לא לנהל שיחה אישית עם אישה מהמשפחה המורחבת-הלכה או החמרה?נב"י
אנחנו חוזרים בתשובה ממשפחות חילוניות, יש לחץ גדול על בעלי לנהל שיחות אישיות עם הגיסות שלו, מצד כולם כולח ההורים שלו שלא מבינים למה הוא אומר שלום "כללי" לכל משפחה ומנהל שיחות אחד על אחד רק עם גברים. הם אומרים שזה פוגע בנשים שהוא לא מצעניין בשלומן וזה הגיע עד למצב של כיבוד הורים שהאבא ממש ביקש מםורשות שישאל באופן אישי מה שלום כל אחת מהגיסות וינהל איתן שיחות אישיות ולא רק מהשלומכם.
חשבתי שאם זה חומרה לדבר עם נשים כך וכיבוד הורים זו הלכה דאורייתא אז הצעד הנכון יהיה לא להקפיד עליה ולהקפיד על כיבוד הורים (כמה שזה מייסר אותי הכפייה הזאת עליו).
אם זו הלכה אז יש לנו התנגשות ואני חושבת שלא להפגש יותר עם המשפחות זה הפיתרון.
חשוב לציין שהנשים באות בצניעות יחסית ומשתדלות לכבד, סוג של הגדר ההלכה, למרות שיש שסע פה ושם ומחשופים אבל גם מרפקים וברכיים מכוסות שזה גם משהו.

אשמח לשמוע את דעתכם
זה בסדר גמורחידוש

אין איסור לנהל שיחת התעניינות נימוסית עם גיסה, ואפילו ראוי. זה לא נכנס להגדרה של 'שיחה 'אישית' הבעייתית.

ככה פשוט?ימ''ל

והרי:

"נשדר ליה מר שלמא לילתא. א"ל: הכי אמר שמואל 'קול באשה ערוה'. אפשר ע"י שליח, א"ל: הכי אמר שמואל 'אין שואלין בשלום אשה'. על ידי בעלה, אמר ליה: הכי אמר שמואל 'אין שואלין בשלום אשה כלל' "

זה תלוי בנורמות הנימוסיותחידוש

בזמנם המציאות היתה שונה. גם במעשה שהבאת נראה שהיא לא היתה שם והיה מדובר בללכת כדי לתת שלום, שזה כמובן שונה

אז ההלכה לא רלוונטית להיום אתה אומרימ''ל

מעניין שאתה אומר את זה.

 

כמובן שונה? לא חושב שחילקו בין ללכת לתת שלום לבין כל שאילת שלום.

רלוונטית רק בגדרים שוניםחידוש


אז אם תוכלו להתייחס לעוד עניין בבקשהנב"י
הצלחתי למצוא התייחסות לעניין הנימוסין:

מרן הרב קוק זצ"ל (מידות הראיה, צניעות): "מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחומרי.
מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, היה ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה".

לפי ההבנה שלי, גם בשולחן ערוך יש התייחסות לריחוק ראוי בין המינים וגם הרמב"ם פסק להלכה שלא לדרוש בשלום אישה.
אצל הצרפתים מקובל לנשק בלחי גם זרים שרק נפגשו כאות נימוס וחיבה ואצלנו יש בקיצור שולחן ערוך התייחסות שאם אישה מושיטה יד ללחיצה כאות נימוס יש לסרב ולהסביר שזה אסור בתורתנו.
למה כאן נוהגים אחרת? לא עדיף להחשב לא מנומס? אני אומרת את זה דווקא בתור אישה כי לא ברורה לי התלונה כלל, גם כחילונית לא היה נעים וראוי בעיניי לדבר באופן אישי עם גבר, בכלל. אלא אם כן הוא םנוי ואני פנויה או צורך של מצוקה כלשהי או התייעצות שיש עניין לשיחה, אבל ככה סתם? מה שלומך מה שלום הילדים? זה כל כך פרוץ אני לא מצליחה להכיל את זה.

אני מנסה גם לעשות חשבון של קירוב רחוקים והארת פנים מול המחיר של לקרוא בשם הפרטי או לדבר שיחות התעניינות בחיים האישיים ויש כאן בעיה גדולה לדעתי כי אם אדם נדרש לעבור על הלכה או לפרוץ גדר בצניעות כדי לקרב אז בעצם הוא יותר מתרחק מאשר מקרב אחרים.
יש את העיקרון ויש את איך שמביאים אותו לידי ביטוי במציאותימ''ל

הרב קוק מדבר על עיקרון הצניעות שדוחה את הנימוס שהיה ראוי להיות בין המינים, אבל הרמה והאופן של שמירת הצניעות יכולים להשתנות.

 

תראי למשל את הציטוט בתמונה כאן: זה מסוג הסוגיות - ניסיון בתקווה לאיכותי

 

ולגבי לחיצת יד: יש כאן שתי שאלות - בית המדרש

את איל נקבעת רמת הצניעות הנדרשתנב"י
כי אם להיות כנה אני חושבת שאני מזדעזעת באו ה המידה כמו הגיסות וההורים שלו רק מהצד השני, באיזשהו מקום אני כן מוצאת מקום לוותר משום השלום, כבוד הורים וגם באיזשהו מקום קירוב רחוקים. אבל אם להיות אמיתית היום הגבול יעבור כאן מחר הגבול יהיה למה בכל צריך להתלבש בצניעות הרי הכל זורם ונחמד, לא באמת צריך את הדיסטאנס הזה, או לשבת ביחד בערבוב בשולחן. בקיצור אם אני אציב את הסמן לפי הדעה החילונית שבמקרה זה היא גם הרוב אני אצטרך להיות חילונית
אין תשובה פשוטה, כל עניין לגופו וצריך הרבה שיקול דעתימ''ל


הרבה שיקול דעת של פוסק...פלונפון מירוסלב


...efraim37
מובא בשם הגרש"ז אויירבך (בספר עלהו לא ייבול-המעיין החרוץ יביא מקור) שהוא אמר שמה שאומרים שאדם לא ישוחח עם אישה בשוק אפילו היא אשתו או אחותו, זה היה נכון בזמן חז"ל. אבל הנורמות היום השתנו ולכן לא צריך להקפיד כ"כ.

והרב גם מספר שם שפעם הרב זוננפלד נסע עם אחותו בכרכרה והוא עמד מבחוץ וצעק "זאת אחותי, זאת אחותי" כל הנסיעה. אבל היום (כלומר בזמן הגרש"ז) לא צריך להקפיד על זה.

לכאורה אפשר לומר שה"ה גם בנידון שלנו.
למרות שדעתי היא שלדרוש ממשהו לשאול בשלומם של כל הנוכחים באופן אישי ומורחב, זה גוזמא בלי קשר לצניעות.
יפהימ''לאחרונה

אני כמובן מסכים עם הגישה כמו שכתבתי למטה ובשרשור אחר (הנה - לקראת נישואין וזוגיות), הפליאה שלי הייתה שגם @חידוש סובר כך.

כל הפוסקים מביאים את המימרא ההיא להלכה, גם היום.פלונפון מירוסלב


כולם?ארץ השוקולד
המנחת יצחק, הגרש"ז והרב פיינשטיין פסקו בשונה מגמרות ביחס לשיחה/הליכה מאחורי נשים בשוק.

ככה שבטוח שיש מקום לדברי @חידוש שדברים השתנו כאן
תביא ונראהפלונפון מירוסלב

כבר קרה, לא אחת ולא שתיים, שהוציאו את הרב פיינשטיין מהקשרו.

ובאחת התשובות שהבאתם פה פעם הוא היצר על זה שנשים מסוג מסויים מוציאות את דבריו לדברי הבאי ומשתמשות בהיתר נקודתי כהיתר כללי. ועשה זאת בחריפות שאינה אופיינית לו.

 

אל תהיה כזה החלטי לגבי תשובות שראית, במיוחד כשאנחנו לא פוסקים פה.

למנחת יצחק הפניתי למטהארץ השוקולד
אצל הרב פיינשטיין והגרש"ז אצטרך להיזכר איפה בדיוק נמצאת התשובה ואפנה לשם בלי נדר
אני חושב שנכון לנהל שיחות נורמליות עם בני המשפחה המורחבתארץ השוקולד
ומפורש שאין בכך איסור אפילו במנחת יצחק שהיה ראש העדה החרדית.

ואת צודקת שחשוב לתעדף כיבוד הורים.

מעבר להלכה הבסיסית שאין איסור, חשוב שתתנהגו באופן שהם ירצו להמשיך להיות בקשר איתכם, אם הם משקיעים בלבוש, תשקיעו גם אתם באכפתיות
שיחות נורמליות, יש מתירים ויש אוסריםפלונפון מירוסלב

אבל שיחות אישיות? לא שמעתי פוסק שמתיר.

כיבוד הורים לא מקבל תעדוף בזמן עבירה.

יש סיבה שכתבתי סיבות נורמליותארץ השוקולד
ואם תעיין בשאלתה, היא לא באמת שאלה על שיחות אישיות
ההגדרה של שיחה אישיתפלונפון מירוסלב

היא בהכרח שיחה שיוצרת קירוב דעות שזה איסור דאורייתא לפי רוב הראשונים אם זכרוני אינו מטעני.

האם שיחה שבו פונים בשם פרטי נחשב שיחה אישית האסור?ארץ השוקולד
איסור דאורייתא לפי רוב הראשונים? אשמח לראות היכן זה מובא בספר המצוות.
אני לא מספיק מכיר כדי לומר היכן הרוב נמצא.
השם הוא לא הענייןפלונפון מירוסלב

לפי הרמב"ם כל הדברים שמביאים לידי קריבה אסורים משום לא תקרב או אשת איש. כולל קריצת עין או סימון ביד.

דווקא מהרמב"ם לא מצאת מקום להוכיח? יש מי שסוברים שזה דרבנן. לא שמעתי שיש מי שסוברים שזה כלום. אבל אם יש לך ראשון כזה, אשמח לראות.

הפניתי לפוסקים בני ימינו שהתירוארץ השוקולד
נראה לי שזה יותר יעיל לידיעת ההלכה מהפניה לראשון זה או אחר.
(ספציפית אני גם שולט יותר בתשובות של פוסקי ימינו מראשונים)
כשאתה לומד תשובה, ולא מכיר את הסוגיה מהראשוניםפלונפון מירוסלב

כנראה שאתה קרוב מאוד להבנה לא נכונה, כמו שכתבתי לך למטה על תשובות שהביאו פה בעבר של הרב פיינשטיין...

בשביל זה יש פוסקים, בשביל זה יש מו"צים/משיבים.

 

אנחנו לומדים על מנת להתבשם, כל עוד שאין לנו שימוש תלמידי חכמים. וכדאי להחדיר את זה עמוק כדי שהלימוד תורה יהיה כסדר. אני יכול להראות לך דוגמאות על גבי דוגמאות של אנשים שהבינו פוסקים בהיפך הגמור ממה שהם כתבו, רק כי הם עברו על זה בצורה שטחית. נכון שברוב המקרים מי שמבין ככה הם אנשים שלא יודעים ללמוד, אבל לפעמים אפילו פוסקים נופלים בזה אגב שיטפא. ויש לי מקורות כאלה באמתחתי בתוך מאמר.

כשהוא כותב למסקנה שמשהו מותר אז הוא מותרארץ השוקולד
לדעת אותו פוסק ויש מה להסתמך עליו.
אני לא צריך להניח שאני אבין את הרמב"ם טוב ממנו
אני מתכוון ש...פלונפון מירוסלב

אתה מבין נכון את ה"מותר" אבל לא את ה"משהו"

אתה באמת חושב שהמנחת יצחק או הרב פיינשטיין התכוונוארץ השוקולד
לכך שרק רבנים ילמדו את תשובותיהם לאחר עיון בכל סוגיה ולא שאנשים ילמדו את תשובותיהם להלכה ולמעשה?
...פלונפון מירוסלב

הלכה למעשה? ודאי. זה מפורש בדברי הרב פיינשטיין עצמו

אשמח למקור?ארץ השוקולד
ולגבי המעבר בהנחה הזו לספרים אחרים אשמח לראות מקור לכך במנחת יצחק גם
לא הבנתי למה אלו לא שיחות אישיות?נב"י
הרי הדגש מצידם היה על שאלות אישיות, התעניינות אישית, באישה עצמה, לא בילדים שלה, לא במשפחה, ממש בה.
לא אמרתי שיחות לא צנועוצ אלא נושאים אישיים וזה מה שהתבקשנו לעשות.
עד היום השאלות בפורום המעורב היו כלליות ומנומסות אבל הדרישה היתה לקירוב לפי הנימוס שמקובל אצלם.
אנסה להסבירארץ השוקולד
יש שיחות אישיות שהן מתנהלות רק בין חברים ומראות על קשר מעמיק, וזה דבר שעליו יש מה לדון אם מותר בכלל.

אבל יש שיחות שהם התעניינות בסיסית במה שקורה אצל אנשים, ובאותה מידה יש סיכוי שהייתי שואל את אותם שאלות עם חבר מהכיתה שלא פגשתי מזה חמש שנים. שיחה כזו לא יוצרת קרבה מיוחדת, אלא פשוט היא התנהלות אנושית סבירה וזה דבר שיש הרבה שהתירו. (ולכן כדבר בסיסי הייתי אומר שכאן זה חומרה להימנע מזה ותלוי סיטואציה אם נכון להחמיר בכך)

לסיכום, ההבדל בין שיחה שהיית מנהלת עם חברה טובה (שיחה אישית) לעומת שיחה שהיית מנהלת עם חברה מהתיכון. (שיחת נימוסין כדרך ההמון)
אז שאלת המשךנב"י
הדוגמא שהעלת היא מצב שבו יש חבר שלא פגשתי 5 שנים וזאת שיחת נימוסין, אני מניחה שהקשר המעמיק נמנע מהריחוק שלא התראיתם 5 שנים וכנראה לא תתראו שוב זמן רב ומכאן אין חשש לקירוב. סוג של שיחת התעדכנות. שים לב גם שנתת דןגמא שלך עם חבר ודוגמא שלי עם חברה.
אני חושבת שבמצב בו יש מפגש בין מינים שונים והוא לא אחת ל5 שנים אלא תדיר זה שונה.
נגיד אם לא היה מדובר בחבר אחת ל5 שנים אלא בשכנה ממול, גם זה נקרא שיחת נימוסין?
שואלת יפה ותשובת המשךארץ השוקולד
ניסיתי להמחיש את ההבדל בין שיחת נימוסין לשיחה אישית, נראה לי שגם אם מדובר בשכנה ממול, אם סוג השאלות הן שאלות שבאותה מידה היית שואלת חברה מלפני כמה שנים אז זה יהיה שיחת נימוסין ותו לא. (ולא התכוונתי לפגישה עם החברה הכי טובה מלפני כמה שנים)
פניה בשם פרטי לא הופכת את השיחה לאישי, לעומת זאת, דיבור על רגשות יכול בקלות להגיע לשיחה אישית. אולי אפשר להוסיף ממד נוסף, אם זה היה שיחה עם משתתף נוסף איך זה היה משפיע על אופי השיחה? אם זה לא היה משפיע אז מדובר בשיחת נימוסין, אם זה היה משפיע אז יתכן שזה שיחה אישית.

וביחס לקירוב, עולה פה עניין מעניין.
מצד אחד, אתם חלק מהמשפחה (עד כדי שיש ממד מסוים של חיוב כיבוד הורים המוטל עלייך כלפי אבא ואמא של בעלך) ולכן חשוב והגיוני שתהיה קרבה מסוימת.
מצד שני, עדיין יש הבדל ביחסים שיש לך עם המשפחה שאיתה גדלת למשפחה שאליה הצטרפת, ולכן ברור לי שבמקרה כזה חשוב להשתתף בשיחות נימוסין ולגבי שיחה אישית הייתי מחפש מקום טוב באמצע בו השיחה לא נסחפת מדי אבל כן יש ממד מסוים של קשר ביניכם.

