אצל חברה גרושה, מבוגרת, שמוקפת בנשואות עם הנכדים.. משפחה מדהימה, שמחה והרבה טוב!

זכיתי לתפילות בישיבה עם למעחה מ-1000 בחורים ששרו בעצמה מרגשת!

מצאתי את עצמי לא רוצה לצאת באמצע... (המארחים ספרדים.. לא היתה ברירה)

הפתעות טובות!

אמן שתמשיך השנה עם הפתעות טובות!!

עברתי בבית המשותף ונתתי מתנות לצעירי הצאן ערב החג...

בגדול, אני מרגישה שהקב"ה מוביל אותי בהתאם לקצב הפנימי שלי..

הילדים היו איתי

אבל היה תקווץ בלב שמשהו חסר לא שלם לגמרי..

וכנראה שזו החוויה של רוב האנשים פה, מחליף כאב בכאב..

ואני תוהה איזה מהם גדול יותר...

אני לא תוהה.

ברור לי ששם הייתי בתוך כאב בלי יכולת שליטה עליו..

כאן, אני בוחרת בחיים.

מסע של עבודה רגשית ובניית העצמיות שלי יביאו להפחתת הכאב, עד מיגורו.

אני מאמינה בכך בלב שלם.

הבורא יתברך לא הבינו אותנו לעולמו כדי לכאוב. לא. 

נכון את הכאב הזה אנחנו בוחרות אבל אני לא מאמינה שהכאב הזה יעלם לחלוטין..ימים יגידו..

ה' הביא אותנו לעולם שהוא לא מושלם זה עולם התיקון ולא תמיד דברים שעוברים קורים כמו שרצינו וציפינו

נלמד לצמוח מכאן לבנות מחדש אבל הכאב בעיני גם אם ידהה הוא תמיד ישאר שם

ולכן אני חושבת שצריך ללמוד לחיות איתו בשלום

אני רואה את זה כאובדן לכל דבר

כאב של אובדן לא מתרפא הוא אמנם דוהה אבל תמיד ישאר

כבר בהתהוותה...

אני לא מוותרת על הכי טוב בעולם הזה. פשוט לא.

לא מקבלת אפשרות של לחיות כואבת

מישהו שנפטר לך...

אם כן אני מניחה שאת כבר יודעת הכאב הזה מלווה

זה לא אומרת שאת מוותרת על הטוב בעולם זה אומר שאת עכשיו מגלה ומפתחת רובד חדש בחיים של לחיות לצד כאב וגעגוע

יש הרבה דברים כואבים בחיים וההכרה בזה בריאה גם לרפואת הנפש שלך

השאלה ריך את מתמודדת עם הכאב

אם את נלחמת למגר אותן סביר להניח שתנחלי אכזבות

כאב זה הזדמנות לצמיחה

ממליצה לך לקרוא שיטת ימימה לדעתי יכול לתת לך פרסקטיבה טובה 

אני מעבדת את הכאבים ועושה המון עבודה רגשית. ברור שהכאב שם, אבל הוא לא בצל של החיים שלי. 

הוא מופיע ואני לא מתעלמת ממנו, אבל הוא לא הצבע של החיים.

גם אני חוויתי אובדן שלא אפרט כאן ..

אבל את בטח יודעת למה אני מתכוונת אז מה את חושבת?

מוסיפה כי רואה שערכת

זה בדיוק מה שאמרתי שלא ניתן להעלים כאב צריך ללמוד לחיות איתן

זה לא אומר שזה צבע החיים אלא בדיוק ההפך

שאת שלמה עם כל החלקים שבך גם הכואבים את שלמה ובתהליך ריפוי אמיתי שמאפשר המשכיות בריאה

באופן נדיר יצא שיחסית הרבה ימים אני לא פוגש את הילדים, אז קצת חזרתי לרווקות.

מה שכן, אלו באמת מעברים קיצוניים, מלהיות אתם לגמרי ימים שלמים ורצופים כולל לדןגמה יו"כ הקרוב, ור"ה שנה שעברה וכו', לבין להיות לגמרי "חפשי".

אחרי שקרה מה שקרה והגעתי לזה באמצע החיים שוב, אני משתדל למצות את זה בימים שאני יכול.

אבל בסוף זה "תוהו" וודאי לא אידיאל באופן קבוע.

באמת איך אבא מתפלל בחגים כשילדים אצלו?

לא תמיד זה מתאפשר לסוע לסבתא ואז מה?

לא פשוט

אני מדבר על דברים הרבה יותר פשוטים 😀.

לגבי תפילה בחגים, זה לא קל, אבל אני נמצא ב"תפקיד".

גם כשהייתי נשוי,היו פעמים שיצאתי בתפילת נעילה כשהיו צריכים את עזרתי עם הילדים.

זה בול העונה.

כל הכבוד על המסירות לילדים

לא?

תודה על המחמאה.

נהוג לעשות טיול גדול אחרי? 🙂.

איך עושים את זה כשיש ילדים ב"ה?

שהלכו עם זה מאוד מאוד רחוק לטיול שלא נגמר,

אבל כן כן, אני איתך. 

אני עושה את זה בארץ..

קורעת את הכבישים בלי חשבון...

עם מוזיקה טובה

ונהנית

ולא מתנצלת!

נראה שהם מייצרים חוויה מעניינת.

בין היתר כאן:

מחקר: שורדי נובה שהיו תחת השפעת MDMA הפגינו פחות תסמיני פוסט־טראומה

קוקאין זה פסיכידלי?

אני כנראה עדיין בור בנושא 🤗

עזוב אותך.

אל תתחיל.

תריח שמן תפוז פטוצ'ילי, תלעס גת.

פסיכדלי זה הזיוני. קוקאין הוא לא סם הזיוני (בתסוויג הוא מוגדר סם מעורר).

אבל קוקאין מכונה "סם העשירים", ומהכתיבה שלך כאן לא נראה שאתה עונה לקטגוריה הזו (לפחות בכל הקשור להצהרות ברבנות ובבית הדין של הפורום 😉)

Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club

תתחיל בזה

ואז תעבור לכ"ק מנדל ראטה

קוק יעשה לו מאנצ'

ראיתי הרבה דברים. ליטאי בקיטל מעשן וויד בהודו ביום כיפור...זה מראה שלא יצא לי לראות

שנזכה

אני מנוע מלספר על עצמי, כי "עדיף שלא נספר מה עשינו ומה לא עשינו".

אבל אם להסניף זה לא רק קוק, והודו זה לא שם של מדינה, את ואני ראיתי הרבה ליטאים עם קיטל מסניפים בהודו ביום כיפור 😉

אמרתי לה שאני מוכן שמענדל ראטה יהיה הרב שלי.

היה נראה שהתחרטה אחר כך על האמירה לגבי הרב "משום מה" 🤗.

מתחבר גם לשיר הזה (כן, אני יודע שיש טענות וכו', אבל זה שיר יפה).

גם מנדל

גם סמים

עכשיו כת.

מה יהיה איתך?

עושה פוק לדוב? 

אתה יכול להיות חבר כת רגיל שלא עושה סמים.

או מסומם נטול כת.

לב טהור לא עושים סמים

אמבש לא עושים סמים

כנסית השכל לא עושים סמים

אה. בעצם לא בטוח

אז הכנסייה הסנטולוגית.

תבחר לך כת נורמלית כמו כולם למה אתה מגזים תמיד

הוא יכול לקחת סם פסיכודלי מספיק טוב שיאפשר לו לדמיין שהוא איזה מרטיר.

בעצם גם ככה הוא מציג את עצמו כאן בתור קדוש מעונה 🤔

שטחית להפליא.

חיבוק זה המון, ובאמת יכול לעשות קסמים לנשמה.

אבל צריך קרקע מתאימה לחיבוק

כשיש פילים סגולים מתחת לשטיח קשה להתחבק

אני חושב שאפשר להתחבק בכל מצב.

לפעמים החיבוק יבריח את הפילים מהשטיח, וימנע את הפילים מלהגיע לשרוואל

ומנשים אני "שומר נגיעה" עד שאתחתן בעז"ה 🙂.

אבל הרצון הוא כבר מעין חיבוק.

אולי בינתיים הפתרון הזמני הוא כן ללכת לחבק עצים בהודו, ואולי שם כן נעים לקבל חיבוקים מגברים 🫠.

שלא נדבר על מה עשינו או מה לא עשינו

אחרי 4.5 ימים רצופים עם הילדים ב"ה ובלי כמעט רגע מנוחה (כולל שינה משותפת בסוכה ב"ה).

לפני חצי שעה עברו לצד השני, אני כעת בשלב ההיכרות החדשה עם עצמי, לקראת כמה ימים להיות רווק הולל שוב 🤗.

חייב איזה שאכטה טובה עבור שלב המעבר.

אני אגיע אליו לחיבוק אמיץ (כמנהג אבותינו), זה הרבה יותר טוב מבולים ואבקות ובאנגים.

ככה כל הבעיות יפתרו!

רואים עלי?

כל כך ניסיתי שלא יראו, כנראה אין ברירה🙂

אני כמובן משתדל למצות את 2 החלקים.

שהוא לא יחזור להיות מי שהיה לא מחר לא מחרתיים ולא בעוד חמש שנים

זה היום שקמתי ועזבתי שהבנתי שהוא הגיע לנקודת אלחזור

1. כשהזוגיות היתה הכי משופרת אי פעם ועדיין הרגשתי שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת

2. כשהייתי מוכנה רגשית וכלכלית לפרידה

3. כשאזרתי אומץ לעשות צעד בפועל 

שהיא יותר לוקחת מאשר נותנת.

יותר פוגעת וגומרת מאשר ממלאת

בראש אני יודע שזוגיות לא אמורה להיראות ככה, בפועל לצערי כבר התרגלתי לזה שככה זה

אם אתה במקום שעדיין שואל את השאלה, הייתי מציע לך לנסות לשקם את היחסים

יכול להיות

הצטברות של דברים/

טריגר שמניע לפעולה/

קבלת אומץ לפעול למרות הפחד והבושה/

רצון לסטנדרטים אחרים בחיים

להתגרש זה קשה

צריך סיבה מספיק טובה

שעולה על הקושי הזה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

השאלה מה עשית כדי למצוא בתוכך כח להמשיך הזוגיות הזאת?

מסכימה איתך שלפרק בית זה בהחלט מורכב ולא פשוט..

ודאי לעשות הרבה כדי למנוע את זה..

תנסי לבדוק עם עצמך, איפה בא לידי ביטוי החוסר ביטחון שלו? איפה זה משפיע עליך/ בזוגיות ובמערכת המשפחתית?

האם יש זמנים/ מקומות שבהם הוא כו בטוח בעצמו?

ממליצה לך לפנות לטיפול זוגי או אפילו אישי לעצמך כדי לברר ולעבד את הדברים אצלך..

לא לעשות צעד מבלי ללכת ליעוץ טוב! פורום לא יכול לענות

ולהיכנס לעובי הקורה. בשום אופן. מאמינה שאפשר בעזרת

השם לשפר. ועוד משהו: כגרושה, יכולה להבטיח לך שלא

יוצאים לחופש הגדול כשמתגרשים....אם אפשר, לעשות

הכל כדי שהיחסים ישתפרו. אלא אם כן, חס וחלילה הוא

אלים .

בהצלחה!

אני מרגישה ממוטטת כבר..

לא יכולה להכיל את החיים כבר לצידו..

להשאר בכל מחיר? גם שאני כבר סולדת ממנו? כמה אפשר לספוג?

אני מנסה לא להיות קורבנית אבל מרגישה התעללות נפשית בצורה שקטה שאני כבר מאבדת את עצמי.. 

כל זוג עלול להגיע למצב של שנאה הדדית ודחייה. זה מצטבר.

בכל זאת, ממליצה על יעוץ/טיפול טוב. חייבת! הרי גם את

צד בעניין ואת יודעת כמה קשה לאדם להיות אובייקטיבי.

והילדים...זה משבר רצינו לילדים. אין ספק.

יש מקום בירושלים ובני ברק הנקרא "למרחב" -

עולה רק להעביר כרטיס קופ"ח. יש תורים ארוכים

מאוד, צריך להתפלל להתקבל מהר. אנא, אל תעשי

דבר ללא בחינה עמוקה של הדברים. כל עוד אינו

אלים, כמובן.

ישנה הניה שוורץ מעיתון "משפחה", הניה גולדברג

מירושלים ובטח עוד.  אל תחתכי לפני זה. אנא!

ואם בעלך מוכן ללכת גם הוא, זה דבר גדול מאוד

כי רוב הבעלים לא מוכנים ללכת ליעוץ.

ובקשה מהשם  להוביל אותי נכון....

אמנם לא הרבה ילדים אבל רק זה תכלס..

הוא בטוח בעצמו בביקורתיות שלו.. כן זה יכול לבוא יחד מסתבר..

לבקר אותי על ימין ועל שמאל ואז להגיד לי אבל למה את מרגישה אשמה? זה בגלל הילדות שלך..

הבנאדם לא מודע לעצמו.. עם הפרעות מפה ןעד מחר שוכח דברים כל הזמן על בסיס יומיומי..

לא יוזם .. רק בעניין האו סי די שלו שזה הניקיון הוא יוזם..

ולהעיר לי בעניין הילדים שהוא לא נמצא בכלל בבית מגיע בסביבות 6-7 בערב... לא יודע לנהל את עצמו ויש לו עוד תלונות.. 

אבל טיפול, טיפול אישי, גם אם תתגרשי תצטרכי אותו, אז ממליצה להתחיל מעכשיו.

יכול להיות שבאמת הוא מתעלל ובעייתי, לא מכירה אתכם, אבל לא בריא לך שהוא מפעיל אותך רגשית עד כדי כך.

עזבי אותו, טיפול יעזור לך לשים גבול רגשי ואחריות רגשית, נפרדות.

יכול להיות שתחליטי בסופו להתגרש אבל זה שריר שהוא חובה בחיים.

ואם תלמדי לעשות אותו הוא יציל אותך בכל מערכת יחסים.

תרשמי לי בבקשה שוב.. לא הצלחתי להכנס להןדעה ופתאם נעלמה.. אשמח ממש שתרשמי לי שוב!!

זה יהיה גם טוב בשבילי בבקשה תרשמי שוב.. 

חפרתי קצת אחורה, ראיתי פתאום את ההודעה שלך וידעתי שאני חייב לענות לך מיד.

חבל על כל יום שעובר עלייך במציאות הזו.

ולא!!

את לא צריכה להתגרש!!

לפי מה שאני מבין ממה שאת כותבת את לא במקום הזה בכלל!!

תרחמי על עצמך, על בעלך, על ילדייך, ותחליטו החלטה חזקה: פשוט להתחדש! מחדש לגמרי.

כמובן עם ליווי, טיפול איכותי וכל מה שצריך. אבל תדעי לך שאת לא במקום של להתגרש בכלל!

אני הייתי [ועדיין] במקומות יותר גרועים מזה, עברתי כל כך הרבה בזוגיות שלי, שאני יכול לומר לך עם יד על הלב: המצב שלך אינו גירושין. נקודה.

יכולים להיות לכם חיים טובים מאוד מאוד ביחד, כאלו שלא חלמתם שקיימים. אם רק תרצו!

בהצלחה ענקית.

תהיי גיבורה, ותתחילי לחיות מחדש.

עם בעלך.

כי באמת, לפני הכל ואחרי הכל אתם אוהבים.

לנצח.

אפשר בבקשה קצט פירוט מה זה אוהבת ארץ ישראל?

שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.

ספר יכול לסיים הכל.

ואם קשה לה, שתפתח חומש

זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.

מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.

אולי גימיני יכול לעזור לך?

תרד ממני בבקשה.

אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.

לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.

לילה טוב.

יש כאלו ש"אשכרה" חוזרים לגור עם ההורים, אפילו כשיש להם ילדים ואפילו בגיל מבוגר.

יש כאלו שהולכים לקיצוניות השנייה, מפתחים חיים "בודדים"/עם להקות של גרושים/ות, ו"אין להם כוח" ללכת לאחים/ות שלהם, מסיבות כאלו ואחרות.
מהמר שאבות מהסוג ה"ישן", שהילדים פחות ישנים אצלם, יותר נוטים ללכת למשפחה כשהילדים אצלם, כי לא רגילים לטפל בילדים לבדם באופן משמעותי.

מנגד, יש אמהות שמתפקדות טוב בגידול הילדים, אבל בשבתות וחגים יעדיפו מאוד להתארח, ולא למלא את תפקיד ה"גבר" בניהול האווירה של השבת/חג.

זאת כמובן הכללה ויש מהכול.

ושכחתי להוסיף עוד פקטור בהודעת הפתיחה: גיל ההורים/אחים/אנשים אחרים בבית.