מבלי להתייחס לסרט הנ"ל (שמהבנתי רוב המדרשיסטים מתנערים ממנו) - רואה יותר יתרונות לפנימיה.

בקצרה - בגרות, חברות, והתנתקות (יחסית) מהעולם החיצוני (עם שלל בעיותיו). 

ואני נגד בגילאים הקטנים

בגדולים אם הוא רוצה וזה בא ממנו אין בעיה

וכמו כן פרטי נמקי והסבירי

בחוויה האישית שלי, היה טוב. בתור ילד חסר ביטחון וביישן שאמנם היה לי טוב בבית אבל הקשר עם ההורים לא חזק מאוד, עשה לי טוב, בנה לי עצמאות ופתיחת דף חדש בחיים, זה לגמרי שינה לי את תחושת הנחיתות שלי בתור ילד ביסודי

אבל יש הרבה חבר'ה שקשורים לבית חזק, והחינוך שלהם הוא בבית, וקשה להם פנימייה.

באופן כללי אני בטוח שאפשר לומר, פנימייה עושה אנשים יותר מתחשבים או שיודעים להסתדר ביחד, גם פחות עצלנים הרבה פעמים. בונה ילדים לחבורה של גברים שעושים גם שטויות ובלגנים, אבל זו חוויה מיוחדת במינה. 

במיוחד הקטע המטריף שהחייל נכנס לחדר ומדליק את האור בשיא הטבעיות גם אם הלכו כמה כבר לישון 

שממש שמעתי כמה חיילים בוכים בלילה הראשון שלהם מחוץ לבית.. פשוטו כמשמעו לילה ראשון בלי אמא. 

למען הסר ספק - טירונות חי"ר. 

בעיני זו לא סיבה ללכת לפנימיה.

אלא אם כן סתם ציינת עובדה שרואים הבדל.

להתבגר לפני הצבא זה חשוב בכל מקרה.

אולי הם גם בוכים כי קשה להם?

לא רק לילדים ונשים מותר לבכות, לכולם מותר (וחשוב) לבכות במצבים שהם עדיין לא היו וקשים להם במיוחד.

לעומת זאת להקהות רגשות ולהדחיק אותם זה הרבה פעמים ממש לא בוגר

מספיק להפוך כל חולשה למשהו טוב.

אתה צודק, אני אוהב חולשות.

חולשות הן מה שמחבר בין אנשים, הן מה שמחבר אדם אל עצמו

אדם שמתכחש לחולשותיו מפסיד חלק גדול מהחיים שלו, נשמע לי פספוס

מדבר על התרבות הזו. וממש לא מסכים עם תיאוריית ה"חיבורים" שהבאת (מאיפה?).

מסכים שלא צריך להתכחש לחולשות - צריך להתגבר על אלו שאפשר וללמוד לחיות בינתיים עם אלו שלא.

זו המשמעות של להיות אדם (ועוד יותר גבר - מלשון התגברות). אחרת אפשר להצדיק כל פשע.

נשמע לא כל כך אמין

ביחס לטענות הענייניות -

יש הבדל בין חולשה לפשע. לא דיברתי על פשעים, דיברתי על חולשות.

יש אכן צד שלהתגבר על חולשות. אך יש צד מקדים, להכיר בהם, להתחבר אליהם. ללא הצד המקדים לא יהיה הצד המאוחר שלהתגבר עליהם.

אתה אולי מקשר את עצמך.

הגבתי עניינית לטענתך ואמרתי מאיפה היא שאובה לדעתי. תקרא בחתימה שלי 🙂

על התרבות שלך? על התרבות שאתה מזהה בדברי?

וכן, אנשים יכולים להיות מושפעים ממנה, לקבל רעיונות וכו'. זה לא אומר שהם תוצר שלה או אפילו מאמינים בה אבל בהחלט עלולה להיות השפעה.

בתגובה ההיא הגבתי באופן כללי בכוונה על התרבות הקיימת ולא הזכרתי אותך. 

זה פשוט לא קשור. אני לא דן על תרבות אני דן ביחס לסברה.

מצד "סברה יותר רחבה", זה לא עניין שאם אני אוהב לא אוהב את זה, זה פשוט לא אמין לטעון דבר כזה.

אם אתה רוצה לשאול אותי על איזו תרבות אני מבסס את דברי או לשאול האם אני מבסס את דברי על תרבות מסויימת - זה נשמע הגיוני.

אבל להחליט שאתה מתייחס לדברי בצורה "יותר רחבה" ע"י לקשר אותם להשפעה מתרבות מסויימת - זה לא נכון.

משום מה החלטת לקחת את זה באופן אישי. לא ברור לי למה.

אם זה יעזור לך תחשוב שהגבתי למישהו אחר. או בקצרה - תתיחס לתוכן ולא לגופו של אדם. זה מה שאני עשיתי.

מסויימת, בלי שאתה מכיר אותי אפילו - זה אמין?

להיפך - תדבר איתי בצורה עניינית בסברות שאני מביא במקום לשייך את טענותי לטענות יותר רחבות שלא טענתי

אם זה עדיין לא מובן - לא מכיר אותך, לא יודע מי אתה ולא מכוון שום דבר נגדך.

העלת טענה. אמרתי מאיזה תפיסה היא מגיעה לדעתי. לא אמרתי עליך כלום. רק על הטענה.

אם אתה לא מסוגל להבין את זה - שיהיה לשנינו בהצלחה. חבל להמשיך.

מאיפה לך לדעת מאיזו תפיסה היא מגיעה?? אתה נביא??? זאת טענה שלי, לא שלך. אני מחליט מאיפה היא מגיעה...

אם אתה באמת רוצה לדעת מאיפה היא מגיעה במקום לנתח את דברי על פי מחשבותיך אתה יכול לשאול אותי, אלא אם כן אתה באמת חושב שאני אומר דברים בלי לדעת ממה אני מושפע שאני טוען אותם

אלא להגיע למצב שלהיות במצב הזה בכלל לא גורם לרצון לבכות.  

ככה אני מבין אותו לפחות @לאצעיר 

בנאדם אחד יבכה על זה שהוא מתגעגע לאמא והשני יבכה על זה שנשבר לו הפלייסטשן אבל הוא לא יתגעגע לאמא, מי יותר בוגר?

אגב, מן הסתם גם לא בוכים מגעגוע הרי אותם בחורים בטוח היו מחוץ לבית בטיולים וישנו אצל חברים והיו מבסוטים

מאמין שזה יותר הלם של פתאום אני לבד

לק"י

לא מדברת על למרר בבכי על כל דבר.

אבל לבכות מלחץ/ התרגשות/ קושי? לא רואה בזה כל רע.

לא כולם גברים קשוחים. ובטוחה שחלק מאלה שמראים שהם גברים, הם לא באמת כאלה קשוחים.

לא באתי להגיד שזה בהכרח רע

זתומרת אני כן חושב שצריך לעבור את זה מתישהו ולהתגבר על הקושי להיות לבד, 

אבל לא באתי להביע דעה אם זה צריך לקרות לפני הצבא או לא, או בכלל שכשזה קורה זה רע.. אין לי דעה כל כך בעניין

אני שירתתי בצבא, למדתי הנדסאים דרך הטכני של חיל האוויר בתנאי פנימייה וביום הראשון, הרגשתי נורא וכמעט בכיתי. התחושה לגיטימית לחלוטין. כשחזרתי כמה שנים אח"כ לעשות קורס בטכני בתנאי פנימייה, שוב ביום הראשון הרגשתי ממש רע נפשית.

אם אדם פועל בילדותיות בעקבות התחושה הזו - תוכל לקרוא לזה חוסר בגרות. עצם התחושה הוא לגיטימי ואפילו נורמלי. למה שתרגיש סבבה כאשר אתה מנותק מהסביבה הטבעית והתומכת שלך?

למה שתחושת אדישות כלפי הסביבה הטבעית והתומכת שלך תהיה נורמלית ורצויה? זה נראה לי היפך הטבע האנושי.

לא למדתי בפנימייה בתיכון ובאופן כללי אני מתנגדת לכך, אלא אם כן יש צורך גדול. פנימייה אינה האופן הטבעי שבו בני אדם מתבגרים ולדעתי עדיף להתבגר בצורה הנורמלית.

מי אמר לך שהם בוכים בגלל האמא

אולי הם רעבים? אולי מותשים?

אולי בהלם מהעיצוב? - זה קרה לי ,אבל לא בכיתי זה היה חמור מזה הסתכלתי בהלם טוטאלי על המקום ,ישבתי על המזוודה וככה רבע שעה שעובר לי במוח מה היה לך רע בחדר שלך? למה את מחפשת הרפתקאות? 

אחרי רבע שעה הרגעתי את עצמי חברה שלי הביאה לי קליק הבטיחה שהיא תנקה מחר וכך היה הכל היה נקי אומנם קצת מכוער אז עיצבנו עוד ואז היה בסדר 

לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם הייתי בטירונות

אמא זה שם כולל לבית ותחושת הבית. היא מככבת בשירים בהקשר הזה.

לק"י

אני אישית לא אוהבת את הרעיון של פנימיה.

בתור נערה- אהבתי את המשפחה, העדפתי לנסוע ולחזור איך ומתי שבא לי, לא אהבתי שבתות בלי המשפחה. שרות לאומי עשיתי בעיר שקרובה למקום מגורי וגרתי בדירה. נהניתי מחלק מהדברים, אבל הייתי קרובה מספיקה כדי לנסוע ולחזור אם רציתי.

ובתור אמא, מעדיפה את הילדים שלי קרוב אלי. לדעת מה קורה איתם, ובכלל לפגוש אותם יותר מפעם בשבוע/ שבועיים.

מה שכתבתי מתייחס לבנים בלבד.

לבנות עדיף חד וחלק ליד הבית. 

אני חושב שאת עיקר החינוך הבת מקבלת מהאמא. לאו רק מהתוכן אלא יותר מהקרבה אליה וההתדבקות במידות הטובות. 

אני גם חושב שהמצב הבריא והטוב ביותר הוא מעבר מהבית של ההורים לבית שלה עם כמה שפחות תחנות בדרך.

כמובן שכל מקרה לגופו (גם אצל בנים כמובן) אבל זה העקרון המנחה.

כל מי שיצאתי איתה והעלינו את הנושא היא התנגדה לזה. גם אצל בנים שמחוברים ותלויים מאוד בבית זה אולי לא מקום טוב.

יש תיכונים עם חצי פנימייה זה עושה טוב לחלק מהאנשים (אני למדתי בתיכון כזה, היו כאלה שזה היה בדיוק האיזון בשבילם בין להנות מחוץ לבית לבין הצורך להיות בבית)

יהיו שיגידו שעדיף בגיל 14 (אני) . אבל זה נושא שאני אישית מאמין שקשה או אי אפשר להכליל בו, לי זה היה טוב, ראיתי חבר'ה שהיה להם קשה אבל עברו או שהיה בסדר, והיו גם שהיה  להם רע. באמת שזה   אינדיבידואלי 

לק"י

והלוואי שכך הם יעדיפו.

לא רואה למה לגור עם חברים עדיף על פני המשפחה.

במקרה שלי למשל. פנימיה בראשון, שני , רביעי וחמישי, שלישי וסופשבוע בבית.  לא הרגשתי שאני נוטש את המשפחה בא נאמר, גם ככה אחיות שלי היו בשירות, אחי בצבא וההורים עד הערב בעבודה

גם חברים וגם משפחה. אני אומר שוב, לי אישי היה קשה עם ההורים לבד (מעדיף לא להרחיב מדי) , אז פנימיה עשתה לי טוב, את האחים שלי מאז ומעולם אוהב מאוד, אבל גם אני חי את עצמי בסוף.

היה לי טוב בשני המקומות, בית וישיבה, היה שלב שהעדפתי בישיבה, אבל תמיד זה ככה, מטוטלת נפשית כזאת

להתרחק מהסינר של אמא.

צריך לשחרר מתישהו 

לק"י

יש חברים, יש פעילויות, לימודים.

לא צריכים פנימיה שתגדל אותם כדי שיהיו עצמאיים

את צריכה ללמוד לשחרר מתישהו..

זה מתחיל ביום הראשון של הגן, בית ספר, פנימיה, ישיבה, צבא,חתונה...

אני מביא שיקולים לכאן ולכאן. אחד מהם הוא היתרון בפן הזה של הפנימיה.

לא באתי בטענת "רק פנימיה כל השאר חנונים!!!!" אלא שטחתי את דעתי בנושא ולאן היא מכריעה. 

משמע שללכת לפנימיה זה לשחרר ולהשאיר בבית זה לא לשחרר.

הצגת את זה בצורה דיכוטומית גם אם אתה מסתייג כרגע מאותה צורה.

אי אפשר לחזור בכל תגובה על כל מה שנאמר קודם.

תקרא לפי ההשתלשלות של הדיון וההקשר יובן. 

למרות שהם לא בפנימיות😆

אני אישית לא הייתי בפנימיה ואת גיל ההתבגרות שלי התחלתי בגיל 18 בערך

גישה אידיאלית יותר לעניין נשמעת לי פשוט שהמבוגרים מבינים את ההתהליך החשוב שנער/ה עובר/ת בגיל ההתבגרות ומתחשבים בזה ומתייחסים לזה כמו שצריך להתייחס לזה. בין אם הם הורים, בין אם הם מורים

בתורה.

מצד שני, היה לי פחות קשר עם אחיי הקטנים כשגדלו. אבל זה לא פוגע בקשר שיש לי איתם עכשיו ועם האחיינים שלי.

אני הייתי בפנימיה בגיל 14 -17 בערך

וכל הטיעון הזה של לקבל בבית חום ואהבה והתעיינות וזמן איכות גם ככה לא רלוונטי לגבי כי זה פשוט לא היה.

הבית היה מלא מריבות ורק צילק אותי.. כמה שפחות זמן שם יותר טוב לנפש

אז מעבר לזה שהיה כיף עם החברים, בכל מקרה פנימיה היה עדיף 

יש גם כאלה...

כשמדברים על הוואי חברתי - אפשר להשלים את זה בתנועת נוער ודרכים אחרות.

כשמדברים על בגרות - זה בהחלט נכון, אבל לא חושב שדווקא באפיק הזה נרצה לחנך את הבנים שלנו שיהיו בוגרים. יש עוד הרבה תכונות בוגרות חשובות שמתקבלות על ידי לקיחת אחריות ולא רק ביחס ליציאה מהבית.

מצד שני, לא הכי מתנגד, אין לי דעה בנושא. לא לכאן ולא לכאן.. אבל אסור להתעלם מכך שיש סיבה מאוד טובה לכך שבציבור הכללי הנוהג המקובל הוא לא לצאת למוסד פנימייתי.

אני לא הייתי בפנימייה. גם ככה למדתי באולפנא בעיר בה גרתי, אבל זאת אולפנא עם גישה *מאוד* בעד פנימייה. אפילו שבקושי יש מקום לבנות, אז בעיקרון הפנימיה היא רק לבנות שגרות מחוץ לעיר, אבל יש להם תוכנית שבנות מהעיר נשארות בפנימייה בכל הפעילויות וחוזרות ב10 הביתה רק לישון, כי הם כל כך בעד הפנימיה. המורות מאוד לחצו עליי להצטרף לתוכנית הזאת.

אני רואה את היתרונות, אבל לא חושבת שזאת חובה גמורה והדרך היחידה לחוות קשרים חברתיים בגיל הזה כמו שהם הציגו את זה.

אם הילדים שלי ירצו ללכת לפנימייה אני אתן להם, אבל לא אחייב את זה.

אני כן חושבת שטוב להישאר בבית.

אבל מצד שני, להיות בפנימיה גם מפתח בגרות וגם נותן לילד אפשרות לצאת מהבית ולהשתחרר, לא תמיד רוצים רק את הבית. וגם לומדים להיות עצמאיים יותר. לדאוג לעצמך ולהתכונן גם לעתיד. ולהתחשב באחרים.

מנקודת מבט שלי, הייתי רוצה פנימיה אם היה מתאפשר.

מנקודת מבט אם הייתי עכשיו אמא- לא הייתי רוצה שהבת שלי תלך לפנימיה. דווקא כי אני יודעת מה אני הייתי עושה אם הייתי בפנימיה🙈🙈🙈

אבל עם בן זה שונה. הולכים לישיבה וישנים שם.

אבל גם לבנים קשה. גם הם מתגעגעים. וגם צריכים את הפינוק הזה של בית, שמישהו עושה בשבילם הרבה דברים.

הייתי בפנימיה...

חושבת שלטווח הקצר זה חסך לי התמודדות מול ההורים בגיל הקשה, אבל מצד שני פגע בי בטווח הארוך

אולי חצי פנימיה זה פיתרון... 

אני אומרת שזה פגע בי כי זה ניתק אותי מהמשפחה, מהאחים, ומלהיות שותפה רמה היומיומית ומחוברת למקום הגדילה שלי וזה דברים חשובים... וגם, כבר לפני כן הייתי כזאת שמשתעממת רצח בשיעורים ובורחת מבית הספר, אז בפנימיה בחיים לא הייתי מגיעה ללימודים ולא היה שם אף אחד שינתב אותי וישמור עליי פשוט נתנו לי ללכת לאיבוד וההורים שלי היו רחוקים אז הם בקושי יכלו לעשות משהו. אחרי הפנימיה הרגשתי ממש צורך לפצות ורצון לחזור הבייתה...

אבל בגלל שהחוויה שלי הייתה בסוף שלילית הדעה שלי לא אובייקטיבית אז לא יודעת(:

אני למדתי בפנימיה וזה עשה לי ממש טוב. כנ"ל לרוב מי שסביבי.

ולא כי היה לי רע בבית. 

יש מי שמקפיד לא להתקלח בספירת העומר.

@זיויק  @אריק מהדרום 

כי זה לא חודש מצחיק

משהו בלי הסימן של לא נוסה על בעלי חיים שלא נהפוך אנחנו לשפני הניסיון
 

הכי טוב אם יש לך "נוסה בהצלחה על סוורוס סנייפ"

תחפש בגוגל אטמים נגד רעש

אני מכירה את הפשוטים שמוכרים בסופר פארם אבל יש הרבה סוגים לאיטום מקצועי יותר

 לק"י

ראיתי פעם בדן דיל.

בטוח גוגל יידע לכוון אותך.

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)