הסיבה שהחלפתי מחברה לחבר זה כי אני בן, אז היה לי יותר טבעי לדבר על חבר.
קיבלתי, תודה רבהנב"י
אגב, התייעצתי עם בית ההוראה של הרב מרדכי אליהו כמו שהמליצו והתשובה להם היתה קרובה למה שהעלת כאן.
שהכי טוב שהאישה תהיה צד ג' בשיחה וככה לא תהיה שיחה אישית ממש אלא בנוכחות בן או בת הזוג וככה נמנעים מקרבה אישית מידי ושומרים על יחסי כבוד.
כנראה שלשם נכוון.
מעולה, בשמחהארץ השוקולד
שמח לקרוא.

יהי רצון שיצא מזה רק טוב לכולכם
בהלכה יש גישות שונותימ''ל

וכן יש מקום להקל, בפרט שיש שיקולים של כיבוד הורים וקירוב רחוקים. וגם אחדות משפחתית היא ערך חשוב.

 

אישית הייתי מקל (אפילו לא רק בתוך המשפחה), אבל כאמור יש גישות שונות (גם הלכתית וגם השקפתית) ולכן זו שאלה שאתם צריכים לשאול את הרב שלכם.

לצערי אין רב, היה ואיננו.נב"י
מסכימה שכנראה יכול היה לפתור את הספק
כדאי למצוא רב, כמובן שפוסק ע"פ אותה גישה, ולשאול אותופלונפון מירוסלב

ושוב, בגלל שכתבת שיחות אישיות, זה נשמע הרבה יותר בעייתי. וכמעט שאין בזה שאלה.

אם זה שיחת חולין היי וביי, אז השאלה באמת מתעוררת.

הם היו מאוד ברורים והכי מוזר שגם מתואמים בינהםנב"י
התעקשו שימוש בשם הפרטי ולשוחח באופן אישי ולא בפורום שכולם נמצאים.
נגיד "שלום שרה מה שלומך? למה לא אכלת היום מהעוף? מה חדש אצלך? איך בעבודה שלך?"
עד היום הוא היה אומר שלום מה שלומכם איך שהיו נכנסים ופונה אליהם ומשם היה הולך לשבת עם הגברים.
זה נשמע לי כל כך ברור שזה אסור ופתאום הצלחתי להתערער לגמרי כאן, מצד אחד זה טוב שיש לי עוד ידע על "מנהגי" צניעות ולא "הלכות" צניעות ומצד שני הבלבול רק יותר גדול.
אני חושב שכדאי מאוד שלא תסמכי על מה שכתבו כאן, אם זה כל-כךפלונפון מירוסלב

ברור לך. הנפש העדינה יודעת מה טוב לה.

לכי ושאלי רב שפוסק ע"פ שיטת הפסיקה שלכם.

 

השיקול פה הוא קירוב דיעות שזה איסור חמור, דברי חכמים (לא שואלים בשלום אישה כלל, שלא שמענו שנדחה בניגוד למה שרצו להגיד כאן), וכמובן המציאות - שבדור הזה הדברים הרבה יותר חמורים ומסוכנים.

כל רב שעוסק בציבור ובמקרים של אשת איש יעיד לך כאלף עדים.

 

על כל הלכה יש לשאול רב, לא להתייעץ בפורום!

מסוכן פה לפעמים, בטח בשאלות כאלה.

אין אפשרות לרב, איזה תסכול.נב"י
הרב הראשון שהיה כבר לא קיים.
הרב השני שהיה נתפס בעבירה של עריות וכרגע לא ניתן לקבל ממנו דעת תורה.

היום מה שאנחנו מנסים לעשות זה לאסוף דעות מתלמידי חכמים וללכת כמה שיותר על בטוח בלי סיכון של לעבור על הלכה. רק שפה נתקענו.
דעות מתלמידי חכמים שאינם פוסקים זה מתכון לאי-הלכה ולבלבולפלונפון מירוסלב

יש מספיק רבנים בעולם!

ויש אפילו קבוצות וואטס אפ עם פוסקים ממש חשובים, שאפשר באמת לשאול אותם שאלה מפורטת.

אנסה לשלוח אותו להתייעצות כזאת אם יצליח למצואנב"י
הרבה תודה לכל מי שטרח והגיב
אפשר לפנות לבית ההוראה של הרב מרדכי אליהו זצ"לפלונפון מירוסלב
בדיוק מה שחיפשתי, תודה רבהנב"י
בהצלחה רבה!פלונפון מירוסלב


זה לא פשוט ששאלות ושיחה כזו אסורהארץ השוקולד
המנחת יצחק כתב ששיחות כדרך ההמון זה בסדר, והבעיה היא דברים שהם לא שגרתיים.
היא מבקשת הכרעה, לא דיון תאורטיפלונפון מירוסלב

וכאן זה לא המקום לכך, ב"ה שהם מצאו כתובת לפנות אליה.

ולעניין התאוריה, אני לא חושב שהמנחת יצחק התכוון למה שאתה מתכוון.

הפורום הזה הוא לא מקום להכרעות אלא רק לדיון תיאורטיימ''ל
אני חושב שאני יודע את זה, ולכן מעיקרא הייתם צריכים לשלוח אתפלונפון מירוסלב

הפונה לבית הוראה כלשהו. וב"ה שזה נעשה.

חכמים, הזהרו בדבריכם

כתבתי את זה בתגובה הראשונה שלי 🤷‍♂️ימ''ל
אחרי שכבר כתבת מה היית עושה וכו'. למה ליצור בלבול 🤷‍♀️פלונפון מירוסלב


כי חשוב להסביר שיש מורכבותימ''ל
גם אתה הבעת עמדה (מאוד חד משמעית שמתעלמת מהרבה פוסקים שסבורים אחרת יש לציין) לפני ששלחת לרב.
טוב שהפנית לרבניםארץ השוקולד
ואני הפניתי לדברי הפוסקים.
ה"מנחת יצחק" (הרב יצחק וייס, אב בית הדין של העדה החרדית לפני דור) אמר ש"אין שואלין בשלום אשה" תלוי בדרך ההמון. בא להתיר שיחת נימוסין ואסר שיחות קרבה.
עיינו בשו"ת מנחת יצחק חלק ח סימן קכו.
אולי אספיק בימים הקרובים לצלם מהשו"ת שלו
אפשר לעשות את זה בשרשור מסודר ונפרד, כדי שהדיון יהיה יותרפלונפון מירוסלב

ברור. אשמח לראות את הדעה הזאת ולהבין אותה. תבורך

אין לי תשובה לעצם השאלה.. אבלמבקש אמונה

אולי הפיתרון הוא הרבה יותר קל..

אולי הוא מראה שהוא נזהר בצורה גלויה מידי שגורם להם להתעצבן וללכת לקיצוני לצד השני?

 

מוזר לי שמישהו יבקש מאדם אחר בכוח לנהל שיחה אישית... ואם אין לי מה להגיד?

יתכן שאם הוא יראה התעניינות וישאל מה שלום ההוא וההוא זה יספק אותם והם ירגעו וזהו

גם אני מופתעת מחדשנב"י
אותו הדבר היה על הצניעות, הזקן, הכיסוי ראש שלי והכי הרבה על השבת.
כל אחד מדבר מהמקום שמפריע לו, היום זה זה מחר יהיה משהו אחר. בכל אוםן חשוב לי לתת מענה אובייקטיבי, גם אם התחושה היא שמחפשים אותנו. ההרגשה האישית שלי כרגע פחות חשובה לי, אם יש מקום להשתדלות בלי להזיק לעבודת השם אז נעשה את זה. זה גם סוג של עבודת השם, להתייחס לבריות בכבוד.

בקשר להתנהגות שלו הוא דווקא שואל בכל שיחה מה שלום האישה והילדים וגם אומר שלום ברור לכל משפחה שנכנסת רק פונה בלשון רבים. אם היה נראה לי לא תקין הייתי אומרת לו שישים לב אבל כאן אני חוששת שזה פשוט עצת היצר להרחיק אותו מהנהגה טובה שהחזיק בה.
בהלכה ראשונה בשו"ע כתוב בהג"הפלונפון מירוסלב

"וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּלְעִיגִים עָלָיו בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ גַּם בְּהֶצְנֵעַ לֶכֶת".

אני חושב שזה הרבי מליובאוויטש שאמר שכשרואים שאדם חזק בדעותיו, מכבדים אותו על כך.

לצערנו היצר יודע איפה לתקוף, וזה איפה שיש נקודת תורפה או חולשה אפילו דקה שבדקות שנמצאת קבורה עמוק בתת מודע.

 

עז כנמר!

בהחלט חומר למחשבהנב"י
אה אוקיי, הבנתי.מבקש אמונה

זה באמת קורה לפעמים שהיצר נכנס באנשים לחלוק על האדם שמתחיל להתקדש. 

גם לי זה קרה כשהתחלתי לחזור בתשובה... 

 

תהיו חזקים!! 

הלוואי וזה המצב, עם זה נסתדרנב"י
רק החשש שלי שלא להכנס לשאננות של קדושה ולדרוס רצונות וכבוד של אדם אחר שמצהיר שהוא נפגע מאיתנו.

תודה
חשש מצוין. לזה בעצם התכוונתי בתגובה הראשונהמבקש אמונה

יישר כוח! 

עוד דבר שקורה להרבה חוזרים בתשובהימ''ל

זה שהם תופסים קיצוניות לא בריאה (בהרבה תחומים) ונלחמים במשפחה שלהם או מתנתקים שגם זה לא רצון ה' בנוסף לזה שזה חילול השם.

 

צריך לשמור על ההלכה וצריך להיות מאוזנים.

בדיוק, זה הפחד שלי. לעבור על בן אדם לחברו בשביל להחמיר במשהונב"י
טוב שאת חושבת על זהארץ השוקולד
בהצלחה במציאת האיזונים הנכונים
תודה רבהנב"י
נכון מאד.מבקש אמונה

וגם זה קרה לי בהתחלה (לצערי) עד שקלטתי את הטעות..ועל אני לא מתפלא שהעירו לי.

לכן כתבתי בהתחלה את התגובה הראשונה

קודם כל לבדוק אולי אנחנו קיצוניים מידי ומזלזלים באחרים, ורק אח"כ אם לא מוצאים אז כנראה שזה עניין אחר

אין בזה חיוב של כיבוד הורים.אוא"ר
כיבוד הורים דאו' זה רק לעניין להאכילם ולעזור בצרכיהם,
לא למלא את רצונם.
זה לא נכוןימ''ל

כתוב "רצונו/ה הוא כבודו/ה" בהקשר של כיבוד הורים.

אם זכור לי נכון אין הכוונה לכל רצונו, אלא לצרכיו.אוא"ר
אם הוא רוצה לבנות ארון, יש מצווה. אם הוא רוצה שאעמוד על הראש ואשיר 'התקווה' אין מצווה.
תראה את ההקשרימ''ל

"אמו של ר' ישמעאל באת וקיבלת עלוי [התלוננה עליו] לרבותינו, אמרה להן: "גערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד". באותה שעה נתכרכמו פניהם של רבותינו, אמרו: "אפשר ר' ישמעאל לא נהג בכבוד אבותיו?", אמרו לה: "מה עביד [עשה] לך?", אמרה: "כד דו נפק מבית וועדה אנא בעי משגז ריגלוי ומישתי מיהן ולא שביק לי" [כשחוזר מבית המדרש אני מבקשת לרחוץ רגליו ולשתות מימיהן ואינו מרשה לי], אמרו לו: "הואיל והוא רצונה הוא כבודה""

אין אפרוטופוס לעריותפלונטר 1


ולכן צריך להקפיד על ייחודארץ השוקולד
ישנם עוד הלכות מלבד הלכות ייחודפלונטר 1


נכון, אבל אני לא מכיר שעליהם נאמר "אין אפוטרופוס לעריות"ארץ השוקולד
מקור הביטוי הוא על ייחוד ממה שזכור לי
המשפט הזה בכלל הוצא מהקשרו התלמודיחידוש


אמתארץ השוקולד
כמו משפטים רבים אחרים ובראשם "מודעא רבה לאורייתא", אם כי במקרה שלנו לא חושב שזה סתירה חזיתית
לא ממשימ''ל
הוצא ממשמעו אבל לא מהקשרו - הסיבה שאין שמים אפוטרופוס לעריות היא ש'אין אפוטרופוס לעריות'.
כלומר: הכלל ההלכתי מבטא את העיקרון שנקרא על שמו.
אני חושב שהיא הוצאה מגדרו קצת והורחבארץ השוקולד
לדברים שהם אפורים יותר
ובצדק, כי מדברים עליו כעיקרון ולא כהלכהימ''ל
נכון, אבל הרבה פעמים משתמשיםפלונטר 1

בכללים מסוימים(כמו הכלל הנ"ל) בצורות ווריאציות שונות ואף במקומות אחרים. כלל זה מהווה קו יסוד לאופן ההתייחסות הנדרשת לשמירה מעריות.

אוליארץ השוקולד
ואולי יש סיבה שחכמינו הזכירו זאת על ייחוד ספציפית.
(חמור יותר, בעל סיכוי גבוה יותר להידרדר)
וודאי שיש סיבה. וזה לא סותר את מה שאמרתיפלונטר 1


שמישהו יסביר לי למה אנחנו לא אוכלים מצות רכות כלקעלעברימבאר

החג וכל חול המועד?

קשה לשמור על הטריות שלהןחתול זמני

האמת מעולם לא ניסיתי מצות רכות קנויות (בסדר הזה בע"ה פעם ראשונה),

 

אבל יצא לי לאפות מצות רכות, ובכן, צריך לשמרן בהקפאה ולשומן על הפלטה לחימום מעט לפני שאוכלים אותן ואז טעימות מאוד.

אלא שזמן קצר לאחר מכן הן מתקשות ונהפכות לדיקטים בלתי־ניתנים לאכילה (או עלולות להתעפש).

 

יוצא אפוא שלפני המצאת המקפיא, אפשר היה לאכול מצות רכות רק בליל הסדר, ואם רוצים לאכול בחול המועד, צריך לאפות אותן בפסח  עצמו, וידועות הבעיות שבזה.

 

חוץ מכמות המים במתכון, למיטב הבנתי, אין הבדל מהותי בין מצה קשה למצה הרכה הנפוצה שגם אותה מכינים דקה למדי (וגם בסוג הקמח. יש גם כמה תוצאות שונות שיכולות לצאת, יש כאלה יותר כמו לאפה יש כאלה שהן חצי־קשות)

 

יש כל־מיני הוכחות מהרמ"א שמצות רכות היו נהוגות באשכנז

והראייה הפשוטה ביותר, איך בדיוק עושים "כורך" אם לא עם מצה שיכולה לכרוך?

אלא שכבר נהגו בזה ואני מניח שיש בזה גם משהו סמלי לכן אין כל־כך מה להמציא את הגלגל מחדש

 

אני אישית חושב שזה מנהג טכני לחלוטין (אפשר לנסות להלביש עליו כל־מיני סברות הלכתיות שאינן קיימות) כי זה בול להוסיף עוד טיפונת מים

ומותר לאפות מצות בחול המועד? אזקעלעברימבאר

הבעיה של טריות המצות הרכות נפתרת.

 

והאם איפשהו כתוב בפוסקים שאשכנזי אסור לאכול מצות רכות?

 

לזכרוני ראיתי שהרב ליאור התיר, והרב אריאל אסר אלא אם כן יש לאשכנזי מסורת מובהקת המתירה. אבל לא בטוח

הלש אחר זמן איסור חמץ יאמר בשעת לישה כל פירוריםחתול זמניאחרונה

שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם כדי שנמצא שמבטלן קודם חימוצן: (שו"ע ת"ס ה' ע"ש)

 

עקרונית אפשרי אבל לא נהוג כי זה בלגן ומכאן הגיעו לפתרון של המצות הקשות.

 

לא יודע אם ואיפה כתוב שלאשכנזים אסור לאכול מצות רכות.

המנהג הוא לא לאפות מצות בפסח, לא לא לאכול מצות רכות (אלא שהמצות הקשות הן הפתרון הטכני).

אין שום יתרון הלכתי למצות הקשות על־פני המצות הרכות של ימינו שהן דקות מאוד חוץ מזה שהן נותנות מענה לסוגיה של הטריות.

 

וכאמור היות וזה תלוי בכמות המים אז יש למעשה מנעד שלם (בתוך הפריכות יש קשות יותר יש קשות פחות גם בתוך הרכות יש רכות יותר יש כאלה שהן די קשות אבל לא פריכות).

 

מצות קשות כמובן נותנות מענה לבעיות לוגיסטיות ויותר קל לייצר אותן בייצור המוני.

 

מה שכן, האשכנזים מעדיפים לאכול מצות דקות יחסית, ויכול להיות שיש בזה יתרון מבחינת אפייה והחמצה כו' אבל אין בהכרח קשר בין דקות לרכות.

 

1713473457594.png
ימין ושמאלתמימלה..?

מה זתומרת לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין???

הקב"ה נתן לנו מוח ודברים בסיסיים שאנחנו יודעים, אם לא נתייחס למוח שלנו על דברים בסיסיים כאלו-מהר מאוד ניפול במלכודות של שרלטנים למיניהם... ה' יודע שיש כאלו אנשים, איך הוא נותן שיאמרו לזרוק את השכל כשמגיעים לרב???

מכירה את הפירוש שדווקא ימין ושמאל זה דברים שמשתנים ממקומות שונים שהאדם עומד בהם(כי ימין שלי זה שמאל של מי שעומד מולי וכזה) ועדיין, במגזר החרדי נניח ממש עומדים על זה שחייבים לעשות כל מה שהרב אומר בלי קשר למציאות, הרב לא בנאדם? לא יכול לטעות? ואיך זה מסתדר לכם עם אין אפוטרופוס לעריות? זה לא חלק מהתורה שלכם??

לא, ממש לא לזרוק את השכל כשמגיעים לרבהסטורי
ומי שצטט את הפסוק הזה לגבי רב/צדיק/אדמו"ר/בבא/מקובל - גדול ככל שיהיה, מסלף את התורה.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.


כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

אני שנים רבותאריק מהדרום

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

ראשית מדובר מצד האמת בסנהדרין, ולא בכל רב שהואנקדימון
והתשובה הטובה כאן לדעתי זה כמו ההבחנה שעושה הרב מיכי אברהם בין סמכות פורמלית לסמכות מהותית. מקיימים את פסק הסנהדרין כי זו סמכותה לפסוק, ולאו דווקא בגלל שדעתם הכי צודקת או נכונה. התורה קבעה ככה את שלטון החוק. כמובן אם ישתכנעו שטעו יצטרכו להביא קרבן העלם דבר.
..טיפות של אוראחרונה

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן


(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)


~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא


לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

נסעתי היוםפתית שלג

באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה

בלי לתקף😬

 

לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר

על אותו משקל

 

האם באמת יש חובה להחזיר להם?

זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)

 

@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ

הנה יש פה דיבורים מענייניםפתית שלג
תודה!הרמוניה

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

אני:)))))

לא אמרתי כלום 

שאלתי ת"חהרמוניה

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

 

למה זה היה קשור?אני:)))))
תסבירי. מענייןפתית שלג
אני לא יודעת להסבירהרמוניה

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

לא מאמיןהסטורי
תלמיד חכם הרשה לא להחזיר גניבה?!
מפתיע, אני מסכימה איתךהרמוניה

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא מבין איך זה לא גניבה...הסטורי
ואיך יכולות להיות כאן תשובות שונות.
תראההרמוניה

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

לא מביןהסטוריאחרונה
אם מעניין אותךשלג דאשתקד

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.


בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).


כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

כן...הרמוניה

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

 

נכוןשלג דאשתקד

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

..הרמוניה

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

אתה מעצבן אותיימח שם עראפת
זה נהנה וזה לא חסר לא תקף כאן, כי דרכם של החברה להרוויח כסף היא על ידי לקוחות שמשלמים, ואם עלית ולא שילמת הם חסרים
נכוןפתית שלג

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

געוואלדימח שם עראפת
כיוונתי לדעת עלונים
אם רצית להיחנק, היתלה באלון גדולשלג דאשתקד
אתה בטח לומד עכשיו פסחים...
געוואלדימח שם עראפת
בגלל הנ"ל אני כופר
ההקשרים לא ברורים לישלג דאשתקד

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

זה לא באמת קשור, זאת רק היתה התחושה של הנוסעתפתית שלג

ונכון מאוד

אכןשלג דאשתקד
כשכתבתי נעלמו מעיניי כל התגובות שכבר דנו בדברים (ובדברי העלונים הק').
לפי ההלכה שואל שלא מדעתהסטורי
הוא גזלן...
אין ספק שזו גנבה ובוודאי עבירה מדאורייתאמי האיש? הח"ח!

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

הייתי פעם באחת בנורווגיהחתול זמני

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

גנבתshindov

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

שאלה נורמלית ודוסית לחלוטין לחלוטיןכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 13:00

איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?

זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.

 

כשצריך לזעזע את העם בגלל חטאיהם ולשים להםקעלעברימבאר

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?


הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.


אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.


ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

לא הגיוני שזה לזעזעכְּקֶדֶם

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

איפה כתוב שה' אוהב את יהודה יותרקעלעברימבאר
משאר השבטים?

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.


לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.


לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.


אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

אגיב עוד מעטכְּקֶדֶם
ממש ממש לא נכוןכְּקֶדֶםאחרונה

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

 

 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

 

 

אולי בגלל התוכן הרגיש, הפרק לא נכלל בבגרות בתנ"ךפ.א.
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 14:15

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

כן אבל לא כמו פהכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 15:16

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

??????חתול זמני

לא גדשת את הסאה?

איפה התיאור שלא ביחזקאל?קעלעברימבאר
לא ברמה של יחזקאל אבלקעלעברימבאר
חוץ מזה תקרא את פרק טז ביחזקאל, הוא יותר חריף מ כג
יש גם במשלי, לא מעט תאוריםהסטורי
ההסבר ההכרחי הוא שהתנ"ך לא מפחד מכל תיאורי החיים.
שיר השירים לא מדגיש תכניםקעלעברימבאר
לא צנועים מפורשים כמו ביחזקאל.

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.


למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחדחתול זמני

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

 

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

 

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

 

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

 

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

 

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

 

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

 

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

 

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

 

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

 

///

 

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

 

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

 

מלבי"ם:

 

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

יפה.בנוסף נראה שיחזקאל היה מהמשפחהקעלעברימבאר

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.


 

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.


 

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

לא רק אצל החילוניםנפש חיה.

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

יש כמה פסוקים בוטים ביחזקאל שהמטרה שלהםזיויק
היא להראות את ההתבזות של בתולת ישראל עם הגויים, אין דרך לייפות עבודה זרה ובגידה בה'
מה גם שזו קריאה אחרונה לפני חורבן הבית, אזקעלעברימבאר
מה יש כבר להפסיד?
דבר ראשון, כן, זה כזה....תמימלה..?
מצד שני, בניגוד למה שעושים בבתי ספר שמצנזרים לנו את התנ"ך -הקב"ה לא רואה סיבה לא לומר את הדברים בפרצוף, זה מה שעשיתם, מה אתם רוצים שהוא יגיד?!

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...


לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...


ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

מצד הנבואה שהוצרכה לדורות, כדי שנבין עד כמה יצרנוגע, לא נוגע

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

ירוקים / כרוב / כרובית / חסה - שאלה חשובה ודחופהשמע בני

שאלה חשובה 

אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים

אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים 

1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל 

2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק - 

3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים 

4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור

 

 

האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?

 

תודה 

שאל ישירות את הרב שלךאריק מהדרום
אין לי רב ספציפי לשאול, שואל פה אולי יש כאן מישהושמע בני

[שמבין ענין

הנקודה היא שהשאלה הזו ספציפיתאריק מהדרום

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

אם הם אפילו לא שוטפים זה נשמע בעייתי לאכול שםברגוע
ממליץ אבל לשאול רב, אפשר באתר ישיבה
נשמע שאי אפשר בכלל לאכול אצלם ירקות עלים...מתואמת
אם אתם יכולים, תנסו לאכול רק מהמאכלים שלא מכילים ירקות עלים, אם אפשר לעשות את זה בלי שישימו לב.
מחוייבים לתורה קודם כל.נחלת

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

השאלה כבר נשאלה וגם ניתנו תשובותפ.א.
הם הסכימו אחרי שיחה כנה וגילו הבנה - האם זה מותר?שמע בני

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

תלוי מאוד באיזו חברה מדובר...מתואמת
אשמח להסברשמע בני

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

 

 

בעיקרון לא. אם הוא לא מפוקח בכללמתואמת

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

חושבת שכן צריך מבוקר מתולעיםנחלתאחרונה

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

 

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

 

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

 

 

לא כדאי ללמוד הלכה מפורומיםטיפות של אור
יש קבוצה של כושרותמבולבלת מאדדדד
מציעה להצטרף לשם ולשאול את הרבנים שם לגבי הנושא. 
דיון על קטניות (פיצול משרשור אחר)טיפות של אור
פעם היתה פה תנועה של אנשיםאריק מהדרום
כולם ברחו לפלטפורמות אחרות.
במה חולק רבי יוחנן בן נוריצע

כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.

הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)

בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?

מן הסתם לא חלקו במציאות..


2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?


מצרף את הגמרא:


מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי

1. מן הסתם על ההגדרה של חימוץטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ט באדר תשפ"ו 14:15

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

 

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

(אגב, המקבילה בירושלמי מעניינתטיפות של אור

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

 

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

מה זה קרמית? סוג של תבואהקעלעברימבאר
לא הבנתי מה כתבתטיפות של אור

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלתי "מה זה קרמית? סוג של תבואה?" שכחתי לשים סימןקעלעברימבאר

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

 

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?


 

 

שיצניתחתול זמניאחרונה
נשמע באמת שלפי רבי יוחנן אורז הוא חמץ דאוריתא.לגביקעלעברימבאר
הפן הכימי של חימוץ באורז, נדמה לי פרופסור זוהר עמר כתב על זה בהרחבה בספרו 5 מיני דגן
הסוגיה הולכת ככהחתול זמני

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

 

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

 

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

 

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

 

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

 

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

 

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

 

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

מה ההבדל בין פנקסי הראיה שיצאו ב8,9 כרכים עד כהצע

לשמונה קבצים שאוגדו בשני כרכים לקבצים מכתבי יד קדשו?

כוונתי בשאלה היא לכל הפחות - אם נכמת לאחוזים, כמה חפיפה יש בינהם בתוכן?

אך כמובן אם משהו יודע להרחיב אשמח לשמוע ..


בשורות טובות.

אני מתכוון למשהו מעבר לזהנוגע, לא נוגע

אתה מחבר בין שני הדברים- מה שכתבת בסוגריים. מצויין.

אני מתכוון גם לזה וגם לשלב הבא- להגיע למצב שהמבט הוא מלכתחילה אחדותי (עד כמה שניתן). 

אולי יעניין אותך