לשפר את החיים.

המטרה אולי הבלעדית של המדע היא להבין את הטבע ואת היקום כמה שיותר לעומק. הסקרנות האנושית היא זאת שמובילה את המטרה המרכזית של המדע.

החיים משתפרים טכנית בזכות ובאמצעות המדע, אבל זה "תוצר לוואי" של חקר העולם. 

לגבי האושר, זאת שאלה שאין עליה תשובה חד משמעית.

תודה רבה חברים! הייתם נהדרים! עשיתי את שלי בעולם! היו שלום!

הדבר שמניע אותם הוא לשפר את איכות החיים, בין אם לשמה בין אם להרוויח כסף.

בין אם סקרנות לשמה, לשם כסף, או לשם כבוד. שיפור איכות חיים תהיה בערך במקום השלישי ומטה.

נתקלתי במחקר חדש שמנסה להבין את המנגנון של מזון שאחוזים מסויימים ממנו בלתי ניתנים לעיכול. תאורטית אם נבין את המנגנון הזה נוכל לייצר אוכל דל קלוריות שנכנס ויוצא בלי כמעט להיאגר בגוף בתור שומנים.

עכשיו, האם זאת נראית לך התפתחות חיובית שמשפרת את איכות החיים? בדורות הקודמים ניסו להעשיר את האוכל בכמה שיותר רכיבים מזינים, והיום אנחנו לא יכולים לסתום את הפה אז אנחנו מנסים לעשות את הטריק הבזבזני הזה.

לדעתי מה שמניע את האנשים שמתעסקים בתחום הזה זה בעיקר רצון לכסף, סקרנות ותהילה (לאו דווקא בסדר הזה). השיפור באיכות החיים כאן מגיע רק מהעובדה שאנשים לא מצליחים לשפר את החיים שלהם בדרכים יותר הגיוניות.

לשפר את איכות החיים?

וברור שבמבט אמוני זאת הסיבה ש-ה' נתן לאנשים את המוח לפתח את הדברים האלו. זה לא אומר שזאת המטרה המוצהרת של אותם מדענים וחוקרים. חלקם כן, אבל אני לא חושבת שזה ככה אצל רובם.

ממעלה ראשונה. האם זה בא לשפר את איכות החיים? לא בדיוק. אבל עצם ההרתעה מפצצות אטום אצל מדינות הביאה לתקופה השלווה בהיסטוריה של האנושות מבחינת שפיכות דמים.

טכנולוגיה מתקדמת משפרת לנו את החיים, אבל כל דבר טכנולוגי יפותח בין אם הוא משפר את החיים ובין אם הוא מזיק.

מעשיים שואלים איך זה ישפר את איכות החיים.

תיאוריות מדעיות ומחקרים מדעיים לא.

כן אבל לדעתי זה רק שלב אחרי. השלב הראשון היה לדמיין את מכניקת הקוונטים ולחשוב עליה, לא במטרה לפתח משהו במטרה לפענח את שפת העולם. בהמשך יהיה ניתן ליצור מחשב קוונטי

ולדעתי השלב הראשון הוא מדע טהור. השאר זה מדע מעורב ביזמות ושות'

יש מדענים שפועלים בשם הסקרנות בלבד, ורק שנים רבות לאחר מותם הגילויים שלהם עוזרים לשפר את איכות החיים.

יש מדענים שפועלים בשביל להרוויח כסף ובזכות הרצון הזה הם מקדמים את העולם ומשפרים את חיינו.

יש מדענים שמחפשים פתרונות לבעיות ספציפיות כדי לשפר את איכות חיינו והם עושים זאת "לשמה".

השיפור של הכלים מביא לשיפור החיים. אבל - גם בצד הטכני יש לכלים האלה חסרונות.

כיום יש תרבות שפע שיש לה גם תופעות לוואי שליליות, גם ברמה הטכנית ממש - גורמת להשמנה ועוד. דברים שפעם לא היו.

וגם בתחום הנפשי - יש היום המון שיפורים לעומת העולם של פעם, יש הרבה כלים ודעת שפעם לא היו. יש הרבה יותר חופש (במובן החיובי), יש עולם שלם של פסיכולוגיה ושל להבין את החינוך טוב יותר, ובכללי יש עיסוק בשיפור התקשורת הבין אישית, ובזוגיות, ואיך לגמול אנשים מהתמכרויות, ועוד ועוד דברים טובים. מצד שני - יש גם דברים רעים וכו'.

במובן מסוים אני חושב שמי שחי נכון - היום יש לו כלים להיות במקום טוב יותר, גם בפן הנפשי. מי שלא חי נכון- אז בכל עולם שבו הוא יהיה הוא ייכשל.

אז אם אתה מודד איכות חיים בפן הנפשי - אני חושב שהיום טוב יותר (למי שחי נכון כמובן, וכו'). אבל אם אתה מודד אושר, אז לדעתי לא תמצא הבדל גדול בין אדם שחי לפני אלף שנה ואדם שחי היום, אבל זה פשוט בגלל העניין של ההתרגלות. מחקרים מצאו, שגם אדם שהרוויח מליון ש"ח וגם אדם שעבר תאונה - אחרי כמה זמן מתרגלים למצב שלהם.

האושר שלנו הוא באופן יחסי  לטווח האפשרויות שלנו.

מה שנכון זה שאנחנו קצת מפונקים יותר, אבל אנחנו מרשים לעצמנו להיות כאלה בגלל שבשפע של היום זה אמור לעזור לנו לבחור את הדרך הטובה ביותר עבורנו בלי שיקולים חיצוניים וזרים, כל עוד לא מגזימים בהתפנקות הזו. (למשל בעניין הזוגיות- אז פעם מישהי שהיתה ענייה, היה עליה הרבה יותר לחץ אם היו מציעים לה מישהו עשיר. היום גם מישהי במעמד כלכלי נמוך תעדיף למצוא מישהו שמתאים לה מאשר מישהו עשיר.)

עונה לך על החלק של האושר.

משום מה יש לנו תמונה פסטורלית של ילדים יחפים מקפצים בשדות רחבים וירוקים.

נשים במחוך סורגות ומאושרות.

אוויר נקי וטהור.

בעל שחוזר מיום עבודה לבית עם סיר רייחני לאישה וילדים שמחים.

אנשים בריאים וחסונים. 

היה המון המון סבל וכאב גם פעם.

המון

לא הייתי רוצה לחזור אפילו לרגע

(טוב אולי לשירים, לאופנה והתרבות)

אבל לכל השאר ממש ממש לא.

הבריאות כיום הרבה יותר טובה.

אני חושבת שקשר זוגי בריא כיום טוב בפער על מה שהיה בעבר.

בפער.

איך יכול להיות קשר טוב ואמיתי בין בני זוג כשיש כמה נשים.

אנשים היום הרבה יותר ממשים את עצמם - שזה עיקר האושר בעיניי.

היום הרבה יותר מחוברים לרגש היום ונותנים מקום לכל רגש.

נותנים מקום לטיפול.

אנחנו הרבה יותר מודעים לבעיות, ונלחמים בכל הכוח כל האושר שלנו.

כן זה מביא יותר גירושים, משברים, מהפכות.

אבל זה חלק מהדרך וברוב המקרים זה מבורך.

ושלא אתחיל לדבר על המצב של הנשים פעם.

כמובן שהמילה ״פעם״ היא רחבה. והיו מלא דורות ותקופות.

לא יודעת איזה תקופה יש לך בראש.

בעייני תקף לכל תקופה שהיתה.

רגשית אני חושבת שהתפתחנו.

(הכל כללי מידיי מידיי מידיי

אושר זאת בכלל מילה גדולה שאי אפשר למדוד.

באופן כללי רואה שיפור גדול בחיים כיום, פוטנציאל ענק להיות מאושרת באמת ופחד מוות כאישה לחזור אחורה)

היום המצב של האשה לא זוהר במיוחד. 

הרבה יותר נשים מרשות לעצמן לבגוד בבעליהן ומכניסים את עצמן לבור עמוק, או שהבעל בוגד בהן.

האשה כל הזמן צריכה להתחרות עם אחרות על יופי ומעמד, וברגע שמכניסים את המדיה החברתית, יש לה תחרות עם המון נשים, "ואיך תתחרה את הסוסים" מכל העולם.

יש לה זכויות, אבל מה עוזר אם היא יכולה להיות חברת כנסת, ושם היא צריכה להיות 'לא נשית' ולצעוק ולהתווכח עם גברים.

אם היא מקבלת תפקיד מרכזי בעבודה, אז היא צריכה להתלבט בין קידום ללא לגדל את הילדים שלה לגמרי, או בכלל להישאר רווקה.

מרוב הבגדים, התכשיטים והאקססוריז היא מרגישה שהיא חייבת outfit חדש לכל אירוע ואפילו לכל היום, או כמה פעמים ביום.

אשה ממוצעת יש לה הרבה מחזרים קריפים שstalking אותה במדיה החברתית או בעולם הממשי.

פחד מוות לגדל בת היום.

היה נפוץ בעבר אפילו יותר.

בגידות? קרו מלא ולא פחות. מצד הגבר כנראה יותר.

השוואות? כל הזמן. 

תשאיר את הבחירה בין קרירה לילדים לי! וזה ממש לא או או.

לא לגברים שחושבים שהם יודעים יותר טוב מה נכון לי.

ומה זה ״נשית״?

עושה לי גירודים.

אתה מוזמן להסתכל בתרבויות עולם שלישי לא מפותחות 

(אפשר באמת להתווכח שטוב ורע זה בראש ויכול להיות שהם יותר מאושרים ממנו בגלל שאנחנו מודדים את האושר במדדים מערביים של חירות ושוויון וכד' )

ככה המדיה החברתית משקרת על מצב האנשים בעולם. רוב המוחלט של האנשים שמשתמשים ברשתות לא יוצרים תוכן אלא רק צורכים אותו, לא שזה דבר טוב, אבל הרוב של אוכלוסיית הנשים לא מבצעות את כל השאו הזה.

אתה נשמע כאילו ראית יותר מידי סרטוני אנדו טייט. הבן אדם עבריין סוחר מין, ברור שהוא רואה את הכל, במיוחד נשים, דרך הזווית הזאת כאילו אין שום דבר אחר שבו אפשר להגדיר את המציאות דרכו. ממש פרויד המודרני.

רק שהוא טוב במובן מסויים כקונטרה. אבל אני מתעב את צורת החיים שלו.

מה שכתבתי על בגידות, זה על פי מחקרים.

שאר הדברים שכתבתי אני רואה במציאות, לא רק במדיה החברתית.

אצה לא חי בחברת נשים, הדרך שבה אתה תופס את כל העניין הזה היא מבחוץ, דרך מה שמספרים לך. מה שאמרת כאילו לאישה הממוצעת יש המון סטוקרים באמת גורם לתהות מה ההגדרה שלך לאישה ממוצעת.

ושוב, זה שרוב התגובה שלך הייתה מוקדשת לעניינים מהתחום המיני כאילו שזאת הדרך העיקרית לתפוס את המציאות זה נורא, ומצמצם בני אדם לאספקט אחד ממכלול של חיים.

אני חושבת שמצב האישה כיום הוא פשוט שיש לנשים הרבה יותר בחירה. בחירה לעבוד, לנסוע, להחזיק רכוש, לרכוש השכלה וגם כן, להתנהג בצורה מזעזעת שלמרות שהיו כאלו מקרים בעבר, הם בהחלט יותר נפוצים היום.

אגב, לגברים יש היום שלל התנהגויות חזיריות במיוחד שהם יכולים לבצע. אז מה נשפט את כל המין הגברי לפיהן? באמת, חצי מהבעיות שציינת לגבי "מעמד האישה" שייכות גם לגברים.

בגידות, תחרות על מראה וסטטוס, צעקות של חברי כנסת (אם צעקות זה "לא נשי" אז אומר שזה כן "גברי"? הכל שאלה של על מה צועקים ובאיזו סיטואציה) איזון עבודה ומשפחה, אלו דברים ששיכים גם לגברים. ואני אעדיף עולם שבו הדברים האלו קורים *קצת פחות* אבל משפחה תחיה בעוני מחפיר כי "זה לא כבודה של האישה לצאת מהבית ולעבוד".

אבל דברתי בראייה שלי לגדל ילדה בעתיד.

בסוף תפקיד מרכזי של האשה זה להוליד, לגדל ילדים ולהחזיק משפחה. זה דבר שבטבע.

פעם האשה בתחום הזה הייתה יותר מוגנת, והיום זה יותר פרוץ.

רק אם נתמקד בתחום הזה, אני הייתי מעדיף לגדל ילדה במציאות של פעם.

בנוסף, את קוראת לזה היכולת לבחור. אם היא בוחרת וזה לא פוגע בטבע הנשי שלה, ברצון הפנימי שלה והקמת משפחה, אז הבחירה יכולה להיות טובה.

אבל אם זה נובע מלחץ חיצוני, זה גרוע.

אני כן מאמין שעדיין נשים דעתן קלה, לא בקטע שהן טפשות, אלא בקטע שהן קלות לפיתוי, כמו שרש"י מביא שקרה בסוף לברוריה אשתו של ר' מאיר.

מכיוון שכך שקל לפתות אותן, לא רק בתחום המיני כמו שקרה אצל ברוריה, אלא בכלל, אז הרצון החיצוני שלהן לא מתאים לרצון הפנימי שלהן.

לפעמים הן מפתות את עצמן.

ברור שיש גם בעיות לגברים, אבל היא דברה על המצב של הנשים, אז הגבתי לה.

כשאישה בוחרת לעשות משהו רע, זה על אחריותה הבלעדית, לא כי פיתו או רימו אותה. אותו דבר כשהיא בוחרת לעשות משהו טוב. בחירה של אישה לטוב או לא לרע זאת בחירה. להגיד שאישה שבוחרת במשהו רע "לא מקשיבה לרצון הפנימי שלה" זה מקטין נשים ואת חומרת המעשה. כמובן שיש אפשרות לתשובה, אבל כרגע היא פשוט בן אדם רע עם כל האחריות. אנחנו לא ילדים קטנים שצריך להגן עליהם מעולם שאין להן יכולת להתמודד איתו. יש אלף ואחד פירושים לביטוי נשים דעתן קלה, להצדיק איתו תפיסה שנשים הן סוג של ילד קטן זה ממש לא בסדר. ושוב, בפעם השלישית, יש בנשים יותר תחומים מאשר רק התחום המיני, זה מאוד מצמצם ומקטין.

יש הבדל בין מעמד להתמהגות..@נעמי28 דברה על מעמד, כלומר איך נשים נתפסות בחברה, אתה דיברת על כל מיני התנהגויות שלא כוללות אפילו חצי מכל הנשים, ולא קשורות בכלל לנושא- איך החברה תופסת אותן. בזה שאתה מבלבל מעמד עם התנהגות אתה מכליל את כל הנשים ככה, לפחות מתאר את המעמד שלהן בעיניך, ונראה שהוא ממש לא חיובי.

לא יודעת איזה מין רושם יצרתי, אבל שתדע שאני ממש לא פמיניסטית. אני פשוט חושבת שנשים הן בני אדם, בני אדם עם יכולת בחירה ואחריות על המעשים שלהם. 

אשה קודם מזוהה עם המשפחה ואחרי זה כל השאר.

בענין מעמד אני חושב שנשים פחותות מגברים, בין אם זה בענין ההלכתי כהגדרת הרמב"ם בפירוש המשנה בהוריות שהן פחות קדושות, לכן חיי הגבר קודמים הלכתית לחיי האשה כדברי המשנה, ולכן להלכה מצילים חיי גבר לפני חיי אשה.

כמובן, להוסיף לזה שלרוב הראשונים שהן לא יכולות להיות דיינים, וגזירת הכתוב שלא יכולות להיות עדים. פשטות הפוסקים לא יכולות להיות מלכים או כל שררה אחרת.

בין אם מבחינה קבלית, שהיא כנגד ספירה נמוכה מהגבר.

זה בענין המעמד.

לענין מעשים, ברור שאשה יכולה להגיע למקום נעלה מגבר, כמו שגוי יכול להגיע למעלה יותר מישראל, או לפי הראשונים שישראל מעמד מתחת למלאך, במעשים הוא יכול להגיע למעלה ממלאך.

[אני גם חושב כמו שכתבתי קודם שנשים יותר מתפתות מגברים, ולכן ההחלטות שלהן לא תמיד שפויות. זה לא אומר שהן פטורות מעונש או כל אחריות אבל יש את הפן הזה.]

לפני שאתה מגדל בת, שיהיה לך בהצלחה למצוא אישה להתחתן איתה.

קודם כל נאמן לישרות התורה ולא מעוות אותה לפי כל מיני הסברים של ליצנות, היתול וחנפנות כמצוי בדורנו.

כאמור מי שלא מציל איש לפני אישה, הוא חייב בדמי האיש ועונשו חמור מאוד, וזה לכל הרופאים למיניהם.

וה' שהוא אלוקי אמת, הוא ימציא לי את זיווגי.

לא כזה ברור מבחינה הלכתית. (ובטח לא מבחינת הפרשנות שאתה נותן לזה.)

הציץ אליעזר למשל חולק על זה.

ואני ממש מרגיש צורך לומר עוד משהו. 

כשהייתי בן 16 בערך, אמרתי דברים שמזכירים מאד את הדברים שאתה אומר, בגלל כל מיני מקורות שמורים לכיוון הזה.

אבל מלבד העובדה שהתבגרתי מאז, וגם למדתי עוד דברים, והבנתי שהעמדה התורנית היא הרבה יותר מורכבת - יש דרכים שונות לנסח את זה.

והדבר הראשון שצריך להבין - הוא שאתה לא שווה יותר מאף אשה.

וזה נכון אפילו לפי שיטתך. ודו"ק.

קודם כל, הוא מסכים שהשיטה מקובצת לא הבין כהבנתו ברמב"ם, וגם אני בעניי לא מבין כמותו.

אבל גם אם נלך לפי הבנתו של ה'ציץ אליעזר' הוא אומר שכאשר איש ואשה שווים בקיום המצוות, האיש קודם.

הוא מביא גם אפשרויות אחרות. (בסעיפים שלפני סעיף ח'.)

שכשאני כותב "יש דרכים שונות לנסח את זה", אין כוונתי שיש דרכים לגרום לזה להישמע יותר טוב למרות שהכוונה היא אותה כוונה.

הניסוח של דברים, מלמד על הנחות היסוד הנלוות לאמירה. לכן הניסוח הוא דבר חשוב ומהותי, לא רק הנגשה חיצונית של הדברים.

(ולכן כתבתי שהדבר הראשון שצריך להבין הוא שהגבר לא שווה יותר מהאשה.

שזוהי הנחת יסוד שמשנה את כל המשמעות של הדברים.)

שאתה מתעלם מהדבר הכי בסיסי ופשוט שלפי התורה לאישה אין כלל חיוב להתחתן וללדת (כמובן שאתה מוזמן להסביר את זה שדרך הטבע שהיא רוצה וכו וכו אבל תכלס אם אתה נאמן לישרות התורה אתה לא רוצה לעוות אותה לפי כל מיני הסברים של ליצנות היתול וחנפנות)

העניין הוא שכדרך הטבע לאישה ולגבר יש פונקציונאליות של הבאת ילדים לעולם כדי להבטיח את קיום האוכלוסייה האנושית. זה לא משהו בלעדי לאישה או תפקידה היחיד.

דבר שני, דוגמא פרטית אחת מהגמרא היא לא הוכחה*. אף אחת לא הביאה את אמנון כדוגמא לכך שכל הגברים אנסים

*. ואם אתה שואל אותי ואת רוב המחקרים שעשו אז גברים בוגדים יותר באופן מוחץ. אתה יודע מה, אולי הם באמת פחות מפותים בתחום המיני, יש מצב שהם לא מפותים אלא סתם מחפשים דרך לבגוד. בכל מקרה זה לא מוציא אותם אמינים יותר מהבחינה הזו.

"עוד יתכן לאמר בטעם שפטרה התורה נשים מפו"ר משום דבאמת הלא הטביעה בטבע התשוקה ובנקבה עוד יותר כמו שאמרו טב למיתב טן דו וכו', ודי במה שהיא מוכרחת בטבע". 

ויכריחו אותך להתעמת עם שאר הטיעונים בתגובה שלי.  

אם אתה לא מוכן לקבל פרשנים (ויש הרבה) שניקים אחרים מביאים כדי להסביר את התיאוריות השנויות במחלוקת שאתה מביא לפי המקרא וחלק קטן מהפרשנים אז אינך יכול להביא פה פירוש מעורפל (שאפילו לא אומר שיש חיוב על אישה אלא רק מסביר למה לכאורה הוא לא קיים)

העניין הוא  שהפירוש גם לא מקדם אותנו ולא מביא את הדיון לשום מקום חדש. כי באותה מידה שהאישה רוצה לגדל ילדים לגבר יש רצון טבעי לבצע פעולות שיביאו אותו לידי קיום פרו ורבו. ובכל זאת צווה הגבר להביא ילדים. איך אתה מסביר את זה? 

הטבעי של הגבר להביא ילדים.

לא הבנתי איזה ראיות הביאו. הציץ אליעזר?

הציץ אליעזר אומר בפירוש שהשיטה מקובצת שהיה ראשון לא הבין כמותו, וגם לדעתו אם האיש והאשה שווים בקיום המצוות האיש קודם להחיות.

לא הביאו כלום.

באותה מידה אפשר לומר, תשאל את הרווקות בגילי 35 איפה הרצון לגדל משפחה..

בכל מקרה אתה מתעלם מהעובדה הפשוטה שלפי התורה אין חיוב לאישה ללדת ולהתחתן, מה שכפשוטו הוא עידוד מוחלט שהאישה תעשה מה שטוב לה, וזה כולל גם קריירה ודוקטורט אם בא לה. 

להקים משפחה מבנים, במיוחד בגיל הזה.

לגבי שאלתך, המשך חכמה אומר את הסיבה שהבאתי לעיל שזה טבעי להן, וגם שאי אפשר לצוות על בן-אדם לעשות משהו שמסוכן לו.

[במלחמה זה ציווי על הציבור ולא על היחיד, ולגבי שיטת החינוך במחיית עמלק שזה על היחיד, משמע ממנו שזה לא במקום סכנה]

עכשיו בואי נתבונן בטבע, האל יצר בטבע הרבה יותר התמודדות של האשה סביב פריון ולידה מאשר הגבר:

הימים כל חודש שמראים על יכולת להוליד, הריון ארוך של נשיאת העובר בבטן, הלידה עצמה וכל מה שמלווה בכך, היכולת להניק ולקיים את הוולד.

יש גם דברים כלליים כמו תהליך היופי של האשה (שיש לו גם תפקיד עצמאי) שהוא בעיצומו בשנים שהאשה יכולה להוליד, אז כנראה זה גם קשור למשיכה במימד מסויים.

עד לרזלוציות הכי קטנות, כמו קול שמתאים להרגעת הוולד.

וכל זה בלי להיכנס לכל הדברים המופלאים הפסיכולוגים סביב זה.

מה ה' יצר את זה סתם? זה לא משהו מרכזי אצלה?

אני לא אומר שאשה היא רק צריכה להיות עסוקה בגידול משפחה.

אני כן טוען שזה מרכזי אצלה.

אני ממש ממש לא מסכימה עם האידאולוגיה האנוכית והמטופשת שלהן, אבל זאת הוכחה שלא כל אישה היא מהונדסת להיות אמא. על אימהות מתעללות ומזניחות בכלל אין על מה לדבר.

אני לא מבינה למה אתה תופס נשים בתור יחידה בעלת תפקיד כוללני אחד. נשים הן בני אדם, עם בחירה חופשית לטוב ולרע. אישה יכולה להיות מדהימה ויכולה להיות מפלצת, לא כי פיתו או רימו או חינכו אותה כי היא בחרה בזה בעצמה.

נשים לא נחותות מגברים וגברים לא נחותים מנשים, כל אחד מבצע את את התפקיד שלו מתוך מבחר האפשרויות העומדות לפניו.

ושוב, זה שאתה מתחיל לנתח את תפקיד "האישה" ומה הרצונות והתפקידים שלה, בתור גבר שהוא חושב שהוא נעלה על נשים וחושב שהוא יחליט בשבילן, זה מאוד מקטין, בעייתי, ואני אפילו אומר- שוביניסטי.

זו לא פעם ראשונה שאתה מביא כל מיני פירושים בעיקר בשם עצמך, מתעלם מאחרים ונותן דגש על מה שרלוונטי למסקנה שלך, ואז טוען שזה דבר ה' הגמור והמוחלט.. זו לא דרך נעימה לדיון. נראה בחורה אחת שתשמע את הנאום הזה ותהיה בעניין.. ומשום מה לא נראה לי שתצא בת קול ותשכנע אותה אחרת. המסקנה הזאת שהגעת אליה פה, מעוותת לחלוטין.. ואני לא חשודה בפמיניסטיות בכלל. תאמין לי.

בדברים האלה.

זה כבר נהיה מגוחך הדרך שאתה בוחר לצטט לפי איך שבא לך.

אמנם אישה היא ספירת מלכות כי היא מקבלת (וזה פחות?)

אבל אישה היא גם כתר עליון שזה מעל כל הספירות.

בכל מקרה

מתחילה להבין את אחי שטוען שגברים המציאו את התורה.

אם לומדים בצורה כזאת..

דבר דבור על אופניו. בעזרת ה'.

בסוף דבריי אני מקווה גם להיכנס לומר כמה דברים על שיטתך הכללית, ועל כל הסערה שיצרת בפורומים. אלה דברים שאני חושב שלא חשובים פחות מהדיון הספציפי, אבל אני מבין למה אתה מתעקש על עמדתך, ואני מבין שלפני שאני מבקש ממך לשנות גישה, אני צריך להראות שהגישה שלי היא כזו שאתה יכול להבין ולהעריך. וגם הנושא שהעלית והדברים שכתבת באמת מצריכים התייחסות מצד עצמם.

(אני רואה שיצא לי ארוך, אבל אני חושב ששווה קריאה)

אפתח בכך שכולנו יודעים שהיחס בין הקב"ה לישראל קיבל דימויים רבים - אבא ובנים, מלך ועם, אדון ועבדים, איש ואשה, צאן ורועה, ועוד.

גם היחס בין איש ואשה, יש לו פנים רבות. האופן שבו אתה מתייחס לדברים מבוסס על לא מעט מקורות, ובמובנים מסויימים האבחנה הזו אכן מתאימה לדברים מסויימים בחז"ל (אם כי היא בולטת יותר בראשונים ואחרונים מסויימים, ובחז"ל התנאים והאמוראים פחות, וזה דבר משמעותי מאד וכדלהלן).

1. אני רוצה לפתוח בלנסות להציג את האמת שאני רואה בזווית שבה אתה מציג את הדברים, אבל לשים את הדברים במסגרת הנכונה ובפרופורציות הנכונות.

יש לא מעט מקורות, שמהם נראה שעיקר תפקיד האדם הוא קיום המצוות ותלמוד תורה כנגד כולן, ולשם כך נברא. האדם הזה, לא היה זכר או נקבה, אלא אדם שלם.

הקב"ה בחר "לפצל" את האדם באופן כזה שכל חלק מהאדם יהיה אחראי על דברים מסויימים. (אני בכוונה משאיר את הדברים כלליים, הרבה יותר נח מאשר להיכנס לכל פרט ולדקדק בו.)

באופן מעשי, הגבר מצווה על לימוד תורה- שהוא עיקר התכלית הנ"ל, והאשה היא שיולדת ילדים ובדרך כלל היא גם זו שמטפחת את הבית יותר, ומזה הסיקו רבים שלכאורה הגבר קיבל את התפקיד המרכזי של האדם, בעוד האשה קיבלה תפקיד משני, שכנראה המרכז שלו טמון בגידול הילדים.

אני חושב שזה לא מדוייק, אבל לפני שאסביר למה, אני רוצה להסביר למה המשמעות של זה היא לא עליונות של הגבר.

וההסבר לזה הוא שני צדדים של מטבע אחד. הזווית שהתפיסה הזו מציגה היא כזו שבה האישיות הפרטית מבוטלת לחלוטין, גם של הגבר וגם של האשה. שניהם כאן פשוט למלא את התפקיד שהוטל עליהם. וזה לא משנה איזה תפקיד הוטל עליך - בין אם זה להיות שומר הראש של המלך ובין אם זה להיות משקה העציצים שלו. 

ואפילו אם נניח שנגזר מזה איזושהי קדימות לגבר בעניינים מסויימים - זה לא כי בתור אישיות הוא חשוב יותר, זה לא ש"אברהם" עדיף/חשוב מ"שרה", זה פשוט שהתפקיד של אברהם קריטי יותר.

דוגמא שמצאתי כטובה לזה, ותמחלו לי על הדוגמא מספר גויי ונוצרי, הוא במשחק השחמט שבסוף הספר הראשון בהארי פוטר שבו אנשים ממלאים תפקיד של כלים בשחמט. אם לצורך הענין הארי תפס את העמדה של הצריח, ורון תפס עמדה של חייל, ואז מעדיפים להקריב את רון, זה לא כי "רון" פחות חשוב מ"הארי". זה פשוט כי מבחינה טכנית כדי לנצח במשחק - עדיף לשמור את הצריח מאשר את החייל. (שבהקשר שלנו אגב, ראיתי מי שמסביר את זה שבעצם הנשמות של הנשים פחות צריכות תיקון - לכן הן לא חייבות במצוות, ובגלל שמטרת הנשמה בעולם הזה היא לתקן - אז ההתיקון של הגבר נצרך יותר משל האשה. וזה מראה עד כמה את אותם הדברים אפשר להציג באור שונה לחלוטין)

וכאן אני רוצה להעיר, שהצורה שבה כתבת על המעמד של האשה, היא מזלזלת. וגם אם תגיד שלא - זלזול לא נמדד רק במה שאתה מתכוון, אלא גם באיך שזה נשמע. ואין מקום לזלזול. הגבר הוא לא טוב יותר מהאשה, ולא חשוב ממנה. הוא בסה"כ ממלא תפקיד שונה, וכולנו כאחד מבוטלים לרצון ה'. ולכן גם ברור לי שאותם רבנים שכתבו דברים כעין דבריך בעניין תפקיד הנשים, לא התכוונו כלל לזלזל באשה ח"ו, אלא פשוט חשבו שזה הסדר שנתן ה' בעולם.

ואם תשאל, למה זה כל כך עקרוני להדגיש את זה, אז אשיב לך כי אפילו ה' שהוא באמת עליון על הכל, "במקום שאתה מוצא גדלותו של הקב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו". 

עכשיו אקיים בע"ה את הבטחתי להסביר למה התיאור שכתוב לעיל לא מדויק. נתחיל בזה שההיסק שהגבר קיבל את התפקיד המרכזי והאשה קיבלה את המשני, הוא היסק לא מוכרח, שנמצא בעיקר בפרשנים ולא בתנאים ואמוראים, ומקובלנו שדברי הראשונים והאחרונים באגדה מבוססים על שכל ועל פרשנות בדרך השכל, ואפשר לחלוק עליהם. למה לחלוק עליהם? בין השאר כי הם חיו בעולם שונה מאד מבחינה תרבותית, ולכן אפשרי שהאינטואיציה שלהם פירשה דברים בצורה מסויימת. ואת הסיבה העיקרית יותר אכתוב בע"ה בהמשך.

וקשה לומר שהגבר הוא שקיבל את התפקיד המרכזי לבדו. הרי כתוב גם שכל המצוי בלא אשה, מצוי בלא תורה. מה שמראה שכל העסק קצת יותר מורכב מאיך שאתה מציג אותו.

2. כעת, אני רוצה להציג זווית נוספת על הדברים. זווית שגם היא חלק מהיהדות ומבוססת על התורה. אמנם נכון שלכולנו יש תפקידים בעולם. אבל לכל אחד מאיתנו יש גם אור שלו, נשמה משלו, והאור הזה הוא ייחודי לו, והוא עולם מלא. כמו שאברהם הוא בחינה אחת, ויצחק בחינה אחרת, ומשה בחינה אחרת. וכמו שאדם אחד נמשך לעסוק בנושאים של מקדש, ואחר לגמילות חסד, ואחד לעשות הפצות, ואחר נמשך לשקוע בתורה כל היום. ולכל אחד יש שליחות בעולם, לאו דווקא איזה משהו ציבורי ומפוצץ. השליחות יכולה גם להיות פשוט להאיר את האור הקטן שלו, במקום הקטן שלו- וזה בדיוק מה שה' רוצה ומה שמשמח אותו. וכל אחד יקר בעיני ה' וחשוב לפניו כאילו היה יחידי בעולם. וזה נכון גם לגבר וגם לאשה. (ואגב, אם כבר מדברים על נשמות, לפי הקבלה אשה יכולה להיות עם נשמה של גבר ולהיפך... מה שמראה עד כמה הגוף החיצוני, שאיתו מגיעים גם התפקידים, לא יכול ללמד על הנשמה ועל הפנימיות והאישיות של האדם.)

3.  משהו נוסף, שהוא גם קצת המשך לסעיף הקודם, זה שלמרות שלכל אחד יש תפקיד שונה, ויתכן שאחד קיבל את תפקיד הכהן, אחד את תפקיד מלך ישראל, ואחד "סתם" יהודי פשוט - בסוף הגדולה שלהם לא נמדדת בתפקיד שאותו הם קיבלו אלא במי שהם מצד עצמם, כדברי התנא דבי אליהו - "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין ישראל בין גוי, בין איש בין אשה, בין עבד ובין שפחה הכל לפי מעשה שהוא עושה - כך רוח הקודש שורה עליו", ודומה לזה בגמרא: "היה רבי מאיר אומר, מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול...", ונלענ"ד לקשר את זה גם לדברי רשב"י - "שלושה כתרים הם: כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות - וכתר שם טוב עולה על גביהן", כשהשם הטוב הוא בעצם השם שהאדם עצמו עשה לו בחייו בדרכיו הטובים - ובזה האיש והאשה שווים. וזה גדול אפילו מכתר תורה - שהוא לכאורה המייחד את הגבר על האשה.

4. במקום מסויים כל הניסיון להפריד בין האיש והאשה הוא מלאכותי ולא נכון. הם נבראו ליצור הרמוניה מסויימת. לא רק שגבר ללא אשה הוא "מצוי בלא תורה", הוא אפילו לא קרוי אדם. אין לגבר את השלמות הרצויה כשהוא לעצמו. ומכאן אני מגיע למשהו מעניין מאד - לרב חרל"פ יש תיאוריה מסויימת שלזכרוני חוזרת בכמה מקומות במי מרום על בראשית (ויסלח לי כבודו שאיני זוכר מקורות, ואין לי את הספר לחפש), שהקב"ה תמיד חילק את ההנהגה בעם ישראל לשנים - משה ואהרון, יוסף ויהודה, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, וכן הלאה. והוא מסביר שזה ענין עקרוני. שרק הקב"ה שלם באחד, ובנבראים הכל בשנים. וזכור לי גם שהוא מסביר על משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שמצד אחד משב"י גדול יותר, אבל מצד שני משב"ד גדול יותר, עד כדי כך שאי אפשר באמת לצייר שאחד מהם הוא מעל השני באופן מובהק (הוא אומר את זה על "מי בראש - בן ישי בראש", והוא מסביר שם שמצד אחד בן ישי בראש, אבל מצד שני הקב"ה אומר לירבעם - "אני אתה ובן ישי", ומקדים את ירבעם לבן ישי, ואין כאן המקום להאריך). ולכאורה יש לומר שזה גם בחינת הזכר והנקבה (וזה גם מקביל לבחינות הנ"ל, ואתה בטח יודע מזה). וזה מתאים גם להסבר שנשים פטורות מהמצוות כי הנשמה שלהן יותר קרובה לה' ופחות צריכה תיקון - בעצם לכל אחד יש מעלה באופן אחר. 

וכאן בעצם הסברתי את מה שאמרתי לעיל, למה לדעתי החלוקה הזו לתפקיד מרכזי ותפקיד משני היא לא כל כך במקום. 

ואגב זה, אני מתקשה להתאפק - יש מאמר נפלא (שממש מתיישב לדעתי עם הרבה מקורות ועניינים) של הרב מרדכי ברויאר שראיתי לא מזמן שבו הוא מסביר למה אין מצוות תלמוד תורה לנשים (הפרק האחרון בספר "פרקי מקראות"). שם הוא מסביר שבתלמוד תורה יש שני עניינים : ידיעת התורה וקיום המצוות, ועמל התורה ותיקון ליצר. ושם הוא מסביר שלנשים יש רק את החלק הראשון, שהוא בעצם לא מצווה שעומדת בפני עצמה - אלא הוא פשוט כרוך בקיום שאר המצוות. אבל לגברים יש גם מצווה לעסוק בתורה (וכדברי המהר"ל - שהמצווה היא על העמל, ואפילו לא עלה בידם אמיתתה של התורה), וזה כדי לתקן את היצר. ולנשים אין את המצווה הזו - כי הן יכולות לתקן את היצר בלי לימוד תורה.

ולסיום הענין הזה, אפילו הקב"ה "בתחילה קרא לישראל 'בת'... לא זז מחבבן עד שקראן 'אחותי'... לא זז מחבבן עד שקראן 'אמי'...", מכאן אתה למד שחיבור אמיתי מביא להגדיל את השני, להעצים אותו ולכבד אותו, לא ח"ו להקטין אותו. ואם הקב"ה בורא העולם ויוצרו כך, אנחנו על אחת כמה וכמה. ובוודאי שהקב"ה לא חשוד על חנפנות ולא על דברים שמנותקים מהאמת הבהירה והישרה, ואם הוא יכול להגדיל את כנסת ישראל כל כך, אז גם להגדיל את מעמד האשה זה לא לעקם את האמת.

עכשיו לגבי ה'ציץ אליעזר'. ה'ציץ אליעזר' מביא בדבריו 3 דעות. הוא מביא את הדעה שאתה מציג - שהאיש קודם לאשה. וזה לכאורה מתאים לעיקרון של (1). הוא מביא גם את השיטה מקובצת שכדבריך- זה תלוי במצוות, ושם נראה שהוא נוטה בעצם להסביר את הדברים שלכל הפחות נאמר שהעיקרון של (3) קודם לעיקרון של (1). אבל אם תקרא את כל דבריו, תראה שהוא מתקשה בכלל לקבל את הרעיון שהאיש קודם לאשה, גם לאורך כל הסעיפים שעד שם (ד'- ו'), ונראה שהוא נוטה שהעיקון של (2) - שכל אדם הוא עולם מלא לעצמו, זה העיקרון שגובר על כולם, ובענייני נפשות לא שייך לחלק בין גדול לקטן. ומאי חזית וכו', ובנפשות לא מבחינים בין גדול לקטן -כל אחד יקר וחביב לפני ה', ואין לנו שום השגה בזה. ובפשטות מקריאת כלל דבריו זה נראה שזו הדעה שהוא נוטה אליה, ומה שהוא כותב בסעיף ח' זה רק להגיד שהוא מצא עוד מישהו שאמר משהו שלפחות קצת יותר דומה לדעתו. 

עד כאן בנושא האיש והאשה. 

ולגבי הנושא של האופן שבו אתה מתייחס לדברים, ולמה הדברים שלך כל כך מרגיזים, נראה לי שאני כבר אעשה את זה בנפרד. לא חשבתי שיצא לי כל כך ארוך ויקח כ"כ הרבה זמן...

אשה יכולה להגיע הרבה מעבר לגבר, כמו שכתבתי בהודעה בהתחלה אני דברתי על המעמד שלהם.

כמו שכהן מעל לוי ולוי מעל ישראל אז גבר מעל אשה, זו משנה מפורשת.

גם לציץ אליעזר הוא מודה באופן עקרוני שלכאורה אם איש ואשה שווים במצוות, אז המעמד קובע להחיות, רק הוא אומר שיכול להיות שלאשה יש יותר מצוות, שזה מעלה אותה דרגה.

דבר ראשון, כשאתה אומר את זה ככה - "כמו שכהן מעל לוי ולוי מעל ישראל", זה נשמע הרבה פחות גרוע.

והנקודה היא, כמו שהסברתי - שמדובר בסה"כ בתפקידים, אבל זה שהתפקיד של מישהו יותר חשוב, לא אומר שהאישיות שלו יותר חשובה.

לגבי כהן ולוי זה ברור לכולם, לגבי גבר ואשה - אם אתה לא אומר את זה, זה עלול שלא להיות ברור מאליו (ובמיוחד איך שכתבת את זה לעיל).

ובדרך כלל כשמדברים על "מעמד האשה", לא מתכוונים לזה. כמו שגם העובדה שיש דירוג של - כהן, לוי, ישראל לא משפיעה על חיינו ולכן לא מתעסקים בעובדה שמעמד הכהנים הוא גבוה יותר. זה לא חשוב, לא משמעותי, ולא רלוונטי. ההשלכות של זה הן די צרות, והמשמעות הרוחנית של זה היא קטנה.

ולגבי הציץ אליעזר, אני כתבתי במפורש שאת זה הוא כותב את זה "לשיטת הרמב"ם ודעימיה", הוא לא אומר שהוא מסכים איתם. ואם תסתכל בסעיפים שלפני כן, אפשר לראות בבירור שהוא לא מצליח להתיישב ברעיון שהאיש קודם לאשה כאשר מדובר בפיקוח נפש. והוא גם מביא שם מאירי שלדעתו סובר שמה שכתוב להחיות זה רק לזון. 

אלא להגדרה של מעמד.

כי הגברא של הכהן במעמד גבוה יותר לכן רק הוא יכול לעבוד במקדש, ורק הוא יכול לאכול בקדשים, ועד היום יש מצוות "קדוש יהיה לך" (או "וקדשתו") שצריך לכבד אותו, ואפילו יש דיון של מעילה בכהן היום, ונשיאת כפיים לברך את העם, כמובן אסור לו להתחתן עם גרושה, חללה ושאר פסולים.

המשמעות הרוחנית היא מאוד חשובה כי הנשמה שלהם נמצאת במקום גבוה יותר, לכן גם הרמב"ם פוסק על פי הספרי שעדיף למנות כוהנים ולויים לסנהדרין ולבית הדין. יש להם תפקיד של "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". לא סתם הרבה מגדולי החכמים במשך הדורות היו כוהנים ולויים.

גם בספירות כהן כנגד חסד, לוי כנגד גבורה, והישראל למטה יותר בתפארת.

גם אם זה רק תפקיד. לא הבאת שום הוכחה.

את כל זה כתפקיד ולא מהותי.

במעילה זה חייב להיות קדושת הגוף, כמו כל מעילה. בירושלמי משמע שגם בזמן הזה יש מעילה בכהן.

כידוע רבינו תם שתק ולכאורה מודה לזה.

אפילו לפי הדעה הראשונה של רבינו תם שאומר שאין מעילה בזמן הזה, לפחות בזמן הבית היה מעילה שזה בטוח מורה על קדושת הגוף.

וכידוע החתם סופר כותב שר"ת גם בהתחלה לא סבר שאין מעילה כלל בזמן הזה, אלא שהכהן יכול למחול.

זה חלק מהתפקיד. 

אולי אני אחדד שוב - אני מחלק כאן בין התפקיד לבין האישיות.

ואני אזכיר משהו ששם התייחסתי אליו בחצי משפט.

כתבתי שם שהטענה שזה לא מעיד על עליונות של הגבר, מוסברת על ידי מטבע עם שני צדדים.

הטענה שמדובר רק בתפקיד היא צד אחד של המטבע.

הצד השני של המטבע הוא שאם מסתכלים על דברים במהזווית התורנית הזו שמחלקת בין מעמדות שונים, אז בהכרח אנחנו מתייחסים לבן אדם לא לפי האישיות שלו אלא לפי התבנית שלו. ולכן בעצם האישיות שלו מבוטלת לחלוטין. (ובאמת במקורות המתאימים שהולכים בשיטות הללו לגבי הנשים, אתה תמצא שהם הולכים בשיטה דומה גם לגבי הגברים - שאין לגבר שום חשיבות. הוא רק צריך לעשות את המוטל עליו. ובזה בעצם אין הבדל בין האיש לאשה. ההבדל היחיד הוא שלגבר יש תפקיד שונה. אבל זה לא עושה את הגבר חשוב יותר כאישיות.)

לכן ההיסק שלך שהתפקיד החשוב מלמד על אישיות חשובה - הוא לא רק לא הכרחי, הוא גם לא תואם את תבנית החשיבה של המקורות שמהם אתה לומד את שיטתך.

ואגב, לא התייחסת לתגובתי לגבי הציץ אליעזר.

רק בגוף אלא בעיקר בנפש, כשמועלים בכהן מועלים גם בנפשו, לא רק בגופו באופן חיצוני.

זה שמחיים איש קודם בין אם בפיקוח נפש או לתת לו מזונות קודם להחיותו, זה לא רק להחיות את הגוף, אלא את הנפש.

לכן קוראים לזה פיקוח 'נפש'.

אני מדבר על המבנה הבסיסי של הנפש שאדם נולד איתו שחלק מזה זה המעמד הכוהני, או הלוי, הגבר.

ברור שיש גם עוד חלקים בנפש שמרכיבים את הנפש והאישיות.

אבל המעמד הזה משפיע על המון הלכות והליכות חיים.

[לגבי הציץ אליעזר, אני הולך לפי פשטות המשנה, הגמרא והראשונים, גם במאירי שאומר להחיותו או במקרים בגמרא שזה הכוונה, אז זה גם אומר משהו.

בסופו של דבר, הציץ אליעזר מודה שאיש קודם אם שווים במעשים.]

אני לא רואה ביסוס תורני לזה, ואני חושב שזה דווקא לא מסתדר עם כל מיני דברים.

ובתגובה הארוכה כבר דיברתי על בעיות שיש בהבנה הזו.

לגבי הציץ אליעזר, אני מרגיש שאתה מתעלם בבוטות (אולי לא בכוונה, לא יודע) מהעובדה שאני כותב שוב ושוב שהוא לא מודה שאיש קודם אם שווים במעשים. אתה יכול להגיד - "אני מבין שאתה חושב שהציץ אליעזר לא מודה, אבל אני חושב שהוא כן מודה". אבל אתה כלל לא מתייחס. אתה פשוט חוזר על מה שכתבת קודם, למרות שכתבתי שממה שאני רואה בציץ אליעזר הוא לא מודה בזה.

הצלת חיים. תדע שרק הצלת את גופו ולא נפשו. ה' ישמור. נקווה שאין עוד אנשים שחושבים ככה.

ציץ אליעזר לא נתקדם.

המצוה היא להציל נפש, ובזה האשה והאיש, והכהן והלוי -כולם שווים.

אבל, אם אין לי ברירה אלא להציל אחד ואני לא יודע את מי אז יש סדר קדימויות מסוים, שנקבע על פי התפקיד שלהם בעולם הזה, לא לפי מדריגת הנפש, כי אין לנו שום השגה במדריגת הנפש. ומאי חזית וכו'.

תלויים בתפקיד?

בגלל שמישהו מנהל בנק והשני סוחר בשוק, אז מצילים את המנהל בנק לפני?

צריך להחליט משהו... אז החליטו שלפי התפקיד.

הסוף: ראש ישיבה יש לו תפקיד דתי יותר חשוב מאברך, על אף שיכול להיות שהאברך יותר תלמיד חכם, נציל את ראש הישיבה קודם.

רבנית מדרשה נציל אותה, לפני אחת התלמידות שלה, שאולי התלמידה יותר גדולה ממנה במידות ומעשים.

וגם הכללים שאתה מציע הם כללים הרבה פחות חזקים.

יש הבדל בין כהן, לוי, ישראל, ואיש ואשה - שאלה תפקידים שה' נתן וההבדלים ביניהם ברורים, לבין דברים שההבדל בהם הוא כמותי ולא מהותי, ואי אפשר להתחיל למדוד ולחשב את כל זה.

בין ממזר תלמיד חכם לכהן עם הארץ, אז היא לא רק מסתמכת על הכללים של תפקיד שה' נותן.

אלא נכנסת לדברים שאדם יוצר שתלויים בכמות.

אתה לא באמת יכול לעשות אין סוף כללים.

שאמרת לגבי תפקידים מ-ה'.

היית צריך להביא למשל דוג' כמו דין שאומר שלהציל כהן מלהיפסל לכהונה חשוב יותר מאשר הצלת חיים של אדם שאינו כהן.

כי אז זה היה מוכיח את עמדתך - מעמד הכהונה חשוב יותר ממעמד אחר, כי הצלת "הנפש הכהנית" שבו, חשובה מהצלת "הנפש הישראלית" של חבירו.

אבל כמובן שאין שום דין בכיוון הזה בשום צורה ואופן. 

להיפסל, אלא אם אתה מתכוון לבעל מום, אבל מותר לו לאכול בקדשים והנפש שלו לא משתנית.

אשתו או הילדים יכולים להפוך לחלל שזה משהו אחר.

אני לא יודע אם זו הבעיה המרכזית, אבל נראה לי שזה גורם משמעותי בכל החשיבה והשיח - 

מצחיק אותי אלה שחושבים שהתורה זה ספר Morality

יש בדברים שלך בכמה מקומות זלזול במוסר האינטואיטיבי של האדם. ואתה באופן עקבי מסביר שאכפת לך רק מהאמת (כלומר - מאיך שהבנת את התורה), ולא משום דבר אחר.

ואתה גם לא סומך על דעות מקובלות ביהדות, כי החשיבה שלהם מעוותת בעיניך - שהרי הם מאמינים שיש מוסר מלבד התורה. 

למשל לגבי העבדות, הרעיון שיש בעבדות דברים חיוביים ומועילים - הוא רעיון אמיתי (אם כי כתבת שם כמה דברים שלא כתובים בשום מקום, כמו שיש חיוב לשעבד את הגוים. אין שום חיוב כזה). אבל מצד שני - עבדות היא דבר רע. היא באמת דבר רע. לפעמים יש צורך לעשות דברים רעים. לפעמים צריך גם לכרות רגל, אבל זה לא הופך כריתת רגל לדבר טוב. 

והבעיה היא שאתה לא מתייחס לזה. כי לא אכפת לך. לא אכפת לך לצייר את התורה שלך בצורה יפה ונעימה ואהובה.

אכפת לך רק מהאמת (כלומר- מאיך שהבנת את התורה), ולא מאיך זה מתיישב על הלב.

והרבה פעמים, הדרך שבה זה מתיישב על הלב, זה כשלוקחים את זה בפרופורציות הנכונות, כשמשלבים את זה עם המקורות האחרים שמציגים שיש עוד זוויות לעניין, כשמתייחסים גם לרגשות של האנשים ומסבירים איך הדברים משתלבים בצורה נכונה ובריאה ושמחה.

יש מדרש (שמות רבה, פרשת כי תשא,  מא) :  "מהו ככלותו אר"ש בן לקיש כל מי שהוא מוציא דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה שהיא עריבה לבעלה נוח לו שלא אמרן, למה שבשעה שנתן הקדוש ברוך הוא התורה לישראל היתה חביבה עליהם ככלה שהיא חביבה על בן זוגה מנין שנא' "ויתן אל משה ככלותו" "

מכאן אתה למד שלא מספיק לומר את האמת, האמת צריכה להיות נאה בעיני שומעיה. זה לא שאנחנו בעד להסתיר את דברי התורה. התורה היא באמת יפה, חביבה ונעימה. רק שצריך להראות את דברי התורה בצורה הנכונה.

ואני אוסיף כאן עוד משהו. אתה התייחסת לדברים שכתבתי - רק למה שנוגע ישירות לטענות שלך, ולא לכל מה שמסביב - לטענה שיש זוויות נוספות בקשר שבין איש לאשה ולכן ההשוואה היא לא במקום ומעמידה דברים לא במקום. אבל הבעיה המהותית בדברים שלך, היא לא רק הטעויות שבתוך הטקסט, אלא גם ואולי אפילו בעיקר - העובדה שהדברים שלך לא נמצאים בפרופורציות הנכונות ואין שום התייחסות לזוויות אחרות ואמיתיות - מה שמוציא את התורה שלך קיצונית והזויה.

אתה חושב שהרבה מהתגובות שקיבלת כאן הן לא ענייניות. אבל האמת היא שגם הרבה מהתגובות העצבניות כאן הן ענייניות מאד. אנשים כאן הסבירו לך שהדברים שלך לא מתיישבים על הלב. שברגע שהם ניסו להכניס אותם למערכת, הם קיבלו ERROR. לכן הטענות שאומרות שאתה הזוי, הן לא סתם עלבונות, אלא קריאה לחישוב דרך מחדש- כי פשוט לא יכול להיות שהדברים עובדים כפי שהם נשמעים מדבריך.

מחייך ושמח וחושב בבהירות, ואם לפעמים התגובות שלי תקיפות, הם כמעט תמיד לא אישיות לבן-אדם שאני מתווכח איתו והם כמעט תמיד ענייניות, לפחות בעיניי.

אני כותב יותר באופן כללי.

לגבי העבדות, כבר הבאתי כמה פעמים את הפסוק בישעיהו יד שה' מבטיח שזה יהיה לעתיד כאידיאל.

אם זה לא אידיאלי ולא מוסרי, למה יש איסור דאורייתא לשחרר וחייבים לעבוד בהם לעולם.

מאוד מאוד חשוב לי איך זה מתיישב על הלב. קודם כל על הלב של עצמי. הרבה מהדברים שאני כותב, בתוך עצמי התעמתתי עם המקורות ואיך זה מתיישב. בסוף הגעתי להכרה שדברי התורה הישרים הם אמתיים ונצחיים, וגם ה' בחסדו עזר לי שיתיישבו על לבי.

נכון אני מזלזל מאוד: "במוסר האינטואיטיבי של האדם", כי כמו שהרבה כותבים אחרי החטא של אדם הראשון, כל המוסר הזה לא שווה כמעט כלום, כי הלב מבולבל עקוב ואנוש הוא מי ירפאנו.

אני כותב דברים בפורפוציות שאני רואה אותם. נגיד, כתבתי בפירוש בהודעה שגרם את התגובות שאשה במעשיה יכולה להתעלות מעל איש, אבל בעיקר התמקדו במה שכתבתי לגבי המעמד.

בנוסף, אני מנסה פה להעביר מסרים אמתיים ונקודות שלא כל כך מקובלות.

עכשיו למדרש החשוב שהבאת, אתה לא חושב שזה סותר המון פסוקים לגבי הנביאים: ""ויאמר לך ואמרת אליהם שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו" "ושמעו את דבריך עושים אינם אותם... וידעו כי נביא היה בתוכם", ועוד המון פסוקים לגבי רדיפת הנביאים על ידי העם וכו'. הנביאים אמרו את דבריהם גם אם לא נעמו לאוזן.

גם האם אתה חושב שדרשן ממוצע אומר דברים בדרגה ש"חביבה עליהם ככלה"? אז מה אסור לו לדרוש כמשמע מפשט המדרש? אז לך תוכיח את 99% מהדרשנים.

אלא חייבים להגיד שמדרש זה על שם סופו נאמר. הדברי תורה צריכים להיות להם פוטנציאל שיהיו ערבים, אם בן-אדם יתעמק בהם וידבק נפשו בהם, ולא ידחם.

זה לגמרי הפוך מההבנה השטחית של המדרש. ההבנה השטחית שרק דרשן ממולח יכול לדרוש ולנסות שדבריו יהיו ערבים ככלה לחתנה ביום חופתם. אבל ההבנה האמתית שגם אם יש דרשן שאין לו את הכישורים והצלצולים אם הוא אומר דברי אמת הם יחדרו בסוף ללב שומעיהם.

אז אכתוב בשתי שורות- הפסוק שהבאת מתאר עונש ולא אידאל - "והיו שובים לשוביהם ורדו בנוגשיהם". וגם לא כתוב שזה לאחרית הימים. זה יכול להיות משהו זמני.

יש איסור לשחרר (לפי חלק מהדעות), אין חיוב ליצור מציאות של עבדות. וגם ההרחבה שלך לכל בני חם (עם רמיזות לכל הגויים) מפוקפקת מאד.

ואני לא מבין מה אתה אומר. מצד אחד חשוב לך מאד שזה יתיישב על הלב, מצד שני אתה מזלזל מאד במוסר האינטואיטיבי של האדם. או שאנחנו לא מדברים באותה סמנטיקה (למרות שמוזר לח איך אפשר להבין את דבריי לעיל באופן שונה כל כך ממה שהתכוונתי), או שאתה סותר את עצמך.

ולגבי המדרש שהבאתי, שהוא באמת חלק עיקרי בדבריי - אני מסכים שלא כל דרשן לא מוצלח הייתי אומר לו את זה. אבל אתה באמת הגזמת. הבאת כאן דברי תורה שכלשונך הם "מסרים אמיתיים ונקודות שלא כל כך מקובלות", באופן שמכעיס אנשים וגורם להם זעזוע וסלידה מהתורה שלך. זה לא סתם דרשנות לא מוצלחת. זה לא כמו תוכחה שלא התקבלה, וזה לא ששונאים אותך כי אתה מוכיח אותם. הם לא כועסים כי אתה אומר להם שהם לא בסדר, הם כועסים כי אתה אומר להם בשם התורה דברים שנשמעים להם מעוותים.

בפסוק הקודם ברש"י (אני מעתיק): "כי ירחם ה' את יעקב" - לשמור להם הבטחת גאולתם מיד בבל" ובחר עוד בישראל" - לעתיד יגאלם גאולה שלימה.

ומפורש בבראשית רבה מה על הפסוק הזה: "אלא בעולם הזה בעולם הבא מנין תלמוד לומר (ישעיה יד, ב): "ולקחום עמים והביאום אל מקומם":"

זה האידיאל לעתיד שאנחנו נשתעבד בשובינו ונוגשנו.

ההרחבה לבני חם מפורשת בבראשית רבה לו, ז:

"כיון שעשה לו חם אותו מעשה. אמר: אתה מנעת אותי מלהעמיד לי בן קטן שישמשני, לפיכך יהיה אותו האיש עבד לאחיו, שהן עבדים לי.

ר' הונא בשם ר' יוסף אמר: אתה מנעת אותי מלעשות דבר שהוא באפילה, לפיכך יהיה אותו האיש כעור ומפוחם.".

אינטואיציה זה משהו חיצוני, התיישבות על הלב זה דבר פנימי.

אם לא הבנת אז לא הבנת. לא יודע להסביר יותר.

(ענין העבדות הוא נושא צדדי פה, ואני עדין חושב שאתה מרחיק לכת בהסקת המסקנות שלך בלימוד המדרשים.

אני רק לא מבין למה אתה חושב שלא הבנתי מה התכוונת כשכתבת שהמדרש בבראשית רבה מרחיב את העבדות לכל זרע חם. 

אם כתבתי שהביסוס הזה נראה לי מפוקפק, זה כי הוא נראה לי מפוקפק.)

על דברי תורה שיהיו ערבים ככלה, דווקא לשיטתך, אתה צריך לקבל אותו כמשמעותו הפשוטה בלי התחכמויות. כמו שאתה עושה לכל שאר המדרשים.

הסברתי לך למה אי אפשר להסביר מבחינה שטחית, כי לפי זה זה יסתור את הנביאים, ותצטרך להוכיח 99% מהדרשנים שכוונתם לשם שמים.

אני לא התחתנתי אבל להרגיש רגש כזה ביום החופה מי מרגיש? אז מה עכשיו אסור לדרוש רק אם יש הרגשה עילאית כזאת? 

אצלי זה בא רק כאשר אני מתעמק ודבק בנאמר.

וזאת הבעיה הכי קטנה בטקסט שלך.

איפה הימים הטובים שבהם בת לא קבלה השכלה, שדברים הוחלטו בשבילה, שלא יכלה להחזיק רכוש משלה, שלא משנה כמה כשרונית וחכמה היא הייתה היה לה ייעוד אחד, שאונס ואלימות במשפחה נחשבו לנושאים פנים משפחתיים שלא מתערבים בהם ובכלל הימים הנהדרים ההם שככ הרבה מהנשים מתו בלידתן ואבדו ילדים רבים בגיל צעיר.

עם זה טוב מאוד.

בנוסף, היום יש הרבה בעיות שבאות עם הפתיחות שחלקם כתבתי בשרשור.

לגבי המוות כתבתי בהתחלה שהמדע הצליחה: "לשפר את תוחלת החיים ואת איכות החיים"

השאלה לגבי רמת האושר ושמחת החיים.

נישואים לאדם שהן לא רוצות, אונס, וחוסר יכולת להחזיק רכוש?

רחל, אביגיל, אסתר, תמר, בנות צלפחד, כל הרבה דוגמאות אחרות שלא עולות לי לראש עכשיו.

אתה למדת בכלל תנ"ך? הטענה שלך פשוט לא קשורה למציאות. אתה מזלזל בסבל נפשי, פיזי ואשכרה *מוות* כאילו זה כלום. וואו.

האחרונים שכתבתי בתגובה. סליחה שזה לא היה ברור.

נסיתי להגיד את הנקודה הזאת בהודעה הפותחת של השרשור וחזרתי על זה שוב ואחזור שוב: " "לגבי המוות כתבתי בהתחלה שהמדע הצליחה: "לשפר את תוחלת החיים ואת איכות החיים" "".

אני מדבר לגבי אושר בחיים עצמם.

אני לא אומר שלא היו מקרים של אשה שנמצאת בנישואין כפויים כאביגיל לנבל.

יעל ואסתר הלכו להציל את כלל ישראל. גם היום אנשים מוסרים את הנפש בשביל כלל ישראל.

תמר, זה היה אונס, וגם היום יש מלא אונס.

בנות צלפחד דווקא זכו בשלושה חלקים של נחלה. אבל נראה לי שהתכוונת להגיד שמהן נראה שרוב הנשים לא החזיקו ברכוש, ולזה אני מסכים בכללי באמירה. (אם כי זה לא מוחלט כי יכלו לרשת או לקבל מתנה. גם הנכסי צאן וברזל ויותר מזה הנכסי מלוג היו שייכים לאשה. אני מסכים שאת יכולה להגיד שזה מתנה מהאבא לנישואים ועדיין בהחלטות כלכליות על הרוב הבעל היה מחליט). עכשיו לעיקר, מי אומר שהחזקה בנכסים מביא אושר?

כמובן למטרות נעלות של רצון להחזיק נחלה בארץ ישראל. נשים בתקופת התנ"ך כן סבלו מהדוגמאות הנ"ל למצב שבו הן היו נמצאות שאתה תיארת כ"לא נראה לי שנשות התנ"ך דאגו מכל זה והתמודדו עם זה טוב מאוד". מה גם שהנשים שמתאורות בתנ"ך הן מיעוט שבמיעוט מתוך כל הנשים שבאותה תקופה שכנראה חיו חיים של נישואים כפויים, חוסר יכו

(אסתר גם הייתה בנישואים כפויים, ואת יעל לא הזכרתי בכלל)

אני לא פמיניסטית ו\או פוסט מודרניסטית שחושבת שעצם הרעיון של חירות אישית הוא נעלה. חירות מעניקה לך את היכולת להשתמש בה לדברים טובים וכאן נמצא הערך, לא החירות בפני עצמה. כמובן זה לא אומר שאפשר לדלג על השלב הזה של החירות ולסמוך שאנשים אחרים בעלי כוח עלייך ישתמשו בחירות שלהם לטובה עלייך,וזה כל העניין של להתייחס לנשים בתור בני אדם ולא ילדים קטנים.

חירות לא תמיד מובילה לאושר כי לאנשים אשכרה יש חופש לבחור לנצל את החיים שלהם לטובה או לרעה, הרבה אנשים בוחרים לנצל את החיים לרעה. לכפות על אנשים לנצל אותם לטובה לא עובד כשהם לא באמת רוצים בזה. (זה אותו פגם ברעיון שלך להפוך את כל ההומלסים לעבדים, אם אין להם רצון לשתף פעולה זה לא יעבוד.) ושוב, מי יכול לסמוך על קבוצה מצומצמת של אנשים עם כל כך הרבה כוח על אוכלוסייה חסרת חופש שאותם שליטים ישתמשו בכוח שלהם לטובה. כמעט כל המקרים האלו לכל אורך ההיסטוריה לא הצליחו.

היא הייתה מספיק לא חשובה כפילגש שאפילו לא זכתה לקבורה ונשלחה ב12 חלקים לכל שבטי ישראל.. או תגובת האיש הזקן מבנימין שהתארחו אצלו לבני הבליעל שרצו להתעלל מינית באיש הפילגש, אבל התעללות בו כמובן היא "דבר נבלה" ולכן עדיף: "הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ, אוֹצִיאָה-נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם, וַעֲשׂוּ לָהֶם, הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ, דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת" כמובן חלילה שזה לא דרך תורה בלשון המעטה מה שקרה שם, אבל בהחלט יש סיפורים בתנ"ך שמראים שמעמד האישה בעבר לא היה משהו.. (ואולי בכללי גם הערך לחיי אדם, שעל הדבר הזה עם הפילגש נהרגו יותר מ85,000 איש...) כל זה לא קשור לכך שדברי התורה הם אמת ואמיתת התורה ומוסריותה היא נצחית, אבל כמובן שיש דוגמאות בתנ"ך לכך שלהיות אישה פעם, לא היה כ"כ נחמד לפעמים..

לכן אברהם היה צריך לשקר ששרה היא אחותו, אסתר הייתה במצב נהדר וגם לרות ציפו יופי של חיים ולכן נאלצה ללכת לישון לרגלי בועז בגורן. אבא של רחל החליט להחליף בינה לבין אחותה ועוד ועוד דוגמאות. מסתבר שהיה לנשים בעולם העתיק המון דברים לדאוג מהם. 

תביאי ואני יסביר.

אגיד בכלליות זה ברור שהיו לנשים פחות זכויות אז בזמן התנ"ך שיצרו מצבים לא נעימים. אבל בסוף נשים למדו לחיות במצב אז ולגדול מתוכו לתפארת. למשל, רות לכתחילה לא הייתה רוצה להתחתן עם זקן שמת מיד אחרי זה לפי חז"ל, אבל היא עשתה את זה בשביל האידיאל והיא ידעה ברוח הקודש שיצא מזה דברים גדולים.

ברור שהיום יש לנשים יותר זכויות, ואני בעד זה בחלק מהמקרים, אולי הרוב, אבל הפתיחות הזאת יוצרת בעיות אחרות שבהרבה מקרים גרועים מהמצב של התנ"ך.

לכן אני מפקפק יותר מי יש לו יותר אושר.

האם רות המואביה שמגדלת ילד לבד, אבל יודעת ברוח הקודש שיצא מזה דבר גדול, או אשה היום שבוחרת בגלל דברים פעוטים או בשם החופש להתגרש מבעלה (שמהידע שלי רוב מקרי הגירושין היום הנשים מחליטות) ומגדלת את ילדיה לבד.

רוב נשות התנ"ך לא היו צדיקות בעלות כושר סיבולת למען מטרה גדולה כמו רות. לרובן לא הייתה מטרה נעלה ויכולת להחליט על החיים שלהן, ברווקות שלהן כל פעם שהן הלכו ברחוב הייתה להן סכנה משמעותית להיאנס. הן חותנו בגיל צעיר מאוד ע"י אבא שלהן לבעל שהייתה לו שליטה כמעט מלאה על החיים שלהם כולל יכולת להכות אותן בלי יכולת להתנגד. לא הייתה להן בררה אלא ללדת כל שנה עם סכנה משמעותית לחיים שלהן וסבל גדול בכל הריון ולידה בלי הרפואה המודרנית. 

רובן חיו על סף מוות ברעב בלי יכולת לשפר את מצבן הכלכלי חוץ מלקוות שאיש עשיר יתחתן איתן. הן היו מתות ברעב ולא יוצאות לעבוד 'כי זה לא מכובד'. ואם אישה התגרשה או התאלמנה זה אפילו יותר גרוע. חצי מהילדים שלהן היו מתים לפני גיל 5.

(אגב גם המצב של רוב הגברים היה מחריד כמעט בכל בחינה אפשרית)

עבודות הבית היו קשות ומתישות ופשוט לא היה אפשרי שיעשו רק על ידי אדם אחד. אנשים חושבים היום שהמודל המסורתי זה משפחה גרעינית של בעל אישה וילדים, אבל לכל אורך ההיסטוריה האנושית זה לא היה ככה. לעשירים היו עשרות משרתים, לבנוניים הייתה אולי משרתת אחת או שתיים (והאישה הייתה עוזרת להן קצת במטלות הבית בסודיות כי 'זה לא לכבודה') ורוב העם העניים היו חיים בחמולות גדולות וכל הנשים היו עובדות קשה מאוד בניהול משק הבית המשותף.

רק החל משנות ה50 עם התפתחות הטכנולוגיה נהייתה הציפייה שאישה אחת תתמודד עם ניהול משק בית שלהם.

היום לנשים יש הרבה יותר אפשרויות. כשיש אפשרויות ויכולת בחירה אנשים מסוימים הולכים לבחור בחירות לא נכונות ואפילו הרסניות, אבלך זה מצב עדיף בהרבה על פני חוסר יכולת לבחור בכלל. שוב, נשים הן בני אדם בעלי יכולת בחירה. כדאי שתכניס לך את העובדה הפשוטה הזאת לראש כי אחרת אתה מגיע למסקנות המעוותות האלו.

על הבנות יותר היום. לא נראה לי שבת שהלכה ברחוב היה לה סכנה להאנס.

כנראה כשהלכו למקום זר היה סכנה כזאת, כשרה במצרים ובפלשתים ורבקה, ודינה בשכם.

לגבי היכולת לבחור, זה טוב שבן-אדם יהיה לו יכולת לבחור.

אבל כולנו מגבילים את הבחירה שלנו. ציות לחוקי האל, ציות לחוקי המדינה, ילדים ששומעים להורים שלהם, ציות בין בני הזוג וכדומה.

השאלה, איפה שמים גבולות.

היום אומרים לבן-אדם לבחור ולעשות מה שבא לו ונפרצים הגבולות.

וכל התורה והאמונה היהודית- בבסיסה עומדת הבחירה. העולם דווקא מתקדם למדרגה מוסרית גבוהה יותר שבה הבחירה בטוב היא ממקום יותר גבוה, שלם ואמיתי. והקלקולים שבדרך הם חלק מהעניין. יש מקומות שבהם נפרצים הגבולות. גם פעם היו. החברה המערבית הפוסטמודרנית לא המציאה את סדום ועמורה. היא פשוט "מנרמלת" את השיח בכל תחום, נותנת שמות חדשים לכל מיני תופעות- לבוגדים שלא מצליחים להחזיק את מוסד המשפחה ובמקום לפתור בעיות זוגיות ואינטימיות ביניהם, מחפשים בחוץ- קוראים עכשיו "פוליאמורים" ומכבסים את זה בכך שהם אנשים מיוחדים עם הרבה מקום בלב והמון אהבה לתת, כשבאמת הם נכים רגשית וגדול עליהם לתחזק את הקשר הקיים והם אנשים שהולכים שטופי זימה אחרי ריגושים חולפים ותאוות נמוכות וכו'. הבחירה היא גם לא להיות חלק מהשיח הזה, ודווקא שכך, הבחירה בטוב היא יותר חזקה, ויותר מזוקקת. 

לפני 500 שנה אם היו לך 10 ילדים ומתוכם אחד שרד והתחתן והביא ילדים (כל השאר מתו בילדות) - היית מאושר. יש לך המשך בעולם וזה לא ברור מאליו.

היום אם יהיו לך 10 ילדים וחלילה אחד מהם ימות לפניך אתה שהיה שבור מכך כל ימי חייך.

לפני 500 שנה אם היית גר בבית שנותן מחסה מהגשם ומהרוח היית מאושר.

היום אם הבית שלך (שמספק הגנה לא רק מהגשם ומהרוח אלא גם מטמפ' גבוהות או נמוכות מדי) לא מספיק גדול או לא במיקום מספיק מרכזי אתה מתוסכל מכך.

כלומר אנשים משווים את עצמם תמיד לאנשים שחיים בדור שלהם ובסביבה שלהם. לכן אם אנחנו בדור שבו *כולם* במצב יותר טוב לעומת מה שהיה לפני 10 דורות למשל, אז האושר שלי כיחיד לא יהיה שונה מהאושר שהיה לי אם הייתי חי לפני 10 דורות.

אם המצב שלי היום יהיה פחות טוב ממצבם של 80% מהאוכלוסייה אז כנראה לא אהיה מאושר, אפילו אם לפני 10 דורות אנשים היו יכולים רק לחלום על איכות חיים כמו שלי.

מדענים שיפרו את הנוחות, אבל זה לא מה שגורם לשמחה.

בדרך כלל מה שגורם לבנאדם שמחה (יחסית לפחות. אני לא נכנס לעניין של שמחה אמיתית שקשורה לרוחניות) 

זה ההרגשה שמייצרים דברים, 

זה להיות בחברה שכיף לך איתה כי אנחנו יצור חברתי - ופעם לא היה מה לעשות לבד אז היו נפגשים למטה השכנים ומדברים - היום תקועים מול המסכים.

וגם שמחה לפעמים זה דווקא כשאין הרבה שפע וכל דבר מגיע פעם ב... ואז שמחים שקיבלנו אותו. כמו שיר ברדיו, מכתב מקרובי משפחה, וכו' וכו'

נראה שהיום אנשים אפילו עצובים יותר כי כל זה חסר להם...

כשאני משווה בין התקופה שהייתי צעיר עם פחות טכנולוגיה להיום עם כל השכלול שקיים.

אגב, זה מזכיר לי את מה ששמעתי מאיש עסקים באיזה תוכנית שחברות אוכל החליטו להוריד את מגוון המוצרים שלהם

כי הם גילו שככל שיש יותר אפשרויות אנשים מסתבכים יותר ובסוף לא לוקחים. 

אז במקרה הזה השפיות של האנשים מביאה להם כסף, 

אבל בל נשכח שבדרך כלל חברות משתמשות במדע לרעה לגרום לאנשים להתמכר ולהרגיש שחסר להם 

לאיזה אחד שזלזל במדע, והוא הסביר ופירט איך הפלאפון הוא כל כך משוכלל מבחינה מדעית.

אני הגבתי לו שרוב האנשים משתמשים בפלאפון לשטויות ואף גרוע מכך ואחוזים נכבדים של האינטרנט יש אתרי פריצות.

אז נכון זה מועיל להרבה אנשים, אבל מביא הרבה רע.

ולפעמים מוציא מהמשתמשים גם מידות רעות כמו כעס או גאווה או התנהגויות לא טובות כמו לפגוע באנשים (כל אחד שבפורום ומתווכח הרבה זה עלול לקרות לו). 

מוזמן לצאת ממנו (;

מנסה לא לתקוף אנשים אישית.

אני מכבד את הזמנתך לעזוב, אבל אם אני לא אדע לעמוד על דעותיי האמתיות פה, אז איך אעשה זאת בחיים האמתיים.

לא אכפת לי שאם כל העולם יגיד שיש צבע שחור ואני רואה לבן, אגיד ואחזור ואגיד שהצבע לבן. גם אם אראה גאוותן, כועס, רשע, מטומטם, טועה וכו'. 

לא אכפת לי איך אני נראה ומה אנשים חושבים עלי, כי אני פה בשביל המסר ואני יודע שהדברים שאני אומר והראיות שאני מביא מחלחלים בצורה זו או אחרת.

כמו שקורה שמתווכחים עם אנשים ולפעמים כשחומת ההתנגדות נופלת, אז מגלים את הנקודה שניסו להעביר.

אז נכון אולי אני טועה, ואולי בעתיד אגלה שאני טועה, אבל לא להיות נאמן לאמת הפנימי יותר גרוע.

אני יכול להגיד שאחת המטרות המרכזיות, גם בחיים עצמם, וגם פה, זה לעמוד על אמת שלא תמיד נוחה לאנשים.

גם בתגובות הרגילות שלי אני מנסה לעשות זאת, זאת אומרת לכתוב בצורה שמעוררת אנשים לחשוב על כיוונים חדשים.

רק להמחיש משהו. מצטערת אם הובן אחרת. (זה רק ראיה לדבריי. לצערי. הנה יצא שמה שהתכוונתי לומר בקריצה הובן ברצינות ואולי פגע. סליחה!) 

אני לא מזדהה עם המטרה שאמרת. 

מבינה שזה מה שאתה חושב ובוחר. זכותך.

ואני מכבד.

ניסוי חשוך במערה: הזמן עצר מלכת

הכניסו אנשים למערה חשוכה ל15 יום לבדוק אם הם יאבדו את תחושת הזמן וכו'

מה שמעניין, שבסוף הם אמרו שהיה להם יותר רגוע שם במערה והם היו רוצים אפילו להישאר עוד כמה ימים

והתבאסו לחזור לפלאפונים ושאר הדברים שקשורים למרדף של החיים. 

ואני אישית זוכר על עצמי שהייתי באבל על אחות ולא נכנסתי לפורומים למשך כל ה30 יום כולל השבעה

למרבה הפלא פתאום הרגשתי טוב יותר ולא רציתי לחזור (עזוב שבסוף נכנעתי להתמכרות וחזרתי )

היו יותר יפים ומאושרים

אדמה שמחים יותר מאנשים במשרד.

איך בדיוק המחקר הזה אמין?

איך בדקו את רמת האושר פעם? 

איך בודקים היום?

אישית מעידה על עצמי שעם הנתונים כיום כאישה יש לי הרבה יותר סיכוי להיות מאושרת.

לה מחקר שמישהו הציג שמתאים לרעיון שלה.

לא קראתי את המחקר ולא התעמקתי בו.

לא קבעתי מסמרות מי יותר שמח, פשוט רציתי לשמוע ולברר את זה בשרשור.

מה שכן, אני מפקפק מאוד בזה שכל הפמיניזם וקידום מעמד האשה הופך אותה למאושרת.

אני מכיר מישהי בת 18 שהיא מגדירה את עצמה נוצרית כמו פעם. היא גדלה בAmish והמשפחה שלה אהבו את צורת החיים, אבל לא את החוקים המוזרים שיש שם. אז היא חיה חיים מאוד טבעיים וקשורה לאדמה. כל הזמן היא מדברת איך היא תשרת את בעלה, בלי רגשי נחיתות. יש לה אישיות משל עצמה וימשיך להיות לה אישיות אחרי שהיא תתחתן, אבל נח וטוב לה עם זה שהיא תשרת את בעלה. היא רוצה לפחות 15 ילדים (כבר עכשיו היא עובדת כמילדת ביתית).

לא ראיתי הרבה אנשים ששמחים ומאושרים כמוה. היא ממש מיוחדת וחייכנית ועליזה.

אז אני לא אומר שאשה צריכה להיות כמו 'עבד' או 'משרתת לבעלה', רק אני מציג לך פרדיגמה אחרת.

תחת השמש הקופחת גם בימים של עומס חום, והרב פעמים גם בגשם ובקור.

והם לא בדיוק רקדו על הגבעות ופתחו פיקניק על הדשא. הם שברו את הגב והזיעו בלי סוף.

ולא יודע לגבי יפים, אבל להיות יותר מדי בשמש ולעבוד קשה בשדה לא עושה את האדם יפה יותר.

(והם גם היו מתרחצים הרבה פחות.)

אני חושבת שבני אדם שמחים כשהם מסתכלים בסיפוק על החיים שלהם - שיש בהם משמעות ושהם מקבלים את מה שהם צריכים מבחינה גשמית (הם בריאים, יש להם מזון ושתייה וטוב להם מבחינה חברתית).

המדע יכול לשפר את חיינו מבחינת בריאות ומזון. מבחינה חברתית ומבחינת משמעות רוחנית, אני לא חושבת שיש למדע יותר מדי דריסת רגל (נכון שיש חשיבות למדיה החברתית, אבל אני חושבת שהחברה הפיזית שסובבת או לא סובבת היא יותר חשובה ומשמעותית).

המדע גם לא קובע את הערכים של החברה - שלהם השפעה מכרעת על איכות החיים של בני אדם ועל אושרם.

לגבי השאלה האם אנו מאושרים יותר מאבותינו - עד כמה היו אבותינו מאושרים? אני לא יודעת למדוד את זה. יכול להיות שהם סבלו מזה מאוד - למשל במהפכה הצרפתית שאנשים היו רעבים ללחם, אני לא חושבת שחיי הכפר הפשוטים שימחו אותם. והיו תקופות שייתכן שהכפריים מאוד אהבו את חייהם  אולי אפילו יותר מאיתנו, אבל אני לא חושבת שיש לנו מספיק מידע אמין בנושא.

לסיכום - המדע הצליח מאוד בתחומו, אבל זה לא מתפקידו לספק אושר כולל בכל התחומים, ובפרט לא בתחום הרוחני, כך שאין קושיה עליו האם הוא מצליח בכך או לא.

במרכז החיים הסיפוק הרוחני, ותנאי החיים החומריים טפלים.

אבל יש בני-אדם עם השקפת עולם מטריאליסטית, שהם מאמינים שיש רק חומר ולא רוח, ונדמה לי שהם גם מצפים שהמדע יעזור להם באושר.

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

קשוט עצמך תחילה.

הפוסל במומו פוסל.

שמישהו מגיב לתגובה שלי. 

העיגולים האלה, באלכסון או ישר...משהו כזה.

תודה!

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

"נער הייתי גם זקנתי"

"הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו היא לא שהמטרה שלנו גבוהה מדי ונעצור לפני שנגיע אליה, אלא שהיא נמוכה מדי ואנחנו אכן משיגים אותה."

בקיצור, השמיים הם הגבול ואפשר לחלום בגדול ולהגשים בגדול, ככה לפחות עם בני האנוש, לא יודעת איך זה עובד עם חתולים זמניים(:

ומה ההבדל בין להגשים בגדול לבין להגשים בקטן?

אפשר ורצוי ומומלץ לחיות כל יום בפני עצמו אבל לחיות אותו טוב. למצות אותו היטב ונכון.

מה בדבר התנדבות? יודעת שלא נשמע אטרקטיבי , במיוחד לאנשים צעירים, אבל זה

כן נותן סיפוק; להעניק משהו למישהו. ויש המון תחומים; כל אחד ומה שמתאים לוץ

עשית המון דברים אמנם. להנאתך. אולי הנפש שלך משתוקקת להעביר ידע/נסיון

כל כישור שיש לך - לאחרים?

סיזיפי, אבל נותן תחושה נחמדה (לאו דווקא עצם ההתנדבות, אלא התוצאה שלה)

ונראה לי שאני יחסית עוזר לאחרים, לא יודע? במה שאני יכול?

איני מרגיש "ריק" או משהו, פשוט אדיש ושָלֵו.

הרי כתוב: כל מי שיש לו מנה רוצה מאתיים....נכון?

אין כזה דבר, עד כמה שאני מבינה, להספיק הכל; אולי במבט לאחור בגיל

119. החיים זורמים. כל נשימה. כל דקה. 

שיעמום מתמשך ....אי סבל....יש אולי סוג של אדישות-דיכאון

כזה במעמקים. 

אם יש שמחת חיים, ציפייה לעוד, תקווה - ואת זה מכנים בונוס, זה נשמע

בסדר. 

אגב, אולי הגיע הזמן להסיר את הזמני מהחתול?

אולי לא הספקתי את כל מה שיש לחוות בעולם, אבל זה לא שאני רוצה לחוות את כל מה שיש בעולם. מה שרציתי, הספקתי. מה שאיני רוצה, איני רוצה.

אין לי ממש ציפייה לעוד כי זה לא משנה לי. אפשר כך ואפשר כך.

אני בהחלט אדם אדיש מאוד. יש בזה גם יתרונות מסוימים.

לא יודע, זה פשוט כמו להרגיש שבע. כשנכנסים שבעים לסופרמרקט, רוצים לקנות פחות דברים. אם יש לי כל מה שאני צריך בבית, אני לא קונה כלום.

החתול הוא זמני לנצח.

א. עד כמה כל הדברים הנחמדים שהעולם מציע לנו, מתמצים לנו. במוקדם או במאוחר. דווקא

במחשבה שניה, אפשר לראות בכך דבר חיובי.

ייתכן שבגלל שלך הם התמצו מהר, יש לך תפקיד אחר, או משהו אחר שעשוי למלא אותך.

משהו רוחני אולי? הדבר היחיד שלא מתמצה זו התורה וקיום המצוות - איזו מצווה חביבה

במיוחד. לא?

אולי ללמוד יותר? אולי ללמוד אפילו כדי לקבל תפקיד רוחני איזה שהוא, משרה רוחנית

ששכרה הרוחני, הסיפוק שתביא - בצידה?

אולי לחלק את היום כך שיהיה מגוון לך - ללמוד (כל אחד עד כמה שהוא מסוגל)

היכן שליבו חפץ, מה שליבו חפץ  וחלק עזרה איזו שהיא לזולת?

ואולי, או בנוסף (או בינתיים במקום ולפני), כן לנסות לתהות על הרגשת האדישות?

אולי זה יושב על משהו מטריד או כואב שקשה ל התמודד איתו, אז עושים כל מיני

דברים כדי להבליע? או חוסמים את הרגש המטריד ובכך חוסמים גם את ההרגשות

הרעננות, סקרניות, חיוניות יותר?

אמרת שהיית "דלוק" על מישהי; ז ה  לא אדישות!

ואולי אתה עדיין איתה במחשבה, בלב, מתאבל ולא מוכן ולא רוצה

להתנער, לשכוח ולהמשיך הלאה?

 אנו לא הכי אובייקטיבים לגבי עצמנו, כידוע. תמיד עדיף חברותא

שישקף לנו, שיסייע לנו להבין את עצמנו....אפילו אם זה בשכר.

סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש. כסבתא, יש לי מעט נסיון עם

כאלה (זה לא אומר שזה פתור ואני מתמודדת עם זה טוב, אבל מהצד -

ובאופן שכלי, יותר קל לראות את זה), וגם כאשה;

נשים יותר פותחות זו בפני זו קשיים, התלבטויות, כאבים,

אכזבות, תקוות נסתרות....במיוחד חברות כנות וטובות.

גברים פחות עושים זאת, אני חושבת. לא?

,

סתם מעניין, אם הקשר עם ההורים, המשפחה, חי יותר?

משמח יותר?

תמיד זה מגיע לסוף, לכל הרוחות - מה עם לבקש

ולהתחנן להשם? שיראה לך כיצד לפתוח חודה

של מחט בתוך שוויון הנפש הזה?

וכמובן כמובן, אולי אני טועה ומשליכה עליך

משהו....

שבוע טוב וחג שמח!

ב"ה אני עושה חיל בחלקה הקטנה שלי, וגם היום שלי נכון לעתה ב"ה מחולק מצוין בין הדברים האלה.

משרה רוחנית אינה מתאימה לי הייתי שם והרגשתי שזה לא בשבילי בכלל.

לגבי המקור לכך אני מניח שחלק מזה טמון בחוויות מהעבר, חלק בפילוסופיה, וחלק מזה פשוט באופן שהמוח שלי פועל מבחינת דופמין או משהו כזה. לא יודע, אני לא ממש סקרן. זאת אומרת, אני כן לומד הרבה דברים חדשים, אבל אני יכול גם בלעדיהם, זה לא שזה ממש משנה לי כך או כך.

לגבי ידידתנו, נע, זה לא ממש ככה. מזמן כבר המשכתי הלאה. הפוך: דווקא התחושה שלי היא תחושה של מיצוי (לא ש"נמאס" => אלא שכבר "מיציתי" ונהניתי מהידידות הזאת כפי שרק אפשר).

הייתי הרבה אצל אנשי מקצוע, התחושה שלי הייתה שאני די שונה ממה שהם רגילים אליו... אבל המסקנה הכללית היא שכל־עוד לא רע לי עם מי שאני, אין טעם לחשוב שאני חולה יותר ממה שאני.

לגבי המשפחה, לא ממש, אני חי לבד ולא נוטה ליזום שיחות או להתעניין באחרים, נחמד לי מאוד בשקט של עצמי.

איני יכול להתפלל על משהו שאיני רוצה... אני מתפלל על דברים שאני צריך, כמו פרנסה, שלווה, שמירה וכן הלאה. איני יכול להתפלל "ריבונו של עולם, עזור לי שתהיינה לי המון תאוות ורצונות ותחושות חוסר, ביחס לדברים שלא רציתי עד עתה"...

לא יודע לגבי גברים ונשים, הכרתי כאלה וכאלה...

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

התנדבות. למרות שזה לא נשמע מושך. זה נותן הרגשה של

אני שווה. עושה משהו נכון וטוב.

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

להרגיש שחלק מהמטרות שלך זה שיהיה טוב לאחרים, ולצערנו לא חסר צער וכאב בעולם.

כמובן שרצוי גם במעשה, אבל לפחות לחיות בתודעה כזו.

לא להישאר בעולם הפרטי המצומצם מטבעו, אצל מי פחות ואצל מי יותר.

ברוח היום הקשה הזה, המטרות והחלומות לא יכולים להתגשם כל עוד לא הגענו ליום בו מלכות ישראל תהיה שלמה, ננצח את אויבינו, נבנה את מקדשנו, ויגיע יום תחיית המתים בו כל הכואבים יפגשו שוב את אהוביהם.

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

בסוף המקור הרוחני לקלקול הוא המקור הרוחני לתיקון.

מעניין למה הקלקול תפס יותר מהתיקון

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

"המקום" - לחרדים עובדים.

כלומר, זה נכון לגמרי.

אבל כשזה הופך להתמכרות זה כבר לא הבנה אלא תהליך בעייתי שמסכן את שני הצדדים.

הרבה דברים יפים וטובים ואלטרואיסטים כביכול, הובילו לנזקים ולתסבוכות הכי גדולות...

אבל גם ספונטני זה לא מדוייק.

כן אני חושב שהגעתי לאיזו נקודת סבל שחייבה אותי באופן קיומי לעבור תהליך בדבר הזה, תהליך מתמשך וארוך.

חלק ממנו גם היה בטיפול מסויים

וחלק ממחשבות ותהליכים שעברתי עם עצמי

יש משהו בהכרח, שעושה אותנו גם מאוד גיבורים ואמיצים (ללא קשר לכמה אנחנו חזקים) וגם מאוד מדויקים.

זו חוויה מדהימה וחשובה מאוד!!

אם מתאכזבים קצת, זה לא לגמרי וצריך להתנער ולחשוב שגם לצד השני

יש את הקשיים שלו, או מצבי הרוח....

היחד שמבין באמת זה השם. אבל כדי להרגיש זאת, צריך כנראה

המון עבודה. ולדבר איתו תוך כדי עשיית דברים, במיוחד כשלא

מסתדרים, אבל עדיף, תמיד. ממש לקשקש איתו. הוא אף פעם

לא אומר: די, די, אני עסוק עכשיו, או: רדי ממני כבר, או:

את עושה לי כאב ראש, או: לא מבין מה את רוצה...

העניין הוא שהעולם הזה, תפקידו כנראה, לחסום את ההידברות

הזו. להשכיח את מי ששלח אותנו הנה. ולצערנו הרב, הוא עושה

זאת לא רע בכלל...

להיות במצב של עוררות רוחנית. כמה שאפשר במשך היום.

בדברים הכי קטנטנים ולא משמעותיים.....

(לו רק הייתי מיישמת את מה שאני כותבת....אבל זה נכון.

אני בטוחה. ואני לא ברסלבית).