אחרי קום המדינה זה עידן אחר לגמרי

כמו שעל הרוגוצ'ובר ז"ל כן אפשר לחלוק כך על כל רב בהנחה שגם מדובר באדם גדול,

ההשקפה שלי היא ההשקפה לקבל את כולם כמים זכים דברי אלוהים חיים.

אבל לא ניתן לטעון שבגלל שזה "עידן אחר" משתנית הקבלה מדבריו שלו.

אגב, אולי או"א דא"ח, אבל אדם בסוף צריך לברר עד כמה שידו מגעת מהי הדרך אשר יילך בה הוא.

מה זה אומר בעיון. נראה לי שהיום לא כ"כ יספיק ללימוד כזה.

תראה פשוט איך למדו עיון בוולז'ין

אפילו אם נניח שלימוד כל דף לוקח חצי שעה, זה חורג הרבה מיממה, וכ"ש מיום לימוד (שבודאי אינו 24 שעות).

אפילו רק לקרוא ללא הבנה לענ"ד לוקח יותר, כ"ש אם נצרף את השהויות, אפילו של שברירי השניות, לצורך ההבנה.

אם מדובר לא על 'לימוד', אלא על חזרה, שאז המוח מרחף על הידוע בראשי פרקים, אפשר קצת לקרב להגיון איך זה היה.

תראה, הרב קוק בא מבית מדרשם של תלמידי הגר"א וכך גם ראה עצמו, ועל הגר"א מסופר שסירב לכל קיצורי דרך בלימוד. תלמידו מספר עליו ש'מגידים' שרצו לגלות לו רזי תורה היו אצלו דבר שבשגרה והוא דחה אותם פעם אחר פעם.

אני חושב יותר בכיוון שהמספר ששים הוא גוזמא, וכמו שכתבו התוס' מו"ק (כח.) לגבי המספר הזה. וע"ע בתוס' ברכות (כ.), וכו'. או שמא לא היה זה ממש ב'עיון' אלא עם תוס' ואולי עוד איזה מפרש. או שמא זה קרה רק פעמים ספורות.

א. הרצי''ה אמר עליו שיכל לקרוא 18 שורות בבית אחת. מדובר על מחשבה מסוג אחר.

ב. בניגוד למה שמקובל לומר, הגר'א עצמו אמר שהסיבת סירובו למגיד היא היותו בחו''ל.

ג. השבעת קולמוס גם היתה כנראה, בהתחשב בכמות העצומה של כתה''י, אבל זה נוגע לכתיבה ולא ללימוד.

על המהרי"ל דיסקין ז"ל מסופר שהיה במבט אחד היה קורא עמוד גדוש במילים באיגרות שהיו מביאים לו,

על רוח אפינו משיח השם הרב בן ציון אבא שאול ז"ל סיפר הרב מרדכי אליהו ז"ל

וגם בעוד הרבה ספרים עליו שהיה ב5 דקות לומד דף גמרא רש"י תוספות בצורה יסודית,

ראו כאן ב-10:30  

ומורי לשעבר אמר על עצמו שהוא קורא ספרים של 30 שעות בשעות בודדות (סיפר שהוא קורא 3 שורות בבת אחת)

לגמרי היה גאון חריף, נצור ושמור במוחי גודל חריפותו ועמקנותו.

שבטיסה שארכה פחות מחמש שעות, הוא למד 50 דפי גמרא עם רש"י ותוס'.

מסכת בכורות, אגב.

גם לא ממש מ'גדולי ישראל', וזה נראה לי גוזמא.

כלומר, אני יכול להבין שזה משהו כמו לקרוא מילה פה מילה שם ומכל שורה ואז המוח כבר מחבר את התוכן, אבל ממש לקרוא 'בבת אחת' כמה שורות, זה משהו שהוא לדעתי בלתי אפשרי, שהרי המוח לא יכול להיות מרוכז בשני דברים בבת אחת (כתבתי על זה לפני כמה שנים בפורום פה ופה), והכרונולגיה של שורות כתובות קריטית לעניין הזה.

לגבי הגר"א - איפה אמר?

לגבי הכתבים - אין ספק שהכמות רבה, אבל אתה באמת חושב שהם יוצאים מגדר הטבע? פעם שמעתי (מהרב אבינר כמדומני) שבכתבי הרב קוק ניכר שהיתה שם מין תופעה של זרימה כזאת טבעית, סוג של קולמוס שזז מאליו לפי צלילי הנפש.

שהכווונה היא לכישרון ללקט מילים בודדות מכל שורה ולחבר את התוכן כאשר כתבתי. כל השאר, גוזמא.

כמובא בפרי עץ חיים (שער ק"ש על המיטה פ"א): 

"מעשה שהיה ישן מורי ז"ל ביום שבת שינת צהרים, ונכנס רבי אברהם הלוי, ומצאו שהיה ישן ב' או ג' שעות, והיה אומר כי השינה מכלל עונג שבת ומצאו שהיה מרחש בשפתיו. בין כך ובין כך נתעורר הרב, אמר לו ימחול אדוני שהקצתי אותו משינתו. א"ל, ומה היה אדוני מרחיש בשפתיו, א"ל, חייך שעסקתי עכשיו בישיבה של מעלה, בפרשת בלק ובלעם דברים נפלאים. ואמר לו, יאמר מכ"ת לי מהני מילי מעלייתא. א"ל, חייך אם הייתי דורש פ' שנים רצופים יומם ולילה מה ששמעתי עתה, איני יכול להשלים. וכן היה מנהגו ז"ל כשהיה ישן, היה מביאים אותו לפני סוריאל שר הפנים, והיה שואלו באיזה ישיבה הוא רוצה לילך, והיה מוליכין אותו. ופעם היה בוחר בישיבה של הקב"ה, ולפעמים בישיבת ר' עקיבא, ולפעמים בישיבת משה רבינו, ולפעמים בישיבת ר' מאיר. וכעד"ז בכ"מ שהיה רוצה".

ובכל אופן, נראה שאין להוכיח מזה, כי ברור שבמימד אחרים, ובהסרת המחיצות, כללי המשחק משתנים. והשינה היא כידוע א' מששים במיתה (ברכות נז: ).

וכעין זה כתב להסביר בספר ליקוטי תורה לאדמו"ר הזקן ז"ל (פרשת צו):

"וענין ראיה זו בבחי' חכמה עצמה ממש יובן ע"ד מ"ש בפע"ח שער ק"ש שעל המטה פ"א גבי האריז"ל שבשעת השינה ביום השבת שמע בישיבה של מעלה בפ' בלק ובלעם דברים נפלאים מה שלא יכול לפרשם בשמונים שנים רצופים. וזה תמוה לכאורה, איך יכול לתפוס במחשבתו בשעה א' מה שצריך לומר בדבור פ' שנה, עם היות שהאותיות המחשבה נק' אתוון רברבין, לפי שבמחשבה משיג במעט זמן מה שצריך ע"ז בדבור זמן רב... מ"מ היינו שמשיג במחשבה ברבע שעה מה שצריך לדבר שעה או שתים. אבל שישיג במחשבה בשעה א' מה שצריך לומר ס' או פ' שנה, זהו נמנע. אבל הענין הוא שהשגתו היה בבחינת ראיה, דהיינו ראיית עצמיות החכמה, ולא כמו שמתלבשת בבינה והשגה בבחי' אותיות, והיא למעלה מעלה מבחי' השכל כמו שמלובש בהשגה ואותיות, עד שיתכן שמה שמשיג בבחי' ראיית החכמה בשעה ושתים, כשירצה להלבישה באותיות יצטרך ע"ז זמן ס' או פ' שנה, וכענין השתלשלות הזמן מלמעלה מהזמן דאלף שנה בעיניך כיום אתמול כו'".

למרות שהוא משתמש כאן במושגים קבליים אני חושב שההסבר שלו מובן, והוא כמובן נפלא (כמו העיקרון הזה שלו כאן כמדומני נאמר ע"י הראגאצ'ובר בעניין אחר), והוא מסביר גם הרבה דברים נוספים.

שמעתי שב100 דפי גמרא ביום מסיימים את הש"ס בחודש אחד.

(על הגר"א ז"ל סופר שהיה מסיים את הש"ס בחודש ע"י 100 דפים ליום,

ובמחשבון בדקתי שלסיום ש"ס בחודש צריך ללמוד 90 דפים ביום)

אז גם אם נאמר שהרב קוק היה לומד 20 דפים ביום בפחות מחצי שנה כבר היה מסיים את הש"ס,

די ברור שכל הש"ס היה מונח לו במוח עוד מהיותו נער צעיר

אם כך לכאורה אפשר לקרב את זה להגיון שבאמת זה היה רק חזרה..

