למה זה נראה שהרבה מהציבור הדתי לאומי בטל לגמרי לרב קוק זצ"לחסדי הים
באמונה והרבה פעמים בהלכה?
עצם הקריאה לרב קוק בשם 'הרב', כאילו שהוא הרב הבלעדי, מורה על הנקודה שציינתי.
אני כמעט בטוח שאם הרב קוק היה חי היום, הוא היה מעודד למידה והסתכלות כללית על הדעות והאמונות שחלקו עליו ובכלל האמונות והדעות שהתפתחו עד היום.
למה בהרבה ישיבות ציוניות לומדים בעיקר את הרב קוק ולא משהו כולל יותר.

באמונה אפשר לראות בקלות את ההתמקדות בכתבי הרב קןק.
בהלכה, למשל כמעט כל הציבור הציוני מקבל את היתר הרב קוק שזה לא כזה היתר פשוט,
(כי ברמב"ם משמע ששמיטה זה דין בקרקע שלא תיעבד ולא על קרקפתא של אדם בישראל, אז לא מועיל שגוי עובד בקרקע כי הקרקע עצמה נעבדת.
וכמובן הבעיה הגדולה של 'לא תחנם' שהוא ספיח של איסור עבודה זרה והרב קוק נאלץ לחדש שבגלל שזה מכירה לזמן ויש דעות שישמעאלים לא עובדי עבודה זרה, אין עם זה בעיה. אבל כמובן במציאות המדינית שלנו שהם אויבים מרים לנו, יוצא שאנחנו מוכרים לאויבינו את אדמתינו שזה נורא ואיום.
כמובן שכנראה הרב קוק היה מודה בטוח היום שאין לסמוך על היתרו, כי אנחנו במצב כלכלי יותר טוב ויש פתרונות טכנולוגים.)
לא הבנתי את הבעיהצהרים
הרב קוק הוא הרב של הציבור הדתי לאומי ולכן שומעים לדבריו ופסקיו. בדיוק כמו שיש ציבור שהולך אחרי הרב עובדיה ופוסקים אחרים.
רוב האנשים הולכים אחרי פוסק גדול אחד.
1. הרב קוק רצה שנהיה כלליים. 2. תלמיד חכם מחוייב לחקורחסדי הים
אחר האמת מכל הדעות ולא רק ממי שהוא מגדיר כרבו.
מצוין. אז מי שקורא לרב קוק 'הרב'בשביל שלי
מקבל על עצמו את הענין הכללי הזה. הוא הרב שלו בנושא כלליות, מה הבעיה?
נקווהחסדי הים
ויש לדתל רבנים שחיים בדור הנוכחי?שושיאדית
יש לדתי לאומי רבנים שחיים בדור הזהשושיאדית
עמו הרב קנייבסקי, הרב עובדיה, הרב בעדני...
קצת מרגיש כמו ילדים שמשחקים בקלפיםחמדת66

אבל בגדול כן.

למה ילדים?שושיאדית
שאלתי בשיא הרצינות...
אין לי ספקחמדת66

אבל זה לא השיח הנכון. מה גם שברשימה שציינת אלו לאו דווקא הגדוילים בהם הייתי מתהדר. (אני מציע: ר"ש פישר, ר"נ נוסבוים, ר"י סילמן וכו', הרב עובדיה נפטר ולא ממש שייך לרשימה הזו מבחינת השקפה). 

ממ...שושיאדית
אוקי...
ייקח לי זמן להסתגל לשיח הנכון...😁
הגר"ש פישר, בעוה"ר, גם הוא כבר לא חלק מה"דור הזה"...הָיוֹ הָיָה

אמנם בגופו הוא איתנו, אבל הוא "איתנו" בדיוק כמו שהרב עובדיה איתנו...

...הָיוֹ הָיָה

דבר ראשון, כך טבע העולם והיהדות, שאנשים מקבלים כל ימיהם ממי שיצק בהם את יסודות התגדלותם, ובס"ד רוב גדול של הציבור, בזכות עמלו הנמרץ של רבינו הרצי"ה ואיתו עמו מרנן הגר"א שפירא והגר"ש ישראלי - נתגדלו ונתעלו על ברכי תורתו של מרן הרב זצ"ל, ועולם הרוחני - מים הגותו משוהו, ומספיר הגיוניו יסדוהו, ובפוך אמריו ריבצוהו, ובזהב מאמריו טחוהו, ובדברי תורותיו סמכוהו, וככסף הצרוף בו זיקקוהו, ובמעבה ליבם יצקוהו. אין פלא שלעד תהא הגותו יסוד עולמם ובעלת המשקל המרכזי שבהם.

 

בנוסף, באמת מרן הרב היה בחיר דורו והדורות, יחיד מופלא, שלא קם כמוהו בישראל מימות הגאון החסיד מוילנא, אשר שט בכל מרחבי התורה מעשה בעל הבית, והרבה והפלא וחידש והעמיק ואיזן וחיקר בכל חלק וחלק שבתורה, תורה מרובה והמון תלמוד ורוב 

שמועות, ושאלת הלכה והמון רזים והרבות הרים הרים, והפלא תושיה גבעות גבעות והגדיל תלמוד בחוצות ופלפול ברחובות, תורה כחול הים והלכות כעפרות תבל, בהלכה ואגדה, נגלה ונסתר, פלפול ומעשה, הגות וקבלה, שירה ופילוסופיה, הן בזרועיו חבק עולם ובידיו הקיף תבל.

 

לגבי עצם הלימוד, אדרבה, דווקא מתוך תורתו והדרכתו ורעיונו של מרן הרב - הישיבות הציוניות הנה הינן המקומות שבהם מרבים לקלוט הגות ואמונה בהקף רחב וכולל, מהחסידות ומהגר"א, מהמר"ל והרמח"ל, בכתבי הראשונים והאחרונים, הפילוסופים והמקובלים, ממש לא נכון לומר שלומדים רק את הרב, אדרבה ואדרבה!

 

ולגבי ההלכה - אינני חושב שמקבלים אותו באופן מוחלט, אבל באמת מייחסים לדבריו משקל רב מאוד, בהתאם לרמתו המופלאה והגדולה באמת. למעיישה - איני חושב שהיה בדורו מישהו בסדר גודל שלו בגדלות בהלכה מלבד פאר הדור מרנא החזון איש, ואכן במחלוקת שוה ביניהם הגיוני שתלמידי הרב ינקטו בדרכו.

ולגבי היתר המכירה, יש לך כמה טעויות, ראשית - ההתר אינו של מרן הרב כי אם של רבנן קדמאי תקיפי דארעא, מרן הגרי"א ספקטור מקובנא, הג"ר נפתלי הערץ הלוי והג"ר יוסף צבי רבותיה של יפו, מהר"ש מוהליבר ומהר"מ אלייאשברג, הגרי"י טרונק מקוטנא בעל ישועות מלכו, הראש"ל הגאון ישא ברכה והגר"ר פאניז'ל, ואף הגר"ש סאלנט חזר בו מהתנגדותו ותמך בדיעבד. ובהמשך סמכו גם הפוסקים שאחריהם - הגר"ע עטיא, הגרצ"פ פראנק, הגרש"ז אוייערבאך, הגר"ע יוסף, הגר"ש ישראלי והגר"א שפירא ועוד.

