רק יכול לומר שזה קורה. גם אחרי שנים רבות. כותב מניסיון רב.

המון תהליכים שקורים מתחת לפני השטח ופתאום משהו קורה, בד"כ כשאת הכי פחות מצפה לזה.

שתזכה להקים בית נאמן בישראל בקרוב ממש, בשמחה, בבריאות, פרנסה טובה וכל טוב.

גם ל @חתולה ג'ינג'ית מאחלת לך מכל הלב - שתזכי להקים בית נאמן בישראל בקרוב ממש, בשמחה, בבריאות, פרנסה טובה וכל טוב.

בשביל לסכות בברכה שלך ;)

אמן אמן

כמה זה נורמלי לחכות?

זה אבסורד

כי זו מטרה שאת כל כך רוצה, אבל הדרך כל כך קשה.

רוצה להגיע למטרה בלי לעבור את כל הדרך הזאת.

ולחכות לדעתי זו גישה לא נכונה (לא מדבר על להחליף כוחות וכדו'). 

תמיד לנסות להתקדם. גם בפעם ה100 שנכנסים עם הראש בקיר.

כשכבר עברת דרך ארוכה וקשה ועדיין כלום.. נכון @חתולה ג'ינג'ית  ?

שאני עושה כזה רושם צעיר 😜

רושם צעיר

בכל אופן: בהצלחה

ואם זה נראה לך (או לסביבה שלך) יותר מדי, אפשר גם לפנות לעזרה מקצועית כדי למצוא כוחות

אולי יכול לעזור אם יודעים שזאת טענה ריגשית ולא רק שיכלית. הרי מבחינה הגיונית העבר לא מעיד על ההווה. יעידו הרבה אנשםי שבסופו של דבר התחתנו למרות שבעבר לא התחתנו לפני זה

אמר מי שאמר (אריק איינשטיין? )

טיפשות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות בכל פעם.

אז אולי לשנות? לדייק את הקווים האדומים? להפתח לדברים טובים אחרים ממה שהכרת? להתייעץ עם מי שיכול לעזור.

גילוי נאות: את כל הנ"ל כבר עשיתי ועדיין לא...

והלהפתח,

הוא כבר חלק מהלעשות אותו דבר

סתם. באסה

אבל כן לנסות לצאת מאזור הנוחות - אם תמיד פסלת על X (גובה, גיל,עדה וכדו') אולי לנסות. יכול לפתוח מעגל נוסף.

ובכלל - הרבה פעמים זה מגיע דווקא מהצעה שנראית לא קשורה.

שם משפחה מספיק נפוץ.

באותה מידה את קרובת משפחה של קופסת גפרורים ואני של רב צעיר.

מסכים שיש צד שצריך ללמוד מטעויות ומהנסיון ולהמנע מלופים.

אז אגיד את מה שאמרתי בצורה יותר צנוע - הטענה מה שהיה הוא שיהיה היא לא מוחלטת מבחינה הגיונית.

את כל ה"כמעט" - לפעמים זה בדיוק אותם מטעני עבר, שגם באו כשהיו כל הסיבות להתייאש.

אז להאמין שיצליח משהו זה קל. 

להשתחרר ממטעני עבר זה קצת יותר מסובך.

אם הם הפכו למטעני עבר, זה אומר שהם לא הצליחו. אז מאיפה האמון הקל בזה שמשהו יצליח?

רוב הדברים המורכבים בחיים כוללים רכיבים שונים. כמעט בשום מקרה לא נגיע ל100% בכל הפרמטרים. הצלחה היא הצלחה של ממוצע גבוה יחסית - נאמר - ממוצע 85%.

לדוגמה בבחירה של בני זוג, אני יכול לחיות עם חסרון מסוים אם התכונות האחרות טובות כל כך שזה לא מפריע. זכור לי שחבר ניסה לשכנע ש"בכל מקרה אחרי החתונה תגלה כמה היא שונה ממה שחשבת; הנה, לפני החתונה חשבתי שלאשתי יש הרבה חסרונות, ומיד אחרי החתונה היא נהיתה טובה יותר" וכמובן שאלתי אותו - עם כל כך הרבה חסרונות, למה התחתנת איתה? והתשובה היתה כמובן שהיו חסרונות אבל היו גם הרבה מעלות. (זה כמובן שונה מאותם אלה שמשכנעים אותך שאחרי החתונה תגלה שכל המעלות שלה לא שוות כלום, ולכן כבר תתחתן עם מישהי שיש לה רק חסרונות...)

או בעבודה - יכולים להיות עובדים שונים מאד ביכולות שלהם אבל בסופו של דבר שניהם עובדים מוצלחים כל אחד בדרכו.

בעיני גם זוגיות היא כזאת. יכולה להיות זוגיות שבה יש הבנה הדדית ברמה גבוהה מאד; זוגיות אחרת שבה יש פחות הבנה אבל יותר אהבה; פחות משני אלה אבל כן אכפתיות. וגם בכל קשר יש רכיבים שונים. כאשר יש קשר שקרוב להצלחה, כל עוד אין לנו סבה לחשוב שהגורם לכשלון הוא עצמו היה הגורם להצלחה, זה אומר שהצלחנו בהרבה מדדים.

לדוגמה - האם אני מסוגל להתחייב לקשר? האם אני מסוגל לרצות מישהי במידה כזאת שארצה להקים איתה בית? האם אני מסוגל למצוא חן בעיני מישהי ברמה כזאת שהיא תרצה להקים איתי בית? האם אני מסוגל לנהל קשר ארוך טווח? האם מישהי מסוגלת להכיל את החסרונות שלי?

כל קשר כזה מסוגל לענות על חלק מהשאלות (אולי אפילו על כולן, אם נניח שיש קשרים שנופלים על דברים לא מהותיים גם בשלב מתקדם מאד, ואני חושב שכן)

אדם שהתארס, לדוגמה, גם אם הוא ביטל, יודע שהוא מסוגל להגיע עד לשלב הזה, וכל מה שצריך הוא לא להרוס אחר כך.

אין לי תשובה מעבר לאמונה .

אנחנו בנות דתיות מאמינות בה' מבינות שברגע שנגמר השכל מתחיל האמונה .. (ככה אני אומרת לחברה שלי(

את התאמצת יצאת, היית בעין טובה ,עשית עבודה המידות, נתת צ'אנס 

ועדיין לא קיבלת מענה ולפעמים פגעו בך שלא בצדק.

לא קיבלת את שלך ,

זה הכי כואב בעולם !

שוב שוב לנסות

וכבר במקום מסוים לא להאמין .. לחשוב אפילו שאין לך מזל.

אבל בדיוק כאן נכנסת האמונה מתי שנגמר השכל

 מתי שכבר אין לך תירוץ הגיוני לזה בשכל ,

נסית עבדת בשביל זה ולא עבד..:/

זה לא רק סלוגן זה באמת החיים

זה לא שהאמונה סותרת את השכל, זה פשוט שהאמונה מתחילה לחיות ולהתפתח ,ברגע שנגמר המוח האנושי .

נגמר השכל ..הרי עשית עבדת לפיו .. 

נתת את כל כולך עשית את שלך , אין לך איך להסביר את זה, למה זה לא עבד?! אין פשוט זה לא צלח(:

לכן מפה זה כבר שלו ואת צריכה להבין שאנחנו לא יכולות לדעת הכל , למה זה לא קרה .

לעיתים רחוקות יש מרצים שמדברים בהתלהבות על הכנה

 לחתונה וכו' /איך להצליח בדייט מבינים, הם לא תמיד מבינים שזה לא את הבעיה , זה באמת ה' רצה שכך יהיה .

כל עוד עשית את השתדלות שלך

ואין לך / לסביבה שלך( שאת סומכת עליה )למה זה לא קרה את יכולה להיות "רגועה" (למרות שאת הכל חוץ מרגועה כביכול..)

 ולהבין שאין לך מה לעשות עם זה חוץ מלשחרר ,

 להתחיל שוב לא מתוך מקום של הנה אני שולטת על המצב אלא הנה אבא אני עושה את מה שאני יכולה

 ולפעמים הרבה מעבר למה שאני יכולה

כדי שאתה תפעל מלמעלה , ואני יודעת ,למרות שאני לא מרגישה את זה עכשיו , שאתה איתי , אתה אוהב אותי ואתה תתן לי בסוף את מה ששלי .

אהבתי 👍

תודה על המילים האלה.

כמה שחרור יש בהן...

אסור להתחיל מחדש.

בעקבות קשרים בעבר אנחנו השתננו, למדנו על עצמנו. על צורת התנהלות נכונה יותר. טאקט ועוד.

אני זוכר את הפגישה הראשונה שלי.

או עם הבחורה שאחריה, ושאחריה

איך זה אחרת. איזה תמימות הייתה לי. חחח כמה זמן עבר? זה לא שהייתי בן 3..

למדנו על עצמנו. להגדיר מה יותר מחפשים.

אני לא מחפש את מה שהיה מתאים לי שנה שעברה, אלא את מה שמתאים לי עכשיו. אחרי המשברים והקשיים והקשרים העמוקים והפחות עמוקים.. ולכן עכשיו זה יעבוד מה שלא עבד עד עכשיו. כי השתפרתי. התקדמתי. אני טוב יותר. עכשיו כבר אני אמצא אותה. וזה טוב כי למדתי על עצמי בשנה האחרונה וככה אני אגיע מוכן יותר לחיי נישואין.

יש מטעני עבר. וואו. כמה שזה מעצבן. צריך להתלבט מה לעשות - בהחלט. אבל לא צריך להתחיל מההתחלה אלא להתקדם. זה אחרת.

ואני אגיד משהו אמיתי,

אחרי קשר ארוך.. אולי גיליתם שאין התאמה.. אבל את החברות והאכפתיות, וכן, את האהבה שהייתה אי אפשר לזנוח ברגע של החלטה של " אני חושב/ת שלא איתך אני אמור/ה להקים בית". ושאלתי כמה אנשים מבוגרים.. מישהו אמר לי שאחרי שהוא התחתן הוא ממש שמח לשמוע שמישהי שהוא יצא איתה התארסה. זה ממש עשה לו טוב. זה טבעי ונורמלי. את חושבת שכשתתחתני פתאום לא יהיה אכפת לך מקשרי עבר? אז נכון, שיש חלל בלב שהם לפעמים קופצים לשם ומפריעים, וכשהחלל יתמלא אז זה יפריע פחות. אבל לא לגמרי.

מקווה שעזרתי

התחברתי.

תודה!

פשוט עושים, וזהו. שוב, אילו היה מדובר בחיפוש עבודה, אף אחד לא היה מתלבט יותר מדי בין להמשיך ולשלוח קו"ח, לבוא לראיונות עבודה ולהתמודד עם דחיות, לבין לגווע ברעב

מקשרת לדברים שכתבתי בהקשר של ייאוש:

מי אמר שלא מתייאשים? - לקראת נישואין וזוגיות

ומוסיפה על זה:

קודם כל, שוהים בתוך החידלון הזה, בתוך המקום חסר הכוח.

אי אפשר לחיות את כל החיים שלנו מלאי אנרגייה, שמחה וחיות. יש בהם רגעי שיא ורגעי שפל. תחשבי על לוח השנה היהודי - אנחנו צריכים להיות שמחים בסוכות, וצריכים למעט בשמחה באב. ואנחנו ממש דוחים דברים משמחים באב, כדי לשהות באבל.

לא לרוץ הלאה, לא לחפש את הנחמה שיש בתוך המצב הזה, אלא ממש לחוש את הכאב ואת הצער.

אבל אנחנו צריכים לדעת גם לקום מהמקום הזה.

לדעתי, כל אחד מאיתנו מקבל כוחות באופן שונה.

את מכירה את עצמך, את אמורה לדעת מה נותן לך כוחות.

אולי זה לסיים ספר תהילים בכותל. אולי זה לדבר עם רבנית שאת מעריכה אותה. אולי זה לעשות מסלול ים לים. אולי זה להכין עוגת שחיתות ולאכול אותה עם חברות. אולי זה לקנות איזה בגד או תכשיט חדשים. אולי זה קצת מהכל.

אני חושבת שממש חשוב להקדיש זמן וכסף למה שזה לא יהיה נותן לך כח. ממש להכניס לך ללו"ז. להקדיש לעצמך זמן שבו את דואגת לעצמך.

העבר בונה אותנו. החוויות (מהחיוביות ועד השליליות) והתגובות שלנו אליהן מעצבות אותנו, את מי שאנחנו.

אני חושבת שחשוב להפריד בשכל בין מה שהיה בקשר, לבין דמיונות\ פנטזיות של מה יכל להיות. 

נכון, יש בזה משהו מורכב, כי אנחנו מדברים על יחסים בין בני אדם. הדלת נסגרה מאחורי הקשר, אבל לפעמים אפשר לפתוח אותה מחדש. חוסר הבהירות הזה לפעמים מקשה (ולכן לפעמים יש הקלה כששומעים שמישהו שיצאנו איתו התחתן). בעוד אנחנו מתבוננים בעבר, אנחנו חיים את ההווה וצופים לעתיד.

המטענים האלה לא ייעלמו כשתתחתני. חתונה היא לא קסם שמעלים את ההיסטוריה שלנו.

לדעתי צריך להפריד בין דברים שאנחנו מסוגלים להתמודד איתם בעצמינו, לבין דברים שדורשים טיפול מקצועי. מטעני עבר נמצאים בהמון תחומי חיים (לדוגמה, פוסט טראומה, פגיעות מיניות, אלימות, שורדי פיגועים ועוד ועוד), ובהתאם ישנם אנשי טיפול רבים. אם את מרגישה שאת מתמודדת עם משהו שקשה לך מידי לסחוב, שמשתק אותך, מונע ממך להתקדם - אני חושבת שנכון לפנות לאיש מקצוע.

אין אדם שמגיע לקשר בלי מטענים. גם אם מדובר בקשר הראשון שיוצאים אליו, אנחנו באים עם מטענים שמגיעים מהזוגיות של ההורים שלנו. אנחנו באים עם רצונות ותפיסות. אני לא בטוחה שצריך לשחרר הכל. לא בטוחה שאפשר לשחרר הכל. הם אנחנו, הם חלק מאיתנו, ומהם אנחנו לומדים מה ואיך אנחנו רוצים לעשות בקשר שאנחנו בונים.

למה שפתאום זה יעבוד אחרי ששנים זה לא עבד?

א. אולי באמת צריך לעשות משהו שונה. כל אדם צריך לבדוק ולברר אולי משהו שהוא עושה לא נכון. 

ב. תשובה קצת הפוכה. כל קשר שאנחנו יוצרים עם מישהו, הוא קשר ייחודי. הקשר שלי עם איש X שונה מהקשר שלי עם איש Y. אם כל דייט שלך נראה אותו דבר, כל השיחות הם תקליט שבור - יש כאן בעייה. כל הקשרים שלי עד עכשיו לא עבדו, כי לא יצרנו מרחב ביחד מספיק טוב. אני לא מכונה שפעם עובדת ופעם לא, אני אדם. ויחד עם אדם נוסף אנחנו יוצרים משהו אחר לחלוטין שלא היה קודם, ולכן כל מה שהיה לא רלוונטי. 

(בהקשר הזה אספר שפעם רציתי להכיר מדוייט עבר שלי לחברה. הצעתי לה אותו, והיא אמרה לי שהיא כבר יצאה איתו, והיה לה ממש חוויה שלילית ולכן היא לא רצתה להכיר לי אותו. ואני דווקא רציתי להכיא לה אותו, כי היה לי איתו חוויה חיובית. אותו אדם יצר איתי מרחב הרבה יותר טוב ממה שהוא יצר איתה.).

בגלל שאנחנו מדברים על קשר בין בני אדם, זה אף פעם לא בדיוק אותו דבר. כשאני קונה חלה מאותה מאפייה כל שבוע, יש לחלה בדיוק את אותו הטעם, כי המאפייה מאוד מקפידה להשתמש באותם חומרי הגלם בדיוק, ללוש באותה צורה בדיוק, לאפות באותה טמפרטורה בדיוק וכו'. אבל בין בני אדם זה אף פעם לא אותו דבר בדיוק. זה לא שאנחנו עושים בדיוק אותו דבר ומצפים לתוצאה שונה. הכל שונה מראש, ולכן כל פעם התוצאה יכולה להיות אחרת - ועד עכשיו זה הוביל לפרידה, אבל זה לא אומר שבהכרח זה יהיה ככה בפעם הבאה.

ואני חושבת שחשוב גם להגיד לעצמך שאת ראויה כמו שאת עכשיו. לדאוג שאת נמצאת בסביבה של אנשים שאוהבים אותך ומעריכים אותך.

לדעת שיש לך מה להעניק, מה לתת, מה לקבל.

ושאנחנו בני אדם, ולא רוצים להתחתן עם מלאכים.

לכולנו יש מטעני עבר.

לכולנו יש מה לתקן.

וכולנו רוצים להיות בקשר שבו נרגיש נאהבים, בלי שיפוטיות, שמקבלים אותנו בפשטות כמו שאנחנו.

ואנחנו מבינים שקשר קרוב עם מישהו הוא עסגת חבילה, כי יהיו בו צדדים טובים יותר ופחות. וזה חלק מהפרק הזוגי של המסע.

ואנחנו גם כאן כדי להזדהות עם הקושי, והצער, והכאב וכל שאר הדברים שיש בתהליך הזה. צרת רבים.

אם נחלוק קצת את הדברים האלה, נשתף אחרים במקומות הפגיעים האלה, זה יעזור להתמודד איתם.

(ואולי נכון להפנות את השאלה לאנשים נשואים, מה פתאום גרם לשינוי - האם זה רק המפגש עם האדם הנכון?)

רק עכשיוהתיישבתי לקרוא.

השקעת ממש...

הכל מאד נכון, אבל מאד מורכב.

ה" יעזור לכולנ"ו

החיים מורכבים, והולגים ונהיים מורכבים יותר.

ככה זה כאן...

כל אחד מוצא את הדרך שלו להתנקות ולרצות להתחיל מחדש...  אני יכול להגיד שאצלי תפילה עושה את העבודה הזאת

בסוף המשברים בחיים לא נעלמים הם רק מחליפים צורה ושם

לא יכול להזיק אבל

חיי מוהר"ן סימן תקצ"ה

שכל איש יש לו כמה וכמה זיווגים, רק שיש בזה כמה בחינות שונות וענינים נפלאים.

כי מכל הדיבורים שמדברים בעניני השידוכים, אף על פי שאינם נגמרים זה בעצמו בחינת זיווג ושידוך.

ולפעמים יושבים בני אדם בבתיהם ואומרים שראוי שזה ישא את זאת, ועל ידי זה נגמר בחינת הזיווג של זה האיש עם אותה האשה, ולפעמים באים שדכנים ומדברים השידוך אבל אינו נגמר, וגם זה בחינת זיווג ושידוך, ובוודאי היא בחינת זיווג יותר מהראשון. ולפעמים נוסעים לעשות השידוך ובעת הגמר נפרדים מאיזה סיבה, ולפעמים נגמר השידוך ואחר כך מפסיקים הקשר של תנאים, ולפעמים באין לידי נישואין ואחר כך בסמוך נעשה גט ביניהם, ולפעמים אינו נעשה הגט עד אחר איזה זמן, וכיוצא בזה כמה בחינות שיש בעניני השידוכים והזיווגים שאינם נגמרים אחר כך, אבל כולם הם בחינת זיווגים שלו, כי כל אחד יש לו כמה זיווגים, רק שאצל זה נגמר איזה זיווג שלו על ידי איזה דיבור בעלמא שמדברים מזה השידוך, ולפעמים על ידי איזה דיבור יותר, או על ידי איזה התקשרות או נסיעה או עובדא בשביל השידוך לפי שעה וכו', וזה הדבר הוא ענין נפלא ונורא שלא נשמע כזאת, שהדיבור בעלמא שמדברים מהשידוך זה בעצמו הוא בחינת שידוך.

מוכר...

פעם שמעתי שכל ה"זיווגים" הפוטנציאליים האלו, הם כל אלו שקפצו כשהכריזו את השם של האדם בשמיים 40 יום קודם וכו'...

אני רק מנסה להבין במה זכיתי שכ"כ הרבה נשמות קפצו למשמע השם שלי ;)

כמה אוטובוסים אפשר למלא במדוייטיות עבר שלי. זו לא היתה מחשבה מרנינה.

זו דוגמא לשדכן שפשוט מחקתי מהטלפון, בגלל עוד מקרה נוסף של זלזול לא נורמלי. עם כמה שאני משתדל לבלוע, גם לי יש גבולות.

הקטע העצוב שאת המשפט הנ"ל הוא אמר כסוג של השתתפות בקושי.. שיהיה בריא.

אני בטוח שגם את קיבלת מספיק "מחמאות".

לגבי מה שלא עבד- זו מחשבה נכונה. צריכים לראות מה לא עבד ולמה ומה כן יעבוד. גם כאן אפשר להיעזר באשת מקצוע או לפחות לשמוע שיעורים מקצועיים. ברגע שרואים מה הולכים לשנות זה כבר מרגיע. אתמול יישמתי את זה בתחום אחר על עצמי.

וכמובן, תמיד חשוב להתמלא בכוחות ואפשר לקחת הפסקה מדי פעם

ויש כאן נטיה בפורום לזרוק את זה כברירת מחדל.

זה נכון וחשוב כשצריך. לא תמיד צריך וגם כשצריך - לדעת שזה לא פתרון קסם כאמור.

ההצעה לפנות לעזרה מקצועית עלתה בשרשור הזה כמה וכמה פעמים.

מצד אחד, אני הראשונה להפנות לעזרה מקצועית כשצריך.

מצד שני, יש לאנשים נטייה להציע את זה כפותר בעיות אולטימטיבי, כאשר אין לי מושג אם האנשים האלה אי פעם התנסו בקבלת עזרה מקצועית.

מהיכרות קרובה עם השטח, אני חושבת שחלק מהאחריות בהפנייה לעזרה כזו, היא גם אמירה שהדברים עשויים לקחת זמן.לפעמים הרבה מאד זמן.

כי אחרת אנחנו יוצרים אשליית שווא שהכל פתיר במהירות באופן הזה. וזה לא נכון.

בתור מישהי שמייעצת את זה הרבה כאן -

בעיני מובן שבעניינים נפשיים זה לא כמו לקחת אנטיביוטיקה במשך חמישה ימים, אלא להיכנס לתהליך.

אלו לא פתרונות של זבנג וגמרנו.

זה גם לא פותר הכל.

אבל יש בעיה שאנשים שואלים שאלות גדולות ואין זמן ויכולת לענות תשובה מספקת. גם פה ספציפית  אין לי יכולת להפנות לדברים מקצועיים מפורטים שכתבתי שעונים על השאלה, מבחינת חוקי הפורום (שאני מכבד אותם).

אז לפעמים זה הכי אחראי לענות משהו כזה.

הסתייגות אחת, אם מישהי מפרטת ברמה מאד גדולה של פירוט את המצב ומה היא ניסתה ומה תקוע אפשר לענות תשובות יותר ספציפיות ולא להפנות לאחרים.

והוא - זה תלוי בעבודת האדם עצמו, יותר מאשר בזמן.

יש נטייה לחשוב שטיפול מקצועי זה להוריד חלק מהאחריות ממך ולהפיל אותה על המטפל. אבל האמת שההפך, התהליך דורש הרבה יותר ממאמץ רגיל של המטופל עצמו, ובו ההצלחה תלויה. בלי הבנה של הנקודה הזאת זה באמת יהיה קשה... 

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.