גברים, מה תחשבו על אישה רווקה, שקונה לעצמה ארבעת המינים?
השואלת מוסרת תודה וקוראת את התגובות
תוספת של האנונימית - השאלה לא תאורטית: נניח בחורה מספרת לכם את זה השבוע בדייט לקראת החג
אם זה באמת נעשה מחיוב לקיום המצווה?
מה תעשה לדעתך בחורה שמתגוררת לבד, למשל?
התכוונתי להגיד שהן מברכות בברכה
נכון שלא מחויבות אבל מצווה הן מקבלות
ולחבב מצוות זו גם מצווה מבורכת
אמנם פטורות, אבל מקיימות מצווה. - לקראת נישואין וזוגיות
(ובאמת חיבוב מצווה הוא דבר חשוב. אבל כאן בדיוק נכנס מה שכתבתי כאן: המ, אני חולק עליך לגבי ניתוח התגובה שלי 😅 - לקראת נישואין וזוגיות.
כי אכן ישנם מקרים שהתגובה של @יהודי פשוט. ממש נכונה...)
זה לא רק ש"מברכות", אלא שמקיימות בכך מצווה.
אם נרצה להיכנס להגדרות בלומד'ס, כמדומה שזה קרוב לגדר "מצווה קיומית" ולא "מצווה חיובית" (אם כי לא ממש, עדיין פחות ממצוות קיומיות אחרות, אבל כעיקרון - שיש עליהם מצווה בכך).
יש להניח שלזה היא התכוונה.

בפרט שכאמור, הן מקיימות בזה מצווה.
כמעט אפשר לומר שלא גרע מללבוש ד' כנפות כדי לקיים ציצית. למה שם לא תאמר שלא צריך לחפש מצוות?
ונחשב לה למצווה.
אותו אלוקים שאמר את זה אמר גם את זה, אז כנראה גם לזה יש סיבה..
ולא חסרות חומרות בדברים שפטורים עליהם, ומחמירים בכ"ז כשכתוב שיש מקום להחמיר.
והחילוק לגבי ציצית הוא נכון בלומדס, אבל לא בתוכן. בסופו של דבר מדובר בלעשות פעולה כדי לקיים מצווה.. נכון, בציצית זה כדי "להתחייב" וכאן זה כדי "לקיים". אבל שוב- חסרות לנו מצוות קיומיות?

יהודי פשוט.דיברתי על העניין היחסית צדדי שהזכרת, והתכוונתי בזה להגיב על השיח הזה שמקטין את ה"תפקיד" של האישה, ואת המקום שלה בעבודת ה', מה שנובע בעיני מחשיבה לא מורכבת ונפילה לטענות נוחות.
הפסקה האמצעית.. נראה לי שהיא מסוג האמירות שמעוררות את האנטי...
של דרישת שיוויון ואנחנו בדיוק כמוכן ומה זה פה נשים למטבח וכל הבלה בלה הזה.
(מישהי פה כתבה פעם בפורום "היום נשים יכולות להיות טייסות, זה מוכיח שאנחנו אותו דבר, לכן אני רוצה ללמוד תורה..")
(ובלי שתאמר שאמרתי, הריני להפנות את תשומת ליבך למרחבי תגובותי על השרשור הזה... תראה שאדרבה, אני מאוד נותן מקום וכו' וכו')
וזה מבורך
התגובות האלו מגיעות באמת בגלל המציאות שבה אנחנו חיים, שביותר מידי מקרים זה לא נעשה מיראת שמיים.
הנימוק שהוא אומר זה בסה"כ צורת התבטאות צינית להתנגדות, שהפכה להיות נימוק בפני עצמה מרוב שהשתמשו בה.
כמו שכבר כתבתי בשם הרבנית שילת. המאבקים האלו אכן יוצרים רק נזק...
לא פלא שכשיש כ"כ הרבה תופעות של דווקא, אנשים יתרגלו להגיב ב"חסר לכם מצוות? תעשו קודם את מה שחובה.."
מה גם שהמאבקים והתופעות באים אכן דווקא מכיוונים שבד"כ באמת לא מקפידים ממש על מה שחובה..
יכול להיות שיש יותר, אבל זה אכן באמת לא משנה. משנה מי בולט ונותן את הטון.
בכל מקרה חשוב להיות מודעים לעניין כשדנים בנושא.
כמו שכתבתי כאן לאורך השרשור. הרבה נזקים, בהרבה תחומים, קורים בגלל זה.
בסה"כ בהבדל בין היישרת מבט למציאות לבין התעקשות לראות רק אור ואור..
הָיוֹ הָיָהאבל שוין, זה בכלל לא דבר מצחיק..
המציאות כואבת.
אבל אם זו מישי שאני אמור להתחתן איתה שלא תברך, כי יש הבטחה של הדברי חיים שאשה שלא תברך על הלולב יהיו לה בנים צדיקים, ובאלי...
סתםסתם, שתברך בחדווה ובששון ובגילה... מלעשות שבתור אשכנזי לא צאנז'ר אני לא נוהג לפי הדברי חיים וגם לא לפי הרב עובדיה שפמפם אותו בכל הזדמנות 
וברצינות: כמו בענייני לימוד גמרא ושות', האמת היא שזה תלוי בגישה המדוייקת שמחמתה היא עושה את זה. וזה לא דבר שאני מקל בו ראש. צריך להיות ערניים ולא לזלזל...
כשכתבתי "תלוי בגישה" זה היה "לצדדין קתני"...
רק שאח"כ הוספתי שזה דורש זהירות, כי לפעמים (יותר מידי פעמים...) זה הצד הלא טוב ולא מזהים אותו וטועים לחשוב שזה הצד הטוב.
אבל מבין שזה היה מטעה, וטוב שעוררת על כך.
מכל מקום, אז שיהיה ברור: כשזה באמת מתוך טהרת הנפש, וחיבוב מצוות מתוך יר"ש אמיתית (אגב, ראוי להדגיש דווקא כאן "יראת שמיים" ולא "אהבת ה'", ודו"ק) אז בהחלט אעריך.
אם כי, זה מסוג ה"הערכות" שאין בו שמץ של הפחתה במי שלא כזו. כי בסופו של דבר הדרך הטבעית היא לא כזו, ומי שלא כזו זה לא שהיא "פחות", אלא נשארה טבעית בסגנונה.
שכוייח
הָיוֹ הָיָהאני יודע אותה מהגרע"י... 😅
אם התחלנו עם הרב עובדיה אז עד הסוף... 
ברצינות אבל, השפע חיים זכה להקים ממש עולה של תורה. המוני המוני תלמידי חכמים רציניים וכבדים. יש להניח שהם לא יוותרו על עיון בשו"ת של מייסד החסידות
והדברי חיים הוא אישיו..
אם כי אני לא יודע מה לגבי הליכה עם זה לבית הכנסת
הָיוֹ הָיָהטהרת הלב לא חייב להיות שהיא מרגישה כמו במעלי יומא דכיפורי אחרי ש"י טבילות במקווה האר"י
טהרת הלב, זה כמו "זהב טהור". נקי מסיגים.
שלא מעורבת שום כוונה פחות ראויה... אלא באמת מרצון כנה וירא שמיים.
זה יכול להיות רצון למצווה עצמה.
וזה יכול להיות רצון להרגיש טעם בחג.
כמובן ששוב, גם זה מצריך זהירות (אפילו אצל האשה עצמה, בינה לבין עצמה, שתבדוק היטב בליבה מה יושב שם...) שזה לא איזה תסכול של "לבנות אין חלק בחג הזה גררר. אני חייבת להראות שגם אני מקיימת משהו", אלא באמת רצון להרגיש את מצוות החג...
היתה פעם איזה ישיבה על מעמד האשה ובלה בלה כזה בכנסת, והזמינו את הרבנית יהודית שילת.
היא פשוט אמרה להם: שמעו חבריא, ככל שינסו "בכח" - העולם הדתי רק יפתח רתיעה וחשדנות.
וזה מאוד פשוט ומתבקש. דרך הטבע. (וטוב שכך)
אגב, כמו שכבר הזכרתי לדמות: לימוד גמרא. אני חושב שה"תופעה" והברברת על זה, רק מזיקות ליכולת של מי שרוצה באמת ללמוד גמרא ביראת שמיים בלי רעש וצלצולים.
זה נוגע לעוד המון דברים (להט"ב, לדוגמה) אנשים חושבים שהם יכולים להלחם עם היהדות, זה לא עובד.. וזה רק יוצר נזק לאחרים (ואחרות..)
אני חושב (איזה חושב. בטוח, רואה, יודע, מעידני שמים וארץ עלי) שהרבה סבל שסובלים נערים ונערות בעלי נטיות הפוכות שלא באשמתם, נובע מכך שהארגונים הארורים הפכו את זה לדגל של מאבק.
לזה היתה כוונתי.
ארץ השוקולדגם איתך
תודה
ראשית, כבר חז"ל גזרו על דברים מפני סיבות כאלו, ולא חשבו על ההגיון שלך.
יותר מזה: מילא אם היה מישהו שיכול באמת לגרום לכולן ללכת. אבל אין. אז זה דיון תיאורטי, ואת רוצה שבת בודדת תלך בגלל ההגיון שלך. הבעיה שזה באמת נשאר בת בודדת, ואין לך יכולת להפוך את זה לדבר שכולן עושות, אז הטיעון שלך לא רלוונטי.
שלישית: גם זה חלק מהחשש. נניח וכן היתה לנו יכולת לגרום לכולן ללכת, היינו עושים את זה? חד וחלק לא. למה? כי זהו בדיוק: אנחנו לא נייצר תופעות בהיגררות אחרי הפרוגרסיבים. ראויה היא היהדות להישאר עצמאית. העסק יהפוך להיות בדיחה אם כל דבר שהם יקדמו אנחנו נרוץ לעשות אותו "בעצמינו" כמו ילד קטן שאומר "הנה אני לפניך".
רביעית, פחד בהחלט מחזיק. זה לא פחד רע, נמוך, שפל.. זה פחד ראוי. זה פחד קדוש. "אשרי אדם מפחד תמיד". כן, נכון, היום מאוד באופנה ללעוג ל"שמרנים מתוך פחד", אבל כל אלו שסופגים את הלעג, לעתיד לבוא יהיו בשורה הראשונה... אנחנו לא מתביישים בזה שאכפת לנו על היהדות כבבת עינינו. אמא מפחדת על הילדים שלה? בעל פוחד על אשתו? יהלומן פוחד על היהלומים שלו? יופי, גם אנחנו פוחדים על עבודת ה' שלנו.
את אומרת "לא אוהבת", אבל זה בגלל שאין על הכתפיים שלך אחריות ציבורית, ובגלל שאין לך מסורת בהתמודדות מול תופעות שניסו לחדור לעמ"י. להתכווח עם תלמידי חכמים ענקיים, שקיבלו מרבותיהם ורבותיהם מרבותיהם וכו' וכו', זה פחות התפקיד שלך 
אני לא מביא את זה כ"הנה גזרו אז יש לזה סמכות של גזירת חז"ל".
אלא שמה לעשות, חז"ל השתמשו בהיגיון הזה שהיא כל כך לא אוהבת. כנראה יש בו משו 
המחלוקת שאתה מדבר עליה היא לגבי מראית העין הרגיל - של "שלא יחשבו שהוא עושה עבירה".
כשמדובר בהרחקה מתופעה החמירו אפילו יותר (סטייל "דרכי האמורי")
וזה באמת היתפסות לקטנות. הרעיון מאוד מאוד ברור. לא היה מקובל על חז"ל לומר "סבבה אז נעשה את זה כולנו ואז יהיה טוב". ובטח שלא "אנחנו נגד פחד"..
יתר על כן, אפילו דבר שבאמת אנחנו היינו הראשונים בו - אחרי שנתפס לע"ז נצטווינו לעזבו - "מצבה, אע"פ שהיתה חביבה לו בימי האבות, משעשאוה לעבודה זרה..."
וזה באמת שאלה של הגיון פשוט ואכפתיות... למען האמת...
לגבי המשפט "הם לא נמצאות באיזורי".. וכו'
למותר לציין שלא מדובר על דווקא על רפורמיות עם דרכון רפורמי בר-תוקף...
ובטח שבעולם גלובלי הטיעון "איזורי" לא רלוונטי.

אפילו שלומית בונה סוכה...
אפשר לקנות סוכות מתקפלות די בזול
וסכך. אולי צריך עזרה להרים את הסכך על הסוכה
חשוב לזכור לשים את הדפנות לפני ששמים את הסכך.
בעקרון רצוי שלש דפנות לפחות (אחת יכולה להיות קצרה יחסית, אבל מבחינת הבניה של הסוכה יותר פשוט שהיא תהיה שלמה). אפשר דופן רביעית.
זהו, יש סוכה.
בשביל אור אפשר להעביר כבל מאריך שמחובר לבית.
או פתרונות יצירתיים כמו תאורת חירום.
מה הוא מבטא?
כל עוד אני לא יודע, קשה מאוד להתייחס..
מאיפה זה נובע, זה בעיקר מה שהיה מעניין אותי.
וזאת שאלה שבאמת אני שואל לא רק על מקרה כזה, אני שואל את זה גם על בחור שיחליט שהוא מניח תפילין דר"ת במקום שאחרים לא מניחים, או על בחור שמחליט לשים גארטעל בתפילה במקום שאחרים לא שמים..
או מישהו שרוצה להטיל תכלת בציציותיו.
השאלה מאיפה זה נובע
אם היא מביאה לבית הכנסת במקום שזה חריג - באמת קצת יפריע לי. אני מאמין שאדם צריך להשתלב בסביבה שלו.
עצם הקניה - מצוין.
אם היא יודעת לבחור אתרוג ולוב איכותיים - בכלל מרשים

קודם כל,
סליחה על האורך שיצא 

אהבתי מאוד את התוגבה של @מדרשיסטית20 שהיא אומרת שאי אפשר לדרוש מאישה להיות מושלמת ורק אז לעשות אקסטרות. זה פשוט לא נכון...
מה.. תגיד לאישה לא להדליק נרות שבת בשמן זית רק כי היא לא מושלמת??
[אם כי אני באמת באמת אוחז שהתפקיד של אישה זה להחליף חיטולים. חד משמעית. זה עיקר עבודת ה' שלה. לנענע ארבעת המינים זה איזה משהו שיגיע מהצד כזה. בהחלט. אפשר לא רוצה לנצלש]
אם כי למעשה אני חולק עליה
ולמה?
יש דברים שהם הגבולות דקים, גבולות בין שמרנות לפתיחות, בין לרדת על העם ל-להתדרדר, ועוד הרבה דברים וסוגיות, חינוכיות ועצמיות. פעם שאלתי רב איך אפשר לדעת מה הגבולות בדברים האלה ואז הוא הצביע על הזקן שלו וחייך..
זה דברים שצריך ללמוד, לשמש תלמידי חכמים, לראות איך גדולי הדור מתנהגים
בטח ובטח שצעירים שכמונו לא יכריעו בשאלות כאלה
אבל להביע דעה זה חשוב, ולברר את הדעה שלך וללמוד להקשות ולתרץ זה עוד יותר חשוב, וב"ה פה בפורום אנשים יודעים להודות שהם טעו ולקבל את השונה וכו'
ובסוף.. זה זוג שבאמת יוצא ובאמת מעניין.. מה אני הייתי חושב לעצמי בדברים כאלה.
ולכן, בגלל המורכבות והדקויות בנושאים האלו.. הייתי הולך לגדולי הדור. ומסתכל.
יש הרבה חומרות הלכתיות שלפעמים נראה ש.. "יאללה למה לא", אבל הסברא ההלכתית ש"מעולם לא שמענו על חומרא כזאת" היא סברא מאוד מאוד מאוד חזקה.
כמובן שבוחנים כל דבר. גם נשים לא הלכו יותר מידי לבית הכנסת. וצריך לבדוק ולברר.
מה ההפסד שיש מלהגיע לבית הכנסת אם יש, מה הרווח, כמה למה ובאיזה זמן. ילדים שאולי יפריעו וכו'
האמת? שלא ראינו לאימותנו שהחמירו בזה. באמת לא ראינו.
אני שואל ברצינות עכשיו,
האם לא הייתה מעולם אישה שרצתה להתחבר לקב"ה מתוך טהרת הלב גמורה וליטול ארבעת המינים?
הייתה.
צריך לזכור שאנחנו לא ממציאים את הגלגל. אנחנו שלב בשרשרת דורות מכובדת מאוד וענפה מאוד.
ולא, לא ראינו לאימותנו דבר כזה מעולם. גם לצדקניות ביותר שבינהן.. מעולם לא שמענו על מי שקנתה לעצמה ארבעת המינים. ומי שבאמת רצתה, לקחה מבעלה ונענה (עם ברכה, או בלי.. נו נו) וככה התחברה לקב"ה.
לפי דעתי?
להגיע לבית הכנסת עם ארבעת המינים? אויש נו. צריך להיות ר' יצחק מברדיטשוב להגיד שכולן שם מתוך טהרה וכו'
ואני מדבר שיש שם גם נשים בלי דברים כל כך בסיסים כמו כיסוי ראש!!
בסוף, יגידו מה שיגידו, וכל היוצאות דופן שיש למינהן (שאשריהן!) סיבה מרכזית לדברים האלה זה חינוך. חינוך שאומר שגם את יכולה. החינוך הזה גם הוא לא דרכן של אימותנו.
וזה מנטליות.. זה אופי שחוזר על עצמו בהמון המון דברים.. וגם האופי הזה אינו מדרכן של אימותנו..
אני בהחלט לא מחפש אחת עם אופי כזה. אבל כמובן שזה לא מוכרח בדברים האלה וכל מקרה לגופו..
לגבי השאלה הספציפית הזאת..
בעיקרון? אני נגד. חד וחלק.
אבל
אם זאת אחת שכל שנה נוטלת ארבעת המינים וממש חסר לה השנה והיא קונה על דעת שלא לקנות גם בשנים הבאות, בטח שלא לדבר על זה חו עם אף אחד שבעולם, ואין בה שום נגיעה של הדברים האלה.. אפשר להכיל את זה וזה נראלי טוב.
נראלי שיש לי עוד מה להגיד, ואכמ"ל.
[הנצלוש שלך די פוגעני. למה?
בין היתר, כי אני לא מטפלת בתינוקות. לשיטתך, עבודת ה' שלי חסרה את העיקר. ואני מוחה בתוקף נגד התפיסה הזאת - האם, נניח, לרבנית קוק (אשתו של הרב צבי יהודה) היה חסר העיקר בעבודת ה' כי היא לא היתה אמא?. ויש הרבה מה להאריך בנושא, ואכמ"ל, ואפשר לדון בשרשור נפרד.]
ולעצם העניין: "מעולם לא שמענו על מי שקנתה לעצמה ארבעת המינים" - אולי אתה לא שמעת...
סבתא שלי קונה לעצמה ארבעה מינים, גם לאמא שלי קנו כילדה כבר, כך שאימותיי הקדושות נהגו בזה.
גם נרות חנוכה כנ"ל.
למה אתם יוצאים מנקודת הנחה שכל דבר שנשים עושות בעבודת ה' (=במצוות בין אדם למקום) צריך לבדוק את הכוונה שלהן, ורק מי שעומדת במדרגות טוהר הלב הנכונות זה סבבה? באיזה סולם דרגות משתמשים כדי למדוד "טהרת לב גמורה"?
ונניח שהכוונות של אותה אחת הם לא מתוך "טהרת לב גמורה" - אולי מתוך שלא לשמה היא תגיע למדריגה הזאת? זה עוד חוט שמקשר אותה לקב"ה אז למה לנתק?
לא מצליחה למה מפריע לך שיש נשים שנוטלות בעזרת נשים בבי"כ. למה זה נראה לך עקרון כזה גדול שפוגע בעיקרי הדת?
ואם מישהו לא שומר שבת, זה אומר שמותר לו לרצוח?
אז אם למישהי אין כיסוי ראש, נגיד לה לזרוק על כל שאר המצוות?
