כדי להבין שיש אנשים שמקשרים נסיון או קושי או אתגר

שלא עובד או נתקע כהתחלשות באמונה.

אדם מתפלל , הוא לא נענה , מתפלל שוב , לא מקבל , שוב שוב שוב , עד שהוא נכנס ללופ ואז היאוש עולה האדם מרגיש לבד בנסיון .

בום .. קשה לו עוד יותר לעשות מצוות , לא מבין למה ה' כביכול מתעלם מהכאב הבלתי נסבל שלו

מה למדנו?

א.לעולם אל תדון את חברך כי אתה לא עובר את הנסיון שלו

ב. ללמוד כל יום על ביטחון אמונה וכו' כי שיגיע המשבר והוא לפי הטבע אמור להרעיד.. יהיה לך את הצידה לדרך ואת האמונה החזקה שלא משנה מה אתה עובר ה' איתך.

אבל לא חשבתי על הסתכלות כזאת, אז מגניב שהבאת אותה. תודה.

אני בתור אדם שמשתדל כל הזמן להתעלות בעבודת ה׳

אם אני עכשיו מקבל מסר/הודעה שהיא כזאת:

במידה ואתה נשאר עכשיו במקום שלך בעבודת ה׳ אז הזיווג שלך יגיע מהר, אבל אם אתה מתקדם עוד ועוד בעבודת ה׳ אז הזיווג שלך קצת יתעכב כי לכאורה צריך מישהי שיותר מתאימה לרמה שאליה הגעת.

ברור שזה לא עובד ככה, אבל נגיע ותיאורטית זה היה קורה.

זאת שאלה קשה האם להתעלם מזה ולהמשיך לשאוף להתקדם בעבודת ה׳

שאלה לא פשוטה. 

ברור שעדיף להתעלות, לא מפסידים מעבודת ה'.

וחוץ מזה זה יכול להיות גם הפוך שאשתך ברמה יותר גבוהה ומחכים שאתה תגיע לרמה שלה.

אי אפשר לדעת לכן לא צריך לחשוב על זה ככה ופשוט להתרכז בעבודה ה' בתמימות.

ברור, לרגע לא חשבתי אחרת.

מה גם שברור ששאלה כזאת לא באמת יכולה להישאל.

אני חושב שעצם העובדה שהתהליך הזה כל כך נסתר מנגד עינינו זה בדיוק מה שהופך אותו ליותר קל.

ככה השאלות לא באמת נשאלות ופחות מכניסים את עצמינו לסיבוכים.

״תכלית הידיעה - שלא נדע״

כי עבודת ה' העיקרית היא בשותפות, בזוגיות.

בגלל זה השאלה הזאת היא עמוקה מאוד.

בגלל שעבודת זה משהו זוגי אז לא מתחתנים עם פרטנר לא מתאים לעבודת ה׳  

אלא השילוב בין העולמות הרוחניים של שני הצדדים.

זה לא שיש ציר של 'רמה' מסויימת שככל שאני עולה בה אז הצד השני גם צריך לעמוד בה.

זה בעיקר עניין של נטייה רוחנית משותפת. זה בעיקר.

לכן החשש שהרמה הרוחנית שונה הוא חשש רציני אבל נראה לי רק בפערים גדולים.

זה לא שאם התחלתי לקבוע חברותא קבועה בגמרא מתאימה לי עכשיו אישה מזן רוחני אחר... זה לא הסרט. 

אם נהייתי פתאום 'עילוי' אז אולי...

לא פירטת לאיזה כיוון מקשרים, מה משפיע על מה וכו'.

אני משערת שאפשר לקחת את זה להרבה כיוונים, אבל נראה לי שזה לא מספיק מדויק לקשר בין השניים לכל כיוון שהוא, או אם לדייק- לא יותר מכל סטטוס שלא נהיה בו, כל מצב תעסוקתי שנימצא בו, כל סביבה חברתית שנשהה בה וכן הלאה.

לא בקטע רובוטי או משהו. הכי הגיוני בעולם שזה ישפיע על עבודת ה' שלנו, לכל כיוון שהוא, אבל בסוף- זה ככה.

החיים מזמנים לנו המון הזדמנויות לפגוש את עצמינו, את ה' ואת הקשר איתו, אבל האופן והכיוון שאליו הקשר ילך בעקבות זה- זה ממש אינדיבידואלי..

לשייך סטטוס מסוים לרמה תורנית מסוימת זה שגוי, בדיוק כמו שלייחס מקצוע מסוים, איזור מגורים ועוד כלמיני דברים לרמה תורנית נראה לי שגוי.

מכירה לא מעט אנשים שנעו על ה'ציר התורני' גם אחרי החתונה, לפעמים יחד עם בני הזוג ולפעמים בלעדיהם..

(מנסיון החיים שראיתי ועברתי בעצמי, לא מסטיגמות):

במספרים הגדולים - נישואין בגיל צעיר "מקפיאים" רמה דתית;

במספרים הגדולים - לרווקים שכבר לא שייכים למסגרת יש יותר הזדמנויות לתהות אחר, לחקור את, לבסס את ובעיקר לגוון את, מכלול עולם הדתי;

במספרים הגדולים - הנסיון למצוא בנזוג, וגם הניסיון לשפר את חווית הלבד, עובר דרך אמצעים שלא היו הכי נוחים דתית או לא היו לכתחילאיים בתחילת הדרך. ולאחר שזה קרה, הרבה פעמים נוצרת שאלה טבעית למה בעצם צריך את ההחמרות ביתר הנושאים.

בהצלחה רבה

אמונה - לקראת נישואין וזוגיות

ממה שאני מבינה,

באופן כללי:

רוב בני האדם ממשיכים בשגרת חיים. אם נולדו דתיים - ימשיכו להיות דתיים. נולדו חילונים - ימשיכו להיות חילונים. נולדו נוצרים - ימשיכו להיות נוצרים (וכמובן שגם בחלוקה הפנימית, לא נראה לי שיש תנועה גדולה מידי של פרוטסטנטים לקתולים או לאנגליקנים). וכן הלאה.

ככל שאדם נמצא בתוך מסלול, בתוך מסגרת כלשהי - כך החשיבה שלו יותר "עדרית", פחות אינידבידואלית, ולכן לא חורגת מהרגיל.

(וזאת טענה של דת"ל לגבי יציאה בשאלה בצבא - שהאחוזים של אנשים דתיים שיוצאים בשאלה בצבא, לא שונה משמעותית מחרדים שיוצאים בשאלה באותם הגילאים. כלומר - הטענה היא שהיציאה מהמסגרת היא זו שמאפשרת את החיפוש הרוחני, ולא שהצבא עצמו שולח אנשים לשמד. אבל אולי זה מקום לדיון אחר.]

כאשר אתה עובר מסלול 'רגיל' בחברה הדת"ל, כנראה שלמדת בישיבה תיכונית, הלכת אח"כ לישיבה (מכינה\הסדר\גבוהה), שירתת בצבא, (ואולי חזרת לעוד סיבוב בישיבה) - ועכשיו אתה נמצא בשלב של לימודי מקצוע + חיפוש זוגיות. (כמובן שיש כאלו שעושים את זה יותר מוקדם, אבל לדעתי רוב הציבור הדת"ל מלכתחילה מתחיל אחרי צבא).

כאשר את עוברת מסלול 'רגיל' בחברת הדת"ל, כנראה שלמדת באולפנה, הלכת אח"כ לשירות לאומי, אולי גם למדרשה, ואז את נמצאת בשלב של לימודי מקצוע + חיפוש זוגיות.

אם נמצאים בשנים הראשונות אחרי המסגרת הדת"ל האחרונה - כנראה שיש לך עדיין קשר לשם, תלך לשם לחגים, ימי עיון, שבתות. ככל שאתה מתבגר, אתה מתרחק מזה.

כאשר אדם מתחתן ובונה בית, בד"כ בוחרים לגור בקהילה כלשהי, שמחליפה את המסגרת של הישיבה. יש גם בה הווי של חגים, ימי עיון, שבתות. המסגרת של הבית + הקהילה יוצרת שוב חיים דתיים כמו בגילאי תיכון. הזמן הפנוי מוקדש לזוגיות, לילדים, לקהילה.

לעומת זאת, רווק שלא מרגיש חלק מהקהילה, שלא מרגיש מחויבות (כוונתי כמו מחויבות של אב להוות דוגמה לילדיו), שהוא 'אדון לעצמו', בוחר שלא לקחת חלק במסגרת דתית כלשהי, ופתאום מוצא את עצמו מול זמן פנוי. מה הוא (או היא, כמובן) עושים בזמן הזה? 

