פרסמתי במדיה אחרת וחשבתי שנכון לשתף את זה גם פה.
אמ;לק: כך התת מודע שלי מבריח אותי מהחגים. וכך אני מנסה להפסיק לעשות את זה.
בתחילת אלול תשע"א הייתי עם "רגל אחת בחוץ" מערוץ 7, ואז הגיעה הבקשה: לחזור בהיקף מלא, כדי לגרום לפרוייקט העיצוב החדש שאני ייעצתי לו (אבל לא בניתי אותו!) ושנתקע להסתיים ולעלות לאוויר.
אה והיה שם עוד משהו: קונפליקט רגשי. שלא קשור לעבודה. כזה שהיה גדול עליי בכמה מידות והייתי חסר אונים מולו באופן מוחלט.
בשלב הזה פשוט התחלתי לשבת מול המחשב 10-12 שעות ביום. הן על הפרוייקט החדש-ישן והן על שאר הדברים שהיו צריכים לקרות. שוב ושוב ושוב ושוב. כשהגיע ראש השנה נהייתי חולה, מהחיסון, או כך חשבתי לפחות. מושבת וכאוב התיישבתי מול המחשב ובגדול עבדתי על הפרוייקט החדש. נשאבתי אליו מוכה ירח גם בחול המועד שבו לא הייתה עבודה רגילה. הסטרס הזה המשיך עד שהפרוייקט עלה וגם אחרי שעלה - לתיקונים. אחרי שמחת תורה - נגמר. העיצוב החדש היה באוויר.
עזבתי את הכל וחזרתי לעבודה הרגילה שלי.
עברו עוד כמה חודשים. הגיע פסח. או פורים. או שבוע לפני. מה-זה-משנה. לקחתי שוב פרוייקט גדול. שדרוג הפורומים של ערוץ 7 מהישן לחדש ואחריהם עוד כמה דברים. ונשאבתי לתוכו. עשיתי את העבודה והיא התקדמה נהדר אבל לא הסתיימה (הפורומים כן הסתיימו).
באיסרו חג נטשתי את ה-branch עם הפרוייקט, וחזרתי לעבודה הרגילה שלי.
מתי חזרתי לזה? כמובן. בראש חודש אלול. הפעם סיימתי את העבודה ובחשוון עלה הפרוייקט לאוויר.
אז נגמר, נכון?
לא נכון
עברו עוד כמה חודשים, ומצאתי את עצמי עם אנרגיה פנימית להעביר את ערוץ 7 מ-vue 2 ל-vue 3. נחשו מתי? שלושה שבועות לפני פסח.
נטשתי את זה באיסרו חג - שוב. חזרתי במלוא התפוקה לפרוייקט הזה מתי? כמובן. בחגים הבאים. בסוף הייתה בעיה טכנית שהפרוייקט הזה פתר כך שהוא הושלם על חשבון ימי עבודה "רגילים".
פה כבר התחלתי להבחין בדפוס. שבוע-שבועיים לפני חג עם חול המועד, אני מנחית על עצמי פרוייקט ענק. המנגנון הזה היה חזק ממני וניצח אותי. הוא ניצח אותי גם בחגים הבאים וגם באלו שאחריהם.
הלקוחות שלי הרוויחו וגם אני הרווחתי - המערכת לאחר ששודרגה הייתה ממש כיפית לתפעול.
בשבוע שעבר זה קרה שוב. אני מתיישב בבוקר מול המחשב עם חשק עז לשדרג Backend של לקוח. יש לזה הסבר טכני למה זה מוצדק אבל זה לא משנה כרגע. אתם לא אנשי מקצוע.
שוב נשאבתי למחשב עד השעות המאוחרות של הלילה,
הפעם אחרי יומיים תפסתי שזה קורה שוב. ואמרתי סטופ.
ביום למחרת, חזרתי לעבודה הרגילה שלי. משהו שביקשו ממני וצריך לקרות כבר.
במוצ"ש שאחרי ראש השנה (כלומר אתמול), נחשו מה - נשאבתי שוב. הפעם למשהו אחר. אפילו לא כזה שמשלמים עליו. הלכתי לישון סביב השעה 2:00 אבל האדרנלין בגוף לא נתן לי להירדם עד השעה חמש.
סביב השעה 2:40 התחלתי לחפש מה קורה לי ומאיפה בעצם אני מכיר את התחושה הזו בגוף. את הכאב הזה בצוואר ובכתפיים. מאיפה המנגנון הזה מוכר?
אה. זה ההצפה של החגים.
זה לא עזר לי לישון, אבל הבנתי שאני בתוך הדרעק המוכר. נרדמתי בסוף איכשהו, קמתי לעבודה סביב 11 ואחר כך עבדתי כרגיל.
מצד אחד אני מבין שאני בתוך לולאה מוכרת. מצד שני 22:03 ואני עדיין מול המחשב עם וריאציה של האנרגיה הזו. בין-לבין הצלחתי לחתוך החוצה כדי לשרוף אנרגיה בתקווה שהעייפות הפיזית ישלח אותי לישון.
מה עושים? עוד לא לגמרי יודע. אבל אני יודע שזה דפוס חוזר ואני לא מתכוון לתת לו לשלוט בי בצורה הזו.