שנית, הוא כלל לא דחוק כ"כ כמו שאתה מציג זאת (מכח תעמולה שחדרה, כנראה, לצערינו) ויש לו הרבה על מה לסמוך, ועי' במכתבו של הגר"א שפירא כאן: מענה לדברי סכלות כנגד בני ישיבת "מרכז הרב" - מראה כהן גדול

 

אני גם יכול להביא רשימת פוסקים שהתנגדו כנצי"ב, ה'בית הלוי'חסדי הים
ועוד.
רק רציתי להדגיש שהרבה אנשים סומכים על ההיתר כי ככה הרב קוק פסק.

הסתכלתי במכתב של הרב שפירא. הוא בעצמו אומר שלחקלאים ההיתר דחוק כי סומכים על בעל התרומות נגד רוב הראשונים. כמובן שזה עוד יותר דחוק להסתמך על זה כיום שיכול להיות שרוב יושביה עליה, מכיוון שיש הרבה יהודים בחו"ל שמחשיבים אותם כיהודים והם הלכתית לא יהודים. יש גם בעיות שהאיסור הוא על הקרקע וגם 'לא תחנם' כמו שכתבתי לעיל.
בוודאי שיש בעיה לקונה כי בלעדיו החקלאי לא ביה עובד בשביעית, נמצא שהוא מסייע.
זה לא חידוש שיש שהתנגדו, רק הראיתי שזו טעות לייחס לרבהָיוֹ הָיָה
עבר עריכה על ידי נשמה כללית בתאריך כ"ט בטבת תשפ"א 23:34

את ההמצאה, ויש רבים כבדי משקל שהתירו.

 

ר' אברום מתייחס לרמת הדחק שיש לקונה, ומוצא שהיא לא ממש דחוקה. ויש להשיב מכמה פנים על טענת מסייע.

והחקלאים עצמם בהחלט דחוקים, והסיבות להתיר להם קיימות עודנה.

 

הסיכוייים שיש דין של רוב יושביה הם מועטים מאוד מאוד.

 

 

 

ואגב, לא התייחסת לשאר החלקים בתגובתי

שתי הערות לגבי הפוסקים שהתנגדו:ק"ש
א. מרן הגר"א שפירא העיר, שגם אם יטען מי שיטען שיותר גדולים התנגדו, מתוך אלו שהאחריות הציבורית היתה עליהם - כמעט כולם תמכו!
זה נכון על ההבדל (כמובן איננו מודדים גודל) בין ר' יצחק אלחנן, שכל העגונות בדור נשלחו אליו, לבין הנצי"ב שעם כל גדלותו, היה גם רב, אבל בעיקר ראש ישיבה.
זה נכון על המחלוקת בין מרן הרב לבין הגאון האמיתי (כך מרן הרב כינה אותו, עד כמה שאני זוכר, התואר הזה לא נפוץ אצלו) הרידב"ז. הרידב"ז הורה לכמה חקלאים שבאו לשאול אותו והלכו אחריו באש ובמים - מרן הרב היה אחראי לכל המושבות. אגב, גם הרב עצמו, כמו חמיו האדר"ת, עבר תהליך מהתנגדות בתרמ"ט, כשאצלו השאלה היתה תיאורטית, לבין סידור ההיתר, כשראו את המצב בארץ.
זה גם נכון על המחלוקת בשנות קום המדינה - החזו"א הורה לכמה עשרות חקלאים חרדים בישובי פא"י - הרב הרצוג, הרב עוזיאל והרב פראנק, עבדו על העמדת החקלאות בארץ ודאגה לכך שכל ההזנה במוסדות המדינה והצבא תהיה כשרה. מה שלא היה אפשרי, בלי היתר מכירה.
וזה נכון עד ימינו.

ב. ספציפית לגבי הנצי"ב - הוא חשש לשמיטה דאורייתא. לכאו' היום כשהתברר חד משמעית, שהנוסח המדוייק ברמב"ם מורה ששמיטה אינה דאורייתא - יתכן שהיה מקל.
נכון שהיו גדולים שסברו שאין להתחשב בכתבי יד, אבל כל מי שמכיר את דרכו של הנצי"ב, ברור שהוא לא סבר כך.
א. זה ויכוח כללי בכל התחומים. כמובן שאפשר לבוא מהכיווןחסדי הים
ההפוך ולהגיד שהציבור הרחב מקבל פסקים של רבנים כאלו כי קשה לציבור הרחב להחמיר, לא בגלל שזה אמת, לכן יוצא שדווקא הפסקים של המנהיגים האלו קובעים ויש להם יותר השפעה
ב. אני מסכים
לא הבנתי את מה שאתה טועןק"ש
הרב מעיד על עצמו כמה פעמים, שנטיתו הנפשית היא להחמיר. אבל הוא הבין, בנושא הזה כמו בנושאים אחרים, שפסיקה מתוך אחריות ציבורית - מחייבת פסיקה כזאת.
אני לא חושב שבאופן כללי, אותם פוסקים היו מקלים מאחרים, הנקודה היא ההבדל בין פסיקה מתוך אחריות ציבורית, לפסיקה לאדם פרטי.

ר' אברום תמיד דיבר על סמכותו והסיע"ד של מרא דאתרא. לת"ח גדול ככל שיהיה, שיושב בבית מדרשו, יש סך שיקולים מסויים. כשהוא מקבל עליו את האחריות על הציבור - יש לו סך שיקולים רחב יותר.

בוודאי אתה מכיר את דברי האדר"ת באיגרות שנדפסו בסוף אדר-היקר. כמעט כל מי שכשזה לא היה תחת אחריותו סבר להחמיר, הבין כשקיבל אחריות על המציאות, שאין ברירה אלא להתיר.
אני לא טוען שאתה לא צודק בכלל, אני רק אומר שזה מורכבחסדי הים
הרבה יותר.
אנסח את זה שוב מכיוון שונה: רב עיר מתמנה על ידי נציגי הציבור. מציאותית הם מנסים לקבל עליהם רב שיעשה להם חיים טובים והוא בדרך כלל הרב המיקל.

אני לא בא להגיד חס ושלום שהרב שמקובל על הציבור, הוא בכוונה מיקל להם.
אני בעיקר בא להגן ולהגיד שרבנים שמחמירים, לא תמיד מצליחים להתמנות או שדעתם תתקבל על הרבים, על אף שדעתם המחמירה יש בו אותו צדק ואמת של הרב המיקל, והם כן שוקלים את השיקולים השונים של מה שהציבור צריך, רק יוצא להם לחומרה.
הסיבה היחידה שדעתם לא מתקבלת לפחות במשקל של הרב המיקל, כי פשוט הציבור נוח לו עם קולות "ומקלו יגיד לו".

לגבי הרב קוק היה מאוד מחמיר לעצמו אבל הוא היקל לאחרים.

אבל זה לא מסתדר-הָיוֹ הָיָה

כי הרבנים האלו קודם נהיו מנהיגי הדור, ואחר כך החלו להקל מתוקף האחריות

ר' יצחק אלחנן מלכתחילה היה מנהיגו של כלל ישראל, ואחר כך, מתוך כך, לקח אחריות והקל

וכן כל האחרים הנזכרים.

מאיפה אתה יודע?אדם כל שהוא

כלומר, מסתבר שהם לא הקלו בשאלות של כלל הציבור, לפני שהם היו פוסקים לציבור. אבל מניין לך שהם לא נטו להקל בשאלות שעמדו להכרעתם בקהילה הקטנה ששאלה אותם?

אגיד לך את האמת-הָיוֹ הָיָה

מתחילה כתבתי מה שכתבתי לגבי שאלות של ככל ישראל באמת. ולא חשבתי על מה שאתה אומר.

אבל גם אחרי מה שאתה אומר - במחשבה שניה - אינני מוצא את עצמי מסוגל לקבל את ההנחה שמנהיגי כלל ישראל נעשו מנהיגי כלל ישראל רק כי הקלו בהלכה. 

 

(אגב, במחשבה נוספת בעדינות ניתן להמשיך את דברי ר' אברום גם על סיטואציה שבה היה אולי הצדק איתך, והנקודה היא שמי שנעשה מנהיג של כלל ישראל הוא דווקא מי שהיה מסוגל לקבל על עצמו עול הנהגת הכלל, שהיה לו היכולת להתנהג בהנהגה המותאמת לכלל.)

בוודאי שלא רק כי הקלו..אדם כל שהוא

לא עשו מכרז על התפקיד, שזוכה בו ההצעה המקילה ביותר, חלילה..

 

אבל נראה לי שבין תלמידי החכמים הגדולים, אלה שההנהגה שלהם התאימה לכלל [וחלק מזה, זה במצבים מסויימים להקל, אבל יש עוד היבטים של התאמת ההנהגה לכלל, שלפעמים הם גם לחומרא], התקבלו יותר.

והיו גם כאלה שמצד עצמם הבינו שההנהגה שלהם פחות מתאימה לכלל, ופחות הכניסו את עצמם לתפקיד הזה.

 

ועוד יותר, כאשר מדובר לא על הוראה לכלל, אלא על הוראה לציבור מסויים, או בתחום מסויים, שדורש התמודדויות מיוחדות עם הכרעות לא פשוטות, שיש תלמידי חכמים שלא נכנסים לדברים האלה.

 

אבל יש גם את הכיוון השני, וכמו שאמר ר' אברום.

זה לא תמיד נכון, בכלל לאק"ש
אבל אני בהחלט חושב שהנקודה של פסיקה שיכולה להתאים לכלל הציבור ולמהלכי גאולת ישראל ולא רק לאדם פרטי או לחבורה של מובחרים - היא אבן יסוד במשנתו ודרכו של מרן הרב זצ"ל (כפי שמבאר באריכות בהתכתבותו עם הגאון הרידב"ז) וממילא הציבור שרואה את עצמו כשייך לדרך הזאת - מקבל אותו.

אגב, לפחות הרידב"ז והחזו"א - שהם הבולטים במורי ההוראה למעשה (בשונה מגדולי אירופה) שהתנגדו להיתר המכירה - לא רק שלא היה עליהם עול ציבור, הם גם בפירוש לא רצו אותו.
זה ממש לא נכון להגיד על הרידב"ז שלא היה עליו עולחסדי הים
ציבור.
דוגמה מצויינת זה מה שקרה בשיקגו שמינו אותו לרב (הוא כבר היה רב בכמה קהילות באירופה) והוא קיבל עליו את זה והוא חשב שצריך להטריף שם את בית המטבחיים, והוא הסתבך עם השוחטים ובסוף הוא נאלץ לעזוב.

גם ה'חזון איש' פסק הלכה למעשה לציבור לומדי התורה ששמעו לו.
השאלה מה זה "ציבור"הָיוֹ הָיָה

הוא הסביר היטב למה בשאלת השמיטה היה על הכתפיים שלהם מעט מאוד אנשים.

 

(מי בדיוק היו "ציבור לומדי התורה"  שנשמעו לחזון איש?)

בנושא שמיטה ומצוות התלויות בארץ, מקרב החקלאים..אדם כל שהוא

נשמעו לו יישובי פועלי אגודת ישראל.

זה לא היה ציבור ענק, אבל זו בכל אופן קבוצה משמעותית של אנשים [אני משער שכמה מאות משפחות], שהוא לקח עליה אחריות בהיבט הזה, עול הפסיקה לגביה בנושא הזה היה מוטל עליו.

אולי בכל אופן כדאי לציין , [ובלי קשר.אדם כל שהוא

לשאלת אחריות על כלל הציבור, שנידונה פה]

שבוודאי הייתה על החזון איש בנושא השמיטה והמצוות התלויות בארץ אחריות כבדה מאוד, של הכרעה בשאלות הלכתיות כבדות ומחודשות, שנגעו לפרנסתם של מאות אנשים שנשמעו לו, בתקופה שבלאו הכי הייתה מאוד לא פשוטה כלכלית.

גם על כל אחד אחר, זה לא הדיוןק"ש
תת הדיון התחיל מדברי כאן:
שתי הערות לגבי הפוסקים שהתנגדו: - צעירים מעל עשרים

ציינתי, לא מעצמי, אלא מדברי מרן הגר"א שפירא זצ"ל, שבוודאי בפולמוס הזה מתרמ"ט ועד ימינו, היו דעות לכאן ולכאן בין הגדולים בתורה - מבין אלו שהאחריות הציבורית הוטלה על כתפיהם - כמעט כולם תמכו.

כמובן, איננו טוענים שמישהו מגדולי ישראל מזלזל בחיי נפשות מישראל. אבל כן, שיקול הדעת של מרא דאתרא - עדיף הן רוחנית והן מעשית, על שיקול הדעת של אחרים.

האחריות של מי שפוסק לכמה מאות משפחות, שמוכנות ללכת אחריו באש ובמים, אינה כמו האחריות של מי שאחראי לחיים של למעלה ממליון תושבי הארץ ועומד בחזית המאבק על כך שהחיים הציבוריים כאן יהיו כשרים.

העובדה שעד היום היום - כל המערכות הציבוריות וכל השיווק הציבורי כשר - זה רק בזכות קיומה של הרבנות והמוכנות שלה גם לסמוך על היתר של שעת הדחק במקום שצריך.
נכון שלא על זה הדיון, וכתבתי את זה במפורש..אדם כל שהואאחרונה

אבל החזון בהחלט לקח על עצמו אחריות של פסיקה, במקום שבו אחרים, ובהם תלמידי חכמים גדולים, לא רצו להיכנס [אף שנשאלו], ומצאתי טעם לציין את זה. 

 

אתה מתעקש לא להביןק"ש
עבר עריכה על ידי ק"ש בתאריך ג' בשבט תשפ"א 19:57
גם מרן הרב זצ"ל עשה מלחמות, כשהוא חשב שזה הצעד הנכון, גם במחירים כבדים. אין כאן מקום להאריך, אבל הכל נמצא בספרים.

בארץ בשנים הרלוונטיות - הרידב"ז הורה למספר מצומצם מאוד של חקלאים יר"ש שהיו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים (ורשמית, כפי שרואים בהתכתבות בינו לבין הרב - מבחינתו הייחס לכל האחרים היה של 'הלעיטו לרשע וימות'!). מרן הרב זצ"ל היה אחראי למושבות, למערכת הכשרות שלהם, לזה שכלל הציבור יאכל כשר והוא גם לקח על עצמו, גם במחיר רוחני (כפי שהוא מציין באגרות) לקדם את גאולת הארץ ואת זה שלא יעמידו כמנוגדים את היכולת ליישב את הארץ ואת היכולת לשמור תורה .

כנ"ל החזו"א - הורה לציבור קטן של חקלאי פא"י, שאאר ההתיישבות החקלאית, לא הוטלה על כתפיו, גם הציבור ששמע לו, היה ציבור קטן שכולו יראי שמיים. הרב הרצוג, הרב עוזיאל, הרב פראנק ושאר הרה"ר - היו אחראים לכלל ההתיישבות החקלאית בארץ, שבמקרים רבים היתה גם ביטחונית עם הקמת ישובי הספר ובנוסף לזה להעמיד מערכת כשרות כזאת שסה"כ השווקים בארץ יהיו כשרים, שכל המטבחים הציבוריים - בצבא, במוסדות המדינה ועוד יהיו כשרים ועוד.

ממילא לרידב"ז ולחזו"א, עם כל גדלותם שאיש לא חולק עליה, לא היה שיקול דעת של מרא דאתרא.

נ.ב.
יחד עם זאת, בפרטי הלכות שמיטה, החזו"א היקל בקולות מפליגות מאוד, כדי לאפשר לחקלאי פא"י להחזיק איך שהוא. בכלל לא ברור שבהסתכלות הלכתית נקיה מהשיקול של מי האומר ומי הציבור שלו - הקולות הללו יותר פשוטות מהיתר מכירה.
בפשטטיפות של אור
היו הרבה דתיים שתמכו בציונות, בגלל הגיון בריא

המפגש עם תורת הרב היה בשבילם כמו מים קרים על נפש עייפה. הרי רוב הרבנים באירופה התנגדו לציונות או נמנעו. והנה רב גדול מאוד, שתומך בהתלהבות וכתב על זה בעומק וברוחב

רק אחרי זה שמו לב לשאר האספקטים בתורת הרב. (בנוגע להיתר מכירה - מן הסתם הערבים הקונים לא אנטי ציונים. וגם בזמן הרב היו פרעות תרפט...)
בקיצורטיפות של אור
קוראים לזה לימוד 'אמונה', תכלס זה השקפה. ולכן לומדים גם כוזרי, ולא לומדים כמעט את הספרים ההלכתיים (ואת טוב רואי) של הרב
מדויקekselion


אני לא בטוח שהתיאור הזה נכון היסטוריתהָיוֹ הָיָה

מהאנשים שנפגשו עם תורת הרב ממנו ישירות - לא נשאר הרבה, לצערינו הרב.

עיקר מה שצמח כאן זה מכח חינוכו של הרצי"ה, והאנשים שהוא חינך לא היו אנשים שהתיאור שלך נכון לגביהם, לענ"ד.

אבל איפה כתבתי 'ממנו ישירות'טיפות של אור

לדעתי הרב נריה השתמש בדימוי הזה (לגבי עצמו)

 

וגם בזמן גרעין גחלת לא הייתה הרבה ספרים של הגות-ציונית חוץ מאורות

(מבחינת עומק ורוחב וגדלות הכותב)

לא אמרתי שכתבת ממנו ישירותהָיוֹ הָיָה

אמרתי שאלו שקיבלו ממנו ישירות - אינם.

ואלו שקיבלו מהרצי"ה - התיאור הזה לא הולם את המציאות שלהם

 

אכן לא היתה, אבל לא חושב שזה מה שגרם להם להתלהב מהגותו, מה שגרם להם את זה היה עצם ההפגשה שהפגיש אותם הרצי"ה עם זה

אוקיי לדעתי כןטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך א' בשבט תשפ"א 01:00

וגם במובן היותר רחב - עצם הרעיון ללכת למרכז וההתקבלות בציבור וכו

נראה לי, שטבעו של עולם..אדם כל שהוא

שהחיבור להגות מסויימת הוא בגלל שהיא מתחברת למשהו שהיה באדם קודם, או למשהו שהוא הרגיש שחסר לו.

תחשוב על אלה שהולכים לכיוון חסידי, או רמבמיסטי, מה משך אותם לשם

או-הָיוֹ הָיָה

שאנשים שנתקלים לראשונה בעומק וגדלות, נוטים להשאר שם, ועל דרך מה שכתבתי בפיסקה הראשונה כאן: ... - צעירים מעל עשרים

 

אלו היו נערים שלא היתה בהם לפני כן שום לחלוחית של הגות ועומק, המפגש עם הגותו של הרב הוא זה שיצק בהם את תוכנם הבראשיתי.

אז נזכרתי..אדם כל שהוא

בתיאור של תלמיד של הראי"ה, שכמדומני עשוי להשיב מה משך אותו. אמנם זה תלמיד אחד, אבל תלמיד שבזכותו יש המוני תלמידים, והוא מרגיש שהיו כמותו רבים-

(בשדה-הראי"ה, עמ' 79, ת"א, תשמ"ז):
" הוא הצליח ראשית כל בנו. אותנו הציל! אלמלא מחשבותיו ודבריו, דרכיו מעשיו הרי גם אנו היינו בין התועים והמתעים: גם אנו חס ושלום היינו מתרחקים והולכים. "אנו" זה כולל ציבור גדול ורחב. כי עברו עלינו ימי גאות ושפל והיינו מסוערים עד תהום הנפש. כי נמשכנו בכוחות איתנים אל מעבר למחיצות, מחוץ לתחומים, ואיש לא האיר את דרכינו בנתיבות אלו לאמור לנו: זה הדרך לכו בה [...] והוא היה הראשון אשר דיבר אלינו בשפה חדשה, ואשר הראה לנו כי המחיצות שנראו לנו צרות, מקיפות את הכל וכי התחומים רחבים. כל שאיפותינו, חזון לבבנו ומשאת נפשינו, את הכל נוכל למצוא בפנים, בתוך תחומי המחשבה האלוקית ובתוך מעמקי אורחות המצוות המעשיים. ואין סתירות ואין ניגודים בינם לבין מהלכי התחיה הלאומית והתיקונים החברתיים... "

נו, זה מתאים למה שאמרתי..הָיוֹ הָיָה

הוא אל אומר מילה על ציונות, אלא על ההגות, על הדרך, על הרוחב והעומק! 

לא חושב..אדם כל שהוא

זה אמנם רחב יותר מציונות, אבל הנקודה היא שהיה משהו מעבר למחיצות שאנשים נמשכו אליו, ונקרעו בין העולמות.

המשהו הזה כולל את "מהלכי התחיה הלאומית"  ועוד דברים.

והראי"ה הראה ש"כל שאיפותינו, חזון לבבנו ומשאת נפשינו, את הכל נוכל למצוא בפנים"

זה לא סתם בגלל העומק, אלא בגלל שהעומק נתן מענה לצורך מורגש, שקשור להזדהות הטבעית של אנשים, בין השאר עם הציונות.

מאיפה הגיעו תלמידי כפר הרואה, שאח"כ הגיעו למרכז הרב?אדם כל שהוא

לא מחוגי המזרחי בד"כ? מה משך אותם/ את הוריהם לשם?

מי שמשך אותם לשם היה המדריך שלהם, חיימק'ה דרוקמן.הָיוֹ הָיָה

וזה נכוןש ההיכרותש להם איתו היתה בשל היותם מחוגי המזרחי, אבל לא זה המ שגרם להם להתחבר לתורת הרב.

הוא פשוט הפגיש אותם איתה, משך אותם אל הרצי"ה שהפיח בהם רוח תחיה גדולה, והכל היסטוריה

מעניין לראות האם יש תיאורי זכרונות לגבי 'מה' (ולא רק 'מי')אדם כל שהוא

משך אותם.

ההשערה שלי, היא כפי שכתבתי - נראה לי, שטבעו של עולם.. - צעירים מעל עשרים

רוב הרבנים לא התנגדו. הרוב נמנעוארלט


בדיוק בשביל להימנע מהוויכוח הזה בררתי את מילותיי 😅טיפות של אור


אני מסכים שהארת נק' יפה שהיא למשל רלוונטית אלייפיטר קראוץ
שזה באמת קצת מצחיק שאדם לומד את הרב קוק שבין השאר קורא לעסוק בעוד ספרים ובעוד תחומים
ונשאר כמעט אך ורק ברב קוק..

כמובן שזה נכון גם בתחומים אחרים.
אדם יכול ללמוד בהתלהבות ובעומק קטע שמדבר על כמה חשוב לתקן את המידות ולרוב ימשיך הלאה לעמוד הבא / לפסקה הבאה .. מבלי לקלוט שהוא פספס משהו..
שתי סיבותרוצה להשתחרר
1. הוא היה גדול באופן יוצא דופן. גם בהלכה. ובאמונה זה בולט פי מאתיים שאין מי שהתקרב להעמקה שלו.
2. אנחנו פשוט מסכימים לדרך שלו, ורוצים ללכת בה.

אבל ברור שצריך ללמוד עוד ספרים. לדעתי בעיקר של גדולי הדורות הקודמים, ופחות של רבנים אחרים בדורות הללו. אבל אפשר גם.
כמה נקודות שונותק"ש
1. מרן רואה האורות, הוא מורה דרכנו בנתיבי הגאולה המסובכים. ממילא מי שער לקץ הישועה, הוא גם תלמידו. זה לא אומר שמי שהגיע לגודל הראוי לזה, לא יכול לחלוק במקומות ספציפיים (למשל מרן הגר"ש ישראלי, חלק בכמה דינים).

2. לגבי היתר מכירה, יש בדברים שלך כמה וכמה דברים לא מדוייקים:

א. כ-ו-ל-ם סומכים בדיעבד על היתר מכירה, אחרת הם צריכים להתייחס לכל הכסף בארץ ככסף אסור. (כך אמר מרן הרב אליהו זצ"ל).

ב. גם לגבי התנהלות מול פירות וירקות בשמיטה - לא חכמה לקנות בחנות זו ולא בחנות השניה (ולהחזיק את כל החקלאות הערבית בארץ, אם כבר אתה לחוץ מחניה בקרקע לאויב).

ג. 'שומר שמיטה' אמיתי זה חקלאי שמחזיק בלי היתר מכירה ושותק. יש כאלו מעטים מאוד - בוודאי שאותם מרן הרב זצ"ל עודד בכל כוחו.

ד. גם לגבי חקלאים שנחשבים ככאלו שמסתדרים בלי היתר מכירה - צריך לדעת ולהדגיש שהגאון החזו"א היקל בקולות מפליגות מאוד, שכל קודמיו לא העלו על דעתם. כמובן - היות שמקובלנו ששמיטה דרבנן, אפשר לסמוך על זה. אבל, אחרי שמנקים את הפוליטיקה, בכלל לא ברור שחקלאי שסומך על היתר מכירה יותר מקל מחקלאי שפועל לפי התתירי החזו"א.
מה גם ש'האופנה' שקיבל ה'אוצר בית דין' בשנים האחרונות, גורמת שברוב המערכות (למעט 'וועד קוממיות', שאכן צמודים להוראות החזו"א) להקל גם בדברים שהחזו"א בפירוש אסר.

ה. לא מוכרים את הקרקע לאויבנו. ברוב השמיטות מקום המדינה, מכרו לדרוזי שהוא קצין בצה"ל. ע"פ מה ששמעתי, בפעם האחרונה מכרו לאדם בתהליך גיור.

ו. כפי שחשוב להדגיש שוב (לא במקום הסניפים ההלכתיים להקל, אבל כן מול האווירה שאתה מנסה ליצור) - היתר המכירה גורם להחזקת הארץ בידי ישראל. הימנעות משימוש בו, גורמת בהכרח להעברת יותר קרקעות לגידול והחזקת קבע ע"י נוכרים, כיוון שיש ביקוש לגידול שלהם!
רק שלא יובן לא נכון מדבריי, אני כלל לא מעודד קנייה מתוצרתחסדי הים
עבר עריכה על ידי חסדי הים בתאריך א' בשבט תשפ"א 14:46
ערבית חס ושלום וסעיף א ממש ממש לא נכון.
אני משתדלבשביל שלי
לקרוא לו 'הרב קוק'.
כמו שלרמב''ם או לר' יוסף אלבו אני לא קורא 'הרב' כי אף אחד לא יבין במי מדובר.

ולמשה רבינו אני לא שמעתי מישהו שקורא לו רק 'רבינו'

זה פותר את הבעיה?
גם לרבי יהודה הנשיא אתה מקפיד לקרוא ככה?ק"ש
או שאתה מסתפק ב'רבי'?

לרב אתה קורא 'רבי אבא'? (דווקא אז אף אחד לא יבין).
אפשר להחביר בדוגמאות, אבל העקרון מובן...
יש קצת הבדל you know....בשביל שלי
אני לא רואה בעיה לקרוא לו 'הרב קוק'בשביל שלי
או להגיד 'רבי יהודה הנשיא'. למרות שזה תלוי, לפעמים ככה לפעמים ככה
ראשית זה ממש מכליל ולא נכוןבן מכיר

יש את תלמידי הרב סולובייצ'יק וישיבות הגוש, אבל אם כבר שואלים אז:

למה ברסלברים קוראים לרבי נחמן רבינו?

ולמה ספרדים קוראים לשו"ע מרן/המחבר?

ולמה ספרדים קוראים לרב עובדיה מרן?

ולמה דרדעים קוראים לרמב"ם "המורה"?

ועוד ועוד ועוד.

זה פשוט השתרש והתקבל מתוך כך שבנקודת זמן מסויימת הוא באמת היה מעל כולם ברמתו התורנית (לפחות בעיני הציונית הדתית).

הכשל הראשון הוא שאתה מכלילחמדת66

את כלל הציבור כמקשה אחד (למי הרהמורניק יהיה קרוב יותר, למיר או לחלק מיושבי רעננה?) . בכל אופן, מאז ומתמיד התלמידים קראו לרבם המובהק "הרב", או למי שעוסקים בו. (למשל בב"י כשקוראים לרמב"ם הרב וכו')

אני בהחלט מסכים שהצטמצמות ברב קוק (שלית מאן דפליג על גודלו) לא תורמת, אבל גם לא כל הישיבות מצטמצמות. באופן כללי, אנשים מצומצמים תמיד יצטמצמו.

לגבי ההלכה, לא חושב שיש התבטלות כזו..אדם כל שהוא

והיתר מכירה הוא מקרה עם נסיבות ייחודיות.

 

לגבי המחשבה, יש באמת מקום להרחיב יותר, ובהצמדות רק לדבריו של הראי"ה יש באמת אבסורד שזה מנוגד לדרכו. אבל סיבת הצמדות היא לאו דווקא קנאות לבלעדיות שלו, אלא הרבה פעמים היא נובעת מכך שמתחברים יותר לתכנים שלו, ויותר קשה לאנשים לקבל מתכנים שהם רחוקים מהם יותר.

יש ישיבות שהטענה שלך אולי נכונה לגביהם, אבל יש הרבההיום הוא היום
שלא בהכרח כאלה.

כמובן שלומדים יותר לפי מי שהולכים לפיו אבל עדיין לומדים גם אחרים.
האמת שלגבי היתר מכירה זה הפוךק"ש
העובדה שסביב היתר מכירה היה פולמוס, לא שונה משום היתר אחר. באותה מידה היה פולמוס סביב הפרוזבול, סביב ההיתרים של רבי משום ארנונה, סביב מכירת חמץ, מכירת מבכירות, היתר עיסקא, עירוב בערים ועוד.

ברור ופשוט שלולי העובדה שפולמוס היתר המכירה, נשק לפולמוס הייחס לציונות בכלל - גורלו לא היה שונה מהרשימה שהזכרתי ועוד דוגמאות רבות. כל הרבנים היו עושים היתר מכירה וצדיקים יחידים היו מחמירים לעצמם.

אם כבר זה לא שבציונות הדתית סומכים על היתר מכירה בגלל הרב זצ"ל. אלא הפוך - הסיבה היחידה שכלל הציבור החרדי, גם כאלו שבד"כ לא נוהגים את כל חומרות בריסק והחזו"א לא סומכים - היא שההיתר נקשר (שלא בצדק), בשמו של מרן הרב
מחשבה אישית - אל תאכלו אותי חי..מחפש אהבה

מעניין אותי אם גם הנופלים עומדים במתיבתא דרקיעא בשעת הצפירה ומצדיעים...

מעניין אותי גם אם הם צופים במטחי היריות ובזרי הפרחים לרוב...

מישהו יודע?

מחלוקת גדולהנקדימון
כך או כך גם מי שלא אומר הלל בברכה צריך לומר לפחות חצי הלל בלא ברכה דמאי גרע יום העצמאות של כלל ישראל מפורים שני דקהילה בעלמא?!
תגידו, כל המתנחלים הם כאלו אידיאליסטים?מחפש אהבה

שאין להם בראש שום דבר אחר חוץ מיישוב הארץ, או שמתערבבים פה עוד דברים אחרים [כסף, נדל"ן, מקום לגור, ועוד ועוד].

כי פעם חשבתי ככה, אבל כשהכרתי עותם קצת יותר מקרוב ראיתי שכנראה יש פה עוד המוווווווווווווווווווווווווון דברים אחרים.

מה אתם אומרים.ות?

בכל אידיאולוגיה יש המון דברים אחריםקפיץ

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

ונגיד שכן אז מה? גם עולים חדשים מרוויחים מהעליה.מיקעלעברימבאר

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אמרתי שאסור?קפיץ
מה רע בזה?רוני 1234

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

למאי נפקא מינה?נקדימון
עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

 

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

 

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

לאברגוע
יש היום הרבה שבוחרים לגור ביו"ש בעיקר בגלל מחירי הדירות או הרצון לגור בישוב דתי
מחירי הדירות זולים יש גם בפריפריהנפשי תערוג
וישובים דתיים אפשר להקים גם שם.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אם מדברים על פריפריה במרחק סביר מהמרכזברגוע

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)


והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

מתנחלים זה קשת רחבה מאדשוקולד לבן

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.


בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)


נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

מי זה כל המתנחלים?רקאני

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

 

מעולם לא היה דבר שתרם למפעל ההתנחלויותאריק מהדרום

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה נכוןמשה
ומי שקנה אחרי הגירוש... התעשר
נשמע לא טוב כל הסיפור הזה.נחלת
למה לא?קפיץ

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

נכון בעצם. שוקולד לבן צודק. בכל זאת ישנחלת

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

אם כבר אז צודקתשוקולד לבןאחרונה

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

למה?רקאני
חאבייר מיליימחפש אהבה

מישו יכול להסביר לי למה חאבייר מיליי ביקר דווקא בישיבת חברון ולא במרכז הרב?

בגלל הרב שהביא אותו לשם, שגריר ארגנטינה בישראלפ.א.
כי ישיבת חברון נחשבת ל"אם הישיבות" הליטאיות, מסמלת מבחינת הרב את עולם התורה היהודי בישראל.

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

בדיוק. בגלל פוליטיקהנקדימון
ולא מהצד של מיליי עצמו
היית אומר כך אם זה היה הפוך?חתול זמני
אני כןאריק מהדרוםאחרונה
החיים וזהמישהי719

היי לכם

איך מתקדמים החיים שלכם?

אתם מרגישים שהגשמתם את המטרות והחלומות שלכם?

האם קרה לכם שהרגשתם שכל הדלתות נסגרו בפניכם? מה עשיתם אז?

מתייעצת כי אין לי מושג מה אני עושה עכשיו עם החיים שלי...

חסרים הרבה פרטים להבין את התמונה שלךפ.א.
סבבה מאודחתול זמני

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

 

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

 

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

 

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

 

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

לא סבבה בכללנעמי28
אז מה בטעם בחיים? תחושות של גיל 119
נכון,חתול זמני

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

תשע נשמות זה לא כזה זמנינעמי28
גם זה נגמר מתישהו...חתול זמני
יש מי שיכנה את זה דיכאון. מתמשך. סליחה.נחלת
הממ.חתול זמני

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

הרי אני כבן 70… כמו בסיפורי ההגדה של פסחפ.א.
כך אתה נשמע, שבע ימים וחוויות שהספקת לחוות בחיים הארוכים שלך…
תראה,חתול זמני

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

 

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

נשמע שאתה עם ציפיות ודרישות צנועות, תבורך 🌹פ.א.
היום ראיתי בתלמוד ירושלמי שעל ראב"ע נאמרחתול זמני

"נער הייתי גם זקנתי"

אולי כמו שמיכלאנג'לו בואונרוטי אמרLavender

"הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו היא לא שהמטרה שלנו גבוהה מדי ונעצור לפני שנגיע אליה, אלא שהיא נמוכה מדי ואנחנו אכן משיגים אותה."

בקיצור, השמיים הם הגבול ואפשר לחלום בגדול ולהגשים בגדול, ככה לפחות עם בני האנוש, לא יודעת איך זה עובד עם חתולים זמניים(:

למה אנחנו זקוקים למטרות?חתול זמני

ומה ההבדל בין להגשים בגדול לבין להגשים בקטן?

בכל יום יש את המטרה שלו - למצות, להודות, לבקש....נחלת

אפשר ורצוי ומומלץ לחיות כל יום בפני עצמו אבל לחיות אותו טוב. למצות אותו היטב ונכון.

 

מה בדבר התנדבות? יודעת שלא נשמע אטרקטיבי , במיוחד לאנשים צעירים, אבל זה

כן נותן סיפוק; להעניק משהו למישהו. ויש המון תחומים; כל אחד ומה שמתאים לוץ

 

עשית המון דברים אמנם. להנאתך. אולי הנפש שלך משתוקקת להעביר ידע/נסיון

כל כישור שיש לך - לאחרים?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני עוסק בהתנדבות אם יש לי זמן לכךחתול זמניאחרונה

סיזיפי, אבל נותן תחושה נחמדה (לאו דווקא עצם ההתנדבות, אלא התוצאה שלה)

ונראה לי שאני יחסית עוזר לאחרים, לא יודע? במה שאני יכול?

איני מרגיש "ריק" או משהו, פשוט אדיש ושָלֵו.

לא יכול להיות כזה דברנחלת

הרי כתוב: כל מי שיש לו מנה רוצה מאתיים....נכון?

 

אין כזה דבר, עד כמה שאני מבינה, להספיק הכל; אולי במבט לאחור בגיל

119. החיים זורמים. כל נשימה. כל דקה. 

 

שיעמום מתמשך ....אי סבל....יש אולי סוג של אדישות-דיכאון

כזה במעמקים. 

 

אם יש שמחת חיים, ציפייה לעוד, תקווה - ואת זה מכנים בונוס, זה נשמע

בסדר. 

 

אגב, אולי הגיע הזמן להסיר את הזמני מהחתול?

 

אולי זה נכון ביחס לאנשים, אבל אני חתול זמניחתול זמני

אולי לא הספקתי את כל מה שיש לחוות בעולם, אבל זה לא שאני רוצה לחוות את כל מה שיש בעולם. מה שרציתי, הספקתי. מה שאיני רוצה, איני רוצה.

אין לי ממש ציפייה לעוד כי זה לא משנה לי. אפשר כך ואפשר כך.

אני בהחלט אדם אדיש מאוד. יש בזה גם יתרונות מסוימים.

לא יודע, זה פשוט כמו להרגיש שבע. כשנכנסים שבעים לסופרמרקט, רוצים לקנות פחות דברים. אם יש לי כל מה שאני צריך בבית, אני לא קונה כלום.

החתול הוא זמני לנצח.

תבקש להרגיש קצת רעב......נחלת
חושבתנחלת

 

 

א. עד כמה כל הדברים הנחמדים שהעולם מציע לנו, מתמצים לנו. במוקדם או במאוחר. דווקא

במחשבה שניה, אפשר לראות בכך דבר חיובי.

 

ייתכן שבגלל שלך הם התמצו מהר, יש לך תפקיד אחר, או משהו אחר שעשוי למלא אותך.

משהו רוחני אולי? הדבר היחיד שלא מתמצה זו התורה וקיום המצוות - איזו מצווה חביבה

במיוחד. לא?

 

אולי ללמוד יותר? אולי ללמוד אפילו כדי לקבל תפקיד רוחני איזה שהוא, משרה רוחנית

ששכרה הרוחני, הסיפוק שתביא - בצידה?

 

אולי לחלק את היום כך שיהיה מגוון לך - ללמוד (כל אחד עד כמה שהוא מסוגל)

היכן שליבו חפץ, מה שליבו חפץ  וחלק עזרה איזו שהיא לזולת?

 

ואולי, או בנוסף (או בינתיים במקום ולפני), כן לנסות לתהות על הרגשת האדישות?

אולי זה יושב על משהו מטריד או כואב שקשה ל התמודד איתו, אז עושים כל מיני

דברים כדי להבליע? או חוסמים את הרגש המטריד ובכך חוסמים גם את ההרגשות

הרעננות, סקרניות, חיוניות יותר?

 

אמרת שהיית "דלוק" על מישהי; ז ה  לא אדישות!

 

ואולי אתה עדיין איתה במחשבה, בלב, מתאבל ולא מוכן ולא רוצה

להתנער, לשכוח ולהמשיך הלאה?

 אנו לא הכי אובייקטיבים לגבי עצמנו, כידוע. תמיד עדיף חברותא

שישקף לנו, שיסייע לנו להבין את עצמנו....אפילו אם זה בשכר.

 

 

סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש. כסבתא, יש לי מעט נסיון עם

כאלה (זה לא אומר שזה פתור ואני מתמודדת עם זה טוב, אבל מהצד -

ובאופן שכלי, יותר קל לראות את זה), וגם כאשה;

נשים יותר פותחות זו בפני זו קשיים, התלבטויות, כאבים,

אכזבות, תקוות נסתרות....במיוחד חברות כנות וטובות.

גברים פחות עושים זאת, אני חושבת. לא?

,

 

סתם מעניין, אם הקשר עם ההורים, המשפחה, חי יותר?

משמח יותר?

 

תמיד זה מגיע לסוף, לכל הרוחות - מה עם לבקש

ולהתחנן להשם? שיראה לך כיצד לפתוח חודה

של מחט בתוך שוויון הנפש הזה?

 

וכמובן כמובן, אולי אני טועה ומשליכה עליך

משהו....

 

שבוע טוב וחג שמח!

 

התכוונתי עם כאלו תחושות לא עם כאלה אנשים.נחלת
איני מרגיש שיש לי תפקיד מיוחד,חתול זמני

ב"ה אני עושה חיל בחלקה הקטנה שלי, וגם היום שלי נכון לעתה ב"ה מחולק מצוין בין הדברים האלה.

משרה רוחנית אינה מתאימה לי הייתי שם והרגשתי שזה לא בשבילי בכלל.

 

לגבי המקור לכך אני מניח שחלק מזה טמון בחוויות מהעבר, חלק בפילוסופיה, וחלק מזה פשוט באופן שהמוח שלי פועל מבחינת דופמין או משהו כזה. לא יודע, אני לא ממש סקרן. זאת אומרת, אני כן לומד הרבה דברים חדשים, אבל אני יכול גם בלעדיהם, זה לא שזה ממש משנה לי כך או כך.

 

לגבי ידידתנו, נע, זה לא ממש ככה. מזמן כבר המשכתי הלאה. הפוך: דווקא התחושה שלי היא תחושה של מיצוי (לא ש"נמאס" => אלא שכבר "מיציתי" ונהניתי מהידידות הזאת כפי שרק אפשר).

 

הייתי הרבה אצל אנשי מקצוע, התחושה שלי הייתה שאני די שונה ממה שהם רגילים אליו... אבל המסקנה הכללית היא שכל־עוד לא רע לי עם מי שאני, אין טעם לחשוב שאני חולה יותר ממה שאני.

 

לגבי המשפחה, לא ממש, אני חי לבד ולא נוטה ליזום שיחות או להתעניין באחרים, נחמד לי מאוד בשקט של עצמי.

 

איני יכול להתפלל על משהו שאיני רוצה... אני מתפלל על דברים שאני צריך, כמו פרנסה, שלווה, שמירה וכן הלאה. איני יכול להתפלל "ריבונו של עולם, עזור לי שתהיינה לי המון תאוות ורצונות ותחושות חוסר, ביחס לדברים שלא רציתי עד עתה"...

 

לא יודע לגבי גברים ונשים, הכרתי כאלה וכאלה...

