בע"ה
עם ישראל כולו נשא עיניו אליכם- הנאחזים בעיקשות ובאמונה באדמה.
מגרון הם ממלכתיים, וגבעת אסף הם ביינישים, ברור שהם יחתמו על הסכם. אבל רמת גלעד? איפה ההדר של משפחת זר? איפה הנחישות והאמונה האופיניים כל כך? היכן היא ההילה שמתלווה לכל הקשור לגלעד זר הי"ד?
תלינו בכם תקוות רבות, ראינו בכם אנשים גדולים מכדי ליפול למלכודת המוכרת של מועצת יש"ע. האמנו שאתם תצליחו להתרומם אל מעל לצורך הפרטי בקורת גג, רצינו לראות בכם את מי שיודע להביט אל התמונה בכללותה, על מקומה של רמת גלעד בתוך המכלול של המאבק הכלל- לאומי על ארץ ישראל, ומתוך כך לדעת שהמטרה היא לא עוד בית או פחות בית, האמירה העקרונית והמהותית, האמונה בצדקת דרכיכם ובזכותכם האמיתית על הקרקע- היא חשובה הרבה יותר משני קרוואנים דלוחים.
אימתי הפכתם מאנשי אמונה לקטני אמונה? באיזו רשות התפטרתם מלהוביל את החזית של ארץ ישראל ביד רמה ובקול רם? מכוח האומה כולה אתם גרים שם, ברמה, אז כיצד תוכלו לאטום את ליבכם, ולצמצם את המבט אל המרחב הפרטי בעת שעיני כולכם בכם תלויות?
אולי תרוויחו שני בתים או אפילו שישה, אבל הפסדנו כולנו אחיזה בארץ, המאבק על רמת גלעד כשל. החורבן ניצח. נכנעתם ללחצים של מנצחי ההרס, אכזבתם את כולנו בכדי לאפשר לכם מרחב נשימה. מועצת יש"ע יכולה כעת להוסיף גם אותכם לרשימה הארוכה של המאחזים שהיא מכרה, לרשימת הקרקעות עליהם ויתרה, לרשימת הכניעות שבה בחרה לראות את ההישג הפרטי הנרשם במספרים על פני ההישג הכללי הנרשם לעיתים בהפסד, אך תמיד- מתוך שלמות וחוסר פשרנות.
נכנעתם להסדר הטיעון, הודעתם קבל עם ועולם שאינכם בטוחים בזכותכם על הקרקע. אדם זכאי המאמין בחפותו לעולם לא יודה, בשום לחץ שבעולם שהוא אנס או רצח, ואילו אותכם דחקו לפינה, והודיתם: אדמה זו אינה שלנו, אנוסה היא בידנו.
אז לחלקכם ישאר הקרוואן גם בעוד שבועיים ושלוש, ותוכלו להשכיב את הילדים מבלי לחשוש שיתעוררו בוקר אחד בגל הריסות. אבל אנחנו כולנו נתחיל לחשוש בעת השכבת הילדים. הויתור שלכם יצר תקדים עבור כולנו. אם את רמת גלעד אפשר לכופף, מי יעמוד מול הערמומיות של מועצת יש"ע המשרתת את המגמה הפוליטית של הממשלה ומערכת המשפט? אם רמת געלד הורידה ראש, למה לא חוות גלעד? וקרני שומרון? וקדומים? וכל השומרון?
אנחנו לא דואגים לביתנו הפרטי. אנחנו דואגים לארץ ישראל שלנו. המדרון הזה הוא חלקלק לאין ערוך. תבוסה מובילה לתבוסה וכניעה לכניעה. עלינו לעמוד בגאון ולגונן על אמונתנו בצדקת דרכינו. הארץ הזו, האדמה הזו, רמת גלעד הזו וכל שני גדות הירדן כולן- שייכות לנו, לעם ישראל. ושום זמביש, ושום ביבי, ושום איתן ברושי, שלום עכשיו, אובאמה, קליטון, אבו מאזן או אחמדיניג'אד- אף לא אחד מהם יפקיע זכות מוסרית – הסטורית זו.
אנחנו מתביישים בכם, תושבי רמת גלעד.
ציפינו מכם לגלות יותר גודל, יותר אמונה. התאכזבנו. נכון, אל לנו לדון את חברינו עד שנגיע למקומו הקשה, אבל המקום הזה נוגע ישירות לנו, כולנו שותפים להסכם שמכר אותכם, אבל מכר גם את כולנו.
פעם ראינו בכם הצבת רף התיישבותי של בניין ואחיזה. אנא, הבהירו לנו כעת שלא מדובר היה רק באחיזת עיניים.
בציפיית הישועה.
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל