נשמע שזה חסר לך

וגם חברת אנשים

צאי לעבוד ברגע הראשון שתוכלי לדעתי. יהיה לך עניין, תראי אנשים, לא תהיי לבד.

עד אז - תעבירי את התקופה כזמנית

ועוד משו על שמחה - שמחה היא נוכחות בהווה. המרדף אחרי היעד הבא הוא בדיוק ההיפך. נראה לנו שזה ישמח אותנו, ואז - הוא מגיע, וריקנות.

תשמחי בכאן ועכשיו.

תקדמי את הכאן ועכשיו

אז לא יכולה תלבנות על זה

וכן מודעת לזה

גם אין לי מושג במה כי כאמור עזבתי את התחום הקו-ם.

ולא יודעת כלום ק-ימה..בבירור מול הז כמובן.

ולגבי הכאן ועכשיו- אני לגמרי רק בו

אם אני חושבת קדימה אני מתיאשת לחלוטין ונשברת כי זה שהסבב הזה עוד כל כך ארוך ..זה מייאאששש

אז חיה רק את היום הזה

ומנסה ממש לתת בו תוכן

אבל הכל כל כך ריק וחדגוני

אני כן הולכת לכל מה שיש ומנסה

אבל זה לא עוזר

לפעמים רק רגעית

השאלה שלי..

אני יודעת שמתישהו דברים ישתנו ואוכל יותר לשנות גם את הבחוץ

אבל הזמני הזה ארוך

זה לא חודש

ובינתיים כל יום זה ריק ודכאון

תודה דייקת נכון

לא חסר מי שצריך עזרה

שעה שעתיים ביום, יכולים לעשות הבדל משמעותי

לא צריך פרויקט ענק

אפשר לעזור למגויסת אחרת ולהכיר חברה. במה שאת יכולה.

אפשר ללכת לגני ילדים/ בתי ספר ולהציע עזרה/ ספרייה עירונית/ וואטאבר.

משו שייתן לך אקסטרה ויוציא אותך מהבית ויתן לך תחושה של עולם פנימי נפרד וקשר לעולם החיצון

אפשר גם להחליט על יום בשבוע נסיעה להורים

הכי אין לי כח בעולם לעבוד אצל אחרים

אין לי כוחות לזוז בערך אני עם אנמיה וסוף הריון(ולכן גם לא מחפשת עבודה)

ובעל מגוייס זה מצב השרדות.

כל טיפת כח שומרת לילדים לשי ולבית..אין אקסטרה..

זה גם לא נותן לי משמעות כי זה ממש לא מבטא אותי לעזור בתחומים כאלה

ממלא אותי מה שמבטא אותי..וזה תחומים אחרים..לשא רואה איך להתנדב בהם

וגם אני עם תינוק בבית אז לא ממש מושחררת

אני באמת חושבת שמה שכתבת זה בעצם למצוא דרך לצאת מהמעגל המצומצם שלי

ולהרגיש משמעותית עבור מישהו אחר

וזה מאוד נכון

אני באמת מחפשת משמעות

ואני אחת שאוהבת להיות משמעותית ולארגן וליזום ולקחת אחריות

ברגיל אני ככה

עכשיו מרגישה באמת תלושה

לוקחת את ההצעה שלך לחשוב מה בכל זאת יכל לחבר אותי למקומות האלה גם בתנאים הקיימים ובכוחות הקיימים

תודה ממש .מחשבה נכונה 

שמילוי, אף על פי שאת צריכה עזרה, יכול להגיע גם ממקומות כאלה.

רוב האנשים-  עשייה מחייה אותם. גם אם הם לא במצב וצריכים עזרה בעצמם.

אני למשל מאוד לא אוהבת להיות בבית. היציאה לעבודה מחייה אותי, וגם מעייפת, אבל בסוף סדר יום+ סיפוק+ חברה+ יציאה מהבית - גורמת לי להצליח לתפקד גם פה. גם אם לא בסטנדרטים גבוהים של נשים אחרות

הפרופורציות שהבית תופס, וגם של הבעיות בראש שלי, מתאזנות כשאני בעשייה כי יש הסחת דעת ותצושת משמעות. בבית זה לופ שלא נגמר של מחשבות+ לבד+ אינסוף עשייה שלא נגמרת

יכול להיות שכדאי בכל אופן לבחון אם את בדכאון, יש שאלונים ברשת, ואת שיא המטורגרת לזה מאיך שאני קוראת. בנוסף, תבדקי חוסרים ותדאגי לעצמך לברזל. זה כשלעצמו מאוד מחליש ומדכא

שכשבעלי היה מגוייס שנה שעברה, אחרי מיליון ימים כבר היה לי ממש קשה.

והתחושות שאת מתארת מוכרות לי ממש גם בלי הריון.

ריקנות

בדידות

חוסר

ודווקא לעזור למישהי אחרת מילא אותי.

לעצמי לא היה לי כוח לעזור

אבל למישהי אחרת, התנדבתי, אז הייתי חייבת להרים את עצמי.

יש גבול בין אין לי כוח פיזי לאין לי כוח נפשי. ולפעמים הם מתערבבים ומשפיעים אחד על השני

אבל לפעמים אם מצליחים להתגבר על "אין לי כוח נפשי" מגלים שיש גם כוח פיזי. כי עשייה גוררת עשייה.

אני כל יום במילואים נטרקתי על הספה בלי כוח נפשי לזוז. יום אחד התחלתי לארגן מוקדם, וזה עבד!

אז כתבתי לי במחברת בגדול "להתחיל לארגן מוקדם ולפעול מוקדם, כי אז יש יותר כוח ולא שוקעים לדכדוך".

אז אני לא אומרת שהתירוץ של הריון הוא לא טוב, הוא טוב. אבל חוסר עשייה הרבה פעמים מדרדרת אותנו עוד יותר.

ובסדר העדיפויות כרגע, יכול להיות שעדיף לך לשים גבוה יותר דברים שנותנים לך משמעות אך פחות חשובים לתפקוד היומיומי, מאשר להיפך.

אולי תצליחי למצוא חברה ותעסוקה?

אם יש אצלכם באזור מדרשה / שיעור לנשים / פעילות לנשים בחל"ד (אבל כנראה פחות רלוונטי לך כרגע, זה בד"כ עם תינוקות) / פעילות לילדים מגוייסים או פעילות אחרת לילדים, יש פעילויות קיץ בקניונים. או אולי איזו התנדבות בבוקר?

אם שייך ללכת לפגוש משפחה או חברות. אני יודעת שלא נעים ליפול על אחרות, אבל בשם המילואים... אפילו מישהי שאתן לא בקשר רציף, אבל היא נעימה ונחמדה, לשאול מתי אפשר להגיע אליה (אחה"צ עם הילדים, או לבד).

חברה זה דבר כל כך כל כך בסיסי! לא לפטפט עם אדם מבוגר במשך כל היום יכול להיות מדכא כל כך,

וגם אין מי שיראה ויעריך את כל מה שאת עושה לאורך כל היום, זה ממש קשה.

את ראויה להערכה עצומה!! על המסירות לעם ישראל, ועל המסירות לגידול הדור הבא שלנו!

הלוואי ותצליחי למצוא את הדרך שלך לפרוח ולהרגיש בטוב ובשמחה 💜

אני מרגישה שהיצירה מחיה אותי, ולכן אני משקיעה בזה זמן. כל יום.

היצירה גורמת למחשבות ללכת לכיוונים חדשים, היא נותנת לי תחושה שאני עושה משהו ייחודי, היא גורמת לי לפנות אליה במקום לראות סרט או סדרה (ואני מאוד אוהבת לצפות).

בקיצור- כדאי ליצור.

היצירה מוסיפה צבעוניות לחיים, והיא לא קבלה של משהו שמישהו עשה עבורך, אלא שאת מוסיפה יופי לעולם, זו תחושה אחרת

קניתי מעל אקספרס ערכת ליבוד

אנסה אותה באמת

מה עוד?

אני לא הכי מוכשרת אבל זה באמת עושה לי טוב גם לפעמים

אבל לי מאוד עזר לתת לזה שם ומקום, וזה נשמע קצת כמו דיכאון מה שתיארת. את יכולה למלא שאלונים באינטרנט, יש המון, אם זה נשמע לך הכיוון.

אבל חוץ מזה שמילואים זה באמת סוחט את כל כוחות הנפש, פשוט נשמע ממך קצת שגם לפני המילואים זה היה ככה, אז סליחה אם אני טועה וזה לא קשור.

ואיך להיות שמחה? זאת באמת שאלה קשה, אנחנו עובדים על זה, עוזר לי הטיפ של @קמה ש. בבלוג שלה, להיות בהודיה, למצוא דברים טובים ביום הזה, לאמן את השריר הזה של למצוא מה טוב.

ומצטרפת לעונות פה שלהיות בעשיה זה עוזר, וליצור, איזה סוג שאת אוהבת. ולמצוא איך לתת לעצמך את המקום. וגם למצוא איך לא להיות לבד כל כך, שכנה, חברה, אמא, אחות, מישהי להיות איתה, להיפגש, לדבר...

בס״ד

ותרגישי טוב יקרה 🫶🏼!!!

ולפותחת, @לכל ילד בלון יקרה,

כתבו לך הרבה כיוונים מצוינים.

אני רק חיבוק גדול.

את בתקופה ממש לא פשוטה.

אני יכולה להגיד לך שכשבעלי במילואים משהו בי כבוי מרוב זה שהקצב כאן הישרדותי. אני ממש מרגישה איך כשהוא לא פה השמחה ממני והלאה. בראש אני עדיין שמחה על המילואים, על המשפחה שלנו, על החיים שלי. אבל הלב פשוט קהה.

וזה בלי הריון ואנמיה…

אז שוב, נתנו לך הרבה כיוונים מעולים,

יצירה, התנדבות, דברים שנותנים משמעות, למלא שאלונים אונליין לגבי האפשרות של תחילת דיכאון ליצור הזדמנויות למפגשים עם עוד, כתיבת משפטי הודיה מדי יום, ח״ו וכו׳.

אבל לפני ואחרי הכל -

אני רוצה להצדיע לך ❤️

ולהודות לך ולכם

על התרומה הענקית שלכם למען כולנו!!!!

ולחבק אותך כי זה ממש אבל ממש לא דבר קל.

ולפרגן לך על כך שלמרות כל האתגרים

את עדיין מצליחה להיות אמא טובה לילדים שלך.

איזו מדהימה את.

זאת תקופה קשה.

אבל בע״ה נעבור אותה בסוף 🫶🏼

ממש עזרתן לי

תודה על הנרמול של התחושות..

וגם על החיזוקים והעצות

לוקחת הכל להתבוננות.

האמת שהיום זה בכלל הציך כי היה לי איהז מועקה בתחום הזוגי וזה הקרין על הכל בערך

מילאתי כמה שאלונים עכשיו

אחד אמר שזה סוג של מצבי רוח מתחלפים

אחד משהו כזה באמצע.ושניים דכאון חמור(שזה מוגזםם)

אז נראה לי שלא יעיל לי השאלונים האלו..

אני גם לא תמיד ככה ולכן לא חושבת שזה דכאון

אם בעלי בבית וטוב ביננו נגיד- אז אני לא בדכאון

למרות כל הריק בתחומים אחרים

כשהוא בבית וכבוי או מרוחק- אז זה גבולי.וכשהוא לא פה- אז באמת יותר מאתגר ויש ימים ויש ימים

ככה 'נראה לי שזה לא 'דכאון' סטנדרטי

תודה ממש🙏❤️

זה הדבר שבאמת באמת משמח אותי, ממלא אותי לטווח הרחוק

נותן לי כוחות לשיגרה המאוד משעממת מבחינתי, תודה לה' כמובן על הכל

ההתעסקות בכל מה שקשור לייעוד שלי, אפילו חשיבה על זה, כתיבה, או עצם הדבר, 

בנוסף, אבל זה באמת לא תמיד מתאפשר לי וגם שמתאפשר טכנית יש לי על זה המוןן מניעות

זה כל מה שקשור בעבודת ה'

יכולה לשים לי ניגוני קודש, שמה לי את ניגוני הינוקא מבחינתי זה הכי נקי רוחנית וטהור 

ותוך כדי יכולה לכתוב דברים של הנפש, דיבורים לה', מגוון כזה, מה שיוצא ברכה

לרוב זה מביא לתחושת התעלות, שמחה פנימית, הרגשה שחזרתי לבית, לעצמי, לפנימיות שלי, לנשמה שלי

וזה הכי מרגיע בעולם, 

וזה בד"כ אחכ גם ממלא אותי ונותן לי כח להעניק לאחרים מהטוב הזה שהרגשתי... 

כשאני בטוב בגדול משמח אותי כוס קפה של בוקר עם להיות בטלפון, 

לדבר עם חברות ומשפחה 

לטפח את עצמי, 

לאכול בריא ומאוזן

שבת רגועה ונעימה

ועוד

חשבתי שיש לי ייעוד

חוויתי בו כשלונות

וגם בלי קשר אליהם לא מחוברת לזה יותר

אבל לא מוצאת משהו חדש

והריק הזה עושה לי דכאון

יחד עם העדר זוגיות נורמלית בגלל המילואים

ומרגישה בלי תכלית ומשמעות בחיים

אפילו שמול האמהות כן אבל לא יודעת לא מצליחה להתמלא מזה כרגע

היו המון שנים שזה היה העיקר אבל עכישו לא

חנכון קשר עם ה' זה ההצלה

שמה שירים וגם שעורים

הלוואי והיתי מצליחה מהז עוד

תודה רבה

אני חושבת שזה קריטי למצוא את הייעוד, או לברר את מה שנותן לי סיפוק

 זה לא חייב להיות משהו ענק 

זה יכול להיות בדברים הפשוטים

גם חושבת שברגע שמצטבר בנפש כל מיני רגשות שמעמיסים

צריך לנקות אותם קודם 

כדי לאפשר לתובנות חדשות להגיע, ולבהירות בכל מיני תחומים 

והלוואי ונזכה מכל הטוב שיש לקשר עם ה' להציע אמן

בזמן מוגדר ביום. האמת מכל הדברים שאני עושה זה דבר שהכי ממתיק לי את החיים ומסדר לי את הראש.

נגיד עכשיו כמה ימים שלא יצא לי וזה חסר לי כמו אוויר.

גם לפעמים הימים טסים לי ואיכשהו זה הרגעים היחידים שאני זוכרת.

ונשמע ממש כמו דיכאון

חלילה לא אומרת את זה בתור ביקורת

נשמע מצב לא פשוט מילואים הריון אנמיה חוסר עבודה

הבעיה שכשנמצאים בתוך הדיכאון

אז מאוד קשה לצאת מזה לבד

כאילו

בטח יש הרבה עצות ודברים יפים שכתבו לך כאן שאת בעצמך יכולה להגיד אותם ולדקלם

אבל בפועל מתוך המצב הנוכחי יהיה לך קשה לבצע. כי את שקועה. ושוקעת כל פעם עוד קצת ועוד קצת.

בגלל שאת בהריון אז תרופות פחות רלוונטיות (במקרים של דיכאון קשה גם לזה יש פיתרון אבל ב"ה לא נשמע שאת שם)

אבל כן טיפול פסיכולוגי טוב ומשמעותי.

חיבוק

והמון כוחות ❤️

יש היום תרופות בטוחות להריון והנקה. מסכימה שלדעתי עדיף להתחיל עם פסיכולוגית אבל זה לא סותר טיפול תרופתי גם בהריון.

לא קראתי את כל התגובות אז לא יודעת מה באמת שייך לפותחת, רק היה לי חשוב להגיד את זה אם קוראת את זה מישהי שכן רלוונטי לה

למדתי לאהוב ולקבל את עצמי.

קלישאתי?

ממש, אבל בסיסי.

את מתארת אושר שתלוי בגורם חיצוני, שמחתי בעצם הזוגיות, באמהות,

עבןדה, חברות, מקום.

כל אלו דברים חיצוניים.

עכשיו זה זמן אולי מןעד לפורענות לתהליך שכזה אבל בגדול להיות את האושר של עצמך.

בהצלחה יקרה והרבה כוחות

אולי עברה את השעה?

אני לא טובה בהשכבות וב"ה הגיעו ימים טובים ובעלי נמצא להרדים אותם והולך הכי טוב עם ספר במיטה. אפילו בלי לקרוא לזה ללכת לישון.

ילדה בגילה בלי שנצ אמורה ב19 לנחות

עם שנצ 19 וחצי יש ימים ש20

ככה או ככה היא מתקשה לישון

אם הוא ישן בצהריים, הוא הולך לישון בסביבות 21:30.

בלי שנ"צ הוא יכול להירדם גם ב 18:00.

אולי כי לפעמים היא נרדמת ל10-20 דק בנסיעה או סתם ככה וזה מטעין אותה עד הערב.

אבל לישון ב19:30 ביום רגיל אם היא באמת הולכת לישון אומר שהיא תקום באזור 6, אז זה הגיוני. אני צריכה שהיא תקום בשעה הזאת כדי להתארגן לגנים בזמן.. לא יכולה שהיא תלך לישון ותקום שעה שעתיים אחרי

אם את משכיבה אותה ב 19:30, אבל לוקח לה שעות להירדם,

היא לא תישן פחות שעות אם תשכיבי אותה יותר מאוחר.

זה רק יחסוך לה ולכן את המאבק סביב ההרדמה.

הבן שלי רגיל לאכול איתי ועם בעלי ארוחת ערב, והוא יודע שאחרי זה הולכים לישון בלי בעיות.

היום היא עדיין ערה פה לידי.

ויש גם פוליטיקה.. האח שמעליה לא ילך לישון אם היא לא צריכה עדיין, והוא חייב את השינה הזאת.

ופרקטית זה בעייתי כי היא גם תעשה הכל כדי שהוא לא ישן ותנסה להעיר אותו כדי שישחק איתה. וגם תטריף אותנו כל הזמן הזה, לא נצליח לעשות כלום

אולי יעזור לתת לה משהו רגוע לעשות במיטה.

ככה היא תוכל להיכנס למיטה ביחד עם האח, אבל תהיה לה תעסוקה עד שהיא תתעייף.

להביא משחק וספר למיטה. זה הופך את המיטה למקום מזמין במקום למקום החשוך שבו "נפרדים" מהיום.

להקריא לה סיפור או לשיר שיר שהיא אוהבת

איך היא בכללי?

טיפוס רגיש?

איך היא במהלך היום?

אבל כן. רגישה מאד.

במהלך היום מאיזו בחינה? 

הבת הרגישה שלי כל פעם לא הייתה נרדמת מסיבה אחרת...

בסוף מה שעזר זה חושך גמור, שקט גמור ולשבת לידה עד שנרדמת

כמובן נרדמת תמיד קק אחרי שכולם ישנים

אולי תנסי להאהיב עליה פודקאסט?

ואז תאזין לו ותרדם תוך כדי?

נגיד סנאי וארנב..

מה אם לסכם איתה במהלך היום מה דרך ההירדמות ?

והיא קופצנית מדי בשביל להקשיב לפודקאסט.  

אבל באמת לשבת לידה בדכ עוזר, אבל עדיין לוקח המון זמן.. עכשיו למשל היא נרדמה ממש עכשיו,רק כששנינו יושבים לידה ונותנים לה יד

שיש בלוז השכבה

וחאטלאט עוד הרגלים

הכי חשוב לקבוע שלא יוצאים מהמיטה

כי זה הכי מוציא משינה..

לדבר איתה כמו גדולה. ממש

לא נראה לי שהיא עוברת את השעה אבל אולי אני לא מזהה..

בכל מקרה במהלך השעות שאננו מנסים להרדים אני מזהה כמה פעמים את הסייקל של השינה וערות אבל גם בחלקים שהיא יותר "מוכוונת לשינה" היא לא נרדמת עד שהיא פשוט קורסת לשינה

גם אחיין שלי בערך ככה ולהקדים לו את השעה דיי עזר.

ואחותי הייתה בטוחה שככל שהשעה תתאחר הוא יתעייף ויירדם יותר מהר מה שלא קרה כמובן

מוקדם זה שש... שש וחצי גג. 

ואם היא נרדמת לעשר דק' מתישהו אחרי 15:00 נניח, ברור שזה יכול להשפיע על שנת לילה. 

עם הגדולים שלך זה לא היה ככה? 

בכל מקרה הבכור שלי היה דומה מאוד למה שאת מתארת, התחיל גן טרום טרום כשהיה בן שנתיים ותשע - צעיר בשנתון - ואז הפסיק שנצ ונרדם הרבה יותר בקלות מוקדם בערב. 

19:00 אם לא ישנה בצהריים זה כבר מאוחר, אולי עוברת את השעה

תנסי לראות מה עובד עכשיו. אם זה יעבוד זה יהיה שווה לך וגם לה, הרבה יותר שקט ושלווה לכולם.

בע"ה אחרי פסח תוך כמה ימים תתרגל ללוז של המעון.

אם יראו שבאמת לא נרדמת אולי ישמרו עליה בחדר אחר או משהו. סה"כ היא באמת כבר די גדולה...

עונה גם ל @אוהבת את השבת

אולי זה באמת שווה נסיון. יש לה עוד חודש בערך בבית כנראה ואז 3 חודשים במעון. שיסתדרו שם מקסימום, אין לי איך להתמודד עם זה 

אם עוד לא הורדת😅 לא נורא לילדים להתקלח פעם בכמה ימים, או לאכול שטויות במקום אוכל נורמלי, או כל הנקודות שגורמות פיצוץ ביניכם😬

מה בעצם הנקודות פיצוץ? איפה הקושי? כדאי לנסות לתכנן מראש איך את עוקפת את הנקודות האלו...

וסתם משהו שעוזר לי לפעמים- לתאר לגמיני את המצב ולבקש ממנו כמה אסטרטגיות מהירות להתמודדות. זה בדרך כלל קצת מאפס, ויש לו רעיונות טובים שכשאני על הקצה ממש קשה לי לחשוב עליהם לבד.

אבל אם מישהו נגיד מרביץ ואני מבקשת להפסיק ולא שמים עלי

או מבקשת ממישו להרים משו שזרק על הרצפה

או לתת לי יד בכביש

או להכנס למיטה

או לא לקשקש לאחותו

או לא לגזור שיער לאחותה

שם הקשיים

אני חושבת שקודם כל, אם זה משהו שאת עוד לא עושה זה לדאוג ממש לתעסוקה רציפה ומרגיעה, שיהיה להם טכנית פחות זמן ושעמום לעשות שטויות.

כמה שיותר להפחית את ההזדמנויות שלהם להתנגד- מה שלא קריטי לא לבקש מלכתחילה

להפוך כל דבר למשחק- לדוגמה של להרים משהו לפח זה תחרות קליעה למטרה, נגיד כניסה למיטה להגיד שאת מדליקה סיפור למי שנכנס... לא לבקש אלא להפוך את זה למשהו כיפי

כשמישהו מרביץ ולא מפסיק, או גוזר שיער וכו' דברים שהם קווים אדומים בעיני הייתי מפרידה פיזית, פשוט מרחיקה משם

מקווה שאחרות פה יתנו לך עוד רעיונות

את ממש צודקת

אבל כשאני כל כך עצבנית אני לאמצליחה להכניס שום משחקיות, מבינה?

נאמץ אולי לעשות את זה משחק.

ממש תודה על הכתיבה והחשיבה

זה גיל שמצריך התערבות פיזית לדעתי

אמירה בעלמא לא תמיד עוזרת. רק באגדות אולי

אם הם לא מסוגלים לשבת ולא לגזור אחד לשני שיערות - קחי תמספריים, שלא יהיו בהישג יד

מקשקשים אחד לשנייה? צרחיקי אותם כל אחד לאזור אחר עם נטושים שלו/ קחי תטושים

לא נותנים יד בכביש? תשקלי פעמיים אם להוציא אותם למטה, אולי כדאי רק עם עזרה/ עגלה

ובקיצור - תתאימי את הבית והפעילות לאוכלוסיית הגיל שאת מתמודדת איתה ותנמיכי ציפיות מהם. הם קטנטנים. הם חבורה. הם לא במצב שגרה.

במקום לבקש לאסוף תעשי מבצע שיר. שמים שיר ומי שאוסף הכי הרבה דברים מהרצפה למקום - משו מתוק נגיד (אפשר גם לתת לכולם המטרה היא שיהיה כיף ולא במלחמה)

ההובלה היא קודם בתכנון, לא רק בתגובה שלך

חיבוק♥️

אבל זה קשה

אני מתיישבת להניק

או סתם מתיישבת לשתות קפה

ואין לי כח כל היום כבר נגמר לי.

ולגבי לצאת, מה לעשות שהמקרר היה כבר ריק וגם אנחנו צריכים רמי לוי.

ולגבי המשחקיות אמרתי אני באמץ יודעת שזה הכי טוב עם ילדים אבל זה כל כך קשה לי כשאני ככה עצבנית.

אשמח מאד לטיפים ממי שיש לה איך מצליחים בתוך כל העצבים להוציא מעצמי משחקיות והומור וכו'.

לפעמים זה גם ממש דורש חזק

נגיד הבת שלי באה להרביץ לי והיא חזקה זה ממש לתפוס אותה חזק והיא מנסה להשתחרר ולהרביץ שוב

פשוט נעלתי את עצמי בחדר אמרתי לה שאני לא יכולה שמרביצים לי והיא ממש בכתה והתעצבנה

וזה גם לא הייתי רוצה לעשות לה החיא גם הרבה מפחדת ולא אוהבת להיות בלעדיי

אבל אני לא מוצאת פתרון אחר, זה הדבר הכי יעיל שהיה היום שנעלתי את עצמי בחדר

הייתי עושה משו כזה -

תגדירי שכל שעה וחצי את יושבת 10 דקות עם כוס קפה

לא לחכות שייגמר לך הכח ולהיות מותשת. תיזמי הפוגות קודם כל

דבר שני, עזרה. בתשלום.

דבר שלישי, חמלה כלפייך. את במצב חרום. מה שכתבתי זה בכללי להכניס למודעות את ההבדלים בין הציפייה ל- למעשה, זה לא מחייב אותך בפועל כל פעם. רק להעלאת מודעות ברגעים שכן אפשרי

לגבי איך להוציא הומור - מי שעושים מלימון לימונדה זה מי שיש להם גם חמוץ וגם מתוק

חמוץ - אתגר

מתוק - מילוי עצמי שמטעין אותך

את חייבת הפוגות לעצמך. חייבת

את נשמעת מותשת ועייפה. ובצדק. לבי ממש יוצא אלייך. אין לכם עזרה לנשות מילואים? מישהי לשלם לה שתתן לך כמה שעות הפוגה?

מנסיון, כשתהיה לך כזו ההתנהלות שלך תהיה שונה. זה העומס שמכריע אותך

חפשי אפילו בת של שכנים לשלם לה. העיקר שיהיה לך קצת אוויר

♥️

האם יש גינה לידכם?

אני ממליצה להיות כמה שיותר בחוץ.  בדרך כלל בחוץ גם ההתנהגויות השליליות פוחתות וגם כשחוזרים הביתה הדברים קצת יותר בשליטה

אוף, הימים האלו מאתגרים לכולנו גם בלי מילואים.

לעבור את זה כשבעלך לא איתך, ואת צריכה להחזיק הכל, זה באמת קשוח ממש!!

לא יודעת אם יש לי עצות מועילות.

אבל רק רוצה להגיד שמותר גם להישבר. מותר להרגיש שזה גדול עלייך. מותר גם לטעות לפעמים ולריה עם הילדים כאילו אנחנו באותו גיל. אנחנו בני אדם ולכולנו יש רגעים כאלו.

וזה לא אומר שמה שהיה היום יהיה ככה כל יום.  לפעמים יש ימים שבהם אנחנו מגיעים לקצה של הקצה, וזה מרגיש שלא נצליח להתרומם משם. אבל אנחנו בסוף לא נשארים שם...

כמה דברים שאולי בכל שאת יכולים לעזור, קחי רק מה שרלוונטי ומתאים לך:

- הכי חשוב - להתפלל! כל פעם אני צריכה להזכיר לעצמי מחדש, שהקב"ה מחכה לתפילות שלנו, וכשיש לנו קושי זה בדיוק הזמן להתפלל אליו. לא רק על הדברים הגדולים הלאומיים, גם על הקשיים הפרטיים שלנו. אפשר עכשיו לנצל את הזמן בלילה כשקצת יותר רגוע ולהתפלל לה' במילים שלך, לבקש שיעזור לך לעבור את הימים הבאים יותר בטוב. ואפשר גם תוך כדי סיטואציות קשות, לנסות לעצור רגע ולבקש מה' שיעזור לך (זה קשה לזכור תוך כדי. אבל בפעמים שאני זוכרת, זה הרבה פעמים כן עוזר לי).

- למצוא דברים שיעזור לך להתמלא. זה קשה, כי את המבוגר היחיד פה אז את צריכה להיות כל הזמן אחראית על הילדים. אבל אולי בערב את יכולה בכל זאת לעשות משהו שממלא אותך? אולי לקבוע עם חברה במהלך היום? אולי לשלם לבייביסיטר שתשחרר אותך לכמה זמן שבו תוכלי להשקיע קצת בעצמך? (לי היה יום קשה ביום חמישי שעבר. ובערב עשינו זום משפחתי אחרי שהילדים הלכו לישון, סתם להיפגש ולפטפט, וזה עשה לי ממש טוב וממש הרגשתי איך זה ממלא אותי עוזר לי לעבור את הימים הבאים יותר בטוב).

- אולי יש אפשרות לקבל עזרה מבחוץ? אם את גרה בישוב אז יש בטח רכזת קהילה שאפשר לפנות אליה ולבקש עזרה. ואפשר גם לחפש עזרה בתשלום - כל דבר שיעזור לך לעבור את הימים האלו יותר בטוב.

לגבי תפילה זה באמת ממש עזר לי בפורים לנתב את הקושי לתפילה. כדאי עוד.

הקושי שלי הוןא שכבר משבת תכלס אני לא מצליחה לצאת מהסיוט עם הילדים. שבת התארחתי והיה סיוט למרות שהמארחים ניסו לעזור לי.

אבל כל לילה אני הולכת לישון נושמת מקווה שמתחילה מחר חדש, מרגישה תקווה- ולמחרת הכל אותו דבר.

אני גרה באיזור מבודד אז אם אני מוצאת בייביסיטר ממקום קרוב אני צריכה לדאוג גם להקפצה ..

וגם הרגשתי בימים האחרונים שלא בא לי לפגוש אנשים כלום אין לי כח לדבר פה עם האנשים שסוג של סביבי.. מן דכדוך כזה שדורם גם לרצות להתרחק מכולם...

ככ נגעת לי ללב!!!!

איזה קשהההההה

דבר ראשון רוצה להגיד לך שגם לי קרה להגיע לנקודת קצה כזו גם בלי מילואים

זה יכול לקרות

אל תיבהלי מזה מדי...

וחיבוק ענק כי זה גורם לנו למלא יסודי מצפון ואין צורך.

זה קורה!!

אני חושבת שהנפש שלך זועקת שהיא צריכה קצת מנוחה... יש סיכוי שתצאי לכמה שעות?

אולי לחפש בייביסיטר שתוכל במים הקרובים להגיע לשעתיים שלוש או ארבע כל יום , הילדים כבר יכירו ויאהבו?

את צריכה קצת הפוגה אין מה לעשות

על סוללה ריקה פשוט אי אפשר לעבוד.. כמו מצבר שמתרוקן אז הרכב לא נוסע... מטעינים אותו ואז הוא עובד מצויין..

עוד חיבוק ענק!!!!

את באמת גיבורה על טבעית

ותודה תודה תודה תודה בשם כל עםמישראל💓💓💓💓💓💓💓

ועולה לי.. ניסית לעשות לכם סדר יום עם תבנית מסודרת? שהם יודעים מראש מה השעת קימה, מתי ארוחות, מתי זמן עבודה במחשב, מתי זמן צפייה בסרט, אפילו שהרבה מסך, אם זה מובנה זה יותר תורם לסדר היום...

יורד לי דמעות טובות מההודעה שלך.

האמת שלא נתתי להם בכלל מסך.

אני ממש מעדיפה להמנע ובעלי בכלל מעדיף למרות שהוא יבין כל בחירה שלי.

אולי באמת צריכה להתחיל לתת להם מסך מבוקר, זה ייתן לי קצת זמן רוגע.

מורכב בייבי סיטר. זה דורש שאני גם אסיע אותה. אבל אולי אנסה לראות אם יש אופציה.

והאמת אנחנו בתקופה משוגעת..

לגמרי עדיף לדעתי מסך מאשר תחושת קצה שלך..

שזה הכי הגיוני שתגיעי אליה ובעקבותיך הילדים

אני גם בעיקרון נגד מסכים אבל שמה שכמרגישה שהגעתי לקצה שלי...

האמת לפעמים מגיעה לקצה שלי ולא שמה כי יש לי קצת אנטי לזה אבל בדיעבד מבינה שהיה עדיף שהייתי שמה..

ואם הם לרגילים לזה אז את יכולה לשים דברים ממש רכים והם עדיין יאהבו..

טיגי הטיגריס נגיד

זה סרטונים ממש מתוקים

אני אחשוב על עוד

אבל באמת שגם פסיכולוגים יגידו לך את זה שעדיףאמא רגועה מאשר אי חשיפה למסכים

מבינה את הדילמה אבל מעודדת אותך לשים

ועדיף באופן תחום מראש וגם להגיד להם רואיפ בשעה איקס לחצי שעה 

ואם בעלך מאודה נוקשה בעניין ולא יבין למה שמת זה עדיין בסדר שתשימי!!

הוא לא יכול להבין הכל...

חיבוקקקקק

ואז זה גם להוציא אנרגיות ולא רק ממגנט כזה של בטטות.

ואולי זה יצליח לעשות פה אווירה טובה.

בעזרת ה' לוקחת לי למחר..

תודה!

זה קריטי לנפש שלך

לדעתי..

תאהבי את עצמך. באמת. את עושה משהו ענק. להיות עם הילדים לבד בשגרה זה קשה, בתחום ופה כזו זה נושק ללא אנושי.הערציתי.

הלוואי הלוואי שיש מישהו שאת יכולה להפיל עליו את הילדים מידי פעם, אם לא זה הזמן למצוא. הייתי ממש שמחה לקחת אלי את הילדים לכמה שעות מידי פעם אם זה רלוונטי

כתבו לך כמה עצות טובות

אבל רוצה להוסיף

אני גם מילומניקית

וזה ממש קשה...

א. כן להגיד לבעלך לחזור !!!!

לדרוש שהגעת לקצה

שיבוא ל24 או 48 שעות

זה אפשרי

תדרשי

על תוותרי

ואל תרגישי רמוסה.

גם במלחמה נותנים שחרורים.

תקבלי אוויר של כמה שעות

בעל ושותף

שיתן לך לנוח כמה שעות בלי שיקראו לך 1000 פעם אמאאאאא

ותשני

ותתני לו להכין לך קפה מנחם ומשהו טעים.

דבר 2-

מסךךךךך

אין ברירה

תתני בבוקר שעה

ותנוחי

ותתקלחי

ואז תבואי רעענננה אליהם.

ואז תתני לפני או אחרי ארוחת צהרים עוד זמן של כשעה

תסדרי את הבית תשנמי

ואז תתחילי סדר ערב

ההפסקות האלו הן קריטיות להם ולנו ההורים.

דבר 3

חשוב בעיניי ממש ממש ממש

זה סדר יום כלשהו בסיסי

לצייר אותו לטבלה עם סמלים שיבינו מה מצויים.  

מגיל 3 ממש נאחזים בו.

תכני משהו ממש מאוורר שלא מחייב אותך מאוד.

אבל שיתן משהו להאחז  בו.

תחשבי משהו שאת אוהבת

תחום שהוא יחסית נעים לך עם הילדים

וכל יום תשימי אותו בלוז.

יש אימהות שתחום היצירה חזק אצלהן- והן עושות כל יום יצירה

יש נשים שאפיה חזק- אז אופות

יש כאלו הדרמה- אז עושות הצגות

יש כאלו שהספורט- אז עושות קפיצות מתיחות רקודים

ככה תבדקי מה את אוהבת וישמח אותך

ותכניסי את זה כתכנית קצרה בכל יום.

דבר 4

לשמוע מוזיקה

ושיעורים מחזקים ומעודדים

ולהתפלל לה'

לביות מחוברת לנצח ולכח של תורה ורבניות ממש מציל נפשות

בקטנה כמובן

דבר 5

אמרו לך על ביביסטר

זה מציל ממש

אבל גם אם לא אפשרי בחורה גדולה

גם בת של השכנים בכיתה ד או ה או ו

יכולה להציל אחר צהרים שלם

שהיא תשחק איתם  ותשעשע  איתם

ותכניס אווירה זה מ"מ ישנה מצב רוח...

או ללכת עם כל הילדים לשכנה

זה גם משנה אווירה

וחותך את הרצף הלא אפשרי....

או להזמין חברה אפילו שתקפוץ בערב בשביל לשבור בדידות ולתת אנרגיה

דבר 6

לעשות מבצעים קטנים לילדים

על הצלחות

ולקנות צ'ופרים וממתקים ולא להתקמצן בזה

העיקר שתהיה שמחה וקלילות

לחנות של הכל בשקל או למקסטוק (או שתבקשי ממישהו שיילך עבורך), ותקני מיליוןןןןן הפתעות קטנות, מיליון! כשהייתי במצבך והרגשתי על הקצה, היתה לנו שקית הפתעות, ועל כל פיפס הבאתי להם פרס, זה עזר מאוד, אמנם לא הכל הלך חלק, בכלל לא, אבל זה כן היה בשבילם תמריץ.. בגילאים קטנים זה ממש יכול לעבוד.

דבר שני, לגבי המסך, בעיניי במצב חירום כזה ברור שאפשר וצריך להשתמש, אבל אם ממש לא מתאים לך, אז מציעה לך להשמיע להם סיפורים! יש את סנאי וארנב, שהילדים שלי מאוד מאוד אוהבים, יש ביוטיוב סיפורים של מנוחה פוקס ועוד כל מיני סיפורי ילדים שאת יכולה להשמיע להם בלי לראות וזה גם ייתן לך כמה דקות של שקט

דבר שלישי, יקירתי, את נשמעת ממש ממש על הקצה. אם אין לך תמיכה נפשית או דמות שאת יכולה לפנות אליה כדי לפרוק קצת, יש בקופות החולים מענה טלפוני חינמי לכך. אפשר ליצור קשר עם עוסית או פסיכולוג, לשיחה קצרה טלפונית, רק כדי לפרוק קצת מהעומס הגדול שאת נמצאת בו, גיבורה שכמוך. בבקשה בבקשה תדאגי לעצמך גם בהיבט הזה, זה כל כך חשוב.

חיבוק גדול!

זה לא "סתם" צינון..

תרגישי טוב

אדוויל עוזר ויכול להיות שאת צריכה אנטיביוטיקה.

אני אחרי לידה מתפקדת יותר טוב מאשר עם סינוסיטיס....

תרגישי טוב!

עשיתי דיקור+אדים חמים עם מלח ושמנים וכו. בסוף עבר

אם לא, הייתי משלב בין דקסמול סינוס ואיבופרופן,

לסירוגין לפי המינונים המותרים.

ודקסמול סינוס לילה בלילה בשביל להצליח לישון

מה את ואיך את מתפקדת.

עדיף לא להסתכל לצדדים ולהשוות, זה באמת מחליש!

ותרגישי טוב!! זה נשמע ממש מתיש!

תראי אנחנו יכולים לחכות אמל ההורים עד שנשכיר את שלנו

אבל אני ב"ה מצאתי עבודה חדשה ומכניסה יפה מאוד ואנחנו יכולים סופסוף לעבור לבית משלנו (אצל ההורים זו לא בדיוק יחידה, זה הגג שלהם שיש בו חדר עם שירותים ומקלחת שאנחנו הפכנו לסלון, מטבחון קטן, וחדר שינה קטן ממש לנו שממנו יוצא חדרון לילדות. אז בעצם זה כזה חצי בבית של ההורים כי אותו כניסה וצפוף לנו שם גם כבר וחיכינו שאמצא עבודה כדי שנוכל לעבור)

העניין פה הוא לא הכסף של השכירות הוא האם שווה להיכנס לבית שנראה שבעלי הבית לחוצים…

לא כלכך חיפשנו מידי הרבה כי באיזור הזה דירות נחטפות מהר ואין יד2 זה פה לאוזן ושמענו עליה

אחרות בעיר שרחוקות יותר אותם מחירים בערך

ורק אז להחליט

וכן הייתי שמה על השולחן הנחה על מזגן בממד

משם תראי מה את חושבת

התכתבות בוואצאפ זה פחות בעיניי

לגבי זה שהיא לחוצה - אני גרה באיזור ביקוש עם שכירות במחיר דומה. הגיוני שהיא רוצה לדעת אם לסגור, וכמה שיותר מהר, זו הכנסה בשבילה 

אם היא לחוצה זה הגיוני כי היא רוצה כבר להשכיר

רק צריך לבדוק לגבי מידת העקשנות והקמצנות שלה

אני נדפקתי עם זה חזק

זה שני דברים שונים. מאד מקובל שמשכירים מיידי, וגם זה שראתה ולא ענתה הגיוני בטח רצתה לחשוב על זה.

היא לא חייבת לשים מזגן בממד, אבל זה עלול להיות משמעותי לכם כי זה חדר שימושי.

זה כן דרך לדעת איך היא מתנהלת מול שוכרים, וגם כדאי לבקש לראות חוזה ולקרוא בעיון, לפעמים את מגלה ככה על הגישה של בעל הדירה

'לחוצה' לסגור,

אם היא יכולה להרוויח יותר, ולקהל כסף גם על הזמן הקרוב, איזו סיבה עד לה לחכות?

את לא מבינה אותה? השכרת דירה זה עסק, כל אחד רוצה להרוויח הכי הרבה שהוא יכול.

לגבי ההתנהלות שלה, אם זו התנהלות לא נעימה אז באמת נשמע פחות טוב. כאילו למה לא כתבה לך את ישירות? אבל המוטיבציה שלה לגמרי ברורה והגיונית...

אין לי תובנות מעבר לזה. 

שנראה רציני ומוכן לשלם כמה שאבקש- אחכה לו שבועיים

כי טוב ציפור אחת ביד משתיים בעץ…

תחשבי שהיא מפסידה 14,000 שקל אם תכנסו במאי. זה סכום מאד גדול.

שווה לך דוקא להכנס לפני החג, ככה לא תצטרכי לעשות ניקיון לפסח.

יש לה 3 שבועות לתקן את מה שצריך בדירה (נשמע מספיק) ובמקביל אתם יכולים להתחיל לארוז.

אני מטורפת על ניקיון של בית חדש וריק ועוד להיכנס לפסח בכלל חלום

תחשבי שאין שם חמץ אלא הכל נקי לפסח רק אבק מהבניה

מלא מלא מים חומרים טובים ואת מתגבר. על זה ממש בכמה שעות

ומניסיון גם ככה לוקח לזה זמן לרדת גם אחרי הרבה שטיפות רצפה

ממליצה בחום לעבור לפסח 

תחשבי שבפסח גם ככה תנקי ותסדרי את יחידת הדיור לחג...
למה להתאמץ פעמיים?
כבר תעברו ותסדרו ותנקו שם.
וואי זה מושלם.

היא צריכה להזמין נקיון מקצועי אחרי שיפוץ

אם זאת דירה שמתאימה לכם הייתי משלמת על שבוע נוסף וסך הכל עוברת אחרי החג.

יותר קריטי שהיא באמת תסיים את כל השיפוץ. אם אין לה כוונה לשים מזגן בממד זה בעייתי. החלטה שלכם אם זה קריטי לכם. לגבי זה שלא ענתה בטח חשבה על זה והתייעצה... אבל באמת לא הייתה צריכה להשאיר אותך ככה באוויר בלי תגובה.

עם בעלת דירה לחוצה ולא זמינה

וקחי בחשבון גם ארנונה גבוהה יותר אם לא חשבת על זה 

בהודעות או טלפונית?

נשמע שבהודעות

את האמת, שלא הייתי ממהרת להסיק מסקנות על סמך הודעות.

תמיד עדיף טלפון, ללכת לראות את בעלי הדירה ולראות את הדירה בעיניים. לדבר ממש ולא להתכתב.

אם השיח עם בעל הבית לא זורם.

ודאי אם יש חשדות שמדובר במישהו עקשן/ וכו'. ממש לא כדאי. לא שווה את זה. מניסיון של כאב לב

אמר שרוב הדברים בסדר

אז בעלי התקשר אליה

דיבר איתה אמרה על רוב הדברים שהעלה שהיא מודעת וזה יטופל עד לכניסה זה חלק מהשיפוץ

על המזגן אמרה שהיא מודעת לזה שזה חיסרון אבל כרגע זה המצב והיא לא רוצה להשקיע עוד הצענו שנתקין אנחנו אמרה שאין בעיה (גם ברכה)

ובעלי אומרת שנשמעה אישה מאוד נחמדה ונעימה ב"ה

זה משהו קצת יותר מורכב וגם יותר יקר אני חושבת, אז שווה לברר את זה קודם. יש מצב גם שאני טועה. 

בהצלחה 

רוב השנה אין מלחמה... והחדר אצלנו זה לא חדר שינה

אולי מאוורר או מאוורר תקרה יספיק?

בין המטבח לסלון יש קיר עם דלת בלי דלת חח, פתח בקיר

אז המרכזי לא מגיע לשם אז אני מניחה שבקיץ כשמבשלים חםםם שםםם

1. היה לי טיולון פשוט ממש של איזי בייבי, וגם טיולון של אינפיניטי, קצת יותר יקר, שניהם היו אחלה.

2.מה שעזר אצלי, אבל בגיל טיפה יותר גדול זה סדרת חינוך של האבא שקם אל היונק בכל פעם שהוא התעורר, כעבור שבוע הפסיקו לקום בלילה

בקשר ל-2 - באיזה גיל?

זה בד"כ קורה שלבעלי נמאס שהם קמים בלילה אז הוא לוקח על זה פיקוד וקם כמה לילות

וכמובן שסירב ... אם היה רעב היה לוקח ( המטפלת לקח בקבוק )

זה הגיע לשלב שהתעוררו ממש כל שעה לינוק זה ברור שזה לא מרעב 

רויאל שהוא אחלה. וגם איזיווקר די זהה לו.

שניהם טובים קלים ומתקפלים קטן

מהנקה בלילה בגיל שנה וחצי בערך.

כמה שבועות לפני כן העברתי אותה חדר, שהיא לא תישן איתי. כי היא היתה באה אלי למיטה, והייתי נרדמת איתה, וככה לא יכולתי לעצור אותה.

אחרי שעברתי אותה חדר היא המשיכה לקום, אבל פחות.

ואז קבעתי זמן שבו היא מפסיקה לינוק בלילה. הכנתי אותה כמה ימים מראש.

כשהגיע הזמן, לקחו לה שלושה ימים להסתגל למצב החדש.

ביום הראשון לקח 3 שעות עד שהצלחנו להרדים אותה בחזרה. ביום השני זה ירד לשלושת רבעי שעה, וביום השלישי היא נרגעה כבר מהר.

בגיל שנה לא ניסיתי לגמול.

צריך לוודא שהוא לא באמת רעב במהלך הלילה, כשהוא אוכל מספיק טוב בערב.

לפעמים יותר קל לגמול בהדרגה, לרווח יותר את ההנקות וכל פעם להוריד עוד. ולפעמים דווקא יותר קל להוריד בבת אחת, שיהיה ברור מתי אי אפשר לינוק.

הוא לא צריך לינוק כל הלילה...

וזה חלק מההתלבטות... אם לוותר על חלק מההנקות או על כולן...

לדבר על זה הרבה הרבה

שבחושך לא יונקים באור כן

בחושך ההנקה ישנה

וכו וכו

פשוט לדבר המוןןןן

אפשר נגיד 3 ימים לש הכנה

"עוד 3 ימים ,בשבת, ההנקה תפסיק להיות ערה בלילה ותישן בחושך ואנחנו נינק רק כשיש אןר בחוץ

וככה לחפור על זה כל הנקה

עוד יומיים

מחר

היום

ולהכין דברים שעוזרים להירגע בלי

ולהפריד הנקה משינה

וגם לשריין את הבעל שכמה לילות משהו כמו 3 הוא איתו על היידים

ולהתפלל על זה....

בהצלחה גדולה בע"ה

אולי באמת יותר בגיל שנה וחצי..

אבל האמת שיש מצב שהוא יהיה רעב בלילה בלי הנקה כמו שכתבו כאן אחרות..

אולי הוא ילמד לינוק בשכיבה? או לקחת בקבוק?

שנה זה באמת גבולי להסתדר בלי תזונה בלילה..

ומצד שני זה נשמע מאוד מתיש ככה...

אם את אוצה כן לנסות לגמול בלילה

אז לתת ארוחב ערב מאוד ממלאת כמו קווקר עפ מבושל במים עם סילון או דייסה כלשהי

ובלילה תכינו לכם שיהיה לבעלך ללילות הראשונים להציע לו דיסה דלילה לשתות מכוס או משהו כזה  למלא את הבטן 

וכמובן להרגיל אותו לשתות ככה בכללי...

1. גם אני מחפשת טיולון ושל אינפניטי שמעתי דברים טובים כנראה אקנה אותו בע"ה

2. אני תוהה למה צריך תהליך גמילה? הוא לא מוכן לקחת בקבוק?

שלי בן 8.5 חודשים והתחלתי להביא לו בקבוק אחד בתחילת הלילה אולי ככה לא יקום כל רגע