ממשפחה

חברות

מחלקים את הילדים בין חברים.

לוקחים הפסקה של כמה שעות ללא נייד ונושמים שקטטטטט

(זה מה שהייתי עושה בחופש, שמה את הילדים אצל חברים ונוסעת לים עם ספר. הפלאפון 4 שעות על מצב טיסה)

וללכת לישון מוקדם!!!!

אבל אף אחד לא יכול באמת להשכיב תילדים שלי לישון ולתקתק תבית

הגג זה לקלח אותם

וזה גם יותר התחושה הזו שהכל פשוט עלי 

יש דברים שאפשר לעשות,

לחפש איזון-

מצד אחד לשחרר.

מנמיכים ציפיות לשלמות, במיוחד בחופש הגדול

מצד שני לנהל את הבלגן,להציב גבולות

אם יש לך בשפע אנשים שעוזרים אז שהילדים יהיו אצלם ויבלגנו פחות את הבית שלך, זה עוזר וגם נותן לך שקט.

צריך לבדוק אולי לא חייבים שהבית יהיה תמיד מתוקתק, אולי להרגיע עם זה, ואם כן חייבים אז לסדר את הבית בשקט יכול להיות יותר נחמד או עם שירים או כל דבר שעושה לך טוב.

תנסי לקחת לעצמך רגעים ביום יום, אפשר גם יותר מרגעים.

אולי למצוא מישהו לספר לו מה עובר עליך ולהקל על העומס בנפש. חברה טובה, או טיפול אישי.

הכל עליך כי האבא פחות בתמונה,

מצד אחד זה עומס מצד שני אין לך גרוש שמעיק עליך. זה יכול להיות יתרון לפעמים.

זה שיש לך סביבה תומכת זאת מתנה גדולה מאוד, לא כל אחד זוכה.

זה נותן הרבה רוגע ובטחון.

מקווה שאת מעריכה את זה.

בלעדיהם לא הייתי שורדת חדמש

אבל הבעיות אצלי שא. ל2 ילדים שלי נהייתה חרדת נטישה בעקבות המצב אז לתת לאנשים לקחת אותם אליהם זה לא אופציה

חברות שיודעות מה עובר עלי גם יש אפילו יש 2 ששולחות לי הודעה כל יום

מבחינת לשחרר זה בעיה אצלי אני לא יכולה לשחרר סדר וניקיון זה ממש עושה אותי חולה אם הבית לא נקי ומסודר (ממש פיזית זה עושה לי סחרחורות כאבי ראש אני חייבת סדר וניקיון בחיים) אבל זה החלק היחסית קל כי אני אוהבת לסדר ולנקות

אז הקטע שאני חושבת שאני עושה את רוב העצות שלכן ועדיין מרגיש לי כאילו תחושה חנוקה כזו מדי כמה זמן

תחושה שבא לי שניה להתפרק ואף אחד לא יחכה כי הוא צריך אןתי ואולי זה באמת משהו שאני לא יכולה להרשות לעצמי ואין לזה פיתרון או עצה טובה

ובאמת שנה שלמה לא יצאתי כלל , כשהיו אצלי.

אחרי שנה נרגעו קצת והתחלתי להביא בייביסיטר קבועה

כשאני יוצאת רק לצורך דחוף והדאר מרכזת בימים האחרים

וזה עשה להם ולי רק טוב

תחשבי גם על עצמך.

קודם כל בהתחלה היו בוכים גם כשהתקדמתי קצת לפניהם ברגל כשחוזרים הביתה

פחדו שבורחים להם.

אז עשיתי להם כמו סיסמא ג’ינגל כזה

אני לא הולכת אני רק מתקדמת

ועדיין לא הצליחו להכיל את זה אז נתתי יד

כמה חודשים שלמים של לתת יד כל הזמן

ולבדוק שאני פה.

אחר כך לקחתי דף ויומן וכתבתי את כל הדברים הקבועים

חגים הסדרי שהות

יש גדולים שקוראים ולקטנה ציירתי ציורים.

כל דבר הכנתי אותם מראש לשינוי ולמה שקורה

הקפדתי להשכיב אותם במיטה שלהם ולשיר שירים קבועים חטקס השכבה קבוע

אני משתדלת להכין אוכל קבוע וידוע

לשמור במקרר משהו שאני יודעת שהם אוהבים וישר שהם חוזרים הם לוקחים לבד.

אם אהיה צריכה לצאת לחצר כמו שאת מתארת אני אומרת מראש ולא נעלמת

ואם אמרתי שלא אצא אני לא יוצאת ואעשה רק בבוקר את מה שצריך

בגדול בלילות אני איתם כי זה הזמן שהכי פוחדים

בבוקר יש טקס פרידה קבוע כולל הפסוקים ותפילה וברכה יומית

גם לבית ספר לא רצו כל גך ללכת עד שהם הבינו שזה מקום בטוח

ואני באה לקחת הלוך וחזור

אם יש שינוי ואני מביאה מישהו במקומי אז אומרים מראש

לא שואלים מסבירים

לפעמים נותנת לבחור בין 2 בייביסיטריות אהובות.

הענין שאחרי שבניתי ברוך ה’ יחד עם הדרכה צמודה את הסדר יום

הכל כתוב וברור להם והם הרבה יותר גמישים.

עכשיו כבר יש תשתית ברוך ה’ ויש קשר של אמון

אז יש לי זמן לעצמי וכח לצאת.

וואו בהתחלה היה מוזר לי להיות לבד ולא איתם. אבל עכשיו מתרגלים

אם יש לך שאלות בכיף

נ,ב כדאי להפוך את החצר למקום משמעותי ובטוח

יתכן שאת רואה את החצר כחלק מהבית והם מרגישים שיצאת וברחת להם.

הבעיה שלי בלהכין לשינוי זה שאני לא יודעת מה יקרה גם בזמן שהות עם אבא שלהם שזה אני לא אומרת להם שאבא יגיע כי שום דבר לא ודאי...היו פעמים שאמרתי וזה ייצר אצלם אכזבה מאוד קשה לגלות שהוא בסוף לא הגיע

לגבי הלצאת אני מתכוונת ממש אחרי שהשכבצי אותם והם במיטה נניח אני מורידה כביסה..

טקס שינה שלהם מאוד קבוע זמנים קבועים אפילו סיפור קבוע לפני השינה

באמת להכניס את אחד מהם למסגרות בבוקר זה פשוט סיוט צרחות ובכי בלתי פוסק

לגבי החצר היא מאוד מונגשת להם מלאה במשחקים ושער מאובטח כמובן

וכל דבר בערך שילד בגילם חולם עליו אבל גם פה הם לא מסכימים להיות שם בלעדיי אפילו שאני רואה אותם מהבית

נ.ב לפי מה שרשמת הילדים שלנו בגילאים שונים (שלי קטנים)

קניתי את הספר הזה

גם כשרחוקים זוכרים / אהובה רענן - המרכז לספר

ושמנו מחזיק מףתחות כחול

חוץ מזה יש טיפול רגשי ועוד כדי לעזור להם

סיכמתי לך בהודעה אחת תהליך מטורף של שנה פלוס

אשמח שתנסי ותחזרי לספר לי

אפילו לא שבת?

הלוואי והוא היה מקיים אתי את מה שכתבת בחיים המשותפים,
 

על הפרוד שלי

לא היה אכפת לו משום אירוע.

זה חלק מהסיבות לפרוד שלא אכפת לו מכלום רק....

למה אני חושבת שאני פראיירית כשאני משלמת חצי משכנתא...

כי הוא זה שגר בבית המשותף וצריך לשלם לי שכר דירה. אז זה מתקזז

תהליך גירושין זה ממש לא זמן להיות תמימה!

לא הבנתי מה את מחכה? שהוא יבחר איפה יותר נוח לו שהתיק יתנהל וזה ידפוק לך בדלת עם דרישות מצידו??

שאננות לא מתאימה לסיטואציה

דבר ראשון תפתחי תיק (הרבה פעמים לאישה עדיף בבית הדין בעיקר אם הילדים שלך קטנים אבל תתייעצי עם עו"ד)

את מחכה שדבריפ יקרו באופן פאסיבי וזה לא המקופ ולא הזמן

דבר ראשון זה לפתוח תיק ליישוב סיכסוך אחכ זה להתחיל לחפש עו"ד והלוואי ותגיעו להסכם..

פתיחת תיק

אסל מי שפותח את התיק ראשון אפילו בדקה בוחר איפה כל התיק גירושין שלכם יתנהל

אם זה אכן כך

ואיפה אני אמורה לעשות את זה

על מה את מתכננת לא לוותר בני כמה הילדים שלך?

איזה מתכונת משמורת את רוצה להשיג

את התשובה הנכונה רק עו"ד יידע לומר לך

אם תפרטי נוכל לכוון אותל אבל הכי נכון זה ללכת לעו"ד זה החיים שלך וכל החלטה או אי עשייה כאן אחכ יכולה לעלות ביוקר

אל תמתיני עם זה

לאיזה עו"ד ללכת.

שדמות בחולות שלחה אותי לשליח נאמן ויקר.

בכלל ה' יתברך מלווה אותי בחסד ורחמים מרובים...

זה כמעט מסתכם עם זה.

נתתי לילדים לבחור ( איך אפשר שלא) והם בחרו להישאר בסביבה הטבעית שלהם.

תכלס זה היה נכון גם לי. אני נבראת מחדש וצריכה את הלבד הזה.

ויתרתי על הההכל, חוץ מחצי דירה. זהו.

הוא - את כבודו האבוד מבקש

המחיר - דחיית הגט....

אבל ההבדל שאני רציתי את נפשי ואת נפש ילדיי

ילדים צריכים אמא שימי לב שכשאת בוחרת בעצמך הם לא נעלמים לך בין הידיים..

לא כדאי לך לדעתי להתרחק מהם וגם לא לוותר עליהם

בהצלחה רבה

כל הכבוד על ההתקדמות, הלוואי שתשחררו מהר זה מזה לחיים טובים ולשלום.

אם אני מבין נכון, השיקול לרוץ לבית משפט או בית דין, זה בעיקר בשביל מזונות. השאלה אם מזונות זה נושא משמעותי אצלכם.

אם הנושא הוא חלוקת הרכוש, לכאורה גם בבית הדין יפסקו חצי חצי, אז לא אמור להיות הבדל (אגב  אין לי מושג מה הבסיס ההלכתי לזה. עד כמה שזכור לי ממסכת גיטין דף עז, אפילו את הגט אישה לכאורה לא הייתה יכולה לקבל לעצמה 😳. אז אולי כדאי לשאול רב האם מותר לבצע את הוראת ביה"ד וזה לא גזל).

אם מה שאת רוצה זה בעיקר שחרור ושקט, אולי תקבעי איתו זמן ובהנחה שהוא יסכים תיפגשו, ותתני לו את הכבוד "להחליט" על כל מה שתכלס די ברור מה ההחלטה... אולי כדאי להתייעץ פסיכיאטר או מטפל שמבין בלקויות שונות ומשונות, והוא יוכל לסייע לך איך מקדמים אנשים כאלה להחלטות בצורה נעימה ומכובדת. אם לא יסכים להיפגש, אז תפני לבית משפט/דין לפי רצונך ומצפונך וכדו'. בסופו של דבר, הכבוד שאת נותנת לו הוא המפתח ליחסים טובים שלך עם הילדים.

המון הצלחה יקרה!!

תדעו שיש גם תסריטים אחרים ממה שאתם מכירים.

הבינה האישה מה מפעיל את האיש

הדמימה את המערכת

עד לקבלת דרישה לתשלום

(שכן היא זאת שיצאה מהבית...)

הציבה אולטימטום

פגישה עם מגשר

חתימת הסכם, תוך ויתורים והליכה לקראתו

שכן, היא רק שקט נפשי רוצה.....

אז זהו.

יש התחייבות לגט תוך 10 ימים

בעזרת ה' יתברך!

שתהיינה בשורות טובות לכל עם ישראל!!

ואגב - לא(!) צריך להגיע לבית הדין עם עד. יש שם עדים שלהם.

לא ברור איך יש לכם סיפורים אחרים.

מלאא הצלחה!!

ומה זה משנה הסיפור של כל אחד, הסיפור שלך הוא אחר ומיוחד והוא שלך, וזה הכי חשוב.

שיהיה לך רק טוב!

כוונתי היתה יותר להתייחס לתגובות המאוד נחרצות שכך וכך מתנהלים הדברים...

אז לא.

לא תמיד...

מה יבינו?

עם ניסיון בעניין

בקיצור, אם אשמיע את ההקלטות יאמינו למה שאמרתי שזה מה שנאמר בפגישות שלי עם העו"ס.

מצד שני, מסוגלים מעכשיו להיוצ לגמרי לרעתי היות ואני מכיזה להקליט(למרות שיש מצב שנם מקליטים )

זה אושר עילאי.

קשה להסביר.

לראות אותם מתכתשים.

זה תענוג גדול ואושר עילאי.

ולאאאא, לא. אללל תשווי את זה לפרודה שקוראת

בפורום של גרושים. 

 לא דומה ולא מתקרב.

גרוש בפורום.

זה הדבר האמיתי (:

מדהים ומיוחד

לחיות את החלום!

גרושייך הם מתכתשים כעניים ודלים...

נא עזור להם לצער זה את זו, שוכן מעולים...

אוייי כי אתה רב סליחות....

ואווויייי ובעל הרחמים..

שערי... בית הדין פתח..

ואת הגט הפירוד והניכור ההורי..  לשונאים תשלח..

ואת ההתכתשויות הבלתי פוסקות מהם תיקח

שערי.. בית הדין פתח (: (: (:

תודה על ההאזנה

המשך לילה טוב

היו עימנו..

אתם כתבתם??

לא. לא אני כתבתי.

פגשתי, התחברתי ושיתפתי

ריאלי לסיים יפה זה ריאלי עובדה שחלק מצליחים

אבל צריך 2 צדדים בשביל זה ולצערנו לא תמיד יש...

אני גם חושבת שיש קושי בלסגור קשר בככ הרבה אהבה..

א. כי באמת זה גורם למחשבות לשוט הרבה לזמנים הטובים כי גם עכשיו אתם בטוב ..אמנם לא כזוג אבל בטוב

ב. זה יוצר קשר יותר מחייב

כשאתם בטוב אתם לא יכולים ללכת דוך לפי ההסכם (לטוב ולרע) המערכת ביניכם מתנהלת שונה...ששוב יש לזה יתרונות והרבה אבל גם לא מעט חסרונות

אני שמעתי על זה כתיאוריה, מעניין אם מישהו מצליח בפועל (אני לא מדבר על המגזר החילוני, שם גירושין זה כמעט שגרה, וגם כל המושג "נישואין" ו"גירושין" קצת איבדו ממשמעותם לכיוון של "רצף").

 ואם אני מבין נכון, את אומרת שמייצרים שנאה ומלחמה  כדי שהמחשבות לא ישוטו לזמנים הטובים?

עצוב, אבל כנראה שככה זה.

אם עוד לא שמת לב מהקריאה בפורום אני והאבא של הילדים שלי בקשר מצויין ונפרדנו יפה

אני כן חושבת שזה יוצר יותר כואב בפרידה

כי בסוף שנפרדים באהבה ונותנים לרגעים היפים מזכרת ומקום זה יוצר כאב מסויים

להגיד ששווה בגלל זה ליצור מלחמות לא..להגיד שבגלל זה אנשים יוצרים מלחמות..אני לא בטוחה...

אני חושבת שאנשים נלחמים כי הם לא סומכים אחד על ה2 יותר והאנשי מקצוע (בדגש עו"ד) ממש לא תורמים על זה

ברור שזה יוצר כאב, אבל שנאה ומלחמה לא ידועים כמשהו שלא יוצר כאב.

אבל זה משתיק את האהבה שהייתה

אתה מבין שיותר כואב לדעת ולחשוב שאהבת מישהו ועכשיו הוא פשוט לא רלוונטי בחיים שלך יותר?

שאתם במלחמה אתם שורפים אחד את השני לגמרי

ושוב אני לא חושבת שזה עדיף..אני פשוט חושבת שכשנפרדים יפה הכאב על הבית יותר גדול

ושנפרדים במלחמות הכאב הוא מהמלחמה עצמה

אם הצלחתי להסביר את עצמי נכון

ועוד דבר שנפרדים יפה יש כמו קשר מחייב הדדי סוג של...

ושנפרדים במלחמה יש 0 ציפייה מהצד ה2 לבוא לקראת

מקסימום שורפים את החלק בלב שיודע מה זה לאהוב, ואז כמובן מתקשים גם בהמשך.

אבל אולי זה רק אני.

אבל נראה לי שפשוט אין פנאי לחשוב על זה

ואיך אומרים ההיפך מאהבה זה אדישות

אז כנראה מי ששונא מחביא רגשות מתחת..

אז זה חלק ממה שתוקע, עדיף הכאב של להכיר במה שהיה ושזה נגמר עליו דיברת.

הנושא של התחשבות הדדית אחר כך אכן נשמע מאתגר, אבל נראה לי מחיר ששווה לשלם.

כשמכירים בכאב אפשר לעבד אותו ואחרי שמסיימים את התהליך אפשר להתקדם הלאה בלב נקי

לגבי ההתחשבות תלוי באיזה יום תשאל אותי יש ימים שזה מעיק ממש ויש ימים שאחלה

אבל אם הילדים שלי יגדלו בריאים ומאושרים בזכות זה אני מוכנה לשלם את זה

אפשר להיות מודע וער לעבר שלך, בסופו של דבר זה מה שהוביל אותך להווה. אבל גם לדעת שהעבר במשמעות המוחשית שלו כבר לא ממש רלוונטי.

זה כמו מריבות של אנשים, על מי עוקף ברמזור ותור מי בסופר. יש פרק זמן שלגיטימי (חברתית) לכעוס ולריב, אבל כולנו מבינים שמגיע רגע (במובן של זמן) שזה נראה ממש מטומטם אם המריבה הזו ממשיכה. (שמעתי מתידהו הרצאה בנושא הזה והיה לזה שמות ומושגים, אבל שכחתי...).

מספרים שפעם שאלו את שמעון פרס, איך הוא היה מסוגל להישאר בפוליטיקה ככ הרבה שנים ולהתמודד כל פעם מחדש על כל מיני תפקידים בכירים, למרות שתמיד תמיד הוא הפסיד. והוא ענה שהוא קם כל בוקר מחדש ושאל את עצמו "מה עומד לפניי כעת". כי מה היה - אין לי איך לשנות וזה לא רלוונטי לעתיד.

לקוצר הבנתי, הדרך היחידה להתקדם בחיים, בפרט אם אתה רוצה לסגור משהו משמעותי ולהמשיך הלאה, זה למסגר אותו ולהניח בצד. אם תסחב את העבר שלך כל הזמן על הגב, בסוף תקרוס מהעומס, וחבל.

נ", זה בלי קשר לפרדים בן ארי. אף פעם לא התחברתי לשירים שלו, ואני לא ככ מבין את הקטע שלה.

מדובר ב2 צדדים שגם נמצאים בתוכי, ורוצה ללבן אותם.

גם לעשות "שלום" עם מה שהיה,

(וזאת הדרך הטובה)

להשלים שגם הטעויות שעשית נבעו מזה שלא ידעת אחרת ולכן לא יכלת אחרת.

היו דברים שסימאו את עיניך, הבנות שגויות, הנחות שגויות. חוסר ידע, אגו, גאווה. כולנו ככה..

להבין ששניכם טובים ורציתם טוב, לא הייתם מודרכים נכון ולא התיעצתם עם יעוץ טוב בזמן.

זה היה שביל הלמידה שלכם.  

או כל מיני הסברים שאפשר להסביר על מטענים שהבאתם אתכם מהעבר.

אפשר ללמוד מזה ולגדול מזה ולעוף על החיים הלאה.

תרכך הכל

לא חייב להיות או או.

ולפעמים זה בא בגלים

יש יום שאתה יותר סוער ויותר חושב על מה שהיה ומתחבט בתוך עצמך, ואז חושב על זה ומרגיע את עצמך וממשיך עם החיים הלאה.

למחרת אתה מרגיש אחרת.

אני חושבת שיש לך עוד עיבוד והשלמה לעשות.

אתה בדרך ☘❤