ממשפחה

חברות

מחלקים את הילדים בין חברים.

לוקחים הפסקה של כמה שעות ללא נייד ונושמים שקטטטטט

(זה מה שהייתי עושה בחופש, שמה את הילדים אצל חברים ונוסעת לים עם ספר. הפלאפון 4 שעות על מצב טיסה)

וללכת לישון מוקדם!!!!

אבל אף אחד לא יכול באמת להשכיב תילדים שלי לישון ולתקתק תבית

הגג זה לקלח אותם

וזה גם יותר התחושה הזו שהכל פשוט עלי 

יש דברים שאפשר לעשות,

לחפש איזון-

מצד אחד לשחרר.

מנמיכים ציפיות לשלמות, במיוחד בחופש הגדול

מצד שני לנהל את הבלגן,להציב גבולות

אם יש לך בשפע אנשים שעוזרים אז שהילדים יהיו אצלם ויבלגנו פחות את הבית שלך, זה עוזר וגם נותן לך שקט.

צריך לבדוק אולי לא חייבים שהבית יהיה תמיד מתוקתק, אולי להרגיע עם זה, ואם כן חייבים אז לסדר את הבית בשקט יכול להיות יותר נחמד או עם שירים או כל דבר שעושה לך טוב.

תנסי לקחת לעצמך רגעים ביום יום, אפשר גם יותר מרגעים.

אולי למצוא מישהו לספר לו מה עובר עליך ולהקל על העומס בנפש. חברה טובה, או טיפול אישי.

הכל עליך כי האבא פחות בתמונה,

מצד אחד זה עומס מצד שני אין לך גרוש שמעיק עליך. זה יכול להיות יתרון לפעמים.

זה שיש לך סביבה תומכת זאת מתנה גדולה מאוד, לא כל אחד זוכה.

זה נותן הרבה רוגע ובטחון.

מקווה שאת מעריכה את זה.

בלעדיהם לא הייתי שורדת חדמש

אבל הבעיות אצלי שא. ל2 ילדים שלי נהייתה חרדת נטישה בעקבות המצב אז לתת לאנשים לקחת אותם אליהם זה לא אופציה

חברות שיודעות מה עובר עלי גם יש אפילו יש 2 ששולחות לי הודעה כל יום

מבחינת לשחרר זה בעיה אצלי אני לא יכולה לשחרר סדר וניקיון זה ממש עושה אותי חולה אם הבית לא נקי ומסודר (ממש פיזית זה עושה לי סחרחורות כאבי ראש אני חייבת סדר וניקיון בחיים) אבל זה החלק היחסית קל כי אני אוהבת לסדר ולנקות

אז הקטע שאני חושבת שאני עושה את רוב העצות שלכן ועדיין מרגיש לי כאילו תחושה חנוקה כזו מדי כמה זמן

תחושה שבא לי שניה להתפרק ואף אחד לא יחכה כי הוא צריך אןתי ואולי זה באמת משהו שאני לא יכולה להרשות לעצמי ואין לזה פיתרון או עצה טובה

ובאמת שנה שלמה לא יצאתי כלל , כשהיו אצלי.

אחרי שנה נרגעו קצת והתחלתי להביא בייביסיטר קבועה

כשאני יוצאת רק לצורך דחוף והדאר מרכזת בימים האחרים

וזה עשה להם ולי רק טוב

תחשבי גם על עצמך.

קודם כל בהתחלה היו בוכים גם כשהתקדמתי קצת לפניהם ברגל כשחוזרים הביתה

פחדו שבורחים להם.

אז עשיתי להם כמו סיסמא ג’ינגל כזה

אני לא הולכת אני רק מתקדמת

ועדיין לא הצליחו להכיל את זה אז נתתי יד

כמה חודשים שלמים של לתת יד כל הזמן

ולבדוק שאני פה.

אחר כך לקחתי דף ויומן וכתבתי את כל הדברים הקבועים

חגים הסדרי שהות

יש גדולים שקוראים ולקטנה ציירתי ציורים.

כל דבר הכנתי אותם מראש לשינוי ולמה שקורה

הקפדתי להשכיב אותם במיטה שלהם ולשיר שירים קבועים חטקס השכבה קבוע

אני משתדלת להכין אוכל קבוע וידוע

לשמור במקרר משהו שאני יודעת שהם אוהבים וישר שהם חוזרים הם לוקחים לבד.

אם אהיה צריכה לצאת לחצר כמו שאת מתארת אני אומרת מראש ולא נעלמת

ואם אמרתי שלא אצא אני לא יוצאת ואעשה רק בבוקר את מה שצריך

בגדול בלילות אני איתם כי זה הזמן שהכי פוחדים

בבוקר יש טקס פרידה קבוע כולל הפסוקים ותפילה וברכה יומית

גם לבית ספר לא רצו כל גך ללכת עד שהם הבינו שזה מקום בטוח

ואני באה לקחת הלוך וחזור

אם יש שינוי ואני מביאה מישהו במקומי אז אומרים מראש

לא שואלים מסבירים

לפעמים נותנת לבחור בין 2 בייביסיטריות אהובות.

הענין שאחרי שבניתי ברוך ה’ יחד עם הדרכה צמודה את הסדר יום

הכל כתוב וברור להם והם הרבה יותר גמישים.

עכשיו כבר יש תשתית ברוך ה’ ויש קשר של אמון

אז יש לי זמן לעצמי וכח לצאת.

וואו בהתחלה היה מוזר לי להיות לבד ולא איתם. אבל עכשיו מתרגלים

אם יש לך שאלות בכיף

נ,ב כדאי להפוך את החצר למקום משמעותי ובטוח

יתכן שאת רואה את החצר כחלק מהבית והם מרגישים שיצאת וברחת להם.

הבעיה שלי בלהכין לשינוי זה שאני לא יודעת מה יקרה גם בזמן שהות עם אבא שלהם שזה אני לא אומרת להם שאבא יגיע כי שום דבר לא ודאי...היו פעמים שאמרתי וזה ייצר אצלם אכזבה מאוד קשה לגלות שהוא בסוף לא הגיע

לגבי הלצאת אני מתכוונת ממש אחרי שהשכבצי אותם והם במיטה נניח אני מורידה כביסה..

טקס שינה שלהם מאוד קבוע זמנים קבועים אפילו סיפור קבוע לפני השינה

באמת להכניס את אחד מהם למסגרות בבוקר זה פשוט סיוט צרחות ובכי בלתי פוסק

לגבי החצר היא מאוד מונגשת להם מלאה במשחקים ושער מאובטח כמובן

וכל דבר בערך שילד בגילם חולם עליו אבל גם פה הם לא מסכימים להיות שם בלעדיי אפילו שאני רואה אותם מהבית

נ.ב לפי מה שרשמת הילדים שלנו בגילאים שונים (שלי קטנים)

קניתי את הספר הזה

גם כשרחוקים זוכרים / אהובה רענן - המרכז לספר

ושמנו מחזיק מףתחות כחול

חוץ מזה יש טיפול רגשי ועוד כדי לעזור להם

סיכמתי לך בהודעה אחת תהליך מטורף של שנה פלוס

אשמח שתנסי ותחזרי לספר לי

אפילו לא שבת?

שהוא לא יחזור להיות מי שהיה לא מחר לא מחרתיים ולא בעוד חמש שנים

זה היום שקמתי ועזבתי שהבנתי שהוא הגיע לנקודת אלחזור

1. כשהזוגיות היתה הכי משופרת אי פעם ועדיין הרגשתי שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת

2. כשהייתי מוכנה רגשית וכלכלית לפרידה

3. כשאזרתי אומץ לעשות צעד בפועל 

שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת.

יותר פוגעת וגומרת מאשר ממלאת

בראש אני יודע שזוגיות לא אמורה להיראות ככה, בפועל לצערי כבר התרגלתי לזה שככה זה

אם אתה במקום שעדיין שואל את השאלה, הייתי מציע לך לנסות לשקם את היחסים

יכול להיות

הצטברות של דברים/

טריגר שמניע לפעולה/

קבלת אומץ לפעול למרות הפחד והבושה/

רצון לסטנדרטים אחרים בחיים

להתגרש זה קשה

צריך סיבה מספיק טובה

שעולה על הקושי הזה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

השאלה מה עשית כדי למצוא בתוכך כח להמשיך הזוגיות הזאת?

מסכימה איתך שלפרק בית זה בהחלט מורכב ולא פשוט..

ודאי לעשות הרבה כדי למנוע את זה..

תנסי לבדוק עם עצמך, איפה בא לידי ביטוי החוסר ביטחון שלו? איפה זה משפיע עליך/ בזוגיות ובמערכת המשפחתית?

האם יש זמנים/ מקומות שבהם הוא כו בטוח בעצמו?

ממליצה לך לפנות לטיפול זוגי או אפילו אישי לעצמך כדי לברר ולעבד את הדברים אצלך..

לא לעשות צעד מבלי ללכת ליעוץ טוב! פורום לא יכול לענות

ולהיכנס לעובי הקורה. בשום אופן. מאמינה שאפשר בעזרת

השם לשפר. ועוד משהו: כגרושה, יכולה להבטיח לך שלא

יוצאים לחופש הגדול כשמתגרשים....אם אפשר, לעשות

הכל כדי שהיחסים ישתפרו. אלא אם כן, חס וחלילה הוא

אלים .

בהצלחה!

אני מרגישה ממוטטת כבר..

לא יכולה להכיל את החיים כבר לצידו..

להשאר בכל מחיר? גם שאני כבר סולדת ממנו? כמה אפשר לספוג?

אני מנסה לא להיות קורבנית אבל מרגישה התעללות נפשית בצורה שקטה שאני כבר מאבדת את עצמי.. 

כל זוג עלול להגיע למצב של שנאה הדדית ודחייה. זה מצטבר.

בכל זאת, ממליצה על יעוץ/טיפול טוב. חייבת! הרי גם את

צד בעניין ואת יודעת כמה קשה לאדם להיות אובייקטיבי.

