בהקשר של הדתיות - פעם הייתה הרבה פחות מודעות להרבה הלכות - הן בציבור הדתי והן בחרדי. אוכל להשיג שיעור בנושא אם אתה רוצה אבל יקח לי זמן.

רבני המזרחי היו מגדולי הדור והיו הרבה רבנים שלא נקטו עמדה, ופשוט נשארו בגלות כי זה היה המצב הקיים.

רוב מוחלט של גדולי וחכמי ירושלים - ראשי ישיבותיה, דייניה, רבניה, ולומדיה, קיבלו ע"ע את מרן הרב באופן מוחלט

בהם ניתן למנות את הגרא"ז מלצר, הגר"י אריאלי, הגרחי"ל אוייערבאך, הגרצ"פ פראנק, ועוד.

יתירה מזאת, גם אלו שלא הלכו עימו - אחזו באופן חיובי את המדינה והציונות - בהם - הגר"ח שמואלביץ ר"י מיר, הגרי"ש כנהמן ר"י פוניבז', הגר"י סרנא ר"י "חברון", ועוד רבים.

אלא מה, היום מוחקים הכל... שכתוב היסטוריה על מלא....

דוגמה אחת - הזכרתי את הרב מפוניבז' ועמדתו, ובכן - מה קרה אחר כך? פשוט מאוד - הוא נפטר, הרב שך קיבל את המושכות, ומכאן הכל היסטוריה.... וכן הלאה.

הממסד היה בידי חלק מאוד מאוד מסויים ומצומצם, של חבר'ה מוכשרים ששלטו בהכל, וכיוונו את הכל לפי דעת רבותיהם, תוך השתקת כל עמדה אחרת.

וכן, גם תוך שימוש במניפולציות ושקרים בוטים, כשהמטרה מקדשת את האמצעים.....

דוגמה נאה וקצת דומה את יכולה למצוא במאמר הבא (שכתובי היסטוריה במשפחות תלמידי הראי"ה):  http://asif.co.il/download/asi%203/asi%203%208/1%20(10).pdf

הבעיה היא, שמי שמכיר - ורואה את התיעודים, מבין שהכל שקרים...

היו רבי חיים עוזר והרב מבריסק, [ואולי גם החזו"א] ולא הרב כהנמן, והשקפותיו של הרב  שך עצמו היו איפה שהוא בטווח שביניהם [לאו דווקא באמצע..].

הגרח"ע ודאי שלא, והגרי"ז "נחשב" שכן, אבל יש הבדלים מהותיים ביניהם, הרב שך הלך הרבה יותר רחוק...

אני חושב שהרב שך אמר את מה שהוא חושב, וזכותו לחשוב איך שהוא חושב.

ברובם. לצערנו הרב.

וזה משמעותי מאוד לחדד את זה, כשהחרדים מנפנפים ב"מסוירעס", וכשמסבירים ל"דלת העם" ש"הרב קוק היה גדול.. אבל המסורת..." ושאר בלה בלה ממין זה...

הנושא הוא הרב יותר מורכב מאשר איך שהחרדים מנסים להציג אותו..

אם לזה שלא תהיה תחושת הזדהות עם המדינה מצד אחד, אבל מצד השני זו המערכת הקיימת ובתוכה צריך לפעול, אני חושב שזה באמת מה שהחזו"א והרב שך סברו.

למחשבה שזה תהליך שעשה טוב לעם ישראל או ל'תחושת ההזדהות' שהוא דיבר עליה בשיחה?

ב. מאחר שהשיטה בציבור החרדי מתנגדת לתחושת הזדהות עם המדינה, אז זה מעצים את התעסקות בצדדים השליליים של התהליך, ובדיעות השליליות לגביו, וגורם להפחתת העיסוק בצדדים חיוביים שלו ובדיעות חיוביות עליו.

ג. כמו שהרב איתם הנקין כתב [במאמר שהפניתי אליו], נוצרה בשלב מסויים אילוץ לבחור השתייכות בין המזרחי והאידיאולוגיה בכיוון ציונית לאורח החיים החרדי, ומי שהעדיף את אורח החיים החרדי, בד"כ בסופו של דבר [הוא או בניו/תלמידיו], נהיה חלק מ"עסקת חבילה", של כל מה שכלול בחרדיות.

מוסבר התהליך הציבורי שקרה - https://asif.co.il/download/asi-4/as-4-11/20.pdf 

מעמ' 491, [והרקע לכך מעמ' 488].

בוודאי לא נכון.

היו דיעות שונות בין גדולי ישראל.

בחלק מהדברים הרב קוק היה בדעת מיעוט, ובחלק מהדברים, הרוב סברו כמוהו.

ומטבע הדברים, לא לכל השאלות כולם התייחסו.

(ביחס למדינה)

כואב הלב על התשובות האלה

שכל מסורת התורה התנקזה לקנאי מזרח אירופה.

ובכל שאר העולם לרבנים לא הייתה מסורת. מנסתרות ההשגחה

ומחשבה כי היא היא הנכונה והמקורית ואין בלתה מול תפיסת עולם כוללת של הרב קוק שנראית כחדשנית.

למרבה הפרדוקס (או שלא), הרב קוק, דווקא מתוך תפיסתו הכוללת נתן מקום ומשמעות גם לבדלנות המאפיינת חוגים מסויימים (כעין כח הגבול המחוייב להתגלות בבלתי-בעל-גבול, כמו שדובר בשרשור קודם). וכה דבריו הנהירים באגרת תקנה הידועה:

"ונשמות כאלו (שיש סהן רק סגולה פנימית של קודש, אך מעשיהן מקולקלים), אם יזדקק לקרב אותם מי שאין בו דעה עמוקה של טביעת-עין לדעת לחלק בין הצד הסגולי הפנימי הקדוש, שבהם, ובין הצד הבחירי המקולקל שבהם, שהוא מקיף את נפשם כחוחים וקוצים הסובבים שושנה, הוא יוכל להתקלקל הרבה חס וחלילה, וללמוד ממעשיהם, ולהדבק בצד הרע שבהם והוא מחויב להתרחק מהם, והשי"ת נותן בלבבו רצון זה ומחשבה זו של שנאה ושל התרחקות, כדי שלא יבולע לו. אבל מי שהוא תמיד שקוע ברעיונו בהסתכלות פנימית, באור תורה וקדושה ויראה עילאה, מצד רוממות רבון כל העולמים חיי החיים ב"ה, ולא חס וחלילה ביראה תתאה לבדה מצד עונשי עוה"ז או עונשי עולם הבא, - שהיא יראה חיצונית, שאסור לתלמידי חכמים העוסקים ברזי-תורה בהבנה פנימית להרבות בה, רק לקחת ממנה מעט, כדי ליסר את הגוף ונטיותיו הגסות, במדות רעות ותכונות מגונות חס וחלילה, אבל העיקר צריך להיות הלב מלא אהבה קדושה, ויראה עליונה, מסוד קדושים, כיראת מלאכי-מעלה גבורי-כח עושי דברו - תלמידי חכמים כאלה הנם מכירים בטבעם את טבע הסגולה הפנימית, ויודעים להפריד ממנה בדבקות-מחשבתם את הקליפה הבחירית, והם חייבים ומוזהרים על זה לקרב פושעים כאלה שסגולה פנימית יש להם, כדי לעורר יותר ויותר את כח הטוב הצפון בהם, עד שיתגבר לגמרי על הרע הבחירי ויכניע אותו".

ולפי זה הדברים והמציאות מאירה. והכל שריר ובריר וקיים, ואין באמת מלחמת דעות, אלא כל אחד נוטה לתפיסה מסויימת על פי רצון הבורא לטוב לו.

למלחמות דעות [מן הסתם, כי היא מתאימה לשורש נשמתך..].

אבל נראה לי שחשוב להזכיר, גם בהקשר הזה, את ההסתכלות הבסיסית שלו על מלחמות דעות -

"הכלל היסודי למגמתה של כל תיאוריה רוחנית, העומדת להאיר ולהחיות. להציל ולגונן על איזו הופעה רוחנית המתגלמת בחיים, נגד זרמים רוחניים אחרים שגם הם מתגלמים בחיים, והם מקטרגים אותה, ממעטים את צביונה ועושקים ממנה כחות, אורות ונשמות, הוא: שהתיאוריה המתעודדת, על הגנתה והשפעתה החיה, צריכה להחזיק בקרבה את כל היקפה, רחבה ורומה, של התיאוריה המנגדת, שממנה האסונות נובעים אליה. היא צריכה למוד את כח האויב בכל הערכים וכל השיעורים, ולהתנשא בכל כח ממעל לו, אחרי שתגיע כבר בכל שיעור- קומתה אליו. במלחמות תיאוריות עיקר כח האויב הוא, כמובן, הכח הרוחני, המוסרי, הרעיוני, הפנימי, וההלך הנפשי. אלה הם העיקרים, ועמהם נגררים ג"כ הטפלים: הכסף, הסידור, הקנינים, וריבוי העוזרים והנקשרים אל הדגל."

לפי זה, אם יש צורך, לציבור גדול, לוותר על דברים מהותיים כדי להגן מהשפעה רוחנית בעייתית, צריך לחפש כיצד לכלול את ההגנה הזו במלואה, בלי לוותר על אותם דברים מהותיים.

מה שכתב באגרת תקמא (שהבאת) אינה גישה שונה למה שכתב באגרת תקנה, אלא היא היא.

אלא שבאגרת תקנה מיישם הרב את משנתו הלכה למעשה, ומראה כיצד הוא אינו שולל את סברת הקנאים אלא סוף אלא נותן להם מקום בפסיפס הדעות (אע"פ שהיא עצמה, מצידה, כן רואה בו אוים מאיים). ולענ"ד הוא הדין לדברי הראש ישיבה הנ"ל.

ולא הבנתי מאי שייטייהו דדברים המהותיים כאן.

זה כמו מה שמופיע בזרעונים ביחס לכפירה.

לא משאירים את הכפירה כשלעצמה, אלא מוציאים את היסוד הנכון של שלילת הציורים המגושמים.

האם הנתינת מקום לדיעה הנגדית, יכולה להיות גם שהיא דרך נכונה ביחס לחלק מהאנשים?

יש לכך 2 אפשרויות-

1. בדברים שבהם לכתחילה ראוי שתהיה חלוקת תפקידים בתוך האומה, אלה עיקר עיסוקם בבניין הקודש, ואלה בבניין הגשמי, אלה בימין המקרבת ואלה בשמאל הדוחה.

2. כאשר יש חיסרון באותה דרך, ומלכתחילה היה ראוי שלא ילכו בה כלל, אבל, במציאות הנוכחית, עבור חלק מהאנשים החיסרון הזה מגן מחסרונות גדולים יותר.

ואם יש צורך, לציבור גדול, לוותר על דברים מהותיים כדי להגן מהשפעה רוחנית בעייתית, אז זה שייך לאפשרות הדיעבדית, וצריך לחפש כיצד לכלול את ההגנה הזו במלואה, בלי לוותר על אותם דברים מהותיים.

[וצריך לעיין מה שייך לדברים הדיעבדיים, ואיזה הבדלים עשויים להיות דרכים שונות שראויות מלכתחילה].

ובעצם במקרה שלנו שני הצדדים שהצגת אחד הם, כדלהלן בקצרה:

גם אם הרב קוק ראה בדרך ה'חדשה' כדרך האידיאלית, מכיון שהיא מועדת לסטייה ונסיגה מהמטרה, יש צורך בציבור אדוק וקנאי בכלל האומה בתור כח מאזן (אע"פ שמצידו אין הוא תופס את עצמו בתור מאזן אלא בתור מערער) על מנת שעל ידי הצד הקיצוני השני, יהיה מובטח שההליכה בדרך החדשה תשכון בטח ותגיע אל יעדה.

וזה, הלכה למעשה מה שכתב האיגרת תקמא, של שלילת דחיית רעיון מכל וכל, אלא ההבנה מה הוא תורם במגמה הכללית.

לדברי הראי"ה, אם לדרך של הכוח המאזן יש מחיר לא רצוי, הרי השאיפה שבסופו של דבר הדרך החדשה תלמד לאזן את עצמה בלי צורך לאותו כוח מנוגד [או אולי, היא תלמד מאותם מתנגדים את מה שהייתה צריכה ללמוד מהם].

ואז תחדל ההצדקה לקיצוניות השנייה, וממילא ידעך הכוח המעמיד שלה.

הרי עיננו רואות שמלחמת הדעות כמעט ולא מעבירה אנשים ממחנה אחד למשנהו. גם אם יש תמורות והמרות השקפה, הן בד"כ מתרחשות בגלל סיבות אחרות שקשורות לחוויות או התרחשויות מסויימות ולא בגלל טיעון כזה או אחר. אין בעייה להשמיע ברמה את דעותיך ואפילו להתווכח עליהן, אבל לא צריך לראות כמטרה שכנוע של הצד האחר. מה שיקרה, יקרה.

אם אתה טוען, שיש הצדקה לדרך שכוללת גם הסתגרות מדברים טובים, בגלל שהסכנה שבהם עבור חלק מהאנשים עולה על התועלת שבהם, ושעצם קיומה של הדרך המסתגרת מלמד אותנו על ההצדקה הזו, הרי שהוא מלמד אותנו גם שצריך להמשיך לחפש דרכים לצמצם את הסכנה הזו ככל הניתן.

התבדלות ציבורית - סוגי נשמות שגלוי כלפי שמיא שלא יכולים להלום בביטחה התחככות עם רעיונות גדולים ועדינים בשלב ההבשלה, ולכן מפתחים ואוחזים באידיאולוגיה חד-משמעית.

[אפשר לראות את האופן שהוא הציג את ההצעה כאן- נאום הפתיחה לקונגרס הששי / בנימין זאב הרצל / מיכל ברקוביץ - פרויקט בן־יהודה, ואת ההדגשה שזה לא ויתור על ארץ ישראל]

רוב נציגי המזרחי היו בצד שתמך בתכנית.

לא שמעתי על רעיון כזה שמישהו טען שאוגנדה היא א"י, ובוודאי לא על רב שהוציא ספר כזה, וגם בחיפוש באינטרנט לא מצאתי שום מקור כזה.

אמנם קשה להוכיח בצורה מוחלטת שמשהו לא קרה, אבל זה סיפור מוזר מאוד.

מסתבר בעיני שהרב גרילק סיפר משהו שונה לגמרי, והסיפור השתבש.

לארץ ישראל. מי יודע כמה היתה נמשכת הזמניות של אוגנדה...

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.