בס"ד
(אני ממליץ לשים דגש בעיקר על הפסקה האחרונה)
זהו. השבוע התהליך הושלם. פחות משנתיים אחרי אותו ליל שבת שבו יאיר לפיד ערך לצופיו בערוץ 2 היכרות עם הילדה נעמה מרגוליס מבית שמש - מקוצצים תקציבי תלמידי הישיבות באופן דרמטי. בעצם, אולי "דרמטי" זו מילה עדינה מדי לתיאור המצב. מקצצים את האמ-אמא של עולם התורה. מנהלי הישיבות, החרדיות והסרוגות כאחד, הופתעו לגלות השבוע שהתקציב לתלמיד ירד מ 400 שקלים בחודש ל 155 שקלים בלבד, והתקציב לאברך ירד מ 700 שקלים ל 279 שקלים. וזו רק דוגמה אחת מתוך שורת תקציבים שלא קוצצו, אלא פשוט כמעט נעלמו. זה לגיטימי שממשלה תחליט לקצץ פה ושם, עשרה-עשרים אחוזים, אבל מה שקרה השבוע הוגדר במיילים הפנימיים של איגוד הישיבות הציוניות-דתיות כ"קטסטרופה".
רגע, ומה הקשר בין הילדה המסכנה מבית שמש לתקציב הישיבות? או הו, יש קשר. החלטה כזאת לא מתקבלת סתם כך ביום בהיר, בלי להכין את הקרקע. רק אחרי שבמשך תקופה ארוכה מציגים אצלנו יום יום את הדוסים כיורקים, מקללים, טפילים, משתמטים, בורים, שורפים, מדירים – אפשר בסוף גם להתעמר בהם ככה, בלי שאף אחד ימצמץ. פשוט לירות בהם ובמוסדותיהם באקדח טייזר. בשביל מה בכלל לתקצב את הישיבות האלה שלהם? אתם יודעים מה, אני בטוח שיש כאלה שלא מבינים למה השאירו לבחור שלומד תורה גם 155 שקלים בחודש. למה לתת להם שקל? חצי שקל? מה הם כבר עושים שם כל היום חוץ מלהשתכשך במזרקות על שם הנופלים שלנו?
השבוע פגשתי אחד ממנהלי ישיבות ההסדר, שחפץ בעילום שמו ומיד תבינו למה. "אני פשוט מתבייש בימים אלה", הוא אמר, "הקיצוצים האחרונים יכולים לגרום לישיבת הסדר ממוצעת בור של כחצי מיליון שקלים בתקציב השנתי. במציאות הכלכלית של עולם הישיבות הציוני-דתי מדובר בלא פחות ממכה אנושה. אני לא אומר שלא צריך לאכוף את החוק ולבדוק שאין בטלנים שמקבלים קצבה, אבל השבוע החליטו שכולם בעצם בטלנים, שכל עולם הרוח היהודי התורני לא ראוי כמעט לכלום מקופת המדינה".
אבל רגע, אמרתי לו, בעצם כל מה שאתה אומר לי זה "איפה הכסף?", כמו לפיד. הכול זה כסף? הרי ישיבות מתקיימות גם בחו"ל, וישיבות התקיימו גם לפני קום מדינת ישראל, אז מה התלות הזאת בתקציב המדינה? "תאמין לי שמעבר לכסף", הוא ענה, "זאת ההשפלה. הרי כשיש גירעון בקופת המדינה, המקום שאליו רצים לקצץ הוא המקום הכי פחות חשוב. זה ביטוי לסדרי עדיפויות. זה אומר מה ה'אני מאמין' של הממשלה הזו, מה בעיניה הוא סתם מטרד בתקציב המדינה. הנה דוגמה קטנה: בשנה שעברה מחקו לתיאטרון 'הבימה' גירעון של 24 מיליון שקלים. למה? כי זה דבר שהוא חשוב למדינה, כי זה ערך בעיניה. לחברת החשמל שוקלים למחוק חובות של מיליארדים. לטייקונים לא מפסיקים למחוק חובות. ועל הקיבוצים אני כבר לא מדבר. יש אינספור דוגמאות. אבל בשורה התחתונה, מה נמצא בתחתית של התחתית של סולם העדיפויות? לומדי התורה. מכל החוגים. אז זה שיאיר לפיד חושב שעולם התורה זה ה'שומנים' המאוד לא הכרחיים שלנו – זה עצוב. אבל איפה הציבור שלנו? אני לא מרגיש שום תסיסה. כאילו אפשר לעבור על זה לסדר היום ולא קרה שום דבר, כאילו זה עניין טכני, כאילו ההתרפסות של כל העבר היהודי מול 'יש עתיד' היא לגיטימית. והדבר הזה הוא כבר קריסת מערכות של ממש. כי אנחנו בעצם אומרים: התורה אמנם חיינו ואורך ימינו, אבל חייבים לוודא שיאיר זורם עם זה".
ולמה ראשי המוסדות שותקים, שאלתי אותו, הם הרי בוודאי מבינים את חשיבות לימוד התורה, והם גם בוודאי מבינים את עוצמת הקיצוץ? מנהל הישיבה ענה: "כרגיל, מארגנים כינוס חירום ואולי גם כמה מודעות, אבל בגדול הם שותקים כי כל הזמן משדרים להם מהמפלגה שהעניינים אוטוטו מסתדרים, ושיגיעו המון תקציבים לישיבות ההסדר דרך משרד הביטחון. כל הזמן אמרו להם לחכות עוד קצת, ועוד קצת, אבל השבוע התקציב הנוכחי נכנס לבנק, והמספרים דיברו בעד עצמם. ודבר שני, או דבר ראשון, הם חוששים להרוס את תחושת האופוריה. הרי יש פה באמת הישג פוליטי משמח וכמעט חסר תקדים, 12 מנדטים, וכל כך הרבה משרדים ותחושה טובה באוויר. אז לא נעים לקלקל את החגיגה ולהגיד שבעצם פישלנו בבחירות לרבנות הראשית, ובעצם ציפי לבני מדברת ברגעים אלה ממש עם הפלשתינים על הכול, ושבשבוע שעבר שוחררו רוצחים פלשתינים כדי לקדם את התהליך הזה, ושהקיצוץ בקצבאות הילדים פוגע קשות גם בנו ושבמקביל כל הישיבות שלנו ספגו השבוע מכה שיהיה קשה לתפקד אחריה. הנה, גם אני לא מוכן שתצטט אותי בשמי. בימים האחרונים אני מסתכל על ההצלחה הגדולה שלנו בבחירות האחרונות ולא מבין מה קורה פה. לפעמים אני מתגעגע לקדנציה הקודמת. תן לי יבנה ושלושת מנדטיה".
----
אני רק מתלבט אם הזכיר לידידה מאיר (שאגב, הוא עיתו
נאי שאני לוקח אותו כמודל לחיקוי ואני מאוד אוהב לקרוא את הדברים שלו ולשמוע את התוכנית שלו) את ההתכתבות שהייתה לי איתו לפני הבחירות בנושא, במיוחד עם הדגש של "תן לי יבנה ושלושת מנדטיה"