מה עוד את מרגישה חוץ מזה שזה פייק

מאמינה שיש גם אמונות בכל מה שקשור בקבלת עזרה וכל מה שקשור בכנות של בני אדם וכן גם מול האמון שלך באנשים...

ובאמת שאין התנהגות שווה לכל בני האדם

אז מצד ההגיון פחות סביר שכולם עוזרים מתוך מקום לא אמיתי ובאמת כדאי לפתח תחושות שתואמות את מה שקורה בפועל...

שכדאי לך להתחבר לילדה הקטנה שלך ולבדוק כמה חווית 'בגידות' מצד אנשים קרובים - בעיקר הורים, אבל לא רק.. להזכר בזה והכי טוב לדבר את הכאב של הילדה הקטנה ולבכות אותו מול ה' יתברך..

זה לא בפעם אחת, אבל זו הדרך לשחרר כאב, כדי שלא יפגוש אותנו שוב ושוב.

החלדה הקטנה קוראת לך על ידי המפגשים האלו.

בהצלחה!

ואני זמינה באישי אם את רוצה.

מבחינתה - יכולה לבדוק מול שדמות בחולות שאני אמינה.

חבל להפסיד עזרה זמינה מעודף זהירות 

אמרתי להיזהר

ולעניות דעתי זה לא קשור לגיל

לכולם יכולים לקרות דברים לא נעימים

גם לאנשים מבוגרים ואחראים

אז רק הזכרתי

זה הכל

תעשו מה שבא לכם 

שאני ילדה גדולה ולא חוששת - על עצמי אני יכולה להעיד.

ואילו למתייעצת נתתי עצה עם להתייעץ...

הכל טוב!!

ההערה שלך היתה במקומה!

אני לא מתכחשת להשפעה של העבר עלי. ממש לא. פשוט זה לא תירוץ... וכל הלחפור בעבר הזה בלי סוף לא עושה טוב.

מנסיוני לפחות. בכולופן תודה..

שיקולים של אנשים לצד השליל ונראה שאצלך זה בדיפולט

הציעו לך עזרה/ נענו לעזרה - כנראה שהיה שם רצון לתרום או להירתם. לא משנה המניע. זה יכול להיות כי נכנסת להם ללב או מתוך שליחות עמוקה של חסד, ויכול להיות מתוך אינטרס פנימי שלהם עם עצמם להעסיק את עצמם במשו. למה זה משנה בעצם?

נראה לפי הכתיבה כאילו מצד המחשבה שלך את מחפשת כוונות רעות בפינצטה או להוריד את עצמך כנל

Over thinking זה מכה, זה מגיע בדרכ לצד השלילי כל הזמן.

לפעמים פשוט צריך לתת לדברים לקרות אבל לא לוותר על חשיבה חיובית

וגם, יכול להיות שזה נוגע בעומק בבעיית אמון שלך מול אנשים. פצע מהעבר שמשחזר את עצמו כל הזמן ו"מציק" לך. ואת זה צריך לפתור,אבל זה לפוצץ מוגלה

כלומר, עוד לפני הנושא שלו. עצם המנגנון הזה צריך לשים אותו בסימן שאלה ולנסות להבין איך הוא פועל ולמה.

בדרך כלל בהצפות מחשבתיות יש שני דברים. יש את הגורם שמציף אותנו (ובד"כ זקוק ליחס הזה) ויש את מה שהיה לפני. כלומר הדבר שאנחנו בורחים ממנו לעבר ההצפה.

הם שני דברים שונים ושניהם צריכים התייחסות. בעיניי.

בהגדרות של פוליטיקלי קורקט אז לא אכתוב כאן

אבל בכל אופן - לא משנה כמה ננתח את זה,מאיפה זה הגיע ולאן זה הולך, אם לא נפעל בצורה אקטיבית לשנות את הנרטיב המחשבתי, ביחד עם עבודה רגשית, זה לא ישתנה גם אם נבין את המנגנון. 

2 שלבים

קודם הבנת המנגנון

אחר כך משנים אותו.

לפעמים ההבנה גורעת מהתהליך

אני למשל הלכתי סחור סחור בהבנה של מנגנון מסוים שקשור בזה, למרות שהפתרון היה לי מול העיניים (לא רק במקרה הזה אגב) ויכלתי פשוט ליישם וזהו ולחסוך זמן של תהליך של חוץ מחפירות במח והבנה לא עזר לי הרבה מעבר לכתיבה פה בפורום🤭 שייתכן וזה מה שהשם רצה ממני באמת (או שלא).

בסוף - אני תמיד חוזרת ל" תמים תהיה עם השם אלוקיך" ו"אין חדש תחת השמש" כמעט בכל תהליך שאני עוברת ומתקדמת בו. לפעמים חשיבת היתר גוזלת מאיתנו אנרגיות שיכלנו לפעול בליישם ולראות ישועה בזמן קצר יותר. 

לפעמים חשיבת היתר היא המטרה. כלומר ההצפה היא המטרה כדי שלא נחשוב ובמקרה הזה זה בדיוק מה שאת מתארת.

(ואז אני הולך אחורה להבין ממה אני בורח)

האם יש באיזה מקום פורום העוסק בספרים ברמה טובה מאוד - למבוגרים?

הפורום כאן לספרים - ומקווה שאיני פוגעת באף אחד - עושה רושם שמיועד לאנשים ממש צעירים. רוב הספרות המומלצת היא ספרות ישראלית

שאינני אוהבת בדרך כלל. מחפשת קבוצה בוגרת, בגיל בוגר, האוהבת לקרוא ספרים טובים. לא את רוב אלה המתפרסמים עכשיו וממלאים את

מדפי הספריה.  תודה!

או יותר טוב, קבוצת קריאה הדנה על ספר מסויים שכל הקבוצה קוראת; כל פעם, ס פר אחר.

זכו למצוות!

רק ספרים נקיים ואם יש משהו, ,אז עדין ולא מיועד למשך קהל או משהו כזה.

יישר כוח.

ואולי תחושת הפייק, המלאכותיות, חוסר האוטנטיות וכו' היא השלכה

של משהו שיושב אצלי?

חוסר אמון בעצמי? אולי?

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.