היא להתנתק מהקשר התלותי לגמרי

ברגע שתוכל להתמודד לבד עם הצורך הרגשי שהחברות הזו נותנת לו מענה, תוכל לחזור לחברויות בריאות יותר

לא הצלחתי ליצור קשרים עמוקים תקופה ארוכה ופתאום דברים עובדים ומתחברים, וזה מדהים אבל לקחתי את זה רחוק מדי

רוצה להפוך את הקשר הזה לטוב ונורמלי כי החלופה של בדידות היא רעה מאוד. לא רוצה להתנתק לגמרי

אבל, וזאת נראית לי בעיה שמוכרת לרגישים, אי אפשר להפוך משהו להיות נורמלי בכוח.. זה סתם להכניס את החברות לתוך תבנית, ורק להשקיע בו יותר מחשבה ועניין. 

להפוך חברות לנורמלית בעיניי היא כאמור - לשים אותה במקום הנכון

ללא תלות

שהיא לא המענה הרגשי היחיד שיש לך

שאתה יכול להסתדר גם בלעדיה

קשה לי ליצור קשרים חברתיים אז לא יודע מאיפה לקבל עוד מענה רגשי

כתבתי תגובה ארוכה ומפורטת עם הכוונה מעשית, שמסיבות שונות מרגישה שלא נכון לי להעלות בפורום הפתוח.

אם תרצה מוזמן לשלוח לי הודעה ואשלח אותה ישירות.

ואם יש מישהו שירצה לקבל אותה גם, מוזמנים לכתוב לי ואשלח בכיף. 

זה העניין

נראה שאתה גם נמצא במין דפוס של ריצוי

זה יפה שהוא לא מנצל את זה אבל עדיין לא בריא להמשיך כך לדעתי

אגב, אנחנו יצורים חברתיים. אז הרבה פעמים אנחנו מתנהגים כך גם באופן בלתי מודע או מזיק בהכרח

הסימן שזה עובר גבול הוא, האם פעולה מסוימת שהחבר לא אוהב הייתה נעשית אם הוא כן היה אוהב, והאם אתה נמנע ממנה ומוותר על דברים שחשובים לך בגלל שהוא לא אוהב

"מת מפחד שהקשר יחלש".

שם. להבין מה מפעיל אותך  ואיך זה קורה.

הבנתי בדיעבד שחיפשתי חברות קרובה וכמוסה ואז כשמצאתי כזו הסתערתי עליה.

איך לדעת מה מפעיל אותי? (מה לא?) 

מצד אחד אתה רוצה חברים. מצד שני אתה לא מוכן לשלם את המחיר במערכת היחסים הזו, הוא יקר מדי, מצד שלישי אתה לא רוצה לאבד את מה שיש לך אז אתה משלם בכל זאת.

מה מפעיל אותך - זה פשוט לעשות עבודת כתיבה על כל חלק בנפרד במערכת הזו. בדגש על איפה אתה מרגיש לא נעים להציב גבולות ומה מפעיל אותך שם. קוראים לזה עבודה רגשית ובתור רגישים אין לנו הרבה ברירה אלא ללמוד איך לעשות את זה (אם תרצה, מוזמן מחר באישי ואנסה לתת לך קצת כיוון לאיך עושים את זה).

עוד דבר - כשעולה כאב פיזי בגוף שמשקף רגש

תנסה להכין רשימה מתי הוא מופיע. כמו לוג במחשב. זה עוזר להבין רגשות ומתי הם באמת באים. לפעמים אנחנו חושבים משהו מסויים וזה קצת שונה מזה.

לתת כיוון מה זה פחד בכלל ואיך עומדים מולו.

צריך לזכור שפחד זה פחד זה פחד! 

כלומר, כשאנחנו אומרים אני מפחד מ... זה נכון כמובן אבל לא האמת לאמיתה.

האמת לאמיתה היא שהפחד הוא מעין "מפלצת" שאנחנו צריכים לעשות איתה היכרות ולעמוד מולה.

איך? לבודד את המילה פחד מהנשוא ולהגיד אלף פעמים 'אני מפחד', כלומר קיים בחיים שלי כח כלשהו המכונה פחד.

כשאני אומרת אלף פעמים 'אני מפחדת', אני בעצם מתחילה להכיר את אותו הכח

בשלב הראשון אפשר גם לבכות, אם מרגישים כך... אחר כך ממש רק לחזור על הדיבור.

בשלב הבא זה לעמוד מולו ולהגיד 'או קיי, אז אתה מופיע בחיים שלי מידי פעם ובא כדי להחליש אותי, לא מפחדת ממך...  חחחח'

ואז בכל פעם שהוא מופיע בלבוש אחר, 'אני כבר מכירה אותך ואתה לא באמת מפחיד אותי...'

זה עובד!  מניסיון!!

אני אוהב לתחקר אחורה: מתי פגשתי את הפחד הזה בעבר? מה הפחד באמת רוצה ממני? הרבה פעמים הוא פחות משמעותי ממה שנדמה לנו בהתחלה ואפשר פשוט לעבוד איתו. אחר כך הוא הולך.

ניסיתי כמה שיותר לשחרר מהחברות הזאת ולפנות לחברות אחרות, כי הפנמתי שאם החברה הזאת לא תרצה עוד קשר אני בבעיה מאוד מאוד גדולה.

באתי בגישה שאני מתחברת לכל בת שהיא לא בן אדם רע.. אני אשקר אם אני יאמר שהתהליך היה קל ושלא בכיתי בלילות כי פחדתי שאני ישאר ילדה מנודה, אבל עברתי את זה. וכיום ברוך ה' אי אפשר לחשוב בכלל שעברתי את זה.. אם צריך עוד משהו יכול בשמחה לפרט בפרטי

אא"כ הוא בן 25 ומעלה...

ככה זה - אברך או ילדון.

עלי פעם אחת צעק אחיין בן 2 שאני מנדנד את הרגל שלי (דהיינו זה מפריע לו להתרכז במשחק או מה שהוא לא עשה שם)... חטפתי הלם, ואחר כך הבנתי שוואלה הוא צודק. אז תינוק נזף בי, נכון, זה היה לא נעים והעיקר מוזר. אבל מאז כבר עבר לי 🙂

וכמובן בלי שום ספק אני מסכים עם התגובה פה של רוכב שמיים

שגם ככה כואבת לך.

הוא רק הזכיר לך אותה

התכוונתי ש*הוא* דרך על יבלת וזה מה שאתה התכוונת... הכל בסדר...

עד כמה אני בסדר עכשיו? שופי בהודעה האחרונה ששלחתי בשטו"ל...

ואני חדשה פה לא מכירה למה הכוונה בשטו"ל

אבל אתה נשמע צוהל דייך ושאותו הילד בן ה13 כבר רחוק מתודעתך

בסוף זה שני אנשים בוגרים שהם יודעים מה הם עושים.

הוא התנהל ככה ליד אשתו ככה שכנראה הוא לא ראה בזה משהו בעייתי

ואולי היא בעצמה (אותה אישה) הרגישה טוב עם אותו יחס בהתאם לאותו ערב כשהיתה לבד.

כמוך, עד כאן ניסיתי ללמד זכות.

ואולי, בהתאם לפורום הזה של רגישים, יכול להיות שהרגשת ככה בגלל רגישות גבוהה שלך ולאו דווקא בגלל החשש שלך? 

נכון, הוא התנהל ככה ליד אשתו ונכון גם אני חושבת שהוא לא ראה בזה משהו בעייתי, הוא לא היה מודע.

וכן כנראה ששמתי לב לזה בגלל רגישות יתר/שימת לב לפרטים.

שמדובר בבעלך אז הרגישות הגבוהה מובנת עוד יותר.

אותה אחת לא הרגישה מוזר להיות איתו בכזאת תקשורת שאת שם לידם?

אמרת לו אחרי אותו ערב מה שהרגשת? שיקפת לו שזה לא בא לך בטוב? 

לפעמים לנו צורם משהו בגלל התחושות שלנו, ולפעמים הוא צורם כי הוא באמת צורם.

'עברו המפואר' זה בהקשר גברי/צבאי?

