וחשוב לעשות סדר ולא לערבב בין הדברים.

1. בעיות קשב וריכוז - זה לכשעצמו מפריע לך? קורה שהוא מוסח (בלי קשר לבנות ברחוב) ולא מקשיב למה שאת אומרת? 

2. הוא מסתכל על בנות אחרות - זה נושא אחר שצריך באמת לברר, ואשאיר זאת לחכמים ומנוסים ממני שיש כאן.

קודם כל, צריך להבחין בין היסח דעת שלו לבין מסתכל על בנות אחרות.

ומצד שני, צריך לדעת שבמיוחד אם הוא מוסח בקלות, זה לא אומר בהכרח שיש משמעות לזה שהוא "מסתכל" על אחרות (כי אם מדובר סתם בהסחת דעת, יכול להיות שהוא בכלל לא מסתכל אלא סתם רואה אותן)

ותוכלי לקבל תשובה טובה יותר @נגמרו לי השמות

לדעתי לפני שתדברי איתו

בחור שמסתכל על בנות - נשואים טריים

האמת שכשקראתי את התגובות שם הסתפקתי מאוד אם לצרף את הקישור. 

מקווה מאוד שהחלטתי נכון וזה הדבר הראוי לעשות.

לק"י

יכול להיות שדווקא זה שיש לו קשב וריכוז זה מה שמסביר את ה"הסתכלות" שלו על נשים?

אולי הוא פשוט סתם מרחף?

שלום..אשמח לקבל עצות למצב קצת בעייתי.. - לקראת נישואין וזוגיות

(בסוף השרשור הבחורה חוזרת לספר מה היה בניהם לאחר שפתחו)

בקיצור, בעד לפתוח בצורה עדינה ועקיפה אם אפשר.

קשר חייב להיות כנה. 

ממש מבין שזה כואב, לא נעים, מפחיד.

בהצלחה רבה!!!!

אח"כ תעשי הערכת מצב האם עדיין הדברים מפריעים ועד כמה. ומה הפרופורציה ביחס לעניינים אחרים. בכנות כלפי עצמך וללא "רמאות עצמית" לאף כיוון.

מה הכוונה שקשה לך לסמוך עליו? הוא רק מסתכל על מישהי אחרת... את נותנת לזה יותר מידי משמעות. 

באופן טבעי אנשים מסתכלים עם אנשים אחרים כשהם הולכים ברחוב. אצל גברים העין נמשכת להסתכל על נשים, העין נמשכת ליופי שלהן. זה לא בהכרח ממקום מיני, אלא זה יותר יצר של סקרנות.
 

הדרישה של התורה לשמירת העיניים, באה לרומם את האיש מעל הטבע. אבל את לא יכולה לבטל את העובדה שזו הנטייה הטבעית של האיש. לכן קודם כל תביני את הקושי ואת ההתמודדות. ותתייחסי לזה ממקום של הכלה. 

דבר נוסף תזכרי שאין הרבה משמעות למראות כאלה אצלו. כנראה שחמש שניות אחרי שהוא הסתכל על מישהי, הוא אפילו לא זוכר שהוא עשה את זה, ועל מי הוא הסתכל בכלל. בטח אם את אומרת שיש לו בעיות קשר וריכוז, אז העין שלו מוסחת מכל מיני דברים מושכים, זה יכול להיות בחורה יפה, או כלב נובח, או כל דבר שמעורר סקרנות. אבל אין לזה יותר מידי משמעות.

אני לא חושב שאת יכולה להפוך להיות המשגיחה שלו על שמירת העיניים. זה לא נראה לי בריא לקשר זוגי. אולי אפשר לעורר אותו לזה בדרך עקיפה. 

כל מה שכתבתי זה בתנאי שהוא לא מתחיל לבהות כל פעם במשך חצי דקה על בחורות. שאז זה מראה על מצב קצת יותר בעייתי. אם זה המצב שהוא ממש בוהה בבחורות, אז כדאי לדבר על זה.

ובכללי כדאי לך לשאול רב. הוא יעשה לך סדר בנושא. 

שמתמודדים עם היצר המיני שלהם. זה דבר מאוד חשוב, אבל זה לא שייך לכאן.

היא לא אמורה להיות המשגיחה שלו, 

היא אמורה לסמוך עליו שהוא לא מסתכל בנשים אחרות.

המהות של קשר זאת נאמנות. שבירת בסיס הנאמנות זה דבר חמור מאין כמותו.

הפרשנות של 'להסתכל על נשים' היא מאוד ברורה ולכן אם היא מודעת באמת למה שהיא רואה אפשר להבין שמדובר בסקאלה מסויימת אבל זה לא הופך את זה ללגיטימי בשום פנים.

זה מאוד בריא שהיא מייחסת חשיבות רבה לשמירת העיניים של בעלה. לנאמנות של בעלה אליה.

כלומר; האם הוא מסתכל על בנות וזה גורם לך לחוסר אמון, או שיש לך חוסר אמון (שיכול לנובע מחוסר בטחון עצמי או מסיבה אחרת) וזה גורם לך לחשוב שהוא מסתכל על בנות.

איך שאמרו חכמנו, מי שיש לו פטיש ביד כל דבר יראה לו כמסמר.

כי לענ''ד, הבעיה מקרה השני יותר מהותית ויותר דורשת התייחסות.

@Shoosh52 

לפני הכל, חשוב לי לומר שאני לא מטפלת או משהו כזה, רק מדברת מהרהורי ליבי וממה שחויתי/שמעתי. אז קחי בעירבון מוגבל.

דבר ראשון, אני ממש מקווה שאין לך נקיפות מצפון על מה שאת חווה.

התחושה שלך הכי לגיטימית בעולם! הכי שבעולם!!

את רוצה שהלב שלו יהיה באמת איתך, ורק איתך, זה דבר טבעי!

ואם לא מרגישים את זה, זו באמת באמת הרגשה לא נעימה ואפילו מכווצת ומרחיקה.

דבר שני, אני מציעה לדבר על זה איתו.

אמנם זה נושא שעלול להיות קצת לא נעים לדבר עליו אבל אני חושבת שזה יכול לעזור ולהרגיע אותך וזו כבר סיבה מעולה לכשעצמה לדבר על זה.

חושבת שכדאי לשבת קודם עם עצמך ולנסות להבין על בסיס מה התחושה הזו מגיעה ועל מה זה יושב.

• יכול להיות שזה מגיע ממקום של קנאות טבעית שקיימת בין בני זוג.. רצון להרגיש שאני מספר אחד בלב שלו והשאר לא מעניינים אותו.
• יכול להיות גם כמו שימ"ל כתב שהתחושות והחששות האלו מגיעים על בסיס חוסר אמון.
• יכול להיות שזה באמת מגיע ממקום של משהו שהוא צריך לעבוד עליו של שמירת העיניים וכו ואז באמת זה מקרה אחר וצריך לראות מה מו מי. (זה נניח משהו שבזה שתשבי ותחשבי עם עצמך לא תעלי על זה לבד ולכן כדאי לדבר בכל מקרה)
• יכול להיות שזה מיקס של כמה דברים.

בעיני, שווה לדבר על זה לא משנה על מה מהנ"ל זה יושב. בכל אחד מהמקרים השותפות והדיבור יכולים לעשות טוב.

(חשוב לי לומר שבמידה ויתגלה שזה עניין של קושי רציני בשמירת עיניים, כדאי לשים לב מה לומר ומה לא, לא הכל טוב לשמוע ולא הכל אישה מסוגלת להכיל לדעתי בהקשר לנושא הזה, אבל זה גם תלוי נשים.)

אחרי כל ההקדמה הזו, אני רוצה להרחיב קצת על הנקודה של החוסר אמון.

בכלל לא בטוח שזה שייך לך, יכול להיות שהמקרה הוא אחר, אבל למקרה שזה כן קשור אז מוזמנת לקרוא

אני חושבת שחוסר אמון באהבה שלו כלפיי יכול הרבה פעמים לנבוע מחוסר בביטחון עצמי.

ואין הכוונה דווקא למחשבות של 'אני דפוקה' ומשהו קיצוני כזה, אלא סתם חוסר אמון וביטחון שבאמת ב-י הוא בחר ורק אותי הוא רוצה ושהוא באמת סבבה עם כל החסרונות שלי וכו וכו

כשאני לא בטוחה בעצמי אז הרבה פעמים כל דבר קטן מרגיש לנו עוצמתי יותר ומטלטל כשבעצם בכלל לא בטוח שהחוויה "מבוססת על סיפור אמיתי".

מאוד יכול להיות שזו רק חוויה שנוצרת כתוצאה מחוסר האמון.

כלומר, אני לא בטוחה בעצמי ובמי שאני מביאה ולכן לא מאמינה לו באמת שהוא אוהב אותי ומפחדת שהוא יסתכל על אחרות.

במצב כזה, יש סיכוי טוב לפרש מבט רגעי שלו על מישהי כ'וואי חסר לו שאני לא כזו וכזו ולכן הוא מסתכל עליה ואומר וואו היא כזו ולמה ארוסתי שתחיה לא כזו' והמחשבות רצות מכאן עד אמריקה...

בעוד שיתכן מאוד שהמציאות היא שזה היה מצידו ממש סתם, והוא באמת איתך ושמח בך איך שאת, אבל כיוון שאת לא מאמינה לזה, המבט שלו או הדיבור שלו על מישהי אחרת יוצר אצלך את החוויה המטלטלת ש'אני לא מספיק טובה לו'.

דוגמא קטנה,

את לא יודעת לסרוג ויש לו חבר שאשתו סורגת מעולה והוא מציע שתקנו ממנה כיפה לחתונה ואת מרגישה צביטה בלב שיש לך ידיים שמאליות והיא יותר טובה ממך ואולי הוא מתבאס עלייך.. כשבעצם הוא רק הציע משהו קונקרטי ותכלס מה זה בכלל שאת לא יודעת לסרוג לעומת כל שאר הטוב שאת מביאה איתך?

כנל לגבי מישהי שיודעת לבשל.. וכו וכו

זה בעצם פרשנות שלנו ואיך אנחנו רואים את עצמינו.. 

במקרה כזה, שהקושי במבט/ דיבור שלו עם בנות יושב על חוסר הערכה עצמית כדאי לנסות ללמוד ואולי שווה גם להתייעץ בצורה מקצועית איך להיות יותר בשלום ובאהבה כלפי עצמי ולהרגיש שאני באמת טובה על כל מה שאני מביאה איתי, כדי להצליח ל ה א מ י ן לו שהוא באמת אוהב אותך ורוצה רק אותך.

זה דבר חשוב באופן כללי לאו דווקא לעכשיו... גם להמשך...

וגם סתם באופן כללי חיבור לעצמי זה דבר חשוב בחיים, ככה שעבודה על זה בהחלט משתלמת ומשמחת.

2 נקודות חשובות:

• כמו כן, כדאי לשים לב שלא מאשימים אותו בתחושות האלו או בחוסר נאמנות, כשזה בעצם השלכה של מה שאני חווה - עליו.
• כמו כן 2, במה שכתבתי פה, לא הפכתי מבטים על נשים ללגיטימיים, ממש לא, פשוט ניסיתי לבודד ולראות האם באמת יש פה משהו קיצוני ממש או שזה יושב על משהו אחר. וכמו שכבר אמרתי בהתחלה - יתכן שזה מיקס של כמה דברים יחד.

דבר נוסף, שלא קשור לכל הנ"ל ויכול גם להוות קריטריון משמעותי לדעתי..

אני חושבת שכדאי לראות מאיזה מקום כל אחד מכם מגיע ומה הגדרותיו וגבולותיו בנושא.

כלומר יכול להיות שאת מגיעה ממקום שכל הסתכלות על בת/דיבור איתה הוא לא לעניין ומראה שהבחור 'לא איתך' ויכול להיות שהוא מגיע מחברה אחרת שקצת יותר פתוחה בנושא ובכלל לא מעלה בדעתו שהוא עושה משהו בעייתי.

זה לא הופך את זה לבסדר ולטוב, אבל זה מסביר לך איפה הוא ואז אפשר לדבר על הדברים.. מה הגבולות שלכם בזה..

ודבר אחרון, 

זה מציק לך כרגע.

ובצדק זה מציק לך.

את רוצה להרגיש שאת טובה.

ומגיע לך להרגיש שאת טובה, כי בטוח את כזו!

הרצון שלך שהוא יהיה שלך, משמח! הגיוני! טבעי! לגיטימי! בריאאא!! מעולה!

וזו אולי באמת שיחה לא הכי נחמדת, אבל אני בטוחה שעצם זה שתאמרי לו שהקושי שלך נובע מתוך הרצון להרגיש שהוא שלך ואת הכי חשובה לו, שיסתכל עלייך, שישמח בך ורק בך, זה ישמח אותו לשמוע את זה.

כי בהנחה שהכל תקין וטוב, אז הוא רוצה להיות האיש שלך ורק שלך ולשמח אותך ושיהיה לך טוב.

בהצלחה גדולה גדולה! 

שיהיו בשורות טובות ומשמחות!

מזל שבאת.. למה 'אין הנחתום' וכו...

תודה

אחרת לכל אחד פה היו מאתיים אלף הודעות, השרת של האתר היה קורס, וכדי למצוא תוכן בתוך השרשורים היה צריך לחפש חצי שעה לשורה.

כתבת דברים, שמבטאים את דעתך, אף אחד לא חשב שזה לא נכון - או לא התנגד מספיק כדי להגיב, ואף אחד לא הזדהה מספיק עם הניסוח שלך כדי שהוא ירגיש צורך לציין "תקראו את התשובה שלו, זה ממש מה שרציתי להגיד וממש חשוב לי שתקראו", ואז נשאר בלי תגובה.

וזה גם לגבי זה שכתבת שבזבזת רבע שעה. אם כך אתה מרגיש, אנחנו לא נתווכח איתך. למה הרגשת שזה בזבוז? כי כתבת דברים שאתה חושב שהם ידועים? כי אתה חושב שזה לא משכנע? כי אתה חושב שכתבת גרוע? כי זאת תגובה שצריכה לקחת שלש דקות לכתוב ולקח לך הרבה יותר זמן? אנחנו לא יודעים, וכיון שזה לא נושא השרשור, לא נכנסנו לזה.

יש פה מאבחנים קליניים עם יד קלה על ההדק.

היא תיארה בחור עם הפרעת קשב, זה הכל.

לא כל מי שמסתכל הוא עם אובססיה, ולא כל מי שמסתכל עושה מעבר.

כן, זאת עדיין עבירה, אבל אין שום קשר בין האתר של GYE לבין מה שהיא תיארה.

את סתם מנפחת את הסיטואציה ומייצרת לחץ מיותר

מריטת עצבים-הפרעת קשב - האלוול מ. אדוורד ד"ר,רייטי ג'.ג'ון | ספרים זה סטימצקי (steimatzky.co.il)

מומלץ לבחור, ומומלץ לבחורה.

כדאי לקחת בחשבון שבלי מודעות להשלכות (גם הרגשיות) של הפרעת הקשב, אפשר לפספס דברים טובים

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.