באג?

את הקפיצות מהפורומים אני זוכר.

כן, כיף גדול...😏

ולשרוף דברים, גם אם הם דגל אויב

זה פשוט לא לעניין.

למדים של צה"ל קדושים.

גם אז זה נגד הפסיקה של הרמב"ם והשו"ע כחכמים שתכשיטי וכלי מלחמה אינם אלא לגנאי, כי אנחנו מצפים ל"וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"

כאשר הגדיר זאת הרב קוק זצ"ל הגדרה מדוייקת: "ע"כ מה שהוסכם בעולם שהחרב היא תכשיט, איננו מעלה כלל אותה מידי כיעורה, שסוף כל סוף היא כלי לפעולות של השחתה ורצח, הבזוי אצל השכל והיושר."

זו גם תוכחת מגולה לכל החיילים בחופש מהצבא, שמתגאים בנשק שלהם.

הרמב"ם והשו"ע שינו את דעתם מאז?

הוא לא הכיר את דעת אביו ביחס לכלי מלחמה?

מותר לך לחשוב אחרת, אבל כדאי לחשוב ישר ביחס לדעתם של אנשים.

אני לא מבין למה אי אפשר לומר ביקורת על התנהלות של גוף מסויים וגם לומר שהוא קדוש.

האמירה שצהל קדוש זה לא אומר שאי אפשר לתת על התנהלות שלו ביקורת.

כמו שאדם בעל נשמה טהורה וקדושה ואפשר להביע על מעשיו ביקורת.

אפשר לומר שהארגון עצמו הוא קדוש אבל מעשיו לא תמיד מתכתבים עם אותה קדושה. מסכימה?

מפריע לי שאנשים חושבים שמי שמאמין שצה"ל קדוש גם חושב שהוא מעל לכל ביקורת.

לא נראה לי שבכלל קיים אדם כזה שאומר שצה"ל מושלם ושאין בו שום דבר רע, ככה שהאנשים מצביעים על דברים רעים בצה"ל כאילו שהם מוכיחים טעות כלשהי, פשוט לא מבינים מה הצד השני אומר.

את הגישה. זאת גישה שמבית המדרש של הרצי"ה וכמובן שיש חולקים עליה והכל טוב.

אבל יהיה ישר אם אנשים יציגו את העמדה השנייה בצורה רצינית. הכי קל לזלזל ב'יריב האידיאולוגי', זה לא חכמה. כאשר מכבדים גם בעלי פלוגתא זה מעלה את הדיון בכמה רמות.

"ומתוך כך המדים של הצבא שלנו. אני מתייחס אליהם בקדושה. זוהי קדושה עצמית מקורית, קדושת כל מכשירי המצוה מכל הצדדים."

(ומוזמנת לקרוא את התגובה שלי..)

"האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה"

הרצי"ה היה בדיוק האדם להבין את המורכבות הגדולה ולמצוא את הטוב הגדול בלי להתעלם ולתת אפילו טיפת לגיטימציה לרע.

וכן, אתה בהחלט הסברת בצורה מאוד יפה את העניין הזה. אני עונה למי שחושב אחרת מכך.

אני יוצאת נגד איש הקש הזה שאנשים עושים לציבור הדת"לי כאילו שאנחנו מתייחסים לצבא כקודש קודשים ומעל לכל ביקורת, וכל הצבעה על הפגם הכי קטן בצה"ל תפרק את כל המשנה הציונית דתית לעפר.

אומר שצריך לשנות את הדעה ביחס למדינה.

המדינה עושה מעשים טובים, המדינה עושה מעשים רעים... אף אדם שראשו במתניו לא חושב אחרת.

במדינה שהחשמונאים הקימו אחרי המרד היא ברוב שנותיה היא מדינה יותר גרועה מהמדינה של היום ועליה אומרים הלל בחנוכה.

הסיפור של גוש קטיף לא אומר שום דבר חדש. ידענו שהכנסת יכולה להגיע להחלטות רעות, זה חלק ממה שנקרא שלטון העם.

מי שהיה לו תפיסת עולם מגובשת זה חידד לו אותה ולא העיף אותו לעזעזאל.

מי שלא היה לו תפיסת עולם מגובשת ושלימה, זה גגרם לו לזרוק את התפיסת עולם. לא רואה בזה מעלה גדולה.

ואני לומר לך מידיעה, שבקרב תלמידים של הרציה יש ביקורות על הצבא

והתלמידים לא מתגייסים לכל מקום, כי יש מקומות שיש שם בעיה.

רבנים מתווכחים עם מפקדים.. את מחפשת דוגמא? לפני פחות מחצי שנה הרב זלמן מלמד אמר שהוא במהלך ויכוח על הקצונה בצהל האם זה ימשיך להיות נפרד או לא..

לא כל גזירה של הצבא הרבנים מקבלים

מותר לבקר

מסכים איתך בהחלט.

אבל בקשר לשאלה האם הצבא הוא הקדוש?

אני לא חושב שהייתי עונה לא בנחרצות כמוך

בניגוד ל"אני מכירה מישהו" שאי אפשר להוכיח.

ואם זאת באמת חשיבה נרחבת כמו שאת טוענת, אז זה לא אמור להיות קשה למצוא בקלות אדם שמופיע בציבור שחושב ככה. כמו שבקלות אפשר למצוא בציבור החרדי דמויות ציבוריות שמאמינות שאסור לגייס בחורי ישיבה, ככה אמור להיות קל למצוא אנשים שחושבים שצבא קדוש ומושלם ומעל לכל ביקורת אם זאת באמת מחשבה נפוצה. מצידי תביאי איזה חבר וועד העירייה בגבעת שמואל שאף אחד בחיים שלא שמע עליו. העיקר שזה אדם שאפשר להוכיח שהוא באמת קיים ובאמת אמר את זה.

ואני לא מרגישה שמדובר בעלבון שצריך להכחיש אותו

אותה מדינה שראשיה מחללים שבת בריש גלי, חלקם תומכים בהפרדת דת ממדינה, מי מהם בכלל פתח ספר קודש? האם לזה ציפינו? למדינה שבראשה עומדים עמי ארצות מדאורייתא ומדרבנן שלא יודעים כלום ולא עושים כלום למען קדושת העם והארץ? שגם מי שבצד הימני, ולא בעד מסירת שטחים, זה בגלל השקפה מדינית שכזאת, או בגלל היסטוריה. לא בגלל הבטחת ה'.

להמשיך? לא כזה קשה... אני גם בטוח שתמצאו תלונות הרבה יותר טובות..

אבל כן. יסוד כסא ה בעולם. זה היסוד של הכסא. עליו הוא יושב. הקומה הגשמית שעליה תעמוד הקומה הרוחנית. הכל נובע מתוך השקפה שלפני כל אור צריך כלי שיקבל אותו. שעם ישראל נתפלל לקוממיות - כלומר קומה גשמית שעליה תתלבש קומה רוחנית. ולכן המדינה היא קדושה, רק בזכות המדינה, זה שאנחנו יכולים לחיות לעצמנו כעם, זה יאפשר לנו בעתיד שנוכל להפיץ את אור ה בעולם. (כן. למרות שכרגע גם אנחנו בעייתים. קודם כל מכינים את הכלי ואז יוצקים את התוכן).

כשהרציה ראה טנקים של הצבא ואמר שהם קדושים, זה לא כזה מורכב.. זה החפצא של המצווה. זה העור של הבהמה שממנו מכינים את התפילין. כך נקיים מלחמת מצווה לכיבוש הארץ.

זה שהצבא הוא חילוני, מלא בפריצות ועוד - זה לא חדש. כל הנוכחים כאן באמת מאמינים שהרצי"ה ובית מדרשו היו ועדיין עוורים לתופעות האלה? פחחח. מי שבאמת קורא ולומד מתורתו של הרציה יודע כמה שהוא היה קנאי וכמה הוא לחם על מה שחשוב לו, וביקר כל מה שלא היה מתאים לו. הוא באמת לא הצליח לשמוח כשהכריזו על הקמת המדינה כי חילקו את ארץ ישראל. כל יהודי בארץ שמח חוץ ממנו שכאב לו כי "את ארצי חילקו". אנשים שחושבים שהתפיסה של הרציה היא לשמוח בטוב ולהתעלם מהרע - ודאי שהיו שמחים ביום שכזה. אז תרשו לי לחדש לכם - הרציה לא אחז כך. יש פה את הבסיס וההכנה למצווה, את הקומה הגשמיות, את היסוד של כסא ה, את היסוד של צבא דוד המלך. אז אז מה אם הממשלה היא נוראית שמנסור עבאס הוא שר? - ממשלות מתחלפות. או כמו שהוא בעצמו אמר "המדינה היא שלנו, החזירים של בן גוריון". חילוק ברור וחד בין מדינה לממשלה. מדינה שהיא קיבוץ העם, מייצרת לו תרבות, עבודה וכיוצב - לבין הממשלה שבוחרת איזה תרבות, לאן מנתבים את העם וכו'. וה"ה על הצבא.

אז יש איזה מפקד דביל שאמר משהו דבילי, אז יש איזה ראש ממשלה דביל שמתנהג בצורה דבילית, אז יש חלקים נכבדים מאוד מהעם שעוד לא הבינו את מהלך הגאולה של עמ"י. אוקי. אבל אנחנו מובטחים שלא תהיה גלות שלישית, מה שיהיה היום ימשיך. זאת עובדה. כך יש לנו במסורת דור מפי דור. ובדיוק לכן, למרות שרוב העם לא דתי, אנחנו בטוחים בצדקת דרכנו, שכן. כן. מה שיהיה פה ימשיך, ואנחנו ניצוק לתוכו את התוכן הגדול של אור ה. אותו אור שעמ"י נבחר להאיר אותו לגויים.

וכמילתא דבדיחותא נאמר - הצבא הוא כ"כ קדוש. הוא כמו קודש קודשים.

בדיוק לכן אסור להיות שם...

אבל יש משהו שחשוב לי ממש לומר - הציטוט "מדינת ישראל, יסוד כסא ה' בעולם", נאמר על ידי הראי"ה הרבה לפני שקמה מדינת ישראל. וקריאה פשוטה של הפסקה שבה זה נכתב, יכולה ללמד שלא מדובר שם על כל מדינה שיקראו לה בשם "מדינת ישראל", אלא על  "מדינה שהיא ביסודה אידאלית... שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד".

והבעיה כפי שאמרתי בתגובה לעיל, היא לא פגם קטן כזה או אחר שיש במדינה, הבעיה היא שבאופן מהותי המדינה הזו לא נוסדה על בסיס האמונה בה'. המדינה שעליה הרב קוק מדבר שם בפסקה היא מדינה כזו שנוסדה מתוך התאחדות לשם שמים (למי שמכיר את מאמר השופרות - אז מתוך השופר העליון, לא מתוך השופרות הנמוכים יותר, כפי שניתן לראות שהוא אומר על השופר השני שם שהוא שופר של לאומיות ככל העמים).

“אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד’ בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד’ אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון” (אורות ישראל, ו, ז)

בדברי הרב המילה "חפץ" הוא רצון פנימי שלא תמיד מתגלה במה שהרב קורא לו "רצון" שהוא רצון מודע ממש. (במאמר הזה הרב מדבר על חפץ ולא על רצון שמדובר במאמר שהשופרות שהזכרת). 

הרב קוק משווה בין מדינה אצל גויים ומדינה אצל עם ישראל ובכך הוא אומר "מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית". דהיינו היסוד של המדינה, הוא לא המדינה עצמה, אחרת ההרב היה אומר 'המדינה' ולא היסוד שלה. הרב קוק לא חשב שמדינת ישראל שתקום היא תהיה ישר אידיאלית, אלא הוא טען שיש פה יסוד טוב לבנות עליו. ליסוד הזה, לחומר גלם הזה, קוראים 'עם ישראל'. כך גם הביטוי "יסוד כיסא ה' בעולם" הוא מדבר על עניין של פוטנציאל, עניין יסודי, לא ההופעה בפועל.

אני לא בטוח כל כך איך להגיב, כי כל כך ברור לי שהקריאה הנכונה היא כמו שאני הסברתי (והפסקה המלאה רק מחזקת את זה). 

זה לא שלא הכרתי את הפרשנות התמוהה שכן מפרשת שזה מדבר על "מדינת ישראל" שלנו, אבל אני פשוט חושב שזה לא נכון.

אבל בא ננסה לנתח את הדברים לרגע:

הרב קוק עושה אבחנה בין מדינה שהיא חברת אחריות לבין סוג אחר של מדינה, שהתיאור הכללי שלה בפסקה הוא קצת מופשט.

מה כן כתוב על המדינה הזו מהסוג האחר? כתוב עליה ש"כל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד".

אז אתה טוען, שמדינת ישראל של היום כל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד.

ואיך אתה יודע את זה? שלוש אפשרויות: א'- יש לך רוח הקודש. ב'- יש לך הוכחות טובות ממקורות אחרים. ג'- הרב קוק כתב "מדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל".

לגבי שתי האפשרויות הראשונות - אני כנראה לא אסמוך עליך עד שאקבל ראיות מהימנות לכך. לגבי האפשרות השלישית, בדיוק באותה מידה שהמילה "חפץ" לא מדברת על הרצון בפועל, אלא על משהו קצת יותר עמוק, ככה גם הביטוי "מדינת ישראל", לא מדבר על כל מדינה של עם ישראל, אלא על משהו קצת יותר עמוק.

ואם אתה רוצה לטעון בכל זאת שבכל מדינה של עם ישראל זה תקף - אז דבר ראשון אני חושב שחובת ההוכחה עליך. אתה כבר ממש לא יכול להסתמך בזה על הרב קוק. זו פרשנות קיצונית בדברי הרב קוק, שאין לה שום ראיה מהפסקה.

ולענ"ד הפרשנות הזו גם מאד קשה מפשט הפסקה. מדינת ישראל של היום, היא הכי חברת אחריות שיש. חברת אחריות שעושה המון דברים טובים, אבל זה לא סותר את העיקרון.

יתר על כן, מה שאני מבין זה שהאבחנה של הרב קוק היא בין מדינה שעסוקה בלדאוג לעם, לבין מדינה שיש לה חזון, והחזון הזה הוא לקומם את מלכות ה' בעולם וליישם את תורתו ודרכיו בארץ. 

(זה פחות או יותר מה שכתוב בפסקה, רק במילים קצת שונות.)

אגב, כאן - אם יורשה לי, (עכשיו אני קולט שגם שם הגבתי לך, האמת שלא זכרתי את זה) הסברתי את הפסקה כולה כמו שאני מבין אותה. והבאתי שם גם ציטוטים מעניינים מאד של הרב אלימלך בר שאול, שחלק מהיופי בציטוטים הללו זה העובדה שמחד גיסא הם מאד מאד מזכירים את מה שהרב קוק אומר על כך שמדינת ישראל אינה מדינה רגילה אלא יסוד כסא ה' בעולם, ומאידך גיסא - הוא אומר שם במפורש שמדינת ישראל של היום היא לא המדינה הזו.

ההבדל בין חפץ לרצון שמעתי מרבותי, לא הייתי בודה מליבי. מצאתי מקור בדברי המלבים לכך - 

"...ובכל זאת יש הבדל בין רצון ובין חפץ, כי הרצון היא תכונה מחשביית, והחפץ היא תכונה נפשיית,avid;"> גדר הרצון הוא, שמחשבתו מסכימה אל הדבר ובוחר בו, וגדר החפץ שיש לו אל הדבר נטיה נפשית על ידי שמתאוה או שחומד בו, או על ידי נטיה אחרת נפשית, מה שאינו כן הרצון הנקי מכל נטיה נפשית, כי הוא מפעולת השכל והבחירה, ויצויר שירצה האדם בדבר ולא יחפץ בו, וכן בהפך, למשל, כי חפץ בבת יעקב (בראשית ל"ד), יש לומר שהיה חפץ בלא רצון, כי האדם כשימלך עם מחשבתו לא ירצה בדבר רע, ולכן לא תמצא בשום מקום בתנ"ך פעל רצה לדבר רע, רק פעל חפץ... ולפי זה נוכל לצוות על הרצון ולא על החפץ, רצוני, שאי אפשר לצוות לאדם שיחפץ בדבר פלוני, כי החפץ היא תכונה נפשית, שאין אדם יכול עליה, אבל נוכל לצוות לו שירצה בדבר פלוני, והוא שיצייר בלבו טיב הדבר ותועלתו, שאז תמשך מחשבתו אחריו, כי פעולת המחשבה היא בבחירת האדם, ועל כן לא תמצא בתנ"ך לשון ציווי או בקשה מן פעל חפץ, כמו שנמצא מן פעל רצה, כמו רצה ה' להצילני... (ויקרא א ג)"

avid;">https://www.aspaklaria.info/008_HET/%D7%97%D7%A4%D7%A5.htm

"מדינה זו, מדינת ישראל" הרב ראה את המדינה שעומדת לבוא בעיני רוחו. והוא ידע שהיא לא תהיה ממלכת הצדיקים על ההתחלה (שהוא ראה את עלייתה של הציונות החילונית) ובכל זאת היא דיבר עליה בצורה ממש משית עד שאפשר להצביע עליה "מדינה זו". 

שמעתי מדברי רבותי תלמידי רצי"ה ותלמידי תלמידיו ביחס לכך וידוע לי שזאת הפרשנות המקובלת במדינת הרב. לראות את המדינה שלנו כיסוד כיסא ה'. שמעתי גם במו אוזני את הרב יעקב שפירא טוען כך כנגד עמדתו של הרב עמיטל זצ"ל שלא טען ככה. לא חושב שהסכמה רבנית היא הוכחה אבל נראה לי שקשה להתעלם מדעת רבותינו תלמידי הרב ותלמידי בנו ממשיך דרכו הרצי"ה.

מדינה היא מלשון המילה 'דין' דהיינו חוק. לכן מדינת ישראל תהיה כמו כל מדינה אחרת, בעלת מערכת חוקים שמעסקת בפרטים. אך גם אם זה לא בא לידי ביטוי (כפי שהסברתי במושג 'חפץ') זה המהות שלה, כי עם ישראל הוא אחר ההתאגדות שלו היא לא רק מערכת חוקים. היא מערכת חוקים שנועדה לממש מטרה כללית. וגם אם אותה מטרה לא מתממשת, לא על זה הרב דיבר.

קיצרתי ממה שתיכננתי מקווה שזה הוסיף

מדברים על מדינת ישראל.

אבל אני חושב שקשה לראות במה שהראי"ה כתב "מדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל" הוכחה שהוא דיבר על המדינה שעומדת לקום. אני לא רואה לזה  ביסוס בפסקה בשום צורה ואני לא רואה שום סיבה טובה מספיק בשביל להגיד את זה, ולדעתי זה גם לא ממש מסתדר תחבירית בפסקה. המילה "זו" לא מדברת על המדינה העומדת לפנינו, אלא על המדינה המדוברת בתחילת הפסקה - "מדינה שהיא ביסודה אידאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידאלי היותר עליון".

אני לא צריך הסבר למילה חפץ, אני כתבתי בעצמי לעיל - בדיוק באותה מידה שהמילה "חפץ" לא מדברת על הרצון בפועל, אלא על משהו קצת יותר עמוק, ככה גם הביטוי "מדינת ישראל", לא מדבר על כל מדינה של עם ישראל (ובטח לא כל מדינה שנקראת בשם זה), אלא על משהו קצת יותר עמוק.

