כדי להבין שיש אנשים שמקשרים נסיון או קושי או אתגר

שלא עובד או נתקע כהתחלשות באמונה.

אדם מתפלל , הוא לא נענה , מתפלל שוב , לא מקבל , שוב שוב שוב , עד שהוא נכנס ללופ ואז היאוש עולה האדם מרגיש לבד בנסיון .

בום .. קשה לו עוד יותר לעשות מצוות , לא מבין למה ה' כביכול מתעלם מהכאב הבלתי נסבל שלו

מה למדנו?

א.לעולם אל תדון את חברך כי אתה לא עובר את הנסיון שלו

ב. ללמוד כל יום על ביטחון אמונה וכו' כי שיגיע המשבר והוא לפי הטבע אמור להרעיד.. יהיה לך את הצידה לדרך ואת האמונה החזקה שלא משנה מה אתה עובר ה' איתך.

אבל לא חשבתי על הסתכלות כזאת, אז מגניב שהבאת אותה. תודה.

אני בתור אדם שמשתדל כל הזמן להתעלות בעבודת ה׳

אם אני עכשיו מקבל מסר/הודעה שהיא כזאת:

במידה ואתה נשאר עכשיו במקום שלך בעבודת ה׳ אז הזיווג שלך יגיע מהר, אבל אם אתה מתקדם עוד ועוד בעבודת ה׳ אז הזיווג שלך קצת יתעכב כי לכאורה צריך מישהי שיותר מתאימה לרמה שאליה הגעת.

ברור שזה לא עובד ככה, אבל נגיע ותיאורטית זה היה קורה.

זאת שאלה קשה האם להתעלם מזה ולהמשיך לשאוף להתקדם בעבודת ה׳

שאלה לא פשוטה. 

ברור שעדיף להתעלות, לא מפסידים מעבודת ה'.

וחוץ מזה זה יכול להיות גם הפוך שאשתך ברמה יותר גבוהה ומחכים שאתה תגיע לרמה שלה.

אי אפשר לדעת לכן לא צריך לחשוב על זה ככה ופשוט להתרכז בעבודה ה' בתמימות.

ברור, לרגע לא חשבתי אחרת.

מה גם שברור ששאלה כזאת לא באמת יכולה להישאל.

אני חושב שעצם העובדה שהתהליך הזה כל כך נסתר מנגד עינינו זה בדיוק מה שהופך אותו ליותר קל.

ככה השאלות לא באמת נשאלות ופחות מכניסים את עצמינו לסיבוכים.

״תכלית הידיעה - שלא נדע״

כי עבודת ה' העיקרית היא בשותפות, בזוגיות.

בגלל זה השאלה הזאת היא עמוקה מאוד.

בגלל שעבודת זה משהו זוגי אז לא מתחתנים עם פרטנר לא מתאים לעבודת ה׳  

אלא השילוב בין העולמות הרוחניים של שני הצדדים.

זה לא שיש ציר של 'רמה' מסויימת שככל שאני עולה בה אז הצד השני גם צריך לעמוד בה.

זה בעיקר עניין של נטייה רוחנית משותפת. זה בעיקר.

לכן החשש שהרמה הרוחנית שונה הוא חשש רציני אבל נראה לי רק בפערים גדולים.

זה לא שאם התחלתי לקבוע חברותא קבועה בגמרא מתאימה לי עכשיו אישה מזן רוחני אחר... זה לא הסרט. 

אם נהייתי פתאום 'עילוי' אז אולי...

לא פירטת לאיזה כיוון מקשרים, מה משפיע על מה וכו'.

אני משערת שאפשר לקחת את זה להרבה כיוונים, אבל נראה לי שזה לא מספיק מדויק לקשר בין השניים לכל כיוון שהוא, או אם לדייק- לא יותר מכל סטטוס שלא נהיה בו, כל מצב תעסוקתי שנימצא בו, כל סביבה חברתית שנשהה בה וכן הלאה.

לא בקטע רובוטי או משהו. הכי הגיוני בעולם שזה ישפיע על עבודת ה' שלנו, לכל כיוון שהוא, אבל בסוף- זה ככה.

החיים מזמנים לנו המון הזדמנויות לפגוש את עצמינו, את ה' ואת הקשר איתו, אבל האופן והכיוון שאליו הקשר ילך בעקבות זה- זה ממש אינדיבידואלי..

לשייך סטטוס מסוים לרמה תורנית מסוימת זה שגוי, בדיוק כמו שלייחס מקצוע מסוים, איזור מגורים ועוד כלמיני דברים לרמה תורנית נראה לי שגוי.

מכירה לא מעט אנשים שנעו על ה'ציר התורני' גם אחרי החתונה, לפעמים יחד עם בני הזוג ולפעמים בלעדיהם..

(מנסיון החיים שראיתי ועברתי בעצמי, לא מסטיגמות):

במספרים הגדולים - נישואין בגיל צעיר "מקפיאים" רמה דתית;

במספרים הגדולים - לרווקים שכבר לא שייכים למסגרת יש יותר הזדמנויות לתהות אחר, לחקור את, לבסס את ובעיקר לגוון את, מכלול עולם הדתי;

במספרים הגדולים - הנסיון למצוא בנזוג, וגם הניסיון לשפר את חווית הלבד, עובר דרך אמצעים שלא היו הכי נוחים דתית או לא היו לכתחילאיים בתחילת הדרך. ולאחר שזה קרה, הרבה פעמים נוצרת שאלה טבעית למה בעצם צריך את ההחמרות ביתר הנושאים.

בהצלחה רבה

אמונה - לקראת נישואין וזוגיות

ממה שאני מבינה,

באופן כללי:

רוב בני האדם ממשיכים בשגרת חיים. אם נולדו דתיים - ימשיכו להיות דתיים. נולדו חילונים - ימשיכו להיות חילונים. נולדו נוצרים - ימשיכו להיות נוצרים (וכמובן שגם בחלוקה הפנימית, לא נראה לי שיש תנועה גדולה מידי של פרוטסטנטים לקתולים או לאנגליקנים). וכן הלאה.

ככל שאדם נמצא בתוך מסלול, בתוך מסגרת כלשהי - כך החשיבה שלו יותר "עדרית", פחות אינידבידואלית, ולכן לא חורגת מהרגיל.

(וזאת טענה של דת"ל לגבי יציאה בשאלה בצבא - שהאחוזים של אנשים דתיים שיוצאים בשאלה בצבא, לא שונה משמעותית מחרדים שיוצאים בשאלה באותם הגילאים. כלומר - הטענה היא שהיציאה מהמסגרת היא זו שמאפשרת את החיפוש הרוחני, ולא שהצבא עצמו שולח אנשים לשמד. אבל אולי זה מקום לדיון אחר.]

כאשר אתה עובר מסלול 'רגיל' בחברה הדת"ל, כנראה שלמדת בישיבה תיכונית, הלכת אח"כ לישיבה (מכינה\הסדר\גבוהה), שירתת בצבא, (ואולי חזרת לעוד סיבוב בישיבה) - ועכשיו אתה נמצא בשלב של לימודי מקצוע + חיפוש זוגיות. (כמובן שיש כאלו שעושים את זה יותר מוקדם, אבל לדעתי רוב הציבור הדת"ל מלכתחילה מתחיל אחרי צבא).

כאשר את עוברת מסלול 'רגיל' בחברת הדת"ל, כנראה שלמדת באולפנה, הלכת אח"כ לשירות לאומי, אולי גם למדרשה, ואז את נמצאת בשלב של לימודי מקצוע + חיפוש זוגיות.

אם נמצאים בשנים הראשונות אחרי המסגרת הדת"ל האחרונה - כנראה שיש לך עדיין קשר לשם, תלך לשם לחגים, ימי עיון, שבתות. ככל שאתה מתבגר, אתה מתרחק מזה.

כאשר אדם מתחתן ובונה בית, בד"כ בוחרים לגור בקהילה כלשהי, שמחליפה את המסגרת של הישיבה. יש גם בה הווי של חגים, ימי עיון, שבתות. המסגרת של הבית + הקהילה יוצרת שוב חיים דתיים כמו בגילאי תיכון. הזמן הפנוי מוקדש לזוגיות, לילדים, לקהילה.

לעומת זאת, רווק שלא מרגיש חלק מהקהילה, שלא מרגיש מחויבות (כוונתי כמו מחויבות של אב להוות דוגמה לילדיו), שהוא 'אדון לעצמו', בוחר שלא לקחת חלק במסגרת דתית כלשהי, ופתאום מוצא את עצמו מול זמן פנוי. מה הוא (או היא, כמובן) עושים בזמן הזה? 

ככל שרווק נמצא בחוסר מסגרת הזה, הוא מפתח יותר את הזהות הנבדלת שלו, ובעיני, הרבה פעמים זה הולך לכיוון של רוחניות, שאולי היא שונה ממה שהוא ראה בגיל ההתבגרות. ככל שעובר הזמן, כך אתה מגדיל את מעגלי ההיכרות שלך, נחשף לעוד סוגים וגוונים של אנשים ודעות - שמי שגדל בתוך החממה הדת"ל והתחתן בלי לעבור מסע כזה, אולי לא ראה, לא פגש, לא התמודד עם השאלות, עם המחשבות, עם הקשיים.

זה עניין חשוב, ביחסים של האדם עם החברה/מסגרת בה הוא נמצא.

היכולת להבדיל ביני לבין המסגרת היא יכולת חשובה ובעזרתה אפשר לבנות זהות.

מה שלמדתי קצת מנסיוני הדל, זה שבנאדם נמצא בתוך מסגרת זה לא מהווה סיבה שיקרה לו משהו בתוך המסגרת הזאת. יצא לי לראות הרבה אנשים בעברו במסגרת של סניף/תיכון/ישיבה והם עברו תהליך משמעותי. לעומתם ראיתי אנשים שעברו באותם מסגרות, והם שינו להם ת'חיים. 

למה בנאדם א' עובר שינוי במסגרת מסויימת וב' אחר לא עבר בה שינוי? יכול להיות הרבה קומבינציות ביחס לכך. זה תלוי במקום של האדם, ברצון שלו, ביכולות שלו וכולי...

בכל אופן, היחס למסגרת היא מה שהבנאדם מקבל ממנה. אם ברגע שהמסגרת מתפוררת אז האדם חזר למה שהוא היה, גם הבנאדם וגם המסגרת נכשלו.

דיברתי בצורה כללית ובאמת רציתי לפתוח את זה שכל אחד אחד יקח את זה לכיוון שלו ויוסיף מהזוית שלו איך הוא רואה את העניין הזה.

יש לי רעיון מה לכתוב. מעבד את זה קצת. אכתוב בזמן הקרוב. תודה על שאלתך.

קשור.

אני מרגיש שאני מצליח להתעלות בחלק מהדברים דווקא בגלל שאני רווק, ובחלק מהדברים זוגיות ומשפחה היו מחזקים אותי.

1.

מצב שבו אתה לעצמך, מיטלטל ונע ונד, גורם להחלשות של העוגנים שלך. בהנחה שהרבה מעבודת ה' שלך נעזרת ומסתייעת בעוגנים למיניהם, כל משבר יכול להפיל אותך ולטלטל את היציבות של ההקפדה על עניינים דתיים אלו ואחרים. אילו היית נשוי המשברים היו עוברים עליך בצורה שונה

2.

המרדף אחרי זוגיות מאלץ אותך בדרך כלל להתגמש. וזה כולל גם ללכת למקומות שמלכתחילה היית מעדיף לא ללכת, וכדומה. אילו היית נשוי היה לך את הבית שלך ולא היית צריך שום דבר חוץ ממנו

3.

היצר שאותו כל בחור בן 18 יכול לממש עם נישואיו, הוא בלתי ניתן למימוש אצל הרווק בלי לעבור על ההלכה - חוץ מהלכה אחת ויחידה, שמתירה לך לראות אשה פנויה ולהתרשם מיופיה אך ורק אם אתה מעוניין להתחתן איתה במידה והי תמצא חן בעיניך. ממילא המתח של שמירה הוא מתח קשה מאד, וגורם להרבה רווקים לשני דברים: הראשון, לרמות את עצמם ולהתקרב גם למי שהם לא מעוניינים להתחתן איתה, רק כי זה כיף, או לפחות להיות משוחררים יותר בהקשר הזה; השני, לוותר לעצמם בחלק מהדברים וזה לפעמים יגרור גם תחומים אחרים

4.

הרמה הדתית של אדם נמדדת על פי פרמטרים מותאמים לתפקיד שלו. אינו דומה מד הרמה הדתית של בחור ישיבה לזה של חייל, אבא לעשרה, וכו'. מד הרמה הדתית של רווק הוא לא באמת קיים, או לפחות דורש ממנו להתחתן ועכשיו. כיון שזה לא מתאפשר, זה מתבטא באיבוד גובה.

יכול להיות שקצת ערבבתי אבל לדעתי זה לפחות חלק מהסיפור

1. יכול לתת דוגמא? לא כזה מבין... מה זה עובדת ה' שמבוססת על עוגנים מבחינתך? ואיך זה קורה שהעוגנים יורדים/נחלשים מעצם העובדה שהאדם רווק?

יכול להיות שרווק בגלל זה יצטרך למצוא עוד עוגנים אחרים אבל לא בהכרח שהעוגנים הקיימים יחלשו, או שאני טועה?

2. אתה מכוון לביזוז משאבים שיכלו ללכת למקומות טובים אחרים?

3. זה בהחלט ניסיון קשה. מה היחס בין עניין זה לרמה דתית כללית?

4. לא הבנתי את ההיררכיה שאתה מציג... מצופה מבחור ישיבה לשבת ללמוד ומחייל נדרש לעשות את משימותיו, האם בהכרח אפשר להשוות בין הרמה דתית של שניהם? ז"א, להבנתי, כל אחד יבחן על מה שרצון ה' ממנו באותה עת. איך אתה מבין את זה?

אם בנאדם יודע מהי דרך הפלא להתחתן ולא עושה אותה אז בהחלט זה מוריד לו מה"מד דתיות" אבל אם אדם לא יודע ומשתדל בכל כוחו למצוא זוגיות ולהקים בית, זה מוריד לו מהרמה הדתית?

1. לדוגמא - זמני תפילה. שמירה על כשרות מסוימת. כשיש לך עוד מישהו במסלול שלך, הוא יזכיר לך וגם אם פעם תאכל בכשרות פחות מוקפדת הוא יזכיר לך לחזור למסלול.

2. לא, אני מדבר על זה שעצם ההתרגלות לרעיון של להיות בזוגיות עם מישהי שלא מקפידה על משהו מביא אותך לוותר על זה בעצמך

3. בסופו של דבר תחושת העמידה מול ה' תלויה בעבודה בכל התחומים. אם בתחום אחד אתה מרגיש לא שלם, אתה יכול לומר לעצמך שחבל להתאמץ יותר מדי גם בתחומים אחרים

4. אתה מערבב בין ביצוע לבין צורת חיים. בחור ישיבה שקוע בעולם של עבודת ה'. חייל שקוע בעולם של צבא. רווק? יש לו המון דברים בעולם, רובם לא קשורים לעבודת ה' באופן ישיר. גם להתחתן הוא לא עושה בגלל עבודת ה'. ולכן הראש שלו פחות נמצא בתוך זה. תשאל אותי - גם לנשוי זה כך. ולכן ההבדל הוא שלנשוי יש סט משימות מוגדר שהוא יכול לבצע היום ומחר. לרווק יש כמה משימות שלא תלויות בו. ולכן הוא בפועל חי במצב שאיננו דרך החיים של התורה (גם אם לא באשמתו. כמו אדם שנחטף ויושב בכלא בהודו, הוא אולי לא אשם אבל עבודת ה' שלו היא אתגרית מאד)

1. אוקי, מבין מה שאתה אומר.

2. הייתי לוקח את זה כאתגר בעבודת ה', אם זה רצון ה' אז אפשר לעבור את האתגר הזה. אם זה לא רצון ה' - אז מראש לא להכנס לאותה זוגיות.

3. זה נכון, וביחד עם זה, זאת עצת השטן. 

"דרש רב עולא: מאי דכתיב אל תרשע הרבה וגו', הרבה הוא דלא לירשע, הא מעט לירשע? אלא: מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף" (שבת, לא ע"ב)

לא עובדים את ה' כדי להיות צדיקים מושלמים ולכן מבחינת המוטיבציה האמיתית לעבודת ה' זה לא אמור לשחק תפקיד. עובדים את ה' כדי לעבוד אותו כמה שיותר.

מסכים שזה ניסיון קשה, לא מזלזל.

4. חייל עסוק בכל רגע במצוות עשה דאורייתא של מלחמת מצווה, ובכללי "בכל דרכך דעהו", אדם צריך לשאוף לעשות את רצון ה' גם בדברים שלא קשורים לתורה תפילה ולתרי"ג מצוות. ואם זה לא רצון ה' - אז שלא יעשה.

א. הטיעונים שלך תיאורטיים...

ב. יש הבדל בין רצון ה' לבין עבודת ה' ורמה דתית

רצון ה' הוא שאישן ואעסוק בצרכי הגוף. בהנחה שאינני אדם קדוש שבקדושים, אני לא מתקלח כדי לנקות את הגוף שהקב"ה יצר, אלא כי זה נעים ואם לא אתקלח לא יהיו לי חברים.

חייל עושה מצווה אבל לא עוסק בעבודת ה' (שוב, אלא אם הוא קדוש שבקדושים ואיננו רואה בעבודת הצבא אלא את רצון ה' שבזה)

אדם שרצון ה' הוא שיעסוק בתורה ובתפילה מתקרב בתודעתו לה' הרבה יותר מאדם שרצון ה' הוא שיתפלש בבוץ.

בין אם זה מוצדק ובין אם לא.

ולדעתי זה גם מוצדק, כי התפילה והעבודה לה' היא דרך ישירה של התקרבות ואילו עבודות אחרות - צבא למשל - לא היינו עושים אם לא היה צורך. אין לה' צורך שתשמן נשק, ולעומת זאת קריאת תהילים לא נועדה לשרת שום דבר אחר חוץ מקרבת ה'.

עבודת ה' היא לא רק מה שאני מרגיש.

אני יכול להרגיש שאני מתקלח כי זה כיף וכי באלי להיות נקי בשביל עצמי ולא בשביל עבודת ה'. 

עם זאת, אני מבין שזה רצון ה' זה שאני אתקלח. לכן, במידה והייתי חושב שרצון ה' הוא שלא אתקלח אז לא הייתי מתקלח. האם עבודת ה' תלויה ברגש? לא, לפחות לא רק בו. ובמידה ואני עושה את רצון ה' אז זאת עבודת ה'. וגם בדברים פשוטים כמו צרכים חומריים, זאץ עבודת ה' לכל דבר ועניין.

נכון, לשמן נשק זאת עבודה שחורה ואפורה. וגם לא בטוח שכל מי שמנענע ארבע מינים מרגיש התלהבות גדולה, אבל זאת עבודת ה', גם אם אין רגש. ככה גם מצוות המלחמה היא עבודת ה', בין אם יש רגש ובין אם יש. ואגב, לשמחתנו אני בטוח שרוב החיילים מרגישים משמעות גדולה שבכך שהם נמצאים בצבא. ויש גם הרבה חיילים שמודעים לכך שזאת מצווה ולכן זאת עבודת ה' בלי כל ספק.

אמנם, כן, יש יתרון מסויים במצוות 'רוחניות', אך הקב"ה מדבר איתנו דרך המציאות ומכריח אותנו גם לקיים מצוות "שאי אפשר לעשותם ע"י אחרים". אני בטוח שזה שהקב"ה מטיל עלינו את המציאות הזאת זה אומר שזאת הדרך הכי רוחנית שכרגע ניתן לעבוד איתה את ה'.

עבודת ה' זה לשמן נשק. חייל שמשמן נשק ומבין שהוא עושה את זה כדי להגן על יהודים ולהציל נפשות זה שיא עבודת ה'. לא הרבה יהודים לצערנו זכו בדורות הקודמים לקיים מצווה שכל מקרבת לה'. "בכל נפשך - אפילו נוטל את נפשך".

יש מצוות שבאופיין כמה שתעשה יותר מהן תהיה דתי יותר, מתעניין במצוות יותר, עסוק בענייני קדושה יותר

יש מצוות שלא

ויש מצוות שיאתגרו את זה בך.

גם הרגש ניתן על ידי הקב"ה. ואנחנו נצטווינו על אהבתו ויראתו. אז אין לזלזל ברגש.

אני לא מאמין לך שאתה מתקלח רק בגלל רצון ה'. 

סתם מסקרן, לפי הגישה שלך, האם אתה לפעמים מתקלח לעילוי נשמת מישהו?

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך ה' בניסן תשפ"ד 23:29

מצווה היא קיום רצון ה'. יש מצוות כלליות (כגון "ועשית הישר והטוב") ויש מצוות פרטיות (תרי"ג מצוות) אלו שני הדברים שניתן בהם לעבוד את ה'.

כל הרבדים של מחשבה דיבור מעשה (ורגש) - הינם כלי לעשיית רצון ה' שהיא עבודת ה'. 

לא זלזלתי לרגע ברגש, רק אמרתי שהוא פרט אחד (משמעותי וחשוב, ואולי לפעמים מרכזי) מתוך המכלול של עבודת ה' ולא עבודת ה' עצמה. לא הדבר היחידי שעליו נשענת עבודת ה'. זה לא זלזול אלא רצון למקם את הרגש במקומו בתוך כל המכלול.

וגם אהבה ויראה - אינם רגש, אלא הם קודם כל נמצאים במקום של התודעה. אפשר לאהוב בנאדם, וזה יתבטא גם ברגש אבל זה גם יתבטא במעשים. ולא תמיד המעשים הללו יהיו מחווה רומנטית וגם לא יביעו מסרים ריגשיים אחרים

לא אמרתי לרגע שאני מתקלח רק בגלל שזה רצון ה'. אני שמח שאתה לא מאמין על כך ולא יודע איך הסקת את זה מדברי.

אני לא מתחבר לשאלתך ולא רואה צורך להגיב עליה עקב כך שהיא מבוססת על הנחת יסוד שלא כתבתי. מאוד מקווה שהיא גם לא באה מתוך זלזול כי זה לא יפה להביע זלזול בדעה (גם אם היא מטופשת) מול בנאדם שחושב את מה שהוא חושב.

עבודת ה' היא מה שנותן משמעות להכל. ייעוד, תכלית. בלעדיו אין שום משמעות נצחית.

כך בעיני שאדם לא יכול לתלות את הקשר עם הקב"ה במאורעות הזמניים שפוקדים עליו.

זה נכון וביחד עם זאת זה מסוכן להגיד את זה, כי רק מלאכים או צדיקים עליונים באמת חיים ככה ביום יום שעה שעה.

בנאדם סטנדרטי יודע שיש הרבה תאוות ומחשבות ויצרים שדוחפים אותו והמחשבות שלו הם לא רק קודשא בריך הוא ושכינתיה.

וזה בסדר, כי הקב"ה שם אותנו בנקודה מסויימת שממנה הוא רוצה שנעלה. אנחנו לא בוחרים באיזו נקודת פתיחה אנחנו נמצאים.

ברמת התופעה -

מעבר לזה שבאסה להיות לבד, רווקים משלמים מחיר חברתי. הם שונים. בגיל מסויים הרוב מתחיל להיות רוב נשואים וכך הרווק נעשה חריג ביחס לסביבה. זה כבר פתיח לא וואו.

ככל שגיל הנישואין המקובל באותה חברה הוא מוקדם יותר כך תחושת החריגות תתחיל בגיל צעיר יותר ותחמיר עם הזמן.

הדבקת סטיגמות ותויות כלפי חריגים בחברה היא דבר טריוויאלי שקורה, גם הוא לא וואו. מאמין שבהרבה פעמים שמדברים על רווקים גם משליכים עליהם את זה. יכול להיות גם רווק שמאמין בסטיגמות הללו, זה לא סותר. הוא מאמץ את מה שהסביבה אמרה לו.