אנחנו כנראה תופסים את מקום האישה ביהדות בצורה שונה, וזה בסדר, רק שכנראה אנחנו לא נתאים אחד לשנייה. יש לי כנראה אופי שאתה לא מחפש. רק תעשה לי טובה, כשאתה מברר עליי, תשאל גם על הנקודה הזאת ותחסוך לי את הבירורים האלה...
[פוגעני?
אני מתנצל. לא התכוונתי לפגוע. אמנם כתבתי את זה בצורה קצת מניפולטיבית אבל לא בקטע של לפגוע חו. סליחה.
אפשר להאריך, אם תרצי - אשמח. לא כאן]
נרות חנוכה ודאי, זה דבר עוד שמוזכר בראשונים.
אגב, מנהג רוב (או רוב ככל, או פשוט כל) קהילות אשכנז שאישה נשואה לא מדליקה. כי אשה כבעלה והבעל כבר מדליק. אז יוצא שהילדות מדליקות והאמא לא.
לולב, אוקי. סבתא שלך. אבל זה לא מנהג קדמון, ועובדה שזה דבר שלא התפשט בעם ישראל.
זה לא עונה על ההגדרה ההלכתית "מנהג"..
אמרתי בגדול בצורה כוללת על עם ישראל שלא מצאנו מנהג של נשות גדולי הדור, או מנהג רווח בקרב קהילה מסויימת וכיוצב
זאת הכוונה שלי.
אני לא יוצא מנק הנחה כזאת לגבי נשים. גם לא לגבי גברים. זה בדיוק מה שאמרתי בתחילת התגובה שלי. שזה לא נכון לעשות את זה. לא לגבי נשים ולא לגבי גברים. בדיוק.
לא בטוח שאנחנו תופסים את מקום האישה ביהדות בצורה שונה, ממש לא. אולי. לאיודע. חח
וכן.. זה גם קשור לאופי וזה ממש בסדר שהאופי שלנו שונה.
[כתבת בלשון קצת לא נעימה. אני מתנצל שוב כי כנראה ממש עיצבנתי אותך. מחילה. זה היה בלי כוונה..]
אתה יודע למה נשותיהם של גדולי הדור לא קנו לעצמן ארבעת המינים?
כי גדולי הדור קנו לעצמם ארבעת המינים, אז היה להם בבית
אני מאד לא אוהב את כל ה"אימותינו הקדושות" ו"פך השמן הטהור" ו"רק הוראת גדולי ישראל".
לא כל דבר צריך מסורת של מאות דורות, ולפני מאות שנים היה לכל קהילה אתרוג אחד, בדרך כלל אחד כזה שאם היו משלמים לך להגיע איתו לבית הכנסת לא היית מוכן.
אני כתבתי גם כן שבמקום שיש קהילה שבה זה דבר חריג, אני חושב שזה בעייתי, בדיוק כמו לעמוד בין היושבים ולשבת בין העומדים. אבל במקום שזה לא חריג, רק לא מקובל - מי שרוצה שתעשה. אין איסור לנהוג אחרת מהמקובל.
ציטוט:
אבל
אם זאת אחת שכל שנה נוטלת ארבעת המינים וממש חסר לה השנה והיא קונה על דעת שלא לקנות גם בשנים הבאות, בטח שלא לדבר על זה חו עם אף אחד שבעולם, ואין בה שום נגיעה של הדברים האלה.. אפשר להכיל את זה וזה נראלי טוב.
ואני כן אוהב את זה.
כי אין לי בעיה להיות חדשן ופתוח. אבל יש דברים שהגבול בהם הוא מאוד מאוד דק וההכרעה היא לא לנו.
אני סהכ שזה הרבה פעמים עניין של אופי של להיות יותר ממה שהיינו פעם
עם כל הטוב והיופי שבלחדש דברים טובים, ואני נגד להיות ראש בקיר. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו לא ממציאים את הגלגל
"שלא לדבר על זה חו עם אף אחד שבעולם" "ואין בה שום נגיעה של הדברים האלה"
רק אז זה נסבל ו"אפשר להכיל את זה". ממש כמו המתים בקורונה.
וזה אחרי שהסברת ופירטת עד כמה זה לא מנהג אמותינו הקדושות.
אנחנו לא מדברים פה על הנחת תפילין, כן? על אשה שרוצה להניח תפילין אולי הייתי מתייחס כמו שכתבת, ועדיין אני חושב שהדברים שכתבת נוקשים וחריפים מדי בשביל הנחת תפילין לנשים. אבל לולב? מי שישמע
כי זה דבר לא מקובל שאישה קונה לעצמה ארבעת המינים
אין בעיה להשתמש בשל מישהו.. זה מאוד נפוץ
אבל להגיד שאני קניתי לעצמי.. זה נשמע לי לא מתאים.
נכון. זה אחרי שפירטתי שזה מנהג אימותנו הקדושות.
אני בעד זה.
אין לי בעיה עם נטילת לולב,
יש לי בעיה עם לקנות לולב.
אלא באמת בשביל קיום המצוה
אמא שלך לא קנתה לולב
כי היה לה לולב של אבא שלך.
מי יודע ומי בודק ומי בוחן את הלב שלה לדעת את זה
ובשביל מה בדיוק לספר
אם מספרים זה גאווה קצת.
וזה לא לספר בגאווה של "הייתי חזן" (שגם זה יכול להיות לפעמים גאווה) אלא זה דבר שלא מצוי ומוזר
היא צריכה לדעת שהיא עושה לשם מצוה ולא לשם יוהרא, וזה מספיק
ובשביל מה בדיוק לספר? כי נשים אוהבות לדבר הרבה והיא חיפשה נושא לשיחה. כי היא רצתה לספר לחברה איזה אתרוג יפה היא מצאה. כדי לשאול חברה אם היא רוצה שתשאיל לה. למה להניח שאם היא מספרת זה למטרה רעה?
ככ יסודי וגדול
לדבר קטן של "האם זה מתאים לספר על זה, או שזה לא מתאים מצד יוהרא"
[יש לי הרבה מה להגיד, אבל אם בדייט היית אומר לי ש"עיקר עבודת ה' שלי תהיה להחליף טיטולים", לא חושבת שהייתי ממשיכה איתך לדייט נוסף. קח את זה כטיפ].
אתה טועה לגבי המנהג הקדמון. עיין בספרי פוסקים לגבי נטילת לולב לנשים, שם כתוב שזהו המנהג הקדום. קדום כל כך שיש פוסקים ספרדים שאומרים לנשים לברך. כאן כתוב ש"הרב מרדכי אליהו היה קונה לרבנית צביה אליהו סט של לולב ואתרוג משלה", ושהוא פסק לברך על הנטילה.
המנהג שבעל מדליק עבור אישה בחנוכה מאוד לא פשוט למרות שבאמת כך מקובל, ואכמ"ל. אבל אשכנזיות רווקות\אלמנות\ בעל בעבודה נוהגות להדליק בברכה.
לא מקובל שנשים ילבשו ציצית. לא מקובל שנשים יניחו תפילין. (למרות שיש נשים בהיסטוריה היהודית האורתודוכסית שעשו את הדברים הנ"ל). הנשים היחידות שראיתי עם דברים כאלה זה רפורמיות.
אבל נטילת לולב ונרות חנוכה - מאוד מקובל.
אמרת שרבנים צריכים לפסוק ולא אנחנו - אז השאלה היא איך היית מתייחס לשאלה אם השואלת הייתה כותבת, "שאלתי את הרב שלי, והוא אמר לי שזה מנהג טוב לקנות לעצמי סט, אבל אני מתלבטת איך הצד השני יתפוס את זה".
למה לקנות ולא ליטול של מישהו אחר?
א. אני עובדת. מרוויחה כסף. אני מוציאה כסף כדי לקנות לעצמי דברים גשמיים - אוכל, בגדים, בילויים וכו'. למה שאני לא אוציא כסף גם על העולם הרוחני שלי?
ב. למה אני צריכה להיות תלויה באחרים כדי לקיים את המצווה?
[תסלח לי, גם אני לא התכוונתי לפגוע בך. לפי מה שכתבת כאן בהודעת היכרות, אתה עוד צעיר ועוד לא יצא לך להיות בדייטים. מחילה, אבל נראה לי שאתה עוד צריך ללמוד קצת יותר לפני שאתה הולך להיפגש עם העולם הרוחני והאמוני של בנות ישראל הק'.].
אתחיל מהסוף כי זה הדבר הראשון שיצא לי לקרוא בדיוק כשההודעה נפתחה.
נכון. אני צעיר ויש לי המון ללמוד. וב"ה אני לומד.
אמרתי, כתבתי את הדברים בצורה קצת מניפולטיבית. זה לא באמת ככה. זה הקצנה כדי להבהיר נקודה מבלי לתת דגש על הפרטים הקטנים כדי שהמסר שלי יועבר..
לא אמרתי שנשים לא נטלו לולב, אדרבה אני ממש בעד ומבואס מהעובדה שאחיות שלי ואמא שלי לא רוצות בכלל
אני גם מודע למחלוקת האם לברך על הלולב. שו"ע רמ"א, החיד"א מביא מנהג שנשים נהגו לברך על ההלל, המקור של אני המנהג זה נבע כתוצאה משו"ת מן השמים שיש מחלוקת עד כמה אנחנו פוסקים לפי הספר הזה. וכו'
לגבי ההשוואה לטלית ותפילין, כבר כתבתי בהודעות כאן שודאי זה שונה
אין לי בעיה עם ליטול לולב, יש לי בעיה עם לקנות לולב.
הנה משהו שכבר כתבתי בהודעה שלי:
אבל
אם זאת אחת שכל שנה נוטלת ארבעת המינים וממש חסר לה השנה והיא קונה על דעת שלא לקנות גם בשנים הבאות, בטח שלא לדבר על זה חו עם אף אחד שבעולם, ואין בה שום נגיעה של הדברים האלה.. אפשר להכיל את זה וזה נראלי טוב.
אני אומר שרבנים צריכים לפסוק, ואנחנו גם צריכים לברר וליישר את דעתנו לאמת. ולכן הדיון מבורך. לא צריך לוותר עליו.
אם רב היה פוסק את זה הייתי אומר בפשטות, כמו שאמרתי כאן. "זה אופי", לא האופי שלי..
אני יכול להתווכח עם רב על הלכה, אבל אני ממש לא יכול להתווכח עם אדם שמקשיב לרב שלו. רב הוא מורה דרך והשקפה בעם ישראל וזה דבר מצויין שאנשים שואלים רבנים.
למה לא לקנות? כי זה מוזר, זה יוהרא, וגם אם זה לא באמת - זה נראה שזה מגיע ממניע חיצוני מאוד, ויכול לשמש דוגמא לא טובה.
ואולי בעצם.. השאלה אמורה להיות עלייך,
להיות למה כן לקנות? זה מעולם לא היה.. בשביל לשנות את תצטרכי להביא סיבה.
אז כאמור, אם זאת סיבה טובה כמו "היא נוטלת כל שנה, זה ממש חשוב לה, זה לא מגיע ממקום רע והיא לא תשוויץ בזה לחברות שלה" - כבר כתבתי שאני חושב שזה טוב.
אני חוזר, אולי יש לי מה ללמוד, ואני באמת לא חו אומר שאני חכם יותר מכולם.
אבל..
יש בהחלט גישה כזאת. שאני לא מגיע ממנה ולאחר בירור ושימוש תח וכו' ביררתי את ההשקפה שלי בדברים האלה. גם אם אנשים כאן לא יסכימו איתי. אולי ישכנעו אותי.. מצויין.
אבל אני רק אומר.. ההשקפה הזאת לא חייבת להגיע מתוך חוסר הכרת המציאות
(אם כי אני מאמינה שכן יש מקום חשוב למשפחה בעבודת ה', אבל לא בצורה השטחית [והלא הוגנת לעיתים] שבה מציגים את זה לפעמים.)
אם יהיה לי כוח אוסיף על דברייך בהמשך בעז"ה.
אבל כתבת ממש ממש טוב, יישר כוח!
[מסכימה איתך. אבל בתור רווקה (ולקח לי זמן עד שהייתי מוכנה לקחת על עצמי את הכותרת הזאת), אני מאוד רגישה לגבי אמירות כאלה, כי לי אין מקום בתוכם, ואני לא מוכנה לשים את עבודת ה' שלי על 'הולד' עד שבעז"ה יהיו ילדים. ויותר מזה, יש הבדל עצום בעיניי בין אברכית לאשת הייטיקיסט בנושא. ובין כך ובין כך, אני בהחלט מצפה שבעלי יטול חלק פעיל בהחלפת חיתולים].
נראה לי מאוד התנהלות "בת יענה'אית" לשאול מה הבעיה אם זה לא מתוך טהרת הלב.
או לשאול "מה, מי שלא מכסה ראש שתזרוק את הכל?"
כי זו היתממות.
אוהו היתממות.
כשאומרים "לא מתוך טהרת הלב", אין הכוונה שלא מדובר ברבנית קנייבסקי.
אלא שזה כולל מניעים אחרים. ובעייתיים.
אשה שלא מכסה ראש בוודאי צריכה לשמור מלא מצוות, אבל כשהיא תבוא ותספר פתאום על התשוקה העצומה שיש לה לקיים מצוות לולב - יהיה קשה מאוד להאמין שזה אמיתי וכנה.. חבל להיתמם.
וכשזה לא כנה, והכוונה לא טהורה, אז זה לא שמעורבב בה גם כוונה שנובעת מ"אהבה לריח של האתרוג"... ולא משהו דומה. מה שמעורבב זה עשיה פמיניסטית במקרה הטוב, ודווקאית במקרה הרע.
וכואב מאוד לראות איך אנשים עוצמים את העינים וטומנים את הראש בחול..
זה לא יקדם את אף אחד מאיתנו בעבודת ה' ובחינוך דור ירא שמים..
בואי נחליף את הכסר"ש בהלכה אחרת. סבבה?
לא חסרות הלכות שאינן הלכות צניעות, שמשום מה אין בהן כזה טרנד....
מעבר לזה, המשוואה היא לא כפי איך שהצגת אותה. אין לי בעיה עם מצוות אקסטרה כמו שיש לי בעיה עם מצוות אקסטרה מסויימות שהפכו להיות סמל סטטוס של מגמות מסויימות.
באמת סליחה, אבל לקרוא "יוהרא" לדעות כאלו, במציאות שבה אנו חיים ורואים בעינים רואות וכלות. זה מאוד לא הוגן, לא נכון, והמשך של טמינת הראש בחול...
מבטיח מבטיח מבטיח לך, שאין לי שום בעיה עם בת שלא מכסה ראש והחליטה לא לטלטל בשבת, בסדר?
עכשיו, חכי עם לדון איתי על זה. קודם תנסי להבין *מה זה אומר על הראש שלי* בסדר?
אם החשיבה שלי היתה כל כך לא מורכבת, וכל כך כמו איך שראית אותה. לא היה אמור להיות הבדל. נכון?
אז תנסי לחשוב מאיפה אצלי נובע ההבדל.
(אפשר גם להקצין כדי לחדד: מה דעתך על מישהי שממש קשה לה עם צניעות ולכן מסתובבת בביקיני, אבל לומדת גמרא בפרהסיא תוך עטיית טלית ותפילין?)
ובכן, כמובן. יש סיכוי.
יש סיכוי שבאמת נורא נורא קשה לה דווקא עם כסר"ש, ומאידך היא ממש ממש מתחברת לנטילת לולב.
אם מישהו יקדש אשה בנוסח "הרי את מקודשת לי בתנאי שהגיוני שיש מציאות כזו ^ בעולם", אין ספק שהיא תהיה מקודשת.
אבל זה שיש מציאות כזו אי-שם זה לא מספיק, לא לגבי דיון עקרוני, וקל וחומר לא לגבי האשה שאני רוצה להקים אתה את ביתי ולחנך את ילדיי.
השאלה היא כמה הסיכויים שוואלה, בדיוק היא כזו. כמה כאלו יש מול כמה שלא כאלו...
והם מועטים, בואי לא נתכחש.
@מבשר כבר הדגיש את ההבדל בין דבר שמפורסם לרבים לבין דבר שאין בו פירסום.
למשל.. כיפה. שהחיוב של זה ממש ממש קטנצ'יק לעומת כיסוי ראש לאישה
אז נעשה קל וחומר.
אני מסכים איתה שהשוואה בין צניעות לענייני קדושה נכונה, אבל החילוק הגדול הוא שזה מפורסם לרבים וזה לא
לא נכנסתי לזה היות והוא כבר כתב, והיות שזה לא היה עיקר הטיעון שלה אלא רק העמדה זה מול זה.
אבל אכן. זה עוול להשוות נפילה בחדרי חדרים לדבר הצהרתי.
החילוק הזה כ"כ ענק, עצום, מטורף. ויסודי....
השאלה היא אחרת: אחרי כל המקום הנפשי והזעקה וכו, מה מוכנים להקריב בשביל זה?
אדם שמקריב את הרוחניות שלו בחדר, זה דבר אחד.
ואדם שמוכן להצהיר על זה בפומבי, זה ענין אחר. (נכון, את צודקת. לא זו המטרה. אבל זה מה שהוא מוכן)
כאמור, אין שום בחור שמרוב התמודדות נפשית וזעקה פנימית יעשה את זה ברבים, נכון?
זה הנקודה.
לא באנו לתת חילוק בהתמודדות והקושי
אלא ב"מה הקושי הזה מפיל איתו".
וזה לא רק כי "בפומבי זה עבירה יותר גדולה".
אלא כי פומביות, נרצה או לא, מעידה על השיוך של אדם.
וכו' וכו'.
בסדר, הבנתי שזה החילוק, בסדר.
אבל שורה תחתונה - כשבגלל ההתמודדות אדם נותן לעצמו להציג את עצמו בצורה מסויימת, זה שונה מאשר שהוא יעשה את זה בחדרי חדרים.
אז כן, הבנתי. זה לא התמודדות שבגלל בחורה מחליטה "להתריס ולבעוט לכולם בפרצוף". אני לא טוען שזו המטרה של ללכת כך ברבים.
אבל אני כן טוען, שאם היא מוכנה לעשות כך. זה משמעותי. לא משנה שסביב זה ההתמודדות. העיקרון הוא שהיא מחצינה את עצמה בצורה מסויימת.
אולי נחדד את זה כך:
יציעו לך בחור בלי כיפה.
ויקחו אותך לשמוע עדות מפסיכולוג מומחה שמכיר אותו, והוא יצהיר בפנייך באלה ובשבועה שהתמודדות של הבחור הזה ללכת עם כיפה היא כמו מידת הקושי של בנים בקדושה או בנות בצניעות.
תרצי להתחתן איתו?
וזה חשוב להדגיש
אני לא בא לשפוט. באמת. ברור לי שיש מקום מסויים להשוואה הזאת (והוא לא קטן..). וכמו שלא הייתי רוצה שלא ישפטו אותי. כנ"ל באמת. ואני מדגיש את זה.
קראת את התגובה .. - לקראת נישואין וזוגיות
הזאת?
כי היא דיי עונה על מה שכתבת לי כאן...
ולכן גם החילוק של האחת שלא מצליחה לבין האחת שמתריסה לא ככ שייך..
המקום של הנפש וההתחברות למצוות הוא חשוב מאוד. באמת באמת. אני האחרון שיזלזל בזה.
אבל אני מציע הצעה שאין לי ביסוס אליה, אלא התסכלות על המציאות.. אפשר לחלוק עליי חח:
יש המון המון מצוות. אוקי? אותה הרגשה שאת (או @לגיטמי) תיארתן שעבודת ה של רווקה לשיטתי תהיה דלה (והגבתי שאני לא מסכים. וזאת לא כוונתי. ע"ש) אני חושב שהיא בכלל מגיעה ממקום לא טוב.
כלומר,
זה הגיוני שיש חיבור למצוות מסויימות. אבל אותה הרגשה של חוסר מבלעדי אותן מצוות ספציפיות במקרה עליהן יש מלחמת תרבות בעולם.. יש נגיעה של צד של מחשבת פסול.
והראיה,
שמעת פעם על מישהי עם רצון נוראי לקיים מצוות שילוח הקן או פטר חמור? זה מ"ע מדאורייתא.
עבודת ה' היא אדירה וענפה, גם אצל נשים רווקות. הסיבה שיש רווקות שמרגישות חוסר זה בגלל אותן השפעות זרות.
ואנחנו, בתור אנשים חכמים בעלי ראיה רחבה יודעים שאי אפשר לפסוק הלכה לפרטים, אלא לכלל. וככלל, הדבר הזה גרוע. זה לפתוח פתח גדול מאוד כמו שאת בעצמך מסכימה.
לא אגיד עליה שהיא כופרת, אבל אגיד שזה לא מתאים. למה? זה כבר הוסבר בהודעעות הקודמות שלי ושל נשמ"כ
"הרבנית קוק" זה מניפולציה. לא טיעון תורני ענייני.
(מישהי חושבת שהיא הייתה מבסוטה מזה שלא היו לה ילדים?
מישהי רוצה להתחלף איתה?)
וכן, חלק משמעותי מעבודת ה' של האשה (וגם של האיש, אבל יותר של האשה) זה גידול הילדים.
וזה דבר שהיה כ"כ מוערך ומקודש, וכל בעל שכל מבין עד כמה זה דבר נשגב, שמותיר את חותמו על כל הדורות הבאים. עד שבאו כל מיני טרנדים שטחיים, כפרניים ומטופשים וסחפו המוני אנשים כאילו הם עדר כבשים פתיות...
"אה, אומרים שזה שובנסיטי? יאללה גם אני נגד"..
במקום לחשוב טיפה לבד...
(טיפה, טיפה.. לא ביקשנו הרבה.
לא להאמין שדווקא בציבור שהכי קידש את ערך ה"חינוך". פתאום הכל נעקר באבחת רוח של איזה טרנד חולף... פתאום ההערצה העצומה לגידול הדור הבא בדך התורה ועבודת ה', הפך להיות "אה, שאני רק אחליף חיתולים?".... אין טיפת עמוד שדרה?)
בלי סיבה מוצדקת בכלל, היא לא כתבה משהו נגד חינוך ילדים וזה לא הנושא.
היא בעיקר אמרה שחושדים סתם בנשים על כוונתיהן. אתה רוצה לדון על זה? מעולה.
נכון יש רוחות חולפות... אבל מה היא כבר כתבה שמכניס אותה לזה?
לא שמעתי שום רוח חולפת בדבריה
הָיוֹ הָיָהלגבי הנושא של הכוונות וכו' הגבתי בתגובה אחרת בכלל: לגבי הנושא של "טהרת הלב"- - לקראת נישואין וזוגיות
בתגובה שעליה הגבת הגבתי למה שהיא כתבה בסוגריים המרובעות בתחילת התגובה שלה, מה אתה רוצה ממני?
בטח שהיא לא התכוונה ולא אמרה דברים נגד ילודה או טיפול בילדים על ידי נשים דווקא
תקרא שוב מה כתב עברי אנכי, ומה היא כתבה על זה, ומה אני כתבתי על מה שהיא כתבה.
במתינות ובלי דעות קדומות עלי.
תודה
"עד שבאו כל מיני טרנדים שטחיים, כפרניים ומטופשים וסחפו המוני אנשים כאילו הם עדר כבשים פתיות...
"אה, אומרים שזה שובנסיטי? יאללה גם אני נגד"..
במקום לחשוב טיפה לבד...
(טיפה, טיפה.. לא ביקשנו הרבה.
לא להאמין שדווקא בציבור שהכי קידש את ערך ה"חינוך". פתאום הכל נעקר באבחת רוח של איזה טרנד חולף... פתאום ההערצה העצומה לגידול הדור הבא בדך התורה ועבודת ה', הפך להיות "אה, שאני רק אחליף חיתולים?".... אין טיפת עמוד שדרה?)"
אתה לא מדבר עליה בכך? סתם יורה את זה לאוויר?
אבל זה הגיע כתגובה לזלזול שלה בגידול ילדים כחלק מעבודת ה'.
זה לא אומר שהפכתי אותה למירב מיכאלי, שאתה דואג מיד לסייג אותי ולהודיע ש"היא לא נגד ילודה". זה פשוט לא קשור.
את מה שאתה מאשים אותי שעשיתי לה, אתה עשית לי 
זה הרבה הרבה מעבר לטיפול בתינוקות. כן.
בהחלט הפעולות הטכניות יכולות להעשות בין שני המינים ואין עניין גדול באחד מהם.
גידול ילדים בגיל שאתה מדבר עליו הוא בעיקר הרוך והאהבה - ונגד זה לא היא לא אמרה מילה.
כל מה שצריך ילד כדי לגדול.
לא סתם רק במחוזות הסהרוריים ביותר יש מציאות של בעל בבית ואשה "אברכית" כמשמעו.
בסדר, אז זה לא PC, לא מפחיד אותי. ומי שזה כן מפחיד אותו - עליו בדיוק כתבתי את הדברים שכתבתי בתגובה שלי...
והיא דיברה על הדברים היותר גופניים שאין עניין לקדש אותם דווקא אצל נשים.
לעשות כביסה ולהחליף חיתולים זה אכן לא נשי יותר מגברי.
כאמור, טרנדים מטורללים שסחפו אחריהם את כל מי שלא היה לו עמוד שדרה..
תינוקות? כתבתי שיש הבחנה בין שני מישורים שונים של טיפול.
נכון, לי אין ילדים. בעז"ה יהיו.
לרבנית קוק לא היו בכלל ילדים, ואני די בטוחה שעבודת ה' שלי לא קרובה לעבודת ה' שלה. העניין הוא שיש לנשים עבודת ה' שלא קשורה בילדיה. ולי, כרווקה, יש עבודת ה' שלא תלויה בבעל שאין לי כרגע. ואני משקיעה זמן, כסף ומאמצים כדי לטפח את עבודת ה' הזו. וההרגשה שלי שאתה כאן (ובדיון קודם שניהלנו) לא נותן מקום לעבודת ה' הזו ופוסל אותה על הסף. כאילו אין מקום לטפח שום עולם רוחני אצל האישה שלא קשורה בגידול הילדים.
אני באמת שואלת, מה אתה מצפה שהעולם הרוחני שלי יכיל כרווקה? באיזה מסגרת אני אמורה לטפח אותו, לשיטתך?
מה שניסיתי למחות כנגדו זה הצמצום של עבודת ה' שלי לתחום אחד ויחיד של גידול ילדים.
(אין ספק שזהו תחום חשוב מאוד עם השלכות לדורות הבאים ולהמשך המסורת, אבל תקן אותי אם אני טועה, מצוות פרו ורבו מוטלת על הגבר בלבד.)
נניח שיש מישהו חילוני שמקפיד להניח תפילין כל יום וצם ביו"כ. האם היית מתחיל לבחון את כוונותיו? האם היית אומר לו שזה צבוע ועדיף שלא יעשה דברים כאלה כשהוא מחלל שבת?
אני לא הייתי פונה אליו. זה לא שהוא בא אליי ושאל לדעתי. ואם הוא היה שואל, הייתי כנראה אומרת לו שזה צעד בכיוון הנכון, ועדיף לשמור על זה מאשר כלום.
אם יש לך שתי הצעות והדבר היחיד שאתה יודע הוא שאחת משקיעה את זמנה הפנוי בבחירת ארבע מינים ואחת משקיעה את זמנה הפנוי בלראות סרטים, עם מי מהם היית יוצא?
ואני אשאל אחרת,
מהי עבודת ה' לרוב עמך בית ישראל שהם אינם אברכים שלומדים תורה כל היום?
רוב ימיהם הם פשוט.. עובדים.. לא?
עבודת ה' זה כולל להכניס קדושה בכל דבר של חול בחיים.
זה כולל חסד שאת יכולה לעשות ועוד המון המון דברים שבחורות צעירות ב"ה עושות.
זה כולל תפילה שזה דבר ככ יסודי אצל נשים לאורך כל הדורות..
ועוד
להגיד שפתאום מצוות כמו ארבעת המינים פתאום הפכו למצוות יסוד אצל נשים ולוותר עליהם זה צמצום זה ממש לא נכון.
לגבי העניין ב"אי אפשר לדרוש מאדם להיות מושלם ויש דרך"
אז גם אני התייחסתי לזה עוד בהודעה הראשונה שלי
ואם ממש תרצי, ממליץ לקרוא את התגובה הזאת .. - לקראת נישואין וזוגיות
לגבי השאלה האחרונה, אני חושב שהיא לא קשורה לדיון בכלל.
הדיון הוא האם זה ראוי, לא האם זה שווה יותר מכלום. היא גם יכולה לקרוא תהילים ולהתפלל.
אז נשאיר את זה לדיון אחר.
(אז נשאיר את זה בצד כרגע)
כן, אני עושה חסד.
כן, אני מתפללת.
וכן, אני נוטלת ארבע מינים.
לא דירגתי את המצוות מי עדיף. אני מכירה את ההלכה, אני יודעת שאני פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן, אבל אני יכולה לברך עליהם. לא יודעת מה זה מצוות יסוד או לא מצוות יסוד. אני משתדלת לקיים את כולם, וזו השאיפה שלי. זו לא המצווה היחידה שאני מקיימת.
ולעניין אותה תגובה,
מי שבוחר לא ללכת עם כיפה זו אמירה יותר סוציולוגית מאשר דתית.
אני לא רוצה לצאת עם אדם כזה, כי אני רוצה אדם שכן משייך את עצמו בפהרסיה (וגם לא בפהרסיה).
אבל נטילת לולב בפהרסיה (של עזרת נשים, כן?) למה זה מנתק את השייכות שלי? למה אתה ישר הולך לתייג אותי כרפורמית\בעלת כוונות לב לא טהורות ולא להפך?
אולי זה קשור לקהילה שבה גדלתי. שבה הנשים הולכות עם כיסוי ראש, נוטלות לולב וזה בנוסף לגידול ילדים (בכמות יותר מהממוצע) וללימוד תורה (כן, גם גמרא).
אם זה החשש שלך, אולי כדאי לשאול מראש איזה כיסוי ראש אני מתכננת ללבוש...
שאישה שהולכת בלי כיסוי ראש יש בזה אמירה גדולה מלבד הניסיון הדתי
וכלשונך:
זו אמירה יותר סוציולוגית מאשר דתית.
ולזו הייתה הכוונה על הדוגמא שהביאו פה למעלה על האישה בלי כיסוי ראש עם הלולב בבית הכנסת.
לא הלכתי לתייג אותך כרפורמית או בעלת כוונות זרות. חס ושלום. זאת ממש לא כוונתי.
כוונתי היא ברורה, והיא כבר הובהרה למעלה.
הובהר שאנחנו לא ממציאים את הגלגל, אנחנו עם ותיק מאוד ואפשר להסתכל אחורה. וזה בסדר גמור.
הובהר שאנחנו צריכים לא להיתמם ולעצום עינים שזה לא בגלל זה
שזה דבר פומבי וחיצוני
ממליץ בחום לקרוא את התשובה הזאת
אנחנו לא בוחני כליות ולב
ומאוד יכול להיות שהיא צדיקה
אבל.. יש פה תופעה של הכלל וכו'
א. אני האחרון שלא נותן מקום לעבודת ה' של אשה שלא קשורה במשפחה וילדים. כמדומה שתוכלנה להעיד על זה @ברוקולי, @מדרשיסטית20 ו@שפרינצא בוזגלו. מה שאני כן עושה, זה להעמיד פרופורציות.
ב. אני לא זוכר על איזה "דיון קודם" את מדברת (ואשמח אם תפני אותי). ואני בטוח שאת מקצינה ואומרת דברים שלא אמרתי, שהרי "יודע צדיק נפש בהמתו" ואני יודע כמה אני רחוק מעמדות כאלו.. אז אין מצב שכתבתי אותן.
לעומת זאת, שתי תגובות אחרות שלי אני זוכר במובהק (החיפוש מקולקל אז אין לי איך למצוא אותן), שבהן תיארתי באריכות ובדוגמאות את מרחבי עבודת ה' שיש לאשה, באשר היא. בלי שום קשר למשפחה.
בנקודה זו בפרט, יפה מה שכתב עברי אנכי כאן: -לא מתיימר לדבר בשמו. מדבר בשמי- - לקראת נישואין וזוגיות
ג. אני מבין, ומזדהה (!! תעדנה הנ"ל) עם התסכול מהצמצום של עבודת ה' שלך דווקא לגידול ילדים. זה באמת חשיבה מלאת עוול ועיוות לטעון כך. אבל הבעיה שמרוב אנטגוניזם לאלו שעשו כך, את נאטמת מלהקשיב לכל מה שמעורר לך אסויסיאציה כזו, ומקצינה לכיוון השני, כאילו תורה חדשה קיבלנו שלשום.
ד. לגבי החילוני, כמדומני שתגובתי זו: את יודעת מה? - לקראת נישואין וזוגיות תענה על כך היטב
ה. לגבי שתי הבחורות וכו' - אני אחזור ואזכיר שניתן לראות בתגובותי לאורך כל השרשור,את האבחנה בין זה אכן ממקום טהור לבין אם זה מהתרסה/דווקא/פמיניזם או כל דבר אחר כזה.
וכן, ברור שאם זה מהקטגוריה השניה אז אני ממש לא אהיה מעוניין להתקרב אליה. ב"ה.
(זה הדיון).
אני לא מכירה אותך. רק קריאה של התגובות שלך.
כתבתי על ההרגשה שלי, לא על דברים שאמרת.
ומה שניסיתי להגיד בדוגמה של שתי הבחורות הוא שהמדרון חלקלק לשני הכיוונים.
אני לא בודקת מה הכוונות של כל אדם שאני יוצאת איתו. אני לא חושבת שאפשר לדעת אם זה מבירורים. אבל אפשר לראות את הכיוון הכללי והשאיפה של האדם. ואני לא רוצה לצאת עם מישהו שיגיד לי לא ליטול לולב.
ואני מאמינה שפמיניזם הביא הרבה ברכה לעולם. גם לעולם התורני. אני חושבת שזה נהדר שיש יועצות הלכה שאפשר לפנות אליהן ולא לרב. אני באמת מרגישה שזו זכות לחיות בדור כזה. האם כל דבר פמינסטי הוא טוב ומבורך? לא. באופן דומה להרבה דברים בעולם שלנו, כמו האינטרנט. לא מכירה מספיק את תורת הפמיניזם כדי לחלק מה טוב ומה לא, אבל גם פה אפשר לאכול את הפנים ולזרוק את הקליפה. לא מקבלת את זה שפמינזם = רוע טהור.
הָיוֹ הָיָה(בעצם אני מהסס לגבי הכותרת שלך. והשמחה שלי בדיון ההוא ממש לא מיעטתי במקום של עבודת ה' של האשה, זה בכלל לא היה הנושא. איפה את רואה את זה? נראה שאת סתם מערבבת כל דבר שהרגיז אותך.
בדיון הזה מחיתי בעיקר על האמירות המחרידות שלך לגבי זה שההלכה היא שובניסטית כי היא עוצבה בידי גברים. אם יש דוגמה למישהי שרוצה תורה חדשה - זה מי שמנפיקה הגיגים כאלו.
למעשה, זה שקישרת לדיון הזה רק הוכיח לי עכשיו כמה אני צודק כאן בכל הדיון. השרשור ההוא הוא בעצם הוצאת המרצע מהשק שלך. כמה שזה עצוב לומר)
אם את מכירה אותי מקריאה של התגובות שלי, אז אני ממש מתפלא על מה שכתבת. היות וכתבתי המון פעמים אחרת ממה שאת טוענת, כולל בשרשור זה עצמו.
כנראה, כמו שכבר כתבתי קודם. יש לך אנטגוניזם שאוטם אותך מלהתייחס לכל טענה שנשמעת לך לא מספיק פמיניסטית רדיקלית. וזה מוכח, כאמור, אפילו מעצם הערבוב שלך בין השרשורים... עשית סלט אחד מהכל, כי את מכניסה לסל אחד כל הבעת דעה שלא מספיק משתטחת אפיים ארץ בפני כל מחזיקת כרומוזומי XX באשר היא.
ה"הכרות שלך איתי מהתגובות שלי", היא לא דיון ענייני בעמדותי, אלא הדבקת תווית: "ההוא לא מקבל את העליונות הנשית. קדימה לבית הסקילה..."
וכן, לפי השרשור ההוא את כנראה גם מאוד תומכת בתורה חדשה שקיבלנו אתמול או שלשום (ממי? )
(אולי זו הנקודה. הכותרת שלך היא באמת לא שקר. את באמת לא חושבת שקיבלנו תורה חדשה. את חושבת שאת יוצרת אותה, ושתלך התורה הקודמת לכל הרוחות)
המשך דברייך זה גם רוע טהור וגם דמגוגיה טהורה, ביחד.
אף אחד לא טען שפמיזם זה רק רע. ברור שהפמיניזם הביא המון ברכה לעולם. אבל כבר מזמן מזמן הוא עבר את השלב המבורך והגיע לטרלול הזוי, שמתבטא לדוגמה במשפטים אויליים כמו ההוא שכתבת בדיון ההוא, שההלכה שובניסטית כי היא עוצבה בידי גברים..
ואדרבה: בדיוק בשלב הזה, כשכבר אוחזים בטרלול, אז כל מי שאומר ש"הפמיניזם הוא לא רק טוב" הופכים אותו לכאילו הוא אמר "הפמיניזם הוא רק רע" ואז אוכלים אותו בלי מלח. כי כבר אין בעיניכן רשות בכלל לבקר על משהו. צריכים לאכול את כל הצפרדעים ולסתום, ולהאמין לבולשיט הזה שכביכול הקב"ה הוא זה שמעניין אתכן.
אם תרצי עוד הסברים בנוגע לשלבי הפמיניזם - את יכולה לקבל מהמומחית @חושבת בקופסא
ו@מדרשיסטית20, כנסי לשרשור שהיא קישרה אליו. ותביני למה אני חושב מה שאני חושב.
זה בדיוק הנקודה, יותר מידי פעמים שומעים מילים יפות על עבודת ה' וקרבת ה', ואז יוצא המרצע מהשק ומתברר שבפנים יש רק ריקבון כפרני פושה...
עכשיו, אני רוצה שירים את היד מי שמאמין שבחורה שחושבת שההלכה שובניסטית כי היא עוצבה בידי גברים ולכן צריכים לשנות אותה, יכולה באמת להיות כזו שנוטלת לולב מתוך תשוקה אמיתית וצימאון לא-ל חי...
(מה תגידי עכשיו? שבעולם מורכב יכול להיות שיש כאלו שיש להם ממש קושי בלהאמין שתורה מן השמיים וזה לא סותר שיש להם ממש רצון לקיים מצוות לולב?)
כמדומני שעכשיו לא קשה לבין למה מלכתחילה הניסיון יוצר לנו חוש ריח שמהסס בחשדנות... תראי איזה זיהוי קולע..
בקיצור, גברת לגיטימי. תודה ענקית על הלינק לשרשור ההוא, שהזכיר לי נשכחות והבהיר לי מול מי אני מתדיין. מעולה לחלוטין. מש"ל.
מיעוט בעבודת ה' הגיע ממישהו אחר כאן.
בתגובה כאן אתה ממציא אמירות שלא אמרתי.
מאשים אותי באנטגוניזם ופמיניזם רדיקלי.
קבלה של תורה חדשה.
רוע טהור.
דמוגוגיה טהורה.
ריקבון כפרני פושה.
שאין לי תשוקה אמיתית וצימאון לא-ל חי.
אתה לא מכיר אותי, ואני לא מסוגלת להתמודד עם כל ההוצאת שם רע הזו, אז אעצור כאן.
לא יודע מה זה "מישהו אחר", את כתבת לי שבדיון הקודם שלי איתך אני לא נתתי מקום לעבודת ה' של האשה.
ומה מתברר? שהאשמה המפוצצת הזו מתנקזת לתוך תגובה שבה מחיתי בך על האמירה המטומטמת ש"ההלכה שובניסטית כי היא נכתבה בידי גברים ולכן צריך לשנות אותה".
אז אם בזה מתבטאת עבודת ה' הנשית שלך... אני בהחלט נגד עבודת ה' נשית.. כן..
ואני לא ממציא כלום.
תראי איזה שינוי חל בי בין איך שדנתי איתך קודם לאחרי התגובה הזו. מה השתנה?
פשוט מאוד. את אשכרה שלחת אותי לתגובה שבה כתבת את דברי הכפירה המצוטטים. פתאום תפסתי במה מדובר.
אבל כן, כמו כל אפיקורס שנתקע בדיון, את אומרת שאני מוציא שם רע ובורחת עם הזנב בין הרגליים.
מה נגיד, כל הבנות צריכות לשלוח לך זר פרחים על איך שאת עוזרת לנו להאמין שיש מלא בנות שבאמת רוצות עבודת ה' אמיתית, בזכותך אנחנו ממש מפחיתים את רף החשדנות מול אמירות כאלו... אשרייך.. וואו..
אין לי בעיה שאשתי תיטול לולב
ואני מאוד אשמח שזה יקרה.
תהיה לי בעיה אם היא תרצה לקנות לולב או ללכת איתו לבית הכנסת.
פמינזם אינו רוע טהור, אבל מותר לי לחלוק עלייך ולהגיד שהוא הרבה פחות טוב ממה שאת מנסה לתאר (או אולי "לטהר") אותו.
אין שום דבר רע בלהתקדם, ולשפר דברים מקולקלים או שלא עבדו מספיק טוב
אבל יש בחינה כל הזמן של להבין שאנחנו באמת שלב בשרשרת דורות ארוכה מאוד וכל שינוי צריך לעשות בכובד ראש, מתוך יראת שמים ושימוש תלמידי חכמים. מתוך תורה.
ואני בהחלט חושב שהשינוי הזה (בתור כלל, לא בתור כל אישה פרטית כשלעצמה) הוא לא כזה מבורך.
אני מחזיק מהפמינזם הזה הרבה פחות ממך. הוא לא מלהיב אותי והרושם שהוא עושה אצלי הוא בעיקר שלילי, אם כי הוא עשה גם טוב.
(הערה צדדית שלא ממש קשורה, לאכול את הפנים ולאכול את הקליפה זה רק ר' מאיר יכול לעשות, כידוע. זה בדיוק מה שמשבחים אותו.. ככה שהביטוי הזה לא ככ לטובתך בדיון הזה)
זה אמנם מורכב, וכמו שרואים בכל תגובותי לאורך השרשור - אני ממש לא שולל על הסף.
וממש אין לי סבלנות לראות את ההתדיינות שנוצרה סביב התגובה שלך, ארוך מידי...
אבל העיקרון, העיקרון כ"כ חשוב.
ה"צאי לך בעקבי הצאן"..
הענווה בפני אימותינו, בפני אבותינו ורבותינו..
הענווה בפני הדורות הקודמים, ובפני זקני הדור הזה...
ההבנה שלא כל דרדק יכול להמציא מנהגים, וחומרות, והקפדות והידורים..
הכבוד למנהגים, הכבוד למה שלפנינו, ומי שלפנינו...
הכבוד לגדולי תלמידי החכמים, לסברתם, לחשיבתם, לתפיסתם...
זה כל כך חשוב.
וזה כל כך נשכח בשנים האחרונות...
מי שיודע הלכה, יודע כמה דחקים דוחקים וכמה תירוצים מתרצים וכמה מנהגים משמרים כדי "לא להוציא לעז על הראשונים"..
וזהו, זה בדיוק מסוג הדברים שבמושכל ראשון אנשים (ואנשות...) לא מזדהים איתם, אבל אחרי שנים של עמל ויגיעה ושימוש ת"ח - מפנימים אותם.
בדיוק מה שעשה לך אותו רב (אני יכול לנחש מי?) שהצביע על הזקן הלבן שלו... בדיוק.
אז שוב, להשליך על הנושא המסויים של נטילת לולב - אני לא רוצה. לדון אם אתה צודק במסקנות שלך או ש@לגיטימי? ו@ultracrepidam - גם לא (אני מניח שאני חושב משהו באמצע... אבל לא העמקתי בדיון ביניכם, כאמור). אבל להצדיע על עצם ההעלאה של העיקרון על נס - אני רוצה להצדיע.
הרצי"ה ור' אברום היו גאים בך.
(עריכה, עכשיו קראתי את התגובות של לגיטימי, ואני דווקא כן מסכים איתך. ההסתייגויות שלי הם מצד שאר מה שכתבתי בשרשור, והתלבטות עד כמה העיקרון הכ"כ צודק שלך אמור להיות מושלך על המקרה הספציפי הזה. אבל כשהויכוח הוא על עצם העיקרון - אני איתך לגמרי. וכנראה גם כל גדולי ישראל למיניהם ולסוגיהם...)
עברי אנכילא רואה בזה בעיה. אם מישהי הייתה מספרת לי את זה בדייט, הייתי שואל איפה קנתה, מה הצבע של האתרוג (והייתי מתגאה שהאתרוג שלי צהוב לגמרי והוא נקי ויפה
), ואולי הייתי מתחיל לדבר על הלכות ארבעת המינים חח.
אמנם בדרך כלל נשים לא קונות לעצמן, אלא נוטלות את ארבעת המינים של הבנים במשפחה. אך לא רואה בעיה אם היא רוצה שיהיה לה סט משלה.
אני לא ממש יודע מה קורה אצל ספרדיות. אך האשכנזיות תמיד נהגו לקיים מצוות שפטורות בהן, כמו שמיעת קול שופר, ארבע מינים וכד'. אולי מבחינה סובייקטיבית בגלל שאשכנזיות יכולות לברך, ההרגשה שממש מקיימים מצווה יותר חזקה, וממילא יש רצון לכך. בעוד ספרדיה שלא מברכת, זה עלול להרגיש כאילו לא ממש מקיימים מצוה, וכך זה נתפס פחות חשוב.
אצלי זה הפוך. אם מישהי הייתה אומרת לי שהיא לא נוטלת ארבעה מינים, זה היה נראה לי ממש מוזר. אמנם את פטורה, אבל איך את יכולה לפספס הזדמנות לקיים מצווה יקרה כל כך, בלי סיבה שמונעת ממך לקיים את זה.
מישהו כתב כאן שזה עלול לגרום לכך שאם נשים יתרגלו לקיים את מה שהן לא חייבות, אז זה עלול לגרום שלא יקיימו את מה שהן חייבות. לדעתי זה הפוך. ממה שיוצא לי לראות, נשים הרבה פעמים חושבות שהן פטורות מדברים שהן חייבות מעיקר הדין, כי יש אווירה כללית כזאת שהן פטורות. דווקא בגלל שנוצרה אווירה כללית כזאת שנשים פטורות ממצוות, לפעמים יוצא שהן חושבות שהן פטורות גם מדברים שהן חייבות בהן.
ובעיה נוספת שקיימת, זה שלפעמים משדרים לבנות שאין להן יותר מידי להתאמץ ולהשקיע בבנייה של עבודת ה' שלהן, כי לכאורה אין מהן ציפייה כזאת. בעוד גבר יודע שמצפים ממנו להתקדם ולהתעלות ולהשקיע מאמץ בעבודת ה', הרי הוא מחוייב במצוות, בתפילות במניין, יש ממנו ציפייה מובנית. ודווקא שאישה מקיימת מצוות עשה שהזמן גרמא אף על פי שהיא פטורה מהן, זה גורם להבין שזה שייך גם אליה, וכך היא תתייחס לעבודת ה' יותר ברצינות באופן כללי.
אמנם יש דעת יחיד בראשונים שסובר שאין לאישה לקיים מצוות שהיא פטורה מהן (משום בל תוסיף, אך הבית יוסף דחה את הדעה הזאת). ויש מעט ראשונים שסוברים שאמנם אין איסור, אך גם אין מצווה בכך (ראב"ד, וככה משמע מלשון הרמב"ם). אך רוב הראשונים והפוסקים מסכימים שהיא מקיימת מצווה בכך אף על פי שהיא פטורה, וכל המחלוקת זה האם תברך או לא. הרמ"א פוסק שיכולה לברך (כדעת התוספות, הרמב"ן, הר"ן, וכדרך המנהג שהיה נהוג באשכנז וצרפת), בעוד השולחן ערוך חושש לשיטת הרמב"ם (שכתב שלא תברכנה), ולדעת מי שאומרים שאין לאישה לומר "וציוונו" אם היא לא מצווה בכך, משום חשש לברכה לבטלה (שכידוע בהרבה מקומות הפוסקים הספרדים יותר מחמירים בזה משום שלדעתם ברכה לבטלה זה איסור דאורייתא). אמנם יש מאחרוני הספרדים שכתבו שיכולות לברך, אך הרב עובדיה יוסף התנגד לכך ואמר שאין לזוז מפסיקת השולחן ערוך.
לעניות דעתי יש עניין שאישה תקיים מצוות עשה שהזמן גרמא אף על פי שהיא פטורה מהן, בין אם מברכת על כך ובין אם לא. ויש בכך מעלה של קיום מצוות מתוך נדיבות הלב. שאף על פי שגדול המצווה ועושה ממי שלא מצווה ועושה, עדיין יש עניין לקיום מצוות מתוך נדיבות הלב (יש בעין אי"ה על קיום מצוות מתוך נדיבות הלב, אבל לא הצלחתי למצוא איפה זה).
רק לגבי מצוות ציצית ותפילין, כתבו הפוסקים שאין לנשים לקיים מטעמים שונים.
רק לגבי הנקודה ההלכתית -
למיטב זכרוני יש בל תוסיף רק אם מברכת כשהיא פטורה, אבל אם לא מברכת זה מפחית מהבעיה של בל תוסיף
ובכל מקרה אנחנו אכן לא פוסקים כך.
ולגבי הרמב"ם - די ברור בלשונו שזאת מצווה ממש, כך זכור לי. וראב"ד לדעתי עוד יותר "בעד" (הוא רק מציג דעות שונות לגבי ברכה).
ומה שכתבת על זה שקיום מצוות בתחום אחד מחזק את התחומים האחרים - מסכים ומחזק.
(ברור, ברור, אפשר לעשות כל דבר מתוך כוונה רעה ולא טהורה. אבל אין סיבה להניח את זה, והלב יודע וכו')
לגבי הנקודה ההלכתית - אתה צודק. גם הוא מתיר ללא ברכה, ורק עם ברכה הוא חושש לבל תוסיף.
הרמב"ם כותב "וכן שאר מצות עשה שהנשים פטורות מהן אם רצו לעשות אותן בלא ברכה אין ממחין בידן" (ציצית, ג,ט).
וקצת היה משמע לי מהלשון "אין ממחים בידן", שלמרות שאין בזה מצווה ואין בזה עניין, זה לא אסור ולא רע, ולכן אין למחות. אך אם הן כן היו מקיימות מצווה בכך, היה צריך לומר אם רצו לעשות אותן עושות, או משהו בסגנון.
אבל מסכים שלא חייב להסביר ככה ברמב"ם.
ולגבי הראב"ד - אתה צודק. הוא מביא את דעת רבנו תם שאפשר לברך. לא יודע למה זכרתי ככה בדעתו. אבל בכללי זכור לי שיש דעה כזאת, אך אולי אני טועה.
נכון גם פה וגם בהלכות מלכים הרמב"ם נוקט לשון כזאת, ולכן ר' משה פיינשטיין מבין שלמשל לגוי שרוצה לקיים מצוות אין לו שכר, כי כתוב ש"אם רצה לקיים מצוות ולקבל שכר מותר" אבל לא כתוב שהוא אכן מקבל שכר...
כמדומני אבן האזל או אבי עזרי מציין שההבנה הנכונה היא שאכן מקבלים שכר, ומוכיח מאגרת של הרמב"ם שמסייעים בידם כי זאת מצוה.
בראב"ד יש כמה כיוונים שונים, הוא לא הקפיד לפרוס את שיטתו העקבית בכל מקום, אז הגיוני שזכרת כיוון אחד ובמקום אחר הוא הלך בכיוון אחר
איך מעניין בו, טעות אחת שלו
והוא לא רלוונטי
אם מישהו מאכזב אותי באמת פעם אחת
אני כבר לא רוצה אותו
גם אצלכן זה ככה?
( שאלתי את הנשים בקהל ולא את הגברים ..
כי לא מעניינת אותי כאן הדעה שלכם)
מישהו פה שאל על איך מתנהלים נכון בשידוכים ובפגישות ועניתם יפה, אני לא חדשה בשידוכים אבל אשמח לשמוע מהצד הגברי איך הייתם רוצים שהמדוייטת תתנהל, מה עושים ומה לא.
סתם רוצה לשפר את איכות הפגישות.
תודה רבה! אשריכם!
תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.
לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.
אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.
מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.
לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.
מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),
1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום, הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.
מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.
2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.
3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.
4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.
5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.
6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.
בהצלחה רבה
1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.
והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:
א ד י ב ו ת.
זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.
אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.
גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.
בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...
סיוגים:
*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים
**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)
***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון
****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.
יילחמו עם דובים
יפתחו שימורים
ויושיטו ידם למדפים הגבוהים
אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?
חתול זמנינשים מתאפרות
מול הארון שעות מתלבטות
רק דבר אחד אינן מבינות
כך או כך הן מספיק חמודות.
לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..
זה מעניין..אבל זה באמת ככה?
אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.
לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה
הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)
להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)
להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי
גם אם הוא לא מתאים . תהיי דבש
קארמה is a...
זהו כל השאר מלמעלה
עדיין לא התחלתי לצאת ואני חושב על זה הרבה.
אשמח להכוונות איך כדאי לי להכין את עצמי בשנים הקרובות (לא יודע עדיין כמה)
לקראת חתונה.
אפשר בספרים, שיעורים, מידות שהכי חשוב לעבוד עליהם,
ואם יש שרשורים ישנים שכבר שאלו את זה, אפשר פשוט להפנות אליהם. (משתדל לא לחפור
)
תודה רבה מראש לכל מי שעונה.
זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.
ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -
כך קל יותר, אני חושבת.
והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח
אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.
ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.
וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.
תשמח ברצון ותשמור עליו..
א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי
האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות
ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.
יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.
יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.
*מחשבתיים:
איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?
מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?
ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.
הערה:
כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.
עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.
זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...
שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.
כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.
גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.
אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.
אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.
אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.
1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.
2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.
3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.
4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.
5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.
זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.
ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.
בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה
השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.
השאלה זה
1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע
2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע
3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.
כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).
אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...
אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'
מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן
אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.
הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,
כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.
אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.
יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:
א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.
ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.
ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?
מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.
האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.
חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה.
ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.
מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -
למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.
מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.
איזה סגנון חיים אתה מצפה?
איך תממן את זה?
איך ואיפה תראה המשפחה שלך?
נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.
באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.
אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.
שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.
להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.
כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק. נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.
גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.
הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.
בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים. וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך. פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך. לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.
אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.
כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.
תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.
אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.
בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,
בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).
אשריך!
למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.
אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.
אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.
אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.
אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.
אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.
אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.
כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.
בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.
צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.
התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה.
האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?
בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.
מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.
בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.
או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה. בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.
בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.
גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.
חברה נשואה שנה שהתחתנה בגיל מאוחר כתבה בקבוצת חברות רווקות בנות גילה:
"אחרי כמה שנים מרגיש לא מציאותי להיות נשוי"
כמה חוסר טאקט וחוסר רגישות יכול להיות לבן אדם?
את רואה שיש בקבוצה רווקות בנות גילך שכמהות להנשא כבר ואת כותבת כמה שזה מאין חלום כזה לא מציאותי שאת נשואה כבר שנה?
עדיף לסתום באמת ולא לדבר בכלל על זה מול חברות רווקות.
זה כמו שהריונית תגיד מול חברותיה הנשואות שלא מצליחות להקלט "יו זה מרגיש לא מציאותי להקלט להריון"
איפפפפפפ
אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף...
היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!
אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!
זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים??
אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...
מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני!
אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟
לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.
זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.
ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.
אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -
אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.
אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:
שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.
וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.
בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.
אין מילים באמת.
וידום אהרון...
הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,
מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו
מתוסכל ממש... לא מצליח להפסיק ליפול.
מרגיש שיש מגנט שמושך אותי בכח לרע...
מצד שני, בפנים אני לא רואה איש רע אלא בןאדם רגיש שמחפש רק טיפת אהבה..
קיצור, מרגיש רעעעע מאוד עם עצמי..
מה עושים??????
נמאס לי כבר ליפול!!
ונמאס לי יותר מזה שאין לי שליטה על עצמי!!!
נ.ב. בסוד: הפחד הכי גדול שלי זה שאני לא יודע לאיפה אני עוד אגיע.. אולי לא אשלוט בעצמי ויקרו דברים לא טובים חס ושלום.
אבל עזבו, ההתמודדות שלי היא בעיקר עם הכלב שבי ששב כל הזמן על קיאו... לא יכול יותר!!!!
מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.
הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.
יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.
אשריך💪
כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.
מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.
אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...
///
בקיצור זאת עובדת החיים.
אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.
ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):
– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה
– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)
– לצאת הרבה מהבית
– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל
– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף
– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.
– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור
ברמה הרעיונית:
– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".
– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?
שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."
=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.
גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.
יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.
מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים
ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.
ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!
"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"
הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.
מה הצורך שלא מתמלא?
איפה בלו''ז?
לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.
סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).
אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.
כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.
אסור? כן.
לא מוסרי ומלוכלך? לא.
אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.
זה מעשה לא מוסרי נקודה.
האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.
הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית
מדובר בתעשייה נוראית.
אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.
בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.
המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.
אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי
רק הלכתית.
זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.
ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.
כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.
כרגע.
האם זה פוגם?
גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.
וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.
אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי.
זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.
לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת
ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית
(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)
בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".
ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.
איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.
הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').
ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.
המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.
גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.
ואין הבדל בין גבר לאשה פה
אינו דומה x ל־y
יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר
ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)
הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף
פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.
אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה. הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה. הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב
יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.
כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.
כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.
תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.
אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.
זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.
קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.
פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.
אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים.
זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.
צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.
בהמשך לשרשור הארוך של הגברת לבנדר, ואחרי מחשבות במהלך השבת, אשמח לשמוע איזה תכונות/ התנהגויות אתם מעריכים? אפשר בכל סוג קשר, זוגי, חברי, משפחתי וכו'.
אשמח להתייחסות משני כיוונים, האם זו הערכה חיובית, דהיינו אתם מעריכים את מי שיש לו את אותה תכונה. או הערכה נצרכת, דהיינו אתם לא מעריכים את מי שחסר אותה.
הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.
זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)
שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.
שליטה עצמית, נימוס גם must.
אופק רחב בונוס גדול.
ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.
שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.
נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.
אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.
(סתם)
אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים
מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.
בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.
כמובן "תנא ושייר"
1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם
(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)
2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות
3. אנשים עם תכונות מרשימות:
שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית
לשני הכיוונים
שלהם זה טוב.
ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...
חחח חלאס לרדת עלי
לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.
ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון
גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו
ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים
בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני
נחישות
ויציבות
ביחד עם עדינות
חיוך מתוק וקסם אישי
שלום לכולם ובהצלחה!! 
מחפשת בחור שמשלב תורה עם עבודה, בעיקרון באה מרקע דתי לאומי והתחזקתי בשנים האחרונות יותר .
ממש אשמח אם תוכלו להפנות אותי היכן לחפש חוץ מהאתרים , כמובן ששומעת גם צעירים יותר , אין שום בעיה הלכתית ככה שזה לא אמור להפריע לי
תודה רבה
הרמוניהיש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"
קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:
אקרא, תודה ! 