נשמע שזה חסר לך

וגם חברת אנשים

צאי לעבוד ברגע הראשון שתוכלי לדעתי. יהיה לך עניין, תראי אנשים, לא תהיי לבד.

עד אז - תעבירי את התקופה כזמנית

ועוד משו על שמחה - שמחה היא נוכחות בהווה. המרדף אחרי היעד הבא הוא בדיוק ההיפך. נראה לנו שזה ישמח אותנו, ואז - הוא מגיע, וריקנות.

תשמחי בכאן ועכשיו.

תקדמי את הכאן ועכשיו

אז לא יכולה תלבנות על זה

וכן מודעת לזה

גם אין לי מושג במה כי כאמור עזבתי את התחום הקו-ם.

ולא יודעת כלום ק-ימה..בבירור מול הז כמובן.

ולגבי הכאן ועכשיו- אני לגמרי רק בו

אם אני חושבת קדימה אני מתיאשת לחלוטין ונשברת כי זה שהסבב הזה עוד כל כך ארוך ..זה מייאאששש

אז חיה רק את היום הזה

ומנסה ממש לתת בו תוכן

אבל הכל כל כך ריק וחדגוני

אני כן הולכת לכל מה שיש ומנסה

אבל זה לא עוזר

לפעמים רק רגעית

השאלה שלי..

אני יודעת שמתישהו דברים ישתנו ואוכל יותר לשנות גם את הבחוץ

אבל הזמני הזה ארוך

זה לא חודש

ובינתיים כל יום זה ריק ודכאון

תודה דייקת נכון

לא חסר מי שצריך עזרה

שעה שעתיים ביום, יכולים לעשות הבדל משמעותי

לא צריך פרויקט ענק

אפשר לעזור למגויסת אחרת ולהכיר חברה. במה שאת יכולה.

אפשר ללכת לגני ילדים/ בתי ספר ולהציע עזרה/ ספרייה עירונית/ וואטאבר.

משו שייתן לך אקסטרה ויוציא אותך מהבית ויתן לך תחושה של עולם פנימי נפרד וקשר לעולם החיצון

אפשר גם להחליט על יום בשבוע נסיעה להורים

הכי אין לי כח בעולם לעבוד אצל אחרים

אין לי כוחות לזוז בערך אני עם אנמיה וסוף הריון(ולכן גם לא מחפשת עבודה)

ובעל מגוייס זה מצב השרדות.

כל טיפת כח שומרת לילדים לשי ולבית..אין אקסטרה..

זה גם לא נותן לי משמעות כי זה ממש לא מבטא אותי לעזור בתחומים כאלה

ממלא אותי מה שמבטא אותי..וזה תחומים אחרים..לשא רואה איך להתנדב בהם

וגם אני עם תינוק בבית אז לא ממש מושחררת

אני באמת חושבת שמה שכתבת זה בעצם למצוא דרך לצאת מהמעגל המצומצם שלי

ולהרגיש משמעותית עבור מישהו אחר

וזה מאוד נכון

אני באמת מחפשת משמעות

ואני אחת שאוהבת להיות משמעותית ולארגן וליזום ולקחת אחריות

ברגיל אני ככה

עכשיו מרגישה באמת תלושה

לוקחת את ההצעה שלך לחשוב מה בכל זאת יכל לחבר אותי למקומות האלה גם בתנאים הקיימים ובכוחות הקיימים

תודה ממש .מחשבה נכונה 

שמילוי, אף על פי שאת צריכה עזרה, יכול להגיע גם ממקומות כאלה.

רוב האנשים-  עשייה מחייה אותם. גם אם הם לא במצב וצריכים עזרה בעצמם.

אני למשל מאוד לא אוהבת להיות בבית. היציאה לעבודה מחייה אותי, וגם מעייפת, אבל בסוף סדר יום+ סיפוק+ חברה+ יציאה מהבית - גורמת לי להצליח לתפקד גם פה. גם אם לא בסטנדרטים גבוהים של נשים אחרות

הפרופורציות שהבית תופס, וגם של הבעיות בראש שלי, מתאזנות כשאני בעשייה כי יש הסחת דעת ותצושת משמעות. בבית זה לופ שלא נגמר של מחשבות+ לבד+ אינסוף עשייה שלא נגמרת

יכול להיות שכדאי בכל אופן לבחון אם את בדכאון, יש שאלונים ברשת, ואת שיא המטורגרת לזה מאיך שאני קוראת. בנוסף, תבדקי חוסרים ותדאגי לעצמך לברזל. זה כשלעצמו מאוד מחליש ומדכא

שכשבעלי היה מגוייס שנה שעברה, אחרי מיליון ימים כבר היה לי ממש קשה.

והתחושות שאת מתארת מוכרות לי ממש גם בלי הריון.

ריקנות

בדידות

חוסר

ודווקא לעזור למישהי אחרת מילא אותי.

לעצמי לא היה לי כוח לעזור

אבל למישהי אחרת, התנדבתי, אז הייתי חייבת להרים את עצמי.

יש גבול בין אין לי כוח פיזי לאין לי כוח נפשי. ולפעמים הם מתערבבים ומשפיעים אחד על השני

אבל לפעמים אם מצליחים להתגבר על "אין לי כוח נפשי" מגלים שיש גם כוח פיזי. כי עשייה גוררת עשייה.

אני כל יום במילואים נטרקתי על הספה בלי כוח נפשי לזוז. יום אחד התחלתי לארגן מוקדם, וזה עבד!

אז כתבתי לי במחברת בגדול "להתחיל לארגן מוקדם ולפעול מוקדם, כי אז יש יותר כוח ולא שוקעים לדכדוך".

אז אני לא אומרת שהתירוץ של הריון הוא לא טוב, הוא טוב. אבל חוסר עשייה הרבה פעמים מדרדרת אותנו עוד יותר.

ובסדר העדיפויות כרגע, יכול להיות שעדיף לך לשים גבוה יותר דברים שנותנים לך משמעות אך פחות חשובים לתפקוד היומיומי, מאשר להיפך.

אולי תצליחי למצוא חברה ותעסוקה?

אם יש אצלכם באזור מדרשה / שיעור לנשים / פעילות לנשים בחל"ד (אבל כנראה פחות רלוונטי לך כרגע, זה בד"כ עם תינוקות) / פעילות לילדים מגוייסים או פעילות אחרת לילדים, יש פעילויות קיץ בקניונים. או אולי איזו התנדבות בבוקר?

אם שייך ללכת לפגוש משפחה או חברות. אני יודעת שלא נעים ליפול על אחרות, אבל בשם המילואים... אפילו מישהי שאתן לא בקשר רציף, אבל היא נעימה ונחמדה, לשאול מתי אפשר להגיע אליה (אחה"צ עם הילדים, או לבד).

חברה זה דבר כל כך כל כך בסיסי! לא לפטפט עם אדם מבוגר במשך כל היום יכול להיות מדכא כל כך,

וגם אין מי שיראה ויעריך את כל מה שאת עושה לאורך כל היום, זה ממש קשה.

את ראויה להערכה עצומה!! על המסירות לעם ישראל, ועל המסירות לגידול הדור הבא שלנו!

הלוואי ותצליחי למצוא את הדרך שלך לפרוח ולהרגיש בטוב ובשמחה 💜

אני מרגישה שהיצירה מחיה אותי, ולכן אני משקיעה בזה זמן. כל יום.

היצירה גורמת למחשבות ללכת לכיוונים חדשים, היא נותנת לי תחושה שאני עושה משהו ייחודי, היא גורמת לי לפנות אליה במקום לראות סרט או סדרה (ואני מאוד אוהבת לצפות).

בקיצור- כדאי ליצור.

היצירה מוסיפה צבעוניות לחיים, והיא לא קבלה של משהו שמישהו עשה עבורך, אלא שאת מוסיפה יופי לעולם, זו תחושה אחרת

קניתי מעל אקספרס ערכת ליבוד

אנסה אותה באמת

מה עוד?

אני לא הכי מוכשרת אבל זה באמת עושה לי טוב גם לפעמים

אבל לי מאוד עזר לתת לזה שם ומקום, וזה נשמע קצת כמו דיכאון מה שתיארת. את יכולה למלא שאלונים באינטרנט, יש המון, אם זה נשמע לך הכיוון.

אבל חוץ מזה שמילואים זה באמת סוחט את כל כוחות הנפש, פשוט נשמע ממך קצת שגם לפני המילואים זה היה ככה, אז סליחה אם אני טועה וזה לא קשור.

ואיך להיות שמחה? זאת באמת שאלה קשה, אנחנו עובדים על זה, עוזר לי הטיפ של @קמה ש. בבלוג שלה, להיות בהודיה, למצוא דברים טובים ביום הזה, לאמן את השריר הזה של למצוא מה טוב.

ומצטרפת לעונות פה שלהיות בעשיה זה עוזר, וליצור, איזה סוג שאת אוהבת. ולמצוא איך לתת לעצמך את המקום. וגם למצוא איך לא להיות לבד כל כך, שכנה, חברה, אמא, אחות, מישהי להיות איתה, להיפגש, לדבר...

בס״ד

ותרגישי טוב יקרה 🫶🏼!!!

ולפותחת, @לכל ילד בלון יקרה,

כתבו לך הרבה כיוונים מצוינים.

אני רק חיבוק גדול.

את בתקופה ממש לא פשוטה.

אני יכולה להגיד לך שכשבעלי במילואים משהו בי כבוי מרוב זה שהקצב כאן הישרדותי. אני ממש מרגישה איך כשהוא לא פה השמחה ממני והלאה. בראש אני עדיין שמחה על המילואים, על המשפחה שלנו, על החיים שלי. אבל הלב פשוט קהה.

וזה בלי הריון ואנמיה…

אז שוב, נתנו לך הרבה כיוונים מעולים,

יצירה, התנדבות, דברים שנותנים משמעות, למלא שאלונים אונליין לגבי האפשרות של תחילת דיכאון ליצור הזדמנויות למפגשים עם עוד, כתיבת משפטי הודיה מדי יום, ח״ו וכו׳.

אבל לפני ואחרי הכל -

אני רוצה להצדיע לך ❤️

ולהודות לך ולכם

על התרומה הענקית שלכם למען כולנו!!!!

ולחבק אותך כי זה ממש אבל ממש לא דבר קל.

ולפרגן לך על כך שלמרות כל האתגרים

את עדיין מצליחה להיות אמא טובה לילדים שלך.

איזו מדהימה את.

זאת תקופה קשה.

אבל בע״ה נעבור אותה בסוף 🫶🏼

ממש עזרתן לי

תודה על הנרמול של התחושות..

וגם על החיזוקים והעצות

לוקחת הכל להתבוננות.

האמת שהיום זה בכלל הציך כי היה לי איהז מועקה בתחום הזוגי וזה הקרין על הכל בערך

מילאתי כמה שאלונים עכשיו

אחד אמר שזה סוג של מצבי רוח מתחלפים

אחד משהו כזה באמצע.ושניים דכאון חמור(שזה מוגזםם)

אז נראה לי שלא יעיל לי השאלונים האלו..

אני גם לא תמיד ככה ולכן לא חושבת שזה דכאון

אם בעלי בבית וטוב ביננו נגיד- אז אני לא בדכאון

למרות כל הריק בתחומים אחרים

כשהוא בבית וכבוי או מרוחק- אז זה גבולי.וכשהוא לא פה- אז באמת יותר מאתגר ויש ימים ויש ימים

ככה 'נראה לי שזה לא 'דכאון' סטנדרטי

תודה ממש🙏❤️

זה הדבר שבאמת באמת משמח אותי, ממלא אותי לטווח הרחוק

נותן לי כוחות לשיגרה המאוד משעממת מבחינתי, תודה לה' כמובן על הכל

ההתעסקות בכל מה שקשור לייעוד שלי, אפילו חשיבה על זה, כתיבה, או עצם הדבר, 

בנוסף, אבל זה באמת לא תמיד מתאפשר לי וגם שמתאפשר טכנית יש לי על זה המוןן מניעות

זה כל מה שקשור בעבודת ה'

יכולה לשים לי ניגוני קודש, שמה לי את ניגוני הינוקא מבחינתי זה הכי נקי רוחנית וטהור 

ותוך כדי יכולה לכתוב דברים של הנפש, דיבורים לה', מגוון כזה, מה שיוצא ברכה

לרוב זה מביא לתחושת התעלות, שמחה פנימית, הרגשה שחזרתי לבית, לעצמי, לפנימיות שלי, לנשמה שלי

וזה הכי מרגיע בעולם, 

וזה בד"כ אחכ גם ממלא אותי ונותן לי כח להעניק לאחרים מהטוב הזה שהרגשתי... 

כשאני בטוב בגדול משמח אותי כוס קפה של בוקר עם להיות בטלפון, 

לדבר עם חברות ומשפחה 

לטפח את עצמי, 

לאכול בריא ומאוזן

שבת רגועה ונעימה

ועוד

חשבתי שיש לי ייעוד

חוויתי בו כשלונות

וגם בלי קשר אליהם לא מחוברת לזה יותר

אבל לא מוצאת משהו חדש

והריק הזה עושה לי דכאון

יחד עם העדר זוגיות נורמלית בגלל המילואים

ומרגישה בלי תכלית ומשמעות בחיים

אפילו שמול האמהות כן אבל לא יודעת לא מצליחה להתמלא מזה כרגע

היו המון שנים שזה היה העיקר אבל עכישו לא

חנכון קשר עם ה' זה ההצלה

שמה שירים וגם שעורים

הלוואי והיתי מצליחה מהז עוד

תודה רבה

אני חושבת שזה קריטי למצוא את הייעוד, או לברר את מה שנותן לי סיפוק

 זה לא חייב להיות משהו ענק 

זה יכול להיות בדברים הפשוטים

גם חושבת שברגע שמצטבר בנפש כל מיני רגשות שמעמיסים

צריך לנקות אותם קודם 

כדי לאפשר לתובנות חדשות להגיע, ולבהירות בכל מיני תחומים 

והלוואי ונזכה מכל הטוב שיש לקשר עם ה' להציע אמן

בזמן מוגדר ביום. האמת מכל הדברים שאני עושה זה דבר שהכי ממתיק לי את החיים ומסדר לי את הראש.

נגיד עכשיו כמה ימים שלא יצא לי וזה חסר לי כמו אוויר.

גם לפעמים הימים טסים לי ואיכשהו זה הרגעים היחידים שאני זוכרת.

ונשמע ממש כמו דיכאון

חלילה לא אומרת את זה בתור ביקורת

נשמע מצב לא פשוט מילואים הריון אנמיה חוסר עבודה

הבעיה שכשנמצאים בתוך הדיכאון

אז מאוד קשה לצאת מזה לבד

כאילו

בטח יש הרבה עצות ודברים יפים שכתבו לך כאן שאת בעצמך יכולה להגיד אותם ולדקלם

אבל בפועל מתוך המצב הנוכחי יהיה לך קשה לבצע. כי את שקועה. ושוקעת כל פעם עוד קצת ועוד קצת.

בגלל שאת בהריון אז תרופות פחות רלוונטיות (במקרים של דיכאון קשה גם לזה יש פיתרון אבל ב"ה לא נשמע שאת שם)

אבל כן טיפול פסיכולוגי טוב ומשמעותי.

חיבוק

והמון כוחות ❤️

יש היום תרופות בטוחות להריון והנקה. מסכימה שלדעתי עדיף להתחיל עם פסיכולוגית אבל זה לא סותר טיפול תרופתי גם בהריון.

לא קראתי את כל התגובות אז לא יודעת מה באמת שייך לפותחת, רק היה לי חשוב להגיד את זה אם קוראת את זה מישהי שכן רלוונטי לה

למדתי לאהוב ולקבל את עצמי.

קלישאתי?

ממש, אבל בסיסי.

את מתארת אושר שתלוי בגורם חיצוני, שמחתי בעצם הזוגיות, באמהות,

עבןדה, חברות, מקום.

כל אלו דברים חיצוניים.

עכשיו זה זמן אולי מןעד לפורענות לתהליך שכזה אבל בגדול להיות את האושר של עצמך.

בהצלחה יקרה והרבה כוחות

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר