הצלחתי למצוא התייחסות לעניין הנימוסין:
מרן הרב קוק זצ"ל (מידות הראיה, צניעות): "מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחומרי.
מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, היה ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה".
לפי ההבנה שלי, גם בשולחן ערוך יש התייחסות לריחוק ראוי בין המינים וגם הרמב"ם פסק להלכה שלא לדרוש בשלום אישה.
אצל הצרפתים מקובל לנשק בלחי גם זרים שרק נפגשו כאות נימוס וחיבה ואצלנו יש בקיצור שולחן ערוך התייחסות שאם אישה מושיטה יד ללחיצה כאות נימוס יש לסרב ולהסביר שזה אסור בתורתנו.
למה כאן נוהגים אחרת? לא עדיף להחשב לא מנומס? אני אומרת את זה דווקא בתור אישה כי לא ברורה לי התלונה כלל, גם כחילונית לא היה נעים וראוי בעיניי לדבר באופן אישי עם גבר, בכלל. אלא אם כן הוא םנוי ואני פנויה או צורך של מצוקה כלשהי או התייעצות שיש עניין לשיחה, אבל ככה סתם? מה שלומך מה שלום הילדים? זה כל כך פרוץ אני לא מצליחה להכיל את זה.
אני מנסה גם לעשות חשבון של קירוב רחוקים והארת פנים מול המחיר של לקרוא בשם הפרטי או לדבר שיחות התעניינות בחיים האישיים ויש כאן בעיה גדולה לדעתי כי אם אדם נדרש לעבור על הלכה או לפרוץ גדר בצניעות כדי לקרב אז בעצם הוא יותר מתרחק מאשר מקרב אחרים.