זה ככה, כמו דיני טבילה, חציצה, נגיעה בדבר שמטמא וכו'

אז מה קורה כשהיא זאת שקוראת לי לעזור לה?

בגדול זה לא נתפס ברמה כזאת חזקה.. סך הכל נתפס באיזה ענף והיה קל לשחרר

אבל היא ניסתה לכמה רגעים ואז ביקשה ממני לשחרר לה.   

גם לא נעים לא לעזור במקרה כזה. 

דווקא רופא וחובש וכו', אנו מצרפים סברת באומנותי'ה טריד לחזקת לא מרע אומנותי'ה ומתירים.

האם כל אדם שרואה בת שקיבלה פצע וצריכה עזרה לחבוש אותו יהא רשאי לגעת בגופה בטענה ש"עוסק במלאכתו ולא באשה"? כמדומני שלא....

ובפרט, כמ"ש @חיות צבעונית שכאן זה בכלל לא טיפול רפואי.

וגם לא בהכרח שיהיה אותו דין לענייני קירוב בשר בין איש לאשה ולענייני צפיה והכנסה בבהמה.

אבל מה לעשות, שום פוסק לא יתיר לך היום נגיעה לשעה, אי אמ סו סו סורי.

הם שואלים איך זה לא "כאור" (כך במקור, הכוונה לכעור כנראה) אבל תזכור שמדובר שם במצווה. הם רק מתרצים איך התורה יכלה להרשות לעצמה דבר כזה. מכאן ראיה למה שאינו מצווה?

אז לא היו מבטלים את זה. מפה מספיק להביא גם תירוצים דחוקים, ולכן ללמוד את זה ככלל לכל ההתנהגות הרגילה זה קצת מפוקפק.

זה לא שהיא הולכת למות וכולי דרוך.. זה רק לשחרר את השיער מאיזה ענף.

עיין בדיון לגבי ליכא דרכא אחריתא וכיצד לא מחילים שם את הדין הזה בגמרא.

ואם אינו רוצה בה למה שיהיה לו אסור ללכת בדרך ההיא? הרי זה אמור להיות כאילו לא קיים...

החפץ חיים מסיק מזה שבאמת בעריות החמירו יותר משאר איסורים, ואישית תירוץ שהיה נראה לי יותר מסתבר הוא שההנאה בעריות היא רק רף התרחקות ולא איסור עצמי, ולכן בגלל שאתה בכל מקרה לא מתרחק מהעבירה מספיק גם אם זה בעל כרחך - הכלל של הנאה בעל כרחו לא חל, כי ההנאה היא בעצם רק סימן ולא סיבה. מכל מקום, יש כמה דרכים ללמוד את הגמרא הזו

ואם אדם הלך בה זה יכול להיות סתם כי הדרך האחרת טיפה יותר ארוכה, לא שליכא דרכא אחריתא.

בנוסף לכך, הגמרא לא אומרת שזה בגלל שהוא אנוס. זה בגלל שאין דרך אחרת, ואפשר להבין את זה ביותר מדרך אחת, כך התוספות בסוגיה המקבילה לגבי עבודה זרה ואין דרך אחרת כותב שמדובר על הפרש קטן בין האורכים של הדרכים.

כי זה הרי דרבנן מלכתחילה. סה"כ הנאה בע"כ ידוע לי שמוגדר כאי התכוונות. מסכים שהתוס' בסוגיה שם מוזר. בכל אופן מה שניסיתי לומר זה שיש הרבה הבנות אפשריות בסוגיה הזו, מרשב"ם (ור' משה פיינשטיין שמבין כמותו), למה הרמב"ם השמיט, הרב עובדיה ועוד

לא ראיתי דעה בשום מקום שהסתכלות בלי כוונה להנות + בלי הרהור היא איסור דאורייתא. זה גם מוכח מהסוגיה, הרי ברור שזה לא אונס שרחמנא פטריה במובן הקלאסי (הרי חזיר אסור לאכול גם אם אין דרכא אחריתא).

והיות שהוא מתעסק, לכאו' זה כמו הנאה בע"כ, לא?

אא"כ תחלק וכמו החילוק בדבר שאינו מתכוון בין ניח"ל ללא ניח"ל.

ועדיין יישאר מקום לדון בנהנה למעשה אלא לא ניח"ל מחמת איסור תורה.

מתעסק זה גם באינו מתכוון להנות כלל. (הוריד ת'מסכה, פתח ת'פה לנשום אויר והחליקה לו חת'כת חלב עסיסי...)

כלומר - מתעסק אינו בנתכוון לאכול בשר ועלה לו חלב - שאז - כמו שאמרת - היתה עכ"פ כוונה להנאה, אלא אף בלא כיוון כלל והחליק לו... ואז נהנה למעיישה.

טעיתי בדוג' שלי. טעות בסיסית ויסודית, אכן.

אבל לעצם העניין - קח את הרוק כדוגמה, לא הייתה שום כוונה להינות.

לא חושב שנשמע הגיוני, וגם לא ידוע לי על מקור לחילוק זה. הוא גם די סותר את סברת הגמ' שם.

העיקרון שאנו למדים האו שהנאה וכוונה אינם תלויים זב"ז, ובהנאה לבד מתחייב. זהו זה.

ועדיין תישאר הסברא, שאם נה היש כאן השתתפות הנפש, לא? מה יועיל שכיוון עוד מהשו? הם סותרים זל"ז?

ואולי אולי, אם נאמר שכוונה היפכית גריעא מסתמא, ועמד בזה מוהר"י עניגל באתוון דאורייתא בסימן כ"ג עיי"ש. ועדיין לא יהיה מוכרח. וצ"ע.

גם בחלב אינו רוצה בה, ולא מדמי' לשוטה, גם לולי כוונה היפכית, אלא שלמעשה "שכן נהנה", וזה גופא המבו' בד' הקה"י הנז"ל, שנתחדש ב' אופנים להשתתפות הנפש במעשה - או ע"י כוונה, או ע"י הנאה.

וכמ"ש, גם עה"צ (וצ"ע אם כ"ה, שגם הוא גמגם בזה, ומה גם שהוא המציא זאת) דגריעא כוונה היפכית, לא בטוח כלל דמהני לדידן, דהתם הוא כוונה כנגד כוונה, והכא כוונה כנגד מציאות, שכן נהנה, בתכל'ס. וכמש"ל - אולי יהיה קשור לב' הצדדים בדבר שאינו מתכוון, אי דלא ניח"ל או שאינו חפץ, וגם אז לא יהיה מוכרח, דהתם לא תלי בהנאה אלא בקיום, ושנתחדש בו מלאכת מחשבת, וכו' וכו'.

קיצר, יש כאן א שטיקל חבורה. מה שמראה עד כמה רחוק העניין מלהיות מוכרע בסברא בפורום.. גם אם אולי אחרי שנעמיק חקר יעלה מהחבורה כאופן המתיר....

שחושב שזה רוק בעלמא.

א"כ נותר ההבדל ששם רק לא מתכווין להינות

וכאן מתכוון לד"א בנוסף.

ושוב חוזר הנידון של היתרון בהיפכית.

יישר כח גם לך. טוב לדון איתך.

הכי טבעי בעולם שתהנה מזה.

לא משנה

שיער באישה ערווה.

באופן כללי עדיף לשאול ב'שאל את הרב' מאשר לשאול פה בפורום.

הפורום לא יכול להוות סמכות הלכתית.

הייתי מדקדק לומר "לשאול רב" וזה עדיף גם מ"שאל את הרב"... 

אז אם הוא ישאל ב'שאל את הרב' זה תהיה אותה טרחה (כלום) רק שהוא יוכל לסמוך על כך.

בשאלות פשוט כאלה של כן ולא אין בעיה ב'שאל את הרב'.

בלי להכנס למדד רבנים עכשיו.

ועדיין.

ואני כן אכנס למדד רבנים, ולא אמורה להיות לך בעיה עם זה - יען שאני לא מדבר על שום רב מסויים.

אבל ברור, שיש אי אלו רבנים, שאינם באמת ברי סמכא, מכל מיני סיבות (וכמ"ש עגנון ז"ל.. על "רבנים שבכאן..") וחלקים מהם עונים בכל מיני פלטפורמות.. לכן, מובן מאליו שעדיף לשאול רב שמכירים אותו וסומכים עליו, מאשר איזה תוכנה באינטרנט שאתה לא יודע מי בדיוק הרב שעונה לך שם..

יכול להיות שהוא יפנה למשהו שאינו בר סמכא גם לא באינטרנט.

באחוזים הם נראה לי מצויים אותו דבר וקשה מאוד לעמוד על כך.

דווקא אם הוא נכנס לאינטרנט הוא יכול לשאול באתרים מסויימים שברור שמי שעונה שם הוא בר סמכא

שומע את הסברא..

תלוי באמת מי השואל.

באיזה אתרים לדוג'?

כי אני לא אוהב את השיח הזה.

אם כל החשדנות שיש היום שאתה מגיע למקום חדש אתה שואל 'מי הרב?' אתה לא עושה לו בחינות אלא מהתרשמות כללית רוב הרבנים הם בחזקת רבנים.

האם עכשיו צריך לשתות תורה בקביעות ממאן דהו בלי לבדוק? 

בוודאי שלא.

אבל איני מזהה עם שיח של חשדנות יתרה בנושא.

איני מוצא טעם  לומר שתהיה פחות חשדנות כלפי רב מאשר כלפי רופא.

אם אתה טורח לברר מי יטפל בגופך, יש לך לטרוח את אותה טירחה לברר על מי "יטפל" בנשמתך.

וזה חשוב ההשוואה הזו, כי זה נשמע כאילו סתם דוסי טרחני כזה ל"חשוד חשדנות יתירה", ולא נאור ולא מנומס.. (ועוד הביטוי "חשדנות יתירה"..) אבל משום מה זה רק כלפי נושאי משרה תורנית.  לא מצאנו נאורים ומנומסים שטוענים ש"כל רופא הוא בחזקת רופא ולא צריך חשדנות"...

בלי לשאול שאלות יותר מדי. בדידי הווה עובדה.

חחחח אני לא אוהב את ההדבקות אתה מדביק לי ואני לא חושב שאתה מוכרח לעשות את זה.

בבקשה תדבר על הסברה כשעלצמה ולא על התדמית שהיא יוצרת לי או לא. זה ממש לא ענייני.

השימוש במילים 'נאור' 'מנומס' - אינם מהווה תוכן ולכן קשה לי להתייחס לעצם טענתך.

אני מבין שטענתי יוצרת אצלך רגשות שליליים. את זה הבנתי.

ומנתח?

לא הדבקתי לך כלום, שהרי אם תאמר שאני הדבקתי לך אענה אני שאתה הדבקת לי "חשדנות יתירה"..

היה כאן בס"ה יחס לשיח מסויים.

ואני תוהה על ההתחמקות שבאמירה שדברי אינם בעלי תוכן כיוון שאמרתי "נאור ומנומס".. אני לא התחמקתי מדבריך בגלל השימוש במילים "חשדנות יתירה"..

גם המשפט לגבי הרגשות שליליים לא ממש נראה ענייני, במחילת כת"ר.

דיברתי על השיח שהרגשתי שאתה מעלה ולא עליך.

לא טענתי שאתה מתחמק אלא טענתי שאתה מוסיף דברים לא רלוונטים ואינם עניינים וגם לא נעימים.

אם הסברה שלי היא לא טובה אז אפשר לדון במישור הזה ולא על 'תדמית' שהיא יוצרת לי שאני 'נאור' 'מנומס' וכולי.

לגבי עצם הדברים - הרבה מאיתנו הולכים לבית חולים רגיל ושם אתה לא מכיר את הרופא ואתה סומך עליו. עובדה.

רפואה פרטית זה משהו מאוד נקודתי.

רוב המטופלים בגורמי הרפואה במדינה הולכים לרופא שהם לא בחרו אותו.

גם אנשיםבסכנת חיים.

אוקיי, ה"נאור" ו,מנומס" היו מקבילה מבחינתי ל"חשדנות יתירה", הכל סבבה ונקסט.

גם במצב כזה, אתה סמוך על סינון ע"ג סינון שנעשה ממילא. הלוואי שרבנים היו מסוננים כמו רופאים. במצב הנתון - גם ליורם שפטל יש סמיכה (ברצינות!)

וכשיש לך את היכולת, הכספית והפרקטית - אתה כן מברר, כמובן שאדם באמבולנס לא יעצור לברר על הרופא...

בתור דמות חינוכית - באמת יש מה לבדוק ולחקור.

מבחינת ידע - שאלות פשוטות של איסור והיתר ושבת - כל מי שעבר הסמכת יורה יורה יכול לענות בדר"כ. זה סינון בסדר.

רוב השאלות אינן דברים המפורשים בשו"ע, אלא דברים שיש להקישם. ואז אוהו כמה שצריך לדעת למי אתה הולך.

הנידון דידן הוא דוגמה נהדרת לכך, לטוב ולמוטב.

עם שו"ת היכל שלמה.

שו"ת היכל שלמה בעצם מאכיל בכפית את הנבחן, כשאח"כ לא בהכרח בכלל שמצבו יהיה טוב בפסיקות..

זה לא מתקרב אפילו לרמת סינון של רופא..

והתעודה לא אומרת איך השתמשו בו.

ונ.ב. התעודה גם לא מורה על ירא"ש. וגם לא על שכר ישר. רק אומר....

סביר להניח שהוא רב.

גם אם הוא גדול הדור וגם אם אי אפשר לדעת אם הוא האדם הממחנך הנקי עלי אדמות - אין לי סיבה לחשוד ברבנים.

בשכל אפשרות טובה משאלה בפורום - זאת כוונתי.

ישנם אתרים שאמינים (כל אחד יבחן לפי מחשבותיו ותחושותיו הוא). 

שנאמר "ערבך ערבא צריך"..

אם זה המדד שלך, אז פשוט וברור שנגיע להרבה תקלות.. אם ה"עוילם" הופך להיות בעצם הרב.. ועל ה"סמיכה" שלהם אתה סומך..

אתה מוציא את זה רע "לחשוד ברבנים".. ואני רק אומר - בדור כמו שלנו - כדאי להכיר את מי שאתה סומך עליו, זה הכל. 

זו אמורה להיות הבנה פשוטה וטבעית של אדם שרוצה לדעת על מה הוא סומך, כמו בכל ענייני הגשמיות.

כדי לסמו על בנאדם וזה לא מדע מדוייק.

מסכים עם הצורך לבדוק. השאלה במה ועד כמה.

לא חושב שיש תשובות ברורות.

כמו שהייתי נזהר מלסמוך סתם הייתי נזהר גם מלחשוד יתר על המידה (שזה עצמו הדיון, זה הנתון להגדרה).

הרי תכל'ס, גם כשאני אומר לך לחפש רב שאתה סומך עליו, זה יכול להיות רב שאי אחשוב שאתה טועה בכך שאתה סומך עליו,

אלא מה, שלכה"פ הרצינ ות מצריכה, שאתה, עם השכל שלך, תבדוק את מיש אתה רוצה לסמוך עליו, ולא לגשש באפילה (וכמו אותו אחד שאמר "אני מ'כפת לי... שאלתי רב, אם הוא לא צודק העבירה עליו"....)

ולכן בדיוק הדיון הוא לא "חשדנות יתירה", זה סתם מילים מקצינות ומרחיקות, הנידון הוא שאתה תבדוק על מי אתה סומך, זה הכל. דרישה נורמלית לגמרי (ממי שלא סובר כמו הסוגריים לעיל..). אני לא אומר כאן כלום על שום אדם ולא מעורר שום חשדנות, אני רק מבקש מאדם להכיר את מיש הוא סומך עליו.

בדרך כלל שאלות של צניעות או שאר שאלות קצת חמורות אני מתקשר לפוסק מוכר ושואל

אני רוצה לדעת מאיפה הוא מחליט את הפסיקה שלו, ושזה לא דרך מתירנית

זאת נראת לי שאלה חמורה, גם אם היא איננה מורכבת

אין לאף סמכות להתיר לאסור פה משהו.

אתמול היה לי מקרה כזה -שמישהי ביקשה ממני עזרה לשחרר לה את השיער מאיזה ענף.

בטעות שאלתי על לכתחילה - רציתי לדעת אם בכלל יש נגיעה בשיער

אבל יצא ששאלתי משהו שיש לו תשובה אחרת.. כי מן הסתם לכתחילה זה יותר חמור

אם היא ניסתה כמה רגעים וקראה לי לעזור לה, ולי זה נראה מקרה פשוט

אני אמור לאמוד בדעתי האם היא באמת לא יכולה לבד?

היו מלא מקורות ואני לא זוכר הכל הכל, שיחות מוקלטות אם תרצו בכל זאת.

אני אגיד את המסקנה שלו

אז הוא אומר שקודם כל שיער להלכה נחשב שחלק מהאשה ממש - גם לעניין הסתכלות וכל שכן לעניין מגע..

ומה שהתירו לעזור לאשה זה בפיקוח נפש.   

אז תכלס הוא אמר שהייתי אמור לעזור לה בכך שאקרא לאיזה גברת שתעזור לה.  (לא כל כך הבנתי מה קורה כשאין בסביבה אבל זה לא היה המקרה שלי בכל אופן)

אגב,  מעניין שאותה בחורה נחמדה אח"כ הבינה שאני שומר נגיעה

והיא הרגישה לא נעים ואמרה לי "אני מתנצלת שגרמתי לך לגעת בי" חח

אפילו סתם ציטוט מהגמרא תוך כדי שיחה.

גם ככה אני מקבל את דבריו אבל אני אנסה להביא את המקורות רק תגיד לי על מה 

דווקא לעניין הזה הוא אמר שיש מחלוקת פוסקים גדולה ולא אמר מי

אבל הוא אמר שהרב עובדיה בספר טהרת הבית התיר בפיקוח נפש

שדוחה לא תעשה שבתורה״ ? 

אם לא, תוכל לשאול אותו למה לא ?

על פניו זה נראה שמדובר במצב מביך ומבייש. 

כל עוד שזה בת בטח שאסור, כמובן אני לא מדברת על פיקוח נפש.

אין הבדל בין שיער לגוף עצמו - שזה מחזק את המסקנה שלך

חולצה אני לא יודע מה הדין שלה, אבל נראה לי יותר קל

אם אני זוכר נכון במקרה שאשה נפלה מומלץ לתפוס אותה מהמקום של החולצה אם אפשר.

שוב חוץ ממקרה של פיקוח נפש

זה לא היה פיקוח נפש כי זה רחוב, עוד מעט היה עובר מישהו והיה רואה אותה

אבל הרמתי אותה מאיפה שהיא לבושה..

קשה לי להאמין שהייתי אמור להשאיר אותה על הרצפה. 

רק אמרתי כי אמרת שהכל אסור חוץ מפיקוח נפש.  לא נראה לי שזה ככה

תודה רבה על הפירגון

חוץ מזה אז אסור לנגוע ואסור להסתכל ולהנות.

כמדומה שהיה עדיף שתתפסי לו את הזרוע (מעל השרוול) מאשר לתת יד.

ואם היו באיזור גברים - בוודאי שהיה צריך לקרוא להם.

(ההלכה היא יותר מוגדרת מאשר מונהגת ע"פ תחושות)

זה די אינסטינקטיבי. רק שצריך מודעות (אחרי השרשור הזה, למי אין....)

לכה"פ החלק של לתפוס בשרוול ולא ביד. אבל כמדו' שגם החלק של לעצור בן.

נ.ב. קשה לתאר סיטואציה במילים, אני מניח שיש מקרים שזה "לתת לו לשכב ולהתחיל לחפש אנשים ברחוב" ויש מקרים שזה "פסט, תעזור לו רגע?"....

"ימות ולא תדבר עמו מאחורי הגדר"

[זה נאמר בגמרא לגבי מישהו שהתאווה למישהי וחלה, ואמרו הרופאים שחייב לראות אותה - חכמים אמרו שימות ולא ידבר איתה אפילו מעבר לקיר (אסייג ואומר שיש לכך טעמים נוספים מרק "יהרג ואל יעבור")]

העניין הוא שכאן, לכאורה, אין איסור.

ההבדל הוא לא אם מדובר בסכנה או לא, אלא אם מדובר באיסור או לא.

בנגיעה שאינה של חיבה אין איסור אלא כביכול מידת חסידות מעבר לדין, לכן אותו אחד נקרא 'חסיד שוטה'.

יש כאלה שכנראה סוברים שנגיעה אפילו לא של חיבה אסורה אלא אם כן פיקוח נפש.

אני באמת לא בקיא בעניין אין לי מושג

לכן כתבתי לכאורה (בתגובה שלי למטה התייחסתי להבדלי הגישות), אבל ההערה שלי היא לגבי החילוק בין פיקוח נפש ללא - לכאורה לפי מי שאומר שאסור, יהיה אסור גם במקרה של פיקוח נפש כמו בעבודה זרה ושפיכות דמים (לא אכנס כאן לסוגיה של מה שנקרא 'אביזרייהו' אבל בגדול יש כאן שתי שאלות - אם זה בכלל 'לא תתורו' ואם לא תתורו הוא בכלל עריות, והאם אביזרייהו הם גם בכלל 'יהרג ואל יעבור').

יש כאן שתי שאלות 

ובהערה:

בגמרא נאמר על מי שרואה אישה בנהר ואומר "אין זו דרך ארץ להסתכל בה" ולכן לא עוזר לה שנקרא "חסיד שוטה".

ובפירוש הרמב''ם על המשנה: "חסיד שוטה אמרו בגמ' שענין זה הוא המרבה בניוול ומדקדק על עצמו עד שהוא כבד בעיני בני אדם, ויעשה מעשים שאינם מחוייבים כאילו הוא שוטה בחסידותו ואמר בגמ' שבת ירושלמי מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט"

כלומר: השאלה היא מה הדין, ואם מצד הדין מותר ובגלל שאתה 'חסיד' אתה לא עוזר למישהי - זו לא חסידות ולא חסד, אלא ההפך.

אם אתה טוען שלא יתכן שההלכה אומרת להשאיר אותה מבוישית וכו', נו.

אבל להגיד שגם אם כן - את הX הזה אתה מוכן לצבור??

כלומר, "אדון אלוקים, עצור, עד כאן, אני לא אפדח בחורה בשביל הגחמות שלך, תאלץ להתאזר בסבלנות להתזדמנות יותר הומאנית"

התורה באמת אומרת ש״גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה״...

ה"נו" הוא מין הפטרה שכזו, כאומר "לא אתווכח על זה עכשיו"...

ות'יודע, תיזהר עם הציטוט הנחמד שלך, כי טאחרת נתעורר לעולם חילוני.

אם כל פעם שנתפדח נוותר על לאוו - נהיה פשוט חילונים.

לא מבין את הבריחה מההגיון הפשוט הזה באמירות "תנועה של פחד"...

מלבד זה היסק לוגי מתבקש ולא שום תנועה  או קשקוש אחר, אבל גם אם נניח שכן - נו, אז מה? אני אכן פוחד להיות חילוני. מי לא פוחד? "אשרי אדם מפחד תמיד"

כל שאר המלל על קיצוניות - אני לא רואה מה הוא קשור כאן. את רואה קיצוניות בלומר שא"א לוותר על מצוות התורה בגלל פדיחות? אני הבנתי נכון? מתפלל שלא...

התורה מכוונת אותנו לקיים אותה, זה דבר ראשון, אחרי זה שאר התובנות, במחילה....

ממליץ לך לקרוא שוב מה שכתבתי - שאיני מתווכח על הנושא הספציפי כאן, אלא מסייג את האמירה האוטומטית שלו "גדול כבוד הבריות" וכו', שאם נשייך אותה לכל מקום - נצא חילונים.

מה רלוונטי יאלה בא נרוץ לגעת בה?

מה קשור מצב אפור?

לא קראת את תגובתי לפני שגערת בי? מוזר קצת...

(באופן כללי, יש נטיה בפורומים להתקיף דעות לא נאורות באמירות של "לא מבין מורכבות" "מה רצון התורה" ושאר תופינים ממין זה.. הייתי ממליץ לחשוב בכל פעם שרוצים להגיב דבר כזה - אם זה באמת רלוונטי או שזה סתם קשקוש, כמו שזה בדרך כלל..)

אני מבסוט לראות את זה, 

וזה הולך ומתגבר עם כל פעם שאתה דוחף את אפך הנוזל לעניינים לא קשורים.

כתבתי שאני לא מדבר על המקרה המדובר ספציפית כאן, והתעלמת.

הערתי לך על זה, ואת ממשיכה להתעלם באלגנטיות. את יכולה להסביר מה קורה פה או שממש דחוף לך לטעון שאני חשוך ולא משנה העובדות?

השאלה היא לא "בעיני" או לא בעיני, הנקודה היא שיש מורכבות גם לאידך גיסא, וההנאה של כמה חבר'ה כאן בפורום לצרוח "חשוך" על כל מי שעומד על ההלכה, היא פשוט מגעילה. גם אם היא עטופה במילים יפות של "הבנת רצון ה'"

והמקרה שלנו, הוא הדוגמה הכי טובה.

בנאדם אמר מפורש שהוא לא מדבר על המקרה שלנו

אלא שצריך להיזהר עם האמירה ההיא ולא להחיל אותה בכל חור.

ואת תמשיכי לרדת עליו בצדקנות בשם הבחורה המסכנה, ולהראות  כמה הוא מעוות ולא מבין את רצון ה' ומורכבותו.

אאיי, הוא הדגיש פעמיים שהוא לא מדבר על זה? מעניין את סבתא שלך, העיקר שתוציאי אותו חשוך ופרימיטיבי.

בהצלחה לך עם רצון ה'....

ועם המורכבויות...

אתה ממש, אבל ממש, פגכוע ואובססיבי!

תמשיך, תמשיך נוצרונוש קטן שלנו, תענג אות נו קצת לפני הגאולה השלימה בה נרחץ את אצבעות רגלינו בדם גרונך הזב...

את מתחמקת מלענות לנקודה העיקרית,

גם אחרי שלוש הדגשות שלי.

ספרי למישהו אחר שזה לא מטרה להוציא אותי חשוך.

הסתכלויות שונות מותר - עד שאת מחליטה לסלף את דברי, ולתקוף אותי בזעם על דבר שלא אמרתי, ולהתעלם, פשוט להתעלם, מכל ההדגשות וההפניות שלי.

את לא מתביישת? 

תנצל את הזמן שנשאר לך בחיים כדי להצחיק אותנו.

כתבתי שהכל יהיה במסגרת החוק, הם יכולים לתבוע את המשיח כשיגיע, (לא ההוא שלך האמיתי...) עד אז יש לך זמן לחיות...

אןקיי, אז שוב תגידי שלא ניסית להוציא אותי חשוך,

ושאת רק לא מסכימה האיתי.

אני מדבר לקיר?? הנידון הוא לא אם את מסכימה איתי או לא ולמה, אלא למה את תקפת אותי על דברים שבפירוש הסתייגתי מהם, בצורה שיקרית ונבזית, והמשכת להתעלם גם אחר שהדגשתי, שוב, ושוב, ושוב, ושוב!!

זו כבר הפעם הרביעית שהתעלמת מההדגשה שלי. אתחיל לספור

#4

בא נראה מה יהיה בתגובה הבאה, אם סוף סוף תתייחסי לזה ותתנצלי, או שתמשיכי להתחמק במשפטים לא קשורים והספירה תמשיך לעלות...

יכולה גם בפרטי.

אזכיר שוב מה הנקודה שאני מרוגז עליה:

אני כתבתי שאני לא מתווכח על המקרה המדובר כאן, אלא על לקיחת הציטוט ההוא כמתווה דרך בכל מקום.

ואת ירדת עלי בשמה של הבחורה התקועה, כאילו כן אמרתי להשאיר אותה בעץ.

ועל אף שהדגשתי זאת חמש פעמים (!!! מי היה מאמין שאצטרך!!!) התעלמת מכך והמשכת לתקוף אותי. פשוט התעלמת, כאילו לא קראת כלום.

אז כשתרצי לבקש סליחה - מוזמנת.

אני חושב שאתה צריך להתבייש בה. במיוחד אם אתה ירא שמיים. שרי לך מריך. 

אני משתדל להיות יר"ש.

ודווקא לכן אני חושש שאם מכאן ואילך כל פעם שתהיה פדיחה לקיים מצווה - נבטל אותה. המחר שלנו יהיה חילוני.

לצטט חז"לים תמיד אפשר, השאלה אם זה קשור ולעניין. 

מה שחמור כאן זה כשמישהו מביא ציטוט של "גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת" ומסיק ממנו שהוא רשאי לבטל לאווין כרצונו מפני הפדיחה. זה מה שחמור כאן בסיפור.

מדובר בדבר ה׳ ולא מכובד להתייחס אליהם בלשון הזאת. צרם לי. 

שנית. כשאתה דוחה את עצם הדברים מפני החשש שמחר אנו עלולים להתעורר לעולם חילוני, אתה ממש יוצא מתוך אותה תנועה נפשית כמו הרפורמים רק מהצד השני של המתרס. אתה מזיז הצידה את דבר ה׳ בגלל האינטואיציות האישיות שלך.  

אם מבחינתך ״גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה״ וכן ״חביב אדם שנברא בצלם״ הם לא עקרונות מנחים עבורך זה דבר חמור מאוד. נכון. אלה שמנסים להרוס את התורה מנסים לנצל אמירות כאלה ודומות לה לצורכיהם והחשש שלך מובן וידוע, אם כי זה לא חדש הרי כבר למדנו ״זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המוות״.

אבל להדחיק את הדברים וכל שכן להתנגד אליהם בגלל החששות האלה זה דבר חמור מאוד. אם כי לזכותך יאמר שמדובר בבעיה כללית של העולם הדתי מאז התחילה התנועה הרפורמית. 

חוץ מזה מהדיבורים שלך על ״פאדיחה״ מעלים את החשש שאתה לא מבין בכלל את הדברים. מה הקשר לפאדיחה ? כבוד הבריות כאן זה הביזיון שלה להיות נתונה במצב הזה ולא הפאדיחה שלו. 

למרות שהציניות כוונה דווקא לשימוש שהופך אותה ל"ציטוט נחמד".. ודו"ק.. אבל מבין מה שאתה אומר.

ואני מבין עכשיו למה התכוונת שזה מסוכן, כמובן שלא זו הייתה כוונתי, וכמובן שאני חושב שבאמת דבר ה' הוא זה שלא משחרר אותנו לסלק מצוות בגלל פדיחות, אכן השתמשתי באמירה הזו רק כדי להקצין ולזעזע.

מבחינתי הם עקרונות מנחים - אבל בכפוף לכללי ההלכה, ולא חסרים מקרים בהלכה שאכן סופגים בושות גם בשביל דרבנן או אפילו מנהג, ק"ו וקו"ו על ל"ת שבתורה, וכנגד הציטוט החז"לי הזה אני יכול להביא את "אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה', מצא כלאיים בבגדו פושטו אפילו בשוק", גם זה עיקרון מנחה, לא?

עכשיו, דמיין בחורה שלא רק נתקעה בעץ, אלא גילתה כלאיים בבגד, לצערה היא צריכה להתפשט גם היא באמצע יפו... כנאה הציטוט שהבאת הוא לא כלל אבסולוטי.

וזו הסכנה, אגב, בציטוטי חז"לים "על הבר".. ולזה כיוונתי, כאמור, כשקראתי לזה "ציטוט נחמד".. 

הדקדוק בפאדיחה לעומת ביזיון הוא דקדוקי עניות, כתבתי בשיגרא דלישנא, והעיקרון ברור, וכאמרו מפושטו בשוק..

@חיות צבעונית, סורי, אבל ממש היה חשוב לי לתייג אותך גם כאן.

בעיניך בכל מקרה שמישהו מתבזה מותר לעבור איסורי דאורייתא כדי להצילו מבזיון? ואת קוראת לזה "רצון ה'"?

חבל, לא ידעתי שפגישה אחת משודרת עם רבה רפורמית תגרור גרורות בכל העולם הדתי.

נוצרי טיפש.

אני לא בטוח שהיא שמחה לקבל הגנה ותמיכה מאדם כמוך, #רק אומר

אני אמרתי שהציטוט ההוא לא רלוונטי לכל מקום.

את מסבירה שיש מקומות שהוא כן רלוונטי, אבל מסכימה שיש כאלו שלא? אם ככה מה את רוצה מחיי? הרי זה גם מה שאני אמרתי?

עומדות כאן שתי ברירות: או שאת מסכימה איתי, ולחינם ירדת עלי.

או שאת לא מסכימה איתי - ואכן לדעתך בכל מצב שבעולם נדחה איסור דאורייתא מפני בושה.

תבחרי בין האפשרויות..

ואגב, אמנם לא פסקו ככה להלכה, אבל לפי הירושלמי זה גם בלאו דאורייתא!

אני בהחלט מאוכזב, דווקא כי ממך לא ציפיתי לשמוע הבלים כאלו.

(אתה יודע, אנשים בעלי נטיות הפוכות סובלים בערך פי חמש עשרה אלף מבחורה שנתקעה בעץ, אתה מתכנן להתיר משכב זכור כי לא יתכן שהמוסר הטוב והאבסולוטי של אלקים יתן לסבל כזה לקרות?)

חזור בך, בנאדם, חזור בך. 

"מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה בא הדור בלבושו צועה אני מדבר בצדקה רב להושיע"

אני עדיין מאמין בה.

ולכן לא אחזור בי.

ואני שמח שנפגעת...

(ואם עד עכשיו היה לי ספק בכך, ההידחפות המאולצת שלך כעת הוכיחה לי זאת)

וממש, אבל ממש ממש, היה רלוונטי אם אכתוב "ברוב כוחו" או לא,

טיפש, תתייחס לעצם העניין. לא לדברים צדדיים כמו פחדן....

(ולא יעזור שתכחיש, ההידחפות המפגרת שלך לשרשור לא קשור רק כדי להזכיר מה שאמרתי לך, מראה כאלף עדים עד כמה זה יושב לך על הלב, לשמחתי הרבה)

חמודי, אל תטיף לי על צביעות ויראת שמים לפני שתתגייר? שמעת?

דווקא בגלל שאני משתדל להיות יר"ש, אני גם משתדל להשתמש בשפה אלימה ככל הניתן כלפיך. שעליכם נאמר "ואתה על במותימו תדרוך" ואומר "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע" הרי לנו מפורש בברית הישנה שדווקא הצדיק - הוא הוא זה ששמח לרחוץ רגליו בתשפוכת דם הרשע.

ומי לנו רשע כמסיונר ארור, המשתייך לדת המתועבת.

אם אפשר במקום אחר.. תודה חברים

אני גאה להתאכזר לנוצרים,

מי יתן ובביאת שילה יתנך בידי לשסף גרונך במו אצבעותי.

משום מה פגשתי בשרשור ההוא כמה וכמה כותבים שסברוש אתה מסיונר, כנראה כל מי שכך סבר הוא לא נורמלי, נורמלי זה רק מי שמסכים איתך, הא?

מתוקי, אם לא היית נפגע, לא היית אובססיבי לצטט את זה. אבל תמשיך, תמשיך, אני מלקק את האצבעות...

יהודים הם רחנים, אבל רק על מי שצריך.

על שכמותך נאמר מה שכבר ציטטתי, וכעת אוסיף עוד "כל המרחם על אכזרים - סופו שיתאכזר על רחמנים", אבל כנראה שגם חז"ל, שאמרו את המשפט הזה, לא היו יהודים בעיניך, שהרי לא קיבלו על עצמם את מרות אדונך הממזר.

דווקא בגלל שהוא בעצמו ציווה על הזכור למרות הנוראיות שבדבר - שמע מינה שלא תמיד אנחנו מוסמכים לפרש את דעתו ורצונו, 

אבל לא משנה, אם אתה מחפש דוגמה שדומה - לא חסרים איסורי דרבנן שיוצרים צער וקושי נורא, העיקרון ברור.

לסמוך על יחיד גדול ומוסכם כבר נהיה סביר, בשונה ממה שכתבת קודם.

יישר כח על לקיחת הדברים לתשומת ליבך והסיוג! ממך יראו וכן יעשו!! מעריך!

(לתשומת ליבך, @חיות צבעונית, מתברר שלפעמים המורכבות נמצאת דווקא בצד השני, כנראה... )

איני בטוח כלל.

וגם לא בטוח שחילוק זה הוא חילוק שמחזיק מים מבחינה הלכתית (ודל מהכא הגותית וכו'..)

בפרט במקומות מהסגנון שעליהם נאמר מתעסק בחלבים ועריות "שכן נהנה"..

שהרי אמרו "ימות ולא תספר עימו" ולמ"ד התם אשת איש הייתה, ואיכא עבירה, בדין אמרו "ימות" (וגם למ"ד פנויה הייתה לא בא לחלוק על דינא באשת איש, רק לומר שגם בפנויה ימות, שלא יהיו פרוצים)

אז למה ראה אישה טובעת בנהר ואומר אנוס ולא אראנה הרי זה חסיד שוטה? והרי קשה יותר שלא יהרהר באשה בנהר כשמציל אותה?. מאי שנא ימות הוא, מאי שנא תמות היא? אלא ודאי כמו שאמרתי.

וזה גם היגיון פשוט...

כלומר, כל הסוגיות האלו צריכות להידון בפני פוסקים וכו'.

אבל ברמת הדיון כאן - אכן לכאו' ראיה טובה.

כיף להתדיין איתך. שתדע.

כיף לשמוע.

בפרט בעת אשר כזו.

וזה הדדי. ברוך שככה לו בעולמו.

קצת נתקע באיזה ענף לשניה וחצי

היא ניסתה טיפה לשחרר והייתי ממש לידה אז היא ביקשה ממני במקום לנסות לבד.

זו לא היה סיטואציה מביישת.

מה שכן, שמקרה שאתה אומר, אני לא פוסק, אבל בהרגשה שלי אני אמור לעזור לה מן הסתם.

אבל טוב שאתם דנים גם על מקרה כזה, מי יודע במה ניתקל פעם הבאה 

לגבי מה שכתבת על המגעיל, 

אז אני, לא כתבתי כך בעצמי, ואיני יודע אם הייתי נהנה או לא, אפ'פעם לא ניסיתי....

אבל אותי הגעיל לקרוא שזה מגעיל אותך.

וכיוון שבין הכותבים היו ניקים שאני ממש מעריך, הוכרחתי לכתוב זאת.

את בן?

היית פעם בן?

הרגשת את היצר הזה?

התמודדת עם דבר כזה?

מי מינה אותך לומר עליהם "מגעיל"??

אוי אוי מה היה קורה אם מישהו היה אומר שבת שהולכת לא צנוע נהנית מזה וזה מגעיל, וואי איך שהיית מתרגזת, שהוא שופט, ו"מי שמך", ולא עמדת בניסיון הזה מעולם.... וכו' וכו'..

אבל לשפוט את הבנים בצורה כזו, ולקרוא להם מגעילים, זה כן תקין?

לא. זה לא.

וכדאי להיות סימטריים ביחס לבנים ולבנות...  

מעריך.

באמת.

ענתה לך יפה (:

חבל שזה הסגנון שלך. ושזה היחס שאת נותנת לאדם שפירגן. באמת.

יכול להיות שלא היה לך נחמד, יתכן, אז מה? בגלל זה את רשאית לפגוע בהם?

חבל שאחרי שקראת, והבנת, והסכמת, וחזרת בך, הכבוד שלך הכריח אותך לחזור בך מכך... חבל. באמת את מרויחה מה שביקשת בכותרת, אין כבר מה להעריך. 

הדוגמה שייכת ועוד איך.

הגיע הזמן שהבחורה שהכי הכי הכי לא סובלת שבן מבקר בנות, תפסיק גם היא לבקר בנים.

לא יתכן שגבר שאומר שאינו רוצה להתחתן (מי שישמע, לא אומר כלום על הבחורה, רק שלא מתאים לו אישית לנישואין) עם בחורה שלא הולת צנוע - יחטוף ממך מקלחת וארטילריה.

אבל את תוכלי לבקר בנים ככל העולה על רוחך. כאילו שיש לך הבנה בכלל בניסיון שלהם ובטבע הבריאה שלהם.

אם את טוענת שגבר לא יכול לבקר ניסיון של בחורה - תכבדי את המשוואה ותביני שאת לא יכולה לבקר ניסיון של גבר.

טיפה יושר. בבקשה ממך. סורי.

ובאמת חבל, חשבתי שקיבלת את הדברים, הבנת את היושרה הנדרשת... והערכתי באמת. מאכזב שהיית מוכרחת לבטל את זה, ועוד בצורה משתלחת של "לא צריכה שתעריך" וכו' כאילו עשיתי לך משהו רע.

כן, אני יודע שאני נשמע קיצוני. אבל אני לא פחות קיצוני ממה שאת כותבת לבן שכותב על בנות. אז אני חושב שזה מותר לי.

לפי החשבון שעולה מסדר עולם, דריווש השני שבימיו חודשה בניית בית המקדש - הוא בנה של אסתר מאחשורוש.

אמנם יש בעזרא ו' פסוק אחד, בסיכום בניין בית המקדש שבו מוזכרים שניהם וגם ארתחשסתא אבל כתוב "מלך פרס" ביחיד.

לפי הפשט הכוונה מלכי פרס - כורש שבימיו התחילה הבניה,דריוש שבימיו הסתיימה וארתחשסתא שבימיו בנו את חומות ירושלים.

אבל הגמרא דורשת על אותו אחד ששמו 'דריוש', 'ארתחשסתא' זה על שם המלכות (כמו 'פרעה' במצרים או 'אבימלך' בפלישתים) ונקרא גם 'כורש' כי כשר היה. לפי זה דריוש בנה של אסתר, נקרא גם 'כורש'. אבל זה לא 'כורש הגדול' המפורסם שנתן את הצהרת כורש.

לפי סדר עולם ומובא בגמרא דריוש הפרסי (שמופיע בפרקים ה-ו בעזרא ובחגי וזכריה) הוא עצמו ארתחשסתא (פרק ז' ואילך בעזרא) מפורש בסד"ע ובגמ' שהוא המלך שאחרי אחשורוש.

רש"י כותב (זה לא מפורש בבריתא) שהוא הבן של אסתר ואחשורוש. לפי זה הוא יהודי ע"פ ההלכה, למרות שאין בכתובים שמץ של התייחסות לכך.

רק ארמוז שחז"ל ראו את הבנייה האמיתית של בית שני לא בבניה הפיסית, אלא בהקמת כנסת הגדולה בידי עזרא.
 

ולכן בחזל ארתחששסתא מתואר כדריווש בונה המקדש.

וארמוז לך סוד גדול, בהיותך בן 166 תדענו (וזה אשמורה בלילה)

כמובן שפשט הכתוב (כפי שמציין בעל המאור בר"ה ורבים ממפרשי התנ"ך) שארתחשסתא הוא מלך נוסף.

(בכלל לפי המקובל בהסטוריונים היו לפרס-מדי עשרה מלכים שמלכו מעל 200 שנה. שונה מאוד מהדרך של סדר עולם שהיו רק ארבע מלכים שמלכו 52 שנה)

העולם 6000 שנה בגלל "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול" ויומו של ה אלף שנה והעולם הידוע לנו שבוע.

אבל יש המשך לפסוק "ואשמורה בלילה".

לילה לפי הרמבן בהיסטוריה זה 500 שנה חצי מאלף מיממה.

אשמורה היא שליש מלילה.

שליש מ500 זה 166.

כלומר יש עוד 166 שהם בכלל אשמורה בלילה ולא נספרות בתוך ה6000 שנה הווי עלמא.

הם קרו דווקא בזמן שבין השראת השכחנה לבין גלות השכינה. מדובר לפי הרב קוק בשני עידנים שונים של ההיסטוריה. וכנראה לא הצליחו להיות מולחמים והשאירו מרווח ריק של 166 שנה שנשכחות

יש הצעה שחזל עשו זאת בכוונה כדי שלא נוכל לחשב את הקץ הסודי בספר דניאל.

לא סביר שחזל לא ידעו שהתקופה הפרסית היתה 220 שנה ולא 50.

מה גם שמוזכרים בתנך יותר מ4 מלכים לפרס.

בכל מקרה זה נטגע למניין שנות העולם ולא רק לסדר עולם.

ללא התירוץ של אשמורה בלילה, לא מובן למה אנו בשנת 5786 ולא בשנת 5786+166

א. אתה יוצא מנקודת הנחה שבהכרח התקופה הפרסית היתה ארוכה. נכון שזו הכתיבה הסטורית המקובלת אבל יש שערערו על כך:

הכרונולוגיה הפרסית לפי חז"ל | אוצר התורה - לגלות את האוצר שבתורה

ב. אני מסכים (כלומר מי אני, בעל המאור כותב כך), שלפי פשט הכתוב היו יותר מלכים וגם לפי הפשט תקופת עזרא ונחמיה מאוחרת משמעותית לתקופת זרובבל. אבל אי אפשר להכחיש שסדר עולם, הש"ס במקומות רבים ורבים מהראשונים והאחרונים - תפסו כעובדה מציאותית שהשנים היו מצומצמות. גם הרמב"ם מתאר כך את המציאות עם נפק"מ להלכה.

ג. לענ"ד גם אם תופסים עיקר כשיטה המקובלת בהיסטוריונים - ההסבר לסד"ע וכל מי שבא בעקבותיו, זה שהלכו על 'תפסת מועט' לפי מה שהכרחי בתנ"ך.

אתה רוצה אח"כ להלביש על זה רעיונות - בכבוד. אבל אל תתעקש שהם פשוטים.

א. לא בדקתי לעומק. אבל יש מספיק ממצאים ארכואלוגים פרסים ומקורות היסטורים יוונים.     לטעון על "בריאה יש מאין" של כמותאדירה של שנים כמו  170 שנה בידי היוונים זמן קצר כל כך אחרי המאורעות ,זה נשמע מוזר מאוד. מה גם  שהיו ידועים פילוסופים ומדינאים יווניים לאורך כמה דורות שחיו בתקופת המאבק מול פרס. ידוע לנו על מרידה 10 שנים של מצרים בפרס, כל זה לא יכול להיות מוספק ב50 שנה.  גם לא סביר שעולי זרובבל מהכפרים בארץ אחרי 20 שנה בימי נחמיה ישכחו לדבר עברית ובניהם ידברו אשדודית כמתואר בנחמיה, וישכחו שצריך לחגוג את סוכות. מדובר פה על 70 שנה בערך מימי זרובבל עד נחמיה. ואז זה הגיוני. גם מסתדר שארתחששתא שהוא בן אחשוורוש לפי המחקר (המלך הפרסי חשיירשא, הידוע בכינויו היווני כסרכסס), ייתן אישור לעזרא ונחמיה. למה הוא לא מוזכר כבנה של אסתר? ייתכן שלאסתר לא היו ילדים, ייתכן שהפרסים התנגדו שיהודי יהיה יורש עצר, ייתכן שהוא כן בן של אסתר אהל לא הזכירו את זה כי זה גנאי שיהודיה נבעלת לגוי.

כמובן זה היה סוד שידוע רק לבעלי הסוד.  שהיו 166 שנה שלא סופרים כי זה אשמורה בלילה. (ובאמת זה בחצי הראשון של האלף, לילה לפי הרמבן). רוב חזל בעלי הנגלה חשבו שכפשוטו זה קרה. בסוף הזכרון ההיסטורי של העם היהודי בחזל ובמניין השנים לא מתבסס על מה שקרה , אלא על מה שרלוונטי לזכור. כמו שאדם שהיה בתרדמת שנה, השנה הזאת לא כלולה בחייו.  כמובן מה שכתוב תנך קרה כפשוטו. אבל לא כתוב בשום מקום בתנך שפרס נמשכה רק 50 שנה. זה ההבדל בין תורה שבכתב לתושב"ע, תורה שבכתב מייצגת את האמת האובייקטיבית כלשעצמה, תושב"ע את איך שהדבר רלוונטי לנו.

ג. זה עדיין לא מתרץ את מניין השנים של 5786 בימינו. אלא אם כן מכניסים את התירוץ של אשמורה בלילה. (וצריך לזכור שלפי המקובלים היו 7000 שנה קודמות של שמיטה דתוהו, לפני ה6000 שנה שלנו).   אם אנחנו טוענים שפרס היתה 220 שנה בערך, אז בהכרח אנחנו לא בשנת תשפ"ו לאדם הראשון, אלא 5786+166, כלומר עוד 50 שנה שנת 6000 ואחרית הימים על בטוח. כמובן זה סותר את המניין שלנו.  בסוף ידוע כמה עבר מאדם הראשון עד יעקב, וגם אם נטען ששעבוד מצרים היה יותר מ210 שנה בפשט (מה שלא מתסדר , כי שנות עמרם לוי קהת ומשה לא נכנסות ל400, והכי הגיוני ש400 באמת מהולדת יצחק, כי נאמר גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ולא במצרים) עדיין אין לנו השלמה של 166 שנה. וידוע ששלמה בנה את הבית ב480 שנה ליציאת מצרים. וידועים שנות המלכים  (למעט כמה שנים חריגות והשאלה אם חצי שנה של מלך נכללת) עד לצדקיהו. גם אם נהיה לארג'ים עם 70 שנה של גלות בבל, עדיין לא השלמנו את ה166 שנה. ואם לא נלך לפי התירוץ של אשמורה בלילה, לא ברור למה אנו בשנת 5786 ולא בשנה מאוחרת יותר לפי מניין מהאדם הראשון

ולא בשנת 5786+166?

אחת של 354 יום בשנה, שעדיין נהוגה באיסלם, ואחת של 365 ימים בשנה. 

לפי ספירת הלבנה תגיע למספר השנים שציינת.

חודש של סנהדרין, או של 13 חודש (385 יום) במקרה של מעוברת. בכל מקרה שנה ממוצעת ביהדות היא 365 יום.

ההיסטוריונים מדברים על 166 שנות חמה יתרות שהיו באימפריה הפרסית

ובכלל, יש עוד כמה קשיים בספירה אחורה של השנים, עיין בהערות הרב הנזיר על הכוזרי במקום שהכוזרי כותב שאין מחלוקת על המספר.

אנחנו מונים כי זאת המסורת. 

איש קטן. אז מה יש לי לבוא אל המלך.
 

כל מה שאני אומר בטל לגבי כבוד תורתו❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️🙂🙂🙂🙂🙂🙂🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎🕎

המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה

פורים שמח

מכבוד תורתו ולינוק דברי אלוקים חים ושאבתם מים בששון ודברים חדשים מבחירי צדיקיא

דריוש הראשון שמוזכר בספר עזרא וחגי.

דריוש השני שנקרא גם "הממזר"

דריוש השלישי, והאחרון, שהובס בידי אלכסנדר הגדול 

לפי המקובל במחקר ההיסטורי, אכן כדבריך לגבי שלושה דריוש. בכלל לפי שיטה זו לא ידוע מי זה דריוש שנזכר בדניאל פרק ו' ולא ממש ברור מי זה אחשורוש.

עם השם הזה. יש סיכוי שאני אהיה יעד לחיסול 🤯

אבל אם צריך לחפש חשדות:

1. שקע טעינה נראה לי נפתח לא נכון

2. אקדח טעינה אמור להיראות אחרת (אלא אם כן הבעלים עשה שינויים)

3. האות e במילים model x וכן בtexas יכולה להיות טעות של ai אבל זה לא מובהק, וצריך להשוות מול תמונה אחרת.

בעוד שכתוב שסן אנטוניו למערב.

מה גם שסן אנטוניו לזכרוני נמצאת על שפת הים בחוף המערבי של ארהב ואי אפשר לסוע אליה ממערב למזרח, כי זה לסוע מתוך הים😅

אלמנטרי, ווטסון

אולי זה סתם בשביל הקטע.

וגם לא רואים את ההשתקפות שלו על הרכב

ראוי לציין שהרמ"א כתב את הספר כי הוא לא יכל לקיים באותה שנה לחגוג פורים כראוי אז הוא עסק במגילה ובדרשות בנושא במקום.

כך הוא כותב בהקדמתו שם (אות ו)

מחיר יין, הקדמה ה' | Sefaria Library

ותפילה שה' יזמן לנו ויעזור לנו להתמקד בדברים הכי מרכזיים בשבילנו.

נקודה נוספת- לזכור שאם זה משהו תורני, לו משפט הבכורה, לפחות אצל מי שלא מצליח ללמוד הרבה תורה.

מצוין שיש הרבה תוכן

לפני 20+ שנים הייתי צמאה לחומר ובקושי היה זמין

לגבי זמנים

אני לא נשאבת לתוכן ע"ח עבודה/ החיים עצמם

זה שליטה עצמית בסיסית

(ואם אין אותה כדאי לתרגל אותה

היא חשובה יותר מרוב התכנים)

לגבי סוג התוכן

אני מעדיפה סרטונים

מסננת אנשים לפי שפת גוף

ורק אחרי זה ע"פ התוכן שלהם

גם אנשים שאני אוהבת ומאזינה להם

אני מסננת את התוכן שלהם

כי כולם יכולים לטעות/ להיות משעממים

(ספויילר לא נשאר הרבה תוכן לצפות בו

אבל מה שנשאר

מעניין איכותי ומלמד)

אם לוקחים את המידע

ומיישמים אותו בצורה עקבית

זה יופי של תוצאות

אם זה נשאר בגדר מידע

זה סתמי ולא באמת שווה משהו 

איך מתרגלים את המשמעת עצמית הנ"ל?

אני חסמתי לעצמי כמעט כל גישה לרשתות חברתיות

כי אין לי את המשמעת עצמית וזה מבזבז לי את החיים

עובדים במשרה שלא מאפשרת טכנית בזבוז זמן

בגלל עומס/ הצורך להוות דוגמא אישית לעובדים שלך

בבית

עוזבים פיזית את המכשיר

לא מסתובבים איתו בכיס

הוא בחדר

ואני בחדר אחר

עושה מה שאני רוצה/ צריכה

וגם (אולי זה הייתי צריכה לכתוב ראשון אבל אין לי כוח לערוך)

לכבות את כל סוגי ההתראות

הטלפון לא מנהל את החיים

אלא אם רוצים מסתכלים/ נגשים אליו

וכן

כולם התרגלו שאני לא תמיד רואה וואצפים בזמן

וגם לא תמיד זמינה בטלפון לשיחה

יש לי חיים מלאים

הטלפון הוא רק משנה אליהם

הבעיה אצלי

זה שאני לומדת

דרך המחשב

אז אין לי את המחויבות של עבודה

ואין לי איך לסגור את המחשב

(הפלאפון שלי כשר, הזמן אצלי מתבזבז במחשב)

איך לומדים בלי לגלוש לכל הכיוונים?

למשל לכאן 🙈

הפעם האחרונה שלמדתי משהו היתה לפני 13 שנים

וגם לא השקעתי בזה שעות למידה

אולי ללמוד דרך ספר/ חומר מודפס

הלמידה מלווה בהרבה שאלות לג'מיני

אז אני חייבת את המחשב

מתנחמת בזה שלימודים נגמרים מתישהו....

שיצלצל בסוף זמן סביר שהגדרת לעצמך. להתנתק בכוח, למרות הקושי.

ולהתפלל על זה. גם אני שותפה לבעיה זו. במיוחד בערב מאוחר, ואז

הבוקר למחרת, הופך לפעמים לצהריים....לצערי.

אם כן מומלץ להעלים דחוף מהשורת משימות,

ולהכנס רק דרך הווצאפ ווב שלוקח לו כמה דק להיפתח

לגבי כאן ועוד😂

יש ביוטיוב סרטונים של carrot 

( בשיטת פומודורו, אשלח לך קישור מחר)

שעושים חשק ללמידה.

ואז אפשר לפתוח:

החומר

ואת גימיני יקירתי

וכשאת לא שם את לומדת במקביל לסרטון..

טכניקת פומודורו היא שיטת ניהול זמן המגבירה ריכוז ופרודוקטיביות על ידי חלוקת העבודה למקצבים קבועים: 25 דקות של עבודה ממוקדת (המכונה "פומודורו"), שלאחריהן הפסקה קצרה של 5 דקות. לאחר ארבעה סבבים, נלקחת הפסקה ארוכה יותר. השיטה נועדה למנוע עייפות ולהתגבר על דחיינות. 

מה זה carrot?

אשמח לקישור

אבל גם יוטיוב אין לי כי חסמתי אותו מהסיבות הנ"ל 😅

האמת גם פה חסמתי בעיקרון

ותקופה זה עבד מצויין

אבל מתישהו פתחתי ומאז....

סרטונים של סטודנט חרוץ 

כייפי ללמוד במקביל..

Carrot TD

אבל כשאוהבים חכמה וידע, קל לא לגלוש.

צריך ללמוד להעריך ולאהוב חכמה וחשיבה. להבין שכמו שיש עולם חי מחוץ ללימודים, ככה יש עולם חי בתוך הלימודים. אז המוח יכול להיכנס למצב של גלי בטא גבוהים או גמא, והלימוד עף.

גם אם זה בנושא לא הכי מעניין מצליחים ללמוד לא רע אם יש את התכונה הזו.

אפשר לדוגמא לחשוב על הדברים הגדולים שאיינשטיין הגיע אליהם בזכות הרבה חשיבה ויצירתיות. נכון שהיו לו נתוני פתיחה כמו של כולנו יחד, אבל אפשר דרך זה להתחבר לאהבת החכמה.

תוך כדי שעושים דברים/ נהיגה.

אני לא עוצרת כדי לצפות בסרטון רק מעבירה זמן שבו האוזניים גם ככה פנויות.

מאד קשה לא ליפול לזה.

מה שחשוב זה גבולות ויעדים אישיים.

בהצלחה😀

האם ללמוד משהו וליישם אותו או ללמוד עוד משהו?

העולם מלא היום בתוכן ברמה גבוהה. זה לא הזבל של הטלוויזיה מלפני עשור. זה תוכן ברמה גבוהה.

לדעתי - להשתדל לצרוך תוכן שמשנה ממש את החיים. יש הרבה מאוד תוכן מרתק באינטרנט שנראה טוב אבל צריך לראות בסוף האם הוא מקדם אותנו. מקצועית? רגשית?

ויקיפדיה

אולי פה זה פחות קהל היעד אבל ממש בא לי שזה יצא לפועל

בס"ד

גם "דוסים" גם שהם משווקים מוצר "נגד האנושות" - לא נשמע טוב!