לא לנהל שיחה אישית עם אישה מהמשפחה המורחבת-הלכה או החמרה?נב"י
אנחנו חוזרים בתשובה ממשפחות חילוניות, יש לחץ גדול על בעלי לנהל שיחות אישיות עם הגיסות שלו, מצד כולם כולח ההורים שלו שלא מבינים למה הוא אומר שלום "כללי" לכל משפחה ומנהל שיחות אחד על אחד רק עם גברים. הם אומרים שזה פוגע בנשים שהוא לא מצעניין בשלומן וזה הגיע עד למצב של כיבוד הורים שהאבא ממש ביקש מםורשות שישאל באופן אישי מה שלום כל אחת מהגיסות וינהל איתן שיחות אישיות ולא רק מהשלומכם.
חשבתי שאם זה חומרה לדבר עם נשים כך וכיבוד הורים זו הלכה דאורייתא אז הצעד הנכון יהיה לא להקפיד עליה ולהקפיד על כיבוד הורים (כמה שזה מייסר אותי הכפייה הזאת עליו).
אם זו הלכה אז יש לנו התנגשות ואני חושבת שלא להפגש יותר עם המשפחות זה הפיתרון.
חשוב לציין שהנשים באות בצניעות יחסית ומשתדלות לכבד, סוג של הגדר ההלכה, למרות שיש שסע פה ושם ומחשופים אבל גם מרפקים וברכיים מכוסות שזה גם משהו.

אשמח לשמוע את דעתכם
זה בסדר גמורחידוש

אין איסור לנהל שיחת התעניינות נימוסית עם גיסה, ואפילו ראוי. זה לא נכנס להגדרה של 'שיחה 'אישית' הבעייתית.

ככה פשוט?ימ''ל

והרי:

"נשדר ליה מר שלמא לילתא. א"ל: הכי אמר שמואל 'קול באשה ערוה'. אפשר ע"י שליח, א"ל: הכי אמר שמואל 'אין שואלין בשלום אשה'. על ידי בעלה, אמר ליה: הכי אמר שמואל 'אין שואלין בשלום אשה כלל' "

זה תלוי בנורמות הנימוסיותחידוש

בזמנם המציאות היתה שונה. גם במעשה שהבאת נראה שהיא לא היתה שם והיה מדובר בללכת כדי לתת שלום, שזה כמובן שונה

אז ההלכה לא רלוונטית להיום אתה אומרימ''ל

מעניין שאתה אומר את זה.

 

כמובן שונה? לא חושב שחילקו בין ללכת לתת שלום לבין כל שאילת שלום.

רלוונטית רק בגדרים שוניםחידוש


אז אם תוכלו להתייחס לעוד עניין בבקשהנב"י
הצלחתי למצוא התייחסות לעניין הנימוסין:

מרן הרב קוק זצ"ל (מידות הראיה, צניעות): "מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחומרי.
מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, היה ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה".

לפי ההבנה שלי, גם בשולחן ערוך יש התייחסות לריחוק ראוי בין המינים וגם הרמב"ם פסק להלכה שלא לדרוש בשלום אישה.
אצל הצרפתים מקובל לנשק בלחי גם זרים שרק נפגשו כאות נימוס וחיבה ואצלנו יש בקיצור שולחן ערוך התייחסות שאם אישה מושיטה יד ללחיצה כאות נימוס יש לסרב ולהסביר שזה אסור בתורתנו.
למה כאן נוהגים אחרת? לא עדיף להחשב לא מנומס? אני אומרת את זה דווקא בתור אישה כי לא ברורה לי התלונה כלל, גם כחילונית לא היה נעים וראוי בעיניי לדבר באופן אישי עם גבר, בכלל. אלא אם כן הוא םנוי ואני פנויה או צורך של מצוקה כלשהי או התייעצות שיש עניין לשיחה, אבל ככה סתם? מה שלומך מה שלום הילדים? זה כל כך פרוץ אני לא מצליחה להכיל את זה.

אני מנסה גם לעשות חשבון של קירוב רחוקים והארת פנים מול המחיר של לקרוא בשם הפרטי או לדבר שיחות התעניינות בחיים האישיים ויש כאן בעיה גדולה לדעתי כי אם אדם נדרש לעבור על הלכה או לפרוץ גדר בצניעות כדי לקרב אז בעצם הוא יותר מתרחק מאשר מקרב אחרים.
יש את העיקרון ויש את איך שמביאים אותו לידי ביטוי במציאותימ''ל

הרב קוק מדבר על עיקרון הצניעות שדוחה את הנימוס שהיה ראוי להיות בין המינים, אבל הרמה והאופן של שמירת הצניעות יכולים להשתנות.

 

תראי למשל את הציטוט בתמונה כאן: זה מסוג הסוגיות - ניסיון בתקווה לאיכותי

 

ולגבי לחיצת יד: יש כאן שתי שאלות - בית המדרש

את איל נקבעת רמת הצניעות הנדרשתנב"י
כי אם להיות כנה אני חושבת שאני מזדעזעת באו ה המידה כמו הגיסות וההורים שלו רק מהצד השני, באיזשהו מקום אני כן מוצאת מקום לוותר משום השלום, כבוד הורים וגם באיזשהו מקום קירוב רחוקים. אבל אם להיות אמיתית היום הגבול יעבור כאן מחר הגבול יהיה למה בכל צריך להתלבש בצניעות הרי הכל זורם ונחמד, לא באמת צריך את הדיסטאנס הזה, או לשבת ביחד בערבוב בשולחן. בקיצור אם אני אציב את הסמן לפי הדעה החילונית שבמקרה זה היא גם הרוב אני אצטרך להיות חילונית
אין תשובה פשוטה, כל עניין לגופו וצריך הרבה שיקול דעתימ''ל


הרבה שיקול דעת של פוסק...פלונפון מירוסלב


...efraim37
מובא בשם הגרש"ז אויירבך (בספר עלהו לא ייבול-המעיין החרוץ יביא מקור) שהוא אמר שמה שאומרים שאדם לא ישוחח עם אישה בשוק אפילו היא אשתו או אחותו, זה היה נכון בזמן חז"ל. אבל הנורמות היום השתנו ולכן לא צריך להקפיד כ"כ.

והרב גם מספר שם שפעם הרב זוננפלד נסע עם אחותו בכרכרה והוא עמד מבחוץ וצעק "זאת אחותי, זאת אחותי" כל הנסיעה. אבל היום (כלומר בזמן הגרש"ז) לא צריך להקפיד על זה.

לכאורה אפשר לומר שה"ה גם בנידון שלנו.
למרות שדעתי היא שלדרוש ממשהו לשאול בשלומם של כל הנוכחים באופן אישי ומורחב, זה גוזמא בלי קשר לצניעות.
יפהימ''לאחרונה

אני כמובן מסכים עם הגישה כמו שכתבתי למטה ובשרשור אחר (הנה - לקראת נישואין וזוגיות), הפליאה שלי הייתה שגם @חידוש סובר כך.

כל הפוסקים מביאים את המימרא ההיא להלכה, גם היום.פלונפון מירוסלב


כולם?ארץ השוקולד
המנחת יצחק, הגרש"ז והרב פיינשטיין פסקו בשונה מגמרות ביחס לשיחה/הליכה מאחורי נשים בשוק.

ככה שבטוח שיש מקום לדברי @חידוש שדברים השתנו כאן
תביא ונראהפלונפון מירוסלב

כבר קרה, לא אחת ולא שתיים, שהוציאו את הרב פיינשטיין מהקשרו.

ובאחת התשובות שהבאתם פה פעם הוא היצר על זה שנשים מסוג מסויים מוציאות את דבריו לדברי הבאי ומשתמשות בהיתר נקודתי כהיתר כללי. ועשה זאת בחריפות שאינה אופיינית לו.

 

אל תהיה כזה החלטי לגבי תשובות שראית, במיוחד כשאנחנו לא פוסקים פה.

למנחת יצחק הפניתי למטהארץ השוקולד
אצל הרב פיינשטיין והגרש"ז אצטרך להיזכר איפה בדיוק נמצאת התשובה ואפנה לשם בלי נדר
אני חושב שנכון לנהל שיחות נורמליות עם בני המשפחה המורחבתארץ השוקולד
ומפורש שאין בכך איסור אפילו במנחת יצחק שהיה ראש העדה החרדית.

ואת צודקת שחשוב לתעדף כיבוד הורים.

מעבר להלכה הבסיסית שאין איסור, חשוב שתתנהגו באופן שהם ירצו להמשיך להיות בקשר איתכם, אם הם משקיעים בלבוש, תשקיעו גם אתם באכפתיות
שיחות נורמליות, יש מתירים ויש אוסריםפלונפון מירוסלב

אבל שיחות אישיות? לא שמעתי פוסק שמתיר.

כיבוד הורים לא מקבל תעדוף בזמן עבירה.

יש סיבה שכתבתי סיבות נורמליותארץ השוקולד
ואם תעיין בשאלתה, היא לא באמת שאלה על שיחות אישיות
ההגדרה של שיחה אישיתפלונפון מירוסלב

היא בהכרח שיחה שיוצרת קירוב דעות שזה איסור דאורייתא לפי רוב הראשונים אם זכרוני אינו מטעני.

האם שיחה שבו פונים בשם פרטי נחשב שיחה אישית האסור?ארץ השוקולד
איסור דאורייתא לפי רוב הראשונים? אשמח לראות היכן זה מובא בספר המצוות.
אני לא מספיק מכיר כדי לומר היכן הרוב נמצא.
השם הוא לא הענייןפלונפון מירוסלב

לפי הרמב"ם כל הדברים שמביאים לידי קריבה אסורים משום לא תקרב או אשת איש. כולל קריצת עין או סימון ביד.

דווקא מהרמב"ם לא מצאת מקום להוכיח? יש מי שסוברים שזה דרבנן. לא שמעתי שיש מי שסוברים שזה כלום. אבל אם יש לך ראשון כזה, אשמח לראות.

הפניתי לפוסקים בני ימינו שהתירוארץ השוקולד
נראה לי שזה יותר יעיל לידיעת ההלכה מהפניה לראשון זה או אחר.
(ספציפית אני גם שולט יותר בתשובות של פוסקי ימינו מראשונים)
כשאתה לומד תשובה, ולא מכיר את הסוגיה מהראשוניםפלונפון מירוסלב

כנראה שאתה קרוב מאוד להבנה לא נכונה, כמו שכתבתי לך למטה על תשובות שהביאו פה בעבר של הרב פיינשטיין...

בשביל זה יש פוסקים, בשביל זה יש מו"צים/משיבים.

 

אנחנו לומדים על מנת להתבשם, כל עוד שאין לנו שימוש תלמידי חכמים. וכדאי להחדיר את זה עמוק כדי שהלימוד תורה יהיה כסדר. אני יכול להראות לך דוגמאות על גבי דוגמאות של אנשים שהבינו פוסקים בהיפך הגמור ממה שהם כתבו, רק כי הם עברו על זה בצורה שטחית. נכון שברוב המקרים מי שמבין ככה הם אנשים שלא יודעים ללמוד, אבל לפעמים אפילו פוסקים נופלים בזה אגב שיטפא. ויש לי מקורות כאלה באמתחתי בתוך מאמר.

כשהוא כותב למסקנה שמשהו מותר אז הוא מותרארץ השוקולד
לדעת אותו פוסק ויש מה להסתמך עליו.
אני לא צריך להניח שאני אבין את הרמב"ם טוב ממנו
אני מתכוון ש...פלונפון מירוסלב

אתה מבין נכון את ה"מותר" אבל לא את ה"משהו"

אתה באמת חושב שהמנחת יצחק או הרב פיינשטיין התכוונוארץ השוקולד
לכך שרק רבנים ילמדו את תשובותיהם לאחר עיון בכל סוגיה ולא שאנשים ילמדו את תשובותיהם להלכה ולמעשה?
...פלונפון מירוסלב

הלכה למעשה? ודאי. זה מפורש בדברי הרב פיינשטיין עצמו

אשמח למקור?ארץ השוקולד
ולגבי המעבר בהנחה הזו לספרים אחרים אשמח לראות מקור לכך במנחת יצחק גם
לא הבנתי למה אלו לא שיחות אישיות?נב"י
הרי הדגש מצידם היה על שאלות אישיות, התעניינות אישית, באישה עצמה, לא בילדים שלה, לא במשפחה, ממש בה.
לא אמרתי שיחות לא צנועוצ אלא נושאים אישיים וזה מה שהתבקשנו לעשות.
עד היום השאלות בפורום המעורב היו כלליות ומנומסות אבל הדרישה היתה לקירוב לפי הנימוס שמקובל אצלם.
אנסה להסבירארץ השוקולד
יש שיחות אישיות שהן מתנהלות רק בין חברים ומראות על קשר מעמיק, וזה דבר שעליו יש מה לדון אם מותר בכלל.

אבל יש שיחות שהם התעניינות בסיסית במה שקורה אצל אנשים, ובאותה מידה יש סיכוי שהייתי שואל את אותם שאלות עם חבר מהכיתה שלא פגשתי מזה חמש שנים. שיחה כזו לא יוצרת קרבה מיוחדת, אלא פשוט היא התנהלות אנושית סבירה וזה דבר שיש הרבה שהתירו. (ולכן כדבר בסיסי הייתי אומר שכאן זה חומרה להימנע מזה ותלוי סיטואציה אם נכון להחמיר בכך)

לסיכום, ההבדל בין שיחה שהיית מנהלת עם חברה טובה (שיחה אישית) לעומת שיחה שהיית מנהלת עם חברה מהתיכון. (שיחת נימוסין כדרך ההמון)
אז שאלת המשךנב"י
הדוגמא שהעלת היא מצב שבו יש חבר שלא פגשתי 5 שנים וזאת שיחת נימוסין, אני מניחה שהקשר המעמיק נמנע מהריחוק שלא התראיתם 5 שנים וכנראה לא תתראו שוב זמן רב ומכאן אין חשש לקירוב. סוג של שיחת התעדכנות. שים לב גם שנתת דןגמא שלך עם חבר ודוגמא שלי עם חברה.
אני חושבת שבמצב בו יש מפגש בין מינים שונים והוא לא אחת ל5 שנים אלא תדיר זה שונה.
נגיד אם לא היה מדובר בחבר אחת ל5 שנים אלא בשכנה ממול, גם זה נקרא שיחת נימוסין?
שואלת יפה ותשובת המשךארץ השוקולד
ניסיתי להמחיש את ההבדל בין שיחת נימוסין לשיחה אישית, נראה לי שגם אם מדובר בשכנה ממול, אם סוג השאלות הן שאלות שבאותה מידה היית שואלת חברה מלפני כמה שנים אז זה יהיה שיחת נימוסין ותו לא. (ולא התכוונתי לפגישה עם החברה הכי טובה מלפני כמה שנים)
פניה בשם פרטי לא הופכת את השיחה לאישי, לעומת זאת, דיבור על רגשות יכול בקלות להגיע לשיחה אישית. אולי אפשר להוסיף ממד נוסף, אם זה היה שיחה עם משתתף נוסף איך זה היה משפיע על אופי השיחה? אם זה לא היה משפיע אז מדובר בשיחת נימוסין, אם זה היה משפיע אז יתכן שזה שיחה אישית.

וביחס לקירוב, עולה פה עניין מעניין.
מצד אחד, אתם חלק מהמשפחה (עד כדי שיש ממד מסוים של חיוב כיבוד הורים המוטל עלייך כלפי אבא ואמא של בעלך) ולכן חשוב והגיוני שתהיה קרבה מסוימת.
מצד שני, עדיין יש הבדל ביחסים שיש לך עם המשפחה שאיתה גדלת למשפחה שאליה הצטרפת, ולכן ברור לי שבמקרה כזה חשוב להשתתף בשיחות נימוסין ולגבי שיחה אישית הייתי מחפש מקום טוב באמצע בו השיחה לא נסחפת מדי אבל כן יש ממד מסוים של קשר ביניכם.

הסיבה שהחלפתי מחברה לחבר זה כי אני בן, אז היה לי יותר טבעי לדבר על חבר.
קיבלתי, תודה רבהנב"י
אגב, התייעצתי עם בית ההוראה של הרב מרדכי אליהו כמו שהמליצו והתשובה להם היתה קרובה למה שהעלת כאן.
שהכי טוב שהאישה תהיה צד ג' בשיחה וככה לא תהיה שיחה אישית ממש אלא בנוכחות בן או בת הזוג וככה נמנעים מקרבה אישית מידי ושומרים על יחסי כבוד.
כנראה שלשם נכוון.
מעולה, בשמחהארץ השוקולד
שמח לקרוא.

יהי רצון שיצא מזה רק טוב לכולכם
בהלכה יש גישות שונותימ''ל

וכן יש מקום להקל, בפרט שיש שיקולים של כיבוד הורים וקירוב רחוקים. וגם אחדות משפחתית היא ערך חשוב.

 

אישית הייתי מקל (אפילו לא רק בתוך המשפחה), אבל כאמור יש גישות שונות (גם הלכתית וגם השקפתית) ולכן זו שאלה שאתם צריכים לשאול את הרב שלכם.

לצערי אין רב, היה ואיננו.נב"י
מסכימה שכנראה יכול היה לפתור את הספק
כדאי למצוא רב, כמובן שפוסק ע"פ אותה גישה, ולשאול אותופלונפון מירוסלב

ושוב, בגלל שכתבת שיחות אישיות, זה נשמע הרבה יותר בעייתי. וכמעט שאין בזה שאלה.

אם זה שיחת חולין היי וביי, אז השאלה באמת מתעוררת.

