ובעצם הזמן הזה הוא שיקוף למה שקורה במהלך השנה בצורה מתונה יותר
אני ובאופן כללי אנשים רגישים מאוד שמרגישים וחווים דברים בעוצמה הרבה מהדברים שקורים מרגישים לנו גדולים ואינטנסיבים. כמעט תמיד יש בדיוק משהו שקרה או אירוע שהיה ומשהו שעומד (או עשוי) לקרות. ככה שאני מרגישה שלהרבה מאיתנו (ולי גם) יש לפעמים נטיה לנסות 'לעבור' את האירוע 'לשרוד' את החג ולחיות זה פריווליגיה לזמנים של שקט ושגרה (יש שגרה?)
וגם כשאני בין לבין קשה לי לפעמים פשוט לאפשר לי לחיות בנחת ובכיף. הראש (והגוף בסטאס אחריו) נמצאים עוד בשבת הקודמת ובחג הבא ובדבר השלישי שאני אחראית עליו ובכל מה שעלול לקרות ומתפוצץ וקורה... הכל במין מערבולת גדולה. ואיפה אני ? ואיפה לנשום? או שגרה?
כשהראש שלנו במודעות לעבר ולעתיד זה כמו מגנטם כבדים שמושכים אותנו למכאן לשם ולא מאפשרים להיות פשוט, איפה שאנחנו.
כשהראש חושב כבין לבין אנחנו לא פה ולא שם…אבל אפשר אחרת
פתאום נזכרתי שהתקופה הזו היא לא רק בין כסה לעשור היא גם עשרת ימי תשובה.
הבנתי שאני יכולה לבחור אם אני חושבת על הזמן שאני בו כעל בין לבין, בין כסא לעשור שבשבילי הימים האלה הם ימים של לחץ וריצות של חג שבת חג והכנות מול עבודה ונסיעות. או שבעצם אני בוחרת אחרת, הימים האלה הם גם עשרת ימי תשובה !
עשרה ימים שבהם הקב''ה ממש קרוב ומחכה לתשובה שלנו. פתאום כל יום כזה הוא פוטנציל עצום, וכל יום הוא יום. ממש כיף פתאום אפשר לנשום !
בעזרת הבחירה בניסוח של הדברים אני משנה לגמרי את החוויה שלי
אני בוחרת להיות בדרך במקום להיות בין העבודה לבית
ואם מצאת את עצמך מזדהה אני מציע לך גם לחשוב רגע על זמן בין לבין שלא נותן לך לנשום לפעמים ולתת לו שם ומהות חדשה.
והנה שלי
רגע לפני יום כיפור חשוב לי לעשות תשובה על הימים שביזבזתי לסטראס ולביניים ולוקחת לי בעזרת השם לבחור את ימי ראשון.
לא יום ראשון בין שבת לשני כזה שבו אני עייפה משבת וחוששת מכל האירועים השבוע. יום ראשון שהוא היום הראשון בשבוע ויש לו פוטנציל להתחיל שבוע ממש שמח וכיפי
גמר חתימה טובה
שנה טובה נושמת ומתוקה


