זה יותר כואב!!!

ולפי מה שאמרו לי/שמעתי, ואני מסכים עם זה, צריך לעשות רק אם יש הסטוריה לאחד הדברים האלה במשפחה.

ולשאר השאלות, אני חושב שמי שעשה את הבדיקה ויש אצלו סיכוי לאחת המחלות, יכול לפני לבדוק "בשקט" אם קיים דבר כזה בצד השני, ואם הצד השני לא ביצע בדיקה כזו, במידה וה"העסק" נהיה רציני אפשר לבחון את המצב ובמידת הצורך לבצע את הבדיקה.

האם צריך להפרד? אני חושב שהרוב המוחלט יסכימו שחבל להכנס למצב כזה כשהסיכויים ידועים מראש..

(ואני אומר את זה בתור אח לילד שנחשב עם "בעיה" ["נחשב" כי אנחנו פשוט לא רואים את זה כך..] אמנם לא מסוג הבעיות שבודקים בדור ישרים, אבל אני מבין מעט את הסיטואציה. לא הייתי מוותר עליו בחיים. ואני אתמודד עם המצב גם אם יהיה לי ילד כמוהוץ אבל ברור שלא הייתי רוצה לדעת שיש סיכויים גבוהים שהילדים שלי יהיו ככה)

(שצריך לעשות בדיקה רק אם יש הסטוריה משפחתית), אבל גנטיקאים לא. איזו רמת ידע יש לך שגורמת לך להיות כל כך בטוח בעצמך? 

העדה שלך היא הסטוריה משפחתית מספיקה לצורך העניין (ולא, לא רק לאשכנזים יש מחלות גנטיות, אם כי נכון שאצלם הסיכון יותר גבוה). 

אינו שונה , לכל עדה יש את הגנים שלה - הבריאים או הפגומים.

הבדיקות של דור ישרים מבוצעות ל6-7 מחלות ספציפיות , שבאמת יותר נפוצות היוצאי אשכנז.

יש מחלות גנטיות נוספות שהבדיקה לא נותנת תוצאות לגביהן.

שיהיה רק טוב

המחלות האלה הם מחלות נדירות וצריך של2 בני הזוג יהיה אתת אותו דבר ככה שהסיכויים מאוד נמוכים.

וכיוון שמדובר על משהו גנטי, אם לא ידוע על דבר כזה במשפחה הסיכוי עוד יותר נמוך בהרבה.

כי לא יודעים אצל מי הבעיה, ולא רואים באמת את הבעיות הגנטיות

רק מקבלים מספר ואין לך מושג אצל מי הבעיה ואתה לא מבין בגנטיקה

אז אתה לא יודע מה הסיכויים לילד חולה ואם זה באמת שווה להפרד

על רקע כזה במידה ואתם לא מתאימים.

אני מתכוונת אחרי החתונה ללכת ליעוץ גנטי לפני הריון ראשון

ולעבור בדיקות כוללות של גנטיקה אף אחד במשפחה שלנו לא עבר דור ישרים

ואני לא רואה צורך בבדיקה כזאת, הכל בידיים של ה'

בדיקה לא תחרוץ לי עם מי להתחתן זה אלוקים מחליט!

בדיקות לפני הריון הרבה יותר מקיפות ומותאמות לזוג,

במקרה של חלילה סיכוי לילד חולה, יש הרבה מאוד דברים

שהרפואה יכולה לעשות בנושא

הרי זה לא משנה מה תעשו אם נגזר עליכם לגדל ילד חולה

אתם תגדלו אותו באהבה, אז למה למדוד בן זוג על סמך גנטיקה?

יש כל כך הרבה דברים בגנטיקה, שום דבר לא מחייב

שיהיו תוצאות רעות יש יותר טוב מרע אז אני בעד לסמוך על אלוקים

וכשרוצים להביא ילד לבדוק הכול.

כי לדעתי לא צריך לנבור בגנטיקה של הנאדם,

ולא להתעסק עם חשבונות שמים,

ולא לנסות לחשוב "האם יהיו לילדים שלי בעיות, חס וחלילה?" ולא לנסות למנוע דברים מראש.

לפתוח בקשר עם שאלה- שניה, בוא נראה אם יש סיכוי שיהיו לנו ילדים חולים- מגעילה אותי.

קיבלת יכולת מה'- תשתמש.

ועתיד האדם ליתן את הדין על כל הנאה שיכל להינות בעולם הזה ולא נהנה- אין כל פסול בטכנולוגיה כשלעצמה.

נראה לי לגיטימי לגמרי..

בכ"א זה עדיף מאשר בהמשך הקשר,שאז זה הרבה יותר קשה להיפרד..ככה נראלי..

למה להכניס אותנו למצב שאפשר להמנע ממנו?

אני קצת יותר מבינה בדברים האלו, 

והבדיקה של דור ישרים היא בדיקה חיונית מאוד!

לא כולם צריכים את זה,

זה בעיקר לבעלי אותה עדה...

אז אם יש אפשרות לבדוק לפני למה לא לעשות את זה?

אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו,

ב"ה הטכנולוגיה מתקדמת ואל לנו לשכוח שגם זה משמים,

א. יש גם פגמים גנטיים ספרדים 

ב. היום הכל מעורבב כך שאי אפשר להיות בטוחים בשום דבר.

אני למשל אשכנזי לגמרי ללא שום ספרדי בעברי וכנ"ל רעייתי אבל לבן שלנו יש איזה תסמין לא חשוב [אא"כ הוא ירצה לטפס על ההימליא...] וזה תסמין ספרדי בלבד. 

אני בכל אופן לא רוצה ללמוד מהחרדים כיצד להתנהל בנושא הזה - לדעתי אצלם הכל מעוות לגמרי.

צריך גם לסמוך על הקב"ה שיושב ומזווג, אם יש איזה חשש אז ניתן לבדוק אבל אם לא ידוע על משהו קונקרטי במשפחה המורחבת , בשביל מה לבדוק?

מה גם שגדולי הרבנים ממליצים על זה.. או לפחות לא מתנגדים...

ולספרדים שביננו--ביום של הבדיקות הולכים לעשות על האש =]

היה לי שיא הכואאאאאאב!!!

נראלי שעד עכשיו יש לי ת'חור של הזריקה (זה אפילו לא מחט זאת פשוט מסרגה!!)

=] יהיה טוב!! אני סתם בכיתי מזה..

לכל מי שלא עשה / עשתה זה לא באמת כזה כואב זה סתם פסיכולוגי..

נשאים. כך ש   א. יודעים אצל מי הבעיה. (אצל שניהם).

                      ב. זו לא בעיה כלל כאשר בן הזוג אינו נשא.

הם רק אומרים מתאים או לא,הם לא אומרים מי הבעיה..

בודקים אין בעיה.

"במקרה של חלילה סיכוי לילד חולה, יש הרבה מאוד דברים שהרפואה יכולה לעשות בנושא" - את יודעת מה זה אומר? 

המשמעות של הטיפולים האלה היא פגיעה חמורה מאוד בחיים הנורמליים של הזוג. זה אומר בחירה מרצון בטיפולי פוריות, שהם טיפולים מאוד לא פשוטים, פיזית ונפשית. 

אני מאמינה שלא תתחתני, למשל, עם מישהו שירצה לגור על גבעה, כי זו צורת חיים שלא מתאימה לך. למה לבחור בצורת חיים שכוללת כל כך הרבה סבל נראה לך סביר? 

את אומרת שאת לא מבינה בגנטיקה, אז הסבר גנטי קצר: 

תשובה חיובית מדור ישרים אומרת שגם הבחור וגם הבחורה נשאים של אותה מחלה. במקרה כזה - אין סיכויים נמוכים. הסיכוי ללידת ילד חולה הוא 1:4, גם אם זו מחלה מאוד נדירה. השכיחות של המחלה באוכלוסיה ?לא משנה בכלל? כששני בני הזוג נשאים. 

אם זה מצדיק פרידה מבחור? לדעתי כן, אם כי אני לא מבינה למה לא לשאול את זה בשיחת הטלפון הראשונה (וכן, עשיתי את זה. בחורים אולי הופתעו, אבל לקחו את זה לגמרי בסבבה). 

בת 21 היא רוסייה הבעל שלה תימני הבדיקות שלהן יצאו טובות

והנה בהריון ראשון ילד עם תסמונת דאון.

אני לא רואה טעם לעשות בדיקה שלא אומרת לי מה אני נשאית בדיוק,

לא מפרטת לי את הסטטיסטיקה ואת האפשרויות שיש לי

אבחון גנטי מותאם לזוג שעושה אותו לכן הוא יותר אפקטיבי לטעמי

שבדיקה אחת תחרוץ לי עם מי להתחתן?

נשמע לי הזוי ומשוגע ואנחנו לא אלוקים אז לא משנה מה נעשה

הכול בידי שמיים ושום בדיקה לא תקבע לך את העתיד.

אמא שלי התחתנה עם אבא שלי ולא ידעה שהוא חולה במשהו מסויים

התגרשה והתחתנה מחדש ובגיל 16 גיליתי שגם אני חולה

אומנם בצורה קלה, אבל זה תרופות, בדיקות דם וכו'

ולמרות שלמחלה שלי לא ברור שיש מרכיב גנטי ויש על זה ויכוחים

הסטטיסטיקה אומרת רוב הסיכויים ילדים בריאים מילדים פגועים

אני אישית מעדיפה להתמקד בבריאים ולא בסיכויים הכואבים יותר,

אף אחד לא הבטיח לי בריאות אז אני לא רואה טעם להכניס את עצמי

לבדיקה וזה יכריע לי את בריאות ילדי, כי לי היתה מחלה

כל חיי שהתפרצה בגיל ההתבגרות ואף אחד לא היה יכול לגלות

אותה בשום בדיקה,אז שום בדיקה לא תעזור במקרה של מחלה

רק אלוקים יודע על מי הוא מפיל מחלות.

אם תהיה לי ילדה חולה כמוני בחיים לא אחשוב על להפיל אותה

אני אגדל אותה בהכי אהבה והכי נשיקות וחיבוקים שיש

ובחיים לא אחשוב על לעזוב מישהו בגלל בדיקה גנטית

זה נראה לי אכזרי וטיפשי כי אפשר לעזוב מישהו

שהיית מביאה איתו ילדים בריאים ובגלל בדיקה אחת

את תחליטי לעזוב אותו.

תסמונת דאון אינו גנטי במובן של שני בני הזוג. כל אישה יש לה סיכוי ללדת ילד כזה וזה אינו קשור לבעל ואי אפשר להיבדק לזה לפני שאת בהריון.

דור ישרים בודק מגוון של מחלות נראה לי כולם של אשכנזים חלק של גם וגם  אלו די נפוצים 80 וזה לא נכון אם אין לך סיפור משפחתי אז לא צירך להיבדק

 מנסיון תיבדקו או דור ישרים או במעבדה ותבדקו לפני שיוצאים.

הם לא בודקים את כל הבדיקות, אז תשימו לב לזה שיש עוד בדיקות שצריך לעבור בעתיד (בעיקר הבת..).

השאלה אם יש סיכוי שלא תצא אם מישהי בגלל חוסר התאמה שמבררים לפני הפגישה.
והשאלה אם תיפרד ממישה בגלל חוסר התאמה שנבדקה רק במהלך הקשר.

והשאלה הזאת היא ינדיודואלית לכל אחד..
האם אני מאמין שיש לי מישהי מיועדת ונתגבר על הקושי (יש דרכים שונות כיום להתגבר על חלק מהבעיות הגנטיות..זה לא מומלץ,אבל ב"ה הרפואה מתקדמת..),
או שאני מאמין שבגלל שאין ביננו התאמה גנטית אנחנו לא צריכים להיפגש וכנראה שזה לא היעוד שלנו..
ולא כולם עושים דור ישרים ולכן זה לא תמיד עוזר לעשות..

עשו אצלינו בישיבה, ומרן רה"י אמר שצריך. לעומת רבנים אחרים מאד גדולים שאמרו שלא צריך ואין עניין.

אחרי שאחי אמר לי שההורים שלי לחוצים על זה - עשיתי.

אבל אני חושב שלא צריך לבדוק בכלל, אלא כשמתחילים הריון ללכת ולעשות בדיקות גנטיות אמיתיות בבית חולים.

ואז - יודעים אם צריך להקפיד על דברים מיוחדים או בדיקות מיוחדות בהריון.

אחרי שכבר עשיתי, ואני יודע שזה חשוב להורים שלי- אז בפגישה הרביעית-חמישית אני מעלה את זה, (זה גם מחזק את הקשר) ונותן את המספר (צריך גם התאריך לידה). אחרי זה נראה לי מאוחר מידי- זה יכול לגרום יותר מידי התלבטויות, ולפני זה יכול לפדח...

אם יגידו לי תשובה שלילית- לא תהיה לי התלבטות, אני אמשיך. ואתפלל הרבה בהריון. ואעשה אז בדיקות מקיפות.

ואם תגלה שלעובר יש מחלה גנטית? מה תעשה? 

(רמז: במחלות המדוברות יש שתי אפשרויות: ללדת ילד חולה, או להפיל. תחליט לבד מה יותר גרוע. עכשיו תחשוב על לחכות לתוצאות של הבדיקות האלה בכל הריון מחדש, כולל כל הפחדים והחששות, ואז לקבל את ההחלטה הנוראית הזו ברבע מההריונות. אתה בטוח שאתה רוצה שככה ייראו החיים שלך?) 

אם זה לא ישנה לך ואתה תמשיך את הקשר..

אז עדף שלא תבדוק את ההתאמה ביניכם!!

עשיתי את הבדיקה בהתחלה כי ההורים רוצים.

ואני שואל את העלמה מה היא אומרת. אם היא לא בעניין - אז גם אני לא.

אבל אם היא בעניין- אז בודקים.

מה היא תגיד על תשובה שלילית- לא יודע....

אני יודע רק שלי זה לא משנה.

אגב, יש שם איזה קטע מצחיק- שהם אומרים: 'מתאים לנישואין'- הלואי שכך היינו יכולים לבדוק את זה...

כדאי לך לעשות עכשיו, לשלם מחיר סביר- והתשובה תגיע עוד חודש/שלושה חודשים.

מאשר למצוא ת'עצמך משלמת פתאום מלא כסף כדי לקבל תשובה תוך כמה ימים- 

כי ייתכן מאוד שתרצי/בן זוגך ירצה/הוריכם ילחצו לבדוק התאמה גם בתחום הבריאותי.

וכשזה קשר מתקדם גם התשובה צריכה להיות מהירה, לאף אחד אין סבלנות ורצון להיות במתח.. 

אחרי זה מאוחר מדי... 

בשורות טובות מכולם כאן

בין יתר הדברים שמבררים- גם את זה צריך לפני.

אבל זה עדיין לא מקובל (לצערי), לכן כדאי לעלות את זה בפגישת הראשונות ולא אחרי 3 או 5 חודשים,

כי אז נאלצים לעמוד בסיטואציה לא נוחה כלל.

חברה שלי נאלצה לסיים קשר של 4חודשים ולפני האירוסין עשו בדיקה- כדי להסיר חשש. 

פתאום גילו ששניהם נשאים של מחלה שכיחה,

ולאחר שיחות עם רופאים מומחים גילו שרוב הסיכויים שהיא תצטרך להתמודד עם הרבה בדיקות, טיפולים, מבחנות ושאר דברים לא נעימים-

וזה היה נשמע לה "גדול" מדיי והם נאלצו לפרק ת'חבילה.

(ב"ה אחרי שנתיים מצאה את שאהבה נפשה, נשואה כיום באושר..)

גילו גן של מחלה גנטית ואז צריך לבדוק אצל השני).

בבדיקות של דור ישרים לא רוצים שמי שהוא נשא של בעיה גנטית ידע כשאין צורך, ולכן הם מודיעים רק כשהבעיה אצל שני הצדדים. ולכן בלי לבדוק התאמה לא יודעים שום דבר.

אתה אומר שאחד מהרמי"ם אמר לבדוק כי יש לו ילד שחולה באחת מהמחלות שהיה אפשר למונע אם היו בודקים קודם.

אני בטוחה שהוא לא מתחרט על זה שהוא לא בדק, כי אחרת הוא היה עלול לא להתחתן עם אשתו, ואני בטוחה שעל זה הוא לא מתחרט. אולי היו יכולים לבדוק לפני הלידה, אבל דווקא מאדם כזה הייתי לומדת למה לא לעשות...

אנחנו עשינו. "שלושה שבועות שהתארכו עד למאוד...אך בסופם עטור בניצחון אשוב אלייך." ממליצה שמי שיכול יעשה מראש, חוסך המון ציפיה מיותרת, במיוחד כשמגיעים כבר לשלבים מאוחרים יותר בקשר.

ובסופו של דבר ולמרות מה שאמרתי, אני מסכימה עם הסהר האיתן- הכל תלוי בקב"ה, וגם אם אומרים שאין בעיה יכולה להיות ח"ו(!!), ואפילו אם אומרים שיש סיכוי של 1 ל-3 יכול להיות שלא יהיה כלום בעז"ה(!!).

אז לבדוק, אבל לקחת בפרופורציות והכי חשוב- באמונה!

כדאי מאוד!

ולפני שמחליטים כי אחרי שמחליטים (גם אם לא התארסתם רשמית) הם כבר לא מסכימים.

בעזהי"ת.

אני עשיתי, לא כ"כ יעיל...

עדיף בדיקות של קופ"ח. הלכתית- אין עם זה שום בעייה, וטכנית זה יותר מקיף.

בכל מקרה, אני חושבת שראוי לבדוק אחרי שנראה שיש מצב להמשיך [בד"כ זה סביבות פגישה שלישית-רביעית-חמישית].

שהם לא אומרים לך את התוצאות כדי שלא תרגישי נחאס עם עצמך כל יום כל היום שאת נשאית למחלה כלשהיא..

רק אם את צכה את זה  לבדוק עם הבחור..

למה לא לפני שמתחילים בכלל? נראלי אחרי הגיוני..וגם שמעתי על כאלה שעושים ככה..

כי אם בודקים ורוצים להיפרד,אחרי כמה פגישות זה כבר קשה יותר..

והלוואי והייתה נוצרת נורמה בציבור שלנו לבדוק דור ישרים לפני שמדברים בכלל..

(חוסך עגמת נפש+משווה רצינות לכל העסק. כיום,שאין נורמה כזאת,רצון לבדוק דור ישרים לפני שנפגשים עלול

להראות כב"לחיות יתר..)

צריך בירור.

עדות המזרח לא בטוח שאפשר להסתפק בזה

ולא קראתי את שאר התגובות, אבל התוצאות זה לא שלילי וחיובי, זה נניח כמה אחוזים שיצא ילד עם בעיה מסויימת.

נגיד אני שמעתי מקרוב על מקרה שזוג היו כבר לקראת אירוסין, והם עשו את הבדיקות, ויצא להם 50 אחוז סיכוי שכל ילד יצא עם בעיות קשות מאוד, נגיד במקרה כזה ברור שנפרדים. בכ"מ, מומלץ להתייעץ עם רב במקרים האלו. שלא נדע.. רוב הבדיקות יוצאות חיוביות וטובות (בעיקר אם זה נישואין של שתי עדות..)

בשורות טובות!

תכתבו "דור ישרים" ותגלשו בויקיפדיה, ותבינו יותר.

כמו כן תכנסו לקישורים שהויקיפדיה מציע (לאתר 'קול שמחה' ולאתר של דר'  חנה קטן-  (היא רופאה גניקולוגית דתיה)

בהצלחה והרבה בריאות

דור ישרים עושים בדיקות למספר מחלות גנטיות שרק אם יש שני הורים נשאים, הן עלולות להתפרץ בצאצאים, אך הם לא מוסרים תוצאות. אחרי ששני בני הזוג נבדקים הם נותנים תשובה האם הם מתאימים או לא, או במילים אחרות האם קיימת מחלה ששני בני הזוג נשאים ומהבחינה הזאת לא כדאי להתחתן, אך הם אינם אומרים לאיזו מחלה. במידה שזה חלק מהבירורים לפני שמתחילים קשר זה נפלא.

לדעתי, אם עושים את הבדיקות אחרי תחילת הקשר ובמיוחד אם רואים שהכיוון חיובי עדיף לעשות בדיקות בקופת חולים, ואז מקבלים תוצאות שלגביהן אפשר להתייעץ עם גורמים רפואיים והלכתיים.

בעבר היה מאד יקר לעשות את הבדיקות, כיום זה מקובל ונפוץ ויש רשימה של מחלות שכדאי לבדוק.

ד"א אחת המחלות שממליצים לבדוק לנשים הי ה- X השביר ושמעתי שזה בעייתי מבחינה הלכתית, אז כדאי לבדוק 

יש עדות שלא צריך, לא?

