לזכור שהקב"ה מנהל את העולם!

הוא מכוון הכל! הוא דאג שתיכנסי להריון, ולא בכדי... (את הרי זוכרת מההריון הקודם שכל שנייה שהעובר חי ונושם בבטנך - זה נס גדול! בזה אין ספק לכל שיש השגחה צמודה לעובר. הקב"ה דואג שהעובר בבטנך יחיה ויגדל. בעניין הריון - א"א לטעון שהטבע גרם לזה, כי צריך הרבה ניסים בשביל שהעובר יתקיים ולא יפול חלילה... אין ספק שהקב"ה מכוון את זה, כמו את שאר ההתרחשויות בעולם).

אומנם את לא מבינה למה זה טוב בשבילך, אבל את חייבת להאמין שזה אכן הדבר ה-כ-י טוב בשבילך, בשביל המשפחה שלך, בשביל הילד...

בעז"ה את תראי בעתיד כמה טוב שהילד הזה בא (בעז"ה) לעולם!

אל תשכחי שקשה לך (שזה מאוד הגיוני!!), ואת מדברת מתוך הקושי (כמו שיולדת יכולה לנדור בשעת הלידה שלא תביא יותר ילדים לעולם: הכאבים עצומים כ"כ עד שהם מתגברים על השכל והרצון האמיתי של היולדת).

תבטחי בקב"ה שהוא יודע למה הוא מקיים את הילד ושיעזור לך לגדל אותו בשמחה, בנחת ובאהבה.

את שליחה נאמנת למשפחתך ולעמך!!!

זה לא פשוט להביא ילדים לעולם ולגדלם בדרך התורה...

לא פשוט להמשיך את השרשרת ולרבות את עם הסגולה!

אני בטוחה שתצליחי בשליחות שהקב"ה מעניק לך (בעל כורחך).

ואי"ה תדעי רק נחת ושמחה מהילד המתוק ש"מתבשל" לו בבטן ומשאר ילדייך!

היי חזקה!

נשמח שתעדכני אותנו!

אנחנו דואגות לך!!

אל תיכנעי לקושי!!

את חזקה יותר משנדמה לך!!!

(גם בלי להכיר אותך - אני בטוחה בכך!!)

אויש, מתוקה, כואב לי בשבילך, באמת

עצם זה שאת רוצה לגדול ולהיות טובה, לעצמך ולעובר זה מראה על גדלות, אני חושבת שאת מדהימה על כך שאת לא מתייאשת.

לעניות דעתי אני חושבת שכדאי לך לעשות את כל המאמצים למצוא מטפל/ת טובה ולהגיע למס' טיפולים, לפעמים זה ממש מציל

מן הסתם טכנית לא יהיה לך פשוט לעשות את זה  עם תינוקת וגם כלכלית זה הוצאה אבל לדעתי- זה שווה כל שקל ומאמץ

נסי לא להיות שיפוטית כלפי עצמך, זה בוודאי לא יועיל, חשבי על הדברים הטובים שבך, על זה שאת רוצה לגדול ולהתעלות, על זה שעשית החלטה כ"כ אמיצה.

נסי שלא להחליט החלטות עכשיו בנוגע לעתיד (שלא תהיי אמא טובה ח"ו וכו'), תנסי לראות איך את עוברת את היום הנוכחי במקסימום השתדלות להיות שמחה ורגועה ומחר כשתגיעי לגשר- תעברי אותו

אני מאחלת לך בהצלחה והריון בריא ושמח לעובר שלך, ולך

וגם מניסיון אישי:

לפעמים מהמקומות הכי קשים צומחים הדברים הכי מופלאים

דברים שלא היו מגיעים סתם כך מתוך תקופות הנוחות שלנו

כשקשה לי אני תמיד מקווה שבסוף אני אקבל מתנה שכזו

שקניתי אותה בהרבה מצוקה, סבל ודמעות

אני מאחלת לך הרבה אושר

ובינתיים...

תנסי להסתכל על הדברים הטובים שיש לך עכשיו ברגע זה

כאילו שהם ניצוצות קטנים של אור שמגרשים את כל החושך הזה שאת מרגישה

חיבוק

ועידוד קטן

שמעתי שדווקא תינוקות שלא כ"כ רצו בתחילה

ובכ"ז המשיכו את ההריון

יצא מהתינוק משהו גדול לעם ישראל

עם הרבה נחת להורים...

תנסי לשאוב עידוד מהעתיד!

אם זה מעודד, אז הרבה פעמים יותר קל לגדל 2 ילדים צפופים כי הם מעסיקים אחד את השני וחברים ביניהם, וזה כ"כ יפה  לראות איך הגדול דואג לקטן ואיך הם מתקשרים ביניהם.

אני חושבת שכדאי לפנות לעזרה מקצועית, זה יכול לעזור ולהקל נפשית.

וכן! בסוף תלדי ותחזרי להיות יפה ורזה ומהממת עם כל הבגדים שמחכים לך באהבה בארון, ולא תפסיקי להתסכל במראה

תחשבי על לקנות בגדים מהממים להריון, אפילו שזה לתקפה זמנית, זה יעודד להסתכל במראה בחיוך

למרות שנראה לי שכבר המלצתי, אני אמליץ שוב...

ללכת לטיפול. אם כרגע אין מצב מבחינתך להפלה, את חייבת איכשהו לקבל את ההריון הזה והילד הזה בשמחה. אחרת זה יפגע בו ובך למשך שנים. אני לא רוצה ח"ו להפחיד. לפעמים יש לנו רתיעה מ"ללכת לטיפול" ואני חושבת שצריך להשתחרר ממנה. המצב שלך לא קל בכלל, אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך (יש לי צפופים אבל לא ככ). אבל כן - לא הייתי מחכה ללידה, והייתי דואגת כבר לפני להצטייד בכוחות המתאימים ולהצליח להגיע לקבלה ולשמחה. אני לא יודעת באיזה שלב את, אבל אל תחכי לרגע האחרון. אפשר לקבל טיפול מקצועי מאוד בחינם, דרך משרד הבריאות. אם את בעניין תפני אלי באישי. לא משהו בסגנון של עמותת אפרת וכאלה, אלא ממש טיפול מפנק ותומך. מעבר לזה, ארגון "ניצה" מציע פינוקים ותמיכה בחינם. את מן הסתם מבינה שמעבר לזה שנתקלתי במצבים כאלו עם נשים סביבי, אני כותבת גם מתוך ניסיון אישי... הרבה בהצלחה!

אני נכנסתי להריון שלישי בהפרש של שמונה וחצי חודשים (גם בין ההריון הראשון לשני אותו דבר) וממש היה לי קשה עם זה ועוד הייתי בשמירה כמה חודשים והדבר היחיד שעודד אותי היה לחשוב על אחרי הלידה שאני אמנע ויחיה בודאות שאני לא בהריון. ועכשיו אני בחודש שישי והרבה יותר קל לי ואני מאוד שמחה בהריון הזה ונראה לי שזה בגלל שכל הזמן חייתי בתחושה שאחרי שאני אגמור את המשימה הזאת תהיה לי הפסקה שאני בחרתי ושקבעתי לעצמי זמן למנוחה. מקוה שהבנת למה התכונתי. בהצלחה. מבינה אותך!

