לזכור שהקב"ה מנהל את העולם!

הוא מכוון הכל! הוא דאג שתיכנסי להריון, ולא בכדי... (את הרי זוכרת מההריון הקודם שכל שנייה שהעובר חי ונושם בבטנך - זה נס גדול! בזה אין ספק לכל שיש השגחה צמודה לעובר. הקב"ה דואג שהעובר בבטנך יחיה ויגדל. בעניין הריון - א"א לטעון שהטבע גרם לזה, כי צריך הרבה ניסים בשביל שהעובר יתקיים ולא יפול חלילה... אין ספק שהקב"ה מכוון את זה, כמו את שאר ההתרחשויות בעולם).

אומנם את לא מבינה למה זה טוב בשבילך, אבל את חייבת להאמין שזה אכן הדבר ה-כ-י טוב בשבילך, בשביל המשפחה שלך, בשביל הילד...

בעז"ה את תראי בעתיד כמה טוב שהילד הזה בא (בעז"ה) לעולם!

אל תשכחי שקשה לך (שזה מאוד הגיוני!!), ואת מדברת מתוך הקושי (כמו שיולדת יכולה לנדור בשעת הלידה שלא תביא יותר ילדים לעולם: הכאבים עצומים כ"כ עד שהם מתגברים על השכל והרצון האמיתי של היולדת).

תבטחי בקב"ה שהוא יודע למה הוא מקיים את הילד ושיעזור לך לגדל אותו בשמחה, בנחת ובאהבה.

את שליחה נאמנת למשפחתך ולעמך!!!

זה לא פשוט להביא ילדים לעולם ולגדלם בדרך התורה...

לא פשוט להמשיך את השרשרת ולרבות את עם הסגולה!

אני בטוחה שתצליחי בשליחות שהקב"ה מעניק לך (בעל כורחך).

ואי"ה תדעי רק נחת ושמחה מהילד המתוק ש"מתבשל" לו בבטן ומשאר ילדייך!

היי חזקה!

נשמח שתעדכני אותנו!

אנחנו דואגות לך!!

אל תיכנעי לקושי!!

את חזקה יותר משנדמה לך!!!

(גם בלי להכיר אותך - אני בטוחה בכך!!)

אויש, מתוקה, כואב לי בשבילך, באמת

עצם זה שאת רוצה לגדול ולהיות טובה, לעצמך ולעובר זה מראה על גדלות, אני חושבת שאת מדהימה על כך שאת לא מתייאשת.

לעניות דעתי אני חושבת שכדאי לך לעשות את כל המאמצים למצוא מטפל/ת טובה ולהגיע למס' טיפולים, לפעמים זה ממש מציל

מן הסתם טכנית לא יהיה לך פשוט לעשות את זה  עם תינוקת וגם כלכלית זה הוצאה אבל לדעתי- זה שווה כל שקל ומאמץ

נסי לא להיות שיפוטית כלפי עצמך, זה בוודאי לא יועיל, חשבי על הדברים הטובים שבך, על זה שאת רוצה לגדול ולהתעלות, על זה שעשית החלטה כ"כ אמיצה.

נסי שלא להחליט החלטות עכשיו בנוגע לעתיד (שלא תהיי אמא טובה ח"ו וכו'), תנסי לראות איך את עוברת את היום הנוכחי במקסימום השתדלות להיות שמחה ורגועה ומחר כשתגיעי לגשר- תעברי אותו

אני מאחלת לך בהצלחה והריון בריא ושמח לעובר שלך, ולך

וגם מניסיון אישי:

לפעמים מהמקומות הכי קשים צומחים הדברים הכי מופלאים

דברים שלא היו מגיעים סתם כך מתוך תקופות הנוחות שלנו

כשקשה לי אני תמיד מקווה שבסוף אני אקבל מתנה שכזו

שקניתי אותה בהרבה מצוקה, סבל ודמעות

אני מאחלת לך הרבה אושר

ובינתיים...

תנסי להסתכל על הדברים הטובים שיש לך עכשיו ברגע זה

כאילו שהם ניצוצות קטנים של אור שמגרשים את כל החושך הזה שאת מרגישה

חיבוק

ועידוד קטן

שמעתי שדווקא תינוקות שלא כ"כ רצו בתחילה

ובכ"ז המשיכו את ההריון

יצא מהתינוק משהו גדול לעם ישראל

עם הרבה נחת להורים...

תנסי לשאוב עידוד מהעתיד!

אם זה מעודד, אז הרבה פעמים יותר קל לגדל 2 ילדים צפופים כי הם מעסיקים אחד את השני וחברים ביניהם, וזה כ"כ יפה  לראות איך הגדול דואג לקטן ואיך הם מתקשרים ביניהם.

אני חושבת שכדאי לפנות לעזרה מקצועית, זה יכול לעזור ולהקל נפשית.

וכן! בסוף תלדי ותחזרי להיות יפה ורזה ומהממת עם כל הבגדים שמחכים לך באהבה בארון, ולא תפסיקי להתסכל במראה

תחשבי על לקנות בגדים מהממים להריון, אפילו שזה לתקפה זמנית, זה יעודד להסתכל במראה בחיוך

למרות שנראה לי שכבר המלצתי, אני אמליץ שוב...

ללכת לטיפול. אם כרגע אין מצב מבחינתך להפלה, את חייבת איכשהו לקבל את ההריון הזה והילד הזה בשמחה. אחרת זה יפגע בו ובך למשך שנים. אני לא רוצה ח"ו להפחיד. לפעמים יש לנו רתיעה מ"ללכת לטיפול" ואני חושבת שצריך להשתחרר ממנה. המצב שלך לא קל בכלל, אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך (יש לי צפופים אבל לא ככ). אבל כן - לא הייתי מחכה ללידה, והייתי דואגת כבר לפני להצטייד בכוחות המתאימים ולהצליח להגיע לקבלה ולשמחה. אני לא יודעת באיזה שלב את, אבל אל תחכי לרגע האחרון. אפשר לקבל טיפול מקצועי מאוד בחינם, דרך משרד הבריאות. אם את בעניין תפני אלי באישי. לא משהו בסגנון של עמותת אפרת וכאלה, אלא ממש טיפול מפנק ותומך. מעבר לזה, ארגון "ניצה" מציע פינוקים ותמיכה בחינם. את מן הסתם מבינה שמעבר לזה שנתקלתי במצבים כאלו עם נשים סביבי, אני כותבת גם מתוך ניסיון אישי... הרבה בהצלחה!

אני נכנסתי להריון שלישי בהפרש של שמונה וחצי חודשים (גם בין ההריון הראשון לשני אותו דבר) וממש היה לי קשה עם זה ועוד הייתי בשמירה כמה חודשים והדבר היחיד שעודד אותי היה לחשוב על אחרי הלידה שאני אמנע ויחיה בודאות שאני לא בהריון. ועכשיו אני בחודש שישי והרבה יותר קל לי ואני מאוד שמחה בהריון הזה ונראה לי שזה בגלל שכל הזמן חייתי בתחושה שאחרי שאני אגמור את המשימה הזאת תהיה לי הפסקה שאני בחרתי ושקבעתי לעצמי זמן למנוחה. מקוה שהבנת למה התכונתי. בהצלחה. מבינה אותך!

הקב"ה, אביו ואמו,

כאן מבין שלושת השותפים הקב"ה לקח חלק גדול בשותפות,

אז על בטוח שיצא פה בחורצ'יק או בחורצ'יקית מדהימים להפליא.

תני לעצמך עכשיו כל מה שאת אוהבת!

תבטיחי לעצמך שאחרי הלידה, תעשי מנוי לבריכה / ספורט כלשהו האהוב עלייך, תחזרי למידותייך ותתפנקי על קניות של בגדים מהממים...

ואם תחשבי על זה קצת - יש פלוס ענק במצב שלך.

אמנם עכשיו את נורא רוצה לחזור לשפיות ולעכל את זה שאת כבר אמא, ולחזור למידות ולבגדים והכל.

אבל את זה תוכלי לעשות בגדול אחרי שיהיו לך שני ילדים!

אז תוכלי למנוע כמה שרק תרצי כי כבר יהיו לך שניים ביד בעז"ה.

בכל מקרה תמיד רוצים את הילד הבא בהפרש לא גדול מדי כדי שהילדים ימצאו עניין אחד בשני. אז את פשוט עשית את זה מהר יותר, ואח"כ קחי לך את הזמן שלך.. הילדים בעז"ה יהיו חברים טובים ויעסיקו זה את זה ויהיה לך פנאי בשפע לחזור לשפיות ולרגיעות.

כשגילתי שאני בהריון החמישי, מתוך בחירה, פתאום נבהלתי ואמרתי לעצמי "אוי לא, מה עשיתי, איך אני אגדל חמישה ילדים". וזה היה לאחר שאני באופן מודע הפסקתי למנוע. וניחמתי את עצמי שאם ה' הביא לי אותו, כנראה שאני יכולה לגדל חמישה ילדים.

במקרה שלך - נראה לי שאת יכולה לנחם את עצמך אפילו יותר ממה שאני ניחמתי את עצמי. זה לא שאת החלטת משהו, ועכשיו את צריכה לשאת בתוצאות של ההחלטה שלך, ולהיות בספק אם החלטת נכון. אצלך כל הדאגות האלה לא קיימות בכלל. במקרה שלך - ה' לבד החליט בשבילך. ואם כך - את יכולה להיות רגועה, הרי ההחלטות שלו הן בטוח טובות בשבילנו. הלוואי ותמיד בכל ההחלטות הקשות הוא היה מחליט בשבילנו...

אני לא מבינה בעולם הנשמות, אבל אני רואה את העניינים כך: כנראה שהנשמה הזו היתה צריכה לרדת לעולם. ה' חיפש בכל כדור הארץ מישהי שתהיה בשבילו האמא הטובה ביותר. והוא בחר - אותך!!!

גם מכירה מישהי (ממש טוב..) שבבדיקה השגרתית של 6 שבועות אחרי הלידה גילתה שהיא בהריון שוב..

בהתחלה הם היו בשוק טוטאלי! ולמצב הרוח הרע לא הוסיפו הצעקות של הרופא:"איך לא נזהרתם..?" אבל אח"כ התרגלו לרעיון של 2 ממש צמודים- כמעט תאומים! והיום שני הילדים האלו הם החברים הכי טובים!  ואת הקטן אוהבים במיוחד!

בינתיים, תפרגני לעצמך! תאכלי דברים שאת אוהבת, תנוחי הרבה.. וגם אם זה אפשרי לצאת קצת מהשגרה (בלי הקטן/ה..)..  ותחשבי על האוצר שגדל בתוכך..

חוץ מזה אין לי מה לומר חוץ מחיבוק גדול!!

המצב שאת נמצאת בו לא פשוט ולא קל, ואין יותר ברור ומובן מהרגשות שזה מעלה בך.

מה דעתך לעשות למען עצמך דברים שישמחו אותך בזמן הקרוב? לקנות בגדים יפים, להתאפר, לצאת לבילוי עם בעלך ו/או עם חברות? להזכיר לעצמך כמה את יפה, נהדרת ומקסימה ולאהוב את עצמך, ואז יכול להיות שיתפנה לך גם מקום לאהוב את העובר שבתוכך ולהתרגל לעובדת היותו.

ובכל מקרה, גם אם לא- הזמן עושה את שלו ועם הזמן את תתרגלי לתינוק ותאהבי אותו. את יודעת את זה, נכון? ואני לא אומרת את זה סתם אלא מנסיון של נשים שליוויתי ושיתפו אותי בתחושות שלהן.

על ההבנה והעידוד. אתן תמיד מצליחות לשפר לי את ההרגשה. אני כל כך שמחה שיש לי את המקום הזה, לשפוך ולדעת שלא ישפטו אותי ואת הרגשות שלי. באמת באמת תודה. אתן מדהימות!

גם אני נכנסתי להיריון מוקדם אחרי הילדה, ולא הייתי ממש שמחה.

קיבלתי תינוק מדהים!!!!!! ואפילו דומה לי (הראשון דומה לבעלי). בטח שהיה קשה, אבל מה שהחזיק אותי זה לקחת את זה כמשימה, לגדל את השניים האלה כמו תאומים, לקנות עגלת תאומים, וגם זה חמוד, אפשר לפעמים להלביש אותם אותו דבר, הם אוהבים אותם משחקים וכ', ואז תדמייני לעצמך הפסקה ארוכה ארוכה , כמה שבא לך, 5 שנים, לא משנה... (
מקסימום אם אח"כ תתחרטי זה בסדר) ולדבר על זה גם עם בעלך שעכשיו מגדלים את שניהם/שתיהן ואז נחים,,וקונים בגדים, ומה שבא לך.

תתכנני עכשיו גם את הלידה- מה בא לך אולי דולה, אולי ללכת לחדר לידה טבעי, מה אחרי הלידה- איזה פינוקים- ללכת לאמא? לבית החלמה? תעש את זה הכי טוב שאפשר, וכדאי אפילו להקיע בזה הרבה כסף כי מצבך הנפשי מאד מאד עדין ולצערי יתכן שאת בסיכון לדיכאון אחרי לידה, אז תהיי עם יד על הדופק.

ועכשיו תנסי קצת להתפנק, אולי מסאז'ים, אולי ללכת לברכה, סתם אוכל טוב.

והכל לטובה, את עוד תתאהבי בו/בה.

הערה: במידה ואת מרגישה איזשהו צורך לפגוע בך או בעובר את חייבת לפנות לתמיכהנפשית.

כשנכנסתי להריון שלישי נבהלתי, הרגשתי שזה גדול עלי. היו לי שני ילדים, הבכור בן שנתיים וחצי, ועוד דברים שבדיוק נפלו עלי באותה תקופה. גם אני קיוויתי בהתחלה לראות דם. אח"כ הדחקתי את ההריון ולא חשבתי עליו.

זה אכן קשה מאד, בעיקר רגשות האשמה על עצם ההרגשה שלך, שרק גורמים להרגיש גרוע יותר. וגם העומס על הגוף שעוד לא התאושש מהלידה הקודמת משפיע.

כל הכבוד לכם שהחלטתם לא להפיל. כל הכבוד לך שאת מצליחה להתעלות ולתפקד. זה מראה שיש לך כוח רצון חזק  לקיום משפחה ולקיום רצון ה' גם בהתגברות על קשיים אישיים שלך. זוהי מסירות נפש של ממש.

שנני לעצמך שוב ושוב: כל הכבוד לי! על הדברים הנ"ל ועל עוד דברים שאת מוצאת בעצמך.

אני מאד מצטרפת לתגובה שמעלי: תהיי עם יד על הדופק שאת לא בכיוון של דיכאון אחרי הלידה או אף לפני הלידה. אם יש לך חשש אל תהססו לגשת לעזרה מקצועית לפני שזה מתדרדר. אפשר לפני כן לקבל עידוד וחיזוק גם מדברים לא מקצועיים כמו חברות, תגובות בפורום, פינוקים, אוכל ועזרה פיזית בבית. אפשר לקבל עידוד אולי מהרב שלכם. אולי הוא יכול לחזק לכם את האמונה שזה רצון ה' ושהוא ייתן כוח.

אני נעזרתי מאד בבעלי, שיתפתי אותו והוא עודד אותי מאד. אולי גם לך זה יעזור -  לפי מה שהבנתי אתם יחד בהחלטה להשאיר את ההריון וגם יחד בקשיים. שזה נפלא! (יש מקרים שצד אחד לוחץ על השני, או שהקשיים נופלים רק על אחד, והשני אפילו לא מזדהה עם החששות).

בזהירות אכתוב - אם החשש שלכם הוא שתצטרכו עזרה כלכלית, גם על זה אולי כדאי לחשוב כבר מעכשיו ולנסות לקבל אותה, לפני שהמצב מתדרדר. וגם אם לא לוקחים עזרה, עצם התכנונים האלה יכולים להקטין את חוסר הודאות וכך גם החששות קטנים.

לסיום במקרה האישי שלי (מזל שזה אנונימי), קיבלתי ילדה מדהימה עם המון מרץ ושמחת חיים. כשנולדה היה עמוס וקשה. אבל עכשיו כשהיא מדברת איתי ומחבקת אותי עם כל כוחות החיים המתפרצים שלה, אני חשה שהיא זו שנותנת לי כוחות.

וכרגע, לאחר תקופה ארוכה שאני רוצה ולא מצליחה להרות, אני מודה לה' שנתן לי אותה בזמן, כשהייתי צעירה יותר. כנראה זה היה חלון ההזדמנות האופטימלי מבחינת הגוף והגיל שלי. 

מאחלת לך הרבה בריאות, שמחה ורוגע.

תנסי לדאוג לשמחה שלך כרגע. להיות שמחה ומסופקת, ולשם כך כל האמצעים כשרים - גם ובעיקר פינוקים!

כל השאר כבר יסתדר מעצמו כשיגיע הזמן הנכון - מבטיחה!

היה חשוב לי מאוד לספר לכן, אחרי כל התמיכה והעידוד הנפלאים שנתתן לי.

אתמול הייתי אצל הרופא נשים שלי והוא עשה לי אולטרסאונד. פתאום, להפתעתי, כשראיתי את העובר ממש ממש התרגשתי! התחלתי ממש לחייך ולשמוח. זה פשוט בא משום מקום. אני מאמינה שזה התחיל לנבוט בלי ששמתי לב אחרי שעזרתן לי קצת להירגע כאן, ופתאום זה התפרץ. ב"ה עכשיו לי ולבעלי יש שלווה נפשית מדהימה.

ובונוס קטן נוסף - כשהלכתי לאחות כדי למדוד משקל ולחץ דם גיליתי שבגלל הבחילות הגעתי בחזרה למשקל שבו התחלתי את ההריון הקודם!

זה עזר לי מאוד להרגיש יותר טוב עם הגוף שלי, כי זה אומר שבעז"ה יהיה לי יותר קל לחזור למשקל שלי ממה שחשבתי.

אז תודה רבה לכולכן. עשיתן איתי חסד שלא יאמן, ואני חייבת לכן כל כך הרבה! תודה תודה!

כל הכבוד!

אני בטוחה שה' מאוד גאה בך!!!

חזקי ואמצי!

חיבוק גדול ממני, ובטוחה שמעוד הרבה נשים...

כיף כל כך לחשוב על זה שאת מרגישה אחרת! ברוך ה'!  איזה טוב ה'!

מאחלת לך רק כוחות ושמחה!

מאחלת שתמשיכו להרגיש טוב!

ואם פה ושם תהיה "נפילה" - תזכרי שהיון זו חתיכת טלטלה הורמונלית.... 

ובשם הפורום אני מודיעה לך שזכאותך לפינוקים אין קץ נשמרת לך, למרות שאת מרגישה יותר טוב!!! 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t478567#5536226

ילדתי לפני כמה ימים את הילד הזה....

ושמחה בו מאד מאד

הלב אוצרות של סייעתא דשמייא וכוחות לכל מה שאת צריכה ורוצה!

אין לי מילים ישר כוח עצום לאנונימית הפותחת ולכל הבנות המקסימות בפורום הזה...

זה כל כך מרגש

אשריכם ישראל......

אם תרצי להתיעץ, והרבה פעמים כשרע לנו, טוב להתיעץ, אבל יש שיקול כספי,

אפשר לפנות לאגודת "אפרת", אולי להם יש מענה חינמי לצורך \ להכרח לפרוק ולשתף.

אפשר גם לשאול אותה שאלה ממכון פוע"ה.  

אמנם אינך הלקוחה הסטנדרטית של ארגון זה או זה, אבל בהחלט יתכן שיש להם מענה דיסקרטי וחינמי ומעולה לצרכים שלך.

וכמו שכבר נאמר, גם אני מכירה ילדים מהריונות שהוגדרו לכתחילה כ"לא רצויים" שההורים נרעדים מהמחשבה איפה הם היו היום ללא הילד\ה המדהים\ה שנולד\ה.

אפשרות נוספת - ללטף את הבטן ולומר "אמא אוהבת אותך".  אפשר להתחיל בליטוף חד פעמי, אפשר כל כמה שעות, אפשר עם הזמן לעשות זאת לעיתים יותר תכופות.  בעז"ה, לאט לאט, תרגישי שלמה עם ההריון ועם החמוד\ה שעתיד להיוולד בשעה טובה ומאוד מוצלחת.

אם תרצי עוד הצעות, אפשר באישי.

לדעתי, את מתארת מצב של דיכאון ועליך לפנות לייעוץ פסיכיאטרי.

שהיא לא לקחה מניעה - בדיוק כמו שאת ממליצה

ופשוט אין לה כוח נפשי להריון לידה וילד ברמה כזו שהיא נכנסת לדכאון בגלל ההריון.

תארי לך שזה קורה.

אז מה עדיף? טיפול פסיכיאטרי וכדורים נוגדי דכאון? או מניעה?

מה את אומרת יעל?!?!

אם עד היום לא חשבת על זה. אולי לפחות מהיום לפני שתסבירי לכל אישה למה אמצעי המניעה הם כזו רעה חולה וילדים צפופים כל 10 חודשים זה ברכה- תחשבי פעמיים?!?

בדיוק בגלל זה הרבנים מתירים מניעה.

לא נראה לי.אני כן דיברתי איתה, לעומת זאת,ואני יכולה לומר לך שהיא נגד גלולות,

אבל מציעה מגוון אופציות רחב אחר, למניעה למי שמעוניינת

כך שתחדלו מלשפוט אותה מבלי שאפילו ביררתן את הנושא!

יותר בקטע של הדחקה שאני בהריון, לדוג' פעם ראשונה שבדקתי באמת שאני בהריון היה בשבוע 15,

אבל לאט לאט השלמתי עם ההריון והתחברתי ואז ,בשבוע 40 לא הרגשתי תנועות, הגעתי לבי"ח והעובר היה ללא דופק,,,

שלא תתנסו, 

בכל אופן אני כנראה שוב בהריון

השלבים האלה של האבחונים לא קלים בכלל...

גם אני הכחשתי בהתחלה, אמרתי שרופא ההתפחות הזה (הראשון שהעלה את החשד) לא מבין כלום, קלינאית התקשורת סתם חושבת שכדאי שנברר על גן מיוחד והחברה שלי (הראשונה שאמרה לי משהו בכיוון) סתם משליכה מהילד שלה לילדה שלי.

היום אני שמחה באבחנה הזו, כי היא מביאה לנו שקט נפשי והמתקדות בדרכים הנכונות לעזור לה. וכן, גם כי אנחנו יודעים שעכשיו נחסכים לנו כל הצער והבלבול שחווינו עד שהבן הגדול שלי אובחן...

וכן, גם אני במחשבות על נישואין הרבה מהזמן (אצל הבן שלי זה כבר קרוב למדי), וזו דאגה מובנת בהחלט - כי בסופו של דבר נישואין הם סוג של גושפנקה למסוגלות חברתית, חוץ מזה שהם חלום של כל אמא יהודייה...

אני חושבת שהקושי העיקרי אצלך הוא הסביבה והתגובות שלה.

בגן של הבת שלי יש באמת ילדה שהאחים שלה לא יודעים שהיא אוטיסטית (מבחינתם היא בגן שפה). יכול להיות שזה גם מה שהם אומרים לסביבה שלהם... לא הצלחתי להבין בדיוק את הסיבה להסתרה, אבל אולי זה נובע באמת מהחשש לפגיעה בשידוכים... (הבת שלי לומדת בגן חרדי)

אני עדיין חושבת שהסביבה לא צריכה להיות סיבה להימנע מאבחון, אבל אולי כן יהיה מקום לחשוב על להסתיר את התוצאות שלו, אם אכן הן יהיו ASD...

שולחת לך שוב חיבוק גדול ומבין❤️

את מוזמנת לפרוק באישי, אם בא לך...

בואי נחלק את זה לשתיים:

החלק שאת צריכה לעבור כדי להבין ולעכל שיש לילד שלך בעיה מאובחנת. שזה טבעי, זה מבלבל, זה קשה, עיצוב וגם משמח להבין את המציאות.

והחלק השני, של הציבור שכל כך באטרף אחרי הנושא הזה, זה חולני ולא שפוי שביקשו מכתב שהבעיה לא אצל הבעל. אמאל'ה. זה נראה לי כמו ההיפך הגמור של עבודת ה'. בדיוק ההיפך מלצאת בשאלה, צריך לחזור בתשובה בנושא הזה. חיבוק גדול. תנסי כמה שפחות לשתף פעולה עם זה. פשוט שגעון. 

חיבוק לפותחת היקרה.

בציבור שלנו אין בכלל בכלל התייחסות לבעיות כאלו.

אני חושבת שכאן נכנסת אמונה בה'.

תאמיני שה' יסדר לכם שידוך שיתאים בול אבל בול למשפחה שלכם. שידוך שלא אכפת לו או לה מה "על הנייר".

אשתף אותך, ואולי זה יישמע גאוותני אבל פחות אכפת לי,

שכשפגשתי את חמותי,

פתאום הייתה לי אינטואיציה חזקה, שבה ראיתי אותה מתפללת כנגד הקיר ובדמעות לשידוך לבן שלה (בעלי).

כביכול היא זימנה אותי...

בעלי היה אברך גרוש עם חמישה ילדים. מה היה הסיכוי...?

והנה, ה' מזמן. אני מאמינה בזה בכל ליבי. שנישואים הם דבר כל כך קריטי לחיים, שאין מצב שזה לא מה'.

ויש עוד מלא אנשים עם כל מיני סיפורים שונים ומשונים, שהקב"ה זיווג אותם כאילו בעלי כורחם.

היה לי חבל וצורם לשמוע שהשיטה הישנה שלא מקבלת שום שונה- עדיין תופסת.

מה זה משנה שאחד הילדים יש קושי התפתחותי למען ה'? האם הורים "מושלמים" בהכרח יולידו צאצאים מושלמים?

ומתי רצון ה' זה לפסול כל דבר שלא מושלם?

פשוט התחושה של מי סוג א ומי לא,

שאם יש למשפחה אחת בעיה רפואית לאחד הילדים - אז ברור שצריך שידוך מותאם - עדיין מורגשת (אצלנו, לא מכלילה לרגע)

זה נקרא להיות מנומס, שזה די בסיסי..

לראות במישהו שאין לו שום בעיה סוג ב כי לאחיו יש בעיה כלשהי לא נקרא לקבל..

זה פשוט מוטמע ככ עמוק בתרבות שגם מי שמוגדר סוג ב מקבל את זה כצודק, אבל בחברה הכללית זה רחוק מלהיחשב קבלה או הכלה

ככה גם ספרדים סוג ב'...

אצל ה' ואצל המציאות הנפשית, אין סוג א וסוג ב.

יצאתי עם סוג א- בחורים שהיה להם הכל. שלא היה כלום על מה לפסול.

והנשמה ידעה כשהגיע המיועד.

כביכול הצביעה ואמרה- זה שייך לי. זה מהשורש שלי.

הייתי יכולה להתחתן עם זוג א, והוא היה יכול להיות אדם שאין לי שום שיחה משמעותית אתו. שום עומק ושום רגש.

אז מה היה עוזר לי סוג א?

המציאות הרגשית היא המציאות היותר אמתית ביחסים בין בני זוג.

ופה זה ממש לא משנה מה הסוג. משנה שזה מישהו ששיש ביניכם משהו משמעותי ועמוק.

אם יש למיועד אח עם בעיית עיכוב התפתחותית, מה זה אומר על האיכויות שלו?

מעניין אותי כי זו תפיסת עולם כל כך שונה.

אצלנו המיועד נשפט כאינדיבידואל בזכות עצמו ולא בהקשר של משפחה.

כאילו אם יש במשפחה תלמיד חכם אז זה מקפיץ את המניה, ואם יש אחות שקצת ירדה מהדרך זה מוריד את המניה?

כמובן זה מה שקורה אצלנו - קהילה חסידית קלאסית.

לשאלתך, בחורה שמגיעה מבית שכולם שם לומדי תורה, תלמידי חכמים

בחורה שמגיעה מבית שכולם שם בריאים בגופם שכלם נפשם

בחורה שאבא שלה 'מרשים', אם זה בזכות העבודה או הלימוד שלו - זו בחורה יותר שווה.

אבא שמשכים קום, לומד בעשר כוללים במקביל - עוד מניה.

לעומת זאת בחורה שיש לה אח או אחות שיצאו בשאלה

בחורה שיש לה קרובי משפחה עם קושי כזה או אחר

אם יש שני ילדים במשפחה? אז בכלל - מצב גרוע.

גם אם אין שום קשר בין הקושי של שני הילדים (אחד נוירולוגי השני פיזי, סתם תוקעת)

אני למשל מגיעה מבית - יש לי אח אחד שיצא בשאלה ועוד אח עם מוגבלות נפשית - מראש ידעתי שאין לי למה לצפות. מראש ידעתי שלא אזכה בשפיץ של הישיבה.

אם כי אני אישית גם ככה לא חיפשתי את זה, בפועל בעלי הכי טוב ונכון עבורי.

חיסרון שלו בגיל 20 הוא היום היתרון הכי גדול שלו.  

מבחינת הרקע המשפחתי

התפשרות ראשונה - חמותי היא טיפוס, כנל גם גיסתי. כבר בבירורים לאמא שלי היה קשה עם ההצעה הזאת בגלל הגיסה.

התפשרות שנייה - אח עם קושי רפואי.

ככה שזה ממש ענבי הגפן.

המשפחות ה ''טובות'' של הקהילה, נגיד אחיין שלי מתחתן - אח שלי ראש כולל, הבן שלו בחור כישרוני ברמות, ממש מהטובים בישיבה.

אח שלי קיבל עבורו רשימת מכולת של הצעות, רק היה צריך לבחור ולתעדף בין כשרונית עם לב זהב לכשרונית עם ראיית האחר.

הוא התארס עם בחורה שנחשבת מהטובות בסמינר שלומדת כמובן תכנות ובחיים לא תעבוד בזה. העיקר התעודה.

ההתנהלות הזאת רצחנית, זה מזה לא פייר

מאין תחושה שאין הזדמנות שווה לכולם.

הלוואי והמקובלות הייתה משתנה - קודם כל פגישה, הרבה לפני כל הבירורים מלא שידוכים יורדים בשלב הזה.

תנו לזוג להכיר, אחר כך תבררו מה הרקע של הסבתא החורגת.

ככה זה אצלנו (אנחנו חסידים, אנשים טובים אבל וואלה סיפור השידוכים לא הכי הוגן).  

כן אני יכולה להגיד שיש התקדמות, ילד עם תסמונת דאון - זה לא נחשב לבעיה.

אם יש במשפחה עשרה ילדים ואחד מתוכם עם קושי - יותר קל להסתיר את זה ממשפחה שיש להם ארבעה ילדים ואחד עם קושי.

כיום, כשמשהו מציע שידוך לגיסי, קודם כל מגששת מה הבעיה שם כי חייבת להיות אחת כזאת.

ואם אין בעיה ברקע המשפחתי מראש לא נכנסים להצעה כי בטוח יש פה איזה חתול בשק.

תודה על התשובה המפורטת.

גם אני חושבת שזה לא פייר וחוטא לאמת

ולא מצאתי היגיון בזה.

אם יש 2 אחים של מועמד- אחד עם קשה וריכוז והשני חזר בשאלה-

מה זה אומר עליו?

מה זה אומר על המשפחה?

למה זה אומר שהמשפחה לא טובה מספיק? או שהחתן סוג ב'?

את האמת שההיתפסות הזאת לכל מה שחיצוני,

והאישור החברתי בכל מחיר שיכול גם להכשיר שרצים קשים (הסתרות חמורות מאוד, נגיד של פגיעות מיניות)

זה נראה לי כל כך הופך רצון ה'.

כאילו כבר אין שום קשר לאמות המוסר האנושיות הבסיסיות. הכל נשפט לפי המעמד החברתי.

ככה תלמידי חכמים מגיעים למצב שבו הם דורשים עבור הזכות להתחתן איתם- מאות אלפי שקלים.

אני יודעת שזה יותר אצל הליטאים, ועדיין.

ממתי זה מוסר אנושי בסיסי?

ממתי זה ערך תורני?

ועוד זה נישא בפי כל, בלי שום בושה.

את האמת שלא ברור לי איך אפשר לחיות בתוך כללים מעוותים שכאלה.

ואני יודעת שאולי אני פוגעת בך או במישהי אחרת, אבל זה נשמע לי כל כך רחוק מצדק בסיסי, שאני חייבת למחות

שההתנהלות שקיימת אצלנו,

וההתנהלות שקיימת בחלק מהציבור הליטאי ש ''קונים'' את החתן - אני רוצה לקוות איתך שמשובר בחלק קטן מכל הציבור.

אני לא רוצה לבאס אותך אבל מהיכרות עם חברות מחסידויות אחרות - זה דיי חוזר על עצמו.

מי יותר ומי פחות - הרעיון קיים. 

איך יכולים בחורים להגיד- אני פוסל כל הצעה מתחת ל-500,000 ואין מישהו שיגיד על זה שזה חזירי?

שזה מבזה את התורה?

למה לשמר נורמות שמבזות את התורה?

מי שהוא בן תורה אמיתי צריך להידחות בשאט נפש מזה. מי שהוא ממשיך את הכיוון הזה- זו שחיתות מוסרית.

אם אפשר לשאול עוד שאלה.

הרי בסוף זיווג זה משמיים.

והקב"ה יש לו היכרות עם בני עמו ועם השיטה,

אז מה זה משנה בעצם אם זה פייר או לא פייר,

הרי בסוף תתחתני עם מי שהקב"ה הועיד לך.

ומי שהוא הועיד לך זה הוא הוא הועיד לך.

לא השיטה.

לא מה השכנה אמרה עלייך בבירור,

לא הטלפון שאת מחזיקה,

ולא איפה האחים שלך למדו

- ה' מזווג זיווגים לא השיטה.

אז מה זה בעצם משנה כמה הצעות נופלות אם הקב"ה הפיל אותן?

מקווה ששאלתי ברור ורק אם יבוא לך תעני.

אל תקנאי, גם לי יש ניסיונות

ובתחילת הנישואים היה לי ממש קשה. זה שמשהו הוא מאת ה' זה לא אומר שזה לא קשה או שאין עבודה..

ממש לא קל! והתקופה הזו עד קבלת אבחנה היא מטלטלת ומערערת ותדעי שזה הכי נורמלי בעולם (אומרת את זה כאשת מקצוע בתחום...), וכל מה שאת מרגישה עכשיו זה חלק נורמלי מהדבר הזה אבל אל תוותרי על זה! לא בשביל שידוכים ולא בשביל הסביבה! זו מתנה לילד ולך שתדעו בדיוק איזה טיפול ודרך להתוות לו.

בינתיים רק חיבוקים ושתדעי לך שאפשר לראות מפה איזו אמא מדהימה את וכמה את משקיעה בשני המתוקים שלך, לא משנה מה יש לו בדיוק- הוא זכה באמא כמוך! שמה שלא יהיה נותנת לו הכל ומשקיעה בו ועושה את הדבר הנכון גם כשהסביבה חושבת שאת מגזימה.

מקווה שבע"ה האבחון יעשה לו טוב ותלמדו מה מתאים לנתב אותו להצלחה ועשיה ברוכה שנכונה לו ולכם.
ומבאס שאת אמורה לדאוג לגיס שלא התחתן במקום לבן שלך...כלומר ברור שתדאגי לבן, אבל חבל שאבחון כל שהוא אמור להטריד שחלילה חלילה בגללו הגיס לא יתחתן...מאחלת שתהייה האבחנה הכי מדויקת לטיפול הכי מדויק וטוב בשבילו. הגיס עוד יתחתן, הזיווג שלו מחכה לו בעתו ובזמנו.
 

אין שמחה כהתרת הספקות.

נכון איבחון זו חותמת לכל החיים.

אבל ילד שמאובחן בגיל צעיר ולא משנה האבחנה .

מקבל מענה לקשיים שלו.

בגיל הצעיר במיוחד עם אבחנה של A.S.D.

חשובה התערבות מוקדמת ומייטבית לקידום הילד.

כשהתארסנו לפני כמה עשרות שנים.

זרקה בחורה חרדית(לא חכמה כלל)

אי פגם יש באחותך אשכנזיה.

מתחתנת עם בחור ספרדי עם אח מפגר!

סליחה על הבוטות.אבל כך קראו לבעלי מוגבלות שכלית.

שמעתי את זה דקה לפני חתונה.

רציתי לחנוק אותה . פשוט בחורה טיפשה ולא מחונכת .

יש אנשים עם אבחנה של אוטיזם בתפקוד גבוה.

שחיים חיים עצמאיים כולל נישואין.

לימודים אקדמיים .המון המון בהצלחה.

האבחון של הילד לא אמור לפגוע בכיס, הלכת רחוק חחח

סתם שיתפתי על הקושי שיש בשידוכים של בעלי מוגבלויות 

תני לעצמך זמן לעכל.. זה מטלטל מאוד.

תזכרי שהכי חשוב שתדעו איך לעזור ולהקל ולקדם את הילד שלכם.

כל השאר בע"ה יהיה בסדר ❤️

אלא הרבה אנשים חוששים מהתיוג של אוטיזם לדוגמא.

אגב שמעתי כבר כמה אנשים שהעדיפו לעשות אבחון פרטי כדי לדעת מה הבעיה ואיך לפעול, אבל לא דרך הקופח כדי שלא יהיה רקורד ברשומות.

לצערי אין לי עצה טובה לתת לך, האמת היא שגם אותי היה מדאיג במגזר כזה מה יהא על הילד 😔 

אבל אוטיזם בתפקוד גבוה שונה מאוד מאוטיזם בתפקוד נמוך, ובאמת לאט לאט מנרמלים את זה וזה כבר לא מפחיד כל כך.

הלוואי שזה יגיע לכל הציבורים...

אין לזה משמעות אמיתי מעבר לכך. וגם זה רק בישראל.

אוטיזם מתוקצב יותר גבוה ויותר שנים מפיגור שכלי למשל. לא בגלל שזאת האמת, בגלל יח"ץ יותר טוב שהביאו לחקיקה ולזכויות. אבל זה לא הלקות הכי קשה. ממש לא (אם בכלל יש איזשהו מדרג)

באמת לא ברור למה אין השוואה למש"ה

אבל גם מבחינת איך שזה נתפס בחברה...

וזה ממש לא נכון.

(יש לי חברה עם ילדה על הרצף בתפקוד גבוה ועם ילד עם לקות שהביטוי שלה הרבה יותר חמור - הילדה מקבלת 100% נכות, והילד, אחרי מאבקים, מקבל 50%...)

100% זה ממש לא הכי הרבה שאפשר לקבל.

יש כמה מדרגות של נכויות, 50%, 100%, 112%, 188%, ו235% (לא יודעת איזה מתמטיקה למד מי שהגדיר את זה ככה...🫣).

אוטיזם אולי מקבל אוטומטית הגדרה של 100% נכות, אבל זה עדיין לא אומר שזה הכי קשה.

יש לקויות ללא ספק יותר מורכבות מאוטיזם (מכירה את 'עדי' בירושלים? על"ה לשעבר... לא חושבת שיש מישהו שיגיד שהלקויות שיש שם פחות קשות מאוטיזם).

אולי הכוונה ביחס לילד שאין לו לקות פיזית?

בכל מקרה, אני רואה היום הרבה שיח שבגלל מנסה לדבר על אוטיזם כ'שונות נוירולוגית' ולא 'לקות'. (מסכימה עם הגישה הזו חלקית. אני חושבת שביחס לתפקוד הגבוה יש בזה הרבה אמת. אבל לנסות להתייחס בצורה זהה לכל הקשת האוטיסטית זה לא ממש מדויק...)

שהאבחון יהיה התרת ספקות והסבר מדויק

ושבעז"ה בעקבות האבחון תדעו לתת לו את המענה המדויק, ילד שמקבל מענה נכון צומח ומתפתח ומצמצם פערים.

מניחה שהפנו אותך לאבחון פסיכולוגי?

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

לגבי הטיפול במשחות - אצלנו לא עזר. יותר מזה, כל פעם שהתחלנו למרוח באורח פלא הכל נעלם אבל יומיים אחרי שהפסקנו (בהתאם להנחיות) חזר כפול.

מה שכן עזר - מקלחות, לא מים חמים מידי

קרם לחות אחרי מקלחת

בגדים מבד נעים, בעיקר כותנה (לא יודעת אם בגלל האטופיק או רגישות שלו). 

מקלחות - באיזו תדירות? (היא די שונאת...)

איזה קרם לחות?

בגדים מכותנה (או בדים נוחים) זה רוב הבגדים שלה...

זה קשור גם בעונות השנה?

יש כאלה שדווקא יותר בחורף וכאלה שיותר בקיץ

שימי איזשהו קרם לחות לכמה ימים פעמיים ביום ותראי אם עוזר, נשמע שזה רמה די קלה אם פעם ראשונה קרה לה ואם לא מפריע לה

יש תקופות עם התפרצות ויש תקופות יותר רגועות.

מקלחת - יש לי שכנה מקלחת את הילד לכבוד שבת וזהווווו.

אצלנו כנל, הילד ממש שונא להתקלח, ככה שאני מקלחת פעם ביומיים שלוש. תלוי כמובן בהתאם לצורך. 

אז תחכי לראות מה הרופא עור אומר.

אם האטופיק לא מציק לה אז אפשר להסתפק בקרם לחות (אקווה קרם או משהו דומה) כדי למנוע החמרה, אם מגרד לה אז חשוב לטפל במשחה כדי שלא יציק לה, וכדי שלא תגרום בגירוד לפצעים שעלולים להזדהם.

אחרי מקלחת לייבש בעדינות אבל ביסודיות.

וטעות שלי, בעקבות משחה סטרואידית שהרופא נתן- זה עבר אבל לאחר מכן החמיר את המצב.

היה לה בחלק קטן מהפנים שהיה אפשר להתעלם אבל המשפחה לחצה עלי לפנות לרופא.

אני בטוחה שלא נעים להם להגיד שהיה עדיף לא להתערב כי זה היה בקטנה לעומת מה שהיא עוברת כבר שנים.

סטרואידים זה באמת מה😈 ומקללת את הרגע שנכנסו לחיי. לפעמים חושבת שהמציאו אותם כדי שהמטופלים יזדקקו לרפואה לנצח.

טוב אני סתם פורקת עכשיו...

חשוב לשמור על לחות העור כל הזמן

אם מזיעים אז לשטוף פנים, לנגב, ולמרוח קרם לחות

מקלחות קצרות ולא חמות מדי

כותנה 100%

לדאוג לנפש רגועה ובלי אוירה לוחצת בבית

ויש טוענים שקשור גם למזון- להמנע ממוצרי חלב, קמח לבן וסוכר מעובד

אתן מחזקות אותי לא למרוח לה משחה...

מתלבטת אם להתחיל עם קרם לחות. לא מבינה בזה בכלל🙈 איך בוחרים משהו מתאים? (למרות שלדעתי היא לא תסכים שאמרח לה...)

הרופאה הסבירה לי שהאקווה קרם מתאים לאטופיק כי אין בו בשמים וחמרים שעלולים ליצור גירוי.

יכול להיות שעם מרשם רופא זה יותר זול, כי זה יחסית יקר.

ממליצה גם על אמול במקלחת.

לק"י

אבל זה יקר.

הגיוני יותר להתחיל עם אקווזום. לא זוכרת שהוא יקר במיוחד.

חשבנו זה יובש

הרופא ילדים הביא קרם אקווה כזה

ניסינו שמו זית

וגם קוואקר במקלחת

וחלב אם

והגענו למצד שהילדה לא ישנה בלילה מרוב גירודים (זה לא קרה ביום או יומיים. מגיל חודשיים בערך עד איזה שנה שקיבלנו את האבחנה ניסינו קרם לחות של מוסטלה וסבון מקלחת מיוחד לעור רגיל וכו וכו)

ובסוף הגענו לרופא עור תותח שהביא חנו מרשמים לשני סטרואידים וסוג של לחות (הוא טען שזה סוג של וזלין) הסביר לנו איך לערבב אותם, באיזה יחס, ונתן לנו תכנית ממש של חודש ומשו של כמה ימים, כמה פעמים ביום, בהדרגה ממש מפורט, ולחזור אליו אחרי זה

מאז

לא היינו צריכים כמעט סטרואידים (היא כיום בת ארבע)

יש לי משחה אלוקום שאני מורחת מקומית כשיש התפרצות או משו נקודתי

ומשתדלים קרם לחות אחרי מקלחת

אז סטרואידים זה מאוד לא בריא

אבל ברוך שנתן כוח לרופא לרפא ולעזור לילדה שלי

אגב עובדה מעניינת, כשהקטנה שלי נוחדה, בגיל באמת ניראלי שבועיים אמרתי לבעלי מתחיל לה גם, הוא אמר שאני סתם חרדתית אבל אמא יודעת מה היא אומרת, לקחתי אותה לאותו רופא, אמר לי ישר שהוא מבין על מה אני מדברת ושצדקתי (לא ראו כלום כלום חיצונית, משו במרקם של העור שלה הזכיר לי את הגדולה) ושבגלל שבאתי מאוד מוקדם, יש מחקרים שגם ילדים שנולדים עם הגן של האוטופיק אם מקבלים מספיק לחות איכותית בקביעות מגיל קטן קטן- הגוף יכול להצליח לדכא את זה. מרחתי לה לה רוש פוזה ומוסטלה לסירוגין, כל יום בוקר וערב וברוך ה' זה באמת דוכא

גם אני תהיתי על בת החודשיים שלי.והבן שמעליה עם אטופיק.

אתחיל להקפיד איתה יותר על קרם לחות.

תודה 

פתאום חשבתי - זה שהיא הייתה אנרגטית השבוע באופן קצת יוצא דופן (תלינו את זה בעובדה שהיא לא הייתה במסגרת) - יכול להיות קשור לאטופיק?🤔

בכל אופן, כרגע אין לי כל כך כוח להתחיל עם משהו בכלל (אני לא אוהבת למרוח משחות🙈 רק את קרם הגוף המסוים שאני משתמשת בו), אבל אולי בתור התחלה נחליף לה סבון.

יש המלצה לסבון מתאים?

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?

לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.

אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חחחחחחח

תודה אבל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה

וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה

אז ככה אישה נשואה שטובלת  ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.

אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.

אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה 

מאחרת לי😵‍💫

הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור

בהצלחה לי🥵

ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק

תודה🩷

המצווה הכי שנואה עלי. באמת.

אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂

(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)

סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.

תודה לכולן.

הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.

לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו

ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח

נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים

במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦‍♀️

כאילו אלוקים רומז לי לוותר

ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי

כזה מתסכל

מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.

ושמחה אחהצ ולא קמה עייפה.

לא היתי מנסה לגרום לה לישון יותר. יותר כדאי למצוא לה עוד נשחקים שיעניינו אותה ויוציאו לה מרץ.

היא יושבת? זוחלת? 

זה באמת מתיש להיות איתם בלי הפסקה.

ממליצה לך ממש לישון ברגע שהיא נרדמת בבוקר ובצהריים. אפילו אפ לא תרדמי ורק תנוחי חצי שעה זה גם ממש עוזר. וכן, כל מה שצריך שהיא תישן כדי לעשות - יאלץ לחכות..

אם היא יושבת את יכולה להביא לה בריכת כדורים קטנה זה משהו די אהוב בגיל הזה

לפעמים השעה מנוחה ממש עוזרת לי לתפקד,

אבל אולי אני גם אנסה לישון מוקדם יותר כי אני לפעמים ישנה ממש מאוחר 

מרקמים על כסא אוכל- להפשיט אותה ולתת לה לשחק ביוגורט/ קמח/ מים/ מים עם קצת צבע מאכל

לתלות לה כל מיני דברים על הקיר ולתת לה למשוך

להושיב אותה בתוך מתחם סגור- ברכה קטנה, גיגית כביסה (ריקים כמובן), ולתת כמה משחקים רכים/ כדורים. לא יודעת למה הם אוהבים את זה אבל זה עובד.

זה לגמרי הזמן להתחיל לגוון לה במשחקים- קוביות,כלי בובה, בובה, מכוניות, דברים שישמשו בהמשך. כדאי לקנות מעכשיו

לגבי שינה- מאוד משתנה. אצלי הוא בדיוק בן תשעה חודשים ולאחרונה התחיל לישון יותר. לפני זה היה ישן בערך חצי שעה או אפילו עשרים דקות פעמיים/ שלוש ביום

נראה לי לגבי האוכל זה נראה לי מאכלים שאסור בגיל שלה, סוכריה על מקל ממש בעייתי וגזר.

היא כרגע רק בשלב הטעימות

ושאלה, מותר להושיב בכיסא אוכל אם היא יציבה בישיבה אבל לא יושבת לגמרי לבד?

אשמח לדעת

אני נותנת לבן התשעה חודשים שלי כבר חודשיים לפחות גזר, ולאחרונה גם סוכריה על מקל אני מביאה בצורת מלבן כזה baby doll

כמובן עם השגחה.

מה הבעיה בשני הדברים האלו דווקא?

הסוכריות זה מסוכן לתינוקות  בגלל חנק וגזר גם נראה לי מלחיץ אבל אולי זו רק אני.

לא חשבתי על זה האמת. אבדוק.

תודה!

אפשר גם בלי מים

עם אבטיח או לבן, אוכל מלכלך שאפשר להתחיל להתנסות בו בגיל הזה

ואחכ שוטפים ומתנקים

ממלאים טיפה מים ונותנים לה להחליק מצד לצד תחת השגחה בשבע עיניים

זה מעייף וכיף,  לתינוקות שאוהבים אמבטיה

שמחה שאחרי הלידה הצלחת לטפל בווגינסמוס❤️

אני ממליצה על שערי צדק (אבל לא התנסיתי בבתי חולים אחרים), וממליצה בחום על אודליה גור אריה כדולה. ליוותה אותי בלידה אחרי קיסרי שב"ה הסתיימה יחסית במהירות בלידה רגילה. (אבל הייתה לי גם רופאה פרטית... לצערי היא כבר לא עובדת בשערי צדק. וכמובן, רופא פרטי זה עסק יקר בהרבה...) אודליה ליוותה אותי גם בלידה אח"כ, שאמנם הייתה ארוכה יותר אבל גם היא הסתיימה  בלידה רגילה.

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

לגבי דולה: אני ממש ממליצה על אביה רייכנר. היא גרה באפרת. היא עושה גם הכנה ללידה וגם ליווי לידות. (בשנה האחרונה היא עשתה הפסקה מליווי לידות, אבל לאחרונה היא כתבה שהיא חוזרת לזה בקרוב. אז תלוי מתי את צריכה ללדת, כדאי לברר מולה.) 058-692-0324

הייתי ממליצה ללכת לעיבוד לידה

וכן, לקחת דולה מתאימה

ובקשר לבדיקת פתיחה זכותך המלאה להגיד שאת מסרבת לבדיקה (וגם לכל פרוצדורה אחרת)

זה הגוף שלך, וההחלטה היא בסוף שלך

מיילדת שצמודה ליולדת יכולה להבין אם היא בלידה גם בלי בדיקת פתיחה

נכון שיגידו לך שזה הנהלים וכו' וכו' אבל את לא מחוייבת לנהלים וזכותך עדיין לסרב

כמו שבלידה הראשונה היתה נראית בלידה וזה לא התקדם. בסוף הפתיחה כן יכולה לתת אינדיקציה גם ליולדת עצמה עד כמה היא יכולה להמשיך..

ולך הפותחת - חיבוק נשמעת חויה קשה, טוב שטיפלת בזה ובע"ה מקווה שתהיה לידה קלה ומעצימה.

אלא היו לה צירים במוניטור

ורק כדי לברר מה הפתיחה (שזה לא כזה חשוב בסוף ליולדת) התחילו עם אפידורל ואז כדי לא לבזבז סתם את האפידורל אז התחילו עם פיטוצין ובלון ומפל התערבויות בלתי נגמר

שאם לא הייתי בודקת פתיחה במרפאה, כנראה שהייתי יולדת בבית.

הייתי בפתיחה 5, אבל לא נראיתי בלידה פעילה. עם צירים לא סדירים ולא חזקים. בבת אחת זה קפץ לפתיחה מלאה וצירי לחץ.

רק כדי לתת אפידורל ולבדוק אותה, מאמינה שהכניסו כי היתה כאובה מאוד.

אני כן חושבת שליולדת במצבה חשוב לדעת מה הפתיחה כי זה מאפשר לה לדעת איפה היא נמצאת ולא בחוסר ודאות שיגרום לה לא לקחת אפידורל כדי לא לשחזר את הלידה הקודמת למרות שאולי היא כבר בפתיחה שכדאי לקחת..

או להפך, שתגלה שהיא בפתיחה קטנה ותחזור הביתה להמשיך מקלחות או עיסויים ותדע שהיא צריכה לסחוב עוד קצת.

נשמע לא פשוט❤️

ממליצה על טל חלפון המהממת 0585802617

ממליצה ממש על עין כרם

ילדתי שם כמה לידות טבעיות אחרי קיסרי והם מדהימים ומאוד מעודדים לידה טבעית

לגבי דולה, ממליצה על יפעת חובב, ליוותה אותי ובאופן כללי מלווה הרבה יולדות אחרי קיסרי

על אודליה גור אריה.

היא עוסית ודולה ועם הכשרה מיוחדת לטיפול בטראומה במיוחד בהקשרים של לידה.

אם תרצי אתן לך מספר. 

נראה מהאתר מקום ממש מוצלח

מתכננים להיות שם הקיץ בע"ה

וזה גם די קרוב לאיקאה אם אני מבינה נכון

אבל זה שווה לדעתי. הבן שלי נהנה ברמות.

זה בריכת כדורים ענקית, נכנסים לשעה ומחליפים סבבים.

יותר משעה גם ככה הגוף כבר קשה לו עקרונית.

וידיאו ממש שווה איפה שקצפת אז בסוף השדרה

ובבוקר יש להם חבילת משחק טובה לילדים