זה יותר כואב!!!

ולפי מה שאמרו לי/שמעתי, ואני מסכים עם זה, צריך לעשות רק אם יש הסטוריה לאחד הדברים האלה במשפחה.

ולשאר השאלות, אני חושב שמי שעשה את הבדיקה ויש אצלו סיכוי לאחת המחלות, יכול לפני לבדוק "בשקט" אם קיים דבר כזה בצד השני, ואם הצד השני לא ביצע בדיקה כזו, במידה וה"העסק" נהיה רציני אפשר לבחון את המצב ובמידת הצורך לבצע את הבדיקה.

האם צריך להפרד? אני חושב שהרוב המוחלט יסכימו שחבל להכנס למצב כזה כשהסיכויים ידועים מראש..

(ואני אומר את זה בתור אח לילד שנחשב עם "בעיה" ["נחשב" כי אנחנו פשוט לא רואים את זה כך..] אמנם לא מסוג הבעיות שבודקים בדור ישרים, אבל אני מבין מעט את הסיטואציה. לא הייתי מוותר עליו בחיים. ואני אתמודד עם המצב גם אם יהיה לי ילד כמוהוץ אבל ברור שלא הייתי רוצה לדעת שיש סיכויים גבוהים שהילדים שלי יהיו ככה)

(שצריך לעשות בדיקה רק אם יש הסטוריה משפחתית), אבל גנטיקאים לא. איזו רמת ידע יש לך שגורמת לך להיות כל כך בטוח בעצמך? 

העדה שלך היא הסטוריה משפחתית מספיקה לצורך העניין (ולא, לא רק לאשכנזים יש מחלות גנטיות, אם כי נכון שאצלם הסיכון יותר גבוה). 

אינו שונה , לכל עדה יש את הגנים שלה - הבריאים או הפגומים.

הבדיקות של דור ישרים מבוצעות ל6-7 מחלות ספציפיות , שבאמת יותר נפוצות היוצאי אשכנז.

יש מחלות גנטיות נוספות שהבדיקה לא נותנת תוצאות לגביהן.

שיהיה רק טוב

המחלות האלה הם מחלות נדירות וצריך של2 בני הזוג יהיה אתת אותו דבר ככה שהסיכויים מאוד נמוכים.

וכיוון שמדובר על משהו גנטי, אם לא ידוע על דבר כזה במשפחה הסיכוי עוד יותר נמוך בהרבה.

כי לא יודעים אצל מי הבעיה, ולא רואים באמת את הבעיות הגנטיות

רק מקבלים מספר ואין לך מושג אצל מי הבעיה ואתה לא מבין בגנטיקה

אז אתה לא יודע מה הסיכויים לילד חולה ואם זה באמת שווה להפרד

על רקע כזה במידה ואתם לא מתאימים.

אני מתכוונת אחרי החתונה ללכת ליעוץ גנטי לפני הריון ראשון

ולעבור בדיקות כוללות של גנטיקה אף אחד במשפחה שלנו לא עבר דור ישרים

ואני לא רואה צורך בבדיקה כזאת, הכל בידיים של ה'

בדיקה לא תחרוץ לי עם מי להתחתן זה אלוקים מחליט!

בדיקות לפני הריון הרבה יותר מקיפות ומותאמות לזוג,

במקרה של חלילה סיכוי לילד חולה, יש הרבה מאוד דברים

שהרפואה יכולה לעשות בנושא

הרי זה לא משנה מה תעשו אם נגזר עליכם לגדל ילד חולה

אתם תגדלו אותו באהבה, אז למה למדוד בן זוג על סמך גנטיקה?

יש כל כך הרבה דברים בגנטיקה, שום דבר לא מחייב

שיהיו תוצאות רעות יש יותר טוב מרע אז אני בעד לסמוך על אלוקים

וכשרוצים להביא ילד לבדוק הכול.

כי לדעתי לא צריך לנבור בגנטיקה של הנאדם,

ולא להתעסק עם חשבונות שמים,

ולא לנסות לחשוב "האם יהיו לילדים שלי בעיות, חס וחלילה?" ולא לנסות למנוע דברים מראש.

לפתוח בקשר עם שאלה- שניה, בוא נראה אם יש סיכוי שיהיו לנו ילדים חולים- מגעילה אותי.

קיבלת יכולת מה'- תשתמש.

ועתיד האדם ליתן את הדין על כל הנאה שיכל להינות בעולם הזה ולא נהנה- אין כל פסול בטכנולוגיה כשלעצמה.

נראה לי לגיטימי לגמרי..

בכ"א זה עדיף מאשר בהמשך הקשר,שאז זה הרבה יותר קשה להיפרד..ככה נראלי..

למה להכניס אותנו למצב שאפשר להמנע ממנו?

אני קצת יותר מבינה בדברים האלו, 

והבדיקה של דור ישרים היא בדיקה חיונית מאוד!

לא כולם צריכים את זה,

זה בעיקר לבעלי אותה עדה...

אז אם יש אפשרות לבדוק לפני למה לא לעשות את זה?

אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו,

ב"ה הטכנולוגיה מתקדמת ואל לנו לשכוח שגם זה משמים,

א. יש גם פגמים גנטיים ספרדים 

ב. היום הכל מעורבב כך שאי אפשר להיות בטוחים בשום דבר.

אני למשל אשכנזי לגמרי ללא שום ספרדי בעברי וכנ"ל רעייתי אבל לבן שלנו יש איזה תסמין לא חשוב [אא"כ הוא ירצה לטפס על ההימליא...] וזה תסמין ספרדי בלבד. 

אני בכל אופן לא רוצה ללמוד מהחרדים כיצד להתנהל בנושא הזה - לדעתי אצלם הכל מעוות לגמרי.

צריך גם לסמוך על הקב"ה שיושב ומזווג, אם יש איזה חשש אז ניתן לבדוק אבל אם לא ידוע על משהו קונקרטי במשפחה המורחבת , בשביל מה לבדוק?

מה גם שגדולי הרבנים ממליצים על זה.. או לפחות לא מתנגדים...

ולספרדים שביננו--ביום של הבדיקות הולכים לעשות על האש =]

היה לי שיא הכואאאאאאב!!!

נראלי שעד עכשיו יש לי ת'חור של הזריקה (זה אפילו לא מחט זאת פשוט מסרגה!!)

=] יהיה טוב!! אני סתם בכיתי מזה..

לכל מי שלא עשה / עשתה זה לא באמת כזה כואב זה סתם פסיכולוגי..

נשאים. כך ש   א. יודעים אצל מי הבעיה. (אצל שניהם).

                      ב. זו לא בעיה כלל כאשר בן הזוג אינו נשא.

הם רק אומרים מתאים או לא,הם לא אומרים מי הבעיה..

בודקים אין בעיה.

"במקרה של חלילה סיכוי לילד חולה, יש הרבה מאוד דברים שהרפואה יכולה לעשות בנושא" - את יודעת מה זה אומר? 

המשמעות של הטיפולים האלה היא פגיעה חמורה מאוד בחיים הנורמליים של הזוג. זה אומר בחירה מרצון בטיפולי פוריות, שהם טיפולים מאוד לא פשוטים, פיזית ונפשית. 

אני מאמינה שלא תתחתני, למשל, עם מישהו שירצה לגור על גבעה, כי זו צורת חיים שלא מתאימה לך. למה לבחור בצורת חיים שכוללת כל כך הרבה סבל נראה לך סביר? 

את אומרת שאת לא מבינה בגנטיקה, אז הסבר גנטי קצר: 

תשובה חיובית מדור ישרים אומרת שגם הבחור וגם הבחורה נשאים של אותה מחלה. במקרה כזה - אין סיכויים נמוכים. הסיכוי ללידת ילד חולה הוא 1:4, גם אם זו מחלה מאוד נדירה. השכיחות של המחלה באוכלוסיה ?לא משנה בכלל? כששני בני הזוג נשאים. 

אם זה מצדיק פרידה מבחור? לדעתי כן, אם כי אני לא מבינה למה לא לשאול את זה בשיחת הטלפון הראשונה (וכן, עשיתי את זה. בחורים אולי הופתעו, אבל לקחו את זה לגמרי בסבבה). 

בת 21 היא רוסייה הבעל שלה תימני הבדיקות שלהן יצאו טובות

והנה בהריון ראשון ילד עם תסמונת דאון.

אני לא רואה טעם לעשות בדיקה שלא אומרת לי מה אני נשאית בדיוק,

לא מפרטת לי את הסטטיסטיקה ואת האפשרויות שיש לי

אבחון גנטי מותאם לזוג שעושה אותו לכן הוא יותר אפקטיבי לטעמי

שבדיקה אחת תחרוץ לי עם מי להתחתן?

נשמע לי הזוי ומשוגע ואנחנו לא אלוקים אז לא משנה מה נעשה

הכול בידי שמיים ושום בדיקה לא תקבע לך את העתיד.

אמא שלי התחתנה עם אבא שלי ולא ידעה שהוא חולה במשהו מסויים

התגרשה והתחתנה מחדש ובגיל 16 גיליתי שגם אני חולה

אומנם בצורה קלה, אבל זה תרופות, בדיקות דם וכו'

ולמרות שלמחלה שלי לא ברור שיש מרכיב גנטי ויש על זה ויכוחים

הסטטיסטיקה אומרת רוב הסיכויים ילדים בריאים מילדים פגועים

אני אישית מעדיפה להתמקד בבריאים ולא בסיכויים הכואבים יותר,

אף אחד לא הבטיח לי בריאות אז אני לא רואה טעם להכניס את עצמי

לבדיקה וזה יכריע לי את בריאות ילדי, כי לי היתה מחלה

כל חיי שהתפרצה בגיל ההתבגרות ואף אחד לא היה יכול לגלות

אותה בשום בדיקה,אז שום בדיקה לא תעזור במקרה של מחלה

רק אלוקים יודע על מי הוא מפיל מחלות.

אם תהיה לי ילדה חולה כמוני בחיים לא אחשוב על להפיל אותה

אני אגדל אותה בהכי אהבה והכי נשיקות וחיבוקים שיש

ובחיים לא אחשוב על לעזוב מישהו בגלל בדיקה גנטית

זה נראה לי אכזרי וטיפשי כי אפשר לעזוב מישהו

שהיית מביאה איתו ילדים בריאים ובגלל בדיקה אחת

את תחליטי לעזוב אותו.

תסמונת דאון אינו גנטי במובן של שני בני הזוג. כל אישה יש לה סיכוי ללדת ילד כזה וזה אינו קשור לבעל ואי אפשר להיבדק לזה לפני שאת בהריון.

דור ישרים בודק מגוון של מחלות נראה לי כולם של אשכנזים חלק של גם וגם  אלו די נפוצים 80 וזה לא נכון אם אין לך סיפור משפחתי אז לא צירך להיבדק

 מנסיון תיבדקו או דור ישרים או במעבדה ותבדקו לפני שיוצאים.

הם לא בודקים את כל הבדיקות, אז תשימו לב לזה שיש עוד בדיקות שצריך לעבור בעתיד (בעיקר הבת..).

השאלה אם יש סיכוי שלא תצא אם מישהי בגלל חוסר התאמה שמבררים לפני הפגישה.
והשאלה אם תיפרד ממישה בגלל חוסר התאמה שנבדקה רק במהלך הקשר.

והשאלה הזאת היא ינדיודואלית לכל אחד..
האם אני מאמין שיש לי מישהי מיועדת ונתגבר על הקושי (יש דרכים שונות כיום להתגבר על חלק מהבעיות הגנטיות..זה לא מומלץ,אבל ב"ה הרפואה מתקדמת..),
או שאני מאמין שבגלל שאין ביננו התאמה גנטית אנחנו לא צריכים להיפגש וכנראה שזה לא היעוד שלנו..
ולא כולם עושים דור ישרים ולכן זה לא תמיד עוזר לעשות..

עשו אצלינו בישיבה, ומרן רה"י אמר שצריך. לעומת רבנים אחרים מאד גדולים שאמרו שלא צריך ואין עניין.

אחרי שאחי אמר לי שההורים שלי לחוצים על זה - עשיתי.

אבל אני חושב שלא צריך לבדוק בכלל, אלא כשמתחילים הריון ללכת ולעשות בדיקות גנטיות אמיתיות בבית חולים.

ואז - יודעים אם צריך להקפיד על דברים מיוחדים או בדיקות מיוחדות בהריון.

אחרי שכבר עשיתי, ואני יודע שזה חשוב להורים שלי- אז בפגישה הרביעית-חמישית אני מעלה את זה, (זה גם מחזק את הקשר) ונותן את המספר (צריך גם התאריך לידה). אחרי זה נראה לי מאוחר מידי- זה יכול לגרום יותר מידי התלבטויות, ולפני זה יכול לפדח...

אם יגידו לי תשובה שלילית- לא תהיה לי התלבטות, אני אמשיך. ואתפלל הרבה בהריון. ואעשה אז בדיקות מקיפות.

ואם תגלה שלעובר יש מחלה גנטית? מה תעשה? 

(רמז: במחלות המדוברות יש שתי אפשרויות: ללדת ילד חולה, או להפיל. תחליט לבד מה יותר גרוע. עכשיו תחשוב על לחכות לתוצאות של הבדיקות האלה בכל הריון מחדש, כולל כל הפחדים והחששות, ואז לקבל את ההחלטה הנוראית הזו ברבע מההריונות. אתה בטוח שאתה רוצה שככה ייראו החיים שלך?) 

אם זה לא ישנה לך ואתה תמשיך את הקשר..

אז עדף שלא תבדוק את ההתאמה ביניכם!!

עשיתי את הבדיקה בהתחלה כי ההורים רוצים.

ואני שואל את העלמה מה היא אומרת. אם היא לא בעניין - אז גם אני לא.

אבל אם היא בעניין- אז בודקים.

מה היא תגיד על תשובה שלילית- לא יודע....

אני יודע רק שלי זה לא משנה.

אגב, יש שם איזה קטע מצחיק- שהם אומרים: 'מתאים לנישואין'- הלואי שכך היינו יכולים לבדוק את זה...

כדאי לך לעשות עכשיו, לשלם מחיר סביר- והתשובה תגיע עוד חודש/שלושה חודשים.

מאשר למצוא ת'עצמך משלמת פתאום מלא כסף כדי לקבל תשובה תוך כמה ימים- 

כי ייתכן מאוד שתרצי/בן זוגך ירצה/הוריכם ילחצו לבדוק התאמה גם בתחום הבריאותי.

וכשזה קשר מתקדם גם התשובה צריכה להיות מהירה, לאף אחד אין סבלנות ורצון להיות במתח.. 

אחרי זה מאוחר מדי... 

בשורות טובות מכולם כאן

בין יתר הדברים שמבררים- גם את זה צריך לפני.

אבל זה עדיין לא מקובל (לצערי), לכן כדאי לעלות את זה בפגישת הראשונות ולא אחרי 3 או 5 חודשים,

כי אז נאלצים לעמוד בסיטואציה לא נוחה כלל.

חברה שלי נאלצה לסיים קשר של 4חודשים ולפני האירוסין עשו בדיקה- כדי להסיר חשש. 

פתאום גילו ששניהם נשאים של מחלה שכיחה,

ולאחר שיחות עם רופאים מומחים גילו שרוב הסיכויים שהיא תצטרך להתמודד עם הרבה בדיקות, טיפולים, מבחנות ושאר דברים לא נעימים-

וזה היה נשמע לה "גדול" מדיי והם נאלצו לפרק ת'חבילה.

(ב"ה אחרי שנתיים מצאה את שאהבה נפשה, נשואה כיום באושר..)

גילו גן של מחלה גנטית ואז צריך לבדוק אצל השני).

בבדיקות של דור ישרים לא רוצים שמי שהוא נשא של בעיה גנטית ידע כשאין צורך, ולכן הם מודיעים רק כשהבעיה אצל שני הצדדים. ולכן בלי לבדוק התאמה לא יודעים שום דבר.

אתה אומר שאחד מהרמי"ם אמר לבדוק כי יש לו ילד שחולה באחת מהמחלות שהיה אפשר למונע אם היו בודקים קודם.

אני בטוחה שהוא לא מתחרט על זה שהוא לא בדק, כי אחרת הוא היה עלול לא להתחתן עם אשתו, ואני בטוחה שעל זה הוא לא מתחרט. אולי היו יכולים לבדוק לפני הלידה, אבל דווקא מאדם כזה הייתי לומדת למה לא לעשות...

אנחנו עשינו. "שלושה שבועות שהתארכו עד למאוד...אך בסופם עטור בניצחון אשוב אלייך." ממליצה שמי שיכול יעשה מראש, חוסך המון ציפיה מיותרת, במיוחד כשמגיעים כבר לשלבים מאוחרים יותר בקשר.

ובסופו של דבר ולמרות מה שאמרתי, אני מסכימה עם הסהר האיתן- הכל תלוי בקב"ה, וגם אם אומרים שאין בעיה יכולה להיות ח"ו(!!), ואפילו אם אומרים שיש סיכוי של 1 ל-3 יכול להיות שלא יהיה כלום בעז"ה(!!).

אז לבדוק, אבל לקחת בפרופורציות והכי חשוב- באמונה!

כדאי מאוד!

ולפני שמחליטים כי אחרי שמחליטים (גם אם לא התארסתם רשמית) הם כבר לא מסכימים.

בעזהי"ת.

אני עשיתי, לא כ"כ יעיל...

עדיף בדיקות של קופ"ח. הלכתית- אין עם זה שום בעייה, וטכנית זה יותר מקיף.

בכל מקרה, אני חושבת שראוי לבדוק אחרי שנראה שיש מצב להמשיך [בד"כ זה סביבות פגישה שלישית-רביעית-חמישית].

שהם לא אומרים לך את התוצאות כדי שלא תרגישי נחאס עם עצמך כל יום כל היום שאת נשאית למחלה כלשהיא..

רק אם את צכה את זה  לבדוק עם הבחור..

למה לא לפני שמתחילים בכלל? נראלי אחרי הגיוני..וגם שמעתי על כאלה שעושים ככה..

כי אם בודקים ורוצים להיפרד,אחרי כמה פגישות זה כבר קשה יותר..

והלוואי והייתה נוצרת נורמה בציבור שלנו לבדוק דור ישרים לפני שמדברים בכלל..

(חוסך עגמת נפש+משווה רצינות לכל העסק. כיום,שאין נורמה כזאת,רצון לבדוק דור ישרים לפני שנפגשים עלול

להראות כב"לחיות יתר..)

צריך בירור.

עדות המזרח לא בטוח שאפשר להסתפק בזה

ולא קראתי את שאר התגובות, אבל התוצאות זה לא שלילי וחיובי, זה נניח כמה אחוזים שיצא ילד עם בעיה מסויימת.

נגיד אני שמעתי מקרוב על מקרה שזוג היו כבר לקראת אירוסין, והם עשו את הבדיקות, ויצא להם 50 אחוז סיכוי שכל ילד יצא עם בעיות קשות מאוד, נגיד במקרה כזה ברור שנפרדים. בכ"מ, מומלץ להתייעץ עם רב במקרים האלו. שלא נדע.. רוב הבדיקות יוצאות חיוביות וטובות (בעיקר אם זה נישואין של שתי עדות..)

בשורות טובות!

תכתבו "דור ישרים" ותגלשו בויקיפדיה, ותבינו יותר.

כמו כן תכנסו לקישורים שהויקיפדיה מציע (לאתר 'קול שמחה' ולאתר של דר'  חנה קטן-  (היא רופאה גניקולוגית דתיה)

בהצלחה והרבה בריאות

דור ישרים עושים בדיקות למספר מחלות גנטיות שרק אם יש שני הורים נשאים, הן עלולות להתפרץ בצאצאים, אך הם לא מוסרים תוצאות. אחרי ששני בני הזוג נבדקים הם נותנים תשובה האם הם מתאימים או לא, או במילים אחרות האם קיימת מחלה ששני בני הזוג נשאים ומהבחינה הזאת לא כדאי להתחתן, אך הם אינם אומרים לאיזו מחלה. במידה שזה חלק מהבירורים לפני שמתחילים קשר זה נפלא.

לדעתי, אם עושים את הבדיקות אחרי תחילת הקשר ובמיוחד אם רואים שהכיוון חיובי עדיף לעשות בדיקות בקופת חולים, ואז מקבלים תוצאות שלגביהן אפשר להתייעץ עם גורמים רפואיים והלכתיים.

בעבר היה מאד יקר לעשות את הבדיקות, כיום זה מקובל ונפוץ ויש רשימה של מחלות שכדאי לבדוק.

ד"א אחת המחלות שממליצים לבדוק לנשים הי ה- X השביר ושמעתי שזה בעייתי מבחינה הלכתית, אז כדאי לבדוק 

יש עדות שלא צריך, לא?

זה בודק בצורה הכי אנונימית שאפשר בדיקה של אפשרות נשיאה של מחלות גנטיות (ודברים יותר גרועים מתסמונת דאון) שנפוצות אצל אשכנזים, בגלל זה מי שמתחתן עם ספרדי/תימני וכו' (אפילו אחד הצדדים אשכנזי) לאו דווקא שצריך, בכ"א לא כדאי שיההי קשר הרבה זמן ואז לגלות שלא כדאי לכם להתחתן..

כולל האנשים שמתעסקים בזה, לכן הכול עובד שם עם מספרים ולא עם שמות, וכשמבררים זה מספר מול מספר.

לא נעים לאף אחד שידעו שיש לו סיכוי למחלות חשוכת מרפא זו או אחרת...

בעזהי"ת.

ומהצד החוקי יותר- "חיסיון רפואי".

לא רואה רע בזה שהנבדק בעצמו יידע מה הוא נושא בגופו.

לא כל העולם צריך לדעת מזה, רק הנבדק בעצמו....

ומספיק שתהיה פליטת פה של מישהו, במיוחד שלצערנו יש הרבה  שלא מקפידים על הלכות לשון הרע.

בעזהי"ת.

["שאנשים לא מקפידים על הלכות לשה"ר"]

- לא תעשה בדיקות רפואיות אחרות?

אני לא מבינה מה שונה בדיקה גנטית מבדיקות של מחלות קיימות, ל"ע.

[תראה לי מישהו אחד שלא ייבדוק אם יש לו סרטן, כי הוא מפחד שזה יידלוף החוצה...]

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה