לזכור שהקב"ה מנהל את העולם!

הוא מכוון הכל! הוא דאג שתיכנסי להריון, ולא בכדי... (את הרי זוכרת מההריון הקודם שכל שנייה שהעובר חי ונושם בבטנך - זה נס גדול! בזה אין ספק לכל שיש השגחה צמודה לעובר. הקב"ה דואג שהעובר בבטנך יחיה ויגדל. בעניין הריון - א"א לטעון שהטבע גרם לזה, כי צריך הרבה ניסים בשביל שהעובר יתקיים ולא יפול חלילה... אין ספק שהקב"ה מכוון את זה, כמו את שאר ההתרחשויות בעולם).

אומנם את לא מבינה למה זה טוב בשבילך, אבל את חייבת להאמין שזה אכן הדבר ה-כ-י טוב בשבילך, בשביל המשפחה שלך, בשביל הילד...

בעז"ה את תראי בעתיד כמה טוב שהילד הזה בא (בעז"ה) לעולם!

אל תשכחי שקשה לך (שזה מאוד הגיוני!!), ואת מדברת מתוך הקושי (כמו שיולדת יכולה לנדור בשעת הלידה שלא תביא יותר ילדים לעולם: הכאבים עצומים כ"כ עד שהם מתגברים על השכל והרצון האמיתי של היולדת).

תבטחי בקב"ה שהוא יודע למה הוא מקיים את הילד ושיעזור לך לגדל אותו בשמחה, בנחת ובאהבה.

את שליחה נאמנת למשפחתך ולעמך!!!

זה לא פשוט להביא ילדים לעולם ולגדלם בדרך התורה...

לא פשוט להמשיך את השרשרת ולרבות את עם הסגולה!

אני בטוחה שתצליחי בשליחות שהקב"ה מעניק לך (בעל כורחך).

ואי"ה תדעי רק נחת ושמחה מהילד המתוק ש"מתבשל" לו בבטן ומשאר ילדייך!

היי חזקה!

נשמח שתעדכני אותנו!

אנחנו דואגות לך!!

אל תיכנעי לקושי!!

את חזקה יותר משנדמה לך!!!

(גם בלי להכיר אותך - אני בטוחה בכך!!)

אויש, מתוקה, כואב לי בשבילך, באמת

עצם זה שאת רוצה לגדול ולהיות טובה, לעצמך ולעובר זה מראה על גדלות, אני חושבת שאת מדהימה על כך שאת לא מתייאשת.

לעניות דעתי אני חושבת שכדאי לך לעשות את כל המאמצים למצוא מטפל/ת טובה ולהגיע למס' טיפולים, לפעמים זה ממש מציל

מן הסתם טכנית לא יהיה לך פשוט לעשות את זה  עם תינוקת וגם כלכלית זה הוצאה אבל לדעתי- זה שווה כל שקל ומאמץ

נסי לא להיות שיפוטית כלפי עצמך, זה בוודאי לא יועיל, חשבי על הדברים הטובים שבך, על זה שאת רוצה לגדול ולהתעלות, על זה שעשית החלטה כ"כ אמיצה.

נסי שלא להחליט החלטות עכשיו בנוגע לעתיד (שלא תהיי אמא טובה ח"ו וכו'), תנסי לראות איך את עוברת את היום הנוכחי במקסימום השתדלות להיות שמחה ורגועה ומחר כשתגיעי לגשר- תעברי אותו

אני מאחלת לך בהצלחה והריון בריא ושמח לעובר שלך, ולך

וגם מניסיון אישי:

לפעמים מהמקומות הכי קשים צומחים הדברים הכי מופלאים

דברים שלא היו מגיעים סתם כך מתוך תקופות הנוחות שלנו

כשקשה לי אני תמיד מקווה שבסוף אני אקבל מתנה שכזו

שקניתי אותה בהרבה מצוקה, סבל ודמעות

אני מאחלת לך הרבה אושר

ובינתיים...

תנסי להסתכל על הדברים הטובים שיש לך עכשיו ברגע זה

כאילו שהם ניצוצות קטנים של אור שמגרשים את כל החושך הזה שאת מרגישה

חיבוק

ועידוד קטן

שמעתי שדווקא תינוקות שלא כ"כ רצו בתחילה

ובכ"ז המשיכו את ההריון

יצא מהתינוק משהו גדול לעם ישראל

עם הרבה נחת להורים...

תנסי לשאוב עידוד מהעתיד!

אם זה מעודד, אז הרבה פעמים יותר קל לגדל 2 ילדים צפופים כי הם מעסיקים אחד את השני וחברים ביניהם, וזה כ"כ יפה  לראות איך הגדול דואג לקטן ואיך הם מתקשרים ביניהם.

אני חושבת שכדאי לפנות לעזרה מקצועית, זה יכול לעזור ולהקל נפשית.

וכן! בסוף תלדי ותחזרי להיות יפה ורזה ומהממת עם כל הבגדים שמחכים לך באהבה בארון, ולא תפסיקי להתסכל במראה

תחשבי על לקנות בגדים מהממים להריון, אפילו שזה לתקפה זמנית, זה יעודד להסתכל במראה בחיוך

למרות שנראה לי שכבר המלצתי, אני אמליץ שוב...

ללכת לטיפול. אם כרגע אין מצב מבחינתך להפלה, את חייבת איכשהו לקבל את ההריון הזה והילד הזה בשמחה. אחרת זה יפגע בו ובך למשך שנים. אני לא רוצה ח"ו להפחיד. לפעמים יש לנו רתיעה מ"ללכת לטיפול" ואני חושבת שצריך להשתחרר ממנה. המצב שלך לא קל בכלל, אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך (יש לי צפופים אבל לא ככ). אבל כן - לא הייתי מחכה ללידה, והייתי דואגת כבר לפני להצטייד בכוחות המתאימים ולהצליח להגיע לקבלה ולשמחה. אני לא יודעת באיזה שלב את, אבל אל תחכי לרגע האחרון. אפשר לקבל טיפול מקצועי מאוד בחינם, דרך משרד הבריאות. אם את בעניין תפני אלי באישי. לא משהו בסגנון של עמותת אפרת וכאלה, אלא ממש טיפול מפנק ותומך. מעבר לזה, ארגון "ניצה" מציע פינוקים ותמיכה בחינם. את מן הסתם מבינה שמעבר לזה שנתקלתי במצבים כאלו עם נשים סביבי, אני כותבת גם מתוך ניסיון אישי... הרבה בהצלחה!

