להפיל את הממשלה נובע מפוליטיקה קטנה בכך הכותב מאשים את הרבנים שגם הם עוסקים בפוליטיקה קטנה, ולנו ברור שמילותיהם של רבותינו מונעים רק מרצון בטובת עם ישראל והם אלה שאמרו להפיל את חוק האזרחות (הרב דרוקמן לסמוטריץ' והרב טאו למעוז) כפי שהסביר אבי מעוז הממשלה הזו היא לא לגיטימית וחייבים להפיל אותה בכל כוחינו לא כדי לקבל את הג'ובים שלנו אלא בשביל הערכים שבשמם נבחרנו

"חברי הכנסת הפכו את הפוליטיקה לעיקר ואת הערכים השאירו במקום השני. אם הם היו מתנהלים במטרה להביא הישגים לבוחר, תקציב המדינה המתרקם היה נראה אחרת, ולא רק הוא"

אני מבין שמבחינת כותב המאמר בצלאל צריך להתאבד בשביל בנט, שעשה בדיוק מה שכותב המאמר מתלונן עליו, פוליטיקה לפני ערכים.

המאמר מראה על הכותב, ש-גם אין לו ערכים וגם הוא לא מבין בפוליטיקה..

קרח מכאן ומכאן

מי שרוצה לראות אותן יכול לחפש בפייס' שלו במקום לשרבט מאמרים לערוץ 7.

Log in to Facebook

זה הזוי שהביזים שלך גורם לך לכרוך בכריכה אחת נוכלים מסוג בנטשקד עם אנשים ערכיים כמו סמוטריץ', שכל חטאתו היא שאינו ביבי.

בנט על העינויים: "אתם מאמינים לאיתמר בן גביר או לאיילת שקד?"- סרוגים

כי אחרת יתפצלו ממנו , או יקימו רשימה כהניסטית ויקחו לו קולות.

בגלל זה הוא חייב להשאר באופזיציה. אין לו ברירה אחרת

ואבי מעוז היה מוכן לממשלת מיעוט (וגם איתמר). שניהם עקפו את בצלאל משמאל.

בן גביר רועד מהאפשרות שבצלאל יזרוק אותו. יודע שבאותו רגע נגמרת הקריירה הפוליטית שלו.

הקריירה הפוליטית של בן גביר , התחילה לפני עשרים שנה. הוא שועל ותיק ועליות ונפילות לא ממש מפחידות אותו.

סמוטריץ' הרבה פחות מבוסס.

התומכים שלו , לא כאלו בטוחים.

אני גם חושב, שמי שאחראי להצלחה האחרונה של סמוטריץ' זה נתניהו והוא , למי שלא זוכר, משענת קנה רצוצה ביותר.

לגבי נועם, הם החלק המוזר יותר במשוואה.

פעם הם עוקפים משמאל , ופעם , לא יודע מה הם יעשו. בטח גם הם לא.

הם לא כזה מטען אלקטוראלי בסך הכל וסמוטריץ' בטח שלא יכול לסמוך עליהם במשהו.

והקריירה המפוארת של בן גביר נשארה מחוץ לכנסת במשך עשרים שנה (לא משנה שהוא רץ לראשונה בתשע"ג).

לאיתמר כבר לא תהיה הזדמנות נוספת לחזור אליה אם ייפרד מבצלאל.

ואז נראה עד כמה כל ההצהרות האלו שוות.

בינתיים על בן גביר שמענו יותר מעשר שנים לפני שסמוטריץ' זחל מהחור.

והספיק גם להתמנות לשר עוד לפני שאיתמר נכנס לכנסת.

אם מישהו מדבר שטויות , כמוך והופך ליצן כמו סמוטריץ' למין דמות של מנהיג הסטורי, אין מה לדון איתו.

נחכה לבחירות ונראה כמה שווה סמוטריץ' - אם בכלל יהיה סמוטריץ' עד אז.

לך תדע.

זה לא היה הופך את זה למציאות... ההיסטוריה תשפוט.

לענ"ד רבים ממצביעי ימינה נמצאים כעת אצל בצלאל.

לאיתמר יש הרבה פחות.

קשה לי להאמין שישנם רבים שהצביעו לימינה והיום תומכים בבן גביר, הקפיצה הזו לא הגיונית.

מצד שני , אתה לא רואה את כל התמונה.

בנט סיפק סחורה מסויימת.

הוא לא סיפק "ממשלת ימין על מלא מלא" - בטוח שלא , תודה לאל, אבל אתה יודע מה? לא כל מצביעי ימינה בני שמונה עשרה.

יש כאלו שזוכרים את התקופה בה שלטה במפד"ל ביד רמה במועצות הדתיות ואיך שבמשך שנים , אריה דרעי ואלי ישי , דחקו את הדתיים לאומיים מעמדות שלה גם ברבנויות הערים וגם במועצות הדתיות.

והם לא פרוגרסיבים בכלל , הדתיים האלו והם לא ליבראלים , אבל כיף להם לראות , איך שהיום שר הדתות מאכיל קש ותבן את השסניקים ולעומתו סמוטריץ' מתפתל כבר שנתיים כדי להתחנף לשסניקים האלו.

אז לא בהכרח שכל הדתיים הלאומיים ירוצו להצביע לסמוטריץ' , ממש לא בהכרח. 

אני מסכים שהם לא יעברו לבן גביר.

לכן אני חושב שלבצלאל יותר משתלם לרוץ בלעדיו.

זה בדיוק מה שכתבתי קודם ואתה התווכחת...

כי הוא לא אוהב את בן גביר והיה שמח לשלח אותו לכל הרוחות.

אף על פי כן , הקשר הזה עדיין מחזיק מעמד.

נכון של סמוטריץ' יש היום יותר תומכים , אבל לדעתי לפחות , התומכים של בן גביר יותר יציבים ויותר החלטיים.

סמוטריץ' פחות משוכנע שמי שתומך בו היום יתמוך בו גם בעתיד ואני חושב שבגלל זה , הוא לא שומע לעצתך ולא נפרד מבן גביר.

כי הוא כבר למד מניסיונו של בנט , איך זה לפספס את אחוז החסימה באלף ומשהו קולות.

תחשוב למי יצביעו מצביעי איחוד הימין סבב א', הצה"ד סבב ד', וימינה בסבבים בהם התמודדה.

יש לו יותר מארבעה מנדטים ברווח והמפקד יביא לו עוד.

כל האמור לעיל, שם אותנו במצב ביטחוני משונה מאוד. מצד אחד, בהשוואה לימי פרוץ המלחמה - מצבינו הביטחוני מעולה:

ציר הרשע קרס, אירן רחוקה מאוד מפצצה גרעינית, חיזבאלה כמעט שלא קיים ובוודאי לא מאיים, חמאס חלש הרבה יותר ומנהיגותו כמעט כולה הם טירונים.

מצד שני, כמו שצויין בהודעה הפותחת - חמאס עדיין לא הוכרע וגם החלופות, הן בעזה, הן בסוריה ומי יודע מה ילד יום באירן - רעות מאוד. כלומר בהחלט ניצחנו בנקודות בהרבה חזיתות, בחלקן בנקודות רבות מאוד, אבל הנצחון עדיין ממש לא מוחלט.

מעל הכל, כפי שצויין בהודעה הפותחת - סכנת החטיפות והשלכותיהן רק החמירה.

כמובן נמתין בסבלנות, עוד לא נאמרה המילה האחרונה - אבל בהינתן שנגיע לבחירות בלי עוד שינויים מהותיים - אלו שיבקשו את אמוננו, יצטרכו לתת תשובות מהותיות.

(המשך יבוא 2)

אלו ששנתיים צעקו 'בכל מחיר', אולי צריכים ומוכרחים להיות שותפים למשימה של צמצום המחיר - אבל אין להם לא היום ולא בהמשך שום זכות לביקורת.  הצביעות של כאלו שזעקו 'בכל מחיר' ובאותה נשימה האשימו את רה"מ על שחרור סינוואר - נשפכת מהאוזניים.

זה יהיה נכון גם בהמשך, כלי תקשורת שדחפו את 'בכל מחיר', פתאום מאשימים את הממשלה במחיר, שכמה שהוא מחיר כבד, הוא נמוך עשרת מונים מהמחירים שהם דרשו באגרסיביות לשלם.

הציבוריות הישראלית, כנראה לא היתה בשלה לאמירה חד משמעית מייד עם הטבח - שהמלחמה שנכפתה עלינו מסמנת את סיום מגמת ההתכווצות שהתחילה בהסכמי הפרדת הכוחות מייד אחרי מלחמת יום כיפור.

זה נכון מצד האמת - כי עזה וצפון הגליל העליון והבשן, הם כולם חלק מארץ ישראל שלנו. זה גם נכון ביטחונית, כי התשובה האמיתית בשכונה שלנו הן לטבח והן לחטיפה. אם ברגע שהבינו את המצב, או לכל המאוחר מייד עם סיום טיהור העוטף - היו מתחילים הפצצות והפגזות ארטילריות, תוך הבהרה לעזתים שמי שחייו יקרים לו, שיעלה על הסירה הקרובה ויתחיל לחתור, כנראה שפחות חטופים היו חוזרים בחיים וחלק מהחללים אולי לא היינו מוצאים - אבל הם היו החטופים האחרונים, לדורות.

אם היום, שנתיים וחצי אחרי, היו מסתובבות בעולם תמונות של עזה היהודית החדשה - ערביי יהודה ושומרון, הבדואים בנגב, התנועה האיסלמית במשולש ובגליל - היו מתחננים שרק ניתן להם להשאר תוך נאמנות מוחלטת ואפס עיסוק בטרור, או לעזוב בצורה מסודרת, לפחות לקחת איתם את הרכוש.

עתידה פרס שתיפול ביד רומי.

אמרה פרס לפני הקב"ה:

ריבונו של עולם, למה אתה מוסרני ביד אומה שטימאה ביתך?

אמר לה: גזֵרה היא, כדי שיתגרו אלו באלו ויאבדו מן העולם.

ואם איראן במקרה ינצחו אז תמיד נוכל להגיד שמדרשים צריך לקחת בערבון מוגבל וזה לא אומר כלום.

כי רואים שארה"ב מביאים לאיזור המון כוחות, ואיראן כנראה לא יתקפלו במו"מ.

השאלה אם היא תהיה תקיפה ממוקדת או שיתפתח למשהו גדול.

(והאמת, איני מבין למה פתחת שרשור זהה)

סקרים שהוא הזמין או שהוזמנו בשבילו מנבאים לו 6-7 מנדטים בראשות הציונות הדתית.

אלא שהוא לא רוצה את סמוטריץ' כמספר 2 שלו, ובצדק, וגם להיפך.

לו ווינטר יקשיב לי, המלצתי החמה לו להניח כרגע לפוליטיקה. הוא בהחלט אידיאליסט ואדם שהוכיח הרבה הקרבה לעם ישראל - אבל יש הרבה מה לתרום גם לא בפוליטיקה. כדאי לו להכיר קודם כל את המערכות האזרחיות וצורת החיים בהן.

נדמה לי שאתה יוצא מתוך נקודת הנחה שבעבר הם היו חברים (ובצוק איתן וינטר הדליף מסמכים לבנט) אז זה אומר בהכרח דהקשר נמשך עד היום והשניים רוקמים תוכנית זדונית מתחת לאף של הליכוד.

אני בספק מאוד מאוד גדול שזה המצב. העובדה שבנט חצה את הקווים, לא מצביעה בהכרח על כך שוינטר עשה זאת בעקבותיו. בנוסף, אנחנו לא יכולים עכשיו לחשוד על כל מי שהיה בעבר בקשר עם בנט שהוא שותף לרקיחת אותה מזימה זדונית (נתניהו או סמוטריץ') לדוגמה.

אז אם יש לך משהו ספציפי להצביע עליו שוינטר אכן מתואם עם בנט - אנא הצג את זה כדי שכולנו נווכח בעצמנו. אם לא, אז אפשר לשחרר ולהאמין לבן אדם שדרכו אפילו עוד לא דרכה במערכת הפוליטית.

בכל מקרה, הכותרת שנתת לא משמעותית. נשמח לדעת למי את טוענת שתצביעי ולמה.

בפעם ה- 17 היא עזבה את הליכוד

אבל אנשים שהגיעו למצבים פסיכוטיים קשים, פוסט - טראומה, דיכאונות עמוקים, שרואים במוות פתרון למצוקתם העצומה, כנראה שלא טרודים במחשבות לוגיות שכאלו.

אנשים עם משפחות, שיש להם ילדים שיגדלו כיתומים ללא אבא, משאירים אישה ש תצטרך להתמודד עם האו דן העצום - ועדיין כל זה לא עצר את אלו ששלחו יד בנפשם. הראש שלהם לא עושה ניתוח לוגי הגיוני. 

אבל ברור גם שסיבות לוגיות מסוימות יכולות להרחיק אנשים עם נטייה לאובדנות ממעשה בפועל ומעודדות אותם להשתקם, ומן הסתם סיבות לוגיות אחרות יכולות להקל יותר על התפרצות רגשית כזאת.

בדיוק כמו משפחה שיקירה התאבד בתור אזרח, ומקבלים מעטפת הרבה פחות רחבה.

אבל גם אם כן, ורוצים להוקיר את זכרו, צריך לחשוב איך זה ישפיע הלאה.

התזה של השמאל הישראלי (הציוני ברובו) בעד פתרון שתי המדינות והחזרת שטחים מבוססת על שילוב של טיעונים דמוגרפיים, מוסריים, ביטחוניים ומדיניים. המטרה המרכזית אינה רק פתרון הסכסוך, אלא הבטחת עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

להלן עיקרי התזה מחולקים לנושאי ליבה:

1. הטיעון הדמוגרפי: שמירה על הרוב היהודי

זהו אולי הטיעון המשמעותי ביותר בשמאל הציוני. התזה גורסת כי שליטה ארוכת טווח על מיליוני פלסטינים ביהודה ושומרון ובעזה מעמידה את ישראל בפני בחירה בלתי אפשרית:

* מדינה יהודית או דמוקרטית: אם ישראל תספח את השטחים ותעניק לפלסטינים זכויות אזרח, היא תחדל להיות מדינה עם רוב יהודי מוצק.

* סכנת האפרטהייד: אם ישראל תספח את השטח אך לא תעניק זכויות אזרח מלאות, היא תהפוך למדינת אפרטהייד ותאבד את אופייה הדמוקרטי ואת הלגיטימציה הבינלאומית שלה.

  הפתרון: היפרדות מהפלסטינים למדינה משלהם כדי לשמור על ישראל יהודית ודמוקרטית.

2. הטיעון הביטחוני: יציבות מול שליטה

בניגוד לתפיסת הימין שרואה בשטח נכס אסטרטגי, השמאל טוען כי:

* נטל ביטחוני: השליטה באוכלוסייה אזרחית עוינת מחייבת הקצאת משאבים עצומים של צה"ל, שוחקת את הצבא ויוצרת חיכוך מתמיד שמייצר טרור.

* גבולות מוסכמים: הסדר מדיני יביא להכרה בינלאומית בגבולות ישראל, שיתוף פעולה ביטחוני עם המדינה הפלסטינית (שתהיה מפורזת) וקואליציות אזוריות עם מדינות ערב המתונות נגד איומים כמו איראן.

3. הטיעון המוסרי והמשפטי

השמאל מדגיש את ההיבט של "סיום הכיבוש":

* זכות להגדרה עצמית: כשם שלעם היהודי מגיעה מדינה, כך גם לעם הפלסטיני יש זכות להגדרה עצמית.

* השחתה מוסרית: שליטה צבאית על עם אחר לאורך עשרות שנים משחיתה את החברה הישראלית, את ערכי צה"ל ואת המוסר הציבורי.

* המשפט הבינלאומי: השטחים נתפסים כשטחים כבושים (או "מוחזקים") על פי הדין הבינלאומי, והמשך ההתנחלות בהם נתפס כבלתי חוקי ומבודד את ישראל בעולם.

4. הטיעון המדיני-כלכלי: השתלבות במרחב

* לגיטימציה בינלאומית: פתרון הסכסוך יסיר את איום הסנקציות, החרמות (BDS) והבידוד המדיני של ישראל במוסדות כמו האו"ם או בית הדין בהאג.

* צמיחה כלכלית: סיום הסכסוך יפנה תקציבי עתק מהביטחון ומההשקעה בתשתיות בשטחים לטובת רווחה, בריאות וחינוך בתוך הקו הירוק ("דיור ולא שטחים")

אם פונים שמאלה זה לא נגמר רק אם ילכו עד הסוף לפרק לגמרי את המדינה, חס וחלילה.

מצד שני, אם הולכים ימינה ומחזיקים את שטחי ארץ ישראל, אי אפשר לספח עכשיו את השטחים, כי אז הערבים ביחד עם השמאל יהיו רוב.

חייבים קודם לעודד בדרכי נועם ובדרכי שלום - על ידי מתן הטבות כספיות וכל עזרה אפשרית - הגירת אלו שקיים חשש סביר שהם לא רוצים שתהיה ליהודים מדינה, שיהגרו אל מחוץ לגבולות ארצנו. משימה קשה, וצפוי שהשמאל יפריע, אבל אין ברירה, אם רוצים להגיע לאיזשהו פתרון יציב. ובסוף גם השמאל יודה לנו על זה. 

כל שכן עזיבה צבאית

וגם אם חלקם יתפשרו, אחרים לא יסכימו. ואנחנו כבר מכירים שיש להם אש"ף, חמאס, ג'יהאד, החזית העממית ועוד, ומה שסוכם עם אחד או כמה מהם לא מחייב את השאר. אם כן, יצטרכו לסגת עד הסוף, כולל ירושלים, אחרת כל ההשקעה בשלום תהיה לשווא.

אני לא זקוק לתזה המורכבת הזו (של הבגידה).

אני חושב שהבעיה היא יוהרה מטורפת של אנשים מסוימים... נראה לי שברגע שמבינים את זה- זה גם עונה גם על השאלה שלך בקלות יתרה, הם לא חוששים לזה...

יש יעדים ויש מציאות. כאשר שני היהודונים וויטקוף וקושנר בוחשים בקדרה, ואינטרסים אישיים יש להם לרוב... תמשיך לבד.

למה אתה מאשים אחרים ולא את מי שבראש - ביבי?

האם אתה עובד כמו השיטה בת העשרות שנים שלו שהוא תמיד מוצא אחרים להאשים?

פירוק חמאס מנשקו- בדרך.

השבת כל החטופים- בוצע.

פירוז הרצועה- בדרך.

שליטה בטחונית- הושג חלקית.

ממשל אזרחי- בדרך

אתה הבנת את זה?