מאנשים שנותנים השראה

ועם כל זה, אם מרגישה חסימה אצלך, אם יש רצון ושאיפות לכל מיני דברים אולי להתייעץ/להיעזר באנשים שהצליחו באותם תחומים (אגב, בכלל לא בטוח שאלה יהיו מהמשפחה או חברים קרובים). ועדיין אפשר לבקש תמיכה מהבעל (אם יש) או ההורים, הכל בהתאם לתקשורת ולקרבה.

קחי השראה וכח מכאלה שהצליחו לעמוד בשאיפות כמו שלך.

אל תפחדי להעיז, אל תחששי גם להיכשל לפעמים כי מזה לומדים המון.

ותזכרי שלרוב אנחנו חושבים שכולם מסביבנו (ובטח ברשתות החברתיות) נראים מוצלחים והכל טוב אצלם, אבל אי אפשר באמת לדעת עם מה הם מתמודדים ביום יום או בסוף יום כשהדלת נסגרת אחריהם, או כשהמצלמה כבויה.

תנסי להקשיב לשיעורים/פודקאסטים שנותנים השראה, כח, תקווה, לימוד, אמונה... לא חסרים כאלה.

בהצלחה רבה

תזכרי שבמסך מראים את הצד היפה, אבל תמיד יש גם צד שני. 

ולכל אחד יש סיפור, וכשהוא מספר אותו הדגש הוא על הרגעים הטובים, אבל כמה רגעים קשים היו בדרך.... מה הסיפור שלך? יהיה לו סוף טוב! אם קשה סימן שאת עדיין בדרך. 

לגבי חובות אצל הקב"ה, נראה לי צריך להזהר מלהגיד שאם יש יסורים סימן שה' כועס עלינו. זה ממש לא בהכרח. (תזכרי באיוב...) הרבה פעמים דווקא הפוך. אבל כן, קשה הסתר פנים מהקב"ה

ממש מכירה את התחושה שכולם מצליחים ואני תקועה... ומה שעוזר לי, לדעת שזה תקופה ולא אומר כלום על העתיד. וגם לקבל באהבה... כזה להגיד לה' שאני שמחה במצב שלי, ובטוחה שזה רצונו והכל לטובה. משתדלת לשמוח, לעשות דברים, אבל בלי הלחץ להוכיח משהו לאף אחד. אני נהנית מלעשות "דווקא" ליצר הרע (כזה אני שמחה למרות שאני מרגישה רע ננה בננה)

ויש משהו שמאד עוזר אבל קשה לי להתמיד בו וזה התבודדות. זה פשוט מעלה את הבנאדם, מחבר אותו לאמת... זאת נראה לי ה-דרך.

חיבוק💞

יצאתי להליכה. במקום שבו גרתי אז.

וצעקתי כלפי מעלה שאני מנסה להשיג משהו ולא מצליח.

ושהכל חסום באותו נושא ושמה שאני מנסה להשיג לא מתקדם לי. ספויילר: הוא התחיל להתקדם מאז.

מרגישה שצריכה לזוז הלאה בחיים והקב"ה לא מסייע בעדי...

כי רק להשליך על השם בלי השתדלות בעיניי לא מספיק

הצבת מטרה

מה את עושה לקראתה? איך את בוחרת לפעול? יש לך מוטיבציה לעשייה? תכנית סדורה? יעד?

אני עושה ומשתדלת ודוחפת (לטעם כמה אנשים מסביבי אולי קצת יותר מידי...)

ומכאן מגיע התסכול!

אני מגיעה להרהורים של תרפי ומשם תבוא הישועה, אבל מרגישה שזו לא הרפיה אמיתית, כי אני מצפה בכל זאת לישועה הזאת כמו שאני רואה אותה....

ואם אני חושבת על להרפות לגמרי ולרדת מהעץ, זה מוריד לי את המצב רוח והשמחה שאני שואבת מהרעיון....

אבל בלי רצון ה' יתברך - שווא עמלו בוניו בו....

והאמת קשה קצת לענות בלי להבין במה מדובר

כי יש דברים שיש ביכולתנו לעשות בצורה יותר פעילה, ויש דברים שפחות (אעפ שהכל בידיו יתברך)

אגב, לאובר השתדלות הזו בשלב מסוים בחיי ולהרפייה אני קוראת "תשובה על תשובה"

לפעמים העבודה היא לא באמת בעשייה עצמה,אלא בהכנעה לרצון השם.

"הרפו ודעו כי אנכי השם" לפעמים זו כל המטרה שלהדבר כרגע. אני מרפה בהשתדלות אבל ממשיכה להתפלל שהשם יכוון אותי למה שנכון לי ויאיר לי את הדרך לשם.

לפעמים השם אומר לנו "לא. זה לא בשבילך. לא הדבר הזה/ זה לא הזמן לזה"

אם התפללת והשתדלת ועשית וזה לא מתקדם, זה לא מחייב שזה מה שנכון לך עכשיו

ובאמת צריך איזונים עדינים עם זה ותלוי במה מדובר גם

מאחר ואני לא יודעת במה מדובר, לא יכולה לומר את דעתי באופן ברור, רק להציע את 2 הכיוונים.

לפעמים השם אומר לנו "לא. זה לא בשבילך. לא הדבר הזה/ זה לא הזמן לזה"

בשכל אני מבינה שזה הדיבור

כרגע, קשה לי רגשית לקבל את זה...

אני מאוד מבינה אותך. מאוד.

זה מערער מאוד

וזה שובר

תני לזה מקום. זה חשוב מאוד.

לי מאוד עזר להתבודד, לבכות, לשפוך החוצה את התחושות. להתאוורר. ולהמשיך להתפלל

החזקתי חזק במשנה באבות- "עשה רצונך כרצונו, כדי שיעשה רצונך כרצונו"

שולחת חיבוק

צריך להרפות לגמרי, לשחרר

לתת קצת זמן לעצמך, לתת לזמן לעבור

ואחכ לחזור לנסות שוב

לפעמים כשמשחררים ואז חוזרים לדבר זה עובד וזורם חלק יותר

בדרך כלל משתפים על תחום אחד בחיים שהם הצליחו בו

אני בטוחה שגם לך יש תחומים שהצליחו ואם תתראייני יהיו אנשים שיצפו בזה וישאבו השראה

לפעמים דברים תקועים

לי עוזר למצוא את הדברים שכן טובים ולהודות עליהם

ולנסות להרפות (בלי להפסיק את ההשתדלות אבל להרפות את הלחץ הנפשי)

מראים רק תוצר סופי,

אף אחד לא רואה כמה חוסר הצלחות היו לאותו אדם עד שהוא הצליח.

בכל זה באמת צריך הרבה ביטחון בה' ותפילה, שזה בפני עצמו לא קל..

אולי פדיון נפש יעזור

בהצלחה!

את צריכה לעבור מסע... ולהתפלל.. ולנסות שוב ושוב..

מנסיון!

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.

וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.