החנפנות לנתניהו משתלמת.
סמוטריץ' שבריצה עצמאית מגרד את אחוז החסימה פעם מלמטה ופעם מלמעלה, בדרך לכנסת ה- 27 בזכות לשונו המתגלגלת.
במקום לשבת בבית כראוי לו.
החנפנות לנתניהו משתלמת.
סמוטריץ' שבריצה עצמאית מגרד את אחוז החסימה פעם מלמטה ופעם מלמעלה, בדרך לכנסת ה- 27 בזכות לשונו המתגלגלת.
במקום לשבת בבית כראוי לו.
אבל כדוברו החצי רשמי, עמדתך חשובה לי, ואם תוציא הכחשה בשמו, אקבל אותה כעין "הלכה למשה מסיני".
כך או כך, תנוח דעתך, בין אם ילכו יחדיו ובין אם לאו, מנוי וגמור עימי שלא להצביע להם. בסודם אל תבוא נפשי, וכו'.
עם או בלי קשר, שמעתי בערוץ 7 הקלטה של הרב יצחק יוסף ממנהיגיה הרוחניים של ש"ס, שבה מצד אחד הוא פוסל את נתניהו, ומאידך הוא מרמז על עסקים פוליטיים עתידיים עם אייזנקוט. עובדה זו כשלעצמה מקרבת אותי לשקול אם להשאר בבית ביום הבחירות.
אגב, כל כך הרבה שרשורים חפרת כאן על למה בצלאל מבטל את הפריימריז, למרות שלא היה אמור להיות כזה. לא מדגדג לך לפתוח שרשור כזה על נתניהו?
להצביע לאייזנקוט/גולן. אין שום הסבר למאמצים האובססיביים שלך לבוז לימין, אלא שמטרתך להעלות את השמאל.
אישית מאוד מקווה, שהדיבורים הללו יבהירו לכל אלו שהצביעו ש"ס במחשבה שהם 'מצביעים בשני פתקים' ("נתניהו צריך אריה חזק"), לכל אוהבי עם ישראל וארץ ישראל -
שש"ס של דרעי, אינה ש"ס של ישי, ש"ס של דרעי - היא אותה מפלגת שמאל של אוסלו, אותה מפלגה של הירידה מהגולן, אותה מפלגה שהג'ובים שלה היו יותר חשובים מהנשק לרב המרצחים עראפת.
שכל המצביעים שמשרתים בצבא, שבניהם, אחייהם וקרוביהם לוחמים, נפצעים ונהרגים - ישימו לב שש"ס זו מפלגה של שרים שהגעפילטעפיש או החריימה בבית, יותר קריטיים בעינהם משחרור אלפי מרצחים וביטול הישגי המלחמה. ויחזרו לכור מחצהתם.
הבחירה הפעם (בעיני) היא בין יהדות התורה ובין להשאר בבית.
ש"ס היתה אופציה שאתמול ירדה מן הפרק.
אתמול שוחחתי עם פעיל מרכזי בליכוד, והוא אישר שמתנהלים מגעים עם סמוטריץ' וחבריו על שיריונים בליכוד.
אבל אתה מכחיש, ונאמנים עלי דבריך.
תשאל כל חרדי עם טיפה הבנה, הוא יאשר זאת.
אל תדאג, ש"ס יודעת טוב מאוד שהשותפים הטבעיים של אייזנקוט, הם אלו שרוצים להעלות אותם למריצות. ההכרזה של הרב יצחק יוסף לא היתה בשביל אחרי הבחירות - אלא להלחיץ את הליכוד על ההצבעות שהם רוצים השבוע.
החלופה היא כאמור להשאר בבית.
לא אצביע לליכוד של אוחנה, ולא לבן גביר, ולסמוטריץ' לא אצביע מקל וחומר.
ביום שאתגעגע לאוסלו נוסף, אצביע לדרעי.
גולדקנופף אכן הצית את הברדק הפוליטי, אבל סמוטריץ' שפך עליו בנזין וגרם לו להתלקח.
סמוטריץ' לא קשור לעניין. חמישה ח"כים מהליכוד הבהירו שלא יתמכו במתווה שמקובל על גולדקנוף...
השמאל בדיוק בונה עליכם. על זה יוכרעו הבחירות.
מציאותית, הדמוגרפיה עושה את שלה, הגוש האמוני לפלגיו גדל. כל שנה מגיעים לגיל 18 הרבה יותר מהגוש האמוני, מאשר בקבוצה של מתנגדיו.
