אפשר לכעוס פה?אנונימי (פותח)

ההורים שלי מתגרשים.

כמוכם, ובטח כמו עוד מלא אנשים.

אין אלימות. אין משהו מזעזע.

פשוט לא הולך בינהם כבר הרבה שנים.

 

אבל מה איתנו????????????????????

אני לא בבית ויש לי חיים משלי ב"ה. אז יותר קל לי.

 

אבל אחים שלי.

רוצים להרוג אותם.

הבאתם ילדים לעולם. קחו עליהם אחריות למען השם.

 

איך אתם מצפים מהילדים שלכם שלא יכעסו עליכם?

מנסה להבין.

 

יוצאת מנקודת הנחה של מקרה שאין בו אלימות או מקרה קצה.

פשוט לא מגשישים את עצמכם ולא מתקדמים לשום מקום.

אין אהבה כהוא זה ואין כלום בינכם.

 

חוץ מילדים.

שנשבר להם הלב.

 

פשוט לבכות כשאני חושבת על אחים שלי.

לא מספיק גרים כבר שנים בבית עם הורים שלא טוב,

צריכים עכשיו להתמודד עם הורים גרושים.

וזה התמודדות. זה נטל שהשם ישמור אותם.

 

לא יודעת איך לצאת מיזה.

כבן להורים גרושים וגרוש בעצמו - את צודקת קודם כלמתוך סקרנות

יכול להיות שיהיו כאן תגובות, כאילו "זה לא קשור לילדים", ועוד - וזה כמובן שטויות.

 

לגיטימי לגמרי לכעוס.

 

יחד עם זאת, אם אנשים חיים בסבל 24/7, גם אם זה לא "אלימות" ברמה המילונית, לא בטוח שהם חייבים להמשיך, ולא בטוח שזה תורם לילדים...

 

נ.ב. הערה קטנה שאולי נראית שולית יחסית, אבל לא שולית למי ש"בתוך" העניין.

נקודה למחשבה - בגלל שהמחשבה הרווחת היא כאילו גירושין הם "לגיטימיים" רק במקרי קצה כמו אלימות כפי שכתבת, זה לפעמים טריגר לכך שכשכן מתגרשים, כל צד מנסה לצייר את הצד השני כאדם זוועתי ואלים שאי אפשר לחיות אתו, וכך "להצדיק" בעיני עצמם ובעיני הסביבה את הגירושין.

כמובן שנטייה זו לא מקלה בלשון המעטה על הילדים, שברור שהיה עדיף להם שגם אם מתגרשים כבר שזה ייעשה עם כמה שפחות משקעים.

 

כן, אני יודע שבכל המגזרים יש גם גירושין מכוערים, ועדיין - אנשים בתוך התחום אומרים שבמגזרים היותר "דוסיים" פחות נפוצים מקרים של גירושין ללא קונפליקט גבוה וכנראה שזאת הסיבה...
הנה דוגמה (לא זוכר לצערי באיזה חלק בדיוק הוא מדבר על זה):

 

 

 

אני כמובן לא אומר שלכן את לא צודקת, רק מציג נקודה למחשבה (יש לי בעיקר שאלות בנושא, לא תשובות מוחלטות)

אפשר לכעוס ולהתמרמרשדמות בחולות

 

כרגע זה שוק/ הלם הבחירה של ההורים.

תור בת להורים גרושים שלא הבינה על מה ולמה הם נפרדים, הם הרי מעולם לא רבו בפנינו (הילדים) ולא היו קונפליקטים...

היה בי כעס ותרעומת.

עבר לי.

 

אני בטוחה שלפני שההורים סיפרו לכם על המהלך, הם ישבו ודנו בזה בינם לבין עצמם.

 

עם כל הכבוד ל"טובת הילדים" שמצוייר בחברה, הילדים ירוויחו הורים נוכחים יותר עכשו, בגלל ההסדרים שיהיו להם.

ילדים שגרים בבית שמתפרק להם יקבלו את התמיכה הריגשית והחברתית (לעומתי, שבשנות ה-90' לא היתה הבנה והכלה ו"נתקעתי" עם המצב).

 

אז תכעסי ותזעמי ותשתוללי... אבל קחי בחשבון שההורים לא עושים את זה "לכם".

לשם שינוי הם בוחרים בעצמם.

ויהיה בסדר.

 

חיבוק

לא קונה את זהאנונימי (פותח)

הם לא ישבו והחליטו.

צד אחד החליט שנמאס לו.

 

השני עודנו בהלם בדיוק כמוני.

 

האחד שהחליט שנמאס לו, כמובן מתרץ את זה במלא תרוצים.

 

לא אמרתי ולא חושבת שטובת הילדי בהכרח הורים ביחד.

חד משמעית כשאתה עושה מהלך כזה אתה נוטש את הילדים שלך.

ברמה כזאתא ו אחרת.

 

כל עוד אתה לא מתנהל בעדינות מטורפת ומתאם להם כל רגע מה קורה ומסביר ומנגיש.

אבל כשאתה עושה צעד כזה,

אתה בעיקר מרוכז בעצמך,

ואז הילדים 

נותרים בצד

עצובים

מבוהלים

ונטושים.

 

אם יש כאן מישהו אחד שהצליח להתגרש בצורה ראויה באמת בלי שהילדים שלו סבלו שירים יד.

 

וגם אם יש - לא קרה.

דיברו על לגמור יפה וגומרים מכוער.

כי האגו עצום כשאתה עושה צעד למען עצמך והעתיד שלך.

 

איכס

לא יודעת למה לא כתב הפותח. אבל זה הפותח.אנונימי (פותח)
רוצה להרים ידפצלשש1

התגרשנו בלי לפגוע בילדים בכלל!

עשינו הכל כמו שצריך הסבר מלא של המצב החדש

תמיד אפשר לדבר ולפגוש גם את אמא וגם את אבא

וגם שהיה ריבים ביננו על כספים מעולם לא אמרתי מילה וחצי מילה לילדים


אז אפשרי כן זה אפשרי

וההורים שלך הביאו ילדים נכון אבל אם הקשר הזוגי ביניהם לא עבד ככ הרבה שנים אין סיבה שימשיכו לחיות בסבל כי אתם הילדים תקומו ותתחתנו בע"ה תפרחו מהקן והם יצטרכו להשאר יחד למה? כי לא נפרדים בגלל הילדים

החיים לא עובדים ככה

ולא הכל בשליטתנו צריך לדעת לקבל את זה

אני לא מאמינה שיש כזה דבראנונימי (4)

בלי לפגוע בכלל

הילד נפגש מעצם היותו ילד להורים גרושים

זה תווית

וזה גם תלוי חברה אבל בגדול זה מביא הרבה התמודדויות וקשיים שאין לילד רגיל

אם סטטוס כזה או אחרפצלשש1

יפגע בילדים שלי לצערי אין לי שליטה בכך

כל דבר שהיה בשליטתי ויתרתי שתקתי והבלגתי על עשרות אם לא מאות אלפי שקלים כדי שלילדים שלי יהיה הורים שנפרדו יפה ובטוב

אז כן מהצד שלי אני יודעת שעשיתי הכל כולל הכל כדי לתת לילדים שלי את החיים הטובים ביותר שיכלתי


והאמת שבמקרה שלי סביר להניח שאם הייתי נשארת נשואה לאבא שלהם הם היו סובלים מהחברה בה הם גדלים הרבה יותר 

איה מדהימה!אנונימי (5)
אם יורשה למרות שאיני בסטטוסהסטורי

איני גרוש ולא בן להורים גרושים, אם לא מתאים לא חייבים לקרוא את מה שאני כותב. אני כן מכיר מקרוב מאוד כמה וכמה מכל הכיוונים.


מותר לכעוס, באמת. מותר להתאבל, באמת. מותר לחשוב מה יעשה טוב במציאות המורכבת.


אבל אחרי שתגמרי לכעוס, תקראי בבקשה שוב את דברייך:

"לא מספיק גרים כבר שנים בבית עם הורים שלא טוב,

צריכים עכשיו להתמודד עם הורים גרושים."


אולי להפך? אני מכיר כמה אנשים שונים, שמאוד קרובים לליבי, שלא סולחים להורים על זה ש*לא התגרשו*. את מתארת בית שלא טוב בו, לא להורים אחד עם השני וממילא, גם אם אין מריבות, לא טוב בבית הזה לא להורים וגם לא לילדים.


כמובן, הכי טוב היה עם ההורים היו מצליחים לעשות עבודה זוגית ולהגיע למערכת טובה ואוהבת. אבל אם לא מצליחים - בכלל לא בטוח שטובת הילדים לגור בבית כבוי ולהתרגל לחיים לדגם זוגי כזה של חוסר אהבה ואדישות. הרבה פעמים סליחה על הדימוי, בית של גירושים אמוציונליים זה סוג של מחלה כרונית, לעומת זאת גירושין דומים לפטירה - מצד אחד נעלמת התקווה שיהיה כאן תיקון, מצד שני אפשר להתאבל על מה שהיה - ולקום.


בעז"ה אחרי הטלטלה של הגירושין יהיו שני בתים, לא שלמים, אבל כן נעימים ושמחים במה שיש.


בהצלחה רבה

אתה מרבה לכתוב קלישאותאנונימי (7)אחרונה
מסכימה איתך.. אני כל הזמן אומרת את זה..אנונימי (3)
אני חושבת שכל מי שאומר שזה לא נורא לילדים והם מסתדרים, וזה יותר טוב להם וכו' עושה את זה בשביל להשתיק את עצמו על זה שהוא פוגע בילדים
אפשר לתת מקום לרגשאדם פרו+

לטעמי לא מדובר בדיוק בכעס,

אבל אוקיי כעס על בני אדם שיגרמו לך עכשיו לשבר גדול

להרבה שנים קדימה, משיקוליהם, ואפילו אם החליטו במשותף כחנן ודומיו.

הוא לגיטימי ומוצדק אפילו ברמה מסויימת

כי ברגע שהולדת מישהו,

והוא קרא לך אבא / אמא,

אחד המובנים של המילה אבא  בין היתר

הוא - "אתה כאן בשבילי"


ובתור שכאלה הם היו צריכים להתחשב בכם בסולם ההעדפות במקום גבוהה.


לטעמי התחושה שצריכה להרגיש היא אבל / אכזבה

ואכן הצד השני של אותו מטבע.

הורים שככל הנראה שמו אותי ואת הרגשות שלי לא בראש מעייניהם. ויש על מה להתאבל.


בעזרת ה' ועם הרבה סייעתא דשמיא את תנסי לצאת מזה

ולחתור לבנות בעצמך מערכת יחסים חזקה יותר

שמתחשבת בהקשרים יותר רחבים


ה' ישלח לך ולאחים כוחות לשנות או לקבל 

כל הכבוד לךשלג דאשתקד

על זה את כואבת את הקשיים של אחייך, וזה באמת מאוד מובן ולגיטימי להרגיש קושי גדול. נקרא לזה כעס.

רק שימי לב שרציונלית יש איזה כשל בטענה שלך. את אומרת "יש לכם בעיה, למה אתם פותרים אותה בצורה שפוגעת בנו", ואת שוכחת שהילדים שטוענים כך, בעצם אומרים להוריהם "יש לנו בעיה, את תיפגעו כדי לפתור את הבעיה שלנו". זה נשמע שכלי, אבל זה מאוד מאוד רגשי, כי נראה לי שאת ממש רחוקה מלהבין עולם של מבוגרים וקשיים שמובילים לגירושין (ואני כותב את זה כשיש לי קשר עם כמה גרושים ובני גרושים והתייעצתי ארוכות עם אחד מהם...). קל לילד הגיד: "התחתנת, הבאת ילדים, עכשיו תסבול". אבל בעולם המוזר שלנו, גם אדם בן 100 לא מוכן לקבע לעצמו חיי סבל. זה נשמע לך הזוי? את חושבת שאת באמת מבינה מה מרגיש כל אחד מההורים שלך? אני מבטיח לך שאת טועה. בהנחה שמדובר באנשים נורמלים (לא איזה אישה אימפולסיבית שמצאה חבר בעבודה ואמרה ביי - במקרים כאלה צריך לתהות ואף לערער על הפקחות של אותה אישה, וזה כמובן מקהה את הכעס כלפיה, כי מראש היא אישה לא אחראית ולא רצינית). המבוגרים הם בדיוק כמוך, ואם יש להם סבל יומיומי והם קמים בבוקר כבולים וסובלים וכואבים, אין שום הגיון לאפשר להם את זה. נהפוך הוא, כילדים הציפייה היא שתתמכו בהם בכל צעד שמוציא אותם מכאב וקושי!!!

אז ברור שקשה לכם ואני מאחל לכם את מירב ההצלחה בהתמודדות, אבל דווקא בשביל שתתמודדו טוב, חשוב שתדעו לכוון את החיצים שלכם ובמקום לשקוע בטינות לא הגיוניות, תחשבו איך להתמודד ואיך לרפא את עצמכם.

בהצליה יקרים, שיהיה לכם "עוד יותר טוב ועוד יוצר טוב" ❤️‍🩹

באמת מתחרטת שהולדתי ילדיםאנונימי (5)

 

אםהיתי יודעת לא היתי יולדת

צער ענק

סליחה בשמם.

 

לא מסכים עם הגישה הזאתמתוך סקרנות
בסוף, החיים הם אתגר עם קשיים, אבל אפשר למצוא בהן הרבה משמעות ויופי.


ברור שלכתחילה מחויבות ההורים היא להתאמץ מאוד לתת לילדים בסיס בטוח ובריא ככל הניתן.


אבל אחרי שהדברים קרו, חושב שנכון יותר לקום ולהקים גם אותם.


אני חושב שגם הם שמחים בסוף על עצם הקיום שלהם למרות הקשיים, ובחרת בחיים.

האם שאלתי אותך, אם אתה מסכים?אנונימי (5)

כתבתי מה שהרגשתי על הילדים *שלי* לפותחת

מרגישה שאתה והחבר שלך מטרילים פה את הפורום


יש לך מה לומר , יש לך דיעה אחרת בקשה תכתוב לפותחת ישירות

מה אתה מתערב לי? מי שמך לדרוך לי על הפצעים??

חשבתי שזאת הפלטפורמה בפורום פתוחמתוך סקרנות
אם את רוצה לפתוח פורום נפרד בו תתני זכות כתיבה רק למי שמוצא חן בעינייך, את מוזמנת.


מצטער על ההרגשה שלך.

מרוב אנונימים לא רואים את היעראנונימי (6)

את כתבת משפט שקשה מאוד לקרוא

הילדים הם המתנה הכי יפה וגדולה שקיבלנו

מאלוקים.

כל פעם כשאני מרים אותם אני מודה לאלוהים

שיש לי אותם.

ואת כתבת שאת מתחרטת שהולדת אותם.

לא כותבים דבר כזה כי הוא לא נכון.

ומי שכותב משפט כזה הוא בעצמו מטריל

או ממשפחת ערפדי הרגש.


תכתבי מייד שאת אוהבת אותם.

ומי זה "החבר שלך" שהתכוונת אליו?

אני אכתוב מה שבא ליאנונימי (5)

אני לא נענית לפקודות. ואין קשר לאהבה

אחרי שהם נולדו זה משהו אחר

אם היתי יודעת מראש את הקריעה והכאב לב שהם יעברו

לא היתי עושה את זה לעולם.

מכשיר חשמלי חדש שמפיק חשמל מקיטוריםאנונימי (6)
של גרושות צפוי לחסוך כ30% מהאנרגיה של מדינת ישראל 
מה דעתכםפצלשש1

מעניין אותי מה דעתכם על הדברים הבאים:

1.לצאת עם הגרוש לבילוי משותף עם הילדים?

2. לארח אותו להדלקת נרות חנוכה אצלנו?

3. לתת לו להגיע לבקר את הילדים בבית שלנו?

4. לחגוג ימי הולדת לילדים יחד?

5. שיתארח לארוחות שבת?

6. לתת לו להשתמש בתווי הנחה ?

7. שביעי חביב והכי חשוב לפי מה אתם קובעים את הגבול מקשר מכבד לקשר שהוא כבר חברי מידי ולא מתאים

וואהו, וואהולא סתם פה

הלוואי והוא היה מקיים אתי את מה שכתבת בחיים המשותפים,
 

 

בגלל זה רשמתי מה דעתכםפצלשש1
גם אם אתם לא מקיימים תדברים הנ"ל😉
אני התכוונתילא סתם פהאחרונה

על הפרוד שלי

לא היה אכפת לו משום אירוע.

זה חלק מהסיבות לפרוד שלא אכפת לו מכלום רק....

אי חובת מזונות בבית הדין הרבנישלג דאשתקד

הבנתי שככלל גבר תמיד משלם מזונות אם התיק מתנהל בבית הדין הרבני, בהנחה שהילדים נושמים אצל האמא, ויש איזושהי הפחתה בתשלום המזונות לפי הזמן שהם אצל הגבר.

האם זה תמיד ככה? האם יש הבדל אם גם האישה עובדת בפועל ומפרנסת? אשמח לדעת עובדות (אפשר גם רגשות ופילוסופיות, אבל אותי זה פחות מעניין כרגע 😉)

תודה רבה!!שלג דאשתקד
האזנותלא סתם פה

עו"ס משפחה מתעקש ומכחיש דברים שנאמרו ף/לא נאמרו בפגישה עמו.

בידיי הקלטות- כמובן ברגע שאשמיע אותם המצב שלי עלול להשתנות , כי יבינו שאני יודית מה אני מדברת.

1. מתי הזמן לשלוף אותם כדי להוכיח שהדברים אכם נאמרו/לא נאמרו.


2. אם אשמיע את החומר המוקלט והוכיח שיש בידיי נתונים "הלך עלי".....זהו יסמנו אותי?


3. לאחר שיגלו כי בידיי נתונים מוקלטים, יש אשפרות למנוע ממני להקליט בעתיד? יש סיכון בהוכחת נתונים ע"י השמעתם?


לא הבנתי את הסכנהייתי ואחמיניה

מה יבינו?

יבינו שאני מקליטה פגישותלא סתם פה
כידוע, אנשי רווחה לא אוהבים את זה
משיהו, משהו?לא סתם פהאחרונה

עם ניסיון בעניין

בקיצור, אם אשמיע את ההקלטות יאמינו למה שאמרתי שזה מה שנאמר בפגישות שלי עם העו"ס.

מצד שני, מסוגלים מעכשיו להיוצ לגמרי לרעתי היות ואני מכיזה להקליט(למרות שיש מצב שנם מקליטים )

טוב. עכשיו זה רציניייתי ואחמיניה

אנחנו בפירוד כמעט חצי שנה.


 

פעם, כשלמדתי 'טוענות רבניות'😉

ספויילר: לא סיימתי

אמרו שהאישה צריכה לרוץ לבית משפט לפני שהבעל ירוץ לבית הדין... (או להיפך, לא זוכרת...)


 

עכשיו, אני במהותי תמימה ולא רצתי לשום מקום.

הייתי בטוחה שאולטימטום כספי מצידי (שלא אעביר לו חצי מהמשכנתא, שאני עד עכשיו העברתי כפראיירית) יספיק כדי לקדם את התהליך לכיוון של גט.

ולא הוא - דממת אלחוט מהצד השני..

ואני תוהה אם הבנאדם הלך לפתוח תיק

והאם זה סכנה מבחינתי

לא יודעת מה יכול להיות מסוכן....

תמימה - אמרתי?


 

אשמח לעצות וגם לתמיכה רגשית 😥

ואני משערת שתשאלוייתי ואחמיניה

למה אני חושבת שאני פראיירית כשאני משלמת חצי משכנתא...

כי הוא זה שגר בבית המשותף וצריך לשלם לי שכר דירה. אז זה מתקזז

נשמה יקרהפצלשש1

תהליך גירושין זה ממש לא זמן להיות תמימה!

לא הבנתי מה את מחכה? שהוא יבחר איפה יותר נוח לו שהתיק יתנהל וזה ידפוק לך בדלת עם דרישות מצידו??

שאננות לא מתאימה לסיטואציה

דבר ראשון תפתחי תיק (הרבה פעמים לאישה עדיף בבית הדין בעיקר אם הילדים שלך קטנים אבל תתייעצי עם עו"ד)


את מחכה שדבריפ יקרו באופן פאסיבי וזה לא המקופ ולא הזמן

דבר ראשון זה לפתוח תיק ליישוב סיכסוך אחכ זה להתחיל לחפש עו"ד והלוואי ותגיעו להסכם..

אגב לא יודעת אם את מבינה מה המשמעות שלפצלשש1

פתיחת תיק

אסל מי שפותח את התיק ראשון אפילו בדקה בוחר איפה כל התיק גירושין שלכם יתנהל

זאת שאלתיייתי ואחמיניה

אם זה אכן כך

ואיפה אני אמורה לעשות את זה

זה תלוי בנתונים האישיים שלךפצלשש1

על מה את מתכננת לא לוותר בני כמה הילדים שלך?

איזה מתכונת משמורת את רוצה להשיג

את התשובה הנכונה רק עו"ד יידע לומר לך

אם תפרטי נוכל לכוון אותל אבל הכי נכון זה ללכת לעו"ד זה החיים שלך וכל החלטה או אי עשייה כאן אחכ יכולה לעלות ביוקר

אל תמתיני עם זה

וצריך מזללא סתם פה

לאיזה עו"ד ללכת.

חברתנו היקרהייתי ואחמיניה

שדמות בחולות שלחה אותי לשליח נאמן ויקר.

בכלל ה' יתברך מלווה אותי בחסד ורחמים מרובים...

אני את נפשי ביקשתיייתי ואחמיניה

זה כמעט מסתכם עם זה.

נתתי לילדים לבחור ( איך אפשר שלא) והם בחרו להישאר בסביבה הטבעית שלהם.

תכלס זה היה נכון גם לי. אני נבראת מחדש וצריכה את הלבד הזה.

ויתרתי על הההכל, חוץ מחצי דירה. זהו.

הוא - את כבודו האבוד מבקש

המחיר - דחיית הגט....

מזכירה לי מאוד את עצמיפצלשש1

אבל ההבדל שאני רציתי את נפשי ואת נפש ילדיי

ילדים צריכים אמא שימי לב שכשאת בוחרת בעצמך הם לא נעלמים לך בין הידיים..

לא כדאי לך לדעתי להתרחק מהם וגם לא לוותר עליהם

בהצלחה רבה

מזל טוב שלג דאשתקדאחרונה

כל הכבוד על ההתקדמות, הלוואי שתשחררו מהר זה מזה לחיים טובים ולשלום.


אם אני מבין נכון, השיקול לרוץ לבית משפט או בית דין, זה בעיקר בשביל מזונות. השאלה אם מזונות זה נושא משמעותי אצלכם.

אם הנושא הוא חלוקת הרכוש, לכאורה גם בבית הדין יפסקו חצי חצי, אז לא אמור להיות הבדל (אגב  אין לי מושג מה הבסיס ההלכתי לזה. עד כמה שזכור לי ממסכת גיטין דף עז, אפילו את הגט אישה לכאורה לא הייתה יכולה לקבל לעצמה 😳. אז אולי כדאי לשאול רב האם מותר לבצע את הוראת ביה"ד וזה לא גזל).

אם מה שאת רוצה זה בעיקר שחרור ושקט, אולי תקבעי איתו זמן ובהנחה שהוא יסכים תיפגשו, ותתני לו את הכבוד "להחליט" על כל מה שתכלס די ברור מה ההחלטה... אולי כדאי להתייעץ פסיכיאטר או מטפל שמבין בלקויות שונות ומשונות, והוא יוכל לסייע לך איך מקדמים אנשים כאלה להחלטות בצורה נעימה ומכובדת. אם לא יסכים להיפגש, אז תפני לבית משפט/דין לפי רצונך ומצפונך וכדו'. בסופו של דבר, הכבוד שאת נותנת לו הוא המפתח ליחסים טובים שלך עם הילדים.


המון הצלחה יקרה!!

בא לי לשתףייתי ואחמיניה

שבקרוב, בעזרת ה'

אהיה זכאית להשתתפות מו המנין

בפורום המיוחד הזה...

אני בפירוד כבר 4.5 חודשים

וממש עכשיו בשלב של לחץ מתון אבל נחוש

לקבל גט

אני מקווה מאוד, ויש לי סיבות להאמין

שזה יהיה זריז...

אמן!!

שווה כל רגע!!! להיות פה בפורום.אדם פרו+

זה אושר עילאי.

קשה להסביר.

לראות אותם מתכתשים.

זה תענוג גדול ואושר עילאי.


 

ולאאאא, לא. אללל תשווי את זה לפרודה שקוראת

בפורום של גרושים. 

 לא דומה ולא מתקרב.


 

גרוש בפורום.

זה הדבר האמיתי (:


 

מדהים ומיוחד

לחיות את החלום!


 

גרושייך הם מתכתשים כעניים ודלים...

נא עזור להם לצער זה את זו, שוכן מעולים...


 

אוייי כי אתה רב סליחות....

ואווויייי ובעל הרחמים..


 

שערי... בית הדין פתח..

ואת הגט הפירוד והניכור ההורי..  לשונאים תשלח..

ואת ההתכתשויות הבלתי פוסקות מהם תיקח

שערי.. בית הדין פתח (: (: (:


 

תודה על ההאזנה

המשך לילה טוב

היו עימנו..

הנה. בשביל זה היה שווה!ייתי ואחמיניהאחרונה
😊🤩
ציטוט יפה של מישהו שעבר את זה...ייתי ואחמיניה

“לפני הקפיצה”


לפעמים אנחנו יושבים על סף הקפיצה של החיים.

מביטים מלמעלה ורואים את הכל קטן — כל מה שחשבנו שהוא ענק.

הלב פועם, הראש מלא מחשבות, והפחד לוחש “אל תקפוץ”.

אבל עמוק בפנים יש קול אחר, שקט ואמיתי, שאומר:

“זה הרגע שלך… לשחרר.”


לא קפיצה אל הלא נודע – אלא קפיצה אל האמון.

אמון בעצמי. אמון בבורא. אמון בחיים.


“חתימת הוויתור”


חתמתי על “ויתור חיים”.

אבל האמת? חתמתי על ויתור על פחד.

ויתור על שליטה.

ויתור על מה יהיה.

ויתור על “מה יגידו”.


לפעמים אתה צריך לוותר – כדי לחיות באמת.

לוותר על מה שחוסם, כדי לגלות מה שמשחרר.

זו לא הייתה חתימה של סוף,

זו הייתה התחלה של חיים חדשים.


אבא תודה על הכל 🙏❤️‍🔥

יפהמתייעצת גירושין

אתם כתבתם??

יפה מאודשלג דאשתקד
כותבת יפה ומחזק!
בשם הכנותייתי ואחמיניהאחרונה

לא. לא אני כתבתי.

פגשתי, התחברתי ושיתפתי

אני לא בקטע טכני...ייתי ואחמיניה

מרגיש לי שאולי בסטטוס שלכם (שלנו)

תתחברו למילים :

שלוחות השמש זוהרות

על זכוכיות דוקרות שנשברו בלילה

כמה חיכית אז ליום

יאיר מה שחלמת


אנשים טובים היו בשבילך שם

ישבו הקשיבו למה שכאבת

אמרו: תראה זה עוד יקרה

יום אחד תבין את הלילה


לרוץ קדימה לא לעצור

כמו לביאה לטרוף את הבוקר

משמיים ישלחו נחמה כזו

שכשהיא תבוא

אותך היא לא מפספסת


שנים עוברות אתה עוד שם

מנסה לרקום את חייך

קצוות פרומים, המוני גוונים

לובשת דרכך


נשמות טובות פגשת גם

אכזבו, שברו את כל מה שבנית

לא שכחת גם אותן

נאמן למי שהיית


לרוץ קדימה לא לעצור

כמו לביאה לטרוף את הבוקר

משמיים ישלחו נחמה כזו

שכשהיא תבוא

אותך היא לא מפספסת


לרוץ קדימה לא לעצור

על זכוכיות דוקרות שנשברו בלילה

משמיים ישלחו נחמה כזו

 

 "נאמן למי שהיית"


לרוץ קדימה לא לעצור

כמו לביאה לטרוף את הבוקר

משמיים ישלחו נחמה כזו

שעכשיו היא באה

היא כבר לא מפספסת


_____


מילים, לחן שירה: דוד בן ארזה

דעתכם על המשפט של חנן בן ארי-מרגיש כאילו החיים עודמתוך סקרנות

שבוע טוב.

למי שעוד לא שמע את השיר החדש של חנן, בו אומר ש"לפעמים מרגיש כאילו החיים עוד לא התחילו".


כמובן שאני לא נכנס לנושאים אישיים של אנשים ספציפיים, אבל היות והןא וגרושתו משתפים.

מעניין אותי לדון בנושא העקרוני.


 הגישה של גרושתו נראית קצת שונה של לא להכחיש את העבר ולאהוב "את מי שהייתי אז" ואת מה שהיה בן/בת הזוג עבורי אז (מצרף תמונה מראיון אתה)

ואני מוצא עת עצמי מתחבר יותר לגישה שלה, באופן כללי אני טיפוס שמחובר גם לעבר, יש חברי ילדות לדןגמה שהם בקושי זוכרים את הילדות, אבל אני עדיין מרגיש קשר אליהם...


לכן בין היתר קשה לי עם זה שלא מרגיש שעשיתי "סיגור" טוב למה שהיה, הייתי רוצה להצליח "להיפרד באהבה" (או לפחות קרוב לכך) כדי לא להרגיש "שבירה" של מה שהיה בעבר בזמנים הטובים יותר.


מה דעתכם? זה היה חשוב לעןד אנשים כאן?

דבר כזה ריאלי לדעתכם?

גישה יפהפצלשש1

ריאלי לסיים יפה זה ריאלי עובדה שחלק מצליחים

אבל צריך 2 צדדים בשביל זה ולצערנו לא תמיד יש...


אני גם חושבת שיש קושי בלסגור קשר בככ הרבה אהבה..

א. כי באמת זה גורם למחשבות לשוט הרבה לזמנים הטובים כי גם עכשיו אתם בטוב ..אמנם לא כזוג אבל בטוב

ב. זה יוצר קשר יותר מחייב

כשאתם בטוב אתם לא יכולים ללכת דוך לפי ההסכם (לטוב ולרע) המערכת ביניכם מתנהלת שונה...ששוב יש לזה יתרונות והרבה אבל גם לא מעט חסרונות

את מכירה כאלו שמצליחים? מעניין.מתוך סקרנות

אני שמעתי על זה כתיאוריה, מעניין אם מישהו מצליח בפועל (אני לא מדבר על המגזר החילוני, שם גירושין זה כמעט שגרה, וגם כל המושג "נישואין" ו"גירושין" קצת איבדו ממשמעותם לכיוון של "רצף").

 ואם אני מבין נכון, את אומרת שמייצרים שנאה ומלחמה  כדי שהמחשבות לא ישוטו לזמנים הטובים?

 

עצוב, אבל כנראה שככה זה.

אממפצלשש1

אם עוד לא שמת לב מהקריאה בפורום אני והאבא של הילדים שלי בקשר מצויין ונפרדנו יפה

אני כן חושבת שזה יוצר יותר כואב בפרידה

כי בסוף שנפרדים באהבה ונותנים לרגעים היפים מזכרת ומקום זה יוצר כאב מסויים


להגיד ששווה בגלל זה ליצור מלחמות לא..להגיד שבגלל זה אנשים יוצרים מלחמות..אני לא בטוחה...

אני חושבת שאנשים נלחמים כי הם לא סומכים אחד על ה2 יותר והאנשי מקצוע (בדגש עו"ד) ממש לא תורמים על זה

יפה מאוד שהצלחתם וכל הכבודמתוך סקרנות

ברור שזה יוצר כאב, אבל שנאה ומלחמה לא ידועים כמשהו שלא יוצר כאב.

נכוןפצלשש1

אבל זה משתיק את האהבה שהייתה

אתה מבין שיותר כואב לדעת ולחשוב שאהבת מישהו ועכשיו הוא פשוט לא רלוונטי בחיים שלך יותר?

שאתם במלחמה אתם שורפים אחד את השני לגמרי

ושוב אני לא חושבת שזה עדיף..אני פשוט חושבת שכשנפרדים יפה הכאב על הבית יותר גדול

ושנפרדים במלחמות הכאב הוא מהמלחמה עצמה

אם הצלחתי להסביר את עצמי נכון


ועוד דבר שנפרדים יפה יש כמו קשר מחייב הדדי סוג של...

ושנפרדים במלחמה יש 0 ציפייה מהצד ה2 לבוא לקראת

מעניין, אני לא מאמין שהשריפה יכולה להיות אמתיתמתוך סקרנות

מקסימום שורפים את החלק בלב שיודע מה זה לאהוב, ואז כמובן מתקשים גם בהמשך.

אבל אולי זה רק אני.

לא ניסיתי כדי לענות בכנותפצלשש1

אבל נראה לי שפשוט אין פנאי לחשוב על זה

ואיך אומרים ההיפך מאהבה זה אדישות

אז כנראה מי ששונא מחביא רגשות מתחת..

מענייןמתוך סקרנות

אז זה חלק ממה שתוקע, עדיף הכאב של להכיר במה שהיה ושזה נגמר עליו דיברת.

הנושא של התחשבות הדדית אחר כך אכן נשמע מאתגר, אבל נראה לי מחיר ששווה לשלם.

נכוןפצלשש1

כשמכירים בכאב אפשר לעבד אותו ואחרי שמסיימים את התהליך אפשר להתקדם הלאה בלב נקי


לגבי ההתחשבות תלוי באיזה יום תשאל אותי יש ימים שזה מעיק ממש ויש ימים שאחלה

אבל אם הילדים שלי יגדלו בריאים ומאושרים בזכות זה אני מוכנה לשלם את זה

כל הכבוד, מניח שההתחשבות היא הדדית אז זה גם רווחמתוך סקרנות
אבל מבין שזה טריגר לטשטוש וקושי בגבולות.
אני לא בטוח שזה סותרשלג דאשתקד

אפשר להיות מודע וער לעבר שלך, בסופו של דבר זה מה שהוביל אותך להווה. אבל גם לדעת שהעבר במשמעות המוחשית שלו כבר לא ממש רלוונטי.

זה כמו מריבות של אנשים, על מי עוקף ברמזור ותור מי בסופר. יש פרק זמן שלגיטימי (חברתית) לכעוס ולריב, אבל כולנו מבינים שמגיע רגע (במובן של זמן) שזה נראה ממש מטומטם אם המריבה הזו ממשיכה. (שמעתי מתידהו הרצאה בנושא הזה והיה לזה שמות ומושגים, אבל שכחתי...).

מספרים שפעם שאלו את שמעון פרס, איך הוא היה מסוגל להישאר בפוליטיקה ככ הרבה שנים ולהתמודד כל פעם מחדש על כל מיני תפקידים בכירים, למרות שתמיד תמיד הוא הפסיד. והוא ענה שהוא קם כל בוקר מחדש ושאל את עצמו "מה עומד לפניי כעת". כי מה היה - אין לי איך לשנות וזה לא רלוונטי לעתיד.

לקוצר הבנתי, הדרך היחידה להתקדם בחיים, בפרט אם אתה רוצה לסגור משהו משמעותי ולהמשיך הלאה, זה למסגר אותו ולהניח בצד. אם תסחב את העבר שלך כל הזמן על הגב, בסוף תקרוס מהעומס, וחבל.


נ", זה בלי קשר לפרדים בן ארי. אף פעם לא התחברתי לשירים שלו, ואני לא ככ מבין את הקטע שלה.

לא מבינה למה משפט של אדם איזוטרישם פשוט
מרעיד לך את החיים.
לא מרעיד את החיים, וזה גם לא "המשפט"מתוך סקרנות

מדובר ב2 צדדים שגם נמצאים בתוכי, ורוצה ללבן אותם.

אפשרשם פשוטאחרונה

גם לעשות "שלום" עם מה שהיה,

(וזאת הדרך הטובה)

להשלים שגם הטעויות שעשית נבעו מזה שלא ידעת אחרת ולכן לא יכלת אחרת.

היו דברים שסימאו את עיניך, הבנות שגויות, הנחות שגויות. חוסר ידע, אגו, גאווה. כולנו ככה..

להבין ששניכם טובים ורציתם טוב, לא הייתם מודרכים נכון ולא התיעצתם עם יעוץ טוב בזמן.

זה היה שביל הלמידה שלכם.  

או כל מיני הסברים שאפשר להסביר על מטענים שהבאתם אתכם מהעבר.

אפשר ללמוד מזה ולגדול מזה ולעוף על החיים הלאה.

תרכך הכל

לא חייב להיות או או.

ולפעמים זה בא בגלים

יש יום שאתה יותר סוער ויותר חושב על מה שהיה ומתחבט בתוך עצמך, ואז חושב על זה ומרגיע את עצמך וממשיך עם החיים הלאה.

למחרת אתה מרגיש אחרת.


אני חושבת שיש לך עוד עיבוד והשלמה לעשות.

אתה בדרך ☘❤

אולי יעניין אותך