הוא ממש גדול ובעליה, לא תואם גיל.

יש בראשון לציון גן חיות יותר קטן ומתאים שיהיה קל יותר להתנייד עם עגלה במישור ומבחינת אטרקציה זה לגמרי מספיק בגיל הזה.

יש את פארק הקופים, אבל האמת שאולי עדיף מקומות סגורים וממוזגים יותר בגלל הקטנים.

את מתכוונת ללכת לבד או עם עוד מבוגר?

יש את עמק הצבאים בירושלים, מזרקות טדי, יש גן בעברית בראשל"צ.

משחקייה את מתכוונת משחקייה בקניון או מקום שכולו משחקייה?

לדעתי שווה לעשות מנוי למשחקייה שווה.

יש את שביל התפוזים ברחובות אבל לא זוכרת מי קהל היעד.

האמת שכל פארק עירוני מושקע שהוא חדש בשבילם זו אחלה אטרקציה. יש כמה פארקים כאלו בכל עיר.

בנתבג הייתם? זה יותר להסתכל מאשר לעשות משהו, אבל יכול להיות שהבנים יהיה מרותקים לזה..

יש גם את מוזיאון כלי הרכב ברמלה ויד לשריון בלטרון.

בשניהם מותר לטפס ולהשתעשע על הכלים

לגבי התנכ"י הוא בירושלים ,אין לחות וביום לא לוהט אם מגיעים מוקדם זה ממש נחמד.

למרות שיש עליות, לדעתי עדיף על גני חיות באזור המרכז שחם/לחות מאוד גבוהה.

זה בכל אופן שיקול שאני עושה 

זה מתפזר ולא מורגש (בעיני)

ולא לספארי

מספיק פינת חי חמודה

יש בראשון לציון אם אני זוכרת נכון פינת חי גדולה יחסית

ויש בטח עוד כאלו

זה היה לפני כמה שנים גילאי 5 ויסודי, יודעת שנהנו, לא יודעת מה בדיוק יש שם.

אפשר למצוא פרטים בקישור הזה:

אתר הפרדסנות ע"ש מינקוב, רחובות - המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

ממליצה על חוה של חוה,

או כל פינת חי אחרת

ממש לא על התנכי

גדול מדי

המוני

מפוצץ

חם

בקיצור מיותר בגיל הזה לדעתי.

לגבי עוד רעיונות,

אולי גימבורי? 

בריכה בבית עם משחקי מים שווים ממקס סטוק?

לק"י

יש שם דברים שמתאימים לקטנים, אבל לא שווה את המחיר.

לגיל 4 זה יותר מתאים.

אבל אולי משלמים רק מגיל שנתיים.

נראה לי ששמעתי על משהו בשבי דרום. רק לא יודעת כמה זה קרוב לבאר שבע בשבילכם.

(משהו עם ההנהלה שם).

מקום מושלם בעיני לגיל הזה

אם יש לכם מן הסתם עגלת תאומים ל2 הקטנים

ואולי עוד עגלה או בימבות לגדולים יותר

גם חיות

גם מדשאות בלי סוף

מלא מקום להוציא מרץ

ובסוף חוף ים/ מגרש מתקני משחק חמוד ממש

בטירוף מעקיצות של חרקים שם..

אנחנו נמצאים שם כל שנה לפחות פעמיים שלוש ולא קרה לנו

אבל אולי שווה באמת למרוח סנו די או משהו בסגנון לפני, ליתר ביטחון

זה בספארי יש קטע שנוסעים בתוך האוטו, והחיות מסתובבות חופשי. בגן החיות התנכי רק רואים את החיות בכלובים. אבל בגילאים שלהם זה לא באמת משנה...

אנסה לחשוב על עוד רעיונות 

לא יודעת אם זה הנסיעה בין החיות זה הבדל כזה משמעותי.

בגן החיות התנכ"י יש גם את 'ארץ חיות התנ"ך', שזה שטח גדול עם הרבה סוגי בעלי חיים, והמבקרים הולכים על כזה גשר מעץ רואים את בעלי החיים סביבם. בעיני זה הרבה יותר יפה מאשר לראות אריות דרך החלון של הרכב...

באופן אישי אני הייתי המון פעמים בגן החיות התנ"כי (גם כילדה וגם עם המשפחה שלי עכשיו), ובספארי הייתי פעם אחת (ועוד פעם כילדה קטנה, אני לא זוכרת מזה הרבה). ואני די התאכזבתי מהספארי.

זה כן נחמד ויפה, אבל בעיני בגן החיות התנ"כי התצוגות של בעלי החיים יותר יפות, יש יותר צמחיה וירוק בעיניים, ויש גם הרבה יותר מרחב להיות בו, אז גם כשיש הרבה אנשים זה לא כל כך צפוף (או שסתם נפלנו על יום צפוף במיוחד בספארי).

לאחרונה כשהיינו בגן החיות עם הילדים, היה ממש כיף,לכולם בכל הגילאים (כולל הקטנה בת שנה וחצי. היא התלהבה ממש לראות את כל החיות שהיא מכירה מהספרים בצורה אמיתית וחיה. ההתלהבות שלה היתה מתוקה כל כך...).

זה אכן הרבה הליכה, היו שנים שהחלטנו מראש לא לנסות להגיע להכל אלא לבחור בהתחלה לאיזה אזור בוחרים ללכת.

בדרך כלל אנחנו מסתכלים בהתחלת הביקור במפה של גן החיות, כל ילד בוחר 3 חיות שהכי חשוב לו להספיק לראות, ולפי זה מתכננים את מסלול ההליכה שלנו. ואז רואים גם עוד חיות בדרך, אבל מתעכבים במיוחד על מה שהילדים ביקשו בהתחלה.

מאוד מושקע

אז זה לא רק נסיעה בין החיות

יכול להיות שזה עניין שם טעם.

בחוויה האישית שלי הרבה יותר נהניתי מהגן חיות (וגם שאר המשפחה שלי..)

הספארי מאוד נחמד ויפה, אבל אני מעדיפה את גן החיות התנ"כי.

אגב, בגן החיות התנ"כי יש כמה מקומות שהולכים ממש פיזית בין בעלי החיים (בצפריות, במתחם של הלמורים), וזה הרבה יותר הלהיב אותנו מאשר הנסיעה בין החיות (לא זוכרת בספארי משהו דומה לזה, אבל אולי יש ואני סתם לא זוכרת טוב...)

הייתי מלא בגן החיות (היה לנו מנוי כשהייתי ילדה). בספארי הייתי ממש מעט וממש לא נהנתי. גן החיות לוקח בגדול. היינו שם כשהגדול עוד לא היה בן 3 והוא ככ נהנה, העברנו שם יום שלם.

מה שכיף בגן החיות התנכישגם גדולים נהנים...

קרנפים יש בוודאות בארץ חיות התנ''ך

היפופוטמים זוכרת בתור ילדה שהיו שם, אבל אולי כבר אין...

והיפופוטמים אין כבר הרבה זמן

אבל נראלי זה היה בפסח שעבר (לפני שנה ומשהו)

אני בהלם שאין יותר!

והיפופוטמים אני באמת זוכרת רק בתור ילדה..

ראיתי בעדכונים שהגיע קרנף חדש קצת לפני פסח.

הילדים שלי ישמחו

בספארי האריות תמיד ישנים והמתחם כל כך גדול שקל לפספס אותם

ממש מעניין

למרות שהם קטנים אז לא יודעת 

רק עכשיו מתפנה להגיב.

אז ככה,

אני אלך עם בעלי ולא איתם לבד.
 

חשבנו על גן החיןת התנכי כי אמרנו על הדרך גם נלך איתם לכותל.

הגדול שלי מתלונן שהוא אף פעם לא היה בכותל אז רוצים לקחת אותו אבל זה יהיה להם משעמם רק הכותל אז מחפשים אטרקציה נוספת.

מכירים גן שעשועים מעניין או עוד איזה אטרקציה במקום שיכולה להיות בו חנייה? (גם בתשלום)

החי כיף זה רעיון, תןדה למי שהציעה!

הם מאוד אוהבים חיות.

ועל פארק לכיש אברר. 

לא הצלחתי להבין מגןגל מה הולך שם.

ולמי שאמרה שלא צריך להשתגע, אני לא מרגישה שזה להשתגע.

הילדים נהנים מהטיול, אנחנו נהנים שהם נהנים. אז למה לא?

גני שעשועים אנחנו הולכים כל השנה, כל מיני סוגים.

בריכה בבית זאת כבר לא אטרקציה מיוחדת כי עושים את זה דיי הרבה בחום הזה.

וגם, חשוב לי היציאות כמשפחה.

והילדים ביקשו גם השנה טיול קמפינג שלא יהיה בגלל המלחמה אז רןצה שיהיו להם חוויות אחרות.

לא יודעת איפה חונים שם, אבל מניחה שיש איפה לחנות במרחק הליכה סביר.

ויש גם כל מיני דברים באזור הכותל, אבל לא יודעת מה מתאים לקטנים בגיל הזה (מכון המקדש נראה לי לגיל גדול יותר, יש משהו של בית המקדש במשחקי מציאות מדומה, אבל גם נראה לי שפחות מתאים לגילאים האלו).

וכתבתי קודם שבעיני גן החיות התנ"כי זו ממש חוויה כיפית לילדים.

אפשרות נוספת זה האקווריום (ליד גן החיות, אבל בתשלום נפרד). היתרון שם שהוא סגור וממוזג (אבל לדעתי היה שם קצת יותר צפוף כי זה מרחב יותר קטן). הילדים שלי מאוד נהנו.

גן החיות הוא גדול יותר וגם בביקור של יום שלם קשה לראות את הכל (לא חייבים לראות הכל בפעם אחת, אבל כן כדאי להיות מוכנים לזה מראש). האקווריום זה יותר ביקור של כמה שעות (אפשר גם לראות הכל בשעה. אצלנו הם נהנים לעצור ולהסתכל הרבה זמן בכל חלק). יש ליד האקווריום גם את בית הפרפרים (באותו כרטיס, לא בתשלום נוסף), שזה חממה כזו עם הרבה פרפרים מיוחדים, ואפשר לראות אותם ממש מקרוב. וצריך להזמין לזה כרטיסים מראש באינטרנט.

גם כותל וגם גן חיות ביום אחד זה די מאתגר...

כל אחד מהם דורש הליכה ולוקח זמן ואנרגיות, אלא אם כן עושים הפסקה גדולה בין לבין ונחים, לי זה נשמע הרבה ליום אחד...

לק"י

הילדים שלי נראה לי לא יודעים מה זה.

ותהנו איתם ביחד!

הלוואי שגם לנו יצא לצאת כולנו ביחד השנה. 

אנחנו עושים את זה כל שנה אז הם מכירים וזוכרים

ממש מומלץ לקיץ.

מוצל ממוזג ומעניין

אנחנו בתור ילדים הלכנו גם לגינה של המפלצת בקרית יובל (נראלי). אחלה אטרקציה.

וגם אתרים סביב הכותל, מכון המקדש, עיר דוד, אם כי לא יודעת כמה רלוונטי על קטנטנים צפופים בגיל הזה..

יש לכם הנחות לאטרקציות?

כי זה יכול לצאת יקר..

תלוי כמובן מאיזה גיל משלמים.

יש את קיפצובה שיכול גם להתאים לכם.

נסיעה לכותל היא בעצמה חוויה.

אפשר לשלב עם מזרקות טדי וישיבה בעיר, קצת להסתובב בכיכר ספרא.

הייתי שם לא מזמן עם גדולים יותר ומי שלא רגיל למרטה הרחוב הירושלמי, זאת ממש חוויה בשבילו.

אם אתם שני מבוגרים גם חיות התנאים יכול להתאים, אבל תביאו גם טיולון או שתי עגלות ומנשא, כדי שאם אחד הגדולים יתעייף ללכת שלא יבאס.

ההמלצה שלי להימנע הייתה מתוך הנחה שאת לבד ואז ילד צריך שירותים, לא מרגיש טוב, רעב- זה המון התרוצצות סביב הטיפול בהם ואם צריך לקחת כל הזמן את כולם איתך זה ממש ממש מתיש.

אני לא אומרת לילדים כלום על האריה, גם כי הוא רחוק וגם הוא ישנוני ואני לא רוצה שיתאכזבו.

מה שמספיקים- מספיקים..

אם אתם רוצים להשקיע יום בחיפה- אפשר לבנות מסלול של הרכבלית עם הרכבל העליון. אני רציתי לשלב עם מוזיאון חיל הים אבל היה סגור אז לא יודעת להגיד אם המוזיאון תואם גיל..

אבל אפשר לשלב עם הנמל או כל נקודת תצפית על הים.

אפשר גם לשלב גם שיט

בירושלים ליד הכותל יש את עיר דוד- נקבת השילוח שזה ללכת במים, חמוד.

אם את בונה לו"ז חופש, בכל זאת לא נראה לי כדאי לשלב שני ימים מלאים רצוף.

אלא יום אטרקציה, יום רגוע (רגוע= יצירות מעניינות יותר בבית ופארק מגניב או הצגות במתנס)

בהצלחה ותהנו!

נראה לי שאפשר להיכנס עם תינוק במנשא קדמי. אבל לגילאי 2-4 זה פחות יתאים...

הכותל וגן החיות זה מאוד רחוק ולוקח המון זמן. אלא אם כן אתם רוצים לישון באזור ואז יום אחד גן חיות ויום אחד הכותל.

ליד הכותל יש את הגשר התלוי, משהו חדש, ירידה מחניון הר ציון אני חושבת. קצת מסובך להסביר...

אפשר גם לטייל בעיר העתיקה, יש כל מיני מוזיאונים. אצלנו כל פעם שהלכנו לכותל ממש לא היה צריך עוד אטרקציה, זה מאוד מעייף כל המדרגות ועם עגלה....

אפרופו עגלה, הכי טוב לקחת אוטובוס עד לשער האשפות (קו 2 מכיכר צה"ל, קרוב לתחנת העירייה של הרכבת הקלה. או קו 1 ו3 מתחנה מרכזית, אבל עושים הרבה סיבובים) 

אפשר משער יפו עד שער ציון )זה בתשלום..(

ויש את הקטע שאחרי שער ציון וכמעט עד הכותל שזה חינם...

אלו שני דברים עם הרבה הליכה.

ומצטרפת גם לשלל ההמלצות על האקווריום, אמנם זה הרבה הרבה יותר קטן מגן החיות, אבל זה סגור וממוזג ברובו, ואם כבר אתם מעוניינים לשלב אטרקציה מ ששווה עם הכותל, הייתי מעדיפה את האקווריום. ולדעתי הכותל, האקווריום וכמובן גן החיות יכולים להחזיק יום שלם כל אחד, הכוונה שלי שיחד עם הנסיעה הליך וחזור והתאוששות בבית כבר נגמר היום. אם בכל זאת רוצים להמשיך להסתובב אחרי הכותל אפשר גן שעשועים ולקנות פלאפל/פיצה /גלידה לאכול שם. 

יש לך קישורים לדברים ספציפיים?

כדי להביש מעל הטיטול.

או לפחות פעם היה... את כל אלה שהיו לי זרקתי, כי אני לא אוהבת להלביש ככה (מעדיפה טייץ או גרביון).

אולי תחפשי מישהי כזו שעושה כמוני, ותבקשי ממנה את התחתונים האלה? הם במידה קטנה יותר מתחתון רגיל...

גם אני לא מלבישה ככה, ויכול להיות ששמרתי.

לא יודעת אם זה באמת יותר קטן, כי זה מיועד להיות מעל טיטול.

השאלה אם זה מתאים בתור ממש תחתונים, בלי טיטול מתחת.

לי זכור שזה היה איכותי.

בכל אופן, אם זה לשמלה שמתאימה לגיל חצי שנה - אז גם אם התחתון גדול יותר הוא עדיין קטן מספיק...

אם אני אמצא תחתונים שנשארו לי מהגדול, אני אוכל לבדוק.

אבל בדרך כלל המידה הכי קטנה זה אפילו לא 2, אלא 2-4.

וגם לאחרים שהיו די קטנים אבל לא פיצים כמוה

בת 4.5 עם תחתונים מידה 2-4

בן 6.5 עם תחתונים מידה 4-6

בת 8.5 עם תחתונים מידה 6-8

כולם יחסית קטנים בגודל, אבל לא פיציים.

אולי זה תלוי חברה, או תלוי במבנה גוף ספציפי.

ואני ראיתי שבדווקא בבזארים הזולים כמו "ביגוד" המידות של התחתונים קטנות מהרגיל. אני קונה לילדים שלי מידה מעל

ה1.5-2 של נקסט היה הכי קטן שמצאתי.

קניתי אותם והצרתי עם תפר בגומי.

עכשיו אמנם קיץ אבל אני בחורף שאחרי הגמילה הסתבכתי גם עם למצוא גופיות שאין להם סגירה של תיקתקים למטה...

אולי בחורף אני אלביש לו חולצה דקה מתחת לעבה.

בדרך כלל אני מלבישה לבנים גופיה גם בקיץ, מתחת לציצית. נצטרך למצוא גם לזה פיתרון.

הוא יהיה בן שלוש רק בכסלו, אבל יתחיל ללכת עם ציצית כשהוא יתחיל את הגן.

גם הציות גדולות עליו. בינתיים אני מלבישה לו רק כשהוא מתפלל בבית, בימים של חופש.

תקני אחד מכל סוג: בנים רגיל, בנים בוקסר, בנות,

ותבדקי מה הכי מתאים.

מקסימום אפשר להצר קצת עם חוט ומחט

שיש חברה אחת שקניתי לילד ולילדה שנגמלו במידות האלה.

אולי בבזאר שטראוס?

הגומי למעלה עבה מהרגיל. זה מידה 2-4 אבל קטנהה וזה היה להם מצוין. (כשהגיעו ל2-4 שלך חברות אחרות זה היה להם צפוף ממש) וממש רואים שהם קטנים יותר.

תמיד בחנות פתחתי חבילה והוצאתי אחד להשוות. 

זה נתפס עם המכנסיים.

יש בזה יתרון שלא צריך להתאמץ להוריד שני בגדים כשמתפנים.

תקני את של נקסט, אם יהיה גדול מדי תשמרי לו, ותחפשי יותר קטן.

לא הייתי קונה את של הבנות.

ההכי פשוטים, כמו שכתבו לך.

אצלי דווקא הבעיה היתה עם המכנסיים, כי רוב הגזרות שלהן בנויות לטיולים, וזה פשוט נראה מוזר בלי.

אבל זה מה יש (שלי לא היה קטן, אבל כן נגמל מוקדם).

גם הבת שלי פצפונת וזה היה לה טוב. נגמלה בגיל 2.5.

בהצלחה 

נראה לי אני אזמין מידה 1.5-2 מנקסט, ונראה אם זה יהיה לו בסדר.

@גפן36 ו@יראת גאולה, אם אתן מצליחות למצוא לי בדיוק על מה מדובר, אני אשמח.

ניסיתי לחפש באלי אקספרס ובשיין, אבל לא הצלחתי למצוא משהו.

אם למישהי יש קישור למשהו ספציפי, אשמח שתשלח.

התחתונים הרגילים, מידה 2-4, אני לא מאמינה שיהיו טובים עליו.

הבת שלי שבת 4.5 עדיין במידה הזאת. (עם תחתונים שהתרחבו קצת במהלך הזמן).

אבל זה של בנות.

באמת מחברות שונות הגודל ממש שונה, אבל נראה לי שגם הקטנים אצלנו יהיו קצת גדולים עליו. החברות הקטנות שיש לנו זה שרייבר ורדבק (עוד חצי שנה לדעתי הם כבר יהיו קטנים מדי לבן שנתיים וחצי שלנו)

הילדים שלי גם קטנטנים. ומידה 2-4 הרגיל לא התאים לחלקם.

לשרייבר יש מידות קטנות באופן כללי. התנסתי עם תחתוני בנות שלהם. לבת שלי היה מצוין! גם היתה במידות בגדים כמו הבן שלך.

ולבן קניתי משילב. התחתונים שלהם גם ממש קטנים (ויותר יקרים. ויותר יפים). גם ממליצה. 

שאני אזמין מנקסט מידה 1.5-2.

וכשאני אגיע לחנות, אני אנסה לחפש תחתונים של שרייבר/ רדבק, או בגרביים עד הבית.

מקסימום, מה שיהיה גדול אני אשמור להמשך.

יש מידה 2

שני ב50%

חמישיה מחיר מלא 55

היה נראה טוב

קודם כל חיבוק זה קשה ממש.

דבר שני- מה שלי הכי עזר:

1. הייתי ממש רזה וחטובה כי בלי פחמימות זה מרזה ממש.

2. להוריד פחמימות כמה שרק אפשר.

לקנות ירקות שווים, עלים, נבטים.

חלבונים שאוהבת.

להכין לעצמך סלטים שווים עם אגוזים וכו.

3. לפנק את עצמך באוכל פחמימתי שאת אוהבת בגרסה קיטוגנית.

לי יש חולשה לפיצות- הכנצי לי פיצה מבצק כריבית, מקמח חומוס, יש מלא ברשת.

לכל אירוע תגיעי עם משהו מתוק שווה בתיק- עוגה מקמח שקדים בלי סוכר- יש מתכונים ברשת.

במקום סוכר אני שמתי בננה.

וממש להקפיד ולהתמיד כי זה ממש ממש חשוב.

תבדקי עם דיאטנית שנותנים מהקופה איפה את כן יכולה להתפנק- במבה, לי היה מותר מידי פעם גלידה עם אחוזי שומן גבוהים.

ושוב חיבוק. מי שעברה מבינה. 

מה שעזר לי זה ההבנה שתכלס אם אני לא אקפיד אני אשכרה מסכנת את התינוק שלי.

וגם להפך- כשאני מקפידה אני שומרת על התינוק שלי!!! אין יותר מספק ומחזק מזה.

לא יכולתי לשאת את המחשבה שהתינוק שלי יסבול בגלל שלא הצלחתי להתגבר על שוקולד או כל חשק אחר.

זה פשוט לא פייר עבורו..... מגיע לו לקבל הזדמנות לחיים בריאים וטובים- כמו שגם אני קיבלתי כשהייתי תינוקת.

בונוס נוסף ולא פחות שווה

סיימתי את ההריון יפה חתיכה ורזה.

הייתי נראת מליון דולר ביום שילדתי. וכמובן גם אחרי. (למרות שאני משמינה הרבה בהנקה- אגב רק הורמונלי לדעתי, לא משנה מה אןכלת- הפעם זה לא היה ככ נורא כמו תמיד).

והאמת זה היה כיף ברמות.

בהצלחה רבה וחיבוק.

בכיתי את חיי כשאמרו לי שצריכה להקפיד על תזונת סכרת ולא לאכול שוקולד.... וכל כך רציתיייי וזה היה רגע לפני פורים... פשוט בכיתי בלי סוף.

דווקא חשוב גם לאכול פחמימות. כבר לא זוכרת למה אבל הדיאטנית ככה הסבירה לי.

ממליצה ללכת לדיאטנית שתבנה לך תפריט.

ובעיקר להתכונן יום מראש- מה אני אוכל מחר.

לי זה ממש עזר.

חוץ מזה- שפע של ירקות מכל הסוגים והמינים. לא להתקמצן בכלל.

יש פחמימות כמו פירות וכדומה.

אז באמת שכדאי ללכת לתזונאית. לי היתה מהקופה מישהי ממש נחמדה, וישבנו ביחד ועשינו תפריט שמתאים לסדר יום הספיציפי שלי.

אבל טיפ הזהב שלי- לקנות לעצמי את הירקות המיוחדים והשווים והחלבונים האהובים שליי בלי להתקמצן על עצמי. 

לך תפריט מותאם לצרכים שלך ולהעדפות שלך.

ממש חשוב שתהיה קשובה אליך- זה עולם שלם שיכול להקל (נניח לשלב בתפריט דברים שאת יותר אוהבת, לשים לב שיהיה מותאם לזמנים שלך..) ראיתי הבדל שמים לארץ כאשר התפריט הוא לא איזשהו משהו כללי לסוכרת שמונחת אלא מותאם לי אישית.

בנוסף, חשוב לדעת שבסוכרת *הריון* כן צריך לשלב פחמימה נכונה הארוחות. חשוב להתפתחות של העובר. מאמינה שהתזונאית תסביר את זה.

עוד משהו- כל אחת מגיבה שונה למאכלים שונים. אצלי נניח אורז מקפיץ סוכר ברמה מטורפת ותפוחי אדמה לא. אצל מישהי שאני מכירה זה הפוך. לכן כדאי לנסות לעשות בדיקות סוכר אחרי כל מיני סוגים של פחמימות כדי לזהות את אלו שהגוף שלך מגיב אליהן טוב יחסית..

דבר נוסף- להקל על עצמך בהכנת אוכל מותאם כדי שיהיה לך קל ופשוט להעמיד לך ארוחה בדקות ובלי להתייאש מראש. למשל- להחזיק בפריזר שקיות של ירקות של ספנרוסט (שעועית/ כרובית/ ברוקולי/ לקט ירקות) וגם חתיכות דג (אמנון/ מנות סלמון) שזה להכניס לתנור, מלח ושמן זית ויש לך תוספת חמימה וטעימה.. כנ''ל להכניס ירקות לסלייסר, להוסיף כרוב חתוך, ביצה קשה, כמה שקדים/ קופסת טונה וכבר יש לך סלט עשיר..

כדאי לדעת: חלב נחשב לסוכר. חלב סויה זה תחליף שלא מעלה את הסוכר ככה.. (ועדיין לבדוק איך זה משפיע עליך)

ובגזרת הפינוקים- זה לא בריא (כי תחליפי סוכר הם לא דבר בריא) אבל לעת הצורך שתדעי שאפשר כשצריך להנות משוקולד בלי סוכר. זה נותן את המענה של הצורך המתוק..

בהצלחה ושיעבור בשלום ובטוב ובידיים מלאות בע"ה!

אחרי שבהריון שביעי צצה לה סכרת שאוזנה עם אינסולין

שבהריון הבא אצטרך גם להיכנס למשטר סכרת

אמהלה איזה מבאס

איך אתן שורדות?????

כמה זמן כל פעם?

באיזו שעה הוא הולך לישון?

איך הוא נרדם - עם בקבוק / עזרה שלכם / לבד?

הוא אוכל מספיק במהלך היום?

יש הרבה דברים שמשפיעים על השינה בגיל הזה, צריך לנסות להבין על מה זה יושב

אז ישן פעם אחת במעון ופעם נוספת כשחוזר הביתה, כל פעם לכשעה-שעה וחצי.

הולך לישון בסביבות 21, איך נרדם זו שאלה ממש טובה.. בעיקרון נותנת בקבוק ואחכ יושבת איתו עד שנרדם. בד''כ לא נרדם ממש מהבקבוק, לוקח זמן עד שנרדם, לפעמים גם 40 דק'...

לא אכלן גדול אבל לא מראה סימני רעב במהלך היום. באופן כללי לא ראיתי שוני גדול בשינה בלילה בין יום שאכל בו טוב לבין יום שפחות. גם לגבי השינה במהלך היום, לא רואה הבדל משמעותי אם דילג על השינה השניה או לא..

הבנתי שיש פיתרון לדלל את המטרנה עם מים, ואז אמור לקום פחות בלילה לבקבוק. התחלתי לעשות את זה ובינתיים אין ממש שיפור. מישהי ניסתה אולי וראתה שזה באמת עובד? 

ואז עוד ישן?

זה לא אמור להיות בגיל הזה.

אחר הצהריים הוא נרדם בקלות, או שגם לוקח לו זמן?

אם הוא ישן אחר הצהריים, הוא לא יהיה עייף בלילה, וייקח לו זמן עד שירדם.

אני חושבת שכדאי להתחיל מלדלג על השינה הזאת. גם אם הוא עייף, למשוך אותו עוד קצת ושישן כבר לילה.

אני בדרך כלל יושבת ליד הילדים עד שהם נרדמים. לפעמים זה לוקח זמן, אבל אם משכיבים בזמן אז בדרך כלל זה יחסית מהר.

הילדים שלי לא שתו בקבוק, אלא ינקו.

בשלב מסוים הם נגמלו מהנקה בלילה, או שגמלתי אותם.

זה עזר להפחית את הקימות בלילה. עם חלק לגמרי, וחלק עדיין התעוררו אבל פחות.

וזה לא עוזר מבחינת כמות הפעמים שקמה בלילה

זה כן עזר לה לאכול יותר טוב בארוחות במהלך היום

אבל נראה לי פעמיים ביום לישון בגיל הזה זה יותר מידי

אל תדכיבי אותו כשחוזר מהמעון

תשכיבי אותו כבר שנת לילה ב7

זה נשמע שהוא קטנטן ממש ואתם ממש בהתחלה, נכון?

תני לכם זמן. הרבה זמן ובנחת. אתם תלמדו אחד את השני, הוא יגדל וזה כבר יהיה הרבה פחות אינטנסיבי...

אימהות זה למידה והתפתחות כל הזמן, פשוט תני לזה לקרות בטבעי... לא צריך להיות בלחץ, בטח לא בשלב כל כך התחלתי של האימהות🩷

זו תקופה מעורבבת ומבלבלת אחרי כל לידה, לא רק אחרי לידה ראשונה. אבל בלידה ראשונה פי כמה, כי הכול חדש לחלוטין.

זה הזמן שלך לישון בכל פעם שאפשר, לבקש שיכינו לך אוכל טוב ולא לחשוב בכלל מחשבות מעמיקות.

בעוד חודש-חודשיים, כשקצת תתאוששי, תתחילי לחשוב יותר על מהות האימהות. יכול להיות שזה כבר יגיע לך באופן טבעי

אני תמיד מסתכלת על הפיצים האלה וחושבת לעצמי, מה הוא יודע שאני לא? מאיפה באת? מה אתה זוכר משם?

קטנטן כזה, תלוי כל כך, שייך לעולם אחר...כמעט רק נשמה, בגוף הקטנטן הזה שתלוי בי כל כך...

תחשבי שיש נשמה חדשה בעולם

שזוכה להגיע לזוג ידיים אוהבות, מכבדות, שרוצות בטובתה

יש זוג אנשים בעולם שמוכנים להיות ערים בלילה וגמורים ביום, ולרוץ לסופר פארם מאה פעם, ולהחזיק על רגל אחת עם הפנים לצפון מערב כי רק ככה הוא נרגע, שכל יישותם רוצה את טובתו, שאהבתם אליו תלך ותגדל ותעמיק.

תחשבי על זה שהחוויה שלו מהעולם היא אתם, הגישה הכי ראשונית שלו לעולם - היא אתם.

ואם כואב לו יש מי שיחבק, ואם הוא בוכה יש מי שמנסה להבין למה, והוא מחובק ומנושק ומנוקה ומלבישים אותו, והוא שומע את הלב שלכם.

זה מאד סזיפי, וגם בלידה הרביעית שלי הרגשתי את מה שאת מתארת

אבל יותר ויותר מצליחה להפנים שלא צריך דברי תורה גדולים

את נוגעת בנשמה חדשה בעולם הזה, את בוראת לה דרך הסתכלות בריאה לעולם הזה, איפה יש נס גדול כזה?

ואחרי כל זה, אני רק אומר שבחופשת לידה, בטח בשלב שלך, אני אמנם מרגישה וחושבת דברים כאלה, אבל גם דברים אחרים לגמרי - חוסר אונים זה כל כך הגיוני בהתחלה, בטח בהתחלה ראשונה וענקית כזאת. ולא לדעת מה הוא רוצה - הוא לא יודע לדבר, ואת רוצה לדעת, ולא תמיד את יכולה. את יכולה לעשות את מה שביכולתך.

ואני גם קוטרית על כאבים ועל עייפות, כי הנשמה המיוחדת הזאת הגיעה דרך הגוף שלי, הזה ממש, שעשה את הבלתי ייאמן אמנם אבל הגב כואב ואני עייפה ורעבהההה ומותשת וחסרת אונים...

בקיצור

בליל של תחושות

הגיוניות מאד והגיוניות פחות

תהיו יחד, זה העיקר, ומזל טוב ענק

בזמן הזה הגיוני בהחלט להיות כל היום סביבו, הטיפול מאוד מאוד אינטנסיבי. בהמשך זה נרגע ונהיה קל יותר וגם כיף יותר כי הוא גדל ומתקשר.

עכשיו זה הזמן לישון הרבה, להתפנק, לתת לעצמך קצת זמן שקט כשמתאפשר, ולנשנש ולהסניף את התינוק מדי פעם😍

התקופה הזאת עוברת מהר ממש ומתגעגעים אליה אחר כך🙂 אבל במקביל היא גם יכולה להיות ממש לא קלה, בטח בילד ראשון. כל מה שאת מרגישה זה בסדר, תשתדלי לא להיכנס למצפון על מה שאת עדיין לא מצליחה איתו. אימהות זה תהליך ארוך שלא נגמר אף פעם🙂

ממש מה שהייתי צריכה לשמוע

אני דומעת כאן מהתרגשות או ההורמונים לא יודעת

אבל ממש מילים שבמקום. תודה לכן ממש!!

להנות מהזמן איתו, להתענג על הרגע....

משם כבר מגיע תחושת המשמעות..

אני חושבת שבגיל הקטן הטיפול מצד אחד הוא מאוד טכני להאכיל, לחתל, לקלח להלביש

מצד שני מאוד חשוב גם לתינוק וגם לך קשר רגשי של לדבר אליו ולהיות קרובה אליו.

ומצד שלישי הוא עדיין לא נותן לך משוב מעבר לבכי.

לי אישית בגיל יותר גדול כשגדלו פתאום נפל האסימון עד כמה אמא היא משמעותית לילדים 

כמה שידעתי קודם, רק כשהילדים גדלו חילחלה לי ההבנה.

בייחוד שנראה שאינן עושות דבר".

בעיני ספר חובה לכל אמא (אני קראתי בהריון)

לגבי נוכחות- אני רואה שמה שהכי עוזר לי זה פשוט לחשוב: זה חד פעמי, לא יהיה לי את זה שוב. איתו, ואולי גם לא יהיה לי עוד ילדים (כרגע עם שניים ואין תוכניות לעוד מבחינתי)

את ממש לא שם כרגע

כל מה שאת צריכה לעשות כרגע זה לדאוג לצרכים החיוניים של התינוק, ולאכול ולישון טוב בעצמך

לא מעבר בעיניי

איך אפשר לחשוב על רוחניות כשאת גמורה מעייפות? עליי זה היה גדול ממש. הכי קרוב לזה אצלי היה להתפעל מהפלא הזה של אדם חדש בעולם שיצא מהגוף שלי, הפלא של ההנקה, ולנשנש קצת את הדבר החמוד הזה, אבל זה קרה בשלב יותר מאוחר.

הטיפול האינטנסיבי הזה, הנתינה הזו, בונה את הקשר שלך אליו וזו האמהות כרגע

חיבוק♥️

אין זכרונות קונקרטיים

הוא לא יזכור כשיגדול שהרמת אותו, שקילחת אותו, שקמת אליו בלילה, שדיברת אליו וכו' וכו'.

אז מה נשאר מכל זה?

התחושה הבסיסית של הקשר הבטוח,

הצרכים שלי נענים

יש מי שדואג לי ומטפל בי ויודע מה לעשות

יש מישהו שנמצא איתי כל הזמן ומשגיח ושומר עלי.

אני יכול להיות רגוע, אני פנוי ללמוד את העולם

לחקור, להבשיל.

ילדים שזוכים להיקשרות בטוחה בינקותם, יגדלו בסבירות גבוהה לנהל קשרים בטוחחם ובריאים במערכות היחסים השונות שלהם, בדגש על קשר זוגי.

כשאת מרגיעה כשבוכה, מאכילה כשרעב, מרדימה כשעייף - את בונה לו דפוס היקשרות בריא. אנשים משלמים במיטב כספם לפסיכולוג כדי לשנות דפוסי היקשרות. ואת מעצבת לו מפש בריאה מלכתחילה.

זה באמת נכון, הטיפול בעולל קטן וחסר ישע יכול להיות תקופה שכל יום נראה זהה לקודמו ,וזה באמת יכול להצטייר כמשהו משעמם או מונוטוני שחוזר על עצמו כל יום...

אבל קודם כל שתדעי שמתקופה לתקופה זה משתנה.

יש את התקופה ההתחלתית שהם ממש גורים קטנים שאפילו לא מצליחים ממש לראות כמו שצריך ועד מרחק מסוים, יש את השלב שהם כבר לא שולחים "סתם חיוך" שהתפלק אלא ממש מזהים אותך ואת בעלך ומחייכים , יותר מאוחר התהפכות ראשונה ,זחילה, למצוץ אצבעות, להתגלגל מצחוק, להתחיל טעימות, לעמוד פעם ראשונה, להגיד מילה ראשונה, וכן הלאה.

כל תקופה וכל חלק בגידול משמעותי גם לך וגם לו. למעשה בעיני זו התקופה הכי יפה וחמקמקה של תינוק חדש, והיא עוברת ככ מהר, שלא תביני איך כבר הסתיימה "חופשת " הלידה.

במהלך הימים שעוברים את בונה איתו קשר,הוא מתרגל אלייך ואת אליו, קשר שנרקם לוקח זמן, תני לכם את הזמן הזה ביחד ,מגיע לכם אותו. וזה זמן שלא יחזור שוב,תהני כל עוד אפשר. לגבי המהות הרוחנית ,

תנסי לא לחשוב על מה יהיה ומה היה, ומתי ,תני לרגע שלכם להיות. גם אם הוא משעמם וגם אם כל יום נראה אותו דבר.

את נבחרת להיות האמא שלו מכל האמהות, תבטחי בעצמך שאת יודעת יותר מכולם מה הכי נכון וטוב עבורו . תסמכי על תחושות הבטן שלך.

לגדל ילדים זה מאוד אינטנסיבי, תובעני, לפעמים מרגיש כאילו אנחנו כמעט ומבטלות את עצמינו לגמרי.

אבל בסוף ההשקעה משתלמת . האהבה חוזרת אלייך בענק. התחושה שאני מקימה את הקן שלי ומשקיעה בו מניות ,מביאה את הבן או הבת שלי לחינוך של תורה ומצוות ,ללכת בדרך השם, זאת שליחות. וכן זה אומר שלפעמים בתחילת הדרך, הדרך לא קלה וכיפית והכל ורוד. לא,זה מסע של בניה גם שלך, וגם של בעלך, של הבנות של שניכם יחד, של הילד/ים שלכם. הילד הראשון מלמד כל כך הרבה, עליו עושים את כל הטעויות האפשריות . בכלל כל ילד מלמד אותנו דברים על עצמינו, ומשמשים הרבה כמראה כדי שנראה את הטעויות שלנו, את הפיספוסים שלנו ,את החוזקות והחולשות שלנו. לזמן יש הכי הרבה משמעות. תסתכלי על זה כמו על השקעה, בהתחלה את צריכה לשים סכום רציני וקצת להיחנק , אבל אחרי תקופה יש תשואה ושווה כל שקל. זורע צדקות צומח ישועות.  יהי רצון שתמצאי ותראי איזה שליחות מדהימה קיבלת ושתדעי איך להוציא ממנה את המירב בשבילך .

שתדעי שזה טבעי. את נשמעת אמא מאד מסורה ואכפתית, אז אני בטוחה שאת דואגת לו מספיק. המחשבות שלך הן טבעיות ויותר נפוצות דווקא אצל אמהות מסורות מאד ואכפתיות מאד שלא רוצות לטעות ולפספס, אז שתדעי שהכל בסדר. הוא לא צריך את המענה בשניה שמתחיל לבכות, לפעמים קורה שאת מתעכבת רגע, לפעמים יש אילוצים, אבל העובדה שהוא יודע שאם הוא בוכה את נענית לו זה העיקר. ממה שאת כותבת נשמע שאת ממש שם בשבילו,,אז גם אם מדי פעם יש חריג והוא יחכה יותר זה לא משהו שיעשה לו רע.

להבין את הסימנים זה משהו שבא עם הזמן. לכל ילד סימנים משלו, שבועיים זה עוד מוקדם, אבל את תראי שתוך כמה שבועות את תדעי איזה בכי זה רעב ואיזה לא, מתי כואבת לו הבטן ומתי סתם צריך חיבוק או מוצץ.

וגם חוסר האונים טבעי. תמיד קשה לנו לראות מישהו בסביבה שלנו מתמודד עם קושי כשאין איך לעזור לו. גם בין מבוגרים. עם ילד שבאחריותך זה קשה כפליים. הדבר שהכי יעזור לו בזה זה חיבוק.

מצד שני, זה לא את, זה הפורמט - להיות עם ילד שבוכה מכאבי בטן במשך כמה זמן יכול להטריף את הדעת וכל מה שתרצי יהיה רק שקט.

וחכן תמיד כדאי לדאוג למלאי מבוגרים שיכולים להחזיק אותו לכמה דקות שבהן את הולכת לחדר אחר ושומעת שקטטטטטטט כדי לחזור אליו עם כוחות מחודשים.

מזדהה מאד עם אין משמעות לזמן ואין זמן לכלום. הכי חשוב לצאת מהבית. עדיף לפגוש אנשים אבל גם אם לא העיקר לצאת. תעשי לך זמן ביום, כל יום, שאת מתלבשת ויוצאת איתו לסיבוב אפילו הכי קטן ברחוב מסביב לבית. במנשא או עגלה, מה שנוח לכם. אבל אחהצ בזמן שיש אור וכבר לא חם בטירוף, פשוט לצאת לנשום אויר ולראות את האור בחוץ. זה מחזיר לחיים.

אני גם ממליצה על הספר מה אמהות עושות שהמליצו לך למעלה, וגם על מלידה עד גיל שנה. הראשון שלי רצה רק ידיים והמשך חודשים הייתי יושבת מחזיקה אותו ביד אחת, מושבתת ממטלות בית, ומחזיקה ספר ביד השניה, זה מה שהשאיר אותי שפויה 😅

שזה מה שבראש שלך שבועיים אחרי לידה ראשונה

אני הייתי רק בהלם ממה שנפל עליי ואיך יכול להיות שהתינוקת הזאת יצאה ממני😅

בכל מקרה עכשיו זה הזמן שלך ושל הבייבי להתאושש מהלידה

לאכול טוב לישון טוב ולנוח הרבה

כל מה שהוא צריך זה את אמא שלו לידו

וככל שתתחזקי יותר ותנוחי ותתני לעצמך להתאושש ככה יהיה לו טוב

הביטחון מגיע לאט עם הניסיון

את לומדת להכיר אותו

וזה בסדר אם לא תמיד מבינים למה הוא בוכה או מה מציק לו

וככל שהוא גדל הוא גם מתקשר יותר ומחייך ומקשקש

וככה גם נהיה חיבור יותר גדול 

ומלא מלא מזל טוב