זה בודק בצורה הכי אנונימית שאפשר בדיקה של אפשרות נשיאה של מחלות גנטיות (ודברים יותר גרועים מתסמונת דאון) שנפוצות אצל אשכנזים, בגלל זה מי שמתחתן עם ספרדי/תימני וכו' (אפילו אחד הצדדים אשכנזי) לאו דווקא שצריך, בכ"א לא כדאי שיההי קשר הרבה זמן ואז לגלות שלא כדאי לכם להתחתן..

כולל האנשים שמתעסקים בזה, לכן הכול עובד שם עם מספרים ולא עם שמות, וכשמבררים זה מספר מול מספר.

לא נעים לאף אחד שידעו שיש לו סיכוי למחלות חשוכת מרפא זו או אחרת...

בעזהי"ת.

ומהצד החוקי יותר- "חיסיון רפואי".

לא רואה רע בזה שהנבדק בעצמו יידע מה הוא נושא בגופו.

לא כל העולם צריך לדעת מזה, רק הנבדק בעצמו....

ומספיק שתהיה פליטת פה של מישהו, במיוחד שלצערנו יש הרבה  שלא מקפידים על הלכות לשון הרע.

בעזהי"ת.

["שאנשים לא מקפידים על הלכות לשה"ר"]

- לא תעשה בדיקות רפואיות אחרות?

אני לא מבינה מה שונה בדיקה גנטית מבדיקות של מחלות קיימות, ל"ע.

[תראה לי מישהו אחד שלא ייבדוק אם יש לו סרטן, כי הוא מפחד שזה יידלוף החוצה...]

גם כדי להוריד לבן אדם מהראש את החשש

שמא הוא הפסיד היכרות (במהלך האירוע)

וככה הוא יהיה מרוכז בריקודים ובשמחה

כידוע ששום שידוך פוטנציאלי לא נאבד

לא שהלכתי עד היום וחיפשתי שידוך

בחתונות ולא שאני חושב שככה הרבה עושים..

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

ייגש?

איך הוא ייגש?

למען ה'

בחור דתי אחד

אני לא הייתי מעז

ובעצם...

1. החלפת מבטים הדדית לא תורמת אם אין התקדמות להיכרות.

2. יש הרבה ביישנות, צריך מתווכים בתוך האירועים האלה שיסייעו.

3. לא להציק למי שלא בעניין שלך בהנחה וכבר פנית. אמרה לא.. הסבה מבט לצד השני ... תבין שהיא לא מעוניינת בך. נקודה.

4. עדיף שלא להגיע בחבורות כי אז נדבקים אל המוכר ופחות משתלבים..

זהו בנתיים

יש מי שמצליח להתגבר על זה?

איך?

ונשמע שזה באמת לא פלטפורמה שמתאימה לכולם.

או לגשת או לא

זה מביא לי עצבים 

מבחינתי זה לא רלוונטי

למה שאני אצא עם מישהו שאפילו לפנות אלי לא מסוגל? 

אם הוא מתבייש שישלח צד ג זה גם בסדר

אבל אם כלום אין עניין סתם לבהות 

זה סתם מתסכל

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

ממה זה אמור להרתיע?

מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?

היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.

לק"י

ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.

הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.

זה פותח לי את הראש ביחס לזה...

בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.

עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.

ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.

נשמע הגיוני מה שאתה אומר.

הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.

הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.

מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.

בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה

למה צריך לציין את זה? זה לא ברור שנכות מאה אחוז ונכות 10 אחוז זה לא בר השוואה?

כלפי הרב בני וורצמן עצמו אין לי טענה בכלל, הוא נחשף והוא מגלה אחריות על הפצת המודעות לכך.

יש לי בעיה כשמעלים את הנושא בפורום הזה, לא היה ברור לי למה, וזה עלול לפגוע באנשים דיכואניים כאן או מאני דיפרסיים או סכיזו אפקטים ומה שהוא מתאר זה דבר שמלכתחילה היית נכנסת לקשר נישואין איתו ברמת התפקוד הזו?

עזבי שזה התפרץ אצלה אחרי הנישואין, כשאת שומעת את התיאור של התפקוד הזה, היית מתחתנת עם מישהו שאומר לך שיש לו דיכאון? אולי זו מלנכוליה בלי אחוזי נכות בכלל? סתם לוקח ציפרלקס פעם ביום לא מעבר, לא ילחיץ אותך לצאת איתו אחרי התיאור.

וזה לא שכולם מבינים שהתמודדות נפש משתנה מאדם לאדם, רוב האנשים לא בעולם הזה בכלל ואני חושב שלהעלות תיאור כזה לפורום לנ"ו  זה לא בסדר, זה הופך הרבה מאוד אנשים כאן לפסולי חיתון.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 0:56

אני מבין שנושא רגיש אז לדבר אותו בצורה מותאמת ורגישה.

אבל מה ההגיון לא לדבר בכלל?

אדרבה, כאשר מדברים בצורה מותאמת ורגישה אנשים זה מנרמל את התופעה. כאשר נמנעים לדבר על משהו הוא נשאר טאבו.

ממש אין הכוונה להכליל את כל סוגי התמודדויות השונים.

ממש גם אין הכוונה להזהיר אנשים להכנס לזוגיות בגלל ההתמודדות או רמת תפקוד מסויימת.

בכלל, לא היתה שום אמירה פרקטית ביחס לכניסה למערכת יחסים עם מישהו שמאובחן בהבחנה כזו או אחרת.

עצם ההתמודדות של הרב בני היתה נשמעת לי מרתקת, גם בלי השלכה או אמירה כלשהי.

למה זה בפורום לנ"ו?

כי זה מדבר על קשר זוגי. מכאן שכל אחד יפתח תראש שלו לאיזה מסר לצאת עם זה.

ההנחת היסוד הכל כך ברורה אצלי, היתה ועודנה, שכל אחד יכול ללמוד משהו מהסיפור הזה כי זה סיפור מעורר השראה.

אוסיף שלדעתי היתרון הגדול בפורום הוא היכולת לדון באופן אנונימי ובתקווה מכבד אודות דברים שהיינו חוששים לשאול באופן ידוע.

לא אהבתי את הקישור לעניין בפורום לנ"ו כי בעיניי זה גורם נזק והתיאורים בקישור יהפכו אנשים עם דיכאונות לפסולי חיתון.

אתה אומר קכל אחד יפתח את הראש שחו וכו' אבח רוב האנשים אינם בעולם הזה של מחלות הנפש ולהביא תיאור של אשה לא מתפקדת ושחוסר התפקוד שלה פירק את בעלה ומשפחתה ואחרי הרבה שנים גם התגרשו בסוף זה לא סיפור הצלחה ומה שאני הייתי מסיק מהסיפור לו הייתי רווק צעיר מהסרטון הזה זה שאוי ואבוי לי אם אשא אשה עם דיכאונות.

זאת החוויה סובייקטיבית שלך ביחס לראיון ואני מקבל את זה לגמרי.

בודאי שהחוויה שלי לא עולה על החוויה שלך, אבל גם החוויה שלך לא שווה יותר מהחוויה שלי ביחס לראיון.

לא חושב שנכון להכליל את החוויה שלי או את החוויה שלך על כלל האנשים או משתמשי הפורום.

לגופם של דברים - מסתבר לי שמי שיש לו דעות קדומות על התמודדויות נפשיות יהיה לו את החששות שהזכרת עם הראיון הזה או בלעדיו.

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אתה "מהגר תרבותי". 

השפה שלך, ההגדרות שלך - זה משונה ממה שאני רגילה.

ומאיך שאתה מתאר את עצמך כאן - כנראה שלא הייתי מבררת אפילו, למרות שבפועל יש מצב שאנחנו כן קרובים בדעתוינו לגבי חינוך וערכי הבית וכו'.

אתה צריך לשים לב איך אתה מציג את עצמך, ואיך אני קוראת את זה..

לדעתי אתה לא באמת חרדי. כלומר, אולי חזרת בתשובה דרכם. אבל אתה לא. סביר להניח שגם היית בצבא שזה נקודה לשלילה (לצערנו) אצל נשים חרדיות צעירות.

הייתי במקומך שוקל לקחת כמה ימים בישיבה חרד"לית או מקום דומה (אפילו לעבוד שם, לאו דווקא ללמוד) כדי לראות אם זה הכיוון שלך. לא בשביל ללמוד שם, פשוט כדי לראות אם האופי הזה של חיים ומגזר מתאים לך. אם כן זה יפשט לך את ההליכים.

יכול להיות שתגלה שאתה עדיין רוצה להיות חרדי בסוף. זה בסדר. אבל לדעתי שווה לך לבדוק חלופות סרוגות ולגלות אם הלב שלך שם.

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם