בסרטון שיצא בהתחלה ראו את קסטלמן יורה במחבלים (אולי באמת פריג׳ה גם ירה)

אחר כך רואים גם את פריג׳ה וגם את קסטלמן שמוריד את הנשק, את החולצה ואז פריג׳ה יורה בו

זה אפילו לא היה דו"צ

ורץ לספר לחבר'ה.

דעת.  יש אדרנלין של הלחם או ברח במצב כזה. הרי לסכן את החיים שלך ולירות במחבל ולא לברוח זה עצמו דבר שנוגד אינטינקטים. יש מצב של מעיין שכרות כשיורים במחבל, כמובן כל אחד לפי אישיותו. אל תשפוט בבקשה.

מקסימום היה פה מקרה אלאור עזריה 2, שהוא חשב שזה מחבל וירה בו למרות שהיה מנוטרל (וגם זה כנראה לא נכון. אתה לא יודע אם יש עוד רובה למחבל או סכין או חגורת נפץ. ובמצב כזה שיקול הדעת לא עובד).

גם אם זה מקראה אלאור עזריה 2, לא צריך להעניש. אחרת כל חייל יחשוב לפני שמנטרל מחבל. זו רדיפה של הפרקליטות השמאלנית.

כמובן עצוב מאוד והלב בוכה על קסטלמן ז"ל. אבל כמו שלא מענישים חיילים בדו"צ למרות הכאב, כך גם פה.

אתה סתם מדבר ומאשים אותו על לא עוול בכפו.

ולפרקליטות. שחוששת ממקרי אלאור עזריה נגד מחבלים, וקסטלמן ז"ל לא מעניין אותה כקליפת השום

מרים ידיים ומוריד אפילו חולצה?

ובכל אופן פריג׳ה יורה בו?

תגלה שהילדים שלהם, שהורשעו ונגזר עליהם מאסר, הם ברובם הגדול צדיקים גדולים שלא יכולים לפגוע בזבוב

את פריג'ה. אף אחד לא יכול לדעת באיזה מצב הוא היה בעת הפיגוע. יש אנשים שמאבדים את כל שיקול הדעת שלהם בעת פיגוע, וזה לא אשמתם

זאת אפילו לא טענה שהוא או עורכי דינו העלו.

המושג "לאבד שיקול דעת" לא קיים בשפה המשפטית, מה שכן קיים זה חוסר כשירות כאשר לא יודעים להבחין בין טוב לרע.

אם הוא יטען "באותם רגעים לא ידעתי שזה רע לפגוע ביהודי", הוא בעצם יעשה גול עצמי כנגד טענת ההגנה העיקרית שלו, שהיא "חשבתי שהוא מחבל מסוכן וזה היה סביר לחשוב כך באותם רגעי אימה".

אם הוא יטען "באותם רגעים פשוט יריתי כי לא היה לי שיקול דעת", הוא ייכנס לכלא לשנים רבות, ובצדק. מי שמקבל נשק צריך לפעול בשיקול דעת, ואם הוא לא מצליח להפעיל שיקול דעת - שיזרוק את הנשק לריצפה ולא יירה באנשים.

אדם שמתגונן מפיגוע נמצא בסוג של שכרות זמנית, שלא באשמתו. קשה מאוד להחליט החלטות בשניה כשיש סכנת חיים, ובוודאי שאדם לא אשם שהחליט בטעות החלטה מוטעת.

אדם בהבזק שניה לא חושב מה סביר או לא, זה לא אהרון ברק שיושב על כורסתו הנוחה בביתו וחושב מה יעשה האדם הסביר, זה פיגוע בזמן אמת.

מי שקיבל נשק צריך לפעול בשיקול דעת, אלא אם כן שיקול הדעת הזה נשלל ממנו בעל כרחו, זה לא רשלנות, זה אונס גמור.

ואם באמת ככה המשפט בישראל קובע כמו שאמרת, אני עכשיו עוד יותר מבין את "השיבה שופטינו כבראשונה, והסר ממנו יגון ואנחה", ואת "מקום המשפט שמה הרשע".

יש טיעון שאומר "יריתי בו כי היה סביר לחשוב באותם רגעים שהוא מחבל מסוכן" - זה טיעון לגיטימי שצריך להיבדק בבית המשפט. ברור שבית המשפט יבחן את זה מנקודת מבט של חייל בזמן הפיגוע, ולא מנקודת מבט של משרד ממוזג. אף אחד לא ישפוט אותו לפי "אהרון ברק שיושב על כורסתו הנוחה בביתו". זה סתם זריקת הדיון למקום לא רלוונטי.*

אבל הטיעון "באותם רגעים הייתה לי שכרות זמנית, כמו אדם מסומם" זה טיעון גרוע, שישלח אותו לכלא ובצדק. לא סתם עורכי הדין שלו לא משתמשים בטיעון הזה.

לפי הטיעון הזה, הוא בכלל לא היה כשיר לבחון האם עומד מולו יהודי חף מפשע או מחבל, ואם אתה לא כשיר לבחון זאת כי אתה "בשכרות זמנית" - תזרוק את הנשק על הריצפה ואל תעיז להשתמש בו.

להיות שיכור זו לא טענת הגנה כאשר אתה מואשם בהריגה.

*לא רק במצב מלחמה ולא רק בנושאים כאלה, שופטים חייבים לדעת לשפוט לא מנקודת המבט הנוחה של הכסא שלהם. איך אפשר לשפוט רופא שעשה טעות בזמן ניתוח ולכן נתבע? איך אפשר לשפוט מהנדס בניין שבגלל פיפס קטן בחישוב הוא גרם לבניין שלם להתמוטט?

מה שמשותף לכל המצבים האלה, הוא שיש כאן שאלה של "מה האדם הסביר היה עושה". האם חייל סביר היה יורה בקסטלמן? האם רופא סביר גם כן היה עושה את אותה הטעות?

במצבים כאלה, גם ההגנה וגם התביעה מביאים עדים מומחים מהתחום הרלוונטי, והעדים המומחים מספרים מניסיונם הרב וממחקרים בתחום וכו' על מצבים דומים ומה מצופה בהם.

כך למעשה השופט לא מכריע בין דעתו של הנאשם לבין הדעה של עצמו, אלא בין עדים מומחים שונים שעלו לדוכן.

שהיה לו!

זה משתנה מכל אדם ואדם. יש מי  שמצליח לשמור על קור רוח במצב חירום ויש מי שלא. תשאל פסיכולוגים מומחים.

חובת ההוכחה על מערכת המשפט שהוא היה בצלילות דעת באותה עת. אחרת הם שולחים לכלא אדם שבחזקת חף מפשע והם רשעים.

לא אכפת לי מה עורכי הדין משתשמים או לא. ייתכן שכל מערכת המשפט מרושעת, ושתתוקן במהרה בימינו "ואצרפה כבור סיגייך ואסירה כל בדיליך, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ואשיבה שופטיך כבראשונה. ציון במשפט תפדה".

בדין תורה אדם שוגג קרוב למצב אנוס שהרג אדם, לא מוענש. 

ברור שלא היה לו זמן לבחון אם הוא בשכרות זמנית או לא! 

בן אדם! הוא היה במצב שכל שניה הוא יכול למות! אתה יושב על כורסתך ובוחן בהילוך איטי את הפיגוע וחושב מה היה טוב לעשות. לו לא היה זמן לחשוב על כל הפילפולים היפים האלה! ואני לא בטוח שאתה היית נוהג אחרת.

במצב של רופא או מהנדס אז אם הם התנהגו ברשלנות מודעת הם יענשו. אם ידוע שאדם לוקה בפיגור/שכרות זמנית בעל כרחו/התקף פסיכוטי וכו' (אם הוא שתה לפני שנהג אז זה רשלנות שלו כמובן) אז הוא לא יענש. 

לא הולכים לפי האדם הממוצע, אלא לפי האדם הנידון לפנינו. אם הפסיכולוגים אומרים שבהתאם לאופי האדם שמולינו, הוא יאבד את קור הרוח בעל כרחו המצב חירום, אז הוא לא אשם!

אם המשפט כיום הולך לפי האדם הממוצע, אז זה משפט רשע. (ולפי טענתך גם אדם עם פיגור קשה או פסיכוטי ילך לכלא כי הולכים לפי האדם הממוצע).

השופט צריך להכריע על פי חוות דעת של פסיכולוגים שבחנו לעומק את הנידון, אם יש לו אישיות שנוטה לאבד את צלילותו במצב חירום או לא. ואם יש ספק גם קטן, לא שולחים אדם לכלא. לפי הכלל שגם אם יש ספק קטן שאדם חף מפשע אז לא שולחים לכלא.

וגם לפי דבריך אז זה מקסימום גרימת מוות ברשלנות, לא הריגה.

אתה באמת חושב שגם עורכי הדין *שלו* הם רשעים, ולכן הם לא משתמשים בטיעון שיכול לעזור לו?

וסתם אנקדוטה: מערכת המשפט לא צריכה להוכיח על אף אדם שהוא שפוי. הוא זה שצריך להוכיח שהוא לא שפוי, אם הוא רוצה להשתמש בטיעון ההגנה הזה.

אדם עם פיגור קשה בהחלט יוכל להשתמש בטיעון "לא יודע להבחין בין טוב לרע", אבל זה טיעון אחר מהטיעון של הרופא או המהנדס או החייל שבכלל טוענים "עשיתי מעשה סביר בהתאם לנסיבות" ולא טוענים "אנחנו לא שפויים". אתה פשוט ממשיך לערבב...

את הטיעון של האדם הממוצע כתבתי על מקרה של אדם שנאשם בכך שהוא התרשל וגרם לנזק, זה בכלל לא קשור לטיעון של אי שפיות.

הטיעון של אביעד במשפט שלו הוא "פעלתי לפי הנהלים, חשבתי שהוא מסוכן וזה היה סביר לחשוב כך".

אם הוא יטען "לא פעלתי לפי הנהלים כי הייתי כמו שיכור" - זה יהיה הדבר הכי מטומטם שהוא יכול לעשות לעצמו. לא סתם עורכי הדין שלו לא מעלים את זה, וגם הוא לא.

אמרתי שייתכן (אם אתה צודק) שהמשפט בישראל הוא רשע, או שהשופטים רשעים או חלקם.  

אם המשפט עצמו הוא רשע אז לשופט אין מה לעשות אלא חייב לפסוק לפי המשפט. ועורכי הדין גם לא יכולים לעשות כלום, מטעם ההגנה זה לא יעזור לו. ומטעם המדינה, זה התפקיד שלו לנסות להראות למה הוא צריך להיכנס לכלא. ייתכן שהפרקליטות רשעה, אני לא יודע איך מערכת המשפט עובדת וזה כלל לא רלוונטי.

אני מדבר מבחינה מוסרית, לא מבחינת איך מערכת המשפט(ההגונה או הרשעה) בישראל עובדת.

לפי דעתי אם יכניסו אותו לכלא זו פקודה בלתי מוסרית בעליל ולכן על הסוהרים לסרב פקודה.

מערכת המשפט צריכה להוכיח שאדם שפוי אם הוא היה במצב שיש אנשים שנוטים לאבד את צלילותם כמו בפיגוע. חזקת החפות. אחרת מכניסים הרבה חפים מפשע לכלא.

מטומטם או לא, זה הדבר המוסרי. ואם אתה צודק, אז המשפט בישראל פשוט מרושע.

זה כרטיס "צא מהכלא" לכל אדם שיהרוג אנשים בשעת פיגוע.

הוא אפילו לא יצטרך להוכיח שהוא חש סכנה, הוא יכול גם לירות באנשי איחוד הצלה שיגיעו 10 דקות אחרי הפיגוע, כי לשיטתך אי אפשר לשפוט אנשים במצב הזה ולא צריך להיכנס לדקויות כמו "האם הם חשו סכנה".

אבוי לנו אם נגיע למצב הזה.

את אישיותו של האדם ולראות עד כמה הסיכוי שיאבד את צלילותו בפיגוע.

וכמובן בסיכוי קטן מאוד לא מתחשבים. סיכוי קלוש שאדם ייפגע באיחוד הצלה(אלא אם כן ידוע לנו שהוא עם פיגור/פוסט טראומטי/פסיכוטי ואז הוא זכאי), אבל במקרה של פריגה זה היה ממש בעת הפיגוע עצמו, וודאי שהוא לא היה הורג את קסטלמן אם היה יודע שהוא לא מחבל, וודאי שלא רצה לפגוע בסתם אדם.

אבל נכון, הרבה פושעים מסתובבים מחוץ לכלא חפשי כי אנו נוהגים לפי הכלל "מוטב שמאה פושעים יסתובבו חופשי מאשר חף מפשע אחד יכנס לכלא". ויש חזקת חפות. כך נוהגים בכל מדינה נאורה. לעיתים המפשט מחייב בדיני ממונות ומזכה באותו מקרה בפלילי, כי אין מספיק הוכחות.

זה גם לא יעזור להרתעה אם נכניס לכלא אנשים שאיבדו את צלילות דעתם בפיגוע, כי תמיד יהיו עוד כאלה, והם יאבדו את הצלילות בפיגוע למרות ההרתעה. כך שהכנסה לכלא לא תעזור להבא.

באותו עקרון לא מכניסים לכלא על מקרי דו"צ שקרו לא ברשלנות. למרות שידוע לנו שבכל מלחמה יהיו לצערינו אירועי דו"צ, וכמו שידוע לנו שבכל שנה תקרה תאונת דרכים שנובעת מאונס. אנחנו חיים עם מקרים מצערים ולא מענישים למרות זאת על מקרים שאדם היה אנוס. ובכל מקרה הרתעה לא תעזור באירועי דו"צ או בנהג שנסע מרוכז אבל דרס.

לפי מה שהבנתי, אתה מציע שיטה תועלתנית, שלא מתחשבת באם האדם זכאי או אשם, אלא רק בצורך בהרתעה. לשיתטך נראה שצריך לצלוב חי בכיכר העיר אדם שנסע מעל המהירות המותרת, כי רק כך תהיה הרתעה אמיתית בדרכים.

אם אתה רוצה להעלות את ההרתעה, תחמיר את ענישת המחבלים ותוסיף להם סעיף "גרימת מוות ברשלנות עקב גרימת אירועי דו"צ" בנוסף לסעיף הרצח. כי אני בטוח שהמחבלים שמחים מאירועי דו"צ כמו פריגה וזה חלק ממטרת הטרור, לזרוע בהלה. בסוף המחבל אשם ברצח קסטלמן.

וכמובן כדי למנוע מקרים כאלו להבא, צריך לחדד נהלים בצהל או לכל נושא נשק במטווח, ולחשוב על עוד פתרונות יצירתיים שימנעו דו"צ. נקמה בפריגה לא תעזור כאן ולא תשיב את קסטלמן הי"ד(שה' ייקום מהמחבל , לא מפריגה) לחיים.

כשאתה כותב "וכמובן בסיכוי קטן מאוד לא מתחשבים. סיכוי קלוש שאדם ייפגע באיחוד הצלה(אלא אם כן ידוע לנו שהוא עם פיגור/פוסט טראומטי/פסיכוטי ואז הוא זכאי), אבל במקרה של פריגה זה היה ממש בעת הפיגוע עצמו, וודאי שהוא לא היה הורג את קסטלמן אם היה יודע שהוא לא מחבל, וודאי שלא רצה לפגוע בסתם אדם."

אתה בעצם לא מביא טענת אי שפיות, אלא טענה של "היה סביר לחשוב שהוא מחבל מסוכן".

זאת בדיוק הטענה שהוא משתמש בה, והטענה שאני כתבתי שהיא לגמרי לגיטימית.

כשאתה אומר שהוא לא היה פוגע באיחוד הצלה, והוא לא היה פוגע בקסטלמן אם היה יודע שהוא יהודי, אתה בעצם אומר שהוא *כן* מבין את הסביבה, *כן* שולט בעצמו, ולכן *לא* יכול לטעון לאי שפיות.

כלומר הוא *לא* איבד את צלילות דעתו בפיגוע.

מבחינה מוסרית זכאי לפי הנימוקים שכתבתי.

לא הבנתי, אתה חושב שפריגה זכאי?

כתבתי שגם בסיכוי קלוש מתחשבים אם אנו יודעים שהנידון נוטה לאבד את צלילותו במקרה כזה. אבל אין הרבה אנשים כאלו שייאבדו את צלילותם כשאיחוד הצלה מגיעים. זה לא "היה סביר" על האדם הממוצע, אלא "היה סביר או אפילו סיכוי קטן" על האדם הספציפי.

כמובן שעל סיכויים קלושים אנו כן מכניסים לכלא, אפילו במחיר של חף מפשע אחד ל10000, כי אם כך לעולם לא נוכל להכניס אף אדם לכלא.

אני אומר שבמקרה של קסטלמן אז הגיוני שאיבד את צילות דעתו, זה קרה מייד אחרי הפיגוע, על אדם לא מזוהה.

איחוד הצלה זה כבר הרבה זמן והם מזוהים כלא מחבלים בבירור. אין סיבה שאדם יאבד במקרה של איחוד הצלה את צליליות דעתו.

אני לא עורך דין ולא מבין בטענות משפטיות ובעקרונות משפטיים, אני מדבר על מוסר, לא על עקרון משפטי, יהיה אשר יהיה.

יש צלילות דעת יחסית, שכרון חלקי, שאומר שלאדם אין זמן וצלילות לבדוק "מה רמת הסבירות שהאדם מולי מחבל" אלא הוא מגיב בחלקיק שניה אינסטנקטיבית (הרי במילא מי שרץ לזירת פיגוע להציל עושה זאת גם מתוך אינסטינקט ולא מחשיבה צלולה). השכרון הזה הוא חלקי, ומספיק צלול כדי שאם היה יודע באופן וודאי שקסטלמן יהודי, לא היה יורה בו (כנראה. צריך לבדוק את פריגה פסיכולוגית ולראות). מה לא מובן?

חוץ מזה מה זה משנה באיזו טענה ישתמש? אחריות השופט לברר אם הוא זכאי או לא, גם אם פריגה ישב כאבן בבית המשפט וישתוק.  זה אחריות השופט לברר את הדין , לא אחריות הנאשם.

וראו כל עמי הארץ כי שם ה נקרא עליך ויראו ממך.

טומאת נידה זה מי שמזדעזע מהרס אנדרטה של רוצח תינוקות כמו עראפאת

ובהכנסת ארס של מוסר נוצרי לתוך הבית מדרש.

הלוחם שהודח על מצבת עראפת הודח בצדק כי היה עליו לבוא עם פטיש אמיתי ולא עם פטיש גומי. לא ככה מבערים את הרוע המונצח באבן.

אתה שלוש פעמים ביום מבקש מהקב"ה שיביא אותך לארץ. הוא הביא, אתה בעטת במתנה שלו!
 

אין יותר תפילה מהשפה ולחוץ מהתפילה שלך. בכוזרי כתב זאת גם על מי שנולד בחו"ל ולא עולה לארץ:

מאמר שני

כג - אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אַתָּה מְקַצֵּר בְּחוֹבַת תּוֹרָתְךָ, שֶׁאֵין אַתָּה מֵשִׂים מְגַמָּתְךָ הַמָּקוֹם הַזֶּה וּתְשִׂימֶנּוּ בֵּית חַיֶּיךָ וּמוֹתֶךָ, וְאַתָּה אוֹמֵר: "רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵית חַיֵּינוּ", וְתַאֲמִין כִּי הַשְּׁכִינָה שָׁבָה אֵלָיו, וְאִלּוּ לֹא הָיָה לָהּ מַעֲלָה אֶלָּא הַתְמָדַת הַשְּׁכִינָה בָהּ בְּאֹרֶךְ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה הָיָה מִן הַדִּין שֶׁתִּכָּסַפְנָה הַנְּפָשׁוֹת הַיְקָרוֹת לָהּ וְתִזַּכְנָה בָהּ, כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה אוֹתָנוּ בִמְקוֹמוֹת הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים, כָּל שֶׁכֵּן הִיא שֶׁהִיא שַׁעַר הַשָּׁמַיִם. וּכְבָר הִסְכִּימוּ כָל הָאֻמּוֹת עַל זֶה. הַנּוֹצְרִים אוֹמְרִים, שֶׁהַנְּפָשׁוֹת נִקְבָּצוֹת אֵלֶיהָ וּמִמֶּנָּה מַעֲלִין אוֹתָן אֶל הַשָּׁמַיִם, וְהַיִּשְׁמְעֵאלִים אוֹמְרִים, כִּי הִיא מְקוֹם עֲלִיַּת הַנְּבִיאִים אֶל הַשָּׁמַיִם, וְשֶׁהִיא מְקוֹם מַעֲמַד יוֹם הַדִּין, וְהוּא לַכֹּל מְקוֹם כַּוָּנָה וָחָג. אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁהִשְׁתַּחֲוָיָתְךָ וּכְרִיָעְתָך נֶגְדָּה חֹנֶף,אוֹ מִנְהָג מִבִּלְתִּי כַוָּנָה, וּכְבָר הָיוּ אֲבוֹתֵיכֶם הָרִאשׁוֹנִים בּוֹחֲרִים לָדוּר בָּהּ יוֹתֵר מִכָּל מְקוֹמוֹת מוֹלַדְתָּם, וּבוֹחֲרִים הַגֵּרוּת בָּהּ יוֹתֵר מִשֶּׁיִּהְיוּ אֶזְרָחִים בִּמְקוֹמוֹתָם. כָּל זֶה עִם שֶׁלֹּא הָיְתָה בָעֵת הַהִיא נִרְאֵית הַשְּׁכִינָה בָהּ, אֲבָל הָיְתָה מְלֵאָה זִמָּה וַעֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְעִם כָּל זֶה לֹא הָיְתָה לָהֶם תַּאֲוָה אֶלָּא לַעֲמֹד בָּהּ, וְשֶׁלֹּא לָצֵאת מִמֶּנָּה ְּבִעּתֹות הָרָעָב אֶלָּא בְמִצְוַת הָאֱלֹהִים, וְהָיוּ מְבַקְשִׁים לִנְשֹׂא עַצְמוֹתָם אֵלֶיהָ.

כד - אָמַר הֶחָבֵר: הוֹבַשְׁתַּנִי מֶלֶךְ כּוּזָר, וְהֶעָוֹן הַזֶּה הוּא אֲשֶׁר מְנָעָנוּ מֵהַשְׁלָמַת מַה שֶּׁיְּעָדָנוּ בוֹ הָאֱלֹהִים בְּבַיִת שֵׁנִי, כְּמָה שֶׁאָמַר: "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת-צִיּוֹן", כִּי כְבָר הָיָה הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי מְזֻמָּן לָחוּל כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה אִלּוּ הָיוּ מַסְכִּימִים כֻּלָּם לָשׁוּב בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, אֲבָל שָׁבוּ מִקְצָתָם וְנִשְׁאֲרוּ רֻבָּם וּגְדוֹלֵיהֶם בְּבָבֶל, רוֹצִים בַּגָּלוּת וּבָעֲבוֹדָה- שֶׁלֹּא יִפָּרְדוּ מִמִּשְׁכְּנוֹתֵיהֶם וְעִנְיָנֵיהֶם. וְשֶׁמָּא עַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר", כִּנָּה הַגָּלוּת בְּשֵׁנָה וְהַלֵּב הָעֵר הַתְמָדַת הַנְּבוּאָה בֵינֵיהֶם. "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק", קְרִיאַת הָאֱלֹהִים לָשׁוּב. " שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא-טָל" עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁיָּצְאָה מִצִּלְלֵי הַמִּקְדָּשׁ, וּמַה שֶּׁאָמַר: "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי", עַל עַצְלוּתָם לָשׁוּב. "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחוֹר", עַל עֶזְרָא שֶׁהָיָה פוֹצֵר בָּהֶם וּנְחֶמְיָה וְהַנְּבִיאִים, עַד שֶׁהוֹדוּ קְצָתָם לָשׁוּב הוֹדָאָה בִלְתִּי גְמוּרָה,וְנָתַן לָהֶם כְּמַצְפּוּן לִבָּם, וּבָאוּ הָעִנְיָנִים מְקֻצָּרִים מִפְּנֵי קִצּוּרָם, כִּי הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי אֵינֶנּוּ חָל עַל הָאִישׁ אֶלָּא כְּפִי הִזְדַּמְּנוּתוֹ לוֹ, אִם מְעַט – מְעָט וְאִם הַרְבֵּה – הַרְבֵּה. וְאִלּוּ הָיִינוּ מִזְדַּמְּנִים לִקְרַאת אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, הָיִינוּ פוֹגְעִים מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁפָּגְעוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם. 

וְאֵין דִּבּוּרֵנוּ: "הִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ",וְ"הִשְׁתַּחֲווּ לְהֲדוֹם רַגְלָיו", וְ " הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן", וְזוּלַת זֶה, אֶלָּא כְצִפְצוּף הַזַּרְזִיר, שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים עַל מַה שֶּׁנֹאמַר בָּזֶה וְזוּלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ מֶלֶךְ כּוּזָר.

רבינו יהודה הלוי, נאה דרש ונאה קיים ויצא ועזב כל טוב בארץ ספרד ושם פעמיו בדרכים מסוכנות, מלאות שודדים, ספינות טובעות ומסעי צלב, לארץ ישראל.

אתה בתקופת שפע כזאת, נטשת את ארץ ישראל. 

"גדול כבודינו בגוים"

... אני שואל:

מה אתה חושב כשאתה  עומד לפני הקדוש ברוך הוא ואומר:

"דל כבודנו בגויים ושקצונו כטומאת הנדה"

אם לא תענה אבין שגם אתה מאלה שמתפללים מהפה לחוץ.

"דל כבודינו בגוים" זה שמצוקמקים כמו חות'ים מעיזים לירות עלינו, ושאנו עוד נאלצים לקבל טילים מארגון מצוקמק כמו חזבאללה ולא לכבוש את כל לבנון. ושאנו נאלצים שבעיר העתיקה תהיה מלאה בצלבים ועבודת אלילים. שאנו מכילים את זה שהגויים לא מכירים בירושלים כבירת ישראל ובעיר העתיקה כנשלטת על ידינו. שהערבים עושים כבשלהם בהר הבית ומשחקים בו כדורגל.  שהגויים לא מכירים בלב המולדת שלנו יהודה ושומרון כחלק מהמדינה ושיהודי לא יכול לסוע בצורה בטוחה בלב המולדת שלו ביהודה ושומרון.  שהגוים מצטטים את עיתון הארץ ואת אולמרט ואורמים "אפילו ישראלים טוענים שמדינת ישראל פושעת מלחמה".

"ושקיצונו כטומאת הנידה" - השפעת הפרוגרס על התרבות במדינה, חדירת המוסר הנוצרי לחלקים מהבית מדרש, והעובדה שחצי מיהודי ארצות הברית הם רפורמים  אוטו אנטישמים שונאי עמם והסירו המתפילה את הבקשה לחזור לארץ

... את הדבר הנכון. אין ספקות  ואין חרטות. וידוי מושלם.

.... מעשה תועבה.

ותצביע למפלגת נעם

.... במילים "מה זה קשור" בורח מהמציאות.

אתה יודע טוב מאוד שזה רע בעיני השם.

נעם

בארץ ישראל

בדיוק הפקרת שדות גז בצפון הארץ בנחלת שבט אשר. הפקרה שפינקה את איראן דרך חיזבאללה בלבנון.

בדיוק הסכמי אוסלו שהקריבו אלפי חיים על מזבח השקר השמאלני של רבין ופרס.

גם כאן לא הייתי ממהר להיצמד לדברי הרהב של פרשנים יהירים. בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל.

איך זה מעודד?

שאנחנו בדרך לגאולה

אז מי זה מלך ערבי?

פרסים אינם ערבים. מדובר בשתי קבוצות אתניות שונות עם היסטוריה, שפה ותרבות נפרדות.

הנה ההבדלים המרכזיים שחשוב להכיר:

1. מוצא ואתניות

* פרסים: שייכים לקבוצת העמים האיראניים (מקור הודו-אירופי). הם חיים בעיקר באיראן, שם הם מהווים את הרוב המכריע של האוכלוסייה.

* ערבים: שייכים לקבוצת העמים השמיים, שמקורם בחצי האי ערב.

2. שפה

זהו אחד ההבדלים הבולטים ביותר:

* פרסית (פארסי): שפה הודו-אירופית. למרות שהיא נכתבת באלפבית המבוסס על הכתב הערבי (עם כמה אותיות נוספות) ושאלה מילים רבות מהערבית, היא קרובה דקדוקית הרבה יותר לשפות אירופיות (כמו אנגלית או גרמנית) מאשר לערבית.

* ערבית: שפה שמית, הקרובה מאוד לעברית מבחינה מבנית ודקדוקית.

3. דת

בעוד ששתי הקבוצות הן ברובן מוסלמיות, יש ביניהן הבדל זרמי מובהק:

* רוב הפרסים הם מוסלמים שיעים.

* רוב הערבים בעולם הם מוסלמים סונים (אם כי יש מיעוטים שיעים גדולים במדינות כמו עיראק ולבנון, וכן מיעוטים נוצריים).

4. היסטוריה

הפרסים מתגאים בהיסטוריה של אימפריות עתיקות (כמו האימפריה האחמנית של כורש הגדול) שהתקיימו הרבה לפני עליית האסלאם והתפשטות התרבות הערבית. כיבוש פרס על ידי הערבים במאה ה-7 אמנם הביא את האסלאם לאזור, אך הפרסים שמרו על זהותם האתנית והלשונית הייחודית.

(נעזרתי ב Gemini)

מלכות זה לא עם אלא ציווילזציה.

כשם שאירופה כיום אינה רומאית, ועדיין ממשיכה של מלכות רומי

אי פעם את הדעה שהאיראנים הם ממוצא ארי וכך גם הם רואים את עצמם?

ארים = עמלק. 

אם כי נכון שהם והם התנדבו לבצע את תפקידו.

בגדול בחקר העמים והבלשנות, בעוד שאנחנו הערבים, הארמים ועוד נחשבים 'שמיים', יש את האירנים שהם מקור השפות ההודו-אירופיות, כלומר ההנחה היא שקבוצות הברברים שפלשו לצפון ומרכז אירופה ופגשו מצפון את היוונים והלטינים (רומאים), הגיעו במקורן ממרכז אסיה.

מדרשי אגדה יכולים להתפרש בכל מיני דרכים. כשעם ישראל קם ונלחם, יש סיע"ד.

את העולם שלו, כידוע. אפילו אם לא רואים זאת בעיני הבשר ודם שלנו.

סבלנות.

"מה תצעק אלי?! דבר אל בני ישראל וייסעו!".

עייני רש"י במקום; שני פירושים בדבריו.

*היום זה אירן (ויתכן שבמידת מה עומדות מאחוריה רוסיה וסין),

*מחר אולי תהיה תורכיה של ארדואן וגם כל מיני גורמים ממפרקי הזהויות במערב.

*עד לפני שלושים שנה זו היתה בריה"מ,

*במלחמת השחרור זו היתה בריטניה הגדולה שהלגיון הירדני ובמידה רבה גם מצרים היו תחת חסותה,

*לפני כן המופתי קיבל חסות מהיטלר.

אבל לפני ואחרי הכל, האויב העיקרי והמהותי זה הערבים בארץ ובסביבתה.

אם 'ראש הנחש' מתחלף, אבל הניבים העיקריים, נשארים אותם ניבים במשך מאתיים שנה - כנראה שהם הראש האמיתי שרק מוצאים כל פעם נותן חסות חדש...