הקב"ה, אביו ואמו,

כאן מבין שלושת השותפים הקב"ה לקח חלק גדול בשותפות,

אז על בטוח שיצא פה בחורצ'יק או בחורצ'יקית מדהימים להפליא.

תני לעצמך עכשיו כל מה שאת אוהבת!

תבטיחי לעצמך שאחרי הלידה, תעשי מנוי לבריכה / ספורט כלשהו האהוב עלייך, תחזרי למידותייך ותתפנקי על קניות של בגדים מהממים...

ואם תחשבי על זה קצת - יש פלוס ענק במצב שלך.

אמנם עכשיו את נורא רוצה לחזור לשפיות ולעכל את זה שאת כבר אמא, ולחזור למידות ולבגדים והכל.

אבל את זה תוכלי לעשות בגדול אחרי שיהיו לך שני ילדים!

אז תוכלי למנוע כמה שרק תרצי כי כבר יהיו לך שניים ביד בעז"ה.

בכל מקרה תמיד רוצים את הילד הבא בהפרש לא גדול מדי כדי שהילדים ימצאו עניין אחד בשני. אז את פשוט עשית את זה מהר יותר, ואח"כ קחי לך את הזמן שלך.. הילדים בעז"ה יהיו חברים טובים ויעסיקו זה את זה ויהיה לך פנאי בשפע לחזור לשפיות ולרגיעות.

כשגילתי שאני בהריון החמישי, מתוך בחירה, פתאום נבהלתי ואמרתי לעצמי "אוי לא, מה עשיתי, איך אני אגדל חמישה ילדים". וזה היה לאחר שאני באופן מודע הפסקתי למנוע. וניחמתי את עצמי שאם ה' הביא לי אותו, כנראה שאני יכולה לגדל חמישה ילדים.

במקרה שלך - נראה לי שאת יכולה לנחם את עצמך אפילו יותר ממה שאני ניחמתי את עצמי. זה לא שאת החלטת משהו, ועכשיו את צריכה לשאת בתוצאות של ההחלטה שלך, ולהיות בספק אם החלטת נכון. אצלך כל הדאגות האלה לא קיימות בכלל. במקרה שלך - ה' לבד החליט בשבילך. ואם כך - את יכולה להיות רגועה, הרי ההחלטות שלו הן בטוח טובות בשבילנו. הלוואי ותמיד בכל ההחלטות הקשות הוא היה מחליט בשבילנו...

אני לא מבינה בעולם הנשמות, אבל אני רואה את העניינים כך: כנראה שהנשמה הזו היתה צריכה לרדת לעולם. ה' חיפש בכל כדור הארץ מישהי שתהיה בשבילו האמא הטובה ביותר. והוא בחר - אותך!!!

גם מכירה מישהי (ממש טוב..) שבבדיקה השגרתית של 6 שבועות אחרי הלידה גילתה שהיא בהריון שוב..

בהתחלה הם היו בשוק טוטאלי! ולמצב הרוח הרע לא הוסיפו הצעקות של הרופא:"איך לא נזהרתם..?" אבל אח"כ התרגלו לרעיון של 2 ממש צמודים- כמעט תאומים! והיום שני הילדים האלו הם החברים הכי טובים!  ואת הקטן אוהבים במיוחד!

בינתיים, תפרגני לעצמך! תאכלי דברים שאת אוהבת, תנוחי הרבה.. וגם אם זה אפשרי לצאת קצת מהשגרה (בלי הקטן/ה..)..  ותחשבי על האוצר שגדל בתוכך..

חוץ מזה אין לי מה לומר חוץ מחיבוק גדול!!

המצב שאת נמצאת בו לא פשוט ולא קל, ואין יותר ברור ומובן מהרגשות שזה מעלה בך.

מה דעתך לעשות למען עצמך דברים שישמחו אותך בזמן הקרוב? לקנות בגדים יפים, להתאפר, לצאת לבילוי עם בעלך ו/או עם חברות? להזכיר לעצמך כמה את יפה, נהדרת ומקסימה ולאהוב את עצמך, ואז יכול להיות שיתפנה לך גם מקום לאהוב את העובר שבתוכך ולהתרגל לעובדת היותו.

ובכל מקרה, גם אם לא- הזמן עושה את שלו ועם הזמן את תתרגלי לתינוק ותאהבי אותו. את יודעת את זה, נכון? ואני לא אומרת את זה סתם אלא מנסיון של נשים שליוויתי ושיתפו אותי בתחושות שלהן.

על ההבנה והעידוד. אתן תמיד מצליחות לשפר לי את ההרגשה. אני כל כך שמחה שיש לי את המקום הזה, לשפוך ולדעת שלא ישפטו אותי ואת הרגשות שלי. באמת באמת תודה. אתן מדהימות!

גם אני נכנסתי להיריון מוקדם אחרי הילדה, ולא הייתי ממש שמחה.

קיבלתי תינוק מדהים!!!!!! ואפילו דומה לי (הראשון דומה לבעלי). בטח שהיה קשה, אבל מה שהחזיק אותי זה לקחת את זה כמשימה, לגדל את השניים האלה כמו תאומים, לקנות עגלת תאומים, וגם זה חמוד, אפשר לפעמים להלביש אותם אותו דבר, הם אוהבים אותם משחקים וכ', ואז תדמייני לעצמך הפסקה ארוכה ארוכה , כמה שבא לך, 5 שנים, לא משנה... (
מקסימום אם אח"כ תתחרטי זה בסדר) ולדבר על זה גם עם בעלך שעכשיו מגדלים את שניהם/שתיהן ואז נחים,,וקונים בגדים, ומה שבא לך.

תתכנני עכשיו גם את הלידה- מה בא לך אולי דולה, אולי ללכת לחדר לידה טבעי, מה אחרי הלידה- איזה פינוקים- ללכת לאמא? לבית החלמה? תעש את זה הכי טוב שאפשר, וכדאי אפילו להקיע בזה הרבה כסף כי מצבך הנפשי מאד מאד עדין ולצערי יתכן שאת בסיכון לדיכאון אחרי לידה, אז תהיי עם יד על הדופק.

ועכשיו תנסי קצת להתפנק, אולי מסאז'ים, אולי ללכת לברכה, סתם אוכל טוב.

והכל לטובה, את עוד תתאהבי בו/בה.

הערה: במידה ואת מרגישה איזשהו צורך לפגוע בך או בעובר את חייבת לפנות לתמיכהנפשית.

כשנכנסתי להריון שלישי נבהלתי, הרגשתי שזה גדול עלי. היו לי שני ילדים, הבכור בן שנתיים וחצי, ועוד דברים שבדיוק נפלו עלי באותה תקופה. גם אני קיוויתי בהתחלה לראות דם. אח"כ הדחקתי את ההריון ולא חשבתי עליו.

זה אכן קשה מאד, בעיקר רגשות האשמה על עצם ההרגשה שלך, שרק גורמים להרגיש גרוע יותר. וגם העומס על הגוף שעוד לא התאושש מהלידה הקודמת משפיע.