ככל שרווק נמצא בחוסר מסגרת הזה, הוא מפתח יותר את הזהות הנבדלת שלו, ובעיני, הרבה פעמים זה הולך לכיוון של רוחניות, שאולי היא שונה ממה שהוא ראה בגיל ההתבגרות. ככל שעובר הזמן, כך אתה מגדיל את מעגלי ההיכרות שלך, נחשף לעוד סוגים וגוונים של אנשים ודעות - שמי שגדל בתוך החממה הדת"ל והתחתן בלי לעבור מסע כזה, אולי לא ראה, לא פגש, לא התמודד עם השאלות, עם המחשבות, עם הקשיים.

זה עניין חשוב, ביחסים של האדם עם החברה/מסגרת בה הוא נמצא.

היכולת להבדיל ביני לבין המסגרת היא יכולת חשובה ובעזרתה אפשר לבנות זהות.

מה שלמדתי קצת מנסיוני הדל, זה שבנאדם נמצא בתוך מסגרת זה לא מהווה סיבה שיקרה לו משהו בתוך המסגרת הזאת. יצא לי לראות הרבה אנשים בעברו במסגרת של סניף/תיכון/ישיבה והם עברו תהליך משמעותי. לעומתם ראיתי אנשים שעברו באותם מסגרות, והם שינו להם ת'חיים. 

למה בנאדם א' עובר שינוי במסגרת מסויימת וב' אחר לא עבר בה שינוי? יכול להיות הרבה קומבינציות ביחס לכך. זה תלוי במקום של האדם, ברצון שלו, ביכולות שלו וכולי...

בכל אופן, היחס למסגרת היא מה שהבנאדם מקבל ממנה. אם ברגע שהמסגרת מתפוררת אז האדם חזר למה שהוא היה, גם הבנאדם וגם המסגרת נכשלו.

דיברתי בצורה כללית ובאמת רציתי לפתוח את זה שכל אחד אחד יקח את זה לכיוון שלו ויוסיף מהזוית שלו איך הוא רואה את העניין הזה.

יש לי רעיון מה לכתוב. מעבד את זה קצת. אכתוב בזמן הקרוב. תודה על שאלתך.

קשור.

אני מרגיש שאני מצליח להתעלות בחלק מהדברים דווקא בגלל שאני רווק, ובחלק מהדברים זוגיות ומשפחה היו מחזקים אותי.

1.

מצב שבו אתה לעצמך, מיטלטל ונע ונד, גורם להחלשות של העוגנים שלך. בהנחה שהרבה מעבודת ה' שלך נעזרת ומסתייעת בעוגנים למיניהם, כל משבר יכול להפיל אותך ולטלטל את היציבות של ההקפדה על עניינים דתיים אלו ואחרים. אילו היית נשוי המשברים היו עוברים עליך בצורה שונה

2.

המרדף אחרי זוגיות מאלץ אותך בדרך כלל להתגמש. וזה כולל גם ללכת למקומות שמלכתחילה היית מעדיף לא ללכת, וכדומה. אילו היית נשוי היה לך את הבית שלך ולא היית צריך שום דבר חוץ ממנו

3.

היצר שאותו כל בחור בן 18 יכול לממש עם נישואיו, הוא בלתי ניתן למימוש אצל הרווק בלי לעבור על ההלכה - חוץ מהלכה אחת ויחידה, שמתירה לך לראות אשה פנויה ולהתרשם מיופיה אך ורק אם אתה מעוניין להתחתן איתה במידה והי תמצא חן בעיניך. ממילא המתח של שמירה הוא מתח קשה מאד, וגורם להרבה רווקים לשני דברים: הראשון, לרמות את עצמם ולהתקרב גם למי שהם לא מעוניינים להתחתן איתה, רק כי זה כיף, או לפחות להיות משוחררים יותר בהקשר הזה; השני, לוותר לעצמם בחלק מהדברים וזה לפעמים יגרור גם תחומים אחרים

4.

הרמה הדתית של אדם נמדדת על פי פרמטרים מותאמים לתפקיד שלו. אינו דומה מד הרמה הדתית של בחור ישיבה לזה של חייל, אבא לעשרה, וכו'. מד הרמה הדתית של רווק הוא לא באמת קיים, או לפחות דורש ממנו להתחתן ועכשיו. כיון שזה לא מתאפשר, זה מתבטא באיבוד גובה.

יכול להיות שקצת ערבבתי אבל לדעתי זה לפחות חלק מהסיפור

1. יכול לתת דוגמא? לא כזה מבין... מה זה עובדת ה' שמבוססת על עוגנים מבחינתך? ואיך זה קורה שהעוגנים יורדים/נחלשים מעצם העובדה שהאדם רווק?

יכול להיות שרווק בגלל זה יצטרך למצוא עוד עוגנים אחרים אבל לא בהכרח שהעוגנים הקיימים יחלשו, או שאני טועה?

2. אתה מכוון לביזוז משאבים שיכלו ללכת למקומות טובים אחרים?

3. זה בהחלט ניסיון קשה. מה היחס בין עניין זה לרמה דתית כללית?

4. לא הבנתי את ההיררכיה שאתה מציג... מצופה מבחור ישיבה לשבת ללמוד ומחייל נדרש לעשות את משימותיו, האם בהכרח אפשר להשוות בין הרמה דתית של שניהם? ז"א, להבנתי, כל אחד יבחן על מה שרצון ה' ממנו באותה עת. איך אתה מבין את זה?

אם בנאדם יודע מהי דרך הפלא להתחתן ולא עושה אותה אז בהחלט זה מוריד לו מה"מד דתיות" אבל אם אדם לא יודע ומשתדל בכל כוחו למצוא זוגיות ולהקים בית, זה מוריד לו מהרמה הדתית?

1. לדוגמא - זמני תפילה. שמירה על כשרות מסוימת. כשיש לך עוד מישהו במסלול שלך, הוא יזכיר לך וגם אם פעם תאכל בכשרות פחות מוקפדת הוא יזכיר לך לחזור למסלול.

2. לא, אני מדבר על זה שעצם ההתרגלות לרעיון של להיות בזוגיות עם מישהי שלא מקפידה על משהו מביא אותך לוותר על זה בעצמך

3. בסופו של דבר תחושת העמידה מול ה' תלויה בעבודה בכל התחומים. אם בתחום אחד אתה מרגיש לא שלם, אתה יכול לומר לעצמך שחבל להתאמץ יותר מדי גם בתחומים אחרים

4. אתה מערבב בין ביצוע לבין צורת חיים. בחור ישיבה שקוע בעולם של עבודת ה'. חייל שקוע בעולם של צבא. רווק? יש לו המון דברים בעולם, רובם לא קשורים לעבודת ה' באופן ישיר. גם להתחתן הוא לא עושה בגלל עבודת ה'. ולכן הראש שלו פחות נמצא בתוך זה. תשאל אותי - גם לנשוי זה כך. ולכן ההבדל הוא שלנשוי יש סט משימות מוגדר שהוא יכול לבצע היום ומחר. לרווק יש כמה משימות שלא תלויות בו. ולכן הוא בפועל חי במצב שאיננו דרך החיים של התורה (גם אם לא באשמתו. כמו אדם שנחטף ויושב בכלא בהודו, הוא אולי לא אשם אבל עבודת ה' שלו היא אתגרית מאד)

1. אוקי, מבין מה שאתה אומר.

2. הייתי לוקח את זה כאתגר בעבודת ה', אם זה רצון ה' אז אפשר לעבור את האתגר הזה. אם זה לא רצון ה' - אז מראש לא להכנס לאותה זוגיות.

3. זה נכון, וביחד עם זה, זאת עצת השטן. 

"דרש רב עולא: מאי דכתיב אל תרשע הרבה וגו', הרבה הוא דלא לירשע, הא מעט לירשע? אלא: מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף" (שבת, לא ע"ב)

לא עובדים את ה' כדי להיות צדיקים מושלמים ולכן מבחינת המוטיבציה האמיתית לעבודת ה' זה לא אמור לשחק תפקיד. עובדים את ה' כדי לעבוד אותו כמה שיותר.

מסכים שזה ניסיון קשה, לא מזלזל.

4. חייל עסוק בכל רגע במצוות עשה דאורייתא של מלחמת מצווה, ובכללי "בכל דרכך דעהו", אדם צריך לשאוף לעשות את רצון ה' גם בדברים שלא קשורים לתורה תפילה ולתרי"ג מצוות. ואם זה לא רצון ה' - אז שלא יעשה.

א. הטיעונים שלך תיאורטיים...

ב. יש הבדל בין רצון ה' לבין עבודת ה' ורמה דתית

רצון ה' הוא שאישן ואעסוק בצרכי הגוף. בהנחה שאינני אדם קדוש שבקדושים, אני לא מתקלח כדי לנקות את הגוף שהקב"ה יצר, אלא כי זה נעים ואם לא אתקלח לא יהיו לי חברים.

חייל עושה מצווה אבל לא עוסק בעבודת ה' (שוב, אלא אם הוא קדוש שבקדושים ואיננו רואה בעבודת הצבא אלא את רצון ה' שבזה)

אדם שרצון ה' הוא שיעסוק בתורה ובתפילה מתקרב בתודעתו לה' הרבה יותר מאדם שרצון ה' הוא שיתפלש בבוץ.

בין אם זה מוצדק ובין אם לא.

ולדעתי זה גם מוצדק, כי התפילה והעבודה לה' היא דרך ישירה של התקרבות ואילו עבודות אחרות - צבא למשל - לא היינו עושים אם לא היה צורך. אין לה' צורך שתשמן נשק, ולעומת זאת קריאת תהילים לא נועדה לשרת שום דבר אחר חוץ מקרבת ה'.

עבודת ה' היא לא רק מה שאני מרגיש.

אני יכול להרגיש שאני מתקלח כי זה כיף וכי באלי להיות נקי בשביל עצמי ולא בשביל עבודת ה'. 

עם זאת, אני מבין שזה רצון ה' זה שאני אתקלח. לכן, במידה והייתי חושב שרצון ה' הוא שלא אתקלח אז לא הייתי מתקלח. האם עבודת ה' תלויה ברגש? לא, לפחות לא רק בו. ובמידה ואני עושה את רצון ה' אז זאת עבודת ה'. וגם בדברים פשוטים כמו צרכים חומריים, זאץ עבודת ה' לכל דבר ועניין.

נכון, לשמן נשק זאת עבודה שחורה ואפורה. וגם לא בטוח שכל מי שמנענע ארבע מינים מרגיש התלהבות גדולה, אבל זאת עבודת ה', גם אם אין רגש. ככה גם מצוות המלחמה היא עבודת ה', בין אם יש רגש ובין אם יש. ואגב, לשמחתנו אני בטוח שרוב החיילים מרגישים משמעות גדולה שבכך שהם נמצאים בצבא. ויש גם הרבה חיילים שמודעים לכך שזאת מצווה ולכן זאת עבודת ה' בלי כל ספק.

אמנם, כן, יש יתרון מסויים במצוות 'רוחניות', אך הקב"ה מדבר איתנו דרך המציאות ומכריח אותנו גם לקיים מצוות "שאי אפשר לעשותם ע"י אחרים". אני בטוח שזה שהקב"ה מטיל עלינו את המציאות הזאת זה אומר שזאת הדרך הכי רוחנית שכרגע ניתן לעבוד איתה את ה'.

עבודת ה' זה לשמן נשק. חייל שמשמן נשק ומבין שהוא עושה את זה כדי להגן על יהודים ולהציל נפשות זה שיא עבודת ה'. לא הרבה יהודים לצערנו זכו בדורות הקודמים לקיים מצווה שכל מקרבת לה'. "בכל נפשך - אפילו נוטל את נפשך".

יש מצוות שבאופיין כמה שתעשה יותר מהן תהיה דתי יותר, מתעניין במצוות יותר, עסוק בענייני קדושה יותר

יש מצוות שלא

ויש מצוות שיאתגרו את זה בך.

גם הרגש ניתן על ידי הקב"ה. ואנחנו נצטווינו על אהבתו ויראתו. אז אין לזלזל ברגש.

אני לא מאמין לך שאתה מתקלח רק בגלל רצון ה'. 

סתם מסקרן, לפי הגישה שלך, האם אתה לפעמים מתקלח לעילוי נשמת מישהו?

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך ה' בניסן תשפ"ד 23:29

מצווה היא קיום רצון ה'. יש מצוות כלליות (כגון "ועשית הישר והטוב") ויש מצוות פרטיות (תרי"ג מצוות) אלו שני הדברים שניתן בהם לעבוד את ה'.

כל הרבדים של מחשבה דיבור מעשה (ורגש) - הינם כלי לעשיית רצון ה' שהיא עבודת ה'. 

לא זלזלתי לרגע ברגש, רק אמרתי שהוא פרט אחד (משמעותי וחשוב, ואולי לפעמים מרכזי) מתוך המכלול של עבודת ה' ולא עבודת ה' עצמה. לא הדבר היחידי שעליו נשענת עבודת ה'. זה לא זלזול אלא רצון למקם את הרגש במקומו בתוך כל המכלול.

וגם אהבה ויראה - אינם רגש, אלא הם קודם כל נמצאים במקום של התודעה. אפשר לאהוב בנאדם, וזה יתבטא גם ברגש אבל זה גם יתבטא במעשים. ולא תמיד המעשים הללו יהיו מחווה רומנטית וגם לא יביעו מסרים ריגשיים אחרים

לא אמרתי לרגע שאני מתקלח רק בגלל שזה רצון ה'. אני שמח שאתה לא מאמין על כך ולא יודע איך הסקת את זה מדברי.

אני לא מתחבר לשאלתך ולא רואה צורך להגיב עליה עקב כך שהיא מבוססת על הנחת יסוד שלא כתבתי. מאוד מקווה שהיא גם לא באה מתוך זלזול כי זה לא יפה להביע זלזול בדעה (גם אם היא מטופשת) מול בנאדם שחושב את מה שהוא חושב.

עבודת ה' היא מה שנותן משמעות להכל. ייעוד, תכלית. בלעדיו אין שום משמעות נצחית.

כך בעיני שאדם לא יכול לתלות את הקשר עם הקב"ה במאורעות הזמניים שפוקדים עליו.

זה נכון וביחד עם זאת זה מסוכן להגיד את זה, כי רק מלאכים או צדיקים עליונים באמת חיים ככה ביום יום שעה שעה.

בנאדם סטנדרטי יודע שיש הרבה תאוות ומחשבות ויצרים שדוחפים אותו והמחשבות שלו הם לא רק קודשא בריך הוא ושכינתיה.

וזה בסדר, כי הקב"ה שם אותנו בנקודה מסויימת שממנה הוא רוצה שנעלה. אנחנו לא בוחרים באיזו נקודת פתיחה אנחנו נמצאים.

ברמת התופעה -

מעבר לזה שבאסה להיות לבד, רווקים משלמים מחיר חברתי. הם שונים. בגיל מסויים הרוב מתחיל להיות רוב נשואים וכך הרווק נעשה חריג ביחס לסביבה. זה כבר פתיח לא וואו.

ככל שגיל הנישואין המקובל באותה חברה הוא מוקדם יותר כך תחושת החריגות תתחיל בגיל צעיר יותר ותחמיר עם הזמן.

הדבקת סטיגמות ותויות כלפי חריגים בחברה היא דבר טריוויאלי שקורה, גם הוא לא וואו. מאמין שבהרבה פעמים שמדברים על רווקים גם משליכים עליהם את זה. יכול להיות גם רווק שמאמין בסטיגמות הללו, זה לא סותר. הוא מאמץ את מה שהסביבה אמרה לו.

בנוסף לכך, באמת יש יותר קשיים בנושאים דתיים בתור רווק/ה ואולי זה מוריד חלק מהדרך. וגם יש התמודדות דתיות ייחודיות בתור רווק/ה.

ובכללי, הבעיה הכי גדולה ברווקות היא הבדידות, וחלק מההתמודדות עם בדידות זה 'לפצות' על זה. מעשיים דתיים דורשים כוחות מהבנאדם והוא בודד ובאסה לו אז הגיוני שיזרוק גם בדברים אחרים בתור 'פיצוי' כי נמאס לו גם להשקיע בדת וגם להיות בודד. כמובן, עדיף שאדם ימלא את החלל בדברים טוב ולא בדברים לא טובים (אני מדבר אפילו על החלל של הזמן הפנוי).

לסיכום, טיפה יותר התחדד לי

זו תופעה קיימת מעידה על התמודדויות וקשיים שכל אחד יכול לחוות. לכן כדאי ללמוד ממנה ולא לזלזל בה.

מאידך, האדם הפרטי יכול לנסות לחשוב על דרך התמודדות שלו עם אותם קשיים לפי מה שנראה לו מתאים ונכון.

התופעה מאפשרת לאדם הפרטי ללמוד מהתמודדויות של אחרים ביחס להתמודדויות שלו עצמו.

@פיטר קראוץ 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).