ב"ה
השבוע התראיין אביחי בוארון, יו"ר הועד של עמונה ל'בשבע' והציג עמדה נחרצת, ואמר אמירות שזה זמן רב לא שמענו.
האם הוא יעמוד מאחורי דבריו, או שיסטה גם הוא אל מדרון ההסכמים? האם גם שם יצליחו מועצת יש"ע לסבן את ההכרזות היפות?
http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11968
- "המצב הוא לא טוב, כי מקבלי ההחלטות התרגלו לכך שתכלית הכל היא משא ומתן עם ראשי המתיישבים, ומה שנשאר לעשות זה לקבוע את תג המחיר. כשהמערכת רוצה לפרק - קרוואן, בית, יישוב - היא שואלת מה ניקח ומה היא תיתן בתמורה, עד כדי כך שהעיקרון המקודש של ההתיישבות, דהיינו שלא מפנים יישוב, התמוסס לחלוטין, וזה קרה בסיוענו האדיב".
- "התחושה של רבים היום בהתיישבות, שאנחנו נמצאים – ואולי זה נשמע קיצוני – במעין "שעת השמד", כלומר: צריך לעמוד על קוצו של פרינציפ, כי העקרונות נשברו ואנחנו סוחרים בהם שוב ושוב. לכן המדינה כבר לא סופרת אותנו: היום זה בית במאחז, אחר כך עשרות קרוואנים במגרון, אחר כך חמישה בניינים בבית אל, ואחר כך יישוב שלם של חמישים משפחות כמו עמונה. משם זה ימשיך לעפרה, שם כמעט כל בתי היישוב נמצאים על קרקע פרטית, ואחר כך לכוכב השחר, בו כל בתי היישוב נמצאים על צו תפיסה צבאי. כך תפורק כל ההתיישבות, ושאף אחד לא יגיד לי זה לא יקרה. זה מה שאמרו גם בגבעת האולפנה. לכן כמתיישבים אנחנו צריכים דווקא ברגע הזה, לנטוש את מדיניות המשא ומתן שדן במה הורסים וכמה מקבלים בתמורה. העיקרון צריך להיות – לא הורסים. עכשיו בואו נראה באילו תנאים לא הורסים".
- "כיוון שזו מעין שעת השמד, אנחנו צריכים לעלות על בריקדות אפילו על שרוך נעל. על כל קרוואן. ברור ש-850 דירות זה יותר טוב משלושים, אבל זה לא יותר טוב - כי נהרסות פה 30 דירות. וזה לפני ששואלים איך ומתי יבנו את ה-850. יש ערך משמעותי להצהרה, למה שהציבור קולט מאיתנו. אנחנו כל הזמן עושים חשבון 'מה זה ייתן לי', אבל אם יש לנו אמת אנחנו צריכים ללכת איתה! תחשוב מה הערכים שלך. אני לא רוצה 850 יחידות, פשוט לא רוצה, רק את ה-30 יחידות האלה אני רוצה! למה? ככה. כי לא הורסים יישוב בארץ ישראל. ואז הציבור הכללי רואה ומבין שאנחנו לא דוסים, תסלחי לי על הביטוי, שעושים מסחרה על העקרונות שלהם, אלא יש להם עקרונות ברזל".
- "צריך לעשות את המחאה הכי משוגעת, ואז לבוא לשולחן המשא ומתן ולומר – עמונה לא זזה אפילו סנטימטר. זו אסטרטגיה של מאבק, ככה משיגים הישגים. צריך לנהל מאבק לשם מאבק, כאילו אין שולחן משא ומתן. אז הממסד כבר יבקש לנהל משא ומתן ואנחנו נבוא ממקום הרבה יותר חזק. נודיע ששום בית לא זז, רוצים להרוס? אין בעיה, תקבלו עוד מחאה כזו".
- "לצערי, המחאות הציבוריות נוהלו על ידי מועצת יש"ע, מתוך ראייה פרגמטית ומבלי לתת ביטוי לאמוציות הציבוריות. במקרים מסוימים ההנהגה הרשמית אפילו דיכאה מחאות אותנטיות שפרצו מהשטח, ובכל מקרה ניסתה להשתלט על כל מחאה אותנטית, לדוגמה מאהל המחאה בשבוע האחרון או המקרה המובהק של כפר מימון. הציבור ככלל לא מאמין למחאה שקשורה במערכות הישנות, קרי מועצת יש"ע ואמנה. ואני אומר את זה מתוך הערכה לזמביש ודני דיין. הם בטוחים שהם עושים את הטוב ביותר לטובת ההתיישבות אבל זו לצערי המציאות האובייקטיבית. זה מצער שאלו הם פני הדברים, אבל אנשי אמנה ויש"ע קנו את משבר האמון הזה בכסף מלא". ויש לבוארון גם הצעת אלטרנטיבה: "נכון להיום, מי שצריכים להוביל את המחאה הם ראשי המועצות שמונו לאחר ההתנתקות, ואנשי השטח ביישובים השונים. רק הם יכולים להיכנס לחלל המנהיגותי הזה ולהוביל את ההתיישבות בדרך הנכונה".
בציפיית הישועה.



