כל הכבוד לכם שהחלטתם לא להפיל. כל הכבוד לך שאת מצליחה להתעלות ולתפקד. זה מראה שיש לך כוח רצון חזק  לקיום משפחה ולקיום רצון ה' גם בהתגברות על קשיים אישיים שלך. זוהי מסירות נפש של ממש.

שנני לעצמך שוב ושוב: כל הכבוד לי! על הדברים הנ"ל ועל עוד דברים שאת מוצאת בעצמך.

אני מאד מצטרפת לתגובה שמעלי: תהיי עם יד על הדופק שאת לא בכיוון של דיכאון אחרי הלידה או אף לפני הלידה. אם יש לך חשש אל תהססו לגשת לעזרה מקצועית לפני שזה מתדרדר. אפשר לפני כן לקבל עידוד וחיזוק גם מדברים לא מקצועיים כמו חברות, תגובות בפורום, פינוקים, אוכל ועזרה פיזית בבית. אפשר לקבל עידוד אולי מהרב שלכם. אולי הוא יכול לחזק לכם את האמונה שזה רצון ה' ושהוא ייתן כוח.

אני נעזרתי מאד בבעלי, שיתפתי אותו והוא עודד אותי מאד. אולי גם לך זה יעזור -  לפי מה שהבנתי אתם יחד בהחלטה להשאיר את ההריון וגם יחד בקשיים. שזה נפלא! (יש מקרים שצד אחד לוחץ על השני, או שהקשיים נופלים רק על אחד, והשני אפילו לא מזדהה עם החששות).

בזהירות אכתוב - אם החשש שלכם הוא שתצטרכו עזרה כלכלית, גם על זה אולי כדאי לחשוב כבר מעכשיו ולנסות לקבל אותה, לפני שהמצב מתדרדר. וגם אם לא לוקחים עזרה, עצם התכנונים האלה יכולים להקטין את חוסר הודאות וכך גם החששות קטנים.

לסיום במקרה האישי שלי (מזל שזה אנונימי), קיבלתי ילדה מדהימה עם המון מרץ ושמחת חיים. כשנולדה היה עמוס וקשה. אבל עכשיו כשהיא מדברת איתי ומחבקת אותי עם כל כוחות החיים המתפרצים שלה, אני חשה שהיא זו שנותנת לי כוחות.

וכרגע, לאחר תקופה ארוכה שאני רוצה ולא מצליחה להרות, אני מודה לה' שנתן לי אותה בזמן, כשהייתי צעירה יותר. כנראה זה היה חלון ההזדמנות האופטימלי מבחינת הגוף והגיל שלי. 

מאחלת לך הרבה בריאות, שמחה ורוגע.

תנסי לדאוג לשמחה שלך כרגע. להיות שמחה ומסופקת, ולשם כך כל האמצעים כשרים - גם ובעיקר פינוקים!

כל השאר כבר יסתדר מעצמו כשיגיע הזמן הנכון - מבטיחה!

היה חשוב לי מאוד לספר לכן, אחרי כל התמיכה והעידוד הנפלאים שנתתן לי.

אתמול הייתי אצל הרופא נשים שלי והוא עשה לי אולטרסאונד. פתאום, להפתעתי, כשראיתי את העובר ממש ממש התרגשתי! התחלתי ממש לחייך ולשמוח. זה פשוט בא משום מקום. אני מאמינה שזה התחיל לנבוט בלי ששמתי לב אחרי שעזרתן לי קצת להירגע כאן, ופתאום זה התפרץ. ב"ה עכשיו לי ולבעלי יש שלווה נפשית מדהימה.

ובונוס קטן נוסף - כשהלכתי לאחות כדי למדוד משקל ולחץ דם גיליתי שבגלל הבחילות הגעתי בחזרה למשקל שבו התחלתי את ההריון הקודם!

זה עזר לי מאוד להרגיש יותר טוב עם הגוף שלי, כי זה אומר שבעז"ה יהיה לי יותר קל לחזור למשקל שלי ממה שחשבתי.

אז תודה רבה לכולכן. עשיתן איתי חסד שלא יאמן, ואני חייבת לכן כל כך הרבה! תודה תודה!

כל הכבוד!

אני בטוחה שה' מאוד גאה בך!!!

חזקי ואמצי!

חיבוק גדול ממני, ובטוחה שמעוד הרבה נשים...

כיף כל כך לחשוב על זה שאת מרגישה אחרת! ברוך ה'!  איזה טוב ה'!

מאחלת לך רק כוחות ושמחה!

מאחלת שתמשיכו להרגיש טוב!

ואם פה ושם תהיה "נפילה" - תזכרי שהיון זו חתיכת טלטלה הורמונלית.... 

ובשם הפורום אני מודיעה לך שזכאותך לפינוקים אין קץ נשמרת לך, למרות שאת מרגישה יותר טוב!!! 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t478567#5536226

ילדתי לפני כמה ימים את הילד הזה....

ושמחה בו מאד מאד

הלב אוצרות של סייעתא דשמייא וכוחות לכל מה שאת צריכה ורוצה!

אין לי מילים ישר כוח עצום לאנונימית הפותחת ולכל הבנות המקסימות בפורום הזה...

זה כל כך מרגש

אשריכם ישראל......

אם תרצי להתיעץ, והרבה פעמים כשרע לנו, טוב להתיעץ, אבל יש שיקול כספי,

אפשר לפנות לאגודת "אפרת", אולי להם יש מענה חינמי לצורך \ להכרח לפרוק ולשתף.

אפשר גם לשאול אותה שאלה ממכון פוע"ה.  

אמנם אינך הלקוחה הסטנדרטית של ארגון זה או זה, אבל בהחלט יתכן שיש להם מענה דיסקרטי וחינמי ומעולה לצרכים שלך.

וכמו שכבר נאמר, גם אני מכירה ילדים מהריונות שהוגדרו לכתחילה כ"לא רצויים" שההורים נרעדים מהמחשבה איפה הם היו היום ללא הילד\ה המדהים\ה שנולד\ה.

אפשרות נוספת - ללטף את הבטן ולומר "אמא אוהבת אותך".  אפשר להתחיל בליטוף חד פעמי, אפשר כל כמה שעות, אפשר עם הזמן לעשות זאת לעיתים יותר תכופות.  בעז"ה, לאט לאט, תרגישי שלמה עם ההריון ועם החמוד\ה שעתיד להיוולד בשעה טובה ומאוד מוצלחת.

אם תרצי עוד הצעות, אפשר באישי.

לדעתי, את מתארת מצב של דיכאון ועליך לפנות לייעוץ פסיכיאטרי.

שהיא לא לקחה מניעה - בדיוק כמו שאת ממליצה

ופשוט אין לה כוח נפשי להריון לידה וילד ברמה כזו שהיא נכנסת לדכאון בגלל ההריון.

תארי לך שזה קורה.

אז מה עדיף? טיפול פסיכיאטרי וכדורים נוגדי דכאון? או מניעה?

מה את אומרת יעל?!?!

אם עד היום לא חשבת על זה. אולי לפחות מהיום לפני שתסבירי לכל אישה למה אמצעי המניעה הם כזו רעה חולה וילדים צפופים כל 10 חודשים זה ברכה- תחשבי פעמיים?!?

