-טוב אז ככה-
אין דבר יותר מרשים מלראות כמה הפקולטה מתאמצת לענות על כל הצדדים ההלכתיים של כל הדברים הבעייתים שאנחנו עושים
(וכן, זה בעייתי, אני לא אומרת)
לפני הדיסקציות הראשונות הביאו לנו 2 שיחות של רבנים ועוד שיחה של אחראית אנטומיה על כל העניין, מהיבטיו השונים, האיסורים וההיתרים.
(כן! אוניברסיטת תל אביב!)
הפסיקה שבת"א הולכים לפיה היא פסיקתו של הרב גורן (שאני לא זוכרת את כולה, כי עבר הרבה מאוד זמן והראש שלי עכשיו תפוס בעיקר בשמות של עצבים ושרירים) - שהוא מתיר ניתוחי מתים. על יהודים.
אני רוצה להבהיר משהו: למרות הכל, מנסים לשמור על 'כבוד המת' ככל שניתן; נכון, אין ברירה. ו'שלמות הגופה' אינה נשמרת; אנחנו חותכים, מפרידים, מנסרים.
אבל- שומרים על כל חתיכת שומן קטנה או עור בפח מיוחד (קוראים לזה פח אנטומי) כדי לוודא שבסופו של דבר הגופה תיקבר בשלמותה (כלומר, לא רק חלקים ממנה)
אנשים שתורמים את גופם למדע תורמים את גופם ל-3 שנים: במשך שנה הגופה נמצאת בתהליך שימור (בפורמלין), במשך שנה הסטודנטים לומדים עליה, ובשנה שנותרה 'משחזרים' ככל שניתן ומכינים לקבורה.
יש אוסרים לחלוטין;
יש המתירים רק בגופות של גויים;
יש המתירים גם בגופות של יהודים ובתנאי שיסתכל בלבד;
יש המתירים גם דיסקציה ממש בגופה;
ויש המתירים אף לכהנים ללמוד בחדר המתים;
אלו ואלו רבנים, אלו ואלו גדולי ישראל, וכל אחד ינהג לפי רבותיו.
---
תרומת איברים:
בדיוק לפני שבוע היה לנו פאנל בפקולטה לגבי תרומת איברים:
הביאו רופא, עו"ד, מנהלת מרכז ההשתלות, רב ואימאם.
דנו הרבה בנושא - האם מותר, מה מותר, למה מותר, איך מותר?
בשורה התחתונה: זה מורכב.
בעבר (ומעניין לדעת שמי שטבע את ההגדרה הזה הוא הרמב"ם), הוגדרה מוות כמי שעונה על 3 התנאים:
א. הפסקת פעילות הלב
ב. הפסקת פעילות המוח.
ג. תחילת תהליך קירור הגופה.
בעבר, הכל התנהל בתוצאת שרשרת - ברגע שהמוח הפסיק לפעול, הופסקה גם פעולת הלב והאדם מת.
אבל, עולם הרפואה התפתח המון מאז.
והיום אפשר, למרות שהמוח מת, להמשיך להחזיק את האדם 'בחיים' ע"י מכונות.
אין סיכוי שאדם שעבר מוות מוחי יקום ממנו. זה לא קורה.
מכל קנה מידה רפואי - הוא מת.
אבל רגע, איך אפשר להגדיר מוות עם הלב שלו עדיין פועם?
כאן טמונה הדילמה.
חשוב להבין שהקביעה של מוות מוחי היא בראש ובראשונה לא בשביל תרומת איברים;
אלא לקבוע האם האדם נפטר והאם ניתן להשתמש במכשירים לאנשים אחרים שעוד יכולים לשרוד;
ואז עלתה השאלה - אם האדם במילא לא יקום, ואיבריו במילא עוד מעט יפסיקו לפעול (ברגע ניתוק המכשירים), למה שלא יתרום את איבריו לאנשים בסכנת מוות ויוכל להצילם?
מבחינת היהדות - אין פיקוח נפש גדול מזה!
אבל, וכאן מתפתחת הדילמה ההלכתית - האם לתרום את איבריו של מת מוחית המחובר למכשירים נחשבת רצח?
נשאלה שאלה את הרבנות הראשית.
בשורה התחתונה, התשובה היא ל-א.
זה לא רצח.
אלא שהרבנים ביקשו להוסיף עוד 2 מבחנים: מבחן אחד שעושה מכשיר, לבדיקה שבאמת אירע מוות מוחי.
ומבחן שני: שרב גם יבדוק את הגופה
(המחשבה היא שרב לא אינטרסנטי ל'איברים' של המת-מוחית בגלל כל ההסתייגויות ולכן הוא נייטרלי להחליט)
כאן התחילה מלחמה פוליטית בין הרופאים לרבנים; אלה אומרים אל תתערבו במקצוע, ואלה אומרים - אל תתערבו בהלכה..
וכך מצווה כ"כ חשובה נפלה בין הכיסאות.
בסופו של דבר הרבנות ויתרה על נוכחתו של רב, והרופאים הסכימו לאמץ בדיקה ממוכשרת;
היום סלע המחלוקת נעוץ ב"האם הרבנות תהיה חתומה על אישור מוות מוחי או לא"
אחרי שנים כשניסו לעגן את זה בהלכה ולא הצליח, חוקק חוק בנושא - חוק "קודמת שילמת", שבדיוק היה קמפיין עליו לאחרונה
-כרטיס אדי-
*לכרטיס אין משמעות חוקתית
*ההחלטה על תרומת האיברים של הנפטר מצויה בסופו של דבר בידי המשפחה
*ניתן לסמן מאחורי הכרטיס אילו איברים אתה מוכן לתרום
*ניתן לסמן מאחורי הכרטיס שאתה מסכים לתרומה בתנאי שאיש דת בדק את הגופה.
כלומר, הלכתית, הבעיה נפטרה.
אבל אנשים עדיין מתנגדים.
ככלל: הרבנות החרדית מאוד מתנגדת לכל העניין
אך רבני הציבור שלנו - לא מתנגדים באופן גורף,
וחלקם אפילו חתומים על כרטיס זה בעצמם.
-כרטיס בלבבי-
*גם לכרטיס זה אין משמעות חוקתית
*ההחלטה, היא, שוב, בידי המשפחה
*ההבדל הוא שכאן הניסוח הוא 'נגד עין הרע'
*הבדל נוסף שחתימה על 'בלבבי' לא מעניקה קדימות בתור להשתלות ("תרמת קודמת".)
ומילה קטנה ממני אליכם:
קל מאוד להגיד אסור, וקל מאוד לריב...
אבל כדאי לבדוק את הדברים היטב לפני שיוצאים כאן בטענות.
אלו הן סוגיות הלכתיות מורכבות, ויש להתייחס אליהם במורכבות ולא בזלזול...
ותמיד כדאי לכבד את הדעה של רעך לוויכוח, גם אם אינך מסכים איתו
שלכם
-רבקה-
(ישבתי עכשיו מעל עשרים דקות על התגובה הזו, בבקשה, תתייחסו אליה ברצינות)
)
