אני גם לא שמעתי שהם ממש מקיאים את אלו העברייני קורונה.
שלא לדברים על האלימים שעושים חילול ה' נוראי.

ושאני טענתי את אותם דברים לפני כמה חודשים( שהחרדים לא שומרים) האשימו אותי בשנאת חרדים, מעניין.

1. בגל הראשון ("לפני כמה חודשים"..) באמת שמרו.

2. אתה מלכלך על דוסים בכל הזדמנות, ככה שברור שהקורונה היא רק עוד גל לרכב עליו.

3. יש הבדל בין צורת הביקרות של מקור ראשון לצורת הדברים כפי שאתה אומר.

4. לנו, כאן, מותר להביע את הביקורת על התקיפות שלך, החרדים עצמם - צריכים לתקן את מעלליהם לפני שהם פוצחים ביללות על מי שגוער בהם.

ועל זה נוסף גם הענין הצבוע - שהם תוקפים את כולם וטוענים שאסור לתקוף אותם. כשאני אומר לא ללכלך אותם כמוך - אין כאן שום צביעות, כי אני לא ה"הם" שעוסקים כל היום בללכלך על הדת"ל, ושעליהם אני קורא בשרשןר הזה - טלו קורה מבין עיניכם.

כדרכך, לא תגיב לי, אבל אלו למעשה ההבדלים בין השרשור שלי לבין דבריך אז (ותמיד)

ממש יש הרגשה כאילו העבירו לכמה עיתונאים חרדים דף מסרים, כמעט ואין מי שעומד מנגד.

ב. לגבי הקריקטורה עצמה - המדד העיקרי לגבי הביקורת על הציבור החרדי בנושאים האלה, צריך להיות האם היא מועילה. יש הצדקה להשמעת ביקורת בנושא הזה, גם חריפה, במקום ובאופן שבו היא מועילה. [ואם אפשר, להדגיש גם את זה שיש חלקים משמעותיים בציבור שנזהרים במידה החרדי]. אבל חלק מהביקורת על הציבור החרדי לא משרתת מטרה חיובית, ואפילו להפך.

[לא רוצה לנקוט עמדה על הקריקטורה הזו ספציפית, כי לא לגמרי ברור לי].

[ואגב, נראה לי שדווקא לעיתון החרדי שאתה לא אוהב מגיעות מילים טובות על אחריות בנושא הקורונה, לעומת עיתונאים חרדים מסוג אחר, וגם לעומת כמה כלי תקשורת לא חרדים].

עיקר מה שהפריע לי זה הצביעות. יותר מזה שהביקורת באמת מגיעה להם ואז אתה דן אם היא תועלתית.

לדעתי, גם אם היא הייתה נטו כדי לצחוק עליהם, יש יותר מ"משהו" מטומטם בלהגיד "הי, צחקו עלי, מה היה קורה אם היה הפוך" כשבפועל יומם ולילה קורה הפוך.

העיתון ההוא - גם אם היית צודק לחלוטין - שוב - לא זה הנושא.

מה גם שאתה לא צודק לחלוטין. ושמעתי מת"ח חרדי חשוב שהתאונן עליהם בנושא. הגם שאכן הם יותר טובים מפירותיהם המופרעים.

"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה,
אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה."

איך יכול להיות שכלמיני אדמו"רים, מסיבות סוליסטיות לחלוטין (כןכן שמענו על מלחמת בני האור בבני החושך) מחליטים לערוך הופעות הדבקה המוניות והעולם שותק. ולא בכדי הוא שותק, יש פה מערכת של השתקה בין אם הפעלה של עיתונאים מטעם, הפעלת אישי ציבור מטעם ותקיפות פיזיות של עיתונאים שמפרסמים מה שלא צריך וכהנה וכהנה. 

לא ידוע לי על מצווה להיות טיפש, ולכן גם לפי מרן הרב קוק, בהחלט יש עניין לקום ולעמוד. בייחוד שא"א לומר מה אכפת לכם, הלא תחתי אני קודח - שהרי הם מציפים עלינו את הספינה.

אז אני לא רואה סיבה לשתוק. אינלי מושג למי התכוונת בשורה התחתונה, אבל זה גם לא ממש משנה. אני חושב שבתקופה הזאת די מתברר מי הוא גדול שאפשר לסמוך על ההוראות שלו ומי לאו.