בדיוק בגלל זה הרבנים מתירים מניעה.

לא נראה לי.אני כן דיברתי איתה, לעומת זאת,ואני יכולה לומר לך שהיא נגד גלולות,

אבל מציעה מגוון אופציות רחב אחר, למניעה למי שמעוניינת

כך שתחדלו מלשפוט אותה מבלי שאפילו ביררתן את הנושא!

יותר בקטע של הדחקה שאני בהריון, לדוג' פעם ראשונה שבדקתי באמת שאני בהריון היה בשבוע 15,

אבל לאט לאט השלמתי עם ההריון והתחברתי ואז ,בשבוע 40 לא הרגשתי תנועות, הגעתי לבי"ח והעובר היה ללא דופק,,,

שלא תתנסו, 

בכל אופן אני כנראה שוב בהריון

שימי לב שיש חובת פיקוח מרגע שיש במשפחתון 7 ילדים. גם שלך נחשב בספירה (אם הוא איתך במשפחתון).

דבר שני תעשי ביטוח. זה לא קשור לפיקוח, אפשר גם אם המשפחתון לא מפוקח.

במעט תינוקות בערך 3.

ביטוח למה הוא מיועד?

נראלי אמרו פעם שזה 50 לשנה לילד אם לא טועה..

לק"י

שיכלול:

מספר ילדים שבטיפולך.

ימי עבודה ושעות.

ממתי עד מתי בשנה את עובדת.

האם כולל אוכל או לא.

מה עושים במקרה של עזיבה (יש מקומות שמבקשים תשלום על החודש שאחרי העזיבה).

מה עושים במקרה שאת חייבת להיעדר.

מה קורה במקרה של איחור מצד ההורים.

מה הנוהל לגבי תינוק חולה (לא לשלוח מראש עם חום/ דברים מדבקים, ואם חולה באמצע היום- שההורים יבואו לקחת).

המטפלת אצלינו מודיעה מראש בחוזה שהיא לוקחת 3 ימי חופש במהלך השנה, ומודיעה עליהם שבוע מראש.

בתחילת שנה לתת לוח עם ימי חופשה.

להוסיף סעיפים- במקרה ופורצת מלחמה (או לכי תדעי...עברנו כבר קורונה) הילדים לא מגיעים.
מה אז?
האם הכסף יוחזר להורים, או ישאר אצלך?
בזמנו המטפלת של בני הייתה הוגנת ומחצית מהכסף חזר להורים מחצית הלך אליה.

חוזה כזה מפורט זה הכי חשוב!!

ובאמת מקקובל 3 ימי חופש שאת יכולה לקחת לך, עם עדכון מראש.

לדעת מה עוד יהיה בדור הגאולה שלנו.

לק"י

בדיוק השבוע חתמתי על חוזה לשנה הבאה, אבל אנחנו איתה עוד מלפני הקורונה, ועברנו יחד גם קורונה וגם מלחמות😅

אולי באמת נשאל אותה.

בכל מקרה לא משלמים על שירות שלא קיבלתי...

למטפלת שעובדת נקי ומפרישה לעצמה ביטוח לאומי- במקרה של חלת תקבל פיצויים מהמדינה

מטפלת שלא דואגת לעצמה- בעיה שלה...

(יום יומיים שבוע אני אספוג... חודש כמו בקורונה- אין מצב )

לק"י

ככה לפחות זכור לי.

והמטפלת שלנו עובדת מסודר והכל. אז היו פעמים ששילמנו רק חצי תשלום, היו פעמים שהיא החזירה, והמדינה שילמה לה.

בכל מקרה, הייתי דואגת שזה יהיה מעוגן בחוזה.

לא חושבת שזה קורה בשום מקום אחר בשוק הפרטי

וזה לא שיש למטפלת הרבה הוצאות במקאה של השבתת משק אלא אם כן היא דוכאפרת מקום

ולרוב התשלומים התבססו על הוכחת ירידה בהכנסה... אז מי שה

ביטולים של 'כוח עליון' כמו מלחמה מי משלם עליהם?

אוכל- מי מביא? איך הילדים ישנים במה וכמה זמן.

האם יש הגבלה על מספר הילדים

מה עושים כשאת או ילדייך חולים ח"ו

איך משלמים? מתי?

בכללי מציעה לשאול את הai על נקודות שצריך לים לב אליהם. אולי הוא יכול להכין לך גם חוזה.

המטפלת שלנו הכניסה לחוזה, שהילד יצולם בתמונות וסרטונים. לא יודעת כמה זה נצרך.

אותן ללוז וזה היה תענוג..

בהתחלה היא כן זורמת עם הלוז שלהם ולאט לאט מזיזה אותם לכיוון הלוז של כולם..

נגיד התחילו להיות עייפות בשמונה וחצי אז משכה אותן עם משחקים עוד רבע שעה עד שבסוף התחברו לשנת בוקר של כולם בתשע.. או להפך, השכיבה אותם עוד לפני שהתחילו להיות ממש עייפים.. בהתחלה קצת שכבו עירניות במיטה ואז התרגלו לשעה הזו. 

את החוזה של המטפלת של הבת שלי

ולהשיג ציוד בשביל זה..

אפשר מקבוצות מסירה

מאוד מקל שיש לך תשתית נוחה לטיפול..

נגיד טרמפולינות שיוכלו גם להירגע וגם לאכול בהם

משטח פעילות גדול שיהיה לכולם מקום לשחק

מזרונים לשינה או שיביאו עגלות..

ולהגדיר אם הם מביאים אוכל מהבית

לעשות לך סלסלאות לכל דבר

בקבוקים תמל טיטולים בגדי החלפה

או נגיד מקום נוח להניח את התיקים ואת יכולה לשלוף לכל אחד מה שהוא צריך..

למוצצים עדיף שיגיעו עם מחזיק מוצץ

ואם לא אפשר לתלות מוצצים על מתלה ייעודי..

או שבטרמפולינות התכוונת להאכיל מבקבוק?

מניסיון עם המטפלת של ילדיי

1. חוזה מסודר. מה קורה בימי מלחמה מבחינת תשלום, שעות, מועד תשלום, ימי עבודה בחגים ובחופש, מה קורה כשאת חולה למשל, תשלום ביטוח, אוכל ראש

2. ביטוח כמובן

3. תנאים ראויים - לולים והאכלה בטיחותית בכסא אוכל. מקום מגודר, משטח פעילות איכותי ומשחקים

4. הצהרת בריאות שלא ידוע על אלרגנים וכד

בהצלחה!

זה כלכלי ומשתלם

גיל 4 חודשים זה מושלם

זה זמן בטן, אוכל, שינה ושוב בטן/גב פחות או יותר

ביטוח זה חשוב גם אם זה פרטי זה לא משנה

חשוב שיהיו לך את הכללים שלך להורים מין הודעה כזו שלא יהיו אי נעימויות לגבי תשלומים, לוח חופשות וכו

לולים שאת צריכה לקנות, משטח פעילות ומשחקים

זה מה שעולה לי כרגע

אני הפסקתי רק כי היה לי קשה להיות בבית כל היום, אם יש לך עוד שאלות נשמח לענות 🙂

1. כי את אוהבת את זה

מכירה הרבה נשים שהגיעו לזה מתוך שיקול כלעלי, חוסר בהשכלה לצאת לשוק העבודה, רצון להישאר בבית עם התינוק שלך

בסוף בסוף- כל הנל לא ישנה אם זה לא משהו שאצ אוהבת (לא רק בסדר עם זה... ממש אוהבת)

זה עבודה קשה גם אם משתלמת, לבד. ושוחקת

ובסוף הנסיבות למה התגלגלת לזה לא יעזרו לך אם אין לך את הדרייב הפנימי וההנאה מלטפל בתינוקות

(ומי שאוהבת את זה ממש זורחת ורואים עליה... וזה גם מגיע לילדים)

2. תנאים

המקום צריך להיות מותאם לטיפול בתינוקות, כם טם זה הבית, צריך להיות נקי ובטיחותי יותר ממה שאני מקפידה בבית שלי...

שיהיה ציוד מתאים

3. יכולת להתמודד עם הורים... להיות מטפלת זה לא רק לטפל בתינוקות... מאחורי כל תינוקת עומדים הורים עם דרישות וציפיות והם לא תמיד נחמדים

4. שקיפות... כלפי ההורים בעיני זה המפתח להצלחה, רוב התקלים זה על דברים שלא ציפו להם, אם הכל יהיה גלוי  סעיך 3 יהיה יותר קל

5. חוזה מסודר על *הכל*

ימי חופש, בלתמים. מחליפה, שעות עבודה, תפריט, ציוד, השבתת המשק, תשלומים, עזיבות, מספר ילדים, אוגוסט - הכל!!!! - כנל סעיף 3 יהיה יותר קל

6. ביטוח- חשוב מאוד וזה גרושים, זה מושת על ההורים וזה מעיד גם על רצינות

כשאני שומעת מהמטפלת גם על זמנים פחות טובים של הילד, או כשהיא שולחת לי הודעה- אם היה משהו בבוקר, כי הוא לא כרגיל, זה נותן לי תחושה שהיא לא מייפה את המציאות.

(לא אומרת לבעס את ההורים כל הזמן, ולנסח דברים בצורה נעימה. אבל כן לשתף ולחשוב איתם אם נראה שמשהו לא כרגיל אצל הילד).

ובמקביל, לשתף בדברים טובים, לספר סיפורים שהיו. זה תמיד כיף לשמוע.

לק"י

בהתחלה הייתי מעדכנת במהלך היום איך הילד- מתי נרדם, מתי אכל.

בהמשך אפשר לשחרר, ולעדכן בסוף היום.

אבל יש הורים שבטח ירצו יותר עדכונים במהלך היום, בעיקר אם זה ילד ראשון. אז כן חשוב להגיע איתם לאיזושהי החלטה. כי מן הסתם שאת לא עם הפלאפון כל היום וכל היום מצלמת ושולחת להורים תמונות. רצוי שתהיי עם הילדים🤭

ובכללי מנצלת אחסון לגובה כמה שאפשר.

אם את שומרת בגדים גם שקטנים עליהם אז שקיות ואקום בתוך ארגזי מצעים או מדפים עליונים/מעל ארונות

חייבת אותה

ואני שואלת לגבי בגדים של יומיום לא אחסון

שכל המיטות יהיו עם ארגזי מצעים עמוקים זה המון אחסון..

אפילו שולחן סלון ראיתי שיש עם כמו ארגז כזה.

ואם אין ארגז מצעים אז אפשר לשים קופסאות שקופות גדולות מתחת למיטב של הילדים ולאחסן שם.

אם יש אפשרות לאחסן אצל ההורים בגדים שכבר קטנים/עגלות /ציוד שמשתמשים רק פעם ב...

אני אישית מעבירה הלאה בגדים שקטנים לנו אבל לשמור אצל ההורים זו אופציה טובה.

השידה נמוכה ולכן עדיף במקומה ארון גבוה עד התקרה.

את יכולה גם לתלות ארון מעל המכונת כביסה שיתן לך עוד אחסון.

אם יש מקום במסדרון אפשר לשים ארון צר כזה לעוד אחסון

אני מחפשת איל להוסיף ארון או מקום לבגדי היומיום שלי ושל בעלי

אחסון אני מאלתרת

אבל להתלבש נמאס לי מהצפיפות הנוראית הזאת במדפים

סליחה על השאלה...

אצלנו הבגדים של כולם מאוחסנים בשני ארונות של דלת אחת, ארון של שלוש דלתות, ארון תלייה אחד ברוחב של דלת וחצי וחמישה מגירונים. 11 נפשות... (האחסון מתחלק בין החדרים כמובן)

באופן כללי אני לא מאמינה בארונות גדולים בבית, כי בעיניי הם תופסים מקום...

אני שמתי בארון של הילדים מדף נתלה, שמאפשר לי לאחסן יותר דברים בארון.

ואני שמה בארון דברים בשתי שכבות, קדמי ואחורי.

לילדים שבני 4 ו 6, לכל אחד יש מדף אחד, הדברים הקטנים נמצאים במדפים הנתלים, וחוץ מזה יש מקום לתלייה לכל הילדים.

מהמקס סטוק מדפים כאלה של סידור נעליים, והנחתי את זה מעל השידה, והשתמשתי במדפים לשים בגדים במקום נעליים. מקווה שהבנת למה התכוונתי. עלה לי בזמנו בערך 100 שקל

שמה לך פה דוגמא למשהו דומה:

https://www.ace.co.il/5770029?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_content=731896064861_177204583129&utm_term=&matchtype=&gad_source=1&gad_campaignid=22192422213&gbraid=0AAAAAD9Br5B90G3fJUbCaNw4VGbSF3I30&gclid=Cj0KCQiAnJHMBhDAARIsABr7b854x8zSZ03mL1J1vasi-mqteNlfHCY9qHigZ4eOH9D1glMHstPokPQaAqDHEALw_wcB

איפה הארון נמצא כרגע? הוא לא בחדר שלך?

אם לא ישאיר מקום לעריסה ואת מתכוונת להישאר בדירה לטוח ארוך ובעז"ה עוד ילדים - לדעתי חבל להכניס ארון לחדר אם לא ישאיר מקום למרות שאת לא חייבת ארון עמוק או גדול מאוד.

אצלי ארון עומק 60 ונכנסים בו בגדים גם ב2 שורות אז אפשר פחות ועדיין יהיה לתועלת

זה מאוד תלוי גם מה גודל החדר. אצלי ארון על קיר כמעט שלם 3.2 מטר (הזמנתי 2 ארונות אותו דבר והצמדנו אותם) אם הייתי לוקחת ארון אחד 1.6 היה נשאר לא מעט מקום לעריסה אם הייתי צריכה

ויש גם ארונות במידות שונות שאולי יוכלו להתאים ואפשר אולי להכניס לחדר של הילדה. אצלי באחד מחדרי הילדים יש ארון 1.2 מטר וזה אחלה

אני בכל אופן כן בעד ארון נוסף. וגבוה ככל שניתן. אולי בחדר אחר אפילו? יש לכם? אני אוהבת שלכל דבר יש מקום מוגדר זה פחות בלאגן בעיניים וההפרדה ביניכם לבין הילדה זה יתרון

חדר ממד וחדר הורים

בממד יש את הארון בגדים

מדף אחד לילדה

2 לבעלי

3 לי

2 למצעים ומגבות

ותליה מפוצצת של בעלי ושלי

אני מחפשת להכניס ארון בחדר הורים אפילו שאני ממש לא רוצה

מהארון שלכם

אני אישית שמה מצעים בארגז מצעים של המיטה (שלנו) ואצל הילדים מתחת למיטה יש לי תיבות פלסטיק ענקיות על גלגלים שאני מאחסנת בהן מצעים בין היתר

מגבות - הייתי קונה ארונית שירות לשירותים. חבל על המקום וזה גם לא ככ פרקטי בעיניי שזה לא במקלחת. יש בעיצובים ממש יפים

הארון בממד תופס את כל הקיר? לא נשמע שהוא מאוד גדול. או שהחדר מאוד קטן..

אולי כדאי להחליף אותו לאחד גדול יותר שיהיה על כל הקיר

הפוטרים תופסים הרבה מקום

ואני לא אוהבת 2 עמודות 

לק"י

ואז קל להוציא גם מה שמאחורה.

פשוט שולפים את כל הסלסילה

שלא מתחיל מהרצפה אלא מהאמצע ללמעלה

ואז הרצפה פנויה

או פינטרסט פתרונות אחסון עם ניצול חכם של החלל. אלו פתרונות של נגרות בהתאמה אישית

אבל אם זו הדירה שלכם ואתם מתכננים להישאר ב"ה לאורך זמן שווה להשקיע בזה כספית בעיני.

דוגמה לרעיון - לעשות ארון במסגרת מסביב למיטה כולל נישה מהצד שתשמש אותך כמו שידת לילה אם את צריכה.

מה גודל הארון שיש לכם? נשמע בית ממש ממש פיצי אם את אומרת שבהכנסת ארון לחדר שינה לא יישאר מקום לעריסה..

ארונות מטבח (קצרים ועמוקים) שתולים צמוד לתקרה, משמש כאחסון ולא תופס מקום בחדר/במסדרון. אפשר לבגדים ששומרים, נגיד של העונה הבאה או של מידה קטנה או גדולה. ולעשות שרינק בשקית וואקום שייקח פחות מקום.

מדפים עליונים למשחקים/ספרים/סלסלות אחסון, במסדרון גם אפשר.

ארון מזנון יפה בכניסה לבית שמשמש כאחסון לתיקים מעילים.

ספסל צר קטן שהוא ארגז אחסון לנעליים מחוץ לדלת הבית.

מדף עליון/ארון עליון בשרותים לנייר טואלט או חומרי ניקיון.

אולי אפשר להוסיף מדף יפה במטבח איפשהו ובסלסלות מעליו לשמור גם דברים שלא קשורים למטבח כמו אביזרים לשיער של הילדה.

ופעם שמעתי את הרבנית ימימה מזרחי מתארת את הדירה הקודמת שלהם שהיתה קטנה כברכה ממש, במילים לא מדויקות: עומדת מושיטה יד אחת מגיעה לסיר מושיטה יד שניה מגיעה לנענע העגלה שבסלון.

זה כיף בית קטן, זה מגבש, כולם ביחד. לומדים לא לאגור ציוד מיותר. 

הכל עניין של הסתכלות

ומזל שאני מסודרת וממיינת

וזה באמת מחייב להיות במיון מתמיד

באלי לפעמים להזניח אבל אי אפשר 😂

ותודה על הרעיונות

רק שתדעי שיש היום נשים שמתעסקות עם זה

במכון פועה ובעוד ארגונים

זה הכי מובן הקושי שלך

ממליצה לך לחפש מישהי כזאת שתרגישי בנוח

לתחתונים

במיוחד שבמקרה שלי זה כל הזמן

באמת שבחצי שנה האחרונה אולי חודש וחצי במצטבר היינו מותרים

נשמע קשה כל כך!

אולי כדאי לך לעבור לגלולות?

אני עם יסמין, ומצרפת חפיסות וחודשים ברצף אני בלי מחזור. אם את גם ככה רוצה למנוע זה יכול להיות פתרון טוב

אני לא רוצה למנוע

ועוד OCD והרבה טבילות והרבה שאלות. ממש חיבוק ענק זה סיוט נוראי.

אני רואה שכתבת שאת לא מונעת, את בבירור רפואי כלשהו על מה הדימומים? אני לא מבינה בזה רק מעלה, מניחה שכבר חשבת על זה.

הלוואי שייגמר כבר במהרה, וכל המתח הזה ילך איתו.

כרגע אומרים לי שזה תגובה של הגוף אחרי התקן הורמונלי

אבל כברו כמה חודשים והדימומים התחילו עוד עם ההתקן

לק"י

מכירה אישית את מי שפרסמה, ומניחה שהיא חלק מהתוכנית (אשה מקסימה):

בעיקר מזדהה עם האובססיה בהכנה

לוקח לי שעות

אני רק אתן לך חיבוק חזק חזק חזק!!!!

מבינה עד כאב עד כמה זה קשה וכואב

הרגשתי את זה על בשרי יותר מדי...

אני בימים כאלו הייתי מפצה את עצמי באוכל שווה, קניות מפנקות, מזמינה סל מפנק בשיין (גם אם את רובו החזרתי)

היינו יוצאים למסעדה, לטיולים. מנסים להיות הכי ביחד בכיף שיש גם אם זה מרחוק.

הלוואי והייתי יכולה להסתכל לך בעיניים ולהגיד לך- עוד יבואו ימים טובים.

הם יבואו בעז"ה,

אבל כרגע, אני יודעת עד כמה החור שם עמוק ושחור

אתפלל עלייך שתזכי לטבול בקרוב בבריאות, שבמחה , בקדושה ובטהרה, ללא שום עוגמות נפש בדרך

ותזכו לשפע ברכה והצלחה.

זוכרת אותך

וזה ניסיון שבאמת אין לי מושג איך הצלחת לעבור

 מרגיש כאילו האמצעי מרחיק מהמטרה... (גם אם איננו יודעים את טעמי המצוות)

אני לא רב מן הסתם, אבל חייבת לציין כשקוראת אותך:

לא יודעת מה את כן היית שומרת בעבר (כשאת אומרת שאז שמרת פחות), אבל "ליבת האיסור" מצומצמת משמעותית ממה שנהוג היום, כמו שאת בטח יודעת, ואם זה מביא לכל כך הרבה כעס, ובלשונך "שנאה", ומרמור - הייתי משתפת את בעלי בעשיית חושבים שוב בעניין הזה, ושוקלת לחזור במקרה הייחודי שלכם לשמירת "ליבת האיסור" ולו לתקופה מוגדרת. ההתחזקות שלו לא אמורה לפגוע ככה בזוגיות שלכם.

בטח כשזה נוגע להלכות טהרת המשפחה

לבי על פותחת השרשור

היא מתארת מצב כואב מאוד!

והלוואי וימצא פתרון

אבל ממש להזהר עם עצות הלכתיות בתחום

בטח באופן פומבי

מי שרוצה יש לו לאן לפנות ועם מי להתייעץ

ובעיקר שולחת חיבוק

מאחלת שכנגד כל הצער תזכו לשפע ברכה 🙏🏻

אם אתם רוצים למנוע ותהיי במצב של עצות,

ייתכן ויש לי עצה בשבילך.

(ייתכן כי אי אפשר להבטיח אם זה יעבוד אצל כל אשה)

מבינה אותך מאוד!

באמת אין לי מה להוסיף חוץ מזה שזה סיוט ושאני מבינה אותך. באמת שנסתרות דרכי ה'

אולי אפשר להבא לצרף מכתב עם הסבר שלך. כך הדריכו אותי, מפרטת ממש איזו בדיקה זו, וֹאם כאב לי נגיד כשבדקתי, וכמה זמן כבר ננסה,  ומתי ההתקּן הוצא וכו וכו כל מה שיכול להיות קשור.

ואת ככ גיבורה שכבר 3 חודשים מנסה שוב ושוב בדיקות.

בהצלחה ושתזכי להנות בחוש (-להרגיש ממש) משכר הטרחה

אני מאמינה שכל דבר בא על חשבון משהו אחר.

אם האמא משקיעה בניקיון-זה בא על חשבון הזמן והסבלנות לילדים.

ובכללי למדתי בחיים לא להשוות את עצמי לאחרים. מחליטה מהם סדרי העדיפויות שלי ונוהגת על פיהם.

כמובן במקביל לחנך את הילדים לשמור על הסדר והניקיון (אבל שוב, בלי הגזמה)

כלים בכיור, כביסה לא מקופלת, בלאגן של משחקים

הכל בסדר, זה בית וחיים בו

או שרק בשכל אבל בפועל הבלאגן מעצבן?

אני קוראת אותך ומסכימה אבל בפועל מתחרפנת

ברור שיותר נעים כשהבית מסודר, אבל לא מספיק בשביל להקים אותי מהספה😅

בשעות הערב או הבוקר משתדלת שהבית יראה סביר- הדחת כלים, פינוי השיש, לפני שהולכים לישון לאסוף משחקים וספרים...

אבל הבית שלי ממש לא נראה מבריק ונוצץ, הזמן היחיד שהוא נראה מבריק זה בערב שבת, בשאר הזמן הוא נראה כמו בית שיש בו משפחה עם ילדים במגוון גילאים והאמא עסוקה בהרבה משימות בבית ובחוץ והן לא רק לתקתק את הבית.

אני ממש לגמרי בסדר עם זה, אבל באופי שלי אני לא מסודרת במיוחד ומעדיפה לבלות את שעות אחר הצהריים בקריאת סיפור, יצירה או משחק ולא בלסדר או לנקות

לא להשוות אף פעם זה סתם מפחית מהערך!

יתכן שהילדים הרבה מול המסך ופחות ממש במשחקים

ילדים מאד רגועים וממושמעים לסדר וניקיון ועוד...

זה בדם שלהן, אין אפשרות לקום מהשולחן בלי לפנות ולשטוף את הכלים..

גם אצל חמותי זה ככה, אין מציאות של כלים בכיור.

לא לכולם זה קשה להחזיק ככה את הבית, זה בא להם באופן טבעי, הילדים רגילים לבית מאורגן, לאכול מסודר וליד השולחן וזה גם גלגל שמזין את עצמו.

ומתרגלים שמפנים ומטאטאים את הרצפה - זה בהחלט יכול לקרות

בעיניי זה שינוי הרגלים

לא שאני שם לגמרי, כן? בתקופה האחרונה בכלל לא לצערי, אבל זה אפשרי.

לגבי האיך - כשהילדים סיימו לאכול צהריים,מה את עושה? לאיזה משו אחר את מתפנה?

ואז רגע אחד לנסות לנשום בכל זאת אני אחרי יום עבודה ונסיעות וגם אני בן אדם אס אם יהיה לי רגע אחד של ידיים פנויות וילדים לא בוכים או רבים אני כנראה אברח לחדר לנשום רגע של שקט.

או שאהיה עם הילדים בספה

זה לא שאף פעם לא אסדר ..פשוט אתזמן את זה למתי שנח לי ולא ככלל שחייב לקרות בזמן ספציפי

ולכן גם אצלי סביר שתמצאי בלכן  קבוע

בערב מסדרת כמה שיכולה ואס נופלת לספה..יחד עם התינוק על הידיים 

הרי לך התשובה איך את כך ואחרות אחרת

קצב החיים שלך שונה

אולי האמהות האחרות עובדות פחות? אולי הילדים יותר מווסתים? אולי הן לא רעבות ומניקות אחרי שהילדים אכלו? אולי השקט שלהן זה לסדר?

אגב, גמני אוהבת לסדר בערב. מתוך הרגל כי אני עובדת ומעדיפה שהילדים יישנו מוקדם ויהיה לי יותר שקט לסדר כי קשה לי לעצור את עצמי לכל התייחסות שלהם ולהמשיך אז רוב אחהצ פה סביר אבל לא מתוקתק. אני מחכה שיגדלו ובינתיים עובדת קשה על דילול חפצים בימים האחרונים כדי שיהיה פחות בלאגן

אפשר כך ואפשר אולי אחרת. כל אחת והקצב שלה ♥️

כמעט תמיד הבית מסודר ונקי (לא הכל אבל המראה הכללי)

אבל אין לנו ילדים קטנים

וגם כשהיה קטן

היה אחד

לא כמה

אנחנו פנויים לסדר ולנקות באופן שוטף 

ביום רגיל

וביום שסידרתי....

גם אחרי שאני מסדרת הבית לא מתוקתק

ובוודאי אם לא סידרנו....

אצלי גם בדיוק כמוך

רק סוף יום ( או יום למחרת)  עושה סדר

לא מסוגלת להיות סביב זה כל היום

תמיד הכניסה לבית תיהיה נקייה ומזמינה.

שריטה מבית אמא…

זמן הבלגן הוא בדרך כלל בארוחת ערב עד אחרי ההשכבות (כשעה)

שאז אני מיד אחרי האוכל מארגנת את הילדים לשינה והאזור של האוכל נשאר מלוכלך עד שאתפנה לנקות.

כך שאם מישהו יכנס אלי אחר הצהריים בהחלט יראה בית נקי. 

תמיד יש חפצים בכל מקום: תיקים של הילדים, סוודרים, יצירות שהביאו מהגן.

הכביסה תמיד איפשהו בדרך לארון: בסלסילה, במכונה, מחכה לתליה, מחכה לקיפול.

תמיד יש כלים בכיור ואם שטפנו איך שסיימנו גילינו שיש צלחת על השולחן שלא נשטפה או שיש כוס קפה מלוכלכת.

ואנחנו כל הזמן כל הזמן מנקים ומסדרים מנקים ומסדרים.

אבל הכל בנחת ובכייף וברוגע.

לא דחוף לי בית מצוחצח, כן דחוף לי בית רגוע ושלו (ומסודר בגבולות ההגיון כי זה עושה לי רוגע בראש).

בואי אלינו, יש בלאגן בשפע

עד שהילדים הולכים לישון בטח.. אבל גם אחרי לא מתוקתק

והיו גם תקופות שהיה ממש מבולגן באופן קבוע...

בכל מקרה לדעתי הכי חשוב זה להשתדל לא להשוות לאחרים, לחשוב מה משמעותי בשבילך ועל זה להתאמץ ולהשקיע.. 

ופשוט חונכנו לזה. אוכלים וישר לכיור, מסיימים ארוחה שוטפים כלים. אמא ששוטפת את הבית כל יום וכו..

ולדעתי זה גם הרבה תחזוק בשגרה ופחות הגעה למקרי קצה.

להגיד שזה הדבר המושלם, 🤷‍♀️

בסוף היה כיף לחיות בבית מבריק ושכיף להיכנס אליו, אבל זה בא על חשבון דברים אחרים (שנים לא היה גואש או פלסטלינה בבית, רק בחצר בהשגחת אבא😅)..

וכיום גם אני לא מסוגלת שהבית שלי לא נקי, גם אם זה אומר לנקות תנור עם מסיר שומנים בהריון וכן הלאה.. (למה? סתם כי לטעמי הוא לא מספיק נקי 😒).

שורה תחתונה לכל דבר יש פלוסים ומינוסים ובעיניי הכי חשוב לילדים זה לגדול בבית בריא ושמח😄 

בהריון

תקראי על זה קצת וזה יתן לך כוח להימנע..

בעיקרון ממש לא מומלץ מסיר שומנים הוא חזק מאודדד

ואקונומיקה גם לא מומלץ..

ב. אפשר להשיג כמעט כל דבר אם מוכנים לשלם תמורתו. תחשבי אם המחיר שווה לך.

ג. תמיד כדאי לבדוק לאן את רוצה להגיע ומה יכול לעבוד בשבילך בדרך לשם.

ב- כשיודעת שצריכים להגיע אליי, משתדלת לסדר קצת.. אולי מה שאת רואה זו לא המציאות הקבועה😉

יש בתים כאלה

נדירים עד מאוד

היא אמרה לי לי זה מאוד נעים לראות בלגן אצל אחרים

נותן תחושה טובה שלא רק אצלנו ככה😅

מסלולים אין לי כוח ללכת הרבה, זה עושה לי ממש רע אח"כ

סדנא זוגית (חימר נגרות זכוכית או בסגנון)

צימר עם בריכה ואז זה ממלא הרבה זמן וכיף ביחד..

כן יכול להיות רלוונטי, כאלה עם חניה קרובה. אפשר גם שמורות טבע שאפשר לעשות בהם הליכות קלילות ומוצלות.

אני עשיתי עם בעלי בשבוע 39 את נחל הקיבוצים ( ללכת הרבה לא הייתי מסוגלת אבל לשחות כן... 🙃 ) חוץ מזה אפשר להביא איתכם גם משחקי קופסא או משחקים זוגיים וללכת לסיור במקום סגור 

במים המשקל הרבה פחות מורגש וזה ממש מקל.

אנחנו לקחנו צימר עם בריכה (היינו בחופש באמצע שמיני) וטיילנו קצת באזור. הייתי בלי הרבה כוח, אבל ידעתי שללכת קצת כן יעשה לי טוב. אבל ממש אפשר פשוט מקומות עם מים. הכנרת עכשיו ריקה וכיפית וככה גם כל המעיינות בעמק המעיינות ועוד מלא מעיינות בארץ וממש חונים צמוד.

אם את רוצה המלצות מסויימות תכווני באיזה אזור בארץ.

בא לי גם חופש משפחתי מלא זמן לא עשינו,

וממש בא לי צימר עם בריכה אבל הנחתי שבעונה הזו חייבים בריכה מחוממת. 

קנינו כזה לפני כמה שנים

אני בטוחה שזה לא מה שהיה

(אני מדברת על 4 שנים לפחות)

זה חמוד, יש דברים בטח לא רלוונטי לזוג "דוס" אז אפשר לסנן ..

באסה קצת שזה לשימוש חדפ

השפה לא כל כך נקיה, חלק מהקלפים כללו שאלות טריוויה על סצנות מיניות בסרטים, וחלק מהקלפים כללו משימות שפחות התאימו לנו.

אבל כן הייתי אומרת 70% מזה היה מוצלח, מה שבעייתי זה הסגנון וההגשה.

זה תלוי עד כמה מפריע לכם דברים כאלו.

יש להם ערכה שהיא לכאורה לדתיים, אבל בפועל הם אמרו שפשוט הוציאו את השאלות הכי בעייתיות (על צפייה בפורנו ויחסים עם אחרים). היו שאלות כמו "למי בינכם יש הכי הרבה סיכוי לחזור בתשובה?" שזה לא בעייתי בפני עצמו, אבל זה מראה שזה לא באמת מנוסח לדתיים.

הכל יחסים - משחק זוגי לתקשורת אינטימית - התחדשות

בא לי חוויה מתקנת, אבל מצד שני מפחיד ליפול בזה שוב. 

קוראים לזה "הכל יחסים" כתוב שזה כן מותאם לדתיים. מישהי נסתה אותה, ויודעת להגיד אם זה יותר מוצלח?

ועוזר לפתוח דברים על יחסי אישות

וזה בדרך משחקית ונחמדה..

יש גם קצת קלפי פעילות ומשימות

באמת מכל הבחינות. והוא נגיד שדגמנו הרבה משחקים זוגיים והוא לוקח מקום ראשון.

מדבר ספציפית על אינטימיות, מתאים בעיניי רק לזמן שמותרים.

מאוד משחקי, קצת תחרותי, עם שאלות פתוחות וישירות בשפה מאוד נקיה ונעימה.

שווה כל שקל 

עשינו את הדייט שובר שגרה

זוג דוס (בעלי אברך) אבל אם באים בראש פתוח לשיתוף ואינטימיות זה דייט מדהים

הסינון פוגע באווירה...

תוהה אם אולי הם פשוט שינו קצת את הקופסה...

בכל מקרה, מעניין ממש שככה חוֹויתם. תודה.

ומה שלא עבר הצידה

בלי סינונים מראש וכו'

זה יכול לתת כיוון

אנחנו עכשיו בבירור גם של הנושא.. ממה שהבנתי לבדוק זה לא מזיק

יצאו קצת דברים, עוד כמה דברים ברמה נמוכה.

ברור שלא מזיק לבדוק, אבל זה זמן והתעסקות.

לרוב בתפקודים האלו.

זה גורם לקשיים לימודיים ועלול גם לפגוע בקשרים חברתיים. מביא לקושי בניהול משימות, ארגון הזמן והמקום, איבוד חפצים ועוד.

ממליצה מאד לבדוק את הנושא כבר עכשיו.

כיום ישנן מרפאות בעיסוק מומחיות בשיטת קוג פאן שעובדת בדיוק על התחום הזה של תפקודים ניהוליים.

בהצלחה רבה.

כי ממה שאני רואה, זה קושי יותר ספציפי

ואם באמת זה נובע ממקור אחר, הטיפול הוא אותו טיפול?