וגם אם כן..עדיף כשם שני ורק אם זה שם נגיד מהתנ''ך או על אישיות אחרת שאפשר לכוון שקוראים גם על שמה ולא רק על הנפטר צעיר

אני אישית לא היתי קוראת.

לא מבינה בקבלה

אבל בדברים כאלה לא היתי מתעלמת מדעה כזאת אפילו שיש דעות שונות.

זה לא המצאה שלו..יש לזה מקורות

יודעת איך אפשר להתייעץ עם הרב אליהו?

מצד שני אפשר אולי לקרא לילד על שם משה ולהתכוון למשה רבנו

אולי ווריאציה אחרת של השם

או להוסיף את השם חיים/חי וכו

אני שמעתי שאדרבה, אם זה מישהו שנהרג על קדושת הארץ, זה זכות וברכה לקרוא על שמו.

השאלה לאיזו גישה אתם מתחברים.

מישהו מאוד ערכי אבל מחלה קשה בגיל 30

השאלה היא אם זה מפחיד/מסוכן

יכול לקרות בשנית לילד שקרוי על שמו

מדובר על שם שני ולא השם הראשון

לק"י

גם נפטרה ממחלה בגיל לא מבוגר.

לא בדקנו, אבל זכור לי שזה בסדר.

חשוב שאת תרגישי רגועה עם ההחלטה.

אפשר שם שדומה במשמעות, שם שמתאר את האישיות של האדם שנפטר, או שם דומה בצליל.

לפי אנשים שנהרגו המלחמה.

על זה הייתי מתייעצת עם רב האמת. ומוסיפה עוד שם.

יש לי אחות שנפטרה כתינוקת. מאז שהיא נפטרה דמיינתי איך אקרא לבת שלי על שמה (בשם שני), אבל אז התחתנתי ובעלי אמר שהוא יודע שלא כדאי.

בהיריון הראשון שאלנו את הרב מרדכי אליהו, והוא אמר שאכן לא מומלץ, אבל אמר שאפשר לקרוא בשם הזה אבל לכוון למשמעות של השם ולא שהוא על שמה של אחותי. (יש לו משמעות חזקה, שמתקשרת גם לאובדן וגם מעבר)

ככה באמת הדגשנו לכולם בתחילה, אבל בהמשך זה כן נשאר כשם על שמה של אחותי...

(והאמת שהיו שלבים שהצטערתי על זה, כי היו פעמים שהזכרנו את אחותי שנפטרה, ובטעות אמרנו את השם של הבת שלי, שתבדל"א...)

ללא שם שני והרב של ההורים שלי אמר שזה בסדר. אבל אני יודעת שיש בזה גישות שונות.

זה על קידוש ה'. במלחמה על הארץ, יש בזה משהו שיוצא מגבולות הטרגדיה האישית למימד לאומי. וגם בתקופות כאלה של מלחמות ברור שעדיין יש השגחה פרטית, הסתבכתי קצת עם ההסבר. אבל מוות במלחמה לא היה בהכרח מוות שהיה נגזר על האדם אם לא היתה מלחמה. זה בתוך גזירה לאומית.

לכן בעיני זה בסדר. אני קראתי בשם שני.

לא שזה בא להקטין חלילה מחלה או תאונה, לצורך אבל של משפחה או החשיבות והטוב של האדם.

פשוט נקודת המבט על המימד הטרגי היא שונה.

ובגלל החשש הזה אז ההורים שלי הוסיפו לי עוד שם (שלא משתמשים בו ביום יום בכלל) ואנחנו חיים באושר

למצוא יועצת הנקה מקצועית ועם הרבה ניסיון

שתלווה אותך בכל התהליך...

חודש שביעי זה מספיק זמן לעשות בירורים ולחפש את האחת שקרובה אליך.

ככה את יכולה למרוח משחות בלי שצריך לנקות בין הנקה להנקה.

חוץ מלנסינו ניסית עוד דברים? כי יש מלא....

מה יכול עוד לעזור?

שמן קוקוס. פחות סבון במקלחת.

ובאמת מעקב עם יועצת הנקה לוודא שאת מניקה נכון....

אבל מחפשת משהו לעכשיו, להתכונן לפני..

לגבי יועצת גם הייתי ולא ראיתי ישועות

תראי אם את רואה שינוי אחרי שבוע ממש יכול לעזור.

וגם בחודש תשיע את יכולה להתחיל עיסוי רציני לפטמות (לא לפני כי יכול לגרום לזירוז)

עיסוי רציני אני מתכוונת נגיד 10 דקות 7-8 פעמים ביום- ממש יכול להעזור גם מונע אתת הכאבים שיש בהתחלה.

בהצלחה רבה!!

זה לא רגיש מידי?

אחד זכרתי לעשות זאת והיה הבדל משמעותי, כל התשיעי מרחתי לנסינו או ואזלין אחרי מקלחת.

יש כאלו עם נטיה ליובש ואז זה כאבי תופת.

כמובן שבהנקה לא הייתי שמה. רק לנסינו

אפשר גם שמן קוקוס

ולא לנסינו

עוזר מאוד לפצועים ויובש

שמן קוקוס נספג יותר מהר ופחות אוטם

הוא משאיר יותר מדי שכבה אוטומה על העור וזה פחות טוב בהנקה

התינוק מחליק ולא מצליח לינוק

ברמה ששואבת חלב ורוד וכבר למדתי מאיזה צבע החלב אדום מידי מכדי להיות בסדר לתינוק..

מה שעוזר לי להתרפא זה בפנטן פלוס, רפידות הנקה ופטמות סיליקון.

ההנקה האחרונה הייתה די ממזמן אז לא לגמרי זוכרת את הקומבינציה אבל כן זוכרת שחובה לשטוף את הבפנטן עם סבון לפני הנקה אז זה די מסורבל, אבל מציל ממש.

כך או כך אחרי חודש הפה של התינוק גדל והוא תופס טוב יותר, ואם נשאר יובש/כאב מתמיד חשוב לבדוק אם יש פטריה.

שיהיה בקלות!

התחלתי עם ווזלין כי זה מה שיש בבית.. אני אקנה שמן קוקוס

מוסיפה שאלה, מה אתן עושות כדי שהחולצה לא תתלכלך? שמות חולצות מעפנות? זוכרת שזרקתי פעם מלא בגלל הלנסינו שלא ירד..

לק"י

לשים רפידות הנקה. אולי רב פעמיות עדיף (לא יודעת אם אני צודקת).

לק"י

אז אישית ממליצה לא לעשות כלום ולחכות לפחות שבוע. יש כאלה שזה עושה להן דימומים בלתי נגמרים, אבל הייתי מחכה לראות איך זה אצלך.

אוף מבאס

טבלתי לפני כמה ימים

ועכשיו שוב נאסרנו

היה דימום בערך כמו מחזור, מבחינת הכמות והזמן.

בהתחלה היו כתמים, אבל כשזה התגבר זה כבר אסר.

טבלתי, ואחר כך היה שקט עד שהפסקתי לקחת (וגם אחרי).

אבל גם אם הוא לא עושה, אני לא מכירה שצריך להגיע לרופא עם תוצאות. (איך תעשי אם אין לך הפניה?)

אם הוא לא עושה, הוא יתן לך הפניה לטכנאית ואז תעשי אולטרסאונד.

את יכולה להתקשר לסניף ולשאול שם את המזכירה.

להגיע לרופא שלא עושה אולטרסאונד, הוא יתן לי הפניה - ללכת לאוטרסאונד ואז לחזור אליו. זה ממש סחבת והמון זמן בשבילי.

הוצאתי הפניה ללאולטרסאונד מרופא משפחה, השאלה אם לבוא אליו כבר אחרי טכנאית?

איך אני יכולה לדעת??

מרגישה כל כך אבודה מול מערכת התורים והרופאים

בכל מקרה, אם את עושה אולטרסאונד אצל טכנאית, את לא צריכה לחזור אליו אחרי זה. פשוט בתור הבא שיראה את התוצאות.

ואם את לא מצליחה לברר, ויש לך תור לטכנאית, את בכל מקרה יכולה ללכת לפני התור.

מקסימום הוא יעשה עוד פעם אולטרסאונד, או שיותר על לעשות.

לק"י

אם הכל בסדר, אז מצויין.

ואם לא חלילה, אז מן הסתם שהוא ייצור קשר.

אם את מצליחה להגיע לטכנאית לפני הרופא, נראה לי הכי טוב.

אבל אני שם במרפאה אצל רופא נשים אחר ואין אצלו בחדר אולטראונד למיטב זכרוני..

המרפאה שם של מאוחדת אבל מתנהלת באופן פרטי לכן צריך להתקשר ישירות למרפאה ולא למוקד

מה נחשב גובה תקין לילדה בת 12?

ומה נחשב גובה סבבה או ממוצע לאישה בעצם?

כאילו מי שיזרום לה לשתף בגובה שהיא מכירה לילדות וגם לנשים שמכירה ואיך זה להן בחיים עם זה?

זה 1.62 בערך

גובה ממוצע של ילדה בת 12 זה אזור 1.5

לק"י

חשבתי שהוא די גבוה.

שלבנים הממוצע הוא שונה...

אבל האמת פשוט בדקתי בגוגל...

לק"י

והוא נראה לי יחסית גבוה😂

לק"י

נזכרתי שבאמת אומרים שהרבה פעמים בנים תופסים גובה אחרי בר המצווה.

זה הגובה שלי... ויש לי ילדה בת 12, ממוצעת לגמרי, והיא עוד לא בגובה שלי...

אולי אפשר ללכת לדיאטנית.

איך היא ישנה?

אני יודעת ששינה טובה משפיעה על הגובה.

אולי בגלל שאתם גבוהים הגובה שלה נראה לך חריג?

אני אישית בגיל 12 עוד הייתי נמוכה (1.48) ועד גיל 14-15 הגעתי ל1.61

איזה גובה היא?

תכלס זה לא כזה משמעותי אבל היא יכולה בבת אחת לתת קפיצות גדילה משמעותיות.

היא עדיין קטנה יחסית .

זה נכון שהיום בנות מתבגרות מהר אבל גם אחרי שמקבלים מחזור ממשיכים לגבוה בקצב מסחרר חלקן,וחלקן לא.

הבת שלי עד גיל 16 עוד גבהה.

אם את באמת רוצה לדעת מה הגובה הפונטציאלי שלה אפשר לעשות רנטגן שורש כף יד ואז אנדוקרינולוג או רופא ילדים יכולים להעריך כמה נשאר לה עוד לגבוהה.

חוץ מיזה:

תתפללי .

תרגילים יגביהו אותה אם תתמיד רק בעוד 20 שנה ורק אם תתמיד וגם זה בסנטימרים ספורים,לא מאמינה שזה באמת יעזור.

מה שכן כדאי לבדוק אם אין לה עקמת,את יכולה פשוט להסתכל אם הכתפיים שלה באותו הגובה.זה בהחלט יכול להשפיע על הגובה שלה ובמקרה כזה תרגילים יעזרו מאד לגובה הסופי שלה אבל אם את רואה עקמת תרוצי לאוטופד ילדים כי עד,שיקבעו לך תור יכול לקחת המון זמן( זה יכול להיות משמעותי ברמה של 10 ס'מ )

בצילןם ניתן לראות את גודל העצמןת ואת הפוטנציאל גדילה

מקווה שאני לא מטעה, אותנו שלחו עכשיו בגיל 3 וחצי לילד לוודא שלא מפספסים משהו כי הוא קטנציק

ואז הרופאה אמרה שיש פעם של חצי שנה

או שאני כבר מבולבלת צריכה ברמת לבדוק את העניין

אם היא לא נמוכה באופן בולט וחריג, לא הייתי עושה כלום, מקסימום היא תהיה אישה נמוכה.

אם זה כן ברמת החריג הייתי הולכת להתייעץ עם אנדוקרינולוג

שינה ממש ממש משפיעה על הגובה. לא פחות מאוכל.

אבל בגדול, מצטרפת למרגיעות.

הבת שלי היתה אחוזון 3 בכיתות ז-ח, בכל התמונות מהבת מצוות של החברות הן נראות כמו האמהות שלה.

היום היא 1.60.

ולא יקרה כלום אם הבת שלך לא תהיה גבוהה אלא רק ממוצעת.

הבת שלי בת 16.נמוכה מאוד.פחות מפוטנצייל הגובה שלה.היינו אצל אנדוקרינולוג.עשחנו בדיקת הורמונים וצילום כף יד.היא היתה מאוד קרובה למחזור שאז הגביהה נעצרת.היינו אצל המטפלת בקרית ספר, לא זוכרת את שמה, אמרה לה לאכול דברים עם סידן כמו גבינה צהובה ואו לשתות חלב.נדמה לי 200 גרם סידן גם כל מיני תרגילים כמו לקפוץ וכל מיני מתיחות, גם לעשות עיסוי בבוהן שמדרבן את הפרשת הורמון הגדילה.ולישון מוקדם.

לנו זה לא עזר.גם פחות הקפדנו. שווה אולי לקבוע איתה פגישה.גם שמעתי שיש מישי בבני ברק שמוכרת משקה שעוזר לגביהה.לא יודעת פרטים.ולבת שלי אני אומרת שדברים טובים באים באריזות קטנות.

אני וכל החברות שלי המשיכו לגבוה גם בשנים אחרי המחזור

הצעירים של היום תקועים במסכים ושכחו איך לגדול😜

לק"י

אבל כן מאט.

זה מה שידוע לי, אבל אין לי מקור.

בדרך כלל הגובה הסופי הוא כ-5-7 ס"מ מעל הגובה כשמתחילים לקבל מחזור. כן ממשיכים עוד קצת לגבוה אחרי המחזור, אבל באמת לא הרבה (וכמו כל דבר זה מן הסתם לא אחיד בין כולם, אבל זה הטווח פחות או יותר).

ובהחלט חוסר אכילה משפיע מאוד על גבוה.

אולי שווה לקחת אותה למפגש עם דיאטנית לבנות ביחד תפריט שיהיה לה טעים ומשמין

בפעמים הדי נדירות שאני מצליחה פשוט להניח את הטלפון בצד הרבה יותר קל לי עם הילדים...

לא יודעת אם יש לי מה להציע חוץ מהזדהות

אני מנסה לשים את הטלפון במטען או לסגור (עם מצב ריכוז בטלפון וכזה) לכמה זמן, אבל זה לא מחזיק ליותר מדי זמן😐

?

לנו אין מנעול, וזה באמת מעצבן.

פיזור, עצבים, אפס מנוחה, ראש לא מרוכז ואז כל דבר מפריע. ועוד ועוד.

שקל לנו להאשים את הטלפון בבעיות

במקום להסתכל על שורש הבעיה

ילדים משועממים/ בית מבולגן/ להכין שוב אוכל

זה לא כיף

לכן אין כוח ואין חשק

לכן בורחים לטלפון

שם יותר מעניין/ קל/ כיף

זה לא הפתרון

אבל פתרון מתחיל מהבנת הבעיה

לפחות אצלי,

ברור שזה מתיש ולכן אין כוח ואין חשק והכי קל וכיף בטלפון.

אבל, כשאין לי טלפון / לפני שהיה טלפונים חכמים / כשאני מצליחה להשאיר אותו בחדר -

יותר קל לי להיות נחמדה למרות שמתיש לי.

כי הילד מפריע לברוח לטלפון

זו כבר בעיה נוספת

אבל הבעיה המקורית היא לא הטלפון

והפתרון שלה לא קשור רק אליו

להנות עם הילד

כשלי אין מחשב והוא סגור

אני הרבה יותר נהנית להיות עם הילדים

חווה אותם ועם מלא סבלנות

כשהמחשב פתוח ובסביבה פתאום יש חשק לברוח אליו

(פלאפון יש לי כשר אז הוא לא מהווה הסחת דעת)

רוצים להיות עם הילד בנוכחות מלאה

ברור שאי אפשר עם טלפון

אבל זו לא הסיבה העיקרית/ היחידה להיות בחוסר סבלנות מול ילדים/ עבודות בית

לנכוח עם ילדים ולטפל בבית

זה יותר קשוח מאשר הנאה

אם מודעים לזה אפשר לגשת לזה ביותר סבלנות ובתכנון נכון של נוכחות/ עשייה/ הפסקות

אבל הרבה פעמים להיות עם הילדים

וגם לעבוד בבית

נותן הרבה הנאה

(סיפוק, נחת..)

ואם יש הסחות דעת פחות חווים את זה בטוב

כי הרבה פעמים יותר קל לברוח למחשב

אבל יותר כיף להיות עם הילדים

רק שזה דורש מאמץ

אם יש את הסבלנות לזה

זה יכול להיות מספק

אם זה סיזיפי ימים שלמים אחד אחרי השני

בלי הפסקות נורמליות

בלי מודעות לצורך במינון/ בזמן עצמי

זה לא כיף

בלי קשר למסך

(גידלתי ילדים טרום סמרטפונים וגם בלי מחשב בכלל

עם הרבה פחות סבלנות והנאה משנים אחרות עם סמארטפון

בגלל חוסר מודעות לקושי ולצורך בתכנון/ בהפסקות)

ופשוט מסתגרת בו לשעה-שעתיים. לרוב לא ממש ישנה אלא עושה כל מיני דברים שאני לא יכולה לעשות כשהם ברקע (לא עבודה. תחביבים), וזה ממש נותן לי כוחות...

אם הילדים שלך גדולים מספיק בשביל להישאר לבד (אני עושה את זה לרוב כשהקטנה ישנה בצהריים) אז את לגמרי יכולה לעשות את זה גם כן...

וחוץ מזה, להסביר להם שלפעמים אמא עייפה או רעבה או סתם מותשת, ולכן נהיית עצבנית, ושזו לא אשמתם. זה כבר מרגיע אותם...

משהו שאני עושה פעם באף פעם בערך (רק בקצה של הקצה, כי זה לוגיסטיקה שלמה. אבל כשהילדים יגדלו עוד קצת אני מתכוונת לעשות בתדירות גבוהה יותר בע"ה)

זה לקחת יום חופש לעצמי כולל מהעבודה ובונה לעצמי יום שלם של דברים שעושים לי טוב, חלק ממש לבד וחלק עם בעלי/חברות אם בא לי ואם זה מסתדר.

יום כזה ממש משחרר ומטעין.

וגם למדתי להתארגן לקיץ עם אוכל במקפיא ורשימת ארוחות שילדים יכולים להכין וגם משחררת מבחינת תזונה ומכינה פעם בשבוע ג'אנק-פוד.

כבר כמה שנים חופשה לעצמי בספטמבר

של כמה ימים

להתאוורר בצורה עמוקה מהחופש ובדרך לחגים

במהלך היום שאני נכנסת לחדר נועלת את עצמי, נגיד רבע שעה. תלוי כמה הילדים זקוקים לנוכחותי וכמה אני זקוקה לנוכחותי הפרטית 😉

נגיד כשהם יושבים לאכול , מוזגת להם, הם יושבים לאכול, מפטפטים בארוחה ואני הולכת.

אם מישהו רוצה משהו הוא דופק... לפעמים אני מבקשת מראש לא להפריע כי אני רוצה קצת שקט, לא תמיד הם מצליחים אבל זה בסדר, כי כן אני רוצה שתהיה להם גישה אליי ושאני אהיה זמינה בסך הכל.

בסוף, כמה שאני אוהבת אותם, להיות בנוכחות אמהות 24/7 זה חופררר! טוב, יש כמה שעות בלילה של שקט אבל לצערי הלילה פה מתחיל מאוחר בעקבות בחופש.

אז תני לעצמך את השקט שלך באופן מבוקר, וכך לא תצטרכי לצאת עליה אוף, מה עכשיו ?

בכל אופן, לא נורא, מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה.

אי אפשר כל היום להיות רק קשובים לילדים

ואי אפשר לצפות מהם להבין לבד מתי אין לך פנאי רגשי לשמוע את הרעיונות שלהם.

הכי טוב אם אין לך קטנטנים מראש להגדיר זמן ומקום שאת לא איתם,

ואז כשאת חוזרת זה באמת בכוחות מחודשים.

הבעיה שאת מתארת היא לא בזה שאת רוצה זמן שקט לעצמך, והיא לא בזה שהיחדה רצתה לעשות משהו.

לדעתי הבעיה שלא ברור מתי כן ומתי לא.

אנחנו כבר ממש בסוף השבוע, אבל מתחשק לי כן לשים פה משהו גם לשבוע הזה. ומי שלא תספיק יכולה להצטרף גם בשבוע הבא, גם בלי להשלים את השאלה הזו.

בשלושת השבועות הקרובים נכתוב את החלומות והמטרות שלנו בשלושה מעגלים שונים של עבודה עצמית ועבודת ה':

• אני מול הסביבה

• אני מול עצמי

• אני מול הקב"ה

אז השאלה הראשונה היא:

• מה הציון שאני נותנת לעצמי בכל אחד המעגלים הנ"ל, מבחינת רמת שביעות הרצון שלי מהתפקוד שלי באותו מעגל. (ציון מ1-10).

• מה יש שם שאני כן מרוצה ממנו? בנקודות שכן נתתי לעצמי מתוך ה-10, על מה נתתי את הנקודות האלו?

(והערה קטנה - לא צריך להיבהל אם הציון שיש לי הוא נמוך. זה לא אומר שאני לא בסדר, זה פשוט אומר שיש לי פער בין המקום שאני נמצאת בו למקום שאליו אני שואפת, וזה מעולה. זה אומר שיש לי לאן להתקדם...)

(זה מבוסס על תרגיל שפגשתי פעמיים בעבר, מעולם האימון האישי. פה קצת שיניתי, בהתאם למעגלים שניגע בהם בהמשך)

מקסים תודה

התחלתי לכתוב בעצמי, וראיתי שאולי צריך קצת פירוט למה בעצם כל אחד מהמעגלים מתייחס.

אז מרחיבה פה קצת יותר (ותעזרו לי לחשוב אם יש עוד תחומים בחיים שלא נכנסים באף אחת מהקטגוריות והייתן רוצות להכניס גם אותם להתבוננות).

• אני מול הסביבה - בעל, ילדים, משפחה מורחבת, אנשים בעבודה, שכנים

• אני מול עצמי - דברים שקשורים לעצמי, לגוף שלי, להתנהלות שלי (קימה בבוקר, אכילה, ניצול זמן, פלאפון, עבודה וכו')

• אני מול הקב"ה - קיום מצוות, תפילה, ברכות, אמונה וביטחון

האמת שהשאלות שכתבתי הפעם זה שלב חדש שלא הכנסתי בהתבוננויות שעשיתי בשנים קודמות. אבל אני מרגישה שזה דווקא ממש מוסיף - לפני שאני מתחילה להסתכל על מה שעוד חסר, קודם כל לראות מה אני כן מצליחה.

בהצלחה לכולן, ותודה לכל מי שהגיבה!

אז האמת שאלול פוגש אותי בתוך אסלה שירותים וגמילה. (סתם... רוב היום אני שם).

ופשוט הרגשתי שאיפה אני ואיפה אלול?! הלב כל כך רוצה... כל כך משתוקק להיות... ובפועל ב"ה בעלי בכולל לומד ואני כל היום עם הילדים מצאת החמה עד...

והיה לי הרבה הרהורים איפה אלול שלי- שלנו כנשים.

אין לי עוד ממש תובנות. אבל הרהורים:

1. ה' רוצה את הלב שלנו וגם אם במצב הנוכחי לא מתאפשר מעבר. ההלב זה כל כך הרבה.

2. נרשמתי לכנס של בינת הלבנה (מהמם. בחינם מומלץ בחום). והשבוע הנושא הוא תשובת הגוף. ודיברו שם הרבה על כך שאנחנו מרגישות שהעולם של הקודש הוא מנותק מהגוף. הרבה פעמים אנחנו מרגישות שהגוף (והחיים החומריים) הוא רק מפריע לקודש. ונספק לו את הצרכים שלו ואז נוכל ללכת לשיעור תורה, ללכת לתפילה ולהתחבר לנשמה שלנו. ולא! זה לא ככה! ה' נתן לנו את הגוף. כי הוא רוצה שנתקדש יחד עם הגוף! דווקא מתוך החיים החומריים. בנוסף, התשובה הכי בסיסית היא תשובה אל הגוף. הרב קוק (ועוד) מלמד אותנו שהתשובה מתחילה מלשוב אל הגוף. במובן הפשוט זה פשוט להקשיב לגוף שלנו. לתת לו את הצרכים שלו. לתת לעצמי מקום . להתחבר לגוף שלי לאהוב אותו. לשוב אליו ולהיות שלימה איתו. זה עורר לי מחשבות על כך שהתשובה לא נמצאת בשיעורי תורה. ודווקא עם הילדים בתוך הטירוף של היום יום הבסיס זה קודם כל להקשיב לקולות של הגוף שלי. לראות מה הוא מבקש ממני ולתת לו מקום.

3. תשובה שבתוך החיים: כמה דברים יש לנו לתקן בתוך החיים עצמם. סתם שמתי לב שאחרי הרבה שעות עם הילדים כשהם עושים שטויות זה עולה לי על העצבים וכבבר ממש אין לי סבלנות. ופתאום אמרתי לעצמיץ תשובה זה בדיוק פה. בנקודות האלה שקשה לי. לנשום עמוק ולדבר אליהם בטון יותר רגוע. לנשום עמוק ולחשוב מה המטרה שלי בחינוך שלו כרגע ולנסות לנסח את עצמי בדרך חדשה. זה למצוא את הנק' שצריכות התקדמות ותיקון במציאות חיים שלי כרגע.

זה מה שעלה לי בנתיים.

משתדלת להתחזק בעצמי ולחשוב מה ה' רוצה ממני במציאות חיים הנוכחית. למצוא איך עושים תשובה כאמהות. ולהתפלל לחזור לפניו בתשובה שלימה.

ותודה ל @בארץ אהבתי על השרשור המדהים!

הנקודה שכתבת על לעבוד את ה' מתוך האתגרים של החיים - זו נקודה שאני ממש מתחברת אליה. מרגישה שזו ממש עבודת ה' העיקרית שלי בשנים האחרונות.

אני ממש מאמינה שכל מה שאנחנו לומדים, בסופו של דבר נועד להביא אותנו למקום שבו נצליח לבטא את החיבור לה' בתוך החיים עצמם. אם זה בעוד רגע של סבלנות כלפי הילדים, או היכולת לסלוח לבעל בתוך מריבה, או להיות ישר במקום שאפשר להרוויח קצת יותר אם בוחרים לפעול לא ביושר, להאמין ולבטוח בה' בסיטואציות שלא ברור איך הדברים יתפתחו, וכו'.

וזו ממש הזדמנות באלול לעשות רגע עצירה ולחשוב על הדברים האלו, לראות איך אני מכניסה את הקב"ה בתוך החיים שלי, איפה אני יכולה לשנות משהו ההתנהלות שלי כדי להיות יותר קרובה אליו.

בעז"ה שנזכה כולנו...

דווקא בחודש הזה שאני נמצאת בחופשת לידה עם כל הילדים וקשוח ממש

מרגישה את השם איתי ביחד עוזר לי עפ הילדים,להחליף טיטול,לבשל,וגם בכעס ובפחות נחמד מול הילדים בתקופה הזו של החופש עם שישה והבעל בצבא.. דווקא אז אני שומעת את הקול שאומר לי שלא הייתי חייבת לענות דווקא כך. שיהיתי יכולה לבחור את המילים אחרת.

שהמציאות הזו באה ללמד אותי משהו. שהלחץ הזה המאתגר עם הרבה ילדודס בבית, לא חייב להוציא את המיץ..אם נסתכל על זה קצת אחרת. ממש מרגישה את השם בתקופה הזו לוחש לי שהוא כאן איתי ושאני יכולה אחרת. בסיעתא דשמיא.

בתוך העומס של החופשת לידה ביחד עם חופש גדול...

תודה על השיתוף!

שאלות מדהימות וחשובות. מקווה שאצליח להשתתף.

היה לי ממש קשה להרגיש שאלול. בתוך כל העומס (מילואים, שאני מאוד שמחה בהם אבל עדיין עומס) לא הצלחתי לראות איך יש סיכוי שארגיש משהו. ואז החלטתי פשוט לקחת על עצמי משהו אחד קטן. אז בימים האחרונים לקחתי בע"ה להיות כל יום שעה בלי הפלאפון (ראיתי על עצמי לאחרונה שאני ממש מכורה. בורחת אליו כל הזמן).

שוב תודה ❤️

קראתי לא מזמן בספר של הרב פינקוס זצל שכתב על המקום הרוחני של האישה

הוא הביא את אשת הגרא כדוגמה שכתוב על מצבתה שלא היתה כמותה בדורה. משמע היא גדולת הדור לצד הרב. והוא הביא שם רעיון שהתחברתי אליו

הוא כותב - מה היא עשתה בתור גדולת הדור? היא לא שמה הרי 3 כיסויי ראש אחד על השני וסביר להניח שלא התפללה במניין גם. אולי היא אפילו לא ידעה לקרוא.. אישה היא אותה אישה גם בדורו של הגרא וגם בדור שלנו מבחינה רוחנית. היא אישה לבעלה ואם לילדיה. דואגת לצרכי הבית בעיקר. והתפקיד שלנו הוא להיות בשמחה בתוך זה.

ברור שיש תמיד במה להתחזק. ויש לאישה חובות הלכתיות. אבל הרבה פעמים אנחנו מחפשות את המעבר (גם אני כמובן) . אותי זה חיזק בלהתבונן פנימה בעשייה שלי בתוך הבית מול הילדים, מול בעלי. יש בזה הרבה עבודת השם ועבודת מידות שהרבה פעמים נח לא להתמודד איתה ולהסתכל לכיוונים אחרים

אולי לחלק מכן זה יישמע מיושן כביכול כי התקדמנו ונשים עובדות וכו. אבל בתוך כל ההתקדמות, אותי זה מיקד בסנטר. אם אשת הגרא גידלה ילדים ובישלה וניקתה וסידרה וגמלה פעוטות ושלחה וקיבלה ילדים לת"ת עדיין זכתה להיות גדולה עד שהעיד עליה בעלה ש"אין כמותה בדורה" - אולי לא צריך לחפש דברים גדולים כדי להיות גדולה אלא להתמקד בכאן ועכשיו בצורה הכי טובה.