 טוב עם זה, זה עשה לה טוב.

עברו המפואר בכמה הקשרים.

אתה מכיר את זה שלכל גבר יש את רשימת הדברים שהוא אוהב לספר על עצמו כשהוא רוצה להרשים? 

בגדול הסביבה החברתית שלי מורכבת מקבוצות אנשים יותר מעורבות שהדברים האלה פחות דומיננטיים בהם.

אם היה לה טוב, אז שתהנה. אולי זה מה שהייתה זקוקה לו.

יכול להיות שמה שמפריע לך לא מפריע לה ולהפך...

הוא ליד אשתו נראה לי מוזר לחשוב שקצת התאווררות של זוגות חברים תפריע לי.

זה בטח קשור לחברה ולמה שנהוג בחיים של כל אחת ואחד יכול להיות שאת מחמירה והיא פחות יכול להיות מלא דברים למה לחשוב על כל זה כשהיה נחמד סך הכל?

היא יכלה לא להגיע והגיעה והשתמשה בזה בשביל להתאוורר

גם אליו אין לי מה להתייחס

אם לאשתו הפריע הם בטח דיברו כבר...

למה שאתייחס לדברים שקשורים למישהי אחרת או למישהו אחר בזוגיות לא שלי?

לא ראיתי את עצמי בה

ולמעשה אני אדם די חופשי בשיח.

אבל אני יודעת להבדיל בין שיח רגיל, ידידותי לבין שיח קצת פלרטטני שמנסה להרשים.

בהחלט לא הייתי מתייחסת למשהו שקורה בזוגיות לא שלי, אבל הוא, בעלי.

זה שלהם.

יש כאלה מגזרים ששיחה על גבול הפלרטוט זה לא ביג דיל

ויש חברים קרובים שמדברים שפה שלך נראית כמו פלרטוט ולהם לא.

מכיוון שכבר חשפת שמדובר בבעלך, אז הסיפור קצת משתנה.

בתור רווק אני יכול לומר שקרה לי מקרה שבו למפרע שמתי לב שקצת עברתי גבול באיזה שיח שהיה לי עם קולגה (שהייתה מאורסת כבר ואחר כך התחתנה). בזמן אמת זה היה נראה לי בסדר ואפילו מכובד כי באמת הרגשתי נוח איתה, אבל בדיעבד פתאום הבנתי איפה היו הטעויות שלי. והסקתי מסקנותיי (מקווה בעז"ה).

אני לא יודע איך בדיוק אמורים לדבר על דברים כאלה בהקשר של נישואים וזוגיות, אבל רק רציתי להניח כאן את הזווית הזו שבה ייתכן שבאמת היה מדובר בטעות בתום לב. אני מניח שזה דבר שאמורים להסתכל עליו במכלול של תמונה שלמה של ההתנהגות שלו.

עצה קונקרטית טובה לצערי אין לי. האם נכון לדבר על זה? האם נכון להמתין? האם נכון להעביר? הלוואי והיתה לי גם עצה טובה, חוץ מהסיפור שסיפרתי.

אם יש קשר פתוח, אולי כן להעלות את זה? לא בכעס. בכאב.

מה דעתך?

אם זה לא דבר החוזר על עצמו.

ממקום בוגר ובטוח בעצמך. אולי הוא קצת חסר בטחון והיה

זקוק למישהי שתתפעל ממנו? את מכירה אותו הכי טוב -

אולי חסר לו משהו בדימוי העצמי שלו? (אחרת לשם

מה הוא צריך להביא את ה"עבר המפואר" שלו?)

זה לחלוטין לא אומר שהוא לא אוהב אותך!

גברים הם עם משונה לפעמים. את כאשה חזקה יותר,

בשלה יותר...אולי תתייחסי לזה כמו שמתייחסים לילד

שעושה איזה מעשה שובבות. נו, מילא. לא נורא.

לא קרה שום דבר נורא.

כלומר, חזרי אל עצמך הבוגר, הבשל. גברים -

יש הם משהו מן הילד. אין ספק שהוא אוהב אותך

וזקוק לך! חשבי על זה ותרגישי את זה בתוכך.

זה ישנה אולי את המבט. אז רצה להשוויץ

קצת, להתאוור קצת....ככה זה גבר. 

ואולי לכן כל כך מקפידים לא להתקרב

לנשים אחרות, לא להתערבב....

זה לא יושב על זה.

אבל דווקא משהו אחר שכתבת נוגע בי יותר.

אולי הוא היה חסר בטחון והיא זקוק למשהי שתתפעל ממנו?

אולי חסר לו משהו בדימוי בעצמי שלו?

ונראה לי שכן וזה כואב לי מהרבה כיוונים ואני לא ממש יודעת מה לעשות בנידון או האם בכלל אני אמורה לעשות משהו בעניין הזה.

עניין של חוסר ביטחון עצמי, כאשתו את בהחלט יכולה לחזק את זה. להרים לו.

לטפח את הדברים הטובים והחזקים שלו.

זה לגמרי חלק מהזוגיות

אם יש לכם תקשורת טובה, אם הזוגיות חזקה, זה בסיס מצויין לזה

אמרת שזה כואב לך, למה? 

אבל זה לא שאני עושה את זה כל היום. וגם בסוף זה מרגיש לי ממש דפוק שאני זו שצריכה לחזק לו את הבטחון העצמי.

זה לא אמור להיות ההפך?

בטח אמור לחזק את הביטחון העצמי שלך.

הוא לא מחזק בכלל?  

אבל זה לא אומר שאת לא יכולה לחזק את שלו.

למה מרגישה דפוק עם זה? 

פה נמנעתי מלפתוח את זה

כי אני די בטוחה שהוא לא מודע לזה

ואם יהיה מודע הוא יבהל מעצמו ואז אולי יחשוש להפגש. ויש לנו קשר טוב איתם ואנו משתדלים לעזור לה כעת שהיא בתקופה מאתגרת.

אז החלטתי לא להעלות את זה ורק לשתף פה, עוזר לי קצת "לדבר" על זה.

וגם, זה לא אומר שעכשיו את צריכה לעבוד קשה כדי לחזק את הבטחון שלו.

זה יכול להיות משהו שמפעם פעם  ולא קשור אלייך בכלל.

ואולי טעיתי; אני רק העליתי השערה.

את כבר מכירה את ה"עבר המפואר" שלו, אז עכשיו היתה לו

הזדמנות, אולי, להעלות אותו בפני מתרשמת טרייה....

וגם, אולי, אם הוא עדיין מדבר על עברו המפואר

(אני לא צינית, פשוט יותר נכון לי להגיד את זה כך)

איתך, את לא מגיבה, לטעמו, מספיק בהתלהבות

הראויה (לדעתו). זה כנראה מאוד חשוב לו

העניין הזה.

ואולי אני טועה, וסתם עשה לו טוב להשוויץ

קצת.

אל תסתבכי ותחפרי עמוק מדי. אם את רוצה,

פשוט תשימי קצת יותר לב לזה. לא להסתבך

עם כאבים . אני בטוחה שאת אשה אוהבת

וטובה. לא עשית לו שום דבר רע. אולי

זה בכלל בכלל לא תלוי בך בשום צורה.

מה שכן הייתי אולי מציעה, לשים קצת

גבולות עם החברה הזו. טיפה.

תשתמשי בחכמה הנשית שלך

כדי לדעת איך  לעשות זאת, כך

שזה לא יהיה ברור מדי.

נדמה לי. כי אם זה יחזור על

עצמו שוב, זה אולי יפריע

לך עכשיו יותר.

צריך לשים גבולות בין

איש ואשה. לשמור מרחק

סביר. אדם הוא אדם.

א  ת   יכולה לעזור לה וכו'

אבל בעלך, פחות צריך להיות

בקשר, אפילו לשם עזרה.

לא סתם חז"ל הורו לנו

איך להתנהג; איסור היחוד

וכו'.  אדם הוא אדם,

גבר הוא גבר .

איך אמר לנו פעם

הרב בשיעור:

תמים תהיה עם השם

לא עם בני אדם.

זה לא נשמע טוב,

זה לא נשמע רומנטי,

אבל זו המציאות שלנו,

בני האדם.

שהמערכת שלך מרחיקה את כולם כי היא חושבת שאתה מאבד את עצמך בחברה או שמסוכן לך שם.

זה בסדר. צריך להיות שם. ואז להבין למה אני "דוחה" את כולם. איפה ה"מושך" שלי ?

אני מוקף בחברים ואוהב באמת את כולם, מאוד... אבל עדיין בודד...

לא יודע בידיוק מה ואיך להגדיר או משהו בסגנון זה פשוט ככה...
(נ.ב אני חי עם כמה סתירות פנימיות אז לי זה לא מפריע בלאו הכי...)

הן קשורות לבדידות שלך?

באותה מידה אני גם בודד אך מוקף חברים אוהבים...

זה כואב מאוד!!

הם מתקפים לך את הבדידות

הם לא חברים, הם אנשים

חבר אמת לא משאיר אותך בודד

תזוז מהמשבצת שלך,

תתקלף מהסביבה שלך

ההשתוקקות עצמה תביא אותך בסוף אל המקום שיחזיר לך אותך

מה זה לא להיות בודד מסובך לי להגדיר... 
יאוו, אני מקווה שאני לא מסבך אותכם...

אנחנו מסובכים מספיק. אי אפשר לסבך אותנו יותר מזה.....

אני מדברת בלשון רבים כמו מלכת אנגליה (We the qween of England), כן?

את רפורמית? 😁😜 רבה?
סתם, שמח לשמוע, אם ככה המצב יכול רק להשתפר...

אני מאוד מציעה להקשיב לרב פנגר; מי שמכיר, אין צורך להציג

ומי שלא מכיר, כדאי כדאי כדאי;

הוא מדבר המון על דברים כאלה שמפריעים לנו, מבלבלים אותנו,

קול חי יום חמישי 12 בלילה עד 2 בלילה.

חושבת שיש לו סיכומים קצרים ב 9 בבוקר.

אפשר לשמוע אותו בערוץ "אמת" שלהם; מוקלט.

בכל אופן, אומר הרב פנגר, הבור הכי גדול

שאנו נופלים אליו הוא בור....היאוש.

(הוא גם מאוד משעשע, למרות המסרים

הרגישים שלו). מרתק, חשוב לחיים, כיף לשמוע אותו.

אגב, יש לו סדנאות.בנושאים הנ"ל. הוא אדם שלמד דברים רבים רבים בחייו, מביא גם ספרים לועזים מעניינים, אדם מרתק. ואני מתרשמת שגם ירא שמים בתכלית.

שכולנו חווים, זה נתון אנושי בסיסי מעצם זה שאנחנו ישות נפרדת ואף אחד לא יוכל לגמרי להבין מה עובר עלינו.

גם כשאנחנו מוקפים בחברים אוהבים ובזוגיות.

אפשר לצמצם את התחושה הזאת כמה שאפשר ע"י זה שמתקרבים לעצמנו כמה שיותר, נאמנים לעצמנו, בוחרים סביבנו אנשים בפינצטה.

ומשתפים לפחות אחד מהמם כמה שאפשר

והוא לא חייב להיות דומה לך באמונות או בדעות, הוא יכול לחשוב שאתה טועה, אבל הוא צריך לדעת להכיל אותך.

אם לא חבר, אז פסיכולוג.

מי מהם 2 - 3 פגישות ומי מהם 50 ו... חבר טוב יכול לעזור לפעמים הרבה יותר מהם ובהרבה פחות כסף...

ה כ ל והוא לא מזדעזע.

ויחד עם זאת לשתף את השם עם זה; חייבים.

גם אני בודדה הרבה וזה בכלל לא קשור לכמה אנשים יש סביבי.

נראה לי שאצלי זו בדידות שמגיעה מהתחושה שלא באמת מבינים אותי. שאין מישהו שמרגיש כמוני.

הרהה פעמים אנשים בודדים הם אנשים שמרגישים שאין להם באמת על מי לסמוך.

אני מוקף באנשים שאני אוהב, באמת. והם אוהבים אותי... והם מבינים אותי וכן להפך והכל סבבה ועדיין אני מרגיש בודד... לבד בעולם...

בס"ד

כל יום.

כדאי לבקש מהשם שיקח לך את ההרגשה הלא טובה הזו; יש לו כתפיים

יותר רחבות משלנו, לשאת את כל העצב, הכאב, הרגשת הבדידות.

גם עזרה מסוג שמתאים לך, התנדבות או משהו כזה, יכול לתת כוח;

אני נותן, יש לי מה לתת לאנשים סביבי. 

מציעה לא לקרוא ספרים עצובים שקל להזדהות איתם אך אינם מספקים

פתרון. להיפך. מורידים.

אולי אלה טיפים מקומיים. בכל זאת, הייתי הולכת ליעוץ טוב.

יש את "למרחב" בירושלים. גם בבני ברק. מכירה אנשים

שהיו שם והתרשמו לטובה. כרטיס קופ"ח. תורים ארוכים.

מאחר שיש בנו נשמה אלוקית, אז כדאי אולי לנסות לקשר

אותה עם מי שהיא חלק ממנו. טלפון ישיר. על חשבונו.

תמיד פנוי. תמיד קשוב. שים לב לאיך שהוא עונה.

שאין לך בעולם אף אחד שיכולה לסמוך עליו?

למה את חושבת/בתחושה שלא מבינים אותך?

אלא זו הרגשה קיומית שלהם; חושבת שזה  נובע ממה שעברו.

אולי לא הכילו אותם, לא ידעו או לא יכלו להכיל, ומשהו חסר

במי שאנחנו לא יכולים לראות אבל קיים יותר מכל קיים וקרוב יותר מכל קרוב

ומבין יותר מכל מבין.....זה הכי טוב.

חושבת שיעוץ טוב יכול לעזור. בעז"ה.

ובסוף רוב הדברים בחיים שלנו הם ככה. זהנלא המציאות כמו איך שאנו תופסים אותה או משפיעים עליה בהתנהגות שלנו.

כך או כך אני מתחברת למה שאת כותבת

ששומעים את זה, זה משפיע ומדביק אותנו, גם אם לא היה בנו לפני כן.

יש תפילה שלא נשמע ולא נראה מה שלא ראוי. אם נבקש זאת מדי יום, זה אמור לעזור, אני חושבת.

כשעולה לי לפעמים משהו  גועלי, אני אומרת לעצמי: קישטה נחש רע, יצר הרע....! זו לא אני!

יש מישהו שממש בא לי לקלל ואין לי אוצר מילים בשביל זה. אפשר לבקש עזרה?

בנתיים יש לי: שתבלע מטריה ותפתח לך בבטן, ושיפלו לך המכנסיים בהגבהה

אודה להעשרה

במקום לכתוב שקרן הם כותבים משהו כמו: עמיתי המלומד בחר לצערי שלא לדייק בעת ניסוח העובדות בכתב התביעה. ואף הרהיב ובחר להדגיש את ניסוחיו המטעים שאינם מייצגים נאמנה את המציאות.

(זה מתוך פסק דין שקיבלתי פעם)

הנה הרקע:

אני התובע.

מוטטה לחלוטין ובקול רעש גדול את גרסתה לכאורה של הנתבעת. בית המשפט הנכבד הזה רואה זאת בחומרה רבה.

אני מקווה שהיא פיטרה את העד שלה אחר כך... אתה מבין למה צריך תמיד להחזיק לפחות עד שקר זמין אחד... לכל צרה שלא תבוא 😉

שתהיה כמו לוח שנה - יתלו אותך על הקיר וכל יום יתלשו חתיכה.

שתתגלגל בתוך חתול וכלב ירדוף אחריך.

שתהיה לך אחוזה עם כל הרבה חדרים עד שלא תדע איפה להניח את הראש.

שיהיו לך כל כך הרבה טבעות יהלום על הידיים עד שלא תוכל להחזיק כוס מים ולשתות.

שתחיה חיים ארוכים  בין עצים שלא יכולים להניב פירות.

שישתמשו בטחב מהריאות שלך כדי להכין תרופות.

זה כואב

חוץ מקצת הומור מושחז
 

- שאלוהים ישלח הצלחה לצרות שלך.
 

- שישחררו משוגע ויכניסו אותך במקומו.

- בהשוואה אליך לשטן יש נשמה מזהב.

- בהלוויה שלך יאחלו "מזל טוב" לאלמנה.

את שמו ובו אוצר של קללות נפלא (כלפי ילדים שובבים). פשוט נפלא. 

הייתי שמחה למצוא אותו. קראתי אותו פעם.

אני חושב שחלק מאיתנו מגיבים "רגיש" רק בסיטואציות מסויימות והם לא כאלה כל הזמן. זה בסדר שיש כלים וצריך להעזר בהם גם אם זה לא כל הזמן.

לגבי ADHD וכן ספקטרום אוטיסטי - אני מאמין שהקושי הזה אצל חלק מהילדים (והמבוגרים) הוא במידה רבה תוצאה של הצפה שהופכת לניתוק כדי להתמודד עם ההצפה בגירויים. כלומר ה "הנה ציפור" הוא דרך להדוף משהו אחר שאי אפשר להכיל אותו. ואם אפשר להכיל אותו אז בעצם המוח חוזר להיות מרוכז רגיל והכל רגוע.

אצלי זה מילדות ויתכן שאני כן עונה להגדרה

כתבתי כי נפגשתי עם שלוש חברים בתקופה האחרונה שאמרו לי שהם בהגדרה של אדם רגיש מאוד

ומהיכרות איתם, לא נראה לי.

ומרגיש לי שהפכנו כל התקלות עם רגש מסוים להגדרה של אדם רגיש

כאילו פספסנו את הקטע שאדם הוא רגיש מעצם היותו ואחוז קטן הוא רגיש מאוד

כלומר, הם לא "אנשים רגישים מאוד" אבל כשהם נתקלים ברגש חזק יותר הם זקוקים לאותם כלים. אז הם בטוחים שהם כאלה. הם לא, אבל אם זה עובד להם אז למה לא ?

אבל הבנתי את הרוח הכללית. אני מאמין שבאמת יש דברים בגו,

אבל,

אישית אני פה לא דווקא בגלל שאני מגדיר את עצמי בהכרח כ"איש רגיש מאוד" ולא כדי להזין את התחושה שאני אכן "איש רגיש מאוד".
אני פה כי זה הפורום המתאים (מבחינת הנושא והקהל) לדבר על רגישויות שונות (ומאפשר לכתוב באנונימיות). לא כל שרשור שנפתח פה הוא ממישהו שמכריז על עצמו "רגיש מאוד", ואני חושב שזה נכון גם לא פה כשמישהו מדבר על רגישויות שלו גם אם הוא קורא לעצמו "רגיש מאוד" לא בהכרח שהוא מתכוון להגדרה הקלינית. צודקת זה הגדרה עם ספקטרום אבל היא כזאת מעצם הגדרתה (גם באופן קליני). לא הבנתי האמת למה זה כל כך מפריע, זה מרגיש לך מוזיל את המושג עבור אנשים שבאמת רגישים מאוד? זה קורה בכל מקום, גם רבים וטובים שאומרים שהם בדיכאון / עם הפרעה במצב רוח וכו' לא באמת מאובחנים / עונים להגדרה, אבל זה מקובל בשימוש יומיומי ואני מאמין להם שההתמודדות שלהם כאן ועכשיו היא אמיתית.
אם את רגישה מאוד - אף אחד לא ייקח לך את זה. אפילו אם הוא קורא לעצמו "רגיש מאוד". לדעתי כל השרשור הזה מבטא יפה צד מסוים באותה רגישות עצמה.

ואחכ אחזור לכותרת הזאת כי היא רלוונטית לחלק מהדברים שכתבת.

אני חושבת שזו טעות נפוצה לחשוב שאדם רגיש מאד הוא רגיש לאנשים אחרים. אני חושבת שאדם רגיש מאד יכול להיות גם פסיכופט.

לפי הבנתי אדם רגיש מאד הוא אדם שיש לו רגישות יתר לזהות סימנים דקים ורבים בו זמנית, כמו חיישנים משוכללים. מה הוא עושה עם המידע הרב שנצבר לו במהירות רבה? זה כבר סיפור שונה.

כמובן שיש עוד מאפיינים לאדם רגיש מאד. אבל לא זכור לי שאחד מהם הוא רגישות לאנשים אחרים וזהירות מלפגוע בהם.

מה כן? פעמים רבות אנשים (טובים) שסובלים ומבינים איך זה מרגיש לסבול יעשו הכל כדי לגרום לאנשים סביבם להרגיש טוב ולא לפגוע בהם. הם עושים את זה על ידי שימוש במידע הרב שהם צברו על ידי חיישני העל שלהם.

אבל אם הם לא אנשים טובים, הם יכולים לעשות בדיוק ההפך, להשתמש במידע הרב שהם צברו כדי לפגוע במכוון בנקודה הכי רגישה של האדם מולם.

וכמובן שמלבד לשתי נקודות הקיצון האלה יש כל מיני אפשרויות באמצע הדרך. כמו אדם שלרוב רוצה לעשות טוב אבל עכשיו הוא ממש עייף ומישהו פתאם פגע בו והוא שלף מידע שיש לו על אותו אדם שמולו והחזיר לו כגמולו הרע עם חץ משונן של רעל מילים.

קחי לדוגמה את הכותרת לתגובה פה שלי, לא כל כך רציתי לכתוב אותה כי לא ידעתי איך זה יתפרש טוב או רע. אולי זה פוגע?

אז מה? זה שאני אדם רגיש מאד אומר שאין לי אפשרות לפגוע? ההפך. אני יכולה לפגוע מאד. רק שמאד חשוב לי לא לפגוע ואני משתדלת כל חיי בכך.

אגב העלת חתיכת נקודה מעניינת.

ואני רוצה להוסיף משהו נוסף וזה אולי גם בגלל שאהי מנסה להתחרות באורך שלך 😄

מצטטת רגע מה שכתבת:

"גם כאן, מרגיש לי שאנחנו לא יודעים להרגיש קצת לא בסדר, קצת לא בנוח,

וכשמשהו רגע מפריע לנו, במקום להבין שהמציאות לא תמיד נעימה אנחנו מחפשים תשובה בהגדרות."

אני חושבת שאת שופטת את עצמך (ביחד עם עוד אנשים אחרים) קצת לחומרה.

ובתכלס, אני רואה את הדברים שונה ממך.

זה שיש לי קושי, זה לא עוצר אותי מלעשות דברים.

אני לא מתבכיינת, מתקרבנת. אבל אני כן נותנת מקום לקושי שלי ומחפשת דרכים לעשות דברים בצורה שתהיה לי נעימה.

להיות אדם רגיש מאוד ממש לא אומר להיות רגיש לאחרים

בעוונותיי לא היתה לי עצם בגרון. לא בקטע מרושע, הייתי מאוד מתגוננת והסנטר שלי היה מאוד לא יציב

וגם _- מאוד חרדה ומרוכזת בעצמי.

זה מתכון בטוח לפגיעה באנשים קרובים או באנשים בכלל

בנוסף מסכימה עם הסייפא של הפוסט הפותח - אם הקיטלוג הוא בריחה מהתמודדות, בעיה. אבל אם לחסות תחת הכותרת עוזרת לאנשים להכיר את עצמם,לקבל את עצמם ולהתמודד - זה כבר מבורך ויש בזה תועלת

אם אנחנו מוצפים מבפנים איך נוכל לראות מה עובר על הצד השני? זה מתכון לאי רגישות. ברגע שנרגעת ההצפה הפנימית הרבה פעמים יש יותר ק שב למה שקורה סביבנו.

רגיש לאחרים. לפעמים אפילו להיפך. לדאבון לב.

נתן לי להכיר זוויות בעצמי שאף פעם לא ידעתי לתת להם שם,
אני לא יודע בדיוק איפה אני ממוקם, אבל  יש בי צדדים כאלה.