אני נכנסתי להריון שלישי בהפרש של שמונה וחצי חודשים (גם בין ההריון הראשון לשני אותו דבר) וממש היה לי קשה עם זה ועוד הייתי בשמירה כמה חודשים והדבר היחיד שעודד אותי היה לחשוב על אחרי הלידה שאני אמנע ויחיה בודאות שאני לא בהריון. ועכשיו אני בחודש שישי והרבה יותר קל לי ואני מאוד שמחה בהריון הזה ונראה לי שזה בגלל שכל הזמן חייתי בתחושה שאחרי שאני אגמור את המשימה הזאת תהיה לי הפסקה שאני בחרתי ושקבעתי לעצמי זמן למנוחה. מקוה שהבנת למה התכונתי. בהצלחה. מבינה אותך!

הקב"ה, אביו ואמו,

כאן מבין שלושת השותפים הקב"ה לקח חלק גדול בשותפות,

אז על בטוח שיצא פה בחורצ'יק או בחורצ'יקית מדהימים להפליא.

תני לעצמך עכשיו כל מה שאת אוהבת!

תבטיחי לעצמך שאחרי הלידה, תעשי מנוי לבריכה / ספורט כלשהו האהוב עלייך, תחזרי למידותייך ותתפנקי על קניות של בגדים מהממים...

ואם תחשבי על זה קצת - יש פלוס ענק במצב שלך.

אמנם עכשיו את נורא רוצה לחזור לשפיות ולעכל את זה שאת כבר אמא, ולחזור למידות ולבגדים והכל.

אבל את זה תוכלי לעשות בגדול אחרי שיהיו לך שני ילדים!

אז תוכלי למנוע כמה שרק תרצי כי כבר יהיו לך שניים ביד בעז"ה.

בכל מקרה תמיד רוצים את הילד הבא בהפרש לא גדול מדי כדי שהילדים ימצאו עניין אחד בשני. אז את פשוט עשית את זה מהר יותר, ואח"כ קחי לך את הזמן שלך.. הילדים בעז"ה יהיו חברים טובים ויעסיקו זה את זה ויהיה לך פנאי בשפע לחזור לשפיות ולרגיעות.

כשגילתי שאני בהריון החמישי, מתוך בחירה, פתאום נבהלתי ואמרתי לעצמי "אוי לא, מה עשיתי, איך אני אגדל חמישה ילדים". וזה היה לאחר שאני באופן מודע הפסקתי למנוע. וניחמתי את עצמי שאם ה' הביא לי אותו, כנראה שאני יכולה לגדל חמישה ילדים.

במקרה שלך - נראה לי שאת יכולה לנחם את עצמך אפילו יותר ממה שאני ניחמתי את עצמי. זה לא שאת החלטת משהו, ועכשיו את צריכה לשאת בתוצאות של ההחלטה שלך, ולהיות בספק אם החלטת נכון. אצלך כל הדאגות האלה לא קיימות בכלל. במקרה שלך - ה' לבד החליט בשבילך. ואם כך - את יכולה להיות רגועה, הרי ההחלטות שלו הן בטוח טובות בשבילנו. הלוואי ותמיד בכל ההחלטות הקשות הוא היה מחליט בשבילנו...

אני לא מבינה בעולם הנשמות, אבל אני רואה את העניינים כך: כנראה שהנשמה הזו היתה צריכה לרדת לעולם. ה' חיפש בכל כדור הארץ מישהי שתהיה בשבילו האמא הטובה ביותר. והוא בחר - אותך!!!

גם מכירה מישהי (ממש טוב..) שבבדיקה השגרתית של 6 שבועות אחרי הלידה גילתה שהיא בהריון שוב..

בהתחלה הם היו בשוק טוטאלי! ולמצב הרוח הרע לא הוסיפו הצעקות של הרופא:"איך לא נזהרתם..?" אבל אח"כ התרגלו לרעיון של 2 ממש צמודים- כמעט תאומים! והיום שני הילדים האלו הם החברים הכי טובים!  ואת הקטן אוהבים במיוחד!

בינתיים, תפרגני לעצמך! תאכלי דברים שאת אוהבת, תנוחי הרבה.. וגם אם זה אפשרי לצאת קצת מהשגרה (בלי הקטן/ה..)..  ותחשבי על האוצר שגדל בתוכך..

חוץ מזה אין לי מה לומר חוץ מחיבוק גדול!!

המצב שאת נמצאת בו לא פשוט ולא קל, ואין יותר ברור ומובן מהרגשות שזה מעלה בך.

מה דעתך לעשות למען עצמך דברים שישמחו אותך בזמן הקרוב? לקנות בגדים יפים, להתאפר, לצאת לבילוי עם בעלך ו/או עם חברות? להזכיר לעצמך כמה את יפה, נהדרת ומקסימה ולאהוב את עצמך, ואז יכול להיות שיתפנה לך גם מקום לאהוב את העובר שבתוכך ולהתרגל לעובדת היותו.

ובכל מקרה, גם אם לא- הזמן עושה את שלו ועם הזמן את תתרגלי לתינוק ותאהבי אותו. את יודעת את זה, נכון? ואני לא אומרת את זה סתם אלא מנסיון של נשים שליוויתי ושיתפו אותי בתחושות שלהן.

על ההבנה והעידוד. אתן תמיד מצליחות לשפר לי את ההרגשה. אני כל כך שמחה שיש לי את המקום הזה, לשפוך ולדעת שלא ישפטו אותי ואת הרגשות שלי. באמת באמת תודה. אתן מדהימות!

גם אני נכנסתי להיריון מוקדם אחרי הילדה, ולא הייתי ממש שמחה.

קיבלתי תינוק מדהים!!!!!! ואפילו דומה לי (הראשון דומה לבעלי). בטח שהיה קשה, אבל מה שהחזיק אותי זה לקחת את זה כמשימה, לגדל את השניים האלה כמו תאומים, לקנות עגלת תאומים, וגם זה חמוד, אפשר לפעמים להלביש אותם אותו דבר, הם אוהבים אותם משחקים וכ', ואז תדמייני לעצמך הפסקה ארוכה ארוכה , כמה שבא לך, 5 שנים, לא משנה... (
מקסימום אם אח"כ תתחרטי זה בסדר) ולדבר על זה גם עם בעלך שעכשיו מגדלים את שניהם/שתיהן ואז נחים,,וקונים בגדים, ומה שבא לך.

תתכנני עכשיו גם את הלידה- מה בא לך אולי דולה, אולי ללכת לחדר לידה טבעי, מה אחרי הלידה- איזה פינוקים- ללכת לאמא? לבית החלמה? תעש את זה הכי טוב שאפשר, וכדאי אפילו להקיע בזה הרבה כסף כי מצבך הנפשי מאד מאד עדין ולצערי יתכן שאת בסיכון לדיכאון אחרי לידה, אז תהיי עם יד על הדופק.

ועכשיו תנסי קצת להתפנק, אולי מסאז'ים, אולי ללכת לברכה, סתם אוכל טוב.

והכל לטובה, את עוד תתאהבי בו/בה.

הערה: במידה ואת מרגישה איזשהו צורך לפגוע בך או בעובר את חייבת לפנות לתמיכהנפשית.

כשנכנסתי להריון שלישי נבהלתי, הרגשתי שזה גדול עלי. היו לי שני ילדים, הבכור בן שנתיים וחצי, ועוד דברים שבדיוק נפלו עלי באותה תקופה. גם אני קיוויתי בהתחלה לראות דם. אח"כ הדחקתי את ההריון ולא חשבתי עליו.

זה אכן קשה מאד, בעיקר רגשות האשמה על עצם ההרגשה שלך, שרק גורמים להרגיש גרוע יותר. וגם העומס על הגוף שעוד לא התאושש מהלידה הקודמת משפיע.

כל הכבוד לכם שהחלטתם לא להפיל. כל הכבוד לך שאת מצליחה להתעלות ולתפקד. זה מראה שיש לך כוח רצון חזק  לקיום משפחה ולקיום רצון ה' גם בהתגברות על קשיים אישיים שלך. זוהי מסירות נפש של ממש.

שנני לעצמך שוב ושוב: כל הכבוד לי! על הדברים הנ"ל ועל עוד דברים שאת מוצאת בעצמך.

אני מאד מצטרפת לתגובה שמעלי: תהיי עם יד על הדופק שאת לא בכיוון של דיכאון אחרי הלידה או אף לפני הלידה. אם יש לך חשש אל תהססו לגשת לעזרה מקצועית לפני שזה מתדרדר. אפשר לפני כן לקבל עידוד וחיזוק גם מדברים לא מקצועיים כמו חברות, תגובות בפורום, פינוקים, אוכל ועזרה פיזית בבית. אפשר לקבל עידוד אולי מהרב שלכם. אולי הוא יכול לחזק לכם את האמונה שזה רצון ה' ושהוא ייתן כוח.

אני נעזרתי מאד בבעלי, שיתפתי אותו והוא עודד אותי מאד. אולי גם לך זה יעזור -  לפי מה שהבנתי אתם יחד בהחלטה להשאיר את ההריון וגם יחד בקשיים. שזה נפלא! (יש מקרים שצד אחד לוחץ על השני, או שהקשיים נופלים רק על אחד, והשני אפילו לא מזדהה עם החששות).

בזהירות אכתוב - אם החשש שלכם הוא שתצטרכו עזרה כלכלית, גם על זה אולי כדאי לחשוב כבר מעכשיו ולנסות לקבל אותה, לפני שהמצב מתדרדר. וגם אם לא לוקחים עזרה, עצם התכנונים האלה יכולים להקטין את חוסר הודאות וכך גם החששות קטנים.

לסיום במקרה האישי שלי (מזל שזה אנונימי), קיבלתי ילדה מדהימה עם המון מרץ ושמחת חיים. כשנולדה היה עמוס וקשה. אבל עכשיו כשהיא מדברת איתי ומחבקת אותי עם כל כוחות החיים המתפרצים שלה, אני חשה שהיא זו שנותנת לי כוחות.

וכרגע, לאחר תקופה ארוכה שאני רוצה ולא מצליחה להרות, אני מודה לה' שנתן לי אותה בזמן, כשהייתי צעירה יותר. כנראה זה היה חלון ההזדמנות האופטימלי מבחינת הגוף והגיל שלי. 

מאחלת לך הרבה בריאות, שמחה ורוגע.

תנסי לדאוג לשמחה שלך כרגע. להיות שמחה ומסופקת, ולשם כך כל האמצעים כשרים - גם ובעיקר פינוקים!

כל השאר כבר יסתדר מעצמו כשיגיע הזמן הנכון - מבטיחה!

היה חשוב לי מאוד לספר לכן, אחרי כל התמיכה והעידוד הנפלאים שנתתן לי.

אתמול הייתי אצל הרופא נשים שלי והוא עשה לי אולטרסאונד. פתאום, להפתעתי, כשראיתי את העובר ממש ממש התרגשתי! התחלתי ממש לחייך ולשמוח. זה פשוט בא משום מקום. אני מאמינה שזה התחיל לנבוט בלי ששמתי לב אחרי שעזרתן לי קצת להירגע כאן, ופתאום זה התפרץ. ב"ה עכשיו לי ולבעלי יש שלווה נפשית מדהימה.

ובונוס קטן נוסף - כשהלכתי לאחות כדי למדוד משקל ולחץ דם גיליתי שבגלל הבחילות הגעתי בחזרה למשקל שבו התחלתי את ההריון הקודם!

זה עזר לי מאוד להרגיש יותר טוב עם הגוף שלי, כי זה אומר שבעז"ה יהיה לי יותר קל לחזור למשקל שלי ממה שחשבתי.

אז תודה רבה לכולכן. עשיתן איתי חסד שלא יאמן, ואני חייבת לכן כל כך הרבה! תודה תודה!

כל הכבוד!

אני בטוחה שה' מאוד גאה בך!!!

חזקי ואמצי!

חיבוק גדול ממני, ובטוחה שמעוד הרבה נשים...

כיף כל כך לחשוב על זה שאת מרגישה אחרת! ברוך ה'!  איזה טוב ה'!

מאחלת לך רק כוחות ושמחה!

מאחלת שתמשיכו להרגיש טוב!

ואם פה ושם תהיה "נפילה" - תזכרי שהיון זו חתיכת טלטלה הורמונלית.... 

ובשם הפורום אני מודיעה לך שזכאותך לפינוקים אין קץ נשמרת לך, למרות שאת מרגישה יותר טוב!!! 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t478567#5536226

ילדתי לפני כמה ימים את הילד הזה....

ושמחה בו מאד מאד

הלב אוצרות של סייעתא דשמייא וכוחות לכל מה שאת צריכה ורוצה!

אין לי מילים ישר כוח עצום לאנונימית הפותחת ולכל הבנות המקסימות בפורום הזה...

זה כל כך מרגש

אשריכם ישראל......

אם תרצי להתיעץ, והרבה פעמים כשרע לנו, טוב להתיעץ, אבל יש שיקול כספי,

אפשר לפנות לאגודת "אפרת", אולי להם יש מענה חינמי לצורך \ להכרח לפרוק ולשתף.

אפשר גם לשאול אותה שאלה ממכון פוע"ה.  

אמנם אינך הלקוחה הסטנדרטית של ארגון זה או זה, אבל בהחלט יתכן שיש להם מענה דיסקרטי וחינמי ומעולה לצרכים שלך.

וכמו שכבר נאמר, גם אני מכירה ילדים מהריונות שהוגדרו לכתחילה כ"לא רצויים" שההורים נרעדים מהמחשבה איפה הם היו היום ללא הילד\ה המדהים\ה שנולד\ה.

אפשרות נוספת - ללטף את הבטן ולומר "אמא אוהבת אותך".  אפשר להתחיל בליטוף חד פעמי, אפשר כל כמה שעות, אפשר עם הזמן לעשות זאת לעיתים יותר תכופות.  בעז"ה, לאט לאט, תרגישי שלמה עם ההריון ועם החמוד\ה שעתיד להיוולד בשעה טובה ומאוד מוצלחת.

אם תרצי עוד הצעות, אפשר באישי.

לדעתי, את מתארת מצב של דיכאון ועליך לפנות לייעוץ פסיכיאטרי.

שהיא לא לקחה מניעה - בדיוק כמו שאת ממליצה

ופשוט אין לה כוח נפשי להריון לידה וילד ברמה כזו שהיא נכנסת לדכאון בגלל ההריון.

תארי לך שזה קורה.

אז מה עדיף? טיפול פסיכיאטרי וכדורים נוגדי דכאון? או מניעה?

מה את אומרת יעל?!?!

אם עד היום לא חשבת על זה. אולי לפחות מהיום לפני שתסבירי לכל אישה למה אמצעי המניעה הם כזו רעה חולה וילדים צפופים כל 10 חודשים זה ברכה- תחשבי פעמיים?!?

בדיוק בגלל זה הרבנים מתירים מניעה.

לא נראה לי.אני כן דיברתי איתה, לעומת זאת,ואני יכולה לומר לך שהיא נגד גלולות,

אבל מציעה מגוון אופציות רחב אחר, למניעה למי שמעוניינת

כך שתחדלו מלשפוט אותה מבלי שאפילו ביררתן את הנושא!

יותר בקטע של הדחקה שאני בהריון, לדוג' פעם ראשונה שבדקתי באמת שאני בהריון היה בשבוע 15,

אבל לאט לאט השלמתי עם ההריון והתחברתי ואז ,בשבוע 40 לא הרגשתי תנועות, הגעתי לבי"ח והעובר היה ללא דופק,,,

שלא תתנסו, 

בכל אופן אני כנראה שוב בהריון

יש לך קישורים לדברים ספציפיים?

כדי להביש מעל הטיטול.

או לפחות פעם היה... את כל אלה שהיו לי זרקתי, כי אני לא אוהבת להלביש ככה (מעדיפה טייץ או גרביון).

אולי תחפשי מישהי כזו שעושה כמוני, ותבקשי ממנה את התחתונים האלה? הם במידה קטנה יותר מתחתון רגיל...

גם אני לא מלבישה ככה, ויכול להיות ששמרתי.

לא יודעת אם זה באמת יותר קטן, כי זה מיועד להיות מעל טיטול.

השאלה אם זה מתאים בתור ממש תחתונים, בלי טיטול מתחת.

לי זכור שזה היה איכותי.

בכל אופן, אם זה לשמלה שמתאימה לגיל חצי שנה - אז גם אם התחתון גדול יותר הוא עדיין קטן מספיק...

אם אני אמצא תחתונים שנשארו לי מהגדול, אני אוכל לבדוק.

אבל בדרך כלל המידה הכי קטנה זה אפילו לא 2, אלא 2-4.

וגם לאחרים שהיו די קטנים אבל לא פיצים כמוה

ואני ראיתי שבדווקא בבזארים הזולים כמו "ביגוד" המידות של התחתונים קטנות מהרגיל. אני קונה לילדים שלי מידה מעל

ה1.5-2 של נקסט היה הכי קטן שמצאתי.

קניתי אותם והצרתי עם תפר בגומי.

עכשיו אמנם קיץ אבל אני בחורף שאחרי הגמילה הסתבכתי גם עם למצוא גופיות שאין להם סגירה של תיקתקים למטה...

תקני אחד מכל סוג: בנים רגיל, בנים בוקסר, בנות,

ותבדקי מה הכי מתאים.

מקסימום אפשר להצר קצת עם חוט ומחט

שיש חברה אחת שקניתי לילד ולילדה שנגמלו במידות האלה.

אולי בבזאר שטראוס?

הגומי למעלה עבה מהרגיל. זה מידה 2-4 אבל קטנהה וזה היה להם מצוין. (כשהגיעו ל2-4 שלך חברות אחרות זה היה להם צפוף ממש) וממש רואים שהם קטנים יותר.

תמיד בחנות פתחתי חבילה והוצאתי אחד להשוות. 

זה נתפס עם המכנסיים.

יש בזה יתרון שלא צריך להתאמץ להוריד שני בגדים כשמתפנים.

תקני את של נקסט, אם יהיה גדול מדי תשמרי לו, ותחפשי יותר קטן.

לא הייתי קונה את של הבנות.

ההכי פשוטים, כמו שכתבו לך.

אצלי דווקא הבעיה היתה עם המכנסיים, כי רוב הגזרות שלהן בנויות לטיולים, וזה פשוט נראה מוזר בלי.

אבל זה מה יש (שלי לא היה קטן, אבל כן נגמל מוקדם).

גם הבת שלי פצפונת וזה היה לה טוב. נגמלה בגיל 2.5.

בהצלחה 

נראה לי אני אזמין מידה 1.5-2 מנקסט, ונראה אם זה יהיה לו בסדר.

@גפן36 ו@יראת גאולה, אם אתן מצליחות למצוא לי בדיוק על מה מדובר, אני אשמח.

ניסיתי לחפש באלי אקספרס ובשיין, אבל לא הצלחתי למצוא משהו.

אם למישהי יש קישור למשהו ספציפי, אשמח שתשלח.

התחתונים הרגילים, מידה 2-4, אני לא מאמינה שיהיו טובים עליו.

הבת שלי שבת 4.5 עדיין במידה הזאת. (עם תחתונים שהתרחבו קצת במהלך הזמן).

אבל זה של בנות.

באמת מחברות שונות הגודל ממש שונה, אבל נראה לי שגם הקטנים אצלנו יהיו קצת גדולים עליו. החברות הקטנות שיש לנו זה שרייבר ורדבק (עוד חצי שנה לדעתי הם כבר יהיו קטנים מדי לבן שנתיים וחצי שלנו)

הילדים שלי גם קטנטנים. ומידה 2-4 הרגיל לא התאים לחלקם.

לשרייבר יש מידות קטנות באופן כללי. התנסתי עם תחתוני בנות שלהם. לבת שלי היה מצוין! גם היתה במידות בגדים כמו הבן שלך.

ולבן קניתי משילב. התחתונים שלהם גם ממש קטנים (ויותר יקרים. ויותר יפים). גם ממליצה. 

אבל נראה לי שדי דומה.

אני מכינה בעיקר בשרי:

נקניקיות, קציצות בלי רוטב, חזה עוף, עוף

וגם צ'יפס ותפוחי אדמה אפויים.

יש לי תבנית עמוקה שבה אני מכינה עוף ותפוחי אדמה, כתחליף לתנור.

יש מגש של טיגון באוויר חם, שבו אני מכינה צ'יפס ונקנקיות.

ויגש של גריל, שבו אני מכינה קציצות וחזה עוף.

נראות לי דומות.

אני מכינה בזה גם שניצלים ושניצל דג, בתוכנית של air fry, לא יוצא ממש כמו מטוגן אבל אם שמים שמן מתחת ומעל יוצא טוב.

על רשת גריל עושים המבורגרים, שיפודים וכו', מוכנים בבית או קנויים, וגם סתם חזה עוף עם קצת תבלינים. אוהבת גם' לשרוף' בזה תפוחי אדמה שלמים או בטטות חצויות לשניים, יוצא כמו ממדורה אם את יודעת למה הכוונה.

גם סתם לחמם דברים מהמקרר, על תוכנית reheat יוצא ממש טעים, נניח שניצל יוצא קריספי.

בתכנית אייר פרי- מכינה שניצלים שיוצאים פגז (צריך להתיז עליהם שמן משני הצדדים), מחממת אוכל (מרגיש טרי) ואפשר גם ירקות ופרגיות.

בתכנית גריל- שמה פרגיות ונקניקיות, חושבת שבתכנית של מדיום.

השימוש העיקרי שלי בו הוא לחימום אוכל- זה יוצא טעים ברמות! 

שכותבת המון על השימוש שלה בנינג'ה גריל..

@המקורית

אנחנו מתלבטים אם לקנות נינג'ה גריל אבל יהיה צפוף לשים גם וגם...

משפחה עם עוד מעט 7 נפשות בעז"ה

עושה אוכל די פשוט, תבנית אחת כל פעם

בעיקר מנסה להבין אם יש גודל של נינג'ה מומלץ שיכול להכיל תבנית עוף גדולה עם תפוחי אדמה או שקטן מדיי?

ואם יש עוד דברים חוץ מהגודל שנפסיד אם נעבור לניגג'ה במקום לתנור....?

כשאני מכינה לכל המשפחה אני עושה 2 נגלות או בתנור בתבנית גדולה..

לעצמי מכינה שם המון! 

כי אנחנו כרגע רק 3 נפשות,

אבל מבחינת שימוש - אצלי הנינג'ה מחליפה לגמרי תנור בשרי!! אני מכינה בה ההההכככללללל

עוף וירקות, תפוא, מוסקה, שיפודים, על האש, שניצלים, צ'יפס, רולים, מה שבאלך.

יש בזה כלכך הרבה אופציות ועובד כל-כך מהר ומצוין שמבחינת השימוש נטו זה שיא המשתלם, לדעתי ומניסיוני

נראלי אני אבקש מהם אחוזים על שיווק🤭

שלנו רק מפסח..

אז אנחנו עוד צריכים ללמוד איך לנצל אותו. אבל מאז שיש לנו אותו התנור הבשרי לא עבד אפילו פעם אחת (משפחה של 8 נפשות).

ציפס בפסח (לא אןכלים קטניות. אז הכנו כמעט כל יום והרבה) היה הרבה יותר מהיר איתו מאשר בתנןר. ככה שבארוחה יכולנו לעשות 2 נגלות כדי שיספיק לכולם.

תפוא כמו של מדורה, מאוד אוהבים פה. לוקח הרבה פחות מבתנור.

שניצל תירס כנל.

ירקות כנל.

השאר עוד לא יודעת. בנתיים שניצלים ועוף עשינו בסיר. מניחה שזה גם מהיר יותר מתנור. ככה אומרים.  

מכינה בו בשרים, ירקות, אופה והשוס - הוא מחמם אוכל למצב שהוא טעים כאילו עכשיו הכינו אותו.

אבל יש לי דגם אחר האמת

מכל מקום, זה נורא תלוי מה אוכלים בדכ. אני למשל לא מכינה בו שניצלים/ חצילים ואצלי הוא לא מחליף טיגון אבל אני מתחזקת (מנסה לפחות😅) תפריט תזונתי מסוים שממש מקל עליי להשתמש בו

אני משתמשת בתכניות reheat, grill, bake, roast בעיקר.

שעועית ירוקה,  אנטיפסטי,  נקניקיות צ'יפס המבורגר סטייק, עוף, תפוחי אדמה, עראייס, דגים,שניצלים, לביבות, קציצות טונה

מקצר זמנים ממש!

רק כשאני מכינה עוף לכל המשפחה אני משתמשת בתנור הבשרי..

או רוצה לפרט מה הכללים?

שלנו חדש ובנתיים משמש בעיקר לציפס ותפו"א.

עשיתי גם חציל שלם אבל נראה לי היה אפשר לעשות אותו טוב יותר.

עוף, דגים, שעועית ירוקה, קציצות אשמח לדעת איך לעשות.

יש לנו את הדגם מקס פרו נראה לי. 

וזה הרבה ניסוי וטעייה, להבין את המכשיר..

שניצלים מצפה כרגיל, מרססת ספרי שמן על כל צד ועל תוכנית אייר פרי ל13-16 דקות תלוי בעובי של השניצל (יותר ארוך מטיגון אבל היתרון מבחינתי שזה לא דורש השגחה צמודה כמו טיגון ויותר בריא)

שעועית ירוקה עושה גם על אפיה וגם אייר פריי. שמה קפוא מהשקית, שמן זית ומלח (אפשר גם קצת רוטב סויה ושומשום אם זה באפיה) ל10 דקות.

אנטיפסטי-חותכת את כל הירקות שיש לי במקרר (גזר קישוא בצל סגול, בצל רגיל, שום, בטטה גמבה שעועית, ברוקולי וכרובית.. או חלק כל פעם) לגודל אחיד, מתבלת

על אפייה או אייר פריי. הזמן מאוד משתנה לפי הגודל של הירקות. מרבע שעה עד 35 דקות בערך. כדאי לערבב באמצע

עוף על אפיה עם רוטב שאוהבת/פירורים כמו שניצל ל35 דקות פלוס (תלוי בכמות של העוף, זה בד"כ מכינה בתנור כי מכינה כמות גדולה. כשעושה רק לעצמי רבע עוף אז כחצי שעה..)

דגים עם רוטב שאוהבת/עשבי תיבול על אפייה לרבע שעה 20 דקות..

מה בעצם היתרון של הנינג'ה בהנחה שיש לי בבית תנור בשרי, פלנצ'ה איכותית ואפילו גריל גז בחצר?

מה היתרון שלו?

צ'יפס בתנור לוקח שעה לפחות על החום הכי גבוה, בנינג'ה לוקח לי 17 דקות... וזה הרבה היה יותר טעים.

אין לי גריל גז.. אבל את הפלנצה מסרתי אחרי שקניתי את הנינג'ה כי כבר לא היה לי בו שימוש 

בנינג'ה אנחנו עושים סתם ככה כנפיים וקבבים לבן שלי כשהוא רוצה, סטייקים פה ושם, המבורגרים. לא צריך לצאת, וזה זריז מאוד.

אני משתמשת בו הרבה אבל האמת שקניתי לצורך ספציפי, של טיגון ללא שמן. בלי זה לא יודעת אם הייתי ממליצה, זה תופס מקום על השיש

איפה מאחסנים???
זה מכשיר ממש ענק לא? 
ומבינה שהוא לא מכיל הרבה (הפלסטיקה מסביב יותר תופסת מקום)?
מצד שני, מבינה שהוא מהיר, וניתן להכין בפחות שמן.
יש עוד חסרונות או יתרונות?

בפינה נסתרת. וחוץ ממנו יש לי רק קומקום על השיש

אם הייתי צריכה להכניס ולהוציא מהארון, סביר להניח שלא הייתי קונה/ משתמשת כמו עכשיו

כדי שהוא יעבוד שם? או שאת מוציאה?

כי ארון המיקרוגל שלי ממש לא יכול להכיל נינגה פתוח למשל

הארון בגודל סטנדרט

והנינג'ה נפתח כמעט רובו אז לא מפריע לשימוש בו

וגם שמנו תאורה בפנים

סביר? או שלוקח הרבה זמן שכבר לא שווה את הבישול המהיר?...

וגם את הרשת, אז זה ממש בקטנה

לאמא שלי אין מדיח וכן, לא סבבה לנקות אותו. התבניות שלו כבדות

ממליצה לשים נייר אפייה על התבנית בכל הכנה בו, זה מצמצם את הלכלוך 

קודם כל חיבוק זה קשה ממש.

דבר שני- מה שלי הכי עזר:

1. הייתי ממש רזה וחטובה כי בלי פחמימות זה מרזה ממש.

2. להוריד פחמימות כמה שרק אפשר.

לקנות ירקות שווים, עלים, נבטים.

חלבונים שאוהבת.

להכין לעצמך סלטים שווים עם אגוזים וכו.

3. לפנק את עצמך באוכל פחמימתי שאת אוהבת בגרסה קיטוגנית.

לי יש חולשה לפיצות- הכנצי לי פיצה מבצק כריבית, מקמח חומוס, יש מלא ברשת.

לכל אירוע תגיעי עם משהו מתוק שווה בתיק- עוגה מקמח שקדים בלי סוכר- יש מתכונים ברשת.

במקום סוכר אני שמתי בננה.

וממש להקפיד ולהתמיד כי זה ממש ממש חשוב.

תבדקי עם דיאטנית שנותנים מהקופה איפה את כן יכולה להתפנק- במבה, לי היה מותר מידי פעם גלידה עם אחוזי שומן גבוהים.

ושוב חיבוק. מי שעברה מבינה. 

מה שעזר לי זה ההבנה שתכלס אם אני לא אקפיד אני אשכרה מסכנת את התינוק שלי.

וגם להפך- כשאני מקפידה אני שומרת על התינוק שלי!!! אין יותר מספק ומחזק מזה.

לא יכולתי לשאת את המחשבה שהתינוק שלי יסבול בגלל שלא הצלחתי להתגבר על שוקולד או כל חשק אחר.

זה פשוט לא פייר עבורו..... מגיע לו לקבל הזדמנות לחיים בריאים וטובים- כמו שגם אני קיבלתי כשהייתי תינוקת.

בונוס נוסף ולא פחות שווה

סיימתי את ההריון יפה חתיכה ורזה.

הייתי נראת מליון דולר ביום שילדתי. וכמובן גם אחרי. (למרות שאני משמינה הרבה בהנקה- אגב רק הורמונלי לדעתי, לא משנה מה אןכלת- הפעם זה לא היה ככ נורא כמו תמיד).

והאמת זה היה כיף ברמות.

בהצלחה רבה וחיבוק.

בכיתי את חיי כשאמרו לי שצריכה להקפיד על תזונת סכרת ולא לאכול שוקולד.... וכל כך רציתיייי וזה היה רגע לפני פורים... פשוט בכיתי בלי סוף.

דווקא חשוב גם לאכול פחמימות. כבר לא זוכרת למה אבל הדיאטנית ככה הסבירה לי.

ממליצה ללכת לדיאטנית שתבנה לך תפריט.

ובעיקר להתכונן יום מראש- מה אני אוכל מחר.

לי זה ממש עזר.

חוץ מזה- שפע של ירקות מכל הסוגים והמינים. לא להתקמצן בכלל.

זה נשמע שהוא קטנטן ממש ואתם ממש בהתחלה, נכון?

תני לכם זמן. הרבה זמן ובנחת. אתם תלמדו אחד את השני, הוא יגדל וזה כבר יהיה הרבה פחות אינטנסיבי...

אימהות זה למידה והתפתחות כל הזמן, פשוט תני לזה לקרות בטבעי... לא צריך להיות בלחץ, בטח לא בשלב כל כך התחלתי של האימהות🩷

זו תקופה מעורבבת ומבלבלת אחרי כל לידה, לא רק אחרי לידה ראשונה. אבל בלידה ראשונה פי כמה, כי הכול חדש לחלוטין.

זה הזמן שלך לישון בכל פעם שאפשר, לבקש שיכינו לך אוכל טוב ולא לחשוב בכלל מחשבות מעמיקות.

בעוד חודש-חודשיים, כשקצת תתאוששי, תתחילי לחשוב יותר על מהות האימהות. יכול להיות שזה כבר יגיע לך באופן טבעי

אני תמיד מסתכלת על הפיצים האלה וחושבת לעצמי, מה הוא יודע שאני לא? מאיפה באת? מה אתה זוכר משם?

קטנטן כזה, תלוי כל כך, שייך לעולם אחר...כמעט רק נשמה, בגוף הקטנטן הזה שתלוי בי כל כך...

תחשבי שיש נשמה חדשה בעולם

שזוכה להגיע לזוג ידיים אוהבות, מכבדות, שרוצות בטובתה

יש זוג אנשים בעולם שמוכנים להיות ערים בלילה וגמורים ביום, ולרוץ לסופר פארם מאה פעם, ולהחזיק על רגל אחת עם הפנים לצפון מערב כי רק ככה הוא נרגע, שכל יישותם רוצה את טובתו, שאהבתם אליו תלך ותגדל ותעמיק.

תחשבי על זה שהחוויה שלו מהעולם היא אתם, הגישה הכי ראשונית שלו לעולם - היא אתם.

ואם כואב לו יש מי שיחבק, ואם הוא בוכה יש מי שמנסה להבין למה, והוא מחובק ומנושק ומנוקה ומלבישים אותו, והוא שומע את הלב שלכם.

זה מאד סזיפי, וגם בלידה הרביעית שלי הרגשתי את מה שאת מתארת

אבל יותר ויותר מצליחה להפנים שלא צריך דברי תורה גדולים

את נוגעת בנשמה חדשה בעולם הזה, את בוראת לה דרך הסתכלות בריאה לעולם הזה, איפה יש נס גדול כזה?

ואחרי כל זה, אני רק אומר שבחופשת לידה, בטח בשלב שלך, אני אמנם מרגישה וחושבת דברים כאלה, אבל גם דברים אחרים לגמרי - חוסר אונים זה כל כך הגיוני בהתחלה, בטח בהתחלה ראשונה וענקית כזאת. ולא לדעת מה הוא רוצה - הוא לא יודע לדבר, ואת רוצה לדעת, ולא תמיד את יכולה. את יכולה לעשות את מה שביכולתך.

ואני גם קוטרית על כאבים ועל עייפות, כי הנשמה המיוחדת הזאת הגיעה דרך הגוף שלי, הזה ממש, שעשה את הבלתי ייאמן אמנם אבל הגב כואב ואני עייפה ורעבהההה ומותשת וחסרת אונים...

בקיצור

בליל של תחושות

הגיוניות מאד והגיוניות פחות

תהיו יחד, זה העיקר, ומזל טוב ענק

בזמן הזה הגיוני בהחלט להיות כל היום סביבו, הטיפול מאוד מאוד אינטנסיבי. בהמשך זה נרגע ונהיה קל יותר וגם כיף יותר כי הוא גדל ומתקשר.

עכשיו זה הזמן לישון הרבה, להתפנק, לתת לעצמך קצת זמן שקט כשמתאפשר, ולנשנש ולהסניף את התינוק מדי פעם😍

התקופה הזאת עוברת מהר ממש ומתגעגעים אליה אחר כך🙂 אבל במקביל היא גם יכולה להיות ממש לא קלה, בטח בילד ראשון. כל מה שאת מרגישה זה בסדר, תשתדלי לא להיכנס למצפון על מה שאת עדיין לא מצליחה איתו. אימהות זה תהליך ארוך שלא נגמר אף פעם🙂

ממש מה שהייתי צריכה לשמוע

אני דומעת כאן מהתרגשות או ההורמונים לא יודעת

אבל ממש מילים שבמקום. תודה לכן ממש!!

להנות מהזמן איתו, להתענג על הרגע....

משם כבר מגיע תחושת המשמעות..

אני חושבת שבגיל הקטן הטיפול מצד אחד הוא מאוד טכני להאכיל, לחתל, לקלח להלביש

מצד שני מאוד חשוב גם לתינוק וגם לך קשר רגשי של לדבר אליו ולהיות קרובה אליו.

ומצד שלישי הוא עדיין לא נותן לך משוב מעבר לבכי.

לי אישית בגיל יותר גדול כשגדלו פתאום נפל האסימון עד כמה אמא היא משמעותית לילדים 

כמה שידעתי קודם, רק כשהילדים גדלו חילחלה לי ההבנה.

בייחוד שנראה שאינן עושות דבר".

בעיני ספר חובה לכל אמא (אני קראתי בהריון)

לגבי נוכחות- אני רואה שמה שהכי עוזר לי זה פשוט לחשוב: זה חד פעמי, לא יהיה לי את זה שוב. איתו, ואולי גם לא יהיה לי עוד ילדים (כרגע עם שניים ואין תוכניות לעוד מבחינתי)

את ממש לא שם כרגע

כל מה שאת צריכה לעשות כרגע זה לדאוג לצרכים החיוניים של התינוק, ולאכול ולישון טוב בעצמך

לא מעבר בעיניי

איך אפשר לחשוב על רוחניות כשאת גמורה מעייפות? עליי זה היה גדול ממש. הכי קרוב לזה אצלי היה להתפעל מהפלא הזה של אדם חדש בעולם שיצא מהגוף שלי, הפלא של ההנקה, ולנשנש קצת את הדבר החמוד הזה, אבל זה קרה בשלב יותר מאוחר.

הטיפול האינטנסיבי הזה, הנתינה הזו, בונה את הקשר שלך אליו וזו האמהות כרגע

חיבוק♥️

אין זכרונות קונקרטיים

הוא לא יזכור כשיגדול שהרמת אותו, שקילחת אותו, שקמת אליו בלילה, שדיברת אליו וכו' וכו'.

אז מה נשאר מכל זה?

התחושה הבסיסית של הקשר הבטוח,

הצרכים שלי נענים

יש מי שדואג לי ומטפל בי ויודע מה לעשות

יש מישהו שנמצא איתי כל הזמן ומשגיח ושומר עלי.

אני יכול להיות רגוע, אני פנוי ללמוד את העולם

לחקור, להבשיל.

ילדים שזוכים להיקשרות בטוחה בינקותם, יגדלו בסבירות גבוהה לנהל קשרים בטוחחם ובריאים במערכות היחסים השונות שלהם, בדגש על קשר זוגי.

כשאת מרגיעה כשבוכה, מאכילה כשרעב, מרדימה כשעייף - את בונה לו דפוס היקשרות בריא. אנשים משלמים במיטב כספם לפסיכולוג כדי לשנות דפוסי היקשרות. ואת מעצבת לו מפש בריאה מלכתחילה.

זה באמת נכון, הטיפול בעולל קטן וחסר ישע יכול להיות תקופה שכל יום נראה זהה לקודמו ,וזה באמת יכול להצטייר כמשהו משעמם או מונוטוני שחוזר על עצמו כל יום...

אבל קודם כל שתדעי שמתקופה לתקופה זה משתנה.

יש את התקופה ההתחלתית שהם ממש גורים קטנים שאפילו לא מצליחים ממש לראות כמו שצריך ועד מרחק מסוים, יש את השלב שהם כבר לא שולחים "סתם חיוך" שהתפלק אלא ממש מזהים אותך ואת בעלך ומחייכים , יותר מאוחר התהפכות ראשונה ,זחילה, למצוץ אצבעות, להתגלגל מצחוק, להתחיל טעימות, לעמוד פעם ראשונה, להגיד מילה ראשונה, וכן הלאה.

כל תקופה וכל חלק בגידול משמעותי גם לך וגם לו. למעשה בעיני זו התקופה הכי יפה וחמקמקה של תינוק חדש, והיא עוברת ככ מהר, שלא תביני איך כבר הסתיימה "חופשת " הלידה.

במהלך הימים שעוברים את בונה איתו קשר,הוא מתרגל אלייך ואת אליו, קשר שנרקם לוקח זמן, תני לכם את הזמן הזה ביחד ,מגיע לכם אותו. וזה זמן שלא יחזור שוב,תהני כל עוד אפשר. לגבי המהות הרוחנית ,

תנסי לא לחשוב על מה יהיה ומה היה, ומתי ,תני לרגע שלכם להיות. גם אם הוא משעמם וגם אם כל יום נראה אותו דבר.

את נבחרת להיות האמא שלו מכל האמהות, תבטחי בעצמך שאת יודעת יותר מכולם מה הכי נכון וטוב עבורו . תסמכי על תחושות הבטן שלך.

לגדל ילדים זה מאוד אינטנסיבי, תובעני, לפעמים מרגיש כאילו אנחנו כמעט ומבטלות את עצמינו לגמרי.

אבל בסוף ההשקעה משתלמת . האהבה חוזרת אלייך בענק. התחושה שאני מקימה את הקן שלי ומשקיעה בו מניות ,מביאה את הבן או הבת שלי לחינוך של תורה ומצוות ,ללכת בדרך השם, זאת שליחות. וכן זה אומר שלפעמים בתחילת הדרך, הדרך לא קלה וכיפית והכל ורוד. לא,זה מסע של בניה גם שלך, וגם של בעלך, של הבנות של שניכם יחד, של הילד/ים שלכם. הילד הראשון מלמד כל כך הרבה, עליו עושים את כל הטעויות האפשריות . בכלל כל ילד מלמד אותנו דברים על עצמינו, ומשמשים הרבה כמראה כדי שנראה את הטעויות שלנו, את הפיספוסים שלנו ,את החוזקות והחולשות שלנו. לזמן יש הכי הרבה משמעות. תסתכלי על זה כמו על השקעה, בהתחלה את צריכה לשים סכום רציני וקצת להיחנק , אבל אחרי תקופה יש תשואה ושווה כל שקל. זורע צדקות צומח ישועות.  יהי רצון שתמצאי ותראי איזה שליחות מדהימה קיבלת ושתדעי איך להוציא ממנה את המירב בשבילך .

שתדעי שזה טבעי. את נשמעת אמא מאד מסורה ואכפתית, אז אני בטוחה שאת דואגת לו מספיק. המחשבות שלך הן טבעיות ויותר נפוצות דווקא אצל אמהות מסורות מאד ואכפתיות מאד שלא רוצות לטעות ולפספס, אז שתדעי שהכל בסדר. הוא לא צריך את המענה בשניה שמתחיל לבכות, לפעמים קורה שאת מתעכבת רגע, לפעמים יש אילוצים, אבל העובדה שהוא יודע שאם הוא בוכה את נענית לו זה העיקר. ממה שאת כותבת נשמע שאת ממש שם בשבילו,,אז גם אם מדי פעם יש חריג והוא יחכה יותר זה לא משהו שיעשה לו רע.

להבין את הסימנים זה משהו שבא עם הזמן. לכל ילד סימנים משלו, שבועיים זה עוד מוקדם, אבל את תראי שתוך כמה שבועות את תדעי איזה בכי זה רעב ואיזה לא, מתי כואבת לו הבטן ומתי סתם צריך חיבוק או מוצץ.

וגם חוסר האונים טבעי. תמיד קשה לנו לראות מישהו בסביבה שלנו מתמודד עם קושי כשאין איך לעזור לו. גם בין מבוגרים. עם ילד שבאחריותך זה קשה כפליים. הדבר שהכי יעזור לו בזה זה חיבוק.

מצד שני, זה לא את, זה הפורמט - להיות עם ילד שבוכה מכאבי בטן במשך כמה זמן יכול להטריף את הדעת וכל מה שתרצי יהיה רק שקט.

וחכן תמיד כדאי לדאוג למלאי מבוגרים שיכולים להחזיק אותו לכמה דקות שבהן את הולכת לחדר אחר ושומעת שקטטטטטטט כדי לחזור אליו עם כוחות מחודשים.

מזדהה מאד עם אין משמעות לזמן ואין זמן לכלום. הכי חשוב לצאת מהבית. עדיף לפגוש אנשים אבל גם אם לא העיקר לצאת. תעשי לך זמן ביום, כל יום, שאת מתלבשת ויוצאת איתו לסיבוב אפילו הכי קטן ברחוב מסביב לבית. במנשא או עגלה, מה שנוח לכם. אבל אחהצ בזמן שיש אור וכבר לא חם בטירוף, פשוט לצאת לנשום אויר ולראות את האור בחוץ. זה מחזיר לחיים.

אני גם ממליצה על הספר מה אמהות עושות שהמליצו לך למעלה, וגם על מלידה עד גיל שנה. הראשון שלי רצה רק ידיים והמשך חודשים הייתי יושבת מחזיקה אותו ביד אחת, מושבתת ממטלות בית, ומחזיקה ספר ביד השניה, זה מה שהשאיר אותי שפויה 😅

שזה מה שבראש שלך שבועיים אחרי לידה ראשונה

אני הייתי רק בהלם ממה שנפל עליי ואיך יכול להיות שהתינוקת הזאת יצאה ממני😅

בכל מקרה עכשיו זה הזמן שלך ושל הבייבי להתאושש מהלידה

לאכול טוב לישון טוב ולנוח הרבה

כל מה שהוא צריך זה את אמא שלו לידו

וככל שתתחזקי יותר ותנוחי ותתני לעצמך להתאושש ככה יהיה לו טוב

הביטחון מגיע לאט עם הניסיון

את לומדת להכיר אותו

וזה בסדר אם לא תמיד מבינים למה הוא בוכה או מה מציק לו

וככל שהוא גדל הוא גם מתקשר יותר ומחייך ומקשקש

וככה גם נהיה חיבור יותר גדול 

ומלא מלא מזל טוב

ממה שידוע לי..

אמרו לי בת בשבוע 13 וצדקו..

אמרו 80%, ואחר כך זה היה המין השני.

לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע, נראה לי יותר מאוחר....

לא בשקיפות, באו"ס רגיל

הרופא אמר בת וצדק

אבל לאחותי אמרו בן בשלב מוקדם לא יודעת איזה שבוע בדיוק וטעו (והיא לא בדקה שוב ככה שהופתעה בלידה חחח)

ופעם שלישית טעו

רופא אחר, לא יודעת אם קשור

בשקיפות הוא היה בן

בסקירה היא כבר היתה בת