בעניני דיומא, נושא שפופולרי לדון בו, הוא ענין הלל ביום העצמאות.
אבקש לומר משהו, דוקא על יום העצמאות, בתפילת ההלל.
בשורות האחרונות של מסכת ברכות מובא המדרש המוכר:
'אמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינא, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך" (ישעיהו נ"ד י"ג). אל תקרי בניך אלא בוניך.'
בפסוק מופיעה המלה "בניך", פעמיים.
הדרשן מציע, להחליף את המלה "בניך", במלה "בוניך" וללמוד מכך, ש-"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".
הפירוש המקובל למלה בוניך, הוא: "הבונים אותך".
אבא ז"ל, אמר לי, לפני הרבה שנים, שהוא מציע להבין את המלה "בוניך",
באופן אחר: בוניך - "מבינים בך, בתורה" , משמעות הקושרת, אל המושג "תלמידי חכמים", שבמדרש.
("בוניך" - כמשמעות : "בינו בוערים בעם...").
לעניננו - אני רואה ביהודים שבמדינת ישראל, בחלוקה גסה, ארבע קבוצות, תת חברות.
-
כאלה הרואים במדינת ישראל – מדינה יהודית, ראשית צמיחת גאולתנו.
-
חברה הקוראת לעצמה – "חברת הלומדים" (לומדי תורה).
אלה רואים עצמם – "בגלות – בארצנו" ומרחיקים מעליהם, הזדהות עם המדינה כמדינתם.
-
חברה הקוראת לעצמה "שמאלנית", רואה במדינת ישראל מדינתם.
חברה זו עסקה בבניה, בשחר ימי המדינה, אבל עושה כל שלאל ידה,
למחוק ממנה את הצביון יהודי.
-
גוש אנשים גדול, אמורפי מבחינה אידיאולוגית, ערכית.
הגישה האידיאולוגית שלהם, מקבלת את הצורה שלתוכה הם נקלעים, בתוך סביבתם החברתית, התקשורתית וכו'.
כאמור, שתי הקבוצות האמצעיות נלחמות, מואסות, בהיות מדינת ישראל, מדינה-יהודית.
האחת אומרת יהדות – כן, מדינה לא.
השניה אומרת מדינה - כן, יהודית – לא.
כשאנו בוחנים עובדתית את המציאות, הרי שבמשך ששים ושלש שנים,
תקופה קצרה מאד, בתולדות חיי אומות, נבנתה בארץ ישראל מדינה מפוארת,
ולו מן הבחינה החמרית.
במדינה זו קיים לימוד תורה, בהיקפים שספק אם היו תקופות רבות, בהיסטוריה
המדינית של עמנו, שזכו לשכאלה.
דהיינו: קמה כאן מדינה-יהודית לתפארת, ממש – "ראש פינה".
כך, מובן לי היטב הפסוק שבהלל - "אבן מאסו הבונים, היתה לראש פינה".
לעניננו האבן מייצגת את הכרזת-העצמאות, מסמך עליו חתמו בשעתו,
נציגי כל קבוצות היהודים שבארץ-ישראל.
מסמך זה, למרות סתירות פנימיות מעטות בתוכו, הוא הכרזה על המדינה,
כמדינה-יהודית.
על זה אמר הפסוק : "אבן מאסו הבונים, היתה לראש פינה".
מיהם ה"בונים"?
שני הסוגים.
אלה ה"בונים בתורה" ואלה שבשחר ימי המדינה, היו בונים על הפיגומים.
ומדינתנו – "ראש פינה".
מכיון שהסיכוי להקמת המדינה, באותם ימים, היה קטן, וקצב התפתחות כזה למדינה מאז ועד היום,גם הוא אינו טבעי, מסקנה הכרחית היא: "מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו".
רואים אנו בעליל, שיום הכרזת המדינה, נעשה כיום היסטורי מיוחד, בכח עליון, למעננו.
לכן אנו אומרים : "זה היום עשה ה', נגילה ונשמחה בו".
אבל, התהליך טרם נשלם.
סכנות רבות, עדיין מרחפות עלינו - "אנא ה' הושיע נא".
עשיה רבה, עדיין לפנינו - "אנא ה' הצליחה נא".
הוא אשר אמרתי - יום העצמאות, נמצא בתפילת ההלל.
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל