אבל כדוברו החצי רשמי, עמדתך חשובה לי, ואם תוציא הכחשה בשמו, אקבל אותה כעין "הלכה למשה מסיני".

כך או כך, תנוח דעתך, בין אם ילכו יחדיו ובין אם לאו, מנוי וגמור עימי שלא להצביע להם. בסודם אל תבוא נפשי, וכו'.

עם או בלי קשר, שמעתי בערוץ 7 הקלטה של הרב יצחק יוסף ממנהיגיה הרוחניים של ש"ס, שבה מצד אחד הוא פוסל את נתניהו, ומאידך הוא מרמז על עסקים פוליטיים עתידיים עם אייזנקוט. עובדה זו כשלעצמה מקרבת אותי לשקול אם להשאר בבית ביום הבחירות. 

אגב, כל כך הרבה שרשורים חפרת כאן על למה בצלאל מבטל את הפריימריז, למרות שלא היה אמור להיות כזה. לא מדגדג לך לפתוח שרשור כזה על נתניהו?

להצביע לאייזנקוט/גולן. אין שום הסבר למאמצים האובססיביים שלך לבוז לימין, אלא שמטרתך להעלות את השמאל.

אישית מאוד מקווה, שהדיבורים הללו יבהירו לכל אלו שהצביעו ש"ס במחשבה שהם 'מצביעים בשני פתקים' ("נתניהו צריך אריה חזק"), לכל אוהבי עם ישראל וארץ ישראל -

שש"ס של דרעי, אינה ש"ס של ישי, ש"ס של דרעי - היא אותה מפלגת שמאל של אוסלו, אותה מפלגה של הירידה מהגולן, אותה מפלגה שהג'ובים שלה היו יותר חשובים מהנשק לרב המרצחים עראפת.

שכל המצביעים שמשרתים בצבא, שבניהם, אחייהם וקרוביהם לוחמים, נפצעים ונהרגים - ישימו לב שש"ס זו מפלגה של שרים שהגעפילטעפיש או החריימה בבית, יותר קריטיים בעינהם משחרור אלפי מרצחים וביטול הישגי המלחמה. ויחזרו לכור מחצהתם.

הבחירה הפעם (בעיני) היא בין יהדות התורה ובין להשאר בבית.

ש"ס היתה אופציה שאתמול ירדה מן הפרק.

אתמול שוחחתי עם פעיל מרכזי בליכוד, והוא אישר שמתנהלים מגעים עם סמוטריץ' וחבריו על שיריונים בליכוד.

אבל אתה מכחיש, ונאמנים עלי דבריך.

תשאל כל חרדי עם טיפה הבנה, הוא יאשר זאת.

אל תדאג, ש"ס יודעת טוב מאוד שהשותפים הטבעיים של אייזנקוט, הם אלו שרוצים להעלות אותם למריצות. ההכרזה של הרב יצחק יוסף לא היתה בשביל אחרי הבחירות - אלא להלחיץ את הליכוד על ההצבעות שהם רוצים השבוע.

החלופה היא כאמור להשאר בבית.

לא אצביע לליכוד של אוחנה, ולא לבן גביר, ולסמוטריץ' לא אצביע מקל וחומר.

ביום שאתגעגע לאוסלו נוסף, אצביע לדרעי.

גולדקנופף אכן הצית את הברדק הפוליטי, אבל סמוטריץ' שפך עליו בנזין וגרם  לו להתלקח.

סמוטריץ' לא קשור לעניין. חמישה ח"כים מהליכוד הבהירו שלא יתמכו במתווה שמקובל על גולדקנוף...

השמאל בדיוק בונה עליכם. על זה יוכרעו הבחירות.

מציאותית, הדמוגרפיה עושה את שלה, הגוש האמוני לפלגיו גדל. כל שנה מגיעים לגיל 18 הרבה יותר מהגוש האמוני, מאשר בקבוצה של מתנגדיו.

אבל 'טהרנות, שלום',

יש את הליכודניקים שנמאס להם מביבי ונשארים בבית.

יש את החרדים שממילא תמיד הצביעו בסוג של דיעבד, אז כשהחבר'ה לא סיפקו את הסחורה - ישארו בבית.

ויש כמובן את הציונים דתיים - שזה לא נראה להם כי בדיוק ככה וזה לא כי אחרת וזה לא וזה לא, וישארו בבית.

כשממשלת אייזנקוט את גולן ועבאס תתעלל בכולנו - כל הכעסים הללו יהיו כל כך לא רלוונטיים.

הימין מאבד 13 מנדטים בממוצע ברוב הסקרים, ואפילו אצל פילבר המלטף הוא מאבד מנדט אחד.

כי מחנה לא הומוגני וחרב איש ברעהו אינו מחזיק מים, וקל וחומר מנדטים.

350 אלף אנשי ימין ישארו הפעם בבית, כי:

גולדקנופף מתקוטט עם סמוטריץ' וסמוטריץ' עם בן גביר, ובן גביר עם מעוז, ומעוז עם נתניהו, ונתניהו עם ש"ס.

וחוזר חלילה. 

די.

בעבר לא היו פחות מתחים, במפלגות השמאל אין פחות מתחים והתקוטטויות.

אבל ההסתכלות החלקית הזאת, שנתפסת לשולי ובשמו מוכנה לאבד את הכל - היא טפשית.

בסופו של דבר הבחירות הם משאל עם. הם לא משאל עם על המתחים בין גוטליב לאמסלם או בין נתניהו לביטן (שכל הספינים על שריונים בליכוד, קשורים למתח הזה).

הבחירות הללו הם משאל עם בשאלה האם העם הוא הריבון, או קומץ פקידים הם הריבונים. הם משאל עם האם צריך להרחיב את גבולנו כמו שהממשלה עושה, או להכנע לטרור כמו שאייזנקוט ולפיד רצו. האם להמשיך לבנות את ארץ ישראל כמו שבצלאל מוביל, או להרוס כמו שאייזנקוט, בנט וגולן אומרים.

מי שבגלל כל מיני קטנוניות - לא מצביע, מצביע לצד השני. נקודה. שב עם עצמך, תחשוב מי מהכוחות הקיימים והרלוונטיים הכי מחזק את הדברים החשובים בעיניך ותצביע לו גם אם היצוגיות שלו לא הכי 100 בעיניך.

היום התבשרנו על הקמת עוד מפלגה חדשה, של בן ארי ומרזל, שתאתגר את בן גביר, ותשרוף לו מנדט וחצי לפחות.

נכון לעכשו נחוש הימין שמימין לימין לשרוף שישה מנדטים וצפונה, ולהעבירם למגרש של איזנקוט, בנט, גולן, ומנסור. 

לו בשל כך בלבד נראים סיכויי הימין להרכיב את הממשלה הבאה קלושים עד אפסיים.

וכשזה המצב, אז שב ואל תעשה ביום הבחירות עדיפא. למה לטרוח ולעמוד בתור בשביל סיכויים קלושים עד אפסיים, או בשביל להשביע את תאבונו של פייגלין לסגור חשבון עם נתניהו. 

גם אם יצליחו ניצי הימין שצלחו את אחוז החסימה להגיע להסכם הפסקת אש ביניהם, היא תסתיים בסבירות גבוהה בטרם יתפרסמו התוצאות הרשמיות של הבחירות לכנסת.

אני זוכר איך מרכיבי הקואליציה היוצאת נלחמו אלה באלה, ורק ביום האחרון של המנדט שקיבל נתניהו טאטאו מחלוקות אל מתחת לשטיח, וקמה ממשלה על כרעי תרנגולת. בקפלן ניצלו את הסיטואציה עד תום, והביאו לנו 2000 לוחות שיש בבתי הקברות. 

האשם המרכזי הוא כמובן פלוני שאמנם לא דרש ראשות ממשלה לעצמו (תודה פלוני), אבל ללא ספק הביא עלינו בקו הגמר קואליציה עייפה, מותשת, וחסרת מוטיבציה לנהל מדינה. 

שאלה: האם "השותפים הטבעיים", חחחחה, יכולים להתעלות על עצמם ולחלק ביניהם את עור הדוב בטרם ניצוד. התשובה היא כמובן לאו ב-א' רבתי.

הבחירות הם אכן משאל עם שסופרים בו גם פתקים וגם מנדטים. חבל שיובל נאמן וגאולה כהן לא נמצאים איתנו כדי להזכיר לנו איך זה עובד ואיך קיבלנו את אוסלו. 

הימין שמימין לימין נחוש לשרוף ששה מנדטים ולהעבירם לקפלן.

וכשזה המצב חבל על כל מאמץ שלך ושלי. זה כמו לעצור בגופנו משאית דוהרת.

תוכיח לי שהניתוח שלי מופרך ומשם נתקדם.

כל מערכת בחירות יש את הגורמים הללו או אחרים. מסכים שחבל, אבל אם נתייאש מאה ימים לפני הבחירות - לא נגיע לשום דבר.

אגב, גם לשמאל (או לשמאל שקורא לעצמו מרכז ומדמיין ש'יכפה אחדות') יש כרגע אין ספור רסיסים, כך שמבחינה זאת המצב הוא פיפטי-פיפטי, או כמו שאמר מי שאמר "אם לך קר ורטוב ואתה עייף מיום קרב - תדע שגם בצד השני זה המצב".

לפיד היום התפאר באופיזיציה המעולה שלו, תוך שהוא מתעלם באלגנטיות מזה שאחרי קדנציה קשה אוביקטיבית, במדד העיקרי של אופוזיציה ככזאת שמקצרת את ימי הממשלה, הם נכשלו טוטאלית יותר מכל אופוזיציה ביובל האחרון.

האחריות של כל אחד מאיתנו עכשיו, אינה לייאש אלא לעודד כמה שיותר אנשים להצבעה מושכלת. בעז"ה ובהשתדלותנו.

הולך הימין לשרוף שבעה מנדטים.

ההערכה הפרטית שלי היתה צנועה יותר.

איפה עיני העדה שיקראו למשוגעים לרדת מהגג.

בן ארי ומרזל הם בהחלט בעיה. הם שורפי מנדטים סדרתיים וזה לא אכפת להם. לשיטתם אם לא הם - אין שום טעם בימין. הם היו אמורים לראות בהצלחה של בן גביר (למרות הפוילשטיקים שעשה ובעצם 'גנב' להם את השליטה במפלגה) הישג שלהם, אבל בדיוק הרוביקון האידיאולוגי שהוא חצה - של להצליח להכניס את האידיאולוגיה לכלים הפרגמטיים - זו מהות ההתעקשות שלהם להתמודד גם כשאין סיכוי.

נקווה שרוב אלו שבמערכות קודמות שרפו עליהם את קולם, מספיק עם עיניים בראש, כדי להצביע לבן גביר.

את המשוגעים צריך להוריד מהגג עכשו ולא ביום שהולכים לקלפיות.

בדברי ימי ישראל מככבים רבין ושות' כגיבורי אוסלו, אבל משום מה לא נותנים את הקרדיט הראוי ליובל נאמן וגאולה כהן  על מעשיהם הזדוניים והתוצאות האסוניות.

מסתמן שהפעם יצאו מחלצינו לפחות חצי תריסר יובלים, ועוד חצי תריסר גאולות.

בהצלחה לשני הצדדים.

רק לשם הדיוק ההסטורי - התחיה אכן אשמה, בעיקר בכך שתמכה בנלהבות בצעד האנטי דמוקרטי של העלאת אחוז החסימה מאחוז לאחוז וחצי. צעד שחזר אליה ישירות כבומרנג.

מעבר לזה - קודם כל, הליכוד קרס כשלעצמו, בלי קשר לארבע מפלגות ימין שלא עברו את אחוז החסימה. אכן המריבות הפנימיות והמחנאות בליכוד דאז, המאיסו אותו על חלק גדול מהציבור.

התחיה אמנם לא עברה, אבל היתה מפלגה יציבה, היה קשה לחשוב שלא תעבור.

הימין אכן בא חשבון עם אליעזר מזרחי, שנעלם לגמרי מהציבוריות, עם הרב לוינגר זצ"ל שעד אז היה המנהיג הבלתי מעורער של תנועת ההתיישבות כולה ואחרי כן נשאר דמות חשובה אך שולית מאוד בהנהגה. אפילו עם חצי מהמצביעים לשתי הרשימות הללו - היו מצביעים להתחיה, היא היתה עוברת.

בתקשורת הרשמית לא מדברים על זה בקול, כי זה יחשב "פגיעה בכבודו של האדמו"ר מגור" שיענו גולדקנוף הוא רק עושה דברו - אף אחד לא מעז להכנס לזה

https://forums.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=3393895&forum_id=771

זה עוד לפני גולדקנוף, אבל זה המשיך גם בסבבים של הממשלה הזאת.

בצלאל הוא זה שמפריע לך? לו יש לשון מתגלגלת? אני חושב שליד שותפו לשעבר בן גביר הוא נחשב אילם...

אמנם כאשר בן גביר ליד סמוטיץ אזי איתמר מרזה לעומת הישגי בצלאל

וברוב הגדול הוא גם על 5

אז למה סתם להמציא?

ערב הסעודית חתמה על ברית הגנה עם שתי אויבות ישראל מובהקות. שתפנה אליהם בבקשת עזרה.

יכולים לנשום לרווחה...

והברית הזו לא תעבוד תכל'ס...

ע"מ לייצר ביטחון אזורי?

כדי שנדע במה מדובר.

ניסינו להתקדם עם הלבנונים, וכלום לא יצא מזה.

אולי בעוד 50 שנים יקום אצלם מנהיג אמיץ שישנה את המשוואה.

בס"ד

הוא כמובן לא יקבל את תיק הביטחון (גם אחרי הפיצול הוא נותר עם מנדט אחד או שניים ביום טוב), אך עם זאת אני לא חושב שעד שהוא הצליח להתקרב שוב לכנסת, הוא יחסל את זה פעם נוספת בגלל התנהלות לא חכמה ושל אגו (מה שהכשיל אותו בעבר). לכן השאלה האמיתית היא כמה הוא הבין מה הכשיל אותו והוא בא לעבוד שונה הפעם, או שהוא נשאר ראש בקיר ואז באמת תסתיים הקריירה הפוליטית שלה.

אפשר לנהל מו"מ. זה קרה בעבר בממשלות 61. כך למשל אברהם נגוסה דאג לכך שיעלו עוד כמה פלאשמורות תמורת כל מיני הצבעות.

ועדיין. פייגלין עצמאי.

אני מקווה לפחות. אז הוא יסחט קצת את התקציב כמו כל חבר כנסת (למרות שזה נגד המצע שלו). זה התקווה.

השאלה היחידה היא אם הוא התבגר (פוליטית), אני בהחלט חושש שלא...

בס"ד

אני רוצה להאמין שעצם האיחוד, כבר מסמל נקודה של התבגרות. נמתין 40 יום כדי לגלות מה הלאה.

כמו שלא משליכים קליפת בננה ברחוב, כך לא דורשים שר בטחון עם מנדט וחצי, וראש ממשלה עם ששה מנדטים.

קוראים לזה גם: תקינות פוליטית. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

ונתניהו לא יצא יותר טוב מאחרים...

הפתרון הפשוט והדמוקרטי, הוא ביטול אחוז החסימה - מה שיגרום שלמפלגה הגדולה יהיה יותר אפשרויות ולא כל מפלגה תחזיק את השלטאר.

בעבר הלא רחוק, שותפה קואליציונית לא היתה מעיזה אפילו לחשוב על אחד משלושת התיקים המרכזיים: בטחון, חוץ, ואוצר, והיום כל ממזר מלך, ומפלגה עם ששה מנדטים מעמידה ראש ממשלה מטעמה, וכל ח"כ בודד יכול שיהיה לשון מאזניים, ועוד בטרם נבחר דורש לעצמו את תיק הבטחון.

לו היו לנו שתי מפלגות גדולות עם 50 מנדטים כל אחת- ניחא, אבל במציאות שלנו שהמפלגות הגדולות עם 25 מנדטים כל אחת, וצריכות לנהל משא ומתן עם שבע מועמדות, וכולן מתחרות על אותם תיקים, זה מצב לא נורמלי.

והנה אתה ברוב חכמתך מציע לבטל את אחוז החסימה, ולחשוף את המועמד להרכיב ממשלה מול מציאות ריאלית של ניהול משא ומתן עם 30!!! סיעות.

יש גבול לכל תעלול.

התיקון הנדרש הוא להעלות את אחוז החסימה ל- 5, ובהמשך ל- 10 אחוז. בתרחיש כזה יהיו לנו לכל היותר 12 מפלגות בכנסת, וגם זה די והותר.

וכן יש לחייב כל רשימה מתמודדת שלא נבחרה לכנסת היוצאת להפקיד סך 10 מיליון ש"ח במזומן שיחולטו לטובת המדינה אם היא לא תעבור את אחוז החסימה.

במציאות של היום, מצביע נכנס לקלפי, ורואה לנגד עיניו מגש עם 45 פתקים, ולא מוצא את ידיו ואת רגליו, ומצביע למפלגה שהאג'נדה שלה קוטבית לעולמו הפנימי. זה חייב להפסק.

וממילא היו יותר מפלגות קטנות, ולמועמד לראשות הממשלה היה יותר מרחב תמרון.

אחוז החסימה יוצר מציאות שבה יש פחות מפלגות, אבל הן בינוניות והממשלה תלויה בכל אחת מהן.

או שאני רוה"מ או שאין לכם ממשלה.

בגלל אחוז החסימה הבינוני, יש "רק" 5 שותפות קואליציוניות, ואתה מציע להוריד את הסף, כדי... כדי שיהיו יותר מתחרים על אותם תיקים?

בסיבוב הקודם לא נכנסו מר"צ ובל"ד, מה שהוסיף לגוש הימין 4 מנדטים מן ההפקר, וביטל את הצורך בסיבוב בחירות נוסף.

הפעם הם למדו לקח, והגבילו את עצמם בהתנדבות.

ועשו עוד דבר, הם השליכו את הרעה החולה הזו למפתנו של הימין, והימין הרים מהרצפה כמוצא שלל רב.

אני כן מבין שאתה דואג לעתידו הפוליטי של סמוטריץ'. אדרבא- שיתפקד לליכוד עם נושאי כליו, ויגיע לאחד המקומות הגבוהים ברשימה. נכון לעכשו, נתניהו סומך עליו יותר מאי פעם.

העניין הוא עקרוני שיורד למציאותי. כשאחוז החסימה יותר נמוך יהיו יותר מפלגות - יותר מדויק כשהיו יותר מפלגות* הכנסות מילאו ימיהן.

ככל שהעלו את אחוז החסימה, הממשלות פחות יציבות והכנסות פחות ממלאות את ימיהן.

עם התאוריות שלך יש שתי בעיות - המציאות וחוסר הדמוקרטיה...

והיום פחות משליש.

ככל שאחוז החסימה יגדל, לקטנות לא יהיה סיכוי ממשי להכנס לכנסת, וממילא ינהרו המצביעים אל הגדולות, שיחזרו להיות בנות 47-48 מנדטים.

או אז די בשותפה קואליציונית אחת כדי להרכיב ממשלת 61, ובשתי שותפות כדי להסיר כל חשש להתהוות לשון מאזניים.

המציאות שאתה מתאר היתה, כשאחוז החסימה היה נמוך. בניגוד גמור לתאוריה שלך - ככל שהאחוז עלה, המפלגות הגדולות קטנו והכח של הבינוניות עלה והפך לכזה שבלעדיהן אין ממשלה.

לא עובר את אחוז החסימה. סמוטריץ נתן לו מתנה. ופייגלין בשלו. חוגר כמפתח. מתנהג כאילו הוא בעל הבית. אף פעם לא טועה ולא מתנצל.

מה השתנה?

אנשים שרוצים ממשלה בראשות נתניהו, אבל רוצים את הסגנון והוולגריות של בן גביר. הוא איבד לליכוד את אלמוג כהן, שהוא בדיוק הפרופיל של המצביעים הללו ו'קיבל' את טלי גוטליב, שבדיוק מושכת סגנון כזה.

לא חושב שהוא בטוח בשום דבר, הוא פשוט רוצה קולות.

מן הסתם הכל נבדק היטב בסקרי עומק.

ובן גביר מבין שכדי להצליח הוא חייב להיות גדול

אם הוא יהיה קטן הוא יקבל תיקים שוליים שדרכם לא יוכל "להשפיע"

אבל לא יותר

גודל הגוש קובע, אבל לא פחות מזה מאזן האימה של ראש הגוש מול השותפות בפוטנציה. אם השותפה הראשית, הליכוד, לא תהיה גדולה בפער משמעותי מול כלל השותפות המשניות, היא תוחזק בגרון כל שני וחמישי, והקואליציה תקרוס בתוך זמן קצר.

ואכן צריך את בן גביר עובר, ומוטב שלא יהיה לשון מאזניים, ואם יאיים בפרישה יאמרו לו: אל תפל דבר מכל אשר דיברת.

שהמטרה היא גם לעשות הייפ גדול ולהוציא את אדישי מעוזי הימין להצביע.

כלומר ככה הם לא יסמכו על זה שלביבי יהיה 61 בכל מקרה (לדעתם) ויצאו להצביע ויצביעו בן גביר.

אם ביבי רוצה לשבת עם אייזנקוט זה בכל מקרה לא יזיק לו יותר מדי שבן גביר יהיה חזק יותר, אז אין לו מה להפסיד.

ולבן גביר ברור שיש רק מה להרוויח.

הוא מכוון את כל הקמפיין שלו לראש של מצביעי הליכוד, ולא מפתיע שהליכוד מחזיר מלחמה.

ואם המתמטיקה לא תאכזב- בן גביר ישאר מחוץ לממשלה, ללא קשר מי ירכיב אותה.

אלה הם כללי המשחק.

הפוך

בס"ד

קיבלתי עכשיו לענות על סקר, לדעתי מניסוח השאלות הוא יצא מטעם הליכוד, ואכן אחת השאלות בסקר עסקה בשאלה של צירוף בן גביר לממשלה הבאה וכן בשאלת ממשלת האחדות עם אייזנקוט. אני חושב שאם הדברים לא היו על הפרק, כפי שטוענים הליכוד (ובניגוד לתדרוכים הרבים בנושא) כלל לא היה צריך לשאול על זה, אבל נראה שבליכוד כן בוחנים מה נכון להם בקרב אזרחי ישראל.

מיותר לציין שאני לא מאמין להכחשות של נתניהו בנושא. הוא רואה בסקרים שהליכוד נמצא בעדיפות שנייה אצל מביעי עוצמה יהודית (זה היה ניכר גם בפינת הניתוח סקרים שפורסמה פה בערוץ 7 לפני שבועיים-שלושה) ולכן הוא החליט ללכת לו על הראש. זה התחיל מקמפיין האנטי אחדות שכל בר דעת הבין שהחיבור הזה יעשה יותר נזק מתועלת, וממשיך עכשיו בתדרוכים שלו.

נתניהו רוצה לסיים את מערכת הבחירות עם 50 מנדטים, ולתת לשותפות שלו להזיע על 3 משרדים לענייני כלום, אבל זה לא ריאלי. הסקרים הכי מפנקים, של פילבר, מנבאים לו 30 מנדטים, וזה אומר שבכל מקרה הוא יהיה מיעוט בכל קואליציה, אם אכן יקים אותה.

כולנו זוכרים את המשא ומתן הקואליציוני הקודם, ואיך "השותפות הטבעיות" מרטו את נוצותיו, וביתר שאת זוכר הוא עצמו.

הלקח שהוא הפיק, והמתבקש, זה ממשלה לאומית רחבה, ולא ממשלת סחטנים צרה, ולשם הוא חותר.

במרחק 40 ימים מהבחירות, פייגלין מאיים שבלי תיק הבטחון הוא בחוץ. סמוטריץ' בטוח שתיק הבטחון תפור על פי מידותיו. בן גביר רוצה את משרד המשפטים עבור גוטליב, וגם רוטמן רוצה אותו. וינטר אם יעבור את אחוז החסימה, ידרוש גם הוא את תיק הבטחון, וגם גיוס מלא לפי מתווה ליברמן, שהחרדים יתנגדו לו, ובמילים אחרות זה או וינטר בפנים, וחרדים בחוץ, או להיפך.

ככל שהמפלגות הקטנות יהיו גדולות יותר, סל הדרישות שלהן יגדל באופן לא פרופורציונאלי, ולכן נתניהו מתלבט אם ללכת להם על הראש. אוי לי מיצרי, ואוי לי מיוצרי.

גם אם יקרה נס בגודל ים סוף, ואיזנקוט יסכים לשבת עם נתניהו, הסך המשולב של שניהם הוא כ- 50 מנדטים, ועדיין חסרים 11 לפחות, ואין מאיפה להביא אותם. כי בנט, גולן, וליברמן לא ישבו עם נתניהו.

במצב אידיאלי כל השותפות בפוטנציה צריכות להתכנס ולחלק את עור הדוב בטרם ניצוד, אבל זה לא יקרה, כי חרב איש ברעהו.

סוף דבר, כולם ביחד וכל אחד לחוד קוראים לשמור על גוש הימין, אבל אף אחד לא יודע לספר לנו איך עושים זה.

משחק סכום אפס.

בס"ד

אפילו שיריונים הוא לא הצליח להביא. יוסוף חדאד ונטלי שם טוב הלכו לוינטר, דדי שמחי הלך לגלעד ארדן (הייתה תקופה שהוא חיזר אחרי צביקה מור שהלך לסמוטריץ'). מה בסוף הוא הביא? את ברדוגו?

גם מבחינת קמפיין, חוץ מלהתריע שאייזנקוט יקים ממשלה עם רע"מ, וללכת על הראש של וינטר ובן גביר - אין שום דבר אחר.

לא סתם בחלק מהסקרים הליכוד צונח על חשבון התחזקות של הגוש (שאגב, מתחזק גם בגודלו ככל שהליכוד יורד).

כשנתניהו פנה ליוסוף חדאד ולשם טוב נודע לו שהם סגורים עם וינטר.

דדי שמחי לקח לעצמו יועץ איסטרטגי קפלניסט בשם אלדד יניב, שכוון אותו לדרך אחרת, וגם הפיל אותו.

כל זה אירע בחודשים האחרונים ולכל היותר בחצי שנה האחרונה. הלקחים שנתניהו הפיק היו עם הרכבת הממשלה היוצאת כפי שצויין קודם, כלומר, מוקדם יותר.

לעניין הסקרים, לפי פילבר סוקרים אחרים עושים מניפולציות ומרימים מלאכותית את וינטר כדי לגמד את הליכוד. בסופו של יום אין יותר מ- 120 מנדטים. אין לי כלים לבדוק את ההערכות של פילבר.

בס"ד

כל אלה העדיפו ללכת למפלגות שלא בטוח עוברות את אחוז החסימה, מאשר לקבל שריון מובטח במפלגת השלטון. כל ניסיונות השכנוע של נתניהו לא הצליחו (למעט טליק גויאלי, שלפי פרסומים הייתה במגעים גם עם בן גביר) אז כן, זה מעיד אך ורק על נתניהו.

נראה לי שגם באיטליה אצל מוסוליני וספרד אצל פרנקו מצב היהודים היה עדיף מהמצב במדינות שנכבשו על ידי הנאצים.

השוואה קיצונית אם כי מעוררת מחשבה.

לא אוהב את ההשוואה כי הקמת ממשלה שאני לא אוהב היא לא מתקרבת בשום צורה לשואה

לא השוויתי לשואה, אלא למדינות שלא עשו שואה, אבל התעלמו מהתמונה הגדולה ואפילו שיתפו פעולה.

אבל ככלל. היו גרועים ואכזרים מהנאצים

כך שמעתי ממקור ראשון שניצל מהתופת בכיבוש היפני

אבל כן על היחס ליהודים - קישור לדמות של אחד מגדולי חסידי אומות העולם שעשה עבודת הצלה שפשוט לא תיאמן:

צ'יאונה סוגיהארה – ויקיפדיה

בויקיפדיה המידע מאד קונקרטי, יש גם פרק בפודקאסט של יובל מלחי עליו עם פרטים וסיפורים מרגשים.

בסלחנות ובהבנה ובהכלה