אצל חברה גרושה, מבוגרת, שמוקפת בנשואות עם הנכדים.. משפחה מדהימה, שמחה והרבה טוב!

זכיתי לתפילות בישיבה עם למעחה מ-1000 בחורים ששרו בעצמה מרגשת!

מצאתי את עצמי לא רוצה לצאת באמצע... (המארחים ספרדים.. לא היתה ברירה)

הפתעות טובות!

אמן שתמשיך השנה עם הפתעות טובות!!

עברתי בבית המשותף ונתתי מתנות לצעירי הצאן ערב החג...

בגדול, אני מרגישה שהקב"ה מוביל אותי בהתאם לקצב הפנימי שלי..

הילדים היו איתי

אבל היה תקווץ בלב שמשהו חסר לא שלם לגמרי..

וכנראה שזו החוויה של רוב האנשים פה, מחליף כאב בכאב..

ואני תוהה איזה מהם גדול יותר...

אני לא תוהה.

ברור לי ששם הייתי בתוך כאב בלי יכולת שליטה עליו..

כאן, אני בוחרת בחיים.

מסע של עבודה רגשית ובניית העצמיות שלי יביאו להפחתת הכאב, עד מיגורו.

אני מאמינה בכך בלב שלם.

הבורא יתברך לא הבינו אותנו לעולמו כדי לכאוב. לא. 

נכון את הכאב הזה אנחנו בוחרות אבל אני לא מאמינה שהכאב הזה יעלם לחלוטין..ימים יגידו..

ה' הביא אותנו לעולם שהוא לא מושלם זה עולם התיקון ולא תמיד דברים שעוברים קורים כמו שרצינו וציפינו

נלמד לצמוח מכאן לבנות מחדש אבל הכאב בעיני גם אם ידהה הוא תמיד ישאר שם

ולכן אני חושבת שצריך ללמוד לחיות איתו בשלום

אני רואה את זה כאובדן לכל דבר

כאב של אובדן לא מתרפא הוא אמנם דוהה אבל תמיד ישאר

כבר בהתהוותה...

אני לא מוותרת על הכי טוב בעולם הזה. פשוט לא.

לא מקבלת אפשרות של לחיות כואבת

מישהו שנפטר לך...

אם כן אני מניחה שאת כבר יודעת הכאב הזה מלווה

זה לא אומרת שאת מוותרת על הטוב בעולם זה אומר שאת עכשיו מגלה ומפתחת רובד חדש בחיים של לחיות לצד כאב וגעגוע

יש הרבה דברים כואבים בחיים וההכרה בזה בריאה גם לרפואת הנפש שלך

השאלה ריך את מתמודדת עם הכאב

אם את נלחמת למגר אותן סביר להניח שתנחלי אכזבות

כאב זה הזדמנות לצמיחה

ממליצה לך לקרוא שיטת ימימה לדעתי יכול לתת לך פרסקטיבה טובה 

אני מעבדת את הכאבים ועושה המון עבודה רגשית. ברור שהכאב שם, אבל הוא לא בצל של החיים שלי. 

הוא מופיע ואני לא מתעלמת ממנו, אבל הוא לא הצבע של החיים.

גם אני חוויתי אובדן שלא אפרט כאן ..

אבל את בטח יודעת למה אני מתכוונת אז מה את חושבת?

מוסיפה כי רואה שערכת

זה בדיוק מה שאמרתי שלא ניתן להעלים כאב צריך ללמוד לחיות איתן

זה לא אומר שזה צבע החיים אלא בדיוק ההפך

שאת שלמה עם כל החלקים שבך גם הכואבים את שלמה ובתהליך ריפוי אמיתי שמאפשר המשכיות בריאה

באופן נדיר יצא שיחסית הרבה ימים אני לא פוגש את הילדים, אז קצת חזרתי לרווקות.

מה שכן, אלו באמת מעברים קיצוניים, מלהיות אתם לגמרי ימים שלמים ורצופים כולל לדןגמה יו"כ הקרוב, ור"ה שנה שעברה וכו', לבין להיות לגמרי "חפשי".

אחרי שקרה מה שקרה והגעתי לזה באמצע החיים שוב, אני משתדל למצות את זה בימים שאני יכול.

אבל בסוף זה "תוהו" וודאי לא אידיאל באופן קבוע.

באמת איך אבא מתפלל בחגים כשילדים אצלו?

לא תמיד זה מתאפשר לסוע לסבתא ואז מה?

לא פשוט

אני מדבר על דברים הרבה יותר פשוטים 😀.

לגבי תפילה בחגים, זה לא קל, אבל אני נמצא ב"תפקיד".

גם כשהייתי נשוי,היו פעמים שיצאתי בתפילת נעילה כשהיו צריכים את עזרתי עם הילדים.

זה בול העונה.

כל הכבוד על המסירות לילדים

לא?

תודה על המחמאה.

נהוג לעשות טיול גדול אחרי? 🙂.

איך עושים את זה כשיש ילדים ב"ה?

שהלכו עם זה מאוד מאוד רחוק לטיול שלא נגמר,

אבל כן כן, אני איתך. 

אני עושה את זה בארץ..

קורעת את הכבישים בלי חשבון...

עם מוזיקה טובה

ונהנית

ולא מתנצלת!

נראה שהם מייצרים חוויה מעניינת.

בין היתר כאן:

מחקר: שורדי נובה שהיו תחת השפעת MDMA הפגינו פחות תסמיני פוסט־טראומה

קוקאין זה פסיכידלי?

אני כנראה עדיין בור בנושא 🤗

עזוב אותך.

אל תתחיל.

תריח שמן תפוז פטוצ'ילי, תלעס גת.

פסיכדלי זה הזיוני. קוקאין הוא לא סם הזיוני (בתסוויג הוא מוגדר סם מעורר).

אבל קוקאין מכונה "סם העשירים", ומהכתיבה שלך כאן לא נראה שאתה עונה לקטגוריה הזו (לפחות בכל הקשור להצהרות ברבנות ובבית הדין של הפורום 😉)

Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club

תתחיל בזה

ואז תעבור לכ"ק מנדל ראטה

קוק יעשה לו מאנצ'

ראיתי הרבה דברים. ליטאי בקיטל מעשן וויד בהודו ביום כיפור...זה מראה שלא יצא לי לראות

שנזכה

אני מנוע מלספר על עצמי, כי "עדיף שלא נספר מה עשינו ומה לא עשינו".

אבל אם להסניף זה לא רק קוק, והודו זה לא שם של מדינה, את ואני ראיתי הרבה ליטאים עם קיטל מסניפים בהודו ביום כיפור 😉

אמרתי לה שאני מוכן שמענדל ראטה יהיה הרב שלי.

היה נראה שהתחרטה אחר כך על האמירה לגבי הרב "משום מה" 🤗.

מתחבר גם לשיר הזה (כן, אני יודע שיש טענות וכו', אבל זה שיר יפה).

גם מנדל

גם סמים

עכשיו כת.

מה יהיה איתך?

עושה פוק לדוב? 

אתה יכול להיות חבר כת רגיל שלא עושה סמים.

או מסומם נטול כת.

לב טהור לא עושים סמים

אמבש לא עושים סמים

כנסית השכל לא עושים סמים

אה. בעצם לא בטוח

אז הכנסייה הסנטולוגית.

תבחר לך כת נורמלית כמו כולם למה אתה מגזים תמיד

הוא יכול לקחת סם פסיכודלי מספיק טוב שיאפשר לו לדמיין שהוא איזה מרטיר.

בעצם גם ככה הוא מציג את עצמו כאן בתור קדוש מעונה 🤔

שטחית להפליא.

חיבוק זה המון, ובאמת יכול לעשות קסמים לנשמה.

אבל צריך קרקע מתאימה לחיבוק

כשיש פילים סגולים מתחת לשטיח קשה להתחבק

אני חושב שאפשר להתחבק בכל מצב.

לפעמים החיבוק יבריח את הפילים מהשטיח, וימנע את הפילים מלהגיע לשרוואל

ומנשים אני "שומר נגיעה" עד שאתחתן בעז"ה 🙂.

אבל הרצון הוא כבר מעין חיבוק.

אולי בינתיים הפתרון הזמני הוא כן ללכת לחבק עצים בהודו, ואולי שם כן נעים לקבל חיבוקים מגברים 🫠.

שלא נדבר על מה עשינו או מה לא עשינו

אחרי 4.5 ימים רצופים עם הילדים ב"ה ובלי כמעט רגע מנוחה (כולל שינה משותפת בסוכה ב"ה).

לפני חצי שעה עברו לצד השני, אני כעת בשלב ההיכרות החדשה עם עצמי, לקראת כמה ימים להיות רווק הולל שוב 🤗.

חייב איזה שאכטה טובה עבור שלב המעבר.

אני אגיע אליו לחיבוק אמיץ (כמנהג אבותינו), זה הרבה יותר טוב מבולים ואבקות ובאנגים.

ככה כל הבעיות יפתרו!

רואים עלי?

כל כך ניסיתי שלא יראו, כנראה אין ברירה🙂

אני כמובן משתדל למצות את 2 החלקים.

