בעקבות דיון קצרצר עם @פשוט אני..
אני מביא את הסיפור של הרב יוני לביא, אשמח שתשתפו מה אתם חושבים עליו
"כבר חמש שנים שבועז בדייטים. בחור נאה, אינטליגנטי, חברותי וחרוץ. מותק של בחור, כולם אומרים. רק שמשום מה לא יוצא לו להיפגש הרבה. רוב הבחורות שהוצע להן להיפגש איתו - דחו זאת על הסף. למה? לבועז אין ספק מה הסיבה: "המקצוע שלי... תבין, בנות היום מחפשות מישהו משכיל, עם תואר. אחד עם טייטל מרשים. ואני סתם מתקין פרגולות. איזו בחורה איכותית, עורכת דין או רואַת חשבון, תרצה לצאת עם אחד כזה?".
הכול השתנה כשבועז פגש את דביר, חבר ילדות שעובד כקופירייטר במשרד פרסום גדול. אשף השיווק שם את האצבע תוך שניה על הבעיה וגם הציע פתרון מקורי: "תקשיב לי, אחי, ותקשיב לי טוב. מעכשיו אתה לא מתקין פרגולות ולא נעליים. אתה אומַן בְּעץ".
את האמת, בועז לא התלהב מהעיסוק החדש שהודבק לו, אבל דביר היה נחרץ ומתקין הפרגולות קיבל בהכנעה את הגזירה.
יומיים לאחר מכן, כשריקי בת-דודתו העבירה לרויטל את הפרטים עליו, לקח שעה עד שהיא חזרה אליו צוהלת עם המספר של הבחורה. הביוכימאית שמבלה את רוב זמנה במחקר טרחני במעבדה התלהבה מאוד מהבחור המוכשר שלוקח את הטבע והופך אותו ליצירת אומנות. 'אומן בעץ? וואו!'.
כעבור שלושה חודשים הוא כרע ברך לאור השקיעה במצדה ושלף את הטבעת. עכשיו עובדים במרץ על ארגון חתונה ומחפשים מקום לגור בו. החלום שלהם: בית צמוד קרקע, גינה גדולה וכמובן...פרגולה."
אפשר להסתכל על הסיפור כקיטשי ונאיבי אבל אני חושב שהוא מצביע על נקודה אמיתית.
יש לנו אפשרות לפרש את סיפור חיינו שלנו או של הזולת בכל מיני אפשרויות.
זה חשוב עוד לפני שמגיעים לכל הנושא של דייטים. זה משפיע על האדם עצמו איך להתייחס לחייו וממילא זה מקרין בכל הנושא של דייטים.
מה אומרים?