הם היו מאוד ברורים והכי מוזר שגם מתואמים בינהםנב"י
התעקשו שימוש בשם הפרטי ולשוחח באופן אישי ולא בפורום שכולם נמצאים.
נגיד "שלום שרה מה שלומך? למה לא אכלת היום מהעוף? מה חדש אצלך? איך בעבודה שלך?"
עד היום הוא היה אומר שלום מה שלומכם איך שהיו נכנסים ופונה אליהם ומשם היה הולך לשבת עם הגברים.
זה נשמע לי כל כך ברור שזה אסור ופתאום הצלחתי להתערער לגמרי כאן, מצד אחד זה טוב שיש לי עוד ידע על "מנהגי" צניעות ולא "הלכות" צניעות ומצד שני הבלבול רק יותר גדול.
אני חושב שכדאי מאוד שלא תסמכי על מה שכתבו כאן, אם זה כל-כךפלונפון מירוסלב

ברור לך. הנפש העדינה יודעת מה טוב לה.

לכי ושאלי רב שפוסק ע"פ שיטת הפסיקה שלכם.

 

השיקול פה הוא קירוב דיעות שזה איסור חמור, דברי חכמים (לא שואלים בשלום אישה כלל, שלא שמענו שנדחה בניגוד למה שרצו להגיד כאן), וכמובן המציאות - שבדור הזה הדברים הרבה יותר חמורים ומסוכנים.

כל רב שעוסק בציבור ובמקרים של אשת איש יעיד לך כאלף עדים.

 

על כל הלכה יש לשאול רב, לא להתייעץ בפורום!

מסוכן פה לפעמים, בטח בשאלות כאלה.

אין אפשרות לרב, איזה תסכול.נב"י
הרב הראשון שהיה כבר לא קיים.
הרב השני שהיה נתפס בעבירה של עריות וכרגע לא ניתן לקבל ממנו דעת תורה.

היום מה שאנחנו מנסים לעשות זה לאסוף דעות מתלמידי חכמים וללכת כמה שיותר על בטוח בלי סיכון של לעבור על הלכה. רק שפה נתקענו.
דעות מתלמידי חכמים שאינם פוסקים זה מתכון לאי-הלכה ולבלבולפלונפון מירוסלב

יש מספיק רבנים בעולם!

ויש אפילו קבוצות וואטס אפ עם פוסקים ממש חשובים, שאפשר באמת לשאול אותם שאלה מפורטת.

אנסה לשלוח אותו להתייעצות כזאת אם יצליח למצואנב"י
הרבה תודה לכל מי שטרח והגיב
אפשר לפנות לבית ההוראה של הרב מרדכי אליהו זצ"לפלונפון מירוסלב
בדיוק מה שחיפשתי, תודה רבהנב"י
בהצלחה רבה!פלונפון מירוסלב


זה לא פשוט ששאלות ושיחה כזו אסורהארץ השוקולד
המנחת יצחק כתב ששיחות כדרך ההמון זה בסדר, והבעיה היא דברים שהם לא שגרתיים.
היא מבקשת הכרעה, לא דיון תאורטיפלונפון מירוסלב

וכאן זה לא המקום לכך, ב"ה שהם מצאו כתובת לפנות אליה.

ולעניין התאוריה, אני לא חושב שהמנחת יצחק התכוון למה שאתה מתכוון.

הפורום הזה הוא לא מקום להכרעות אלא רק לדיון תיאורטיימ''ל
אני חושב שאני יודע את זה, ולכן מעיקרא הייתם צריכים לשלוח אתפלונפון מירוסלב

הפונה לבית הוראה כלשהו. וב"ה שזה נעשה.

חכמים, הזהרו בדבריכם

כתבתי את זה בתגובה הראשונה שלי 🤷‍♂️ימ''ל
אחרי שכבר כתבת מה היית עושה וכו'. למה ליצור בלבול 🤷‍♀️פלונפון מירוסלב


כי חשוב להסביר שיש מורכבותימ''ל
גם אתה הבעת עמדה (מאוד חד משמעית שמתעלמת מהרבה פוסקים שסבורים אחרת יש לציין) לפני ששלחת לרב.
טוב שהפנית לרבניםארץ השוקולד
ואני הפניתי לדברי הפוסקים.
ה"מנחת יצחק" (הרב יצחק וייס, אב בית הדין של העדה החרדית לפני דור) אמר ש"אין שואלין בשלום אשה" תלוי בדרך ההמון. בא להתיר שיחת נימוסין ואסר שיחות קרבה.
עיינו בשו"ת מנחת יצחק חלק ח סימן קכו.
אולי אספיק בימים הקרובים לצלם מהשו"ת שלו
אפשר לעשות את זה בשרשור מסודר ונפרד, כדי שהדיון יהיה יותרפלונפון מירוסלב

ברור. אשמח לראות את הדעה הזאת ולהבין אותה. תבורך

אין לי תשובה לעצם השאלה.. אבלמבקש אמונה

אולי הפיתרון הוא הרבה יותר קל..

אולי הוא מראה שהוא נזהר בצורה גלויה מידי שגורם להם להתעצבן וללכת לקיצוני לצד השני?

 

מוזר לי שמישהו יבקש מאדם אחר בכוח לנהל שיחה אישית... ואם אין לי מה להגיד?

יתכן שאם הוא יראה התעניינות וישאל מה שלום ההוא וההוא זה יספק אותם והם ירגעו וזהו

גם אני מופתעת מחדשנב"י
אותו הדבר היה על הצניעות, הזקן, הכיסוי ראש שלי והכי הרבה על השבת.
כל אחד מדבר מהמקום שמפריע לו, היום זה זה מחר יהיה משהו אחר. בכל אוםן חשוב לי לתת מענה אובייקטיבי, גם אם התחושה היא שמחפשים אותנו. ההרגשה האישית שלי כרגע פחות חשובה לי, אם יש מקום להשתדלות בלי להזיק לעבודת השם אז נעשה את זה. זה גם סוג של עבודת השם, להתייחס לבריות בכבוד.

בקשר להתנהגות שלו הוא דווקא שואל בכל שיחה מה שלום האישה והילדים וגם אומר שלום ברור לכל משפחה שנכנסת רק פונה בלשון רבים. אם היה נראה לי לא תקין הייתי אומרת לו שישים לב אבל כאן אני חוששת שזה פשוט עצת היצר להרחיק אותו מהנהגה טובה שהחזיק בה.
בהלכה ראשונה בשו"ע כתוב בהג"הפלונפון מירוסלב

"וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּלְעִיגִים עָלָיו בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ גַּם בְּהֶצְנֵעַ לֶכֶת".

אני חושב שזה הרבי מליובאוויטש שאמר שכשרואים שאדם חזק בדעותיו, מכבדים אותו על כך.

לצערנו היצר יודע איפה לתקוף, וזה איפה שיש נקודת תורפה או חולשה אפילו דקה שבדקות שנמצאת קבורה עמוק בתת מודע.

 

עז כנמר!

בהחלט חומר למחשבהנב"י
אה אוקיי, הבנתי.מבקש אמונה

זה באמת קורה לפעמים שהיצר נכנס באנשים לחלוק על האדם שמתחיל להתקדש. 

גם לי זה קרה כשהתחלתי לחזור בתשובה... 

 

תהיו חזקים!! 

הלוואי וזה המצב, עם זה נסתדרנב"י
רק החשש שלי שלא להכנס לשאננות של קדושה ולדרוס רצונות וכבוד של אדם אחר שמצהיר שהוא נפגע מאיתנו.

תודה
חשש מצוין. לזה בעצם התכוונתי בתגובה הראשונהמבקש אמונה

יישר כוח! 

עוד דבר שקורה להרבה חוזרים בתשובהימ''ל

זה שהם תופסים קיצוניות לא בריאה (בהרבה תחומים) ונלחמים במשפחה שלהם או מתנתקים שגם זה לא רצון ה' בנוסף לזה שזה חילול השם.

 

צריך לשמור על ההלכה וצריך להיות מאוזנים.

בדיוק, זה הפחד שלי. לעבור על בן אדם לחברו בשביל להחמיר במשהונב"י
טוב שאת חושבת על זהארץ השוקולד
בהצלחה במציאת האיזונים הנכונים
תודה רבהנב"י
נכון מאד.מבקש אמונה

וגם זה קרה לי בהתחלה (לצערי) עד שקלטתי את הטעות..ועל אני לא מתפלא שהעירו לי.

לכן כתבתי בהתחלה את התגובה הראשונה

קודם כל לבדוק אולי אנחנו קיצוניים מידי ומזלזלים באחרים, ורק אח"כ אם לא מוצאים אז כנראה שזה עניין אחר

אין בזה חיוב של כיבוד הורים.אוא"ר
כיבוד הורים דאו' זה רק לעניין להאכילם ולעזור בצרכיהם,
לא למלא את רצונם.
זה לא נכוןימ''ל

כתוב "רצונו/ה הוא כבודו/ה" בהקשר של כיבוד הורים.

אם זכור לי נכון אין הכוונה לכל רצונו, אלא לצרכיו.אוא"ר
אם הוא רוצה לבנות ארון, יש מצווה. אם הוא רוצה שאעמוד על הראש ואשיר 'התקווה' אין מצווה.
תראה את ההקשרימ''ל

"אמו של ר' ישמעאל באת וקיבלת עלוי [התלוננה עליו] לרבותינו, אמרה להן: "גערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד". באותה שעה נתכרכמו פניהם של רבותינו, אמרו: "אפשר ר' ישמעאל לא נהג בכבוד אבותיו?", אמרו לה: "מה עביד [עשה] לך?", אמרה: "כד דו נפק מבית וועדה אנא בעי משגז ריגלוי ומישתי מיהן ולא שביק לי" [כשחוזר מבית המדרש אני מבקשת לרחוץ רגליו ולשתות מימיהן ואינו מרשה לי], אמרו לו: "הואיל והוא רצונה הוא כבודה""

אין אפרוטופוס לעריותפלונטר 1


ולכן צריך להקפיד על ייחודארץ השוקולד
ישנם עוד הלכות מלבד הלכות ייחודפלונטר 1


נכון, אבל אני לא מכיר שעליהם נאמר "אין אפוטרופוס לעריות"ארץ השוקולד
מקור הביטוי הוא על ייחוד ממה שזכור לי
המשפט הזה בכלל הוצא מהקשרו התלמודיחידוש


אמתארץ השוקולד
כמו משפטים רבים אחרים ובראשם "מודעא רבה לאורייתא", אם כי במקרה שלנו לא חושב שזה סתירה חזיתית
לא ממשימ''ל
הוצא ממשמעו אבל לא מהקשרו - הסיבה שאין שמים אפוטרופוס לעריות היא ש'אין אפוטרופוס לעריות'.
כלומר: הכלל ההלכתי מבטא את העיקרון שנקרא על שמו.
אני חושב שהיא הוצאה מגדרו קצת והורחבארץ השוקולד
לדברים שהם אפורים יותר
ובצדק, כי מדברים עליו כעיקרון ולא כהלכהימ''ל
נכון, אבל הרבה פעמים משתמשיםפלונטר 1

בכללים מסוימים(כמו הכלל הנ"ל) בצורות ווריאציות שונות ואף במקומות אחרים. כלל זה מהווה קו יסוד לאופן ההתייחסות הנדרשת לשמירה מעריות.

אוליארץ השוקולד
ואולי יש סיבה שחכמינו הזכירו זאת על ייחוד ספציפית.
(חמור יותר, בעל סיכוי גבוה יותר להידרדר)
וודאי שיש סיבה. וזה לא סותר את מה שאמרתיפלונטר 1


כיוון ש-"לא בשמים היא", אלא כל אחד לפי ההשקפהפ.א.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

אם אתה ציני אני אתך.סיעתא דשמייא1
אם הם רבותיך אז כןנקדימוןאחרונה
פורים שני
מה המקור למשפט "הרבה שלוחים למקום"?מתואמת

מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...

גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...

אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)

בחז"ל זה "הרבה הורגים למקום" תענית דף י"ח עמוד ב'הסטורי
אבל נכון שהרבה מקורות במפרשים שציטטו את זה, הביאו בנוסח של "הרבה שלוחים למקום" והמשמעות בהקשר שם, היא אותה משמעות.
תודה רבה!מתואמת
אז איך קרה שהציטוט השתנה לשלוחים?
אני לא יודעהסטורי
אבל כפי שכתבתי, במקור המשמעות היא שאם טריינוס לא יהרוג אותם, יש הרבה שליחים להרוג - דובים, אריות וכו'.

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

תודה רבה!מתואמת
הרבה פעמים ברשי (בכמה וריאציות)טיפות של אור
שמות טז לב, איוב לז ח, יומא פז עמוד א, שמות כג ז, דברים לב לה, שמות ד יג
אולי הוא שינה מלשון הגמרא בתענית שהזכירוטיפות של אור

בהשראת המכילתא

 

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

 

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

תודה רבה! עוזר לי מאוד.מתואמת
בשמחה 😊טיפות של אוראחרונה
שבועות!!אשר ברא
שתפו בהכנה שלכם לחג.. וגם אשמח למקורות מומלצים..
מבין שהתחלת הלילה את התיקוןזיויק
וברצינות: מהרל תפארת ישראלזיויק
ההכנה הכי גדולה:קעלעברימבאר

לספור את העומר 49 יום

לכן קוראים לחג שבועותקעלעברימבאראחרונה
הצעה לעל הניסים ליום ירושלים:קעלעברימבאר

עדיין גולמי אז יש הרבה מה לדייק.
 

 

בימי שובך את שבות עמך, כשעמדו על עמך ישראל צבאות ערב וביקשו להשמיד את עמך מנחלתך, ואתה ברחמיך הרבים רבת את ריבם, וירשו את עירך ירושלים עיר דוד משיחך, ואת הר ציון משכן ביתך, ואת גבול קדשך הר זה קנתה ימינך, והבאתם ונטעתם בהר נחלתך מכון לשבתך, ההר הטוב הזה. ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. וקבעו יום ירושלים זה להודות ולהלל לשמך הגדול.

נשיאי העדה בפרשת השבוע....סיעתא דשמייא1

...ננחרו על ידי השם. הוא ידע שהם חוץ מנשיאי אפרים ויהודה יהיו המרגלים שבגללם דור המדבר לא יכנס לארץ ישראל.

האם יש כאן השגחה עליונה וחוסר בחירה חופשית? מדוע  נשיאי אפרים ויהודה הוחלפו ובמקומם מונו כלב בן יפונה ויהושע בן נון ?

מה?!?שלג דאשתקד

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

סליחה טעיתיסיעתא דשמייא1
(זה זמן טוב לכתוב -טיפות של אור
היכולת להגיד 'טעיתי' בלי להתחמק ממש מרשימה. וראיתי כמה פעמים שממש יש לך את הכנות הזאת. יישר כח)
תודהסיעתא דשמייא1אחרונה
לא מוצא זמן ללמודאבא פגום

אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.

אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.

אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה

שבת זה המאני טייםחתול זמני
בחן את עצמךשפויאחרונה

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

המלצות לספר בים דרכך וסדרת אש החסידותאבא פגום

אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?

תודה🙏

אש החסידות חזק מאודאחד אישאחרונה
בשפה פשוטה. זה חסידי ממש אם אתה בעניין אז זה מאוד טוב.  בים דרכך גם טוב זה עיבוד כזה של הרב מורגנשטרן
ליום ירושלים - מה הגדר של "עיר שברשות הגוים" לביןקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י' באייר תשפ"ו 20:31

(לבקשת הכותב)

 

"עיר שביד ישראל" לעניין קריעה ומקרי בחורבנה או בבניינה?
 

האם צריך שממש תהיה לנו עצמאות על השטח של העיר, או מספעק אוטונומיה מוגברת כמו בימי נחמיה?


 

מצד אחד הב"ח אומר שבימי גדליה היה צריך לקרוע על מצפה על אף שגדליה ישב שם ושלט כאוטונומיה על ישראל שנשארו בארץ והעיר יושבה ביהודים. כי סוף סוף מקרי בשלטון בבל. (ומכאן גם שמדינת חסות של צדקיהו מקרי ביד ישראל)


 

מצד שני אין אוטונומית גדליה כאוטונומית נחמיה שממש היה פחה ונציב על יהודה וירושלים בירתו. לא נראה שקרעו בימי נחמיה אחרי שהחומות נבנו, וזה מקרי "עיר שביד ישראל".


 

לכאורה מעזרא משמע שבניין חומות העיר מקרי "ונבנתה ירושלים" גם אם אין לנו עצמאות.


 

אני שואל זאת, כי יש המנסים לטעון בטעות שבעצם אין לנו עצמאות בעיר העתיקה כי אנו חייבים את אישור האומות לעשות הרבה דברים בעיר העתיקה.


 

אז גם אם נזרום תיאורטית עם שיטתם, האם לפי זה עדיין נחשב שירושלים נבנתה בששת הימים או לא? ומה לגבי השליטה שלנו בהר הבית? נחשבת שם העיר כבנויה או חרבה? (לא מדבר על המקדש שפשיטא שנחשב בחורבנו גם אם אנו שולטים שם וצריך עקרונית לקרוע עליו, כי במקדש חורבן הבניין הוא העיקר ולא השלטון על המקום).

אז לאחר ניסיון כושל להסביר בשיחה אישית -אריאל יוסף

אני שם כאן את הסיפור הזה של חנן פורת זצ"ל על הרצי"ה (שיש לו עוד עדים רבים) ובזה בל"נ אעצור.
'המוותר ברמת שלמה יוכה בעיר העתיקה' | ערוץ 7

אולי יעניין אותך