ומה שמפריע לי זה לא השאלה האם האידאלים העליונים, אותו החפץ, מתממש על ידי המדינה. מה שמפריע לי זה שהמדינה כלל לא נוסדה למטרה כזו. היא לא נוסדה לשם שמים. (ולומר שכל התאגדות של עם ישראל, או ליתר דיוק חלקים של עם ישראל - כי זה בהחלט לא כולם, היא לשם שמים - זה בכלל טענה מופרכת שאני לא מבין למה לומר אותה.) הרב קוק מדבר על מדינה שנוסדה לשם שמים, שזה החפץ שעומד בבסיסה - בבסיס ההתאגדות המדינית, גם אם הוא לא בהכרח מתממש בשלמות או בא לידי ביטוי בכל פרט. 

לגבי רבנים, אני לא מתייחס כי זה פשוט עוקר את הטעם בדיון... אם אתה רוצה לעזוב את הדיון בטענה שככה הרבנים שאתה סומך עליהם אומרים וזה מבחינתך המילה האחרונה אז שיערב לך, אבל אני אמשיך בשלי.

ואנחנו בשלב הכי קשה עכשיו

בשלב הבירור לפני הסוף

זאת הגלות האחרונה

לחיות על אדמת הקודש זה חסד זה משמח אבל זאת עדיין גלות

אני ממש מתנגדת כמעט לכל מה שכתבת

המדינה לא קדושה היא מלכות הרשעה והקימו אותה כופרים רשעים שה' ממש לא בא להם בטוב וגם לא יסוד הכסא שלו

והיא עד היום מתנהלת ככה, על ידי אותו כח. מי שאויב של ה' אתה קורא לו קדוש? אתה מתחבר אליו?

והכי מעצבן אותי זה ה"כוחי ועוצם ידי" שלנו

כאיולו אנחנו נגְאַל. כאילו אנחנו אלה שנעשה ונושיע את עצמנו. לא. מי שיגאל אותנו זה ה' ואנחנו מקווים לרחמים ולחסדים שלו. אנחנו לא צריכים לגאול שום דבר אנחנו צריכים לעשות את שלנו, להתעסק בתפקיד שלנו שהוא לקיים מצוות ולהתחבר לה'. זה דורש מספיק אחריות! במקום זה אנחנו עובדים פה אידיאלים. במקום לעבוד את ה' לבדו אנחנו בוחרים ומגשימים ערכים וחורתים אותם על דגלנו. במילים אחרות- עובדים את עצמנו.

עוד משהו אני לא מצליחה להבין את הציטוט של הרצי"ה מהתגובה הקודמת. למה לנשק מדים של צה"ל במה הם קדושים יותר ממדים של רופא שמציל חיים של יהודים, או ממדים של מורה תשב"ר?

הם לא פה בשביל לעזור להגשים את התפקיד של עמ"י?

עזבי את כל הדיבורים הקוקיסטים למיניהם.. עצם זה שיש מדינה זה כלום מבחינתך? עצם זה שאחרי השואה האיומה הגענו לפה.. זה כלום? היום בגלות (בחוץ לארץ) יש אחוזי התבוללות מבהילים. ברור שבארץ גם אם היהודים לא שומרים תורה ומצוות לפחות הם לא מתבוללים. התבוללות היא חטא נורא ואיום במושגים של התנ"ך.

אבל אתה יודע מה? בגלויות אחרות הייתה הרבה פחות התבוללות מבגלות האחרונה (מאז ההשכלה והאמנסיפציה אפשר לומר)

כיום מדינת ישראל זו מדינה שמנוהלת על ידי יהודים אבל זו לא מדינה יהודית. גם למדינה שמנוהלת על ידי יהודים יש יתרונות אבל גאולה זה ממש לא.

אני לאט לאט מבינה את זה שמה שחשבתי שהוא עם אחד פה זה לא בדיוק ואני די בטוחה שהם בכלל לא יהודים כל אלה בשלטון (ממש לא מתכוונת לכנסת גם הם רק בובות) אלה שבשלטון באמת

וכששומעים על מה שהם עשו ועושים מלפני שהוקמה המדינה ועד היום (רוצחים אנשים על ימין ועל שמאל, אפס אכפתיות לחיי אדם) כזאת רשעות אני לא חושבת שיהודי מסוגל, יש גבול.

זאת הדעה שאני הגעתי אליה לפחות.

ולמרות כל זה יש משהו שאני כן אוהבת מה"דיבורים הקוקניקים" וזה את האופטימיות. שזה באמת נכון להשתדל לראות באור חיובי את המצב, ולראות חזון, ולהבין שזה מהלך של ה', ושהכל לטובה בסוף!

1. התשובה לשאלה האם אנחנו נמצאים בתקופה של גלות או גאולה לא קשורה לאינטואיציה שלנו בהכרח. היא נמדדת על פי דברים רבותינו חז"ל, הראשונים והאחרונים. לכן, גם תורת הרב קוק איננה אופטימית כי זה כיף אלא מתוך העיון במקורות (בניהם מקורות בקבלה).

2. נשמע לפי דבריך שיש פה משהו כמו ק.ג.ב, אני לא מודע שיש כוחות אופל ששולטים על המדינה שלנו, אז קשה לי להתייחס לדבריך שמי ששולט פה הוא ורצח על ימין ועל שמאל. אני סה"כ מרגיש בטוח במדינה שלי (גם חברי שגרים בישובים ביש"ע לא בטוחים לגמרי לצערי, אבל יש מי ששומר עליהם).

דיברנו על אינטואיציה? הבאת עובדה לגבי התבוללות- עניתי לך בעובדה לגבי התבוללות.

לגבי השאר פשוט תשכח מזה אתה לא חייב להבין ולא חייב להסכים אני אמרתי את נקודת מבטי, והוספתי אותה כדרך אגב לא כטיעון כלשהו.

יודעת שיהיה לך קשה להבין (אני רואה איך אתה מפרש את זה) גם לי היה קשה להבין אם לא הייתי קרובה לאנשים שכן מודעים.

בקיצור, אלוקים יודע ואנחנו לא חייבים לדעת הכל. 

בהצלחה כל אחד יעשה הכי טוב מהמקום שלו.

מי אמר? ואם הוא אמר, מי אמר שהוא צודק?

אני יודע שהשל"ה אמר (והרב מאזוז מרבה לצטט אותו) שאתחלתא דגאולה זה מניין בארץ ישראל.

מכאן ואילך.. כל אחד יעשה את החשבונות שלו..

וגם אם לא, נניח ואנחנו בגלות.. מה זה משנה בכלל?

מה הקשר בין זה - לבין העובדה שאת מתנגדת למה שכתבתי? אני יכול להגיד שאנחנו בגלות - ועדיין כל הדברים בתגובה שלי יהיו נכונים. זה החפצא של המצווה, כנ"ל..

אלו שני דברים שונים ולא ככ קשורים. האם אנחנו בגלות, והאם מה שכתבתי הוא נכון..

המדינה לא קדושה היא מלכות הרשעה - מי אמר? מחלוקת בין גדולי הדור. אני הצגתי צד אחד - את הצגת את השני.

הקימו אותה כופרים רשעים - זה נכון, זאת עובדה. ו..? אז מה? וגם המשיח שהוא מזרע דוד יבוא מביאה אסורה שיהודה בא על תמר, יבוא מזרעה של רות המואביה. זה חדש בהיטוריה של העם היהודי זה שצדיקים מלאכתם נעשית ע"י אחרים? ממש לא. בספר אם הבנים שמחה הרב טייכטל רוצה לומר שהקמת המדינה עי רשעים זה כמו שדוד המלך בא מרות המואביה. יש טומאה (של גויים), יש טומאה של ביאה אסורה של יהודה על תמר, שממנה עתיד לצאת משיח ה', אותו משיח מלא קדושה...

וזה גם לא דבר חדש שמלכות ישראל היא רשעה. בית חשמונאי החזירו את המלכות למעלה ממאתים שנה, הם בכלל כהנים שאסור להם למלוך וחלקם היו רשעים גמורים. ועדיין. כל שנה. 8 ימים. הלל גמור בברכה כהודאה לה' ש"חזרה מלכות לישראל" (כך לשונו של הרמבם)

מי שאויב של ה' אני קורא לו קדוש - אולי.. מי שהוא קדוש את קוראת לו אויב של ה'? נכון הוא לא שומר שבת. אבל באמת.. למי נראלך שזה יותר כואב שהוא לא שומר שבת.. לאדם כמוני שרואה בו שליח של מלכות ישראל, מלכות ה', האם יש חילול ה' גדול מזה??

ועדיין, הוא חייל בצבא של ה', הוא מבסס את מדינת היהודים פה בעולם כדי שלעתיד לבוא, כשנתקן את עצמנו, נוכל להאיר לגויים. כמו שהארכתי קצת בתגובה שלי למעלה.

אני מתחבר אליו - אני לא מתחבר אליו. אני לא ממש יודע מה איתך ואיפה את היום. אבל די משוכנע כמעט ב100% שאת הרבה יותר מושפעת מהעולם החילוני (וגם הגוי) יותר ממני. תשאלי את עצמך - למה את מתחברת אליו? אני..? מה הקשר בתרבות שלי אליו? מתי נהייתי חבר שלו?

לא ממש הבנתי את הביקורת הזאת שלך..

הכי מעצבן זה הכוחי ועוצם ידי - מסכים. במקום לשמוח ביום העצמאות על הגבורה היהודית שהקימו מדינה, בוא נשמח על הנס הגדול שה' עשה לנו שהקימו מדינה. דרכה נוכל להאיר לגויים, להשפיע טוב, לחיות כמו שעם ישראל צריך לחיות בארצו. בקדושה ובטהרה. עם רמטכ"ל תלמיד חכם, עם ראש ממשלה תלמיד חכם. יה"ר שנזכה להגיע ליום הזה.

כאילו אנחנו נגאל - מי אמר שהגאולה לא צריכה לבוא עם השתדלות שלנו? אדרבה. אני איתך! ה' גואל אותנו - תראי, לפני 80 שנה טבחו יהודים באשוויץ, והיום כשמרביצים ליהודי באמריקה אז מדינת ישראל מתערבת ומייצגת אותו. היום יש לעם ישראל צבא, כלכלה, כוח, מעמד. לא בזכות כוחנו ועוצם ידנו - בזכות ה'! ה' נתן לנו מדינה וכלכלה וכוח וצבא. האם נהיה כפויי טובה למתנה שה' הביא לנו? לגאולה שמתחילה וקורית מול עיננו? האם נעצום את העינים מאחורי אמירות קנאיות חסרות תוכן וחסרות קשר למציאות? אני מעדיף שלא...

במקום לעבוד את ה' לבדו חרטנו אידיאלים על הדגל - במקום לעבוד את ה' לבדו, ולהודות לו על חסדיו איתנו. יש כאלה שחורטים כל מיני סיסמאות חסרות הקשר. כמו.. בגלל שאת המדינה הקימו רשעים - אז לא נודה לה' על זה. מה הקשר? באמת, מה הקשר? תלמדו קצת תורה. תראו. בחנוכה אמרנו הלל על מלכות ישראל שהיא אסורה עפ דין תורה. תראו איזה קידוש ה יש בעולם רק בזכות המדינה הזאת. הנוצרים אמרו שאין יותר קשר של ה' ליהודים, והמדינה הזאת.. ה..דגל הזה, הוא פשוט מגחיך את האמירות האלה. אולי נתעלם גם מזה כי זה לא נוח לנו?

אדרבה. אנחנו עובדי ה', הרבנים שלנו הם אלה שלוחמים במסירות נפש כדי לתקן את הצבא. לא מאותם רבנים שצועקים נגדו ונותנים לאחינו בית ישראל להתפקר. אנחנו אלה שעובדים ה', ועושים מה שצריך גם אם זה לא נוח לנו. חרטנו על הדגל את דגלי היהדות התורה והשבת. ובנוסף אליהם גם את שאר המצוות שבתורה. גם את מצוות יישוב ארץ ישראל שהיא מצווה מדאורייתא. גם את היותנו אור לגויים. מוסריים מתוך תורה. עובדים מתוך תורה. לוחמים מתוך תורה. זה לעבוד את הקבה גם כשלא נוח. זה לעבוד את ה ולא את עצמנו.

ואיך נהיה אור לגויים בלי לחזק את מעמדנו הגשמי? וכי איך תהיה לנו גאולה רוחנית בלי גאולה גשמית שתהיה כלי לדברים האלה? קוממיות - קומה גשמית ועליה רוחנית. ככה זה עובד. ככה הכל עובד בעולם. גם כשזה מורכב ולא מובן, וזה מצריך לדעת להכיל מורכבות.. אנחנו נעשה את זה כי אנחנו רוצים לעבוד את ה' באמת גם כשלא נוח. וגם כשלא כיף.

לנשק מדים - מי אמר שאני מתנגד ללנשק בגדי רופא וכיוצ"ב? כל אחד בתפקידו שלו למען עם ישראל, ולעזור לעם ישראל להגשים את החזון שלו להיות אור לגויים. אדרבה. כמה זכויות יש לרופא שהוא מציל חיים של בני אדם. ק"ו שהם חיים של ישראל. וכי יעלה על דעתנו שהרופא הזה לא ייתן את הדין על חילולי שבת שלו (לא אלה שבבית חולים.. אלא בבית..)?? ודאי שהוא ייתן. זה לא סותר את המעלה הגדולה שלו כאדם שמשרת את הקב"ה בעבודת הקודש שלו.

הוא הדין חיילים. כמה פריצות יש שם, כמה קושי, וכי יעלה על דעתנו שלא יתנו על זה את הדין?? ודאי שכן. זה לא סותר את המעלה הגדולה של החיילים בעבודת הקודש שלהם.

[והאמת, שלדעתי בחיילים יש משהו גבוה יותר מרופא. הצבא הוא שייך לעם ישראל, לכולו, תפקידו ככלל להגן על עם ישראל בארץ ישראל. הרופא הוא אדם פרטי שעושה מעשה שכזה. אבל החייל הוא חלק מצבא כללי שעושה את זה. לוחמים את מלחמות ה'. מלחמות מצווה. יש פה משהו שהוא יותר משרת את הכלל מאשר המון פרטים. את יכולה לראות שעם ישראל מאוד מעריך חיילים ורופאים, אבל יש משהו "ישראלי" בצבא, יש יום ממלכתי להוקרת זכר הנופלים. יש פה משהו יותר כללי, שיותר משרת את הכלל. הרמבם במורה נבוכים כותב שמסירות נפש למען כלל ישראל יש בה בחינה של רוח הקודש. אבל זו רק דעתי. אפשר לדון על זה..]

ואני רוצה לומר עוד משהו. לא, לא דיברתי מתוך רצון לראות את הטוב שברע. כמו שכתבתי בתגובה ההקודמת.. מי שרוצה לראות את הטוב ברע - ודאי היה שמח ביום שבו הקימו את המדינה. אלב הרציה לא הצליח לשמוח כי חילקו את ארץ ישראל. אחרי התיישבות בדבר הוא החליט לשמוח וכו'. כל ההשקפה הזאת, לא מגיעה בשום פנים ואופן מתוך הסתכלות על החצי המלא גרידא. זה ודאי נכון, אבל לא זה ההבדל בין השיטות. ממש לא. אני אוחז בדעה הזאת משום שלדעתי הדעה השניה לא מכילה מספיק את המורכבות. לא כל מחלל שבת אין בו כוונה טובה. זו סברא של החזו"א עם נפקמ להלכה. זה מאמר הדור של הרב קוק. זה אמיתי. כל מי שמכיר אפילו מסורתיים יודע שזה נכון המון פעמים. המון. כי זו דעה שאוחזת, כמו כל דבר, שקדושה צריכה לנחות על משהו גשמי. ואם הקבה יצר את עם ישראל כדי להשפיע ולהאיר לגויים (וכמובן שכרגע אנחנו לא ככ מסוגלים לזה.. קודם כל שנדאג לעצמו..), אני שואל את עצמי, וכי באמת אפשר להשפיע ללא כוח? להיות ארגון בע"מ? צריך מדינה. צריך ייצוג. עם ישראל אינו עם ככל העמים. אינו דת ככל הדתות. המדינה שלנו לא ככל המדינות! היא כלי לאור ה' שיבוא. שמגיע כבר. והכל הכל מתוך היצמדות לדברי רבותנו הקדמונים ושאינם. ואני לא בא להתחיל דיון איפה היו רוב גדולי ישראל. בשביל זה צריך ללמוד היסטוריה ללא השקרים שהעלילו ושיקרו. לשני הצדדים.

ואני פשוט לא מוכן לקבל את ההסתכלות שהצגת כי בעיני (ורק בעיני, אני הקטן, שאני יודע שיש גדולי ישראל אחרים שאחזו כך, אבל יש לי גדולים להיתלות בהם) זאת הסתכלות רדודה. אני פשוט פותח את העינים ולא מצליח להבין איך את כותבת את מה שאת כותבת. החיים אף פעם הם לא שחור לבן. הם אפור וכרגע הוא אפור. אז בגלל שהכל קם עי גויים אז זהו? נגמר? נו. שטויות. רבני הצביור הדתלי מעבירים הרבה יותר ביקורת ודואגים לתיקון כל המערכות במדינה הרבה יותר מהרבנים החרדים, אז שאף אחד לא יגיד לי שהגישה שלי היא גישה פשרנית. הגישה הפשרנית היא לזנוח ולוותר על המתנה הגדולה שהקבה הביא לנו כי זה יותר נוח לנו. הרבנים (אפילו כאלה שלא התגייסו) שלנו הם אלה שצווחים על הצבא. לא החרדים! למה? איפה החרדה הזאת לקדושה? לשאיפה לטוב? הם פשוט ויתרו על המתנה הגדולה הזאת כי זה מורכב מידי. וזהו. וזה בעיה של הציבור הזה, שאני חושב שיש הרבה אנשים פשוטים בשבוחרים לעצום עינים, ממש בוחרים לעצום עינים כדי לא לראות בחסד ה' עלינו בדורות האלה. שבוחרים לעצום עינים ולא לקלוט את התהליכים של עם ישראל מה שהוא עובר וכמה ואיך. אני בוחר שלא לעצום עינים. להכיר טובה ותודה, ולפי המציאות שהדיינים רואים הם פוסקים את הדין.

שאנחנו בגאולה? ככה הבנתי ממה שכתבת, אולי פירשתי מהר מדי

לגבי הקמת המדינה ע"י כופרים, אתה חושב שזה התחלה של הגאולה איך שאני מבינה את זה, ולדעתי אין קשר בין זה לבין גאולה חוץ מזה שזה מעיד שאנחנו קרובים אליה, כי זה מעיד על קץ הגלות.

יש קדוש ויש קדוש שזה כל יהודי ואני חושבת שלעשות את כל ההתפלספות הזאת זה מה שיביא אותנו לשפל ובעיניי זה נתפס כצביעות. להגיד על מישהו רשע שהוא קדוש במקום להוקיע את המעשים שלו בעיניי זה להתמקד בצד הלא נכון. כי נכון שהוא קדוש בפנים אבל בפועל מה צריך לעשות? להתעלם מהכל בשם זה? 

אני לא חושבת שהוא חייל בצבא של השם, כי גם רשעים מקדשים את השם בעולם אבל זה לא כי הם עושים משהו זה כי באמת השם מנתב את זה שבתכנית שלו הכל לאותה תכלית. לא צריך להעריץ אותם בגלל זה. ברור שה' יחליט מה יצא מהמעשים שלהם. אתה אומר "כשנתקן את עצמנו נוכל להאיר לגויים" זה בדיוק מה שבו צריך להתמקד.

כשאמרתי "מתחבר אליו" התכוונתי לחוסר הפרדה, להטמעות בכל דבר במקום לעמוד על עקרונות יותר. יש דברים שצריך להתבדל ומתוך זה לצאת לעם, מצד אחד להיות לגמרי בשביל עם ישראל אבל מצד שני להבין שהתפקיד שלך חשוב ולמי אתה נאמן דבר ראשון. 

אין בעיה שהגאולה צריכה לבוא עם השתדלות שלנו. השאלה מהי ההשתדלות. בעיניי זה לא שונה מכל השתדלות אחרת: עיקרה צריכה להיות השתדלות רוחנית, וההשתדלות הגשמית היא מה שמצופה בדרכי הטבע. ואיך שזה נראה זה לא השדר בהרבה מקומות. כל הזמן הדיבור הזה על "להשפיע" ולהפיץ... בחיאת, לא ככה משפיעים. ככה נהיים מושפעים. ככה משקיעים במקום הלא נכון שהוא לא התפקיד שלנו, כי להשפיע על אחרים זה משהו שצריך לבוא בטבעי. זה הטבע של בנאדם מלא שהוא שופך על אחרים.

זה מתחבר למה שכתבתי על הטמעות וחוסר עמידה על הדבר שמאמינים בו. תראה מה קורה לכל מיני כתבים דתיים בתקשורת או פרופסורים באקדמיה וכולי שחוץ מזה שהם עם כיפה לא נשאר הרבה מהדתיות שלהם. אם רוצים להשפיע ולא להיות מושפעים צריך לבוא כגוף חזק לא כבודדים שמשתלבים בזרם המרכזי.

לגבי החיילים כתבת יפה מסכימה עם זה, אבל בשטח זה מוצא מהקשרו למקום מוגזם הרבה יותר.

ולגבי הקטע האחרון שתי דברים: א. נכון שיש מורכבות. אבל הבנת מורכבות בנויה על בסיס. וללמוד מורכבות לפני שמתייחסים לבסיס זה אסון. אז נכון אצל החרדים המון פעמים תקועים בבסיס וזה לא טוב, אבל בציבור הדת"ל מתעסקים רק במורכבות והבסיס בקושי נוגעים בו שזה גורם שהכל ילך לאיבוד ולמקום לא נכון (בהכללה כמובן לשני המגזרים) ולכן לשמור את הבסיס בעיניי עדיף.

ב. דווקא כי החרדים רואים את עצמם כחלק מעמ"י ומבינים שיש חשיבות לרוח ולחומר הם אומרים, אוקיי, החילונים כבר תופסים את המקום של החומר ומייצבים אותו, את המקום של התורה מי יתפוס? אבל אם החילונים לא היו עושים את זה אז החרדים היו מתחלקים ולוקחים על עצמם גם את זה בצורה יותר משמעותית.

וכן אני מסכימה איתך לגבי מה שאמרת על הצבא וזה מתבטא בעוד דברים זה חיסרון עצום בגישה החרדית. בכל מקום יש מה לתקן וכמו שהסברתי אני חושבת שלפחות יהיה את הבסיס כי אין בניין גבוה בלי יסודות.

-אני לא אמרתי את זה כי זה מה שאני חושב. גאולת ישראל זה לא עוד מקצוע בפילוסופיה שכל אחד אומר מה נראה לו. גדולי ישראל הרב מרבני חיבת ציון והרב קוק, עד הרשר הירש והרב'ה מסאטמר כולם הביאו מקורות שלהם בנושאים האלה. לא רק נראה לי ככה. יש לי מקורות - ככה נראית גאולה. המציאות גם מוכיחה כמוני.. לאיודע.. יש כאלה שרוצים ללמד את הקבה איך לעשות גאולה - והנה הוא עושה אותה שלא כמו התוכניות שלהם.. הבאתי מקורות שזה יכול להיות עי כופרים. דוד שבא מרות, יהודה ותמר, כנ"ל. השלה שאמר מניין בארץ זה אתחלתא דגאולה.

-אני לא אמרתי על רשע שהוא קדוש. ומי שמכיר את הרציה - יודע שהוא היה יותר חריף מהרבה קנאים היום שיש בשוק.. הוא פשוט היה ריאלי. להגיד על משהו כמו צה"ל שהוא דבר טמא ומשוקץ.. זה פשוט סותר את התורה שלנו, את המקורות שלנו. זה לא עובד. אז יש בו פריצות נוראית, נוראית (וכמובן, רק הציבור שלנו עמל לתקן את זה.. לא חרדים חלילה..) ולכן לא נמצאים שם בכל מקום, וכששם רק בסביבה דתית וכו'. אבל להגיד על הגוף שממשיך את הצבא של דוד המלך שהוא משוקץ? נו באמת. ואני אפילו אגיד יותר מזה, לאדם כמו הרציה כאב הרבה יותר שבצבא יש פריצות מלחרדים. חרדים אומרים הנה זה עוד גוף - הוא טמא. חבל. הרציה ראה בזה המשך של דוד המלך, דרך לבסס את ה' בעולם, מלחמות מצווה שזו מצווה שלא מוטלת על יחידים אלא על עם ישראל ככלל! ושם, שם עושים פריצות כזאת?? הרציה העריך את הצבא יותר משהחרדים מעריכים, והרציה כאב את הקשיים שבצבא יותר מהם. שאף אחד לא יגיד שהוא לא ידע לזעוק ולהשפיע. אלמלא הוא ותלמידיו, הצבא היה היום מקום ככ טמא - ה' ישמור. מזל שהיה לנו אותו שדאג שיהיו בני תורה בצבא שישמרו עליו קצת.. מזל שלא כל הרבנים חרדים.. אם כולם היו מחרימים את הצבא - אז הוא היה נראה היום מחריד.

-אני בדיוק מתמקד בלתקן את עצמנו כדי להאיר לגויים. בדיוק בזה אני מתמקד. לא בשום דבר אחר. לתקן את עצמנו הכוונה את עם ישראל ככלל, ואת עצמי כפרט. זה לפני הגוים. מה הקשר בין זה לשאר הדברים? אני דואג לעבוד על המידות שלי כמו שאני דואג לתקן את הצבא, את הממשלה, את שוק העבודה. דואג שעם ישראל יהיה קדוש יותר.. הלא על זה דיברנו?

-יש דברים שצריך להתבדל ולצאת אל העם, כדי ללהיות משפיעים ולא מושפעים - נכון. מסכים. ככה רבותיי (הדתיים לאומיים) מדריכים אותי. זאת סוגיה מאוד מעניינת אבל היא לא ככ קשורה לסוגיה שלנו אלא רק בעקיפין. הרבי מלובביץ' הדריך להשפיע כי מי שבא לפלוט לא בולע. אבל זה לא העניין, העניין הוא כמה אכפת. כשיש ערים חרדיות מאוד מוגדרות בארץ, וקשה למצוא חרדים במקומות אחרים - לעומת זאת, כמעט בכל עיר יש גרעיון תורני. מוצלח יותר או פחות.. אבל יש. אכפת. יש קהילה בעיר שהיא צדיקה. בני תורה. והם משפיעים וזה רק גדל. אני לא מדבר על יישובים וההקמה שלהם שגם את זה יש כאלה ששכחו למרות שזאת מצווה מדאורייתא.. השפעה יכולה להיות במצבים שאתה לא מושפע. לא אמרתי ללמוד באותו בית ספר.. הדברים הם עובדות ברורות למי יותר אכפת ולמי פחות. לגבי הפרופסורים והכתבים - זה בדיוק העניין. קודם כל הרבה מהאנשים האלה לא יצאו מישיבה וצריך לזכור את זה, שהעובדה שהוא שומר שבת וכשרות לא הופך אותו לבן תורה. הוא לא היה 3 4 5 או 10 שנים בישיבה.. אז הוא מתחיל מנקודת מוצא הרבה יותר נמוכה מכולנו. צריך לזכור את זה. נכון שאני לא הייתי בוחר עבודה כזאת.. אבל מי שבוחר בעבודה כזאת צריך לתת לבן שלו ישיבה סוג ד?? תראי מה קורה בתחום האחיות כמה דתיות וחרדיות יש שם. למה לא בהכל? שוק ההיטק מלא בדוסים. ב"ה. תגידי לי.. לאיזה ציבור יש חזון כזה של ראש ממשלה תלמיד חכם ורמטכל תלמיד חכם? אני מדבר על חזון? ברור שלציבור שלי. זה ברור.

א. יש אנשים שלא יודעים להכיל מורכבות גם בציבור שלי, ולכן בדיוק הם לא דוסים. לכן בדיוק הם לא קשורים לרבנים והרבנים מנסים להרים אותם. לאט לאט. וזה עובד. בציבור החרדי? קצת ויתרו על זה.. מרגיש שויתרו על האמת. ויתרו על ארץ ישראל, על צבא, על עבודה. על חיים כסדרם.. העיקר תורה - זה נכון. אבל יש חיים, ולא ככה מדריכים ציבור. ולכן החרדים קשה להם להכיל מורכבות. בני עקיבא? ה' ישמור. בצדק. זה מעורב. בני אברכים גם בציבור שלי לא הולכים לזה.. אבל את יודעת שיש נוער שיפגש עם בנות עם או בלי בני עקיבא. אז בני עקיבא דואג שזה יהיה אנשים דתיים, וזה יהיה מפגש עם תוכן, וקצת להכניס תורה עם תפילת מנחה... חרדים לא יודעים. כל מי שלא אומר כמו הרב אלישיב הוא לא תלמיד חכם. איך הם מזלזלים ברב גורן, הם בכלל לא שמעו על תלמידי חכמים בציבור שלנו כדי שיגדלו על טהרת הקודש. לאיודע.. אני שמעתי סיפורים על החזון הרב קוק והרב עובדיה ויצאתי בדרך שחינכו אותי בה..

ב. לחרדים יש בסיס של תורה. אבל אין בסיס של חברה, של כלכלה כי הם דואגים להתנתק מהמדינה גם במה שלא צריך להתנתק. השיקול הזה של הוא לקח את הגשמיות ואני את הרוחניות. הוא לא עובד.. הגשמיות צריכה רוח שתבנה אותה. אם כל היום תשב בכולל - אתה מוסיף המון לעם ישראל, אבל לא עושים כככה בדור של גאולה. זה חתס מפורש בסוכה לו. שזה מצווה ואי אפשר פה בארץ לעסוק רק בלימוד. יש אנשים שכן. אבל חברה לא יכולה להרשות אתז ה לעצמה! אנחנו צריכים להכין כסא לקבה לשרות פה.. תתני לחילונים לעשות את זה??? כל יו"ש זה תלמידי מרכז הרב הקימה. נגד האום, נגד העולם, נגד ההחלטה עם הערבים. כמה אברכים במרכז החליטו שכן - ועד היום הם עם התורה שלהם מסובבים את כל העולם.

יש עוד מה להאריך. אולי בפעם אחרת

כמו כל דבר חולי בעולם הזה

(שהוא רק אמצעי ואפשר לקדש אותו ע"י התוכן)

חייל שנלחם ושומר על עם ישראל עושה מצווה ענקית

אבל זה לא הופך את צהל לקדוש כמו שאף אחד לא מסתכל עם לבבות בעיניים לדוגמא על המחשב שלו גם אם הוא ישתמש בו לדברים גדולים מאוד וכל היום יכתוב בו מאמרים תורניים או משהו...

וצהל הוא בעיקר גועל נפש לצערינו שאדם צריך לחשוב האם הוא ישמור שם על הקדושה שלו או יפגע בה לפני שהוא נכנס

די עם הלבבות בעיניים האלה על כל דבר זה פשוט מגוחך החוסר הפרדה בסיסית בין רוח לחומר. זה סולם ערכים מעוות.

חוץ מזה, בשביל מה השימוש בכל המושגים האלה?? למה זה טוב ואיך זה מועיל לתת לכל דבר שמות גרנדיוזים ולדבר במושגים האלה כאילו זה באמת פוגש אותנו בפועל, כאילו אנחנו ברמה הזאת...

השיקולים שלנו לא צריכים לנבוע מאידיאלים גבוהים שרחוקים מאיתנו אלא מהחיים שלנו עצמם. אנחנו לא צריכים לבטל את עצמנו בשביל מושגים גבוהים... טוב אין לי כוח להסביר יותר מדי אבל אני נגד הדיבורים העמוקים בתור דיבורים יומיומיים. 

חורה לי לראות פה תגובות של 'צהל הוא גוף רקוב' וכד'. חושב שזה ללכת רחוק רחוק.

קדוש או לא קדוש אני לא יודע, אבל צהל עושה עבודת קודש. מי שזכה לעבוד קשה בצבא למען עם ישראל יודע.

והכי פשוט. בלי צהל (וכמובן שאר כוחות הביטחון) לא הייתה מדינה, ורבים מאיתנו כנראה היו נשחטים.

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

על כל אדם/מגזר איזשהו.

כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.

ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.

אבל נשמע מסקרן הנושא

מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם

אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה

לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה

מאחרים כן

אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב

אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים 

לגבי עצמי.

השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי

במילים אחרות

סטנדרטים גבוהים

עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים

באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי

להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים

ולפעול בהתאם 

לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..

אני מבין שאת מהוותיקות פה

קמתי במצב רוח קרבי..

אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.

(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)