כמעט 20 שנות נישואים.
יודעת כבר 9 שנים שצריכה לפרק (מאמינה שהייתי צריכה לדעת לפני. לא היתה לי את המודעות)
רועדת מפחד מלעשות את זה בפועל למרות שיודעת בלב שלם שניסיתי ה-כ-ל.
בעלי נרקיסיסט סמוי- כלפי חוץ זהב טהור, מתנדב במלא עמותות חסד, חייכן וכרזימטי.
בבית סיוט- טיפולי שתיקה, מניעת מגע- הייתי הולכת למקווה, חוזרת וכל פעם מחדש היה מוצא סיבה למה לא לגוע בי - מיטות מחוברות, ישנים באותה מיטה- כאילו ישנים בעולמות אחרים. קרה 3 פעמים בשנת תשפ"ד (כבר שנה שלא נגענו אחד בשניה. אני יזמתי אחרי השפלה כואבת במיוחד בסוכות שעברה. הוא לא ניסה אפילו פעם אחד לגוע בי)
האשמות, טוען שבמשך השנים שיקרתי כשאמרתי שאני אוהבת, בגידה מאוד מאוד כואבת שהתרחשה אחרי לידה קשה שלי (ובמהלך ההריון)
שלא היתה שום לקיחת אשמה מצידו (טען שמותר לפי ההלכה)
ועוד הרבה הרבה דברים באמצע.
מה ניסיתי כדי להציל?
אחרי הלידה והבגידה התניתי שהולכים לטיפול ואכן הלכנו (בכוח. במשך שנה הוא נסחב איתי עד שהתייאשתי ואמרתי לו שלא יבוא בכוח והלכתי לטיפול לבד במשך 4 שנים)
והיו עוד תנאים שהצבתי - לא עמד בשום תנאי.
בשנה האחרונה התחננתי אליו ללכת לרב שמכיר אותנו שיגיד לנו מה לעשות- לא מוכן.
כפי שאמרתי - טען שאני משקרת ובמשך 18 שנה לא אהבתי אותו באמת.
בבית 4 ילדים בוגרים שכבר מתחילים לשאול שאלות עליו (הוא אבא טוב. בעל פחות)
למרות שאני יודעת בלב שלם שניסיתי הכל - עדיין אני רועדת מלעשות את הצעד באמת (אם למישהו יש רעיון לגבי משהו שאני יכולה לנסות- אני פתוחה לשמוע.)
אז אני שואלת - איך ביצעתם את ההחלטה לפרק בפועל והתגברתם על הפחד?
בנוסף- לא יודעת איך הוא יגיב למרות שהוא יודע שזה הולך לכיוון אחד.
מפחדת שיסית את הילדים נגדי ויילחם בי בכל הכוח.
תודה למי שקרא עד עכשיו.
שמחה שגיליתי את הפורום. נותן לי הרבה תובנות.
). כמובן שאם הסכום זניח אז ההשקעה לא שווה. ובכלל צריך לראות איך חיים אחר כך מבחינה כלכלית.