לבחור בשביל הילד או למנוע ממנו טעויות

זה שלו

אבל

ילד שגדל בחוסר שיפוטיות ומקבל דוגמא אישית לבחירות נכונות (גם אם זה להתגרש)

יש לו סיכוי יותר טוב

לפתח חוש ביקורת

ולבחור נכון

אתה לא יכול לבטח לילדיך עושר, אושר, זוגיות טובה, כושר, דתיות, בריאות. או שום דבר חשוב למעשה.

כל מה שאתה יכול הוא לשמש דוגמה אישית ולהתפלל, אני אומר את זה לך, לעצמי ולכל הורה, ילדים לא מקשיבים לעצות, ילדים רואים דוגמה אישית ומחקים אותה (או עושים אנטי, או חושבים שעושים אנטי).

או לשאול את חנן בן ארי....יש לו שיר כזה...

אני לא צינית הרי גם אני גרושה.....

חושבת שאם הם גדלים בריאי נפש ושמחים, יקל עליהם לראות מה שצריכים

לראות וממה צריך להתרחק. בעזרת השם.

אל תדאג.

אגב, אם כבר, יש ספר הנקרא "הכל סיפור של פיקסווילים" - תמר.

על בעל מתעלל (מתאים בדרך כלל יותר לבנות), אבל בצורה כזו,

שעד שאתה לא מתקדם בספר, אינך מבין על מה המהומה בעצם.

אבל באמת לא לדאוג. וכן להתפלל. לא הכל בידיים שלנו. כידוע.

לפעמים הטעויות שלנו הופכות לשיעורים הכי חשובים שאנחנו יכולים להעביר לילדים שלנו.

שקלת פשוט להשאיר משהו מנגן לפני שבת?

מה עם קריאת ספרים כמו פעם? 🙂.

אני מוצא שזה ממש ממלא לי את הזמן, וחבל שמצליח לקרוא בעיקר רק שבת בשבועיים כשאני לבד...

בכל מקרה, מוזמן לאישי, אם בא לך לפרוק בלי קשר.

יכולה להמליץ אם תגידי מה את אוהבת...

מה עם להזמין חברה? להיות מוזמנת?

ואפשר ואף צריך למצוא לזה פתרונות.

לתפוס את השד כשהוא עדיין קטן.

במצבי רוח קשים במיוחד, קראתי ספרי ילדים. אוהבת.

השבת כיסוד הבריאה: ציר מרכזי לגילוי אלוקות בעולם

מצוות שמירת השבת אינה רק ציווי דתי המיועד למנוחה, אלא היא מהווה את היסוד המבני של הבריאה כולה. תכלית השבת היא להביא לידי ביטוי את גילוי האלוקות בכל רבדי המציאות, ובפרט בעולמנו הגשמי – ה"עולם התחתון". על פי תפיסה זו, השבת היא הכלי שדרכו מכירים יושבי תבל כי קיים בורא קדמון ונצחי העומד מאחורי מערכת הטבע האינסופית.

עדות על חידוש העולם

עצם השביתה ממלאכה ביום השביעי מהווה עדות חיה על כך שהעולם אינו קדמון, אלא נברא ברצון הבורא. כפי שנאמר בעשרת הדיברות: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ... וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות כ, י). בשמירת השבת, היהודי הופך לשותף בהצהרה הקוסמית על ריבונותו של הקדוש ברוך הוא, ובכך הוא פועל להעביר ולבטל את "רוח הטומאה" או הרוח המתנגדת המנסה להסתיר את הנוכחות האלוקית בעולם.

השבת כמקור הברכה והידיעה

חז"ל מלמדים כי "השבת היא מקור הברכה", והיא זו המעניקה חיות לכל ששת ימי המעשה. דרך השבת, הידיעה האמונית מחלחלת מן השכל אל הלב, עד שמתקיים החזון הנבואי: "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'" (ישעיהו סו, כג). גילוי זה נועד להסיר את מסכי ההסתרה ולזכך את המציאות הגשמית, כך שכל נברא יכיר במטרת בריאתו – להוות דירה בתחתונים לשכינה

שמירת השבת היא האקט העוצמתי ביותר של השלטת הרוח על החומר. היא המחסום המוסרי והאמוני האחרון בפני תפיסות עולם חומריות, והיא המפתח לגאולה השלמה שבה יתגלה כבודו יתברך בכל העולמות כולם, כפי שאנו מייחלים: "לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים".

כשבן אדם מתפרק אין לו כוח להחזיק כלום, וכל היסודות מתערערים.

הדתי הממוצע, המחמיר מאוד והלייט מאוד גם יחד - לרוב לא נופלים בשמירת שבת. לכן זה חריג.

אני נפלתי בשמירת שבת הרבה בתקופות שהיה לי קשה. זה עדיין חריג, עדיין מזיק לבן אדם באותה המידה, עדיין עושה קרע בעובי הקורה של עולם ההשקפה והערכים שלו.

במקום לערוך השוואות כדי לקבל חצי נחמת טפשים (או גערה והתנערות מכל מיני מדקדקי קלה כבחמורה) - קח את עצמך בידיים, תראה בזה אינדיקציה למצב נפשי חמור שמערער דבר יציב כמו עולם ערכים והרגל תרבותי, קח את עצמך לטיפול ולכל מה שיוכל לעזור לעצמך לקום.

להירקב ברחמים עצמיים, בבדידות ופסיביות עושה נזקים אדירים בחיים של האדם הפרטי, והם מחלחלים ופוגעים גם בקרובים לו.

מאחל שהשברים והרסיסים יתאחו ושתקום מחדש

היא מצווה יחסית קלה

למי שרגיל ונמצא בסביבה שומרת

ונהית קשה למי שיוצא מהשגרה הרגילה של שבתות

נניח אנשים שנמצאים לבד או נתקלים בסיטואציות רפואיות תכופות עם מכשירי חשמל או כל דבר אחר שמקשה

בעוד נניח אי שמירה נגיעה זה משהו יותר חשוף כי זה קורה בין 2 אנשים

אי שמירת שבת יכולה להיות סמויה לחלוטין

לכן לא באמת אפשר לדעת כמה זה נפוץ

בעיניי חשוב לבחור מה שנכון ללב

מה שמשאיר אותך יציב ושפוי

דת ואמונה לא קודמים לשפיות

ותמיד אפשר לחזור לבחור אחרת כשזה יתאים

בין מצב אקוטי נפשי שעלול להוביל לחילול שבת ואולי מובן ומתקבל (איני יודעת

איך ואם ההלכה מתייחסת למצב כזה), לבין מצב רוח רע, עצוב וקודר, אני חושבת.

מסכימה עם נקדימון שצריך להשתדל מאוד לא להקל ולא להתרגל לזה.

יש הרבה דברים שיכולים לעשות שלא יגרמו לחילול שבת; מאמינה שאת

יכולה למצוא פתרונות, למרות שאינן מושלמים. אבל אם הם קצת מקלים

על מצב הרוח הקשה (לא מדברת ממרום כסאי. מכירה את זה), וזה

יוריד כמה אחוזים מהשחור שחור מדכא הזה, דיינו.

מה עם לקחת איזה משהו מרגיע (לפני או במשך השבת)?

זה עשוי לעזור.

אם את אוהבת לקרוא, זה מאוד יכול לעזור; לשקוע באיזה ספר

מהסוג שמרתק אותך. אולי?

עוד מעט ישנו את שעון הקיץ הזה שבעקבותיו השבת לא נכנסת

ואחרי שהיא כבר כן, היא לא יוצאת.... (סליחה סליחה השם,

אדם יסודו מעפר וסופו מעפר, אז אל נא תכעס....)

וזה כבר יהיה יותר קל.

בהצלחה חמודה. הדברים יסתדרו. מבטיחה לך וייראו

ויורגשו הרבה הרבה יותר טוב בהמשך. ואל תשכחי

שאת בעצם אף פעם לא לבד;

הוא אמנם לא נראה ואי אפשר למוש או להריח אותו

אבל הוא מביט, מקשיב ומאזין...לך אישית, כל הזמן כל הזמן.

באמת!

אינו דתי. כן אפשר לומר שבנושא הזה הוא ....לא דתי. כלומר, מחפף.

אני מצדיעה לך. אל תכנעי לאף אחד ואל תתשפרי על המצווה החשובה

הזו, אפילו אם יהיה נסיך חלומותייך...

שנה טובה לך!!

בס"ד

האם גם נאמר שמי שרק גונב הוא שומר חוק, אלא שבתחום הגניבה הוא לא שומר חוק?

האם אפשר לומר שיש מי שבאופן מודע, מושכל ומתכונן מצפצף על ציווי אלוקי (שהוא גם מאמין בקיומו, כמובן) - נחשב ל'דתי'?

וקפדנית על כ ל המצוות, קלה כחמורה, בלי לחפף, אז כמובן שאינו דתי;

השאלה באמת למה הכוונה בלהיות דתי; ואם הוא לא מצפצף רק נכנע ליצרו, הוא כן נחשב דתי?

ואם הוא מחפף רק במצווה או מצוות וכן מקפיד על מצוות מסוימות, מה איתו, דתי או לא?

אם הוא מקפיד על הכל אבל לא חזק בשמירת לשון, למשל, הוא דתי או...לא?

וכך הלאה.....

לא מביעה כאן דיעה, אלא הרהור, מה זה באמת דתי?

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

כל אחד והמסע שלו בעולם הלא פשוט הזה, ברוחניות שלו, בדרך שלו עם ד.

האתרים האלה זה לא הלמ"ס וזה לא התפקיד שלך או של אף אחד למדוד או לשפוט את האחר.

יש ד בעולם, תן לו לעבוד.

תתמקד במסע שלך, בעצמך, ובלחפש אשה שתתאים לך לערכים שלך ולרצונות שלך.

בהצלחה❤️

לא מודדים או שופטים אחרים, רק תופעות כלליות.

אבל את צודקת במה שכתבת לו

מחילה אם פגעתי ערב ראה"ש בכל עובדי הלמ"ס.

כבודם במקומם.

רק דייקתי, לצורך השעשוע

יש דברים כגון מה שפותח השירשור דן בהם שלא קשורים למחקר ובטח לא למחקר כמותי

פחות מ5 מתוך 10!

אתרים דתיים!

התחקיר המלא יפורסם בסוכות,

בוא נחכה.

מזל שיש אותו שיברר מי אנחנו.

לחדשות המגזר

גוף ממשלתי (נראה לי) שמפרסם דוחות סטטיסטיים על האוכלוסיה (למשל - הכנסה ממוצעת למשק בית)

אדריכלות של נצח: צניעות, זמן וקדושה בעידן החומר

בעולם המודרני, המושג "עבודת אלילים" פשט צורה ולבש חדשה. אין מדובר עוד בפסלי אבן, אלא בהפיכת יצרים אנושיים ודחפים רגעיים לערך עליון המכתיב את סדר היום התרבותי. המרחב הציבורי, הרווי במיניות מוחצנת ובפולחן הגוף, מהדהד דפוסים עתיקים של תרבויות עבר שהתמקדו בחומר ובפריון כחזות הכול. מציאות זו מעמידה את האדם המודרני בפני אתגר רוחני: האם להיסחף אחר הזמני, או לבנות חיים בעלי איכות נצחית.

התורה והמצוות מציעות חלופה יסודית המוגדרת כ"קוד הגנטי של הנצח". בניגוד לתפיסה הרואה במגבלות ההלכתיות מחסום, הן מהוות למעשה "כלי מחזיק ברכה". הצניעות והקדושה אינן נועדו לצמצם את האדם, אלא לאפשר ליופי הפנימי – לנשמה – להאיר מבעד למעטפת החיצונית. שמירת המרחק וטוהר המחשבה יוצרים מרחב של כבוד ואצילות, המשרה שכינה בתוך המחנה ומעניק חוסן מוסרי מול תרבות של פריצת גדר. כוח המשיכה, בתוך מסגרת של קדושה, הופך מכלי לתענוג רגעי לאמצעי לבניית קשר פנימי, עמוק ונצחי.

הגשר המחבר בין העשייה האנושית לנצח הוא הזמן. במבט תורני, הזמן אינו רק רצף ליניארי מתכלה של שניות ודקות, אלא מרחב של "תנועות איכותיות". בעוד שהמדידה הכמותית היא מוגבלת, האדם יכול "לצבוע" את רגעיו באיכות אינסופית על ידי חיבורם לרצון העליון. ככל שהפעולה נעשית מתוך הכרה בערכי הנצח, היא משתחררת מהתלות בממד החומרי החולף.

לסיכום, העולם הזה הוא "שעת העבודה", המעבדה שבה הופך החומר לרוח. על ידי בחירה בערכי הצניעות וניצול הזמן ככלי לבנייה רוחנית, האדם מכין את עצמו לעילוי הנשמה באור החיים האינסופי, ומבטיח כי קיומו לא יישאר בגדר רגע חולף, אלא יהפוך לחלק בלתי נפרד מהנצח.

יותר בהכללה.

אותי הפתיע עצם זה ששואלים אותי אם אני שומר נגיעה, כאילו יש הוו"א שלא.

זה אמור להיות כל כך ברור שלא מדברים על זה בכלל.

ואין כאן עניין של שפיטה. יש כן עניין להעמיד דברים על דיוקם. לפחות

בפורום, בכתב. ברור שכל אחד וההתמודדויות שלו, אבל אולי צריך

להיזהר מכל מיני התפלספויות על מצוות ברורות וחד משמעיות -

תהא דרכו והתלבטותו של כל אחד אשר תהא, אבל את האמת

יש לאמר.

תאר לעצמך: בן אדם שמגדיר את עצמו דתי, לא שואלים אותו אם הוא שומר שבת. למה? כי זה מובן מאליו שזה חלק מההגדרה של דתי.

אבל שמירת נגיעה כן שואלים: סימן שלא ברור לאנשים שזה חלק מההגדרה של דתי. וזאת הבעיה.

איסור נגיעה זה לא רק "עוד איסור", זה חלק מהתייחסות שלמה ליחס בין בן ובת. לא לשמור נגיעה זה גם אמירה מעבר לעצם העובדה שיש פה בן אדם שמגדיר את עצמו דתי ומוכן לעבור על איסור בלי למצמץ...

יש אמירה

כשאתה בא להוכיח מישהו צריך קודם לגזוז את הציפורניים ואחרי גזיזת ציפורניים צריך ליטול ידים ורק אז אפשר להוכיח (וככל הנראה גם התוכחה מתקבלת אחרת)

בלי להכנס למה בסדר או לא בסדר בהתנהגות שאתה מדבר עליה

הטון כשאתה כותב או מדבר חשוב מאד האם זה טענה כלפי מי?

או שזה קריאת התעוררות ואז צריך לומר את זה בהתאם.

שנה טובה ומתוקה

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו?

כי שמירת נגיעה היא ביטוי להתמסרות דתית, ומי שמתקשה בזה יתקשה גם לא להדליק מזגן בשינוי כשקר לו בקיץ, ויתקשה גם לשמור נידה אחרי החתונה ויתקשה לשים סינון מוחלט על כל המכשירים שלו וכן הלאה. לכן הכותרת כן צודקת.

אין רגע דל: מדוע כל שנייה בחיינו היא בחירה בין חלוף לנצח?

הזמן, המשאב היקר ביותר שניתן לאדם, נתפס לעיתים כרצף טכני של דקות ושעות. אולם חכמי ישראל מלמדים כי הזמן הוא למעשה אוסף של "תנועות איכותיות" – מעשים ובחירות המעצבים את הנצח. בעולם המהיר של שנת 2025, עלינו לזכור את העיקרון המהדהד: יש דין ויש דיין. דבר אינו הולך לאיבוד; כל רגע מתועד ונרשם בספר הזכרונות האלוקי, וכל בחירה קטנה מקבלת משמעות נצחית.

הזוהר הקדוש חושף כי ברגע שאדם מתגבר על יצרו ("אתכפיא סטרא אחרא"), הוא מעלה את כבודו של הקב"ה בכל העולמות. כאן טמונה התובנה המהפכנית: האדם אינו צופה פסיבי בזמן, אלא שותף פעיל ביצירתו. כשאנו בוחרים בטוב, במעשה חסד או במניעת עבירה, אנו משנים את איכות הזמן עצמו והופכים רגע חולף לנכס נצחי.

הידיעה כי הכל מתועד אינה צריכה לעורר פחד, אלא יראת רוממות ואחריות. לא כמות השנים היא הקובעת, אלא איכות הרגעים. אדם יכול ליצור עולמות ברגע אחד של התעלות מוסרית או לימוד תורה במסירות. כל הימנעות מחטא הופכת למנוף רוחני, וכל מצווה לנקודת אור שאינה כבה לעולם.

עלינו להפנים כי העולם הזה הוא רק פרוזדור והצעה למעבר לעולם שכולו טוב ונצחי, והכרטיס לכניסה לשם תלוי אך ורק במעשינו הטובים כאן. כפי שסיכם קהלת: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם". זהו תמצית קיומנו – להפוך את הזמן הארצי למציאות אלוקית שתישאר חקוקה לעד.

שבת לבד מרגיש לי משהו מאוד בודד

אבל אולי יש משהו בללמוד להיות לבד בלי להרגיש בודד.

שקט לא חייב להיות מפחיד, שקט יכול להביא שלווה.

לא חייבים למלא את השקט ברעש.

וזה רק בינתיים.

מקווה שבקרוב תמצא את שנפשך אוהבת לחלוק איתה רעוא דרעוין ביחד.

באמת אני חייב לנסות את זה, כרגע מוקדן מדאי בשבילי, זה עוד טרי.

הכל בסדר

בהתחלה, להתאפס קצת ולהכיר את עצמי מחדש.

עכשיו, אני עדיין נהנה, אבל כן מרגיש קצת יותר גם את הבדידות (דבר בריא לדעתי, במקום לברוח מזה)...

יש לי רעיון קטן ואני מבקשת לא לצחוק עלי מאוד:

חיית מחמד יכולה לתת הרגשה של נוכחות עוד מישהו חי

בבית. כלב ידידותי, חתול (לנו היה חתול חם לב ומקסים),

ואפילו ציפורים; תוכונים קטנים למיניהם. די מרגיע

שיש עוד מישהו שנושם בבית תוך כדי שינה, בלילה

למשל......

אבל זה לא אדם. ברור. אולי באמת עכשיו להתארח

יותר (אם יש חברים שאתה מרגיש איתם נוח)

ובמשך הזמן תראה שתוכל גם להיות לבד.

אם יש שכנים נחמדים שמזמינים, לא להתבייש.

להביא משהו נחמד כדי שתרגיש יותר נוח

ולא להרגיש עלוב עם ההתארחות.

פעם נותנים לך ופעם אתה נותן לאחרים...

ואם אפשר להיות עסוק במשך השבוע, אפילו

בהתנדבות, כדי שתרגיש חזק בתוך עצמך, איתך.

אל תתחתן בחיפזון רק מאימת הבדידות למרות

שזה מאוד נורמלי.

בהצלחה ושנה טובה ושמחה לך!

פרוד טרי כמה חדשים בשבתות שהילדים לא אצלי אני שבת בבית לבד ושאלו אותי אחים ואנשים מסביב הציעו לי לעשות אצלם שבת אבל אני מוצא (אולי קצת מקום של כבוד עצמי שאני לא הולך לאנשים) שחשבת לבד זה יכול להיות נחמד בנתיים כבר כמה שבתות וזה רגוע שקט מקפיד על להכין אוכל ולעשות סעודה

כי הבנתי שהחיים שלי הם ביידים שלי גם כשאני בזוגיות וגם כשלא וכדי לחיות בצורה נעימה עם עצמי ובעתיד עם מישהי אולי, אני צריך ללמוד לחיות עם עצמי כמו שאני רוצה שהחיים שלי יראו ולכן זה כולל להכין אוכל ולעשות סעודת שבת עם עצמי ועם הקדוש ברוך הוא כולל שירים ולימוד קטן

ואז ללכת לקרוא משהו ופשוט לנוח מהשבוע

בהצלחה בדרך הזאת

עם עצמי ועם הקדוש ברוך הוא

ויש אנשים שקשה להם מאוד להיות לבד. במיוחד אחרי חוויה לא פשוטה של גירושין.

אני בעד ספרים. לקרוא ספרים שאוהבים (לא מדכאים אבל גם לא זולים...)

מסכים שיש אנשים שונים וכאלה שיותר מתאים להם לבד וכאלה שפחות.

בכל זאת לפעמים אנשים בוחרים לחפש איפה לעשות שבת לאו דווקא מתוך נסיון והבנה עם עצמם שלבד לא מתאים להם אלא מתוך רתיעה מהמצב של להשאר לבד בשבת.

ספרים בהחלט יכול להיות פתרון מאד נחמד ויעיל (ואפשר לקנות בסיפור חוזר ואז משמעותית יותר זול)

נ.ב.

(לפעמים לא מיד אבל אחרי רגע של התייצבות צריך להתמודד עם הקשיים (לאו דווקא אלה אבל בכלל) על מנת לעבוד על לשפר את עצמנו גם אם קשה, עבור הילדים ואו זוגיות הבאה ובעיקר עבור עצמינו) קושי זה לא דבר שלילי.

לפעמים יש מרחק בן ההבנה השכלתי להורדה לפועל אז יש עוד עבודה

בכל מקרה תודה, צריך לשמוע לפעמים מחמאות (אומרים שזה עושה טוב אפילו לצמחים)

אני עוד יחסית בהתחלה, הרבה פעמים אני נוסעת אבל הרבה פעמים אחרות אני מגיעה ממש עייפה לשבת הזאת אחרי שבוע אינטנסיבי אז כיף לי השבת שלי בקצב שלי ובצורה שלי. ממש בשבתות הראשונות שנשארתי בבית לבד היה לי קשה לחשוב על לאכול סעודת שבת לבד והתארחתי אצל חברות מהקהילה, רק לסעודות

אבל לצערי בזבילי זה או להתארח אצל ההורים או האחים או שבת לגמרי לבד

כשאני מרגישה שאני ממש צריכה את הזמן לעצמי, אין לי כוח לצאת מהבית או להיות נחמדה לאנשים וכו', אני מכינה לי סעודות שיהיה לי כיף ואז מתארגנת לי בנחת לשבת, אוכלת מתי שבא לי, הולכת לנוח או חדשות מה שבא לי מתי שבא לי וכו' אולי זה קצת פריבילגיה שאני לא חייבת לצאת לתפילה במניין אבל לפעמים זה ממש נותן לי כוח שבתות כאלה

מצטרף לשאלה.

תודה.

פרסומת:

אתר הכרויות בחינם

וכמובן טיפול למי שיכול.

בנוסף, לענ"ד הצורה בה מנהלים את הגירושין עצמם,משפיעה הרבה על מה שקורה אחר כך.

מי שמצליח איכשהו לסיים יפה יחסית, למרות כל האמוציות והמשקעים, הרבה יותר קל לו לסגור מעגל ולהתקדם.

בסוף, גם הזמן הוא המרפא הגדול ביותר.

המרחק מצמצם את היכולת לשמוע דברים רעים חדשים

ותקשורת עם אנשים אחרים קרובים

כזו שמכילה/ חברית/ נעימה/ אוהבת/ מפרגנת

יוצרת חוויות חדשות טובות

מיצרת זכרונות אחרים

בונה אמון

ואז העלבונות יכולים להידחק למקום נידח ופחות לעניין

המרחק עוזר כמו שכתבו

חוץ מזה לטפל בעצמך עם אפשר בטיפול

ובכל מקרה לזכור שאין לך אפשרות לשנות את ההתנהגות של הצד השני רק את מה שאתה עושה ומגיב לזה וזה הזדמנות לשים לב לשפר את עצמנו כי תמיד יש לנו לאן להשתפר בלי קשר למעשים של הצד השני.

ולדבר עם אנשים חברים או מישהו שאתה מעריך לאו דווקא ייעוץ אלא שיחה של שיתוף כשאתה מספר למישהו אחר על הרגשות שלך זה עוזר לך גם לשחרר קצת מהעומס הרגשי וגם להבין את עצמך יותר טוב גם בלי עצות של הצד השני בשיחה רק הקשבה.

תקופה לא פשוטה בהצלחה

שאיני זוכרת את שמו . הן אומרות ש"לצאת" ממהרגשות והטראומה של הגירושין

לוקח בערך שנה וחצי. אצלי זה היה כך.

שאלתי את הAI וזה כנראה הספר שאותו קראתי.

הן עשו מחקר על כך. אל תיבהל מכל המסקנות על ההשפעה על הילדים.

בודאי שזה לא אידיאלי, אבל אני מכירה הורים גרושים שילדיהם גדלו

לעילא ועילא. נדמה לי שזה הספר שאליו התכוונתי.

מסקרן אותי אם יש דבר כזה לגדול עם נזקים מזעריים.

בכל מקרה, כמי שגם זכה לגדול להורים גרושים, לא חושב שקל להבהיל אןתי, הכול בסדר.

צריך לזכור שיש שלשה שותפים באדם

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים

מפה מה שלא בידיים שלנו צריך לשחרר את הדאגה ולתת לשותף השלישי לעשות את שלו ככה להבין איך זה משפיע עליהם כדאי רק לזכור לשים את הרגשות אשמה בצד ..

אין כזה דבר "לשמור נגיעה" זה כמו לשאול:....מתאימה ל...שמירת שבת? כשרות? ברכת המזון?

אני הקשיש.

התכוונתי אם יש לי בני שיח לגילי

אני צודקת, נכון ?

אפשר בהחלט לנהל איתם שיחות יפות ועמוקות

יש כאן הרבה בגרות נפשית, עומק וכנות.

עובדה, א נ י מצליחה, למרות שיש הבדל מאוד גדול ביני לבינם

מבחינת הגיל. (אבל כנראה לא התבגרתי מספיק מנטלית-נפשית...)

כך שזה תלוי בשני הצדדים, כנראה.

בכל אופן, ברוך הבא!

מה שכן, לא בטוח שהפתרון תמיד הוא להתגרש, לפעמים אפשר לפתור את הבעיה...

תהיה חזק, ותרגיש חופשי לפנות בפרטי אם תרצה לשוחח עוד.

מניפולציות, אהבה על תנאי, הרגשה שאתה צריך להקטין את עצמך או לשנות את עצמך כדי לזכות באהבה, תחושה של "ללכת על ביצים" כי אתה לא יודע מאיפה זה יתפרץ הפעם, הקטנה שלך (למשל אתה כלום בלעדיי, מי תרצה אותך וכו')

אם זה מגיע עם בידוד מהסביבה, נגיד הרחקה שלך מהמשפחה וחברים (זה יכול להיות בכל מיני מנפולציות רגשיות, לאו דווקא הרחקה "אלימה" אבל התוצאה בסוף היא אותה תוצאה)

זה יכול להגיע יחד עם הרבה מילות אהבה ופרגון, אבל אם אתה תמיד מרגיש דרוך לידה, גם כשטוב כביכול, זה סימן רע.

אם אתה יכול להיות גם חלש ופגיע וגם חזק ומצליח לידה, והיא מקבלת את שני המצבים ואתה מרגיש שאתה יכול להיות עצמך, זה סימן בריאות.

בין מצד הגברים (שזה אולי נפוץ יותר) ובין מצד נשים.

מקווה שאצלכם זה לא כך , אבל יש ספר (אמיתי) על התעללות רגשית מצד הבעל.

"הכל סיפור של פיקסלים" - תמר.

שם זו היתה הפרעת אישיות ממש (כך התרשמתי), שמאוד היה קשה להבחין בה: בעל אברך, א ינטליגנטי, עוזר המון....

אבל מצד שני.....

זה בערך מה שגם אני עובר.

אין לי עצה או משהו חכם להגיד, אבל שולח חיבוק גדול