מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
חשבתי על זה הרבה כדי לענות שורת מחץ צינית וקולעת אבל אני חושב שהתשובה היא לא הרבה.
ועכשיו ברצינות, עמנו ניצב בפני בחירה גורלית , בחירת שיטת הפעולה של בית המשפט העליון.
הרי כל מי שחי במדינה ויחשב רגע בהיגיון וברוגע יוכל לראות בבירור שבית המשפט העליון זקוק לעיצוב מחדש. בין אם משום שהוא מבוסס על שיטות המנדט והעות'מניים ובין בגלל שהחוקה של מדינתנו מעולם לא נכתבה.
ואם זה לא מספיק יש גם את האקטיביזם השיפוטי, ההטיה כנגד הימין ואיך אפשר לשכוח את האבסורד שבשביל חוק יסוד צריך רק רוב רגיל!.
ברור שצריך ניסוח חוקתי חדש, לכולם, כמעט.
אבל, כדרכם של שינויים גדולים בהיסטוריה, קשה.
קשה להקשיב אחד לשני, ובאווירה יש ריח מסריח.
אך, הבחירה היא בידנו. האם לפתור את הנושא בדרכי שלום בהידברות, בחשיבה, בהסכמה, בהתייעצות, במשאלי עם, ברוגע או לפחות בנחת.
במקום לנצל את האירוע הנדיר של פעם בעשרות שנים לנתח בעדינות, בלי לשבור כלום ולסגור יפה אח"כ.
אנחנו מוצאים את עצמנו מנצלים את האירוע בצורה צינית לצורך מטרות פוליטיות בלבד.
יוצרים הפגנות כוח ברחובות, חוסמים כבישים ואמבולנסים, מקללים, מאיימים ובעיקר לא דנים.
לכל המתנגדים לשינוי: הרי מי כמוכם דורש איזון כוח בין הרשויות?! ושמירה על חירות וזכות הפרט?
ולכל התומכים : חשבתם אפילו לרגע מה יקרה אם יהיה רוב בממשלה שיחשוב כנגד הדעות שלכם?
האם גם אז הייתם כל כך ששים לבצע את השינוי? הרי אני משער שהמשפט "ואהבת לרעך כמוך" הוא לא סתם קלישאה בשבילכם.
לכל המפחדים:
אל תדאגו! אנחנו בני אותו עם, ולעולם לא נרצה לפגוע אחד בשני, לא תהיה מלחמת אחים, לא פיצול מדינות. לא צריך אפילו פיזור הכנסת.
רק צריך אורך רוח הקשבה.
אני יודע שזה קשה, גם לכתוב את זה קשה לי
אבל אנחנו צריכים לדבר.
בפתיחות, באמת, בלי שום הסתרות.
בואו נקים קבוצות דיון אזרחיות וגם ממשלתיות.
במקום ללכת להפגנות. ללכת לדון. בכבוד.
אמנם, זה הרבה פחות אקשן.
זה אפילו עלול להיות משעמם.
אבל אם נסכים, זה שווה הכול.
נשעה את התקדמות החוק. ונתקבץ לדבר עליו ועל חלופות עם השכנים וגם עם אנשים רחוקים יותר, פנים אל פנים.
ולאחר מכן נעשה משאל עם.
וביחד, כולנו נשמח.
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
חשבתי על זה הרבה כדי לענות שורת מחץ צינית וקולעת אבל אני חושב שהתשובה היא לא הרבה.
ועכשיו ברצינות, עמנו ניצב בפני בחירה גורלית , בחירת שיטת הפעולה של בית המשפט העליון.
הרי כל מי שחי במדינה ויחשב רגע בהיגיון וברוגע יוכל לראות בבירור שבית המשפט העליון זקוק לעיצוב מחדש. בין אם משום שהוא מבוסס על שיטות המנדט והעות'מניים ובין בגלל שהחוקה של מדינתנו מעולם לא נכתבה.
ואם זה לא מספיק יש גם את האקטיביזם השיפוטי, ההטיה כנגד הימין ואיך אפשר לשכוח את האבסורד שבשביל חוק יסוד צריך רק רוב רגיל!.
ברור שצריך ניסוח חוקתי חדש, לכולם, כמעט.
אבל, כדרכם של שינויים גדולים בהיסטוריה, קשה.
קשה להקשיב אחד לשני, ובאווירה יש ריח מסריח.
אך, הבחירה היא בידנו. האם לפתור את הנושא בדרכי שלום בהידברות, בחשיבה, בהסכמה, בהתייעצות, במשאלי עם, ברוגע או לפחות בנחת.
במקום לנצל את האירוע הנדיר של פעם בעשרות שנים לנתח בעדינות, בלי לשבור כלום ולסגור יפה אח"כ.
אנחנו מוצאים את עצמנו מנצלים את האירוע בצורה צינית לצורך מטרות פוליטיות בלבד.
יוצרים הפגנות כוח ברחובות, חוסמים כבישים ואמבולנסים, מקללים, מאיימים ובעיקר לא דנים.
לכל המתנגדים לשינוי: הרי מי כמוכם דורש איזון כוח בין הרשויות?! ושמירה על חירות וזכות הפרט?
ולכל התומכים : חשבתם אפילו לרגע מה יקרה אם יהיה רוב בממשלה שיחשוב כנגד הדעות שלכם?
האם גם אז הייתם כל כך ששים לבצע את השינוי? הרי אני משער שהמשפט "ואהבת לרעך כמוך" הוא לא סתם קלישאה בשבילכם.
לכל המפחדים:
אל תדאגו! אנחנו בני אותו עם, ולעולם לא נרצה לפגוע אחד בשני, לא תהיה מלחמת אחים, לא פיצול מדינות. לא צריך אפילו פיזור הכנסת.
רק צריך אורך רוח הקשבה.
אני יודע שזה קשה, גם לכתוב את זה קשה לי
אבל אנחנו צריכים לדבר.
בפתיחות, באמת, בלי שום הסתרות.
בואו נקים קבוצות דיון אזרחיות וגם ממשלתיות.
במקום ללכת להפגנות. ללכת לדון. בכבוד.
אמנם, זה הרבה פחות אקשן.
זה אפילו עלול להיות משעמם.
אבל אם נסכים, זה שווה הכול.
נשעה את התקדמות החוק. ונתקבץ לדבר עליו ועל חלופות עם השכנים וגם עם אנשים רחוקים יותר, פנים אל פנים.
ולאחר מכן נעשה משאל עם.
וביחד, כולנו נשמח.