בכל מיקרה ידוע שהוא היה לומד 18 שעות ביממה ויותר עד שנזף בו הנצי"ב ז"ל

העניין הוא שללמוד בעיון, מצריך זמן נכבד להריץ בראש את כל השיטות, ואם זה עיון עיון, אז גם שקו"ט ופלפלת כל שהיא. עם כמה שהמוח זריז וממולח, זה לוקח זמן, וזמן מנא לן.

מלשון השמועות משמע שלא היתה זו רק חזרה, עיון בד"כ הוא לימוד ראשוני, וגם אם לא ראשוני יש בו תוספת נופך כלשהי כל הלימוד הקודם.

שהוא והחברותא שלו הרב בן ציון אבא שאול נשמתם עדן היו בבחרותם לומדים בחברותא בפעם אחת 40 דפי גמרא 10 בעיון ו30 בבקיאות, מובא בהרבה מקומות, אני כתלמיד תלמידם שמעתי המון על גאונותם האיומה והנוראה אין קץ לשער ולתאר עוצם גדלותם ורוח קדשם הפלא ופלא המקובל האלוהי צאצא הרש"ש רבי מרדכי שרעבי אמר על הרב בן ציון שבגיל 40 יזכה לרוח הקודש, ופעם נוספת אמר לתלמידיו המקובלים 'אם יהיה לנו זכות השנה הרב בן ציון אבא שאול יהיה הגואל שלנו', ועם כל גדלותו אמר לאחד התלמידי חכמים המופלגים 'אני ואתה יחד לא נגיע לדרגתו של חכם עובדיה', שידע את כל התורה כולה ראשונים ואחרונים בעל פה ממש לא רק את הש"ס לא רק את הזוהר אלא אפילו את כל תשובות האחרונים בעל פה ממש כידוע מעשרות סיפורים, בשם הגר"א ז"ל שבכל דור ודור ישנו גדול אחד נורא שניחן בזכרון מופלא ואיום והוא הוא ניצוץ משה רבנו עליו השלום, ולכאורה מדובר על מרן מלכא שהמשיח אמר עליו שעוד לא הגיע לדרגתו, ואחד מגדולי מקובלי באגדד אמר על רבנו עובדיה קודם שירד למצרים 'לא מצאתי אדם נקי וזך וראוי כמוך ללמדו את תורת הקבלה' וזה עוד שהיה צעיר לימים.

היו עצומים ונוראים ליבי יהגה המה מדי דברי בם בזכרם על משכבי רטט וזיע תאחזני.

מורי ורבי שמש הרב בן ציון סיפר

שפעם הגבאי שטף את בית הכנסת ביום שישי בשעה בערך 9 בבוקר וכשראו זאת עלו ע"ג הספספלים ולמדו בעמידה,

לקראת שבת בערך בשעה 7 בא הרב משה צדקה וראה אותם עומדים על הספספלים ולומדים ולא הבין, ניער אותם מלימודם ושאל אותם לפשר הדבר. אשרי עין ראתה אלה.

עכ"פ יש מושגים מעל הטבע ושמא זה התקיים ברב קוק.

כך ראיתי

סיפר מזכיר הישיבה, ר' שבתאי שמואלי ז"ל: "פעם אחת נאלצתי להיכנס לחדרו בזמן לימודו, לקבל ממנו תוספת של כמה שורות תודה וברכה לנדיב נכבד. נכנסתי בשקט שלא להפריע לו וחיכיתי עד שירגיש בי, אולם הוא היה שקוע בלימוד במסכת סוכה, ולקח זמן ניכר עד ש'גילה' אותי. לפי מה שנחרת בזיכרוני, הוא עבר אז על הרבה דפי גמרא. ריכוז לימודו ומהירות הלימוד גם יחד הפליאו אותי מאוד, ועד היום אני זוכר את החוויה הזו" (ליקוטי הראי"ה חלק א' עמודים 45-47).

לשחר פני הרמח"ל הקדוש, והרמח"ל כתב באגרותיו:

'מעיד אני עליי שמיים וארץ שעם כל השגותיי לא הגעתי אפילו לחצי ממה שהשיגע האר"י הקדוש'

אבל העיקרון מובן. באופן עקרוני ניתן ללמוד הרבה מעבר למה שמדמיינים

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!