תעבירי להם שם בשבילך ובשביל אחרות

שהם מרגישים מאוד חזק את הצד השני. כלומר כשמגיעה להם פניה שהם לא מעוניינים בה (ואפילו שהפניה לעצמה לגיטימית) אז הם מרגישים אותה ממש חזק מצד אחד, ושקשה להם לסרב מצד שני.

זה גורם לפעמים לתחושה חזקה של "הטרדה" למרות שהצד השני לא עשה שום דבר פסול לכשעצמו. רק דבר שלא מתאים לנו. ואנחנו ממשיכים את השיחה שמטרידה (אותנו) פשוט כי אין לנו לב להגיד לה לא.

אבל צריך להגיד לא.

לא מתאים לך - את יכולה לענות שאת לא רוצה להמשיך את השיחה, ואת יכולה לא לענות בכלל (אני לא אוהב). זה באמת בסדר.

צריך לעשות את זה מאוד ממוקד לדעתי.

וכמובן שצריך להיזהר במה שכותבים, בפרטי ובקבוצות/פורומים.

ואגב, רואים שאתה גבר. לא היית שם. 

בעיקר בגלל בקשות שסירבתי להן והמשיכו לחפור. בעבר היה לי קשה לסרב כשהיה צריך.

אבל כן זה נפוץ יותר מול נשים.

לא כולם יודעים מה לעשות במצבים כאלה.

ולפעמים הצד הפונה לוחץ ולוחץ ומעמיד בסיטואציות מאוד לא טובות ולא תמימות בלשון המעטה ע"י שימוש במניפולציות.

הצעות להפגש לכוס תה למשל.

אולי תגיד שזה תמים ולגיטימי ולא פסול כשלעצמו.

ושוב, אפשר לומר שלא מתאים ולחסום

או פשוט לחסום וזהו

הכדור בידיים שלך במקרה הזה, תזכרי. את לא חייבת כלום לאף אחד

גבר נשוי שלוחץ על אשה זה שונה.

פגישות,תמונות.

יש מקרים שהפניות נראו תמימות בהתחלה עד שנהיו מלחיצות.

וגם אם אומרים לא אז נותנים הרגשה נוראית שעשינו משהו לא בסדר או שאני ילדה קטנה, או שלא זורמת מספיק או לא נחמדה כמו שחשבנו או כמו שמצטיירת בפורום. פשוט כי לא רוצה.

את צודקת, צריך פשוט לחסום.

אבל לא תמיד יש כוח מול אותו אחד

לפעמים מי שאת מולו יותר חזק, יותר סמכותי ומפעיל מניפולציות.

לגבי מה שאת כתבת, מסכימה איתך.

העניין של המניפולציה עובד חזק ממש.

לדעתי גבר לא אמור לפנות לבנות בשום שלב, מעבר לאם יש משהו נקודתי וזהו. ולהתרחק מכל נושא אחר. 

מה הכוונה שלדעתך לא לפנות בשום שלב?

גם במציאות לא?

לבנות רק על הצעות של אחרים?

אבל על פניו נראה שגברים פחות מתלוננים שנשים מטרידות אותן.

הטרדה זה לא בהכרח עצם הפניה באישי, זה מה שקורה לאחר מכן. הצעות, רמיזות, הערות מיניות על הגוף על מין, שאלות חודרניות. 

אענה לך עניינית, אבל אני חייב לפתוח בציון העובדה שענית ""כן (זה תקף לשני המינים) והסברת למה "לא" (כי גברים לא מתלוננים וכי הפנייה זו לא הבעיה ובלה בלה).

בעיניי, זה כשלעצמו מבהיר את מה שאחרים ואני אומרים לך לאורך השרשור, שאת טיפה נכנסת לסיטואציה ולכן את מציירת תמונה מעוותת וחלקית, שמאוד לא נעימה לנו לקרוא ומקשה עלינו להתקדם איתך בדיון.

