נשמע שזה חסר לך

וגם חברת אנשים

צאי לעבוד ברגע הראשון שתוכלי לדעתי. יהיה לך עניין, תראי אנשים, לא תהיי לבד.

עד אז - תעבירי את התקופה כזמנית

ועוד משו על שמחה - שמחה היא נוכחות בהווה. המרדף אחרי היעד הבא הוא בדיוק ההיפך. נראה לנו שזה ישמח אותנו, ואז - הוא מגיע, וריקנות.

תשמחי בכאן ועכשיו.

תקדמי את הכאן ועכשיו

אז לא יכולה תלבנות על זה

וכן מודעת לזה

גם אין לי מושג במה כי כאמור עזבתי את התחום הקו-ם.

ולא יודעת כלום ק-ימה..בבירור מול הז כמובן.

ולגבי הכאן ועכשיו- אני לגמרי רק בו

אם אני חושבת קדימה אני מתיאשת לחלוטין ונשברת כי זה שהסבב הזה עוד כל כך ארוך ..זה מייאאששש

אז חיה רק את היום הזה

ומנסה ממש לתת בו תוכן

אבל הכל כל כך ריק וחדגוני

אני כן הולכת לכל מה שיש ומנסה

אבל זה לא עוזר

לפעמים רק רגעית

השאלה שלי..

אני יודעת שמתישהו דברים ישתנו ואוכל יותר לשנות גם את הבחוץ

אבל הזמני הזה ארוך

זה לא חודש

ובינתיים כל יום זה ריק ודכאון

תודה דייקת נכון

לא חסר מי שצריך עזרה

שעה שעתיים ביום, יכולים לעשות הבדל משמעותי

לא צריך פרויקט ענק

אפשר לעזור למגויסת אחרת ולהכיר חברה. במה שאת יכולה.

אפשר ללכת לגני ילדים/ בתי ספר ולהציע עזרה/ ספרייה עירונית/ וואטאבר.

משו שייתן לך אקסטרה ויוציא אותך מהבית ויתן לך תחושה של עולם פנימי נפרד וקשר לעולם החיצון

אפשר גם להחליט על יום בשבוע נסיעה להורים

הכי אין לי כח בעולם לעבוד אצל אחרים

אין לי כוחות לזוז בערך אני עם אנמיה וסוף הריון(ולכן גם לא מחפשת עבודה)

ובעל מגוייס זה מצב השרדות.

כל טיפת כח שומרת לילדים לשי ולבית..אין אקסטרה..

זה גם לא נותן לי משמעות כי זה ממש לא מבטא אותי לעזור בתחומים כאלה

ממלא אותי מה שמבטא אותי..וזה תחומים אחרים..לשא רואה איך להתנדב בהם

וגם אני עם תינוק בבית אז לא ממש מושחררת

אני באמת חושבת שמה שכתבת זה בעצם למצוא דרך לצאת מהמעגל המצומצם שלי

ולהרגיש משמעותית עבור מישהו אחר

וזה מאוד נכון

אני באמת מחפשת משמעות

ואני אחת שאוהבת להיות משמעותית ולארגן וליזום ולקחת אחריות

ברגיל אני ככה

עכשיו מרגישה באמת תלושה

לוקחת את ההצעה שלך לחשוב מה בכל זאת יכל לחבר אותי למקומות האלה גם בתנאים הקיימים ובכוחות הקיימים

תודה ממש .מחשבה נכונה 

שמילוי, אף על פי שאת צריכה עזרה, יכול להגיע גם ממקומות כאלה.

רוב האנשים-  עשייה מחייה אותם. גם אם הם לא במצב וצריכים עזרה בעצמם.

אני למשל מאוד לא אוהבת להיות בבית. היציאה לעבודה מחייה אותי, וגם מעייפת, אבל בסוף סדר יום+ סיפוק+ חברה+ יציאה מהבית - גורמת לי להצליח לתפקד גם פה. גם אם לא בסטנדרטים גבוהים של נשים אחרות

הפרופורציות שהבית תופס, וגם של הבעיות בראש שלי, מתאזנות כשאני בעשייה כי יש הסחת דעת ותצושת משמעות. בבית זה לופ שלא נגמר של מחשבות+ לבד+ אינסוף עשייה שלא נגמרת

יכול להיות שכדאי בכל אופן לבחון אם את בדכאון, יש שאלונים ברשת, ואת שיא המטורגרת לזה מאיך שאני קוראת. בנוסף, תבדקי חוסרים ותדאגי לעצמך לברזל. זה כשלעצמו מאוד מחליש ומדכא

שכשבעלי היה מגוייס שנה שעברה, אחרי מיליון ימים כבר היה לי ממש קשה.

והתחושות שאת מתארת מוכרות לי ממש גם בלי הריון.

ריקנות

בדידות

חוסר

ודווקא לעזור למישהי אחרת מילא אותי.

לעצמי לא היה לי כוח לעזור

אבל למישהי אחרת, התנדבתי, אז הייתי חייבת להרים את עצמי.

יש גבול בין אין לי כוח פיזי לאין לי כוח נפשי. ולפעמים הם מתערבבים ומשפיעים אחד על השני

אבל לפעמים אם מצליחים להתגבר על "אין לי כוח נפשי" מגלים שיש גם כוח פיזי. כי עשייה גוררת עשייה.

אני כל יום במילואים נטרקתי על הספה בלי כוח נפשי לזוז. יום אחד התחלתי לארגן מוקדם, וזה עבד!

אז כתבתי לי במחברת בגדול "להתחיל לארגן מוקדם ולפעול מוקדם, כי אז יש יותר כוח ולא שוקעים לדכדוך".

אז אני לא אומרת שהתירוץ של הריון הוא לא טוב, הוא טוב. אבל חוסר עשייה הרבה פעמים מדרדרת אותנו עוד יותר.

ובסדר העדיפויות כרגע, יכול להיות שעדיף לך לשים גבוה יותר דברים שנותנים לך משמעות אך פחות חשובים לתפקוד היומיומי, מאשר להיפך.

אולי תצליחי למצוא חברה ותעסוקה?

אם יש אצלכם באזור מדרשה / שיעור לנשים / פעילות לנשים בחל"ד (אבל כנראה פחות רלוונטי לך כרגע, זה בד"כ עם תינוקות) / פעילות לילדים מגוייסים או פעילות אחרת לילדים, יש פעילויות קיץ בקניונים. או אולי איזו התנדבות בבוקר?

אם שייך ללכת לפגוש משפחה או חברות. אני יודעת שלא נעים ליפול על אחרות, אבל בשם המילואים... אפילו מישהי שאתן לא בקשר רציף, אבל היא נעימה ונחמדה, לשאול מתי אפשר להגיע אליה (אחה"צ עם הילדים, או לבד).

חברה זה דבר כל כך כל כך בסיסי! לא לפטפט עם אדם מבוגר במשך כל היום יכול להיות מדכא כל כך,

וגם אין מי שיראה ויעריך את כל מה שאת עושה לאורך כל היום, זה ממש קשה.

את ראויה להערכה עצומה!! על המסירות לעם ישראל, ועל המסירות לגידול הדור הבא שלנו!

הלוואי ותצליחי למצוא את הדרך שלך לפרוח ולהרגיש בטוב ובשמחה 💜

אני מרגישה שהיצירה מחיה אותי, ולכן אני משקיעה בזה זמן. כל יום.

היצירה גורמת למחשבות ללכת לכיוונים חדשים, היא נותנת לי תחושה שאני עושה משהו ייחודי, היא גורמת לי לפנות אליה במקום לראות סרט או סדרה (ואני מאוד אוהבת לצפות).

בקיצור- כדאי ליצור.

היצירה מוסיפה צבעוניות לחיים, והיא לא קבלה של משהו שמישהו עשה עבורך, אלא שאת מוסיפה יופי לעולם, זו תחושה אחרת

קניתי מעל אקספרס ערכת ליבוד

אנסה אותה באמת

מה עוד?

אני לא הכי מוכשרת אבל זה באמת עושה לי טוב גם לפעמים

אבל לי מאוד עזר לתת לזה שם ומקום, וזה נשמע קצת כמו דיכאון מה שתיארת. את יכולה למלא שאלונים באינטרנט, יש המון, אם זה נשמע לך הכיוון.

אבל חוץ מזה שמילואים זה באמת סוחט את כל כוחות הנפש, פשוט נשמע ממך קצת שגם לפני המילואים זה היה ככה, אז סליחה אם אני טועה וזה לא קשור.

ואיך להיות שמחה? זאת באמת שאלה קשה, אנחנו עובדים על זה, עוזר לי הטיפ של @קמה ש. בבלוג שלה, להיות בהודיה, למצוא דברים טובים ביום הזה, לאמן את השריר הזה של למצוא מה טוב.

ומצטרפת לעונות פה שלהיות בעשיה זה עוזר, וליצור, איזה סוג שאת אוהבת. ולמצוא איך לתת לעצמך את המקום. וגם למצוא איך לא להיות לבד כל כך, שכנה, חברה, אמא, אחות, מישהי להיות איתה, להיפגש, לדבר...

בס״ד

ותרגישי טוב יקרה 🫶🏼!!!

ולפותחת, @לכל ילד בלון יקרה,

כתבו לך הרבה כיוונים מצוינים.

אני רק חיבוק גדול.

את בתקופה ממש לא פשוטה.

אני יכולה להגיד לך שכשבעלי במילואים משהו בי כבוי מרוב זה שהקצב כאן הישרדותי. אני ממש מרגישה איך כשהוא לא פה השמחה ממני והלאה. בראש אני עדיין שמחה על המילואים, על המשפחה שלנו, על החיים שלי. אבל הלב פשוט קהה.

וזה בלי הריון ואנמיה…

אז שוב, נתנו לך הרבה כיוונים מעולים,

יצירה, התנדבות, דברים שנותנים משמעות, למלא שאלונים אונליין לגבי האפשרות של תחילת דיכאון ליצור הזדמנויות למפגשים עם עוד, כתיבת משפטי הודיה מדי יום, ח״ו וכו׳.

אבל לפני ואחרי הכל -

אני רוצה להצדיע לך ❤️

ולהודות לך ולכם

על התרומה הענקית שלכם למען כולנו!!!!

ולחבק אותך כי זה ממש אבל ממש לא דבר קל.

ולפרגן לך על כך שלמרות כל האתגרים

את עדיין מצליחה להיות אמא טובה לילדים שלך.

איזו מדהימה את.

זאת תקופה קשה.

אבל בע״ה נעבור אותה בסוף 🫶🏼

ממש עזרתן לי

תודה על הנרמול של התחושות..

וגם על החיזוקים והעצות

לוקחת הכל להתבוננות.

האמת שהיום זה בכלל הציך כי היה לי איהז מועקה בתחום הזוגי וזה הקרין על הכל בערך

מילאתי כמה שאלונים עכשיו

אחד אמר שזה סוג של מצבי רוח מתחלפים

אחד משהו כזה באמצע.ושניים דכאון חמור(שזה מוגזםם)

אז נראה לי שלא יעיל לי השאלונים האלו..

אני גם לא תמיד ככה ולכן לא חושבת שזה דכאון

אם בעלי בבית וטוב ביננו נגיד- אז אני לא בדכאון

למרות כל הריק בתחומים אחרים

כשהוא בבית וכבוי או מרוחק- אז זה גבולי.וכשהוא לא פה- אז באמת יותר מאתגר ויש ימים ויש ימים

ככה 'נראה לי שזה לא 'דכאון' סטנדרטי

תודה ממש🙏❤️

זה הדבר שבאמת באמת משמח אותי, ממלא אותי לטווח הרחוק

נותן לי כוחות לשיגרה המאוד משעממת מבחינתי, תודה לה' כמובן על הכל

ההתעסקות בכל מה שקשור לייעוד שלי, אפילו חשיבה על זה, כתיבה, או עצם הדבר, 

בנוסף, אבל זה באמת לא תמיד מתאפשר לי וגם שמתאפשר טכנית יש לי על זה המוןן מניעות

זה כל מה שקשור בעבודת ה'

יכולה לשים לי ניגוני קודש, שמה לי את ניגוני הינוקא מבחינתי זה הכי נקי רוחנית וטהור 

ותוך כדי יכולה לכתוב דברים של הנפש, דיבורים לה', מגוון כזה, מה שיוצא ברכה

לרוב זה מביא לתחושת התעלות, שמחה פנימית, הרגשה שחזרתי לבית, לעצמי, לפנימיות שלי, לנשמה שלי

וזה הכי מרגיע בעולם, 

וזה בד"כ אחכ גם ממלא אותי ונותן לי כח להעניק לאחרים מהטוב הזה שהרגשתי... 

כשאני בטוב בגדול משמח אותי כוס קפה של בוקר עם להיות בטלפון, 

לדבר עם חברות ומשפחה 

לטפח את עצמי, 

לאכול בריא ומאוזן

שבת רגועה ונעימה

ועוד

חשבתי שיש לי ייעוד

חוויתי בו כשלונות

וגם בלי קשר אליהם לא מחוברת לזה יותר

אבל לא מוצאת משהו חדש

והריק הזה עושה לי דכאון

יחד עם העדר זוגיות נורמלית בגלל המילואים

ומרגישה בלי תכלית ומשמעות בחיים

אפילו שמול האמהות כן אבל לא יודעת לא מצליחה להתמלא מזה כרגע

היו המון שנים שזה היה העיקר אבל עכישו לא

חנכון קשר עם ה' זה ההצלה

שמה שירים וגם שעורים

הלוואי והיתי מצליחה מהז עוד

תודה רבה

אני חושבת שזה קריטי למצוא את הייעוד, או לברר את מה שנותן לי סיפוק

 זה לא חייב להיות משהו ענק 

זה יכול להיות בדברים הפשוטים

גם חושבת שברגע שמצטבר בנפש כל מיני רגשות שמעמיסים

צריך לנקות אותם קודם 

כדי לאפשר לתובנות חדשות להגיע, ולבהירות בכל מיני תחומים 

והלוואי ונזכה מכל הטוב שיש לקשר עם ה' להציע אמן

בזמן מוגדר ביום. האמת מכל הדברים שאני עושה זה דבר שהכי ממתיק לי את החיים ומסדר לי את הראש.

נגיד עכשיו כמה ימים שלא יצא לי וזה חסר לי כמו אוויר.

גם לפעמים הימים טסים לי ואיכשהו זה הרגעים היחידים שאני זוכרת.

ונשמע ממש כמו דיכאון

חלילה לא אומרת את זה בתור ביקורת

נשמע מצב לא פשוט מילואים הריון אנמיה חוסר עבודה

הבעיה שכשנמצאים בתוך הדיכאון

אז מאוד קשה לצאת מזה לבד

כאילו

בטח יש הרבה עצות ודברים יפים שכתבו לך כאן שאת בעצמך יכולה להגיד אותם ולדקלם

אבל בפועל מתוך המצב הנוכחי יהיה לך קשה לבצע. כי את שקועה. ושוקעת כל פעם עוד קצת ועוד קצת.

בגלל שאת בהריון אז תרופות פחות רלוונטיות (במקרים של דיכאון קשה גם לזה יש פיתרון אבל ב"ה לא נשמע שאת שם)

אבל כן טיפול פסיכולוגי טוב ומשמעותי.

חיבוק

והמון כוחות ❤️

יש היום תרופות בטוחות להריון והנקה. מסכימה שלדעתי עדיף להתחיל עם פסיכולוגית אבל זה לא סותר טיפול תרופתי גם בהריון.

לא קראתי את כל התגובות אז לא יודעת מה באמת שייך לפותחת, רק היה לי חשוב להגיד את זה אם קוראת את זה מישהי שכן רלוונטי לה

למדתי לאהוב ולקבל את עצמי.

קלישאתי?

ממש, אבל בסיסי.

את מתארת אושר שתלוי בגורם חיצוני, שמחתי בעצם הזוגיות, באמהות,

עבןדה, חברות, מקום.

כל אלו דברים חיצוניים.

עכשיו זה זמן אולי מןעד לפורענות לתהליך שכזה אבל בגדול להיות את האושר של עצמך.

בהצלחה יקרה והרבה כוחות

זה יותר נשמע התנהלות לא תקינה שלהם.

משפחה זה עסק מורכב לפעמים,

ממש מחבקת אותך על התחושות האלו זה ממש לא פשוט להיות במקום הזה🤗

מול הגיסה לא הייתי בכלל מנסה לדבר או להגיד משהו,אלא אם כן בעלך יתפוס אותה לשיחה וידבר איתה.

מול הבעל הייתי אומרת מפורש אם אתה לא מסוגל להגן עליי ועל הילדים שאנחנו שם עם כולם אז אולי פשוט עדיף לוותר על זה.

ככה לפחות אני הייתי מגיבה(ככה אני הגבתי).

וזה היה כמובן אחרי המון שיחות איתו שיגן עלינו ושממש לא עזרו לו להבין את המקום שלו.

הילדים שלך ובעלך לא אמורים לשמוע שמדברים עלייך בצורה כזו.בטח אחרי שהגנת על הילד שלך,ואם הוא לא אמר כלום ןעשה כלום הייתי שואלת אותו איך הוא מגן על המשפחה שלו בתור ראש המשפחה.

אצלי בסופו של דבר זה גרם לזה שאנחנו פשוט לא מתראים כמעט אף פעם,וכשכן מתראים זה נהיה ממש מרוחק ומנומס,פחות מרגיש משפחה.

ודבר נוסף הילדים ממש מסתייגים עם מפגש משפחות מהצד של בעלי,וחבל זה יכל להראות אחרת.הילדים לא לנצח יישארו קטנים ומהר מאד יבינו מה קורה סביבם מי שיפגע מזה בסוף של דבר יהיה בעלך אז פשוט עדיף לשקף לו את זה.

לצעוק על ילד אחר, זה גבול אדום.

לפותחת,

אם מתאים לך, מציעה שתראי לבעלך את השרשור הזה, שיבין כמה תגובה כזו היא ממש לא לגיטמית. ואיך כל אישה לא תסכים לשתוק ולהרכין את הראש עד שהגל יעבור

חוויה לא פשוטה בכלל

איזו חוויה! חיבוק❤️ תחושות קשות ממש💔.

אני בדעה שאנשים שעושים לי רע אני מוציאה מהחיים שלי כל עוד אפשר. אחרי כזו חוויה לא הייתי מוכנה להיפגש איתה בטח אם הבעל מתקשה להגן עלייך.

לאור הדברים שלך שזו התרבות דיבור שם הייתי מצמצמת מפגשים לאפס ולא מוכנה להגיע לשבתות, אם צריך גם מפרטת למה. אם חשוב להם שתבואי הם מתכבדים לכבד אותך.

ולפתור את הבעיה עם הבעל

מה זאת אומרת שאת צריכה להגיב במקומו מול המשפחה שלו? והוא שותק כשמדברים עלייך לא יפה/ כזמאיימים על הילדים שלך ככה?

ממש לא נעים...

וגמני לא הייתי חוזרת לשבת איתה שם אם היא לא מתנצלת ומיישרים את ההדורים

מרגישה שהוא רואה את הכאב של המשפחה שלו

הוא אומר שמה שיש להם זה סוג של נכות ולכן -אני- צריכה להבין ולרחם עליה

זה לא הזוי????????

היא כתבה לי התנצלות עניתי בסימן עם היד

אבל אני כועסת

מאוד

הולכת לפוצץ את כל החופש הזה והתכנונים איתם 

והאמת שאני חושבת שתני רגע לכעס להירגע. אם היא התנצלה הייתי חושבת שוב איך להתנהל מולה

שפוגעים ואז מתנצלים כדי להשתיק..

אם ההתנצלות נאמרה בכנות באמת כדאי לחשוב מה הלאה, אבל אם זה דפוס שחוזר על עצמו בכלל לא הייתי מתייחסת לזה 

אולי כדאי להגיב לה על ההתנצלות:

אני מעריכה את ההתנצלות שלך, אבל אני עדיין מאוד פגועה ולא יכולה לסלוח כרגע.

לשבור עצמות של מישהו ובמיוחד של ילד

היא לא ממש נורמלית

זה לא אומר שצריך לספוג

זה אומר שצריך להתרחק

גם אם זה אומר לא להתארח שם

הנפש שלך ושל הילדים חשובה הרבה יותר מקשרים עם משפחה

אפשר לרחם עליהם …

בכל מקרה זה רק מחזק את המסקנה להפגש איתם כמה שפחות ובטח שלא שבת שלמה.

זה שאני מעמידה אותם במקום וכן לפעמים גם בוכה מרוב הלם ופגיעה

מבחינתם אני רגישה מדי

להשתלח על ילדים או אנשים זה בסדר. מותר להם.

להעמיד אותם במקום זה אסור

אז היא צרחה אחר כך בצרחות של חולת נפש ושמעתי את זה מרחוק

שהייתי בגינה

והילדים שלי הגדולים סיפרו שהיא אמרה שנמאס לה שאני רגישה ומפריע לי כל דבר

כאילו זה ממש בסדר להתנהג ככה ואני הלא בסדר

הקטע שאם זה היה קורה עם בן של אחותה, זה יכול להגיע לריב פיצוצים ביניהן.

זה כבר קרה

אני במצב שרוצה להתרחק ולהרחיק את הילדים מהם רק שבעלי לא בעניין

כי חושש שזה יפגע באמא שלו..לא מעניין אותי כבר כלום

שתחנך את הבנות שלה

לעצור את זה.

להתייחס לזה.

בפומבי או אח"כ.

אין שום מצב בעולם שילדים שומעים אישה שמבקרת את אמא שלהם, בצורה הזאת, ואבא שלהם שותק.

אני לא מדברת על הזמן שהייתם יחד, כי לפעמים לוקח זמן להגיב.

אבל אחרי שיצאת והגיסה ממשיכה לדבר עלייך,

אבא של הילדים היה צריך לבקש ממנה להפסיק את זה לפחות למטרת חינוך הילדים.

אח"כ בשבילך.

למזלו

אחרת לא הייתי סולחת לו על זה בחיים 

רק שהוא למד להשתבלל ולחכות שהגל יעבור.

אם את מתארת מצב שבו שעל אחיין אחר זה היה גורם לפיצוצים אז במקרה של בעלך הוא נמנע מחזיתות בדיוק כמו שהוא נמנע מלהתמודד מול אמא שלו כי חושש מפגיעה שלה אבל לא חושש מפגיעה של הילדים..

את כרגע נסערת כדאי לחכות לרגיעה ואז לחשוב איך את מתווכת לו את התחושות והגבולות שלך ושל הילדים שלכם

יתכן ויש להם נכות, זה לא אומר שאת צריכה לספוג וגם לא אומר שצריך לחתוך את הקשר אלא חשוב לבנות אסטרטגיה שנכונה לכם כמשפחה

ואם  אין בכוחו של בעלך להתמודד עם התחושות שלך ואין בידו יכולת להגן על בני משפחתו אין סיבה שתיכנסו למקומות מסובכים מידי לקשר המשפחתי שלכם.

גם כי אי אפשר לחנך מבוגרים

וגם כי זה נשמע קצת חולני

עדיף שאמא שלו תפגע מאשר שהנפש שלך ושל הילדים תפגע

אתם קודמים לאנשים אחרים

אם לא תתרחקי כנראה שזה יגבה מחירים גבוהים

ממכם כזוג וגם מהילדים

נזקים שיכולים להיות לטווח ארוך מאד

לא חושבת שבעלך יכול באמת לעשות משהו במצב בעייתי כזה

לא נשמע שיש עם מי לדבר 

איך האמא הגיבה? עוד אחים אם היו?

גם בגיל גדול שאנחנו כבר הורים בעצמנו, חלק מהתפקיד של אמא ואבא זה עדיין לחנך אם צריך ולהרגיע את הרוחות. אצלי במשפחה אמא שלי מתערבת בין האחים כשצריך. אצל בעלי נגיד לא. ולדעתי צריך להתערב..

ועם כל הכבוד לבעלך. אם לא מסוגל להגן עלייך הייתי מתרחקת לגמרי. 

לק"י

אבל כמובן שאתם לא צריכים לסבול מזה.

מצטרפת לאלה שאומרות, לבוא להורים כשהיא לא שם (או שאר האחים ה"בעייתיים").

וחיבוק!

זו חוויה קשה 

אני חושבת שלמען הבריאות הנפשית של ילדייך הם לא אמורים להחשף להתנהגות אימפולסיבית ואלימה כזו, גם אם היא לא מופנת כלפיהם.

גם השהייה בסביבה בה השיח הוא פוגעני ורעיל פוגעת בנפש.

חושבת שכדאי שתשקפי את זה לבעלך ואולי אפילו תשאלי אותו, איך זה הרגיש לו? בעבר ובהווה

גלולות הורמונליות

תדעי אבל שזה לא פוגע בפוריות

זה נכון שלפעמים אחרי שמפסיקים יתכנו שיבושים

אבל זה לא מחייב בכלל

פתיחת תיק זה לא התחלת טיפול, אבל אם באים עם מה שצריך אפשר להתחיל ממש מיד אחרי

כדאי לברר איזה בדיקות הם מבקשים ולבוא עם הכל מוכן (יכול להיות בדיקות שבקופה לא דרשו ושם כן)

ואפשר להגיש בקשה להתחייבות לivf בעזרת הרופא פוריות מהקופה וזה חוסך זמן אם באים עם הכל

שיהיה בקלות ובהצלחה

איפה זה ככה?

כי היא מדברת על ברירת עוברים, זה דורש היערכות של המעבדה הגנטית... ואז אוגוסט וחגים...

באנו עם התחייבות וכל הבדיקות והיה אפשר להתחיל מהר

אבל לא ברירת עוברים אולי זה עובד אחרת

אבל נשמע לי הגיוני בכל מקרה שמקצר תהליכים לעשות קודם את הבדיקות שצריך

ובקשר לחגים לא קישרתי שזה יוצא באותו זמן, אבל שם נגיד עבדו בחוהמ פסח..

לגבי גלולות זה ממש סבבה ואת תטרידי את עצמך. גלולות לא פוגעות בפוריות בשום דרך, עותקים אותן הרבה פעמים אפילו כחלק מפרוטוקול טיפול. יש להן גם יתרונות שאפשר לסדר את הווסת איך שרוצים ולהיאסר פחות.. אז אפשר להתייחס לזמן הזה כזמן של חופש ונחת.

כמובן שאם הן עושות לך תופעות לוואי תחליפי, אבל זה לא מחייב ולא הייתי נלחצת מזה לפני.

לגבי הטיפולים- איפה את מטופלת? בכל מקום התהליך קצת שונה.

ברירת עוברים זה ריצה למרחקים ארוכים והתהליך לוקח זמן. צריך לדעת את זה לפני שמתחילים, זה לא תמיד תלוי בך וזה מאד קשה אבל ככה זה.

שווה להתחיל לקדם עניינים כמו בדיקות וקביעת תורים כי זה בהחלט תורים ממש ארוכים.

מוזמנת לדבר איתי בשמחה אם את צריכה עוד מידע!

בהצלחה!!

לקחתי פעמיים, באמת הרבה פחות תופעות לוואי מכדורים אחרים
חיברתי חפיסות ולא קיבלתי מחזור 10 חודשים  

מיד אחרי שהפסקתי לקחת נכנסתי להריון...

אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון

אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.

היא פסיכולוגית.

אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.

אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...

בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️

כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.

מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.

זה ממש להדרכת הורים.

במה ההדרכה שאתם נמצאים בה עוסקת?

לא ראיתי משהו חריג לגיל 6

זה גיל שמצריך עדיין הרבה סבלנות ויחס אישי 

עושה לפעמים דברים לא הגיוניים כשהוא עייף/ עצבני

לא שיש לו אחות תינוקת

אבל זו לא סיטואציה קיצונית

הדרכת הורים זה תמיד טוב

אבל לפני זה

צריך התאמה בסיסית של ציפיות

כי ילד בן 6 הוא עדיין קטן בכל מני מובנים

ואם מצפים ממנו ליותר מאשר הוא מסוגל

זה עצמו יוצר את הבעיה

אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.

לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.

אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.

אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל. 

לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…

לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.

לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום. 

אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?

לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.

מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.

לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)

לגבי התמיסה המוכנה, גם פעם שעברה שתיתי בלי כלום כי ככה אמרו וסבלתי ממש

והרופא טוען שמותר.. מישהי שמעה על זה?

זה יכול לעזור ממש, מצד שני לא רוצה להרוס את הבדיקה

וגם הציעו לי, אפילו אמרו לי להביא.

ולדעתי לשתות בשלוק, זה מגעיל!! אבל אם שותים בשלוקים קטנים הגועל נמשך יותר זמן

ועד סוף הבדיקה צריך להיות בצום.

לא יודעת לגבי לימו7 כי לי לימון לא עושה טוב.

ומה שחידשו לי, זה שמותר להקיא אחרי כמה זמן. אם את צריכה להקיא, תבררי אם אפשר. סתם חבל לסבול.

ולהביא אוכל לאחרי הבדיקה.

לגבי סכרת הריון-

ממה שראיתי זה לא קשור לאכילת מתוק.

זה קשור לשילייה.

לא הייתי משנה תזונה לפני אלא אוכלת כרגיל.

ממליצה לבקש יום לפני מהמרפאה לשים את הבקבוק המוכן במקרר. כשהוא קר יותר קל לשתות אותו. לי היה בסדר בטעם מנגו או אפרסק.

להביא סדנביץ לאחרי.. עם חלבון ושומן בריא כמו אבוקדו

תנסי לבדוק שוב עוד יומיים, או לעשות בדיקת דם.

זה של תשובה כנה הרגילות.

אלך לעשות מחר בבוקר בדיקת דם בתקווה שיש עוד סיכוי 

מאשר טהורה לפרק זמן ארוך עם תופעות כמו שאת מתארת. אבל זו רק דעתי

גם כן הייתי יחסית בסדר גמור

עד שהיה טריגר, כמה חודשים של חוויה לא קלה, וזה הפיל אותי ממש. היה לי מאוד קשה להרים את עצמי.

כשהפסקתי הכל היה נראה ורוד יותר.

לחשוב על מעבר למניעה אחרת ולא על הפסקה, ואולי המצב ישתפר בלי מחזור וכו

אני למשל עברתי מדיאמילה ישר למדבקות כי התחיל לי הכתמות (אחרי המון זמן שהשתמשתי בדיאמילה), וזה סיים את ההכתמות ועבר חלק. לא היה לי בעיה של מצבי רוח או תופעות לוואי אחרות אז לא יכולה להעיד על זה, רק פותחת כיוון שאולי זה לא רק או זה או זה. 

לפעמים הגוף מגיב שונה מבחינת תופעות לוואי לחומרים זהים מחברות אחרות, כמו סרזט/דיאמילה/פומיניק.

מבררים עם הרב מראש באיזה מצבים בהריון צריך לשבור את הצום, שלא תצטרכי להתעסק עם זה בצום אם חלילה לא תרגישי טוב..

אחרי שיודעים מתי צריך לצום ומתי צריך לא לצום- אז להתחיל לאכול טוב דברים שיזינו אותך לאורך זמן כמו שכתבו אחרות.