(לפני כמעט 8 חודשים פתחתי שרשור כזה, ב"ה היו שם למעלה מ-250 תגובות אז חשבתי לנסות שוב את מזלי
)
*כל שאלה = לא כולל דברים שאפשר לבדוק בגוגל וכו', אלא שאלות שמיועדות ספציפית אלי. וכמובן לא כולל שאלות שיחשפו את הזהות האמתית שלי.
*שעה = עד שיימאס.
*אם לא תשאלו כלום אני אשב לבד בחושך, לא נורא.
לא צריך להיות אמיץ בתור אנונימי...
הייתי שואל ע"ג הפורום איך אפשר לערוך אחרי שהגיבו לך...
סתם.... אבל כן הייתי שואל דבירם מעניינים
מה הסוגיא שלמדת לאחרונה
איזה ספר אתה קורא עכשיו
אם היית חיה איזה צבע היית
נחשון מהרחברון
יש המחמירים וסברתם נכוחה וכך אני נוהג הן בתשעה באב והן בהר הבית
אכן כן
חדשכאןחתונה הפוכה?
בדיוק עכשיו סיימתי לצפות בסרט ותודה על המילים הללו.
אתה בעמדה כזאת ולכן אני מבין את מה שאתה אומר.
אני מאמין בבחירה חופשית וחושב שזאת בחירה אומללה ובטח (אני חושב שגם אתה) לא לרגע לא שופט אותם.
לגבי ב' - אתה דוגמא למקרה כזה?
באמת לפי הסרט זה נשמע בלתי אפשרי.
ברור לי שאני לא יחווה דעה על אם זה אפשרי או לא.
ברור לי שגם זוגות גאלו חייבים בחירה בזה ושקיפות לגבי זה.
תודה רבה על תשובה.
מול הקושי שיש להומוסקסואלים
האם לדעתך יכול להיות פיתרון לקונפליקט הזה?
או מענה לפחות?
עגונה יכולה לחיות בתקווה שיום אחד תצא מעגינותה
ובכלל עצם המחשבה שהיכולת שלך לאהוב היא בעצם איסור
זאת מחשבה קשה
די שרוטזוגיות הומוסקסואלית שאיננה עוברת על משכב זכר היא מסתדרת אצלך ערכית?
"וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל ה' לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי ה' מֵעַל עַמּוֹ וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ. כִּי כֹה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי. וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת"
זה אולי לא תואם מאה אחוז את הסיטואציה אבל יש נקודת דמיון שאפשר לקחת משם.
רק להיות נחמדים, לא משנה מה הוא בחר...
הוא קשר של אהבה במובן שאנחנו רגילים לייחס בין גבר לאישה?
וזה לא משנה בין בני אותו מין לבין שאינם בני אותו מין?
אתה אומר שבעצם אם אני נמשך מינית לבנים, זה יגרור גם משיכה נפשית?
לא יודע, דווקא יש לי תחושה שזה בדיוק הפוך...
כאילו בגלל שאתה נמשך מינית לבני מינך אז גם הקשר הנפשי הוא זהה ביחס מי שנמשך לבת?
או שזה דברים שונים?
מכיוון שאני מאמין שצריך לחיות בדרך אחרת.
אני לא אשפוט, כי באמת שהכאב הוא עצום, ולפעמים זאת הברירה האחרונה לפני התאבדות רח"ל.
פשוט אני..החלום הכי גדול שלי, שגרם לכך שכל-כך כאב לי במשך תקופה ארוכה מאוד, היה להתחתן עם אשה ולהקים איתה בית נאמן וכו'.
גם כשלא הייתה בי שום משיכה לנשים, ואף חשתי סלידה מסוימת מגוף נשי, רציתי לעשות את זה בדרכים שונות ומשונות (בעיקר להתחתן עם לסבית). לא היה אכפת לי לוותר על המשיכה לבנים, העיקר שאחיה את חיי בדרך בה אני מאמין.
לכן, כשהשתחררה הסתימה וגיליתי שאני כן נמשך לנשים, זה היה ברור לי שעכשיו אני זונח מיידית את המקום שאני נמצא בו, ומתחיל (או חוזר) לשאוף לקשר עם אשה - אבל הפעם מתוך אהבה.
הייתה תקופה שבה לא חייתי כאדם דתי, אבל גם זה לא היה מתוך חוסר אמונה בקב"ה. סבלתי מדחייה קיצונית על ידי האנשים הכי קרובים אלי, והאמנתי שזאת הסיבה לכך שיש לי רגשות שנאה עזים כלפי עצמי. האמנתי שאם אני אתרחק מהציבור הדתי, ואתחיל לחיות בתל אביב כחילוני - אוכל להתחיל לאהוב את עצמי, או לכל הפחות להפסיק לשנוא.
בפועל זה לא קרה. הרגשות הקשים כלפי עצמי לא נעלמו, ואליהם הצטרפו רגשות חדשים - רגשות אשמה על כך שאני לא מניח תפילין, על כך שאני לא שומר שבת. לא האמנתי בחיים האלה, הניתוק מהקב"ה היה לי מאוד מאוד קשה. רציתי להיות קרוב אליו, לא להעלים אותו מחיי. פעם אחת שמעתי את הפיוט "ידיד נפש" בליל שבת, והמילים שם פשוט תיארו בצורה כל כך כואבת את המצב שהייתי בו...
משוך עבדך אל רצונך... נפשי חולת אהבתך...
החלטתי להפסיק להיאבק בזה, במי שאני, וחזרתי להגדיר את עצמי כדתי.
זה נכון שהיה לי כעס כלפי רבש"ע על איך שהוא ברא אותי, וכמובן היו לי כ"כ הרבה שאלות קשות... אבל בסופו של דבר זה לא גרם לי להפסיק להאמין בו או לאהוב אותו.
מה שמאוד כואב בכל הדיונים על שינוי נטייה מינית הוא שאין כמעט אנשים שמוכנים להודות בצורה גלויה ולא אנונימית שטיפול עזר לשנות את הנטייה ולעומת זאת שומעים המון קולות שמדברים על סבל מטיפול.
ת'אמת נראת לי פרשנות סבירה לזה - אנשים שמודיעים על כך שטיפול הרס אותם הם צועקים מתוך כאב ואנשים שטיפול עזר להם עדיין חיים בסביבה שהיא עויינת לאנשים בעלי נטייה תוך מגדרית ולכן הם מתביישים בזה ומאוד מתקשים בלהוציא את זה החוצה..
מה אתה חושב? אתה לא חושב שצריכים לקום קולות שאומרות בצורה מפורשת שזה אפשרי?
אמנם לא בתקשורת ולא בפנים גלויות, אבל אני בהחלט מגיע לכמות מסוימת של אנשים...
*לפעמים גם בפנים גלויות, אחרי שיש היכרות ואמון... בעיקר תלוי בגיל של הצד השני ובדרך שבה הוא הגיע אלי.
אני עצמי לא הגדרתי את עצמי כבי רוב השנים, וממילא אני גם לא אומר לאף אחד שהסיפור שלי הוא דוגמה לאיך מתחיל או איך מסתיים המסע הזה.
הסיפור שלי הוא רק דוגמה לכך שלא כל מה שאנחנו חושבים על עצמנו נכון, ולפעמים נדרשת עזרה *מקצועית* (ולא שרלטנית) כדי לברר זאת.
שאני רוצה לשאול אותך ספציפית
אפשר עדיין?
אממה שאין לי זמן כרגע לחפש מקורות
אתה יכול לדחות בשבילי את הסוף?
לגבי ההודעה הזאת מעשה שהיה כך היה - נשואים טריים ועוד דומות לה
אני לא מבינה באיזו זכות אתה ככה הורס לבנאדם את החיים
אולי הוא עבר טיפול מסוים? אולי הוא הגיע עם ארוסתו להסכמה?
ככה על דעת עצמך אתה מלשין עליו למשטרה, לארוסתו, להוריו - מאיפה הזכות הזאת?
היית רוצה שגם חברים שלך ככה ימסרו כל מידע עליך לאנשים שקרובים אליך?
זה נשמע לי לא לענין,
יש לך הסבר? (אני לא כ"כ מבינה בנושא הזה ב"ה.... אולי אני זאת ששופטת לא נכון)
קודם כל, נעשה סדר בכמה עובדות לא נכונות שכתבת:
א. לא סיפרתי דבר למשטרה. ראש הישיבה סיפר, בהתייעצות עם היועץ של הישיבה.
ב. לא סיפרתי דבר להוריו, לא דיברתי איתם כלל.
ג. לא על דעת עצמי סיפרתי לארוסתו, אלא אחרי התייעצות עם רב שאני מאוד סומך עליו. אמנם הרב שמע רק את הצד שלי, ובמצב נורמלי הוא היה צריך לשמוע את שני הצדדים לפני קבלת החלטה, אולם הוא אמר שהנושא כ"כ בהול עד שלא ניתן להמתין לבירור העניין עם הצד שני, כאשר ברור שהצד השני כלל לא יהיה מוכן לדון.
ד. אם היה מגיע עם ארוסתו להסכמה, אז ודאי שלא הייתה משנה את דעתה מכך שסיפרתי לה. העובדה שהאירוסין בוטלו, והיום הוא עדיין רווק (עברו כבר לא מעט שנים) - מעידה כאלף עדים שהוא הסתיר זאת ממנה.
ה. מה זה "ועוד דומות לה"? זה היה מקרה חד פעמי, זה לא שביום יום אני מדבר עם ארוסות של אנשים כדי לספר להן דברים...
ועכשיו למהות:
אני לא שש אלי קרב. ממש ממש לא חיפשתי לעשות לו צרות. האמת היא שההפך הוא הנכון.
הסיבה שהוא הרגיש חופשי לספר לי על הסוד שלו - היא שאני סיפרתי לו על הסוד שלי כמה חודשים לפני כן. הוא הניח שאני לא אשפוט אותו על המשיכה שלו, שהרי מי כמוני מבין שזו לא אשמתו.
הוא לגמרי צדק בהנחה שלו.
היינו מדברים שעות על גבי שעות, שהצטברו לימים ארוכים של שיחות והתכתבויות, שיתפנו בכאב שלנו ובקשיים שלנו. ידענו שרק אנחנו מבינים זה את זה, שני נערים צעירים שאף אחד בעולם לא יכול להכיל.
כשהוא סיפר לי שהוא צופה בפורנו של קטינים, לא כעסתי עליו ולא שפטתי אותו, למרות שיש בזה גם איסור חוקי ולא רק הלכתי.
כשהוא סיפר לי שהוא נגע בכוונה תחילה בחניכים שלו בעזרא, לא כעסתי ולא סיפרתי לאף אחד - כי אותם חניכים ממילא לא סבלו, הם מבחינתם רק שיחקו.
כשהוא סיפר לי בחנוכה שהוא לא יכול ללמוד בערבים כי הילדים של האברכים מגרים אותו, לא העליתי בדעתי לספר זאת למישהו. אז הוא נמשך, מה קרה? זה פגע במישהו? הרי זאת לא אשמתו.
את מבינה שכבר בשלב הזה, רוב האנשים היו מספרים. הם לא היו לוקחים את הסיכון שמשהו יקרה באשמתם. בדיעבד, גם אני לא הייתי צריך לקחת את הסיכום.
בהמשך השנה, כשראיתי איך הוא מתקרב עוד ועוד לאותו תלמיד בכתה ז', התחלתי לפחד. ראיתי שהוא יושב ליידו בחדר אוכל (אתה מבוגר ממנו ב-5 שנים, למה אתה יושב לידו ולא בשולחן של השמיניסטים?), ראיתי שהוא מגיע אליו בהפסקות, ראיתי שהוא לא מפסיק לספר לי כמה אותו תלמיד יפה בעיניו ומגרה אותו (אני חושב שהוא השתמש במילה "מדליק" על הטיותיה השונות, כמו "אני דלוק עליו").
אבל יותר מזה: ראיתי איך הוא לא שולט בעצמו יותר. מבטיח לי שהוא יתרחק מהתלמיד הזה, אבל לא מתרחק. שומע ממני איום מפורש שאני אספר לר"מ שלנו אם זה יימשך, מת מפחד שזה יקרה, אבל יומיים אחרי זה חוזר לסורו. הבנתי שהוא כבר באמת לא מצליח (או לא רוצה) לשלוט בזה.
הוא לא רצה ללכת לטיפול כי לא היה לו כסף והוא סירב לערב את הוריו. לא רצה ללכת ליועץ כי חשש שהיועץ ידווח עליו (מה שכנראה נכון).
הר"מ שלי סיפר להורים שלי בכיתה ט', בלי שאני הייתי מוכן לכך. אי אפשר לתאר כמה נזק זה עשה לי ולמשפחה שלי. את לא יודעת כמה לא רציתי להגיע למצב הזה של לספר לרב על הסוד שלו, כמה שנאתי את עצמי כשעשיתי את זה, על הבגידה בחבר הכי טוב שלי - שסיפר לי את הסוד הכי כמוס שלו, דווקא בגלל שהוא ידע שאני אבין אותו.
אבל באמת, באמת שלא הייתה לי ברירה.
ראש הישיבה החליט שאותו תלמיד לא יהיה יותר בשטח הישיבה, למעט מתכונות ובגרויות. יבוא, יבחן, ייסע הביתה. את חושבת שהוא עשה את זה סתם? לא, הוא פשוט דאג לתלמידים שלו.
בשנה שלאחר מכן הוא התחיל ללמוד באותה הישיבה שבה הוא היה בשבוש, ישיבה שבה הוא לא מצליח ללמוד כשיש ילדים בסביבתו. שאלתי את הר"מ שלנו האם צריך לספר שם למישהו, הוא ענה לי "מספיק הרסנו לו את החיים, לא צריך להמשיך. תן לעולם לעשות את שלו".
לדעתי הרב טעה. אני ממש פחדתי שהוא יפגע שם. התקשרתי לקרוב משפחה שלי שהיה בישיבה הזאת, וסיפרתי לו. ביקשתי שישגיח עליו, שישים עין במיוחד כשהילדים נמצאים. בכוונה לא סיפרתי לאיש צוות כי לא רציתי ששוב יעיפו אותו או יזמינו את ההורים שלו. סיפרתי לאדם קרוב שלי שאני מאוד סומך עליו, והוא הבטיח להישאר דיסקרטי אלא אם כן יחשוב שיש סכנה.
את רואה את הצד שלו ומיד חושבת שאני הרסתי לו את החיים, אבל זו חכמה קטנה לדעתי.
החכמה היא לראות גם את מי שאנחנו לא מכירים כלל. את הילד בכתה ז' שאולי הצלתי, את האשה שאולי מנעתי ממנה עגמת נפש עצומה. אין לי מושג אם היא התחתנה בינתיים, אבל אני בטוח שגם אם לא - היא מודה לי מאוד על זה שסיפרתי לה. כמה מודה? היא לא האמינה לי בהתחלה, כי לדעתה זה לא יכול להיות שהוא הסתיר ממנה מידע כ"כ חשוב. כשהיא אימתה את הדברים, היא מיד הודיעה שהיא מבטלת את החתונה. כגודל חוסר האמונה בכך שהוא יסתיר ממנה פרט כזה, כך גודל ההודיה על כך שאני כן סיפרתי לה.
בפעם הראשונה שיצאתי עם בחורה, סיפרתי לה אחרי שבועיים על כל העבר ה"מפואר" שלי. היא מיד נפרדה ממני, וזה מאוד כאב לי, אבל לרגע לא התחרטתי על כך שסיפרתי לה.
בפעם השנייה שיצאתי עם בחורה, היא כבר ידעה אחרי הדייט השני. היום היא אשתי.
אף פעם, בשום שלב בחיי, לא דמיינתי לחיות עם מישהי בלי לספר לה. לספר לה הכל: איפה הייתי פעם, ומה הסטטוס שלי היום. יכולתי "להציל את עצמי" בקלות ולא לספר לבחורה הראשונה, אבל אסור לשכוח שגם היא צד במשוואה. להציל את החיים שלי במחיר של החיים שלה - לא בא בחשבון.
אחרי שהודענו על אירוסינו, אשתי התחילה לקבל לנייד הודעות דואגות. אנשים טובים סיפרו לה שאולי היא לא יודעת, אבל ככה וככה. את חושבת שאני כועס עליהם? שאני לא מבין אותם? ברור לי שהם עשו את זה מתוך חובה קדושה, ולא מתוך יצר נקמנות או שנאה.
אולי אם תראי את הסרט "חתונה הפוכה", שם מדברים על הומוסקסואלים שהתחתנו בלי לספר על כך לנשים שלהם, תוכלי להבין מה זה להיות בצד של האשה בסיפור הזה. ושם עוד מדובר על הומוסקסואליות, שזה הרבה פחות גרוע מפדופיליה, ולו בגלל זה שהומואים לא פוגעים מינית באנשים אחרים יותר מאשר סטרייטים, אבל פדופילים מועדים לפורענות ולניצול ילדים.
אני כנראה לא עומד לקבל פרס על מה שעשיתי, וברור לי שמי שהיה חבר שלי היום מתפלל למותי. כואב לי עליו. כואב לי על כך שלא הייתה לי ברירה. אבל אני שלם עם מה שעשיתי.
כן, אני כבר ממש לא כועסת.
אני מבינה למה עשית מה שעשית, ומסכימה איתך
אז כשקראתי את ההודעה זה היה נשמע לי ממקום נוקם (?)
אבל אני מבינה שממש לא
שמחה ששאלתי, ושמחה שענית את זה
וכמו שאמרתי לך כבר פעם, אתה אדם גדול!
להפך, הוא היה החבר הכי טוב שלי, והוא מעולם לא עשה לי כל רע.
לכן ההחלטה לספר הייתה כל כך קשה...
בסופו של דבר, ניסיתי לבדוק את זה על עצמי
וברור שאם הייתי חלילה בכזו סיטואציה הייתי מודה למי שסיפר לי כזה מידע על חתני/בעלי
מאיפה החבר ידע שאתה סיפרת?
דבר נוסף
למה אסור חוקית לצפות בפורנו ילדים?
אני לא יודע האם היה יכול לשלוט, באמת.
אסור בגלל שהילדים האלה מנוצלים לצרכי התעשייה הזאת, הם לא בגיל שבו הם יכולים להסכים בצורה מודעת ליצור את התכנים האלה. הרבה פעמים אלה ילדים שנחטפים לצרכים האלה, או הורים שמעלים תכנים ללא ידיעת הילד (למשל הורים שמצלמים את הילדים שלהם כשהם עושים מקלחת, בשביל להפיץ באינטרנט תמורת תשלום).
מקרה מזעזע שכזה קרה לא מזמן גם בישראל:
אנשים סוטים ושרוטים
אוף
פשוט אני..מקווה שזה לא אישי מדי...
מתי בפעם הראשונה גילית שאתה נמשך לגברים ומה עשית עם זה?
מה עזר לך להתמודד, לקום, ואיך זה קרה שנמשכת גם לאשה?
האם זה מתבטא בעוד נטיות חוץ ממשיכה מינית? כלומר האם זה קשור לאופי גברי/ נשי שבעצם מהווה חלק במשיכה?
האם זה משהו שמשתנה במהלך החיים? איך זה הגיוני?
בדיוק השבוע שמעתי על זוג עם ילדים שהאישה יצאה כלסבית ועזבה את בעלה והוא ממש בכה על זה.. אפילו אמר שמרגיש סוג של ניצול כדי שהיא תביא איתו ילדים ממש עצוב
אז לא הבנתי איך היא התחתנה איתו? היא לא אהבה אותו? זה מוזר לי שזה מתגלה באמצע החיים לכן ברור לי שזה משהו מורכב יותר מאשר נטייה מולדת שסוג של נקבעת לך...
האם לדעתך זה עובר בגנים?
פשוט אני..על שתי השאלות הראשונות, עניתי בעבר בשרשור הזה:
למה ואיך אני נמשך לנשים? - נשואים טריים.
כשאני קורא אותו עכשיו, אני לא מבין איך היה לי האומץ לכתוב דברים כל כך אישיים, אבל אם בזמנו היה לי האומץ אז כנראה שזה בסדר .
בגדול, גיליתי כי פשוט... הרגשתי משיכה לחברים שלי. מה עשיתי עם זה? בעיקר הייתי עצוב, בודד, מפוחד, מיואש, ובהמשך הגיעה גם שנאה עצמית.
כן, זה מתבטא בכל התחומים, ממש לא רק משיכה מינית.
האם זה משהו שמשתנה במהלך החיים?
יכול להיות. בני אדם הם יצור מורכב, לא כמו תוכנת מחשב שיודעת לבצע רק את הקוד שכתבו לה. אירועים מסוימים יכולים להשפיע לכיוון זה או אחר, אולם בוודאי שבדרך כלל הנטיות מתעצבות סביב תחילת גיל ההתבגרות ולאחר מכן קשה מאוד לשנותן, והקושי גדל ככל שעובר הזמן.
צר לי על אותו אדם. לצערי אני מכיר כמה וכמה סיפורים כאלה, וכמו שכתבתי אחד מה"גיבורים" של הסרט "חתונה הפוכה" הוא חבר טוב שלי, ואפילו התייעצתי אתו לפני שקיבלתי החלטה להתחתן עם אשה.
אני מקווה ש@בין הטיפות קוראת את זה, בשביל ההבנה שיש שני צדדים לכל חתונה, וצד אחד לא יכול להביא את עצמו למימוש (בין אם זה הרצון הדתי/חברתי/קהילתי להתחתן ובין אם רצון טבעי להיות הורה וכו') על חשבון החצי השני של הזוגיות הזאת.
האם זה "עובר בגנים" - בוודאי שלא. רוב ההומואים נולדו לסטרייטים, ומולידים סטרייטים. מה שכן, יכול להיות שיש איזה ערבוב מסוים של גנים מסוימים שבמצבים מסוימים יכול להעלות את הסיכוי. כרגע זה עוד לא ממש ברור. אבל כן ברור שאין "גן הומואי", כלומר איזה שהוא גן משותף לכל או אפילו לאחוז גבוה מההומואים.
ארוך אבל מרתק. השאיר רושם. איזה דברים עברת... וממש אהבתי את המשל של הפסיכולוגית הזאת... בנוסף שמעתי על מחקרים שרוב האנשים הם בי ברמה מסויימת אז זה מסתדר...
לא הרחבת באיזה עוד תחומים זה מתבטא?
ותודה רבה!
אתה ממליץ לראות את הסרט...?
משיכה מינית, רגשית, רומנטית, אהבה, דאגה, בחינה...
הכל מכל כל.
אם עצם המשיכה קשורה גם בזה שהרבה הומואים מרגישים עדינים יותר או שיש לסביות שמרגישות גבריות... אז אם המשיכה מתבססת גם על אופי...?
אתחיל בסיפור קטן:
כשהייתי בשיעור א', התחלתי ללכת לקבוצה הדתית של איגי (ארגון נוער גאה). בהמשך גם צירפתי את החברים מהקבוצה לפייסבוק שלי, ורציתי ליצור קבוצה של כל החברים (כדי שאוכל לפרסם דברים ולהגדיר שרק הם יוכלו לראות).
חשבתי עם עצמי איך אקרא לקבוצה, שהרי "הומואים דתיים" זה לא שם רצוי לבייניש בארון... אחרי מחשבה קצרה החלטתי לקרוא לה "הרגישים". לא סתם הגעתי דווקא לשם הזה. אחרי שחייתי בחברת בנים רוב חיי, זאת הפעם הראשונה שהרגשתי שאני נמצא עם אנשים שניחנו באינטלנציה רגשית פנומנלית. שיש לי שפה משותפת איתם. שיש משהו בנשמות שלהם, שאי אפשר להסביר, שפשוט הופך אותם לאנשים רגישים שמבינים בדיוק מה אתה מרגיש גם בלי שתפתח את הפה, והם יכולים לנסח את זה (כמו גם את הרגשות שלהם) בצורה מעולה.
עם השנים, הבנתי שזה לא היה במקרה. אני מכיר סיפורים מכמה נשים שונות, שהתחתנו עם הומואים (חלקן לא ידעו זאת בחתונה), והן מספרות שהיה בבעל שלהן משהו מאוד רגיש ומבין, משהו שהן לא ראו אצל גברים אחרים.
תראי מה למשל היא כותבת כאן על בעלה:
הי, אני נשואה לאחד כזה - נשואים טריים
"אין לו את הכשלים האוטיסטיים שמייחסים לגברים. הוא יכול לקרוא אותי ולדעת מה אני רוצה ומרגישה בלי שאני צריכה לדבר"
עם זאת, גם לי וגם לרבים מההומואים שאני מכיר, אין שום מאפיין חיצוני נשי. לא בדיבור, לא בתנועות, לא בהליכה ולא בחשיבה. לפעמים אהבתי את זה, ולפעמים זה דווקא עצבן אותי (כי זה גרם לרוב האנשים שסיפרתי להם להגיב לי "מה?! אבל אתה בכלל לא נראה כזה!").
אני מכיר גם הרבה גברים "נשיים" שהם סטרייטים לחלוטין, ואני בטוח שיש נשים שדווקא מאוד מתחברות לגברים שאוהבים לדבר על רגש ולא על כדורגל...
בקיצור - אני לא עונה בשם המדע או משהו כזה, אלא רק מתוך ההיכרות שלי.
אבל מתוך אותה היכרות, אני יכול להעיד שיש משהו שונה באופי ובתכונות של הומואים, גם אם לא תמיד ניתן לשים עליו את האצבע באיזו בדיקה מדעית.
הרמוניהמעניין ממש!!
אז עולה שיש קשר בין הדברים, אבל האם היה להרגשה הזאת חלק במה שגרם למשיכה?
אני חושב שאת צודקת. לא יודע לשים את האצבע, ובטח שלא לקבוע מסמרות. אבל לדעתי יש קשר בין הדברים, ובהחלט יתכן ואף הגיוני שדבר הוביל לדבר. בסופו של דבר משיכה נוצרת בגלל שלל תכונות באופי שלנו (בלי קשר לנטייה מינית, למשל יש אדם שירצה אשה "מסמר" ופטפטנית ויש אחד שירצה אשה יותר נחבאת אל הכלים, שקטה וכו'), ולכן זה מאוד הגיוני שהאופי ישפיע במקרים מסוימים גם על הנטייה המינית.
למה בחלק מהמקרים זה קורה וחלק לא (הרי ברור שיש המוני סטרייטים רגישים)? אין לי מושג. גם אם יש קשר כלשהו, אין זה אומר שהקשר חד חד ערכי.
וואו. בכנות, אני מחכה שנהיה בתקופה כבר שאחרי זה, אחרי כל הבלאגנים והבירורים של הנושא הזה. אין ספק שזה חתיכת דבר, אבל באלי כבר שהיחס לזה יהיה בריא ומאוזן.
בגלל הרגישות בעצמה...
מה שאתה אומר יכול להיות גם חלק מזה, אבל זה לא עד כדי כך פשוט וחלק
קשה לי להסביר..
זו הפעם הראשונה שקראתי את הסיפור שלך.
ו... אתה פשוט מושא הערצה!
אין לי מילים פשוט, אתה ממש ראוי להערכה ולהיות מודל לחיקוי.
כתבת את זה כ"כ בטעם, בחכמה ומזויות מבט מאד נכונות.
אשריך שזכית להיות אתה!
ובכל זאת, אני מעדיף שאף אחד לא יחקה אותי, ומקווה שלאנשים יהיו חיים קלים ומלאים באהבה עצמית...
השם הזה הומצא על ידי הרב ארלה הראל, לפני מספר שנים. לא מקצועי ולא בטיח. לא תמצא בו שימוש באף מאמר מקצועי, עבודת דוקטורט, התייחסות רפואית או משפטית או כל מקום אחר שאינו דתי.
אז הגיוני שזה דבר שלילי
מה רע בלהשתמש במונחים מקצועיים שאומרים את אותו דבר?
גם אם בפועל המשמעות היא כזאת יש הבדל בין איך שמשתמשים ומפרשים את זה... אז לפחות תדע שהכוונה היא לא לזלזל גם אם אומרים ככה🙃
כמו שראינו בפרשת השבוע
וגם כמו שצויין כאן יפה גם מפגר ואוטיסט משמשות כקללה - צעירים מעל עשרים
ובאמת לא יפה לקלל ולגדף, בין השאר כדי לא לפגוע באנשים שהם באמת דומים למה שמתואר בגידוף.
אני באופן אישי לא גדלתי על הקללות האלה. אתה אולי כן, אני לא. בעיני זאת מילה לא ראויה בגלל ההקשר שלה. רוב המילים שאנחנו לא אומרים שייכות להקשר מאד מסוים, ומשיכה שייכת לאותו הקשר. זה לא משהו שאנחנו מתביישים בקיומו, זה משהו שאנחנו מצניעים את קיומו. אתה לובש חולצה ומכסה ו"מצנזר" את הגוף שברא הקב"ה.
בדיוק כמו שכשהאוכל שברא הקב"ה עובר דרך מערכת העיכול שברא הקב"ה, אנחנו מתפטרים ממנו בחדרי חדרים ולא על הספה בסלון.
נכון, יש מילים שנשמעות יותר שייכות להקשר הזה ויש מילים שפחות, ולפי זה הסלידה של אנשים מלהשתמש בהן. אבל עצם הסלידה מביטוי היא דבר הגיוני, שמירה על לשון נקיה זה מושג של חז"ל (וגם את זה ציינו כאן).
להרבה דברים יש הסבר פשוט והוא לא נובע מאג'נדה, ריחוק, תיעוב או שנאה.
אבל לא להתייחס לשאלה אם זה קללה
אני לא חייב להשתמש בכל המילים שקיימות
לא מהסיבות שאליעזר בן יהודה חידש את המילה "תאריך", תהיה בטוח.
אלא אך ורק מתוך תפיסה ש"הומו" זו קללה, מושג מביש, משהו שצריך להסתיר ולפחד ממנו.
על "השאלות" הראשונות שלי.. לא חשבתי שזה יהיה שירשור כזה רציני
אלא סתם שירשור כיף כזה...
יצא לי לקרוא כאן כמה הודעות שלך
ריגשת ממש -אתה בן אדם מאוד מיוחד
אני מקווה שהצלחת גם לחזק ולתת תקווה לכמה אנשים כאן שעוברים אולי חוויות דומות
אשריך איש יקר
גם הומור זה דבר חשוב, במידה הנכונה
אם ככה אתה כנראה עובד בתפקיד מאד ספציפי...
בכל אופן, אני בשאלה התכוונתי למקצוע בכללי
רואה חשבון, רופא, נגר, מובטל
לא צריכה רופא בבי"ח X מחלקה Y עם חלוק Z
(אפשר, אבל לא יקרה....)
מכירים את פורום אוצר החכמה? לתורה? ועוד כמה קצת פחות מוצלחים?
יש הרבה פורומים תורניים חרדיים. הראשונים שהזכרתי מוצלחים מאוד בהרבה מובנים, פעילים, ואפשר למצוא בהם דברים מעניינים גם לאחר זמן.
האם יקום פורום תורני דתי לאומי? שיהיה ברמה, פעיל, לגופו של עניין (בדרך כלל כמובן), ומעניין?
תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים
באיזה הקשר זה פורום?
ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.
זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.
מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.
זו פרשנות בלבד.
כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.
חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.
בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.
אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.
לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.
עכשיו יש לי אפס ניסיון אבל אני ממש רוצה לדעת לעבוד עם חומרים לעשות חריטות בעץ לבנות רהיטים וכאלה לא בקטע של מקצוע סתם כתחביב אבל אין לי מושג איך מתחילים וגם איך משלבים הכל עם לימודי תואר
יש למישהו רעיונות לקורסים או סדנאות או ליודעת מה?
משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...
יש פורום לנו שנועד לזה.
לגופו של עניין, יש מגוון סיבות להחליט שכן או לפסול, לא הייתי מניח שהמראה היה הסיבה.
ו...
בנות הן לא בנים, תחליף דיסקט 🤭
אממ... מניחה שזאת שאלה קצת מצחיקה וילדותית כי זה כמו לשאול למה יש רכב שעולה 50K ולמה פרארי עולה 300K..
ובכל זאת.. אני רוצה לקנות סמארטפון חדש אחרי 5 שנים.. מה היתרונות לקנות ב2000 ולא ב1000/1500 ש"ח? ואולי בכלל כדאי חד"פ להוציא 3000 ש"ח?
לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++.
אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...
נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...
מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.
נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.
הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה
לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.
עלה 7000+
שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש
לעומת זאת.
אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת.
כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.
אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.
זה תלוי למה את משתמשת...
וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות
אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם
אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל
אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק
אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי
מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.
נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה..
שלך באופן שוטף
הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?
איזה צד עדיף.
זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.
יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.
השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.
קשה להכריע.
ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.
כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה? אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).
אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.
בטח לא 2 שקל..
במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.
נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע.
ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..
פ.א.מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.
הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.
סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?
לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.
הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה, כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר. ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.
לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃
מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?
לשם כך יש שיעורים ולימודים.
סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי
יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,
עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית
נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה
שתעביר אותו
או תתיימר לחנך איתו
בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.
זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.
ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.
בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)
בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.
וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה.
סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?
וככה גם מספר טוב.
כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.
אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי
אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות.
הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?
יהיה ברור אי פעם?
איך אחרים רואים את המקום שלכם?
זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?
רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂
אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש.
שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.
אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.
אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.
אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.
אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו.
יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.
היא הדרך, לא המטרה.
מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.
כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.
תוכלי לבאר את כוונתך?
ברור לי מאד
לעשות טוב לעצמי ולאחרים
ללמוד ולהשתפר מיום ליום
אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי
את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם
יעוד של כל מי שרוצה בזה
לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים
בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.
ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?
אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל
