יש מצבים בהם אנשים מרגישים באופן עמוק שמה שקרה להם חרג מהחוקיות המצופה. לגיטימי פלוס. מה אכפת לך שזה יהיה נס? או שלא יהיה נס? אם יש בזה אמת אז יוםי, ואם אין בזה נס אז לא נורא. האמת האמונית שלהם טובה גם ככה. אם מסקנות "המצוי הראשון" נכונןת, וניסים וודאי קרו בעולם, אז לא מה אכפת לך לגבי אירוע ספציפי? אין לזה משמעות.

על אף שלבשו ציצית (יש להניח שקיום מצווה מדאורייתא הרבה יותר חשוב מסתם החזקת ספר קודש).

בשורה התחתונה, התורה עצמה ברוב המקרים מבטיחה שכר קבוצתי בלבד, לא מזכירה סגולות פרט לנחש הנחושת ולא מתיימרת לספק הגנה ברמה האישית (ההיפך הוא הנכון: חטאו של יחיד יכול להמיט אסון על רבים, ע"ע עכן). 

ונאמר "רגלי חסידיו ישמור".

וזכותו של משה עמדה להם לישראל בכל שנות המדבר.

ואמרו "הירא ורך הלבב" היינו מעבירות שבידו, ומכלל לאו אתה למד הן.

ורבי צדוק הגן על ירושלים 40 שנה בתעניתו.

"לא אשחית" וגו' - הבטחה ספציפית של הקב"ה לאברהם 

"רגלי חסידיו ישמור" - לא מדובר בהבטחה מפי ה', אלא בתפילה של מחבר/ת פרטי/ת. ובלעז - wishful thinking

"ומכלל לאו אתה למד הן" - חידוש תלמודי על אחריות המחדשים

"ורבי צדוק הגן על ירושלים 40 שנה בתעניתו" - שווה ערך להצהרות ה"גדוילים" בני ימינו: תיעוד מצמרר: "הרב קנייבסקי הגן על בני ברק מפיגועים והרוגים". קורלציה אינה סיבתיות.

1. זו ממש לא הבטחה לאברהם. הקב"ה הסביר לאברהם את מידותיו שם. "המכסה אני מאברהם?" ולכן הזמין אותו לשיחה. אברהם "חקר" את הקב"ה, אך לא שכנע אותו.

2. מדובר בתפילה שהיא שבחי ה', והנביא הכניס אותה כמות שהיא ללא פולמוס או סייג. פתח לקרוא בפנים.

3. יכולת ישר לכתוב "אז מה", אבל ידעת שזה יהיה ביטוי חסר משמעות אז ניסחת את זה בצורה של נימוק חסר משמעות. יפה.

4. קורלציה היא מבוא לסיבתיות. לדחות וודאי אין איך, והיות שזה מסתדר עם מערכת נימוקים באופן כללי אז זה הרבה יותר מקורלציה. לעט במתמטיקה לעולם אין לך סיבתיות מוכחת, אבל לא צריכה להיות - כמו שאומר מיכי עצמו - זה צריך להיות מספיק סביר כדי שנקבל.

• האם אני מאמין בתורה (יענו, חמישה חומשי תורה)? כן, בכל אות, כולל התגשמות הנבואות המופיעות בה.
• האם ההלכה מחייבת אותי? בהחלט, בהיעדר אופציות הגיוניות אחרות (הפרושים שרדו, שאר הזרמים אבדו).
• האם אני מאמין שחז"ל היו סופרמנים? לא, הם לא היו שונים מרבני דורנו.
• האם אני רואה בתפילה כלשהי, בין אם מדובר בתפילת חנה או בספר תהילים, קביעת עובדות? לא, תפילה היא תפילה, קרי, הבעת תקוות, "הלוואי ש-X יהיה Y".
• האם אני רואה במימרות מהגמרא הבטחה אלוקית? לא, כמו שאני מתייחס בספקנות לפשקווילים בסגנון "אינטרנט גורם לסרטן, כי גימטריה וכי האדמו"ר מכתריאליבקה החליט"
• האם אני מכיר את תולדות עם ישראל? כן, במידה רבה, מה שמעצים את הספקנות באשר ליעילותן של מימרות, סגולות והבטחות מפליגות.

מסכים איתך מאוד עם כל מילה.

חוץ מסעיף 2 .

אני חושב שההלכה מחייבת אותי - מכיון שזה מה שה' מצווה עלי,

ולא בהיעדר אופציה אחרת.

למשל, מים אחרונים כנגד "מלח סדומית", מה שכלל לא רלוונטי בימינו, אבל חלילה לבטל זאת בקול, כי "אם ראשונים בני מלאכים" ושאר ההמצאות.

אין לנו הרשאה לבצע שינויים,

גם אם משהו 'לא מסתדר' לנו.

וזו היא 'אורתודוקסיה'.

לעומת 'רפורמה'.

אגב: 'אם ראשונים כמלאכים',

התורה מספרת לנו על אנשים רגילים למדי: משה רבנו לא היה איזה מחולל ניסים בכוחות עצמו כמו, להבדיל, מייסדי הנצרות והאסלאם, גם יהושע בן נון לא. גם לנביאים לא היו יכולות על-אנושיות, אלא רק מה שה' העניק להם בעת הצורך. כנ"ל חז"ל, על הטעיות המדעיות שדגלו בהם, על אמונותיהם בשדים וברוחות וכו'. 

מסכים איתך לגמרי לגבי שני הנקודות !

נניח לרגע שמדינת ישראל, חלילה, מתנדפת אחרי שאיראן מטילה עליה כמה פצצות אטום. הכול עולה באש, אך באורח פלא במחסנים של בית דפוס כלשהו שורדים מגוון הקונטרסים של חסידי ברסלב, עלוני "הידברות" ופשקווילים של העדה החרדית. יהודי העתיד יאמצו את הממצאים בחדווה, ובשלב הבא נקבל את "מצוות" הנסיעה לאומן בראש השנה, מאבק בסמארטפונים ושאר החידושים הכיתתים שיוצגו כיהדות המיינסטרים. אז הפרושים.

אני בטוח שגם באיסלאם או בבודהיזם, ישנם אותות ומופתים מבסוג הזה,

אחרת נמחקה נקודת 'הבחירה'.

אלו אנקדוטות להרגשה טובה ולא מעבר.

ומעל לכל, יש לנו מסורות רציפות, ובשונה מ"חורבת בית דפוס שנמצאה", בנדון דידן לא הייתה קטיעה מעולם. לא אחת שיודעים עליה ויכולים להוכיח אותה.

עד היום יש ויכוחים באשר לזהות של אנשי קומראן: כן איסיים, לא איסיים.

מה כן רלוונטי? שהם גדלו על ברכי נביאים ושיירי כנסת הגדולה. הם לא היו רבני בית כנסת, אלא שופטי בגצ של ימיהם. הם חיו מקדש ודורו, או שמעו עליו ותקופתו מהוריהם. הם בהחלט היו שונים מאוד מרבני דורינו, ובטח ממיכי אברהם שעם כל חוכמתו והצעותיו הוא מיעוט.

לגבי תפילת חנה, היא לא עיקר הראיה כי יש טובה ממנה, אבל כשהמקרא או חזל רוצים להתפלמס או לסייג הם יודעים לעשות את זה נהדר. ותפילת חנה שם היא שבח, עיין בפנים.

לגבי הפשקווילים, זו השוואה מאוד עלובה שטוב היה לו נמנעת ממנה. כך או כך, אם היית מתעניין בתוכן הכתבה על הטלפון היית רואה שהם מנמקים את זה על הטענה המדעית הפצת קרינה. לא מיסטיקה ולא רוחניות. לא עשית בזה כלום חוץ מליצנות עקרה.

תולדות עם ישראל, אפילו אלה שבדורנו שלנו, מלאות בעדויות על ושל אנשים שאכן הסגולות, הקמיעות וההבטחות עבדו להם. אי אפשר לפטור הכל באמטלת הקורלציה, זה יהיה בדיוק הפוך מתערו של אוקאם האהוב. מה גם שקורלציה היא לא מילה גסה, והיא תובעת להבין למה היא מתקיימת.

רוב הסיכויים שמדובר בגוזמאות ובהמצאות. 

בתנ"ך גדולי האומה הם אנשים לגמרי רגילים שסובלים ממחלות (יצחק אבינו התעוור) ומילדים פרובלמטיים (אצל יעקב אבינו ודוד המלך), מפחדים מאנשים אחרים ("פן יהרגוני אנשי המקום") וכו'. שוב, אנשים לגמרי רגילים שה' בחר בהם בגלל תכונות האופי שלהם, לא העניק להם שום מטריית הגנה כוללנית ומדי פעם עשה עבורם ועבור העם ניסים ממש גדולים.

הגמרא: התנאים והאמוראים יכולים להקים אנשים לתחייה, בזכותם העולם לא חוזר אל תוהו ובוהו, יש להם חושים על-טבעיים, כוח לימוד התורה שלהם הורג ציפונים וכו' וכו' וכו'.

ואז ברוח הפתגם הרוסי "אם אתה כזה חכם, למה אתה כל כך עני" מתרחש עליהם ועל עם ישראל איזשהו אסון, ומשום מה, תלמידי החכמים הללו נתפסים ונשלחים אל מותם כאחד האדם. אין להם איזשהו טריק או לחש קבלי נגד הצבא הרומי, ובשעת השי"ן הם מסתתרים או מנהלים מו"מ עם גורמים עוינים.

בקיצור, כמו ה"גדוילים", הצדיקים והמסטיקנים של היום שאליבא דמספרי הסיפורים יכולים לגזור, ואז הקב"ה כביכול יצטרך לקיים את הגזירה, אבל ביום פקודה, כגון גיוס החרדים וביטול הסבסודים לא מסוגלים לעשות כלום, חוץ מלהוציא מעוד פשקוויל ולארגן עוד עצרת משמימה. איפה כל ה'פולסא דנורא', איפה 'הצדיק גוזר והקב"ה מקיים', איה הסגולות, הקמעות והלחשים שבימים כתיקונם היו הורגים פריצים, מלכים או סתם גויים רשעים כמו זבובים?

כי להד"ם. כנ"ל סיפורי המופתים החסידיים שרב ספקני אחד ביקש לעשות להם בדיקת עובדות.

ונניח שזה לא היה רק עם אליעזר והגימטריא שם וכו', עדיין מדובר במעטים שניצחו רבים. נס? וודאי. הוא נלחם מול צבאות גדולים.

כשיעקב הזיז את האבן מעל פי הבאר לבדו, למרות שהיו מחכים לכל הרועים כדי להזיז ביחד, מדובר באירוע יוצא דופן.

גם בזכות האבות העולם לא חזר לתוהו ובוהו. אגב. כי ידעתיו למען אשר יצווה את ביתו אחריו..

והתורה שבעל פה מספרת עוד. התנך מספר את מה שחשוב לו, זה לא אומר שאירועים נוספים לא אירעו, או שפרטים אחרים אינם אמיתיים.

האם הנביאים חוללו ניסים גם מחוץ לתיעוד התנכי? אין שום סיבה להניח שלא.

בנית חצי איש-קש מהמיסטיקה של הגמרא. בשום מקום לא נטען שהכוחות למיניהם אמורים להועיל לכלל. המודעות למגבלה היא די מובנית, וזה תמיד מופיע כעניין של פרט.

דבר שני, כבר בעשרת הרוגי מלכות אנחנו יודעים ש"קבלוה משעשי דת יומיים". לא התעמקתי ב"צדיק גוזר" עד כמה והיכן, אבל ביהדות הרבנית ברור שהרצון של ריבונו של עולם גובר תמיד. הטענה שלך נגד כוחות על-טבעיים שלא עובדים במדיניות שאתה מדמיין דומה לטענה של ה"מקשים" אם באמת יש ניסים אז למה אין כל הזמן? איפה היה אלוהים בשואה ומה הוא עשה בשמחת תורה? התשובה היא שגם למיסטיקה יש חוקים, וגם לריבונו של עולם של say בהחלטות מה יקרה בעולם. השיעבוד שאתה מבקש הוא מופרך.

אם משהו לא מוזכר אפילו בעקיפין, זה לא קיים, ואין טעם לחפש רמזים. חייהם של אנשי הספרים ההיסטוריים של התנ"ך הם רגילים לגמרי, כולל מחלות, תככים, ניצחונות והפסדים. כעבור כמה וכמה מאות שנים לאותם האנשים נעשתה גלוריפיקציה באמצעות המדרשים השונים, זה הכול.

כנ"ל עם דמויות ותקופות מאוחרות. כשיש לך עם שסובל לא פחות ולעיתים קרובות הרבה יותר משאר העמים (בגלל חטאיו), קשה להאמין שתנא או אמורא כזה או אחר היה מסוגל להציל דורות שלמים. כשאתה רואה את החברה החרדית העכשווית שברובה ענייה ותלויה בחסדי השלטון, קשה להאמין בסיפורי הניסים על ה'גדוילים' שלה (ועוד לאור תיעוד הטעויות המביכות של מנהיגיהם - Guest Post: Daas Torah, Rav Chaim Kanievsky, and the King of Togo

נ.ב. איפה היה אלוקים בשואה, בטבח שמיני עצרת ובכל פוגרום מצוי?  בפרשת כי תבוא, חלק הקללות.

כבר אמרתי שאתה ו"אורתודוקס" זה לא מילים נרדפות.

עשיו סתם היה ילד מסכן שיעקב הרשע הסית את רבקה נגדו. בתורה אין מילה רעה אחת על עשיו. הכל זה מאמרי חזל ומסורות.

אגב, הטענה על הגלוקיפיקציה יכולה להיית מיושמת על התנך בעצמו, והנה כבר נגיע לכך שאינך מאמין שהתורה אכן מהשמיים או מהנביאים (לפחות לא כולה, ומי יודע היכן אתה מנסר את זה).

ושוב אתה בונה אנשי קש משל עצמך. אף אחד לא טוען ביהדות שכוחות מיסטיים הם משהו שרלוונטי לכלל. איפה שמעת על דבר כזה?

הסיפורים שיש למשל סביב הרב מרדכי אליהו או הרבי מליובביץ הם סיפורי "ניסים" ברמה האישית ואנשים מעידים את החוויה שלהם. במקרה של הרב אליהו אתה אפילו יכול לדעת בדיוק מי סיפר כל שבר וללכת למחקר עם זה. כשיותר מידי דברים קורים, זה סתם קשיות עורף לפטור כל עדות כמקרה.

ואלוהים לא חייב להיות בפרשת כי-תבוא, גם פרשת בראשית מתאימה לו כמו כפפה ליד. ואפילו פרשת החוזרים מהמלחמה: "פן ימות במלחמה". כי במלחמות מתים, זה החוק הטבעי.

כשלמאן דהו יש הנחה מראש ולפיה התורה היא טקסט מקודד ורב-שכבתי, הוא 'ימצא' בה את היד של בת פרעה שהתארכה באורח פלא ואת שאר הדרשות המלבבות. אבל אין זה קשור לפשט ההיסטורי של הדברים.

אני מאמין שפה ושם היו דברים בלתי מוסברים שקראו בעקבות ברכתו של צדיק כזה או אחר. יחד אם זאת, כבר הפניתי אותך לסדרת הכתבות של הרב יהושע מונדשיין שמפריך עובדתית סיפורים הנחשבים לנכס צאן ברזל.

בשורה התחתונה: החיים קשים, הניסים מועטים, מימרות והבטחות הן דיבורים בעלמא.

ובעקבות התעקשותך עכשיו, הלכתי לקרוא כמה מאמרים בבלוג הלץ הזה, ומה יצא משם? כלום. הוא מראה שסיפורים מיוחדים למיניהם הם אמינים, ושהעיקר והרוב נשמר בכולם. ואפילו אם ימצא סיםור שכולו מצוץ מכף רגל ועד ראש אין בכך כלום, כי אף אחד לא טען ולא טוען שכל סיפור, עדות, או קבלה בלב, הם אמיתיים. ייתכן ויש סיפורים שהם המצאה או שאינם כפשוטם. אז מה? איך מפה אתה מסיק את המסקנות שלך? לרב מיכי הפיתרונים.

ולא מסורת שנמסרה מימי משה רבנו ועד דורנו זה. כל דור חידש משהו בהתאם לאווירה דאז, אבל ביסס את חידושיו על מדרשים ופשרנויות מתוחכמות.

באשר לסיפורי הניסים ולעדות מכלי ראשון, ככה זה בד"כ נראה במגזר החרדי כשבאים לבדוק עובדות: 

"ולפעמים מתבלט סיפור יוצא דופן, כמו זה שסיפר הרב חיים זאיד, מכוכבי הערוצים החרדיים, לפני כמה חודשים. "מצלצלת אליי תלמידה, קוראים לה טלי. בת 25, גרה היום בבית שאן", פתח זאיד את הסיפור המובא כאן בתמצות שעושה עוול לכישרונו הרטורי. בהדרגה מתבהרת התמונה: שני הוריה מתו, היא מתקשה למצוא בן זוג ובקשתה היחידה היא לשבור תוכנית חיסכון, עם 6,000 שקלים, כדי לקנות ציציות לחיילים.

"אירגנתי ג'יפ, עם אלוף משנה וכל הציציות", סיפר זאיד. "היה סכנת נפשות. בצומת סעד היתה היתקלות עם מחבלים. שלושה הרגו, אחד ברח לשטח". הרב ושותפו חיכו ברכב, אבל "שעה וחצי לא מוצאים את המחבל". לבסוף הגיע האישור, וזאיד התחיל לחלק ציציות לחיילים ולשוטרים במקום, וגם זרק אחת לשוטר מעט מרוחק. "הוא לא הצליח לתפוס, והציצית עפה עם הרוח והתיישבה על אבן — בדיוק איפה שהיה המחבל. הוא לא יודע מה זה, החוטים נכנסו לו לאף, הרים את הראש — והשוטר קלט אותו. באו כמה חבר'ה וחיסלו אותו. המחבל הזה, יימח שמו, עלה בסערה השמימה עם ציצית", סיפר זאיד על רקע קולות צחוק של השומעים.

"טלי, מסיבות שלה, לא רוצה להתראיין", אמר השבוע הרב זאיד בשיחה עם מוסף הארץ. כעבור זמן תיקן והבהיר כי אינו מכיר אותה. הוא גם לא נסע לדרום, חילק ציציות או גילה מחבל. "אני אמנם מספר את זה על עצמי, אבל זה לא אני. את הכל סיפר לי מישהו, שגם הוא לא מוכן להתראיין. אתה יודע איך זה: עושים סיפורים כדי לעשות את זה יפה, מטעמים". ואחר כך הוסיף: "אני לא יכול להגיד באופן ברור אם הסיפור אמיתי. אם זה עושה טוב למישהו, זה מצוין".

וגם ככה (בזמנו התכתבתי עם מפיץ הסיפור בפייסבוק, גם הוא התחיל לגמגם ולהתחמק ממתן תשובות באשר לזהות התלמיד שלו שכביכול מפעיל את כיפת הברזל).

אני לא מקבל את ההנחה, ובטח שלא את ההשוואה בין מיני ואסרי לבין גדולי ומנהיגי אותו דור. בניגוד לכל מיני מחב"תים שמפיצים סיפורים, חכמי התלמוד התעסקו בלימוד תורה ולא בהחזרה בתשובה.

גם אני לא כברירת מחדל לא מקבל כל סיפור שהחרדים מספרים, כי ברור מאיפה זה יוצא ורואים מי הם אלה שעושים בזה שימוש. אם תלך לגדולי הציבור אצלם, לת"חים אמיתים, אתה לא תמצא את זה אצלם. הם יגידו לך שאפילו אם נניח שזה סיפור אמיתי, הוא חסר משמעות, ולכן לא "ייכתב" על ידם. כך גם חזל דתלמוד.

ופעם נוספת, אתה מנסה להסיק ולהכליל דווקא מהסיפורים בהם יש עיוותים או שקרים לכל הסיפורים. יש כאלה שעושים הפוך ממך אבל באותו עיקרון, רוצים להכשיר הכל בגלל שיש גם סיפורים אמיתיים.

ואני אומר שיש כאלה ויש כאלה, וכדי לפסול סיפור צריך או ראיה טובה לשקריותו או נימוק אחר שמכריח להפוך אותו למדרש אגדה בלבד.

רק דבר אחד לא הבנתי:

למה יש כאן כפילות?

"וכמה אימהות לא חשו מאומה כשבנן נפגע או לא חשו כשהוא כן נפגע"

שני החלקים של המשפט (לפני ואחרי המילה "או") מתארים בדיוק את אותו המצב...

מנגד, בצלאל לא מבין.

ולכן מקומו באופזיציה

כי משם מבינים...

קצת פשיזם. לכן מי שטוען "עם ישראל הוא עם ככל העמים, ולא עם האלוקים" הוא טוען טענה אידאולוגית פשיסטית במקצת. למרות שמבחינה רגשית ברגש הלאומי שלו אין בו כלל פשיזם וזה בסוף מה שקובע.

לא ייתכן כזה דבר פשיזם לאומי-יהודי ברגש הלאומי. מכיוון שהאתוס של עם ישררל הוא בבסיסו אלוקי ולהיות אור לגויים ולהיטיב לכל העולם ולא רק אגואיזם קולקטיבי לאומי, והאתוס הקולקטיבי לא מוחק את הפרט בישראל מכיוון שהפרט קשור בנשמתו לקולקטיב.

גם אם האידאולוגיה של יאיר גולן טיפונת פשיסטית , זה ממותן בטענה המפא"יניקית שכל עניינו של עם ישראל מראש זה להפיץ את מוסר הנביאים הכלכלי-סוציאלי בעולם, וטענתם על הציונות והסוציאליזם כבלתי ניתנים להפרדה. כלומר מפא"י הודו שאנו ישורון אבל כפרו בהיותינו ישראל (לפי המינוח של הרב קוק באורות ישראל)

יאיר גולן ממש לא כזה. הלאומיות לא מטרידה אותו. הוא כן טוטליטרי - בצורה הטוטליטרית נפגשו הפאשיזים מימין והקומוניזים משמאל - לא רק שלטון מוחלט כמו דיקטטורים רגילים, אלא שלטון על המחשבות, על הדעות, חינוך מחדש של כל מי שחושב אחרת.

כשאדם עם רקע קרבי-פיקודי, רוצה לשלוט גם על הדעות, זה מסוכן, מסוכן מאוד.

לפי ההגדרה המלומדת - לא.

לפי האופן בו משמשת המילה הזו היום, קרי ככינוי גנאי לאנשים בריונים וטוטליטריים, אז כן בהחלט.