למה להתבדל בכל דבר? ;)

מזכיר לי שמשהי חששה מזה שאני 'דוס' ואז זה אומר עלי שאני מתנשא ומתבדל ואטום וכולי

עד היום מזעזע אותי החיבור בין השניים.

מה מרווחים מזה?

אפשר להתווכח אם זה נכון או לא. ואם המחיר שווה.

אבל מרוויחים חומת הגנה. זו עובדה.

אהבת ישראל בין היתר.

כתבתי שניתן להתווכח אם המחיר שווה, נכון?

אז מה הרווחנו בתוספת שלך?

המציאות היא שיש רווח ויש הפסד. ואכן משני הצדדים יש אנשים שמתכחשים - יש שמתכחשים לרווח, ויש שלהפסד, אני חושב שאדם כמוך יכול להין את המורכבות.

כי אם אתה מפסיד את העיקר, מה שווה כל השאר?

אני מתפלא עליך מאוד.

זכותך לחשוב ככה, אבל אני מכיר אותך כאדם שמאוד מכבד דעות שונות, אתה באמת חושב שהחזון איש והגרי"ז מבריסק שווים תגובה מהסוג שכתבת?

הם סברו שזה לא העיקר היחיד. זכותך להתווכח, אבל תבין את המורכבות.

לבין הדעת של גדולי ישראל לאורך הדורות...

לא חושב שזה חופף.

אהבת ישראל זה לא רעיון קוניקי.. הדברים ארוכים וכולי

חחח באמת ניצלוש אבל לא רציתי לא לענות לתגובה שלך.

מעניין, המון דעות אתה מסוגל להכיל, גם כשהם לפעמים נגד התורה ממש.

אבל דעה של החזון איש אתה לא מסוגל להכיל, לא כי יש לך ראיה מהתורה נגד, אלא כי נראה לך שלאורך הדורות היה אחרת?

מכל הלב, אתה מאוד מפתיע אותי היום, לא הייתי מאמין.

בואו נשתדל להתייחס לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.
הבאתי עוגת גבינה ושתייה חמה. 
בהצלחה.

תראה מקור, נדבר לגופו של עניין.

אני מדבר על הלך רוח של חלקים מהציבור החרדי (ההמון) לא פרסונלית כלפי אדם כזה או אחר אלא אידיאולוגיה.

ובעיקר חוסר אידיאולוגיה

יש הבדל בין להכיל - להקשיב לשמוע,

ובין להסכים או לא להסכים.

להקשיב?

כל דבר טעם ענייני - כדאי להקשיב.

זה לגופו של ענין לחלוטין.

לא אדבר על הדרכותיו.

החזו"א בתור מנהיג ציבור פוליטי זה בהחלט דבר שצריך לשים לב אליו.

מצד שני - יש הבחנה בין "חזונישניקים" לחזו"א

החזון איש כן הדריך לבידול או לא הדריך לבידול?

אין לך דרך לענות על זה בלי דוקטורט?

(מי מדבר על חזונישניקים? הוא הנהיג דור שלם איך להתנהג. 

מה זה הדריך בידול?

כשמדברים על הדרכה של ת"ח צריך לדבר בצורה הכי פרקטית מה הוא עשה ובטח כשרוצים לערוך השוואה למנהיג ציבור אחר.

טוב, אם בעיניך החזון איש לא הנהיג להתבדל מהחילונים, חבל על הויכוח.

בצורה פרקטית? הוא הורה לא לנהל שום אינטרקציה לא הכרחית עם חילונים.

"איך נחיה חיים משותפים, אם למה שהם קוראים אהבה אנחנו קוראים כרת", מכיר את הציטוט?

(ואני לא מאמין שככה אתה חושב, לצערי. פשוט לא מאמין, אתה לא נראה לי כל כך נאיבי כדי לחשוב ככה) 

אתה מסתמך על ציטוט שת'אמת אני אפילו ממש מזדהה איתו.

אנחנו גם בתור דתיים לאומיים נוהגים כפי שאתה כותב - 

"הוא הורה לא לנהל שום אינטרקציה לא הכרחית עם חילונים"

אבל בכל זאת כדי להבחין בין הצדדים צריך להשתמש בכלים יותר מורכבים.

מיציתי.

אם אתה לא רואה הבדל בין הדרך של החזון איש לדרך הדתית לאומית - אין טעם בדיון הזה.

אבל יש המון במשותף!

האם יש אולי, במקרה, הבדל ברמת המעורבות עם החילונים?

האם אולי הוא כן חשב שיש עניין ב"חומת הגנה"?

כדי לנהל דיון ענייני נצטרך לראות מעשיים מסויימים שבהם נהג החזו"א ולנתח אותם

או לדון במקורות.

ואני לא לוקח רושם מהציבור החרדי ההמוני ומשליך אותו על החזו"א. לכן ההנהגה החרדית היא לא בהכרח תואמת לכל דבר שהחזו"א היה בעדו

אם אני ארצה ללמוד על הרב עובדיה אני לא אלמד על דרעי כמשל.

אז אני שוב אגיד.

האם אתה מכיר בהבדלים בין הדרך של החזון איש ביחס לציבור החילוני לבין הדרך של הציבור הדתי לאומי בנושא?

אם כן - הנה הגענו לתוצאה המבוקשת.

ואם לא - הדיון יהיה עקר וחסר תוחלת.

אבל כדי לדון בצורה עניינית צריך לדון לפרטי פרטים בסברות וכולי

אני חוזר בי מהרבה ממה שכתבתי בהתכתבות הזאת.

עיקר טענותי -

הגבהת החומות שהנהיגו גדולי הציבור החרדי אינה על חשבון אהבת ישראל באופן עקרוני (הגדולים היו/הינם אוהבי ישראל ללא ספק) אך באופן הציבורי זה יכול מאוד להוביל לשם. ואכן מוביל לכך בקבוצות מסויימות ואצל אנשים מסויימים.

מסכים איתך ב100% שהגבהת החומות יש לה יתרונות לא מבוטלים וגם הציבור הדת"ל לא חי בצורה מעורבבת במידה מסויימת.

הרבה יותר קל לשמוע כפירה זה הרבה יותר רחוק ממני. דווקא מי שיותר קרוב אליך ואעפ"כ הוא שונה השוני יעורר הרבה יותר התנגדות מאשר מי שרחוק ממך במידה מסויימת. מריבה של אחים היא הרבה יותר קשה ממריבה של אנשים זרים לצורך העניין. דווקא הקירבה עושה את זה מחלוקת חריפה.

עכשיו הצדדים מוצגים בצורה מאוזנת. וברור שיש כאן מורכבות...

באיזה אתר הכרויות של דתיים...
היה רשום ״האתר *לא* מיועד לבני תורה״
לא זוכר את הציטוט המדוייק.

מה זה ״בני תורה״ ? בחורי ישיבות ?
*כל* בחורי הישיבות (גם דתי לאומי) או רק *כל* בני ישיבות החרדיםי או רק *חלק* *החכמים מאוד*, הסיירת, בחרדי ?

לכאלה שרוצים להמשיך ללמוד הרבה זמן אחרי החתונה

זה כמו חילוני שהולך לתיכון ? זה הדבר ״הרגיל״...
ורק מי שממשיך הלאה לאונברסיטה, תואר ראשון, תואר שני אז המקבילה החרדית זה ״תלמידי חכמים״ ? הסיירת ?
אלה שבאמת מעבירים את הלפיד לדור הבא ?

הרוב עושים תואר ראשון, פרופסורים יש קצת...

אתר הכרויות לדתיים אומר : ״חבר׳ה, האתר ***לא** לבני תורה״.

למי הוא מתכוון ?
מה זה בני ישיבות שמתכוונים ללמוד הרבה אחרי חתונה ?
יודעים את מראש כשהם רווקים ? זה מסלול מיוחד ?
 

לגבי מה ששאלת באופן ספציפי - עניתי כאן בשפה חרדית, "בני תורה" הם חרדים "קלאסיים" - לקראת נישואין וזוגיות

לגבי השאלה איך יודעים - כי זה תוכנית לחיים. כמו שמישהו מתגייס ורוצה להגיע לקצונה, נכנס לאוניברסיטה ורוצה להגיע לתואר שלישי

לעומת "בני המגזר החרדי" שהם בני המגזר (כיפה שחורה, ערך גבוה ללימוד תורה) אבל הם לא שייכים למסלול החרדי הקלאסי.

החרדי הקלאסי כמעט שלא משתמש באינטרנט או במסכים - כל מכשיר שפותח בעשרים שנה האחרונות מיועד לצרכי עבודה *בלבד*. אבל ממש בלבד. הולך לישיבה, מתחתן וממשיך ללמוד כמה וכמה שנים.

ולכן האזהרה שזה לא מיועד לחרדים בני תורה, כלומר "אל תחשוב שמותר להשתמש באינטרנט בשביל זה".

----

אצל שדכנים בציבור הדתי-לאומי, המונח "בן תורה" מציין מי שנשאר בישיבה הרבה שנים (עשר, לצורך העניין. לעומת ה"רגיל" שזה חמש שנות ישיבת הסדר, וגם ישיבת הסדר לא כולם הולכים)

----

המשמעות האמיתית של בן תורה זה מישהו שלומד תורה, התורה חשובה לו - לימודה וקיומה, וזה נוכח בחייו.

יש כאלה שמגדירים בדיוק מה 'צדיק' צריך לעשות ומה לא וע"פ זה קובעים מי 'משלנו' ומי 'מהם'.

אני חושב שהתפיסה הזאת עושה קלקול חינוכי גדול וזה שאתר הכירויות דתי עושה את זה זה לא נותן שום חותמת גומי שמכשירה את העניין.

אז זה לא ברור למגזר הדתי-לאומי (לא רק לך, אלא בכלל) שבקצה שלו נמצאים החרדים ?
(ובקצה השני האתאיסטים, והרפורמים בכלל לא בסקאלה)

זאת אומרת :
חרדים - דתיים - מסורתיים- חילונים - אתאיסטים.

או שלדעתך, החרדים והדתי לאומי נמצאים באותה תחנה ?
או אפילו צריכים להחליף במקומות שלהם ?

לי זה ברור כמו השמש שהחרדים נמצאים בקצה. למעלה. בפסגה. (מבחינת היהדות *בלבד*)

אגב, לא אומר שהמגזר הדתי-לאומי פחות נחוץ או פחות טוב.
למגזר הדתי-לאומי יש יתרונות אחרים שאין לחרדים ( ארץ ישראל, אחדות בעם, חיבורים, סובלנות וכו׳)

אבל מה לעשות, מבחינת שמירת היהדות,
אפשר לסמוך רק על החרדים.

למשל, לי ברור שההתבוללות בארץ ישראל, *אם* חס וחלילה תתממש ותיובא מארה״ב,
היא לא תחדור דרך השמאלנים...לשמאלנים אף יהודי שפוי לא יקשיב.

היא תגיע דרך ״זרמים״ במגזר הדתי-לאומי ומשם זה יתפשט כמו אש בשדה קוצים.
למגזר הדתי-לאומי יקשיבו במקרה הזה, לצערי.

באותה נשימה אפשר לומר,
שבכל מה שקשור לארץ ישראל, אפשר לסמוך רק על המגזר הדתי-לאומי.
אז חרדי שגר בהתנחלות יתבאס ? לא. הוא יבין שזה בקטע חיובי על המגזר הדתי-לאומי.


זאת אומרת אם יש דתי-לאומי שהוא חזק מאוד בשמירת מצוות ובתורה ובהלכה,
הוא לא אמור להתרגש מזה -בכלל-. 
אז אין לך ממה להתבאס.

שאתה אומר לדתי לאומי שהוא פחות דתי מחרדי זה יכול להעליב אותו.

כי לפי ההשקפה הדתית לאומית זה לא נכון.

פעם לציבור הדת"ל היה הרבה יותר רגשות נחיתות עדיין יש שרידים לכך אבל אנחנו בהשתפרות

ולכן אני לא יסכים איתך שהחרדים שומרים יותר על היהדות.

אין לי מושג מה הרושם שלך מחייך האישיים על הציבור הדתי לאומי וזה גם נתון שחסר לי כדאי לדבר איתך ולדעת אם התחושה שלך משקפת לדעתי את המציאות או לא.

מי דיבר איתך בכלל? ;) <צ>

ובשבילך, @מוקי_2020 - ניצלוש זה ניצול שרשור. בערך מה שעשית כאן ששאלת שאלות וגררת דיון לא קשור

אם יש מישהו שמפריעה לו ההתנהלות כאן ובפרט ההתנהלות שלי, יכול לפנות למנהלים, לגעור בי בציבור או שלא בציבור

קהל היעד של הידברות הוא יותר מסורתיים וחוזרים בתשובה,

לכן הם רוצים להבהיר שלא תצא תקלה, למי שלא מכיר.. שלא ייגשו לשם חרדים,

כי הם שייכים לציבור החרדי ספרדי,

אבל מכוונים את התכנים לקהל היותר פתוח.

שם מגעיל חח

מתנצל איזו חפירה יאלללה

"הפגישה לבטלה שלי"

סתם

[גם לי הפריע קצת השימוש במושג.

לא בגלל המקור החילוני שלו אלא המשמעות החילונית כי הוא מייצג מערכת יחסים ואצלנו הפגישות (לפחות בהתחלה) הן בגדר בירורים ע''מ לההיפך בעתיד למשהו רציני, ולא מערכת יחסים של ממש]

במילה. 'שלי' לא נחשב.

זה כמו ''האקסית שלי''.

אחותי לשעבר

הכי פשוט שיש.

למרות שלרוב אני לא מקפיד על מילים, אבל את המילה "אקסית" אני לא אוהב.

משהו שם נשמע לי זול

צ"ל דתרי פרושתי הוו...

צריך לומר פרושיי (פרושיאי)

נשמע מעולה

שלי יותר טוב

עזבו הכל!!!!! - לקראת נישואין וזוגיות

העיקר שמצאת לעצמך תשובה...

אבל אם אתה רוצה, עשה סקר

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"