גבינה + ביצים + פרורי לחם או שקדים טחונים. 

בעיניי מוזר להגיד למישהי גם בפרטיות, אין הגבלת זמן ואין תשלום נוסף

מול נשים אחרות ברור שלא לעניין

לא מול כולן ובטח לא בנזיפה.

יותר מזה - מסוג המקרים שלדעתי צריך לפתוח תלונה במועצה הדתית. 
 

אם כי - מקווה שאני אומרת את זה בצורה עדינה

אצלנו קובעים תורים, כל תור למשך שעה עגולה

אם אישה תהיה בחדר שעתיים שלמות - הייתי מקבלת את זה בהבנה שיגידו לה בעדינות בשקט בפינה, אולי אפילו להתקשר אליה יום אחרי ולהגיד שלהבא כדאי להקפיד על שעה אחת כי יש תורים שנקבעים לחדר הזה. אם חשוב לה יותר משעה שתקבע עוד תור או תבוא הראשון ככה יש לה יותר זמן עד צאת הכוכבים

מדובר בשעה+- במקום בלי קביעת תורים

הם רגילים שכולן באות מוכנות

כשמישהי מגיעה לא מוכנה מהבית זה לא בא להם טוב בעין

ובטוחות שזה הנורמלי, להיכנס כמה דקות ולצאת

בשביל זה יש מחיר נפרד לאמבטיה, בשביל התארגנות!

מי שמגיעה מאורגנת משלמת פחות.

באחד המקוואות שהייתי, באמת מקווה עמוס מאוד ותמיד נשים ממתינות, והיה בכל חדר שלט (לא זוכרת ניסוח מדויק, זה הרעיון): מקלחות בלי התארגנות 20 דקות, אמבטיה עם התארגנות - שעה. אם את צריכה את החדר ליותר זמן, תתאמי עם הבלנית.

בכל מקרה, גם אם במקרה זה באמת לא מקובל מאיזושהי סיבה, יש דרך להעיר. גם אם ההערה מוצדקת, מאוד מאוד לא יפה לעשות את זה מול נשים נוספות. בטח כשההערה לא מתבקשת, אולי מקסימום להסב את תשומת ליבך לכך שזה לא מקובל כאן כי יש עומס למשל.

את לא הראשונה ולא האחרונה שלוקח לה שעה.

המדריכת כלות אמרה לי לפני החתונה שההכנות בנחת יקחו בערך ככה. לא מבינה על סמך מה החליטו לכעוס. חתיכת חוצפה. 

אני גרתי בכל מיני מקומות.

גרתי במלא מקומות

והייתי במלא מקוואןת,

ולא ידעתי בכלל שיש דבר כזה

ולא קובעים תור, אלא פשוט מגיעים.

מה תגידי אחרי שאת מחכה כבר שעה?

יצא לי לטבול בכמה ישובים, למעט אחד עם 4 חדרים באחרים היו באזור ה7 חדרים.

לא משנה, מספר החדרים מראה על כמות הנשים המקסימלית (או כמעט) שמגיעות בדרך כלל בו זמנית, אז אם יש שני חדרים, שזה עדיין יותר מאחד... היא לא תוקעת את כל חדרי ההכנה. נגיד שהגיעו 3-4 נשים ביחד? אז היא לקחה אחד, נגיד שהיא נמצאת בו שעה, אבל אם השאר מגיעות מוכנות ויוצאת תוך 10-15 דקות, והיא היחידה שלקח לה שעה, איך מישהי מחכה שעה? הרי החדר השני מתפנה כל רבע שעה במקסימום, כלומר נכנסו אליו 4 נשים בשעה אחת. לא מבינה איך זה מה  שתוקע אחרות

ששרותי דת צריכים להיות מאד מאד נגישים ומסבירי פנים

לא הרגשה של משהו קשה להשגה

לא עם תורים

ולא עם הערות על זמן שלוקח

יש נשים מסורתיות, שאחרי הערה כזאת אולי לא יחזרו למקווה כרגע

ולא רק למסורתיות.

קיום הלכה בסיסית וחשובה

לא אמור להבין או להשפיל מישהי

כמן בית כנסת לדוגמא

שפתוח חינם לכל אחד

ותמיד אפשר להכנס ולהתפלל

אגב, בכל המקוואות שהייתי, וזה לא מעט, היה יחס חם מאד 

אם באופן קבוע מחכים הרבה זמן בתור,

המועצה הדתית במקום צריכה לדאוג למקווה נןסף.....

בעיני עד שעה, זה הכי הגיוני שיש.

מעבר לזה, פשוט שהיא תגיד לבלנית כשהיא נכנסת למקווה, שיקח לה זמן

יש כל כך הרבה סיטואציות שבהם אי אפשר להתארגן בבית

זה לגמרי חלק מהעניין במקווה

איזו השפלה

ממש כואב לקרוא דבר כזה

יש לי פחד ממים, ויש תקופות שהוא משתלט עליי יותר.

בפעם אחת כזו חיפשתי מקווה נעים במיוחד, עם בלניות שרגילות לכל מיני תופעות, ואפילו התקשרתי מראש כדי לוודא שתהיה בלנית שתלווה אותי בנעימות.

הגעתי להתארגן שם, ואחרי חצי שעה בערך הבלנית דפקה לי על הדלת ושאלה, "מה קורה, מותק? עוד לא סיימת?"

ככל הנראה היא לא הכירה את המנהג (שאני נוהגת) לעשות הכנות במשך שעה (לא פחות ולא יותר)...

בכל אופן, היא הייתה נחמדה ומכילה בטבילה עצמה, אבל עדיין הציק לי המשפט שאמרה קודם... (לא חזרתי יותר למקווה הזה)

אבל הסיפור שאת מתארת הוא פי כמה גרוע! ואם את זו שחווית אותו - אז חיבוק❤️

הגעתי מוכנה אבל העיון לקח לי קצת יותר מהרגיל.

אמרה לי פעם הבאה להזדרז יש פה חילוניות שמחכות.

במילים האלה.

לא חזרתי לשם יותר.

לפני הכל- אני כותבת כי אני מרגישה שצריך לפקוח את העיניים לכלל ציבור הנשים. ולא רק לך. אז אולי הכתיבה קצת חריפה אבל חשוב לי להראות את הצד השני:

א. עוד כבחורה בלנית אמרה שבמקוואות עמוסים מאשרים רק שעה ולא יותר. למה? כי יש תורות. כי יש עוד נשים שצריכות להתארגן ולפעמים מחכות יותר מחצי שעה רק כדי להיכנס להתארגנות. היה לך נעים אם זה היה קורה לך?

ב. יש לי הרבה מה לומר על הכנות הארוכות וההדרכה (דעת יחיד שפשטה בהדרכות כלה. תתקשו למצוא בספרים) של להתארגן שעה. רק אומר שההתארגנות של שעה לפי הפוסקים שאומרים את זה היא כדי שההכנות יהיו בנחת והאשה לא תזדרז בהכנות כדי לחזור הביתה . מה שאומר שיותר משעה זה כבר לא נחת אלא, בעיני, התארגנות ארוכה מידי. וצריך לחזור וללמוד את הלכות חציצה.

ג. גם אם את לא מקבלת את סעיף ב. ברוך השם אנחנו חיים בעולם שבו יש מים בכל בית. ולכן- תחשבי איך את יכולה לחלק את ההכנות ככה שאת חלקן תעשי כבר בבית. (לפי האשכנזיות זה הכי טוב להתחיל את ההכנות כבר ביום) וודאי שיש דברים שאפשר לעשות גם ביום יומיים קודם כגון הסרת שערות, ציפורניים וכיו"ב.

ד. ולגבי אמבטיה מאובזרת וגם-  תשלום על הכנות שהוזכר פה.

תראו לי בריכה ציבורית אחת שהכניסה בה עולה כ"כ זול כמו מקוה כולל התארגנות. בסוף יש פה משאב ציבורי שמסובסד מעל ומעבר ע"י המדינה.  ולגמרי לא מכסה את העלויות שלו. לכן, הגיוני לצפות גם ממך לשים לב לזמנים.

ה. לעיתים נשים מגיעות למקוה 'מוכנות' ורק העיון לוקח להן חצי שעה ויותר. אחכ הן מתאפרות ומתארגנות ואשכרה הן תופסות חדר ליותר משעה. יקירותיי- זה לא תקין. בשבילכן זה ערב בחודש בשביל כל בלנית שדואגת לשלווה של כל הטובלות שמגיעות.  זה לחץ שחוזר על עצמו ערב ערב אחרי עם נשים שמחכות. קצת תשומת לב לשאר הנשים ולמערכת. לא תזיק.

ו. וסעיף אחרון: אני שומעת ורואה ציפייה שכל הבלניות יהיו מינימום אליהו הנביא. שאלתן פעם את הבלניות כמה הן מקבלות על היציאה מהבית בשעות הכי מאתגרות של היום? בלי תגמול על שעות מיוחדות, עם כל מיני בקשות מיוחדות של כל מיני נשים? אגלה לכן- שכר מינימום ואפילו פחות מזה. תבדקו.

אז מה אני מציעה? שגם אתן בערב הקדוש הזה תהיו עם קצת יותר תשומת לב וגם- רגישות לסביבה : הן לנשים אחרות שטובלות והן לבלניות.  אתן פשוט לא מתארות לעצמכן כמה מסירות נפש יש בתפקיד הזה. וכמה הוא לחלוטין לא מתגמל בעולם הזה.

אני חושבת ששינוי הראש יכול לעזור.

שנזכה שכל מעשינו יהיו לשם שמיים

בתור בלנית.

רק אעיר שאני מנטוות נשים לפי התארגנות.

משאירה חדרים להתארגנות וחדרים לבנות שמגעות מןכנות.

בחיים לא אעיר למישהי על הזמן שלוקח לה להתארגן.

אני חןשבת שגם בניסוח של איך להגיד צריך להיות עדינים ומתחשבים יותר אבל גם אי אפשר לצפות מבלנית להיות מלאך.

ועם כל הכבוד זה גם חלק מהעבודה שלה לפעמים להיות השוטר הרע.

מאיר עיניים

אבל יש לי שאלה, כמה מקוואות כאלה  עמוסים באחוזים יש בארץ?

אני נשואה 16 שנים, ויצא לי פעם אחת בלבד להמתין 5 דקות, וזה היה בערב שבת....

ולגהי איפור, בהרבה מקוואןת ראיתי עמדת איפור כזה, מחוץ לחדרים
 

אני כן חחיבת להוסיף שיש נשים שאצלן זה מורכב מאד רגשית הערב הזה, 

נגיד ocd שאז באמת הכל מתארך

נגיד אישה עם מורכבות גדולה בזוגיות דלה רוצה לחזור הביתה...

א. אני בלנית במקוה מאד מאד קטן ולכן יש קביעה מראש ונדיר מראש שאישה תחכה. אבל - גם שעות העבודה המוגדרות שלי נגזרות מזה- שעה בערב לא יותר. אני אומרת לטובלות שהן צריכות לתכנן את עצמן ככה שתוך שעה הן סיימו הכל. גם לעכב את הבלניות מלהגיע הביתה זו בעיה.

בגלל שהישוב שלי שוכן ליד עיר חרדית שמעתי מכמה נשים שטבלו שם שלפעמים הן יכולות לחכות בתור רק כדי להיכנס לאמבטיה גם שעה ויותר (ניסו לאחרונה לעשות שם סידור תורים טלפוני כדי למנוע את זה אבל כעת יש בעיות אחרות) 

ב. Ocd זה באמת ה- אתגר של הבלניות.  ולמען האמת גם של הטובלות שסובלות ממש מהכנות של ימים ושעות שרק את הקצה שלהן (שיכול לקחת גם 3 שעות) אנחנו נחווה במקווה. לכן זו אולי הדזמנות להמליץ לכל מי שמכירה או כל מי שסובלת: לאחרונה הייתה התשלמות לעו"סיות וכד' במסגרת יועצות ההלכה של נשמת. אני ממש ממליצה לטפל בזה בעיקר בעיקר לרווחת הטובלת.  

ג. אני חושבת שלכל בלנית היו מקרים חריגים כאלה ואחרים. של קושי כזה או אחר. כשזה פעם ב - תחושת השליחות גוברת על התפעול השוטף ואני בטוחה שמרבית הבלניות יתמודדו עם זה. פה בשרשור עולה כאילו שהמקוה חייב לשרת את הנשים מא-ת כחסרה לי מאד ההסתכלות על המכלול של המוסד הזה והתפעול שלו. ולכן כתבתי את הדברים.

הפותחת כתבה שלקח לה כשעה. גם לדברייך שעה זה זמן מקובל.

מה שאני מכירה (הייתה תקופה שעבדתי כבלנית מחליפה, מכירה גם את הצד הזה) - לרוב הנשים, להגיע מוכנות לוקח 15-20 דקות, מי שמתארגנת לוקח לה 50-70 דקות. (זה לא אומר שהיא מתארגנת יותר משעה, זה אומר שגם אחרי הטבילה היא צריכה להתלבש...).

אם מדובר על מקווה עמוס, כדאי כמו בכל נושא שיהיה תיאום ציפיות מראש, אפשר ליידע את הנשים בזמן הקבלה שבגלל העומס מבקשים שלא לתפוס את החדר ליותר משעה.

בנוגע לסעיף העלויות, וגם המשכורת של הבלנית, לדעתי זה לא אמור להשפיע על האישה הפרטית. בדיוק כמו שלא נגיד שבגלל שהמקווה מסובסד על ידי המדינה לכן אין היום מים חמים... המדינה בחרה לסבסד וזה נהדר, ולי כלקוחה מגיע לקבל את מלוא השירות הכלול במה שהוחלט / מה שמקובל, ובכל מקרה מגיע לי לקבל יחס נעים ומכבד.

אני זו שציינתי את המחיר הנפרד, וכוונתי הייתה לומר שגם אם כל הנשים האחרות מגיעות מאורגנות, עדיין לגיטימי להגיע ולהתארגן במקווה, לשם כך יש הפרדה במחירים. וגם הבלנית לא אמורה להיות מופתעת מזה, הרי כבר בקבלה אמרת לה שאת משלמת גם על התארגנות.

תראי, אני צועקת לפעמים על הילדים שלי, אבל אני מודעת לזה שזה לא בסדר ולא אמור להיות ככה. הבלנית, כמו כל נותן שירות אמורה להתייחס בכבוד ובאדיבות. גובה המשכורת שלה לא אמור להיות קשור לתפקוד שלה. גם אם המורה של הבן שלי בדיוק במאבק מול משרד החינוך על גובה המשכורת שלה, אני מצפה ממנה למלא את תפקידה במלוא הקשב והרוגע. קורה, כמו לכולנו, שמתפלק משפט לא מתאים, וכדאי לדון אותה לכף זכות, היא בוודאי לא התכוונה להעליב או לבייש. אבל אין קשר לתנאי ההעסקה שלה.

בסופו של דבר, אני מודה לך על העלאת תשומת הלב, היא חשובה לכולנו. אני גם מסכימה עם המסקנות המעשיות שלך.

אני עדיין חושבת שהפותחת ראויה למלוא החיבוקים והניחומים על זה שקיבלה יחס לא מכבד ללא הצדקה בסיטואציה רגישה שכזו.

במלחמה עם איראן היה לי מקרה לא נעים ולא יודעת אם הייתי בסדר.

סיימתי להתארגן במקווה, צלצלתי בפעמון וחיכיתי לבלנית (ערומה, עם מגבת בלבד לגופי) יותר מעשר דקות. בזמן הזה אני שומעת שרק אשה אחת טבלה ורוב הזמן הבור פנוי. אחרי עשר דקות פתחתי את הדלת וצעקתי לבלנית (לא צעקתי עליה, כן? פשוט כי אין דרך לתקשר…) אחרי עוד עשר דקות היא הגיעה והסבירה לי שיש כלה הערב ולכן זה לקח זמן.

עניתי לה שלא נעים לחכות בעירום כמעט 20 דקות כשכל רגע יכולה להיות אזעקה. היא ענתה שלא תהיה אזעקה ונתנה לי להרגיש שאני לא בסדר וסתם חסרת סבלנות. תכל'ס באמת הייתי עצבנית כי גם בעלי לא היה בארץ והילדים היו לבד בבית (המתבגרת על תקן בייביסיטר אבל לא אמרתי לה לאן אני הולכת ורציתי לחזור כמה שמותר מהר).

מה דעתך על הסיטואציה?

יש לך קישורים לדברים ספציפיים?

כדי להביש מעל הטיטול.

או לפחות פעם היה... את כל אלה שהיו לי זרקתי, כי אני לא אוהבת להלביש ככה (מעדיפה טייץ או גרביון).

אולי תחפשי מישהי כזו שעושה כמוני, ותבקשי ממנה את התחתונים האלה? הם במידה קטנה יותר מתחתון רגיל...

גם אני לא מלבישה ככה, ויכול להיות ששמרתי.

לא יודעת אם זה באמת יותר קטן, כי זה מיועד להיות מעל טיטול.

השאלה אם זה מתאים בתור ממש תחתונים, בלי טיטול מתחת.

לי זכור שזה היה איכותי.

בכל אופן, אם זה לשמלה שמתאימה לגיל חצי שנה - אז גם אם התחתון גדול יותר הוא עדיין קטן מספיק...

אם אני אמצא תחתונים שנשארו לי מהגדול, אני אוכל לבדוק.

אבל בדרך כלל המידה הכי קטנה זה אפילו לא 2, אלא 2-4.

וגם לאחרים שהיו די קטנים אבל לא פיצים כמוה

ואני ראיתי שבדווקא בבזארים הזולים כמו "ביגוד" המידות של התחתונים קטנות מהרגיל. אני קונה לילדים שלי מידה מעל

ה1.5-2 של נקסט היה הכי קטן שמצאתי.

קניתי אותם והצרתי עם תפר בגומי.

עכשיו אמנם קיץ אבל אני בחורף שאחרי הגמילה הסתבכתי גם עם למצוא גופיות שאין להם סגירה של תיקתקים למטה...

תקני אחד מכל סוג: בנים רגיל, בנים בוקסר, בנות,

ותבדקי מה הכי מתאים.

מקסימום אפשר להצר קצת עם חוט ומחט

שיש חברה אחת שקניתי לילד ולילדה שנגמלו במידות האלה.

אולי בבזאר שטראוס?

הגומי למעלה עבה מהרגיל. זה מידה 2-4 אבל קטנהה וזה היה להם מצוין. (כשהגיעו ל2-4 שלך חברות אחרות זה היה להם צפוף ממש) וממש רואים שהם קטנים יותר.

תמיד בחנות פתחתי חבילה והוצאתי אחד להשוות. 

זה נתפס עם המכנסיים.

יש בזה יתרון שלא צריך להתאמץ להוריד שני בגדים כשמתפנים.

תקני את של נקסט, אם יהיה גדול מדי תשמרי לו, ותחפשי יותר קטן.

לא הייתי קונה את של הבנות.

ההכי פשוטים, כמו שכתבו לך.

אצלי דווקא הבעיה היתה עם המכנסיים, כי רוב הגזרות שלהן בנויות לטיולים, וזה פשוט נראה מוזר בלי.

אבל זה מה יש (שלי לא היה קטן, אבל כן נגמל מוקדם).

גם הבת שלי פצפונת וזה היה לה טוב. נגמלה בגיל 2.5.

בהצלחה 

נראה לי אני אזמין מידה 1.5-2 מנקסט, ונראה אם זה יהיה לו בסדר.

@גפן36 ו@יראת גאולה, אם אתן מצליחות למצוא לי בדיוק על מה מדובר, אני אשמח.

ניסיתי לחפש באלי אקספרס ובשיין, אבל לא הצלחתי למצוא משהו.

אם למישהי יש קישור למשהו ספציפי, אשמח שתשלח.

התחתונים הרגילים, מידה 2-4, אני לא מאמינה שיהיו טובים עליו.

הבת שלי שבת 4.5 עדיין במידה הזאת. (עם תחתונים שהתרחבו קצת במהלך הזמן).

אבל זה של בנות.

הילדים שלי גם קטנטנים. ומידה 2-4 הרגיל לא התאים לחלקם.

לשרייבר יש מידות קטנות באופן כללי. התנסתי עם תחתוני בנות שלהם. לבת שלי היה מצוין! גם היתה במידות בגדים כמו הבן שלך.

ולבן קניתי משילב. התחתונים שלהם גם ממש קטנים (ויותר יקרים. ויותר יפים). גם ממליצה. 

אבל נראה לי שדי דומה.

אני מכינה בעיקר בשרי:

נקניקיות, קציצות בלי רוטב, חזה עוף, עוף

וגם צ'יפס ותפוחי אדמה אפויים.

יש לי תבנית עמוקה שבה אני מכינה עוף ותפוחי אדמה, כתחליף לתנור.

יש מגש של טיגון באוויר חם, שבו אני מכינה צ'יפס ונקנקיות.

ויגש של גריל, שבו אני מכינה קציצות וחזה עוף.

נראות לי דומות.

אני מכינה בזה גם שניצלים ושניצל דג, בתוכנית של air fry, לא יוצא ממש כמו מטוגן אבל אם שמים שמן מתחת ומעל יוצא טוב.

על רשת גריל עושים המבורגרים, שיפודים וכו', מוכנים בבית או קנויים, וגם סתם חזה עוף עם קצת תבלינים. אוהבת גם' לשרוף' בזה תפוחי אדמה שלמים או בטטות חצויות לשניים, יוצא כמו ממדורה אם את יודעת למה הכוונה.

גם סתם לחמם דברים מהמקרר, על תוכנית reheat יוצא ממש טעים, נניח שניצל יוצא קריספי.

בתכנית אייר פרי- מכינה שניצלים שיוצאים פגז (צריך להתיז עליהם שמן משני הצדדים), מחממת אוכל (מרגיש טרי) ואפשר גם ירקות ופרגיות.

בתכנית גריל- שמה פרגיות ונקניקיות, חושבת שבתכנית של מדיום.

השימוש העיקרי שלי בו הוא לחימום אוכל- זה יוצא טעים ברמות! 

שכותבת המון על השימוש שלה בנינג'ה גריל..

@המקורית

אנחנו מתלבטים אם לקנות נינג'ה גריל אבל יהיה צפוף לשים גם וגם...

משפחה עם עוד מעט 7 נפשות בעז"ה

עושה אוכל די פשוט, תבנית אחת כל פעם

בעיקר מנסה להבין אם יש גודל של נינג'ה מומלץ שיכול להכיל תבנית עוף גדולה עם תפוחי אדמה או שקטן מדיי?

ואם יש עוד דברים חוץ מהגודל שנפסיד אם נעבור לניגג'ה במקום לתנור....?

כשאני מכינה לכל המשפחה אני עושה 2 נגלות או בתנור בתבנית גדולה..

לעצמי מכינה שם המון! 

כי אנחנו כרגע רק 3 נפשות,

אבל מבחינת שימוש - אצלי הנינג'ה מחליפה לגמרי תנור בשרי!! אני מכינה בה ההההכככללללל

עוף וירקות, תפוא, מוסקה, שיפודים, על האש, שניצלים, צ'יפס, רולים, מה שבאלך.

יש בזה כלכך הרבה אופציות ועובד כל-כך מהר ומצוין שמבחינת השימוש נטו זה שיא המשתלם, לדעתי ומניסיוני

נראלי אני אבקש מהם אחוזים על שיווק🤭

שלנו רק מפסח..

אז אנחנו עוד צריכים ללמוד איך לנצל אותו. אבל מאז שיש לנו אותו התנור הבשרי לא עבד אפילו פעם אחת (משפחה של 8 נפשות).

ציפס בפסח (לא אןכלים קטניות. אז הכנו כמעט כל יום והרבה) היה הרבה יותר מהיר איתו מאשר בתנןר. ככה שבארוחה יכולנו לעשות 2 נגלות כדי שיספיק לכולם.

תפוא כמו של מדורה, מאוד אוהבים פה. לוקח הרבה פחות מבתנור.

שניצל תירס כנל.

ירקות כנל.

השאר עוד לא יודעת. בנתיים שניצלים ועוף עשינו בסיר. מניחה שזה גם מהיר יותר מתנור. ככה אומרים.  

מכינה בו בשרים, ירקות, אופה והשוס - הוא מחמם אוכל למצב שהוא טעים כאילו עכשיו הכינו אותו.

אבל יש לי דגם אחר האמת

מכל מקום, זה נורא תלוי מה אוכלים בדכ. אני למשל לא מכינה בו שניצלים/ חצילים ואצלי הוא לא מחליף טיגון אבל אני מתחזקת (מנסה לפחות😅) תפריט תזונתי מסוים שממש מקל עליי להשתמש בו

אני משתמשת בתכניות reheat, grill, bake, roast בעיקר.

שעועית ירוקה,  אנטיפסטי,  נקניקיות צ'יפס המבורגר סטייק, עוף, תפוחי אדמה, עראייס, דגים,שניצלים, לביבות, קציצות טונה

מקצר זמנים ממש!

רק כשאני מכינה עוף לכל המשפחה אני משתמשת בתנור הבשרי..

או רוצה לפרט מה הכללים?

שלנו חדש ובנתיים משמש בעיקר לציפס ותפו"א.

עשיתי גם חציל שלם אבל נראה לי היה אפשר לעשות אותו טוב יותר.

עוף, דגים, שעועית ירוקה, קציצות אשמח לדעת איך לעשות.

יש לנו את הדגם מקס פרו נראה לי. 

וזה הרבה ניסוי וטעייה, להבין את המכשיר..

שניצלים מצפה כרגיל, מרססת ספרי שמן על כל צד ועל תוכנית אייר פרי ל13-16 דקות תלוי בעובי של השניצל (יותר ארוך מטיגון אבל היתרון מבחינתי שזה לא דורש השגחה צמודה כמו טיגון ויותר בריא)

שעועית ירוקה עושה גם על אפיה וגם אייר פריי. שמה קפוא מהשקית, שמן זית ומלח (אפשר גם קצת רוטב סויה ושומשום אם זה באפיה) ל10 דקות.

אנטיפסטי-חותכת את כל הירקות שיש לי במקרר (גזר קישוא בצל סגול, בצל רגיל, שום, בטטה גמבה שעועית, ברוקולי וכרובית.. או חלק כל פעם) לגודל אחיד, מתבלת

על אפייה או אייר פריי. הזמן מאוד משתנה לפי הגודל של הירקות. מרבע שעה עד 35 דקות בערך. כדאי לערבב באמצע

עוף על אפיה עם רוטב שאוהבת/פירורים כמו שניצל ל35 דקות פלוס (תלוי בכמות של העוף, זה בד"כ מכינה בתנור כי מכינה כמות גדולה. כשעושה רק לעצמי רבע עוף אז כחצי שעה..)

דגים עם רוטב שאוהבת/עשבי תיבול על אפייה לרבע שעה 20 דקות..

מה בעצם היתרון של הנינג'ה בהנחה שיש לי בבית תנור בשרי, פלנצ'ה איכותית ואפילו גריל גז בחצר?

מה היתרון שלו?

צ'יפס בתנור לוקח שעה לפחות על החום הכי גבוה, בנינג'ה לוקח לי 17 דקות... וזה הרבה היה יותר טעים.

אין לי גריל גז.. אבל את הפלנצה מסרתי אחרי שקניתי את הנינג'ה כי כבר לא היה לי בו שימוש 

בנינג'ה אנחנו עושים סתם ככה כנפיים וקבבים לבן שלי כשהוא רוצה, סטייקים פה ושם, המבורגרים. לא צריך לצאת, וזה זריז מאוד.

אני משתמשת בו הרבה אבל האמת שקניתי לצורך ספציפי, של טיגון ללא שמן. בלי זה לא יודעת אם הייתי ממליצה, זה תופס מקום על השיש

איפה מאחסנים???
זה מכשיר ממש ענק לא? 
ומבינה שהוא לא מכיל הרבה (הפלסטיקה מסביב יותר תופסת מקום)?
מצד שני, מבינה שהוא מהיר, וניתן להכין בפחות שמן.
יש עוד חסרונות או יתרונות?

בפינה נסתרת. וחוץ ממנו יש לי רק קומקום על השיש

אם הייתי צריכה להכניס ולהוציא מהארון, סביר להניח שלא הייתי קונה/ משתמשת כמו עכשיו

זה נשמע שהוא קטנטן ממש ואתם ממש בהתחלה, נכון?

תני לכם זמן. הרבה זמן ובנחת. אתם תלמדו אחד את השני, הוא יגדל וזה כבר יהיה הרבה פחות אינטנסיבי...

אימהות זה למידה והתפתחות כל הזמן, פשוט תני לזה לקרות בטבעי... לא צריך להיות בלחץ, בטח לא בשלב כל כך התחלתי של האימהות🩷

זו תקופה מעורבבת ומבלבלת אחרי כל לידה, לא רק אחרי לידה ראשונה. אבל בלידה ראשונה פי כמה, כי הכול חדש לחלוטין.

זה הזמן שלך לישון בכל פעם שאפשר, לבקש שיכינו לך אוכל טוב ולא לחשוב בכלל מחשבות מעמיקות.

בעוד חודש-חודשיים, כשקצת תתאוששי, תתחילי לחשוב יותר על מהות האימהות. יכול להיות שזה כבר יגיע לך באופן טבעי

אני תמיד מסתכלת על הפיצים האלה וחושבת לעצמי, מה הוא יודע שאני לא? מאיפה באת? מה אתה זוכר משם?

קטנטן כזה, תלוי כל כך, שייך לעולם אחר...כמעט רק נשמה, בגוף הקטנטן הזה שתלוי בי כל כך...

תחשבי שיש נשמה חדשה בעולם

שזוכה להגיע לזוג ידיים אוהבות, מכבדות, שרוצות בטובתה

יש זוג אנשים בעולם שמוכנים להיות ערים בלילה וגמורים ביום, ולרוץ לסופר פארם מאה פעם, ולהחזיק על רגל אחת עם הפנים לצפון מערב כי רק ככה הוא נרגע, שכל יישותם רוצה את טובתו, שאהבתם אליו תלך ותגדל ותעמיק.

תחשבי על זה שהחוויה שלו מהעולם היא אתם, הגישה הכי ראשונית שלו לעולם - היא אתם.

ואם כואב לו יש מי שיחבק, ואם הוא בוכה יש מי שמנסה להבין למה, והוא מחובק ומנושק ומנוקה ומלבישים אותו, והוא שומע את הלב שלכם.

זה מאד סזיפי, וגם בלידה הרביעית שלי הרגשתי את מה שאת מתארת

אבל יותר ויותר מצליחה להפנים שלא צריך דברי תורה גדולים

את נוגעת בנשמה חדשה בעולם הזה, את בוראת לה דרך הסתכלות בריאה לעולם הזה, איפה יש נס גדול כזה?

ואחרי כל זה, אני רק אומר שבחופשת לידה, בטח בשלב שלך, אני אמנם מרגישה וחושבת דברים כאלה, אבל גם דברים אחרים לגמרי - חוסר אונים זה כל כך הגיוני בהתחלה, בטח בהתחלה ראשונה וענקית כזאת. ולא לדעת מה הוא רוצה - הוא לא יודע לדבר, ואת רוצה לדעת, ולא תמיד את יכולה. את יכולה לעשות את מה שביכולתך.

ואני גם קוטרית על כאבים ועל עייפות, כי הנשמה המיוחדת הזאת הגיעה דרך הגוף שלי, הזה ממש, שעשה את הבלתי ייאמן אמנם אבל הגב כואב ואני עייפה ורעבהההה ומותשת וחסרת אונים...

בקיצור

בליל של תחושות

הגיוניות מאד והגיוניות פחות

תהיו יחד, זה העיקר, ומזל טוב ענק

בזמן הזה הגיוני בהחלט להיות כל היום סביבו, הטיפול מאוד מאוד אינטנסיבי. בהמשך זה נרגע ונהיה קל יותר וגם כיף יותר כי הוא גדל ומתקשר.

עכשיו זה הזמן לישון הרבה, להתפנק, לתת לעצמך קצת זמן שקט כשמתאפשר, ולנשנש ולהסניף את התינוק מדי פעם😍

התקופה הזאת עוברת מהר ממש ומתגעגעים אליה אחר כך🙂 אבל במקביל היא גם יכולה להיות ממש לא קלה, בטח בילד ראשון. כל מה שאת מרגישה זה בסדר, תשתדלי לא להיכנס למצפון על מה שאת עדיין לא מצליחה איתו. אימהות זה תהליך ארוך שלא נגמר אף פעם🙂

להנות מהזמן איתו, להתענג על הרגע....

משם כבר מגיע תחושת המשמעות..

אני חושבת שבגיל הקטן הטיפול מצד אחד הוא מאוד טכני להאכיל, לחתל, לקלח להלביש

מצד שני מאוד חשוב גם לתינוק וגם לך קשר רגשי של לדבר אליו ולהיות קרובה אליו.

ומצד שלישי הוא עדיין לא נותן לך משוב מעבר לבכי.

לי אישית בגיל יותר גדול כשגדלו פתאום נפל האסימון עד כמה אמא היא משמעותית לילדים 

כמה שידעתי קודם, רק כשהילדים גדלו חילחלה לי ההבנה.

בייחוד שנראה שאינן עושות דבר".

בעיני ספר חובה לכל אמא (אני קראתי בהריון)

לגבי נוכחות- אני רואה שמה שהכי עוזר לי זה פשוט לחשוב: זה חד פעמי, לא יהיה לי את זה שוב. איתו, ואולי גם לא יהיה לי עוד ילדים (כרגע עם שניים ואין תוכניות לעוד מבחינתי)

את ממש לא שם כרגע

כל מה שאת צריכה לעשות כרגע זה לדאוג לצרכים החיוניים של התינוק, ולאכול ולישון טוב בעצמך

לא מעבר בעיניי

איך אפשר לחשוב על רוחניות כשאת גמורה מעייפות? עליי זה היה גדול ממש. הכי קרוב לזה אצלי היה להתפעל מהפלא הזה של אדם חדש בעולם שיצא מהגוף שלי, הפלא של ההנקה, ולנשנש קצת את הדבר החמוד הזה, אבל זה קרה בשלב יותר מאוחר.

הטיפול האינטנסיבי הזה, הנתינה הזו, בונה את הקשר שלך אליו וזו האמהות כרגע

חיבוק♥️

אין זכרונות קונקרטיים

הוא לא יזכור כשיגדול שהרמת אותו, שקילחת אותו, שקמת אליו בלילה, שדיברת אליו וכו' וכו'.

אז מה נשאר מכל זה?

התחושה הבסיסית של הקשר הבטוח,

הצרכים שלי נענים

יש מי שדואג לי ומטפל בי ויודע מה לעשות

יש מישהו שנמצא איתי כל הזמן ומשגיח ושומר עלי.

אני יכול להיות רגוע, אני פנוי ללמוד את העולם

לחקור, להבשיל.

ילדים שזוכים להיקשרות בטוחה בינקותם, יגדלו בסבירות גבוהה לנהל קשרים בטוחחם ובריאים במערכות היחסים השונות שלהם, בדגש על קשר זוגי.

כשאת מרגיעה כשבוכה, מאכילה כשרעב, מרדימה כשעייף - את בונה לו דפוס היקשרות בריא. אנשים משלמים במיטב כספם לפסיכולוג כדי לשנות דפוסי היקשרות. ואת מעצבת לו מפש בריאה מלכתחילה.

זה באמת נכון, הטיפול בעולל קטן וחסר ישע יכול להיות תקופה שכל יום נראה זהה לקודמו ,וזה באמת יכול להצטייר כמשהו משעמם או מונוטוני שחוזר על עצמו כל יום...

אבל קודם כל שתדעי שמתקופה לתקופה זה משתנה.

יש את התקופה ההתחלתית שהם ממש גורים קטנים שאפילו לא מצליחים ממש לראות כמו שצריך ועד מרחק מסוים, יש את השלב שהם כבר לא שולחים "סתם חיוך" שהתפלק אלא ממש מזהים אותך ואת בעלך ומחייכים , יותר מאוחר התהפכות ראשונה ,זחילה, למצוץ אצבעות, להתגלגל מצחוק, להתחיל טעימות, לעמוד פעם ראשונה, להגיד מילה ראשונה, וכן הלאה.

כל תקופה וכל חלק בגידול משמעותי גם לך וגם לו. למעשה בעיני זו התקופה הכי יפה וחמקמקה של תינוק חדש, והיא עוברת ככ מהר, שלא תביני איך כבר הסתיימה "חופשת " הלידה.

במהלך הימים שעוברים את בונה איתו קשר,הוא מתרגל אלייך ואת אליו, קשר שנרקם לוקח זמן, תני לכם את הזמן הזה ביחד ,מגיע לכם אותו. וזה זמן שלא יחזור שוב,תהני כל עוד אפשר. לגבי המהות הרוחנית ,

תנסי לא לחשוב על מה יהיה ומה היה, ומתי ,תני לרגע שלכם להיות. גם אם הוא משעמם וגם אם כל יום נראה אותו דבר.

את נבחרת להיות האמא שלו מכל האמהות, תבטחי בעצמך שאת יודעת יותר מכולם מה הכי נכון וטוב עבורו . תסמכי על תחושות הבטן שלך.

לגדל ילדים זה מאוד אינטנסיבי, תובעני, לפעמים מרגיש כאילו אנחנו כמעט ומבטלות את עצמינו לגמרי.

אבל בסוף ההשקעה משתלמת . האהבה חוזרת אלייך בענק. התחושה שאני מקימה את הקן שלי ומשקיעה בו מניות ,מביאה את הבן או הבת שלי לחינוך של תורה ומצוות ,ללכת בדרך השם, זאת שליחות. וכן זה אומר שלפעמים בתחילת הדרך, הדרך לא קלה וכיפית והכל ורוד. לא,זה מסע של בניה גם שלך, וגם של בעלך, של הבנות של שניכם יחד, של הילד/ים שלכם. הילד הראשון מלמד כל כך הרבה, עליו עושים את כל הטעויות האפשריות . בכלל כל ילד מלמד אותנו דברים על עצמינו, ומשמשים הרבה כמראה כדי שנראה את הטעויות שלנו, את הפיספוסים שלנו ,את החוזקות והחולשות שלנו. לזמן יש הכי הרבה משמעות. תסתכלי על זה כמו על השקעה, בהתחלה את צריכה לשים סכום רציני וקצת להיחנק , אבל אחרי תקופה יש תשואה ושווה כל שקל. זורע צדקות צומח ישועות.  יהי רצון שתמצאי ותראי איזה שליחות מדהימה קיבלת ושתדעי איך להוציא ממנה את המירב בשבילך .

שתדעי שזה טבעי. את נשמעת אמא מאד מסורה ואכפתית, אז אני בטוחה שאת דואגת לו מספיק. המחשבות שלך הן טבעיות ויותר נפוצות דווקא אצל אמהות מסורות מאד ואכפתיות מאד שלא רוצות לטעות ולפספס, אז שתדעי שהכל בסדר. הוא לא צריך את המענה בשניה שמתחיל לבכות, לפעמים קורה שאת מתעכבת רגע, לפעמים יש אילוצים, אבל העובדה שהוא יודע שאם הוא בוכה את נענית לו זה העיקר. ממה שאת כותבת נשמע שאת ממש שם בשבילו,,אז גם אם מדי פעם יש חריג והוא יחכה יותר זה לא משהו שיעשה לו רע.

להבין את הסימנים זה משהו שבא עם הזמן. לכל ילד סימנים משלו, שבועיים זה עוד מוקדם, אבל את תראי שתוך כמה שבועות את תדעי איזה בכי זה רעב ואיזה לא, מתי כואבת לו הבטן ומתי סתם צריך חיבוק או מוצץ.

וגם חוסר האונים טבעי. תמיד קשה לנו לראות מישהו בסביבה שלנו מתמודד עם קושי כשאין איך לעזור לו. גם בין מבוגרים. עם ילד שבאחריותך זה קשה כפליים. הדבר שהכי יעזור לו בזה זה חיבוק.

מצד שני, זה לא את, זה הפורמט - להיות עם ילד שבוכה מכאבי בטן במשך כמה זמן יכול להטריף את הדעת וכל מה שתרצי יהיה רק שקט.

וחכן תמיד כדאי לדאוג למלאי מבוגרים שיכולים להחזיק אותו לכמה דקות שבהן את הולכת לחדר אחר ושומעת שקטטטטטטט כדי לחזור אליו עם כוחות מחודשים.

מזדהה מאד עם אין משמעות לזמן ואין זמן לכלום. הכי חשוב לצאת מהבית. עדיף לפגוש אנשים אבל גם אם לא העיקר לצאת. תעשי לך זמן ביום, כל יום, שאת מתלבשת ויוצאת איתו לסיבוב אפילו הכי קטן ברחוב מסביב לבית. במנשא או עגלה, מה שנוח לכם. אבל אחהצ בזמן שיש אור וכבר לא חם בטירוף, פשוט לצאת לנשום אויר ולראות את האור בחוץ. זה מחזיר לחיים.

אני גם ממליצה על הספר מה אמהות עושות שהמליצו לך למעלה, וגם על מלידה עד גיל שנה. הראשון שלי רצה רק ידיים והמשך חודשים הייתי יושבת מחזיקה אותו ביד אחת, מושבתת ממטלות בית, ומחזיקה ספר ביד השניה, זה מה שהשאיר אותי שפויה 😅

מה הבעיה בעצם?

את יוצאת לעבודה בקרוב?

והוא יהיה גם יותר מזה, אני חוזרת לעבודה.

וגם, הימים הולכים ונהיים יותר ויותר חמים אז עוד יותר מלחיץ שהוא לא מסכים לקחת בקבוק

היו פה בפורום כמה פעמים המלצות על בקבוק של לנסינו לסרבנים.

לפעמים גם טמפרטורה שונה יכולה להשפיע.

אפשר לבקש מהמטפלת שתיתן לו קצת חלב/ מים בכפית או במזרק. זה לא בכמות של ארוחה, אבל לפחות שיהיה משהו.

ואם הוא ממשיך לסרב, אולי אפשר להתחיל טעימות ואפילו כבר לתת יותר מזה, אם הוא מסתדר עם המוצקים.

לנסות שמישהו אחר יתן.

הקטנטנים האלה חכמים... למה להסכים לבקבוק כשיש אותך?

להתפלל שאצל המטפלת או מי שנשאר איתו הוא יבין שאין לו ברירה ויסכים.

בהצלחה, מוכר ומלחיץ בו זמנית

אני יכולה להגיד שאלתי חלק מהנאמנים לקחו ואחת נותרה בעקשנותה

תנסי בבוקר בעצמך ובערב ע"י מישהו אחר.

לפעמים דווקא הרוגע של האמא וההכירות הקרובה שלה עם התינוק יעילים יותר מאשר כשאדם אחר מנסה.

אז לנסות גם וגם.

לק"י

אלייך.

ובהצלחה!

אני גם חייבת לנסות כבר בקבוק.

אפשר להשקות בכוס

זו כמובן מיומנות שלוקח זמן להשתפשף בה אבל את יכולה להתחיל.

בגיל ארבעה חודשים זה נשמע לי הזוי, אבל אולי...

זה מה אני עושה

שלי בן 7 חודשים ונאמן מוחלטות להנקה

התחלתי איתו מוצקים שזה משביע אותו יותר

ועד אז שיתרגל לבקבוק הוא חלק בלתי נפרד ממני

אין לי אפשרות לקחת אותו איתי, כבר חזרתי לעבודה פשוט השבוע יצאתי מוקדם בכל הימים כי הוא בכה ולא לקח בקבוק, אבל זה פיתרון גרוע, גם כי ככה אני ל יכולה למלא את כל השעות שלי בעבודה וגם זה יהיה סיוט למטפלת שלו לשרוד איתו עד שאחזור. אולי עכשיו הוא עוד לא קלט שאין ברירה כי ארבע חמש שעות הוא הצליח להחזיק מעמד ואז קיבל הנקה.

אז זה עונה גם לשאלה מי יתן לו את הבקבוק, הוא מסרב מכולם, ממני, מבעלי, מאמא שלי מאחותי ומשתי מטפלות שונות. לא היה אף אחד שהצליח לתת לו. נותנים לו חלב מחומם בטמפרטורה נעימה, ניסינו גם שמישהו אחר יתן לו את החלב מיד אחרי ששאבתי כשזה הכי טרי ועדיין חמים מהגוף.

אז נשאר מכל מה שכתבתן רק בקבוק לנסינו, כמה הוא עולה? יש אפשרות איכשהו לנסות אותו קודם? כי מכל סוגי הבקבוקים שניסינו (שלושה סוגים) הוא לא הסכים אף אחד, אז לא תולה בזה מלא תקוות...

עד שחזרתי לעבודה לא השארתי אותו בלעדי בכלל חוץ מהטבילה אחרי הלידה...

סביב ה-40 אם אני זוכרת נכון.

גם אצלנו הוא היחיד שעזר🙃