ועכשיו לגוף הטענות שלך, שימי לב שערפלת את הטיעון. לא אמרת שגברים לא מוטרדים אלא שגברים לא מתלוננים, ושהטרדות הן לא פיזיות או ישירות אלא שאלות חודרניות וכו. אז כאן אני חושב שאת ממש מציירת תמונה מעוותת (מניח שזה לא בכוונה), ולכן אני אציג לך פריזמה יותר רחבה של הנושא ותביעי את דעתך:

בואי נתחיל מזה שיש אוכלוסייה של גברים ונשים שמעוניינים בסיפוק יצרים בדרכים וירטואליות. זו עובדה ואין סיבה להניח אחרת (אם תרצי, אשלח לך באישי, צילומי מסך הטדרות במשמעות הכי פשוטה שלהן שקיבלתי מנשים באישי בפורומים, וגם הזמנות מטרידות של נשים בהודעות בפורומים).

אחרי שהבנו את זה, אני רוצה שנזכור עוד פרט קטן. מטרידים לא פונים אלייך אף פעם בהודעה כזו: "אני סוטה, אני רוצה לספק את עצמי באמצעות כך וכך, ואת תהיי הכלי שלי על אפך וחמתך". אלא מה? הם פונים בצורה מחוכמת, תמימה כביכול ולאט לאט מפעילים מניפולציות ולוחצים יותר ויותר. וכאן בעצם טמון ההבדל.

על "גברים ממאדים נשים מנוגה" את בטח שמעת, וזו נקודה חשובה. גברים רוצים משהו מסוים ופונים בצורה מסוימת, וכך גם נשים, רוצות משהו אחר ופונות בצורה אחרת. גבר שפונה, יפטפט איתך הרבה וככה הוא ימשוך אותך, כי זה מה שמושך נשים. קשר עניין ותחושה של ביטחון והנאה מהרגע, זה מה שימשוך אותך ובזה הם משתמשים (לפחות האפקטיביים שביניהם). לעומת זאת, אישה שפונה לגבר, היא אולי "תיגש ישר לעניין" (לפחות גברים חושבים שזהו עצם העניין), ואז הוא בעצם יעמוד מול שאלה בינארית והם כבר יראו מה עושים (אל תשכחו שלא תמיד הצד המוטרד מאוד מתנגד לרעיון ). או כמו שקורה בדרך כלל, שהיא תנגן לו על הרגשות ותספר לו סיפורים ותפעיל עליו את כל המהיפולציות שמועברות בתורשה מאם לביתה (כי במיגוד לתחושתך, מניפולציות הן דווקא הנשק הנשי...), והיא תנסה לגרור אותו להתחיל להתגרות מינית ולהתקדם לשם. או בקיצור: יש גם גברים וגם נשים שרוצים להטריד, ושניהם מפעילים מניפולציה כדי להיגרר עם המוטרד למקום המיני. בזה אין שום הבדל.

מה כן ההבדל? וכאן חשוב לשים לב. כמו שעוררת, ההבדל הוא שגברים פחות מתלוננים, וזו השאלה למה. אז בהנחה שהצד המוטרד לא מעוניין (כי אם הוא מעוניין זו נוסחה אחרת, בין אם הוא גבר או אישה), גבר בדרך כלל יתמודד לבד. יתכן שזה בגלל שהמוח והגוף הגבריים מחלימים יותר בקלות מהמניפולציות וההטרדות, אבל יש גם סברות נוספות. דבר ראשון, עובדתית הטרדות זה דבר שמאוד פוגע בגבריות וכשזה גבר תמיד הוא חשוד שהוא הבעיה. ויש גם סיכוי סביר, שזה בגלל שגברים מסיבה סטריאוטיפית לא יכולים להאשים נשים בנושא מיני - פשוט כי לנשים יש זכות לתבוע ולטנף ולבכות כמו קוזק נגזל, ולגבר אין לובי כדי שהוא יוכל להעלות את קשייו למודעות.

אפשר עוד להרחיב הרבה את הדיון והשיח הזה, אבל אני מעדיף לסיים אותו בשאלה אחת פשוטה:

ילדים, לפי מה שלמדנו, מי יותר סובל בגלל הטרדות מיניות וירטואליות, גברים או נשים?

וגם לא קראתי הכל.

לא יודעת מה השאר חושבים.ות.

נקודתית לשאלה עניתי לך את דעתי האישית שכל מי שמרגיש מוטרד זכותו להתלונן,

ולאמירה שלך האם מותר לפנות עניתי שלא בהכרח עצם הפניה מתפרשת כהטרדה.

אבל זה בדיוק מה שקה לי

בטח שלא לשלוח תמונות. בטח אם מדובר בגבר נשוי

שימי לך קו אדום, ואל תדברי  עם גברים

לדעתי הכי טוב לא לדבר עם גברים בכלל באישי בפלטפורמה הזו

כי הם יודעים שזה יפגע בצד השני...
חסמתי אותו עוד פני אבל היה לי מאוד קשה לעשות את זה הייתי צריכה תמיכה מאוד גדולה כדי להצליח לכתוב (למרות שברגיל באים אלי כדי שאני יכתוב דברים) באמת שהיה לי קשה לפגוע בו למרות הדברים שהוא כתב לי 

שאת רגישה וקשה לך, ואת מרגישה שהוא מנצל את החולשה שלך.

יתכן שהוא לא חושב שאת רגישה, או שזה נראה לו הגיוני הקשר הזה מכל מיני סיבות (אולי אין לו כוונות מיניות, או שיש לו כוונות מיניות ומאיזושהי סיבה הוא מרגיש שזה סבבה - שזו אגב תופעה שחזל קןראים לה "נעשית לו כהיתר" והפסיכולוגיה קוראת לזה "סנגור עצמי").

ממש בלי לתת לך הרגשה שאת לא מיוחדת, אבל ממש לאחרונה נוצר לי קשר עם בחורה צעירה (קשרי עבודה לחלוטין), ובשלב מסוים היא לחצה ולוחצת עליי לפגוש אותה במקום מסוים, ומפעילה מניפולציות קשות ולא נעימות.

אז כן, גם כגבר אני יכול לומר לך ש"היינו שם" (וזו לא הפעם הראשונה שלי). וכשזה קורה אני דן לכף זכות שהכוונות של הבחורה הן לא מיניות, ובלי קשר אני דואג שהפגישה לא תתקיים.

כשהוא רוצה לצוד אותך?

סליחה על החריפות, אבל משו בשיקול הדעת פה מוטעה

את לא פוגעת בו,את שומרת עלייך

ממליצה לחזק את המקום הזה שרואה אותך ושומר עלייך,ומבדיל בין עיקר לתפל

ואם את לא מסוגלת תעשי לך כלל ברזל שאת לא מגיבה ולא עונה לשום פנייה בפרטי

אבל רק עם אחד
יש איזה 5

אהבתי את הרעיון שאמרת

יש בזה.

אין שום בעיה במה שמציעים לי חוצמזה שלא בא לי על זה וזה עושה לי רע.

תודה.

לחשוף עצמכן כרגישות מאוד, יש פה גברים שיפנו אליכן כי בעינהם אתן יותר חלשות, יותר פגיעות והם במודע או שלא במודע מרגישים חזקים לידכם.

יש פה גברים שיתנו לכן הרגשה טובה, של משענת, של בטחון ואז ינצלו את ההשפעה שלהם עליכן ואת הידע שיש להם עליכן להצעות רומנטיות-מיניות.

קרה פה לא אחת.

לק"י

וחשוב לי ממש לכתוב:

א. אני ממליצה להמנע בשיחות באישי עם כל מיני. גם ניקים ותיקים, גם אם זו ניקית שמזדהה כבת (לפעמים זה שקר), ובטח ובטח אם זה ניק גבר נשוי, שהגיוני מאוד שאין לו שום כוונות טובות.

(ולפני שיקפצו הבנים, זה נכון גם הפוך. אבל בתור מנהלת של פורומים נשיים, אני מקבלת דיווחים של נשים, שאגב את חלקן הטרידו נשים).

ב. אם מישהו פונה, תמיד אפשר להגיד שלא מתכתבים עם בנים/ בנות באישי. סביר להניח שאם מדובר בבנאדם נורמלי, הוא לא ימשיך.

ג. ממשיך בכל זאת, אל תרגישו לא בנוח לחסום ולא לענות. הוא החצוף שממשיך, לא אתם ה"לא בסדר פה".

ד. ברור שיש התכתבויות תמימות, וגם אני בעבר הייתי מתכתבת עם בנים באישי (בתור רווקה), אבל בגלל ה"לא תמימים" למיניהם, ובגלל שקשה לכם לעצור שיחה- שימו לזה גבול מההתחלה.

אין שום חובה להתכתב עם אנשים באישי.

ה. עוד סימן להתכתבות "לא תקינה" זה כאשר מישהו פונה אליכם באישי בעקבות תגובה בפורום, במקום להגיב בפורום עצמו. בטח כשמדובר בניק בלי הודעות או עם מעט מאוד הודעות.

ו. נתקלתם במשהו חשוד, בבקשה תפנו לאחת המנהלות ותדווחו. ככה אנחנו יודעות אם יש מישהו שפונה ומטריד עוד אנשים ומנסות לטפל בזה.

וגם אם זה חשד שווא- הכל בסדר. זה יישאר ביננו.

תשמרו על עצמיכם🙏

עדיף שמישהו ייעלב שלא עניתם לו, מאשר שתפגעו.

(ובאמת אין סיבה להיעלב. זה הכי הגיוני לא לענות לכל אחד).

יש פה לא מעט נשים פגיעות, שכותבות בשעת מצוקה מאוד גדולה

שפורקות את הכאב שלהן

ויש פה כאלה שמחפשים בדיוק אותן כשהן רגישות בשעתן הקשה, במשך שנים זה מה שהם עושים פה.

משחקים אותה גיבורים רגישים אמפתים אכפתים, "מזדהים"

"את כל כך מעניינת/חכמה/מתוקה", "כאב לי מה שכתבת", והכי משעשע זה- "חיבוק..."

וככה קונים אותה. ואז יכולים "לאיים" עליה- אם לא תפגשי איתי אני הולך או אם לא תשלחי לי תמונות שלך. וזה מאיים עליה בשעה הקשה שלה, כי כאילו סוף סוף יש מישהו שמקשיב לה ומבין ו"אכפת לו".

אז הכל נכון אבל לא עובד בשעת מצוקה.

לק"י

לא לענות מראש. יותר קשה לצאת משיחה שהתחילה מאשר לעצור.

ולדווח למנהלות.

(אני חס וחלילה לא מאשימה אתכן, אבל לטובתכן תעשו מה שאפשר כדי למנוע את זה).

ואם הפורום הזה גורר יותר מידי מטרידנים, אולי עדיף לא לכתוב בו🤷‍♀️ או לכתוב מאנונימי.

זה קורה בעוד פורומים, אבל כנראה ששם יש פחות פריקות ברמות כאלה, וגם נשים פחות רגישות.

(וכנראה שכדאי למצוא אנשים אכפתיים בחיים האמיתיים שיעזרו. כאלה שבאמת רוצים בטובתכן, מאשר כל מיני מטרידנים).

דווקא מנסיונות שקרו לי או שנחשפתי אליהם בפורום הו"ל ואחרים ששם אין אנונימי,

אני לא מפה, לא כותבת פה, הגעתי לפה מהראשי.

אני עם עצמי הגעתי כבר לתובנות אבל שומעת על עוד ועוד מקרים.

לוקח זמן להבין מה קורה, ולומדים בדרך הקשה. 

לק"י

לטפל בגברים האלה זה קצת יותר קשה, אבל אם תדווחו לאחת המנהלות עליהם- אולי אפשר יהיה לעשות משהו או לפחות להזהיר מפניהם.

הדבר הכי נכון לעשות זה לעצור לפני שמתחילה שיחה.

גם אם זה עניין טכני לחלוטין.

(אבל אני לא רוצה לטחון מים, אז נראה לי שאעצור פה. ואני מקווה שמה שכתבתי יעזור לפחות לחלק מהגולשים).

אבל אני חושבת שלכל אחת צריכה להיות אחריות אישית על שלומה הנפשי. במיוחד שידוע שזה המצב

זה שהם מחפשים למי לפנות, זה דבר אחד

וזה שיש לאישה את היכולת להחליט לא לענות ולא להיכנס לזה מראש, זה דבר אחר.

אישה שיודעת שהמרחב הוירטואלי בעייתי פה בהקשר של גברים, והיא במצב פגיע, צריכה לחשוב פעמיים ושלוש לפני שהיא עונה ולא ליפול לזה. ואם יש קושי בהצבת גבולות, אז אולי עדיף לא לכתוב ולא להיחשף לזה,למרות שזה פתרון עוקף בעיניי. כי מה שכתבת על - אם לא תשלחי תמונה/ תפגשי איתי אני הולך.. וצורך בתשומת לב עד כדי כך שהיא מוכנה לעשות מה שהוא אומר העיקר שלא יילך וימשיך להחמיא או לשלוח חיבוקים  , זה בעיניי מעיד על  דגל אדום ומצוקה ענקית שמציבה את אותה אישה בסיכון ולא רק ברשת וכדאי לטפל בזה. ואני כותבת ברצינות. 

זה יכול לקרות לכל אחת ברגעי משבר

כי כולנו מגיעות למשברים מדי פעם, מי יותר מי פחות.

ולא תמיד מבינים שנמצאים פה במרחב מסוכן כי זה נראה מקום ידידותי ודתי ומאפשר.

וכשנמצאים בתוך סיטואציה לא מבינים מה קורה, זה לא דבר שקורה כל יום ואף אחת לא מגיעה לזה מוכנה.  

לוקח זמן עד שמבינים ומעכלים ומגיעים לתובנות.

הרבה פעמים התובנות האלה שכתבת מגיעות אחרי שנופלים.

זה שמישהו כתב אם לא תשלחי אני הולך לא אומר שהיא שלחה, אבל בהחלט יש כאלה שנפלו לזה, לפעמים צעירות תמימות לא מנוסות ולפעמים גם פגיעות.

לוקח זמן לאשה לגלות את הכוחות שלה, לא כולם נולדו עם כוחות שווים, זה תהליך למידה. לפעמים נסיונות ונפילות הם חלק מהתהליך.

אל תדוני

עד אז את הנשק

לא דיברתי על משתמשות חדשות

דיברתי על מי שיודעת

ואין פה מה לדון גם וזו גם לא האשמה. במצב שמועד לסכנה שהיא ידועה, אדם צריך להיות אחראי. נקודה. לא מסכימה? סבבה. לא חייב.

האשמה אין פה. אולי גם התורה מאשימה ב"ונשמרתם"?

את גם כותבת דברים ואז את היפוכם ואומרת שאני שופטת כי הגבתי להם - מה את רוצה בעצם??

בהתחלה כתבת שאדם מאיים שאם היא לא תשלח תמונות/ תיפגש ואישה צריכה תשומת לב ממש אז היא נופלת לזה, ואז את כותבת- זה  לא שהיא באמת שלחה. את מבינה שזה 2 סיטואציות שונות?  את פשוט משייפת קצוות כדי שזה יתאים לך לזה שהתגובה שלי "שיפוטית ומנותקת" כשאת מסלפת את דבריי, ואז גם טוענת שהבנתי לא נכון כשאת זו שפתאום משנה את הסיטואציה המדוברת

ואני עדיין עומדת מאחורי דבריי, אישה ש*יודעת* שהפלטפורמה עלולה להיות מסוכנת, שפנו אליה גברים אחרי שרשור פריקה, ודיברה בכל זאת עם מישו ברשת, לא מוכר, והוא מאיים עליה שאם היא לא תשלח לו תמונות או תיפגש איתו הוא ייצא מהשיח, ובגלל המצוקה שלה והצורך שלה בתשומת לב לא מסוגלת לומר לו לא - בעיניי דלג אדום. בעיניי מצדיק טיפול. זה  הרבה מעבר ל- ליפול ברשת כמשתמשת חדשה.

וזכותך לא להסכים.

וגם לא רגישה.

אם רק היית יודעת לכמה נשים זה קרה פה

ומה עברו פה אולי לא היית מדברת ככה.

ולא דיברתי על מקרה ספציפי או על עצמי,

דיברתי בגדול.

קרו פה הרבה מאוד מקרים חלקם גם קשים מאוד של הטרדה איומים מניפולציות התעללות ניצול וגם מעבר לזה.

אני לא לא מסכימה. אני פשוט חושבת שאת לא מבינה.

ועדיף שנעצור בזה.

את שיפוטית. ולא נעימה. בלשון המעטה.

מי שמך להגיד לי מה אני בדיוק,תגידי..?

חצופה

לפי מה שהבנתי "המקורית" דיברה על איך אפשר לגרום מראש לכך שזה לא יקרה

ואת "אנונימי" התייחסת לזה ממקום אישי.. אולי שחווה משו מאוד קשה אולי עדיין מתוך המשבר ככה שקשה לך שמישהו נותן לך הצעות למשהו שקרה ואין דרך להשיב.

מדברת משהי שעברה כמה הטרדות בחייה למרות גילי הצעיר ונראה לי שפשוט שתיכן מדברות משתי "צידי הגלובוס" אולי יש גם מרחק בגילאים שמשפיע...

אני מדברת לגופו של עניין במקרה הזה.

וזה לא מ2 צידי הגלובוס.גם אני הוטרדתי לא אחת, בכל מיני ווריאציות. זה לא אומר שאני לא מסוגלת להסתכל על הסיטואציה מלמעלה בצורה שכלתנית ולקרוא לילד בשמו לפי מה שאני חושבת.

זה שהחוויה מבפנים היא קשה, אין עוררין.

מי כמוני יודעת.  אבל אם אין מי שיסתכל עליה מבחוץ וינתח אותה, איך אנשים יצאו מלופים כאלה..?

רק ללטף ולהגיד כמה זה קשה מטפח תרבות קורבנית במקרים האלה בעיניי וזורק אחריות החוצה. (ספציפית במקרה שדיברתי עליו)

אני פשוט לא מעורבת רגשית בתגובות שלי ומשתדלת מאוד להימנע מלרדת לפסים אישיים מול אנשים שאני לא מכירה ולהחליט מה הם כן ומה הם לא בנחרצות. (עד שעולה לי הסעיף האמת) 

כאילו שאת נותנת את זה ממקום של למנוע.. אולי היא הרגישה שאת קצת "חסרת רגשות" למקרה ולא כל כך מבינה...
לא אומרת שנכון...

ממקום שמדבר על התנועה הנפשית הפנימית

יש נטייה לרגישים, ואני ביניהם,למצוא הרבה צידוקים ל- למה קשה לנו. והכל נכון. באמת קשה לנו. פנימית קשה לנו. החוויה שלנו מול העולם מאוד קשה לעתים קרובות. פיזית ונפשית.

מצד שני, זה מאוד שומר אותנו במקום נמוך, חלש ופאסיבי. כי כאלה אנחנו. רגישים.

ואז זה גורם למיסוך בין סיטואציות שבהן יש לנו שליטה,לכאלה שלא. כי אנחנו מתקשים לנהל את החוויה הפנימית, גם אם היא צועקת החוצה, בגלל שאנחנו חיים בתוך התבנית הרגישה וחושבים לתוכה, ונורא חיים במיקוד שליטה חיצוני מצד אחד, מתעסקים במה האחר ירגיש. גם אם זה על חשבוננו. ומצד שני, נורא מרוכזים בעצמנו, אבל ממקום לא נכון לפעמים. החוויה הרגשית מנהלת אותנו הרבה פעמים ומשבשת את שיקול הדעת/ השכל הישר אם תרצי, כי אני רוצה לברוח ממנה. לכבות אותה.

ולשים את האצבע על הנקודה הזו, זה קשה. כי זה כביכול לא שייך אלינו כרגישים. אנחנו רגישים הרי. הגבולות שלנו מטושטשים.

אבל אני אומרת, שלמרות הרגישות, קושי לא פוטר אותנו מאחריות אישית על המעשים שלנו או על הפטורים מהתמודדות שאנחנו נותנים לעצמנו כי קשה לנו. והמודעות לכך חשובה.

אז התגובה שלה הייתה שונה

קודם כל לגופו של עניין. למהות העניין המדובר שהיא כתבה עליו.

אם התגובה לא הייתה משתלחת ברמות אישיות, כנראה השיח היה ממשיך למה שהרחבתי עליו.

לא נראה לי שמצופה ממני להיות המלאך הסופג. ואם כן - אז זו לא ציפייה שאני מעונינת לעמוד בה.

מי שרוצה לנהל איתי שיח פורה, צריך להתבטא בצורה מכבדת. למה כתבתי את זה כתגובה שנייה ולא ראשונה זה כבר הדרך שבה אני מתבטאת ומפתחת רעיון, כתגובה לכותב/ת, אבל אני לא צריכה להתנצל על הדרך הזו שלי לדעתי כי היא לא לא מכבדת גם אם לא מתחברים אליה, וכן היה חשוב לי לדייק שבעיניי זה לא תקין, סיטואציה כזו כמו שהייתה מתוארת, ולשים אחרי האמירה הזו נקודה ברורה כי עוד אנשים קוראים פה

פחות נחרצת.

היא כתבה ממקום מגונן על נשים במצב רגיש וביקשה לא לשפוט אותן.

אולי אי ההבנה היא על איך נמנעים ממצב כזה מראש כשאחת אומרת שאפשר וצריך והשניה מסכימה אך אומרת שלא תמיד אפשר להבין כשנמצאים בתוך מצב ולא ברטרופרספקטיבה ולכן לא צריך להאשים.

שתיכן באות ממקום טוב והצגתן נקודות מבט שונות.

אפשר לא להסכים, חבל שהשיח הפך לאישי ובוטה.

בלי להתייס לכוונת הכותבת רגע, כי זה להתחיל להסתובב במעגלים ולא בא לי, אני עדיין מרגישה טוב עם עצמי שאני לא מוכנה לקבל ירידות אישיות. לא משנה מה נשוא הכתיבה. כל דבר שרוצים לכתוב בצורה לא מכבדת, אפשר גם הפוך

כנל לגביי, אבל אני כבר כתבתי שאני לא מתכוונת להיות המלאך הסופג. הגבתי פעם אחת בצורה נעימה והותקפתי, הגבתי פעם שניה בצורה מכבדת כנל, ושוב הותקפתי - סליחה,לא מתאים לי.

אם זה מפריע למישו, אפשר לדווח עליי. באמת.

מבחינתי מיציתי את הדיון על כך

לא הכוונה לאיומים של ממש, אלא יותר מילים יפות שלא אמורות להיאמר שאלות חודרניות ממש וכדומה..

לא שליחת תמונות ואיומים... הוא ניסה בגזר לא במקל

אני מאוד מבינה את המקום הזה שנמצאים  בו, וקשה להציב בו גבול

באמת מבינה

אבל זה אפשרי לגמרי. מיומנות נרכשת.

ועדיין, אני חושבת, שאם מגיעים למצב פוגעני שלא מצליחים לעצור (אם אני זוכרת פתחת פה שרשור על זה. זו את..?) זה דגל אדום

כי זה לא שאת לא מודעת לעובדה שזה פוגעני ומפרשת את זה בצורה לא נכונה, את יודעת שזה פוגעני ומתקשה לעצור. זה מעבר לתמימות ברשת.

בעיניי זה היינו הך לגבי אחריות אישית והצורך לפנות לעזרה במקרים כאלו

יש מלא נוכלים ולכל אחד מתק השפתיים שלו או הגזר שלו. ברגע שידוע לך שזה פוגעני ואת לא מצליחה לעצור - צריך לפנות לעזרה. לדעתי.

כי זה דבר שככל הנראה יחזור על עצמו בווריאציות שונות, בסיטואציות שונות מחלישות בחיים בהם תתקשי לעצור פגיעה מכל סוג "כי לא נעים לך"

ופה יש לך אחריות אישית על עצמך. לגמרי.

כי נוכלים תמיד יהיו. ושיחה אנונימית בצ'אט עם מישו שאת יודעת ומרגישה שפוגע בך ואת לא מצליחה לעצור, לא דומה חלילה לתקיפה פיזית שבה את בסיטואציה של חוסר אונים מוחלט מול אדם בעל כח. תמיד תמיד את יכולה לעצור. בלי להסביר ולנמק.והכח לגמרי בידיים שלך בלבד במקרה הזה, וזו הנקודה שחשוב לי לחזק.

ואני יודעת שממקום רגשי חלש זה לגמרי יכול להראות ככה, ודווקא לכן אני כותבת אחריות אישית. תשתמשי במודעות שלך. במצפן הפנימי שלך שצועק לך שאת במקום לא טוב, שיודע שמה שקורה פה לא תקין, לא הנוכלות שלו, אבל גם לא התגובה שלך. ולא ממקום של הלקאה עצמית אלא ממקום של לשפר את איכות חייך ולהימנע מלהיכנס לסיטואציות שיכולות לסכן אותך. וללמוד איך מציבים גבול. איך נמנעים מלרצות. איך שמים קאט לסיטואציות שלא נעימות לך. ואיך לקבל מענה רגשי ממקום שיחזק אותך ולא יחליש אותך.

תשמעו סיפור, לפני כמה שנים הייתי צריך בנאדם לעבודה. עכשיו הכוונה לעבודה לא קבועה שלכ מצריכה שום מפגש פיזי, רק תפוקה של תכנים שמגיעים אליי למחשב ואני משתמש בהם.

הקיצור קיבלתי כמה שמות של אנשים שחיפשו עבודה ופניתי לכל אחד/ת וכו', ביניהם הייתי מישהי שבדיעבד התברר שהיא בחורה צעירה מאוד וקצת מסכנה ו/או מבולבלת. יצרתי איתה קשר והסברתי לה מה צריך. די סגרנו על הכל ופתאום קיבלתי ממנה הודעה שאני נשמע לה נוכל ולא יודע מה, והיא חסמה אותי בכל פלטפורמה שדיברנו וכו'.

אז כן, בעיניי זה היה מגוחך, ואם הייתם שומעים יותר פרטים זה ממש הזוי. אבל בכנות, לא היה לי אפילו רגע של עלבון או צער. היא חשבה שזה מסכן אותה ולא נעים לה, אז היא החליטה לחסום ולברוח וכו. הכל טוב (ואם זה חשוב, עוד באותו יום מצאתי 3 שנכנסו לתחום הזה ונראה לי שהם מאוד מרוצים...).

אני אומר את זה כגבר - אתן יכולות לחסום כמה שאתן רוצות, תרגישו בנוח. זה באמת לא אכפת לנו (כמובן שאם יש לך איזושהי מערכת יחסים עם הבנאדם זה משהו אחר; אני מדבר על אדם זר לחלוטין), ותכלס קחו בחשבון שיש מעט מאוד דרכים לפגוע בבנאדם כיום בלי אפשרות להיפגע בחזרה. אז דווקא כשאתן מרגישות לא טוב תסיימו ו/או תחסמו, זה עדיף מלהתבחבש חודשיים ואז באמת לעמוד מול אי נעימות או איום מהבנאדם שמולך.

אם יש מסר חשוב מהמלחמה באיראן, זה כמה טוב להרוג את האיום כשהוא קטן. אם לפני 15 שנה היו מכסחים את הגרעין הזה, היום לא היינו עומדים איפה שאנחנו עומדים. וזה לגמרי ככה מול כל איום.

בפרטי זה עוזר

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.