

וממש יורד לי מבחור עם מכנסי ג'ינס...מרגיש לי שהוא לא השתרש מספיק בבית המדרש וקשור מדי לרחוב..

אולי זה גם מה שהבנים חושבים על בנות עם ג'ינס למרות שזה כמובן לא בהכרח מעיד

לרוב מי שממש מחובר לבית מדרש זה בא לידי ביטוי גם בלבוש.

ושוב לא טענתי שזה בהכרח מעיד אבל...

רק מצחיק אותי שיש נשים רבות המתלוננות על כך שגברים פוסלים על פי תמונה ("תמונה לא אומרת כלום"), אבל אין להן בעיה לפסול מישהו בגלל הבד שממנו עשויים המכנסיים שלו.

אני לא מדבר עלייך כמובן, אלא על התופעה הזאת, של לשפוט אנשים על סמך דברים כל כך מגוחכים, שבאמת לא אומרים כלום על הבנאדם. רק דעות קדומות.

אגב, לא רציתי להגיע לזה, אבל...

ג'ינס זה המכנס הכי צנוע בשביל גברים. הבד מספיק קשה בשביל להסתיר את כל מה שקורה בפנים, בכל רגע ובכל מצב.

אף פעם לא פסלתי על זה אבל מי שהתבאסתי ממנו די ביסס את ההנחות הקודמות שהיו לי.

אתה לא יכול להשתחרר לגמרי ממה שלבוש מסויים מסמל בתקופה בה אתה חי

הדבר הכי איני היום הוא ג'ינס וכמה שיותר קרוע/ משופשף כמו כל מיני תספורות שבאות מחו"ל..

אחד מהדרכים להתרחק מהתרבות הזאת צריך לבוא לידי ביטוי גם בהופעה לדעתי.

בגד קרוע ומשופשף, ג'ינס או לא, הוא לא בגד מכובד. זה כבר לא הבד ממנו הבגד עשוי, אלא הצורה שלו, וזה שונה מהותית.

ברור לי שבגד זה רק בגד

אולי אם אפגוש מישהו שישבור את הסטיגמה משהו אצלי ישתנה,

בינתיים הם נכנסים אצלי לאיזשהי תבנית ואין לי כ"כ איך להוציא אותם משם חח

מכירה הרבה לא חרדיות שלא ילבשו ג'ינס בחיים

אפילו פעם אחת.

ואני לא מחפשת רע כלהיום..

אחרים בלי ג'ינס דווקא כן.

בישיבה התיכונית שלי זה היה אסור..

וזכותה להיות מופתעת.. לא חושב שאפשר להתווכח עם רגשות, רק הסברתי מאיפה זה מגיע.

מבינה. אוף העולם הזה קצת מתסכל אותי. כ"כ הרבה סטיגמות - לקראת נישואין וזוגיות

דוסיות יקרות.. ג'ינס מרתיע אתכן? - לקראת נישואין וזוגיות

גם אז, לפני 7 שנים, היו בנות שאמרו שזה בכלל לא אומר כלום, והיו בנות עם דעות קדומות.

שאמרה שכשהיא רואה מישהו עם ג'ינס משהו אצלה זועק לאאא..

ממש כך.

לא הבנתי רק איך הוא קשור..

לראות ג'ינס ולצעוק "לאאאאא" זה ההפך הגמור מלראות את מעלת חברינו ולא חסרונם.

לא נכנס בד''כ לפורום הזה.. כי אני לא בגיל, הפנו אותי מקבוצה של שיחה אישית.. 

התלבטתי אם לכתוב, כי נראה שרוב הדעות פה לא ממש בעד מה שאכתוב, אבל שאלת פה כל אחד שרואה את התגובה שלך.. אז פשוט אעתיק לפה את מה שכתבתי בקבוצה שם בקשר לעניין הזה, ואומר מראש ארבעה דברים..

א: מה שכתבתי שם זה רק נקודה אחת שמסבירה למה עדיף שלא ללבוש, (לאו דווקא את ה''זקט ג'ינס'' אלא כל דבר שקשור ל''אופנה האחרונה'', גם אם הוא ממש צנוע..), בקיצור, זה רק נקודה אחת, ויש לי עוד הרבה מה להרחיב בנידון.. אני רק צריך זמן וכח.