אבל 'טהרנות, שלום',
יש את הליכודניקים שנמאס להם מביבי ונשארים בבית.
יש את החרדים שממילא תמיד הצביעו בסוג של דיעבד, אז כשהחבר'ה לא סיפקו את הסחורה - ישארו בבית.
ויש כמובן את הציונים דתיים - שזה לא נראה להם כי בדיוק ככה וזה לא כי אחרת וזה לא וזה לא, וישארו בבית.
כשממשלת אייזנקוט את גולן ועבאס תתעלל בכולנו - כל הכעסים הללו יהיו כל כך לא רלוונטיים.
הימין מאבד 13 מנדטים בממוצע ברוב הסקרים, ואפילו אצל פילבר המלטף הוא מאבד מנדט אחד.
כי מחנה לא הומוגני וחרב איש ברעהו אינו מחזיק מים, וקל וחומר מנדטים.
350 אלף אנשי ימין ישארו הפעם בבית, כי:
גולדקנופף מתקוטט עם סמוטריץ' וסמוטריץ' עם בן גביר, ובן גביר עם מעוז, ומעוז עם נתניהו, ונתניהו עם ש"ס.
וחוזר חלילה.
די.
בעבר לא היו פחות מתחים, במפלגות השמאל אין פחות מתחים והתקוטטויות.
אבל ההסתכלות החלקית הזאת, שנתפסת לשולי ובשמו מוכנה לאבד את הכל - היא טפשית.
בסופו של דבר הבחירות הם משאל עם. הם לא משאל עם על המתחים בין גוטליב לאמסלם או בין נתניהו לביטן (שכל הספינים על שריונים בליכוד, קשורים למתח הזה).
הבחירות הללו הם משאל עם בשאלה האם העם הוא הריבון, או קומץ פקידים הם הריבונים. הם משאל עם האם צריך להרחיב את גבולנו כמו שהממשלה עושה, או להכנע לטרור כמו שאייזנקוט ולפיד רצו. האם להמשיך לבנות את ארץ ישראל כמו שבצלאל מוביל, או להרוס כמו שאייזנקוט, בנט וגולן אומרים.
מי שבגלל כל מיני קטנוניות - לא מצביע, מצביע לצד השני. נקודה. שב עם עצמך, תחשוב מי מהכוחות הקיימים והרלוונטיים הכי מחזק את הדברים החשובים בעיניך ותצביע לו גם אם היצוגיות שלו לא הכי 100 בעיניך.
היום התבשרנו על הקמת עוד מפלגה חדשה, של בן ארי ומרזל, שתאתגר את בן גביר, ותשרוף לו מנדט וחצי לפחות.
נכון לעכשו נחוש הימין שמימין לימין לשרוף שישה מנדטים וצפונה, ולהעבירם למגרש של איזנקוט, בנט, גולן, ומנסור.
לו בשל כך בלבד נראים סיכויי הימין להרכיב את הממשלה הבאה קלושים עד אפסיים.
וכשזה המצב, אז שב ואל תעשה ביום הבחירות עדיפא. למה לטרוח ולעמוד בתור בשביל סיכויים קלושים עד אפסיים, או בשביל להשביע את תאבונו של פייגלין לסגור חשבון עם נתניהו.
גם אם יצליחו ניצי הימין שצלחו את אחוז החסימה להגיע להסכם הפסקת אש ביניהם, היא תסתיים בסבירות גבוהה בטרם יתפרסמו התוצאות הרשמיות של הבחירות לכנסת.
אני זוכר איך מרכיבי הקואליציה היוצאת נלחמו אלה באלה, ורק ביום האחרון של המנדט שקיבל נתניהו טאטאו מחלוקות אל מתחת לשטיח, וקמה ממשלה על כרעי תרנגולת. בקפלן ניצלו את הסיטואציה עד תום, והביאו לנו 2000 לוחות שיש בבתי הקברות.
האשם המרכזי הוא כמובן פלוני שאמנם לא דרש ראשות ממשלה לעצמו (תודה פלוני), אבל ללא ספק הביא עלינו בקו הגמר קואליציה עייפה, מותשת, וחסרת מוטיבציה לנהל מדינה.
שאלה: האם "השותפים הטבעיים", חחחחה, יכולים להתעלות על עצמם ולחלק ביניהם את עור הדוב בטרם ניצוד. התשובה היא כמובן לאו ב-א' רבתי.
הבחירות הם אכן משאל עם שסופרים בו גם פתקים וגם מנדטים. חבל שיובל נאמן וגאולה כהן לא נמצאים איתנו כדי להזכיר לנו איך זה עובד ואיך קיבלנו את אוסלו.
הימין שמימין לימין נחוש לשרוף ששה מנדטים ולהעבירם לקפלן.
וכשזה המצב חבל על כל מאמץ שלך ושלי. זה כמו לעצור בגופנו משאית דוהרת.
תוכיח לי שהניתוח שלי מופרך ומשם נתקדם.
כל מערכת בחירות יש את הגורמים הללו או אחרים. מסכים שחבל, אבל אם נתייאש מאה ימים לפני הבחירות - לא נגיע לשום דבר.
אגב, גם לשמאל (או לשמאל שקורא לעצמו מרכז ומדמיין ש'יכפה אחדות') יש כרגע אין ספור רסיסים, כך שמבחינה זאת המצב הוא פיפטי-פיפטי, או כמו שאמר מי שאמר "אם לך קר ורטוב ואתה עייף מיום קרב - תדע שגם בצד השני זה המצב".
לפיד היום התפאר באופיזיציה המעולה שלו, תוך שהוא מתעלם באלגנטיות מזה שאחרי קדנציה קשה אוביקטיבית, במדד העיקרי של אופוזיציה ככזאת שמקצרת את ימי הממשלה, הם נכשלו טוטאלית יותר מכל אופוזיציה ביובל האחרון.
האחריות של כל אחד מאיתנו עכשיו, אינה לייאש אלא לעודד כמה שיותר אנשים להצבעה מושכלת. בעז"ה ובהשתדלותנו.
הולך הימין לשרוף שבעה מנדטים.
ההערכה הפרטית שלי היתה צנועה יותר.
איפה עיני העדה שיקראו למשוגעים לרדת מהגג.
בן ארי ומרזל הם בהחלט בעיה. הם שורפי מנדטים סדרתיים וזה לא אכפת להם. לשיטתם אם לא הם - אין שום טעם בימין. הם היו אמורים לראות בהצלחה של בן גביר (למרות הפוילשטיקים שעשה ובעצם 'גנב' להם את השליטה במפלגה) הישג שלהם, אבל בדיוק הרוביקון האידיאולוגי שהוא חצה - של להצליח להכניס את האידיאולוגיה לכלים הפרגמטיים - זו מהות ההתעקשות שלהם להתמודד גם כשאין סיכוי.
נקווה שרוב אלו שבמערכות קודמות שרפו עליהם את קולם, מספיק עם עיניים בראש, כדי להצביע לבן גביר.
את המשוגעים צריך להוריד מהגג עכשו ולא ביום שהולכים לקלפיות.
בדברי ימי ישראל מככבים רבין ושות' כגיבורי אוסלו, אבל משום מה לא נותנים את הקרדיט הראוי ליובל נאמן וגאולה כהן על מעשיהם הזדוניים והתוצאות האסוניות.
מסתמן שהפעם יצאו מחלצינו לפחות חצי תריסר יובלים, ועוד חצי תריסר גאולות.
בהצלחה לשני הצדדים.
רק לשם הדיוק ההסטורי - התחיה אכן אשמה, בעיקר בכך שתמכה בנלהבות בצעד האנטי דמוקרטי של העלאת אחוז החסימה מאחוז לאחוז וחצי. צעד שחזר אליה ישירות כבומרנג.
מעבר לזה - קודם כל, הליכוד קרס כשלעצמו, בלי קשר לארבע מפלגות ימין שלא עברו את אחוז החסימה. אכן המריבות הפנימיות והמחנאות בליכוד דאז, המאיסו אותו על חלק גדול מהציבור.
התחיה אמנם לא עברה, אבל היתה מפלגה יציבה, היה קשה לחשוב שלא תעבור.
הימין אכן בא חשבון עם אליעזר מזרחי, שנעלם לגמרי מהציבוריות, עם הרב לוינגר זצ"ל שעד אז היה המנהיג הבלתי מעורער של תנועת ההתיישבות כולה ואחרי כן נשאר דמות חשובה אך שולית מאוד בהנהגה. אפילו עם חצי מהמצביעים לשתי הרשימות הללו - היו מצביעים להתחיה, היא היתה עוברת.
בתקשורת הרשמית לא מדברים על זה בקול, כי זה יחשב "פגיעה בכבודו של האדמו"ר מגור" שיענו גולדקנוף הוא רק עושה דברו - אף אחד לא מעז להכנס לזה
https://forums.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=3393895&forum_id=771
זה עוד לפני גולדקנוף, אבל זה המשיך גם בסבבים של הממשלה הזאת.
בצלאל הוא זה שמפריע לך? לו יש לשון מתגלגלת? אני חושב שליד שותפו לשעבר בן גביר הוא נחשב אילם...
אמנם כאשר בן גביר ליד סמוטיץ אזי איתמר מרזה לעומת הישגי בצלאל
וברוב הגדול הוא גם על 5
אז למה סתם להמציא?
הוא הולך על הראש של גוטליב ושל מאי גולן, ועל הראש של פעילת הימין אסנת זוהר. שלושתן חשודות בעיניו באמפתיה לאיתמר בן גביר.
נתניהו שמתמודד על הקדנציה האחרונה שלו רוצה ממשלת אחדות רחבה, כך לדבריו, מן הסתם ללא עוצמה יהודית, ציונות דתית, ובבצ'יקים שמרגיזים את יאיר גולן ויאיר לפיד.
בנסיבות אלה אני לא רואה איך הוא מרכיב את הממשלה הבאה. הוא רוצה את גולן ולפיד אבל הם לא רוצים אותו.
במקרה הטוב ינתן האות לחמישה סיבובי בחירות נוספים.
אם זה מה שצריך כדי שהמחרימים יקבלו שגל
וזה מה שיציל אותנו מהימין שמימין לימין?
זה יציל גם מהשמאל שמשמאל לשמאל.
המחרימים למיניהם הם אלה שמעודדים הליכה לקצוות. הם אלה שיוצרים את הקצוות בפועל. מאיפה הקצה מקבל כוח אם לא מהידיעה שהחלק היחסי שלו גדל?
ימין ביטחוני, כלכלי, חברתי, קפיטליזם וליברטאניזם אמיתי, אני לא ראיתי במפלגות בישראל, ואיך זה שמפלגת "ימין על מלא" (ליכוד) חוברת למפלגה "סוציאל דמוקרטים" (ש"ס)?
קיצור יש מישהו חוץ מפייגלין? (פייגלין הוא לא נפק"מ אמיתי הוא לא יקבל מספיק קולות) יש למישהו הצעות? הערות? הארות? ( @hamedinai 😉)
"רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים".
בניגוד להזיות של פייגלין ולהסברים המלומדים של טמיר דורטל (שבגדול אני מעריך וחושב שהוא עושה עבודה חשובה) -
התפיסה של התורה והאופי של עם ישראל, הוא של גמילות חסדים לא רק כהתנדבות אישית, אלא כחלק מהd.n.a הנפשי.
התורה שלנו אינה כמו בדתות אחרות (בוודאי בנצרות-הפרוטסטנטית, שהולידה את התפיסה הליברטאנית בתחום המדיני) תורה פרטית של יחידים המקיימים תורה. התורה שלנו היא חוקה לאומית, של עם בארצו שכל מוסדותיו הציבוריים מתנהלים על פיה.
'המשפט' שבשבילו מעמידים מלך כלשון הרמב"ם, אין פירושו (כמו שהבין העם-הארץ פייגלין) דווקא דיני ממונות בין אדם לחבירו. 'משפט' בתורה כולל את כל מערכת החוקים שבתורה. חכמי ישראל שבכל הדורות, בהחלט התערבו גם בחיי הפרט ובוודאי ביחסים שבין אדם לחבירו - לא רק מצד ההלכה הפסוקה, אלא גם מצד "ועשית הישר והטוב".
ה'קופת צדקה' שהרמב"ם מזכיר שאין קהילה בלעדיה, אינה קופת צדקה (רק) התנדבותית, אלא קופה שלפי הצורך והיכולת - הקהילה כופה לתת וממשכנים בעל כורחו את מי שלא רוצה לתת. כיום מדינת ישראל היא הקהילה ובהחלט זכותה וחובת לדאוג ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה.
כמובן 'אין לך דבר שאין לו מקום'. בהחלט גם התפיסה הזאת באה לעולם לדייק אותנו, יש לנו מה ללמוד מכל תפיסה. כל האמור לעיל, לא אומר שצריך להחזיק מערכת בירוקרטית מסובכת שאוכלת את רוב הצדקה.
אבל התפיסה הקפיטליסטית-ליברטאנית בטהרתה, היא תפיסה אנטי-ישראלית ואנטי-מוסרית.
התדרדרות נוספת של השמאל
בסרטון המצורף [00:03] מובא דיווח חמור על אירוע בו גורמים המזוהים עם המחאה השתתפו בפעילות משותפת עם שונאי ציון ועוכרי ישראל בגוש עציון, תוך הסרת סמלי המדינה והנפת דגלי אש"ף [00:15]. הדיון מעלה טענה נוקבת: אין מדובר באירוע מבודד, אלא בחלק ממהלך רחב יותר של חבירה ופעולה משותפת עם גורמים אנטי-ציוניים [01:09].
ולא, אל תגידו לי "זה לא כל השמאל, זה רק השמאל הקיצוני".
כאשר השמאל ה"מתון" כביכול נמנע מלהתנער ולהוקיע באופן חד-משמעי את התופעות הללו, ובמקביל מתכנן להקים קואליציה ולשתף פעולה פוליטי עם אותם גורמים – הוא מעניק להם לגיטימציה מלאה.
זוהי אחריות קולקטיבית פשוטה וברורה:
1. שותפות היא שותפות: אי אפשר ליהנות מהכוח הפוליטי והקולות של האגף הקיצוני, אך להתנער מהמעשים והעמדות שלו כשזה לא נוח.
2. מהות הקואליציה: קואליציה פוליטית היא איחוד כוחות. מי שמכשיר שותפות כזו, מקבל על עצמו את המצע, המעשים והקו המוביל של שותפיו.
3. שתיקה כהסכמה: ההימנעות מהצבת קו אדום ברור מוחקת את ההבחנה בין הקיצונים לבין ה"מתונים".
כל עוד השמאל המתון בוחר בשילוב כוחות קואליציוני במקום בהסתייגות נחרצת, כל פעולה של השמאל הקיצוני נחשבת כאילו נעשתה בגיבויו ובאחריותו המלאה של המחנה כולו.
עושים חשבון נפש באלול
היום חל ראש חודש אלול – חודש של חשבון נפש על השנה שחלפה והכנה לקראת השנה החדשה. אולי זה בדיוק הזמן לעצור, להביט למציאות בעיניים ולעשות מאזן אמיתי.
במסכת אבות נכתב: "והוי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה". נשאלת השאלה: הרי מצווה חייבים לקיים גם אם מפסידים ממנה, ועבירה אסורה גם אם מרוויחים ממנה – אז למה בכל זאת לעשות חשבון?
התשובה היא שהמשנה מלמדת אותנו שלא מספיק רק להבין דברים ברמת העיקרון. החשבון והתבוננות בתוצאות נועדו לחזק את הברגים, לחקוק את התובנה בתודעה ולמנוע מאיתנו לחזור על טעויות.
אני מבקש לפנות מכל הלב לאחינו בני ישראל מהשמאל – כולנו מבינים היום שההתנתקות הייתה טעות, אבל לא מספיק רק לדעת את זה, צריך גם לשבת ולחשב את המחיר:
* מבחן התוצאה בעזה: בתוכנית ההתנתקות עקרו את כל התושבים היהודים מגוש קטיף "ברגישות ובנחישות". היו מי שחגגו אז את היציאה מעזה ואת פינוי היישובים. אלא שהנוכחות היהודית וכוחות צה"ל בעזה שימשו למעשה כשכפ"ץ ביטחוני שהגן על יישובי העוטף.
* המחיר הכבד: כעבור 18 שנה, אותם יישובים שקיוו לשקט חוו את הטבח הנורא ביותר דווקא מאותם עזתים. ולא רק לנו נגרם אסון – הניסיון לנקוט בצעדים חד-צדדיים לא הטיב גם עם הערבים בעזה. כתוצאה מהטבח שהם ביצעו, הם המיטו על עצמם מלחמה קשה, הרס חסר תקדים ועשרות אלפי נפגעים. בסופו של דבר, המהלכים הללו לא הביאו שלום ליהודים, ולא הביאו שגשוג או שקט לערבים.
והנה, הזמן עובר, הזיכרון מתכהה, ויש שקוראים לחזור על אותו מודל בדיוק ביהודה ושומרון. גם שם, היישובים ונוכחות צה"ל הם השכפ"ץ המגן על מרכז הארץ ועל יישובי עוטף יו"ש.
בואו לעשות את החשבון הזה יחד. בואו לא נחזור על טעויות העבר. תרחמו על עצמכם, על הילדים שלכם, ועל העתיד של כולנו.
בברכת כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.
@ל המשוגע היחידי יהיה מרוצה...
ראשית ואנשים אוהבים לשכוח אתזה, בשנות שהייתנו בגוש קטיף היו לכוחותינו 230 הרוגים סה"כ (זה פחות מכל בחינה מה7 באוקטובר, אבל זה היה שחיקה תמידית, כמו מלחמת התשה, ובכלל לא בטוח מה קשה יותר...).
שנית באמת כתבת: "שהנוכחות היהודית וכוחות צה"ל בעזה שימשו למעשה כשכפ"ץ ביטחוני שהגן על יישובי העוטף."??? אזרחים לא אמורים לשמש 'מגן אנושי' או 'שכפ"ץ' והצבא שהיה שם גם לא עזר ב7 באוקטובר (כן אני יודע שהכמויות השתנו, אך לטובה {כוונתי חיילים נוספו} בזמנו היתה שם את חטיבת קטיף וכמה גדודי סיוע ב7 באוקטובר מצבת הכוחות עמדה על אוגדה עקרונית, רק שהיו שחרורים לקראת השבת-חג)
"הניסיון לנקוט בצעדים חד-צדדיים לא הטיב גם עם הערבים בעזה. כתוצאה מהטבח שהם ביצעו, הם המיטו על עצמם מלחמה קשה, הרס חסר תקדים ועשרות אלפי נפגעים." אוקי, לא אכפת לי... אני רוצה שקט. מצבם של הפלסטינים לא מעניין אותי רק שיחיו שם מעבר לגדר...
ובנוסף, דמוקרטיה היא שלטון הרוב. אם הרוב רוצה פינוי ואתה לא מתפנה הרי אתה דיקטטור, אז אתה מנסה לשכנע שלא ירצו עוד פינוי, אבל להגיד "להתפנות היה טעות" זה בעצם אומר "הדמוקרטיה והכוח שנתתי לעם היה טעות"...
המאזן האמיתי בעזה: בין ניצחון מוחלט לתיקו אסטרטגי
השיח הציבורי עוסק ללא הרף בשאלה האם הגענו ל"ניצחון מוחלט". כשמסתכלים על המציאות בעיניים פקוחות, התשובה ברורה: צה"ל וחמאס נמצאים כרגע במצב של תיקו. לא ניצחון מוחלט, ולא סתם ניצחון — אלא תיקו אסטרטגי מורכב.
הנה הניתוח של המצב:
* למה זה לא ניצחון?
כל עוד חמאס לא מביע חרטה עמוקה ואמיתית על הטבח בשביעי באוקטובר, וכל עוד הוא לא מבין שהמתקפה הזו הייתה הטעות הגדולה בתולדותיו — לא ניתן לדבר על ניצחון מוחלט. מודעות לכישלון מצידם היא תנאי הכרחי להכרעה.
* למה זה לא הפסד?
מנגד, חמאס של היום כבר ממש לא חוגג. המכה שהנחתנו עליו גרמה לו להצטער קצת על הרגע שבו יצא למתקפה. המחיר הכבד שהוא שילם וההרס בעזה הביאו אותו למצב שבו השמחה התחלפה בהבנת גודל האסון שהוא הביא על עצמו.
* הזווית האסטרטגית – הכניסה לרפיח:
חשוב לזכור: המצב הזה הושג רק בזכות הנחישות בשטח. אם היינו נכנעים ללחצי השמאל ולא נכנסים לרפיח, אפילו לתיקו לא היינו מגיעים — זה היה נגמר בהפסד מוחלט. רק התמרון ברפיח שבר את המאזן ומנע תבוסה ישראלית.
בשורה התחתונה: תיקו הוא אולי לא היעד ששאפנו אליו, אך הוא מוכיח שעצם העמידה האיתנה והמהלכים הצבאיים הנדרשים מנעו תבוסה והביאו את החמאס להפסיד הרבה יותר מאשר מה שהוא תכנן.
היתה התסתמכות על העולם המערבי, והאימפריות, שיעצרו את המלחמה. לכך כיוון נאצר ב73', לכך כיוון חיזבאללה בשתי מלחמות ולכך גם כיוון חמאס, התוכנית היתה לפלוש - לכבוש ואז שהעולם היה עוצר את ישראל מלהגיב (כוונתי שחמאס ייחאז בשטח עד שהעולם יעצור את ישראל) במובן מסוים הזוועות הלא חוקיות (גם ע"פ אמנת חמאס ובניגוד להוראת מפקדיו {זה לא מדויק, כן היו אומרים להיות זוועות אבל אחרת. אז לא מדויק אבל נכון}) שחמאס עשה הצילו אותנו ונתנו לנו יד חופשית במלחמה...
נערת הפלא מתל אביב שלא עשתה שום דבר בחיים שלה והסתבכה עם פרשיית שחיתות?
מצד שני, מזל שלא ששון ביצים.
והיא לא גרמה שום נזק וגם מיושרת אידאולוגית ברוב הנושאים.
בגדול בחירת האישה היא די קריטית בגלל המנגנון ש"מתעדף" נשים. כלומר בעצם מייצר תחרות בין הנשים לבין עצמן. בחירה בשתי נשים למשל מאפסת את המנגנון.
מפרסם כאן את המלצתי בכל פעם שיש בחירות בליכוד.
למה לא הכנסת לרשימה שלך את דרור קאפח
אבל למה לא שיקלי?
כל מי שגר במרכז הארץ חייב לזכור שבזכות המתנחלים הוא בחיים ולא נחטף על ידי מחבלים, כמו שהיה בעוטף עזה.
כי כל מרכז הארץ הוא בעצם עוטף יו"ש, במיוחד ירושלים שהיא עוטף יו"ש כפול שלוש, מוקפת בשטחי יו"ש מ3 צדדים.
ורק בזכות המתנחלים ונוכחות צה"ל ביו"ש הם לא מרגישים אפילו שהם עוטף.
המתנחלים הם חיילים על אזרחי,
והיישובים הם בסיסי צבא.
הקמת ערי ענק בתוך יהודה ושומרון זהו הפיתרון החזק ביותר מפני פלישה ותוכנית אש"ף לכיבוש ערי יו"ש.
ראה ערך שדרות ואופקים הגדולות (80 נרצחים) לעומת הקיבוצים הקטנים (250 נרצחים).
הקיבוצים הקטנים נטבחו בממ"ד ובערים הגדולות צילמו מהגגות והעבירו מודיעין למשטרה.
עריכה:
כמובן גם ההפך:
להרוס ערים גדולות של ערבים ביו"ש.
לא לתת להם לבנות לגובה ובצפיפות.
דבר ראשון אין חולק על גבורת הנוער שלנו! חלוצי וציוני שמקריב מעצמו בשביל אקשן וחזון! (אני לא ציני בכלל, זו המציאות {טוב אולי רק טיפה}).
אך כמו שאמרתי, ממתי אזרחים צריכים לשמש 'חגורת ביטחון' 'שכפ"ץ אנושי' וכל המילים היפות האלה? ההבדל היחיד בינינו לבין חמאס זה שאצלנו הם 'בחרו' להיות מגן אנושי ואצלם הם 'נבחרו' אבל בעולם מתוקן אזרח לא אמור להצטרך להגן על אף אחד למעט מש' הגרעינית.
ודבר נוסף קצת פסאדו מדעי או כל מילה יפה דומה: לכל עם יש מהות פנימית לדוג': הדרוזים - אם תדחוק אותם לפינה הם יתקפלו וינסו כמה שפחות להנכיח את עצמם.
היהודים - יאכלו אחד את השני כל עוד לא יהיה להם אוייב משותף (ראינו אתזה היסטורית פעמים רבות) אם היתה מתרגשת עלינו עכשיו סערה מיו"ש העם היה חווה התעוררות כמו שחווה ב7.10
וכמובן שאין לנו על מי להישען אלא עליו, אגב מי ידע שעל גבול ירדן - עיראק יש דעא"ש שמחכה לפלוש לירדן כדי להגיע לישראל? ושאם מצרים תצטרף ל"ברית מכה" אנחנו בבעייה רצינית... ב"ה שהם שחצנים ובעלי אגו נפוח כל כך שכנראה בעז"ה הם לא יצטרפו.