רק יכול לומר שזה קורה. גם אחרי שנים רבות. כותב מניסיון רב.

המון תהליכים שקורים מתחת לפני השטח ופתאום משהו קורה, בד"כ כשאת הכי פחות מצפה לזה.

שתזכה להקים בית נאמן בישראל בקרוב ממש, בשמחה, בבריאות, פרנסה טובה וכל טוב.

גם ל @חתולה ג'ינג'ית מאחלת לך מכל הלב - שתזכי להקים בית נאמן בישראל בקרוב ממש, בשמחה, בבריאות, פרנסה טובה וכל טוב.

בשביל לסכות בברכה שלך ;)

אמן אמן

כמה זה נורמלי לחכות?

זה אבסורד

כי זו מטרה שאת כל כך רוצה, אבל הדרך כל כך קשה.

רוצה להגיע למטרה בלי לעבור את כל הדרך הזאת.

ולחכות לדעתי זו גישה לא נכונה (לא מדבר על להחליף כוחות וכדו'). 

תמיד לנסות להתקדם. גם בפעם ה100 שנכנסים עם הראש בקיר.

כשכבר עברת דרך ארוכה וקשה ועדיין כלום.. נכון @חתולה ג'ינג'ית  ?

שאני עושה כזה רושם צעיר 😜

רושם צעיר

בכל אופן: בהצלחה

ואם זה נראה לך (או לסביבה שלך) יותר מדי, אפשר גם לפנות לעזרה מקצועית כדי למצוא כוחות

אולי יכול לעזור אם יודעים שזאת טענה ריגשית ולא רק שיכלית. הרי מבחינה הגיונית העבר לא מעיד על ההווה. יעידו הרבה אנשםי שבסופו של דבר התחתנו למרות שבעבר לא התחתנו לפני זה

אמר מי שאמר (אריק איינשטיין? )

טיפשות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות בכל פעם.

אז אולי לשנות? לדייק את הקווים האדומים? להפתח לדברים טובים אחרים ממה שהכרת? להתייעץ עם מי שיכול לעזור.

גילוי נאות: את כל הנ"ל כבר עשיתי ועדיין לא...

והלהפתח,

הוא כבר חלק מהלעשות אותו דבר

סתם. באסה

אבל כן לנסות לצאת מאזור הנוחות - אם תמיד פסלת על X (גובה, גיל,עדה וכדו') אולי לנסות. יכול לפתוח מעגל נוסף.

ובכלל - הרבה פעמים זה מגיע דווקא מהצעה שנראית לא קשורה.

שם משפחה מספיק נפוץ.

באותה מידה את קרובת משפחה של קופסת גפרורים ואני של רב צעיר.

מסכים שיש צד שצריך ללמוד מטעויות ומהנסיון ולהמנע מלופים.

אז אגיד את מה שאמרתי בצורה יותר צנוע - הטענה מה שהיה הוא שיהיה היא לא מוחלטת מבחינה הגיונית.

את כל ה"כמעט" - לפעמים זה בדיוק אותם מטעני עבר, שגם באו כשהיו כל הסיבות להתייאש.

אז להאמין שיצליח משהו זה קל. 

להשתחרר ממטעני עבר זה קצת יותר מסובך.

אם הם הפכו למטעני עבר, זה אומר שהם לא הצליחו. אז מאיפה האמון הקל בזה שמשהו יצליח?

רוב הדברים המורכבים בחיים כוללים רכיבים שונים. כמעט בשום מקרה לא נגיע ל100% בכל הפרמטרים. הצלחה היא הצלחה של ממוצע גבוה יחסית - נאמר - ממוצע 85%.

לדוגמה בבחירה של בני זוג, אני יכול לחיות עם חסרון מסוים אם התכונות האחרות טובות כל כך שזה לא מפריע. זכור לי שחבר ניסה לשכנע ש"בכל מקרה אחרי החתונה תגלה כמה היא שונה ממה שחשבת; הנה, לפני החתונה חשבתי שלאשתי יש הרבה חסרונות, ומיד אחרי החתונה היא נהיתה טובה יותר" וכמובן שאלתי אותו - עם כל כך הרבה חסרונות, למה התחתנת איתה? והתשובה היתה כמובן שהיו חסרונות אבל היו גם הרבה מעלות. (זה כמובן שונה מאותם אלה שמשכנעים אותך שאחרי החתונה תגלה שכל המעלות שלה לא שוות כלום, ולכן כבר תתחתן עם מישהי שיש לה רק חסרונות...)

או בעבודה - יכולים להיות עובדים שונים מאד ביכולות שלהם אבל בסופו של דבר שניהם עובדים מוצלחים כל אחד בדרכו.

בעיני גם זוגיות היא כזאת. יכולה להיות זוגיות שבה יש הבנה הדדית ברמה גבוהה מאד; זוגיות אחרת שבה יש פחות הבנה אבל יותר אהבה; פחות משני אלה אבל כן אכפתיות. וגם בכל קשר יש רכיבים שונים. כאשר יש קשר שקרוב להצלחה, כל עוד אין לנו סבה לחשוב שהגורם לכשלון הוא עצמו היה הגורם להצלחה, זה אומר שהצלחנו בהרבה מדדים.

לדוגמה - האם אני מסוגל להתחייב לקשר? האם אני מסוגל לרצות מישהי במידה כזאת שארצה להקים איתה בית? האם אני מסוגל למצוא חן בעיני מישהי ברמה כזאת שהיא תרצה להקים איתי בית? האם אני מסוגל לנהל קשר ארוך טווח? האם מישהי מסוגלת להכיל את החסרונות שלי?

כל קשר כזה מסוגל לענות על חלק מהשאלות (אולי אפילו על כולן, אם נניח שיש קשרים שנופלים על דברים לא מהותיים גם בשלב מתקדם מאד, ואני חושב שכן)

אדם שהתארס, לדוגמה, גם אם הוא ביטל, יודע שהוא מסוגל להגיע עד לשלב הזה, וכל מה שצריך הוא לא להרוס אחר כך.

אין לי תשובה מעבר לאמונה .

אנחנו בנות דתיות מאמינות בה' מבינות שברגע שנגמר השכל מתחיל האמונה .. (ככה אני אומרת לחברה שלי(

את התאמצת יצאת, היית בעין טובה ,עשית עבודה המידות, נתת צ'אנס 

ועדיין לא קיבלת מענה ולפעמים פגעו בך שלא בצדק.

לא קיבלת את שלך ,

זה הכי כואב בעולם !

שוב שוב לנסות

וכבר במקום מסוים לא להאמין .. לחשוב אפילו שאין לך מזל.

אבל בדיוק כאן נכנסת האמונה מתי שנגמר השכל

 מתי שכבר אין לך תירוץ הגיוני לזה בשכל ,

נסית עבדת בשביל זה ולא עבד..:/

זה לא רק סלוגן זה באמת החיים

זה לא שהאמונה סותרת את השכל, זה פשוט שהאמונה מתחילה לחיות ולהתפתח ,ברגע שנגמר המוח האנושי .

נגמר השכל ..הרי עשית עבדת לפיו .. 

נתת את כל כולך עשית את שלך , אין לך איך להסביר את זה, למה זה לא עבד?! אין פשוט זה לא צלח(:

לכן מפה זה כבר שלו ואת צריכה להבין שאנחנו לא יכולות לדעת הכל , למה זה לא קרה .

לעיתים רחוקות יש מרצים שמדברים בהתלהבות על הכנה

 לחתונה וכו' /איך להצליח בדייט מבינים, הם לא תמיד מבינים שזה לא את הבעיה , זה באמת ה' רצה שכך יהיה .

כל עוד עשית את השתדלות שלך

ואין לך / לסביבה שלך( שאת סומכת עליה )למה זה לא קרה את יכולה להיות "רגועה" (למרות שאת הכל חוץ מרגועה כביכול..)

 ולהבין שאין לך מה לעשות עם זה חוץ מלשחרר ,

 להתחיל שוב לא מתוך מקום של הנה אני שולטת על המצב אלא הנה אבא אני עושה את מה שאני יכולה

 ולפעמים הרבה מעבר למה שאני יכולה

כדי שאתה תפעל מלמעלה , ואני יודעת ,למרות שאני לא מרגישה את זה עכשיו , שאתה איתי , אתה אוהב אותי ואתה תתן לי בסוף את מה ששלי .

אהבתי 👍

תודה על המילים האלה.

כמה שחרור יש בהן...

אסור להתחיל מחדש.

בעקבות קשרים בעבר אנחנו השתננו, למדנו על עצמנו. על צורת התנהלות נכונה יותר. טאקט ועוד.

אני זוכר את הפגישה הראשונה שלי.

או עם הבחורה שאחריה, ושאחריה

איך זה אחרת. איזה תמימות הייתה לי. חחח כמה זמן עבר? זה לא שהייתי בן 3..

למדנו על עצמנו. להגדיר מה יותר מחפשים.

אני לא מחפש את מה שהיה מתאים לי שנה שעברה, אלא את מה שמתאים לי עכשיו. אחרי המשברים והקשיים והקשרים העמוקים והפחות עמוקים.. ולכן עכשיו זה יעבוד מה שלא עבד עד עכשיו. כי השתפרתי. התקדמתי. אני טוב יותר. עכשיו כבר אני אמצא אותה. וזה טוב כי למדתי על עצמי בשנה האחרונה וככה אני אגיע מוכן יותר לחיי נישואין.

יש מטעני עבר. וואו. כמה שזה מעצבן. צריך להתלבט מה לעשות - בהחלט. אבל לא צריך להתחיל מההתחלה אלא להתקדם. זה אחרת.

ואני אגיד משהו אמיתי,

אחרי קשר ארוך.. אולי גיליתם שאין התאמה.. אבל את החברות והאכפתיות, וכן, את האהבה שהייתה אי אפשר לזנוח ברגע של החלטה של " אני חושב/ת שלא איתך אני אמור/ה להקים בית". ושאלתי כמה אנשים מבוגרים.. מישהו אמר לי שאחרי שהוא התחתן הוא ממש שמח לשמוע שמישהי שהוא יצא איתה התארסה. זה ממש עשה לו טוב. זה טבעי ונורמלי. את חושבת שכשתתחתני פתאום לא יהיה אכפת לך מקשרי עבר? אז נכון, שיש חלל בלב שהם לפעמים קופצים לשם ומפריעים, וכשהחלל יתמלא אז זה יפריע פחות. אבל לא לגמרי.

מקווה שעזרתי

התחברתי.

תודה!

פשוט עושים, וזהו. שוב, אילו היה מדובר בחיפוש עבודה, אף אחד לא היה מתלבט יותר מדי בין להמשיך ולשלוח קו"ח, לבוא לראיונות עבודה ולהתמודד עם דחיות, לבין לגווע ברעב

מקשרת לדברים שכתבתי בהקשר של ייאוש:

מי אמר שלא מתייאשים? - לקראת נישואין וזוגיות

ומוסיפה על זה:

קודם כל, שוהים בתוך החידלון הזה, בתוך המקום חסר הכוח.

אי אפשר לחיות את כל החיים שלנו מלאי אנרגייה, שמחה וחיות. יש בהם רגעי שיא ורגעי שפל. תחשבי על לוח השנה היהודי - אנחנו צריכים להיות שמחים בסוכות, וצריכים למעט בשמחה באב. ואנחנו ממש דוחים דברים משמחים באב, כדי לשהות באבל.

לא לרוץ הלאה, לא לחפש את הנחמה שיש בתוך המצב הזה, אלא ממש לחוש את הכאב ואת הצער.

אבל אנחנו צריכים לדעת גם לקום מהמקום הזה.

לדעתי, כל אחד מאיתנו מקבל כוחות באופן שונה.

את מכירה את עצמך, את אמורה לדעת מה נותן לך כוחות.

אולי זה לסיים ספר תהילים בכותל. אולי זה לדבר עם רבנית שאת מעריכה אותה. אולי זה לעשות מסלול ים לים. אולי זה להכין עוגת שחיתות ולאכול אותה עם חברות. אולי זה לקנות איזה בגד או תכשיט חדשים. אולי זה קצת מהכל.

אני חושבת שממש חשוב להקדיש זמן וכסף למה שזה לא יהיה נותן לך כח. ממש להכניס לך ללו"ז. להקדיש לעצמך זמן שבו את דואגת לעצמך.

העבר בונה אותנו. החוויות (מהחיוביות ועד השליליות) והתגובות שלנו אליהן מעצבות אותנו, את מי שאנחנו.

אני חושבת שחשוב להפריד בשכל בין מה שהיה בקשר, לבין דמיונות\ פנטזיות של מה יכל להיות. 

נכון, יש בזה משהו מורכב, כי אנחנו מדברים על יחסים בין בני אדם. הדלת נסגרה מאחורי הקשר, אבל לפעמים אפשר לפתוח אותה מחדש. חוסר הבהירות הזה לפעמים מקשה (ולכן לפעמים יש הקלה כששומעים שמישהו שיצאנו איתו התחתן). בעוד אנחנו מתבוננים בעבר, אנחנו חיים את ההווה וצופים לעתיד.

המטענים האלה לא ייעלמו כשתתחתני. חתונה היא לא קסם שמעלים את ההיסטוריה שלנו.

לדעתי צריך להפריד בין דברים שאנחנו מסוגלים להתמודד איתם בעצמינו, לבין דברים שדורשים טיפול מקצועי. מטעני עבר נמצאים בהמון תחומי חיים (לדוגמה, פוסט טראומה, פגיעות מיניות, אלימות, שורדי פיגועים ועוד ועוד), ובהתאם ישנם אנשי טיפול רבים. אם את מרגישה שאת מתמודדת עם משהו שקשה לך מידי לסחוב, שמשתק אותך, מונע ממך להתקדם - אני חושבת שנכון לפנות לאיש מקצוע.

אין אדם שמגיע לקשר בלי מטענים. גם אם מדובר בקשר הראשון שיוצאים אליו, אנחנו באים עם מטענים שמגיעים מהזוגיות של ההורים שלנו. אנחנו באים עם רצונות ותפיסות. אני לא בטוחה שצריך לשחרר הכל. לא בטוחה שאפשר לשחרר הכל. הם אנחנו, הם חלק מאיתנו, ומהם אנחנו לומדים מה ואיך אנחנו רוצים לעשות בקשר שאנחנו בונים.

למה שפתאום זה יעבוד אחרי ששנים זה לא עבד?

א. אולי באמת צריך לעשות משהו שונה. כל אדם צריך לבדוק ולברר אולי משהו שהוא עושה לא נכון. 

ב. תשובה קצת הפוכה. כל קשר שאנחנו יוצרים עם מישהו, הוא קשר ייחודי. הקשר שלי עם איש X שונה מהקשר שלי עם איש Y. אם כל דייט שלך נראה אותו דבר, כל השיחות הם תקליט שבור - יש כאן בעייה. כל הקשרים שלי עד עכשיו לא עבדו, כי לא יצרנו מרחב ביחד מספיק טוב. אני לא מכונה שפעם עובדת ופעם לא, אני אדם. ויחד עם אדם נוסף אנחנו יוצרים משהו אחר לחלוטין שלא היה קודם, ולכן כל מה שהיה לא רלוונטי. 

(בהקשר הזה אספר שפעם רציתי להכיר מדוייט עבר שלי לחברה. הצעתי לה אותו, והיא אמרה לי שהיא כבר יצאה איתו, והיה לה ממש חוויה שלילית ולכן היא לא רצתה להכיר לי אותו. ואני דווקא רציתי להכיא לה אותו, כי היה לי איתו חוויה חיובית. אותו אדם יצר איתי מרחב הרבה יותר טוב ממה שהוא יצר איתה.).

בגלל שאנחנו מדברים על קשר בין בני אדם, זה אף פעם לא בדיוק אותו דבר. כשאני קונה חלה מאותה מאפייה כל שבוע, יש לחלה בדיוק את אותו הטעם, כי המאפייה מאוד מקפידה להשתמש באותם חומרי הגלם בדיוק, ללוש באותה צורה בדיוק, לאפות באותה טמפרטורה בדיוק וכו'. אבל בין בני אדם זה אף פעם לא אותו דבר בדיוק. זה לא שאנחנו עושים בדיוק אותו דבר ומצפים לתוצאה שונה. הכל שונה מראש, ולכן כל פעם התוצאה יכולה להיות אחרת - ועד עכשיו זה הוביל לפרידה, אבל זה לא אומר שבהכרח זה יהיה ככה בפעם הבאה.

ואני חושבת שחשוב גם להגיד לעצמך שאת ראויה כמו שאת עכשיו. לדאוג שאת נמצאת בסביבה של אנשים שאוהבים אותך ומעריכים אותך.

לדעת שיש לך מה להעניק, מה לתת, מה לקבל.

ושאנחנו בני אדם, ולא רוצים להתחתן עם מלאכים.

לכולנו יש מטעני עבר.

לכולנו יש מה לתקן.

וכולנו רוצים להיות בקשר שבו נרגיש נאהבים, בלי שיפוטיות, שמקבלים אותנו בפשטות כמו שאנחנו.

ואנחנו מבינים שקשר קרוב עם מישהו הוא עסגת חבילה, כי יהיו בו צדדים טובים יותר ופחות. וזה חלק מהפרק הזוגי של המסע.

ואנחנו גם כאן כדי להזדהות עם הקושי, והצער, והכאב וכל שאר הדברים שיש בתהליך הזה. צרת רבים.

אם נחלוק קצת את הדברים האלה, נשתף אחרים במקומות הפגיעים האלה, זה יעזור להתמודד איתם.

(ואולי נכון להפנות את השאלה לאנשים נשואים, מה פתאום גרם לשינוי - האם זה רק המפגש עם האדם הנכון?)

רק עכשיוהתיישבתי לקרוא.

השקעת ממש...

הכל מאד נכון, אבל מאד מורכב.

ה" יעזור לכולנ"ו

החיים מורכבים, והולגים ונהיים מורכבים יותר.

ככה זה כאן...

כל אחד מוצא את הדרך שלו להתנקות ולרצות להתחיל מחדש...  אני יכול להגיד שאצלי תפילה עושה את העבודה הזאת

בסוף המשברים בחיים לא נעלמים הם רק מחליפים צורה ושם

לא יכול להזיק אבל

חיי מוהר"ן סימן תקצ"ה

שכל איש יש לו כמה וכמה זיווגים, רק שיש בזה כמה בחינות שונות וענינים נפלאים.

כי מכל הדיבורים שמדברים בעניני השידוכים, אף על פי שאינם נגמרים זה בעצמו בחינת זיווג ושידוך.

ולפעמים יושבים בני אדם בבתיהם ואומרים שראוי שזה ישא את זאת, ועל ידי זה נגמר בחינת הזיווג של זה האיש עם אותה האשה, ולפעמים באים שדכנים ומדברים השידוך אבל אינו נגמר, וגם זה בחינת זיווג ושידוך, ובוודאי היא בחינת זיווג יותר מהראשון. ולפעמים נוסעים לעשות השידוך ובעת הגמר נפרדים מאיזה סיבה, ולפעמים נגמר השידוך ואחר כך מפסיקים הקשר של תנאים, ולפעמים באין לידי נישואין ואחר כך בסמוך נעשה גט ביניהם, ולפעמים אינו נעשה הגט עד אחר איזה זמן, וכיוצא בזה כמה בחינות שיש בעניני השידוכים והזיווגים שאינם נגמרים אחר כך, אבל כולם הם בחינת זיווגים שלו, כי כל אחד יש לו כמה זיווגים, רק שאצל זה נגמר איזה זיווג שלו על ידי איזה דיבור בעלמא שמדברים מזה השידוך, ולפעמים על ידי איזה דיבור יותר, או על ידי איזה התקשרות או נסיעה או עובדא בשביל השידוך לפי שעה וכו', וזה הדבר הוא ענין נפלא ונורא שלא נשמע כזאת, שהדיבור בעלמא שמדברים מהשידוך זה בעצמו הוא בחינת שידוך.

מוכר...

פעם שמעתי שכל ה"זיווגים" הפוטנציאליים האלו, הם כל אלו שקפצו כשהכריזו את השם של האדם בשמיים 40 יום קודם וכו'...

אני רק מנסה להבין במה זכיתי שכ"כ הרבה נשמות קפצו למשמע השם שלי ;)

כמה אוטובוסים אפשר למלא במדוייטיות עבר שלי. זו לא היתה מחשבה מרנינה.

זו דוגמא לשדכן שפשוט מחקתי מהטלפון, בגלל עוד מקרה נוסף של זלזול לא נורמלי. עם כמה שאני משתדל לבלוע, גם לי יש גבולות.

הקטע העצוב שאת המשפט הנ"ל הוא אמר כסוג של השתתפות בקושי.. שיהיה בריא.

אני בטוח שגם את קיבלת מספיק "מחמאות".

לגבי מה שלא עבד- זו מחשבה נכונה. צריכים לראות מה לא עבד ולמה ומה כן יעבוד. גם כאן אפשר להיעזר באשת מקצוע או לפחות לשמוע שיעורים מקצועיים. ברגע שרואים מה הולכים לשנות זה כבר מרגיע. אתמול יישמתי את זה בתחום אחר על עצמי.

וכמובן, תמיד חשוב להתמלא בכוחות ואפשר לקחת הפסקה מדי פעם

ויש כאן נטיה בפורום לזרוק את זה כברירת מחדל.

זה נכון וחשוב כשצריך. לא תמיד צריך וגם כשצריך - לדעת שזה לא פתרון קסם כאמור.

ההצעה לפנות לעזרה מקצועית עלתה בשרשור הזה כמה וכמה פעמים.

מצד אחד, אני הראשונה להפנות לעזרה מקצועית כשצריך.

מצד שני, יש לאנשים נטייה להציע את זה כפותר בעיות אולטימטיבי, כאשר אין לי מושג אם האנשים האלה אי פעם התנסו בקבלת עזרה מקצועית.

מהיכרות קרובה עם השטח, אני חושבת שחלק מהאחריות בהפנייה לעזרה כזו, היא גם אמירה שהדברים עשויים לקחת זמן.לפעמים הרבה מאד זמן.

כי אחרת אנחנו יוצרים אשליית שווא שהכל פתיר במהירות באופן הזה. וזה לא נכון.

בתור מישהי שמייעצת את זה הרבה כאן -

בעיני מובן שבעניינים נפשיים זה לא כמו לקחת אנטיביוטיקה במשך חמישה ימים, אלא להיכנס לתהליך.

אלו לא פתרונות של זבנג וגמרנו.

זה גם לא פותר הכל.

אבל יש בעיה שאנשים שואלים שאלות גדולות ואין זמן ויכולת לענות תשובה מספקת. גם פה ספציפית  אין לי יכולת להפנות לדברים מקצועיים מפורטים שכתבתי שעונים על השאלה, מבחינת חוקי הפורום (שאני מכבד אותם).

אז לפעמים זה הכי אחראי לענות משהו כזה.

הסתייגות אחת, אם מישהי מפרטת ברמה מאד גדולה של פירוט את המצב ומה היא ניסתה ומה תקוע אפשר לענות תשובות יותר ספציפיות ולא להפנות לאחרים.

והוא - זה תלוי בעבודת האדם עצמו, יותר מאשר בזמן.

יש נטייה לחשוב שטיפול מקצועי זה להוריד חלק מהאחריות ממך ולהפיל אותה על המטפל. אבל האמת שההפך, התהליך דורש הרבה יותר ממאמץ רגיל של המטופל עצמו, ובו ההצלחה תלויה. בלי הבנה של הנקודה הזאת זה באמת יהיה קשה... 

וזה חשוב לך .

וזה מערער לך על דברים אחרים שאת אוהבת בו

זה חשוב לשים לב .

בסוף האישה צריכה להסתכל על בעלה ולחשוב ואי זכיתי. מתוך כך תצמח זוגיות שהיא בריאה הוא ירגיש שאת פשוט מעריכה אותו וגבר שמרגיש הערכה מאשתו זה גבר שהוא חתיכת גבר וזה זכייה בלוטו 

הבעיה היא שאני לא יודעת עד כמה זה מערער או לא מערער

ולא בא לי להמשיך לצאת תקופה ארוכה ואולי גם להתאהב בטעות ואז יהיה לי קשה לפעול באופן ריאלי.

מפריע לך שהוא כנראה פחות חכם כי יש לך תפיסה על חכמים או כי יש לך תפיסה על גברים ותפקידם בזוגיות? 

אבל בתור חברה הוא יכל להיות לי ממש סבבה,

כי מחברה אני לא מצפה למשהו משמעותי מעבר לבת שיחה כיפית נחמדה וכו' וכו'

בתור בעל אני מצפה למישהו שיהיה יותר דומה לי ומוכשר/ חכם לפחות כמוני

לא כי הוא פחות חכם ממך,

ולא כי אין נושאים שבהם חכמתו עולה על שלך,

אלא כי העובדה שזה מה שאת חושבת עליו - אומרת לדעתי ששום דבר טוב לא ייצא מזה.

אם תיפרדו אז תיפרדו,

ואם תישארו אז את תמיד תרגישי התנשאות כלפיו, או שתרגישי שאת עשית לו טובה שהתחתנת איתו, או שבעוד כמה שנים תראי מישהו גאון בעבודה ותגידי לעצמך ''אוף למה התפשרתי'' בצירוף קנאה קלה.

באמת זה החשש שלי, שלא אעריך אותו מספיק ואתבאס כל פעם שמישהו קרוב אלי מצליח ובעלי לא...

הדברים שאמרת הם לא הדברים הנכונים שצריך להסתכל עליהם כדי לדעת אם להמשיך או לא.

היא יכולה לחשוב שהוא פחות חכם ממנה כי זה נכון עובדתית ועדיין להרגיש שיש לו הרבה דברים לתרום לה, הרבה איכויות שלא קשורות בהכרח לרמת משכל שלו. 

השוואות תמיד יכולות לקרות גם אם מתחתנים עם האדם שלא היה לנו שום ספקות לגביו בשעת ההחלטה, כי אף אחד לא מושלם וכי תמיד יהיו יותר טובים.

שהשף מושיק רוט אמר פעם בבכי נרגש שאישתו (קוראים לה שירן) היא האדם שעושה את מושיק אדם טוב יותר בחיים, בעבודה, בזוגיות, במשפחה.

אני לא יודע אם אעמוד בזה בעצמי, אבל אני עדיין חושב שזו תובנה חזקה מאוד.

בסוף זו עבודה שעושים עם מי שבוחרים להתחתן איתו, לא?

לא עם כל מדויט רנדומלי...

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' באב תשפ"ו 16:24

שיודע שמעריכים אותו על מה שהוא, מעצם היותו.  לא רק אם הוא יודע שפות/ מתמטיקה/ כללי....

שאדם מקלף רגע את כל הידע/ חכמה/ כשרונות

הוא מגלה את היסוד הראשוני שלו, ונראה לי שרק על זה לבד , יש מה להעריך .

הערכה כנה, חיוך אמיתי, מציאת חן אמיתית, מסוגלת להביא אדם לגבהים שלא חשב!! 

ואם אפילו על הראשונות בעייתי להעריך

אולי על האינטלגנציה הלימודית/שכלית/ אחרת יהיה קושי נוסף שאולי  או וודאי שישליך על יסוד האמת של החיים המשותפים. 

תחשבי על רבי עקיבא. רועה צאן  ראתה הו רחל שהוא צנוע ומעוּלה ובזכות שתי המעלות שהעריכה בו, נישאו. ההערכה התמידית גרמה לו להיות גדול הדור! 

אפשר לקחת את זה כדוגמא לזה שהערכה אמיתית, תורמת לביטחון העצמי וממילא למיצוי השאיפות לא משנה באיזה תחום. נתינה הדדית, כבוד והערכה תמידית- הדדית, יכולים לטפח את בני הזוג ולתרום הרבה מאד לשלום הבית ביניהם,  ולברכה בעקבותיו.

אבל קודם כל חשוב לי להבהיר שאני לא מזלזל באף אספקט שמישהו או מישהי רואים כמשמעותי בעיניהם. להיפך, דווקא בגלל שאני יודע שהחוכמה של הצד השני חשובה לי ומאוד, אז אני מניח גם את התובנה הזו של מושיק.

בעצם לא היה אכפת לו, כביכול, אם היא חכמה או יפה או עשירה או חברותית וכדומה (למרות שברור שיש לו עניין גם בדברים כאלה, אבל המבט הגדול הוא אחר). כשהוא רואה אותה הוא רואה מישהי עם איכות מוסרית עמוקה שמשפיעה עליו. הקשר שהוא מתאר הוא ברכה לא בגלל מה שהיא נותנת לו אלא בגלל מה שזה גורם לו להוציא מעצמו.

אבל זו באמת מעלה אדירה שאני לא בטוח שכולם מסוגלים לה, גם לא אני. אבל זה חזון יפה.

ברמה הטכנית, אני חושב שייתכן ופשוט-אני צודק. בטח אם זה דבר שבשורה התחתונה יביא לידי זילזול קבוע בו. בית אמור להיות מקום מוגן, שלפחות בו אפשר לקבל קצת כבוד קיומי (בין היתר). אם זה לא יקרה אז מלכתחילה זה נישואי אסון.

מקווה שלפחות בתור נשואה אגיע למעלה הזו

מעריכה אותו בכל זאת על שאר הדברים הטובים שיש בו- אין בעיה

אבל אם זה גורם לך לחוסר הערכה- בעיניי יש פה בעיה

אני לא מכירה אותו מידי לעומק

אם הקשר יעמיק ויתפתח אוכל לדעת אם אני מעריכה אותו על דברים אחרים ואם הרמה השכלית מפריעה לי

אבל זה בעייתי  לי מ2 סיבות:

1) אין בי רצון לצאת עם בחור תקופה ארוכה ואז להוריד, זה רק מכניס אותי לתסביכים וכשהקשר עמוק קשה יותר להיפרד.

2) אם אתאהב בו אז לא יפריע לי, אבל אחרי תקופה מהחתונה כשההתרגשות והנצנצים טיפה יורדים זה יוכל להפריע לי.

לא קיצוני ברמה כזאת.

לא קיצוני בכלל.

אבל כן פער קיים

זה תלוי בעיקר בך.

עד כמה זה חשוב לך? עד כמה זה קריטי? האם זה תופס משקל כבד יותר מדברים אחרים?

צריכה הרבה בירור עם עצמי

בטוחה שאם הייתי קצת יותר נואשת לחתונה אז הייתי מתגברת על זה.

אולי כי אני לא לחוצה בכלל, ויש לי עוד הצעות במקביל אז אני מתלבטת כי אולי יהיה מישהו טוב יותר.

מצד שני באמת יש לי איתו כימיה מדהימה והוא בחור לגמרי סבבה.

אבל לא בא לי שפתאום זה יפגוש אותי בכל מיני הזדמנויות ואני לא אעריך אותו מספיק

כי רוצה להעריך את בעלי הכי בעולם...

בהצלחה רבה!

שאלות לעיונך-

תקשורת טובה ביניכם, יש?

את מוצאת בו שתי נקודות מרכזיות של טוב?

את מרגישה שאת מצליחה להעריך אותו בגללן?

הנקודות האלו , מבוססות או משתנות עם כל משב רוח? הכוונה - היום מעריכה ומחר מזלזלת... 

אברר עם עצמי 🙏

מרגיש לי שלפעמים יש מסר שמאוד מעודד להישאר בזוגיות כמעט בכל מחיר, וזה קצת צורם לי.
 

אני אומרת את זה ממקום אישי שהתייעצתי עם נשים דוסות וכמעט התארסתי בגיל 21 מתוך תחושת לחץ  בין היתר בגלל מסרים ששמעתי מסביב מבנות, שהיום במבט בוגר אני מבינה שיש כאלה שנכנסו לנישואין מתוך לחץ ולא מתוך בשלות אמיתית(:

עוד נקודה חשובה לא פחות שמרגיש לי שלא מדייקים וחבל

לפני החתונה הוא עדיין אופציה, ולכן זה בדיוק הזמן לבדוק אם יש תקשורת, כימיה ומציאת חן. בעיניי, לא נכון להיכנס לנישואין בתקווה שהדברים האלה ייבנו רק אחר כך.

אחרי החתונה הוא כבר לא "אופציה" 

הוא בן הזוג שלך נקודה סוף פסוק.

 שם באמת עובדים על הקשר, מתמודדים, מתפשרים וצומחים יחד.

 אבל זה עולם אחר לגמרי. את הבסיס צריך להרגיש עוד לפני שמחליטים להתחתן.

(ב"ה בסוף החלטתי שלא שייך ובדיעבד הצלתי לעצמי את החיים )
 

בעיניי חשוב שכל אחת תקבל החלטה מתוך רצון, התאמה ושלמות עם עצמה, ולא מתוך פחד או לחץ חברתי או גרוע מכך נואשות. 

להרגיש עליו התנשאות וזלזול, לא הייתי ממליצה להמשיך

אם את רואה שאת מרגישה כלפיו כבוד והערכה

אז לא רואה סיבה לא לנסות

יכולה להגיד לך עלי שממש קל לי להתחבר לאנשים ולגברים .. ולא רע לי בכלל. .זה ממש לא אומר שכל אחד מהם הוא האחד .

אבל למרות כל מה שכתבנו לך את רשמת :

"אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד."

חשוב לי לחדד אף אחד לא מחליט לך חוץ ממך .

חשוב שתדעי את זה שאת ורק את אחראית הבלעדית להחלטות שלך.

נשמע שבכל זאת משהו מפריע לך. אז קודם כל אני מציע לך לברר האם זה תירוץ שאת מתרצת לעתמך על מנת לסיים קשר שאת לא כל כך רוצה בו, או שזו באמת שאלה נקודתית שאם תכריעי בה לקולא ותצליחי לשחרר היית שמחה להמשיך עם הבחור.

בלי קשר, השאלה עד כמה להיות עם יד קלה על ההדק לפסול על עניינים כאלה מושפעת מאד מגילך, כמה הצעות רלוונטיות את מקבלת, כמה לחוץ לך להתחתן בקרוב, וכמה משאבים (נפשיים בעיקר) את תבזבזי להערכתך אם תאמצי מדיניות פסילות כזו או אחרת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

שלא יהיה אופציה בפנים?

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

להרבה אנשים יש תקופות יובש בהצעות מכל שיוך עדתי ומגזרי.

ייתכן שיש יותר ופחות אבל כנראה שסתם לא יצא לך לשמוע

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

אבל להאמין גם בלב וגם בשכל

שה' אחראי לזה מההתחלה ועד הסוף

ברגע שתשליך על ה' באמת תרגיש את זה יותר

אפילו תגיד תודה על זה שאני רווק אבא תודה על זה שאני רווק . 

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

ואל תוציאי דברים מהקשרם

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.