ב: אני לא נכנס לפורום הזה בכללי, אז לא נראה לי שאראה תגובות על מה שאני כותב, אז אין עניין להתווכח פה אחרי התגובה שלי, אם משהו רוצה, שיכתוב לי בפרטי.. (זה מה שרציתי לעשות מלכתחילה, אבל מי ששאלה את השאלה עשתה זאת מפצל''ש.. אז לא היה לי ברירה)

ג: כתבתי את התגובה שלי במהירות, ובלי להתעכב לנסח אותה מדי.. אז יכול להיות שהיא תהיה קצת מנוסחת בצורה ארוכה מדי.. מחלו לי מראש

ד: אני מעתיק את מה שאני כתבתי, באותיות רגילות, וגם קצת ממה שאחרים כתבו בקבוצה הזו, שנראה לי קשור לענייננו, ואמחוק את שמותם, אז מה שאני כתבתי זה באותיות רגילות, ואחרים באותיות מודגשות

ולהלן התגובה שלי

אני (08:38)

אני מקווה שיבינו את זה גם מי שלא לומד ב''תומכי תמימים'' פשוט ב''תומכי תמימים'' זה הדיבור כל היום, לשים דגש על הפנימיות, ולא על החיצוניות, ועד כמה שהחיצוניות משפיעה על הפנימיות, וכן הלאה, וגם שם יש בחורים שלא מבינים את זה (או שקשה להם מדי להבין, כי ההסבר בעקרון הוא פשוט, אבל אם הם ''יבינו'' את העקרון הזה, הם יצטרכו להמנע מלהתנהג כך {שזה לא רק בקשר ללבושים, אלא בקשר לכל דבר במהלך היום, דיבורים\התנהגות\לבושים, וכן הלאה} ובגלל שלא רוצים לשקר על עצמם אז הם ''לא מבינים'', )

אני (08:45)

טוב, כשאתה שם דגש על החיצוניות שלך, והולך לפי האופנה [אפילו אם היא שיא הצנועה] אתה מוכיח מה הפנימיות שלך, מה באמת חשוב לך, ומה חשוב לך שיראו בך, את החיצוניות או את הפנימיות. ולכן, אין עניין להראות מוזנח, ההיפך, יהודי צריך להראות טוב, כי הוא מייצג משהו, אבל אין סתירה בין לבוש שאינו כפי כללי ה''אופנה'' ללהראות יפה.. ואפשר לראות את זה.

אני (08:48)

ואני אישית, דיברתם מקודם בקשר לנישואין, אז אמנם אני עדיין רחוק מהגיל, אבל אגיב על כך.. אם אני אלך לפגישה, ואראה שמי שאני נפגש איתה לבושה בבגדים לפי מיטב האופנה.. אז אני מבין שמה שעיקר אצלה זה לא הפנימיות, אלא החיצוניות, ואני בהחלט לא רוצה אישה כזו, אז אולי זה לא יהיה סיבה לפסול מיד, אבל זה בהחלט ישאיר אצלי רושם שלילי, ולא ממש חיובי.

כי אני רוצה אישה שהדגש שהיא שמה זה לא על ''איך היא נראית''..

אני (08:50)

כדוגמא, לי אישית יש סלידה מסויימת מבחורים בישיבה שאני רואה אותם כל היום מתעסקים ב''איך אני נראה''.. עומדים מול המראה ומסדרים את התסרוקת שלהם.. ואת הנעלי שפיץ שיהיו מבריקות.., והעניבה שתהיה תואמת לצבע של הגרביים.. וכן הלאה והלאה.. כזה בחור מוכיח לי על מה הוא חושב כל היום.

עד כאן, אמנם באריכות, אבל זו נקודה אחת. שהיא
חיצוניות מורה על הפנימיות, וכשמתעסקים ב''אופנה האחרונה'', מראים מה באמת חשוב לנו.

יש עוד כמה נקודות, אבל אני צריך ללכת לעשות כמה דברים, והשאלה גם אם אתם מעוניינים לקרוא עוד.. או שהבנתם את הבעייתיות.

אמנם לא עוברים בזה שום דבר ע''פ ההלכה, אבל אתן כדוגמא את המשפט של הרמב''ם [נראה לי] שאתה יכול להיות ''נבל ברשות התורה'', לעשות הכל ע''פ התורה בדיוק, אבל להשאר נבל..

אסביר מפורט יותר בהמשך, אם תרצו..

כתבת דברים נכונים נכון החיצונית בהחלט ( ברוב המקרים לא כולם ) מראה על הפנימיות של האדם ואיפה הוא מרכוז ומה חשוב לו

אבל דיברנו ספציפית על המקרה הזה וזה לא משקף כלום כי באמת שלפסול מישהי על ז'קט שהוא כן צנוע זה להיות ממש שטחי ןזול אתה לא בוחר את אשתך לפי ז'קט בצבע כזה או אחר ( כמובן שאם זה היה נגיד ז'קט אדום או משהו לא צנוע אז כן בוודאי שזה משפיע ומוריד אבל ספציפית במקרה הזה חבל מאוד שאנשים פוסלים על דברים כאלה )

אני (10:23)

אני לא הסתכלתי מה המקרה שם ספיציפית.

ז'קט ג'ינס, לפי דעתי הוא גם משהו די של ה''אופנה'', ולא הייתי פוסל אולי על דבר כזה, אבל בהחלט זה היה גורם לי לחשיבה לא הכי חיובית על הפנימיות והתוכן של הבחורה.

[אחת כתבה בקבוצה שאני לא יכול לשפוט או להתקיף את הבנות, בגלל כמה סיבות, לא הבאתי אותם פה, כי הם לא נוגעים לעצם התגובה..]

אני (11:41)

א: לא שופטים.

ב: הסברתי לדעתי בצורה שמאד מאד נמנעת מלהתקיף.

ג: אני ממש לא סובר שמדובר במשהו שטחי, עם כל הכבוד, ועם כל הקושי שבדבר.

ותזכרי שעד עכשיו כתבתי רק נקודה אחת מהסיבות שלא ללבוש לפי האופנה.. ויש כל כך הרבה בגדים יפים וצנועים..

באמת, רק לא חייבים כל דבר ללבוש לפי ''האופנה האחרונה'',

אומר עכשיו כמה מילים שאולי ירתיחו משהו כאן, אבל בפעמים אין ספור, (לא בכולם, אבל בהרבה מאד פעמים) זה חיצוני וזה מגושם.

אני מסכים איתך שלא לכל אחד יש את התפיסה הזו, זה משתנה מאד גם לפי ה''ציבור'' שבו את נמצאת, אתן דוגמא שקיימת אצל בנים.. להבדל שגורם השוני בין ציבור דת''ל לחבדני''ק לדוגמא..

בציבור הדת''ל, אין כל כך בעיה.. או שאין בכלל בעיה עם ללכת סנדלים בלי גרביים(בנים, לא יודע מה בנות), בציבור החבדניק לעומת זאת, זה ממש ממש בולט.. אף אחד לא ילך כך, וזה ייחשב ממש ממש בעייתי.. (נותן אותם כדוגמא כי זה עלה לי ראשון, וזה שני ציבורים שאני מכיר..)

אני לא כ''כ מוצא מילים להגיד איך יתייחסו בציבור החבד''י, אבל ההתייחסות לא תהיה חיובית..

זה רק דוגמא לשוני שבין הציבורים, ולכן אני מדבר מנקודת המבט שלי. ובתור 'תמים' שלומד ב''תומכי תמימים'', זו נקודת המבט שלי. ולכן, לא תקפתי אותך, בסך הכל הסברתי למה נקודת המבט הזו היא ממש לא שטחית.. ולמה מצידי אם משהי תבוא לפגישה לבושה לפי ''מיטב האופנה'' אז דווקא מנקודת מבט ממש פנימית, ועמוקה, זה ישאיר עליי רושם לא חיובי.

תודה למי שטרח לקרוא את כל התגובה.. זה מה שאני חושב.. לפי דעתי זה דווקא מהסתכלות פנימית, עמוקה, וההיפך לגמרי מהסתכלות שטחית.. בהצלחה לכם.

תן לה לחשוב לבד...

יש דברים שהם עניין של טעם וריח, ברור.

אבל יש אמירות שהן חד משמעית לא נכונות.

לחשוב על בחור דברים רעים (למשל שהוא "לא השתרש בבית המדרש"), רק על סמך הג'ינס - זה עובדתית לא נכון.

כפי שכתבתי, יש אלפי בחורי ישיבה מעולים, באמת משכמם ומעלה, שלובשים ג'ינס ביום-יום. זה בכלל לא עניין של דעה, אלא עובדה.

יש דברים שהם לכשעצמם לא טובים. למשל, ללכת עם מכנס קרוע או ללכת עם גופיה. אבל לגבי הג'ינס אף אחד לא טען שהוא עצמו בגד לא טוב. הטענה הייתה רק שהוא מעיד על דברים אחרים, מעיד על האדם שלובש אותו.

אם אני אתן לבחורה לראיין 5 גברים בזום, והיא תוכל לשאול מה שהיא רוצה על החיים שלהם, על האופי שלהם, על האישיות שלהם, על התורה שלהם וכו', ובסוף הראיון היא תצטרך לנחש למי מהם יש ג'ינס, לדעתך היא תצליח בכך?

בדיון שהיה לפני 7 שנים, מישהי כתבה שהיא נפרדה ממישהו שהיה באמת מושלם מכל הבחינות, בגלל שהיה לו ג'ינס. ובכן, במקום לבחון מחדש את הדעה שלה על ג'ינס ("רגע, הוא בן אדם כזה טוב, אז אולי זה שהוא לובש ג'ינס לא מעיד עליו את מה שחשבתי קודם?"), היא החליטה שהדעה על הג'ינס היא הנכונה ואילו הרושם הטוב שהבחור יצר - הוא השגוי.

זה מעוות בכל כך הרבה רמות...

תגידו למי אתם מגיבים אותה. 

@פשוט אני..

@מבקש אמונה

אבל למי ''מבקש אמונה'' הגיב את התגובה שלו?

והדיון פה הוא על בחורה, לא על בחור... לבוש של אשה זה שונה מגבר.

שם דובר על בחור ששאל האם יפריע לבחורות שיש לו מכנסי ג'ינס.

פשוט לא הבנתי מה כ''כ הקשר..

כי כתבת "מסתבר שזה דיון ישן"  

השתמע שגם שם דנו לגבי נשים, אבל תכלס זה על גברים. 

רק מעיר, לי אישית אין דעה בנושא.. רק רציתי לומר את העניין שאמרתי.

גם לי לפעמים יש הרגשה שג'ינס זה משהו קצת פחות טוב...

השאלה אם אני צודק בכלל.   

(תכלס, גם אני הולך עם בד ג'ינס אבל בצבע של מכנס רגיל. 

עם מה אני אמור ללכת? אלגנט - כבד עלי. ודגמח - אני בכלל לא אוהב. אולי לעבודה זה טוב או סתם שאין לי כוח להשקיע..)

אולי ננסה להגדיר בפירוש מה לדעתנו בעייתי בלבוש הזה, ואז יהיה אפשר לבחון את הטענה..

האם זה עצם הלבוש? (אולי זה צמוד מידי?) הבעיה בצבע מסויים?  האם זה להיבדל מהגויים? 

ה'בעיה' בלבוש ג'ינס כזה, 

שיש לו מראה רחובי, חילוני, פתוח..

וזה נוגד את כל המקום של הפנים, הצניעות החיצונית, הסגירות..

הג'ינס לא צמוד מבחינה חיצונית, אין איתו בעיה בקטע ההלכתי "טכני",

אלא בג'ינס עצמו.

*אח שלי גם בייניש והוא לובש מכנסיים רגילות-כלומר בד קצת קשיח, לא נצמד לגוף אבל גם לא רחב (אני אוהבת איך שזה נראה) בצבעים, שחור, אפור וכו, פשוט. 

ועונה תשובות שרואות בעין לא כ"כ טובה ג'ינס..

מקווה שקיבלת תשובה

כדי להסביר ולחקור,

בשביל להגיע לתשובה..

מפריע לך?

מעניין מה מקנה לו מראה רחובי. 

אולי כי זה בד לא עדין? כזה שנועד לאופנוענים, רוכבי סוסים וכאלה?

אולי כי הקטע זה ללכת איתו דווקא פתוח ולא סגור? (כמה שידוע לי) וזה קצת ההפך מצניעות?

מנסה לנחש...

עוצב במקור בשביל פועלים בעבודות שחורות שגורמות ללכלוך ויכולות לשחוק או לקרוע בד עדין יותר

והפך ללבוש מקובל במסגרת הטרנד של להראות פשוט ולא להקפיד על לבוש מכובד.

נראה לי שמעט מאד אנשים יחשיבו את זה ללבוש אלגנטי, מכובד או רשמי

זה כבר לא הג'ינס הקרוע של פעם, זה משהו מעוצב

אגב גם אם התשובה היא כן, עדיין אותי זה יפתיע, ומכאן המעמד של הבגד בעיני

אבל הי, לא כל יום שבת, מה אתה בא להגיד בזה? שזה לא מלכותי?

סבבה.. לכן לא כל יום שבת

היום זה השתנה. זה לא נראה אותו דבר (ראה בתמונה של פתיחת השרשור)

בכל אופן על בנות זה לא נראה זרוק בכלל. 

העניין שזה פתוח ולא סגור לא יוצר שום בעיה, כי יש חולצה מתחת וזה רק "עליונית"-תוספת מעל.

(אם מישהי לובשת ג'ינס לא במידה ואז זה צמוד זה משהו אחר-לא על זה אנחנו מדברים)

בצורה מסויימת

אני כותבת לך באישי מי עם ג'ינס משם

והוא שיא הדוס

אתה יכול ללכת "לגלות" ולעדכן בנושא, (סתם)

מה שעושה אותו קצת בעיית בעיני הוא העידן שאנחנו חיים בו כרגע ומה שזה מסמל לחלק מהאנשים,

כשרוצים להבדל מדברים שנראים לנו בעייתים אז משתדלים להבדל..

אבל שוב, ג'ינס לא בעייתי מצד עצמו כמו שגם החליפות של החרדים לא בעייתיות למרות שמקורן מארצות אירופה.

הלבוש משפיע על האדם ועל היחס אליו וגם על היחס שלו לעצמו. לפעמים זה מראה איפה הלב מונח..

אם היא היתה אומרת "הוא בחור מקסים אבל מכוער" אולי היינו אומרים שהיא שמה דגש על החיצוניות ולא עבדה על המידות מספיק, אבל היינו מבינים מה הפריע לה.

בעיני זה אותו דבר.

נכון שגם כאן וגם שם (לא קראתי שם, סומך עליך, ולא רוצה להתווכח על עובדות) מישהי עשתה את הקפיצה הלוגית של "הבחור אכן לא טוב" אבל אם למשל היא היתה כותבת "נותן לי רושם שהוא לא השתרש בבית המדרש" או "לא מושרש בבית המדרש" בעיני זה היה לגיטימי לגמרי.

כל אדם מנסה לעשות רושם בהתנהגות שלו, זה אופיין של נורמות חברתיות, ואני לא רואה סיבה לזלזל בהן

וזה מעוות אם זה נסמך על המכנסיים שלו.

אתה באמת לא מכיר בחורים טובים, יר"ש, שהם באמת דתיים תורניים ומחוברים לעולמה של תורה, והם לובשים מכנסי ג'ינס?

ושוב, כמו שכתבתי בסוף התגובה שלי [''טוב''] זה יכול להיות מאד תלוי באיזה ציבור אתה, ובאיזה ציבור אני, ומה ההגדרות שלנו ל''מחוברים לעולמה של תורה'' (לא  אוהב את ההגדרה הזו כ''כ, אבל זה מה שנתת..)

אם אינני טועה, אתה לומד בישיבה של חב"ד.

בחב"ד (בדומה לכלל הציבור החרדי) יש קוד לבוש נוקשה למדי, שלא כולל למשל חולצות שאינן לבנות.

אין לי שום דבר רע להגיד על הקוד הזה, באמת, ואני לגמרי תומך בכל מי שנמנה על הציבור הזה ומתלבש בהתאם.

אבל ברור שאתה לא תכיר אנשים עם ג'ינס, וברור שבעולם שלך כל מכנס שאינו אלגנט וכל חולצה שאינה לבנה וכל כיפה שאינה שחורה יעידו על פריקת עול ברמה זו או אחרת.

א: כן אני לומד בישיבה של חב''ד.

ב: כן, יש כללים ללבוש, אני  מתנגד להגדרה ''קוד לבוש'', כי זה לא קוד, המילה קוד משתמעת, [לפחות כך אני מרגיש] קשורה ל''החמרות חסרות טעם'', ויש הרבה טעם, כמו שכתבתי בתגובה [''טוב''] ובאותה תגובה גם כתבתי את ההבדל בין הציבורים, רציתי להמשיך.. אבל פשוט תקרא את התגובה שם, בסדר?

ג: אני מכיר ''אנשים עם ג'ינס''.. אני חי בבית חב''ד לא משנה איפה בדיוק. אבל הדגשתי כבר בתגובה ההיא לאיזה ציבור אני מדבר, וכתבתי אותה כיוון שאינני יודע מאיזה ציבור הפצלש''ית שפתחה את השרשור הזה..

לסיום, פשוט תקרא את התגובה ''טוב''

גם אני, שאינני חב"דניק, מתלבש לפי קוד לבוש (של הציבור הדתי).

לא טענתי ולא חשבתי מעולם שזאת החמרה חסרת טעם.

אלא בתור הערה\הארה, בקשר למילים ''קוד לבוש'', ותיקון להם, הבנתי למה אתה מתכוון, ובהקשר לדבריך ולמה שכן התכוונת המלצתי לקרוא את התגובה שכתבתי ''טוב''

ב"ה מקפיד על צניעות עד כמה שהוא יכול

מכיר גם בחורים טובים וחכמים שסגנון הדיבור שלהם הוא רדוד וכותבים בשגיאות כתיב (ולהיפך, אנשים פחות טובים שאינם לוקים בחסרונות האלה).

האם זה אומר שאתעלם מהחסרונות האלה?

בחורה שתאמר "לא רוצה דיסלקט, אני יודעת שהוא חכם, אבל החיצוניות הזאת משמעותית בעיני" - לגיטימי לגמרי. לא לכל אחד יש מידות מושלמות

דיבור רדוד - בעיה.

שגיאות כתיב - בעיה.

ללכת עם גופיה ברחוב - בעיה.

מכנס ג'ינס - לפי דבריה של י.על - לא בעיה! זה רק *מעיד* על בעיה אחרת.

ממילא, אם אפשר להוכיח שזה לא מעיד על בעיה אחרת, כגון רמה דתית נמוכה וכו', אז אין שום בעיה.

אני לא רואה איסור או בעיה בדיבור רדוד (שהתוכן שלו מותר)

הרבה אנשים לא יראו בעיה בשגיאות כתיב

וכן, בחור שלובש ג'ינס מראה על השתייכות מסוימת, על משהו שיראו עליו.

ושוב, מסכים לגמרי, בהחלט יתכן שהפרשנות לא תתאים למציאות. אבל לכל מעשה יש פרשנות

דומה לכיפה שחורה או סרוגה. זה דוגמה שאתה יכול לקבל?

לא התייחסתי לבעיה של ''ג'ינס'', כי לא התייחסתי בכלל לעצם הנקודה של מי שפתח את השרשור, אלא התייחסתי למה שכתבו בקשר ל''סטייל''\''אופנה''\''מודה'', וכן הלאה. 

ז''א, לא התייחסתי ל''תולדה'' התייחסתי ל''אב''..

אמנם זה לא נכון לפסול על כך.

אבל זה כן יכול הרבה מאד פעמים לאמר משהו.

וגם התקבל בכמה

מה הנפק"מ?

תלוי עם איזה עוד בגדים או בא, איך היא מצלמת איתו

וכו'...

חסר משמעות לחלוטין. כל אחד והטעם שלו

לי אישית לא מפריע.

אבל אולי כי אחותי לובשת? כנראה

ואחותי so צדיק

האם מותר ללכת עם בד ג’ינס?

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.