ששימוש בכוח פיזי זה ודאי מעבר לגבול... עכשיו תחשבו את הדקויות שבאמצע.

עד כמה צריך להשתדל ומתי צריך לעצור ולומר "טוב, מפה זה רק הקב"ה.."?

עם החור שיש לי בכיס מהדייטים, אני מצפה כבר לגן ארועים...

|עד כאן דברי כפירה שטותיים להערב|

מה זה "פתחו של מחט"? כמה? מה זה דורש בתכלס?

מתי צריך לשחרר מהשליטה ולהשאיר לקב"ה את הפתיחה של האולם?

הם מגיעים לפגישות עם רצון טוב, עם הרבה הבנה, סובלנות, קבלה, הקשבה והצד השני מקשה עליהם-

אז מבחינתם הם נתנו כמה שרק ניתן- עשו את ההשתדלות ואף מעבר ואין תוצאות פרקטיות-

כשמרגישים את תחושת החוסר אונים הזאת אין אלה להישען על הקב"ה והאמונה בו שרק הוא יכול לעזור כאן.

שלא נדע זה מצב קשה אני מניחה...

אני מדברת על הזמנים שאין הצעות בעיקר.

האם צריך לנג'ז לכל החברות הנשואות, לפנות לכל שדכן שמכירים-

או שמתישהו עוצרים? ומתי?

לא מהחופרים,

אנשים שמכירים אותי יודעים שאני פנויה להצעות אז הם שואלים מה אני מחפשת וכו'.

אני מבחינתי מתפללת לקב"ה שזה יגיע בקרוב, בקלות ובלי קושי

נשמע שיא השאננות אבל בע"ה - תשועת ה' כהרף עין!!

כשאין הצעות (וגם לא נראות באופק) טוב להירשם אצל כמה שדכנים, לא צריך אצל כל העולם.

אם אנחנו לא נדאג שיהיו הצעות נוכל לחכות חודשים על גבי חודשים.

ומה אם צריך לפנות לעוד, כי ההצעה לא תבוא מהם?

מאיפה לי לדעת כמה אני אמורה לעמול בשביל למצא? לכמה שדכנים לפנות?

מבין את השאלה שלי?

עד שהן מתחילות להגיע, לא רואה סיבה לומר שזה יותר מדי השתדלות.

באיזה שלב לעצור ולהגיד "מפה זה רק ה'.. עשיתי את כל מה שאני יכולה.." ?

לפנות לעוד שדכנים?

ועוד?

המדד הוא- הכוחות שלך,

זה ממש לא משנה מה קורה במציאות, 

כל דבר שדורש מאמץ כלשהו אבל בגבול היכולת-

הוא מבורך,

מעבר לזה זה כבר לא אמונה בקב"ה.

כשאת מרגישה שהשתדלות מתחילה לפגוע בך- תעצרי.

פוגע בך  הכוונה -מחלישה, מעייפת מידי, מעציבה, מכעיסה וכו'.

וזה נכון לדעתי בכל השלבים.

את יכולה להרחיב עוד קצת?

הקב"ה ברא אותנו עם כוחות שונים,

הוא מצפה מאיתנו שנוציא אותם לפועל,

אבל בלי לקפוץ מעל הפופיק,

מה שאנחנו יכולים לעשות, גם אם הוא דורש מאמץ כלשהו-

זו ההשתדלות הנדרשת,

ויחד עם זה לזכור שהתוצאה לא בידינו,

והיא גם לא המדד.

ז"א אם עשית מה שאת יכולה כדי לקבל הצעות 

(ומה שאת יכולה זה לא בהכרח מה שהחברה שלך יכולה)

ועדיין אין לך, לא זה מה שיכריע אם להמשיך או לא.

אם הגעת למצב שאת מרגישה שזה עושה לך רע,

לוקח ממך כוחות על חשבון דברים חשובים אחרים,

אז כנראה עברת את הגבול של עצמך

וזה הזמן לעצור. 

כשחורגים מהגבולות של עצמינו,

ושמים את כל כובד המשקל על מה שנעשה/לא נעשה-

זה כבר פגם באמונה.

אנחנו בני אדם, ומצפים מאיתנו שנהיה בני אדם,

יש לנו שכל ולב, כדאי להקשיב להם, 

ולא סתם ללכת בראבק ולמצוא את עצמינו בסוף מותשים ובלי כלום.

הגעתי לתובנה הזו לא מזמן.

אחרי קשר מתיש שפשוט סחטתי את עצמי וקלטתי שדיי מספיק.

ומד שני היו קשרים שהתאמצתי עליהם הרבה יותר וזה לא היה כ"כ מתיש.

לגבי כמה ללכת לחפש ולמצוא הצעות- את צריכה לעשות את המקסימום. שלך. רק את יודעת עם עצמך כמה זה אומר.

בהצלחה. בקלות. בתמימות ופשטות בע"ה

ברמה הפרקטית קצת קשה להגדיר, כי אלו גבולות ששונים אצל כל אחד ואחת ותלויי אופי בעיקר

אבל ההשתדלות האמיתית היא לבטוח בה'.

כלומר ברמה המחשבתית לתת מקום יותר לרצון ה',

וכך גם ברמה המעשית

מובטח לקבל הרבה מעבר למצופה!

בברכת הבוטח בה', חסד יסובבנו 

בשורות טובות!

מה הבעייה בלהגיד: "אני עושה את כל מה שאני יכולה,

עד למקום שזה כבר נראה לי מוגזם" ?

משום מה ברגע שאת אומרת "השתדלות" יש לזה קונוטציה של זריקת אחריות והקטנת ראש.

אם נראה לך שיש משהו שיעזור לך להתחתן (או להשיג כל מטרה אחרת) למה שלא תעשי אותו?

בהנחה שגם אתה משאיר מקום לקב"ה להכנס בחיים שלך.

השתדלות, מבחינתי, זה לעשות את כ-ל מה שאני, בתור יעלי (=בת אדם, עם ה"מתנות" שה' נתן לי..), מסוגלת לעשות.

ומבחינתי, מה שכבר מעבר ליכולתי זה המקום לקב"ה.

"אנשים אומרים אתה תעשה וה' יעזור,

ואני אומר- כשה' עוזר אפשר לעשות..

ההשתדלות לא נמדדת במעשים, אלא איפה המוח שלך נמצא, זה ענין של הרגשה, הרגש הלב.

אין פה סרגל מאמצים, אין פה נוסחא שווה אחת לכולם.

יש פה הכרה עצמית, מודעות עצמית, נקודת אמת אישית שלי.

הנקודה של שלב המעבר-  איפה אני מרגיש עצוב, ושנאה עצמית.

ברגע שאני מרגיש עצוב וממילא כעסן, ובלחץ, ובמחשבות שיכולתי יותר להשתדל ולבדוק ולחפש ולברר, אז אין פה שום אמונה ובטחון ואני חייב להמשיך להשתדל ולחפש ולבדוק וכו'.

וגם מהצד השני- ברגע שאני מרגיש שההשתדלויות הביאו אותי לעצבות לדכאון וחלאס ומרגיש שמיציתי את היכולות והכשרונות שלי וכו', אז פה הנקודה שאני צריך להרפות ולהשליך על ה' באמת יהבי.

יש לציין- אסור להפסיק להתפלל אף פעם. גם על הזיווג וגם על ההשתדלות, להתפלל להקב"ה שהוא עצם האמת "וה' אלוקים אמת" שיאיר לי את האמת שלי,  "הורני ה' דרכך אהלך באמתך",  בנוגע להשתדלות בנושא.

ושוב, חייבים להיות אמיתיים לא להחליף עצלנות ועייפות בצדיקות וכו' וכו'

לצערי, הגישה שאתה מביא גורמת להרבה אנשים לחיות בעולם דמיוני עם קשר רופף למציאות

למשל בשרשור הזה: תכל'ס - לקראת נישואין וזוגיות

יש אנשים שחושבים ש"השתדלות" מספיקה, ובהקשר הזה הכוונה ל'נתחתן ואיכשהוא יהיה לנו כסף, כולם מסתדרים בסוף'

בנוסף, יש סתירה פנימית בדבריך:

מניין לך שה' לא מעוניין דווקא בפעולות שנעשות מתוך "עצבות דכאון וחלאס"? שדווקא אז צריך להפסיק להתאמץ?

ויותר מכך, הרי ייתכן שה' לא מתכנן חתונה בשבילך ב8 שנים הקרובות, אז מדוע להתאמץ בכלל?

אז לדעתי, יש מבחן אובייקטיבי והוא מבחן התוצאה

אדם צריך שתהיה לו אחריות מלאה למעשיו, ואם הוא רוצה להגיע לתוצאה כלשהיא עליו לעשות את המקסימום שהוא יכול.

תפילה ואמונה בה' אלו דברים חשובים אך כדאי להשאיר אותם מחוץ לחשבונות המעשיים, כי אין לנו ממש מושג איך הם משפיעים. ולפעול בדרכים הפרקטיות בכל הכח.

ואחרי שקראתי את התשובות של "קצת אחרת", אני מזדה עם התשובה שלו\ ה , ולמסר שלו\ה התכונתי.

ולכן מה שנדרש ממנו הוא לפעול עפ"י הטבע,

אם לימדו אותנו שעצבות היא מידה רעה אז כנראה שלא מצפים מאיתנו שההשתדלות תביא אותנו אליה,

העשיה שלנו אמורה להביא אותנו לשמחה, לסיפוק,

ואם זה לא קורה- אז כנראה טעינו בדרך.

אז נכון שלפעמים אנחנו טועים בהערכת הכוחות שלנו, 

ולפעמים מזמנים לנו אתגרים שלא חשבנו שהם בכוחינו, והמציאות מוכיחה שכן,

אבל ביומיום הרגיל ההשתדלות אמורה להיות לא כזו שתזיק לנו.

המדד הוא לא מבחן התוצאה,

כי התוצאה לא בידיים שלנו,

כשאתה אומר שהמדד הוא התוצאה אתה בעצם אומר "הכל בידיים שלי".

המדד הוא כמה אני מסוגל לעשות מתוך מאמץ כלשהו אבל בשמחה ובנחת,

זה לא סותר אחריות, זה לא אומר לסמוך על ניסים,

זה אומר "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה".

ובשביל הדוגמא-

היא העלתה את נושא ההצעות,

אז תאר לך שהיא תעשה עוד ועוד בשביל להביא לתוצאה הרצויה,

ולא תצליח, ותמשיך עוד עוד לנסות,

ובסוף תגיע ההצעה המיוחלת

אבל היא כבר תמצא את עצמה עייפה, עצובה, וחסרת כוח בכלל להתחיל קשר

שדורש בעצמו לא מעט-

אז מה עשינו בזה?

מה תעזור עכשיו התוצאה?

אני קראתי לזה- האיפה האמת שלי? היינו, באיזו נקודה זה כבר מתחיל לעשות לי רע, עצבות, מותש, עצבני וכו'

שתמיד יש לאן יותר להשתדל,

לפעמים מה שנראה המקס'- יש הרבה יותר ממנו...

מה הגבול, מבחינתך?

מתי צריך להסיר שליטה ולסמוך על הקב"ה?

כבר מזמן העברתי את זה לסמכות הקב"ה.

הגעתי למסקנה שלי אין שליטה על זה...

וכן, תמיד תמיד אפשר להשתדל יותר,

הרבה אנשים שאמרו שהם משתדלים אתה מוצא בשיחה איתם שיש להם עוד אפשרות להשתדל...

אני חושבת שברגע שמגיעים לתוצאות כלשהן.

כלומר, ברגע שמתחילות לזרום הצעות מכיוונים שונים אפשר להניח שפעלנו כמו שצריך.

ואז אפשר להגיד שעשינו את שלנו ולהתפלל לה' ש"יעשה את שלו".

מה אפשר לעשות יותר מזה?

בקשר לדייטים עצמם, זה כבר סיפור אחר.

צריך לבוא בגישה "מקבלת" ולא "מבקרת". 

להיות פתוחים לשמוע ולצאת מהקיבעון אם הוא קיים.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון…