יכול להיות שיהיו כאן תגובות, כאילו "זה לא קשור לילדים", ועוד - וזה כמובן שטויות.

לגיטימי לגמרי לכעוס.

יחד עם זאת, אם אנשים חיים בסבל 24/7, גם אם זה לא "אלימות" ברמה המילונית, לא בטוח שהם חייבים להמשיך, ולא בטוח שזה תורם לילדים...

נ.ב. הערה קטנה שאולי נראית שולית יחסית, אבל לא שולית למי ש"בתוך" העניין.

נקודה למחשבה - בגלל שהמחשבה הרווחת היא כאילו גירושין הם "לגיטימיים" רק במקרי קצה כמו אלימות כפי שכתבת, זה לפעמים טריגר לכך שכשכן מתגרשים, כל צד מנסה לצייר את הצד השני כאדם זוועתי ואלים שאי אפשר לחיות אתו, וכך "להצדיק" בעיני עצמם ובעיני הסביבה את הגירושין.

כמובן שנטייה זו לא מקלה בלשון המעטה על הילדים, שברור שהיה עדיף להם שגם אם מתגרשים כבר שזה ייעשה עם כמה שפחות משקעים.

כן, אני יודע שבכל המגזרים יש גם גירושין מכוערים, ועדיין - אנשים בתוך התחום אומרים שבמגזרים היותר "דוסיים" פחות נפוצים מקרים של גירושין ללא קונפליקט גבוה וכנראה שזאת הסיבה...
הנה דוגמה (לא זוכר לצערי באיזה חלק בדיוק הוא מדבר על זה):

אני כמובן לא אומר שלכן את לא צודקת, רק מציג נקודה למחשבה (יש לי בעיקר שאלות בנושא, לא תשובות מוחלטות)

כרגע זה שוק/ הלם הבחירה של ההורים.

תור בת להורים גרושים שלא הבינה על מה ולמה הם נפרדים, הם הרי מעולם לא רבו בפנינו (הילדים) ולא היו קונפליקטים...

היה בי כעס ותרעומת.

עבר לי.

אני בטוחה שלפני שההורים סיפרו לכם על המהלך, הם ישבו ודנו בזה בינם לבין עצמם.

עם כל הכבוד ל"טובת הילדים" שמצוייר בחברה, הילדים ירוויחו הורים נוכחים יותר עכשו, בגלל ההסדרים שיהיו להם.

ילדים שגרים בבית שמתפרק להם יקבלו את התמיכה הריגשית והחברתית (לעומתי, שבשנות ה-90' לא היתה הבנה והכלה ו"נתקעתי" עם המצב).

אז תכעסי ותזעמי ותשתוללי... אבל קחי בחשבון שההורים לא עושים את זה "לכם".

לשם שינוי הם בוחרים בעצמם.

ויהיה בסדר.

חיבוק

הם לא ישבו והחליטו.

צד אחד החליט שנמאס לו.

השני עודנו בהלם בדיוק כמוני.

האחד שהחליט שנמאס לו, כמובן מתרץ את זה במלא תרוצים.

לא אמרתי ולא חושבת שטובת הילדי בהכרח הורים ביחד.

חד משמעית כשאתה עושה מהלך כזה אתה נוטש את הילדים שלך.

ברמה כזאתא ו אחרת.

כל עוד אתה לא מתנהל בעדינות מטורפת ומתאם להם כל רגע מה קורה ומסביר ומנגיש.

אבל כשאתה עושה צעד כזה,

אתה בעיקר מרוכז בעצמך,

ואז הילדים 

נותרים בצד

עצובים

מבוהלים

ונטושים.

אם יש כאן מישהו אחד שהצליח להתגרש בצורה ראויה באמת בלי שהילדים שלו סבלו שירים יד.

וגם אם יש - לא קרה.

דיברו על לגמור יפה וגומרים מכוער.

כי האגו עצום כשאתה עושה צעד למען עצמך והעתיד שלך.

איכס

התגרשנו בלי לפגוע בילדים בכלל!

עשינו הכל כמו שצריך הסבר מלא של המצב החדש

תמיד אפשר לדבר ולפגוש גם את אמא וגם את אבא

וגם שהיה ריבים ביננו על כספים מעולם לא אמרתי מילה וחצי מילה לילדים

אז אפשרי כן זה אפשרי

וההורים שלך הביאו ילדים נכון אבל אם הקשר הזוגי ביניהם לא עבד ככ הרבה שנים אין סיבה שימשיכו לחיות בסבל כי אתם הילדים תקומו ותתחתנו בע"ה תפרחו מהקן והם יצטרכו להשאר יחד למה? כי לא נפרדים בגלל הילדים

החיים לא עובדים ככה

ולא הכל בשליטתנו צריך לדעת לקבל את זה

בלי לפגוע בכלל

הילד נפגש מעצם היותו ילד להורים גרושים

זה תווית

וזה גם תלוי חברה אבל בגדול זה מביא הרבה התמודדויות וקשיים שאין לילד רגיל

יפגע בילדים שלי לצערי אין לי שליטה בכך

כל דבר שהיה בשליטתי ויתרתי שתקתי והבלגתי על עשרות אם לא מאות אלפי שקלים כדי שלילדים שלי יהיה הורים שנפרדו יפה ובטוב

אז כן מהצד שלי אני יודעת שעשיתי הכל כולל הכל כדי לתת לילדים שלי את החיים הטובים ביותר שיכלתי

והאמת שבמקרה שלי סביר להניח שאם הייתי נשארת נשואה לאבא שלהם הם היו סובלים מהחברה בה הם גדלים הרבה יותר 

איני גרוש ולא בן להורים גרושים, אם לא מתאים לא חייבים לקרוא את מה שאני כותב. אני כן מכיר מקרוב מאוד כמה וכמה מכל הכיוונים.

מותר לכעוס, באמת. מותר להתאבל, באמת. מותר לחשוב מה יעשה טוב במציאות המורכבת.

אבל אחרי שתגמרי לכעוס, תקראי בבקשה שוב את דברייך:

"לא מספיק גרים כבר שנים בבית עם הורים שלא טוב,

צריכים עכשיו להתמודד עם הורים גרושים."

אולי להפך? אני מכיר כמה אנשים שונים, שמאוד קרובים לליבי, שלא סולחים להורים על זה ש*לא התגרשו*. את מתארת בית שלא טוב בו, לא להורים אחד עם השני וממילא, גם אם אין מריבות, לא טוב בבית הזה לא להורים וגם לא לילדים.

כמובן, הכי טוב היה עם ההורים היו מצליחים לעשות עבודה זוגית ולהגיע למערכת טובה ואוהבת. אבל אם לא מצליחים - בכלל לא בטוח שטובת הילדים לגור בבית כבוי ולהתרגל לחיים לדגם זוגי כזה של חוסר אהבה ואדישות. הרבה פעמים סליחה על הדימוי, בית של גירושים אמוציונליים זה סוג של מחלה כרונית, לעומת זאת גירושין דומים לפטירה - מצד אחד נעלמת התקווה שיהיה כאן תיקון, מצד שני אפשר להתאבל על מה שהיה - ולקום.

בעז"ה אחרי הטלטלה של הגירושין יהיו שני בתים, לא שלמים, אבל כן נעימים ושמחים במה שיש.

בהצלחה רבה

לטעמי לא מדובר בדיוק בכעס,

אבל אוקיי כעס על בני אדם שיגרמו לך עכשיו לשבר גדול

להרבה שנים קדימה, משיקוליהם, ואפילו אם החליטו במשותף כחנן ודומיו.

הוא לגיטימי ומוצדק אפילו ברמה מסויימת

כי ברגע שהולדת מישהו,

והוא קרא לך אבא / אמא,

אחד המובנים של המילה אבא  בין היתר

הוא - "אתה כאן בשבילי"

ובתור שכאלה הם היו צריכים להתחשב בכם בסולם ההעדפות במקום גבוהה.

לטעמי התחושה שצריכה להרגיש היא אבל / אכזבה

ואכן הצד השני של אותו מטבע.

הורים שככל הנראה שמו אותי ואת הרגשות שלי לא בראש מעייניהם. ויש על מה להתאבל.

בעזרת ה' ועם הרבה סייעתא דשמיא את תנסי לצאת מזה

ולחתור לבנות בעצמך מערכת יחסים חזקה יותר

שמתחשבת בהקשרים יותר רחבים

ה' ישלח לך ולאחים כוחות לשנות או לקבל 

על זה את כואבת את הקשיים של אחייך, וזה באמת מאוד מובן ולגיטימי להרגיש קושי גדול. נקרא לזה כעס.

רק שימי לב שרציונלית יש איזה כשל בטענה שלך. את אומרת "יש לכם בעיה, למה אתם פותרים אותה בצורה שפוגעת בנו", ואת שוכחת שהילדים שטוענים כך, בעצם אומרים להוריהם "יש לנו בעיה, את תיפגעו כדי לפתור את הבעיה שלנו". זה נשמע שכלי, אבל זה מאוד מאוד רגשי, כי נראה לי שאת ממש רחוקה מלהבין עולם של מבוגרים וקשיים שמובילים לגירושין (ואני כותב את זה כשיש לי קשר עם כמה גרושים ובני גרושים והתייעצתי ארוכות עם אחד מהם...). קל לילד הגיד: "התחתנת, הבאת ילדים, עכשיו תסבול". אבל בעולם המוזר שלנו, גם אדם בן 100 לא מוכן לקבע לעצמו חיי סבל. זה נשמע לך הזוי? את חושבת שאת באמת מבינה מה מרגיש כל אחד מההורים שלך? אני מבטיח לך שאת טועה. בהנחה שמדובר באנשים נורמלים (לא איזה אישה אימפולסיבית שמצאה חבר בעבודה ואמרה ביי - במקרים כאלה צריך לתהות ואף לערער על הפקחות של אותה אישה, וזה כמובן מקהה את הכעס כלפיה, כי מראש היא אישה לא אחראית ולא רצינית). המבוגרים הם בדיוק כמוך, ואם יש להם סבל יומיומי והם קמים בבוקר כבולים וסובלים וכואבים, אין שום הגיון לאפשר להם את זה. נהפוך הוא, כילדים הציפייה היא שתתמכו בהם בכל צעד שמוציא אותם מכאב וקושי!!!

אז ברור שקשה לכם ואני מאחל לכם את מירב ההצלחה בהתמודדות, אבל דווקא בשביל שתתמודדו טוב, חשוב שתדעו לכוון את החיצים שלכם ובמקום לשקוע בטינות לא הגיוניות, תחשבו איך להתמודד ואיך לרפא את עצמכם.

בהצליה יקרים, שיהיה לכם "עוד יותר טוב ועוד יוצר טוב" ❤️‍🩹

אםהיתי יודעת לא היתי יולדת

צער ענק

סליחה בשמם.

ברור שלכתחילה מחויבות ההורים היא להתאמץ מאוד לתת לילדים בסיס בטוח ובריא ככל הניתן.

אבל אחרי שהדברים קרו, חושב שנכון יותר לקום ולהקים גם אותם.

אני חושב שגם הם שמחים בסוף על עצם הקיום שלהם למרות הקשיים, ובחרת בחיים.

כתבתי מה שהרגשתי על הילדים *שלי* לפותחת

מרגישה שאתה והחבר שלך מטרילים פה את הפורום

יש לך מה לומר , יש לך דיעה אחרת בקשה תכתוב לפותחת ישירות

מה אתה מתערב לי? מי שמך לדרוך לי על הפצעים??

מצטער על ההרגשה שלך.

את כתבת משפט שקשה מאוד לקרוא

הילדים הם המתנה הכי יפה וגדולה שקיבלנו

מאלוקים.

כל פעם כשאני מרים אותם אני מודה לאלוהים

שיש לי אותם.

ואת כתבת שאת מתחרטת שהולדת אותם.

לא כותבים דבר כזה כי הוא לא נכון.

ומי שכותב משפט כזה הוא בעצמו מטריל

או ממשפחת ערפדי הרגש.

תכתבי מייד שאת אוהבת אותם.

ומי זה "החבר שלך" שהתכוונת אליו?

אני לא נענית לפקודות. ואין קשר לאהבה

אחרי שהם נולדו זה משהו אחר

אם היתי יודעת מראש את הקריעה והכאב לב שהם יעברו

לא היתי עושה את זה לעולם.

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

אני מקנאה בך.

וגם באשתך!

בוגר, מתמיד, לא מתייאש - כל הכבוד לך!!!!!!!

החלק במוח שעוסק בהגיון, ערכים אישיים וכדו, הוא כל כך קטן ונזיח בקבלת החלטות...

אף אחד לא מקבל החלטות רק בגלל שזה נכון לוגית, ובינינו, אף בנאדם לא יכול בשום אופן לחיות כמו מרטיר (אני מודע לאוקסימורון 😉), רק בגלל שזה טוב וחשוב. - להיפך, המרטירים, להבדיל חסידי אשכנז וכדו', הם אנשים שמראש אהבו לסבול ולהתנזר. הקרבה בשבילם הייתה חיי תענוגות.

להגיד לאדם שיום יום רע לו וסובל, "תקשיב נשמה, יש כאן איזה ערך של גוף אחד וסוד הזיווג" - מה הוא יעשה עם זה? יסבול כל חייו, יתנוון, יהיה רע ועצוב ומדוכא רק כי יש איזה ערך עליון אמורפי, מין "חומר אפל" כזה, שניזון מהסבל שלו?!

דבר ראשוו, המוח (=רציונל, שכליות) צריך להיות שליט על הלב. זה לא אומר שזה מה שהוא תמיד.

דבר שני, אני חושב שברוב המקרים הרציונליות מגיעה אחר כך. כלומר כשלא נעים אז מוצאים הרבה הסברים שכליים, ובהחלט לכל דבר אפשר למצוא הסברים בשכל...

אבל אין ספק שהשכל הכרחי בכל דבר. כשאדם עושה דברים שהוא לא מבין את מהותם או חושב שהם מטומטמים, בסוף הוא יפסיק (אני חושב שזה מה שגורם לרובם מתישהו להפסיק לעשן למרות שזה מאוד קשה. כי לאורך זמן א"א לעשות דברים חסרי היגיון).

אני מקשיבה לפודקאסטים רבים וגם שם זה עולה.

תכנס לרשתות החברתיות ותראה ששם הנושא עולה לא מעט ואף דוחף לגירושין (גם בחברה החרדית)

אני לעולם לא אעודד גירושין- אבל אם מישהו/י יבואו אליי לייעוץ, אסביר מה ההשלכות.

אבל לא אדחוף לשם.

מלבד שני מיקרי אלימות - שבהם עירבתי את הרווחה והרשויות. כי היו מעורבות ילדות קטנטנות שהאבות התקיפו גם אותן ופה לא יכולתי לשתוק.

אני למשל התגרשתי בלי להוציא שקל על עורכי דין ויש כאלו פה ששילמו מאות אלפים, חבל... אם כבר להתגרש, אז עדיף באופן חכם, לקבל ייעוץ גירושין חינם מעורך דין ואז לעשות החלטות חכמות וללכת לגירושין בהסכמה או בתשלום נמוך ע"י גישור, אפילו אפשר לעשות הסכם גירושין לבד כמו שחברה שלי עשתה ולקחה הכל מהאינטרנט.

בתור גרושה, או רווקה מחדש, אני יכולה להגיד שגירושין זה גהנום עלי אדמות, ואני עוד נעזרת באתר שעושה מצווה בשם גירושים וגם אז ההתמודדות לא קלה בכלל, באמת לא ניסו לקחת כסף על כלום. לא מומלץ להתגרש, רק אם ממש ממש היה משהו נוראי ממש ממש

אם אתה רוצה לעבוד על הזוגיות כדאי שתתרחק מפורומים כאלו ומפורומים בכלל.. זה רק יבלבל אותך. תנסו להתקרב ולטפל בעצמכם. בלי הפרעות חיצוניות.

מי שחוקר את הרשתות החברתיות מגלה שיש אנונימיים שמתחפשים לנשמות טובות אך בפועל מעודדים נשים להבין שנכון ורצוי להרוס נישואים במקום להתמודד ולתקן. אני מעריך שהם מקבלים כסף לבצע את הפעילות הזאת. 

כמה שזה נוגד את האינטואיציה, ולמרות הכאב הגדול על התנפצות החלום.

עדיין, בהרבה מובנים מצבם של גרושים טוב יותר משל רווקים, לפי מה ששמעתי זה גם מגובה מחקרית.

קודם תורם.

תחשבי על זה.

שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.

ספר יכול לסיים הכל.

ואם קשה לה, שתפתח חומש

זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.

מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.

אולי גימיני יכול לעזור לך?

תרד ממני בבקשה.

אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.

לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.

לילה טוב.