אני מציע שאת הטפות המוסר תשמור לחברותא הצעיר. אם יש לך משהו ענייני - בשמחה. וכמובן לא אמרתי שאני יודע להכריע מי גדול ומי לאו, דברי היו ציטוט כמעט מילה במילה של ראש ישיבה אחד.(אולי זה פגם בהבנת הנקרא אבל אני לא נכנס לזה) בנוסף, אינלי מושג למה התכוונת לדבר רע על הציבור, ע"ע הסוגריים הקודמים.

ולכן אקצר.(או אולי נצל"פ)

כנראה שלא הסברתי את עצמי, התכוונתי בעיקר לתופעת האדמו"רים שמוכנים לעשות הכל כדי לשמור על החצר שלהם.

אותו ר"י הוא ר' דוד לייבל (אם אפשר להגדיר אותו כך), וגם לר' אשר ווייס יש התבטאויות דומות בעניין. (שניהם מחכים לחוו"ד).

עד כאן הנצלו"ש.

הוא נכנס לאיטו לתוך המיינסטרים.

באירוע האחרון שלו נכחו ר' שלום כהן ור' יהושע אייכנשטיין,  ור' חיים שלח ברכה מצולמת.

מלבד זאת, הוא אכן אדם גדול, ולא נ"מ מקומו במיינסטרים.

אין דבר כזה "הזרם שלו" הוא לא אדמו"ר.

זה שהאו הקים מוסדות ל"חרדים עובדים" לא אומר עליו כלום.

הוא אישית קרוב מאוד למרכז המיינסטרים.

והוא גדול, לא על דעת עצמי אני אומר זאת.

הדמות שלו נחשבת יותר מיינסטרימית מאשר המושג של לעבוד.

הוא לא "האדמו"ר של העובדים", הוא פשוט זה שהרים את הכפפה.

דעות חריגות קורה שיש לו, לא שונה, לשם הדוגמה, מהמשגיח של אור ישראל לשעבר, הרב יונתן אבר.

שמעתי עדויות מאנשים שונים.  לא אמרתי שהוא גדול הדור, אבל הוא בהחלט אדם גדול.

משגיח של אור ישראל הוא כנראה מיינסטרים....

אנשים, אנשים תלמידי חכמים ומביני ענין.

לשתוק זה ממש לא פתרון.

אסור לשתוק בשום פנים ואופן.

אם מדבור פה בלהעיר בלבנאדם ספציפי אז באמת לא שייך לבוא ולתת עליו ביקורת אם היא לא תעזור.

אבל אם אנחנו רואים קבוצות בציבור שמתנהגות בחוסר אחריות לשלומם ולשלום אחרים אז אסור לשתוק על זה.

מה לומר על זה? לא יודע. אסור לשנוא אותם. אדרבה, מרוב אהבה אליהם זה נוגע גם בנו.

חשוב להיות מודע לזה, זה בטוח.

צודק. לא חייבים לצעוק גוולעד ולהשמיץ.

אבל חייבים לומר על האור שהוא אור.

ועל החושך שהוא חושך.

לשתוק???? איך אפשר בכלל???

אם זה העניין פרטי של מאן דהו - יש עניין לשתוק.

אך אם זה עניין של כלל ישראל ולא מכוון פה כנגד אדם כזה או אחר - צריך לדבר על זה.

יש צורה איך לדבר על זה. הם אחים שלנו. הם הם אנחנו. צריך רגישות.

אבל לשתוק???

אני אומר שלא יודע אם אני מזדהה אם ההתנסחות של פותח השרשור היקר.

אך עצם הרעיון לשתוק הוא יכול להוציא אותי מהכלים.

אם אתה חושב שנעשתה עוולה בישראל - תצרח! תכאב את זה!

אם אתה לא בטוח בזאת שזה עוולה  - בסדר, אל תעשה כלום על ספק.

אין שום עניין לגנות חרדים או קהלים אחרים בעמ"י - ואני מעריך מאוד את הרצון הטוב שלך על שמירת כבודם!

אך, ביקורת???

ברור שצריך.

ביקורת באה מתוך דאגה, 

בין אם היא עוזרת, 

בין אם איננה עוזרת.

ביקורת בצורה מכובדת - אין סיבה לא לומר.

ואף אחד לא נקי מביקורת. או משאלה לפחות.

הוצאת אותי מהכלים,

אסור בתכלית האיסור לשתוק על עוולות.

בין אם הם נעשות ע"י אנשים פשוטים, בין אם הם נעשות ע"י תלמידי חכמים.

בפני א-להים - כולם שווים.

הגיוני לומר לבנאדם שהוא הוסיף עוד דברים שאינם ענייניים.

אך לומר לו לשתוק??? איך אפשר???

חוץ משלושה עבירות חמורות.

ואם משהו מקל בזה צריך לתת על זה את הדעת.

לא אמרתי שזה מועיל עכשיו לחרף ולגדף. בוודאי שלא.

אבל לשתוק???

להיות אדישים???

איך אפשר???

אז לא אכפת לך.

אתה אדיש ביחס לזה.

עמ"י סובל.

צריך לצעוק מכאב!!

לפחות בלב..

הם זה רק מוביל לביזיון - אני מסכים איתך.

(ואכן הייתי ממתן את הדברים ובעיקר כותב בצורה עניינית כנגד המעשים כשלעצמם)

אם זה מעבר לכך - צריך אכן לשקול את זה.

אני חושב שאם רואים תלמידי חכמים שפוסקים בצורה לא אחראית - יש עניין לפרסם את זה.

כדי לא להביא לתקלות ולשאננות שנשלם עליה ביוקר.

אתה חושב שהם פוסקים בצורה אחראית?

המחלוקת ביניכם היא במציאות כבר ולא בעקרון.

לי אדמו"רים

אך אנחנו בתור ציבור אינטלגנט,

צריך להיות מודע למי יש עמדות השפעה,

ואם יש עמדות השפעה בקהלים מסויימים ביידים שאינם אחראיות - צריך להיות מודע לזה.

אם אנשים גדולים עושים מעשים נוראיים בעמ"י - אני רוצה להיות מודע לזה.

למה אתה רואה צורך להגן על מעשיים לא אחראיים שיש להם השלכות קטלניות?

אתה מביע סלחנות כלפי זה?

אני תמיד בעד לשנות את העמדה שלי. זה רצון מאוד חזק אצלי.

אני מכבד את רצונך להפסיק הדיון.

ואני אסביר מה זה מוסיף.

לצערי הרב, מרוב צדקות ומידות טובות ו"אינם קובלים" וגו'. יש אצל חלקים מאיתנו הרגשת נחיתות אמיתית.

משום מה באמת חשים אשמים, 

התרגלנו שהם יכולים לכתוב מאמר מערכת ראשי על "חיים דרוקמן ושמואל אליהו"

שהם יכולים לעשות קריקטורה מגעילה ומתועבת על חרדלניק שבס"ה חושב אחרת מהם על רצון ה'.

התרגלנו.

וכשאצלנו עושים קריקטורה - עם ביקורת אמיתית, פתאום געוואלד.

פתאום "בושה לציונות הדתית"

ועוד לא שכח, הנבל, להוסיף בסוף "אחר כך יגידו שאנחנו מסיתים נגד הכיפות הסרוגות"..

בנת? אנחנו גם לא בסדר אם נעיז להתלונן על כל הבוז שהם מפיצים עלינו.

וזה בוער בדמי, שנדע גם אנו לקיים "ויגבה ליבו בדרכי ה'". ועך אף שאינם קובלים על הרשעה, חשוב שיידעו מי היא הרשעה, ולא לחיות בהלקאה עצמית אופיינית ולתת לתקשורת וההטפה החרדית להכות בנו עד זוב דם.

וקיצרתי, אם אתה רוצה באריכות - בפרטי...

[כמו שהיא דרך לא טובה להתמודד עם רגשי נחיתות אישיים].

שלח לי מישהו בפרטי "אכן אתה צודק שיש לתמידי הרב נטיה להיות ילדי כאפות".

אני בהחלט חושב שגם אדם שמשוכנע שכל מה שחבר שלו יורד עליו זה נכון, והחבר שלו הוא זך וטהור - מה שהוא צריך זה להבין שהחבר שלו סתם מבלבל את המוח ויהיר. 

עיתונות חרדית, וחושבים שכל מה שכותבים בה על דת"ל נכון.

יש דת"ל שסוברים שביקורות מסוימות נכונות, ויש לכך בד"כ סיבות שקשורות לתוכן של אותה ביקורת. [נניח, שיש משהו שיוצר רושם חיצוני כזה, או שיש בהן אמת חלקית, או שזו בעיה שקיימת בשני הציבורים, והדת"ל מכירים מה שקרוב אליהם.].

ב. בגדול, גישה הרבה יותר בריאה בעיני בנושא הזה היא-

1. שיהיה ברור לאנשים מהו האידיאל שלהם, ולמה הם מעדיפים ברמת האידיאל את הדרך הדת"ל על הדרך החרדית. לפני הדיון עד כמה כל ציבור מצליח להגשים את האידיאל שלו.

2. שהרגש הפשוט כאשר רואים משהו חיובי אצל החרדים, יהיה קודם כל שמחה.

לא תחושה של תחרות, שכל התקדמות של היריב היא נקודה לרעתנו.

3. אח"כ, כדאי לחשוב האם יש לציבור הדת"ל מה ללמוד מהחרדים בנקודה הזו. 

לפעמים, צריך לשים לב, שלהישג יש מחיר מסוים, ולבחון האם הוא כדאי.

[לשם הדוגמא, למסלול שמפנה את כולם לישיבות יש הישגים, אבל יש גם מחיר].

גם צריך לשים לב, שלא כל מה שטוב לציבור אחד, טוב לציבור אחר.

אפשר גם למצוא דרכים לאימוץ חלקי, בהתאם לעניין.

4. לא להתרגש מביקורת לא נכונה. פשוט לא לקחת ללב. על הכותב יש לימוד זכות שהוא כתב את הדברים כי שילמו לו כסף, אבל לך אף לא שילם כדי שתקרא אותם.

[ובכל זאת, אם יש מישהו שמשמיע ביקורת לא מוצדקת, והוא אדם שבאמת פתוח לשמוע, יש לקיים את החובה להיות נקיים מה' ומישראל, ולהעמיד אותו על טעותו].

ברוך ה', אני ממש לא מתבייש בזה שאני לא חרדי. אני לא חרדי מאידאל. ואם יש אצלי אי אלו ליקויים, שאולי קשורים ואולי לא, אני באמת חושב מה נכון לעשות ואיך צריך לתקן. וזהו. לא צריך לתת חשבון לחרדים. ולא חושב שהם יותר טובים ממני. (וזה שאני לא חושב ככה, זה לא בגלל שיש לי איזה גאוות יחידה, ולא בגלל שאני חושב שיש להם איזה פגם, ולא בגלל שאני חושב שאני הכי טוב או מוצלח. אלא סתם פשוט כי אני לא חושב שהם יותר טובים ממני כמו שאני לא חושב שאני יותר טוב מהם. וזה גם ממש לא מטריד אותי. ופשוט אין לי שום רגשי נחיתות. אני מאמין בדרך שלי ושמח בה, ומשתדל גם לדייק ולתקן אותה כפי מה שה' מאיר את עיני.)

אני מאמין שכוונתך היתה לטובה, אך אני חושב שבאמת לא זו הדרך המרפאת. להיפך, מלבד זה שדרך כזו משבשת את השיח הבריא בין הציבורים, ומגדילה את התסכול והזלזול אצל האנשים- מה שמביא לידי כך שבשעה שתבוא לידם הזדמנות של שיח הם עלולים יותר בקלות להיכנס למהלומות במקום לשיח בריא ומפוייס, אז מלבד זה- יש פה גם בעיה נוספת, שזה מכניס לאיזשהו מקום נפשי של תחרות, של מי יותר טוב, למי יש בעיות בבית ולמי אין וכו'. וזה סתם לא בריא ומיותר, גם אם מאד קורץ. וגם אם באמת הם עושים או אומרים דברים שמרגיזים.

תחושת הנחיתות לצערי קיימת. בהחלט. גם בלי לקרוא יתד.

הרשימה שמנית היא נאה וטובה.

וזה לא סותר את המסר שאני ביקשתי להעביר בשרשור זה.

מתוך נתינת אימון במידע שגוי שמופיע שם, אז היה טעם לערער להם את האימון הזה. זה לא המצב, כפי שציינתי.

ולכן, העיסוק בבעיות של הציבור החרדי בהקשר הזה, הוא קשור לשני דברים, שהם דווקא הפוכים מדרכי ההתמודדות שהצעתי -

1. תחרותיות - למצוא עוד נקודה לרעתם, מתוך גישה שכל נקודה כזו היא נקודה לטובתנו.

2. נתינת תשומת לב לדברים שאין טעם להתייחס אליהם

. 
ואם לחזור לדוגמא של רגשי נחיתות ברמה האישית, כאשר ילד שחש רגשי נחיתות, לנסות למצוא כמה האחרים גרועים כדי להרגיש יותר טוב מהם, וככה לחזק את הדימוי העצמי שלו, זו לא הדרך לדימוי עצמי בריא וגם לא ליחסים חברתיים תקינים. להפך, זה בונה את הדימוי העצמי שלו על יסוד לא בריא, ומונע ממנו לפתח יחסים חברתיים הדדיים חיוביים. גם ההתעסקות הרבה בתלונות על כך שמציקים לו, או על כך שלא רוצים להיות חברים שלו, לא בריאה לנפש וליחסים החברתיים.

דברים לא עובדים ב"בול פגיעה", יש תגובת שרשרת,

העיתונות החרדית יוצרת יחס, יוצרת מאזן.

וזה מה שמשודר, זה ההרגשה הכללית.

וזה ממש לא עניין של "תחרותיות" ילדותית, אלא של הבהרת המאזן מחדש.

במשל שלך - ילד שהולך ומשמיץ כל היום ילד אחר, לא בפני הילד האחר דווקא [-"לא קוראים את העיתונים"] אבל בפני שאר ילדי הגן, וזה מה שמחלחל, והילד המוזמץ מתחיל לחיות בתחושה של "באמת אני סוג ב',.." אז אכן, מה שאני אעשה זה לעצור ולהראות לו שהוא לא סוג ב', והילד הראשון משמיץ אותו לחינם.

או על היחס לציבור החרדי?

אין שום טעם להשפיע על היחס של הציבור הדת"ל לעיתונות החרדית. כי הוא לא נותן בה אימון.

כל העיסוק בזה, הוא רק מזיק, כפי שהסברתי.

אם אתה חושב שטענות מסויימות, חלחלו דרך העיתונות עד לציבור הדת"ל, ויש צורך להתמודד איתן בציבור הדת"ל, אז ההתמודדות צריכה להיות עם הטענה בצורה ישירה, ועם הנימוקים שגורמים לאנשים להחזיק בה. תקיפה אישית של הגורם הראשוני לא תועיל. 

וכאמור, עיקר ההתמודדות היא במישורים אחרים, ולא בוויכוח על טענה ספציפית, [שיכולה, אגב, בחלק מהמקרים להיות נכונה].

אם אתה רוצה להשפיע על היחס של הציבור החרדי לעיתונות החרדית, ערוץ שבע זה לא המקום.

ואם המטרה להשפיע על היחס לציבור החרדי בכללו, זה כאמור השפעה רעה מאוד, גם ליחסים בין הציבורים, וגם מבססת הדימוי העצמי של הציבור הדת"ל על מציאת חסרונות בחרדים, שזה דבר רע כשלעצמו.

אם אתה שואל "להשפיע על היחס אליה או על היחס לציבור".

אני רוצה להשפיע על היחס לצורת העמדת הדברים הרווחת בציבור החרדי, כפי שהיא מתבטאת בעיתונות שלה.

אתה מזכיר לי, שכשהביאו לר' חיים ספר בהלכה סביב האינטרנט (קניינים וכו') כתב "פלפל בחכמה, אך אינני יודע מה זה אינטרנט"

כך גם אתה, מפלפל בחכמה אך כנראה לא מכיר איך הדברים עובדים. 

לא חשבתי שדת"ל נותנים אמון בעיתונות החרדית.

העיתונות הזו היא המייצגת את הציבור, היא המייצגת את החינוך שרוחש שם ושנרכש שם.

זה לא "טענות מסויימות, שחלחלו על לדת"ל.

זה המאזן כולו, זה היחסיות וההשוואה.

העיתונות היא היא היחס שנמצא שם.

הבוז לציבור הדת"ל

הבוז לרבניו

הבוז לדרכו והשקפתו

הבוז לתורתו

ומאידך -

האקסיומה שהציבור הדת"ל חייב בכבודם

חייב להבין שהם נזר הבריאה

שהוא פחות לידם

שאסור לו לבקר אותם

כשחרדי מבזה "מיזרוחניק" - זה לגיטימי. כמו אדם ששם כלב במלונה

אבל כש"מיזרוחניק" מבקר חרדי - שומו שמים, זה באמת נתפס אצלם כחילול הקודש.

הם תמהים איך בכלל הוא חשב שיש לו את הרשות.

זה כאילו שכלב ישים אדם במלונה.

הדבר הזה, הועמד על ידי העיתנות

הושתת על ידי מטיפי ההשקופע

ומחוזק על ידי המורות בסמינר..

מזכיר לי שרשור שהיה כאן

שבוגרת סמינר מתלוננת על היחס המבזה לדת"ל שהיה בסמינר שלה

ושואלת, בשיא שיא התמימות-

אם גם אצל הדת"ל זה ככה, שמבזים חרדים

או שהדת"ל הם אנשים ישרים, שאכן מודים שהחרדים הם הבחירי סגולה...

זה לא "תקיפה של העיתונות כגורם ראשוני".

זה תקיפה של השקפת עולם המציגה מאזן מסויים.

השקפת עולם שמתבטאת בשופר המרכזי של הציבור הזה.

מכיוונים שונים, ואני לא מסכים לניתוח, בכמה דברים מהותיים.

קשה לי כרגע לפרט יותר.

[ובהזדמנות קודמת, הבאת ציטוט של מישהו שיתד נאמן לא היו מעלים בדעתם להעסיק אותו, וקו עיתונות דתית פיטרו אותו, האם גם הוא מייצג מישהו?!]

אבל אנסח את השאלה מחדש, בהתאם לשיטתך שלא מחלקת בין העיתונות לציבור-

אתה רוצה להוריד את האימון בטענות החרדיות, או לגרום ליחס שלילי יותר לציבור החרדי?

[ואגב, מהיכרותי עם הדת"ל, והביטוי "כשפעם אחת תוקפים אותם", רחוק מאוד מהמציאות].

לגבי ההוא מהזדמנות הקודמת, הרשה נא לי, כאחד שהיה בין הדוחפים לפיטוריו, להעיד שזה היה קשה, בסדר?

ביתד לא יעסיקו אותו רק כי הוא חרד"ק-חרד"ש.. לא כי הוא חלילה "חרדי מידי"...

אני רוצה לגרום יחס שלילי לתפיסת העולם המציגה מאזן מסויים.

כמובן שאין לי שום דבר נגד חרדים, ואני יכול לומר את הקלישאה "יש לי מלא חברים ____" באמת ובתמים (סיימתי לפני כמה שעות חברותא עם חרדי חבר קרוב, בהמשך הערב יש לי עוד חברותא עם חרדי ידיד נפש שלי, קיצער, באמת שאין לי שום דבר נגד שום חרדי. רק נגד הנרטיב שמנחילים שם ומנחיליו.)

לא חושב שהוא חרדי מדי. הוא פשוט פרובוקטיבי, כך שיש קשר הדוק בין מה שאתה מתלונן עליו אצלו, לפרובוקציות בכיוון אחר שגורמות לכך שיתד לא היו מעלים בדעתם להעסיק אותו, ולכך שהוא לא מייצג אף אחד.

ולגבי המאזן, בכמה ביטויים של התפיסה שבאת להילחם כאן נגדה נתקלת פה בפורומים [שהרי זה קהל היעד שאתה כותב לו], ובכמה ביטויים שמטים את המאזן יותר מדי לכיוון השני?

ידידי, הוא לא קם בבוקר והחליט לשנוא מזרוחניקים, הוא ינק את זה היכן שהוא.

ולא, זה שיתד לא יעסיקו אותו זה בגלל שום פרובוקציה, אלא כי הוא חרדק, זה הכל. הוא לא מספיק מספיק בהשקופע הטהוירע.

קהל היעד כאן הוא ציבור מסויים, נכון? יש לי בעיה עם נטייתו של ציבור זה להיות "ילדי כאפות" (כפיש כבר ציינתי ששלחו לי בפרטי..)

זה באמת מעליב.

קריקטורה זה באופי שלו דבר ציני.

לא כיף שמתייחסים אליך בציניות.

יכול להיות מאוד שהביקורת צודקת והיא על בסיס דברים אמיתיים,

אך דווקא בגלל זה מעליב. בגלל שזה אמיתי.

בכללי כל המלחמות האלה אני לא יודע עד כמה הם טובות.

הסברתי כאן: יש לי מטרה מאוד מוגדרת בזה. - צעירים מעל עשרים

הבעיה היא שרוב ההשפעה של האינטרנט וכו' זה לפתוח את העיניים ל"עולם הגדול".. החומה משמאל נופלת.. החומה מימין פחות...

אבל בע"ה, גם זה יקרה. 

והרבה משמעות תהיה לביטחון שלנו בדרכינו.

אלפי אלפי חבר'ה מאצלנו ש"נשרפו" - נשרפו כי הצד השני היה איתן ומוצק בעמדותיו ודיבורו, ואצלנו הם שמעו גמגומים.

הבה ונהפוך את המשוואה.

חרדים היום אין להם כבר כח להמודיע ויתד נאמן, הם קוראים ישראל היום, מתעדכנים ברוטר ובכאן11 כי המודיע ויתד נאמן מטרחנים עצמם לדעת.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים