זה לא מה שאני רוצה להגיד
וזה לא מה שכתבתי
הנער הוא קורבן
והוא בוודאי לא אשם
אבל כן, אני חושבת שיש כאן גם חשבון נפש שצריך להיעשות על ידי המשטרה, המדינה, כל ציבור שלוקח חלק בהפגנות (לא משנה לאיזה צד של המפה הפוליטית הוא משתייך), האם אנחנו לא לוקחים את ההפגנות צעד רחוק מידי.
האם אנחנו מקפידים לשמור על החוק גם בהפגנה? האם אנחנו מצייתים להוראות המשטרה?
האם אנחנו נזהרים בחיי אדם?
לגבי השאלה האחרונה שלך, היו גם מקרים של דריסה בהפגנות של השמאל. זה פשוט לא נגמר במוות. אבל היו.
דבר שני, מישהי כאן כתבה איך יכול להיות שזה קורה רק בהפגנות של חרדים?
כאן אני כן נכנסת ספציפית, ומחילה על זה, אבל שאלת.
כשאני ראיתי את הפגנת המיליון, התפללתי שהכל יעבור בשלום.
לא ראיתי אף הפגנה אחרת, שבה עולים על מנופים וגגות, כמו שראיתי שם. בהפגנה ההיא נער נהרג, אבל לא ברור בדיוק מה הייתה הסיבה.
ועדיין, בעיניי השאלה על החיים צריכה להישאל לא רק במקרה אסון, אלא הרבה לפני כן. האם אנחנו מקפידים לשמור על עצמנו ועל הסובבים אותנו? או שזה הפגנה ולכן הכל מותר?
ואין הכי נמי, את השאלה הזו אני בהחלט שואלת גם כלפי הפגנות של השמאל.
ואתם לא מכירות אותי, אז אתן לא באמת יודעות מה אני זוכרת כבר שנים.
אבל על עניין האנרכיה זעקתי עוד בהפגנות נגד ברפורמה המשפטית.
שמי שמרשה לעצמו לעבור על החוק שם, שלא יתפלא שבמקומות אחרים גם עוברים על החוק.
ולכן מבחינתי כל השאלות שלכם על השוואה לשמאל ולמה עושים איפה ואיפה הן לא רלוונטיות. כי אני לא עושה איפה ואיפה. אף פעם לא הסכמתי לזה. ואני חושבת שזו בדיוק רעה חולה שמביאה אותנו למקומות שאנחנו נמצאים בהם היום.
שקרה מקרה מזעזע, ובמקום לשאול את עצמנו מה בחברה שלנו מאפשר את זה, או מייצר אווירה שעלולה להדרדר, ישר פונים להאשמות על אנשים אחרים.
שאולי אשמים, ועדיין זה לא פוטר אותנו מאחריות.
אז האם לא צריכה גם להישאל שאלה על האם המשתתפים יודעים לשמור על עצמם?
האם לרדת לכביש זה לא מסוכן?
ואין כאן בשביל להאשים ספציפית במקרה הזה, אלא לדבר על תרבות ועל מה הקהל מאפשר ומרשה לעצמו.