והילדים...זה משבר רצינו לילדים. אין ספק.

יש מקום בירושלים ובני ברק הנקרא "למרחב" -

עולה רק להעביר כרטיס קופ"ח. יש תורים ארוכים

מאוד, צריך להתפלל להתקבל מהר. אנא, אל תעשי

דבר ללא בחינה עמוקה של הדברים. כל עוד אינו

אלים, כמובן.

ישנה הניה שוורץ מעיתון "משפחה", הניה גולדברג

מירושלים ובטח עוד.  אל תחתכי לפני זה. אנא!

ואם בעלך מוכן ללכת גם הוא, זה דבר גדול מאוד

כי רוב הבעלים לא מוכנים ללכת ליעוץ.

ובקשה מהשם  להוביל אותי נכון....

אמנם לא הרבה ילדים אבל רק זה תכלס..

הוא בטוח בעצמו בביקורתיות שלו.. כן זה יכול לבוא יחד מסתבר..

לבקר אותי על ימין ועל שמאל ואז להגיד לי אבל למה את מרגישה אשמה? זה בגלל הילדות שלך..

הבנאדם לא מודע לעצמו.. עם הפרעות מפה ןעד מחר שוכח דברים כל הזמן על בסיס יומיומי..

לא יוזם .. רק בעניין האו סי די שלו שזה הניקיון הוא יוזם..

ולהעיר לי בעניין הילדים שהוא לא נמצא בכלל בבית מגיע בסביבות 6-7 בערב... לא יודע לנהל את עצמו ויש לו עוד תלונות.. 

אבל טיפול, טיפול אישי, גם אם תתגרשי תצטרכי אותו, אז ממליצה להתחיל מעכשיו.

יכול להיות שבאמת הוא מתעלל ובעייתי, לא מכירה אתכם, אבל לא בריא לך שהוא מפעיל אותך רגשית עד כדי כך.

עזבי אותו, טיפול יעזור לך לשים גבול רגשי ואחריות רגשית, נפרדות.

יכול להיות שתחליטי בסופו להתגרש אבל זה שריר שהוא חובה בחיים.

ואם תלמדי לעשות אותו הוא יציל אותך בכל מערכת יחסים.

תרשמי לי בבקשה שוב.. לא הצלחתי להכנס להןדעה ופתאם נעלמה.. אשמח ממש שתרשמי לי שוב!!

זה יהיה גם טוב בשבילי בבקשה תרשמי שוב.. 

חפרתי קצת אחורה, ראיתי פתאום את ההודעה שלך וידעתי שאני חייב לענות לך מיד.

חבל על כל יום שעובר עלייך במציאות הזו.

ולא!!

את לא צריכה להתגרש!!

לפי מה שאני מבין ממה שאת כותבת את לא במקום הזה בכלל!!

תרחמי על עצמך, על בעלך, על ילדייך, ותחליטו החלטה חזקה: פשוט להתחדש! מחדש לגמרי.

כמובן עם ליווי, טיפול איכותי וכל מה שצריך. אבל תדעי לך שאת לא במקום של להתגרש בכלל!

אני הייתי [ועדיין] במקומות יותר גרועים מזה, עברתי כל כך הרבה בזוגיות שלי, שאני יכול לומר לך עם יד על הלב: המצב שלך אינו גירושין. נקודה.

יכולים להיות לכם חיים טובים מאוד מאוד ביחד, כאלו שלא חלמתם שקיימים. אם רק תרצו!

בהצלחה ענקית.

תהיי גיבורה, ותתחילי לחיות מחדש.

עם בעלך.

כי באמת, לפני הכל ואחרי הכל אתם אוהבים.

לנצח.

אפשר בבקשה קצט פירוט מה זה אוהבת ארץ ישראל?

שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.

ספר יכול לסיים הכל.

ואם קשה לה, שתפתח חומש

זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.

מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.

אולי גימיני יכול לעזור לך?

תרד ממני בבקשה.

אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.

לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.

לילה טוב.

יש כאלו ש"אשכרה" חוזרים לגור עם ההורים, אפילו כשיש להם ילדים ואפילו בגיל מבוגר.

יש כאלו שהולכים לקיצוניות השנייה, מפתחים חיים "בודדים"/עם להקות של גרושים/ות, ו"אין להם כוח" ללכת לאחים/ות שלהם, מסיבות כאלו ואחרות.
מהמר שאבות מהסוג ה"ישן", שהילדים פחות ישנים אצלם, יותר נוטים ללכת למשפחה כשהילדים אצלם, כי לא רגילים לטפל בילדים לבדם באופן משמעותי.

מנגד, יש אמהות שמתפקדות טוב בגידול הילדים, אבל בשבתות וחגים יעדיפו מאוד להתארח, ולא למלא את תפקיד ה"גבר" בניהול האווירה של השבת/חג.

זאת כמובן הכללה ויש מהכול.

ושכחתי להוסיף עוד פקטור בהודעת הפתיחה: גיל ההורים/אחים/אנשים אחרים בבית.