תעבירי להם שם בשבילך ובשביל אחרות

שהם מרגישים מאוד חזק את הצד השני. כלומר כשמגיעה להם פניה שהם לא מעוניינים בה (ואפילו שהפניה לעצמה לגיטימית) אז הם מרגישים אותה ממש חזק מצד אחד, ושקשה להם לסרב מצד שני.

זה גורם לפעמים לתחושה חזקה של "הטרדה" למרות שהצד השני לא עשה שום דבר פסול לכשעצמו. רק דבר שלא מתאים לנו. ואנחנו ממשיכים את השיחה שמטרידה (אותנו) פשוט כי אין לנו לב להגיד לה לא.

אבל צריך להגיד לא.

לא מתאים לך - את יכולה לענות שאת לא רוצה להמשיך את השיחה, ואת יכולה לא לענות בכלל (אני לא אוהב). זה באמת בסדר.

צריך לעשות את זה מאוד ממוקד לדעתי.

וכמובן שצריך להיזהר במה שכותבים, בפרטי ובקבוצות/פורומים.

ואגב, רואים שאתה גבר. לא היית שם. 

בעיקר בגלל בקשות שסירבתי להן והמשיכו לחפור. בעבר היה לי קשה לסרב כשהיה צריך.

אבל כן זה נפוץ יותר מול נשים.

לא כולם יודעים מה לעשות במצבים כאלה.

ולפעמים הצד הפונה לוחץ ולוחץ ומעמיד בסיטואציות מאוד לא טובות ולא תמימות בלשון המעטה ע"י שימוש במניפולציות.

הצעות להפגש לכוס תה למשל.

אולי תגיד שזה תמים ולגיטימי ולא פסול כשלעצמו.

ושוב, אפשר לומר שלא מתאים ולחסום

או פשוט לחסום וזהו

הכדור בידיים שלך במקרה הזה, תזכרי. את לא חייבת כלום לאף אחד

גבר נשוי שלוחץ על אשה זה שונה.

פגישות,תמונות.

יש מקרים שהפניות נראו תמימות בהתחלה עד שנהיו מלחיצות.

וגם אם אומרים לא אז נותנים הרגשה נוראית שעשינו משהו לא בסדר או שאני ילדה קטנה, או שלא זורמת מספיק או לא נחמדה כמו שחשבנו או כמו שמצטיירת בפורום. פשוט כי לא רוצה.

את צודקת, צריך פשוט לחסום.

אבל לא תמיד יש כוח מול אותו אחד

לפעמים מי שאת מולו יותר חזק, יותר סמכותי ומפעיל מניפולציות.

לגבי מה שאת כתבת, מסכימה איתך.

העניין של המניפולציה עובד חזק ממש.

לדעתי גבר לא אמור לפנות לבנות בשום שלב, מעבר לאם יש משהו נקודתי וזהו. ולהתרחק מכל נושא אחר. 

מה הכוונה שלדעתך לא לפנות בשום שלב?

גם במציאות לא?

לבנות רק על הצעות של אחרים?

אבל על פניו נראה שגברים פחות מתלוננים שנשים מטרידות אותן.

הטרדה זה לא בהכרח עצם הפניה באישי, זה מה שקורה לאחר מכן. הצעות, רמיזות, הערות מיניות על הגוף על מין, שאלות חודרניות. 

אענה לך עניינית, אבל אני חייב לפתוח בציון העובדה שענית ""כן (זה תקף לשני המינים) והסברת למה "לא" (כי גברים לא מתלוננים וכי הפנייה זו לא הבעיה ובלה בלה).

בעיניי, זה כשלעצמו מבהיר את מה שאחרים ואני אומרים לך לאורך השרשור, שאת טיפה נכנסת לסיטואציה ולכן את מציירת תמונה מעוותת וחלקית, שמאוד לא נעימה לנו לקרוא ומקשה עלינו להתקדם איתך בדיון.

ועכשיו לגוף הטענות שלך, שימי לב שערפלת את הטיעון. לא אמרת שגברים לא מוטרדים אלא שגברים לא מתלוננים, ושהטרדות הן לא פיזיות או ישירות אלא שאלות חודרניות וכו. אז כאן אני חושב שאת ממש מציירת תמונה מעוותת (מניח שזה לא בכוונה), ולכן אני אציג לך פריזמה יותר רחבה של הנושא ותביעי את דעתך:

בואי נתחיל מזה שיש אוכלוסייה של גברים ונשים שמעוניינים בסיפוק יצרים בדרכים וירטואליות. זו עובדה ואין סיבה להניח אחרת (אם תרצי, אשלח לך באישי, צילומי מסך הטדרות במשמעות הכי פשוטה שלהן שקיבלתי מנשים באישי בפורומים, וגם הזמנות מטרידות של נשים בהודעות בפורומים).

אחרי שהבנו את זה, אני רוצה שנזכור עוד פרט קטן. מטרידים לא פונים אלייך אף פעם בהודעה כזו: "אני סוטה, אני רוצה לספק את עצמי באמצעות כך וכך, ואת תהיי הכלי שלי על אפך וחמתך". אלא מה? הם פונים בצורה מחוכמת, תמימה כביכול ולאט לאט מפעילים מניפולציות ולוחצים יותר ויותר. וכאן בעצם טמון ההבדל.

על "גברים ממאדים נשים מנוגה" את בטח שמעת, וזו נקודה חשובה. גברים רוצים משהו מסוים ופונים בצורה מסוימת, וכך גם נשים, רוצות משהו אחר ופונות בצורה אחרת. גבר שפונה, יפטפט איתך הרבה וככה הוא ימשוך אותך, כי זה מה שמושך נשים. קשר עניין ותחושה של ביטחון והנאה מהרגע, זה מה שימשוך אותך ובזה הם משתמשים (לפחות האפקטיביים שביניהם). לעומת זאת, אישה שפונה לגבר, היא אולי "תיגש ישר לעניין" (לפחות גברים חושבים שזהו עצם העניין), ואז הוא בעצם יעמוד מול שאלה בינארית והם כבר יראו מה עושים (אל תשכחו שלא תמיד הצד המוטרד מאוד מתנגד לרעיון ). או כמו שקורה בדרך כלל, שהיא תנגן לו על הרגשות ותספר לו סיפורים ותפעיל עליו את כל המהיפולציות שמועברות בתורשה מאם לביתה (כי במיגוד לתחושתך, מניפולציות הן דווקא הנשק הנשי...), והיא תנסה לגרור אותו להתחיל להתגרות מינית ולהתקדם לשם. או בקיצור: יש גם גברים וגם נשים שרוצים להטריד, ושניהם מפעילים מניפולציה כדי להיגרר עם המוטרד למקום המיני. בזה אין שום הבדל.

מה כן ההבדל? וכאן חשוב לשים לב. כמו שעוררת, ההבדל הוא שגברים פחות מתלוננים, וזו השאלה למה. אז בהנחה שהצד המוטרד לא מעוניין (כי אם הוא מעוניין זו נוסחה אחרת, בין אם הוא גבר או אישה), גבר בדרך כלל יתמודד לבד. יתכן שזה בגלל שהמוח והגוף הגבריים מחלימים יותר בקלות מהמניפולציות וההטרדות, אבל יש גם סברות נוספות. דבר ראשון, עובדתית הטרדות זה דבר שמאוד פוגע בגבריות וכשזה גבר תמיד הוא חשוד שהוא הבעיה. ויש גם סיכוי סביר, שזה בגלל שגברים מסיבה סטריאוטיפית לא יכולים להאשים נשים בנושא מיני - פשוט כי לנשים יש זכות לתבוע ולטנף ולבכות כמו קוזק נגזל, ולגבר אין לובי כדי שהוא יוכל להעלות את קשייו למודעות.

אפשר עוד להרחיב הרבה את הדיון והשיח הזה, אבל אני מעדיף לסיים אותו בשאלה אחת פשוטה:

ילדים, לפי מה שלמדנו, מי יותר סובל בגלל הטרדות מיניות וירטואליות, גברים או נשים?

וגם לא קראתי הכל.

לא יודעת מה השאר חושבים.ות.

נקודתית לשאלה עניתי לך את דעתי האישית שכל מי שמרגיש מוטרד זכותו להתלונן,

ולאמירה שלך האם מותר לפנות עניתי שלא בהכרח עצם הפניה מתפרשת כהטרדה.

אבל זה בדיוק מה שקה לי

בטח שלא לשלוח תמונות. בטח אם מדובר בגבר נשוי

שימי לך קו אדום, ואל תדברי  עם גברים

לדעתי הכי טוב לא לדבר עם גברים בכלל באישי בפלטפורמה הזו

כי הם יודעים שזה יפגע בצד השני...
חסמתי אותו עוד פני אבל היה לי מאוד קשה לעשות את זה הייתי צריכה תמיכה מאוד גדולה כדי להצליח לכתוב (למרות שברגיל באים אלי כדי שאני יכתוב דברים) באמת שהיה לי קשה לפגוע בו למרות הדברים שהוא כתב לי 

שאת רגישה וקשה לך, ואת מרגישה שהוא מנצל את החולשה שלך.

יתכן שהוא לא חושב שאת רגישה, או שזה נראה לו הגיוני הקשר הזה מכל מיני סיבות (אולי אין לו כוונות מיניות, או שיש לו כוונות מיניות ומאיזושהי סיבה הוא מרגיש שזה סבבה - שזו אגב תופעה שחזל קןראים לה "נעשית לו כהיתר" והפסיכולוגיה קוראת לזה "סנגור עצמי").

ממש בלי לתת לך הרגשה שאת לא מיוחדת, אבל ממש לאחרונה נוצר לי קשר עם בחורה צעירה (קשרי עבודה לחלוטין), ובשלב מסוים היא לחצה ולוחצת עליי לפגוש אותה במקום מסוים, ומפעילה מניפולציות קשות ולא נעימות.

אז כן, גם כגבר אני יכול לומר לך ש"היינו שם" (וזו לא הפעם הראשונה שלי). וכשזה קורה אני דן לכף זכות שהכוונות של הבחורה הן לא מיניות, ובלי קשר אני דואג שהפגישה לא תתקיים.

כשהוא רוצה לצוד אותך?

סליחה על החריפות, אבל משו בשיקול הדעת פה מוטעה

את לא פוגעת בו,את שומרת עלייך

ממליצה לחזק את המקום הזה שרואה אותך ושומר עלייך,ומבדיל בין עיקר לתפל

ואם את לא מסוגלת תעשי לך כלל ברזל שאת לא מגיבה ולא עונה לשום פנייה בפרטי

אבל רק עם אחד
יש איזה 5

אהבתי את הרעיון שאמרת

יש בזה.

אין שום בעיה במה שמציעים לי חוצמזה שלא בא לי על זה וזה עושה לי רע.

תודה.

לחשוף עצמכן כרגישות מאוד, יש פה גברים שיפנו אליכן כי בעינהם אתן יותר חלשות, יותר פגיעות והם במודע או שלא במודע מרגישים חזקים לידכם.

יש פה גברים שיתנו לכן הרגשה טובה, של משענת, של בטחון ואז ינצלו את ההשפעה שלהם עליכן ואת הידע שיש להם עליכן להצעות רומנטיות-מיניות.

קרה פה לא אחת.

לק"י

וחשוב לי ממש לכתוב:

א. אני ממליצה להמנע בשיחות באישי עם כל מיני. גם ניקים ותיקים, גם אם זו ניקית שמזדהה כבת (לפעמים זה שקר), ובטח ובטח אם זה ניק גבר נשוי, שהגיוני מאוד שאין לו שום כוונות טובות.

(ולפני שיקפצו הבנים, זה נכון גם הפוך. אבל בתור מנהלת של פורומים נשיים, אני מקבלת דיווחים של נשים, שאגב את חלקן הטרידו נשים).

ב. אם מישהו פונה, תמיד אפשר להגיד שלא מתכתבים עם בנים/ בנות באישי. סביר להניח שאם מדובר בבנאדם נורמלי, הוא לא ימשיך.

ג. ממשיך בכל זאת, אל תרגישו לא בנוח לחסום ולא לענות. הוא החצוף שממשיך, לא אתם ה"לא בסדר פה".

ד. ברור שיש התכתבויות תמימות, וגם אני בעבר הייתי מתכתבת עם בנים באישי (בתור רווקה), אבל בגלל ה"לא תמימים" למיניהם, ובגלל שקשה לכם לעצור שיחה- שימו לזה גבול מההתחלה.

אין שום חובה להתכתב עם אנשים באישי.

ה. עוד סימן להתכתבות "לא תקינה" זה כאשר מישהו פונה אליכם באישי בעקבות תגובה בפורום, במקום להגיב בפורום עצמו. בטח כשמדובר בניק בלי הודעות או עם מעט מאוד הודעות.

ו. נתקלתם במשהו חשוד, בבקשה תפנו לאחת המנהלות ותדווחו. ככה אנחנו יודעות אם יש מישהו שפונה ומטריד עוד אנשים ומנסות לטפל בזה.

וגם אם זה חשד שווא- הכל בסדר. זה יישאר ביננו.

תשמרו על עצמיכם🙏

עדיף שמישהו ייעלב שלא עניתם לו, מאשר שתפגעו.

(ובאמת אין סיבה להיעלב. זה הכי הגיוני לא לענות לכל אחד).

יש פה לא מעט נשים פגיעות, שכותבות בשעת מצוקה מאוד גדולה

שפורקות את הכאב שלהן

ויש פה כאלה שמחפשים בדיוק אותן כשהן רגישות בשעתן הקשה, במשך שנים זה מה שהם עושים פה.

משחקים אותה גיבורים רגישים אמפתים אכפתים, "מזדהים"

"את כל כך מעניינת/חכמה/מתוקה", "כאב לי מה שכתבת", והכי משעשע זה- "חיבוק..."

וככה קונים אותה. ואז יכולים "לאיים" עליה- אם לא תפגשי איתי אני הולך או אם לא תשלחי לי תמונות שלך. וזה מאיים עליה בשעה הקשה שלה, כי כאילו סוף סוף יש מישהו שמקשיב לה ומבין ו"אכפת לו".

אז הכל נכון אבל לא עובד בשעת מצוקה.

לק"י

לא לענות מראש. יותר קשה לצאת משיחה שהתחילה מאשר לעצור.

ולדווח למנהלות.

(אני חס וחלילה לא מאשימה אתכן, אבל לטובתכן תעשו מה שאפשר כדי למנוע את זה).

ואם הפורום הזה גורר יותר מידי מטרידנים, אולי עדיף לא לכתוב בו🤷‍♀️ או לכתוב מאנונימי.

זה קורה בעוד פורומים, אבל כנראה ששם יש פחות פריקות ברמות כאלה, וגם נשים פחות רגישות.

(וכנראה שכדאי למצוא אנשים אכפתיים בחיים האמיתיים שיעזרו. כאלה שבאמת רוצים בטובתכן, מאשר כל מיני מטרידנים).

דווקא מנסיונות שקרו לי או שנחשפתי אליהם בפורום הו"ל ואחרים ששם אין אנונימי,

אני לא מפה, לא כותבת פה, הגעתי לפה מהראשי.

אני עם עצמי הגעתי כבר לתובנות אבל שומעת על עוד ועוד מקרים.

לוקח זמן להבין מה קורה, ולומדים בדרך הקשה. 

לק"י

לטפל בגברים האלה זה קצת יותר קשה, אבל אם תדווחו לאחת המנהלות עליהם- אולי אפשר יהיה לעשות משהו או לפחות להזהיר מפניהם.

הדבר הכי נכון לעשות זה לעצור לפני שמתחילה שיחה.

גם אם זה עניין טכני לחלוטין.

(אבל אני לא רוצה לטחון מים, אז נראה לי שאעצור פה. ואני מקווה שמה שכתבתי יעזור לפחות לחלק מהגולשים).

אבל אני חושבת שלכל אחת צריכה להיות אחריות אישית על שלומה הנפשי. במיוחד שידוע שזה המצב

זה שהם מחפשים למי לפנות, זה דבר אחד

וזה שיש לאישה את היכולת להחליט לא לענות ולא להיכנס לזה מראש, זה דבר אחר.

אישה שיודעת שהמרחב הוירטואלי בעייתי פה בהקשר של גברים, והיא במצב פגיע, צריכה לחשוב פעמיים ושלוש לפני שהיא עונה ולא ליפול לזה. ואם יש קושי בהצבת גבולות, אז אולי עדיף לא לכתוב ולא להיחשף לזה,למרות שזה פתרון עוקף בעיניי. כי מה שכתבת על - אם לא תשלחי תמונה/ תפגשי איתי אני הולך.. וצורך בתשומת לב עד כדי כך שהיא מוכנה לעשות מה שהוא אומר העיקר שלא יילך וימשיך להחמיא או לשלוח חיבוקים  , זה בעיניי מעיד על  דגל אדום ומצוקה ענקית שמציבה את אותה אישה בסיכון ולא רק ברשת וכדאי לטפל בזה. ואני כותבת ברצינות. 

זה יכול לקרות לכל אחת ברגעי משבר

כי כולנו מגיעות למשברים מדי פעם, מי יותר מי פחות.

ולא תמיד מבינים שנמצאים פה במרחב מסוכן כי זה נראה מקום ידידותי ודתי ומאפשר.

וכשנמצאים בתוך סיטואציה לא מבינים מה קורה, זה לא דבר שקורה כל יום ואף אחת לא מגיעה לזה מוכנה.  

לוקח זמן עד שמבינים ומעכלים ומגיעים לתובנות.

הרבה פעמים התובנות האלה שכתבת מגיעות אחרי שנופלים.

זה שמישהו כתב אם לא תשלחי אני הולך לא אומר שהיא שלחה, אבל בהחלט יש כאלה שנפלו לזה, לפעמים צעירות תמימות לא מנוסות ולפעמים גם פגיעות.

לוקח זמן לאשה לגלות את הכוחות שלה, לא כולם נולדו עם כוחות שווים, זה תהליך למידה. לפעמים נסיונות ונפילות הם חלק מהתהליך.

אל תדוני

עד אז את הנשק

לא דיברתי על משתמשות חדשות

דיברתי על מי שיודעת

ואין פה מה לדון גם וזו גם לא האשמה. במצב שמועד לסכנה שהיא ידועה, אדם צריך להיות אחראי. נקודה. לא מסכימה? סבבה. לא חייב.

האשמה אין פה. אולי גם התורה מאשימה ב"ונשמרתם"?

את גם כותבת דברים ואז את היפוכם ואומרת שאני שופטת כי הגבתי להם - מה את רוצה בעצם??

בהתחלה כתבת שאדם מאיים שאם היא לא תשלח תמונות/ תיפגש ואישה צריכה תשומת לב ממש אז היא נופלת לזה, ואז את כותבת- זה  לא שהיא באמת שלחה. את מבינה שזה 2 סיטואציות שונות?  את פשוט משייפת קצוות כדי שזה יתאים לך לזה שהתגובה שלי "שיפוטית ומנותקת" כשאת מסלפת את דבריי, ואז גם טוענת שהבנתי לא נכון כשאת זו שפתאום משנה את הסיטואציה המדוברת

ואני עדיין עומדת מאחורי דבריי, אישה ש*יודעת* שהפלטפורמה עלולה להיות מסוכנת, שפנו אליה גברים אחרי שרשור פריקה, ודיברה בכל זאת עם מישו ברשת, לא מוכר, והוא מאיים עליה שאם היא לא תשלח לו תמונות או תיפגש איתו הוא ייצא מהשיח, ובגלל המצוקה שלה והצורך שלה בתשומת לב לא מסוגלת לומר לו לא - בעיניי דלג אדום. בעיניי מצדיק טיפול. זה  הרבה מעבר ל- ליפול ברשת כמשתמשת חדשה.

וזכותך לא להסכים.

וגם לא רגישה.

אם רק היית יודעת לכמה נשים זה קרה פה

ומה עברו פה אולי לא היית מדברת ככה.

ולא דיברתי על מקרה ספציפי או על עצמי,

דיברתי בגדול.

קרו פה הרבה מאוד מקרים חלקם גם קשים מאוד של הטרדה איומים מניפולציות התעללות ניצול וגם מעבר לזה.

אני לא לא מסכימה. אני פשוט חושבת שאת לא מבינה.

ועדיף שנעצור בזה.

את שיפוטית. ולא נעימה. בלשון המעטה.

מי שמך להגיד לי מה אני בדיוק,תגידי..?

חצופה

לפי מה שהבנתי "המקורית" דיברה על איך אפשר לגרום מראש לכך שזה לא יקרה

ואת "אנונימי" התייחסת לזה ממקום אישי.. אולי שחווה משו מאוד קשה אולי עדיין מתוך המשבר ככה שקשה לך שמישהו נותן לך הצעות למשהו שקרה ואין דרך להשיב.

מדברת משהי שעברה כמה הטרדות בחייה למרות גילי הצעיר ונראה לי שפשוט שתיכן מדברות משתי "צידי הגלובוס" אולי יש גם מרחק בגילאים שמשפיע...

אני מדברת לגופו של עניין במקרה הזה.

וזה לא מ2 צידי הגלובוס.גם אני הוטרדתי לא אחת, בכל מיני ווריאציות. זה לא אומר שאני לא מסוגלת להסתכל על הסיטואציה מלמעלה בצורה שכלתנית ולקרוא לילד בשמו לפי מה שאני חושבת.

זה שהחוויה מבפנים היא קשה, אין עוררין.

מי כמוני יודעת.  אבל אם אין מי שיסתכל עליה מבחוץ וינתח אותה, איך אנשים יצאו מלופים כאלה..?

רק ללטף ולהגיד כמה זה קשה מטפח תרבות קורבנית במקרים האלה בעיניי וזורק אחריות החוצה. (ספציפית במקרה שדיברתי עליו)

אני פשוט לא מעורבת רגשית בתגובות שלי ומשתדלת מאוד להימנע מלרדת לפסים אישיים מול אנשים שאני לא מכירה ולהחליט מה הם כן ומה הם לא בנחרצות. (עד שעולה לי הסעיף האמת) 

כאילו שאת נותנת את זה ממקום של למנוע.. אולי היא הרגישה שאת קצת "חסרת רגשות" למקרה ולא כל כך מבינה...
לא אומרת שנכון...

ממקום שמדבר על התנועה הנפשית הפנימית

יש נטייה לרגישים, ואני ביניהם,למצוא הרבה צידוקים ל- למה קשה לנו. והכל נכון. באמת קשה לנו. פנימית קשה לנו. החוויה שלנו מול העולם מאוד קשה לעתים קרובות. פיזית ונפשית.

מצד שני, זה מאוד שומר אותנו במקום נמוך, חלש ופאסיבי. כי כאלה אנחנו. רגישים.

ואז זה גורם למיסוך בין סיטואציות שבהן יש לנו שליטה,לכאלה שלא. כי אנחנו מתקשים לנהל את החוויה הפנימית, גם אם היא צועקת החוצה, בגלל שאנחנו חיים בתוך התבנית הרגישה וחושבים לתוכה, ונורא חיים במיקוד שליטה חיצוני מצד אחד, מתעסקים במה האחר ירגיש. גם אם זה על חשבוננו. ומצד שני, נורא מרוכזים בעצמנו, אבל ממקום לא נכון לפעמים. החוויה הרגשית מנהלת אותנו הרבה פעמים ומשבשת את שיקול הדעת/ השכל הישר אם תרצי, כי אני רוצה לברוח ממנה. לכבות אותה.

ולשים את האצבע על הנקודה הזו, זה קשה. כי זה כביכול לא שייך אלינו כרגישים. אנחנו רגישים הרי. הגבולות שלנו מטושטשים.

אבל אני אומרת, שלמרות הרגישות, קושי לא פוטר אותנו מאחריות אישית על המעשים שלנו או על הפטורים מהתמודדות שאנחנו נותנים לעצמנו כי קשה לנו. והמודעות לכך חשובה.

אז התגובה שלה הייתה שונה

קודם כל לגופו של עניין. למהות העניין המדובר שהיא כתבה עליו.

אם התגובה לא הייתה משתלחת ברמות אישיות, כנראה השיח היה ממשיך למה שהרחבתי עליו.

לא נראה לי שמצופה ממני להיות המלאך הסופג. ואם כן - אז זו לא ציפייה שאני מעונינת לעמוד בה.

מי שרוצה לנהל איתי שיח פורה, צריך להתבטא בצורה מכבדת. למה כתבתי את זה כתגובה שנייה ולא ראשונה זה כבר הדרך שבה אני מתבטאת ומפתחת רעיון, כתגובה לכותב/ת, אבל אני לא צריכה להתנצל על הדרך הזו שלי לדעתי כי היא לא לא מכבדת גם אם לא מתחברים אליה, וכן היה חשוב לי לדייק שבעיניי זה לא תקין, סיטואציה כזו כמו שהייתה מתוארת, ולשים אחרי האמירה הזו נקודה ברורה כי עוד אנשים קוראים פה

פחות נחרצת.

היא כתבה ממקום מגונן על נשים במצב רגיש וביקשה לא לשפוט אותן.

אולי אי ההבנה היא על איך נמנעים ממצב כזה מראש כשאחת אומרת שאפשר וצריך והשניה מסכימה אך אומרת שלא תמיד אפשר להבין כשנמצאים בתוך מצב ולא ברטרופרספקטיבה ולכן לא צריך להאשים.

שתיכן באות ממקום טוב והצגתן נקודות מבט שונות.

אפשר לא להסכים, חבל שהשיח הפך לאישי ובוטה.

בלי להתייס לכוונת הכותבת רגע, כי זה להתחיל להסתובב במעגלים ולא בא לי, אני עדיין מרגישה טוב עם עצמי שאני לא מוכנה לקבל ירידות אישיות. לא משנה מה נשוא הכתיבה. כל דבר שרוצים לכתוב בצורה לא מכבדת, אפשר גם הפוך

כנל לגביי, אבל אני כבר כתבתי שאני לא מתכוונת להיות המלאך הסופג. הגבתי פעם אחת בצורה נעימה והותקפתי, הגבתי פעם שניה בצורה מכבדת כנל, ושוב הותקפתי - סליחה,לא מתאים לי.

אם זה מפריע למישו, אפשר לדווח עליי. באמת.

מבחינתי מיציתי את הדיון על כך

לא הכוונה לאיומים של ממש, אלא יותר מילים יפות שלא אמורות להיאמר שאלות חודרניות ממש וכדומה..

לא שליחת תמונות ואיומים... הוא ניסה בגזר לא במקל

אני מאוד מבינה את המקום הזה שנמצאים  בו, וקשה להציב בו גבול

באמת מבינה

אבל זה אפשרי לגמרי. מיומנות נרכשת.

ועדיין, אני חושבת, שאם מגיעים למצב פוגעני שלא מצליחים לעצור (אם אני זוכרת פתחת פה שרשור על זה. זו את..?) זה דגל אדום

כי זה לא שאת לא מודעת לעובדה שזה פוגעני ומפרשת את זה בצורה לא נכונה, את יודעת שזה פוגעני ומתקשה לעצור. זה מעבר לתמימות ברשת.

בעיניי זה היינו הך לגבי אחריות אישית והצורך לפנות לעזרה במקרים כאלו

יש מלא נוכלים ולכל אחד מתק השפתיים שלו או הגזר שלו. ברגע שידוע לך שזה פוגעני ואת לא מצליחה לעצור - צריך לפנות לעזרה. לדעתי.

כי זה דבר שככל הנראה יחזור על עצמו בווריאציות שונות, בסיטואציות שונות מחלישות בחיים בהם תתקשי לעצור פגיעה מכל סוג "כי לא נעים לך"

ופה יש לך אחריות אישית על עצמך. לגמרי.

כי נוכלים תמיד יהיו. ושיחה אנונימית בצ'אט עם מישו שאת יודעת ומרגישה שפוגע בך ואת לא מצליחה לעצור, לא דומה חלילה לתקיפה פיזית שבה את בסיטואציה של חוסר אונים מוחלט מול אדם בעל כח. תמיד תמיד את יכולה לעצור. בלי להסביר ולנמק.והכח לגמרי בידיים שלך בלבד במקרה הזה, וזו הנקודה שחשוב לי לחזק.

ואני יודעת שממקום רגשי חלש זה לגמרי יכול להראות ככה, ודווקא לכן אני כותבת אחריות אישית. תשתמשי במודעות שלך. במצפן הפנימי שלך שצועק לך שאת במקום לא טוב, שיודע שמה שקורה פה לא תקין, לא הנוכלות שלו, אבל גם לא התגובה שלך. ולא ממקום של הלקאה עצמית אלא ממקום של לשפר את איכות חייך ולהימנע מלהיכנס לסיטואציות שיכולות לסכן אותך. וללמוד איך מציבים גבול. איך נמנעים מלרצות. איך שמים קאט לסיטואציות שלא נעימות לך. ואיך לקבל מענה רגשי ממקום שיחזק אותך ולא יחליש אותך.

תשמעו סיפור, לפני כמה שנים הייתי צריך בנאדם לעבודה. עכשיו הכוונה לעבודה לא קבועה שלכ מצריכה שום מפגש פיזי, רק תפוקה של תכנים שמגיעים אליי למחשב ואני משתמש בהם.

הקיצור קיבלתי כמה שמות של אנשים שחיפשו עבודה ופניתי לכל אחד/ת וכו', ביניהם הייתי מישהי שבדיעבד התברר שהיא בחורה צעירה מאוד וקצת מסכנה ו/או מבולבלת. יצרתי איתה קשר והסברתי לה מה צריך. די סגרנו על הכל ופתאום קיבלתי ממנה הודעה שאני נשמע לה נוכל ולא יודע מה, והיא חסמה אותי בכל פלטפורמה שדיברנו וכו'.

אז כן, בעיניי זה היה מגוחך, ואם הייתם שומעים יותר פרטים זה ממש הזוי. אבל בכנות, לא היה לי אפילו רגע של עלבון או צער. היא חשבה שזה מסכן אותה ולא נעים לה, אז היא החליטה לחסום ולברוח וכו. הכל טוב (ואם זה חשוב, עוד באותו יום מצאתי 3 שנכנסו לתחום הזה ונראה לי שהם מאוד מרוצים...).

אני אומר את זה כגבר - אתן יכולות לחסום כמה שאתן רוצות, תרגישו בנוח. זה באמת לא אכפת לנו (כמובן שאם יש לך איזושהי מערכת יחסים עם הבנאדם זה משהו אחר; אני מדבר על אדם זר לחלוטין), ותכלס קחו בחשבון שיש מעט מאוד דרכים לפגוע בבנאדם כיום בלי אפשרות להיפגע בחזרה. אז דווקא כשאתן מרגישות לא טוב תסיימו ו/או תחסמו, זה עדיף מלהתבחבש חודשיים ואז באמת לעמוד מול אי נעימות או איום מהבנאדם שמולך.

אם יש מסר חשוב מהמלחמה באיראן, זה כמה טוב להרוג את האיום כשהוא קטן. אם לפני 15 שנה היו מכסחים את הגרעין הזה, היום לא היינו עומדים איפה שאנחנו עומדים. וזה לגמרי ככה מול כל איום.

בפרטי זה עוזר

ידיהם ובכל משאלותם לשטובה!       ה' היטביב ברצונו חומו תציון

באמת אף פעם לא שמעת על זה?

זה נכון לכל אומנות לחימה לענ"ד.

משעשע והפעם זה משלנו...

שבליל שבת המשפתי הדתי הראשון שלהם, הם פיזזו ושרו באושר סביב שולחן השבת, ואז הוסיפו בהתלהבות גם תוף וגיטרה. השכנים נחרדו

ממש שימחת

נעתקה נשימתי

ולא הצלחתי להפסיק באמצע!!

אבל איך הבאת את זה לפה כסרטון?

חשבתי: אולי זה לא מתאים לפורום הזה. אולי זה לא.... צנוע מספיק או משהו...

אני כל כך נהנית מזה. במצב רוח עגום אני צופה בזה שוב ונהנית....עד הגג!

אז קודם עני לי אם ענית ממקום טוב ואחר  כך אגלה לך איך הבאתי...

שבת שלום!

אוי באסה שלא היה ברור.

נהניתי מאוד. כתבתי בפרוש שלא יכולתי להפסיק באמצע

זה ביוטיוב. לפעמים עולים דברים יפים. ואת המכוערים - חוסמים.

שמחה שנהנית. כבר חשבתי שהעליתי משהו לא שייך ואף אחד כמעט לא מגיב מתוך נימוס.......

את רוצה לעשות טוב. זה העיקר!

כסרטון ולא קישור

אם הכוונה ללינק המופיע מעל המופע למעלה, אז את בטח יודעת:

מדגישים באמצעות העכבר, לוחצים קונטרול C עוברים למקום

הרצוי, לוחצים קונטרול V וזה כל הסיפור.

אולי את מתכוונת מדוע לא הופיע הלינק בתגובה?

אין לי מושג. המכשף שלי מאוד מוזר ויש לו אישיות

משלו...

אני אוהבת לשתף בדברים שאני אוהבת ושמחה

מאוד שנהנית!

המעט שאני יודעת הוא שכשרוצים להעביר משהו  - לוחצים על הכותרת של ה"משהו" למעלה (לא השם המופיע מתחת לתמונה/מופע,

אלא למעלה ממנה, לוחצים CTRL C וכך  מדגישים באמצעות העכבר, לוחצים קונטרול C , עוברים למקום שאליו רוצים להעביר ולוחצים

קונטרול V. וזהו!

קישור ברור שאני יודעת להעתיק.

ולגבי זה: אני אוהבת לשתף בדברים שאני אוהבת ושמחה

אני הכי כזאת בעולם. אספר לך משהו באישי

הפיכת קישור (URL) פשוט לסרטון שניתן לצפייה ישירה בתוך פורום או אתר (תהליך שנקרא Embedding) מבוססת על כמה טכנולוגיות שעובדות מאחורי הקלעים. 

איך זה עובד: כשמשתמש מדביק את הקישור בתיבת הטקסט ושולח את ההודעה, השרת של הפורום מזהה שמדובר בכתובת של יוטיוב.

הפנייה ליוטיוב: השרת של הפורום שולח שאילתה אוטומטית לשרת של יוטיוב ואומר לו: "היי, יש לי פה את הקישור הזה, תביא לי את הקוד להצגה שלו".

התשובה: יוטיוב מחזיר קובץ (בפורמט JSON או XML) שכולל את כותרת הסרטון, שם הערוץ, ובעיקר את קוד ה-IFrame (המסגרת) שמאפשר להציג את הנגן.

רק מדבר את השפה שלו (:

סליחה, לא התכוונתי, אבל זה חזק ממני

ואין שום סיבה להרגיש מעצבנת

להיפך. מכל מלמדי השכלתי 🤗

ציניות זה דבר פוגע ממש

🫂

כדאי לוותר על העזרה של אמא, אם היא מלווה ב"רעל"?

אמא שלך, כמו כל אמא, וכל אבא היא בן אדם שעבר כנראה דברים, או שלא ידע איך לעבוד

על עצמו..... הורים שפוגעים זו הפגיעה הכי קשה, לענ"ד.

אם היא היתה על כסא גלגלים עם הערות מרות כאלה, האם היית נפגעת באותה מידה?

אולי קצת פחות? האדם - מר לו אז הוא משפריץ את זה החוצה, מה לעשות...

כשמתבגרים יותר, לא אומר שאין צלקות ומרירות וכעס, אחרי הכל, זה פגע לנו בחיים,

בשמחת החיים, בבטחון העצמי - אבל יש אולי קצת יותר חמלה: היא אמנם אמא

שלנו אבל היא גם אדם בפני עצמו עם כל ההיסטוריה שלו. זה, אני סבורה, עוזר

לנו להרגיש קצת יותר חמלה, הבנה, סליחה....

מיכל ולנשטיין , באחד משיעוריה, מסבירה נפלא מערכת יחסית כזו. היא קושרת

את זה לתיקון. תיקון רוחני. מהשם. כדאי מאוד לראות את השיעור, הוא נותן

נקודה למחשבה. (אמנם זה נשכח אחר כך אבל בכל זאת...)

ואגב, באמת יותר נוח לקפל כביסה בישיבה וגם יותר טוב לרגליים...

וזה לא אומר שמשהו פגום באי קיו שלנו אם אנו רגילים אחרת....

יש הרבה דברים שיכולים לגרום לנו  (או לאחרים) לפקפק באי קיו

שלנו....לא רק קיפול כביסה בעמידה....

מפאת כבודי וכבוד הציבור, לא אביא דוגמאות...

אגב, למה לא לשתף אותה בהרגשה שלך? אפילו אם

היא תתעלם ולא תתייחס....במשך הזמן היא תפנים את

זה, אני חושבת.

ובכל זאת, היא באה לעזור. אז אמרה. העיקר שהכביסה קופלה!

אומר לך דבר נוסף. לא כהטפה. מהנסיון שלי.

אחרי שהורי נפטרו, היו לי הרבה חרטות ויסורי מצפון

שהגבתי בכעס, בזלזול, בחוסר כבוד, שעניתי בחוצפה

כשנפגעתי, וכאלה....

עד כמה שאת יכולה (וזה לא סותר את השיתוף שלך

בהרגשת העלבון שלך!), נסי לכבד אותה קצת,

להבליג (מתוך התאפקות של כח ובגרות) להערותיה

המרות. מסכנה, אם קח היא מגיבה. היא אולי משליכה

עלייך את מה שהיא חשה כלפי עצמה. מסכנה.

ואם אפשר, לאמר לה מילה טובה לפעמים, אפילו

אם תגיב בדחיה וציניות. אדם הוא אדם.

שבת שלום!!

לא תהיי הקרבן המושפל אלא המבוגר החומל, המבין...

באמת פוגע.

זה קורה הרבה?

אם כן, אולי לצמצם זמני מפגש איתה.

מצד שני לקראת כל פגישה איתה ושיחה לבוא מוכנה, בעיקר בפן הנפשי, לקחת בערבון מוגבל.

זה הרבה עבודה עצמית, בסוף העניין מול אמא מוכר לרבים וטובים

וקשה לי לנהל אותו.

היא גרה גיאוגרפית קרוב אליי מאוד. נסיעה של חמש -7 דק. אני אחרי לידה ויש לה רצון טוב לעזור ,היא פשוט מצלצלת בשעה 7 וחצי בבוקר ואני עוד עם חוסר שינה של הלילה מטפלת בתאומים בני חודשיים.. אני מתעוררת עם דפיקות לב חזקות מהצלצול הלא מתואם הזה ,היא מביאה לי אוכל שהיא עושה, מתחילה לקפל כביסה והיא כאילו רוצה שאני אשב איתה עכשיו לדבר וכאלה .. מי יסביר לה שאני בקושי יש אותי ? אחרי טיפול של לילה שלם, זה קם לאכול, טיטול, נרדמת לחצי שעה ,השני קם טיטול הנקה מטרנה גזים וכו וכו . הרבה אני לא מעירה את בעלי כי צריך להיות ערני לעבודה.. היא מגיעה בלי להודיע תמיד, בהפתעה.. מעירה לילדים למה הם עושים רעש וצועקים ושהם לא מחונכים וכל מיני דברים מגעילים. מי מדבר על כך שהיא לא מזמינה לשבתות או חגים כי היא טוענת שהיא חולת ניקיון .. וכשלא מזמינים אותה אז למה לא מזמינים אני רק אדם אחד... לא מפריעה... כאילו נמאס לי כבר לנסות להבין את הבן אדם וללמד זכות ולהיות רק אני הבסדר. שלא לדבר על סכסוכים שהיא עושה בין האחים ... שקרים המצאות וכו .. קשה להבין את המניעים שלה אבל התוצאות בכלל לא מזהירות. בכל מקרה, לקפל כביסה בעמידה או ישיבה זה בחירה של אדם מה שנוח לו, וזה לא קשור בשום צורה לרמת משכל . ולהגיד לבן אדם שהוא מפגר ,קל וחומר לבת או לבן שלך, נשמע לי דבר נוראי ....

שהיא שאלה רב גדול מה לעשות כשאמא אומרת לה.... (משהו מדכא ולא נחמד, בלשון המעטה).

הוא אמר לה: זה לא בגדר מצוות כיבוד הורים ( לספוג או להכיל את זה).

למה שלא תנתקי את הטלפון כך שלא תעיר אותך מוקדם?

למה שלא תגידי לה שאת ממוטטת ושאין לך כוח?

אם כי לא נעים לך, אז את מ שלמת מחיר...

שימי לזה גבולות, אני חושבת.  זה גם לא

לטובתה שהיא מעוררת עלבון ופגיעה.

סליחה על ההטפה קודם. כשפירטת, הבנתי יותר.

וכשהיא מעירה, להגיב בקרירות. כדי שתבין.

(את זה שמעתי במו אוזני בתכנית רדיו, כשזו שעלתה לשידור התלוננה 

על התנהגות והתייחסות לא יפה מצד האם. הוא אמר: תראי לה

קרירות ומילים קרירות, שתבין. אין מצווה להיות אסקופה נרמסת..)

ומזל טוב! ובלי עין הרע,  תאומים! איזו מתנה!

וכן. זה מאוד קשה. 

סתם רעיון, אולי לא מתאים: אפשר אולי במשך הלילה לתת להם

מטרנה או משהו כזה?

השינה שלך גם חשובה. את צריכה כוח!

מקווה שלפחות את מצליחה לישון במשך היום.

יודעת שיש משפחות שלוקחות שמרטפית לילית

למשך הלילה?  אם זה מתאפשר לכם כלכלית...

שווה הכל.

באמת. לא חושבת שזה נורא שהקטנים

ינקו רק במשך היום. הבריאות שלהם אמנם

חשובה מאוד, אבל....גם של אמא שלהם!

תזכו לגדלם לתורה, חופה ומעשים טובים!

עוד שני יהודים. כיף!

בס"ד

בעצם מטרנה בלילה לא כל כך תעזור לך כי בין כך ובין כך את צריכה לקום...

אפשר אולי להעיר את התאום השני כשהראשון מתעורר כדי לאכול?

אם פעם אחת יקום בעלך, זה יהיה נורא קשה לו למחרת?

אני בעד. גם נפשית, שיתוף פעולה, יכול להועיל. לשאת

עול עם חברו....

זה רק את יכולה לדעת; אם זה נובע מאיזו קושי מצידך

לעמוד על צורך שלך, או שבאמת יהיה למחרת ממוטט....

אם את יכולה לישון למחרת לשבעה, אין בעיה...

שכנה שלנו, נתנה את התאומים למעון כדי שתוכל

לנוח בבוקר. יש ילדים נוספים והיא הרגישה שאי

אפשר להכיל ולטפל בהם כך.

העיקר, תחשבי באמת מה כן יכול לעזור לך,

ואם זה אפשרי, לעמוד על זה בנעימות.

שבת שלום!

אולי תפני את הקושי שלך לפורום של

לידה והריון? נשים שם בטח יוכלו

לתת עצה טובה. 

לא רק הטלפונים, היא פשוט מופיעה לי בבית מצלצלת בזמזם של הדלת .... אמרתי לה על זה והיא הבינה ושמה לי ליד הדלת את האוכל ..

ניסיתי להעיר באלפי דרכים על ההתנהגות

אבל היא מתקרבנת והופכת את זה עליי ...

לגבי התאומים ברור , אני משלבת גם הנקה וגם מטרנה ,אחרת זה בית משוגעים 😅

על לידת התאומים. ברוך ה שיהיה רק נחת.

תיארת פה מציאות באמת קשה. מאתגרת.

יש כאן ממש חיבוק דב לפעמים והוא מאוד קשה. מבין אותך לגמרי. לצערי מכיר את זה מקרוב וזה ממש מאתגר בטח אם זה מגיע יחד עם הטפות וציניות פוגעת כמו שסיפרת בהתחלה.

אני מבין ממך שגם לשאר האחים קשה איתה?

ניסית להפחית תקשורת? או לומר לה לא להתקשר בשעות מוקדמות כשאת בעצמך מותשת מלילות ללא שינה?

תכלס היא יכולה לעזור (אם מתאים לך) והיא לא צריכה שתעבירי לה את הזמן.

מצד שני, אולי הבדידות באמת קשה לה והיא מנסה להפיג אותה איתך, הבעיה שהיא עושה את זה בדרך לא מתאימה לך ולא בכלל. מובן ממש ממש התיסכול  שלך

זאת בעיה בדפוס ההתנהגות.

יש לה בעיות בקשרים עם כולם. אחים, ילדים, שכנים, בעבודה.

תמיד היא מוצאת את הרע ומגדילה ומנפחת. כל טלפון שלה ששואלים לשלומה תמיד היא מרגישה לא טוב, היה לה לילה גרוע וכו' ,מרגיש שהיא מתעקשת כל הזמן להיות בעמדה של קורבן. אף פעם לא שמעתי ממנה שהיה לה יום טוב.

זה מאוד מאוד משפיע עליי לרעה לכן ניסיתי בכמה דרכים לצמצם, אני לא עונה לכל שיחה שלה. מתוך 4 פעמים שהיא מתקשרת ביום אני עונה רק לטלפון אחת וכל השאר בווצאפ. .

השם יעזור.

התופעות האלה היו גם לפני שאבא נפטר והיא התאלמנה?

תמיד היתה כזאת?

יכול לגמרי להבין. זה באמת קשה מאוד ולאנשים רגישים על אחת כמה וכמה, ואת עוד אחרי לידה אז זה גם לא פשוט.

בעניין הדלת שכתבת בהמשך, פשוט להמשיך להעיר לה. פייר, בכלל לא מנומס.

אולי העלית פה משהו

אבי נפטר שהייתי ילדה ואני לא זוכרת איך אמא התנהגה לפני. יכול להיות שההתנהגות שלה החריפה לאחר מכן .

אני כאילו יודעת מה אני אמורה לעשות ואיך להתנהג איתה אבל בזמן אמת אני רואה רק את עצמי ואת העלבון שלי.

היא אישה טובה בבסיס שלה כעיקרון

היא גידלה אותי לבד מגיל 8, לא החסירה דבר ודאגה לי להכל . אבל משהו בציניות ובעקיצות ויציאות ללא כניסה שלה לא עובד לי. אני אדם רציני שיודע לצחוק ,אבל לא על חשבוני אם זה משהו שאין מה לצחוק עליו וזאת ירידה . מקווה שהשם יתן לי כוחות להסתכל עליה בחמלה ופחות בהאשמה כי היא באמת חסרת כלים . תודה על התגובה!

שגם אם היו תופעות כאלה לפני שאבא שלך נפטר אז אולי זה החמיר מאז. הרגשת הבדידות משפיעה מאוד, למרות שעדיין הייתם כילדים בבית איתה וזה לא שהיא היתה לגמרי לבד, ועדיין.

בכל זאת את מוצאת בה גם נקודות חיוביות וזה מאוד חשוב לראיה שלך אותה, ואני לגמרי יכול להבין את הקושי בהתמודדות מולה עם ההתנהגות שלה, זה בהחלט קשה, קל וחומר לאנשים עם רגישות גבוהה.

צריך המון סבלנות. עבודה עצמית.

המודעות שלך למצב חשובה מאוד דווקא עבורך. אולי גם לנסות לראות איך את מצידך מצליחה להתמודד מולה, בהכנה נפשית ואישית שלך לפני מפגשים איתה.

וכמו שכבר חשבת בעצמך אולי גם ריחוק גיאוגרפי ממנה יכול להיות פתרון אבל עדיין לא להשאיר אותה לגמרי לבד.

זה טוב מאוד שאת מודעת

וחשוב לשים גבולות

האמת הייתי שוקלת להתרחק אם זה אפשרי

לעבור לגור רחוק יותר

יודעת לשמור גבולות; זה טוב מאוד.

ווטסאפ זה הכרחי? כלומר, אפשר גם איתו לעשות לפעמים כמו עם הפלאפונים שאת מסננת?

היא פשוט כנראה רואה תמיד את חצי הכוס הריקה. זה אולי מהילדות שלה או גם אופי..

שמעתי שיעור מאוד מאלף על כזה דבר מהרב יואב אקריש (אם אני לא טועה); הוא קישר

את זה להבדיל אלפי הבדלות לגישה של המן שהיה לו כל כך הרבה ובכל זאת אמר:

"וכל זה אינו שווה לי..." - תמיד מתמקד על מה שאין, על מה שחסר..

כמובן הוא התכוון לכולנו, במיוחד לאלה בינינו שמתמקדים תמיד על החסרון,

על כמה שהכל נורא, כמה שהעולם נורא, כמה שהחיים קשים...

שיעור מאלף, לדעתי. (גם אני  צריכה ללמוד את זה....)

השאלה איך אפשר לעזור לאמא להגיע למודעות הזו לגבי התכונה הזו.

אולי בדרך עקיפה? למשל, אם אחת ל...היא כן אומרת משהו חיובי

(אפילו לגבי התינוקות - כמה הם חמודים או משהו אחר), לשקף

לה את זה: אמא, כמה נחמד שאמרת את זה, זה עושה לי כל כך

טוב. זה כל כך משמח..

או אפילו על ההופעה שלה: איזו שמלה יפה אמא, יש לך

טעם מעולה! 

על האוכל שלה: אמא, אני כל כך מעריכה שאת מביאה לנו

אוכל, זה כל כך מקל! וזה כל כך טעימממממממממממ!

היא בודאי תבטל את זה בהנף יד מזלזל, אבל אל

תתייאשי ותמשיכי כך. עם סבלנות ולנסות להוריד

כמה אחוזים מהרגשת הפגיעה שלך. הרי את רואה

וזה ברור לגמרי שמה שהיא אומרת זו השלכה שלה

מעצמה; 

איך נאהב אחרים כשאיננו יודעים לאהוב את עצמנו?

מה עוד שהילדים - אנו רואים אותם כבבואה שלנו

אז כמו שאנו מתייחסים לעצמנו, כך גם אליהם...

זה קלאסי. לצערי.

זה לא יעבור מהר; תביני, זה מושרש ולא פשוט לשנות

את זה. אבל טיפין טיפין...

נראה שהיא מחפשת תשומת לב, אבל בצורה שלילית,

שירחמו עליה...

כנראה שהיא רואה את עצמה ככישלון. גם הנישואין

שלא הצליחו. כנראה גם בהם חיפשה תשומת לב

שלילית.

אדם מאושר, אדם שטוב לו, לא מתנהג כך. לא?

אפשר גם (בחיוך אבל באסרטיביות - אני מקווה

שזה לא נוגד כיבוד הורים), כל פעם שמתחילה

שיחה שלילית שלה, לאמר: אמא, קודם כל

אני מבקשת שתגידי משהו טוב. משהו חיובי.

בלי זה, אני לא יכולה להקשיב למה שאת אומרת.

האם אפשר לפעמים להעניק לה חיבוק

כשהיא מביאה אוכל או דבר מה אחר

ולאמר: אמא. את נהדרת. את אמא נהדרת!

כן. זה קשה, אבל שווה להתאמץ בשביל זה,

אני חושבת. היא ואתם נמצאים עכשיו

בדפוס שלילי בינה לביניכם - תקועים באותו

דפוס. 

חושבת שאם מושכים חוט קטנטן מהפקעת

הלא נחמדה הזו, קטנטן ככל שיהיה -

הביקורת תפחת, אני חושבת.

כי היא תרגיש אהובה. שווה. מוערכת.

כי כמו שזה עכשיו, זה אותו דפוס חוזר:

היא מתנהגת בצורה מעצבנת, את מתרגזת

ונעלבת, אז היא שוב מרגישה כישלון

(אפילו שהיא לא אומרת את זה) וזה

גורם להיות שוב מעצבנת, מן מעגל

כזה שלא נגמר וחוזר על אותו דפוס שוב

ושוב (ואת שוב נעלבת ואז היא שוב....)

כמו שעכשיו, רע לך וגם רע...לה.

למרות ההערות הלא נעימות

הרי ברור שהיא לא חושבת ברצינות

שאת עומדת בשעת קיפול כביסה

כי האי קיו שלך לא משהו...

ברור שהיא עושה השלכה

ומשפריצה את המרירות שלה.

בא נהיה חומלים ונדייק:

את הכאב שלה.

זה יהיה חסד עצום איתה

אם תוכלי להחמיא לה טיפה.

קצת. קצת.

תגידי, מה בדבר ללכת שתיכן

למשהו שאתן אוהבות? לפחות

את? (ייתכן שהיא תגיד שהיא לא

אוהבת דבר, אבל אין ספק שהיא

כן יכולה להינות ממשהו)

בית קפה, רק שתיכן? (עם בייביסיטר לתינוקות)

גלידה ביחד?

מוזיאון?

קניית בגדים (לה או לה ולך - אפילו משהו קטן,

איפור לא יקר, בושם....אבל ללכת לבחור יחד!)

בלי הילדים. רק היא ואת.

אפשר לשוחח. אולי היא תפתח את ליבה,

אולי תרגע במפגש נעים ביניכן, בבית קפה

או מקום נחמד, אחר, אולי מוזיאון אם היא

אוהבת, ספריה, כל מקום שאפשר להיות

רחוק מהלחצים היומיומים של הבית...

ולקחת את הזמן שלכן , מספיק

זמן, שלא תרגישו לחץ לשוב מהר הביתה..

כל מה שאת יכולה לעשות, מצידך.

כי אי אפשר להוריד את החומות

שלה בבום!

וגם מן הסתם אי אפשר לאמר

לה ללכת להעזר בזה. לא כל אחד

פתוח לזה.

היא צריכה יחס. היא צריכה שיבינו

אותה ולא ישפטו אותה. היא שופטת

את עצמה כנראה מספיק, על אף שאת

לא רואה את זה והיא לא מראה את זה.

אולי מאוד ביקרו אותה פעם וזה

הפך לה לטבע שני?

להתראות. פורים שמח! בשורות טובות!

על הטיפים ועל התגובה הארוכה, ממש מעריכה את ההצעות

אין ספק שחלק מהדברים שכתבת ניסיתי לא פעם, יש לה לצערי כנראה אופי נורא נורא שונה משלי, נורא פרימיטיבי עד כדי כך שלפעמים אני מרגישה דחייה ממנה . אני מבינה שאני בן אדם מאוד רגיש ולכן אני לוקחת את הדברים בצורה הרבה יותר אינטנסיבית מכל אדם אחר רגיל. זה משהו שאני צריכה לעבוד עם עצמי, פשוט לקבל אותה ולא להתבייש בה אולי... להבין שהיא באמת דור אחר ולא אצליח לשנות אותה . אולי רק אצליח לגרום לה להרגיש קמת יותר טוב, קצת יותר אהובה.  תודה רבה על הדברים ❤️

שההשכלה לפעמים,  אצלי לפחות, מביאה להרגשה של התנשאות. אבל מידת החסד של ההורים,

הלב הטוב, המסירות, היכולת להסתפק במועט ולא לנטות אחרי מותרות ובילויים.....הלוואי עלי.

השכלה לפעמים מפריעה לענווה, להרגיש את הקב"ה באמת....כך שאולי אולי...אנחנו הם

הפרימיטיבים ולא הם. תלוי מאיזה צד מסתכלים....

להודיע שהיא מגיעה או לבקש אם אפשרי זה לא משהו שהיא מכירה. אני ממש סובלת מזה.

היא גם לא מחכה שניה שיפתחו, היא פותחת את הדלת ,הדלת אצלינו ביום לא נעולה ..

הערתי לה על זה מס פעמים . אין עם מי לדבר.

מרגישה שיהיה לי טוב פשוט לעזוב לעיר אחרת,  גם כך  אני גרה במקום נורא יקר

אז אולי זאת הזדמנות .

קודם כל חיבוק,

מכירה את סוג הטיפוס הזה יותר מידי מקרוב,

זה קשוחחחח.וההרגשה שאת יוצאת לא בסדר כל הזמן,וכל הזמן עם ייסורי מצפון.

מצד שני גם אי אפשר לספוג לפעמים יותר.

ועייפות וחוסר שינה רק מגבירים את כל התחושות הללו.

ואת חוסר הסבלנות,וכן תכלס זה דיי מסביר את הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות😬

העזרה הזו היא פשוט לפעמים הגיהנום במיטבו.

יש מצב שהיא באה להשאיר לה את התינוקים ולהגיד לה איזה יופי שבאת עכשיו אני הולכת להשלים שעות שינה ובלי לחכות לתגובה פשוט לחזור לישון?

ואני באמת חושבת שלספוג לפעמים מה שלא מסוגלים זה ההפך מכיבוד הורים סופו שיתפרץ בצורה גרועה אחרת,ואני חכמה אחרי נסיון גרוע ממש,עד היום אני לא מצליחה לתקן נזקים.כי רק ניסיתי לספןג ולספוג ולהעביר הלאה,כי כבוד הורים .

האזעקות?

הלחץ במקלט/בממד? אנשים סביבך?