והם מאמינים שניתן להגיע להסדר שלום עם הפלסטינים

כמו שישראל הצליחה להגיע להסדר שלום עם מצרים ועם ירדן.

מצרים וירדן שנאו את ישראל לא פחות

ובכל זאת הצליחו להגיע איתם להסכם שלום.

כמובן שיש אינטרנסים ועל זה מושתת ההסכם.

אבל יש הסכם. לא היתה מלחמה עם המדינות האלה מאז ההסכם.

אין צורך לשכנע אותי למה אי אפשר לעשות הסכם עם הפלסטינים, גם אני לא מאמין בזה

אבל תן קצת כבוד לאחיך שחושבים אחרת ממך (גם אם אתה בטוח ב100% שאתה צודק) ואל תקרא להם אידיוטים.

כל ההסברים טובים רק אם מורחים את זה בשלמונים, בלי זה חבל על הזמן.

מצרים וירדן אנחנו עוד לא הגענו לסוף, ואי אפשר לדעת מה יהיה הלאה. כי אם יקום שם שלטון כמו באיראן, זה איום ונורא, ובמצרים זה כמעט כבר היה כאשר האחים המוסלמים עלו לשלטון ובניסי ניסים התחלף שוב המשטר. וגם בינתיים במשטר הקיים זולג משם נשק למחבלים.

אבל עם אלו שקוראים לעצמם פלסטינאים כדי להגיד שאין ליהודים ארץ ישראל, הם רוצים את כלארץ ישראל ופחות מגבולות 47 פלוס זכות השיבה אין שום סיכוי שהם יסכימו. ובנוסף לזה, אם הם תוקפים ראשונים, אנחנו גמורים, כמו שראינו בשביעי לאוקטובר מתוך עזה שהיא לא ממש במרכזי האוכלוסיה, אבל אם היו תוקפים מיו"ש זה היה עלול להיות הסוף.

אתה רואה כל פיתרון אחר מידי לסיכסוך הישראלי פלסטיני, מלבד מדינה פלסטינית או מדינת הלכה (נפרדת ממדינת ישראל) בשטחי יו"ש? כי אני לא והתעסקתי כמויות מטורפות בנושא הזה... מוזמן להתווכח בשמחה

גם ככה, זו מדינה מאוד צרה ומבחינה ביטחונית כמעט ואין מספיק מרחב תמרון צבאי.

אבל אני מסכים לדיאלוג שבסופו של דבר צד אחד יעזוב והשני יישאר.

אני בעד שהמתנחלים החרדים והדתיים לאומיים יגידו לשמאל:

אתם טוענים שנסיגות יביאו לשלום, לפי דעתנו הוכח שזה לא נכון, אבל אם אתם מתעקשים, אנחנו כולנו נעזוב את המדינה, ואתם תרקדו טנגו עם אלו שאתם קוראים להם פלסטינאים.

או הפוך: שאתם תעזבו את המדינה ואנחנו ננהל אותה איך שאנחנו מבינים בלי ההפרעות שלכם.

מה דעתך על זה?

א. אף מדינה ריבונית לא דורשת בעלות לכל דבר ועניין על יו"ש.

ב. מדינת ישראל חייבת את יו"ש למה שנקרא "עומק אסטרטגי".

ג. יש הרבה אנשים שנותנים פתרונות לא ריאלים לסיכסוך, "נהרוג את כל הערבים" "טרנספר לכולם" (אם אתה רוצה אפשר לדון גם על זה למה זה לא ריאלי).

ועכשיו אענה על טענותיך:

אם יש מרחב למדינה יהודית ולצידה מדינה פלסטינית - יש מרחב גם לשתי מדינות יהודיות.

באם תקום מדינת הלכה לפי החזון או מדינה פלסטינית (לפי החזון של יריב אופנהיימר ו"שלום עכשיו") לא נצטרך מרחב תימרון צבאי בתוך המדינה כמעט... (אמנם נצטרך את ציר 60 לדוג' אבל גם אם תהיה מדינה יהודית וגם אם פלסטינית נוכל לעבור שם לפי התכנון הנכון)

אני מצטער אבל צריך לסווג את הציבור שמוכן עם ביבי (המכונה 'ימין') לשלושה חלקים עיקריים: לאומיים (ימנים ביטחונית וכלכלית אבל לא ברוב השאר), חרדים (ימנים אך ורק ביטחונית וגם זה בקושי ש"ס לדוג' מוכן ל"שטחים תמורת שלום" {גם אני אבל רק אם זה באמת יביא שלום...}) וחילונים (סטנדרט). המתנחלים הם מיעוט. מיעוט רועש, אבל מיעוט (לצערי...).

גם זה לא ריאלי להגיד "תעזבו את המדינה" גם לא רעיונית. כי לאין יעזוב מי שאין לו דרכון זר? ורעיונית זה בעצם אומר לוותר על זכותם הדמוקרטית... אנחנו חייבים שמאלנים במדינה וכמות. כדי שנשאר יציבים עם ראש על הכתפיים. (הקושי הזה של להתמודד עם הדעות מבפנים יעשה רק טוב) מה כן צריך לשנות, שאחרי שהם הביעו את דעתם וניכשלו - אז הם לא עושים שום דבר לא דמוקרטי כדי לשנות את זה (כגון להפוך את המדינה, להשתמש בבג"ץ וכו').

בקצרה הפיתרון שלך לא ריאלי, בין השאר כי אף צד לא יהיה מוכן באמת להגיד "אוקי, אני זז" וגם אם כן זה לא מציאותי.

נק' נוספת הפיתרון שלי (מדינת הלכה) מציג גם פיתרון לקריעה בישראל...

אשמח לשמוע את דעתך בנידון.

כבר ניסינו בעזה, והניסיון עלה לנומאוד ביוקר.

נכון, שלא הייתה ממש מדינה, כי לא היה להם שדה תעופה. אם הייתה להם מדינה עם נמל ושדה תעופה, לא בטוח האם היינו עכשיו מתכתבים פה, לא בטוח האם בכלל היינו פה בעולם הזה.

אתה צודק, אין מקום למדינה פלסטינית כמו שהיתה בעזה. אף אחד לא רוצה מדינה כזו למעט 3 שמאלנים מטורללים... אני מדבר על חזונות רציניים נורמאלים, דני בולר, יריב אופנהיימר, ליאור שליין איש לא מדבר על מדינה פלסטינית כמו שאתה מדמיין, אז תעשה בירור ותגבש דעה על הנושא?

אני לא טוען שאין טפשים, ודאי שיש (בכל הצדדים...). אבל נקודת מוצא בכל דיון צריכה להיות בירור אמיתי של שיטת בר הפלוגתא והבנה מה הוא באמת חושב. יתכן שרוב האנשים לא חושבים או לוקחים אי.אי. לכתוב להם את הטיעונים, אבל בבסיס של כל שיטה יש אנשים חושבים ויש להם את ההסברים שלהם. אפשר לברר איפה הם טועים, רק מתוך כבוד.

יבוא בעצמו לכאן ויסביר מה הוא באמת חושב. אני בטוח שכאשר ישים את הדברים על השולחן הוא עצמו יבין שטועה.

בינתיים, אף אחד שמוכן לדבר בהיגיון לא מגיע.

אני כותב הרבה גם בטוויטר, הגעתי למסקנה, שכמעט כל אלו שיש להם שכל הם מקבלי שלמונים מאירגונים שמאלניים, ו"השוחד יעוור..." והאידיוטים השימושיים הם חלק מאוד קטן, והם מוסתים על די מערכת משומנת.

פה באתי לדבר לאלו שהם לא אידיוטים שימושיים, ואיכשהו מודעים לנזק שלהם, מה הם יכולים לעשות להקטין את הנזק.

אבל לך לשיח עומק עם נוער בשלום עכשיו, עם קומונות של הנוער העובד, אל תסכים איתם רק תקשיב.

האמת שכל מי שבעד הוא חושב שזה יעזור והאמת אני יכול לתתלך כמה וכמה רווחים מיידים מנסיגה אזרחית (לא צבאית) כוללת מיו"ש...

שיתרמו משהו למאמץ ה"שלום" עם הד'ימי, לא כך?

והמילה "שלום" יחד עם המילה "ד'ימי" היא כמו להגיד שצבא ארה"ב רוצה שחום עם צבא הנמלים...

אבל למה שייסגו לא ראית איזה מסכנים הם? כמה הם סובלים?

אני רוצה לראות רצינות.

גם השמאלנים מודים בזה הם רוצים לחיות כאזרחים שווי זכויות, חלקם רוצים לחיות דווקא במדינה עצמאית, אבל שלום במצב הנוכחי גם אני במקומם לא הייתי רוצה אפילו אם לא הייתי לאומני...

חלקם המועט גם רוצה להרוג אותנו בכל מחיר אבל הרוב (הפלסטיני בארץ) לא מעדיף להרוג אותנו אלא לחיות בשקט ולהנות מזכויות כמו כולם ושמישהו אחר יהרוג אותנו ולא הם...

אם היה לנו 22 מדינות יהודיות ענקיות והייתה עוד ארץ קטנטונות שבקושי רואים אותה על המפה, והיא במרכז מחלוקת קשה, לא הייתי מהסס לרגע והייתי מוותר עליה למען השלום.

א' אתה גזען וחושב שכל הערבים אותו דבר

ב' מדינות ערביות או מדינות מוסלמיות?

ג' מדינות ערביות/מוסלמיות או מדינות פלסטיניות (יש רק מדינה פלסטינית אחת, ירדן)?

ד' וכמה מדינות שמיות יש? אתה מבין שאתה לא יכול להכליל את כל הערבים...

לא חייבים להתעקש על נסיגה לאחד מ22 מדינות האיסלאם. זה בסדר גמור שילכו למדינה הפלסטינית, וישאירו ליהודים את המידנה האחת שלהם. כך לכל אחד יהיה את המדינה האחת שלו ובא לציון גואל.

3 מיליון פלסטינים באיו"ש ו2 מיליון פלסטינים בעזה יסכימו לעזוב? כשזה לא נוח בכלל ומובטח להם שכר שמימי על הישארות. כי זה ג'יהאד...

וחוץ מזה אם היה הפוך באמת היית מוכן לעזוב אם היית רואה בצד השני כובש אכזר ורע? בלי קשר של דת... ק"ו שגם מלחמות דת והיסטוריה עמוקה מעורבת בסיפור...

ולאור ההתבכיינות על המצב האומלל ברשות הפלסיטינית, דווקא יהיה להם הרבה יותר במדינות מוסלמיות עשירות ומפותחות.

ואין מדינה נפרדת עבור כל יהודי.

22 מדינות לערבים זה מעל ומעבר למה שהם צריכים עבור כל הסוגים. הם לא צריכים כל כך הרבה מדינות ובטח לא על חשבון ארצו היחידה של העם היהודי.

רובם היו רוצים להעיף מפה את הערבים,

לא פחות מכל ימני אחר שהכרתי...

אבל הם מבינים שזה בלתי אפשרי כרגע,

ונמצא בגדר חלום.

כמו שאנשים רוצים לבנות את בית המקדש עכשיו...

החלומות שלנו שונים מאוד מהמציאות.

& יש גם שמאל קיצוני מהכת של free free Balestine (הדמוקרטים) שהם סכנה ממשית לביטחון מדינת ישראל.

כך היה גם במקרה של הסכמי אוסלו. מפלגת העבודה, בהנהגתו של יגאל אלון, החזיקה בעמדה כי ניתן להעביר שטחים לירדן או למצרים, אך בשום אופן לא לגורמים המכנים עצמם פלסטינים, שכן לטענתם, כינוי זה משקף דרישה לכלל שטחי ארץ ישראל, היא פלסטין.

בסופו של דבר, העמדה התומכת בהעברת שטחים לפלסטינים גברה, וגררה אחריה את יתר גורמי השמאל.

דפוס זה חוזר על עצמו בתחומים רבים נוספים.

ערב הסעודית חתמה על ברית הגנה עם שתי אויבות ישראל מובהקות. שתפנה אליהם בבקשת עזרה.

יכולים לנשום לרווחה...

והברית הזו לא תעבוד תכל'ס...

ע"מ לייצר ביטחון אזורי?

כדי שנדע במה מדובר.

ניסינו להתקדם עם הלבנונים, וכלום לא יצא מזה.

אולי בעוד 50 שנים יקום אצלם מנהיג אמיץ שישנה את המשוואה.

בס"ד

הוא כמובן לא יקבל את תיק הביטחון (גם אחרי הפיצול הוא נותר עם מנדט אחד או שניים ביום טוב), אך עם זאת אני לא חושב שעד שהוא הצליח להתקרב שוב לכנסת, הוא יחסל את זה פעם נוספת בגלל התנהלות לא חכמה ושל אגו (מה שהכשיל אותו בעבר). לכן השאלה האמיתית היא כמה הוא הבין מה הכשיל אותו והוא בא לעבוד שונה הפעם, או שהוא נשאר ראש בקיר ואז באמת תסתיים הקריירה הפוליטית שלה.

אפשר לנהל מו"מ. זה קרה בעבר בממשלות 61. כך למשל אברהם נגוסה דאג לכך שיעלו עוד כמה פלאשמורות תמורת כל מיני הצבעות.

ועדיין. פייגלין עצמאי.

אני מקווה לפחות. אז הוא יסחט קצת את התקציב כמו כל חבר כנסת (למרות שזה נגד המצע שלו). זה התקווה.

השאלה היחידה היא אם הוא התבגר (פוליטית), אני בהחלט חושש שלא...

בס"ד

אני רוצה להאמין שעצם האיחוד, כבר מסמל נקודה של התבגרות. נמתין 40 יום כדי לגלות מה הלאה.

כמו שלא משליכים קליפת בננה ברחוב, כך לא דורשים שר בטחון עם מנדט וחצי, וראש ממשלה עם ששה מנדטים.

קוראים לזה גם: תקינות פוליטית. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

ונתניהו לא יצא יותר טוב מאחרים...

הפתרון הפשוט והדמוקרטי, הוא ביטול אחוז החסימה - מה שיגרום שלמפלגה הגדולה יהיה יותר אפשרויות ולא כל מפלגה תחזיק את השלטאר.

בעבר הלא רחוק, שותפה קואליציונית לא היתה מעיזה אפילו לחשוב על אחד משלושת התיקים המרכזיים: בטחון, חוץ, ואוצר, והיום כל ממזר מלך, ומפלגה עם ששה מנדטים מעמידה ראש ממשלה מטעמה, וכל ח"כ בודד יכול שיהיה לשון מאזניים, ועוד בטרם נבחר דורש לעצמו את תיק הבטחון.

לו היו לנו שתי מפלגות גדולות עם 50 מנדטים כל אחת- ניחא, אבל במציאות שלנו שהמפלגות הגדולות עם 25 מנדטים כל אחת, וצריכות לנהל משא ומתן עם שבע מועמדות, וכולן מתחרות על אותם תיקים, זה מצב לא נורמלי.

והנה אתה ברוב חכמתך מציע לבטל את אחוז החסימה, ולחשוף את המועמד להרכיב ממשלה מול מציאות ריאלית של ניהול משא ומתן עם 30!!! סיעות.

יש גבול לכל תעלול.

התיקון הנדרש הוא להעלות את אחוז החסימה ל- 5, ובהמשך ל- 10 אחוז. בתרחיש כזה יהיו לנו לכל היותר 12 מפלגות בכנסת, וגם זה די והותר.

וכן יש לחייב כל רשימה מתמודדת שלא נבחרה לכנסת היוצאת להפקיד סך 10 מיליון ש"ח במזומן שיחולטו לטובת המדינה אם היא לא תעבור את אחוז החסימה.

במציאות של היום, מצביע נכנס לקלפי, ורואה לנגד עיניו מגש עם 45 פתקים, ולא מוצא את ידיו ואת רגליו, ומצביע למפלגה שהאג'נדה שלה קוטבית לעולמו הפנימי. זה חייב להפסק.

וממילא היו יותר מפלגות קטנות, ולמועמד לראשות הממשלה היה יותר מרחב תמרון.

אחוז החסימה יוצר מציאות שבה יש פחות מפלגות, אבל הן בינוניות והממשלה תלויה בכל אחת מהן.

או שאני רוה"מ או שאין לכם ממשלה.

בגלל אחוז החסימה הבינוני, יש "רק" 5 שותפות קואליציוניות, ואתה מציע להוריד את הסף, כדי... כדי שיהיו יותר מתחרים על אותם תיקים?

בסיבוב הקודם לא נכנסו מר"צ ובל"ד, מה שהוסיף לגוש הימין 4 מנדטים מן ההפקר, וביטל את הצורך בסיבוב בחירות נוסף.

הפעם הם למדו לקח, והגבילו את עצמם בהתנדבות.

ועשו עוד דבר, הם השליכו את הרעה החולה הזו למפתנו של הימין, והימין הרים מהרצפה כמוצא שלל רב.

אני כן מבין שאתה דואג לעתידו הפוליטי של סמוטריץ'. אדרבא- שיתפקד לליכוד עם נושאי כליו, ויגיע לאחד המקומות הגבוהים ברשימה. נכון לעכשו, נתניהו סומך עליו יותר מאי פעם.

העניין הוא עקרוני שיורד למציאותי. כשאחוז החסימה יותר נמוך יהיו יותר מפלגות - יותר מדויק כשהיו יותר מפלגות* הכנסות מילאו ימיהן.

ככל שהעלו את אחוז החסימה, הממשלות פחות יציבות והכנסות פחות ממלאות את ימיהן.

עם התאוריות שלך יש שתי בעיות - המציאות וחוסר הדמוקרטיה...

והיום פחות משליש.

ככל שאחוז החסימה יגדל, לקטנות לא יהיה סיכוי ממשי להכנס לכנסת, וממילא ינהרו המצביעים אל הגדולות, שיחזרו להיות בנות 47-48 מנדטים.

או אז די בשותפה קואליציונית אחת כדי להרכיב ממשלת 61, ובשתי שותפות כדי להסיר כל חשש להתהוות לשון מאזניים.

המציאות שאתה מתאר היתה, כשאחוז החסימה היה נמוך. בניגוד גמור לתאוריה שלך - ככל שהאחוז עלה, המפלגות הגדולות קטנו והכח של הבינוניות עלה והפך לכזה שבלעדיהן אין ממשלה.

לא עובר את אחוז החסימה. סמוטריץ נתן לו מתנה. ופייגלין בשלו. חוגר כמפתח. מתנהג כאילו הוא בעל הבית. אף פעם לא טועה ולא מתנצל.

מה השתנה?

אנשים שרוצים ממשלה בראשות נתניהו, אבל רוצים את הסגנון והוולגריות של בן גביר. הוא איבד לליכוד את אלמוג כהן, שהוא בדיוק הפרופיל של המצביעים הללו ו'קיבל' את טלי גוטליב, שבדיוק מושכת סגנון כזה.

לא חושב שהוא בטוח בשום דבר, הוא פשוט רוצה קולות.

מן הסתם הכל נבדק היטב בסקרי עומק.

ובן גביר מבין שכדי להצליח הוא חייב להיות גדול

אם הוא יהיה קטן הוא יקבל תיקים שוליים שדרכם לא יוכל "להשפיע"

אבל לא יותר

גודל הגוש קובע, אבל לא פחות מזה מאזן האימה של ראש הגוש מול השותפות בפוטנציה. אם השותפה הראשית, הליכוד, לא תהיה גדולה בפער משמעותי מול כלל השותפות המשניות, היא תוחזק בגרון כל שני וחמישי, והקואליציה תקרוס בתוך זמן קצר.

ואכן צריך את בן גביר עובר, ומוטב שלא יהיה לשון מאזניים, ואם יאיים בפרישה יאמרו לו: אל תפל דבר מכל אשר דיברת.

שהמטרה היא גם לעשות הייפ גדול ולהוציא את אדישי מעוזי הימין להצביע.

כלומר ככה הם לא יסמכו על זה שלביבי יהיה 61 בכל מקרה (לדעתם) ויצאו להצביע ויצביעו בן גביר.

אם ביבי רוצה לשבת עם אייזנקוט זה בכל מקרה לא יזיק לו יותר מדי שבן גביר יהיה חזק יותר, אז אין לו מה להפסיד.

ולבן גביר ברור שיש רק מה להרוויח.

הוא מכוון את כל הקמפיין שלו לראש של מצביעי הליכוד, ולא מפתיע שהליכוד מחזיר מלחמה.

ואם המתמטיקה לא תאכזב- בן גביר ישאר מחוץ לממשלה, ללא קשר מי ירכיב אותה.

אלה הם כללי המשחק.

הפוך

בס"ד

קיבלתי עכשיו לענות על סקר, לדעתי מניסוח השאלות הוא יצא מטעם הליכוד, ואכן אחת השאלות בסקר עסקה בשאלה של צירוף בן גביר לממשלה הבאה וכן בשאלת ממשלת האחדות עם אייזנקוט. אני חושב שאם הדברים לא היו על הפרק, כפי שטוענים הליכוד (ובניגוד לתדרוכים הרבים בנושא) כלל לא היה צריך לשאול על זה, אבל נראה שבליכוד כן בוחנים מה נכון להם בקרב אזרחי ישראל.

מיותר לציין שאני לא מאמין להכחשות של נתניהו בנושא. הוא רואה בסקרים שהליכוד נמצא בעדיפות שנייה אצל מביעי עוצמה יהודית (זה היה ניכר גם בפינת הניתוח סקרים שפורסמה פה בערוץ 7 לפני שבועיים-שלושה) ולכן הוא החליט ללכת לו על הראש. זה התחיל מקמפיין האנטי אחדות שכל בר דעת הבין שהחיבור הזה יעשה יותר נזק מתועלת, וממשיך עכשיו בתדרוכים שלו.

נתניהו רוצה לסיים את מערכת הבחירות עם 50 מנדטים, ולתת לשותפות שלו להזיע על 3 משרדים לענייני כלום, אבל זה לא ריאלי. הסקרים הכי מפנקים, של פילבר, מנבאים לו 30 מנדטים, וזה אומר שבכל מקרה הוא יהיה מיעוט בכל קואליציה, אם אכן יקים אותה.

כולנו זוכרים את המשא ומתן הקואליציוני הקודם, ואיך "השותפות הטבעיות" מרטו את נוצותיו, וביתר שאת זוכר הוא עצמו.

הלקח שהוא הפיק, והמתבקש, זה ממשלה לאומית רחבה, ולא ממשלת סחטנים צרה, ולשם הוא חותר.

במרחק 40 ימים מהבחירות, פייגלין מאיים שבלי תיק הבטחון הוא בחוץ. סמוטריץ' בטוח שתיק הבטחון תפור על פי מידותיו. בן גביר רוצה את משרד המשפטים עבור גוטליב, וגם רוטמן רוצה אותו. וינטר אם יעבור את אחוז החסימה, ידרוש גם הוא את תיק הבטחון, וגם גיוס מלא לפי מתווה ליברמן, שהחרדים יתנגדו לו, ובמילים אחרות זה או וינטר בפנים, וחרדים בחוץ, או להיפך.

ככל שהמפלגות הקטנות יהיו גדולות יותר, סל הדרישות שלהן יגדל באופן לא פרופורציונאלי, ולכן נתניהו מתלבט אם ללכת להם על הראש. אוי לי מיצרי, ואוי לי מיוצרי.

גם אם יקרה נס בגודל ים סוף, ואיזנקוט יסכים לשבת עם נתניהו, הסך המשולב של שניהם הוא כ- 50 מנדטים, ועדיין חסרים 11 לפחות, ואין מאיפה להביא אותם. כי בנט, גולן, וליברמן לא ישבו עם נתניהו.

במצב אידיאלי כל השותפות בפוטנציה צריכות להתכנס ולחלק את עור הדוב בטרם ניצוד, אבל זה לא יקרה, כי חרב איש ברעהו.

סוף דבר, כולם ביחד וכל אחד לחוד קוראים לשמור על גוש הימין, אבל אף אחד לא יודע לספר לנו איך עושים זה.

משחק סכום אפס.

בס"ד

אפילו שיריונים הוא לא הצליח להביא. יוסוף חדאד ונטלי שם טוב הלכו לוינטר, דדי שמחי הלך לגלעד ארדן (הייתה תקופה שהוא חיזר אחרי צביקה מור שהלך לסמוטריץ'). מה בסוף הוא הביא? את ברדוגו?

גם מבחינת קמפיין, חוץ מלהתריע שאייזנקוט יקים ממשלה עם רע"מ, וללכת על הראש של וינטר ובן גביר - אין שום דבר אחר.

לא סתם בחלק מהסקרים הליכוד צונח על חשבון התחזקות של הגוש (שאגב, מתחזק גם בגודלו ככל שהליכוד יורד).

כשנתניהו פנה ליוסוף חדאד ולשם טוב נודע לו שהם סגורים עם וינטר.

דדי שמחי לקח לעצמו יועץ איסטרטגי קפלניסט בשם אלדד יניב, שכוון אותו לדרך אחרת, וגם הפיל אותו.

כל זה אירע בחודשים האחרונים ולכל היותר בחצי שנה האחרונה. הלקחים שנתניהו הפיק היו עם הרכבת הממשלה היוצאת כפי שצויין קודם, כלומר, מוקדם יותר.

לעניין הסקרים, לפי פילבר סוקרים אחרים עושים מניפולציות ומרימים מלאכותית את וינטר כדי לגמד את הליכוד. בסופו של יום אין יותר מ- 120 מנדטים. אין לי כלים לבדוק את ההערכות של פילבר.

בס"ד

כל אלה העדיפו ללכת למפלגות שלא בטוח עוברות את אחוז החסימה, מאשר לקבל שריון מובטח במפלגת השלטון. כל ניסיונות השכנוע של נתניהו לא הצליחו (למעט טליק גויאלי, שלפי פרסומים הייתה במגעים גם עם בן גביר) אז כן, זה מעיד אך ורק על נתניהו.

נראה לי שגם באיטליה אצל מוסוליני וספרד אצל פרנקו מצב היהודים היה עדיף מהמצב במדינות שנכבשו על ידי הנאצים.

השוואה קיצונית אם כי מעוררת מחשבה.

לא אוהב את ההשוואה כי הקמת ממשלה שאני לא אוהב היא לא מתקרבת בשום צורה לשואה

לא השוויתי לשואה, אלא למדינות שלא עשו שואה, אבל התעלמו מהתמונה הגדולה ואפילו שיתפו פעולה.

אבל ככלל. היו גרועים ואכזרים מהנאצים

כך שמעתי ממקור ראשון שניצל מהתופת בכיבוש היפני

אבל כן על היחס ליהודים - קישור לדמות של אחד מגדולי חסידי אומות העולם שעשה עבודת הצלה שפשוט לא תיאמן:

צ'יאונה סוגיהארה – ויקיפדיה

בויקיפדיה המידע מאד קונקרטי, יש גם פרק בפודקאסט של יובל מלחי עליו עם פרטים וסיפורים מרגשים.

בסלחנות ובהבנה ובהכלה