בנוסף לכך, באמת יש יותר קשיים בנושאים דתיים בתור רווק/ה ואולי זה מוריד חלק מהדרך. וגם יש התמודדות דתיות ייחודיות בתור רווק/ה.

ובכללי, הבעיה הכי גדולה ברווקות היא הבדידות, וחלק מההתמודדות עם בדידות זה 'לפצות' על זה. מעשיים דתיים דורשים כוחות מהבנאדם והוא בודד ובאסה לו אז הגיוני שיזרוק גם בדברים אחרים בתור 'פיצוי' כי נמאס לו גם להשקיע בדת וגם להיות בודד. כמובן, עדיף שאדם ימלא את החלל בדברים טוב ולא בדברים לא טובים (אני מדבר אפילו על החלל של הזמן הפנוי).

לסיכום, טיפה יותר התחדד לי

זו תופעה קיימת מעידה על התמודדויות וקשיים שכל אחד יכול לחוות. לכן כדאי ללמוד ממנה ולא לזלזל בה.

מאידך, האדם הפרטי יכול לנסות לחשוב על דרך התמודדות שלו עם אותם קשיים לפי מה שנראה לו מתאים ונכון.

התופעה מאפשרת לאדם הפרטי ללמוד מהתמודדויות של אחרים ביחס להתמודדויות שלו עצמו.

@פיטר קראוץ 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

הכרתי כמה בחורים שהודו שמעדיפים אישה פחות יפה בגלל זה. וגם לי בעבר הרחוק היה את זה..

אבל מאז הרבה מים ואקסיות דוגמניות עברו בים(;

והפי, לגבי היופי הטבעי שהזכרת יש משו מאד מושך דווקא בזה גם כי זה פשוט יפה כמו שאמרת, אבל בעיקר כי זה משדר פשטות וצניעות מסוימת.

ובחורות יפות שמאפרות תעצמן וכו הן נתפסות אצלנו כמתנשאות ועפות על עצמן וזה מוריד

אי לכך ובהתאם לזאת אני מכריז שהבחורות ההכי שוות שיש הן דווקא אלו ההכי זרוקות שיש, אלו שלא יודעות מזה איפור או אודם ובטח שלא דאודורואנט😌 היחפניות עם הקשרגל והפשמינה @מיפ

איפור זה סגנון ומובן לי למה לא כל אחד יעוף..

אבל אם מישהו לא רוצה בחורה יפה שנראית עדינה וצנועה זה כבר חוסר אהבה עצמית...😅 

לא יודעת לא הצלחתי להבין איך זה הגיוני.

למה שהיא תעשה את זה? זה רק בראש שלכם... אבל תודה על ההסבר

סתם צוחקת

עצוב ביותר

כן חשבתי שהוא גבוה ממני ברמה האישית אבל רציתי שהוא ירצה אותי.

אבל אני לא דוגמא, ואני מבינה שזה יכול לקרות- בגלל פרטים מהותיים. אבל בגלל יופי? טוב כנראה אני לא אבין את זה.

וברור שהיהדות רוצה שהשימוש בחיצוניות יהיה רק לצורך ולא יותר.

ממש ממש מתחבר לי לחנוכה..

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

פסיכולוגית גבר נמשך למראה ואישה נמשכת לאופי - ברור, יש אנשים לכאן ולכאן אבל זה המקבץ העיקרי. בין השאר זה מסביר למה ה'התאהבות' של גובר חולפת מהר יותר (כי הוא מתרגל ליופי החיצוני) ושל האישה הולכת ונבנית (שיותר ויותר מהאופי מתגלה עם הזמן). ברור שכל אחד צריך לעשות עבודה וברור שיש קומה שצריך לפתח ולבנות, אבל כמו שאנחנו מתנגדים (ברובנו) לתופעת הלהט"ב והמגדר העצמי בטענה שיש טבע מוגדר בלתי ניתן לשינוי טרופי יסודי - כך צריך להבין שזה עובד ביסוד ובעומק, בטבע, אצל הגברים והנשים וזה בסדר, ככה נוצרנו ונבראנו ומשם אנחנו מבקשים רק להתקדם.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב