אפשר לכעוס פה?אנונימי (פותח)

ההורים שלי מתגרשים.

כמוכם, ובטח כמו עוד מלא אנשים.

אין אלימות. אין משהו מזעזע.

פשוט לא הולך בינהם כבר הרבה שנים.

 

אבל מה איתנו????????????????????

אני לא בבית ויש לי חיים משלי ב"ה. אז יותר קל לי.

 

אבל אחים שלי.

רוצים להרוג אותם.

הבאתם ילדים לעולם. קחו עליהם אחריות למען השם.

 

איך אתם מצפים מהילדים שלכם שלא יכעסו עליכם?

מנסה להבין.

 

יוצאת מנקודת הנחה של מקרה שאין בו אלימות או מקרה קצה.

פשוט לא מגשישים את עצמכם ולא מתקדמים לשום מקום.

אין אהבה כהוא זה ואין כלום בינכם.

 

חוץ מילדים.

שנשבר להם הלב.

 

פשוט לבכות כשאני חושבת על אחים שלי.

לא מספיק גרים כבר שנים בבית עם הורים שלא טוב,

צריכים עכשיו להתמודד עם הורים גרושים.

וזה התמודדות. זה נטל שהשם ישמור אותם.

 

לא יודעת איך לצאת מיזה.

כבן להורים גרושים וגרוש בעצמו - את צודקת קודם כלמתוך סקרנות

יכול להיות שיהיו כאן תגובות, כאילו "זה לא קשור לילדים", ועוד - וזה כמובן שטויות.

 

לגיטימי לגמרי לכעוס.

 

יחד עם זאת, אם אנשים חיים בסבל 24/7, גם אם זה לא "אלימות" ברמה המילונית, לא בטוח שהם חייבים להמשיך, ולא בטוח שזה תורם לילדים...

 

נ.ב. הערה קטנה שאולי נראית שולית יחסית, אבל לא שולית למי ש"בתוך" העניין.

נקודה למחשבה - בגלל שהמחשבה הרווחת היא כאילו גירושין הם "לגיטימיים" רק במקרי קצה כמו אלימות כפי שכתבת, זה לפעמים טריגר לכך שכשכן מתגרשים, כל צד מנסה לצייר את הצד השני כאדם זוועתי ואלים שאי אפשר לחיות אתו, וכך "להצדיק" בעיני עצמם ובעיני הסביבה את הגירושין.

כמובן שנטייה זו לא מקלה בלשון המעטה על הילדים, שברור שהיה עדיף להם שגם אם מתגרשים כבר שזה ייעשה עם כמה שפחות משקעים.

 

כן, אני יודע שבכל המגזרים יש גם גירושין מכוערים, ועדיין - אנשים בתוך התחום אומרים שבמגזרים היותר "דוסיים" פחות נפוצים מקרים של גירושין ללא קונפליקט גבוה וכנראה שזאת הסיבה...
הנה דוגמה (לא זוכר לצערי באיזה חלק בדיוק הוא מדבר על זה):

 

 

 

אני כמובן לא אומר שלכן את לא צודקת, רק מציג נקודה למחשבה (יש לי בעיקר שאלות בנושא, לא תשובות מוחלטות)

אפשר לכעוס ולהתמרמרשדמות בחולות

 

כרגע זה שוק/ הלם הבחירה של ההורים.

תור בת להורים גרושים שלא הבינה על מה ולמה הם נפרדים, הם הרי מעולם לא רבו בפנינו (הילדים) ולא היו קונפליקטים...

היה בי כעס ותרעומת.

עבר לי.

 

אני בטוחה שלפני שההורים סיפרו לכם על המהלך, הם ישבו ודנו בזה בינם לבין עצמם.

 

עם כל הכבוד ל"טובת הילדים" שמצוייר בחברה, הילדים ירוויחו הורים נוכחים יותר עכשו, בגלל ההסדרים שיהיו להם.

ילדים שגרים בבית שמתפרק להם יקבלו את התמיכה הריגשית והחברתית (לעומתי, שבשנות ה-90' לא היתה הבנה והכלה ו"נתקעתי" עם המצב).

 

אז תכעסי ותזעמי ותשתוללי... אבל קחי בחשבון שההורים לא עושים את זה "לכם".

לשם שינוי הם בוחרים בעצמם.

ויהיה בסדר.

 

חיבוק

לא קונה את זהאנונימי (פותח)

הם לא ישבו והחליטו.

צד אחד החליט שנמאס לו.

 

השני עודנו בהלם בדיוק כמוני.

 

האחד שהחליט שנמאס לו, כמובן מתרץ את זה במלא תרוצים.

 

לא אמרתי ולא חושבת שטובת הילדי בהכרח הורים ביחד.

חד משמעית כשאתה עושה מהלך כזה אתה נוטש את הילדים שלך.

ברמה כזאתא ו אחרת.

 

כל עוד אתה לא מתנהל בעדינות מטורפת ומתאם להם כל רגע מה קורה ומסביר ומנגיש.

אבל כשאתה עושה צעד כזה,

אתה בעיקר מרוכז בעצמך,

ואז הילדים 

נותרים בצד

עצובים

מבוהלים

ונטושים.

 

אם יש כאן מישהו אחד שהצליח להתגרש בצורה ראויה באמת בלי שהילדים שלו סבלו שירים יד.

 

וגם אם יש - לא קרה.

דיברו על לגמור יפה וגומרים מכוער.

כי האגו עצום כשאתה עושה צעד למען עצמך והעתיד שלך.

 

איכס

לא יודעת למה לא כתב הפותח. אבל זה הפותח.אנונימי (פותח)
רוצה להרים ידפצלשש1

התגרשנו בלי לפגוע בילדים בכלל!

עשינו הכל כמו שצריך הסבר מלא של המצב החדש

תמיד אפשר לדבר ולפגוש גם את אמא וגם את אבא

וגם שהיה ריבים ביננו על כספים מעולם לא אמרתי מילה וחצי מילה לילדים


אז אפשרי כן זה אפשרי

וההורים שלך הביאו ילדים נכון אבל אם הקשר הזוגי ביניהם לא עבד ככ הרבה שנים אין סיבה שימשיכו לחיות בסבל כי אתם הילדים תקומו ותתחתנו בע"ה תפרחו מהקן והם יצטרכו להשאר יחד למה? כי לא נפרדים בגלל הילדים

החיים לא עובדים ככה

ולא הכל בשליטתנו צריך לדעת לקבל את זה

אני לא מאמינה שיש כזה דבראנונימי (4)

בלי לפגוע בכלל

הילד נפגש מעצם היותו ילד להורים גרושים

זה תווית

וזה גם תלוי חברה אבל בגדול זה מביא הרבה התמודדויות וקשיים שאין לילד רגיל

אם סטטוס כזה או אחרפצלשש1

יפגע בילדים שלי לצערי אין לי שליטה בכך

כל דבר שהיה בשליטתי ויתרתי שתקתי והבלגתי על עשרות אם לא מאות אלפי שקלים כדי שלילדים שלי יהיה הורים שנפרדו יפה ובטוב

אז כן מהצד שלי אני יודעת שעשיתי הכל כולל הכל כדי לתת לילדים שלי את החיים הטובים ביותר שיכלתי


והאמת שבמקרה שלי סביר להניח שאם הייתי נשארת נשואה לאבא שלהם הם היו סובלים מהחברה בה הם גדלים הרבה יותר 

איה מדהימה!אנונימי (5)
אם יורשה למרות שאיני בסטטוסהסטורי

איני גרוש ולא בן להורים גרושים, אם לא מתאים לא חייבים לקרוא את מה שאני כותב. אני כן מכיר מקרוב מאוד כמה וכמה מכל הכיוונים.


מותר לכעוס, באמת. מותר להתאבל, באמת. מותר לחשוב מה יעשה טוב במציאות המורכבת.


אבל אחרי שתגמרי לכעוס, תקראי בבקשה שוב את דברייך:

"לא מספיק גרים כבר שנים בבית עם הורים שלא טוב,

צריכים עכשיו להתמודד עם הורים גרושים."


אולי להפך? אני מכיר כמה אנשים שונים, שמאוד קרובים לליבי, שלא סולחים להורים על זה ש*לא התגרשו*. את מתארת בית שלא טוב בו, לא להורים אחד עם השני וממילא, גם אם אין מריבות, לא טוב בבית הזה לא להורים וגם לא לילדים.


כמובן, הכי טוב היה עם ההורים היו מצליחים לעשות עבודה זוגית ולהגיע למערכת טובה ואוהבת. אבל אם לא מצליחים - בכלל לא בטוח שטובת הילדים לגור בבית כבוי ולהתרגל לחיים לדגם זוגי כזה של חוסר אהבה ואדישות. הרבה פעמים סליחה על הדימוי, בית של גירושים אמוציונליים זה סוג של מחלה כרונית, לעומת זאת גירושין דומים לפטירה - מצד אחד נעלמת התקווה שיהיה כאן תיקון, מצד שני אפשר להתאבל על מה שהיה - ולקום.


בעז"ה אחרי הטלטלה של הגירושין יהיו שני בתים, לא שלמים, אבל כן נעימים ושמחים במה שיש.


בהצלחה רבה

אתה מרבה לכתוב קלישאותאנונימי (7)אחרונה
מסכימה איתך.. אני כל הזמן אומרת את זה..אנונימי (3)
אני חושבת שכל מי שאומר שזה לא נורא לילדים והם מסתדרים, וזה יותר טוב להם וכו' עושה את זה בשביל להשתיק את עצמו על זה שהוא פוגע בילדים
אפשר לתת מקום לרגשאדם פרו+

לטעמי לא מדובר בדיוק בכעס,

אבל אוקיי כעס על בני אדם שיגרמו לך עכשיו לשבר גדול

להרבה שנים קדימה, משיקוליהם, ואפילו אם החליטו במשותף כחנן ודומיו.

הוא לגיטימי ומוצדק אפילו ברמה מסויימת

כי ברגע שהולדת מישהו,

והוא קרא לך אבא / אמא,

אחד המובנים של המילה אבא  בין היתר

הוא - "אתה כאן בשבילי"


ובתור שכאלה הם היו צריכים להתחשב בכם בסולם ההעדפות במקום גבוהה.


לטעמי התחושה שצריכה להרגיש היא אבל / אכזבה

ואכן הצד השני של אותו מטבע.

הורים שככל הנראה שמו אותי ואת הרגשות שלי לא בראש מעייניהם. ויש על מה להתאבל.


בעזרת ה' ועם הרבה סייעתא דשמיא את תנסי לצאת מזה

ולחתור לבנות בעצמך מערכת יחסים חזקה יותר

שמתחשבת בהקשרים יותר רחבים


ה' ישלח לך ולאחים כוחות לשנות או לקבל 

כל הכבוד לךשלג דאשתקד

על זה את כואבת את הקשיים של אחייך, וזה באמת מאוד מובן ולגיטימי להרגיש קושי גדול. נקרא לזה כעס.

רק שימי לב שרציונלית יש איזה כשל בטענה שלך. את אומרת "יש לכם בעיה, למה אתם פותרים אותה בצורה שפוגעת בנו", ואת שוכחת שהילדים שטוענים כך, בעצם אומרים להוריהם "יש לנו בעיה, את תיפגעו כדי לפתור את הבעיה שלנו". זה נשמע שכלי, אבל זה מאוד מאוד רגשי, כי נראה לי שאת ממש רחוקה מלהבין עולם של מבוגרים וקשיים שמובילים לגירושין (ואני כותב את זה כשיש לי קשר עם כמה גרושים ובני גרושים והתייעצתי ארוכות עם אחד מהם...). קל לילד הגיד: "התחתנת, הבאת ילדים, עכשיו תסבול". אבל בעולם המוזר שלנו, גם אדם בן 100 לא מוכן לקבע לעצמו חיי סבל. זה נשמע לך הזוי? את חושבת שאת באמת מבינה מה מרגיש כל אחד מההורים שלך? אני מבטיח לך שאת טועה. בהנחה שמדובר באנשים נורמלים (לא איזה אישה אימפולסיבית שמצאה חבר בעבודה ואמרה ביי - במקרים כאלה צריך לתהות ואף לערער על הפקחות של אותה אישה, וזה כמובן מקהה את הכעס כלפיה, כי מראש היא אישה לא אחראית ולא רצינית). המבוגרים הם בדיוק כמוך, ואם יש להם סבל יומיומי והם קמים בבוקר כבולים וסובלים וכואבים, אין שום הגיון לאפשר להם את זה. נהפוך הוא, כילדים הציפייה היא שתתמכו בהם בכל צעד שמוציא אותם מכאב וקושי!!!

אז ברור שקשה לכם ואני מאחל לכם את מירב ההצלחה בהתמודדות, אבל דווקא בשביל שתתמודדו טוב, חשוב שתדעו לכוון את החיצים שלכם ובמקום לשקוע בטינות לא הגיוניות, תחשבו איך להתמודד ואיך לרפא את עצמכם.

בהצליה יקרים, שיהיה לכם "עוד יותר טוב ועוד יוצר טוב" ❤️‍🩹

באמת מתחרטת שהולדתי ילדיםאנונימי (5)

 

אםהיתי יודעת לא היתי יולדת

צער ענק

סליחה בשמם.

 

לא מסכים עם הגישה הזאתמתוך סקרנות
בסוף, החיים הם אתגר עם קשיים, אבל אפשר למצוא בהן הרבה משמעות ויופי.


ברור שלכתחילה מחויבות ההורים היא להתאמץ מאוד לתת לילדים בסיס בטוח ובריא ככל הניתן.


אבל אחרי שהדברים קרו, חושב שנכון יותר לקום ולהקים גם אותם.


אני חושב שגם הם שמחים בסוף על עצם הקיום שלהם למרות הקשיים, ובחרת בחיים.

האם שאלתי אותך, אם אתה מסכים?אנונימי (5)

כתבתי מה שהרגשתי על הילדים *שלי* לפותחת

מרגישה שאתה והחבר שלך מטרילים פה את הפורום


יש לך מה לומר , יש לך דיעה אחרת בקשה תכתוב לפותחת ישירות

מה אתה מתערב לי? מי שמך לדרוך לי על הפצעים??

חשבתי שזאת הפלטפורמה בפורום פתוחמתוך סקרנות
אם את רוצה לפתוח פורום נפרד בו תתני זכות כתיבה רק למי שמוצא חן בעינייך, את מוזמנת.


מצטער על ההרגשה שלך.

מרוב אנונימים לא רואים את היעראנונימי (6)

את כתבת משפט שקשה מאוד לקרוא

הילדים הם המתנה הכי יפה וגדולה שקיבלנו

מאלוקים.

כל פעם כשאני מרים אותם אני מודה לאלוהים

שיש לי אותם.

ואת כתבת שאת מתחרטת שהולדת אותם.

לא כותבים דבר כזה כי הוא לא נכון.

ומי שכותב משפט כזה הוא בעצמו מטריל

או ממשפחת ערפדי הרגש.


תכתבי מייד שאת אוהבת אותם.

ומי זה "החבר שלך" שהתכוונת אליו?

אני אכתוב מה שבא ליאנונימי (5)

אני לא נענית לפקודות. ואין קשר לאהבה

אחרי שהם נולדו זה משהו אחר

אם היתי יודעת מראש את הקריעה והכאב לב שהם יעברו

לא היתי עושה את זה לעולם.

מכשיר חשמלי חדש שמפיק חשמל מקיטוריםאנונימי (6)
של גרושות צפוי לחסוך כ30% מהאנרגיה של מדינת ישראל 
כבילהיהודה עוזר לב

קשה לי.

בתקופת הנישואין הייתי כבול לחשבון המשותף. צעקו עלי בשם החשבון הזה, ביזו אותי, התעללו בי.

אחרי זה, כבול לכרטיס אשראי הבנקאי, לא ראיתי אור יום, כל הלילה רק שיחקתי במחשב ושילמתי על אוזניות.

עכשיו אני כבול לחשבון במכולת, מצערים אותי כל הזמן, כל מה שיש לי אני מרגיש שלא באמת שייך לי. אפילו הספרים שכתבתי אני מרגיש שהם לא שלי. הכל בשם החשבון הארור ההזה.

ניסיתי לבטל אותו היום, ורצו להתחיל לסובב אותי. אין לי כוח לסיבובים ואין לי כוח לחשבון.

רק רוצה קצת חופש.

באיחור אלגנטיחיחיחיחי

של קרוב לח"י שנים מיום הגט, קיבלתי פסק דין המורה לחתן דנן לשלם לי את דמי הכתובה.

(בלי שום פיצוי על אובדן הזמן, שחיקת הערך, והמשאבים האדירים והמאמצים מכל הסוגים שהושקעו בקבלת דבר שאמור להיות מובן מאליו) ,

ובלי שום ודאות לגבי קבלת הכסף בפועל בסופו של דבר.

איחולים ועידודים יתקבלו בברכה.

מזל טוביהודה עוזר לב
עבר עריכה על ידי יהודה עוזר לב בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 20:08

מזל טוב. משמח מאוד.

איזה טירוףאנוני.מית

מה קרה שזה היה כל כך הרבה זמן?

כל הכבוד, בלי לדבר על המקרה האישי שלךמתוך סקרנות

בעולם שיוויוני כל כך, באופן עקרוני אני חושב שאין מה להתלהב מדמי כתובה שהם במהותם לא שיויוניים...

בשעה טובהשבורת,לב

מקווה שעכשיו כשזה נגמר תגיעו לשחרור אמיתי ותמשיכו הלאה בחיים בטוב בלי חוטים של כעס בינכם.

אם אני לא טועה זה רבי נתן מפורש.

נשמע שהכסף כאןxmasterx

זה הדבר הכי פחות חשוב

מה שאת מאחלת לעצמך אאחל לך

גבייה של כתובהאישששששאחרונה

פסק דין של כתובה ניתן לגבייה בהוצאה לפועל,במידה ויש מה לקחת מואיפה

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

מתוך החושך בא האורsemi

שמעתי שיעור שהרב אמר שברגע לפני שעולה השחר החושך הכי גדול ובעצם זה ככה גם בתהליכים בחיים שלנו

אחרי המעשים נמשכים הלבבות לפעמים צריך לעשות גם כשלא מרגישים ואז עם הזמן הרגש מתחבר לזה.

לפעמים לא צריך לשחות עד החוף רק להוציא את הראש מהמים ולצוף עד שמצליחים לאזור מספיק כח.

שולח עידוד

אני אגיד את הקלישאהמישהי נשואה

תנסה ללכת לטיפול רגשי...

כן זה נשמע קלישאה

ודי כבר להגיד את זה

אבל-

אתה לא יודע כמה זה עוזר...

קלישאה חשובהזיויק

כן. כל כך.אנוני.מיתאחרונה

כל ההרגשות האלה נבנוxmasterx

מנסיון של מה שהחיים הביאו לך

והן רק שלך

שווה לשנות התניות לבד או עם עזרה של טיפול או תרגילים שונים

לשבור את המעגל האורובורוסי הזה

הצורך בזוגיות כשלא מוכן לחתונהsemi

אחרי כמה חדשים שאני גר בבית משלי ב''ה

אני מצליח להתמודד עם הרבה אתגרים חדשים הנובעים מהמצב החדש (כולל גידול ילדים חצי מהזמן).

יש אתגר אחד שמאוד מקשה עלי הצורך בזוגיות בכלל ואינטימיות בפרט שאין לי אפשרות לממש בצורה ראויה.

אני לא מוכן לנישואין ככל הנראה לשנים הקרובות הנפש צריכה להתאושש ויש לי עבודה עצמית לעשות כדי לא לחזור על טעויות מהנישואין הקודמים.

אבל הצורך הזה בזוגיות ואינטימיות ממש חזק אצלי

והבעיה שגם כשאני אומר לעצמי אני אנסה למצוא מישהי שמוכנה לקשר שלא יוביל לחתונה (בלי הקפדה על נגיעה)

אני מבין שזאת לא ממש אופציה נשים דתיות לא ירצו בדרך כלל קשר שלא מכוון באיזה שהוא שלב לחתונה, והבעיה שלי שהיות שאני כהן אז אי אפשר להתחיל קשר לא מחייב עם אשה גרושה שאולי יוביל למשהו יותר רציני באיזה שהוא שלב כי אין אפשרות למשהו יותר רציני רק עם רווקה וזה כבר עולם אחר במקום אחר בחיים.

שורה תחתונה אני לא יודע איך להתמודד עם הקושי הזה הצורך הזה מקשה עלי מאד ביום יום ולא תמיד מצליח להסיח את הדעת מזה

וזה לא הלהיות לבד בבית אפילו בשבת זה נחמד לי עם עצמי עם השקט, זה הרצון לשתף מישהי בחוויות שלי לשמוע ממנה וכו' וכמובן הרצון למגע.

תודה על האוזן הקשבת עם יש לכם עצות או סתם עידוד אשמח לקרוא.

(ואם אתם רוצים לשפוט אותי או להחזיר אותי בתשובה על המחשבה שלי לעשות משהו שאסור, תעשו מה שנראה לכם נכון אני לא אכעס)

ניכר כי לא היית גבר מעולם וד"למתוך סקרנות

טיפול נפשי אחרי גירושיןאריה ששכח לשאוג

הלכתם לטיפול אחרי הגירושין? על מה עבדתם בעיקר?

מרגיש שאם נתגרש, הדבר הראשון שאצטרך לטפל בו יהיה להוציא את כל המילים הקשות ששמעתי ולחזור להרגיש שמותר לי לדבר בלי לפחד.

כל השאר אח"כ.

כןsemi

תלך עכשיו אל תחכה לאחרי גירושין

רק תדע שטיפול לא מתקן אותך

הוא עוזר לך אם אתה מוכן לעשות עבודה עם עצמך

להגיע למקום יותר טוב ולהתקדם קדימה מהמקום שאתה נמצא בו והעזרה הזאת משמעותית כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.

בהצלחה.

לדבר בלי פחד זה שריר שצריך לאמןמשה.ב

בתור אחד שמעביר טיפולים כאלה אני יכול לומר לך שמה שאתה מחפש זה בשורש של העניין זה להחזיר לעצמך את הביטחון העצמי והאמון בעצמך.

עושים את זה דרך שיח שבו אתה והמטפל או כל מי שתבחר צוללים לשורש הפחדים והדברים שגורמים לך לחשוש לדבר ולהגיד את מה שמפריע לך ומשם מנפצים אותם.

אחרי שמוציעים את השורשים הרעילים שהגבילו והקטינו אותך(תבחר מטפל בקפידה כי אתה עלול להיות בתהליך שנים בלי התקדמות אם הוא לא מספיק טוב), ואחרי שהוצאתם

את השורשים הרעילים, עליהם אתם מתחילים לבנות ביחד שורשים בריאים יותר שיתנו לך את האפשרות "להרגיש שמותר לי לדבר בלי לפחד" והרבה יותר מזה !

תדבר איתי אעזור לך חינם. תשלח לי הודעה במדיה - משה בין

כשתגיע לשםאנוני.מית

ביטחון עצמי. "מותר לי לדבר בלי לפחד" אתה כנראה בקשר של חרדה. והחרדה הייתה שם קודם.

הלכתי.יהודה עוזר לבאחרונה

אבל חשוב לי להגיד.

הגרושה לא יכולה לחייב אותי לטפל בעצמי. אם אני הולך זה בשבילי. שילמתי כתובה, ומפה לא להתעסק בכסף שלי. גם במחיר שהנפש שלי תשאר פצועה. לא שווה את המחיר.

איך דואגים שהילדים לא יחזרו על הטעות שלנו?אריה ששכח לשאוג

עוד קצת רחוק, אבל כבר מתחיל לחשוב איך אני "מזהיר" את הילדים לא לחזור על הטעות שלי.

בבחירה ובהסכמה לקבל דברים שלא אמורים לקבל.

ובכלל....

אי אפשרoo

לבחור בשביל הילד או למנוע ממנו טעויות

זה שלו

אבל

ילד שגדל בחוסר שיפוטיות ומקבל דוגמא אישית לבחירות נכונות (גם אם זה להתגרש)

יש לו סיכוי יותר טוב

לפתח חוש ביקורת

ולבחור נכון

סליחה על הפריצה לפורום לא שליאריק מהדרום

אתה לא יכול לבטח לילדיך עושר, אושר, זוגיות טובה, כושר, דתיות, בריאות. או שום דבר חשוב למעשה.

כל מה שאתה יכול הוא לשמש דוגמה אישית ולהתפלל, אני אומר את זה לך, לעצמי ולכל הורה, ילדים לא מקשיבים לעצות, ילדים רואים דוגמה אישית ומחקים אותה (או עושים אנטי, או חושבים שעושים אנטי).

נכון מאוד.נחלת

אולי תמתין קצת....נחלת

או לשאול את חנן בן ארי....יש לו שיר כזה...

אני לא צינית הרי גם אני גרושה.....

חושבת שאם הם גדלים בריאי נפש ושמחים, יקל עליהם לראות מה שצריכים

לראות וממה צריך להתרחק. בעזרת השם.

אל תדאג.

אגב, אם כבר, יש ספר הנקרא "הכל סיפור של פיקסווילים" - תמר.

על בעל מתעלל (מתאים בדרך כלל יותר לבנות), אבל בצורה כזו,

שעד שאתה לא מתקדם בספר, אינך מבין על מה המהומה בעצם.

אבל באמת לא לדאוג. וכן להתפלל. לא הכל בידיים שלנו. כידוע.

להפךייחידאית

מחקרים מראים שילדים שגדלו בבתים שהיחס בין ההורים לא היה תקין יש להם סיכוי גדול יותר להקים בתים נהדרים. ילדים אלו ראו בבית דוגמה אישית מה קורה כשהיחסים לא טובים ויעשו מאמצים להקים בית שבו היחסים בין ההורים יהיה תקין.

הלוואיאריה ששכח לשאוג

לצערי גדלתי עם הורים גרושים מגיל צעיר. כנראה שלא ממש עזר לי. אבל לפחות שיעזור לילדים שלי בעזרת ה'!

שאלה יפהמישהי נשואה

הייתי מדריכה אותם

להתחתן רק אם הוא / היא באמת מוצא חן בעיניהם

ולא בגלל לחץ של הסביבה

לומדים ביולוגיהיהודה עוזר לבאחרונה

רק דרך לימוד,

גם מדע.

וגם מאדם עד נח ומנח עד אברהם.

מבינים מה בכלל יכול להשתנות,

ומה נמצא מעבר לגבולות היכולת.

טוב מיציתי אפליקציותלהתחיל מחדש

כמו שבע ברכות ושליש גן עדן..

איך מומלץ להכיר??

שלום לכן!aviv6456

מקובל להכיר מישהי כאן?

אם כן טשמח בפרטי.

תודה

חושבת שכן. אולי נסה בפורום לקראת נישואין?נחלת

תודהaviv6456אחרונה