החיים שלי תותיםLavender

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

 

וואיהרמוניה

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

באמת להתחנן להשם.נחלת

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

 

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

 

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

 

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

מפליא עד כמה פעולה קטנה, ממש פעולה, עם הידייםנחלת

יכולה לגרש חושך גדול.

 

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

גםנחלת

התנדבות. למרות שזה לא נשמע מושך. זה נותן הרגשה של

אני שווה. עושה משהו נכון וטוב.

ישoo

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני


אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

צריך להיות שקוע במשהו אידאליסטינוגע, לא נוגע

להרגיש שחלק מהמטרות שלך זה שיהיה טוב לאחרים, ולצערנו לא חסר צער וכאב בעולם.

כמובן שרצוי גם במעשה, אבל לפחות לחיות בתודעה כזו.

לא להישאר בעולם הפרטי המצומצם מטבעו, אצל מי פחות ואצל מי יותר.


ברוח היום הקשה הזה, המטרות והחלומות לא יכולים להתגשם כל עוד לא הגענו ליום בו מלכות ישראל תהיה שלמה, ננצח את אויבינו, נבנה את מקדשנו, ויגיע יום תחיית המתים בו כל הכואבים יפגשו שוב את אהוביהם.

מסכימה לגמרי עם המטרות האמורותנחלת
באווירת היום..לא יודעתת
יש פה מישהו/י שרוצה לספר על אדם שנפל/נרצח? ומה נוכל ללמוד ולקחת ממנו?❤️
משפחת גזמחפש אהבה

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

תמונה להכניס בלב ולא להוציא אותה משם לעולם..מחפש אהבה

נכון. לצערנו מאז יש הרבה אסונות יוצאי דופן.נחלתאחרונה
נכד של דוד שלי - דוד יצחקעזריאל ברגר

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

רס"ן אליאב אביטבול למד איתי בישיבה התיכוניתאריק מהדרום
יזכור - רב סרן אליאב עמרם אביטבול

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

אפשר שאלה?מחפש אהבה

במה אתם יותר מאמינים:

בזה שאפשר לקלקל,

או בזה שאפשר לתקן???

לתקן - חלק משאיפה מתמדת להשתפר, להתייעל, להחכים,פ.א.

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

אחי, בפשיטותמחפש אהבה
משאיר לך לבחור מה לקחת מהתגובה - המילה הראשונהפ.א.
מספיקה 
במושכל ראשון - שאפשר לקלקלמבקש אמונה

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

שניהם אפשרייםרקאני

לקלקל יותר קל

בשבילoo

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן


כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

מאה אחוז!נחלת
לתקןחתול זמני

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

אפשר גם וגם, מה השאלה?advfb
יותר קל לקלקלאני:)))))
אבל בשניהם
זה שאפשר לקלקל זה עובדהנקדימון
האמונה נדרשת כדי לתקן, וכמו כל אמונה - היא מצריכה מאמץ ותיחזוק.
בעיניי גם זה שאפשר לתקן זו עובדהמחפש אהבה

בסוף המקור הרוחני לקלקול הוא המקור הרוחני לתיקון.

מעניין למה הקלקול תפס יותר מהתיקון

מה פירוש "תפס יותר"?נקדימוןאחרונה
לא הבנתי את הכוונה שלך בזה
פעם הרגשתם שמישהו מבין אתכם?מחפש אהבה

אבל באמת?

ואתם חשובים לו באמת?

ויצא לכם להיות גם מאוכזבים ממנו אחרי זה?

אולי סוג של בגד בכם?

כן, פעמיים הרגשתי שמבינים אותיאינגיד

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

כן.חתול זמני

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

נדיר מאדזיויק
אבל כן
כן, מתלבט בין ג'מיני לבין ג'פטומתוך סקרנות

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

 

אולי ניקים ספציפיים בפורום

אתה מלךמחפש אהבה
כן, גם הם אמרו לי 🙂מתוך סקרנות
כן אבל יש להזהר מלהתמכר. היתה על כך כתבה בחוברתנחלת

 

"המקום" - לחרדים עובדים.

 

 

צודקת לגמרי, תודהמתוך סקרנות
זה מורכבשלג דאשתקדאחרונה

כלומר, זה נכון לגמרי.

אבל כשזה הופך להתמכרות זה כבר לא הבנה אלא תהליך בעייתי שמסכן את שני הצדדים.

הרבה דברים יפים וטובים ואלטרואיסטים כביכול, הובילו לנזקים ולתסבוכות הכי גדולות...

לאמחפש שם
הרבה שנים חיפשתי מישהו שיבין אותי, וזה לא קרה... הסתובבתי עם כעס ואשמה על העולם שלא מבין אותי. הגאולה שלי החלה כשהתחלתי למצוא בתוכי משענת, כהתחלתי להבין שרק בכוחי לתת לעצמי אהבת אמת ושאני לא אמצא אותה בחוץ.
מקסים!נחלת
כןהפי
זכרתי את הטוב ... וזה עזר לי למחול בלב שלם
מקסים!נחלת
בהחלט. חברות טובות. גם יעוץ. ואפילונחלת

אם מתאכזבים קצת, זה לא לגמרי וצריך להתנער ולחשוב שגם לצד השני

יש את הקשיים שלו, או מצבי הרוח....

 

היחד שמבין באמת זה השם. אבל כדי להרגיש זאת, צריך כנראה

המון עבודה. ולדבר איתו תוך כדי עשיית דברים, במיוחד כשלא

מסתדרים, אבל עדיף, תמיד. ממש לקשקש איתו. הוא אף פעם

לא אומר: די, די, אני עסוק עכשיו, או: רדי ממני כבר, או:

את עושה לי כאב ראש, או: לא מבין מה את רוצה...

 

העניין הוא שהעולם הזה, תפקידו כנראה, לחסום את ההידברות

הזו. להשכיח את מי ששלח אותנו הנה. ולצערנו הרב, הוא עושה

זאת לא רע בכלל...

 

להיות במצב של עוררות רוחנית. כמה שאפשר במשך היום.

בדברים הכי קטנטנים ולא משמעותיים.....

(לו רק הייתי מיישמת את מה שאני כותבת....אבל זה נכון.

אני בטוחה. ואני לא ברסלבית).

עצות לטסט!!!!מחפש אהבה

זה הכל סייעתות או יש מה לעשות השתדלות?

גם וגםל המשוגע היחידי

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

בהצלחה!!!אנונימי 14
לא להכנס למחשבות על..מחפש שם

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

לגשת כאשר מוכניםאינגיד

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).


 

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרהאריק מהדרום

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.


בהצלחה.

מישו עבר בראשון?מחפש אהבה
אני - לדעתי תלוי איפה לומדים, מבחינת עומס התנועהזמירות
למדתי ונבחנתי בעיר רגועה ולא עמוסה בתנועה
אני. והופתעתי מזה...יעל מהדרום
לק"י

הרבה בהצלחה לך!

לאחר מעשה במה תלית את ההצלחה?מחפש אהבה
לא ברוריעל מהדרום
נכון יותר לשאול את מורה הנהיגה שלךנפשי תערוג
הוא כנראה יותר מנוסה 
בדיוק אנחנו בימי בה"ב הקדושיםחתול זמניאחרונה

ואיך כתוב בסליחות:

"שואגים בתפילה ומבקשים רישיון"

שנזכה

אולי יעניין אותך