אולם, ברור הדבר שאין לנו לסמוך רק על כך שהקב"ה מעריך אותנו מול רשעת הגויים, אלא צריכים אנו תמיד תפילות ותחנונים לפני ה' יתברך.

אולם, למדנו בגמרא (ברכות לב'): "מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה, שנאמר (איכה ג'): 'גם כי אזעק וַאֲשַׁוֵּעַ, שָׂתַם תפלתִי'". 
ומדוע ננעלו שערי תפילה?

מביאה הגמרא את הפסוק (איכה ג') "סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה". דהיינו, שערי התפילה בשמים ננעלו, מכיוון שעוונותינו הם מסך/ענן, המונע "מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה" לעלות השמים.

אם כך, מה נעשה אנו כדי שתפילתנו תבקע את המסך/הענן, ותעלה מעלה מעלה לפני ה' יתברך?

התשובה היא, כפי שאומר ה"חתם סופר": "את קַשְׁתִּי נתתי בענן" – קַשְׁתִּי ראשי תיבות: קְ דוּשָּׁתִי שְׁ מִי  תּ וֹרָתִי יְ מִינִי.

הכוונה כאן היא על מה שאנו אומרים בסוף תפילת העמידה: "עֲשֵׂה לְמַעַן  שְׁ מֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן יְ מִינֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן תּ וֹרָתֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן קְ דֻשָּׁתֶךָ". (ראשי תיבות קַשְׁתִּי). ומה המיוחד בתפילה זו?

אלא, אמרו חז"ל ("הטור"): "כל הזריז לומר ארבע דברים הללו – 'עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ' (ראשי תיבות קַשְׁתִּי) – זוכה ומקבל פני שכינה".

כלומר, אמת שבעת החורבן ננעלו שערי תפלה, אבל כל המתפלל למען שמו יתברך, למען כבוד תורתו ולמען כבוד קדושתו – מובטח לו שתפילתו תפרוץ כל ענן ומסך, ותפילתו תעלה מעלה מעלה עד כסא הכבוד. (וזוהי עצה נפלאה).

ה"בני יששכר" אומר, שכאשר האדם מתפלל בשביל עצמו (חיים, פרנסה, בריאות וכו'), יכול להיות שתפילתו לא תעלה כלל לשמים, מחמת המקטרגים והמשטינים המעכבים את תפילתו. אבל, כאשר האדם מתפלל, לא על צרכיו שלו – אלא לכבוד שמים, למען קַשְׁתִּי – ראשי תיבות קדושתי(=קדושת ה' יתברך), שמי(=שמו יתברך), תורתי(=תורתו), ימיני(=ימינו) – הנה כל צבא מרום מסנגרים עליו, שראויה תפילתו לעלות לפני שוכן מרומים, וממילא תפילתו מגיעה חיש עד לכסא כבוד.

וזאת, כפי שרמז הנביא נחמיה (ט'): "וְאֶת זַעֲ קָ תָם שָׁ מַעְ תָּ  עַל יַ ם סוּף...וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם" ( קַשְׁתִּי בדילוג 2 אותיות). לומר, שהמתפלל לכבוד שמים, נבקעים לו שערי שמים כמו בקריעת ים סוף...

אחים יקרים! בימים אלו של מלחמה קשה בחמאס, הבה נתפלל מעומק הלב רק למען שמו, תורתו וקדושתו יתברך, כדי לבקוע רקיעים, ולהשמיד את קן הנחשים בעזה.

שאז בוודאי יתקיים הכתוב (תהילים צב'): "כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ה' יֹאבֵדוּ... וַ תַּ בֵּט  עֵ י נִי  בְּ שׁ וּרָי  בַּ קָּ מִים עָלַי מְרֵעִים". (כל אות שניה קַשְׁתִּי). בזכות תפילת קַשְׁתִּי (ראשי תיבות: קדושתי שמי תורתי ימיני) יתקיים הכתוב: "כי הנה אֹיְבֶיךָ ה' כי הנה אֹיְבֶיךָ יאבדו".

וצריך לדעת, שאנו עומדים לפני גאולת ישראל המלאה, שאז בוודאי נראה כיצד מתקיימים דברי הנביא ברשעי אומות העולם ("וסכסכתי מצרים במצרים ונלחמו איש באחיו...ממלכה בממלכה") – שתבוא בזכות תפילותינו (תפילת קַשְׁתִּי) לפני בורא עולמים, אמן!

לעילוי נשמות כל הנרצחים הי"ד!

מאת: אריאל שולדמן

כתבתי למטה בהודעה השניה מי הכותב של זה

באמת, מיוחד.

גם זה מיוחד-

במיוחד בשבילך אבל לכולם...! חזק ביותר ממליצה לקרוא - צעירים מעל עשרים

סתם לא אכפת לי אם תקרא או לא אבל אני סקרנית אם זה הניח את דעתך כי הוא מתייחס ישירות למה ששאלת 

אשמח לתגובתך

(אתה יכול לקרוא רק עד הקטע הרלוונטי לא חייב הכל חח)

למאוחר יותר..

אה... יש לי מה להשיג. יש שם כמה דברים שגרמו לי לתמוה מי האיש (באמת מי זה? הוא תלמיד חכם? מה הוא עושה בחייו?) נגיד מאיפה הוא המציא את הראשי תיבות "גרש את בן" (האמה) כאשר אין צירוף מילים כזה בתורה, זה כמו סתם לבחור מילים שיתאימי לי לראשי תיבות..

אבל הרעיון על מוצאי שביעית מעניין.. לקחתי. ומעניין איפה הגר"ח מולאז'ין כת' את מה שהוא הביא.. אשמח לקרוא בפנים.

כן הוא תלמיד חכם (מלמד דף יומי בין היתר)

ממ... אני לא יודעת, אבל גם אם המילים לא באות ברצף הן באותו פסוק: "...גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק"

באמת שאלה מעניינת. 

יותר התחברתי לסגנון של אריאל שולדמן (גם אותו לא הכרתי לפני), יותר תואם את הסגנון שלי, את התורה שאני מוכן "להכניס"..

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